קודם כל, עולה בברור שאת בן אדם עם מודעות עצמית. אשרייך.

לדעתי, הטענה עצמה של הבחור לא נכונה. כן, אפשר וראוי להתחתן כמו שאמרת: "ממצב כזה שטוב ונעים מאד ביחד, ויש המון אהבה והערכה הדדית ". (להפך, לפעמים כשיש יותר מדי תשוקה מתבלבלים לחשוב שרוצים להיות ביחד בגלל הקטע הגופני, וזה לא קל.) התשוקה הזאת שאולי חסרה לבחור קשורה לשני דברים:

1. משיכה שקשורה לקירבה גופנית שבאמת באה אחרי החתונה.

2. אולי זה קשור למשהו שהוא מדמיין מכל מיני ציורים שיש לו בראש?

כאן אני יכולה להוסיף את ניסיוני האישי. האיש המקסים שאני נשואה לו, בעלי, הוא ממש לא איך שחלמתי שהוא יראה. לא חיצונית וגם מבחינת אופי לא בדיוק. ובכל זאת הוא האיש שהכי מתאים לי בעולם ואני מעריכה את מי שהוא.

אבל בשביל להחליט להתחתן איתו הייתי צריכה לשבור את החלומות החיצוניים שלי ולהסכים להפגש עם מישהו אמיתי. אולי לבחור שלך יש בעיה לשבור את החלומות של "איך נראה קשר" ולחוות את הקשר שלכם כמו שהוא?

בכל מקרה, תשלחי אותו לעשות עבודה בעצמו. את לא צריכה לספוג את כל הספקות והבלבולים שלו. זה לא מוביל למקום טוב.

אני לפני החתונה הייתי מאד מבולבלת והעבודה שעשיתי עם אנשים אחרים (לא עם הבחור) ועם עצמי הרבה יותר קידמה אותנו מאשר החפירה והשיקוף שלנו ביחד.

בהצלחה מתוקה, שתזכי לבנות בית בשמחה, ותיזכי להרגיש את העונג העצום הזה...
חן

תודה לתגובתך הרגישה.

מודה מאד גם לברכותייך החמות....

הבחנתך שזה קשור לציור שיש אצלו בראש ש"ככה זה צריך להיות" נכונה מאד. באמת זה על סמך חשיבה/רצון (ככה הוא קורה לזה) שאם זה לא ככה אז אין את הוודאות. והוא מספר לי שנורא קשה לו לקחת אחריות ממקום שהוא לא כזה.

אני יכולה לספר לך, בנימה האישית, שגם הוא מאד מאד שונה ממה שדמיינתי, גם חיצונית וגם פנימית, אבל פשוט מוססתי את הדמיונות האלה והתמכרתי לטוב הכ"כ גדול שזכינו לו יחד.

הוא יודע להעריך את הטוב הזה אבל כל הזמן שואל את עצמו האם זה מספיק בשביל להחליט על חתונה...

הוא הלך לעשות עבודה עם מטפל מוסמך ועם עצמו (באמת הוא מאד מאד מתאמץ) אבל זה עדיין לא גרם לו לשנות גישה שזה צריך להיות אחרת.

ובהזדמנויות שונות הוא אומר לי שאני זאת שמצליחה לברר אותו הכי טוב (לכן אני כ"כ שואלת איך עליי לנהוג כדי לכוון למקום הנכון)

יכולה לומר לך שרב ת"ח שמכיר כל אחד מאיתנו ושמע את הסיפור מכל אחד בנפרד אמר לנו שיש לנו קשר מיוחד מאד ואם נפסיק אותו אנחנו חלילה כפויי טובה כלפי הקב"ה...

אבל למרות הכל, הוא טוען שעם כל הטוב הזה צריך לרצות. הוא רוצה לרצות באמת בי ובקשר שלנו ולקבל החלטה מתוך מקום של רצון...

אני מסכימה עם האמירה הזו, השאלה איך זה קורה???

לגבי הבחנתך הראשונה, לא ארחיב, אבל אני כמעט בטוחה שזו אינה הסיבה...

אני חושבת שמה שעזר לי להחליט בקשר שלי עם בעלי, זה שבאיזשהוא שלב הוא אמר לי:

אם את לא רוצה אז גם אני לא רוצה. ותחליטי.

אני חושבת שכמו שאמרה פפריקה- תני לו  את הזמן.

מדברייך ניכר שהגעתם לקשר של הכרות משמעותי (אם כי לדעתי העומק מתפתח במהלך שנים..) וחיבה גדולה אחד לשני.

הרעיון בניתוק הקשר הוא נכון ומועיל במקרה זה, ויתכן שהוא אכן צריך זמן בכדי להבין לעומק האם הקשר הזה אכן משמעותי לו או שאולי הוא נמצא בכעין משחק של  נח ונעים ללא מחוייבות .

הטענה שצריך לחשוב ולהגות בבת/ בן הזוג בכל רגע, ולהשתוקק לה/ו- נראית לי כטעות יסודית.

להיפך-  ככל שהאהבה גדלה והופכת להיות חלק בלתי נפרד, היא נותנת משמעות לחיים הרגילים ומייטיבה עימם ולא יוצרת מצב של רגש תמידי שאינו מרפה.

לפי דברייך נשמע שהוא מתכוון למשהו כמו "פרפרים בבטן"- התרגשות מתמדת. היא אומנם קיימת - בהתחלה בעיקר ובעיתות התרגשות, אך קשה לי להאמין שהיינו מצליחים לנהל חיי יום יום תקינים עם פרפרים כאלו בכל רגע נתון.

אולי בכל זאת לתת לו את פסק הזמן לו הוא זקוק?

חבל ליצור לחץ מיותר שעלול חלילה להתפוצץ עם הזמן.

הצלחה ובשורות טובות!

תודה ממש לתגובתך.

האמירה שלך לגבי הטעות היסודית נשמעת מאד הגיונית, אני אומר לו את זה.

כמו שכתבתי קודם אנחנו נפרדנו לתקופה של כחודש ואז אני פשוט לא יכולתי וחזרתי והוא שמח על כך.

בתקופה זו הוא התייסר מאד על החסרון שלי, אך לא העז לחזור משום שלא ידע אם זה באמת נכון שנחזור לאותם נקודות של הספק.

הוא אמר שזו מבחינתו זכות שחזרנו אך אינו יודע כיצד באמת לזכות בה...

באמת איזשהי חסימה שאינני מבינה.

למה את חושבת שנתק אמיתי באמת יעזור?

הוא אף פעם לא אמר לי שזה עניין של זמן אצלו, שאם יהיה לנו עוד קצת זמן הוא יהיה רגוע...

את חושבת אולי שזה עניין של זמן?

אני כל כך לא יודעת מה הדבר הנכון...

זה גורם למתח תמידי וללחץ כל כך גדול, לא מצליחה להתרכז בשום דבר....

מצד אחד, פוחדת מאד לאבד את הקשר, באמת אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לי בחיים

מצד שני, פוחדת שאני עושה טעות בסבלנות הזאת ושחלילה זה לא יוביל לכלום.

תודה מראש באמת...

אצלנו התרחשה סיטואציה דומה אך שונה.

בעלי מאוד רצה שנתחתן, אני חששתי מאוד.

הקשר זרם משך מעט יותר משנה עם נסיון לנתק שבכל פעם אחד אחר הפר אותו.

בסופו של דבר הרב שלו שם לי אולטימטום והסביר לי בטוב טעם שאני הורסת לשנינו את החיים כיון שאף אחד לא יוכל באמת להתפנות לשום קשר אחר.

עברתי שבועיים מסוייטים, סגרנו, התחתנו ומאז אנחנו מודים לריבון עולם יום יום שעה שעה.

אנחנו עובדים מתוך אהבה ולא מפסיקים להיזכר בימים של חלומות שהיו נראים בלתי אפשריים .

שצריך להתחתן מתוך רצון להתחתן (כבהודעתך הבאה),

אבל מה שאת מתארת כאן בשמו - נראה לענ"ד כדמיונות לגמרי..

הרגש הוא מטבעו דבר "נייד". חצי שנה זה באמת "חתיכת זמן". מישהו חושב שכל הזמן הוא (מעתיק-מדביק מהודעתך): " שלא נפסיק לרגע לחשוב אחד על השני ושכל הזמן ממש נשתוקק אחד לשני"...?

אוהבים אחד את השני, אין דחיה, מרגישים טוב ביחד, יש על מה לדבר, מתעניינים באמת זה בזה, קשובים זה לזה, הולך ונוצר מתוך כך קשר פנימי?

אז לכאורה זה ממש יופי (כמובן - בזהירות. אני לא מכיר אתכם ולא נמצא בתוך הנפש שלכם).

אבָל,

גם הבחור צריך להיות שלם עם זה.

.

שהוא לא יהיה כל הזמן עם הרגשה שהוא "לא הרגיש מה שבאמת אמורים להרגיש" - ויסחוב את זה גם הלאה, חלילה.

לכן, לכאורה, הכי טוב שהוא ידבר עם מישהו מבין-ענין ושהוא סומך עליו - ויראה אם זה גורם לו באמת להיות שלם עם הדברים.

בהצלחה.

ו..אגב - אני מניח שהדמיונות האלו באים בדיוק בגלל שהוא "רומנטי"..  אבל גם רומנטיקה בונים ביחד, בסבלנות, מתוך נישואין.  אהבת אמת זה קישור עמוק. לא רק, או דווקא, "פרפרים"....

ידבר עם אנשים שנשואים כבר כמה שנים וישמע איך זה?

שישמע שאצל כל הזוגות אין מחשבה תמידית ללא הפסקה על בן/בת הזוג.

כי אותך אנחנו לא צריכים לשכנע, אבל הוא אולי יתקדם אם ידבר עם חברים נשואים שלו...

שכדאי לך להתייעץ עם יועץ/ת לנישואים (יש לישפה במחירים מסובסדים).

ברור שהבחור מסבך את הקשר, 

 אבל יכול להיות שאם תקבלי הדרכה טובה

אז תראי איך את יכולה להגיע להחלטה מהצד שלך, בלב שלם. (כל החלטה שהיא)

הייתי בסבך הזה, אני מכירה מקרוב הרבה קשרים כאלו.

כל עוד לא היה ברור לבחורה מה היא עושה, איך היא פועלת, מה היא רוצה לעשות, בתוך הקשר המבלבל הזה

הקשר רק נסחב ונסחב ונסחב. ויוצאים וחוזרים, ויוצאים וחוזרים, או שיוצאים מלא חודשים ולא יודעים להחליט. ומבחינה רגשית נקשרים, אבל לא מצליחים להתקדם לחתונה. וכאב לב אחד גדול לכולם.

וכשהבחורה החליטה מה היא רוצה לעשות (גם אם הבחור עוד לא היה שלם), נעשה לה יותר פשוט, גם אם ההחלטה עצמה לא פשוטה בכלל .  

את מוזמנת גם לדבר באישי...

שבהם הבחור לא רוצה להתחתן.

הראשון של זוג הדתלשים והשני בהודעתה לעיל של אנונימית.

שני מקרים שונים לכאורה אך דומים ביותר, בשניהם הבחור לא בטוח שזו הבחירה הנכונה מצידו והבנות כבר ממש מוכנות.

יתכן ובשני המקרים הבחורים סבורים שמעבר לאופק מחכה להם משהו טוב יותר, השאלה היא איך גורמים להם להחליט.

בשני מקרים שהכרתי הבחורה שמה לבחור אולטימטום ואמרה לו שאו שמתחתנים או שילך ויעזוב אותה לנפש. בשני המקרים, אחרי זמן קצר, הבחורים חזרו על ארבע אבל זה היה מאוחר מדי.

הבנות הבינו שהן לא רוצות כאלו בעלים ותוך זמן מה התחתנו עם אחרים. מה עלה בגורלם של הבנים אני לא יודע.

אני נוטה לחשוב שחתונה תחת לחץ, כשאחד הצדדים לא ממש רוצה, עלולה להסתיים לא טוב. 

הי לך

איזה בחורה מדהימה את נשמעת. את מאוד מבינה ומקבלת, אשרייך ואשריו זכה להכיר בחורה כמוך.

אני לא אחזור על הדברים שאמרו, אוסיף שלדעתי לך כרגע אין כל כך מה עוד לפעול. נשמע שאתם מדברים מאוד כנה ופתוח, ניסיתם להיפרד, הוא קיבל עזרה מקצועית, ועדיין דעותיו ורגשותיו לגבי החלטה להתחתן לא השתנו. להתחתן מתוך לחץ זה לא טוב. אני יודעת שאת לא "משכנעת" אותו שכדאי לו להתחתן איתך, אבל לדעתי עצם זה שאת עדיין איתו נותן לו את ההרגשה שאת לא רוצה ולא יכולה בלעדיו.

את צריכה זמן עם עצמך עם כל הכאב:

1. לחשוב באמת מה יתן לכם להמשיך לצאת עם ההרגשות האלו. האם משהו ברצון שלו ישתנה? ואם לא מה תעשי?

2. להכיר בפחד שלך לאבד את הקשר ולנסות להיפתח לאופציה שאולי לא תהיו ביחד בסופו של דבר.

3. לברר האם את מוכנה להיכנס לחתונה עם בחור שלא בטוח שרוצה להתחתן איתך (או בכלל)

מה שאמרו לך לגבי חתונה כל כך נכון, אבל אין טעם לשכנע את השמוכנעים, זה הוא שצריך לשמוע את הדברים האלו לא את. את מודעת לאיכויות שבך והלואי שיהיה לך את האומץ להגיד לעצמך, מתוך כבוד לעצמך,  רגע האם מגיע לי היחס הזה למרות שהוא חושב שאני "מושלמת"?

זה ישמע לך קשה אבל אני רוצה להגיד לך מניסיון שגברים הם יצורים הרבה הרבה פחות מורכבים מאיתנו. וכשגבר לא מצליח להחליט זה באמת כי הוא לא רוצה עכשיו, או עדיין וצריך לחשוב באמת האם המשך הקשר יוביל להחלטה המיוחלת. את זה רק את תוכלי לעשות, אחרי שלקחת לעצמך פסק זמן לחשוב, לברר ולהתעמת עם הדברים 

מקוה בשבילך מכל הלב שתזכי שהוא יראה בך כשאישתו לעתיד שתהיה לכם אהבה גדולה, או שגבר אחר ימצא אותך לעצמו...

שאת פשוט מקסימה ורגישה כל כך עם התגובה שלך...

תודה ענקית

אני אנסה באמת להפנים את מה שאת כותבת...

מה שכתבת לגבי היחס, זה בדיוק העניין, שכשאנחנו יחד כל כך טוב שאני באמת באמת מרגישה כמו נסיכה אמיתית... זה לא שאני חלילה סובלת מיחס לא מכבד...

אבל אני באמת מרגישה שהעניין הוא שבאמת יש ביננו אהבה גדולה אך יש לו קושי למחוייבות ובאמת לומר: זהו! בך אני רוצה לנצח!

כי, שוב, כשביחד הכי טוב בעולם ואפילו כמה פעמים הוא אמר לי "אני באמת רוצה אותך עכשיו הכי בלב שלם, אבל אני רוצה לבסס את הרצון הזה..." ואז כשאנחנו רחוקים הרצון הזה נחלש...

ושוב, כשהיינו רחוקים הוא התייסר וסבל מאד מגעגועים אך זה עדיין לא גרם לו להחליט לחזור עם טבעת...

נראה לי שאעלה בפניו את המחשבה הזו...

לא יודעת אם לי יש מה לעשות למען זה חוץ מכמובן המון תפילה...

ואלא אם כן יש למי מכם רעיון אחר...

מה שכולם אבל כן אומרים, שאחרי שמקבלים החלטה, חיובית כמובן, כל החששות נעלמים ולא מבינים בכלל  למה כל כך התקשנו קודם...

תודה ממש ממש לכולם!!

אתם באמת פותחים אפיקים למחשבות שונות...

קראתי את מה שכתבת ונזכרתי שגם לי קרה דבר דומה.

נפגשנו ארבעה חודשים. אני "ידעתי" אחרי חודשיים שזה זה אבל הוא - לא. חיכיתי וצפיתי, התאזרתי בסבלנות ונתתי לו זמן אבל זה לא עזר. הוא לא היה מסוגל להחליט.

אגב, אני הייתי אז קרוב ל-20 והוא קרוב ל-25. הוא היה הראשון שנפגשתי אתו ואני - לא יודעת איזה מספר שלו.

כעבור 4 חודשים הוא החליט שהוא לא מסוגל להמשיך כך בחוסר ודאות ונפרדנו בצער רב (שניינו בכינו בפגישה האחרונה).

אני נשברתי והיה לי קשה ברמות שלא יתוארו. אבל ב"ה התגברתי והמשכתי. כל הזמן חשבתי עליו ודמיינתי שהנה הוא יתקשר ונחזור - אבל זה לא קרה.

ב"ה אני התחתנתי כעבור שנה וחצי. היום אני נשואה באושר ושמחה כבר יותר מ-10 שנים. הוא (שגדול ממני ב-5 שנים) התחתן בערך לפני שנתיים!

מה אני רוצה לומר בזה?

למרות התחושה והביטחון שזה כבר ממש אוטוטו, אי אפשר להיות בטוחים. אני הייתי בטוחה ב-100% שנתחתן רק אם אתאזר בסבלנות ולא אלחץ אבל זה לא קרה. 

מה שכן משותף בשני המקרים - שלי ושלך - הוא שלבחור קשה לקבל החלטות (אולי כדאי שתשאלי אותו איך הוא מחליט החלטות רציניות אחרות).

אני מקווה שזה ייגמר בטוב, ובכל מקרה כדאי להפנים מראש שהבחור הזה קצת כבד וזה משהו שצריך להתרגל אליו ולחיות אתו - אם תתחתנו כמובן (כמובן שאף אחד לא מושלם, אבל כאן את לפחות יודעת מראש את אחד החסרונות שלו).

בהצלחה רבה

ותזכרי שהכול לטובה (מאחת שעברה את הניסיון הקשה הזה, ולא מצטערת לשנייה שלא התחתנתי אתו).

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏