כל העניין זה ההתמסרות, השייכות, ה"ללא מחיצות", האהבה האינסופית, השיתופיות, האני ואתה, וואו!

אני רק מדברת על זה הדמעות חונקות אותי!

(לצערי חוויתי זוגיות מוזרה, לא בדיוק חתונה אבל שיתופי ואמיתי לא פחות...)

בלי להיכנס כרגע לענין: אין"שיתופי ואמיתי לא פחות" מחתונה, ללא חתונה. ולא פלא שזה מביא לצער בסוף.

שיתופי אמיתי, קומה שלמה - דווקא מתוך נישואין.

מסתבר שניתן להגיע לזוגיות מופלאה ומקסימה, גם ללא נישואיןץ

לא הכל שחור לבן.

הייתי שמחה להוכיח את דבריי מתוך המציאות, אבל חוששני שהדוסים פה לא יאהבו את מה שאני אספר, אז נוותר על זה

מה שנותר לי רק לומר ש-אל תהיה בטוח שהזוגיות המושלמת באה בעקבות חתונה. והצער שהגיע בסוף בא בעקבות חוסר יכולת של החברה לקלוט סוגי זוגיות שונים מהרגיל, ולא בגלל טעויות שלנו.

וזה גועל נפש - גם אם את חושבת אחרת. זה לא ה"חֶברה" אשמה - לחברה יש מושגים נורמליים, שלא התחילו היום. ועם ישראל התקיים איתם אלפי שנים. לא מה שכל אחד "מרגיש", בכל מצב, עושה את זה לאמיתי. יש גם כאלה ש"צועדים" בירושלים, וגם חלקם טוענים שזה מקסים להם.. זה גם מגעיל. 

וזה לא ה"דוסים" מפה לא יאהבו את זה...  זו לא "חומרה".. כל אדם הקרוי "דתי", דהיינו שומר מצוות, אמור "לא לאהוב את זה", בלשון המעטה ("אלוהיהם של אלו שונא זימה" - לשון המדרש. ה"ויכוח" הוא לא עם ה"דוסים"..). בחרת לכתוב בערוץ דתי - אכן ראוי "להתחשב"...

פעם גם גויים שפויים לא היו מוכנים לשמוע דברים כאלה.

היום יש הרבה שגעונות בעולם. כולל כאלה שגורמים לאבד תחושות בסיסיות נורמליות.

אני מניח לפי דברייך, שלא התחתנת. אם היית זוכה להתחתן מראש, בטהרה - בִּמקום באופן הזה - בטוחני שהיית אומרת אחרת. ואת זה  א י נ ך  יכולה לדעת, וכעת כנראה גם לא תוכלי, כי בחרת אחרת ואי אפשר כעת "להתחתן מראש" אחרת.. את כמובן לא תסכימי "להאמין לכך" (למרות שכלשונך, אינך "מכירה את המציאות",  הזו); ההפסד כולו - לגמרי כולו - שלך.

ואגב, לתלות צער ב"אי יכולת החברה", ולא בטעות של האדם, נו..

הערה: את תגובתי הראשונה - כתבתי בקצרה ורק על הצד החיובי. בהיות שמשום מה התעקשת להכניס שוב דברים כאלה ובצורה כזו, אילצת להגיב בהתאם.

כן, בחרתי לכתוב בפורום דתי, היות ואני דתייה לכל דבר, אפילו מאוד דוסית. גדלתי בחברה דוסית, אולפנא והכל.

אני חושבת שמי שלא מכיר את הסרט הזה שלי, עלול אפילו לומר עליי שאני "תלמידת חכמים" (יותר נכון "תלמידה חכמה", אבל שיהיה).

כשאמרתי ש"הדוסים פה לא יאהבו את זה", התכוונתי שהם לא יאהבו את עצם הדיון. לא הכרחתי אף אחד לצאת עם מסקנות כאלה ואחרות, ואפילו לא ביקשתי להדיין פה על זה. זה לא היה מחאה. רק סגירת פינה.

אני לא רואה טעם בליהכנס איתך לדיון ההלכתי שסביב זה. אבל אמנם על זכרים זה איסור מפורש, וזה מוגדר כ"תועבה", אבל על נשים האיסור הוא הרבה הרבה פחות חמור. הוא מוגדר כ"דרך פריצות" בעלמא, ואם תעיין טוב ברמב"ם תראה שהוא מגדיר עוד דברים כ"פריצות", כמו למשל אישה שיוצאת מהבית יותר מפעם בחודש או משהו בסגנון, נחשבת לפרוצה. וסלח לי אם איני מדייקת במילותי.

(אם אתה באמת מעוניין לקרוא ולעיין בכל המקורות, אתה יותר ממוזמן לעיין באתר "בת קול" אם רימון לא חוסם לך, יש שם מאמר שמסביר בצורה בהירה למה זה לא כ-זה נורא. אני לא מסכימה אם הנאמר שם! אבל יש בו כמה צדדים נכונים..

מכאן ועד לצעוד ברחובות יש מרחק מאוד גדול! כמו שסטרייטים לא מרגישים צורך לצעוד, כך גם הצד השני.

אל תכניס לי מילים לפה, במטותא ממך.

שיהיו לכולנו חיים טובים, עם הרבה אהבה ורק שמחה!

א. האמת - באמת לא הבנתי שאכן לזה את מתכוונת...  כשהבאתי דוגמה מדברים מסוג זה - עוד חשבתי שמישהו "יתנפל" מה אני משוה, כביכול; ויהיה צורך להשיב לו שיחס בין איש לאשה שלא בנישואין ר"ל, הוא איסור לא פחות..

ב. כעת - שאני, כנראה, מבין לצערי על מה את מדברת..  (אע"פ שמחינה דינית - זה פחות איסור, אכן, ממה שחשבתי - בלי להתייחס כרגע לבריאות החיים שבכך), אני באמת חושב שהיית עושה יותר בחוכמה - גם לטעמך - אם לא היית מכניסה זאת בהקשר הדיון הזה. חבל.

ג. "דרך פריצות בעלמא" זה גם לא טוב (לגבי הרמב"ם - את רחוקה מאד מלדייק במילותייך. ממש ממש אין קשר בין הדברים ובין הפרופורציה שלהם, מכל אספקט). מי שאומרת שהיא "מאד דוסית" - אינה יכולה להתייחס בשיוויון נפש להגדרה כזו. היצר מסמא עיניו של אדם (כואב).

ד. האמת - ליבי על צערך. מכל הזוויות של זה. כולל על עצם ההתגלגלות לכך - שאת כנראה לא קולטת כמה זה מרחיק מטוב של אמת ובריאות. כולל בהרגשה.

ה. אני לא אסתכל בשום אופן במאמר שמסביר כמה זה "לא כ"כ נורא".. בחורה יקרה, פעם ישב אצלי בבית נרקומן שניסיתי לעזור לו להיגמל - והסביר לי למה "זה לא כ"כ נורא", ושבעצם - כולם מכורים למשהו...

אין ענין לטשטש דברים. גם אם מבחינה הלכתית אכן זה פחות חמור (נכון) - זה לא בסדר, גם הלכתית וגם מצד הבריאות האנושית. באמת לטובתך - עם כל הכאב - לא כדאי לנסות "שגם אחרים יראו" למה זה "לא כ"כ נורא"...

אם את רוצה, בשביל עצמך, לראות איך את בכל זאת נשארת "בן אדם" ושאת בכל זאת רוצה לקיים רצון ה' וכו' - זה משהו אחר. את צודקת. לא בגלל שנכשלת בדבר זה, אז לא יכולים להיות בך דברים טובים אחרים. את בניסיון קשה, כואב ומסבך רגשית..

אבל לא לא לעשות מזה "במה" (ואת כן ענית , לחיזוק דברייך. זה לא נקרא "סגירת פינה", בפורום ציבורי..), וגם לא כאילו  דיון-חכמני-הלכתי..

ו. ואם לזה התכוונת - אכן, בוודאי זה לא כמו לצעוד ברחובות (ולא הכנסתי לך כל מילים לפה... הרי לא עלה בדעתי שעל זה את מדברת. אני אמרתי, שלהגיד על משהו שמרגישים איתו טוב, זה לא עושה אותו עדיין אמיתי. והבאתי דוגמה קיצונית מהללו - שלא מצאתי להם הגדרה יותר עדינה חוץ מ"אלו שצועדים ברחובות".. לא אמרתי שאת עושה כך, כמובן. "לא להכניס לי מילים לפה"...). ובכל זאת, אם על כך את מדברת, אז גם במה ציבורית שכותבים בה ענין כזה כ"דוגמה" ל"זוגיות" - יש בכך קצת בחינה של "ברחובות"..

ז. אני מציע לך בכנות, להבין שמי שאכן רואה עצמה כ"דוסית", אינה יכולה לעשות מדבר כזה "בסדר" - ובוודאי שלא מושא לדוגמה לעניינים שדובר עליהם פה. אני מניח, שמהמקום שאת בו כרגע - יהיה לך קשה לקבל זאת.

והלוואי שה' יעזור לך להיחלץ מזה; להיות יכולה לאהוב את סביבתך באופן מתון ולבבי, וגם להיות יכולה לבנות בית בישראל, כמאז ומקדם.

ענית כ"כ יפה! לא צפוי..

בכל מקרה, חשוב לי להדגיש שאצלי זה היה נפילה, הוגדר כנפילה ופעלתי עם זה כמו שפועלים עם נפילה.

נכון, זה ממש קשה להתמודד עם זה, מה גם שבמקרה שלי זה לא היה בהגדרה, אלא רק עם מישהי אחת.

בא לי לומר שזה כבר נגמר והכל, אבל זה עוד לא. מתמודדים.

לגבי העניין ההלכתי- זה אכן בהרבה פחות נורא מלהיות עם נידה, יפה שאתה מודה בזה! חלק מהאנשים שדיברתי איתם לא הסכימו להודות, כדי לא לתת לי לגיטימציה.

ואני ממש שמחה שלא דייקתי, למדתי את הסוגיה הזאת כשהייתי בעומק העניין, ועכשיו, כחלק מהמטרה לצאת מזה, אני משתדלת  לא-לזכור (עד כמה שאפשר) את הניואנסים והפרטים בכלל של העניין. אז עכשיו אני זוכרת רק קווים כלליים..

ברור שאני אדבר על זה כדוגמא לזוגיות! כי זו זוגיות לכל דבר!

יש פה שני בני אדם, שגרים ביחד (כמעט) וקשורים נפשית ופיזית לא פחות מזוג נשוי!

זה ממש מרתיח אותי כשאומרים שזה לא זוגיות!!!

סבבה, קשר כזה הוא לא בריא ולא מוביל לשום מקום בריא, א"א להביא ילדים ואים המשכיות וכו', אבל זה לא סותר את העובדה שמתנהלת פה זוגיות. שיש פה קשר נפשי עמוק בין שתי נפשות.

ה' עוזר לי לצאת מזה, ברוך ה'. לשמחתי הרבה אני מכירה בזמן האחרון בחורים מקסימים (סתם בחיים), ואחד עם מידות ממש טובות שאני יוצאת איתו ברוך ה' לגמרי.

זה בדיוק ההבדל (עייני בהבדל בין שתי התשובות הקודמות, ואפשר, אגב, להסיק מכך גם לגבי עוד דברים שעניתי בעבר), בין כשעונים לדבר שנראה התרסה (גם אם בלי דעת - אבל כשמתפרסם, השאלה היא מה יוצא מזה ב"אוירה" הציבורית) כנגד כל יקר וקדוש ומקובל, ונסיון "צינון" של רגשי קודש נורמליים, בשם ה"הִרגשתי", שכולו ממצב נמוך לכשלעצמו -

לבין נפילה כואבת, במצב לא בריא מכל בחינה, של אדם שבאמת רוצה להיות טוב.

ואני באמת כאבתי מאד את כאבך - לכל בחינותיו. ואני שמח לשמוע ש"תפסת" את עצמך,כל הכבוד, זה מראה באמת על "הגברת השכל" של דרך האמת והבריאות, מול דבר שבזמן היותו הוא מסמא את העיניים - וכשמתרחקים ממנו, רואים יותר ויותר עד כמה זה לא שייך.

זה לא "זוגיות" בשום אופן - גם אם זה ירתיח אותך... (אני, אגב, בכלל סולד מהביטוי הזה. ומבלי-משים, הזדמנה מהודעותייך דוגמה קיצונית לדבר. בעם ישראל תמיד דיברו על "שלום בית", "בנין בית", "בין איש לאשתו" - ולא על "זוגיות". זה מסוג המילים שהוכנסו, במכוון, ע"י גורמים עוינים ומופקרים - ותמימים שלנו נתפסו בזה, לכוונה טובה...  ההם רצו אולי להראות כאילו כל הענין זה "בין שניים", לא כ"כ חשוב הפרטים...  חס ושלום! וכבר כתבתי - כשחשבתי אחרת על מה מדובר  - שגם בין שני המינים אין "זוגיות" ללא נישואין. הכל הבל. וצר על מי שלא חווה בנין בית בטהרתו, מראשיתו; מהקידושין - וההתקשרות בעומק הטהרה של תובנת "נשואים", שחשוב לחדד את ההבדל בינה ללא-כזאת, גם כדי לחוש יותר את אוצרותיה - ומתוך כך עד לפרטי ביטוייה)

זה שאת "נלחמת" על כך שזו "זוגיות".. זה חלק מהמחלה. סימן זה יהא מסור בידך: כשתתפסי שאי אפשר להגיד דבר כזה - תדעי שיצאת מזה לגמרי... (בקרוב בימינו).

כשעושים דברים שמתאימים לאנשים נשואים, שלא במסגרת זו - זה לא "ראיה" לכך שזו "זוגיות".. בדיוק להיפך: זה רק מגביר את הסלידה מהענין, כמו כל כח שמשתמשים בו במקום הלא-נכון והלא-שייך.

קשר בין נפשות, אהבת הבריות, זה דבר יפה. כשזה "נתפס"בהרגשות, כחות, יצרים, ביטויים, שלא שייכים לקשר הספציפי - הרי הוא "מוצף" על ידם, משרתם במידה רבה, והופך לתיעוב.

לטובתך, כדאי הבדלה גמורה בין הדברים. אפשר בהתבוננות עמוקה ומורגשת, ויתכן שהדרך הנכונה היא להניח לכך בינתיים ולעסוק יותר בהגברת הצד החיובי - כאשר ממילא מתוך הבריאות הכללית והבנין הנורמלי, גם התחושות המאוזנות והבריאות תצופנה.

ה' יזכך להעלות את כח האהבה שבך, למתנו היכן שנכון, להגביר ביטויו בהדרגה בקדושה ובטהרה היכן שנכון, ולהתנקות לגמרי מכל בלבולים. עד שיתגלה רק הצד היפה והטהור שבך - דווקא מתוך המאמץ והבירור, והשיבה אל הבריאות.

זה יפה ונכון שאת משתדלת לא לזכור את ה"סוגיא".. שתזכי להתעסק בסוגיות בריאות יותר.

אני מניח שמי שדיברו איתך, דאגו אכן לצד של הבריאות הנפשית והתפקודית הבסיסית. גם אני כתבתי ש"הלכתית" זה בוודאי פחות חמור, ושאינני מתייחס לצד הבריאותי (אם כי ברור לי שגם העבירה החמורה יותר, הורסת את הבריאות והבנין הנורמלי. אנחנו צריכים להשתדל לכווין את כחות נפשנו מול התורה, בידיעה שבה גם עומק הבריאות הנשמתית וגם עומק הבריאות הרוחנית, הנפשית והגופנית. זה עוזר להעמיד את הכחות על מקומם הנכון ולהשתמש בהם בשמחה, במקום לנסות כל הזמן - מכיוונים שונים - לתרץ "אידיאולוגית" את משיכות היצר הארעיות, ולתת להן חשיבות כשאינן מכוונות לאמת).

ומה שאת אומרת שזה לא היה "בהגדרה" - הוא טוב מאד.  גם זה ענין של בחירה. וטוב ונכון שבחרת לא לשקוע עוד יותר בעומק ה"תירוצים", אלא להגדיר כנפילה, ולהשתדל לצאת משם. "הרבה ילדוּת עושה"..

לכתחילה, חלילה. כעת שאת עולה מזה - אז זה המסלול שהקב"ה  נותן לך כדי להוציא לפעל כחות נפש גדולים ולברר מושגים בעומק הרגשתך.

הלוואי שתזכי לצאת מהדברים הללו לגמרי, לברר כחות נפשך בנועם וטהרה, ולבנות בית שמח ונאמן בישראל. "והימים הראשונים יפלו".  ובמקומם יבואו ימים טובים..

רואים בדברייך את עומס הרגשות האדיר שאת מצויה בו, [וסלחי לי אם אומר, שעומס זה אדיר כל כך, עד שאינך יכולה להתבונן על המציאות באוביקטיביות, מבטך סובייקטיבי ולכן - תרשי לי לומר - לא מושכל].

ולמרות זאת, באת והודית והצהרת על ידיעתך טעותך, זה עצום! 

יצאת גדולה!

לגבי ההלכה: דווקא מי שפותח את הרמב"ם רואה איך שמעבר להלכה ( - שאוסרת זאת לחלוטין, עד שאפילו מצווה על הבעל לשים לב שאשתו לא תגיע לכך,) מתייחס לזה בתיעוב ושזה מעשה ארץ מצרים "תועבות מצרים" וכו', זה שלגברים זה יותר איסור, זה רק בגלל הפעולה הפיזית השונה מכורח הפיזיות השונה.דיברתי ברמזים, אני מניח שאני מובן, כי אין מקום לפתוח יותר את הנושא. אבל ברור שזהו מעשה מתועב - למרות שקשה להשמיע זאת באוזנייך, וקבלי בקשת סליחתי על כך, בפרט שכל עוד אינך יודעת זוגיות אמיתית מהי, ועדיין את נמשכת לזה, כמובן שלא באשמתך, ולכן אינך יכולה להרגיש התיעוב שבזה.

ואמנם זו זוגיות, צודקת, אך זו זוגיות מסוג שונה ובעומק אחר לחלוטין! כמה שנדמה לך ש"מה יכול להיות יותר!? תתפלאי, בזוגיות של איש ואישה, אין סוף לעומק! אם חיים נכון, ככל שעובר הזמן זה מתגבר! זה דבר מדהים לחוש זאת! ההגיון פשוט: לעולם, ושוב, לעולם, אישה אינה יכולה לספק לאישה מה שגבר יכול, ולהיפך, איש אינו יכול לספק לאיש מה שאישה יכולה לספק.

איש ואישה חסרים מה שרק בן המין השני יכול להשלים בצורה טובה.

נכון, הזוגיות שאת מדברת עליה, נותנת המון,אין לי ספק בכך. אך לעולם לא אותו דבר! לעולם האחדות לא תהיה אותו דבר!

[אפילו יצרים, אינני בטוח שהסיפוק שווה, אלא אם האדם באמת נמשך בגלל הורמונים בגופו (להבדיל מתוצר פסיכולוגי)]

אני מניח שאת כועסת למקרא הדברים, אינני תוקפך אישית, אני אפילו מאוד מעריך את כנותך ורצונך כנ"ל! ודווקא בגלל זה, אני יכול לומר את דברי.

בכל אופן, מבין לגמרי את המקום הקשה שאת נמצאת בו, החברה שנגד, המצפון, ההלכה, ומנגד, את ניצבת עם משיכתך הטבעית, זו אני! הקושי עצום, ולא נותר לי אלא לחזקך.

דווקא מישום שזכותך וחובתך להשלים עם עצמך ולא לחיות עם הקושי העצום הזה, אם תרשי לי לומר, לדעתי כדאי לך לשקול עזרה חיצונית מקצועית (להבדיל מרבנית / חינוכית).

בהצלחה! 

תודה לכולם, גם האונימי שם בסוף השירשור. קראתי את הדברים, וחיזקתם מאוד! ברוך ה' דברים משתפרים ומתקדמים.

אני חושבת שאני לא צריכה טיפול, דיברתי על זה עם כמה אנשים חכמים (בנות, לא בנים, כמובן D, ותכלס זה בעיקר עבודה עצמית..

ל"ד." היקר, זוגיות תהיה קיימת בכל מקרה, זה בדיוק מה שנקרא "בינו לבינה" בעגה היותר תיכוניסטית, וזה אולי חלופה ל"קשר", למה שקורה בין שני אנשים. אתה לא מסכים שדבר כזה קיים?

ולאנונימי למטה: לא מדובר בתלות, כבר חוויתי מה זה תלות ואני יודעת להבחין בין השניים... אבל תודה גם על דבריך.

אני שמחה ששיתפתי אותכם פה, התגובות שלכם פשוט לעניין! איזה כיף!

ברור ברמב"ם שהאיסור הוא לאו דאורייתא, אלא שאין מלקות כי הלאו הוא כללי של "מעשה ארץ מצרים" ולא פרטני. [ישנם הרבה לאוים, גם חמורים שאין לוקים עליהם]

אף אחדלא יכול לומר שזה "איסור קל" , ובכלל, בעיני, אין איסור קל, כי סוף סוף, זה איסור.

הדבר ברור. אם ראית שמשהו אמר אחרת, זה בגלל שהיא בעניין האסור, ונוח לה למרוח. חוץ מזה שהיא לא פוסק...

אתם מוזמנים לפתוח את ההלכה.

בעליל יש לה בעיה בדת. ככה לקלל, מה אנחנו פה סרט מהוליווד?

נראה לי שיש פה הרבה שאפילו לא הבינו את המושג וטוב שכך, לצערי אני מכירה....

מי את שתשפטי? מה את מבינה?!

חשבת על זה שמאחורי ה"אנונימי" הזה יושבת בחורה עם התמודדות יומיומית מטורפת? ושקשה לה?

אני לא משתפת הרבה אנשים בעניין הזה, ועד שנפתחתי וכתבתי ככה את מגיבה?

את יודעת מה זה עשה לי בלב? "יש לה בעיות בדת"

אני משתדלת לא להתרגש ממך יותר מדי, אבל החוסר רגישות שלך צועק אליי מבין הפיקסלים.

רע לי להיתקל באנשים חסרי אמפתיה. לא יכולה לראות את זה.

אני לא אומרת שאת טועה. אולי את צודקת. יש דרך לומר דברים.

הכלה ופלורליסטיות.. זה לא רק מדובר על להכיל את הפחות חזק.

אלא גם את אלה שמחודדים וסובלים מהזוהמה של הוליווד, חילוניות,תרבות מערב.

אני מעריכה ברמות מטורפות את מי שתורת ישראל יקרה לליבו.

אבל לא אני צריכה ללמד אותך את המשנה באבות- "דרך ארץ קדמה לתורה".

לא דיברתי על תוכן הדברים, דיברתי על הצורה, שהיא לא פחות חשובה.

אפשר לראות את זה גם במצוות הוכחה "הוכח תוכיח", אם אני זוכרת נכון, רש"י (או פרשן אחר) מפרש שם את גדרי המצווה, אחת מהן היא לומר את הדברים בצורה יפה המשתמעת...

טעיתי בניסוח, אולי לא הייתי רושמת כלום, לפעמים דברים נאמרים או נכתבים לפני שחושבים עליהם, ואני מבקשת סליחה שלא חשבתי לפני שכתבתי. יש אדם מאחורי המקלדת, ועצם זה שהעלבתי אותך, אני מבקשת מחילה, זה לא ראוי ולא משנה בכלל אם צדקתי או לא.

אבל דבר אחד כן, בבקשה לא לכתוב קללות בפורום הזה. זה חשוב ואחד מהגדרים החשובים לדעתי.

אבל אני גם יכולה להבין מאפה זה בא.

שוב - מחילה על הפגיעה.

והאמתת שכשכתבתי את ה'קללה', לא חשבתי עליה כקללה, אלא כזעקת שבר כזאת, בסגנון "לעזאזל"...

זה כמו שהמון דוסים אומרים, למשל, "קניתי אחלה רכב, אבל יש בו כמה פאקים"... ואפחד לא מתכוון למשמעות האמיתית של זה, אלא למשהו כמו "דפקטים", זה גם נשמע אותו דבר.. קיצר, הבנת..

תושה על ההתנצלות, אני מעריכה את זה. באמת.

הסיבה של הקנאות שלך נשמעת שאת מנסה לברוח ממשהואולי.. לא מספיק מאמינה במשהו.. או בעצמך או באחרים  ..אולי אני טועה..

בנישואין את יכולה לתקן את זה.

אין מה לעשות אם רוצים נישואים אמיתיים.. צריך להבין מה זה זו לא סתם מוסכמה חברתית או חויה בלתי נשכחת.. זו אמת חיים.

זה באמת מציאות שטמונה בנו.. ועניינה להיחשף.. האושר הוא גם בלחיות כנשואה ולא רק להתחתן.

גם את כשתשתחררי תרגישי יותר טוב.

את לא מרגישה שהסגירות הזו.. קצת עם משקעים.. או קצת הרבה?

הרבה התחתנו וחיים ביחד פיזי אך נפשית נותרו רווקים.. או גרושים.. זה לא נישואים  ..נישואין זו לא תוצאה- הנה אני עם כיסוי ראש בעלי תפוס ומותר לנו להביא ילדים.

נישואין זו קודם כל אמת חיים פנימית של זוג שחושף עולם גדול ורחב המורכב משני עולמות מיני קטנים.. ומבין שהעולם הרחב הזה זה הוא היותר גדול ורחב והוא לא יצא מעצמו אלא חשף את עצמו בדמותו ובדמות בן הזוג ושניהם יחד.. זה עוד היה טמון בו טרם ירידתו לעולם.

מקוה שהובנתי.. אם לא תמיד אפשר לשאל.. בהצלחה. 

נראה לי שלא השבת לחששות העיקריים והמעשיים של הצעירה השואלת אלא ענית בתור יועצת נישואין עם פילוסופיה גדולה. החשש של אדם לחשוף את עצמו לאחר הוא מובן והוא טבעי. לכן ראוי שהוא יעשה באופן מדורג וחלקו הגדול ממשיך גם לאחר הנישואין. כמו כן החשש מפני תלות בבעל הוא מוטעה. גם אם הבעל ידע 'סודות' אישיים שלך, אם מדובר באדם עליו את סומכת הרי שהדבר יביא לך רק תועלת בשיתופו בהתלבטויות שונות. אין לך מה לדאוג מפני התלות! בסופו של דבר רק את תקבלי את ההחלטה הסופית (כמובן מתוך התחשבות בבעלך בסביבה וכו'). ולבסוף אם מאד חשוב לך לשמור דברים מסוימים רק לעצמך אין בכך רע כל עוד לא מדובר בדברים שיש להם השפעה על בעלך. אכן את צריכה לדעת שמצב של נישואין הוא שינוי מהותי ממצבך כיום וזה מובן בגלל  שבן הזוג נכנס לעולמך, אבל כאשר הנישואין מוצלחים מדובר בשדרוג המצב ל'סקלה' אחרת.

רצון להתמסרות של אישה הוא חלק מהטבע שלה.

(ברמה מסויימת, כן?)

גם בתוך חיי נישואין שיתופיים נותרת פינה שהיא רק את, אבל החיים הם בגדול 

אכן משותפים,

ויש נתינה והתמסרות, וטבע אמיתי של אישה הוא לרצות את זה ולחסור את זה עד שהיא

מתחתנת. ואשה שלא רוצה את זה, או בורחת מזה, או מפחדת מזה,

כנראה עברה איזהיא טראומה שגורמת לזה.

(ואני מכירה מקרוב מקרים)

זה מצויין שאת מודעת לזה, אני הייתי ממליצה לך על טיפול כלשהו,

אולי לאו דווקא קונבנציונלי כמו מח אחד,

מה שתתחברי, כדי לברר את המניעים לפחד הגדול שלך ולשחרר אותך בע"ה.

בהצלחה!!

ויש הבדל בין הדברים. אין כאן צד שנותן וצד שלוקח אלא שני אנשים שמשתפים ומשתתפים, כל אחד על פי יכולתו ואישיותו. אותו דבר אמור לגבי התלות, בני הזוג הם שותפים התלויים זה בזה, את בו והוא בך.

אין בכלל מושג כזה של "חושפים הכל", תמיד נשארת לנו מידה של פרטיות לחיינו הפנימיים.

הנשואין אינם עיסקה חד צדדית, אנחנו תמיד נותנים ומקבלים ואנחנו תמיד שוקלים את מה שאנחנו אומרים ואת מה שאנחנו עושים.

ולכן, אין לך ממה לחשוש, אם את קצת סגורה - מצאי לך בחור שיכבד את זה וגם את תכבדי את האופן שבו הוא רוצה לחלוק אתך את החיים.

ועם כל מה שכתבו פה..

נישואין זה לא שאת משתפת כי את "צריכה".

זה כי את רוצה.

את רוצה להיות הכי הכי פתוחה ואמיתית עם הבנ"א שמולך,

את רוצה שהוא יכיר אותך על כל הרבדים הכי עמוקים שיש בך,

והכי חשוב- את סומכת עליו בעיניים עצומות, שלמרות שיש לו את הכוח הכי לפגוע בך- הוא גם הב"נא שהכי הכי יזהר שלא לפגוע בך, אפילו לא טיפה ואפילו לא בטעות. 

שיתוף בזוגיות חייב להגיע מאמון מלא.

לפעמים זה בא יותר בקלות

לפעמים לוקח הרבה מאד זמן לבנות את האמון הזה.

וגם אני ממליצה לך לנסות לפתוח חסימות ופחדים.

(אם את רוצה המלצות מאיזור ירושלים- אני מוכנה לתת לך באישי כמה רעיונות (לא פסיכולוגיות) שיכולים מאד לעזור)

כמו שכותב הרב קוק זצ"ל: אם אין אני, אין אתה וקל וחומר שאין הוא...

על גבי זה, צריך לבנות קומה נוספת.

לא נותנים לאדם "כ"כ הרבה כח"..

בונים שותפות עמוקה.

שותפות נבנית דווקא מתוך היכרות של האישיות את האישיות.

באמת, כל זמן שבחורה עוד לא בשלב המתאים, זה עוד לא מתאים לה..

כשמגיע הזמן, צריך למצוא אדם שהוא כל-כך מתאים, עד שיתעורר רצון, בהדרגה, לשתף אותו בעולמך הפנימי.

זה לא "חושפים הכל", כאילו ברגע אחד.

מכירים, רואים שמתאים.

הנישואין עצמם הם קשר נשמתי עמוק, וזה כבר לא איזה "אדם אחר" (והרגשתך נכונה ביחס לסתם "אדם אחר").

ובונים. מתוך כבוד הדדי, וצניעות, והתענינות, ואהבה. ומתקרבים.

כך שמה שאת אומרת, יכול להפוך למנוף להתקרבות הכי-עמוקה, דווקא בגלל שאינך מוכנה "להפקיר" את אישיותך.

אז זה מכריח בנין קשר עמוק, שמתחיל מעומק האישיות, ההיכרות ההדדית. עם אדם יחיד, שאותו את מוכנה לשתף

בפרטיות שלך, והוא בשלו, ודווקא מתוך שאתם במציאות חדשה, מציאות של נישואין, שאין דוגמתה ללא זה.

הפחד שלך דומה קצת למישהו שרואה קומה עשירית ואומר: מה, לקפוץ עד לגובה כזה? זה נגד כל האינסטינקטים שלי...

הגובה הזה נבנה. מגיעים אליו במדרגות.

אם בחורה רואה אנשים נשואים זמן הגון וקרובים מאד, ואומרת: מה, זה נגד מה שאני.. נכון, לעכשיו. בונים, אז מגיעים בהדרגה.

אז נכון שיש בנות שזה דווקא מה שמאד מלהיב אותן, ויש כאלה - כמוך - שזה קצת מבהיל אותן מרחוק.. אם תשתמשי בתכונה הזאת באופן נכון - וגם תתבונני בצד השני, של גודל הענין של השותפות וההפריה ההדדית וההצמחה שזה נותן גם לשניים וגם לכל אחד מהם - יתכן שזה ייהפך דווקא לכח בונה. בעז"ה.

"על אשתו אמרו - אוהבה כגופו, ומכבד יותר מגופו"

את שואלת שאלות אמיתיות, אבל התשובות אינן נמצאות באמת בהסברים ובתיאוריות.

יש איזה שהוא קסם בנישואין (בתקוה ש:זכו - שכינה ביניהם), שאי אפשר לדמיין אותו, לחוש אותו, להבין אותו, לחשוב עליו - כשנמצאים מבחוץ.

כל התפיסה של אני ואתה מקבלת פנים חדשות, קולות אחרים, תחושות שלא היו שם קודם, או לפחות לא ידענו על קיומם...

ובנימה אישית, אני הייתי בחורה סופר עצמאית, שוחרת פרטיות ברמה אפילו מעט חריגה, היה לי קשה עם אחיותי באותו חדר, שלא לדבר על זמנים שנאלצתי להיות עם חברות בחדר, סוג של סבל! ובתוך האילוץ הזה יצרתי חומת פרטיות, שמשמעה: אין לגעת בחפצים שלי, חלילה חלילה חלילה להעיז ולשבת על מיטתי ועוד ועוד.

גם בשיחות הארוכות אל תוך הלילה, הקפדתי בצורה כמעט אובססיבית לשוחח על הכל - אבל לא על רגשותי, תחום הפרט שלי נשאר בחוץ.

ושלא תטעי לחשוב, נחשבתי בהחלט כבחורה חברותית, מקובלת, אבל עם צרכים מסוימים שחברותי למדו לכבד.

לא היה לי מושג איך שורדים את נושא הנישואין.

ה' עזר והתחתנתי, והכל נהיה אחרת לגמרי!

אין לי הסבר שכלתני למהפך שהתרחש אצלי, אבל זה קרה!

אז בהצלחה ובשורות טובות בקרוב.

היתה\יש לי חברה טובה מאד (פשוט בהווה 'הממושך' הקשר לא חזק, אבל בלב הוא לא ניתק!!)

שהיתה לה ממש בעיה עם תחושתיות.

כל נגיעה פיצפונת, אפילו אקראית - הקפיצה אותה ברמה לא נורמלית. היא היתה סופר רגישה לקרבה פיסית מכל סוג.

ו.. בינינו לבין עצמנו, דאגנו לה, החברות הקרובות, בהקשר של נישואין.

ו..

אין לי מושג מה ואיך השתנה אצלה

וכיצד למען ד' היא עברה כזה מהפך,

כי לא דברנו על זה בפתיחות מעולם.

אבל אני כן יודעת שמבחוץ - זה היה פשוט מדהים!

קודם כל - היא קרנה בתקופה אחרי הנישואין בצורה חד משמעית,

וד"א - פגשתי אותה זמן מה אח"כ בחנות איפור, כשהיא מצטיידת, כהגדרתה, לצרכים תוך-ביתיים...

זה ריגש אותי מאד והראה לי שטוב לה, טוב לה ברוך השם, גם מהבחינות שחששנו בגינה.

אז זהו,

רק רציתי לספר את זה בהקשר שהועלה כאן...

יש דברים שה' מסיר בקלות ובצורה מופלאה מעל השביל המשותף של בני הזוג!

כך בנויה אישיותך ואין בכך שום פסול! כל עוד את חיה לעצמך, זה אפילו יפה! זו דעתי.

זו הרגשתך וזכותך ואין מי שיכול לדרוש ממך אחרת!

רק זכרי, עם מטען כזה, אי אפשר להקים משפחה בריאה. אפשר לאמלל את עצמך ואת האנשים שיצטרפו אלייך לבניית משפחה. וזה לא כי את לא בסדר. זו הרגשתך ואישיותך. 

אך מכיון שברור שאינך רוצה לאמלל אחרים ואת עצמך, כנראה כדאי לך לפנות לעזרה, מישהי מקצועית בלבד, לא מתחילה או 'טרמפיסטית'.

יש בך הרצון, למרות כאבך. רואים. זה דבר גדול! את הולכת לשנות משהו בסיסי באישיותך, לא תיפרדי מאישיותך, רק כלפי אדם יחיד בעולם תפתחי את פרטיותך, יהיה זה האדם היחיד עלי אדמות הראוי לכך! זה דבר נפלא! נסי לא לחשוש, לכי על זה.

אינך יכולה להבין איזה אושר מחכה לך!

אם לא תרגישי, לא תדעי! [ראי תגובת ה'אנונימי' משעה 20:17 ]

בהצלחה! 

קראתי שוב את דברייך. אני רואה שהבנתך את הנישואין אינה מדוייקת, זה לא התמסרות טוטאלית וכו' כמו שאת מגדירה. [אם המציאות היתה כמו שאת חושבת, לא היית לבד בכלל...]

בהחלט רצוי שתשוחחי עם אשת מקצוע . אחרי שתכירי את המציאות האמיתית, מבטך ישתנה לחלוטין! ללא ספק.

כשהכרתי את הארוס שלי לפני 6 שנים הייתי בחורה עם ניכור ריגשי,

מאוד פחדתי מהתלות הזאת מהקשר הפיזי מהכול בערך

ראיתי את התלות הזאת ולא את הקשר האמיתי

תוצאה של טראומות,תוצאה של חוסר הבנה מה זאת התמסרות

ומה זה בכלל חיי נישואים וזה שזה לא יקח ממני שום דבר

אלא שזה דבר טוב.

היינו חמש וחצי שנים ידידים כל העניין השיתופי בא מאוד בהדרגה

הייתי מאוד קשה בלשתף ולרצות ובלאהוב ולמרות הכל שיתפתי אותו,

הוא נגע בלב שלי מהתחלה וזה היה נראה לי טבעי לשתף אותו

וגם כל הזמן התלוננתי שאני לא מסוגלת להתחתן

עם אף אחד מכל הסיבות שציינתי כי הכול היה נשמע הקרבה טוטאלית.

שנינו זוכרים איזה מנוכרת רגשית הייתי,הייתי קשה בטירוף באמת

אני רוצה להגיד לך שהתחושות המפחידות האלה עוברות,

היום זה הדבר הכי ברור והכי כיף לרצות לשתף אותו

ולרצות להיות אישתו אני מחכה כבר לרגע הזה

ומעצבן אותי שאני צריכה לחכות עוד כמה חודשיים

עם הבחור הנכון זה נבנה ואת יכולה בקצב שלך בלי לחשוש,

בסוף את תרגישי את המקום הנכון שאת צריכה.

2 צעדים לפנים וצעד לאחור.אפשר תמיד לעצור ולהתבונן.

לראות אם לא איבדתי את העצמי בתוך הזוגיות.אם נשאר

די מקום לייחודיות שלי ואז להיסוג מעט לאחור.

היופי בנישואים הוא שאין בעולם 2 זוגות שווים.

כל זוג מפתח לעצמו דפוסים משלו וכיוון שיהיה לך 50 אחוז

בנישואין תוכלי לכוונן אותם בצורה טובה ויעילה.

רגע תחכו עוד שנה,

כמו יעקב ורחל.

צחקתי.

ממש מילה במילה.

למה שאני אתן את עצמי למישהו, את כל כולי והעומק שלי, 

לאדם שאחרי הכל, הוא חיצוני לי, וזר

כי בסוף אדם הוא לבד.

אצלי לפחות, זה הגיע מתוך פגיעה (רגשית/נפשית/פיזית - זה לא ממש משנה)

שהובילה לבנית תפיסת עולם שגויה, לחרדות, לסגירות.

בסוף, כשהמשא היה כבד נורא... הלכתי לטפל בו.

והיום אני במקום אחר (עצם זה שנכנסתי לפורום מלחיץ של נשואים, כבר מראה שאני יותר פתוחה לזה...).

וקל לי הרבה יותר. וטוב.

(ואם את שואלת את עצמך - למה שאני אלך לפסיכולוגית בשביל מישהו אחר???

אז באמת שתדעי שזה קודם כל בשבילך. עוד בלי קשר לזוגיות - זה להשלים עם עצמי, עם העבר שלי, עם מה שמסביבי, עם החיים)

תחייכי לעצמך!

אחראית אם דחי תחתונה בגלל המחשבה הזו. אנשים לא מתחתנים דווקא כי הם חוששים מהעול ומהאחריות וזה מעיד שהם יוים לקראת מה הם הולכים אבל צריך אוצץ הכנה ואומץ .זה נכון. 

אגב, מז לשיש פרום וירטואלי לאנשים שקשה להם רגשית לדבר על רגשותיהם. פורום זה מעולה..לשם כך

חובה שעם הביחד יש גם מרחב אישי לכל אחד.

כדי להראות שאיש ואישה חד הם- אח"כ ה' הפריד אותם לפי בקשתו של אדם.

איש ואישה- הם נשמה אחת וגוף אחד...

שלפני כן נקראים פלג(חצי) גופא - השורש העליון שלהם הוא אותו שורש.

וזו נשמה שהתחלקה לשתיים- וכל הנקודה היא להשלים לחבר אחד את השני.

ברג שמבינים זאת היטב ועל זה מתבססים- חצי מהחששות נעלמים

ולזאת שכתבה על זוגויות אחרת וכו'....-

את יכולה להגיד על זה שזה ממש כמו זוגיות אמיתית- אבל זה רק כמו ולא זוגיות באמת- כל מה שחווית זה אפילו לא בבואה לדבר האמיתי.

כי כשששני חצאים מתחברים לשלם זה אחרת מזה ששני חצאים יוצרים כלים (הנשמות) שבורים.

וכמה שזה יהה ממש זוא- זה נגד רצונו של ה' יתברך- כי ה' קבע שהדרך היחידה זה דווקא שאיש ואישה יחיוי ביחד- בחיים משותפים.

והיום אנשים כ"כ הוזילו את כל נושאי האהבה והזוגיות- עד שיכולים להשוות בין שני דברים קיצוניים בהחלט.

אני יכולה להבין את המשבר שגרם לזה לקרוא וגם את המקרא עצמו- אבל מה שהיה אצלך זה לא היה בכלל הזוגיות הנדרשת- התלות הנפשית שיצרתן אחת בשניה גרמה לכן לזה- וזה שיצאתם מזה- זה מצויין.

אבל עכגשיו זה העבודה האמיתי על עצמינו- כי רק בטיפול מסיבי ויומיומי אפשר באמת להגיע אל השלם- אל החצי שמחכה לך מאז ששת ימי בראשית ומחפש אותך בעשרים שנה האחרונות- וכדי שלא יהיו משקעים חייב לרפא את הבור שנפער- הדמיון שנתן לך הזויגות הזאת.

ולא משנה איך תתרצי את זה, אולי זה לא איסור דאוריית ורק גזירת חכמים, ידוע שדברי סופרים קשים מדאורייתא.

כל מה שקרה זה בדיוק עצת היצר- הוא הפיל אותך לזה- אבל יש לך את הכח להתגבר עליו ולעלות מעלה- כי כל ניסיון ומלשון נס והרמה- להרים אותך למעלה לגבהים שלא היכרת.

בהצלחה.

מעבר למה שנראה כסיסמאות, יש כאן הרבה עומק.

ומדגישה:

אני מרגישה שבנישואין שלי- יש לי את המקום שלי ואת הפרטיות שלי, ובעלי לא יודע עלי הכל. ויחד עם זה יש המון שיתוף והמון יחד.

יש מקומות שהם רק שלי וזה הכי בסדר בעולם!!!

אני חושבת שרוב האנשים זקוקים למקום האישי שלהם, בלי שאף אחד אחר ייכנס לשם.

זה כל כך בריא וטבעי! הרי אין 100% חיבור ביניכם, כמה שתרצו לומר שזה חיבור של 100%. אתם שני אנשים שונים, אתם באים מעולמות נפרדים, ממשפחות מוצא שונות, מרקע שונה, ממחשבות שונות, ואפילו רק העובדה שאת בת והוא בן... כבר הופך אתכם לשונים. לאחרים. לשני אנשים נפרדים.

החיבור ביניכם הוא נפלא ומביא לעומק והתפתחות אישית לשניכם יחד ולכל אחד בנפרד.

ויחד עם החיבור הגדול והמדהים הזה- עדיין יש תמיד פינה אישית לכל אחד.

לכן, אני חושבת שיש צורך שאישה תשמור על קשרים עם חברות מלפני החתונה, שגבר ישמור על קשרים שלו, שיעשו כל אחד משהו בנפרד בשביל העצמה אישית, ואפשר גם יחד.

אבל תמיד לזכור: יש לך חלק שהוא רק שלך בנישואין. את לא מאבדת את האישיות שלך, העצמאות שלך והיכולת שלך לחשוב, להרגיש, לבטא את עצמך לבד!!

בהצלחה לפותחת השירשור, וגם לכל השאר.

איזו תחושה מדהימה!! זה ממש אומר ששמרת על עצמך עד היום מקסים,

והכן , אם את מבינה את הקושי, זה אומר שאת מוכנה לזוגיות אמיתית ונעימה,

פשוט תצתרכי לדרוש מהמיועד להגיע למדריך חתנים טוב מאוד ואפילו מצויין, שיסביר על הנפש המורכבת של האישה,

ועל כך שהפתיחות מגיעה בהדרגה.

הם מבינים את זה.

גברים להפתעתך הרבה לא מחכים לשמוע את כ--ל רזי נפשך, אלא כל פעם קצת.

ואז הם מאבדים את הידע שלהם במערכת שיכלית, שמוכיחה לך שהם לא הבינו כלום.

ולכן הם קוראים לעצמם:"כותל".

האמת היא שרזי הנפש של האישה מקבלים ביטוי טוב בזוגייות נכונה, גבר ואישה ששמחים בבן הזוג שלהם,

לא ירגישו חדירה לעולם. כי כל החיים מאפשרים אחד לשני להיות לפעמים פתוח ולפעמים מופנם וסגור.

אפילו לצאת לבד לעיר או לעיר אחרת. או אולי ללכת לטיול עם החברות הרווקות... וחוזרים ומרגישים שאני נשארתי מי שאני. ואני מדהימה גם ככה.

אל תדאגי, הגברים בתוך הבית, הם הרבה יותר מדהימים ממה שהם בחוץ,

עובדה, איך כל אישה חושבת שבעלה הכי מושלם בעולם... ואיך כל השאר מסתדרות???

ואז לא רק שתהיי מוכנה אלא תרצי כל כך להיתמסר כל כולך אליו.

תלכי לטיפול. באמת. זה דבר לא נורמאלי. אבל תעשי את זה אצל רבנית או מישהי דתיה. בעיקרון זה מעיד על פגיעה בדפוס ההבנה של קשר או בגלל חוויה של הורים עם קשר בעייתי או חוויה אישית כמו אונס

דברים כאלה זה לא דווקא עפ"י "עיקרון". יכול להיות כך - ויכול להיות גם אחרת.

שמתוך התמסרות מוחלטת לאישך, תחשפי את אישיותך הפנימית בעוצמתה המירבית.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.