גדעון לוי
24.06.2012 
03:04

אילו היתה דפני ליף אשה צינית, היא היתה צריכה לשגר הבוקר זר פרחים, למרות פציעתה, מתת תודה למפקדי המשטרה בתל אביב. שלשום הם החזירו אותה לתודעה הציבורית, והפעם בתפקיד מרטיר. בזכותם היא הפכה, לרגע לפחות, לאונג סאן סו צ'י, מנהיגת האופוזיציה בבורמה (מיאנמאר), ותמונותיה נעצרת באלימות בידי שוטרים כמו נלקחו מרחובות טהראן. אבל ליף אינה אשה צינית (גם כותב שורות אלו משתדל שלא להיות כזה), ולכן מה שקרה בשדרות רוטשילד מטריד ומפחיד עד מאוד: מדינת משטרה בדרך.

תמונות שלשום משתלבות להפליא עם מה שקרה למשטרה בשנים האחרונות. משטרת ישראל, לא מה שהכרנו; לא מה שצריכה משטרה להיות בדמוקרטיה. מאז ימי השוטר אזולאי מהסרט ורב סמל תמרי מהחיים, זה שלימד אותנו לחצות כביש בבית הספר, משהו רע מאוד קורה למשטרה. יש מדינות שבהן חושש כל אזרח מכחולי המדים. האם רוצה משטרת ישראל להידמות להן? מה שקרה שלשום ברוטשילד הוא סימן מדאיג שכך הדבר.

נכון שגם החברה הפכה ברבות השנים והמתחים לאלימה יותר, אבל אלימות השוטרים רק מלבה את האלימות, לא עוצרת אותה. אלימה? עכשיו היא גם פוליטית. כל ניסיונות הטיוח של המפכ"ל, יוחנן דנינו, שמצטייר כדמות מרשימה ונאורה, ושל השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', איש חביב וחיובי שאינו מטיף לאלימות למרות השתייכותו המפלגתית, אינם יכולים להועיל עוד. כשהשניים טענו שלא קיימת מדיניות משטרתית נגד המחאה, הם הוליכו שולל. הזימון השערורייתי של מארגני המחאה לחקירות, "כדי לברר מה התוכניות שלהם", והמעצר השערורייתי לא פחות של ליף וחבריה, הוכיחו: משטרת ישראל לא אוהבת הפגנות ולכן היא משטרה פוליטית. את הפגנות ואדי סאליב ואת הפגנות הפנתרים השחורים היא דיכאה באלימות, עכשיו פניה למחאת 2012.

המשטרה הזאת גיבורה על חלשים. אוהלון ברוטשילד? הסתערות. אבל כשהמחאה המריאה להפגנות ענק, עמדו השוטרים שכם אחד עם המפגינים. לטוב או לרע, המחאה החברתית לא היתה מעולם אלימה. אבל כשהמחאה דלת משתתפים, המשטרה משתלחת בה במלוא עוזה. בכמה מההפגנות האחרונות נראו יותר שוטרים ממפגינים: לשם מה דרושים מסוק בשמים ומאות שוטרים על הגגות, נוכח כמה מאות אזרחים שצועדים בסך?

נכון, בישראל, כמו בישראל, האלימות היא שפת האם והד-נ-א של כוחות הביטחון. אבל חוסר הפרופורציה של המשטרה אינו נובע רק מכך. יש לה גם מניעים פוליטיים. המחאה מעלה תביעה פוליטית לשינוי סדרי העדיפויות בחברה, והניסיון האלים להשתיקה הוא פוליטי. אין לו דבר עם ביטחון הציבור. מחאה פוליטית לגיטימית ולא אלימה נהדפת בידי אלימות משטרתית פוליטית ולא לגיטימית. יש לנו, לכן, משטרה פוליטית שעורכת מעצרים פוליטיים. אין דרך אחרת לתארם.

זה הרגע לעצור את המשטרה. אהרונוביץ' ודנינו מסוגלים לכך, זה תפקידם, ואי אפשר להפריז בחשיבותו. השוטר אזולאי הוחלף מזמן ביס"מניקים אלימים, בוגרי השירות הצבאי הברוטלי בשטחים. גם רב סמל תמרי הבלתי נשכח מת מזמן, אבל רוח המפקדים עדיין יכולה להחזיר את השדים לבקבוק. שוטרים שמכים אזרחים שומרי חוק עד זוב דם וגם אלו שמכים עבריינים שלא לצורך - מספרם הולך ומתרבה - צריכים למצוא עצמם מחוץ לשירות. מפקדים שרואים בכל הפגנה הכרזת מלחמה ובכל מפגין חפץ חשוד, צריכים לעבור מיד שיעור בהלכות דמוקרטיה בסיסיות. זהירות, המשטרה מחבלת במשטר.

זה גם הזמן למחאה להתעורר מתרדמת החורף: גם אם נואשה להשיג צדק חברתי, או שהמאבק עליו מוגבל אצלה ליולי-אוגוסט, המעצרים והמכות שלשום הם סיבה מספיקה לשוב לרחובות ולומר למשטרה: עצרי. זרועה של ליף נשברה ואתה צריך להישבר גם היחס הסלחני למשטרה, האלימה והפוליטית, שעשתה כן.

כשמדובר בהפגנה של יהודים אז כל עצור הוא בשם שלטון החוק אבל כשמדובר בשמאלנים כל עצור זה הפרת הדמוקרטיה.

נמאסם כבר שמאלנצים.

אף פעם לא חשבתי שיהודים לא נוסעים משם.

אשמח למידע

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)