אמא שלו?

בחורה שמעוניית בו?

זה גיל לגיטימי.

גם אם הרוב כבר רוצים בשלב הזה- יש כאלה שעדיין לא, וזה מה נכון להם.

אם מדובר פה באדם קרוב אפשר לנסות לדבר ולתת עצות שיעזרו לו להכין את עצמו (בתנאי שהוא אכן משתף פעולה ורוצה לדבר על זה) או לראות אם הוא רוצה עזרה\ייעוץ\תמיכה\דיבור\הבנה\דחיפה\עידוד וכו'.

וזה לא "מה עושים עם" זה הבחירה שלו ושלו בלבד. אם הוא לא רוצה- זו זכותו המלאה. ואין לאפחד זכות "לעשות" איתו שום דבר.

הוא כבר ילד גדול ויכול לטעות לבד- ולשלם על זה לבד.

זה מה שכתוב בשולחן ערוך.

ובימינו לא נהגו לכפות..

הרמב"ם כותב את זה. 

ובימינו אני מניח שלא נוהגים כך... 

השאלה היתה על רווק שלא מתחתן.

מסיבות כאלו ואחרות. 

כמו שצריכים לכפות בחור בן 25 להתחתן (ואם הוא לא מוצא מישהי שאינה מגונה בעיניו עד גיל 25? הרי אסור להתחתן עם אישה שמגונה בעיניו... אז הוא בבעיה, לא?) - גם לאישה אסור לצאת יותר מפעמיים בחודש מהבית. 

באת לי ממש בטוב.

אז אתה טוען שמצאת הלכה אחת ברמב"ם שלא נפסקה להלכה,

שנראית לך לא קשורה, ובטח בגלל זה היא "לא תופסת.."

(ובכלל לא בטוח שבגלל זה היא לא נפסקה, זאת ההבנה שלך..)

ובטח אתה רוצה להשליך את הרעיון הזה

על עוד כמה הלכות,(שכן נפסקו ע"י השו"ע רמ"א(כל עדה ופוסקיה))

שהם מדאורייתא

והגיעו אלינו דור אחרי דור במסורת,

ולומר שגם אותם לא צריך לקיים כי הם "לא תופסות".

ולעשות מה שנראה לי?

ולצאת גדול , שהנה אני לא עושה את מה שכתוב בשולחן ערוך בציות עיוור, אני מחליט מה רלוונטי ומה לא, כמו הרב עובדיה..

כן נכון?

הוצאתי את הדברים במקום הנכון?

אני פשוט כתבתי שלא כל הלכה שנפסקה בשו"ע - היא הפסיקה שקיימת היום. 

על דעת עצמי אני לא מחליט שום דבר. אבל עובדה שגם אתה כתבת שהיום כבר לא פוסקים כך. 

אז אם לא פוסקים כך היום כיוון שהשתנו הזמנים - אין טעם להביא את זה. 

פעם, אבא גם היה יכול לחתן את בתו הקטנה. אני לא מכיר רב שיתיר לעשות זאת היום. 

אני מניח שיש לכך סיבות. 

זה הכל. 

אגב, הרב עובדיה לא פוסק כמו השו"ע בלא מעט הלכות. 

ואני לא מתיימר להיות הרב עובדיה יוסף או כל רב אחר לצורך הענין ואין לי את הסמכות או הידע לסתור אותם. 

אבל כמו שכתבתי, הם עצמם פוסקים אחרת - ואני מניח שיש לכך סיבות. 

זה יתפוס גם היום,

והיא תצטרך גט לחומרה

(גם אם חכמים הפקיעו את הקידושין

כי כל המקדש על דעת חכמים מקדש)

כי מהתורה זה כן תופס.

ודין התורה לא השתנה,

למרות שלך זה נראה "לא שייך", איך יתכן שאבא יקבל קידושין בשביל בתו?

אבל לנותן התורה, זה כן נראה שייך.

וזה הדין.

אבאל'ה!! תירגע ותקרא אותו שוב.

אתם לא באמת נמצאים בוויכוח, שימו לב...

כי כבר הייתי בפורום של "כיפה" ושמה הם העלו את ההלכה הזאת,

והגיעו למסקנה, שאפשר גם אולי לא לשים כיסוי ראש.

כי לומדים את זה מפרשת סוטה..

ששם מבזים את האשה שנסתרה עם מישהו שאמרו לו לא להסתר עמו.

ואיך זה יכול להיות?

כזה בזיון לאשה,

אז אפשר גם לזלזל בכיסוי ראש..

משהו כזה..

אז אמרתי לו שם (בכיפה), לך תתלונן

על בזיון האשה שנסתרה עם מי שאמרו לה לא להסתר עמו

- ישירות לבורא עולם..

אני לא פוסק הלכות על דעת עצמי וממש לא רוצה את האחריות הזאת על כתפי. אני לא רב ולא פוסק. 

את הדיונים ההלכתיים אני משאיר לאלו שמוסמכים לכך.

אבל אחרי שהם דנו והגיעו למסקנות ולפסיקות, זה כבר משהו אחר.

כל זמן שאף פוסק לא מתיר לאישה נשואה ללכת בגילוי ראש - זו ההלכה. (בין אם אני מסכים או לא מסכים, חושב שזה נכון או לא - זו ההלכה וכך צריך לנהוג).   

אבל לכתחילה, אף רב לא יתיר לאבא לעשות את זה. 

והרי השו"ע כותב במפורש שזה מותר. 

בס"ד

שזו לא הלכה אלא הנהגה. הנהגות משתנות עם הזמן. הלכות - פחות.

"בית-דין כופין אותו" - זה נשמע לך מנהג נחמד?

זאת הלכה,(מצווה\דין\הנהגה\חוק\משפט\מה שתרצה\איך שלא תקרא לזה)

שלא מקויימת היום.

כי בימינו לא כופים כלל בנושא השידוכים..

וגם זה כבר כתוב בהלכה.

שאני באמת מעדיף שלא לכתוב בצורה פומבית - שהיום, כבר לא רלבנטיות. 

אם אתה רוצה, אני אשלח לך ציטוטים בשיחה אישית, כי אני לא רוצה לעשות יותר מדי בלאגן והפורום הוא ממש לא המקום לכתוב דברים כאלה. 

שנראות לך משונות, ולא גרמת להורדת קרן ההלכה בעיני הציבור.

ישר כח.

עלה והצלח לך בכוחך זה והושעת..

דע לך שבמעשה זה עשית נחת רוח גדול לבוראך ויוצרך.

סוף סוף מישהו לטובתי, כבר התרגלתי לפורום של כיפה.

שם אתה רק מזכיר את צמד המילים "שולחן ערוך"..

וזוכה למקלחת נעימה..

ומה שהוא כתב זה היה לא קשור לנושא.

וגם זה לא נפסק להלכה.

אז זה גם לא קשור לעניין השאלה הפילוסופית והנחמדה

שרבים אוהבים לדוש בה "האם צריך באמת לקיים את כל ההלכה".

יופי. 

כל אשה רוחצת לבעלה פניו ידיו ורגליו ומוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המיטה ועומדת ומשמשת בפני בעלה כגון שתתן לו מים או כלי (אבה"ע פ' ס' ד). כל אשה שתמנע לעשות מלאכה ממלאכות שהיא חיבת לעשותן כופין אותה לעשות (סעיף טו). 

אני מקווה שאתה לא מצפה מאישתך שתרחוץ לך את הפנים ואת הרגליים וכו'... אבל אמורים לכפות אותה שתעשה זאת...

אבל בימינו, כפי שכתבת, כבר פסקו אחרת. ואם פסקו אחרת, אין טעם להביא את המקור הזה. 

 

כבר כתבתי על זה תגובה מפורטת בפורום המקביל בכיפה.

גם שם ברגע שאתה אומר שולחן ערוך, ישר מקפיצים עליך את ההלכה הזאת.

אולי זה אפילו היית אתה באתר שם.

אז בקצרה.

הבאת הלכה של חובות האשה לבעלה.

היא לא נראית לך.

אז מזה אתה מגיע למסקנה ש..?

אני מבטיח לך. 

זה לא שההלכה הזאת לא נראית לי - היא פשוט לא הפסיקה הקיימת היום. זו רק דוגמא להלכות שנפסקו בשו"ע שהיום הפוסקים פשוט פוסקים אחרת. 

בדיוק כמו במקרה שאתה הבאת שיש לכפות בחור בן 25 להתחתן. 

אתה רוצה שאני אכתוב לך הלכות בנושאים אחרים? שאני אשלח לך באישי מה שאני לא רוצה לפרסם? 

שאני אכתוב כאן הלכות נוספות שהרב עובדיה יוסף פוסק אחרת? 

זה קיים, ואני לא מחליט על דעת עצמי שזה המצב. בשביל זה יש רבנים ופוסקים בדור שלנו שאני לא מתכוון לחלוק עליהם. 

אגב, אתה כותב שההלכה אומרת שבי"ד צריך לכפות אותו. זו הלכה. 

ואז אתה כותב שהיום כבר לא נוהגים כך... מנהג מבטל הלכה? אני מכיר רק נושא אחד שבו קיים מצב כזה (במובן מסוים), והנושא הנידון הוא לא הנושא הזה. 

לרחיצת רגלי בעלה,

אני לא יודע באמת מה היא הפסיקה המקובלת כיום בעניין.

האם בימינו בעל יכול לדרוש מאשתו לקיים את אחת מחובותיה

החשובות כלפיו, ולרחוץ את רגליו העייפות..

כמו שהוא מקיים את חובותיו כלפיה והיא יכולה לדרוש ממנו לפרנסה..

אז שאלה מעניינת, אני לא למדתי את העניין עם רחיצת הרגלים

לפי פוסקי דורינו.

גם אם זה נכון, שהפוסקים האחרונים הורידו את החובה הזאת.

הם בטח לא עשו את זה בטיעון של "זה לא שייך.."

אשמח לקרא מקור לעניין.

 וישר כח, וסליחה שחשדתי בך..

למשל, הרמ"א פסק שנשים בפסח חייבות להסב. (למען הדיוק: אם הן לא הסבו - יצאו בדיעבד. גברים לעומתן, לא יוצאים. אבל הוא עדיין מחייב אותן להסב). 

ההלכה היתה שנשים חשובות מסבות, והרמ"א פסק שנשות ישראל הן חשובות. 

עד אז, אישה שהסבה בפני בעלה, זה נחשב לחוסר כבוד כלפיו ולכן אסרו על נשים להסב אלא אם הן 'חשובות'.

כלומר, יש דברים שכן משתנים ושהסיבה היא ש"היום זה כבר לא שייך". כולל נושאים של כבודה של האישה ומעמדה שהשתנו במהלך הזמן. 

את זה לא אני מחליט, אלא יש רבנים ופוסקים בעלי ידע וסמכות שיפסקו הלכות. 

ספציפית לגבי רחיצת הרגליים, אני אחפש מקור. אבל אני לא מכיר אף זוג שבו האישה רוחצת את הפנים ואת הרגליים של בעלה. גם לא זוגות 'דוסים' במיוחד. 

שיראה כאילו ניצחתי?

טוב?

ואיזה אשה נחשבת חשובה,

זה לא כמו האם יש תוקף לאב שהשיא את בתו הקטנה.

שזה דין תורה.

לא יכול לבוא חכם ולומר.

דין תורה - לא שייך.

אפילו נביא לא יכול לומר את זה כידוע..

(אני לא דיברתי על התוקף אם זה כבר קרה, אלא האם מותר לכתחילה) 

שים, שיראו כולם, שויתרתי לך..

הרסת... 

וזרקים עליו לפידים בוערים.. אה, לא, זה סיפור אחר...

באמת שאנחנו צריכים יותר פרטים בשביל לענות

ואם הוא לא רוצה אז..

מלטפים אותו,

מתחשבים בו,

גאים בו,

מעודדים אותו.

מצחיקים אותו.

מתמוגגים ממנו.

שואלים אותו "נוווו..."

והגרוע מכל מאחלים לו "בקרוב אצלך"..

וכו'

א. האם יש כאן בכלל בעיה?

(תשובות אפשריות,

כן - הוא מפחד למרות שהוא רוצה ויכול להתחתן.

כן - הוא לא בשל לנישואין, והזמן לא מקדם אותו.

לא - הוא מחכה לגמור את הצבא עוד חודשיים, (התגייס אחרי דחיית שירות או חתם קבע)

לא - הוא עוד לא בשל, אבל הזמן מבגר אותו ועוד מעט הוא יהיה מוכן.)

ב. בהנחה שיש כאן בעיה, האם יש לך מה לעשות? באיזה אופן הוא יתייחס להתערבות שלך בנושא?

להיפגש

אולי זה הוא? חחחחחחחחחח מעניין

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם