אבל יש ילדים שיגידו שהם רוצים שקט לפעמים.

קשה להם עם בלאגן כל הזמן.

שיש ילדים שאף פעם אין להם חדר פרטי וזה חסר להם!

מכירה מישהי שבאה מבית עם הרבה ילדים ובכוונה הביאה רק חמישה ילדים.

(מצד שני, בטח יהיה לה ילד שירצה דווקא עשרה ילדים...)

ואף פעם לא היה לנו חדר פרטי......בשביל מה זה טוב?

אבל עכשיו אני ממש מודה לה' על כך!

אבל זה לא הנושא.

רק כשאחי עבר לישיבה ואחרי שנתיים אני עזבתי לש"ל, לשתי האחיות הקטנות היה חדר משלהן מרבית הזמן..

תמיד יש אקשן.
אין רגע דל,לטוב ולמוטב.
וזה נראה דבר מדהים ומקסים.אבל זה באמת תלוי בהורים.

מאחת שמשפחתה היא די ההפך מזה,זה נראה כמו חלום מתוק.
מעריצה את מי שיכול.זה חתיכת אתגר רציני!

אני מכיר משפחה ברוכה מאד... סביבות ה15 ראש, שהילדים, כמעט כולם פשוט לא יצאו אנשים
מורכבים שצריכים יחס מאד אישי ופרטני, פשוטים כאלה.

מצד שני ההורים מאד נותנים את עצמם ולגמרי עסוקים במשפחה, ככה שזה מתאזן

יש מישהי שאני מכיר שיש לה משפחה קטנה (4 ילדים) שכל אחד מהם הוא אישיות מורכבת בפני

עצמה, ופעם היא אמרה לי בפרוש שאחד השיקולים שלה ושל בעלה למשפחה קטנה,
הוא שכל אחד מהילדים שלהם הוא מיוחד בפני עצמו.

אינ לא סובל לראות הורים שהביאו לעולם יותר מדי ילדים בלי מחשבה אם הם יכולים לטפל בהם,
ולדאוג להם כמו שצריך, ולא חשבו סנטימטר קדימה, זה הורג אותי לראות את הילדים 
האלה מוזנחים פיזית ונפשית.

אבל כן, ההורים לא יכולים לממן להם חוגים וכדומה. 

לא נוסעים עם כל ילד לבד ביום ההולדת שלו.

וכן הלאה. 

בכל מקרה, הילד יכול להרגיש מופסד. 

(גם אני מרגישה כך לפעמים, אעפ"י בסך הכול אני שמחה שאנחנו הרבה ילדים.)

פנים מלוכלכות ושיער מבולגן. הזנחה שלא נצרך כסף כדי לתקן אותה, אלא תשומת לב

אבל מה דעתך? עדיף הרבה ילדים או מעט עם יותר תשומת לב לכל אחד?

לדוגמה: שיעורי בית. כמובן שמשתדלים לשבת אתם, אבל לא יעזור. אם ההורים עובדים אז א"א כל הזמן לשבת אתם. 

ויש גם את המצב הזה שהאחים הגדולים מגדלים את האחים הקטנים.

זה לא שייך.
הורים צריכים לדעת מה הקיבולת שלהם של מקום בנפש לילדים, ואסור לעבור את הגבול, גם אם מאוד בא עוד ילד.

שגם הם יכולים לעשות, ובהרבה פעמים הם יעשו אותם בשמחה. 

כמובן, האחריות נשארת על ההורים.

אני באה ממשפחה ברוכת ילדים ואני גם אמצעית נוסף להכל(ממש מסכנה נכון?)

 וכיף לי!!!!!!! ולא הייתי מוותרת על זה בחיים!!

ניראה לי זה הכל תלוי בגישה בבית ומה משדרים לילדים ואיך ההורים עצמם רואים את זה....

אם להורים חשוב הילד שלהם הם ימצאו לו זמן בדיוק (אם לא יותר!) ממה שהם מוצאים זמן לדבר אחר! - וילד יודע להרגיש את זה..!

ההורים שלי שיח' ידעו לתת את היחס הנכון לכל ילד וזה כן כלל ללכת עם כל ילד לחגוג את היומולדת וכו'

ולכן לי יותר ברור שאני כן ירצה משפחה גדולה.

וכמובן שכשיש ילדים גדולים וחינכו אותם טוב לעזור בבית, אז זה הרבה יותר קל.

לגבי השקט, זה נכון שאין, אבל מצד שני אני אישית לא חיפשתי אותו יותר מדי בהתחלה וכשגדלתי היה לי חדר שלי ושל עוד אח, והיה לי את השקט שהייתי צריך כשחזרתי מהישיבה וכדו'..

ועוד משו, צריך הרבה מאד אמונה בזה שכשילד נולד באה איתו הפרנסה שהוא צריך(לא זוכר את המשפט..)

במשפחה גדולה!!...

והכרתי תלמידים כאלו משני הכיוונים....

יש לו הרבה אחרים שמלמדים אותואת מה שצריך, דברים טובים ושטויות

יש לי אחיינים ששיחקו בגיל 1.5  ו 2.5 "חאלקה", ותפסנו אותם אחרי שקצת גזרו...

ההורים חייבים "לוותר" על דברים כדי לגדל הרבה ילדים?

אם יש הרבה ילדים - מחייב שהם לא יהיו מיוחדים?

אני אישית מכירה משפחה (תד"ל) עם הרבה ילדים והם יצאו מגוונים. לדוגמה: חב"דניק, חילוני...

ולדעת לשים לב לכל אחד, אבל נגיד ההורים שלי מבלים פול לבד למרות שיש להם 11 ילדים...

מה אתם? זה טוב לכם? הייתם מעדיפים אחרת?

אני בע"ה, ארצה בית גדול, מלא ילדים, מלא שמחת חיים! 
(כמובן, הכל במסגרת רצון השי"ת.. כמה שייתן יותר, יותר טוב.. =)

ומצידי כמה שיותר...

מי שנותן את הילדים הוא נותן את הכוחות עבורם

ילד לא ירגיש לעולם שאם היו לו פחות אחים אז היה לו יותר טוב?

או טענות "למה כ"כ הרבה ילדים"?

*דרך אגב, אני עדיין לא ממש אומרת את דעתי, אלא מנסה לחדד דברים.

צריך לקבל מה שה' נותן יש כאלו שה' נותן להם ילד או שניים ויש כאלו שה' נותן להם 10+

מכירה זוג שיש להם בינתיים רק ילד אחד. הם רוצים עוד. אם ה' יביא - מה טוב, ואם לא - אז זה מה שצריך?

אם ה' יביא 14 ילדים, נסתדר כבר?

שצריך להיות לפחות בן ובת, כל זמן שאין צריך לעשות  השתדלות רבה עבור זה - ויש בזה הבדל הלכתית בכל מיני מצבים שנמצאים.

יותר מזה למנוע מותר רק אם זה יכול להגיע למצב של פיקוח נפש, לנסות בכ"א תלוי בבן אדם ה' נותן בכל מקרה את הפרנסה לילד - אם צריך להשתגע על זה - לאו דווקא

לגבי מניעה, זה ממש לא מוחלט מה שכתבת! להיפך. אז אנא להזהר.

וסליחה שנדחפתי זה ממש צרם לי. והחלטתי לכתוב כדי שאף אחד לא יחשוב אפילו שזו ההדרכה הנכונה.

אנשים שלוקחים כדורים שמזיקים להם בגלל הסביבה או מסקנות מוטעות?

לגבי מצבים של פיקוח נפש (שכולל בעיות בראותיות וכדו')צריך לשאול רב, אבל לשאול רב איך מוונעים את ברכתו של ה'?

על דברים כמן אלו התפלל הכהן הגדול שלא תתצקבל תפילתם של עוברי דרכים 

אני חייבת להגיב, מתוך ניסיון אישי, שהדברים בכלל לא שחור לבן. אני ילדתי 3 ילדים (ב"ה) שנה אחרי שנה ממש (כולם נולדו בחודש מרץ- בדיוק הפרש של 12 חודשים) ואז הלכנו להתייעץ עם רב אם אפשר לדחות את ההריון הבא, כי כבר קלטנו שבחודש השלישי אחרי לידה אני נכנסת מיד להריון (אע"פ שאני מניקה מלא). והוא אמר לנו שמותר, והסביר לנו איך מקובל ומה כן לעשות ומה לא לעשות וכל מה רצינו לדעת. ואני יודעת מהניסיון שלי שזה לא פשוט בכלל הריונות כ"כ צפופים, והגוף חלש מאוד אחרי לידה וצריך להתאושש, ובימים עברו, כשהחיים היו רגועים, נשים הניקו את הילדים קרוב לשנתיים (כמו שכתוב בגמרא- שאישה היא מינקת שנתיים אחרי לידה) ורק אח"כ היה מגיע עוד הריון, וזה הדבר הטבעי יותר והבריא יותר לגוף. ובהריון השלישי כמעט נשברתי מלהתכופף כל הזמן כדי להרים את שני "הגדולים" שהיו בעצם תינוקות בני שנתיים ושנה, ולהחליף להם, ולרחוץ אותם- וזה בכלל לא פשוט. אז אי אפשר לשפוט אף אחת שתגיד שהיא לא יכולה לחשוב על הריון כשהיא בדיוק ילדה, וכן כדאי להתייעץ עם רב בנושא.

מקרה רפואי -בריאותי.

בתור בן זקונים במשפחה בינונית..

איך "יחס אישי" מצטייר בעינייך?

האם זה דוקא הנוכחות הפיזית של ההורה מול הילד עם כל המשתמע מכך?

או גם הידיעה של הילד שההורה חושב עליו, שהוא אהוב, שדואגים לו, שיש לו לאן לפנות כשהוא צריך וכך הלאה?

מעבר לכך, עלינו לזכור שבהמשך גם הילדים הם אלו שמפרים את מערכת היחסים הזו בין הורה-ילד.

כך שזמינות 24 שעות סביב השעון לילד אין פירושה יחס אישי.

כל שאר הנקודותכדוגמת הקושי, הם דברים תלויי הסתכלות, תלויי כוחות ותלויי סיעתא דישמא.

ואני לא מרגישה שהתפספסתי, או שהורים שלי לא נתנו לנו יחס אישי.

אצלנו כל ילד יצא שונה מאד מאד מהאחרים, מה שמראה שכל אחד קיבל את מה שהוא היה צריך, ולא רק לפי מתכון אחד.

אני לא חושבת שזה קשור למס' הילדם במשפחה- אלא לתשומת הלב של ההורים. 

מכירה גם משפחות עם 2-3 ילדים שגדלו בהרגשה של הזנחה, והרבה משפחות של הרבה ילדים שגדלו בשמחה והמון אהבה.

אז ברור שיש לזה יתרונות וחסרונות.

אבל גם החסרונות בדיעבד פשוט חישלו אותי.

והיום אני מרגישה שאני הרבה פחות מפונקת והרבה יותר חזקה בזכות כל אותם דברים שעצבנו אותי בעבר.

חוצמזה שזה ממש נותן כלים חברתיים ומחייב עבודת מידות טובה כדי להצליח לחיות ביחד.

אפילו די קטן.

ובדיעבד-ההורים שלי מצטערים שהם לא הביאו לעולם עוד ילדים.

בשבילי,הרבה ילדים זה חלום. באמת באמת חלום.

וכולי תקווה שה' יתן מספיק נחת,אמונה ושמחה לי ולבעלי (לכשיהיה...) כדי לגדל אותם להיות יהודים אמיתיים ושמחים.

נשמע פעור לגמרי,אבל זה מבוסס...

אבל בדירה קטנה משמעותית מהסטנדרט.

חדר פרטי לא היה רוב השנים (רשמית היה - מעשית -  כל מי שהיה צריך נכנס כדי להוציא בגדים מהארון או כל סיבה אחרת), אבל כל אחד הסתדר עם הפינה שלו.

אחת עם הטלפון במרפסת.

אני עם הקוד (דואג שהמסך משעמם ואחרי שהמציץ מאחור הולך - חוזרים למה שמעניין באמת).

אחד התכתב עם חברה שלו 4 שנים מאמצע הסלון במחשב נייד, ואף אחד לא ידע שיש לו חברה בגלל שהוא היה עם זווית נכונה לקיר.

אחד שם מוסיקה מכוערת בווליום מטורף כנראה כדי להרחיק את הסביבה..

וכו'...

וכל הזמן רציתי מאוד שיהיו להורים שלי עוד ילדים ולי יהיו עוד תינוקות לטפל בהם...

אני בעצמי רוצה משפחה ממוצעת (סתם כי מספרים כמו 11 - 12 זה מפחיד אותי ) ,

קיצר על פי מה שראיתי אצל חברותי , זה שמשפחה גדולה זה כיף ושאחים - גדולים וקטנים נותנים תחושה של ביטחון , תמיד יש למי ללכת להתבכיין  ולשחנ"ש

צריך להגיד תודה לה' על כל ילד שהוא נותן להורים להביא....

ושכולם חיים בריאים ושלמים.....

נכון שיודעים בגדול אם רוצים משפחה גדולה או לא, אבל החיים במשפחה מצמיחים את עצמם.

כשנולד השני, זה שוק ופתאום אחרי שנה מתחילים לרצות עוד ילד, וכשנולד השמיני (לא הגעתי לזה עדיין..) אז בטח אחרי שנה חושבים על התשיעי...

זו חוויה כל כך אישית ופרטית, גם של הילדים וגם של ההורים. סיפרה לי שכנה שכשהם היו "רק" שבעה, צעקה עליה איזו אישה חילוניה שהיא חסרת אחריות, ומה היא חושבת לעצמה. אחר כך הבן הגדול שאל: "מה היא צועקת? אנחנו רק שבעה!!"...

ב. ילד מוזנח ומנוזל יהיה כזה גם אם יהיו לו שני אחים וגם אם יהיו לו עשרה. זה לא קשור למספר זה קשור למה חשוב להורים ולמה הם שמים לב. יש משפפחות עם תשע בנות מתוקתקות ומטופחות ויש משפחות עם שתי בנות מוזנחות.

ג. נראה לי הכי חשוב ללדת ילדים מתוך רצון אמיתי להיות הורים שלהם ולא מתוך לחץ חברתי (מה שלדעתי קורה אצלנו לפעמים). מותר שיהיו שנתיים שלוש או יותר בין ילדים ולא שנה- שנה וחצי, אם זה מה שטוב להורים.

ציטוט של הרב בורשטיין, ממכון פועה: פעם ביקרתי בגן עדן, וראיתי אמא אחת ל13 ילדים יושבת ליד אמא ל5 ילדים, שתיהן היו בגן עדן!!"

הכל לפי היכולת הנפשית והרצון, וכמובן- האמונה.

אני הבכורה לבית מלא ילדיםן[6אחים בלי העין הרע,כן ירבו]

ואני חושבת שיש צדדים חיובים ויש גם שלילים.....

בבאר שבע זה מלא!!!

אם אני מהמר נכון אז את מתפללת בביכ"נ הכיפה - תסתכלי קצת מסביב

חוץ מזה שהפורום הזה נועד לבני עשרים ומעלה ולא לילדים חמודים בני 13

מאיפה לך לדעת מי אני??

ועוד יותר אםאתה גר בקרית ארבע!?

נ.ב.

גם אתה "חמוד",נכון יפה?.?

אני לא מדברת על בית כנסת "היכל אהרון"-הכיפה,ששם "ברוך ה" יש המון ילדים

את יכולה לראות בכרטיס אישי....

ואני לא יודע מי את למרות שיש סיכוי מסוים שאני מכיר את ההורים שלך

את השמות  של ההורים שלי?

בן של מישהו בבית כנסת?

1. קחו בחשבון שאנחנו לא נשאר צעירים לנצח וגם הילדים שלנו יגדלו . זה כל כך קשה ל-3 -2 אנשים עם משפחה על הראש לטפל בשני קשישים.....תחשבו גם עליהם ולא רק עלינו.

2. איזה הבדל יש בין סבתא בת 80 עם 2 ילדים 6 נכדים ונין לבין סבתא עם  8 ילדים ומספר דו ספרתי של נכדים... אין רגע שאין שמחה. בר /בת מצוה, מסיבות יום הולדת, חתונות בריתות, חלאקה, מסיבות סידור/ חומש,ביקורים .... עזבי לרגע את הקושי הזמני. איזו סבתא רבא את רוצה להיות?

הגם שיש בזה משהו נכון. 

גם אם לפעמים זה לא נחמד שאנחנו הרבה ילדים, עכשיו שכמעט כולם יצאו מהבית, אני שמחה שיש את הקטנים שנשארו...

וגם לאמא שלי זה לא נותן הרגשה זקנה מידי. 

אבל זו כמובן לא השיטה או הסיבה.

אם יש לך כסף שהילדים יחיו בצורה טובה

וכוח לתת לכל אחד יחס אישי

אז סבבה

אבל אם לא ..

למה להביא ילד שיסבול או שירגיש שהוא עוד אחד מ..

ויהיה לו בעיות בחיים..

(אני באה ממשפחה של 3 אבל רואה את חברות שלי עם 10.. ואומרת אשריי הורי שהביאינו עד היום.. בחיים לא הייתי מסתדרת ומגיעה למה שאני היום אם היו להורים שלי עוד 9 ילדים)

ה' נותן כל אחד לפי כוחותיו ואם הוא נותן 10 ילדים יש את הכח לפרנס ולדאוג להם

אז מותר

אז... שלום!

 
אני באה ממשפחה בת 9 ילדים. הילד הכי גדול בן 29 והכי קטנה בת 9.
אני מרגישה שהגודל של המשפחה שלי תרם לי המון. אני יודעת מזה לחיות עם עוד הרבה אנשים בבית ואני יודעת איך להסתדר, למדתי לוותר לאחרים, להיות מתונה יותר. למדתי להקשיב, לתמרן בין כולם, למדתי איך לתת לכל אחד את ההרגשה שהוא צריך, [כן, למרות שאני כזאת קטנה ואני גם השביעית וכו'.. בכ"ז צריך לדעת איך להתייחס לכל אחד ] מה שאני בטוחה שתורם ויתרום לי עוד הרבה לחיים.

נכון, 9 ילדים זה דיי הרבה בשביל אנשים אחרים.

לכל אחד ה' נותן ב-ד-י-ו-ק את מה שהוא צריך, וכמה שהוא צריך.

אנשים ששלושה ילדים יתתאימו להם, זה מה שהם יקבלו. אנחנו ב"ה קיבלנו משפחה גדולה בל"ע, וכולם ב"ה שמחים מזה. אני לא רואה את עצמי במשפחה קטנה יותר, ואני לא רואה את המשפחה קיימת אם אחד מאיתנו היה חסר, וככה זה אמור להיות 

~~סוף חפירות~~

אני בן בכור למשפחה של שישה (שזה דרך האמצע לדעתי).

בקטע האינדיווידואלי, אין לי מה להתלונן. תמיד קיבלתי את מה שביקשתי (אין על להיות בכור!) אבל היו מצבים שהייתי מדבר אל הקיר ושלא היו מבינים אותי, כי יש עוד אחים. למרות זאת, הוריי תמיד היו בשבילי ובשביל כל אחיי.(שזה לא פשוט ואני מבסוט עליהם!)

לדעתי, כל עוד תמיד יהיה יחס טוב לילדים ומצב כלכלי יציב (לא הכוונה בלהיות טחונים בכסף), אני בעד משפחות כאלה. לא ייתכן שהורים יחשבו על כל שקל... אי אפשר לחיות ככה. לא להורים ולא לילדים.

בנוסף, אמי יצאה לעבוד רק אחרי שאחי הקטן הגיע לגן, אז היו תקציבים מהביטוח לאומי והיה אפשר להתפרנס בכבוד רק מאדם אחד. זה מה שתרם (לדעתי) ליחס טוב בבית.
 

מרובת ילדים מבחינתי זה7-8 ומעלה

וב. אני מכיר הרבה משפחות מרובות ילדים שיש יחס לכל ילד ובלי עין הרע טפו וכו' כל ילד זהב

כל זמן שאני מרגיש שאני יכול להתמודד עם זה כלכלית וזה לא בא על חשבון אף אחד אחר כלומר אשתי(שעדיין אין לי מושג מי היא) והילדים האחרים בעזרת השם ,זהו

אני באה ממשפחה ברוכת ילדים, ורב האחים שלי כבר גדולים ממני בהרבה וגם נשואים, לי זה מאד כיף!!!

הם מפנקים אותך, דואגים, קונים מתנות, מדברים בגובה העינים..

הם פשוט דואגים לך בטירוף! מיעצים , ווואאואואוו כםפרה על אחים שלי!!

הם פשוט מדהימים בכל מובן המילה!

אנחנו שמונה ילדים (זה הרבה?? לא יודעת) ואני חושבת שאין דבר יותר מדהים מזה!!

במיוחד בשבתות כשכל המשפחה מתאספת ופתאום רואים אחד את השני. (ביום יום כולנו עסוקים...)

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי