ראשית.. שאלה כ"כ אמיתית וקשה מבינה כ"כ את הקושי..

בתקופת התיכון הייתי בדיוק ככה.. מסתירה ומכסה

זה לקח לי המון כוחות !!

להתעסק בזה כל הזמן , מה להגיד ,איך להציג .. הייתי חיה במין הצגה גדולה

 

זה כ"כ מיותר וחבל!!

וותרי על זה .. אני יודעת שזה קשה ומבייש

זה לא שהיום אני מספרת לכולם.. אבל לחברות ולמי שצריך בהחלט כן

לחברות טובות את צכה לספר זה יקל עלייך והרבה ..

ואני בטוחה שהן גם לא ירכלו על זה..

ככל שיעבור הזמן את תראי שזה פחות יפריע לך.. ותפתחי יותר..

לא עשית שום דבר רע !

 

הרבה הצלחות

 

 

ליי כאילוו ברור שגרושים

פשוטט יודעים את זה... אטניי לא מסתירהה או משו,אבל כזהה.לאא שרואים עליי.

אבלל פשוט לפעמים מדברת על זה.או שבתחילת חמישת חברות שליי אמרוו דיי ממש באליי לראות את אבא שלך גם.אמרתיי ההורים שלי גרושיםם בהזדמנותת.וכאילו לא מבייש או משו!!!!

אםם אילווה חיים נחייהה!!!!

מציעה לך-פשוט לספר את זהה..כאילו שאת בטוחה שהם יודעות..

הבנת??

בס"ד

 

בתכל'ס, באמת יש בושה בהורים גרושים, וכאמור, אני לגמרי מבינה את המקום שלך.
אולי תתחילי בלספר לחברה אחת טובה. ריכולים יהיו מתישהו בכל מקרה, ככה זו החברה בעולם-0 מדברים על דברים מעניינים וחריגים. ולצערנו אנחנו כאלה... וזה ילווה אותנו לאורך כל חיינו-בהתחלה הרבה ולאט לאט זה ייפחת.
אם את לא מרגישה שטוב לך לחיות בסוד- תספרי. יהיו התמודדויות ושאלות של חברות[וגם אנשים לא קשורים מסביב]

תזכרי שאת לא עשית שום דבר רע. וגם ההורים שלך לא עשו דבר רע. ההפך- הם החליטו לעשות מה שיהיה להם->ומתוך כך לך-> טוב.

שיהיה לך בהצלחה!
ושמחים שהצטרפת אלינו לפורום!

 

 

[מה שאני עשיתי- ההורים שלי התגרשו כשהייתי בכיתה ח'[בבי"ס שנגמר בכיתה ח'] והייתי היחידה מהיישוב שלי בכיתה.
שמרתי את העניין בסוד, בהתחלה שאר הבנות[וגם המורים] לא ידעו על זה כלום אבל לאט-לאט ידעו על זה ממקורות כאלה ואחרים... לא ראיתי צורך להתחילך לספר לכולם, גם כי לא היו לי שם חברות טובות וגם כי במילא תוך שנה וחצי ידעתי שאסיים ולא הייתה לי סיבה לספר... כשהגעתי לאולפנא- אמרתי את זה בדרך אגב מדי פעם, כיום- יוצא לי הרבה פעמים להציג את עצמי כ'בת של...']

זה באמת קשה להרגיש יוצאת דופן, אבל יותר קשה לשמור בלב...

לפי דעתי פשוט תשחררי את זה בספונטניות, בלי רגש, זו עובדה וצריך להתמודד!

 

(לי זה התגלה בצורה לא כיפית, משאלה של המורה, ולא נפרט כאן..)

בס"ד

 

ההורים שלנו (קשה להגיד את זה) אבל נכשלו בזוגיות שלהם, אני לא מאשים אף אחד מהם, הם אנשים טובים מאוד, אבל בשטח הם התגרשו, כמו כל כישלון של אדם קורב אליך את תתבישי בו או יותר נכון להגיד תתבישי בכישלון שלו, לכן זה כל כך קשה,

אני יכול להגיד שאני מאוד מבין אותך,

העצה הכי טובה היא להבין שלמרות שהם התגרשו הם עדין אנשים והורים הכי מדהים שיש בשבליך.

 

מקווה שעזרתי.....

זה ממש לא נכון שצריך להתבייש בזה

אנחנו לא עשינו שום דבר להתבייש בו!!!

 

אני ממש לא מסכים איתך!

גם להורים, ובעיקר לא לנו!

 

ההורים שלו לא צריכים להתבייש! עובדה שיצא מכל העסק הזה משהו טוב: את!

ה' בכוונה הפגיש אותם, ואם הם נפרדו זה רק ממנו!!

 

 

בס"ד

 

אם חבר או חברה שלך עושה מעשה לא טוב ,משהו לא נעים כזה את לא תתבישי במעשה שלה???

אותו דבר פה, גירושין זה מעשה לא טוב, פירקו פה משפחה , יכול ליהות שזה חייב היה לקרות ,אבל עידן נחשב לא טוב, ועל כן הבושה.

 

 

אבל אל תשכח/י שגם את/ה אנונימי/ת

אבל החברים הטובים יודעים אין לי עצה חוץ מלזרום אם מישהו מעלה איזה שאלה בעייתית

איך אתם שורדים?

היתה אצלינו מישי בכיתה שהסתירה את זה מתחילת שנה (שההורים שלה התגרשו) עד שהיה מן קומזיץ' כזה שכל אחת סיפרה נס גדול שהיה לה, כמובן שכל הברזים של הבנות נפתחו ואז זה התגלגל לסיפורים אישיים והיא סיפרה שההורים שלה התגרשו, ואחותה חודש לפני גם התגרשה...

ומאז בנות פשוט מעריכות אותה!!!

וגם אני מרגישה שהיא הרבה יותר פתוחה, מספרת יותר על השמפחה שלה, הרבה יותר מאושרת...

הרבה הרבה הצלחה בכל החיים שלך!!

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')