ייתכן שהקטנה "לקחה לו את המקום" ורק כשהוא מעיר אותה פתאום שמיםלב אליו.תני לו להיות בעל תפקיד משמעותי.

אפשר לומר לו: "אנחנו עכשיו מרדימים את א'.. או:אתה רואה שא' ישנה?

בגלל שאתה אחיה הגדול אני סומכת עליך שתשמור עליה שלא יעירו אותה.תסתכל עליה לפעמים ואם היא בוכה תבוא ותאמר לאמא..

אני יודעת שאתה ילד בוגר ותצליח.."

"אתה ילד בוגר ותצליח"

התכוונתי שתצליח לעמוד במשימה:

כלומר להשגיח על אחותו,וגם אם היא בוכה לומר לאמא..

(לא התכוונתי לומר שיצליח לשמור על אחותו ישנה..)

להיות אחראי...זה לא משהו שאמור להביא לכשלון,זה משהו שאמור להחזיר לו את הבטחון העצמי

ולספק לו תשומת לב.אומנם,מסתבר שלא לזה התכווה שואלת השאלה

פתאום הוא מתחיל לשיר/ לצעוק, מחליט להפעיל לה מוזיקה וכו'.

בד"כ הוא ממש שותף פעיל, מביא לה מוצץ ומשחקים, עוזר וממש חמוד, אבל כשזה ^^^ קורה אני לא יודעת מה לעשות לפעמים...

אז לדעתי השינוי צריך להיות הפוך:

לא להרגיל את הקטנה לשקט מוחלט,

אחרת זה מתכון לבעיות..אך זו דעתי בלבד

לזכור לזמן ארוך בקשה לשקט, או להבין כמה זה מפריע לשינה של אחותו, וכמה זה מטריד אתכם. 

זה מעבר ליכולות הקוגניטיבית והנפשיות של ילד כל כך קטן, וגם גדול בכמה שנים. 

אני ממליצה לכם למצוא דרך אחרת להרדים את הקטנה, בלי להטריד את הגדול ולהכביד עליו במשימות שמעבר ליכולתו...

את יכולה להפעיל בקרבתה מאוורר (לא מכוון עליה) שיהיה לה רעש מונוטוני ואז היא לא תתעורר מהרעשים שלו.

לא שייך לדרוש ממנו שקט לזמן ארוך. זה מעבר ליכולתו

פשוט לא לכעוס...

זה מכעיס אותך סובייקטיבית, כי את רואה את התוצאה..

מבחינתו - זה משחק מענין...

"תבלעי" רגע את הכעס, ואז תגידי לו - באהבה, בחיוך ובשקט - "בוא נשתדל שיהיה שקט, שהיא לא תתעורר מהשינה. שהיא לא תבכה". ותלכי איתו לחדר השני, או תכבי את המוזיקה.

בגילאים שונים הגדולה שלי בת 3 וחצי ויש אחריה קטן בן עוד שבוע שנתיים והיא מעירה אותו בכוונה (יש גם תינוקת שלישית)

האם זה מתוך קנאה  או משעמם לה לבד(הם מאוד קשורים ,הם איתי כל היום בלי מסגרת ) ומה עושים אני לפעמים כועסת עליה זה יכול להביא לבעיה איתה בעתיד (בכלל לאחרונה אני צועקת עליה המון )איך משנים את הגישה?

(אולי ראיתן את הסיבה לכך מפורום אחר שכתבתי שםלמה אני כועסת) בכל אופן אשמח לשמוע ממכן עצות!

אני מניחה משאלתך שהקטנה קטנה ממש ושאת לא הרבה זמן אחרי לידה. אני בטוחה שפתרונות טכניים (להרחיק את הקטנה כמה שאפשר, לשים לידה רעש מונוטוני שימסך את הרעשים, כמו מאוור שלא מופנה אליה אך מרעיש, לספק לו תעסוקה ו'צומי' כשהיא ישנה) את תמצאי לבד, בדרכך שלך.

מה שחשוב זה לזכור שגם את בן אדם, וגם אם הוא העיר אותה וכעסת - לא נורא, זה קורה. מעצם השאלה ברור שאת עושה כמיטב יכולתך לא לכעוס ולהתחשב בו, אך את אחרי לידה (כנראה), ותזכרי שכולנו לפעמים מועדות בתקופות כאלו (כשאני אחרי לידה, אין תחושה נוראית מזו שהעירו לי את התינוק). בקיצור תתחשבי גם בך ותזכרי שהקב"ה בנה אותם מחושלים, והם שורדים אותנו - על הרגעים היפים ועל המעידות.

שולחת לך אנרגיה  נשית...

הקטנה בת חודשיים, ולאט לאט אנחנו מצליחים להסביר לגדול לא לעשות רעש כשהיא ישנה. הוא יודע שהוא יכול לשחק ולשיר בסלון, אבל לא ללכת לחדר ולהרעיש שם... 

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....