אבל בהחלט יש דרישות מינימליות של פתיחות מצידו, ודרישות של כיבוד זכויות הפרט מצידך. איך ומה...? גם אני לא יודעת, אשמח גם לשמוע תגובות..

מעניין אותי מה אנשים חושבים בעניין.... גם אם אתם לא מדגם מייצג....

תודה....

זה באמת קשה לדעת איפה הגבול.

אוסיף להיבט השני- כשמדברים בקלילות וברוגע (בעצם יותר בטבעיות), כך יותר קל לאדם להתחבר לרעהו (כל שני אנשים זרים שתפגשי ברחוב יאמרו לך את זה!).

הרי לא חשוב לנו רק כל המחשבות העמוקות והפנימיות שלו, אלא גם איך שהוא זורם בתור בן-אדם, לא?

אז בכל זאת, אם הדייט הראשון הוא קליל, נינוח, לא ארוך מדי, לא כבד מדי... הוא בעצם הבסיס לקיום הדייטים הבאים (ששם הכי מתאים בעולם לגשש ולעלות על הבן-אדם שעומד מולך).

אם הבן-אדם "יפול" עליך על ההתחלה עם כווול רחשי ליבו, אולי תגלי כמה שהוא עמוק עם כל הפנימיות הגדולה.. אבל מצד שני- אנחנו מסוגלים להכיל כ"כ הרבה מאדם זר? וכמו שאמרת- לשתף כ"כ הרבה עם אדם זר?

אני אישית לא מצליחה. אני יודעת שחייבים קצת את המלאכותיות הזאת.. אבל הגבול אצלי זה השיחות על ההתחלה של דרך חינוך הילדים............

ב"הצלחה!!

ותראי אם יש בכלל "עם מי לדבר" בכיוון שלך.

אם כן - אפשר להמשיך שיחה.

שיחות שמתענינות ברצינות ובכנות אחד בשני, זה לא בעיה.

וזה לא מחייב בבת אחת להביא את "כל מי שאתה".

צריך להיות טבעיים

בדיוק כמו בכל יום ובמצב הטבעי שלך

לא לשחק משחקי סגירות אבל גם לא משחקי פתיחות

להיות עצמך, בסופו של דבר, איתך יתחתנו ולא עם המחשק שלך!

בעזרת ה' יתברך!

תודה על המענה...

ג'נדס99-אני לא חושבת שלדבר לעומק זה אומר חוסר זרימה... זה ממש לא חייב להיות ככה. אני מאמינה שאפשר לדבר על דברים מהותיים ולזרום... עומק לא שווה כבדות וייבשנות, עומק יכול להיות מאד חי ומעניין ומרתק...... הדבר הכי מדהים זה היכולת להכיל עומק עם זרימה ופשטות יחד.. 

זה באמת לא מתאים לכל אחד, רוב האנשים לא עיוניים ופחות זורם להם לדבר על דברים עמוקים.... זה אפילו יכול קצת לאיים עליהם ולהרתיע...

ד.- הייתי מבררת מראש אם "יש עם מי לדבר בכיוון שלי", ונכון- זה לא אומר להביא את כל כולך על ההתחלה, אלא בהדרגה...

נפשי תערוג- הקטע של הטבעיות- זה ממש נכון שאתה צריך להיות טבעי. אבל צריך גם למתן את הטבעיות, אם הטבעיות תביא אותי למקומות מידי פתוחים זה לא יהיה מותאם... וזה די מבאס אותי כשזה קורה לי. כי בדייט אני לא חושבת יותר מידי, פשוט זורמת אסוציטיבית עם מה שעולה לי...

אולי השאלה שלי היא בעצם- איך יודעים אם הגילוי לב הוא יותר מידי?? הוא לא מותאם? 

אני כ"כ מזדהה איתך על המורכבות הזאת! הלוואי והיה דרך לפשט את זה קצת... (ה' יעזור!!)

את צודקת- עומק לא שווה ייבשנות כבדות. אבל התחושה שלי היא שלפעמים קורה שאתה כ"כ תקוע על "אני חייב/ת לדעת מה היא/הוא רוצה בחיים שלו/שלה, למה הוא/היא שואף/ת....." ואז מרוב מחשבות על "צריך לסמן וי על..." מגיע הייבשנות והכבדות... ברור שזה לא תמיד קורה. הלוואי ולא יקרה...

חייבים לגלות ולדעת על הבן-אדם.. ברור... ובאמת הכי טוב ובאופן אידיאלי שיקרה כמה שיותר מהר בצורה נינוחה וכיפית!

ב"הצלחה!!!

העומק והזרימה. זה הכי טוב, למי שזה מתאים לו.

לגבי ה"גילוי לב" - צריך "להרגיש", גם לחוש את תגובת הצד השני, אם הוא "איתך". גם לשים טיפה לב למילים. אבל סה"כ - לא צריך לדאוג. מקצת יותר מידי "זרימה אסוציאטיבית" בנושאים שיש בהם עומק, לא קורה כלום, לכל היותר - אמרת דברים יפים, שמן הסתם עזרו גם לבירור עצמי שלך.

חבל סתם להעיק על הקשר ועוד בשלבים הראשונים

פשוט תזרמי בפגישות ועם הזמן אנשים נפתחים מעצמם ומגלים את עולמם הפנימי, למי שהם מרגישים נוח איתו

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים