לעזור עדיין אין לי רעיון..

רק נקודה למחשבה.

נראה שאת מנסה להתעלם מהטבעיות שלך הכי אמיתית..

אני רוצה להתחתן אבל תכלס אין לי סיבה אמיתית.. אני לא דתיה שמקפידה על שמירת נגיעה.. או להביא ילדים.וכו'

ובסוף מעיזה להגיד ש.. תכלס יש לי דחף להתחתן.. איזה בת לא רוצה?

למה את כ"כ מתרצת? למה את כ"כ מרגישה צורך לתרץ ? למה את מרגישה שנישואים זה ענין שתלוי רק במצוה זו או אחרת? זה הדבר הכי טבעי. למה את לא מאמינה בעצמך? ולמה את לא מאמינה שה' ציוה את זה מהמקום הכ"כ חי הזה של הטבעי הזה.. לפני כל המצוות בעולם. המצוה להתחתן.. שתהיה שלם. דתיה לא מתחתנת כי אסור ליגוע וכדי להביא ילדים.. (זה רק מסתעף מזה) אלא כי זה הכי טבעי.. מי לא רוצה? והרצון הכ"כ טבעי הזה ואנושי.. וכ"כ כיף.. זה הרצון שה' חשף בנו חשף את מה   שהוא טבע בנו ווואלה זה הסיבה שדתיים מתחתנים .

בקיצור תאמיני ביהודי שבך , התביעה הכ"כ נצרכת הזו של לחיות חיים מלאים עם בן זוג מתוך מסגרת של נישואים היא לא פחות מאשר שששש..  בשקט בשקט(צורך יהודי אמיתי שכולו ה' )

     אם הבנת אותי   

אני מנסה להבין למה דתל"שית לחוצה להתחתן. מה זה יתן לה

ולא מצליח להבין..

אותו אני דווקא מאוד מבין.

מה הוא ירוויח מחתונה? מחוייבות, אחריות, מעמסה של פרנסה,

את גם ככה לא מעוניינת בילדים כרגע, אז גם זו לא סיבה למסד את הקשר,

והואיל ואינכם שומרים נגיעה גם זה לא חסר לו,

אז..למה לו להתחתן?

שאי אפשר לערער עליו,

היא גם כתבה את זה אם תסתכל טוב.

אין לי פתרון, 

רק לומר שהחיים בצל הדת כנראה לא רק מעמיסים אלא גם הרבה יותר נוחים...

זאת בוודאי לא הסיבה שבגללה צריך לשמור מצוות,

אבל אחד היתרונות.

או שאתם רק חברים שנתיים וחצי?

בן כמה הבחור?

ממה את חושבת שתתפרנסו?

האם את חוששת שהוא "לא רק שלך"?

נשים בד"כ באופי שלהן מאד מחפשות את ההתחייבות הזו כמו שאמרת שכל אישה רוצה שהגבר יכריז שהיא שלו. ואני מניחה שעל אף שאת כבר לא דתייה יש לך סביבה גם דתית וחברות, משפחה דתיים וזה מאד משפיע על הרצון הזה.

מאד יכול להיות שהחבר שלך לא רוצה להתחתן כי הרבה גברים לא רוצים מטבעם את ההתחייבות הזו וההיקשרות לאחת דווקא (אם הם דתיים אין להם כ"כ אופציות...) ויכול להיות שאם הוא כבר לא דתי אז הוא רוצה "להינות " מהיתרונות של זה. בחורים חילוניים לא נוטים להתחתן בגיל הזה. וכמו שאמרת אין לו סיבה כמו אצל דתיים ש"תכריח" אותו. אם הקשר הזה חשוב לך תשמרי עליו וחשוב לברר עם עצמך למה חשוב לך להתחתן ולהסביר את זה גם לחבר.

קודם כל אורה -תודה רבה לך על התגובה היא הייתה ממש רגישה ומכילה וזה שמחתי לקרוא אותה. יש בדבריך משו אני באמת כזה מנסה להסתיר את הצורך שלי כי בחברה החילונית הוא לא כל כך מקובל והאמת שאני לא רוצה להתייעץ עם החברות הדתיות כי הן רק יגידו לי דברים כמו "בסדר בעיה שלך לא היית צריכה לעשות XYZ"

אלעד- הרצון שלי נובע מזה שלא משנה מה אני יודעת שאני רוצה לחיות עם הבנאדם הזה ולהקים איתו משפחה והכל. למה דווקא עכשיו? לא יודעת... באמת אין סיבה הגיונית חוץ ממה שאורה כתבה.

אלעד123- אנחנו לא גרים ביחד... ממש לא...... ההורים שלנו לא ייתנו לנו לעשות דבר כזה. הוא רוצה שנגור יחד בעתיד אבל זה אחד העקרונות שכן לקחתי מהאולפנה חח אז באמת לא תהיה לנו שום סיבה להתחתןואני לא רוצה לגור עם מישהו ללא נישואין (כן כן למרות הכל..)

שמעו אין לי חשש שהבחור לא שלי, אני יודעת שהוא נאמן לי הוא גם בנאדם מאד טוב ולדעתי הוא גם יחזור בתשובה (לא כל כך לשמחתי אבל בסדר זכותו המלאה), בקשר לפרנסה- זו יותר הבעיה באמת, אבל ככה זה אם רוצים להתחתן בגיל צעיר צריך קצת להשען על ההורים.

אני מפחדת לכתוב יותר מדי פרטים שלא יזהו אותי... אבל סתם לרקע- רצינו פעם להתחתן, אבל ההורים שלו לא הסכימו, טענו שאנחנו צעיריםמדי וחסרי ניסיון ושלא מתחתנים בגילאים האלה (היינו בני 19.. שני האחים שלו פשוט התחתנו בגיל 23-24...... אז לא מקובל אצלהם). זו אחת הסיבות שהגענו עם החוסר שמירת נגיעה למקומות האלה...

אני מבינה למהאתם אומרים שאין לו יותר מדי אינטרסים להתחתן, כן...

קודם כל אני רוצה לשבח אותך- את כותבת ממש רגיש ונעים, מאפשרת את המורכבות של הסיטואציה.

לדעתי- אני אנסה לבודד פה כמה מרכיבים:

א. למה שבחור ירצה להתחתן?

אנשים אומרים שלגברים לא כ"כ שווה להתחתן... שהם פחות רוצים את זה... שרוב העומס נופל עליהם...

האמת היא- שזה לא לגמרי נכון.

גם גברים רוצים להתחתן. גם הם רוצים למסד קשר. גם הם רוצים חיים של בית, משפחה, אישה אוהבת, ילדים.

אל תאמיני לקלישאות אבל תהיי רגישה לדברים שרגישים לבחור-שאיתך

ב. הלחץ מצד המשפחה החברות המורים העולם---

לא מתחתנים כי מישו לחץ

או לא לא-מתחתנים כי החברה החילונית סביבי לוקחת את החתונה בשאנטי...

מתחתנים כי בפנים זה מרגיש נכון ובשל וטוב לעשות את זה

אם צריך קצת אומץ כדי לעשות את מה שהקול הפנימי אומר - טוב שיש הורים שדוחפים...

תזכרי שההורים תמיד אוהבים ורוצים בטובתך

גם ההשוואה לזוג אחר דתי- שכנים- לא ממש נכונה בעיני

בית בונים מהחיים שלכם- מהסתכלות פנימה- לא מהשוואות למה שקורה אצל השכנים...

ג. כל הכבוד לכם שאתם לא גרים ביחד.

את מרוויחה בענק-ענק-ענק לזוגיות שלך לכל החיים!

ממש אי אשפר להשוות מצב שגרים ביחד כחברים- למצב שגרים ביחד כנשואים, כמשפחה- ויש לא מעט זוגות שלא שורדים את המעבר ממצב אחד למצב שני.... מזלך הטוב שאת תתחילי לגור איתו- בתור אשתו

ד. הבחור הזה הוא שלך

ולך ברור שהוא מרגיש אותו דבר עלייך- שאת האישה של החיים שלו.

אתם בני 21 (הוא מבוגר יותר קצת?) זה גיל די נחמד להתחיל את החיים.... את סטודנטית? הוא משוחרר מהצבא ולומד מקצוע גם...

יש הרבה זוגות סטודנטים- והם מסתדרים סבבה עם זה... קצת לחוץ כלכלית- צריך לעבוד קשה, להיות מחושבים, לחיות בפשטות- אבל זה אפשרי ובאושר

ה. הרצון הטבעי הבסיסי -להתחתן

את מצטדקת על זה שאת רוצה חתונה- כאילו שזה לא אמור להיות קשור לחיים שלך הקטע הדתי הזה....

אבל-

"מותר לך" להיות קשורה לדברים דתיים ביהדות! גם אם את (עדיין) לא שומרת על הכל... זה הכי ברור בעולם שבדברים הכי חשובים בחיים שלך- את תרצי את הנגיעה של היהדות שם- בחתונה למשל

מעבר לזה

חתונה זה לא רק משו של דתיים. בכל העולם אנשים מכל התרבויות עושים טקסים של חתונה- של התחייבות הדדית, של היקשרות עמוקה מעבר למילות אהבה בשקט, של אירוע פומבי בשותפות כל הציבור- כחלק מהמרקם החברתי האנושי, של חתימה על חוזה כלכלי משפטי מחייב שמסדר ומייצב חובות נישואין.

בכל העולם עושים את זה

זה חלק מהמבנה נפש הכי בסיסי של האנושות- כיחידים, כזוגות, כחברה.

זה חלק מהצרכים של כל בחורה- לא רק צורך לאהבה- גם צורך ליציבות.

וזה חלום של כל בחורה מילדות ואין סיבה שאהוב ליבך לא יגשים לך חלום

במיוחד- שאתם לא גרים ביחד ב"ה

ככה שבשבילכם להתחתן- זה להרים את הקשר שלכם ב1000000 רמות- לאיכות אחרת לחלוטין

לגור ביחד, לחיות חיים מלאים ביחד- לטוות ביחד חלומות, לאהוב בלי תנאי ובלי גבול- לאהוב עכשיו גם את הסבא שהוא יהיה גם עוד 50 שנה...

ו. את לא רוצה לבוא בדרישות לבחור- אבל כן זכותך המלאה לבוא בביטחון ברצון שלך

זכותך לומר לו- אני רוצה להתחתן איתך. בזמן הקרוב מאוד. ומבקשת ממך להבשיל את המחשבות שלך לקראת המהלך הזה

ואז תשאלי ותקשיבי לו- מה קשה לו? מה מעקב אותו מלהיות שלם עם המהלך?

ז. אף פעם לא מוקדם מידי לאהוב

כשבשלים לנישואין- למה לא לעשות את זה?

(את מרשה לי להוסיף משו קלאפטע? כשבשלים לממש את האהבה- ולהביא ילדים- למה לא עשות את זה????

כי את צעירה?! --אז מתי תלדי? כשאת זקנה? צריך לזכור בחיים שהגילאים של 20-3-0-40 הם שנועדו כדי לבנות משפחה, ללדת ילדים- לבנות את הקריירה ההורית- כי הרי אלו שנות הפוריות. מי שמתעוררת בגיל 38 "אופס רציתי ללדת 3 ילדים- איפה השנים הלכו?" -חבל שהיא ניסתה להפוך את סדר העולם.. לעשות קרירה כשהכוחות שלך מתאימים למשפחה- ולעשות משפחה כשהכוחות שלה והנפש שלה בשלב של קרירה...

קיצר אין סיבה שלא תהיי אמא מאושרת בגילאי 22-2-32-4 וכולי)

ח. אם אני אזכר בעוד משו- אני אכתוב...

פותחת השרשור-

בהצלחה לך, אין לי תובנות לחדש כרגע..

קודם כל, הגדרת נורא יפה.. זה צורך ליציבות שבאמת חסרה לי.

כשאני אומרת את זה לחבר שלי הוא אומר שאם אני לא סומכת עליו שנשאר יחד עכשיו אז איך אני יכולה לסמוך עליו בקטע של חתונה? ובסדר אני מבינה מה הוא אומר יש בזה משו... אבל זה לא רק עניין של לסמוך זה עניין של לדעת שהבנאדם שאיתך מוכן לעשות צעד ענקי ולהחליט שהוא רוצה להיות איתך לתמיד ושזה לא יהיה מס שפתיים, שזה יהיה אמיתי, מול אנשים. הצהרה.

אני מפחדת שאני אשבר ואגור איתו בסוף בלי.. יש מצב שהוא יקבל דירה (יחידת דיור כזאת ליד ההורים) ואז מה? כאילו איך אני אתרץ לו את זה? אני לא מצליחה להסביר לעצמי למה זה כ"כ חשוב לי. אני מפחדת שזה מה שישבור אותי.

שמעי אני לא רוצה לעשות לעצמי אאוטינג.. אני מפחדת שאנשים שאני מכירה קוראים פה.. אבל באמת שהחששות שלנו הכלכליים זה לא שלא יהיה לנו כסף לחיות, זה פשוט שלא נרגיש נעים אם ההורים יעזרולנו הרבה. כי יש להם (בלי עין הרע ב"ה) לעזור.אבל הוא לא רוצה כי הוא חושב שאם מתחתנים צריך לעמוד על הרגליים לבד והוא רוצה לקחתאת הזמן ולהינות כשהוא צעיר לא ישר להתחיל לחסוך לקראת חיים משותפים..

בקטע של הילדים אני פשוט לא מרגישה מוכנה עדיין, אני ממש אוהבת ילדים אבל אני קצת ילדותית עדיין בחשיבה שלי בנושא (לידה זה כואב, היריון זה לא כיף, ילדים שלך אי אפשר להחזיר הביתה בסוף הבייביסיטר חח) ובגלל זה אני חושבת שקודם אני צריכה להתחתן ולהתרגל לחיים עם בנאדם אחד כשאנחנו תלויים אחד בשני ורק כשהתרגלתי- להוסיף ילד שיהיה תלוי בשנינו... לעשות מעבר יותר קל.

אבל הלכנו רחוק,אני עוד לא בכיוון של חתונה לצערי.......

מרגיש כאילו את צריכה להתנצל מולו על כל גבול שאת מציבה - כי היית דתיה בעברך.

גבולות אישיים הם חובה וצורך אנושי!

אם החלטת שלא מתאימים לך גבולות ההלכה (ואני לא מתעסקת בלשפוט את זה עכשיו)

זה לא אומר שכל הגבולות נפרצו.

את אישה עם כבוד לעצמך, וכן! את מבקשת יציבות בקשר! וזה מגיע לך!! כ"כ מגיע לך!

אל תפחדי להעמיד אולטימטום (לא במובן הקשוח אלא מתוך אמירה פנימית)

אני גרה רק עם מי שאני מתחתנת איתו - נקודה.

אולי זה ייתן לו תמריץ...

הלוואי שיהיה המון הצלחה, וכמה שפחות קשיים.

זה באמת מה שאמרתי פעם, ואז דיברנו על זה והתחלתי לסגת קצת... ועכשיו זה חזר למחשבות שלי. אני מקווה ממש שהוא לא ייקח את זה בתור משו רע אלא באמת בתור עקרון שלי שצריך לכבד,כמו שאני מכבדת את העקרונות שלו..

לסמוך-

ברור שאת סומכת עליו! סומכת עליו מספיק כדי לרצות להתחתן איתו... כדי לחיות איתו לנצח.

חתונה זה ממש לא קטע של "לסמוך עליו"- זה קטע של "להיות קשורים ביחד" ביניכם בקשר רוחני, עליון, עמוק.

אמרה לי פעם אישה חכמה- כל אישה טובה צריכה לשחק קצת (ממש קצת, ולא במובן המתנשא של המושג) את "הבלתי מושגת"

כן.

יש לך גבולות- את לא מוכנה לגור איתו בלי חתונה.

תהיי אמיתית עם זה, כנה איתו על הרצון שלך-

והוא רק יעריך אותך יותר

לגבי כסף- יש פה שאלה של הרבה יותר מתקציב- זה שאלות של התנהלות מול ההורים, זוגיות כיחידה עצמאית, של הרצונות בחיים -מתי "נהיים גדולים"

פשוט תדברי איתו- תנתחו את זה מכל הכיוונים.

שתדעו שיש זוגות שמחליטים בהתחלה לחסוך- לקראת טראק מטורף באפריקה- ורק אחרי שנתיים\3\ לחסוך לקראת דירה... ואם הם מקבלים את זה שהם יקנו דירה כמה שנים אח"כ- סבבה להם.

(אבל צריך להיות חכמים- לא לשכוח לחסוך לברמצוות, הילדים גדלים בלי לחכות... )

לגבי ילדים-

זה בסדר שאת מרגישה לא מוכנה עדיין. הרגשה בסדר גמור.

יש בעולם דעות שונות על כמה התק' של להתחתן ולהתרגל לחיים יחדיו- החל מכמה שנים  (בעיקר בעולם החילוני) עד --- עד לזמן שלוקח לילד להופיע מתחילת ההריון....  וכמובן כל מה שבאמצע- חודשיים חצי שנה וכולי...

ככה שתדעתי שגם הרגש הזה שלך- הוא נכון ולגיטימי.

ואם את רוצה- תראי לחבר שלך את השירשור הזה- ותדברו על זה ביחד...

אני באמת אעמוד על שלי בקטע הזה...

אני חושבת שאני פשוט אדבראיתו בלי להראות לו כדי שלא ייפגע שפניתי לפורום במקום לדבר איתו,הוא בטח ייקח את זה קצת קשה חח

תנסי לחשוב על הכיוון של החזרה בתשובה, יכול להיות שזה הגרעין לחששות.

יכול להיות שהוא מרגיש בתוכו לא שלם עם הדרך כרגע,

ומפחיד להתחייב לנישואין עם לא-דתיה

כשבפנים אתה מרגיש שכן חשוב לך בית דתי בעתיד

פתאום, כשחושבים ממעוף הציפור על בעוד 10-15 שנה

על הילדים

ומה הפער הזה יכול לעשות

יכול להיות שכן טמון הפחד שלו להתחייב

או שזה מסתיר ומתרץ חשש פנימי יותר?

אולי הפחד מהמחויבות, לא רק הכלכלית, שתיפול עליו?

אולי פחד מזה שחתונה "תסגור" אותו ולא יהיה חופשי לעשות מה שבא לו?

אולי כמו שכתבו לפני- חשש מ"איך יראה הבית שלי מבחינה דתית"?

כמו שאת מבררת לעצמך מה באמת מניע אותך לרצות להתחתן ומה באמת הגבולות שלך, אולי כדאי שתבררו ביחד מה באמת הנקודה שהוא חושש ממנה. ואז אולי החשש יתפוגג, או שתהיו מודעים אליו ביחד ותתמודדו איתו ביחד.            בכלל, כל קושי כזה הוא בעצם מקפצה בשבילכם- להעמיק את ההקשבה, ההבנה והקשר.

אגב, מחזקת מאוד את העידוד בענין הגבולות שלך. יש בהחלט משהו באמירה שכשהוא מרגיש שאת בכיס שלו הוא יכול לשחק איתך קצת, אבל אם את לא לגמרי בכיס, הוא מרגיש כמה את חשובה לו והוא לא מוכן לוותר עלייך.

אני מניחה שזה באמצ לא חששות כלכליים.פעם כשדיברנו על זה הסכמנו שכסף זה לא שיקול לדברים כאלה.. לא יודעת מה השתנה.,

אולי באמת הוא מפחד ממחויבות,למרות שזה נראה לי מוזר כי כל אדם שהוא מכיר יודע בערך ב5 דק הראשונות שיש לו חברה,וגם מול אחרים הוא תמיד מציג אותי בשמחה ומחמיא לי והכל.

מסכימה עם הקטע של ה"בכיס שלו",אני אנסה את זה.

לגבי הדת -

אני מקווה שזה לא העניין

אני מאד לא רוצה להיות דתיה (כפו עליי המון דברים מילדות שלא התאימו לאופי שלי,הייתי באולפנה ששמה דגש כ"כ כבד על המראה שכבר הרגשתי שהקב"ה מחפש רק להפיל אותי ושגם ככה לעולם אני לא אהיה מספיק טובה......קיצר- המון טראומות)

אבל מצד שני הוא יודע שאני אלך לקראתו אם הוא יילך לקראתי..היו לנו שיחות בנושא. אני אנסה לבדוק איתו את העניין באמת.

יתכן שאת צריכה לשדר לו שיש פתיחות מצידך לחזרה בתשובה בעתיד, אם זה מתאים לך , כמובן.

ומותר לך להשאר דתיה בעניין של המגורים יחד. זה שאת דתלשית לא אומר שחובה עלייך לזרוק כל ערך שהיה לך בעבר.

אני ממש לא בכיוון של חזרה בתשובה.....אולי לצערו?

מבחינת הגבר, לחזרה בשאלה גורמת להמון פיתויים.

אם לדתיים לא להתחתן זה סבל - לחילוני, החתונה יכולה להראות כמו סבל דומה, כי יש המון בחורות שמחפשות סטוצים או קשר קצר.

ולך מאוד קשה לדעת אם זה קיים בתור שיקול (בנישואים וחזרה בשאלה).

מהצד השני, אחרי החתונה הוא כבול - לחץ ומניפולציות מצידך יכולים להפוך את החיים לגיהנום,

ואם לא מייחסים לחיים בתור זוג חשיבות עליונה ("ואהבת לרעך כמוך - יתחיל באישתו") זה יכול להתדרדר למצב הזה די מהר.

אז מהבחינה הזאת, אם יש משהו לשמור מהחיים הדתיים זה נראה לי הדבר הכי חשוב.

למה אני אומר את זה - לא כהטפה, אלא כי זה הדבר הכי מפחיד.

אם את תנסי לעשות מניפולציה רגשית - ריבים, איומים, בכי, להימנע מקירבה, וכו' - הוא יפחד שזה מה שמחכה לו כל חיי הנישואים.

במיוחד שקיים החשש שאת רוצה להתחתן כדי "להוריד הילוך", ולהירגע קצת מהצורך תמיד להיות חברה נחמדה.

ואז ברור שהוא ימצא כל תירוץ להימנע, לדחות את הקץ, ולבדוק את יציבות המערכת,

ובמצב כזה ברור שאם תלחצי עליו הוא יברח - כי אז הוא יהיה משוכנע שהחיים ביחד יהיו סיוט.

מהצד השני - ברור שחלק משמעותי מחיי נישואים זה תקשורת, שזה אומר בעיקר לדבר על דברים שלא מסכימים עליהם, בעיות, דברים שמפחדים מהם, ודברים שלא רוצים לדבר עליהם, אבל באמת צריך.

וחייבים ללמוד איך כן לדבר עליהם בצורה נסבלת, ולא בצורה שתאיים ותפחיד את הצד השני.

אז כדאי שכן תדברי איתו על זה - ושזה כן יהיה נושא שתחשבו עליו,

אבל זה לא חייב להיות מקור לריבים וחיכוכים.

במיוחד שאת ממש צעירה - ואין לך סיבה להילחץ.

דרך אחת היא לדמיין ביחד את העתיד שלכם: לדבר עליו, לתאר אותו אחד לשני, ולהבין איך להגיע לשם ומתי.

דרך אחרת היא כן לראות את הנישואים כדרך ליישם אידאל "ואהבת לרעך כמוך"  - ראיית האינטרס שלכם כזוג כעולה על האינטרסים של כל אחד מכם בנפרד.

בדת יש המון דברים יפים, וזה שפרקת עול (מחוסר אמונה, תוצאה של פיתוי, לחץ לא נסבל או תחושת אובדן הדרך), לא אומר שאת צריכה להמנע ממשהו שהוא טוב לך רק בגלל שהוא קשור ליהדות.

זה אומר שבהחלט סביר שספרים ויועצים בנושא "הדרכת חתנים וכלות" יכולים לתרום לכם המון.

אני יודע שלי הם תרמו המון.

מבחינת פיתויים,אני לא חושבת שזה העניין כי אם הוא היה רוצה להיות עם הרבה בנות, מה האינטרס שלו להשקיע עכשיו בקשר איתי? הוא כן מדבר איתי על חתןנה וילדים והכל אבל מבחינתו בעוד 6 שנים זה גם אחלה זמן....(ז"א הוא רואה איתי עתיד).

בלי קשר אם זה עניין הפיתויים אז ממילא לא הייתי רוצה להתחתן איתו,אף אחת לא הייתה רוצה להתחתן עם אדם שיוצא איתה וחושב על לצאת עם אחרות.

אני ממש לא רוצה להתחתן כדי להוריד הילוך,להפך! אני אשמח להעלות הילוך למצב של חתונה..חחח מבחינתי זה להעלות הילוך.

אני גם לא מחפשת לריב או להפעיל מניפולציות למרות שאני באמת ממש רוצה את זה... לפעמים אני חושבת שאולי הוא מפחד מהאירוע עצמו ומכל המעמד וזה.פעם הוא חשב שאני רוצה להתחתן רק בגלל החברות שהתחתנו והשמלה וכל זה אבל באמת שזה לא זה...אני שונאת חתונות!כשאני חושבת על להתחתן החלק שהכי מרתיע אותי הוא החתונה עצמה,אני כמהה לחיים שאח"כ....

אני ממש מסכימה לגביזה שבדת יש ה-מ-ו-ן דברים יפים,אני לחלוטין לא אנטי דתית (רק לפעמים קצת אנטי דתיים מסויימים...מודה) אבל הפחד זה שהוא באמת לא יבין מאיפה אני באה עםזה...

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

גם לפותחת @רק שואלת10

אולי אפשר לתאם ממש ציפיות לפני החזרה, כולל לחדד אותם לפני ההגעה ממש וגם אחרי.

אולי לשים גבולות גזרה שכאלה, לפחות להתחלה, כדי "לא לדרוך" זה על זו.

ליצור בתוך כל החזרה הזאת גם זמנים זוגיים של שניכם.

יש היום לא מעט הדרכות והכוונות לזוגות מגויסים, שווה להירשם/ללמוד דרכם

בהצלחה רבה רבה

אבל זה גם לא קל

כי לדבר על זה לפני שהוא יוצא הביתה - מרגיש לי לא כ"כ שייך

וכשהוא כבר בבית לא תמיד יש אווירה מתאימה לשיחה כזו.

גם הריטריטים הם לא לעכשיו אלא רק לאחר כך..

אתמול הוא פתאום משום מקום סיפר לי קצת על המציאות שם במילואים.. ובאמת זה נשמע לא קל

והמעבר בין להיות דרוכים 24/7 לחיי בית רגילים מאוד לא פשוט לו

אבל תודה רבה לך!

מקווה לטוב

אני קצת מכיר את החוויה (לא ממילואים, סתם מהשריטות שנולדתי איתן)

לפחות בעבר, הייתי יודע שבדרך למקומות מסויימים צריך ללכת ברגל לפחות 10 דקות, לשרוף אנרגיה פיזית. זה היה מועיל לי מאוד כדי לתפקד במקום היעד בלי הדריכות והחרדה בגוף.

לא להתייאש ונשמע שאת רואה שיהיה טוב ורוצה בזה. מאוד חשוב

אולי אפילו לדבר על תקופת המילואים הבאה. הרי יבואו עוד.

למצוא את הדרכים שהמעבר בין הצבא לבית יהיה לו קל יותר. וכמובן גם לך. מה הכי יקל על כל אחד מכם כדי להשתלב באווירת "המשפחה" מחדש.

זה שאת מבינה אותו עכשיו יותר טוב עוזרת מאוד וזה גם מראה כמה שאת רואה אותו.

עכשיו צריך להביא אותו שיראה אותך.

לא חייבים ריטריטים, יש גם הדרכות/הרצאות/סדנאות של שעתיים כאלה בערב אחד.

יש הכל

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

• אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.