לעזור עדיין אין לי רעיון..

רק נקודה למחשבה.

נראה שאת מנסה להתעלם מהטבעיות שלך הכי אמיתית..

אני רוצה להתחתן אבל תכלס אין לי סיבה אמיתית.. אני לא דתיה שמקפידה על שמירת נגיעה.. או להביא ילדים.וכו'

ובסוף מעיזה להגיד ש.. תכלס יש לי דחף להתחתן.. איזה בת לא רוצה?

למה את כ"כ מתרצת? למה את כ"כ מרגישה צורך לתרץ ? למה את מרגישה שנישואים זה ענין שתלוי רק במצוה זו או אחרת? זה הדבר הכי טבעי. למה את לא מאמינה בעצמך? ולמה את לא מאמינה שה' ציוה את זה מהמקום הכ"כ חי הזה של הטבעי הזה.. לפני כל המצוות בעולם. המצוה להתחתן.. שתהיה שלם. דתיה לא מתחתנת כי אסור ליגוע וכדי להביא ילדים.. (זה רק מסתעף מזה) אלא כי זה הכי טבעי.. מי לא רוצה? והרצון הכ"כ טבעי הזה ואנושי.. וכ"כ כיף.. זה הרצון שה' חשף בנו חשף את מה   שהוא טבע בנו ווואלה זה הסיבה שדתיים מתחתנים .

בקיצור תאמיני ביהודי שבך , התביעה הכ"כ נצרכת הזו של לחיות חיים מלאים עם בן זוג מתוך מסגרת של נישואים היא לא פחות מאשר שששש..  בשקט בשקט(צורך יהודי אמיתי שכולו ה' )

     אם הבנת אותי   

אני מנסה להבין למה דתל"שית לחוצה להתחתן. מה זה יתן לה

ולא מצליח להבין..

אותו אני דווקא מאוד מבין.

מה הוא ירוויח מחתונה? מחוייבות, אחריות, מעמסה של פרנסה,

את גם ככה לא מעוניינת בילדים כרגע, אז גם זו לא סיבה למסד את הקשר,

והואיל ואינכם שומרים נגיעה גם זה לא חסר לו,

אז..למה לו להתחתן?

שאי אפשר לערער עליו,

היא גם כתבה את זה אם תסתכל טוב.

אין לי פתרון, 

רק לומר שהחיים בצל הדת כנראה לא רק מעמיסים אלא גם הרבה יותר נוחים...

זאת בוודאי לא הסיבה שבגללה צריך לשמור מצוות,

אבל אחד היתרונות.

או שאתם רק חברים שנתיים וחצי?

בן כמה הבחור?

ממה את חושבת שתתפרנסו?

האם את חוששת שהוא "לא רק שלך"?

נשים בד"כ באופי שלהן מאד מחפשות את ההתחייבות הזו כמו שאמרת שכל אישה רוצה שהגבר יכריז שהיא שלו. ואני מניחה שעל אף שאת כבר לא דתייה יש לך סביבה גם דתית וחברות, משפחה דתיים וזה מאד משפיע על הרצון הזה.

מאד יכול להיות שהחבר שלך לא רוצה להתחתן כי הרבה גברים לא רוצים מטבעם את ההתחייבות הזו וההיקשרות לאחת דווקא (אם הם דתיים אין להם כ"כ אופציות...) ויכול להיות שאם הוא כבר לא דתי אז הוא רוצה "להינות " מהיתרונות של זה. בחורים חילוניים לא נוטים להתחתן בגיל הזה. וכמו שאמרת אין לו סיבה כמו אצל דתיים ש"תכריח" אותו. אם הקשר הזה חשוב לך תשמרי עליו וחשוב לברר עם עצמך למה חשוב לך להתחתן ולהסביר את זה גם לחבר.

קודם כל אורה -תודה רבה לך על התגובה היא הייתה ממש רגישה ומכילה וזה שמחתי לקרוא אותה. יש בדבריך משו אני באמת כזה מנסה להסתיר את הצורך שלי כי בחברה החילונית הוא לא כל כך מקובל והאמת שאני לא רוצה להתייעץ עם החברות הדתיות כי הן רק יגידו לי דברים כמו "בסדר בעיה שלך לא היית צריכה לעשות XYZ"

אלעד- הרצון שלי נובע מזה שלא משנה מה אני יודעת שאני רוצה לחיות עם הבנאדם הזה ולהקים איתו משפחה והכל. למה דווקא עכשיו? לא יודעת... באמת אין סיבה הגיונית חוץ ממה שאורה כתבה.

אלעד123- אנחנו לא גרים ביחד... ממש לא...... ההורים שלנו לא ייתנו לנו לעשות דבר כזה. הוא רוצה שנגור יחד בעתיד אבל זה אחד העקרונות שכן לקחתי מהאולפנה חח אז באמת לא תהיה לנו שום סיבה להתחתןואני לא רוצה לגור עם מישהו ללא נישואין (כן כן למרות הכל..)

שמעו אין לי חשש שהבחור לא שלי, אני יודעת שהוא נאמן לי הוא גם בנאדם מאד טוב ולדעתי הוא גם יחזור בתשובה (לא כל כך לשמחתי אבל בסדר זכותו המלאה), בקשר לפרנסה- זו יותר הבעיה באמת, אבל ככה זה אם רוצים להתחתן בגיל צעיר צריך קצת להשען על ההורים.

אני מפחדת לכתוב יותר מדי פרטים שלא יזהו אותי... אבל סתם לרקע- רצינו פעם להתחתן, אבל ההורים שלו לא הסכימו, טענו שאנחנו צעיריםמדי וחסרי ניסיון ושלא מתחתנים בגילאים האלה (היינו בני 19.. שני האחים שלו פשוט התחתנו בגיל 23-24...... אז לא מקובל אצלהם). זו אחת הסיבות שהגענו עם החוסר שמירת נגיעה למקומות האלה...

אני מבינה למהאתם אומרים שאין לו יותר מדי אינטרסים להתחתן, כן...

קודם כל אני רוצה לשבח אותך- את כותבת ממש רגיש ונעים, מאפשרת את המורכבות של הסיטואציה.

לדעתי- אני אנסה לבודד פה כמה מרכיבים:

א. למה שבחור ירצה להתחתן?

אנשים אומרים שלגברים לא כ"כ שווה להתחתן... שהם פחות רוצים את זה... שרוב העומס נופל עליהם...

האמת היא- שזה לא לגמרי נכון.

גם גברים רוצים להתחתן. גם הם רוצים למסד קשר. גם הם רוצים חיים של בית, משפחה, אישה אוהבת, ילדים.

אל תאמיני לקלישאות אבל תהיי רגישה לדברים שרגישים לבחור-שאיתך

ב. הלחץ מצד המשפחה החברות המורים העולם---

לא מתחתנים כי מישו לחץ

או לא לא-מתחתנים כי החברה החילונית סביבי לוקחת את החתונה בשאנטי...

מתחתנים כי בפנים זה מרגיש נכון ובשל וטוב לעשות את זה

אם צריך קצת אומץ כדי לעשות את מה שהקול הפנימי אומר - טוב שיש הורים שדוחפים...

תזכרי שההורים תמיד אוהבים ורוצים בטובתך

גם ההשוואה לזוג אחר דתי- שכנים- לא ממש נכונה בעיני

בית בונים מהחיים שלכם- מהסתכלות פנימה- לא מהשוואות למה שקורה אצל השכנים...

ג. כל הכבוד לכם שאתם לא גרים ביחד.

את מרוויחה בענק-ענק-ענק לזוגיות שלך לכל החיים!

ממש אי אשפר להשוות מצב שגרים ביחד כחברים- למצב שגרים ביחד כנשואים, כמשפחה- ויש לא מעט זוגות שלא שורדים את המעבר ממצב אחד למצב שני.... מזלך הטוב שאת תתחילי לגור איתו- בתור אשתו

ד. הבחור הזה הוא שלך

ולך ברור שהוא מרגיש אותו דבר עלייך- שאת האישה של החיים שלו.

אתם בני 21 (הוא מבוגר יותר קצת?) זה גיל די נחמד להתחיל את החיים.... את סטודנטית? הוא משוחרר מהצבא ולומד מקצוע גם...

יש הרבה זוגות סטודנטים- והם מסתדרים סבבה עם זה... קצת לחוץ כלכלית- צריך לעבוד קשה, להיות מחושבים, לחיות בפשטות- אבל זה אפשרי ובאושר

ה. הרצון הטבעי הבסיסי -להתחתן

את מצטדקת על זה שאת רוצה חתונה- כאילו שזה לא אמור להיות קשור לחיים שלך הקטע הדתי הזה....

אבל-

"מותר לך" להיות קשורה לדברים דתיים ביהדות! גם אם את (עדיין) לא שומרת על הכל... זה הכי ברור בעולם שבדברים הכי חשובים בחיים שלך- את תרצי את הנגיעה של היהדות שם- בחתונה למשל

מעבר לזה

חתונה זה לא רק משו של דתיים. בכל העולם אנשים מכל התרבויות עושים טקסים של חתונה- של התחייבות הדדית, של היקשרות עמוקה מעבר למילות אהבה בשקט, של אירוע פומבי בשותפות כל הציבור- כחלק מהמרקם החברתי האנושי, של חתימה על חוזה כלכלי משפטי מחייב שמסדר ומייצב חובות נישואין.

בכל העולם עושים את זה

זה חלק מהמבנה נפש הכי בסיסי של האנושות- כיחידים, כזוגות, כחברה.

זה חלק מהצרכים של כל בחורה- לא רק צורך לאהבה- גם צורך ליציבות.

וזה חלום של כל בחורה מילדות ואין סיבה שאהוב ליבך לא יגשים לך חלום

במיוחד- שאתם לא גרים ביחד ב"ה

ככה שבשבילכם להתחתן- זה להרים את הקשר שלכם ב1000000 רמות- לאיכות אחרת לחלוטין

לגור ביחד, לחיות חיים מלאים ביחד- לטוות ביחד חלומות, לאהוב בלי תנאי ובלי גבול- לאהוב עכשיו גם את הסבא שהוא יהיה גם עוד 50 שנה...

ו. את לא רוצה לבוא בדרישות לבחור- אבל כן זכותך המלאה לבוא בביטחון ברצון שלך

זכותך לומר לו- אני רוצה להתחתן איתך. בזמן הקרוב מאוד. ומבקשת ממך להבשיל את המחשבות שלך לקראת המהלך הזה

ואז תשאלי ותקשיבי לו- מה קשה לו? מה מעקב אותו מלהיות שלם עם המהלך?

ז. אף פעם לא מוקדם מידי לאהוב

כשבשלים לנישואין- למה לא לעשות את זה?

(את מרשה לי להוסיף משו קלאפטע? כשבשלים לממש את האהבה- ולהביא ילדים- למה לא עשות את זה????

כי את צעירה?! --אז מתי תלדי? כשאת זקנה? צריך לזכור בחיים שהגילאים של 20-3-0-40 הם שנועדו כדי לבנות משפחה, ללדת ילדים- לבנות את הקריירה ההורית- כי הרי אלו שנות הפוריות. מי שמתעוררת בגיל 38 "אופס רציתי ללדת 3 ילדים- איפה השנים הלכו?" -חבל שהיא ניסתה להפוך את סדר העולם.. לעשות קרירה כשהכוחות שלך מתאימים למשפחה- ולעשות משפחה כשהכוחות שלה והנפש שלה בשלב של קרירה...

קיצר אין סיבה שלא תהיי אמא מאושרת בגילאי 22-2-32-4 וכולי)

ח. אם אני אזכר בעוד משו- אני אכתוב...

פותחת השרשור-

בהצלחה לך, אין לי תובנות לחדש כרגע..

קודם כל, הגדרת נורא יפה.. זה צורך ליציבות שבאמת חסרה לי.

כשאני אומרת את זה לחבר שלי הוא אומר שאם אני לא סומכת עליו שנשאר יחד עכשיו אז איך אני יכולה לסמוך עליו בקטע של חתונה? ובסדר אני מבינה מה הוא אומר יש בזה משו... אבל זה לא רק עניין של לסמוך זה עניין של לדעת שהבנאדם שאיתך מוכן לעשות צעד ענקי ולהחליט שהוא רוצה להיות איתך לתמיד ושזה לא יהיה מס שפתיים, שזה יהיה אמיתי, מול אנשים. הצהרה.

אני מפחדת שאני אשבר ואגור איתו בסוף בלי.. יש מצב שהוא יקבל דירה (יחידת דיור כזאת ליד ההורים) ואז מה? כאילו איך אני אתרץ לו את זה? אני לא מצליחה להסביר לעצמי למה זה כ"כ חשוב לי. אני מפחדת שזה מה שישבור אותי.

שמעי אני לא רוצה לעשות לעצמי אאוטינג.. אני מפחדת שאנשים שאני מכירה קוראים פה.. אבל באמת שהחששות שלנו הכלכליים זה לא שלא יהיה לנו כסף לחיות, זה פשוט שלא נרגיש נעים אם ההורים יעזרולנו הרבה. כי יש להם (בלי עין הרע ב"ה) לעזור.אבל הוא לא רוצה כי הוא חושב שאם מתחתנים צריך לעמוד על הרגליים לבד והוא רוצה לקחתאת הזמן ולהינות כשהוא צעיר לא ישר להתחיל לחסוך לקראת חיים משותפים..

בקטע של הילדים אני פשוט לא מרגישה מוכנה עדיין, אני ממש אוהבת ילדים אבל אני קצת ילדותית עדיין בחשיבה שלי בנושא (לידה זה כואב, היריון זה לא כיף, ילדים שלך אי אפשר להחזיר הביתה בסוף הבייביסיטר חח) ובגלל זה אני חושבת שקודם אני צריכה להתחתן ולהתרגל לחיים עם בנאדם אחד כשאנחנו תלויים אחד בשני ורק כשהתרגלתי- להוסיף ילד שיהיה תלוי בשנינו... לעשות מעבר יותר קל.

אבל הלכנו רחוק,אני עוד לא בכיוון של חתונה לצערי.......

מרגיש כאילו את צריכה להתנצל מולו על כל גבול שאת מציבה - כי היית דתיה בעברך.

גבולות אישיים הם חובה וצורך אנושי!

אם החלטת שלא מתאימים לך גבולות ההלכה (ואני לא מתעסקת בלשפוט את זה עכשיו)

זה לא אומר שכל הגבולות נפרצו.

את אישה עם כבוד לעצמך, וכן! את מבקשת יציבות בקשר! וזה מגיע לך!! כ"כ מגיע לך!

אל תפחדי להעמיד אולטימטום (לא במובן הקשוח אלא מתוך אמירה פנימית)

אני גרה רק עם מי שאני מתחתנת איתו - נקודה.

אולי זה ייתן לו תמריץ...

הלוואי שיהיה המון הצלחה, וכמה שפחות קשיים.

זה באמת מה שאמרתי פעם, ואז דיברנו על זה והתחלתי לסגת קצת... ועכשיו זה חזר למחשבות שלי. אני מקווה ממש שהוא לא ייקח את זה בתור משו רע אלא באמת בתור עקרון שלי שצריך לכבד,כמו שאני מכבדת את העקרונות שלו..

לסמוך-

ברור שאת סומכת עליו! סומכת עליו מספיק כדי לרצות להתחתן איתו... כדי לחיות איתו לנצח.

חתונה זה ממש לא קטע של "לסמוך עליו"- זה קטע של "להיות קשורים ביחד" ביניכם בקשר רוחני, עליון, עמוק.

אמרה לי פעם אישה חכמה- כל אישה טובה צריכה לשחק קצת (ממש קצת, ולא במובן המתנשא של המושג) את "הבלתי מושגת"

כן.

יש לך גבולות- את לא מוכנה לגור איתו בלי חתונה.

תהיי אמיתית עם זה, כנה איתו על הרצון שלך-

והוא רק יעריך אותך יותר

לגבי כסף- יש פה שאלה של הרבה יותר מתקציב- זה שאלות של התנהלות מול ההורים, זוגיות כיחידה עצמאית, של הרצונות בחיים -מתי "נהיים גדולים"

פשוט תדברי איתו- תנתחו את זה מכל הכיוונים.

שתדעו שיש זוגות שמחליטים בהתחלה לחסוך- לקראת טראק מטורף באפריקה- ורק אחרי שנתיים\3\ לחסוך לקראת דירה... ואם הם מקבלים את זה שהם יקנו דירה כמה שנים אח"כ- סבבה להם.

(אבל צריך להיות חכמים- לא לשכוח לחסוך לברמצוות, הילדים גדלים בלי לחכות... )

לגבי ילדים-

זה בסדר שאת מרגישה לא מוכנה עדיין. הרגשה בסדר גמור.

יש בעולם דעות שונות על כמה התק' של להתחתן ולהתרגל לחיים יחדיו- החל מכמה שנים  (בעיקר בעולם החילוני) עד --- עד לזמן שלוקח לילד להופיע מתחילת ההריון....  וכמובן כל מה שבאמצע- חודשיים חצי שנה וכולי...

ככה שתדעתי שגם הרגש הזה שלך- הוא נכון ולגיטימי.

ואם את רוצה- תראי לחבר שלך את השירשור הזה- ותדברו על זה ביחד...

אני באמת אעמוד על שלי בקטע הזה...

אני חושבת שאני פשוט אדבראיתו בלי להראות לו כדי שלא ייפגע שפניתי לפורום במקום לדבר איתו,הוא בטח ייקח את זה קצת קשה חח

תנסי לחשוב על הכיוון של החזרה בתשובה, יכול להיות שזה הגרעין לחששות.

יכול להיות שהוא מרגיש בתוכו לא שלם עם הדרך כרגע,

ומפחיד להתחייב לנישואין עם לא-דתיה

כשבפנים אתה מרגיש שכן חשוב לך בית דתי בעתיד

פתאום, כשחושבים ממעוף הציפור על בעוד 10-15 שנה

על הילדים

ומה הפער הזה יכול לעשות

יכול להיות שכן טמון הפחד שלו להתחייב

או שזה מסתיר ומתרץ חשש פנימי יותר?

אולי הפחד מהמחויבות, לא רק הכלכלית, שתיפול עליו?

אולי פחד מזה שחתונה "תסגור" אותו ולא יהיה חופשי לעשות מה שבא לו?

אולי כמו שכתבו לפני- חשש מ"איך יראה הבית שלי מבחינה דתית"?

כמו שאת מבררת לעצמך מה באמת מניע אותך לרצות להתחתן ומה באמת הגבולות שלך, אולי כדאי שתבררו ביחד מה באמת הנקודה שהוא חושש ממנה. ואז אולי החשש יתפוגג, או שתהיו מודעים אליו ביחד ותתמודדו איתו ביחד.            בכלל, כל קושי כזה הוא בעצם מקפצה בשבילכם- להעמיק את ההקשבה, ההבנה והקשר.

אגב, מחזקת מאוד את העידוד בענין הגבולות שלך. יש בהחלט משהו באמירה שכשהוא מרגיש שאת בכיס שלו הוא יכול לשחק איתך קצת, אבל אם את לא לגמרי בכיס, הוא מרגיש כמה את חשובה לו והוא לא מוכן לוותר עלייך.

אני מניחה שזה באמצ לא חששות כלכליים.פעם כשדיברנו על זה הסכמנו שכסף זה לא שיקול לדברים כאלה.. לא יודעת מה השתנה.,

אולי באמת הוא מפחד ממחויבות,למרות שזה נראה לי מוזר כי כל אדם שהוא מכיר יודע בערך ב5 דק הראשונות שיש לו חברה,וגם מול אחרים הוא תמיד מציג אותי בשמחה ומחמיא לי והכל.

מסכימה עם הקטע של ה"בכיס שלו",אני אנסה את זה.

לגבי הדת -

אני מקווה שזה לא העניין

אני מאד לא רוצה להיות דתיה (כפו עליי המון דברים מילדות שלא התאימו לאופי שלי,הייתי באולפנה ששמה דגש כ"כ כבד על המראה שכבר הרגשתי שהקב"ה מחפש רק להפיל אותי ושגם ככה לעולם אני לא אהיה מספיק טובה......קיצר- המון טראומות)

אבל מצד שני הוא יודע שאני אלך לקראתו אם הוא יילך לקראתי..היו לנו שיחות בנושא. אני אנסה לבדוק איתו את העניין באמת.

יתכן שאת צריכה לשדר לו שיש פתיחות מצידך לחזרה בתשובה בעתיד, אם זה מתאים לך , כמובן.

ומותר לך להשאר דתיה בעניין של המגורים יחד. זה שאת דתלשית לא אומר שחובה עלייך לזרוק כל ערך שהיה לך בעבר.

אני ממש לא בכיוון של חזרה בתשובה.....אולי לצערו?

מבחינת הגבר, לחזרה בשאלה גורמת להמון פיתויים.

אם לדתיים לא להתחתן זה סבל - לחילוני, החתונה יכולה להראות כמו סבל דומה, כי יש המון בחורות שמחפשות סטוצים או קשר קצר.

ולך מאוד קשה לדעת אם זה קיים בתור שיקול (בנישואים וחזרה בשאלה).

מהצד השני, אחרי החתונה הוא כבול - לחץ ומניפולציות מצידך יכולים להפוך את החיים לגיהנום,

ואם לא מייחסים לחיים בתור זוג חשיבות עליונה ("ואהבת לרעך כמוך - יתחיל באישתו") זה יכול להתדרדר למצב הזה די מהר.

אז מהבחינה הזאת, אם יש משהו לשמור מהחיים הדתיים זה נראה לי הדבר הכי חשוב.

למה אני אומר את זה - לא כהטפה, אלא כי זה הדבר הכי מפחיד.

אם את תנסי לעשות מניפולציה רגשית - ריבים, איומים, בכי, להימנע מקירבה, וכו' - הוא יפחד שזה מה שמחכה לו כל חיי הנישואים.

במיוחד שקיים החשש שאת רוצה להתחתן כדי "להוריד הילוך", ולהירגע קצת מהצורך תמיד להיות חברה נחמדה.

ואז ברור שהוא ימצא כל תירוץ להימנע, לדחות את הקץ, ולבדוק את יציבות המערכת,

ובמצב כזה ברור שאם תלחצי עליו הוא יברח - כי אז הוא יהיה משוכנע שהחיים ביחד יהיו סיוט.

מהצד השני - ברור שחלק משמעותי מחיי נישואים זה תקשורת, שזה אומר בעיקר לדבר על דברים שלא מסכימים עליהם, בעיות, דברים שמפחדים מהם, ודברים שלא רוצים לדבר עליהם, אבל באמת צריך.

וחייבים ללמוד איך כן לדבר עליהם בצורה נסבלת, ולא בצורה שתאיים ותפחיד את הצד השני.

אז כדאי שכן תדברי איתו על זה - ושזה כן יהיה נושא שתחשבו עליו,

אבל זה לא חייב להיות מקור לריבים וחיכוכים.

במיוחד שאת ממש צעירה - ואין לך סיבה להילחץ.

דרך אחת היא לדמיין ביחד את העתיד שלכם: לדבר עליו, לתאר אותו אחד לשני, ולהבין איך להגיע לשם ומתי.

דרך אחרת היא כן לראות את הנישואים כדרך ליישם אידאל "ואהבת לרעך כמוך"  - ראיית האינטרס שלכם כזוג כעולה על האינטרסים של כל אחד מכם בנפרד.

בדת יש המון דברים יפים, וזה שפרקת עול (מחוסר אמונה, תוצאה של פיתוי, לחץ לא נסבל או תחושת אובדן הדרך), לא אומר שאת צריכה להמנע ממשהו שהוא טוב לך רק בגלל שהוא קשור ליהדות.

זה אומר שבהחלט סביר שספרים ויועצים בנושא "הדרכת חתנים וכלות" יכולים לתרום לכם המון.

אני יודע שלי הם תרמו המון.

מבחינת פיתויים,אני לא חושבת שזה העניין כי אם הוא היה רוצה להיות עם הרבה בנות, מה האינטרס שלו להשקיע עכשיו בקשר איתי? הוא כן מדבר איתי על חתןנה וילדים והכל אבל מבחינתו בעוד 6 שנים זה גם אחלה זמן....(ז"א הוא רואה איתי עתיד).

בלי קשר אם זה עניין הפיתויים אז ממילא לא הייתי רוצה להתחתן איתו,אף אחת לא הייתה רוצה להתחתן עם אדם שיוצא איתה וחושב על לצאת עם אחרות.

אני ממש לא רוצה להתחתן כדי להוריד הילוך,להפך! אני אשמח להעלות הילוך למצב של חתונה..חחח מבחינתי זה להעלות הילוך.

אני גם לא מחפשת לריב או להפעיל מניפולציות למרות שאני באמת ממש רוצה את זה... לפעמים אני חושבת שאולי הוא מפחד מהאירוע עצמו ומכל המעמד וזה.פעם הוא חשב שאני רוצה להתחתן רק בגלל החברות שהתחתנו והשמלה וכל זה אבל באמת שזה לא זה...אני שונאת חתונות!כשאני חושבת על להתחתן החלק שהכי מרתיע אותי הוא החתונה עצמה,אני כמהה לחיים שאח"כ....

אני ממש מסכימה לגביזה שבדת יש ה-מ-ו-ן דברים יפים,אני לחלוטין לא אנטי דתית (רק לפעמים קצת אנטי דתיים מסויימים...מודה) אבל הפחד זה שהוא באמת לא יבין מאיפה אני באה עםזה...

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏