לא צריך לתת מתנה לחתונה

או אם נדייק- "המתנה הכי גדולה היא הנוכחות שלך..." (שם,שם)

אני לא מחפש ללכת לאכול חינם בחתונות..

פשוט מי שמזמין אותי לוקח בחשבון שממני לא תבוא הישועה

זה רק שתי האפשרויות האלה - שיגיעו ויתנו את ה 200 ש"ח שאין להם או שלא יגיעו בכלל?
מה עם להגיע כי הם חברים שלך ואוהבים אותך ורוצים לשמוח ולשמח גם אם אין להם כסף?

בחיי שאף פעם לא הבנתי אמירות מהסוג הזה...

זה לא הכסף שלו, אלא הכסף של הוריו! אז מה? מי שההורים שלו מוכנים לתת לו 200 ש"ח 4 פעמים בחודש, כן תזמין, ומי שהוריו אומרים לו-אנחנו לא כספומט, קח כסף למתנה יפה ושימושית (עד שתרוויח משלך), לא אורח ראוי?

חתנים/כלות כאלו, בעצם מכריזים שאותם בנים/בנות לא באמת חברים/ות שלהם..ולכאלו-זה חסד שבאים לשמח בכלל. מזמינים חברים וחברות, כדי שישמחו איתך, כדי שתוכל/י לברך אותם ביום שמחתך, ולחלק-כדי לנסות לבדוק אופציות לשבירת צלחת בעוד חצי שנה..

לא חושבת שאף חברה שלי התחתנה עד כה ציפתה ממני ומאחרות, שיציפו אותה בצ'קים...הן ציפו לדברים אחרים.

באופן בסיסי - אדם מזמין לחתונה כי הוא רוצה שיבואו. לא כי הוא רוצה להזמין לארוחת ערב על חשבון האורח.

אכן, מנהג יפה אצל ספרדים - שמראש מביאים בחשבון ש"מממנים" את החתונה ע"י המתנות, וגם החתן והכלה אינם חושבים שזה רק ל"המשך" אלא קודם כל למימון השמחה.

אך יש מרחק גדול בין זה, לבין לעשות מהחתונה "אירוע עסקי". אין לכך, לדעתי, ולא כלום עם "הצטרכות לבריות". הרי אדם לא בא לחתונה כדי לאכול - הוא בא כי הזמינו אותו ומבקשים לראותו. אגב כך, גם מכבדים אותו להשתתף בסעודת המצוה.

אני מסופק אם הייתי מגיע לחתונה שהייתי יודע שזה ה"תנאי" בה..

אע"פ שאכן מאד-מאד יפה, אם האורחים גם עוזרים באופן זה במימון השמחה, ואם החתן והכלה (גם אשכנזים..) מבינים שקודם-כל צריך להקל על ההורים באופן זה (אלא אם כן הם "גבירים" ומתעקשים שהכל יעבור לזוג הצעיר..)

אל תזמין אותם!

אפשר גם לגבות את הכסף בכניסה, כדי למנוע אי נעימויות.

הפתרון הכי טוב זה לשים מעטפה משותפת עם הרבה חברות, ואז כל אחת שמה לפי שיקול דעתה- תלוי כמה היא יכולה, ותלוי כמה היא קשורה לכלה...

את יכולה תמיד לתת גם מתנה - בד"כ מתנה זולה יותר מכסף.

זאת חתונה שאני מוזמנת לבד בלי עוד חברות..השאלה אם זה יפה לתת מתנה?חשבתי לתת מגהץ זה לא פדיחה?(את האמת)

ול"מעניין מאד" זה ככה גם עם חברותי מהמדרשה אנחנו באות בתור משמחים ולא מביאות מתנה...

אבל אני מתכוונת לארועים יותר יוקרתיים באולמות שפדיחה שלא להביא כסף...פשוט 100 ש"ח פה ו100 שם ,אפשר להתרושש D:

ויפים בפחות מ-50 ש"ח. כרווקה, זה יהיה גזל מהוריי לקחת כסף..

בעזרת ה' יתברך!

פשוט תקני לה מתנה- כלי לבית זה קלאסי... אני אוהבת לתת לפעמים מארז קרמים... את יכולה גם לתת ספר טוב על זוגיות או כל דבר אחר- יש מבצעים טובים עכשיו על ספרים...אני אישית לא הייתי מביאה מגהץ...  בתור חברה הייתי נותנת משהו יותר אישי או כייפי, ופחות שימושי. את הדברים השימושיים היא תקבל מאנשים אחרים, או שהיא קנתה אותם כבר... תני לה משהו יותר ממך ותשקיעי בברכה! 

ואל תשכחי שאת עיקר הכסף מקבלים מהדודים, ולא מחברות.... אני לא חושבת שמשהו מצפה ממך להביא צ'ק שמן... חברה שלך בעיקר רוצה שתרקדי ותשמחי אותה..

לילה טוב!

כשיש 4-5 חתונות בחודש זה מתחיל כבר להיות הוצאה כספית

והכי גרוע זה שבגלל שכרגע אין כ"כ כסף אנשים מחליטים לא לבוא

אני חושב שמי שמרגיש שממש קשה לו עם הכסף,

אבל מצד שני לא רוצה לפגוע בחתן ובכלה (רגשית וכספית)

שפשוט יודיע מראש שהוא לא מתכוון לשבת

יגיע לחתונה, יאכל בבר (וגם ככה לא באמת אוכלים ביום יום הרבה)

ולא "יתפוס" מנה בשולחנות.

ככה הוא יוכל להרגיש אמיתי ורגוע עם עצמו בכך שלא מביא מתנה או מביא מתנה צנועה.

אבל אני גם לא הולך לכל חתונה, רק לחברים קרובים

אם אני אלך לכל אחד שמזמין, אני באמת אפשוט רגל, חוץ מזה שגם מתנות עולות כסף,

וזה לא כזה יעיל, הרבה פעמים יוצא שמקבלים, כמה מתנות זהות ואין מה לעשות איתם..

עם כסף, אפשר לכסות את ההוצאות של החתונה, לקנות דברים בסיסיים לבית וכ"ו...

אם באים כקבוצה (ישיבה וכ"ו) זה יותר פשוט, כולם שמים כסף במרוכז וככה הזוג לא יודעים מי הביא מה,

ונמנעים מאי נעימויות...

אבל יש הרבה שלא מסוגלים להרשות לעצמם לאכול מנה שעולה לזוג 150 ש"ח ולא לתת לפחות 100.

ו100 ש"ח לביינישים זה הוצאה גדולה.

כל שכן שזה 4-5 חתונות בחודש (סביר מאוד בישיבות)

האי נעימות מול החתן הכלה היא זניחה

האי נעימות העצמית הרבה יותר גדולה!

שאסור לי להשתתף בשמחות, שממילא כללו אותי, כי מה לעשות? אני לא יכולה לגזול את ההורים שלי/שלו (למוזמנות נשואות בתחילת הדרך) ב-150 ש"ח לפחות? זה בכלל לא לעניין. מזמינים חברות/ים כדי שישמחו, וחלק מזה כולל אוכל. חתן/כלה אמורים להבין שרובינו פשוט לא עומדים בזה, אא"כ פשוט יכתבו בהזמנה בפירוש-תבואי רק לריקודים..

לא התכוונתי שהחתן הכלה צריכים להיות קמצנים ולהזמין רק מי שישלם להם בעין יפה

אני מדבר עלינו, כאורחים.

לי מאוד קשה עם העובדה שאני "גוזל" את החתן והכלה

כן, אני יודע, אני משמח וזה מכפר על הכל

ועדיין, לא נעים לי מעצמי שלא לתת מתנה בעין יפה אם אני "תופס" מנה.

ולכן הצעתי את ההצעה הנ"ל.

זה לא נועד כדי לעזור לחתן והכלה (למרות שזה כן עוזר)

זה עוזר לך, אישית, מול המוסר הבסיסי שלך.

הגעתי לחתונה, והתברר שלא היו מספיק מקומות, ולא ארגנו שולחנות לחברים. זה היה בתקופה שרוב הבנות מדרשה/שנה א', וברור שכסף אין על מה לדבר...(אא"כ כמו שאמרתי, הורים צפונים שנותנים ביד רחבה לרשום סכום נאה בצ'ק על חשבונם). החלטנו לעמוד בצד, והאם של כלת השמחה, ראתה אותנו ודרשה שיביאו שולחנות לישיבה. אמרנו לה שלא חייבים, והיא ממש כעסה-אתן חושבות שהבת שלי הזמינה אתכן, רק כדי שתרקדו??? אתן ממש מעליבות! בת'כלס, אם מדברים על מוסר בסיסי-חתן/כלה שמזמינים מחשבים אותך כמנה, ויש מספיק כאלו שלא מודיעים שלא באים/לא אוכלים(/לא רוקדים), ואז יש הפסד כסף על מנה שחושבה מראש. זה יותר טוב??? מתנה יפה לא צריכה להיות בשווי 500 ש"ח, ויש מתנות לא טריוואליות, שהזוג הטרי רוצה לקבל, ובמקום זה מציפים אותו במתנות שבירות (שנשברות)/מפיות/מפות. תביא מתנה יפה,תאכל את מנתך, תרקד לפני החתן/כלה-ויצאת ידי חובתך.

את מדברת מהכיוון של החתן והכלה שכן צריכים לארח את כל מי שהם הזמינו בעין יפה.

ואני מדבר מהכיוון של חברים שיודעים שאין להם כסף לתת

לדוג' לבייניש ממוצע אין הרבה כסף בזמין,

וגם אם יש, זה כסף מההורים, שזאת דילמה  

100-50 ש"ח כפול משהו כמו 20 חתונות בשנה זאת הוצאה לא קטנה!

כל חתן וכלה היו פעם חבר/חברה של..ולהם בעצמם לא היו צ'קים יפים להביא..אז הביאו מתנה יפה ושימושית. וזה סבבה לגמרי. הם מצפים שיבואו לשמח אותם, ולא שתעמוד לך בזוית כמו קבצן (בבני ברק זה קורה) שבא לאכול, אז לא יושב ליד שולחן..

לא ציפיתי מהחברים להביא לי מתנה, רק לבוא ולעשות שמח.

לא יקר אבל מאד פרקטי-

מפצלים של 2-3, כבל מאריך, סט מברגים, אולי סולם וכן הלאה.

וכן-

אפשר הורג יתושים 

אולי מאוורר או מנורת חירום.

[לא אמור לעלות יותר מ70 ש"ח]

אלו דברים שתמיד טוב שיש..

בשמחות!

של לבוא לחתונה ולא לאכול כי אין כסף למתנה.

האם אנחנו מזמינים אנשים בשביל המתנות?

האם מי שאין לו כסף לא ראוי להיות מוזמן לשמחות שלנו או לאכול אצלנו?

כבר מזמן לא שמעתי דבר כל כך ירוד מבחינה מוסרית

מספיק אתם/אתן מביאות את עצמכם.

נסו לדמיין חתונה בלי כל החברות/החברים...

אם הם על זה היו צריכים לשלם,זה היה פי לא יודעת כמה מהמנות שהם מספקים להם...

באמת שאני חושב שההשתדלות שאני עושה בלהגיע לחתונות(שב"ה יש הרבה)היא מספיקה.

מלאי חובות, ואם אתה לא תביא ועוד 20 כמוך לא יבואו, יהיו להם עוד חובות, והם עוד לא נכנסו לבית,

אז אם אתה רוצה להיות קצת מוסרי כלפי חבר שלך, תביא את המינימום, שזה עלות של המנה, אף אחד לא ביקש שתפרנס אותו, אבל גם שלא תכניס אותו לחובות..

ולשמח חתן וכלה זה סה"כ מצווה שאתה עושה,(מאד חשובה) אם אתה בא לעשות מצווה תעשה לשם שמים, גם אם זה אומר לבוא ולא לאכול כלום!! ואם אתה יודע שאתה לא תוכל לעמוד בזה אולי עדיף לא לבוא לשמח, מאשר לבוא ולגרום עוול לזוג..

ואני יודע באופן אישי על כמה זוגות שפתחו את המעטפות בסוף האירוע וגילו שהם לא כיסו הרבה, ולא מעט מוזמנים ישבו לאכול ולא הביאו כסף, ואני לא מדבר על חתונה מפוצצת שהמנות יקרות, אלא על משהו פשוט, תיקח על המצפון שלך שייהרס להם הערב בגלל זה??

ואני לא מדבר על ביינישים ששמים להם בד"כ מנות משמחים, פשוטות, שזה בסדר ומתקבל על הדעת, אלא על מי שבא לבד...

מה זה הזלזול הזה?למה לא להביא להם מנה מכובדת כמו שצריך?

הם פחות חשובים מאחרים?

סליחה,אבל דווקא הנוכחות שלהם,היא הכי חשובה.

אתם יכולים לחלוק עלי,אבל זאת דעתי!

הזלזול הזה ממש משגע אותי!

כשאני שמעתי פעם ראשונה מאיזה נהג מונית שיש ציפיה/תביעה כזו, שאורחים יממנו  חתונה, חשבתי שזו שחיתות מוסרית גמורה. אף פעם לפני כן לא שמעתי על כך..

אח"כ היתה חתונה במשפחה, עם ספרדי - ושמחתי שאני יודע שיש דבר כזה.. 

אכן, בדקו "מעטפות" (לפני כן, אף פעם לא שמעתי את המושג...) וכו'.

לשבחם של החתן והכלה, שלא היה להם כל ספק שמהצ'קים מממנים קודם של את החתונה..

להורים לא היה "כאב ראש" ולא הוצאות ישירות על החתונה עצמה..

אח"כ ראיתי מאמר תורני של הרב אליעזר מלמד שליט"א, שגם הזכיר את זה, כמנהג ספרדי מקובל.

אז צריך לדעת - שיש שוני גדול המנהגים/מנטליות בנושא הזה. מה שאצל האחד טבעי ("פתחו מעטפות בסוף האירוע.. ייהרס להם הערב.." - מההודעה של שדרותי), אצל השני נראה מוזר לחלוטין (גם אצלי עדיין, הניסוח הזה "בעייתי"..).

חושבני שידיעת חילוקי המנהגים הללו - יכולה לחסוך בעיות בהבנה הדדית..

עם זה, טוב שכל אחד ילמד מהשני: אלו את היפה שבהשתתפות במימון החתונה; ואלו - את הזכירה שלא לשם כך מזמינים (ומאד לא מומלץ שמה שהחתן והכלה יעשו אחרי החתונה זה "לפתוח מעטפות".. שישאירו לפעם אחרת, או לאחים)

וההורים שלי ממש לא עושים שיקולים כאלו!

אחרת איך היינו יודעים מה קורה בעולם?

בדיוק ראיתי היום באחד הספרים שיש מושג שנקרא "חיים"

<צ>

תסלח לי - תגובתך לא ראויה לתגובה, לא בתוכנה ולא בסיגנונה.

"איך היינו יודעים"?...  הרי רואים בחוש, שיש כאן אנשים שלא יודעים מהנוהג הזה.

וגם אני - שמבוגר ממך - לא שמעתי על כך עד השנים האחרונות.

ואת מאמרו של ר' אלעזר לא קראתי ב"פניני הלכה", אלא הזכיר בהזדמנות ב"בשבע" את התופעה שלא הכרתיה עד זמן קצר לפני כן.

אז חוץ מזלזול חסר כל תוכן, מה יש בהודעתך הלא מכבדת ולא מכובדת?.

אולי תראה ב"איזה ספר" שיש את המושג נימוס, דרך ארץ, ענוה?...

[ומענין - שדווקא את הנקודה השולית הזו, שלית מתוך כל התגובה..]

חרה לי מאוד לשמוע שהרב דן ו"גישתו" נשמעים בעינייך מחמירים וקיצוניים.

יש הלכה-לפיה אנחנו הולכים.

אפשר להחליט לעשות חצי,רבע,שליש.ולתרץ את זה בתירוצים מתרוצים שונים.

יש גם אפשרות ללכת על פי ההלכה היבשה או פשוט להתעלם ממה שנקרא "רוח ההלכה".

באופן אישי,בעייני זה פשוט לחיות את החיים מתוך יראת שמים.

וזה מה שלענ"ד הרב דן (ועוד כמה ראויים לציון) מייצג בהודעותיו.

גישת חיים בריאה,בנחת ובנועם הליכות מתוך תורה שהיא תורה של חיים-ולא תורה של מוות.

מי שיש לו אמת-באמת,היא אמורה להרחיב ולא לצמצם אותו.

לפעמים,דווקא מי שלכאורה "פתוח" יותר הוא זה ששקוע בתוך בועה סגורה.

בועה של חצאי אמיתות,של תרבות מערבית מעורבבת ביהדות וכו'.

אני חלילה לא אומרת שזה המצב במקרה הזה,אבל זו תופעה שאנחנו רואים שקורת.

אולי זה היה נכון יותר לכתוב את ההודעה הזו באישי,אין לדעת. אני בכל אופן מרגישה שזה לא כוון "נגדך" באופן אישי אלא בכלל-משהו שרציתי לומר כבר הרבה זמן.

בדיוק כמוך-יצאתי כנגד הגישה ולא אישית.מחילה מראש.

זו ענ"ד בכל אופן,וסליחה על הניצלוש.

קודם כל - אני לא מייצג כאן שום "גישה", אלא את דעתי הספציפית לכל נושא..

ב. ממתי מי שלא ידע עד לזמן מסוים שיש מהספרדים שנותנים מתנות כדי לממן חתונה, זה ביטוי ל"ניתוק מהעולם ושקיעה בתוך בועה סגורה"?...

ג. עקרונית, אין כל קשר בין "גישה תורנית מחמירה וקיצונית" (אע"פ שלגבי אישית זה לא נכון - כי הגישה שלי אינה "מחמירה וקיצונית".. ובכלל - גישה תורנית צריכה לחתור אל האמת, ולא קשור "קיצונית" לאף כיוון. והלוואי שאזכה באמת לגישה תורנית. חשוב מאד) לבין "ניתוק מהעולם ושקיעה בבועה". זה מבט שטחי, לפעמים גם מבטא שנאה נסתרת ששייכת לנסיבות אישות של אדם (לא מדבר אליך - כי אותך אינני מכיר). יש אנשים תורנייים לעילא ולעילא, וגישתם יונקת רק מתוך תורה - כראוי ולא מ"מישמַש" עם גישות אחרות - ועם זה - הם מעורבים בדעת עם הבריות ומכירים מצוין את העולם והחיים.

ד. איך אדם "יותר אשכנזי" מהשני, זה באמת לא ברור לי.. אבל גם לא משנה.

אך מה שאתה כותב: "כמובן שזהו ביטוי לחוסר מודעות וחוסר עניין כולל בכל מה שמעבר לסטנדר"...  זה פשוט לא יאומן!  אדם, שאתה כלל לא מכירו, אתה בכלל לא יודע אם עיסוקו הוא "על יד הסטנדר", אבל אתה "יודע" שזה שלא הכיר את הנוהג אצל חלק מאחינו הספרדים, זה "כמובן" ביטוי לחוסר מודעות וענין וכו'...

טוב, אז מי שמכיר אותי - כמובן היה פשוט מתגלגל מצחוק מהבדיחה הזאת.. (אם כי - כמובן - הלוואי על כולנו שתפיסתנו וגישתנו אל העולם מסביבנו תהיה מתוך מה שעל ה"סטנדר" - שנזכה).

אבל מה שזה אומר עליך, או על גישתך, שהיא כ"כ לא מודעת כלשונך, למה שמסביב, עד שחושבת שאפשר בקלילות כזאת, להסיק מה זה "כמובן" אומר - זאת באמת בעיה.

אני חש פה איזה נוגדנים, שכלל לא נולדו בהודעות שלי...  אבל בהיות שאינני רוצה לחזור על הטעות שלך - אני לא רוצה להסיק מסקנות מרחיקות מה זה "כמובן" אומר ..  אולי תבדוק בעצמך.

ובהיות שבהודעה הראשונה שלך בדיון זה, כתבת למישהו: "אל תתרברב שאתה אוכל חינם"

ושאתה מעדיף ש"אנשים כמוהו" (גם אותו אינך מכיר) לא יגיעו לחתונה אצלך...

אז אולי פשוט כדאי שתמתן את סיגנונך. כך גם אתה תצא יותר מכובד בעיני מי שקורא.

בלי קשר, בעיניי אנשים באו לשמוע פה דעות אחד של השני,
ולא דעת תורה, ותגובות כאלה כמו של דן, מוציאות את הפורום משלוותו, ובצדק.

אני לא מסכים איתך ל-"א", הכל דמיונות שלך. אני לא "מוביל איזה מהלך" במגמות נסתרות. כותב כל פעם לגופו של ענין, מתוך רצון לעזור לאנשים. מסתבר, שיש מכנה משותף להודעות של אדם, שהרי אדם כותב בד"כ מתוך מכלול גישתו/דעתו וכו'. 

ב. ניחא, אם אתה לא רוצה "להחמיר" מבחינה תורנית. אבל לעבור על "הוצאת שם רע" (דהיינו: דבר רע שהוא גם שקר), זו לא "חומרא". אז איך אתה יכול לכתוב שקר גדול וכעור כזה: "אבל רגע, איך אתה מייעץ לאנשים על ימין ושמאל לחתוך קשרים שלפי דעתך נראים חפיפניקים אם אתה לא מבין את הרקע התרבותי שלהם?".

למיטב זכרוני, לא יעצתי פה מעולם "לחתוך קשר" כזה (אא"כ מדובר ממש עם מישהו לא דתי, אולי). אני בכלל, מאד נזהר מהצעות "לחתוך" על סמך מידע בפורום. וכבר הגבתי בעבר על קלות של הצעות כאלה ע"ס מידע פה. גם בדף הזה עצמו, יש שירשור בנושא כזה - ובלי לפסול את דעתם החשובה של מגיבים אחרים שהציעו ליהודי להתרחק על רקע "אי תורניות" מספקת, אני העדפתי לא להיכנס לכך, אלא הצעתי שיזהר מקשר אישי קרוב טרם החלטה לאן פניו.

ובכן, מום שבך - אל תיתן בזולתך. מי שדיבר כאן בלי להכיר, לא אדם ולא רקע, היית דווקא אתה..

ואגב, כדאי שתפסיק להיתלות בשטות הזו של אי הכרת הנהגה פינתית של מימון חתונות אצל חלק מהספרדים.. ככלל, אני דווקא מכיר לא רע "רקע תרבותי" של הרבה גוונים. שוב, בניגוד לדמיונותיך בנידון, שבנויות על איזה "שטאנץ" שבראשך.

ג. אם היתה "סתירה בין לימוד תורה מתמשך לבין חיי חול בעלי ערך". אז עדיף לימוד התורה. אבל זה הכל, במחילה, סיסמאות. אנשים יכולים להיות ראשם בתורה, ולהאיר מתוך כך גם את חיי החול. ואם "לא מכילים את שניהם שצורה מושלמת" (גם - "מילים". כמה מושלמים בכלל יש בעולם), אז עדיפה יותר שלמות בקודש.. אבל האמת, הכל תיאוריות בעלמא: יש בעולם (גם כאן בפורומים) אנשים יראי שמיים שעיקר עיסוקם בחול, ואינם "פשרנים", ומנחים חייהם מתוך תורה. ויש אנשים שראשם יותר בקודש, וגם עיסוקם, ומאירים יפה מאד את חיי החול מתוך כך. ואני מכיר רבים (לא כדבריך) שראשם בתורה, ומכירים את העולם, ונותנים גם עצות טובות מאד. בוודאי יותר טוב מאשר ההיפך...

ד. כנ"ל - מספיק עם השטות הזו: אין "הוכחה ממך" שאי הכרה של משהו בחתונה ספרדית, בא מ"פער תורני" ביחס למציאות... והראיה, שאתה היכרת...  מן הסתם, אוכל למצוא דברים אחרים שדווקא אתה אינך מכיר - נו, אז זו ראיה?.. אם אומרים טעות - צריך לדעת לחזור ממנה ולא "לנפח" אותה.

ה. "אין לך אלא מה שאתה רואה". אתה לא רואה...  לא רק שדרך האינטרנט לא רואים אדם, ולכן אפשר להתייחס למה שהוא כותב ורוח דבריו ותו לא; אלא שאם אתה רואה "ביטוי לחוסר מודעות וחוסר עניין כולל בכל מה שמעבר לסטנדר" כלשונך בהודעתך הקודמת, הרי שיש לך בעיה חמורה בראיה, שרואה את מה שהיא מחפשת בעין-רעה שלה, וגם בעיה חמורה בצורת הדיבור, ללא כל סיבה (נניח, סיבה שמישהו היה פוגע בך. מזלזל בכל היקר והקדוש...).

 ו. אתה רוצה לאחוז בשטחיות הזו של "משתייך לזרם מסוים".. יערב לך. נשק חלש מאד, של מי שבמקום להתמודד עם עצם הדברים, אומרים: אה, אתה "משתייך"...  אני לא "משתייך" - אלא כותב למיטב הבנתי, מתוך מה שלמדתי, עיינתי, ונסיון חיי.

לגופם של דברים: אכן, בוודאי שמה שאמרת לגבי "אי ראיה בעין יפה כל מגע בין בנים לבנות שלא למטרת חתונה" ("שימוש במילות חיבה" - זה תלוי מה, ולצורך מה בשלב של לקרת חתונה. צריך אכן זהירות) - זה נכון (הכוונה כמובן היא לקשר קרוב אישי. לא משהו ענייני, נימוסי וכד') . זה לא "זרם בציונות הדתית", זה הזרם של השולחן-ערוך.. כתוב בקיצושו"ע במילים מפורשות.

אז אם אתה נגד ה"זרם" הזה - עניינך. אבל אל תנסה להציג מי שאומר אחרת, כאילו זו איזו "חומרה". לא כל דבר מתירים בשם היצר.

וכדאי שתחדל לדבר בשמי: "רוח ההלכה כפי שאתה תופס אותה". אני לא ממונה על ההלכה. מה שאני יודע שזו הלכה, כותב כהלכה. מה שאני חושב שאמיתי מבחינה מידותית, ערכית, טובת האדם, כותב ככזה. 

ז. לגב ה"נוגדנים" - אני בכנות משתתף בצערך. אבל גם לטובתך - כדאי להיזהר ממה שיוצא מזה.

הנה, מה יצא רק כאן: "חיפשת" מסקנות מרחיקות לכת מאיזה פרט שולי שנכתב במטרה שיבינו אחד את זולתו בנושא מימון-חתונות...  כתבת דברים שהם היפך-המציאות לגבי הכרת העולם של אנשים שראשם בתורה; בוודאי לגבי, שלצערי לא זכיתי למעלה הרמה הזו עדיין; ומסתבר מאד, שהכרת-העולם שלי, דווקא גדולה משלך... ובכלל - במקום לומר מה יש לך לומר, בדיון לגופו של ענין, כשעולה, "תפסת טרמפ" בהקשר לא שייך לחלוטין, וגם "נתת ציונים" כאילו גישה באה מתוך "אי מודעות" במקום להבין שיש אנשים שמודעים לא פחות ממך למציאות (בלשון המעטה) ויש להם דעתם, המאד-לגיטימית.. אי אפשר לומר שהרבית אוירה טובה..

חבל..

אבל דרך ההתבטאות שלך, בעיניי, אינה של רבנים.
"נשק חלש מאד"  "הכל דמיונות שלך" "יערב לך"

ככה לא מדבר רב.

אינו אומר שאני מסכים לכך..

מחיתי פעם אחת, ומידי פעם שוב...

ב. מי שמוציא מילים מהקשרם - יכול למצוא מה שהוא רוצה. כשאדם כותב עצה לאנשים בתום-לב, איך להבין עדוֹת אחרות ו"מותקף" ללא סיבה, הוא רשאי לענות. ובצורה בהירה. גם אם זה היה רב - רבנים אינם סמרטוטים..

ג. מי ש"תופס טרמפ" כמוך, בשנאת-חינם (מוכרח לומר - אחרי תקופה של "איפוק"..), וכותב על תגובות ענייניות, שהן "מוציאות את הפורום משלוותו"(!)... בשעה שברור שהדבר היחידי שמוציא מהשלוה, אלו תגובות-נגד מסוג זה. וגם ברור, מהעבר, שאינך מייצג את "הפורום", אלא דעה מסויימת -

אז דרך ההתבטאות הזו, בלשונך, אינה לא רק של "רבנים" אלא גם סתם של בני אדם..

ד. כדאי ללמוד לענות לגופו של ענין, ולא לנסות לסתום לאחרים את הפה, כי זה לא תואם את דעותיך.. זה שהחלטת להכתיר את דעתי כ"דעת תורה", זה יפה מאד (ואם היה פה מישהו שכותב באמת "דעת תורה", זה גם היה יפה מאד..). אבל האמת אני מביע את דעתי, וגם קורא דעות של אחרים. מי שחולק לגופו של ענין - יכול לעשות זאת בצורה מכובדת.

לדיעתי הברורה, דווקא ללא מעט זה עוזר. מי שלא מעונין (כמוך) - שלא יקרא. לא מעט אנשים כבר פנו אלי ב"אישי", דווקא בגלל ההודעות בפורום.. (האמת, שלא חשבתי כלל להגיב על הודעתך הראשונה, כיוון שהגבת שוב, ישירות אלי - לא היתה ברירה. אין לי ענין בויכוחים באלה. לא טוב לך - אל תקרא).

אני אתייחס רק לנושא ו' כי בעיניי הוא העיקרי.

על כל השאר לא נתווכח.

אם הבנתי אותך נכון, אז הדוגמאות שהבאתי ועוד כמה באותו כיוון אסורים עפ"י ההלכה.

אני חולק על כך בצורה נחרצת.

יש לנו גדרים שקבעו חז"ל להרחקה והם בעיקר שמירת נגיעה ואיסור ייחוד.

אין איסור או הגבלה על:

אופי הקשר, מספר הפגישות, מילות חיבה, מספר שעות הפגישה, משך הזמן שיווצאים, מה להזמין בדייט שלישי או עם איזה נעליים להגיע.

ברור שהתורה עצמה הרבה יותר מקילה בעניינים אלו. (יש מספיק הוכחות לכך)

וחכמים קבעו סייגים לכך.

במצב הציבור כיום, שגם כך קשה להכיר ולהתחתן, אין שום סיבה לחפש חומרות מיותרות ולהוסיף סייגים. זה לא שולחן ערוך.

בוודאי שקשר קרוב ואישי למטרת חתונה - מותר ואף רצוי. (בשמירה על ההלכה הבסיסית)

ואם יש לזוג כימיה טובה (שזה דבר נדיר) אין סיבה להגיד לו להתרחק בגלל כל מיני הקצנות ערטילאיות.

הגישה שלך גורמת לחוסר תקשורת, חוסר טבעיות, תסכול רב והתמודדויות מיותרות, ומביאה ל"ע לבעיות בחיי הנישואים לאחר מכן. (דוגמא: איך את מתארסת אם הוא לא אמר שהוא אוהב ?)

בא נגיד בבירור: מה שאסור - אסור

כל השאר שיהיה בהצלחה.

להביא דברים לגיחוך והקצנה - אבל זו לא הצגה נכונה שלהם (מלבד מה שכבר אמרתי, שאין לכל זה קשר לנושא התמים עליו היתה ההודעה המקורית בשירשור זה):

ראשית, לא ראיתי באף הודעה שלי (בלי להביע כרגע דעה עניינית) התייחסות למס' שעות של פגישה, "מה להזמין בדייט", "עם איזה נעליים להגיע". נסיונות כאלו - להציג דעה אחרת בצורה מגוחכת ולא כפי שנאמרת - אין להם מקום. הם גם לא טובים כהכנה לנישואין. הרי גם בנישואין יכולים להיות וויכוחים. אדם שבא מתוך הרגל להתווכח בהצגה לא-נכונה של דברי הזולת, זה לא יעלם לו "פתאום", כי התחתן..

ב.בגלל שיש לך - כפי שהעדת על עצמך - "נוגדנים" מראש, ללא שייכות להודעותי אלא מנסיבותיך האישיות, ל"כיוונים" מסויימים, אתה כנראה מפרש הכל בכיוון זה. אבל האמת היא, שחלק מההמלצות הן פשוט ראיה של מה בריא לפני החתונה ומה כדאי שלא, כדי להתחתן טוב (ואגב, בתגובתי הקודמת בכלל לא התייחסתי לפגישות לצורך בירור אפשרות של נישואין, אלא ל"סתם" קשר; שזה מה שעליו דיברת).

ג. אינני יודע מניין לקחת דיבור על "חומרות מיותרות". אבל בוודאי שעפ"י היהדות, וגם סתם הנורמליות האנושית עד לפני שנים לא כ"כ רבות, קשר קרוב בין איש לאשה זה רק בנישואין. ומי שמטשטש את זה רק מפסיד. אתה צודק שמה שנדרש למטרת חתונה - אם הוא עפ"י ההלכה - זה בסדר גמור. אבל לא מעבר למה שנדרש. זה לא ערך בפני עצמו, אלא כדי לאפשר נישואין. מי שמאבד את התחושה הנורמלית שבחורה היא "אשה אחרת" עד שמתחתנים, מפסיד אוצר יקר בשביל זמן קצר. התחושה של המעבר בין לא-נישואין לנישואין, היא גם אמיתית וגם חשובה.

ד. כעת אתה כותב "קשר קרוב ואישי למטרת חתונה".  אבל בהודעה הקודמת כתבת: "שלא רואה בעין יפה כל מגע בין בנים לבנות שלא למטרת חתונה או שימוש במילות חיבה..". ואכן, אינני מכיר אף פוסק הלכה רציני שמתיר קשר כזה. זה גם לגמרי לא בריא - ויכול מאד להזיק לחיי הנישואין אח"כ.

ה. לגבי מה ש"התורה מתירה" או לא. אנחנו לא קראים, יש לנו תורה שבכתב ותורה שבע"פ. כך כתוב בקיצור שולחן ערוך: "צריך האדם להתרחק מן הנשים מאד מאד.  ואסור לשחוק עימה או להקל ראש כנגדה.." וכו'. זה חלק מהתורה. כמובן, זה לא חלילה התרחקות של "סלידה", אלא התרחקות מקירבה אישית. זה לא נכון שבתורה יש רק "יחוד ונגיעה"..

ו. בוודאי שיש גם "רוח הדברים". כבר אמרו חכמים שאפשר להיות גם "נבל ברשות התורה". רק נכון שצריך להיזהר מלדמיין בכך דמיונות/להמציא המצאות. אבל בוודאי שמכללות דברי חז"ל, ההלכות, המידות, מושג הנישואין ויחודו וכו' - אנו יכולים ללמוד שאין מקום ל"סתם" קשר קרוב בין בנים לבנות.

לגבי לקראת נישואין - הלכתית, אין שינוי ב"סטאטוס" עד שמתחתנים (זה גם בריא, כדלעיל). אכן, יש דברים ספציפיים (לא ישא אדם אשה עד שיראנה.. אגב,הרצי"ה אמר "עד שיראנה" זה גם רוחנית. להכיר) של היכרות לצורך נישואין. אבל זה לא הפך אותם ל"זוג", אלא לבודקים אופציה כזאת.

ז. לגבי ה"גישה שלי" - כבר כתבתי שהכל דמיונות. חבל  ש"תלביש" עלי דברים שלא אמרתי. אם היית רוצה - היית יכול לשאלני באישי, באופן מפורט, עד שהיתה מצטיירת לך "גישה". כיוון שהקצנת לצד שני - חייב הייתי לענות, לטובת הקוראים. אבל בוודאי שלדעתי אפשר לבחון יחס נעים וקרוב, גם בלי להגיע לכל מיני "מילות חיבה" קיצוניות וכד' (אגב, לא זכור לי שאי פעם התייחסתי כאן לכך הלכתית. לכל היותר אמרתי ש"לא כדאי" להיסחף). ולגישתי, אין צורך להגיע לשום "חוסר תקשורת, חוסר טבעיות" בגלל זה..

ח. דע, שרוב הבעיות בנישואין - לא באות מ"חוסר טבעיות" מספיקה בפגישות לפני כן (אלא אם כן הקצינו בזה עד כדי כך שלא הרגישו שזה לא האדם המתאים..). זה "נמחק" מיידית אחרי החתונה. אבל מה שכן גורם את רוב בעיות הנישואין לדעתי, זה דווקא הקירבה היתרה בהפרזה לפני נישואין - שגם מסמאת את העיניים, וגם עפ"י רוב אצל מי שמקצינים בה, היא לא עם אדם אחד, ומגיעים לנישואין לא עם הרעננות והראשוניות הראויה.

ט. לגבי ה"דוגמה" ששאלת, "איך את מתארסת אם הוא לא אמר שהוא אוהב"... חייכתי מה"נחמדות" של השאלה. בלי להתייחס אם צריך לומר או לא - תאמין לי שאפשר להתארס מצוין. אוי ואבוי אם עד האמירה ה"רשמית" הזאת הם לא יודעים מה היחס ביניהם...

י. ולסיום. איתי אישית התייעצו אנשים מכאן, על בעיות מהיסחפות של קירבה יתרה (כשההשתדלות הבסיסית שלהם בוודאי היתה לשמור מה שציינת). לא אדם אחד.  אז צריך לדעת, שהתפיסה הבסיסית מה המשמעות של ההיכרות "לפנֵי", והתחושה הבריאה שלה - היא מאד חשובה. כמובן, מכל דבר אפשר לעשות קריקטורה. מה שאני מרגיש - זה שלרוב האנשים פה יש גישה בריאה, שמחה, ומאוזנת נכון.

אבל נרדמתי באמצע.

לדעתי הרב דן הוא אחד מקוראי הנאמנים והמסורים ביותר או אף ראש וראשון לקוראי.

אני באמת לא נוהג לקרוא את דבריו (וגם את תגובתו על הודעתך לא קראתי, בשביל מה לי להיכנס לזה..)...

את השורה שכתב בהודעה הקודמת קראתי - כי פנה אלי אישית, כביכול..

אחרי שקראתי - וראיתי את התת-רמה של השנאה האווילית (פלא שאדם חושב שאנשים כאן כ"כ שוטים לא להבין את זה, ואינו מבין שמגחיך את עצמו בלבד..),

שלחתי לו הודעה באישי - בהיות שלא רציתי להטריד את האנשים כאן בהבלים כאלה - הודעתי לו מה הוא בעיני, כפשוטו, לאור ה"הודעה" המגוחכת; גם הוספתי שאני מתפלא שלקח לו זמן "לתפוס טרמפ" על הדיון ביני לבין "שורש" ( כמו לעוד מישהו. תמיד אותם אנשים לצערנו. על אף שברור לכל שלא להם אני כותב..); כמו כן, הוספתי שכנראה בגלל ש"נרדם באמצע" שכח להוסיף את המנטרה לגבי "העיקר האהבה" וכו'..

לא הייתי כותב גם את ההודעה הזו, אם לא שאני מניח שבתגובתו להודעתך (שאותה כבר נזהרתי מלקרוא..), לא "חזר בתשובה"...  ואיני חייב לשתוק עד-בלי-די...

אבל אל דאגה: אחרי הודעת הדברים הללו - אינני מתכוין יותר להתייחס לחירופים שלו או של מישהו אחר כאן. יגם לא אקרא. קללו כאוות-נפשם, ויעשו צחוק מעצמם בטיעון צדקני כזה או אחר..

ולגבי ההודעות - אין מה לדאוג..  הרי אני לא כותב כ"תחביב" אלא כדי לעזור. ובאמת, בגלל המדמנה הזו, הייתי מעדיף לא לכתוב כאן. אבל בכל פעם שאני חושב על משהו כזה - אני מקבל הודעה ב"אישי" ממישהו/י שקורא בקביעות את התגובות ולכן מבקש/ת עזרה וכו'. ובהיות שמדובר באמת בדברים מאג נוגעים ללב/משמעותיים. - אז אני ממשיך לכתוב. מי שלא טוב לו - שלא יקרא, אני רק אשמח. מי שטוב לו - בכבוד..

http://www.kipa.co.il/ask/show/244772

אני מוחה בתוקפונת שהייתה כלפי דן זה ממש מצער אותי..

רוב המוזמנים הם משפחה, ככה שאם יש בעיה של מימון כספי-לא נעים, הבעיה היא במשפחה שלה/ו. גם יש מספיק אנשים עשירים ועובדים שמרגישים נוח מאוד להביא מתנה ענקית (בדר"כ אומנותית) במקום צ'ק. אתה יודע בכלל מה עלות של מנה?? בכתר הרימון-המשמעות היא למסור דמי שכ"ל חודשיים בתמורה. ואני מסכימה עם אלעד123-להזמין חברים וחברות שעוד לא עובדים מסודר, והנשואים ביניהם שחיים על הורים, כדי לדרוש כסף? החברות בסוף מסתכמת בשיקולים כספיים? כשלתומי חשבתי שמזמינים בשביל הגדלת השמחה. לכאלו אנשים ייאמר-חתונה ברבנות+סעודה בבית כנסת זו האופציה הכי טובה לכם..

נכון שהרבה עושים באולם גדול כדי לקבל צ'קים יפים, אבל במחילה-חברים לא יממנו לכם את כל המנות, פשוט כי אי אפשר (אא"כ מדובר בילדי שמנת.)

פעם סיפרתי לחבר שלי ששבעה חברה מהישיבה שלי מתחתנים החודש והוא אמר לי "איזה מסכן אתה"...

זה צריך להגיע למצב שאני מתבעס שחברים שלי מתחתנים בגלל שאני אמור לתת מתנה???

לחברות אני קונה כמה (תלוי בתקציב) קופסאות אחסון פלסטיק כאלה, טובות בכל מיני צורות וגדלים ומכניסה לכל כלי איזה פריט קטן ושימושי למטבח. זה גם מקורי וגם שימושי!!!

לחשוב שמישהו מתארח אצלי, ומשלם לי על האוכל?

מה אני מסעדה?!

בכל הקשר אחר (שבת, ארוחת ערב וכו') זה הזוי אם לא פוגע.

כשאני באה לחתונה, זה כי החתן/כלה ביקשו שאבוא (כלומר שלחו הזמנה) ונוכחותי תשמח אותם.

וכמו לכל שמחה אחרת, אשתדל להביא מתנה שתשמח אותם - כמו גם ביום הולדת, לידה וכד'. והמתנה ממש לא קשורה לנוכחות שלי בחתונה - אם לא הגעתי לחתונה לא אשמח אותם במתנה? מה הקשר?..

אם הזוג מצפה שהאורחים יממנו את המנות שלהם, ראוי לכתוב זאת בהזמנה. בשום הזדמנות אחרת לא הייתי מוציאה 150 ש"ח על ארוחת ערב, ואם כבר להוציא את הסכום הזה - שייקנו בו סט מצעים יפה ולא אוכל בשבילי, תודה רבה.

לדעתי הנוהג הרווח של זוגות שמצפים שהחתונה תמומן בדיעבד ע"י האורחים - הוא נפסד. יש לכם כסף? תפדאל. אין לכם? אל תוציאו. יש לכם אבל אתם רוצים לשמור לחיים שאח"כ? מעולה - אל תוציאו.

שיממנו את החתונה, לא לכולם יש כסף, ויש לצערי, שפשוט קוראים את שם האולם, ומחליטים לפי זה אם יביאו צ'ק ובאיזה גודל/מתנה אם בכלל. אז לכל המתחתנים-אל תרוששו את ההורים, בבקשה. יש חלומות לכולנו-אבל זו לא סיבה להיכנס לאוברדראפט. והעיקר שיהיה במזל טוב! ולכל האורחים-חתונה היא הוצאה גדולה, אז הביאו צ'ק/מתנה לפי יכולתכם..להראות יחס (נכון שהוזמנתם בעיקר לשמח, אבל צ'ק/משהו שימושי יוסיף שמחה) ושנשמע בשורות טובות.

פעם פעם בעיירה המוזמנים הראשיים היו עניי העיר אח"כ כל השאר.. הם היו יושבים בשולחן המרכזי..

המטרה בהזמנת אורחים לא הייתה לממן את החתונה..

חוצמזה שאם זוג רוצה חתונה מפוארת.. שישלם על זה בעצמו.. אני לא צריכה להתרושש מזה..

אני באה לחתונה בשביל לשמח את החתן והכלה נטו! וגם תכל'ס החברים הם אלה שרוקדים ועושים את האווירה.. בקושי יושבים ואוכלים..

איח בכלל מגעיל אותי שמדברים על זה...

הלו!!! חתונה זה משהו רוחני.. לא משהו כלכלי.. ועוד לפתוח מעטפות בסוף.. זה נורא!!

הגיע הזמן שנשנה מנהגים שהם לא ראויים..

זאת אומרת כל עדה היא ממש טובה ונחמדה! אבל צריך לקחת ממנה את הטוב ולהוריד את השטויות הגלותיות האלה..

(איזה הודעה מבולבלת..)

כפי שאמרו וזה נהוג אצל החרדים בעיקר החברים שככה-ככה  באים ישר לריקודים ואוכלים מהבר וגם הם אוהבים את זה וההוצאה בכלל לא משהו

ב. גם אלה שיושבים על מנות אפ' שהם לא מביאים כסף הם משמחים ולכו תראו בחתונות חילוניות כמה משלמים על אמצעי בידור - אלפי שקלים , אז כמה מנות זה מה שיגמור אותם?

נ.ב.מנהגים שנשתרשו בעדות הם לא שטויות גלותיות וחבל שזה היחס

דן אנחנו איתך

זה גם כי אוהבים את החבר/ה שמתחתנים?! (לפחות בחתונות שהולכים מתוך רצון ולא מתוך נימוס..).

כמו שקונים מתנה ליומולדת או סתם בשביל הצומי..

אז תנו משו קטן, לא חייבים לרוקן את חשבון הבנק. וכמו שאנחנו מבזבזים כסף על שטויות, אנחנו יכולים להשקיע קצת בחברים שלנו.

וכסף בדר"כ זה יותר שימושי ממתנה. כי מתנות לפעמים מתקבלות בכפולות או שהן מיותרות, ונשארות בבית גם 20 שנה אחרי שהזוג מתחתן.. או /מעבירים אותן בחתונה הבאה..

אם מדובר בחברה טובה שמתחשק לי לתת לה משו אישי, אז אפשר להכין ספר מתכונים או משו כזה.. או אולי לקנות מטפחת יפה.

וכל זה מצד המוזמנים.

מצד המזמינים לא הייתי רוצה שאנשים לא יבואו בגלל שאין להם כסף למתנה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.