הוא בטוח רוצה את הכי טוב בשבילך! אם בכל זאת קשה לך, פשוט תגידי לאמא שלך שתאמר לו......

אותך מהדימיונות ולומר לך אם זה באמת מתאים או לא, 'אין שמחה כהתרת ספקות'.. (וחוץ מזה שלמתפדחים אל תהיי פגישה;)).

מה מסובך?

שאת רוצה לשאול אותו משהו, ושבבקשה יתייחס ברצינות.  הקדמה.

אח"כ: שהיה נראה לך שפלוני יכול להתאים לך לפחות כדי לבדוק - ואת רוצה לשמוע מה הוא (אחיך) אומר.

אחיך יביע את דעתו (מן הסתם, החיובית) -

ואז תשאלי אם הוא מוכן לבדוק איתו.

בין אחים - זה ממש מצוין.

[אם השידוך יצליח - נא להודיע כאן..]

אם את בגיל וזה נראה לך מתאים תפני אל אחיך,אדרבא לפי איך שתיארת אותו הוא בודאי ירצה לעזור.

וישר כח על היחס הכנה והחיובי ביניכם

לאחים גדולים יש נטיה להיות הוריים. הכוונה לחפש את הטוב בשביל אחיהם הקטנים

ועל כן, תהיה בו מין תכונה טבעית שתרצה לעזור לך

פאדיחות? תלוי במידת הקשר 

אבל גם אם זה פאדיחות, זה יפתח ערוץ תקשורת בניכם

ערוץ תקשורת שמאוד חשוב

מתי יצא לך לנסות להכנס לראש של המדוייט שלך?

להבין מה עובר עליו ולמה הוא עושה את הדברים הנ"ל?

לבד זה קצת קשה, בכל זאת, גברים ממאדים ונשים מנגה,

אבל עם בן, זה פשוט בהרבה!

ואיזה בן מתאים לדבר הנ"ל אם לא אחיך?

אני יכול להעיד על עצמי ששיחות עם אחותי מאוד מאוד תורמות לי

הן לאו דווקא על עייני שידוכים, בנים-בנות וכו'

אלא הכל.

להבין, לראות, להכנס לראש עם השקפת חיים אחרת.

ואחזור שוב להתחלה

הוא בצורה טבעית יחפש בשבילך את הטוב ביותר.

יהיה לו את כל הרצון שהדבר יצליח

הוא יתן את כל כולו!

תנסי, בעז"ה יצליח

וגם אם הקב"ה חושב שזה לא הזיווג שלך, הרווחת קשר מיוחד עם אח שלך

בהצלחה  

להפסיק לדמיין ולהתחיל לעשות. דברים לא יקרו מעצמם. זאת אומרת, אולי כן- אבל לא כדאי לסמוך על זה...

דברי עם אחיך. אם את מתביישת משום מה לשאול ישירות, תמיד אפשר להגניב רמז מבודח "אם תמצא לי חתן, יהיו לך אחיינים" (טוב, לא כזה דבר. פשוט אין לי רעיונות כרגע). אפשר גם לבקש מאמא שתעזור לך לרמוז/להגיד לאחיך. רק זכרי ששיטות כאלו לא תמיד מצליחות, ויש סיכוי שתצטרכי פשוט לעבוד על עצמך ולא להתבייש. אחרי הכל הוא אחיך, כך שבאמת אין מה להתבייש. ואם את מתביישת, תחשבי למה, תנסי לעבוד על זה ולעשות את הצעד בכל זאת.

ב"הצלחה

ממש תודה על התגובות!

אבל בכל זאת, נראה לי לא הבהרתי את עצמי מספיק ברור...

אני כן מתפדחת לדבר עם אחי, אבל זו ממש לא הבעיה כאן. אני אתגבר..

הבחור המדובר, הוא החברותא של אחי כמעט 5 שנים! זה לא סתם מישהו עבורו... ונניח שאחי לא רואה שאנחנו מתאימים אני בעצם מציבה אותו במקום מאוד לא נעים... 

בקיצור, זה לא סתם מישהו מהישיבה שלו! :S

אני מתייחסת לטפל יותר מדי...

הרי הכל פדיחות!

אבל אני צריכה להיות יותר אקטיבית אם אני רוצה לעשות את ההשתדלות שלי...

תודה רבה!

אדרבה, זה הכי טבעי.

תגידי לאחיך: תגיד לי "דוגרי" - זה נראה לך או לא?..

[בנים זה לא בנות... אם לא נראה לאחיך, הוא יעביר את זה הלאה תוך דקות..]

תבקשי מאמא שלך לדבר עם אחיך.

אבל בשום מקרה אל תתני להזדמנות הזו לחמוק מתחת ידיך.

אם מישהו מוצא חן בעיניך - לכי על זה.

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אמרתי כבר בהודעה הקודמת - "אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך"

אני כמוך, אני גם לא רוצה שאנשים ילכו לידי על ביצים, וכן, אני גם רוצה לשמוע חוויות מנישואים ומאנשים שונים על מה שהם חווים שלהם יש ולי אין - ואין לי עם זה שום בעיה.

אז קצת מוזר לי שהסברת לי את מה שכבר אמרתי, ברור שאני רוצה לשמוע (כמעט) הכל, השאלה מתי ואיך.

ולגבי הגישה שאת מביאה פה - 

נראה לי שאת גם כמוני וכמו פותחת השרשור תבחרי להעלב אם את חושבת שזה מעליב לפי ההערכה הסובייקטיבית שלך.

רק את מציגה שלפעמים אי אפשר לשקף את הבעיותיות לצד השני, זה בהחלט נכון. זה לא אומר שמשהו מסויים לא מעליב.

זה כן אומר (ופה אני מסכים איתך) שאני ישלים עם זה, אבל כן, מי שיהיה יותר חסר טקט כלפי זה ישפיע על הקשר שלי איתו.

ולא נראה לי שפותחת השרשור כתבה משהו ביחס לבחירה שלה על מה שהיא יכולה לשלוט בו, אז לא נראה לי ששייך דיון על זה בהקשר לתגובה שלה.

ולפרוק דבר שמציק מצד הזולת - יכולה להיות התמודדות מצויינת.

ברור שההתמודדות לא נעצרת בכך, נכון, אבל זה לא סותר את האמור לעיל.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים