לפי דעתי אין פגם בזה, ואולי דווקא יש בזה מעלה(הבחורה עשתה צעד לא פשוט)

לכאורה לא אמורה להיות איזשהיא בעיה מיוחדת, והגיוני שהיא בחורה איכותית של ממש יותר מכאלה שלא.

אבל הייתי בודק היטב כמה זה מוטמע בה, כמה זה חלק ממנה - שלא יווצר מצב (והיו כבר) שבעת לחץ חוזרים/גרים חזרו לסורם.

המקודשת הזו היא חריגה מהכלל הזה.

(ואת הדברים הבאים אני כותב,חלק לתגובתך וחלק באופן כללי יותר ולאו דווקא למה שאמרת):

זה שהיו שלצערנו הלכו אחורה לא נותן את האפשרות להסתכל על תמונת המציאות באופן הכללי שלה,כנראה שלצערנו היו אך מה הרוב ?,מהכירותי מחוזרים בתשובה רוב רובם שאני מכיר שהעמיקו בתהליך וחזרו בתשובה מגיעים ממקום חזק ואיכותי,ממה שאני מכיר לא תמצא אצלם חפיפניקיות במימד העיקרוני (ז"א,בעבר הם אולי היו צריכים להתפשר בדברים מסויימים בגלל משפחתם והמקום בו הם חיים אבל הם לא הפסיקו לחלום(פשוטו כמשמעו,זה היה החזון והחלום שלהם) על מציאות בה הם לא יתפשרו ויחיו חיי תורה כלשונה וככתבה,ללכת בדרך התורה בלבב שלם),מכאן אדבר יותר כללי ולאו דווקא כלפי מה שאמרת: וכמו כן אסור לשכוח ש"מקום שבעלי תשובה עומדין בו, אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד"לא סתם נאמר.

אז כמובן שצריך למדוד ולבדוק את חוזקו של כל אדם אך לדעתי לא לחשוב על זה מראש כיאלו היא (או הוא) מועד ל 80 % נפילה חזרה,לדעתי (מנסיוני) שההפך הוא הנכון,אבל כאמור אי אפשר להכליל את כלל החוזרים בתשובה וצריך לבדוק ,אבל האמירה היא לבדוק ולא להסתמך על סטיגמות .

בין מה שכתבת, נכון מאד, על שהיא "לא בחרה להיוולד שם" "והיא בחרה לעבור שינוי" וכו' ", עשתה תשובה" - שכל זה שייך למעלתה האישית.

ואכן, כל אחת לפי מה שהיא, יכול להיות שמעלתה האישית שגבה מאד. אולי גם יותר ממי שמברר לגביה;

לבין הנושא שעליו שאלת: בעיה מצד הנישואין.

ולא נכון, לענ"ד, לומר: הרי רוצים שיחזרו בתשובה, אבל כשזה מגיע לנישואין...  מה שייך. הרי לא אומרים כי היא "רעה". והרי יכול להיות שגם הבן (שגדל בבית דתי) שמר עצמו ועמד בנסיונות כדי להגיע לבית עם חוויות ראשוניות לגמרי. כמו שהבחורה, אכן, "לא אשמה" היכן היא גדלה - גם הוא לא "אשם"..

זה בלי להתייחס לכך, שלפעמים גם מי ש"עשתה תשובה על כל מעשיה", עדיין נושאת מטען רגשי/התנהגותי מתקופה של הנהגה כואבת ולא-ראויה-לחלוטין כזו.

הרי לימדונו רבותינו, וכתב הרמב"ם, מה זה בעל תשובה גמור? שהזדמנה לפניו אותה אשה, ויחסו אליה אותו דבר, ולא נכשל.  אז הנה אנו רואים, לענ"ד, שיכול להיות מישהו ששגבה מעלתו הרוחנית, אך עוד לא ניקה רגשית. אז זה כמו להתחתן בלי  דבר כזה?

לכן, לענ"ד, יש הבדל בין בנים לבנות בענין הזה. ולא פעם בנים "מקפידים" על ענין כזה ולבנות לא איכפת.

אז זו הרגשה לגיטימית, לענ"ד, ומי שמרגיש כך - מוטב שלא יתחתן איתה רק בגלל ידיעותיו על גודל מעלת התשובה מצד עצמה. כבר ראינו בתים שנחרבו בגלל דברים כאלו.

אך לאידך, אינני אומר זאת ככלל לכיוון זה. מאד תלוי בבחורה, ובבחור. ומה רמת ה"תשובה" שלה ביחס למה שהיה: התנערות מוחלטת, תחושת הכיעור שבכך, אי שאריות רגשיות לחלוטין, או לא?

וגם הבחור - מה רמת רגישותו לענין? הרי בוודאי שמצד הדין, זה "מותר".

ומה שכתבת "קל להגיד" - הוא גם הכי קל לעשות. מי שרואה עצמה, ויתכן שבצדק מצד מעלתה, כיכולה להתחתן עם כל אדם תורני - צריכה להעריך כך גם "חוזר בתשובה" הגון. ומרקע משותף - הרבה יותר קל. ויתכן שיבנו בית כזה, שהרבה יוכלו ללמוד מהם.. 

לבדוק איפה נמצאת המשפחה שלה, איך הם מקבלים אותה, איך היחס אליהם, איזה יחס הם מתכוונים לתת לזוג הצעיר, האם יש שם אנטי או קבלה וכו'.

כשמתחתנים עם אדם מתחתנים גם עם המשפחה שלו אין מה לעשות.

ויכול להיות שהתוכן המדהים שהוא מביא עימו אף מפצה.

אני לא יודע אם היחס הזה נכון כלפי חוזר בתשובה שיש לו מציאות מיוחדת. כדאי לדעתי להתייעץ עם רב,האם ראוי שמבחינה יהודית תורנית נתחשב בעניין הזה (וכאמור המציאות שהוא בא איתה יכולה אף לפצות) ,כי אם נאמר כך נפסול חלילה יהודים קדושים יראי שמיים בצורה מעוררת השראה (אמיתית) רק בגלל שלא חינכו אותם לתורה וההורים גדלו בצורה אחרת מהתורה ומתנגדים לדרכו.להפך הוא זה שלמרות שלא היה לו כלים וחינוך לתורה חתר עד שהגיע אליה והפך את כל עולמו בשבילה.

בס"ד בר"ה

הייתי יודע אם כן או לא...

כמובן שזה, במידה ושאר הדברים האחרים בסדר

כמובן שגם קצת חסרונות, אבל אפשר להתגבר...

וצריך לבדוק את המקור של החזרה

רוב הבחורים החוזרים בתשובה שיצאתי איתם היו נלהבים מאוד עדיין מכל גילוי ומעצם העניין. ואני, בעוונותי, בד"כ לא עומדת בציפיות מילדה טהורה שזכתה להוולד בטהרה ולגדול דתיה מבטן...

(והאמת שההתלהבות הזאת כנראה פשוט לא מתאימה לי בחזרה, אז אני לרוב נמנעת מהסיבה הזאת. שאלת שמירת הנגיעה לא הטרידה אותי בפעמים שבהן כן יצאתי עם חוזרים בתשובה)

בין בנים לבנות בענין הזה.

בלי לחוות דעה חד משמעית כוללנית.

אני אמנם לא גבר אבל הקושי הנפשי שבלחשוב על העבר הוא נראה לי די דומה.

אני יודעת שברובד החיצוני זה לא אותו דבר. לא על זה דיברתי.

למה התכוונתי.

"כוכבי בוקר" כתבה, שלה עניינים שנוגעים ל"נגיעה" וכו' בעבר, לא מפריעים.

ועל זה אמרתי, שבלי להכליל - בנים ובנות זה לא אותו דבר. לא פעם הרגישות אצל בנים לענין הזה גדולה יותר.

אז מה שייך לענות "היא בחורה ואומרת שזה ככה"...  או, "כי פעם היית אשה?".. הרי אני דיברתי דווקא לא על הבחורות, אלא על כך שיש בחורים שזה מפריע להם הרבה יותר. ואני שמעתי על מקרים כאלה, שזה לא כמו שהיא חושבת ש"הקושי בלחשוב על העבר הוא אותו דבר" (ואכן, ציינה ביושר ש"היא לא גבר".. נכון..)

לי זה פחות הפריע במקרים שבהם יצאתי עם בחור חוזר בתשובה.

אני בטוחה שהוסיפה לזה העובדה שמעולם לא היה לי קשר כזה של מעל 2 פגישות, ושבשלב מאוחר יותר זה כן היה עולה.

אבל אני לגמרי לא מדגם מייצג, ואני לא מבינה מאיפה אתה מסיק שלבחורים זה קשה בהרבה מלבחורות?

אולי מי שדיבר איתך עד היום היו רק הבחורים ולכן לא שמעת את ייסורי נפשן של בחורות בנידון?

שלא התכוונתי כלל וכלל להמעיט מיסורי נפשן של בחורות בנידון. בשום אופן.

רק בהיות שראיתי שאת כתבת על משהו בענין הזה כדבר שלא מפריע לך, הערתי שאצל בחורים זה יכול להיות שונה. אם היית כותבת כמו שכתבת כעת, בכיוון שגם לבת זה יכול להפריע, בוודאי לא היה עולה בדעתי "להשיג" על כך..

ולגבי "מניין אני יודע" וכו' - אם זה בדווקא חשוב לך, את יכולה ליצור איתי קשר ב"אישי".

לא נראה לי שראוי כ"כ להאריך בענין זה כאן.

אולי יש פה בע"ת צדיקים, ששנינו יכולים ללמוד מהם - וזה לא נעים להם כ"כ?..

וכל הסיבה שהערתי על הנושא, היתה לא כדי לגרום למישהו לחשוב כך "בכח", אלא כדי שאם מישהו מרגיש אצלו בעיה עם דבר כזה, לא יחשוב שזה דבר בלתי לגיטימי, יכריח את עצמו לחשוב גם לגבי הרגשתו הזאת רק לפי המעלה (האמיתית) של בע"ת, ובסוף ח"ו יהיה פיצוץ..  זה, בין השאר, מאד אישי. לענ"ד.

אבל השאלה היתה אישית ולכן הגבתי בדיוק על עצמי.

(כבר הסברתי למעלה שהבעיה שלי עם חוזרים בתשובה היא שאני הרבה פחות דוסית מהם, לצערי. ככה שאני מקווה שאף אחד לא נפגע מדברי)

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך