זה בדיוק ההבדל (עייני בהבדל בין שתי התשובות הקודמות, ואפשר, אגב, להסיק מכך גם לגבי עוד דברים שעניתי בעבר), בין כשעונים לדבר שנראה התרסה (גם אם בלי דעת - אבל כשמתפרסם, השאלה היא מה יוצא מזה ב"אוירה" הציבורית) כנגד כל יקר וקדוש ומקובל, ונסיון "צינון" של רגשי קודש נורמליים, בשם ה"הִרגשתי", שכולו ממצב נמוך לכשלעצמו -
לבין נפילה כואבת, במצב לא בריא מכל בחינה, של אדם שבאמת רוצה להיות טוב.
ואני באמת כאבתי מאד את כאבך - לכל בחינותיו. ואני שמח לשמוע ש"תפסת" את עצמך,כל הכבוד, זה מראה באמת על "הגברת השכל" של דרך האמת והבריאות, מול דבר שבזמן היותו הוא מסמא את העיניים - וכשמתרחקים ממנו, רואים יותר ויותר עד כמה זה לא שייך.
זה לא "זוגיות" בשום אופן - גם אם זה ירתיח אותך... (אני, אגב, בכלל סולד מהביטוי הזה. ומבלי-משים, הזדמנה מהודעותייך דוגמה קיצונית לדבר. בעם ישראל תמיד דיברו על "שלום בית", "בנין בית", "בין איש לאשתו" - ולא על "זוגיות". זה מסוג המילים שהוכנסו, במכוון, ע"י גורמים עוינים ומופקרים - ותמימים שלנו נתפסו בזה, לכוונה טובה... ההם רצו אולי להראות כאילו כל הענין זה "בין שניים", לא כ"כ חשוב הפרטים... חס ושלום! וכבר כתבתי - כשחשבתי אחרת על מה מדובר - שגם בין שני המינים אין "זוגיות" ללא נישואין. הכל הבל. וצר על מי שלא חווה בנין בית בטהרתו, מראשיתו; מהקידושין - וההתקשרות בעומק הטהרה של תובנת "נשואים", שחשוב לחדד את ההבדל בינה ללא-כזאת, גם כדי לחוש יותר את אוצרותיה - ומתוך כך עד לפרטי ביטוייה)
זה שאת "נלחמת" על כך שזו "זוגיות".. זה חלק מהמחלה. סימן זה יהא מסור בידך: כשתתפסי שאי אפשר להגיד דבר כזה - תדעי שיצאת מזה לגמרי... (בקרוב בימינו).
כשעושים דברים שמתאימים לאנשים נשואים, שלא במסגרת זו - זה לא "ראיה" לכך שזו "זוגיות".. בדיוק להיפך: זה רק מגביר את הסלידה מהענין, כמו כל כח שמשתמשים בו במקום הלא-נכון והלא-שייך.
קשר בין נפשות, אהבת הבריות, זה דבר יפה. כשזה "נתפס"בהרגשות, כחות, יצרים, ביטויים, שלא שייכים לקשר הספציפי - הרי הוא "מוצף" על ידם, משרתם במידה רבה, והופך לתיעוב.
לטובתך, כדאי הבדלה גמורה בין הדברים. אפשר בהתבוננות עמוקה ומורגשת, ויתכן שהדרך הנכונה היא להניח לכך בינתיים ולעסוק יותר בהגברת הצד החיובי - כאשר ממילא מתוך הבריאות הכללית והבנין הנורמלי, גם התחושות המאוזנות והבריאות תצופנה.
ה' יזכך להעלות את כח האהבה שבך, למתנו היכן שנכון, להגביר ביטויו בהדרגה בקדושה ובטהרה היכן שנכון, ולהתנקות לגמרי מכל בלבולים. עד שיתגלה רק הצד היפה והטהור שבך - דווקא מתוך המאמץ והבירור, והשיבה אל הבריאות.
זה יפה ונכון שאת משתדלת לא לזכור את ה"סוגיא".. שתזכי להתעסק בסוגיות בריאות יותר.
אני מניח שמי שדיברו איתך, דאגו אכן לצד של הבריאות הנפשית והתפקודית הבסיסית. גם אני כתבתי ש"הלכתית" זה בוודאי פחות חמור, ושאינני מתייחס לצד הבריאותי (אם כי ברור לי שגם העבירה החמורה יותר, הורסת את הבריאות והבנין הנורמלי. אנחנו צריכים להשתדל לכווין את כחות נפשנו מול התורה, בידיעה שבה גם עומק הבריאות הנשמתית וגם עומק הבריאות הרוחנית, הנפשית והגופנית. זה עוזר להעמיד את הכחות על מקומם הנכון ולהשתמש בהם בשמחה, במקום לנסות כל הזמן - מכיוונים שונים - לתרץ "אידיאולוגית" את משיכות היצר הארעיות, ולתת להן חשיבות כשאינן מכוונות לאמת).
ומה שאת אומרת שזה לא היה "בהגדרה" - הוא טוב מאד. גם זה ענין של בחירה. וטוב ונכון שבחרת לא לשקוע עוד יותר בעומק ה"תירוצים", אלא להגדיר כנפילה, ולהשתדל לצאת משם. "הרבה ילדוּת עושה"..
לכתחילה, חלילה. כעת שאת עולה מזה - אז זה המסלול שהקב"ה נותן לך כדי להוציא לפעל כחות נפש גדולים ולברר מושגים בעומק הרגשתך.
הלוואי שתזכי לצאת מהדברים הללו לגמרי, לברר כחות נפשך בנועם וטהרה, ולבנות בית שמח ונאמן בישראל. "והימים הראשונים יפלו". ובמקומם יבואו ימים טובים..
ברוך ה' לגמרי.