כי זה ממש לא, התרומה היא גדולה והיא בעיקר לשירות המילואים, שבחורי ההסדר עושים הכי הרבה ויש להם את המוטיבציה הכי גבוהה, בזמן שחברינו החילונים יוצאים לטיול מעבר לים, או לעבוד ולגור בארה"ב ולעשות כסף..

מי שנשאר בארץ ומממלא את את היחידות אלו החבר'ה שלנו, וראיתי את זה שגם בשנה הראשונה אחרי השחרור שלא חייב להתייצב, באו כמות לא קטנה של אנשים.

ב. צריך להבין שהדבר החשוב ביותר הוא לימוד תורה ושמירה על אורח חיים דתי ומי שעושה 3 שנים נשחק והסיכוי 

שיישאר דתי כמו שהיה ואם בכלל הוא נמוך מאד, אז אם כל הכבוד לצבא, יש דבר שטיפ טיפה יותר חשוב לי, וזו הדת שלי..

ג. יש לא מעט בחורים בישיבות הסדר שאכן גורמים לחילול ה' בהלך השירות הצבאי, ואפשר לראות שכל מטרתם הוא לעקוץ, אני יכול לומר, לפחות ממה שאני ראיתי שהם מיעוט, כי רובם נשארים גם לשיעור ו' ז' ויותר..

ומי שעושה דבר כזה צריך להעיף אותו לכל הרוחות מהישיבה, ולהחזיר אותו למסלול צבאי..

ד. אני לא חושב שזה שבחור עושה מסלול מקוצר, צריך לכבול אותו כל השנים לסטנדר, ואסור לו לצאת לטייל,

כן, גם בצבא יש חופשות ויש רגילות ושבועות נופש, ככה שהפתיחת עיניים הזאת דיי מגעילה...

אבל יש לו טענה שתיאורטית נכונה.

יש לי חבר'ה טובים מישיבות גדולות שעושים פסיכומטרי/חתונה תוך כדי הישיבה (ואני גם שוקל לעשות קורס שיתפרס על חלק מבין הזמנים) או שמטיילים תוך כדי ההסדר באופן תדיר.אמנם כל מקרה לגופו (כמו חתונה, מה שלא צויין בכתבה כי אני מכיר אדם אישית שהתחתן בגלל התמיכה של הצבא בקטע הזה), אבל הכותב טוען שיש אולי "פספוס" במסלול הזה

רק שתדע, אני מאוד מסכים אתך. אי אפשר לקשור את האדם לסטנדר (כלשונך) ולצפות שינצל עד תום את המטרה שבשבילה הוא בא למסלול, אבל יש גבול למה שאנשים עושים כמו טיול באילת וכל מיני בילויים אחרים.

לא ציינת (או שלא שמתי לב) לגבי הפתרון שהוא מציע, שזה לבדוק את המתקבלים לתוכנית ע"י מבחנים וכד'.

בעזהי"ת.

ייראת שמיים.

ובלשון חילונית יותר: מוסריות.

מי שנכנס לאיזשהו מסלול (ולא משנה עכשיו אם זה הסדר או תוכנית מצויינות בלימודים, לדוגמא), מחוייב למסלול על כל תנאיו.

אם ניקח לדוגמא את מסלול המצויינות, אז כן, סטודנט שמקבל תשלום על עצם לימודיו- זה לא מוסרי אם הוא מבריז (מדי)! משלמים לך על זה! זה כמו שעת עבודה!

אני למשל, נמצאת בתוכנית בימ"ד מסויימת עם מלגה, וכן- זה מחייב אותי. למרות שאין בדיקת נוכחות..

אני מגיעה ביום הבימ"ד למכללה יותר מימי לימודים אחרים במכללה כי אין מה לעשות, על מה שמשלמים לך\נותנים הטבות- אתה מחוייב, ועליך לדאוג לתת את התמורה הראויה והנדרשת.

ונחזור לביינישים:

אני לא לגמרי מכירה את כל תנאי המסלול, אבל אני חושבת שבייניש חייב למלא את החובות המוטלות עליו בעצם כניסותו לתוכנית, בדומה לתוכניות אחרות.

ובכללי "לעקוץ את המערכת" זה מושג מאוד לא חיובי..

לעשות תנאי קבלה? אני חושבת שזה לא יביא את המטרה והתוצאות. בכלל- זה אנשים גדולים כבר, לא מדובר בתיכוניסטים שצריך להחליט בשבילם מי מתאים לאיזה תוכנית.

זה עניין של חינוך, מגיל צעיר יותר: כמה אתה מודע למה שאתה עושה וכמה אתה יודע את היכולות שלך ולמה אתה יכול להתחייב ולמה לא.

אני חושבת שעיקר האחריות מוטלת על הבייניש עצמו, זו בחירה שלו לאיזה מסלול להיכנס, אפחד לא הכריח אותו להיות בייניש...

אבל מה שכן- על הר"מים מוטלת חובת ההכוונה. כן, אם אתה רואה תלמיד שלך שמזגזג- דבר איתו, אולי באמת לא מתאים לו להיות בייניש...

וזה נגיד משהו שממש אהבתי בישיבת הר ברכה- הרב מלמד בועט משם תלמידים שלא מתאימים ללימוד תורה להרבה זמן. לא כל אחד שם מרשה לעצמו להישאר לשיעורי ה'-ו'...

שנזכה.

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל