אל תנסה להבין.

אתה לעולם לא תבין.

אתה תחשוב לעצמך שאתה בוודאי מבין, כי לא רק הבית שלו התפרק אלא גם שלך. 

ולך זה עוד חמור יותר, כי אלו נישואים.

ושאם אתה התגברת אז גם הוא יכול.

"הרי ילדים מסתגלים מהר"

אתה לעולם לא תבין איך הוא מרגיש.

כי הנה נשאת בשנית.

הקמת בית חדש.

חיים חדשים.

אבל הילד שלך? לנצח ביתו יהיה מפורק.

הוא לעולם לא ידע איך זה אמא ואבא. מה זה אמא ואבא.

אתה לעולם לא תדע מה עובר עליו, מה כואב לו.

לא אתה, ולא אמא שלו, ולא אני, ולא אף אחד בעולם. 

 

אין אפילו בן אדם אחד בעולם שמבין ילד להורים גרושים. כי כל סיפור שונה, וכל ילד מגיב אחרת, וכל גיל משנה את ההסתכלות ואת העולם שלנו. 

 

אין עניין שנספר לך, שנחלוק מה אנחנו מרגישים. לבן שלך זה יהיה שונה.

הכאב יהיה אחר, התסכול יהיה אחר, החסר יהיה אחר. החיים שלו יהיו אחרים. 

 

 

אנחנו יכולים לגלול לפניך גם את הצרות שלנו, לבכות, להתלונן. ואתה תצטער ותזדהה כי תחשוב על הבן שלך, אבל זה לא באמת יעזור לך להבין אותו ואת מה שעובר עליו.

אז אני אוותר. 

ומדוע את בוחרת לקבור את התחושות שלך

ולהרקב עם עצמך.

 

מה זה נותן לך?

לבן שלי זה ודאי לא תרם, וחבל.

וכשאשר אני עובר על ההודעות שלך אני מבין שזו ההתנהלות שלך כאורח חיים-

להסתיר. לכסות. לבלוע בשקט.

 

מסתבר שאת יותר אומללה ממאיימת.

יהי רצון שה' יפתח לך את הלב!

ויתן לך את הכח לשתף להכיל ולעכל!

אל תחפור (אנימציה של חפירה)!!!

 

דבר שני אמרו חזל"נו "אל תדון אדם עד שתגיע למקומו"

ואתה כנראה לעולם לא תגיע למקומה ...

 

ומי אתה שתגיד לה שהיא אומללה? על סמך ההודעות בפורום?

גם פנים אל פנים קשה לקבוע אם אדם כלשהו אומלל

אז קצת הגזמת גזם.

(אתה עוד אומר אתה ומתחבא מאחורי אנונמי)

 

ואגב אני גם מסכים עם מה שהיא אמרה

לא באמת תצמח לך תועלת מכל זה!

 

 

 

לארוצהלהגיד - אני מקווה שלא נסחפתי זה קורה לי לפעמים

 

 

כי זו ההתמודדות שלי. 

 

אבל אני לא אומללה. 

ועם גישה כזו, אני קצת מרחמת על הבן שלך.

יהי רצון שה' יפתח לך את הלב!

ויתן ל-ך כוח להכיל ולכבד.

ולבן שלך כוח להתמודד!!

שלום

אכן מציאות כואבת ומורכבת.

ההתמודדות של ילדי גרושים היא ארוך תווך.  כשהם מקימים את המשפחה שלהם יש איזה סגירת מעגל אבל בהחלט הזמן הוא הגורם המרפא עד כמה שניתן כי הרי החסר לא ניתן להשלים.

מה שכן חייבים להשקיע ולשים לב לדברים מסויימים שיכולים להקל.

אתם נשארים ההורים אם כל המשמעות שבו.

כמה שיותר שיתוף פעולה בכל אשר קשור לרווחת וטובת הילד גם אם זה כרוך בוויתור מול ההורה השני 

יתן לילד הרגשה של הורות משותפת.

חוויות חיוביות של בילוי ומשחק כך שיצטבר אצלו זכרונות מתוקים של קשר בריא ואוהב.

יש מקרים שדווקא בגירושים הילד זוכה לבלות ולזמן איכותי עם הוריו יותר מאשר לפני כן.

פירוק בית מהווה זעזוע עבור הילד כי נשמט הדבר הכי יציב וקבוע בחייו ולכן חייבים לחזק את תחושת 

הבטחון שלו  והבטחון שהוא אהוב.  הוא צריך להרגיש שההורה נוכח בחיים שלו ומתענין בו כגון

נוכחות ב- אסיפת הורים - מסיבות בגן -וכו.  טוב יהיה אם תפתח תקשורת בריאה ושיתף פעולה מקסימלית עם

גרושתך בדברים שקשורים לילד בלי מתחים ותפגינו נוכחות מקסימלית חיובית בחייו.

בטוחני שבגישה חיובית וניצול נכון של  השנים הבאות תוכלו להקל עליו ולהעניק לו מזור והוא יראה בכם הורים טובים דואגים עד אשר בע"ה הוא יקים את הקן היפה שלו

בס"ד

 

שתהיה לנו משפחה נורמלית, שהעולם יהיה ורוד, בלי תאונות, בלי פיגועים ושכל אמבולנס שעובר זו תהיה לידה.
אבל אנחנו מציאותיים.
והמצב כרגע הוא שההורים שלנו החליטו שמה שיעשה להם ולנו טוב זה להפרד.
נקודה.
אנחנו נאלצים-שלא באשמתנו-להתמודד עם זה:רגשית, נפשית, חברתית, משפחתית וכו'...
מסכימה עם האמירה שאתה לא תבין. פשוט כי אתה לא במקום הזה. כמו שאני לא אבין אותך.

ההצעה שלי אליך: חשוב ת-מ-י-ד על טובת הילד שלך. הוא ע[ו]בר מספיק קושי בחיים, אל תזנח אותו. מצד שני- שמור על החינוך שלך, אל תצ'פר אותו בלי סוף ותפנק אותו בלי גבולות.

 

בהצלחה בנישואים החדשים.

 

וגריזלי, יש סמיילי של חפירות:

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')