לעזור עדיין אין לי רעיון..

רק נקודה למחשבה.

נראה שאת מנסה להתעלם מהטבעיות שלך הכי אמיתית..

אני רוצה להתחתן אבל תכלס אין לי סיבה אמיתית.. אני לא דתיה שמקפידה על שמירת נגיעה.. או להביא ילדים.וכו'

ובסוף מעיזה להגיד ש.. תכלס יש לי דחף להתחתן.. איזה בת לא רוצה?

למה את כ"כ מתרצת? למה את כ"כ מרגישה צורך לתרץ ? למה את מרגישה שנישואים זה ענין שתלוי רק במצוה זו או אחרת? זה הדבר הכי טבעי. למה את לא מאמינה בעצמך? ולמה את לא מאמינה שה' ציוה את זה מהמקום הכ"כ חי הזה של הטבעי הזה.. לפני כל המצוות בעולם. המצוה להתחתן.. שתהיה שלם. דתיה לא מתחתנת כי אסור ליגוע וכדי להביא ילדים.. (זה רק מסתעף מזה) אלא כי זה הכי טבעי.. מי לא רוצה? והרצון הכ"כ טבעי הזה ואנושי.. וכ"כ כיף.. זה הרצון שה' חשף בנו חשף את מה   שהוא טבע בנו ווואלה זה הסיבה שדתיים מתחתנים .

בקיצור תאמיני ביהודי שבך , התביעה הכ"כ נצרכת הזו של לחיות חיים מלאים עם בן זוג מתוך מסגרת של נישואים היא לא פחות מאשר שששש..  בשקט בשקט(צורך יהודי אמיתי שכולו ה' )

     אם הבנת אותי   

אני מנסה להבין למה דתל"שית לחוצה להתחתן. מה זה יתן לה

ולא מצליח להבין..

אותו אני דווקא מאוד מבין.

מה הוא ירוויח מחתונה? מחוייבות, אחריות, מעמסה של פרנסה,

את גם ככה לא מעוניינת בילדים כרגע, אז גם זו לא סיבה למסד את הקשר,

והואיל ואינכם שומרים נגיעה גם זה לא חסר לו,

אז..למה לו להתחתן?

שאי אפשר לערער עליו,

היא גם כתבה את זה אם תסתכל טוב.

אין לי פתרון, 

רק לומר שהחיים בצל הדת כנראה לא רק מעמיסים אלא גם הרבה יותר נוחים...

זאת בוודאי לא הסיבה שבגללה צריך לשמור מצוות,

אבל אחד היתרונות.

או שאתם רק חברים שנתיים וחצי?

בן כמה הבחור?

ממה את חושבת שתתפרנסו?

האם את חוששת שהוא "לא רק שלך"?

נשים בד"כ באופי שלהן מאד מחפשות את ההתחייבות הזו כמו שאמרת שכל אישה רוצה שהגבר יכריז שהיא שלו. ואני מניחה שעל אף שאת כבר לא דתייה יש לך סביבה גם דתית וחברות, משפחה דתיים וזה מאד משפיע על הרצון הזה.

מאד יכול להיות שהחבר שלך לא רוצה להתחתן כי הרבה גברים לא רוצים מטבעם את ההתחייבות הזו וההיקשרות לאחת דווקא (אם הם דתיים אין להם כ"כ אופציות...) ויכול להיות שאם הוא כבר לא דתי אז הוא רוצה "להינות " מהיתרונות של זה. בחורים חילוניים לא נוטים להתחתן בגיל הזה. וכמו שאמרת אין לו סיבה כמו אצל דתיים ש"תכריח" אותו. אם הקשר הזה חשוב לך תשמרי עליו וחשוב לברר עם עצמך למה חשוב לך להתחתן ולהסביר את זה גם לחבר.

קודם כל אורה -תודה רבה לך על התגובה היא הייתה ממש רגישה ומכילה וזה שמחתי לקרוא אותה. יש בדבריך משו אני באמת כזה מנסה להסתיר את הצורך שלי כי בחברה החילונית הוא לא כל כך מקובל והאמת שאני לא רוצה להתייעץ עם החברות הדתיות כי הן רק יגידו לי דברים כמו "בסדר בעיה שלך לא היית צריכה לעשות XYZ"

אלעד- הרצון שלי נובע מזה שלא משנה מה אני יודעת שאני רוצה לחיות עם הבנאדם הזה ולהקים איתו משפחה והכל. למה דווקא עכשיו? לא יודעת... באמת אין סיבה הגיונית חוץ ממה שאורה כתבה.

אלעד123- אנחנו לא גרים ביחד... ממש לא...... ההורים שלנו לא ייתנו לנו לעשות דבר כזה. הוא רוצה שנגור יחד בעתיד אבל זה אחד העקרונות שכן לקחתי מהאולפנה חח אז באמת לא תהיה לנו שום סיבה להתחתןואני לא רוצה לגור עם מישהו ללא נישואין (כן כן למרות הכל..)

שמעו אין לי חשש שהבחור לא שלי, אני יודעת שהוא נאמן לי הוא גם בנאדם מאד טוב ולדעתי הוא גם יחזור בתשובה (לא כל כך לשמחתי אבל בסדר זכותו המלאה), בקשר לפרנסה- זו יותר הבעיה באמת, אבל ככה זה אם רוצים להתחתן בגיל צעיר צריך קצת להשען על ההורים.

אני מפחדת לכתוב יותר מדי פרטים שלא יזהו אותי... אבל סתם לרקע- רצינו פעם להתחתן, אבל ההורים שלו לא הסכימו, טענו שאנחנו צעיריםמדי וחסרי ניסיון ושלא מתחתנים בגילאים האלה (היינו בני 19.. שני האחים שלו פשוט התחתנו בגיל 23-24...... אז לא מקובל אצלהם). זו אחת הסיבות שהגענו עם החוסר שמירת נגיעה למקומות האלה...

אני מבינה למהאתם אומרים שאין לו יותר מדי אינטרסים להתחתן, כן...

פותחת השרשור-

בהצלחה לך, אין לי תובנות לחדש כרגע..

קודם כל, הגדרת נורא יפה.. זה צורך ליציבות שבאמת חסרה לי.

כשאני אומרת את זה לחבר שלי הוא אומר שאם אני לא סומכת עליו שנשאר יחד עכשיו אז איך אני יכולה לסמוך עליו בקטע של חתונה? ובסדר אני מבינה מה הוא אומר יש בזה משו... אבל זה לא רק עניין של לסמוך זה עניין של לדעת שהבנאדם שאיתך מוכן לעשות צעד ענקי ולהחליט שהוא רוצה להיות איתך לתמיד ושזה לא יהיה מס שפתיים, שזה יהיה אמיתי, מול אנשים. הצהרה.

אני מפחדת שאני אשבר ואגור איתו בסוף בלי.. יש מצב שהוא יקבל דירה (יחידת דיור כזאת ליד ההורים) ואז מה? כאילו איך אני אתרץ לו את זה? אני לא מצליחה להסביר לעצמי למה זה כ"כ חשוב לי. אני מפחדת שזה מה שישבור אותי.

שמעי אני לא רוצה לעשות לעצמי אאוטינג.. אני מפחדת שאנשים שאני מכירה קוראים פה.. אבל באמת שהחששות שלנו הכלכליים זה לא שלא יהיה לנו כסף לחיות, זה פשוט שלא נרגיש נעים אם ההורים יעזרולנו הרבה. כי יש להם (בלי עין הרע ב"ה) לעזור.אבל הוא לא רוצה כי הוא חושב שאם מתחתנים צריך לעמוד על הרגליים לבד והוא רוצה לקחתאת הזמן ולהינות כשהוא צעיר לא ישר להתחיל לחסוך לקראת חיים משותפים..

בקטע של הילדים אני פשוט לא מרגישה מוכנה עדיין, אני ממש אוהבת ילדים אבל אני קצת ילדותית עדיין בחשיבה שלי בנושא (לידה זה כואב, היריון זה לא כיף, ילדים שלך אי אפשר להחזיר הביתה בסוף הבייביסיטר חח) ובגלל זה אני חושבת שקודם אני צריכה להתחתן ולהתרגל לחיים עם בנאדם אחד כשאנחנו תלויים אחד בשני ורק כשהתרגלתי- להוסיף ילד שיהיה תלוי בשנינו... לעשות מעבר יותר קל.

אבל הלכנו רחוק,אני עוד לא בכיוון של חתונה לצערי.......

מרגיש כאילו את צריכה להתנצל מולו על כל גבול שאת מציבה - כי היית דתיה בעברך.

גבולות אישיים הם חובה וצורך אנושי!

אם החלטת שלא מתאימים לך גבולות ההלכה (ואני לא מתעסקת בלשפוט את זה עכשיו)

זה לא אומר שכל הגבולות נפרצו.

את אישה עם כבוד לעצמך, וכן! את מבקשת יציבות בקשר! וזה מגיע לך!! כ"כ מגיע לך!

אל תפחדי להעמיד אולטימטום (לא במובן הקשוח אלא מתוך אמירה פנימית)

אני גרה רק עם מי שאני מתחתנת איתו - נקודה.

אולי זה ייתן לו תמריץ...

הלוואי שיהיה המון הצלחה, וכמה שפחות קשיים.

זה באמת מה שאמרתי פעם, ואז דיברנו על זה והתחלתי לסגת קצת... ועכשיו זה חזר למחשבות שלי. אני מקווה ממש שהוא לא ייקח את זה בתור משו רע אלא באמת בתור עקרון שלי שצריך לכבד,כמו שאני מכבדת את העקרונות שלו..

לסמוך-

ברור שאת סומכת עליו! סומכת עליו מספיק כדי לרצות להתחתן איתו... כדי לחיות איתו לנצח.

חתונה זה ממש לא קטע של "לסמוך עליו"- זה קטע של "להיות קשורים ביחד" ביניכם בקשר רוחני, עליון, עמוק.

אמרה לי פעם אישה חכמה- כל אישה טובה צריכה לשחק קצת (ממש קצת, ולא במובן המתנשא של המושג) את "הבלתי מושגת"

כן.

יש לך גבולות- את לא מוכנה לגור איתו בלי חתונה.

תהיי אמיתית עם זה, כנה איתו על הרצון שלך-

והוא רק יעריך אותך יותר

לגבי כסף- יש פה שאלה של הרבה יותר מתקציב- זה שאלות של התנהלות מול ההורים, זוגיות כיחידה עצמאית, של הרצונות בחיים -מתי "נהיים גדולים"

פשוט תדברי איתו- תנתחו את זה מכל הכיוונים.

שתדעו שיש זוגות שמחליטים בהתחלה לחסוך- לקראת טראק מטורף באפריקה- ורק אחרי שנתיים\3\ לחסוך לקראת דירה... ואם הם מקבלים את זה שהם יקנו דירה כמה שנים אח"כ- סבבה להם.

(אבל צריך להיות חכמים- לא לשכוח לחסוך לברמצוות, הילדים גדלים בלי לחכות... )

לגבי ילדים-

זה בסדר שאת מרגישה לא מוכנה עדיין. הרגשה בסדר גמור.

יש בעולם דעות שונות על כמה התק' של להתחתן ולהתרגל לחיים יחדיו- החל מכמה שנים  (בעיקר בעולם החילוני) עד --- עד לזמן שלוקח לילד להופיע מתחילת ההריון....  וכמובן כל מה שבאמצע- חודשיים חצי שנה וכולי...

ככה שתדעתי שגם הרגש הזה שלך- הוא נכון ולגיטימי.

ואם את רוצה- תראי לחבר שלך את השירשור הזה- ותדברו על זה ביחד...

אני באמת אעמוד על שלי בקטע הזה...

אני חושבת שאני פשוט אדבראיתו בלי להראות לו כדי שלא ייפגע שפניתי לפורום במקום לדבר איתו,הוא בטח ייקח את זה קצת קשה חח

תנסי לחשוב על הכיוון של החזרה בתשובה, יכול להיות שזה הגרעין לחששות.

יכול להיות שהוא מרגיש בתוכו לא שלם עם הדרך כרגע,

ומפחיד להתחייב לנישואין עם לא-דתיה

כשבפנים אתה מרגיש שכן חשוב לך בית דתי בעתיד

פתאום, כשחושבים ממעוף הציפור על בעוד 10-15 שנה

על הילדים

ומה הפער הזה יכול לעשות

יכול להיות שכן טמון הפחד שלו להתחייב

או שזה מסתיר ומתרץ חשש פנימי יותר?

אולי הפחד מהמחויבות, לא רק הכלכלית, שתיפול עליו?

אולי פחד מזה שחתונה "תסגור" אותו ולא יהיה חופשי לעשות מה שבא לו?

אולי כמו שכתבו לפני- חשש מ"איך יראה הבית שלי מבחינה דתית"?

כמו שאת מבררת לעצמך מה באמת מניע אותך לרצות להתחתן ומה באמת הגבולות שלך, אולי כדאי שתבררו ביחד מה באמת הנקודה שהוא חושש ממנה. ואז אולי החשש יתפוגג, או שתהיו מודעים אליו ביחד ותתמודדו איתו ביחד.            בכלל, כל קושי כזה הוא בעצם מקפצה בשבילכם- להעמיק את ההקשבה, ההבנה והקשר.

אגב, מחזקת מאוד את העידוד בענין הגבולות שלך. יש בהחלט משהו באמירה שכשהוא מרגיש שאת בכיס שלו הוא יכול לשחק איתך קצת, אבל אם את לא לגמרי בכיס, הוא מרגיש כמה את חשובה לו והוא לא מוכן לוותר עלייך.

אני מניחה שזה באמצ לא חששות כלכליים.פעם כשדיברנו על זה הסכמנו שכסף זה לא שיקול לדברים כאלה.. לא יודעת מה השתנה.,

אולי באמת הוא מפחד ממחויבות,למרות שזה נראה לי מוזר כי כל אדם שהוא מכיר יודע בערך ב5 דק הראשונות שיש לו חברה,וגם מול אחרים הוא תמיד מציג אותי בשמחה ומחמיא לי והכל.

מסכימה עם הקטע של ה"בכיס שלו",אני אנסה את זה.

לגבי הדת -

אני מקווה שזה לא העניין

אני מאד לא רוצה להיות דתיה (כפו עליי המון דברים מילדות שלא התאימו לאופי שלי,הייתי באולפנה ששמה דגש כ"כ כבד על המראה שכבר הרגשתי שהקב"ה מחפש רק להפיל אותי ושגם ככה לעולם אני לא אהיה מספיק טובה......קיצר- המון טראומות)

אבל מצד שני הוא יודע שאני אלך לקראתו אם הוא יילך לקראתי..היו לנו שיחות בנושא. אני אנסה לבדוק איתו את העניין באמת.

יתכן שאת צריכה לשדר לו שיש פתיחות מצידך לחזרה בתשובה בעתיד, אם זה מתאים לך , כמובן.

ומותר לך להשאר דתיה בעניין של המגורים יחד. זה שאת דתלשית לא אומר שחובה עלייך לזרוק כל ערך שהיה לך בעבר.

אני ממש לא בכיוון של חזרה בתשובה.....אולי לצערו?

מבחינת הגבר, לחזרה בשאלה גורמת להמון פיתויים.

אם לדתיים לא להתחתן זה סבל - לחילוני, החתונה יכולה להראות כמו סבל דומה, כי יש המון בחורות שמחפשות סטוצים או קשר קצר.

ולך מאוד קשה לדעת אם זה קיים בתור שיקול (בנישואים וחזרה בשאלה).

מהצד השני, אחרי החתונה הוא כבול - לחץ ומניפולציות מצידך יכולים להפוך את החיים לגיהנום,

ואם לא מייחסים לחיים בתור זוג חשיבות עליונה ("ואהבת לרעך כמוך - יתחיל באישתו") זה יכול להתדרדר למצב הזה די מהר.

אז מהבחינה הזאת, אם יש משהו לשמור מהחיים הדתיים זה נראה לי הדבר הכי חשוב.

למה אני אומר את זה - לא כהטפה, אלא כי זה הדבר הכי מפחיד.

אם את תנסי לעשות מניפולציה רגשית - ריבים, איומים, בכי, להימנע מקירבה, וכו' - הוא יפחד שזה מה שמחכה לו כל חיי הנישואים.

במיוחד שקיים החשש שאת רוצה להתחתן כדי "להוריד הילוך", ולהירגע קצת מהצורך תמיד להיות חברה נחמדה.

ואז ברור שהוא ימצא כל תירוץ להימנע, לדחות את הקץ, ולבדוק את יציבות המערכת,

ובמצב כזה ברור שאם תלחצי עליו הוא יברח - כי אז הוא יהיה משוכנע שהחיים ביחד יהיו סיוט.

מהצד השני - ברור שחלק משמעותי מחיי נישואים זה תקשורת, שזה אומר בעיקר לדבר על דברים שלא מסכימים עליהם, בעיות, דברים שמפחדים מהם, ודברים שלא רוצים לדבר עליהם, אבל באמת צריך.

וחייבים ללמוד איך כן לדבר עליהם בצורה נסבלת, ולא בצורה שתאיים ותפחיד את הצד השני.

אז כדאי שכן תדברי איתו על זה - ושזה כן יהיה נושא שתחשבו עליו,

אבל זה לא חייב להיות מקור לריבים וחיכוכים.

במיוחד שאת ממש צעירה - ואין לך סיבה להילחץ.

דרך אחת היא לדמיין ביחד את העתיד שלכם: לדבר עליו, לתאר אותו אחד לשני, ולהבין איך להגיע לשם ומתי.

דרך אחרת היא כן לראות את הנישואים כדרך ליישם אידאל "ואהבת לרעך כמוך"  - ראיית האינטרס שלכם כזוג כעולה על האינטרסים של כל אחד מכם בנפרד.

בדת יש המון דברים יפים, וזה שפרקת עול (מחוסר אמונה, תוצאה של פיתוי, לחץ לא נסבל או תחושת אובדן הדרך), לא אומר שאת צריכה להמנע ממשהו שהוא טוב לך רק בגלל שהוא קשור ליהדות.

זה אומר שבהחלט סביר שספרים ויועצים בנושא "הדרכת חתנים וכלות" יכולים לתרום לכם המון.

אני יודע שלי הם תרמו המון.

מבחינת פיתויים,אני לא חושבת שזה העניין כי אם הוא היה רוצה להיות עם הרבה בנות, מה האינטרס שלו להשקיע עכשיו בקשר איתי? הוא כן מדבר איתי על חתןנה וילדים והכל אבל מבחינתו בעוד 6 שנים זה גם אחלה זמן....(ז"א הוא רואה איתי עתיד).

בלי קשר אם זה עניין הפיתויים אז ממילא לא הייתי רוצה להתחתן איתו,אף אחת לא הייתה רוצה להתחתן עם אדם שיוצא איתה וחושב על לצאת עם אחרות.

אני ממש לא רוצה להתחתן כדי להוריד הילוך,להפך! אני אשמח להעלות הילוך למצב של חתונה..חחח מבחינתי זה להעלות הילוך.

אני גם לא מחפשת לריב או להפעיל מניפולציות למרות שאני באמת ממש רוצה את זה... לפעמים אני חושבת שאולי הוא מפחד מהאירוע עצמו ומכל המעמד וזה.פעם הוא חשב שאני רוצה להתחתן רק בגלל החברות שהתחתנו והשמלה וכל זה אבל באמת שזה לא זה...אני שונאת חתונות!כשאני חושבת על להתחתן החלק שהכי מרתיע אותי הוא החתונה עצמה,אני כמהה לחיים שאח"כ....

אני ממש מסכימה לגביזה שבדת יש ה-מ-ו-ן דברים יפים,אני לחלוטין לא אנטי דתית (רק לפעמים קצת אנטי דתיים מסויימים...מודה) אבל הפחד זה שהוא באמת לא יבין מאיפה אני באה עםזה...

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.