ואולי תחליטו שאם זה נגמר-

תשתדלו מאוד שזה לא יהיה פאדיחה.

קשה אומנם,

אבל אפשרי..

אם את מרגישה ש"מעבר" לשיחה הזורמת,

יש לכם דברים משותפים שיכולים ליצור חיבור להקמת בית משותף,

והנתונים העקרוניים בבן זוג שאת מחפשת- מתאימים מבחינה שכלית:

אז בוודאי!! אני מכירה כמה וכמה זוגות שהתחתנו מתוך הכרות כזאת..

אני מציעה לא לחשוב יותר מדיי על המצב ההפוך והמאכזב ולדאוג מה יהיה עם הקשר המשפחתי, החברתי..?!

מה שכן, אני מציעה קודם לבדוק דרך אחותו-

אם בכלל הוא כרגע בעניין של חתונה ובעניין לבנות איתך קשר רציני,

לדעתי, כדאי שתציג בפניו שזו מחשבה שלה ולא שלך,

(על מנת לחסוך לך פאדיחות במקרה שיסרב).

אם לא תנסי לעולם לא תדעי!! תקשיבי ללב שלך!!!

במקרה הכי גרוע-

ה' יהיה לצידך וישלח לך כלים וכחות להתמודד.. סמכי עליו!

דייה לצרה בשעתה!

תעשי את זה!!!!!!!!

בהצלחה!

כל התכונות שאני רוצה בבעלי שיהיה..אני רואה בו!!!

אבל חוששת... לא יודעת עדיין להצביע ממה..

ההורים שלו ממש אוהבים אותי..וגם אחותו..

דיברתי עם אחותו-היא בעד הרעיון!

(אבל השאלה אם הוא בעד..ולא יודעת אם כדאי שהיא זאת שתשאל אותו- לא יודעת למה ...)

מי אתם ממליצים שיגדו לו? ההורים? ואולי כן אחותו? או מישהו אחר? חבר?

לא יודעת כבר..הכל כזה מבלבל...

אני לא יודעת אם הוא באמת  מחבב אותי כמו שהוא מראה..

ואני אסביר גם למה.. יש מישהו בישוב שממש רוצה לצאת איתי (הוא לא אמר את זה לי..הוא אמר את זה לאחי..)..הוא כל הזמן מדבר איתי..מתנהג אלי יפה כזה..

אבל אני מרגישה שזה לא זה! לא מי שאני מחפשת!! לא מה שאני מחפשת!!

אבל בכל זאת אני מתייחסת אליו ממש יפה...עונה לו כשהוא מתקשר..ואולי זה מראה לו שאני מחבבת אותו..

עכשיו, אני מפחדת שזה שהציעו לי מתנהג אלי ככה בדיוק כמו שאני מתנהגת לזה...

למרות שאין לי שום בסיס לטענה הזאת...

ושוב,אני מפחדת התאכזב..מפחדת לדעת..

למרות שיודעת שזה לא יעזור..ועדיף אמת שמזילה דמעה מאשר שקר שמעלה חיוך..

אבל קשה לי!! ולא יודעת באיזה דרכים לפעול...

בס"ד בר"ה

אם כן, אז ככה זה הולך:

את הולכת לחבר שלו, בלי שאף אחד יודע מזה...(אפשר לקבוע בטלפון או משהו, באיזה מקום שאפ'חד לא יראה אתכם) את אומרת לחבר בזו הלשון: "שמע לי טוב בחורצ'יק! אתה עכשיו שליח למצווה גדולה..מחר בצהריים, בהכי ספונטניות שיכולה להיות, אתה הולך ל_____ ואומר לו, בדיוק בלשון הזו: תגיד, למה שאתה ו_____ לא תצאו?? אתם חברים ממש טובים ואולי אפשר לקדם ת'קשר למחוזות טובים יותר!!! אתה בכלל בראש שלה? אתה רוצה לקדם ת'קשר?? כי אם כן, זה הזמן!!!

עכשיו, בטח הבחור שלנו (שלך) יגיד: לעעע היא בטח לא רוצה אותי....

לזה חיכינו!!!!

השליח יכריז בגאווה ובביטחון גמור: אחי, מה אתה גנוב?? צריך להיות עיוור כדי לא לראות שהיא ממש אבל ממש בקטע ש'ך....

וימשיך ויאמר: יודע מה, תן לי לשאול אותה מה היא אומרת, כאילו שאתה לא יודע כלום...וכמובן שהבחור המרוגש יסכים בלב שלם...

ומפה, הדרך לחופה קצרה מאוד....

ישועות וברכות

החבר הטוב שלו..שאני בקשר איתו..זה ההוא מלמעלה..שרוצה הלאת איתי..

לא נראלי שכדאי להעביר דרכו....(הוא רק יעשה בלאגןן...)

אה ואם כבר דיברתי על הבחור השני שרוצה לצאת ואני לא.. איך אומרים לו שאני לא מעוניינת?

בס"ד בר"ה

ובקשר לשני- אומרים לו שאת לא רוצה, אבל אם הוא יכול לעזור לך להיות עם השני חח סתם סתם

הוא פנה אלייך וביקש ממך לצאת? או שאת רק חושבת ככה, בגלל שהוא "חופר" לך?

הוא אמר את זה לאחי... (הוא אמר את זה בקטע שהוא מת להיות חבר שלי.. אז זה כאילו לצאת איתי בעצם..)

וגם בגלל שהוא חופר לי... 

לא..לא מכירה עוד חבר שלו

אם זה לא שייך מבחינתך, תפסיקי מיד "לסחוב". את צריכה להסתבך ולסבך?..

תגידי לאחיך שיגיד ששאל אותך, ואע"פ שאת מעריכה אותו - זה לא שייך מבחינתך. ותנתקי מגע ככל האפשר.

לגבי ה"מכר הותיק", תבקשי מחברה שתציע. לא בשמך. מאד פשוט ומקובל.

בס"ד בר"ה

לא משנה מי..בן או בת..

פשוט שיגשו וישאלו אותו אם הוא בענין, כאילו מבלי שאת יודעת על זה..זה הכל

מאחל ישועות גדולות

בעזרת ה'

מה שהכי חשוב זה לצאת מהסרטים, ופשוט לראות אם יש פה משהו אמיתי,

אם את באמת חושבת שזה יכול להתאים, פשוט תנסי, כבר תמצאי את מי לשלוח שישאל אותו...

ממש לא מומלץ להיות בדמיונות, כי אם זה לא זה- כגודל הציפיה כך גודל האכזבה, וככל שהזמן יעבור יהיה יותר קשה להעביר את זה ולהמשיך הלאה, וכל עוד הוא בראש שלך, יהיה לך קשה לצאת עם אנשים אחרים ולנסות, וזה סתם יסובב אותך. בנות נוטות לבנות מגדלים על אוויר.... מוכר הקטע הזה ששנה וחצי לפני שאת רוצה לצאת משגעים אותך שיש משהו שממש אבל ממש מתאים לך, ואז כשאת רוצה לצאת, את מבינה די מהר שזה לא הכיוון.... 

פשוט תתפללי על זה ותנסי, גם אם זה לא זה עדיף לצאת מהסרט כמה שיותר מוקדם..... 

בכל אופן שיהיה בפשטות ובקלות ממש!! 

שכדאי לנסות.

ממילא את כבר לא בת 12, ואת צריכה להבין שזה לא יוכל להימשך כך.

הרי שניכם בעז"ה אמורים להתחתן - ולא נשארים ב"קשר קרוב" אם זה לא בן הזוג..

אעפ"י שיש דבר כזה שאנשים מכירים משכבר ומרגישים יותר קרוב. אבל אינטנסיבית - זה לא יכול להימשך לטווח ארוך באופן הזה.

אז תנסו.

אם יצליח - הירווחתם.

גם אם לא - כבר תמצאי איך להמשיך להיות בקשר עם החברה, ולא יזיק במקרה כזה קצת יותר מרחק ממנו..

נקוה שיהיה מתאים.

ענ"ד.

שבאמת יש לזה סיכוי בלי כל העיניינים שמסביב אז נראה לי שכדאי

אבל כמו שכתבו פה פשוט תדברי איתו

ואין שום סיבה שתתפדחי

זה לא קשר קרוב וחברי.. זה קשר ידידותי נטו!

לא היו שום חלקים לא צנועים! (אנחנו שומרים נגיעה..)

והקשר הזה נוצר בגלל שהמשפחות מאוד חברות ואני נמצאת בבית שלו הרבה והוא נמצא אצלינו..

אנחנו סה"כ מדברים מידי פעם..שואלים אחד בשלום השני..מדברים קצת על החיים... ולא חושבת שיש מעבר..

עכשיו זה יותר מובן?

ואני אשמח שתגיב לי מה אתה אומר אחרי שהסברתי את העניין...

מה שרציתי להדגיש זה שזה לא דיבור כל יום ויום...

פעם בשבוע/שבועיים.

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

3 שנתונים זה קלאסי

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)