אני לא מחפש ללכת לאכול חינם בחתונות..

פשוט מי שמזמין אותי לוקח בחשבון שממני לא תבוא הישועה

זה רק שתי האפשרויות האלה - שיגיעו ויתנו את ה 200 ש"ח שאין להם או שלא יגיעו בכלל?
מה עם להגיע כי הם חברים שלך ואוהבים אותך ורוצים לשמוח ולשמח גם אם אין להם כסף?

בחיי שאף פעם לא הבנתי אמירות מהסוג הזה...

באופן בסיסי - אדם מזמין לחתונה כי הוא רוצה שיבואו. לא כי הוא רוצה להזמין לארוחת ערב על חשבון האורח.

אכן, מנהג יפה אצל ספרדים - שמראש מביאים בחשבון ש"מממנים" את החתונה ע"י המתנות, וגם החתן והכלה אינם חושבים שזה רק ל"המשך" אלא קודם כל למימון השמחה.

אך יש מרחק גדול בין זה, לבין לעשות מהחתונה "אירוע עסקי". אין לכך, לדעתי, ולא כלום עם "הצטרכות לבריות". הרי אדם לא בא לחתונה כדי לאכול - הוא בא כי הזמינו אותו ומבקשים לראותו. אגב כך, גם מכבדים אותו להשתתף בסעודת המצוה.

אני מסופק אם הייתי מגיע לחתונה שהייתי יודע שזה ה"תנאי" בה..

אע"פ שאכן מאד-מאד יפה, אם האורחים גם עוזרים באופן זה במימון השמחה, ואם החתן והכלה (גם אשכנזים..) מבינים שקודם-כל צריך להקל על ההורים באופן זה (אלא אם כן הם "גבירים" ומתעקשים שהכל יעבור לזוג הצעיר..)

אל תזמין אותם!

אפשר גם לגבות את הכסף בכניסה, כדי למנוע אי נעימויות.

הפתרון הכי טוב זה לשים מעטפה משותפת עם הרבה חברות, ואז כל אחת שמה לפי שיקול דעתה- תלוי כמה היא יכולה, ותלוי כמה היא קשורה לכלה...

את יכולה תמיד לתת גם מתנה - בד"כ מתנה זולה יותר מכסף.

זאת חתונה שאני מוזמנת לבד בלי עוד חברות..השאלה אם זה יפה לתת מתנה?חשבתי לתת מגהץ זה לא פדיחה?(את האמת)

ול"מעניין מאד" זה ככה גם עם חברותי מהמדרשה אנחנו באות בתור משמחים ולא מביאות מתנה...

אבל אני מתכוונת לארועים יותר יוקרתיים באולמות שפדיחה שלא להביא כסף...פשוט 100 ש"ח פה ו100 שם ,אפשר להתרושש D:

ויפים בפחות מ-50 ש"ח. כרווקה, זה יהיה גזל מהוריי לקחת כסף..

בעזרת ה' יתברך!

פשוט תקני לה מתנה- כלי לבית זה קלאסי... אני אוהבת לתת לפעמים מארז קרמים... את יכולה גם לתת ספר טוב על זוגיות או כל דבר אחר- יש מבצעים טובים עכשיו על ספרים...אני אישית לא הייתי מביאה מגהץ...  בתור חברה הייתי נותנת משהו יותר אישי או כייפי, ופחות שימושי. את הדברים השימושיים היא תקבל מאנשים אחרים, או שהיא קנתה אותם כבר... תני לה משהו יותר ממך ותשקיעי בברכה! 

ואל תשכחי שאת עיקר הכסף מקבלים מהדודים, ולא מחברות.... אני לא חושבת שמשהו מצפה ממך להביא צ'ק שמן... חברה שלך בעיקר רוצה שתרקדי ותשמחי אותה..

לילה טוב!

כשיש 4-5 חתונות בחודש זה מתחיל כבר להיות הוצאה כספית

והכי גרוע זה שבגלל שכרגע אין כ"כ כסף אנשים מחליטים לא לבוא

אני חושב שמי שמרגיש שממש קשה לו עם הכסף,

אבל מצד שני לא רוצה לפגוע בחתן ובכלה (רגשית וכספית)

שפשוט יודיע מראש שהוא לא מתכוון לשבת

יגיע לחתונה, יאכל בבר (וגם ככה לא באמת אוכלים ביום יום הרבה)

ולא "יתפוס" מנה בשולחנות.

ככה הוא יוכל להרגיש אמיתי ורגוע עם עצמו בכך שלא מביא מתנה או מביא מתנה צנועה.

אבל אני גם לא הולך לכל חתונה, רק לחברים קרובים

אם אני אלך לכל אחד שמזמין, אני באמת אפשוט רגל, חוץ מזה שגם מתנות עולות כסף,

וזה לא כזה יעיל, הרבה פעמים יוצא שמקבלים, כמה מתנות זהות ואין מה לעשות איתם..

עם כסף, אפשר לכסות את ההוצאות של החתונה, לקנות דברים בסיסיים לבית וכ"ו...

אם באים כקבוצה (ישיבה וכ"ו) זה יותר פשוט, כולם שמים כסף במרוכז וככה הזוג לא יודעים מי הביא מה,

ונמנעים מאי נעימויות...

אבל יש הרבה שלא מסוגלים להרשות לעצמם לאכול מנה שעולה לזוג 150 ש"ח ולא לתת לפחות 100.

ו100 ש"ח לביינישים זה הוצאה גדולה.

כל שכן שזה 4-5 חתונות בחודש (סביר מאוד בישיבות)

האי נעימות מול החתן הכלה היא זניחה

האי נעימות העצמית הרבה יותר גדולה!

שאסור לי להשתתף בשמחות, שממילא כללו אותי, כי מה לעשות? אני לא יכולה לגזול את ההורים שלי/שלו (למוזמנות נשואות בתחילת הדרך) ב-150 ש"ח לפחות? זה בכלל לא לעניין. מזמינים חברות/ים כדי שישמחו, וחלק מזה כולל אוכל. חתן/כלה אמורים להבין שרובינו פשוט לא עומדים בזה, אא"כ פשוט יכתבו בהזמנה בפירוש-תבואי רק לריקודים..

לא התכוונתי שהחתן הכלה צריכים להיות קמצנים ולהזמין רק מי שישלם להם בעין יפה

אני מדבר עלינו, כאורחים.

לי מאוד קשה עם העובדה שאני "גוזל" את החתן והכלה

כן, אני יודע, אני משמח וזה מכפר על הכל

ועדיין, לא נעים לי מעצמי שלא לתת מתנה בעין יפה אם אני "תופס" מנה.

ולכן הצעתי את ההצעה הנ"ל.

זה לא נועד כדי לעזור לחתן והכלה (למרות שזה כן עוזר)

זה עוזר לך, אישית, מול המוסר הבסיסי שלך.

הגעתי לחתונה, והתברר שלא היו מספיק מקומות, ולא ארגנו שולחנות לחברים. זה היה בתקופה שרוב הבנות מדרשה/שנה א', וברור שכסף אין על מה לדבר...(אא"כ כמו שאמרתי, הורים צפונים שנותנים ביד רחבה לרשום סכום נאה בצ'ק על חשבונם). החלטנו לעמוד בצד, והאם של כלת השמחה, ראתה אותנו ודרשה שיביאו שולחנות לישיבה. אמרנו לה שלא חייבים, והיא ממש כעסה-אתן חושבות שהבת שלי הזמינה אתכן, רק כדי שתרקדו??? אתן ממש מעליבות! בת'כלס, אם מדברים על מוסר בסיסי-חתן/כלה שמזמינים מחשבים אותך כמנה, ויש מספיק כאלו שלא מודיעים שלא באים/לא אוכלים(/לא רוקדים), ואז יש הפסד כסף על מנה שחושבה מראש. זה יותר טוב??? מתנה יפה לא צריכה להיות בשווי 500 ש"ח, ויש מתנות לא טריוואליות, שהזוג הטרי רוצה לקבל, ובמקום זה מציפים אותו במתנות שבירות (שנשברות)/מפיות/מפות. תביא מתנה יפה,תאכל את מנתך, תרקד לפני החתן/כלה-ויצאת ידי חובתך.

את מדברת מהכיוון של החתן והכלה שכן צריכים לארח את כל מי שהם הזמינו בעין יפה.

ואני מדבר מהכיוון של חברים שיודעים שאין להם כסף לתת

לדוג' לבייניש ממוצע אין הרבה כסף בזמין,

וגם אם יש, זה כסף מההורים, שזאת דילמה  

100-50 ש"ח כפול משהו כמו 20 חתונות בשנה זאת הוצאה לא קטנה!

כל חתן וכלה היו פעם חבר/חברה של..ולהם בעצמם לא היו צ'קים יפים להביא..אז הביאו מתנה יפה ושימושית. וזה סבבה לגמרי. הם מצפים שיבואו לשמח אותם, ולא שתעמוד לך בזוית כמו קבצן (בבני ברק זה קורה) שבא לאכול, אז לא יושב ליד שולחן..

לא ציפיתי מהחברים להביא לי מתנה, רק לבוא ולעשות שמח.

לא יקר אבל מאד פרקטי-

מפצלים של 2-3, כבל מאריך, סט מברגים, אולי סולם וכן הלאה.

וכן-

אפשר הורג יתושים 

אולי מאוורר או מנורת חירום.

[לא אמור לעלות יותר מ70 ש"ח]

אלו דברים שתמיד טוב שיש..

בשמחות!

של לבוא לחתונה ולא לאכול כי אין כסף למתנה.

האם אנחנו מזמינים אנשים בשביל המתנות?

האם מי שאין לו כסף לא ראוי להיות מוזמן לשמחות שלנו או לאכול אצלנו?

כבר מזמן לא שמעתי דבר כל כך ירוד מבחינה מוסרית

מספיק אתם/אתן מביאות את עצמכם.

נסו לדמיין חתונה בלי כל החברות/החברים...

אם הם על זה היו צריכים לשלם,זה היה פי לא יודעת כמה מהמנות שהם מספקים להם...

באמת שאני חושב שההשתדלות שאני עושה בלהגיע לחתונות(שב"ה יש הרבה)היא מספיקה.

מלאי חובות, ואם אתה לא תביא ועוד 20 כמוך לא יבואו, יהיו להם עוד חובות, והם עוד לא נכנסו לבית,

אז אם אתה רוצה להיות קצת מוסרי כלפי חבר שלך, תביא את המינימום, שזה עלות של המנה, אף אחד לא ביקש שתפרנס אותו, אבל גם שלא תכניס אותו לחובות..

ולשמח חתן וכלה זה סה"כ מצווה שאתה עושה,(מאד חשובה) אם אתה בא לעשות מצווה תעשה לשם שמים, גם אם זה אומר לבוא ולא לאכול כלום!! ואם אתה יודע שאתה לא תוכל לעמוד בזה אולי עדיף לא לבוא לשמח, מאשר לבוא ולגרום עוול לזוג..

ואני יודע באופן אישי על כמה זוגות שפתחו את המעטפות בסוף האירוע וגילו שהם לא כיסו הרבה, ולא מעט מוזמנים ישבו לאכול ולא הביאו כסף, ואני לא מדבר על חתונה מפוצצת שהמנות יקרות, אלא על משהו פשוט, תיקח על המצפון שלך שייהרס להם הערב בגלל זה??

ואני לא מדבר על ביינישים ששמים להם בד"כ מנות משמחים, פשוטות, שזה בסדר ומתקבל על הדעת, אלא על מי שבא לבד...

מה זה הזלזול הזה?למה לא להביא להם מנה מכובדת כמו שצריך?

הם פחות חשובים מאחרים?

סליחה,אבל דווקא הנוכחות שלהם,היא הכי חשובה.

אתם יכולים לחלוק עלי,אבל זאת דעתי!

הזלזול הזה ממש משגע אותי!

כשאני שמעתי פעם ראשונה מאיזה נהג מונית שיש ציפיה/תביעה כזו, שאורחים יממנו  חתונה, חשבתי שזו שחיתות מוסרית גמורה. אף פעם לפני כן לא שמעתי על כך..

אח"כ היתה חתונה במשפחה, עם ספרדי - ושמחתי שאני יודע שיש דבר כזה.. 

אכן, בדקו "מעטפות" (לפני כן, אף פעם לא שמעתי את המושג...) וכו'.

לשבחם של החתן והכלה, שלא היה להם כל ספק שמהצ'קים מממנים קודם של את החתונה..

להורים לא היה "כאב ראש" ולא הוצאות ישירות על החתונה עצמה..

אח"כ ראיתי מאמר תורני של הרב אליעזר מלמד שליט"א, שגם הזכיר את זה, כמנהג ספרדי מקובל.

אז צריך לדעת - שיש שוני גדול המנהגים/מנטליות בנושא הזה. מה שאצל האחד טבעי ("פתחו מעטפות בסוף האירוע.. ייהרס להם הערב.." - מההודעה של שדרותי), אצל השני נראה מוזר לחלוטין (גם אצלי עדיין, הניסוח הזה "בעייתי"..).

חושבני שידיעת חילוקי המנהגים הללו - יכולה לחסוך בעיות בהבנה הדדית..

עם זה, טוב שכל אחד ילמד מהשני: אלו את היפה שבהשתתפות במימון החתונה; ואלו - את הזכירה שלא לשם כך מזמינים (ומאד לא מומלץ שמה שהחתן והכלה יעשו אחרי החתונה זה "לפתוח מעטפות".. שישאירו לפעם אחרת, או לאחים)

וההורים שלי ממש לא עושים שיקולים כאלו!

אחרת איך היינו יודעים מה קורה בעולם?

בדיוק ראיתי היום באחד הספרים שיש מושג שנקרא "חיים"

<צ>

תסלח לי - תגובתך לא ראויה לתגובה, לא בתוכנה ולא בסיגנונה.

"איך היינו יודעים"?...  הרי רואים בחוש, שיש כאן אנשים שלא יודעים מהנוהג הזה.

וגם אני - שמבוגר ממך - לא שמעתי על כך עד השנים האחרונות.

ואת מאמרו של ר' אלעזר לא קראתי ב"פניני הלכה", אלא הזכיר בהזדמנות ב"בשבע" את התופעה שלא הכרתיה עד זמן קצר לפני כן.

אז חוץ מזלזול חסר כל תוכן, מה יש בהודעתך הלא מכבדת ולא מכובדת?.

אולי תראה ב"איזה ספר" שיש את המושג נימוס, דרך ארץ, ענוה?...

[ומענין - שדווקא את הנקודה השולית הזו, שלית מתוך כל התגובה..]

חרה לי מאוד לשמוע שהרב דן ו"גישתו" נשמעים בעינייך מחמירים וקיצוניים.

יש הלכה-לפיה אנחנו הולכים.

אפשר להחליט לעשות חצי,רבע,שליש.ולתרץ את זה בתירוצים מתרוצים שונים.

יש גם אפשרות ללכת על פי ההלכה היבשה או פשוט להתעלם ממה שנקרא "רוח ההלכה".

באופן אישי,בעייני זה פשוט לחיות את החיים מתוך יראת שמים.

וזה מה שלענ"ד הרב דן (ועוד כמה ראויים לציון) מייצג בהודעותיו.

גישת חיים בריאה,בנחת ובנועם הליכות מתוך תורה שהיא תורה של חיים-ולא תורה של מוות.

מי שיש לו אמת-באמת,היא אמורה להרחיב ולא לצמצם אותו.

לפעמים,דווקא מי שלכאורה "פתוח" יותר הוא זה ששקוע בתוך בועה סגורה.

בועה של חצאי אמיתות,של תרבות מערבית מעורבבת ביהדות וכו'.

אני חלילה לא אומרת שזה המצב במקרה הזה,אבל זו תופעה שאנחנו רואים שקורת.

אולי זה היה נכון יותר לכתוב את ההודעה הזו באישי,אין לדעת. אני בכל אופן מרגישה שזה לא כוון "נגדך" באופן אישי אלא בכלל-משהו שרציתי לומר כבר הרבה זמן.

בדיוק כמוך-יצאתי כנגד הגישה ולא אישית.מחילה מראש.

זו ענ"ד בכל אופן,וסליחה על הניצלוש.

קודם כל - אני לא מייצג כאן שום "גישה", אלא את דעתי הספציפית לכל נושא..

ב. ממתי מי שלא ידע עד לזמן מסוים שיש מהספרדים שנותנים מתנות כדי לממן חתונה, זה ביטוי ל"ניתוק מהעולם ושקיעה בתוך בועה סגורה"?...

ג. עקרונית, אין כל קשר בין "גישה תורנית מחמירה וקיצונית" (אע"פ שלגבי אישית זה לא נכון - כי הגישה שלי אינה "מחמירה וקיצונית".. ובכלל - גישה תורנית צריכה לחתור אל האמת, ולא קשור "קיצונית" לאף כיוון. והלוואי שאזכה באמת לגישה תורנית. חשוב מאד) לבין "ניתוק מהעולם ושקיעה בבועה". זה מבט שטחי, לפעמים גם מבטא שנאה נסתרת ששייכת לנסיבות אישות של אדם (לא מדבר אליך - כי אותך אינני מכיר). יש אנשים תורנייים לעילא ולעילא, וגישתם יונקת רק מתוך תורה - כראוי ולא מ"מישמַש" עם גישות אחרות - ועם זה - הם מעורבים בדעת עם הבריות ומכירים מצוין את העולם והחיים.

ד. איך אדם "יותר אשכנזי" מהשני, זה באמת לא ברור לי.. אבל גם לא משנה.

אך מה שאתה כותב: "כמובן שזהו ביטוי לחוסר מודעות וחוסר עניין כולל בכל מה שמעבר לסטנדר"...  זה פשוט לא יאומן!  אדם, שאתה כלל לא מכירו, אתה בכלל לא יודע אם עיסוקו הוא "על יד הסטנדר", אבל אתה "יודע" שזה שלא הכיר את הנוהג אצל חלק מאחינו הספרדים, זה "כמובן" ביטוי לחוסר מודעות וענין וכו'...

טוב, אז מי שמכיר אותי - כמובן היה פשוט מתגלגל מצחוק מהבדיחה הזאת.. (אם כי - כמובן - הלוואי על כולנו שתפיסתנו וגישתנו אל העולם מסביבנו תהיה מתוך מה שעל ה"סטנדר" - שנזכה).

אבל מה שזה אומר עליך, או על גישתך, שהיא כ"כ לא מודעת כלשונך, למה שמסביב, עד שחושבת שאפשר בקלילות כזאת, להסיק מה זה "כמובן" אומר - זאת באמת בעיה.

אני חש פה איזה נוגדנים, שכלל לא נולדו בהודעות שלי...  אבל בהיות שאינני רוצה לחזור על הטעות שלך - אני לא רוצה להסיק מסקנות מרחיקות מה זה "כמובן" אומר ..  אולי תבדוק בעצמך.

ובהיות שבהודעה הראשונה שלך בדיון זה, כתבת למישהו: "אל תתרברב שאתה אוכל חינם"

ושאתה מעדיף ש"אנשים כמוהו" (גם אותו אינך מכיר) לא יגיעו לחתונה אצלך...

אז אולי פשוט כדאי שתמתן את סיגנונך. כך גם אתה תצא יותר מכובד בעיני מי שקורא.

בלי קשר, בעיניי אנשים באו לשמוע פה דעות אחד של השני,
ולא דעת תורה, ותגובות כאלה כמו של דן, מוציאות את הפורום משלוותו, ובצדק.

אני לא מסכים איתך ל-"א", הכל דמיונות שלך. אני לא "מוביל איזה מהלך" במגמות נסתרות. כותב כל פעם לגופו של ענין, מתוך רצון לעזור לאנשים. מסתבר, שיש מכנה משותף להודעות של אדם, שהרי אדם כותב בד"כ מתוך מכלול גישתו/דעתו וכו'. 

ב. ניחא, אם אתה לא רוצה "להחמיר" מבחינה תורנית. אבל לעבור על "הוצאת שם רע" (דהיינו: דבר רע שהוא גם שקר), זו לא "חומרא". אז איך אתה יכול לכתוב שקר גדול וכעור כזה: "אבל רגע, איך אתה מייעץ לאנשים על ימין ושמאל לחתוך קשרים שלפי דעתך נראים חפיפניקים אם אתה לא מבין את הרקע התרבותי שלהם?".

למיטב זכרוני, לא יעצתי פה מעולם "לחתוך קשר" כזה (אא"כ מדובר ממש עם מישהו לא דתי, אולי). אני בכלל, מאד נזהר מהצעות "לחתוך" על סמך מידע בפורום. וכבר הגבתי בעבר על קלות של הצעות כאלה ע"ס מידע פה. גם בדף הזה עצמו, יש שירשור בנושא כזה - ובלי לפסול את דעתם החשובה של מגיבים אחרים שהציעו ליהודי להתרחק על רקע "אי תורניות" מספקת, אני העדפתי לא להיכנס לכך, אלא הצעתי שיזהר מקשר אישי קרוב טרם החלטה לאן פניו.

ובכן, מום שבך - אל תיתן בזולתך. מי שדיבר כאן בלי להכיר, לא אדם ולא רקע, היית דווקא אתה..

ואגב, כדאי שתפסיק להיתלות בשטות הזו של אי הכרת הנהגה פינתית של מימון חתונות אצל חלק מהספרדים.. ככלל, אני דווקא מכיר לא רע "רקע תרבותי" של הרבה גוונים. שוב, בניגוד לדמיונותיך בנידון, שבנויות על איזה "שטאנץ" שבראשך.

ג. אם היתה "סתירה בין לימוד תורה מתמשך לבין חיי חול בעלי ערך". אז עדיף לימוד התורה. אבל זה הכל, במחילה, סיסמאות. אנשים יכולים להיות ראשם בתורה, ולהאיר מתוך כך גם את חיי החול. ואם "לא מכילים את שניהם שצורה מושלמת" (גם - "מילים". כמה מושלמים בכלל יש בעולם), אז עדיפה יותר שלמות בקודש.. אבל האמת, הכל תיאוריות בעלמא: יש בעולם (גם כאן בפורומים) אנשים יראי שמיים שעיקר עיסוקם בחול, ואינם "פשרנים", ומנחים חייהם מתוך תורה. ויש אנשים שראשם יותר בקודש, וגם עיסוקם, ומאירים יפה מאד את חיי החול מתוך כך. ואני מכיר רבים (לא כדבריך) שראשם בתורה, ומכירים את העולם, ונותנים גם עצות טובות מאד. בוודאי יותר טוב מאשר ההיפך...

ד. כנ"ל - מספיק עם השטות הזו: אין "הוכחה ממך" שאי הכרה של משהו בחתונה ספרדית, בא מ"פער תורני" ביחס למציאות... והראיה, שאתה היכרת...  מן הסתם, אוכל למצוא דברים אחרים שדווקא אתה אינך מכיר - נו, אז זו ראיה?.. אם אומרים טעות - צריך לדעת לחזור ממנה ולא "לנפח" אותה.

ה. "אין לך אלא מה שאתה רואה". אתה לא רואה...  לא רק שדרך האינטרנט לא רואים אדם, ולכן אפשר להתייחס למה שהוא כותב ורוח דבריו ותו לא; אלא שאם אתה רואה "ביטוי לחוסר מודעות וחוסר עניין כולל בכל מה שמעבר לסטנדר" כלשונך בהודעתך הקודמת, הרי שיש לך בעיה חמורה בראיה, שרואה את מה שהיא מחפשת בעין-רעה שלה, וגם בעיה חמורה בצורת הדיבור, ללא כל סיבה (נניח, סיבה שמישהו היה פוגע בך. מזלזל בכל היקר והקדוש...).

 ו. אתה רוצה לאחוז בשטחיות הזו של "משתייך לזרם מסוים".. יערב לך. נשק חלש מאד, של מי שבמקום להתמודד עם עצם הדברים, אומרים: אה, אתה "משתייך"...  אני לא "משתייך" - אלא כותב למיטב הבנתי, מתוך מה שלמדתי, עיינתי, ונסיון חיי.

לגופם של דברים: אכן, בוודאי שמה שאמרת לגבי "אי ראיה בעין יפה כל מגע בין בנים לבנות שלא למטרת חתונה" ("שימוש במילות חיבה" - זה תלוי מה, ולצורך מה בשלב של לקרת חתונה. צריך אכן זהירות) - זה נכון (הכוונה כמובן היא לקשר קרוב אישי. לא משהו ענייני, נימוסי וכד') . זה לא "זרם בציונות הדתית", זה הזרם של השולחן-ערוך.. כתוב בקיצושו"ע במילים מפורשות.

אז אם אתה נגד ה"זרם" הזה - עניינך. אבל אל תנסה להציג מי שאומר אחרת, כאילו זו איזו "חומרה". לא כל דבר מתירים בשם היצר.

וכדאי שתחדל לדבר בשמי: "רוח ההלכה כפי שאתה תופס אותה". אני לא ממונה על ההלכה. מה שאני יודע שזו הלכה, כותב כהלכה. מה שאני חושב שאמיתי מבחינה מידותית, ערכית, טובת האדם, כותב ככזה. 

ז. לגב ה"נוגדנים" - אני בכנות משתתף בצערך. אבל גם לטובתך - כדאי להיזהר ממה שיוצא מזה.

הנה, מה יצא רק כאן: "חיפשת" מסקנות מרחיקות לכת מאיזה פרט שולי שנכתב במטרה שיבינו אחד את זולתו בנושא מימון-חתונות...  כתבת דברים שהם היפך-המציאות לגבי הכרת העולם של אנשים שראשם בתורה; בוודאי לגבי, שלצערי לא זכיתי למעלה הרמה הזו עדיין; ומסתבר מאד, שהכרת-העולם שלי, דווקא גדולה משלך... ובכלל - במקום לומר מה יש לך לומר, בדיון לגופו של ענין, כשעולה, "תפסת טרמפ" בהקשר לא שייך לחלוטין, וגם "נתת ציונים" כאילו גישה באה מתוך "אי מודעות" במקום להבין שיש אנשים שמודעים לא פחות ממך למציאות (בלשון המעטה) ויש להם דעתם, המאד-לגיטימית.. אי אפשר לומר שהרבית אוירה טובה..

חבל..

אבל דרך ההתבטאות שלך, בעיניי, אינה של רבנים.
"נשק חלש מאד"  "הכל דמיונות שלך" "יערב לך"

ככה לא מדבר רב.

אינו אומר שאני מסכים לכך..

מחיתי פעם אחת, ומידי פעם שוב...

ב. מי שמוציא מילים מהקשרם - יכול למצוא מה שהוא רוצה. כשאדם כותב עצה לאנשים בתום-לב, איך להבין עדוֹת אחרות ו"מותקף" ללא סיבה, הוא רשאי לענות. ובצורה בהירה. גם אם זה היה רב - רבנים אינם סמרטוטים..

ג. מי ש"תופס טרמפ" כמוך, בשנאת-חינם (מוכרח לומר - אחרי תקופה של "איפוק"..), וכותב על תגובות ענייניות, שהן "מוציאות את הפורום משלוותו"(!)... בשעה שברור שהדבר היחידי שמוציא מהשלוה, אלו תגובות-נגד מסוג זה. וגם ברור, מהעבר, שאינך מייצג את "הפורום", אלא דעה מסויימת -

אז דרך ההתבטאות הזו, בלשונך, אינה לא רק של "רבנים" אלא גם סתם של בני אדם..

ד. כדאי ללמוד לענות לגופו של ענין, ולא לנסות לסתום לאחרים את הפה, כי זה לא תואם את דעותיך.. זה שהחלטת להכתיר את דעתי כ"דעת תורה", זה יפה מאד (ואם היה פה מישהו שכותב באמת "דעת תורה", זה גם היה יפה מאד..). אבל האמת אני מביע את דעתי, וגם קורא דעות של אחרים. מי שחולק לגופו של ענין - יכול לעשות זאת בצורה מכובדת.

לדיעתי הברורה, דווקא ללא מעט זה עוזר. מי שלא מעונין (כמוך) - שלא יקרא. לא מעט אנשים כבר פנו אלי ב"אישי", דווקא בגלל ההודעות בפורום.. (האמת, שלא חשבתי כלל להגיב על הודעתך הראשונה, כיוון שהגבת שוב, ישירות אלי - לא היתה ברירה. אין לי ענין בויכוחים באלה. לא טוב לך - אל תקרא).

אני אתייחס רק לנושא ו' כי בעיניי הוא העיקרי.

על כל השאר לא נתווכח.

אם הבנתי אותך נכון, אז הדוגמאות שהבאתי ועוד כמה באותו כיוון אסורים עפ"י ההלכה.

אני חולק על כך בצורה נחרצת.

יש לנו גדרים שקבעו חז"ל להרחקה והם בעיקר שמירת נגיעה ואיסור ייחוד.

אין איסור או הגבלה על:

אופי הקשר, מספר הפגישות, מילות חיבה, מספר שעות הפגישה, משך הזמן שיווצאים, מה להזמין בדייט שלישי או עם איזה נעליים להגיע.

ברור שהתורה עצמה הרבה יותר מקילה בעניינים אלו. (יש מספיק הוכחות לכך)

וחכמים קבעו סייגים לכך.

במצב הציבור כיום, שגם כך קשה להכיר ולהתחתן, אין שום סיבה לחפש חומרות מיותרות ולהוסיף סייגים. זה לא שולחן ערוך.

בוודאי שקשר קרוב ואישי למטרת חתונה - מותר ואף רצוי. (בשמירה על ההלכה הבסיסית)

ואם יש לזוג כימיה טובה (שזה דבר נדיר) אין סיבה להגיד לו להתרחק בגלל כל מיני הקצנות ערטילאיות.

הגישה שלך גורמת לחוסר תקשורת, חוסר טבעיות, תסכול רב והתמודדויות מיותרות, ומביאה ל"ע לבעיות בחיי הנישואים לאחר מכן. (דוגמא: איך את מתארסת אם הוא לא אמר שהוא אוהב ?)

בא נגיד בבירור: מה שאסור - אסור

כל השאר שיהיה בהצלחה.

להביא דברים לגיחוך והקצנה - אבל זו לא הצגה נכונה שלהם (מלבד מה שכבר אמרתי, שאין לכל זה קשר לנושא התמים עליו היתה ההודעה המקורית בשירשור זה):

ראשית, לא ראיתי באף הודעה שלי (בלי להביע כרגע דעה עניינית) התייחסות למס' שעות של פגישה, "מה להזמין בדייט", "עם איזה נעליים להגיע". נסיונות כאלו - להציג דעה אחרת בצורה מגוחכת ולא כפי שנאמרת - אין להם מקום. הם גם לא טובים כהכנה לנישואין. הרי גם בנישואין יכולים להיות וויכוחים. אדם שבא מתוך הרגל להתווכח בהצגה לא-נכונה של דברי הזולת, זה לא יעלם לו "פתאום", כי התחתן..

ב.בגלל שיש לך - כפי שהעדת על עצמך - "נוגדנים" מראש, ללא שייכות להודעותי אלא מנסיבותיך האישיות, ל"כיוונים" מסויימים, אתה כנראה מפרש הכל בכיוון זה. אבל האמת היא, שחלק מההמלצות הן פשוט ראיה של מה בריא לפני החתונה ומה כדאי שלא, כדי להתחתן טוב (ואגב, בתגובתי הקודמת בכלל לא התייחסתי לפגישות לצורך בירור אפשרות של נישואין, אלא ל"סתם" קשר; שזה מה שעליו דיברת).

ג. אינני יודע מניין לקחת דיבור על "חומרות מיותרות". אבל בוודאי שעפ"י היהדות, וגם סתם הנורמליות האנושית עד לפני שנים לא כ"כ רבות, קשר קרוב בין איש לאשה זה רק בנישואין. ומי שמטשטש את זה רק מפסיד. אתה צודק שמה שנדרש למטרת חתונה - אם הוא עפ"י ההלכה - זה בסדר גמור. אבל לא מעבר למה שנדרש. זה לא ערך בפני עצמו, אלא כדי לאפשר נישואין. מי שמאבד את התחושה הנורמלית שבחורה היא "אשה אחרת" עד שמתחתנים, מפסיד אוצר יקר בשביל זמן קצר. התחושה של המעבר בין לא-נישואין לנישואין, היא גם אמיתית וגם חשובה.

ד. כעת אתה כותב "קשר קרוב ואישי למטרת חתונה".  אבל בהודעה הקודמת כתבת: "שלא רואה בעין יפה כל מגע בין בנים לבנות שלא למטרת חתונה או שימוש במילות חיבה..". ואכן, אינני מכיר אף פוסק הלכה רציני שמתיר קשר כזה. זה גם לגמרי לא בריא - ויכול מאד להזיק לחיי הנישואין אח"כ.

ה. לגבי מה ש"התורה מתירה" או לא. אנחנו לא קראים, יש לנו תורה שבכתב ותורה שבע"פ. כך כתוב בקיצור שולחן ערוך: "צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד.  ואסור לשחוק עימה או להקל ראש כנגדה.." וכו'. זה חלק מהתורה. כמובן, זה לא חלילה התרחקות של "סלידה", אלא התרחקות מקירבה אישית. זה לא נכון שבתורה יש רק "יחוד ונגיעה"..

ו. בוודאי שיש גם "רוח הדברים". כבר אמרו חכמים שאפשר להיות גם "נבל ברשות התורה". רק נכון שצריך להיזהר מלדמיין בכך דמיונות/להמציא המצאות. אבל בוודאי שמכללות דברי חז"ל, ההלכות, המידות, מושג הנישואין ויחודו וכו' - אנו יכולים ללמוד שאין מקום ל"סתם" קשר קרוב בין בנים לבנות.

לגבי לקראת נישואין - הלכתית, אין שינוי ב"סטאטוס" עד שמתחתנים (זה גם בריא, כדלעיל). אכן, יש דברים ספציפיים (לא ישא אדם אשה עד שיראנה.. אגב,הרצי"ה אמר "עד שיראנה" זה גם רוחנית. להכיר) של היכרות לצורך נישואין. אבל זה לא הפך אותם ל"זוג", אלא לבודקים אופציה כזאת.

ז. לגבי ה"גישה שלי" - כבר כתבתי שהכל דמיונות. חבל  ש"תלביש" עלי דברים שלא אמרתי. אם היית רוצה - היית יכול לשאלני באישי, באופן מפורט, עד שהיתה מצטיירת לך "גישה". כיוון שהקצנת לצד שני - חייב הייתי לענות, לטובת הקוראים. אבל בוודאי שלדעתי אפשר לבחון יחס נעים וקרוב, גם בלי להגיע לכל מיני "מילות חיבה" קיצוניות וכד' (אגב, לא זכור לי שאי פעם התייחסתי כאן לכך הלכתית. לכל היותר אמרתי ש"לא כדאי" להיסחף). ולגישתי, אין צורך להגיע לשום "חוסר תקשורת, חוסר טבעיות" בגלל זה..

ח. דע, שרוב הבעיות בנישואין - לא באות מ"חוסר טבעיות" מספיקה בפגישות לפני כן (אלא אם כן הקצינו בזה עד כדי כך שלא הרגישו שזה לא האדם המתאים..). זה "נמחק" מיידית אחרי החתונה. אבל מה שכן גורם את רוב בעיות הנישואין לדעתי, זה דווקא הקירבה היתרה בהפרזה לפני נישואין - שגם מסמאת את העיניים, וגם עפ"י רוב אצל מי שמקצינים בה, היא לא עם אדם אחד, ומגיעים לנישואין לא עם הרעננות והראשוניות הראויה.

ט. לגבי ה"דוגמה" ששאלת, "איך את מתארסת אם הוא לא אמר שהוא אוהב"... חייכתי מה"נחמדות" של השאלה. בלי להתייחס אם צריך לומר או לא - תאמין לי שאפשר להתארס מצוין. אוי ואבוי אם עד האמירה ה"רשמית" הזאת הם לא יודעים מה היחס ביניהם...

י. ולסיום. איתי אישית התייעצו אנשים מכאן, על בעיות מהיסחפות של קירבה יתרה (כשההשתדלות הבסיסית שלהם בוודאי היתה לשמור מה שציינת). לא אדם אחד.  אז צריך לדעת, שהתפיסה הבסיסית מה המשמעות של ההיכרות "לפנֵי", והתחושה הבריאה שלה - היא מאד חשובה. כמובן, מכל דבר אפשר לעשות קריקטורה. מה שאני מרגיש - זה שלרוב האנשים פה יש גישה בריאה, שמחה, ומאוזנת נכון.

אבל נרדמתי באמצע.

לדעתי הרב דן הוא אחד מקוראי הנאמנים והמסורים ביותר או אף ראש וראשון לקוראי.

אני באמת לא נוהג לקרוא את דבריו (וגם את תגובתו על הודעתך לא קראתי, בשביל מה לי להיכנס לזה..)...

את השורה שכתב בהודעה הקודמת קראתי - כי פנה אלי אישית, כביכול..

אחרי שקראתי - וראיתי את התת-רמה של השנאה האווילית (פלא שאדם חושב שאנשים כאן כ"כ שוטים לא להבין את זה, ואינו מבין שמגחיך את עצמו בלבד..),

שלחתי לו הודעה באישי - בהיות שלא רציתי להטריד את האנשים כאן בהבלים כאלה - הודעתי לו מה הוא בעיני, כפשוטו, לאור ה"הודעה" המגוחכת; גם הוספתי שאני מתפלא שלקח לו זמן "לתפוס טרמפ" על הדיון ביני לבין "שורש" ( כמו לעוד מישהו. תמיד אותם אנשים לצערנו. על אף שברור לכל שלא להם אני כותב..); כמו כן, הוספתי שכנראה בגלל ש"נרדם באמצע" שכח להוסיף את המנטרה לגבי "העיקר האהבה" וכו'..

לא הייתי כותב גם את ההודעה הזו, אם לא שאני מניח שבתגובתו להודעתך (שאותה כבר נזהרתי מלקרוא..), לא "חזר בתשובה"...  ואיני חייב לשתוק עד-בלי-די...

אבל אל דאגה: אחרי הודעת הדברים הללו - אינני מתכוין יותר להתייחס לחירופים שלו או של מישהו אחר כאן. יגם לא אקרא. קללו כאוות-נפשם, ויעשו צחוק מעצמם בטיעון צדקני כזה או אחר..

ולגבי ההודעות - אין מה לדאוג..  הרי אני לא כותב כ"תחביב" אלא כדי לעזור. ובאמת, בגלל המדמנה הזו, הייתי מעדיף לא לכתוב כאן. אבל בכל פעם שאני חושב על משהו כזה - אני מקבל הודעה ב"אישי" ממישהו/י שקורא בקביעות את התגובות ולכן מבקש/ת עזרה וכו'. ובהיות שמדובר באמת בדברים מאג נוגעים ללב/משמעותיים. - אז אני ממשיך לכתוב. מי שלא טוב לו - שלא יקרא, אני רק אשמח. מי שטוב לו - בכבוד..

http://www.kipa.co.il/ask/show/244772

אני מוחה בתוקפונת שהייתה כלפי דן זה ממש מצער אותי..

רוב המוזמנים הם משפחה, ככה שאם יש בעיה של מימון כספי-לא נעים, הבעיה היא במשפחה שלה/ו. גם יש מספיק אנשים עשירים ועובדים שמרגישים נוח מאוד להביא מתנה ענקית (בדר"כ אומנותית) במקום צ'ק. אתה יודע בכלל מה עלות של מנה?? בכתר הרימון-המשמעות היא למסור דמי שכ"ל חודשיים בתמורה. ואני מסכימה עם אלעד123-להזמין חברים וחברות שעוד לא עובדים מסודר, והנשואים ביניהם שחיים על הורים, כדי לדרוש כסף? החברות בסוף מסתכמת בשיקולים כספיים? כשלתומי חשבתי שמזמינים בשביל הגדלת השמחה. לכאלו אנשים ייאמר-חתונה ברבנות+סעודה בבית כנסת זו האופציה הכי טובה לכם..

נכון שהרבה עושים באולם גדול כדי לקבל צ'קים יפים, אבל במחילה-חברים לא יממנו לכם את כל המנות, פשוט כי אי אפשר (אא"כ מדובר בילדי שמנת.)

פעם סיפרתי לחבר שלי ששבעה חברה מהישיבה שלי מתחתנים החודש והוא אמר לי "איזה מסכן אתה"...

זה צריך להגיע למצב שאני מתבעס שחברים שלי מתחתנים בגלל שאני אמור לתת מתנה???

לחברות אני קונה כמה (תלוי בתקציב) קופסאות אחסון פלסטיק כאלה, טובות בכל מיני צורות וגדלים ומכניסה לכל כלי איזה פריט קטן ושימושי למטבח. זה גם מקורי וגם שימושי!!!

לחשוב שמישהו מתארח אצלי, ומשלם לי על האוכל?

מה אני מסעדה?!

בכל הקשר אחר (שבת, ארוחת ערב וכו') זה הזוי אם לא פוגע.

כשאני באה לחתונה, זה כי החתן/כלה ביקשו שאבוא (כלומר שלחו הזמנה) ונוכחותי תשמח אותם.

וכמו לכל שמחה אחרת, אשתדל להביא מתנה שתשמח אותם - כמו גם ביום הולדת, לידה וכד'. והמתנה ממש לא קשורה לנוכחות שלי בחתונה - אם לא הגעתי לחתונה לא אשמח אותם במתנה? מה הקשר?..

אם הזוג מצפה שהאורחים יממנו את המנות שלהם, ראוי לכתוב זאת בהזמנה. בשום הזדמנות אחרת לא הייתי מוציאה 150 ש"ח על ארוחת ערב, ואם כבר להוציא את הסכום הזה - שייקנו בו סט מצעים יפה ולא אוכל בשבילי, תודה רבה.

לדעתי הנוהג הרווח של זוגות שמצפים שהחתונה תמומן בדיעבד ע"י האורחים - הוא נפסד. יש לכם כסף? תפדאל. אין לכם? אל תוציאו. יש לכם אבל אתם רוצים לשמור לחיים שאח"כ? מעולה - אל תוציאו.

פעם פעם בעיירה המוזמנים הראשיים היו עניי העיר אח"כ כל השאר.. הם היו יושבים בשולחן המרכזי..

המטרה בהזמנת אורחים לא הייתה לממן את החתונה..

חוצמזה שאם זוג רוצה חתונה מפוארת.. שישלם על זה בעצמו.. אני לא צריכה להתרושש מזה..

אני באה לחתונה בשביל לשמח את החתן והכלה נטו! וגם תכל'ס החברים הם אלה שרוקדים ועושים את האווירה.. בקושי יושבים ואוכלים..

איח בכלל מגעיל אותי שמדברים על זה...

הלו!!! חתונה זה משהו רוחני.. לא משהו כלכלי.. ועוד לפתוח מעטפות בסוף.. זה נורא!!

הגיע הזמן שנשנה מנהגים שהם לא ראויים..

זאת אומרת כל עדה היא ממש טובה ונחמדה! אבל צריך לקחת ממנה את הטוב ולהוריד את השטויות הגלותיות האלה..

(איזה הודעה מבולבלת..)

כפי שאמרו וזה נהוג אצל החרדים בעיקר החברים שככה-ככה  באים ישר לריקודים ואוכלים מהבר וגם הם אוהבים את זה וההוצאה בכלל לא משהו

ב. גם אלה שיושבים על מנות אפ' שהם לא מביאים כסף הם משמחים ולכו תראו בחתונות חילוניות כמה משלמים על אמצעי בידור - אלפי שקלים , אז כמה מנות זה מה שיגמור אותם?

נ.ב.מנהגים שנשתרשו בעדות הם לא שטויות גלותיות וחבל שזה היחס

דן אנחנו איתך

זה גם כי אוהבים את החבר/ה שמתחתנים?! (לפחות בחתונות שהולכים מתוך רצון ולא מתוך נימוס..).

כמו שקונים מתנה ליומולדת או סתם בשביל הצומי..

אז תנו משו קטן, לא חייבים לרוקן את חשבון הבנק. וכמו שאנחנו מבזבזים כסף על שטויות, אנחנו יכולים להשקיע קצת בחברים שלנו.

וכסף בדר"כ זה יותר שימושי ממתנה. כי מתנות לפעמים מתקבלות בכפולות או שהן מיותרות, ונשארות בבית גם 20 שנה אחרי שהזוג מתחתן.. או /מעבירים אותן בחתונה הבאה..

אם מדובר בחברה טובה שמתחשק לי לתת לה משו אישי, אז אפשר להכין ספר מתכונים או משו כזה.. או אולי לקנות מטפחת יפה.

וכל זה מצד המוזמנים.

מצד המזמינים לא הייתי רוצה שאנשים לא יבואו בגלל שאין להם כסף למתנה.

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.