תקשיבי, את צריכה לחשוב גם על אמא שלך, ועל השמחה שלה, ומה שטוב לה. את יכולה לחשוב על כל הדברים שהתרגלת אליהם, אבל אם אמא שלך תתחתן תצטרכי פשוט להתרגל מחדש. לאט לאט את תלמדי לחיות אם האיש הזר..
ולי אין שום קשר לנושא של הפורום..במקרה נכנסתי וראיתי.

לחשוב שאם אמא שלך מאושרת גם את תהיי מאושרת.....
נכון זה לא קל פתאום להתרגל לעובדה ש"יש לי אבא חורג....?!"

מנסיון של שנים שאבא שלי נשוי אני אומר לך שכמה שאותו אבא חורג או אותהב אימא חורגת נחמדים ואוהבים, הקשר עם אבא ואימא הוא שונה ואחר. חשוב שלא תביני לא נכון אני מת על אישתו של אבא שלי ואני גם גר איתם אבל מה לעשות והיא לא אימא שלי.
אימא ואבא זה תואר ביאולוגי שאליו מצטרפות רגשות ולא משנה מה תעשי ואיך תעשי ומה ה"אבא" החורג יעשה זה לא יעזור, הוא לא אבא שלך, אבא ואימא יש רק פעם אחת!!
אל תשכחי את זה כי ברגע שתתחילי לשכוח את זה ותפחי את אשתו של אבא שלך לאימא שלך ואת בעלה של אימא שלך לאבא שלך אוטומטית הקשר שלך עם ההורים האמיתיים שלך ילך וידעך ולצערי אני מדבר מנסיון.
אני לא אומר לא להיות בקשר איתו(בעלה של אימא שלך) - להפך תהיי ואפילו תהיי החברה הכי טובה שלו רק אל תשכחי מי אבא שלך ומי אימא שלך כי אלוקים נתן לנו רק אבא אחד ואימא אחת בכוונה - תחשבי על זה.
מה שעל פי דעתי צריך לעשות זה לשמוח בשביל אימא \ אבא אבל לא לשכוח מאיפה והכי חשוב ממי באתם, אשמח לעזור

אבל אמרו לאמא שקודם תדאג לאינטרסים שלה, ומול הילדים היא תסתדר מאוחר יותר. מה גם שהם בדרך כלל אצלה, ויהיה מספיק זמן לשכנע אותם. אז הילדים גדלים בלי אבא, וכשהם כבר גדולים הם מבינים לבד שהם לא באו לעולם בלי אבא, והגירסה של אמא היא לא כל כך אי, אי, אי. הם גם מבינים שהרסו להם את הילדות על לא עוול בכפם, וללכת אחורנית 15 או 20 שנים, זו לא תכנית עבודה. הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

לא ממש הבנתי את הפוינטה בדברים שלך, אשמח אם תבהירי לי אותם

הילדים הופכים בניגוד לרצונם לחלק מסיפור הגירושין של ההורים. אם מדובר בהורים שהתגרשו כשהילדים הגיעו לגיל 15 או יותר, והם שומעים את המריבות בבית, אז במצב זה באמת שאי אפשר לעבוד עליהם, וכל מה שכתבתי קודם אינו רלוונטי. אבל אני חיה בתוך עמי, ומהזוית הנשית שלי אני רואה דברים שאתה אולי לא רואה. הצטרפתי כאן לפורום כדי למחות נגד עוולות שהורים עושים לילדיהם בשמה של טובת הילדים. לא טובת הילדים יש כאן אלא אכזריות ורשעות מובהקת.

לו יכולתי להגיע אל אלף ילדי הורים גרושים, הייתי ממליצה בפניהם לחטט בפצעים ובסיבות שהובילו לגירושין. אני מוכנה להרחיק לכת, הייתי ממליצה לסגור חשבון עם ההורה האשם, חרף החובה הטבעית לכיבוד אב ואם.

אני רוצה להבהיר לך מי אני כדי שתצאי מהתמדית החנונית שהדבקת לי : אני ילד שעזב את הבית של אימא שלו בגיל10 בגלל שידעתי את הסיבה שבגללה הם התגרשו ואני מסוג האנשים שלא עוברים בשקט על כלום, מאז שההורים שלי התגרשו אני מטיף המון ועוזר לאבא שלי מדי פעם ביעוץ במסגרת העבודה שלו כמגשר.
אני מסכים איתך שהורים שדואגים לעצמם הם דפוקים והם לא ראוים להיות הורים ובנוסף אני חושב שהילדים צריכים לסגור חשבון עם ההורים ואני לאט לאט סוגר חשבון עם אימא שלי על מה שהיא עשתה לי והיא עשתה המון ואת יודעת מה אני לא אסלח לה בחיים ואין שום בושה בזה.
גם לגבי הנושא של כיבוד אב ואם אני מסכים איתך, אימא או אבא שלא התהגו כמו הורים לא ראויים לכבוד.
אותי הביאו לפורום הזה כדי לעזור וכמובן שאני בטוח שאני גם אוכל להעזר, ההורים שלי התגרשו מזמן ובזכות זה למדתי מה המטרות שלי לחיים, מי הם אנשים באמת והמון דברים אחרים אבל הדבר הכי חשוב שלמדתי כשעזרתי למישהו אחר זה שכל מצב שונה ולא הכול שחור לבן ולכן כתבתי מה שכתבתי בתגובה לאותה ילדה.
אני חושב שכדי שתצליחי לעזור לאנשים את צריכה לחשוב מה היית מייעץ להם מבחוץ ולא מה היית מייעצת להם אם היה המצב שלהם כשלך, אשמח מאוד לתגובה!!

אני מצטער מראש על הבלגן - אני זה שכתבתי את ההודעה, ולא "אבא גרוש" ,אבא גרוש הוא אבא שלי ופשוט השתמשנו באותו מחשב ושם המשתמש שלו נשאר - מעניין לגלות שאבא שלך נמצא גם בפורום לא? בקיצור תתייחסי להודעה כאילו אני זה שכתבתי אותה, יום טוב ואני מצפה לתשובה

יתרה מכול מה שאמרתי אני חושב שמה שאת קוראת לו הראיה הנשית שאין לך("ומהזוית הנשית שלי") הוא אחד משורשי הגירושין הכי גדולים שיש, את יכולה לזלזל בגברים כפי שזה נראה שאת עושה אבל רק שתדעי שאת עושה טעות כי את אומרת שבאת להילחם לטובת הילדים וחשוב לי להזכיר לך יש גם זוית גברית וגם זוית נשית וכאשר אומרים משפט כמו זה שאת אמרת זה עלול לגרום לצערי לגירושין כי את צריכה לזכור - הורים זה או ביחד או כלום!!

"הורים זה או ביחד או כלום"- אתה מוכן להסביר בבקשה?

בטח שאני מוכן ואפילו בשמחה אעשה את זה!!
כדיברתי עם נילי1 היא התבאה בצורה פמיניסטית כאשר דיברה על הזוית הנשית שלה שאני לא רואה ואמרתי לה שהתבטאות מהסוג הזה גורמת לגירושין כי כאשר צד אחד חש עליון על הצד השני זה גורם להתפוצצות שבמקרים רבים גורמת לגירושין, ולכן אמרתי לה - "הורים זה או ביחד(-כלומר שווה בשווה ביחד)או כלום(-כלומר שכל אחד בטוח בצדקת דרכו ומזלזל בשני)" המטרה במה שאמרתי לה היה כי שהיא תמשיך במה שהיא רוצה לעשות(לעזור לילדים גרושים) אבל הצגתי לה את דעתי ולמה שאני חושב שהיא טועה בנוגע לזוית הנשית שהיא חושבת שרק נשים מסוגלות לראות.
אם תצתרכי עוד הסברים תגידי

תודה, עכשיו הבנתי, ובמקרה הזה אני גם מסכימה איתך...
חשבתי פשוט שאתה מתכוון למשהו אחר...

זה לא הטרדות שפעם התביישו לדבר עליהן, ועכשו מתביישים פחות. יושבות בכיתה 28 בנות, ומתוכן- 7 מבתים חצויים, וכולן מדברות בגלוי, ולכולן סיפור אישי שפחות או יותר משכפל את עצמו, כאילו כולם תיאמו לפני הגירושין. כל אבא הרביץ לאמא, וכל אמא נכשלה בחוסר נאמנות כלפי אבא. כשאת מגיעה לגיל 16, את מתחילה לקלוט את מה שקולטות חברות שלך, שעבדו על כולנו בעינים, שהאמת אינה נמצאת באמצע, אלא הרחק הרחק מעבר לאוקיאנוס.

וכמו פרשני טלביזיה שיושבים באולפן ויודעים בדיוק, אבל ממש בדיוק, מה חושבים אסאד ונסראללה בכל רגע נתון, למרות שמעולם לא ניפגשו איתם. תמיד התוצאות בשטח הפוכות לתחזיות של ה"מומחים", ותמיד הם יחזרו על השטויות הקודמות. כך השרלטנים מהאזור שלנו, הם יודעים מהי "טובת הילד".

אז עברתי את גיל 16, וגם חברותי עברו... ומהזוית הנשית המולדת שלנו, אנחנו מתחילות לנתח את האינטרס של אימותינו. אם לא שמדובר במצוקה אמיתית, בדרך כלל זה אינטרס כלכלי. אני לא מזלזלת בגברים, נהפוך הוא, אני מתחברת יותר לגרסה שלהם.

די אם נציין שכל הסכם גירושין יכלול את הפסקה הבאה: "טובת הילדים לנגד עיני הצדדים...". אין לנו אלא להבין, שאם נצליח להבטיח את טובת הילדים בכל דרך אחרת, אזי נוכל להעביר מן העולם את הבסיס לגירושין, ובלע הגירושין לנצח.

עוד לא ראיתי ברחוב אדם תלוש אזניים. אם אראה פעם אחד כזה, לא יהיה לי ספק שמדובר בשופט משפחה, שילדים להורים גרושים סגרו איתו חשבון.

לשאלה בבקשה....!

זה דיון שנסחף תתסכלי בהודעות למעלה ותביני!!
הדיוק קשור בעקיפין והוא על גירושין בגדול

אני יודעת שזה על גירושין...קראתי.
כל הפורום הזה הוא סביב הנושא הזה:גרושין...

שוב אני חוזר ואומר לך שהזוית הנשית הזאת שאת מדברת עליה היא רק אשליה שנשים יצרו לעצמם כתירוץ לעשות מה שבא להם, חבל את נשמעת חכמה אל תפלי בשטות הזאת.
תשמעי הסיפורים חוזרים על עצמן כי יש כאן מספר בעיות שורשיות מאוד שחוזרות על עמצן בנוגע לכל סיפור נישואין שמסתיים לא טוב והן בעיקר :
1. אי נאמנות משני הכיוונים
2. הגבר או האישה רוצים לגוון
3. הגבר \ האישה צריכים "למצוא" את עצמם וכדומה לאלו
הבעיה הכי שורשית והכי גדולה היא שהאנשים שקוראים לעצמם טובת הילד, בדרך כלל הכוונה אצלהם טובת עצמם עם שם מפוצץ כמו טובת הילד כדי שהמצפון שלהם יהיה שקט.
ואת יודעת מה כמה שהמשפט שלך לגבי השופט היה מוזר אני מסכים איתו לגמרי אבל שוב הבעיה שלך שאת משליכה את מה שקרה לך על אחרים.
כל אחד מגיב אחרת ולכל אחד הפיתרון הוא שונה.
ברור לי שהאמת לא באמצע לפחות לא ברוב המקרים כי יכול להיות שאימא שקרנית ואבא דובר אמת לגמרי ויכול להיות להפך, על פי דעתי האמת ממש לא באמצע היא אי שם לא ברור איפה.
וכדי להתחיל לפתור את הבעיה של האפליה בנוגע לכך שהשופט קובע לילד (-למה השופט יודע מה קרה שהוא קובע??) אני מסכים איתך שצריך לקום ולצעוק ולכסח את כל מי שצריך כדי לשנות ורק אז יהיה ניתן להתחיל לפתור בעיה כל שהיא.
וכמו שאמרת בקשר למשהו אחר, "אם אני ואתה נצעק...." אני יותר קיצוני ממך, אם אני ואת נשבור קירות, מסגרות ולא נצעק אלא נצרח רק אז אולי משהו יזוז.
בנוסף להכול אני מאמין שלא עברתי את גירושין האלה סתם אני מאמין שאלוקים כיוון אותי למטרה שלי בחיים ובי נשבעתי אני עוד ישנה ואם צריך גם את העולם

בוא נחפש משהו מתחת לשטיח, כדי שיהיה על מה לחלוק, כמו שעושים ההורים.

אם תבקשי משהו מאבא, הסיכוי לקבל אותו הוא שמונים אחוז. את אותו דבר, אם תבקשי מאמא, הסיכוי לקבל אותו הוא 50 אחוז. טובת הילדים מחייבת איפוא, שילדים יהיו אצל אביהם ולא אצל אימם, או לרוב אצל אביהם ולא לרוב אצל אימם.

אני לא יודעת מה חושבים השופטים, אני חושבת שהם מבינים בטובת הילדים כמו שחמור מבין בגפילטע פיש. אבל הסמכות בידם, ומישהו פוליטי הורה להם שילדים יהיו אצל אימם בכל מקרה, גם אם היא חולת נפש (אני מכירה מקרה אחד כזה). בניגוד אליך, אני לא רואה את האמת באמצע, וכבר כתבתי את זה.

לכן לא נותר לנו אלא לצעוק ולצרוח, וגם לשבור קירות ומסגרות.

ברשות מנהלת הפורום אני רוצה לפתוח לדיון נושא עקרוני, טובת הילד מהי ?.

את הדיון שלנו כבר נמשיך שם!!

שילם הרבה דמי מזונות ולא נשאר לו בשביל לקנות מחשב לעצמו. המחשב היחיד שהיה לו- מסר לבנו, כמו כל אבא טוב.

הדיון איתך מעניין ביותר, ותועלתי, אשמח להמשיך...

רוב החברות שלי הן ממין...נקבה. לא פלא שאני חושבת כמוהן. דרכן הגעתי לשיח עם בני המין השני, ומעניין שהם חושבים גם כמונו, הבנות, להוציא אי אלו ניואנסים. אז למה לעזאזל מתחילים לריב לאחר שאנו נולדים, זה קשור לתהליך הלידה. מה יש בנו שבגללנו הורים לא יכולים להמשיך ביחד.

תשמעי ההחלטה אם לריב או לא לא קשורה בתהליך הלידה ולא כשורה בטבע של האדם אלא בעובדה ששני אנשים שונים מאוד צריכים להיות ביחד כל היום ולחיות אחד עם הזבל של השני, הורים לא מצליחים לחיות ביחד כי הם לא מבינים את המהות האמיתית של אהבה והיא לא תשוקה אלא עירבוב של דאגה קיצונית אחד לשני ורצון שיקרה הטוב ביותר לשני וחשוב מכל ההכרה שחשוב הוא השני ולא אתה, ברגע שאנשים יבינו את זה לא יהיה גירושין יותר כי לא תיפסק האהבה ההדדית.
כאשר אדם מתחתן והוא אוהב את אישתו בלי התנאים הללו אז הקשר בינהם עומד על קלפים וחזקה עליו ליפול וכתוצאה מכך להתגרש, הבעיה היום בעקבות תפיסת העולם המורדני שבו האדם הפרטי נתפס באמצע היא הגורם לגירושין מכיוון שאז אדם מתמקד במה שטוב לו ולא מה שטוב לאחר ולכן נגרמים הגירושין ומוכפל הזנק שהם גורמים.
ההסתכלות על הפרט באמצע היא גם מה שדופק את הילדים בסופו של דבר כי ברוב המקרים האימא לא רוצה "לתת"(כמה שזה אבסורדי) את הילדים לאבא(למרות שמבחינה ביאולוגית אין לה שום זכות יתרה עליו)ואז בגלל שהיא חושבת על הטוב שיגרם לה(האושר עם הילדים, מזונות וכדומה) היא שוללת בעצם מהילדים את הזכות להיות ולגדול עם אבא שלהם וכך היא שוב מוכיחה שהיא חושבת על עצמה.
על פי דעתי שורש הבעיה כאן היא תפסית ה"אני במרכז" כי אם האמהות כאן היו חושבות באמת על טובת הילד הם לעולם לא היו מאפשרות מצב בו הילד יגדל ללא אב

לכל אדם יש אומנם אבא ואמא,אבל לצערי יש הורים שרק מזיקים לילדיהם ,ולטובת הילדים עדיף שיתרחקו ממנו כמה שאפשר. אני מכירה אמא שממש פוגעת בילדיה נפשית ולמזלם הם גרים עם אביהם!

תשמעי אני גם גר אצל אבא שלי כי אימא שלי היא לא בדיוק האימא האידאלית אבל מה שאני אומר שהעיקרון צריך להיות שהילד יגור אצל שני ההורים אלא אם יוכח שאחד ההורים הוא דפוק במובן כזה או אחר ובמקרה שאחד ההורים באמת דפוק אז צריך להוציא ממנו את הילדים.

ילדים גדלים בסביבה מסוימת, עד שההורים מתגרשים. במשפחה שני ילדים, אחד בן חמש והשני בן עשר. האמא מחליטה להעתיק את מקום מגוריה מתל אביב לחיפה. בית המשפט קובע שטובת הילדים מחייבת שיהיו אצל אימם, וכך יהיה. אף אחד לא שאל אותם. לאמא יש את החבר שלה שהיא גרה איתו בחיפה. אולי כבר התחתנה איתו. הילדים, אינם מכירים אף אחד. מתחילות בעיות הסתגלות לסביבה החדשה. אם זו טובת הילדים, אני צנצנת.

אני קוראת את השרשור הכואב הזה מהצד... ומסכימה ביותר ש"טובת הילד" היחידה היא: בית עם אבא ואמא והמון אהבה. פרט כמובן למקרים יוצאי דופן כמו שהוזכרו ש"משהו השתבש אצל אחד ההורים והוא לא יכול לתפקד..."
אני נמנית עם אלה, שההורים שלהם לא התגרשו, והם גם לעולם לא יתגרשו, כי ההורים שלי (בעיקר אמא שלי המדהימה) לא מאמינים בגירושין.... (תודה לאל!)
אבל אני בהחלט יכולה לומר, שכדי לא להתגרש, אמא שלי עובדת קשה מאוד, סופגת ה-מ-ו-ן דברים, המון התנהגויות לא לעניין (מצד אבא שלי כמובן), ואת האמת- גם אני בתור ילדה- סבלתי הרבה מדברים פוגעים שאבא שלי אמר לנו (הילדים) "בצחוק", או מהתנהגויות מביכות מול חברים, או בנים שיצאתי איתם (היום אני ב"ה נשואה)....
האם אתם חושבים שזה יותר טוב? (ניא יודעת כבר מה התשובה שלי, רק מעניינת אותי תשובתכם....) תמיד בשמחה!!!!

לא בגלל מה שאת, אלא בגלל מה שאמא שלך...אשה מדהימה ומקסימה. נלחמת כמו לביאה על הזוגיות. ירבו כמותה.

כי זה לא קל עם אבא שלי....
וכי אני יודעת שאני לקחתי ממנה את הידיעה הברורה הזו שאני (בע"ה) בחיים לא אתגרש, וידי "לא תהיה קלה על ההדק" במקרה הזה...אלא אתן הכל למען זוגיות, משפחה ושלום בית...

נילי, את ממש מוזמנת להיות אחותי, אין לי אחיות

ממתי נשים הן ספוג? מה הן מלמדות את הילדים שלהם? שמותר להכות אותן, להשפיל, להעליב? רק הנשים צריכות להשקיע? זוגיות זה בזוג!!! איפה הוא בכל הסיפור? לא נועדנו לשרת אותו, נועדנו לחיות ביחד!
אני ממש לא פמיניסטית, אבל גם אני חייתי במסגרת מאד לא בריאה עם בעל מכה (בהתחלה זה היה רק נפשית ומילולית ואח"כ גם פיזית) לקח לי המון שנים להבין שהבן אדם לא בריא ואני לא אשמה בכל מה שהוא עושה (אולי אשמה בזה שויתרתי יותר מידי ולא דאגתי לעצמי וכבודי ובריאות נפשם של ילדי) וכן, להתגרש ממנו היה הדבר הטוב ביותר שיכלתי לעשות למען ילדי במצב שהיה. לא היתה לו שום מוכנות ללכת לטיפול זוגי, ק"ו לטפל בעצמו.... וחייו הנוכחים יוכיחו.
ממש אי אפשר לדבר בכלליות. כל מקרה לגופו ונפשו!

וממש אי אפשר לדבר בכלליות. כל מקרה לגופו ונפשו!. כל מקרה לגופו ונפשו של המקרה, ולא לגופו ונפשו של הילד.

שני ילדים מתעמתים בחצר בית הספר. האחד אומר: אני אגיד אותך לאבא שלי, אבא שלי חזק !. השני פורץ בבכי, גם לו יש אבא...הוא בקושי מכיר את אבא שלו...הוא יראה את אבא שלו בשישישבת בעוד שבוע וחצי.

תחשבו על זה, מושחתים שיושבים בראש הפירמידה, נמאסתם !!!!!!!!!!!!! .

לא אמרתי שצריך לספוג הכל, אלא אמרתי שהיא סופגת המון.....זה בחיים לא הגיע למכות (וחייתי בבית מספיק שנים כדי לראות) או משהו מהסגנון...
ואני לא מדברת על דברים כאלה, שברור שמי שמכה הוא פסיכופת....
אבל יש הבדל בין מכות, לבין ההבנה שגם אם מתברר שהזוגיות די בקנטים- נשארים יחד...לי זה לא היה ברור כשגדלתי, ולפעמים שאלתי את עצמי למה ההורים שלי לא מתגרשים...אבל היום ברור לי שעם כל הקושי, והקשר של הוריי שהוא לא מדהים בגלל אישיותו הקשה של אבי בעיקר, אמי בחרה להישאר, לטובת הילדים ,המשפחה וכבודה!!!
ועל זה אני מעריצה אותה........
לפחות יש לי לאן לבוא בשבתות עם הילדים שלי, ואני יודעת שיש לי אבא ואמא ביחד, ואני יודעת מה אמורה להיות משפחה... (ושוב, עם כל הקושי שלי ושל אחים שלי עם אבא שלי)

אני עברתי כל הרבה וסבלתי במשך השנים מאימא שלי בצורה שלא תאמן ואני לא אפרט כאן כי עלולים לזהות מי אני, (מה לעשות סיפור ידוע) וכשאני שומע אותך מדברת ככה בכזה זלזול מופגן בגברים ובכזאת יהירות פמיניסטית דוחה אני פשוט נגעל ממך, אם את באמת מאמינה במה שאת אומרת את בן אדם מחורבן.
אבא שלי עובד בגישור, את יודעת על כמה מאות אבות שמעתי שהאמהות לא נותנות להם לראות את הילדים סתם כי בא להן, את יודעת על כמה אבות שמעתי שבוכים כל לילה ושהחלומות שלהם זה רק לראות את הילד שלהם, את יודעות שיש מאה 90 גברים עגונים(כלומר שהנשים שלהן אסרו עליהם להתחתן כי הן לא מוכנות לקבל גט) ומאה שמונים נשים, את יודעת שהילדים נשלחים אוטומטית לאימא שלהם כאשר לאבא זורקים ימי ביקור כאשר לאימא יש את הזכות לשלול אותם.
מיאמר לך שאבא שלך לא סופג דברים הא? אולי אמא שלך מתייחסת אליו גרוע? איפה הכיבוד אב ואם שלך גם כן דתייה עאלק.
וחשוב מיכול מי לעזעזל את חושבת שאת כאשר את מתבטאת ככה, את פשוט בן אדם מחורבן ואני מאחל לך לשנות גישה כי אם לא את תסיימי מהר מאוד בתור גרושה זקנה וממורמרת כי את נשמעת בדיוק כמו אימא שלי שטענה שהיא בגדה כי לא התייחסו אליה כראוי ואני יכול להעיד שהיא בדיוק כמוך חתיכת חרטטנית.

טיפונת תעדן את הניסוח, בבקשה.
אני מזדהה מאד עם כל מה שכתבת. אני בת לאבא מדהים ואמא קשה. לא אפרט יותר מדי כי אין לי כוח להכנס לג'יפה הזו שעברתי. מה שכן- יצאתי יחסית שפויה בגלל אבא שלי. ורק בגללו. ואם יש משהו שאני שואלת את עצמי בוקר צהרים וערב זה למה הוא לא התגרש מאמשלי.
אבל הפורום הזה מעלה לי מאד את השאלה האם לעשות הכל למען שלמות הבית הפרטי שלי (אני נשואה עם ילד אחד) או לחתוך ולעצור הכל.
מנקודת מבטה של אישה לא מושחתת שלא קל לה בכלל, אני חושבת שבעלי הוא אבא מדהים לילד שלו, ועדין אני אלחם כדי להשאיר אותו אצלי....

אני מיצר על הימים הקשים שאת עוברת, אבל מנין יש לך את התחושה שהילד הוא שלך? הילד הוא אוטונומי יצור חי נושם ועצמאי גם אם הוא בן ארבעה חודשים. הילד זקוק לאם ולאב גם יחד. וחוץ מזה על בסיס מה בדיוק את שוללת את זכות ההורות של האב? מי נתן לך? האם את אלוקים או משהו דומה לכך?

את ונשים כמותך שבדרך כלל עושות זאת בתמימות צריכות להפנים ענין חשוב למרות שהדבר קשה מאד : זה בכלל לא מענין הדעה שלך על תפקודו של האבא. והעובדה שהילד זקוק לאבא והאבא זקוק לו איננו נתון לשיפוטך. אבא הוא אבא ואמא היא אמא שוניהם ידיו צריכים לגדל גם אם הבית מתפרק.

תחשבי לרגע אם חס וחלילה בעלך היה מתיצב מולך ואומר לך שהוא רוצה להתגרש ממך ואז מוסיף: תשמעי את אמא מדהימה אבל הבן שלי צריך להיות אצלי ואני אלחם על כך במלוא העוצמה! ישר תצרחי לו בפרצוף למה מי אתה שתגיד לי אם אני אמא טובה או לא? אתה תחליט אם לקחת ממני את הילד? זה הילד שלי!!!
ואת יודעת מה את תהיי צודקת זה הילד שלך ושלו יחד! והכי חשוב מכל הספור

הילד הזה שאת ואבא שלו תריבו עליו הוא ילד אחד אומלל שצריך ואוהב את שניכם מי את שלא רק שאת עכשיו הורסת את ביתו (ואינני מתערב חלילה בשיקוליך שיתכן שהם מוצדקים) את גם מחליטה בשבילו שהוא לא צריך את אבא שלו. מי את שלוקחת מהילד את אביו? מי את שתקבעי ובזכות מה שאת יותר חשובה מאבא שלו?
נשים תפסיקו לשחק באלוקים. ועכשיו תחשבי רגע עליך, שאמא שלך ואבא שלך היו חלילה מתגרשים בהיותך ילדה- ואת היית גדלה רחוקה מאבא ואמא שלך שלדבריך היא בעלת אופי קשה היתה גורמת לך להתנתק מאבא ומונעת ממנו הסדרי ראיה איתך איך היית מרגישה? זה מה שהיית רוצה? אז למה את עושה את זה לילד שלך?

(ואל תספרי לי אני אקפיד שהוא יהיה בקשר טוב עם אביו, כי עם השקפה כזו בכלל לא בטוח שזה מה שיקרה, את עדיין אינך מודעת לכמות היצרים והשנאה שיוצאים בגירושין ואז כמו בהרבה מקרים ברגע שתכעסי על הגרוש שלך מיד תמנעי ממני לראות את ילדיו כי כבר היום את בטוחה שהוא רכוש שלך אז למה שלא תעשי זאת בעתיד?)

אבא-אמא- ילדים זה נכון גם במשפחה מתפרקת.

אז אני שמחה לבשר שהתחלנו טיפול זוגי. תתפללו עלינו.

ואולי בגלל זה אני לא אובייקטיבית ויותר קל לי להגיד את זה,
ושאני רואה את זה כטוב להורים הגרושים עצמם.
יש לציין שלא קראתי את כל ההודעות שלעיל'.

לעניות דעתי, הכי טוב לתת להורים הגרושים להתחתן בשנית,
ולמה? מסיבה אחת פשוטה- כי ש'אנחנו', הילדים, נצא מהקן...
ההורים יאלצו להישאר לבד בבית.. וסביר להניח שהם יהיו קצת יותר מבוגרים.
מה עדיף לנו? אנחנו רוצים לראות את הורינו מאושרים אחרי שנצא מהבית, ויש להם בן אדם קרוב שהם נתמכים ותומכים בו?
או לחילופין,
לראות אותם מתמוטטים נפשית תחת הבדידות וחוסר שמחת חיים? (ולא תמיד הם יהיו בראש מעיינינו.. כי יש לנו כבר ילדים ועול הפרנסה והבעל/האישה וכו'...)

אנחנו מסתכלים על זה עכשיו מנק מבטינו מצומצמת...
אבל אנחנו צריכים לחשוב מה טוב עבור ההורים שלנו!!! ורק טובתם צריכה להיות לנגד ענינו, בעיניין זה!
בהצלחה לכולם רק טוב ואור....!

אם ההורים עסוקים עם עצמם ולא איכפת להם מטובת הילדים, אנחנו נעשה להיפך. נתעסק עם ההורים שלנו, ננסה לעשות שלום בית, ורק אחר כך נתעסק עם עצמנו.

תשמעו מה הולך, מזה הדיבורים האלה שנגרום להורים להתעסק בדברים אחרים ולא בנו, נדפק לכם המוח??(סליחה על הביטוי).
תגידו לי מה רע פשוט להגיד שאתם רוצים את ההורים שלכם, מה קרה השתגעתם או שפשוט אתם לא מסוגלים להודות בזה.
תקשיבו תצאו מהסרט! זה שההורים יהיו נשואים לא יקל על המצב אלא לעיתים אף יחמיר אותו אין מה לעשות ככה החיים וצריך להסתכל על הדברים באור החיובי ביותר אבל גם לא להתעלם מהמציאות.
אתם חושבים שנתק מההורים זה טוב?? אז אם לרגע עבר לכם בראש שכן אתם טועים ובגדול זה ממש לא טוב כי אדם הוא תבנית נוף מולדתו ואם אותה מחשבה שגורמת לכם להאמין שזה טוב"להתרחק מהקן" תמשיך איתכם הלאה לחיי הנישואין שלכם היא תשפיע גם על הילדים שלכם בודאות וקחו את המילה שלי.
היא תשפיע בטוח אולי לא באופן שיגרום לגירושין או ריחוק אבל היא תשפיע.
תשמוע דברים לא סתם קורים ואם זה קרה לנו זה אומר שגלום בנו כוח לשנות ואם יש בנו את הכוח הזה אז תפסיקו להתבכיין ו"לברוח מהקן" של ההורים ותחילו לשנות.
אור77 ונילי1 לא רק טובת ההורים צריכה להיות לנגד עינינו אלא טובת עצמנו וטובת הכלל, אם ההורים דפוקים זה לא ממקומנו לשנות את זה וגם לא לנסות כי ככה אנחנו עלולים להיכנס לקו האש שאתם כל כך מגנות.
גירושין זה חרא וכולם יודעים את זה אין מה לעשות התפקיד שלנו זה להוציא מזה את המירב ולמנוע את מה שעלול לקרות על ידי זה שנצא ונראה לעולם מה עושה לילד שההורים שלו מתגרשים גם אם שאימא שלו לא יוצאת עם גבר אחר ואבא שלו לא מכה.

ראשית, אני רוצה לומר שמאוד נפגעתי מהדרך בה ניסחת את הדברים...אתה לא מכיר אותי בכלל, לא את מה שעברתי בחיים, לא את הסיפור שלי, ואפילו לא קמצוץ מהמחשבות שלי...אז עם כל הכבוד- אני חושבת שגם אם דעותינו סותרות יש דרך להתבטא....
דבר שני, האחרונה שפמינסיטית בעולם היא אני, ואני לא מבינה בכלל לאן לקחת את הדברים שלי....שכתבת לי כזאת הודעה חריפה....וגם האחרונה שחושבת שיש סיבה לבגוד היא אני....
מקווה שהתבלבלת עם התגובה, ואם לא- אז תכתוב אותה שוב בשפה יותר מעודנת ואז אשמח להתייחס לתגובה שלך בכבוד הראוי לה...

כשהייתי קטנה וחשבתי רק על טובתי,ואייך לי לא יסתדר וכל זה
אבל היום אני מבינה,שעוד כמה שנים,כשאני אצה מהבית,אמא שלי תשאר לבד..!
אני לא יהיה פה להיות איתה
והיא כן צריכה בעל שייתן לה ויעניק
הפסקתי לחשוב על עצמי
אמא שלי כל החיים נתנה בשבילי,אז לא יקרה לי כלום אם אני אתן בשבילה עכשיו קצת.

שאמא שלי תיתחתן זה לא נעים ליהיות בלי אבא...

תשמעי כמה שאני בטוח שאת לא מבינה את מה שאני הולך להגיד שתדעי שיש לך טעות, אתצריכה להיות שמחה שאמא שלך מתחתנת זה כן אבל אסור לך לחשוב שמי שהיא תתחתן איתו יהיה כמו אבא בשבילך, הוא יכול להיות החבר הכי טוב שלך אבל אבא יש רק אחד כמו גם שאמא יש רק אחת.
אין מה לעשות ככה זה הורים יש רק פעם אחת ולכן הקשר איתם יכול להגיע לגבהים כאלה מחד ומאידך ליפול לכאלה תהומות וככל שלא תאמיני בזה ככה תיפגעי יותר כשהאמת תכה לך בפרצוף.

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')