לפעמים יותר.

אבל תלוי במידת הקשר של כל אחד אליהם..

סבא וספתא מצד אמא- גרים ביישוב, אז זה לא מדד..

מצד אבא- זה סיפור עלום.

ובאיזור שיש לי בו חברות טובות.

ואני יודעת שהיא רוצה שנבקר אותה הרבה.

שסבא שלי היה חולה היינו באים לבקר יום יום (אני פחות, אבל זה בגלל הלימודים )

ולבושתי אגיד שלא הייתי אצלה כמעט 4 חודשים- מאז שהוא נפטר..

(היא באה אלינו לשבתות, אבל מצידי אין שום מאמץ לבוא אליה..)

שהייתי בבית ספר התנדבתי כל שבוע במועדון של אנשים מבוגרים. היינו מדברות איתם וראיתי כמה צער יש להם שהנכדים לא מבקרים אותם וכמה שהם רוב הזמן לבד.

ממש הזדהתי והרגשתי נכדה מפקירה. החלטתי לבוא יותר ולבקר.. 

אבל בינתיים היא רק בליבי, והרצון לבקר אותה נשאר בלי מעשה..

(והתירוץ של לימודים, רחוק וכו' אולי מתקבל אבל מבחינתי הוא תירוץ עלוב)

ב"ה זכיתי השנה להיות בסיבתם וזו ממש זכות!!! =)

בשבוע!!! אחחח הימים הטובים

הייתי הולכת אליה פעמיים בשבוע אחרי הלימודים והיה כ"כ כיף!!! כמובן עד שהיא נהייתה חולה והביקורים הלכו והתמעטו אבל הייתי משתדלת לפחות פעם בשבוע לנסוע אליה לבי"ח, ואם זכרוני אינו מטעה אותי אז גם עמדתי בזה.

(סבא נפטר לפני שנולדתי)

מצד של אבא- הפעם האחרונה שהייתי אצלה הייתה לפני כמה שנים טובות... אני לא בקשר טוב איתה ובדר"כ כשהיא מגיעה אלינו לשבת (פעם בחודש) אני נוסעת לחברות. הסבא מהצד פה נפטר כשהייתי תינוקת.

בס"ד בר"ה

ת'אמת, שאין זמן מוגדר...
הכל לפי הקריזה שלי

ארוחות ערב ופגישות נכדים אצלם..

ככה נחמד לכולם ויש מרץ לבוא..

פעם בחודש בערך..

(אבל אני רואה אותה יותר..כשהיא באה אלינו..)

אבל היא תמיד טוענת שלא רואים אותי! ושאני גם לא מתקשרת... 

בעיקרון יש מקום לשיפור..

הסיפור הוא כזה..

סבתא גרה רחוב מלידינו, עניין של הליכה של 5 - 7 דקות

לא ראיתי אותה כבר חודש וחצי והיום היא באה אלינו וכעסה.

הסברתי לה שכמו שהיא יודעת אני גרה רוב השבוע הירושלים ומגיעה הביתה ביום חמישי בשעה 23:00 במקרה הטוב..

שישי בדר"כ זה זמן לסידורים ולעזור בבית ובמיוחד עכשיו שאבא אחרי האירוע מוחי..

הסברתי לה שאני מוותרת על לא מעט דברים כשאני מגיעה הביתה כי אני חוזרת עיפה..

ובבית במיטה שלי בחדר שלי בשקט שלי בפינה שלי יותר נוח לי להיות עם עצמי..

היא עדיין לא הבינה אותי למרות שהיא יודעת שאני לומדת לימודים לא פשוטים בכלל עובדת וצריכה לעזור בבית..

אני באמת לא מבינה את הכעס שלה 

באמת שאני לא עושה את זה בכוונה...

בגלל שהיא גרה קרוב אין לכם, כנראה, "שבתות אצל סבתא" כמוני לדוגמא (סבתא שלי גרה בצפון ואני במרכז).. 

ומצד שני, תכלס, מבחינתה תמיד תיהי עסוקה בעיסוקייך, זה לא משנה לה מה בדיוק את עושה וכו'..

אני מציעה לך לבקר אותה איזה שעה שעתיים בשבתות מדי פעם, זה ממש יכול לשנות לה את ההרגשה..

תהני אצלה!;)

זה רק אומר שהיא אוהבת אותך ודואגת לך..

הכעס שלה לא מופנה כלפייך, הוא מופנה כלפי זה שהיא רוצה לראות אותך ולא יכולה..

אני מציעה לך לקבוע זמן קבוע (פעם בשבוע/שבועיים) ושסבתא תדע שזה הזמן שלך בשבילה. אפילו חצי שעה-רבע שעה מספיק בשביל זה,אבל שיהיה קבוע ומתמיד.

ואם לא מספיקים שיחת טלפון-שתדע שאת חושבת עליה ואוהבת אותה..

אני יודעת שזה היה מספק את סבתא ש-ל-י

אני לא יודע מזה סבתא וסבתא....

גם אדם הראשון וקין והבל לא ידעו 

פשוט תמיד שמזכירים סבא וסבתא אז..זה קצת קשה לי..היה לי סבתא ניצולת שואה שנפטרה שהיתי קטן...וקצת הכרתי אותה...וכל השאר נפטרו

ולי יש סבתא שבכלל לא הכרתי וסבא שמה שאני זוכרת זה את השוקולד שהוא נתן לי ולא הרבה מעבר...

בס"ד בר"ה

כתוב שלקין והבל נולדו ילדים (משהו כזה)...

אז...מאיפה בדיוק נולדו להם ילדים?? הרי היה רק את אדם, חוה, הבל וקין בעולם....

יש תשובה?

נולדו איתם אחיות וה' עשה איתם חסד והם יכלו להתחתן.

בס"ד בר"ה

גם קין והבל!!

נכון מגניב??

ואני באמת שואלת.

בס"ד בר"ה

ואני באמת אומר.

אבל זה אולי יקרה מתישהו.

יש סבא וסבתא שהיו תקופות ששרצתי אצלהם

ויש סבא שגר רחוק וקצת קשה להגיע אליו

את סבתא- פעם בשנה.

את סבא- משתדלת לבקר פעם בחודש לפחות וטלפון פעם בשבוע.

..

כל לילה.

ולמדתי על בשרי מצות כיבוד הורים...

בכ"א אם לפני שהולכים מכינים נושא לשיחה שמעניין את שניכם זה יותר כיף ומרתק

הוא בבית קברות סגולה..

לחצות את האוקינוס זה לא דבר של מה-בכך

תמיד אני מקנא באנשים שסבתא שלהם גרה מספיק קרוב שאפשר לנסוע בתחבורה יבשתית- ולא צריך לטוס...

מצד שני- למי שרחוק- מקדישים זמן מיוחד בל"ז החיים כדי להפגש

למי שקרוב- עושים את זה כדרך אגב- ולכן זה לא תמיד יוצא בתדירות ראויה...

בד"כ היא באה אלינו בשבת אז אני רואה ואז אני גם חוזרת איתה לבית שלה וישנה שם (מרחק של 10 דקות).

סבתא שניה נפטרה לפני שבועיים...

אבל מידי פעם אני גם מדברת איתה קצת בטלפון, לא מידי רציני.

קיצור, יש לנו קשר די טוב.

אבל בחופש, שורץ אין דברים

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

'באתי עדיך - האם הכרתני? הנני היהודי, ריב לנו לעולמים...'

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍