כידוע מחנה סיירים הוא נושא השנוי במחלוקת בהרבה סניפים בארץ במיוחד אצל הדוסים יותר.
אני בסופו של דבר הלכתי למחנה סיירים הייתי בעדה נפרדת וממש נהניתי היה כיף עם החברה עשינו צחוקים ושטויות והיה טירוף... למרות זאת אני חייב לציין שלפני המחנה אמרו לי בוגרים של הסניף שהם זוכרים את המחנה מאוד כמשהוא מדהים, שירי סעודה שלישית ועוד דברים מיוחדים אני לא התרגשתי כ"כ ממש שהיה שם וחוץ מהצחוקים עם החברה והשטויות שעשינו אני לא חושב שהמחנה עצמו גרם לי איזה חוויה מיוחדת...

עכשיו השאלה היא איך אתה מגדיר ליפול...

אם אתה מתכוון על שמירת העיניים אז רק שתדע שיש המון בנות שלא הולכות כ"כ צנוע ואם תרצה לצאת אז תצטרך לשמור על העיניים שלך טוב(שמעתי שבתק' הזו עננים מקבלים צורות יפות בשמים)
אם זה שמירת נגיעה אז אנלא יודע תתמודד בעצמך איכשהוא אף פעם לא נתקלתי בבעיה הזו (עדה נפרדת) אם זה שחוק וקלות ראש אז כאמור עדה נפרדת...

אני לא יודע למה התכוונת כשהגדרת "ליפול" אבל לי נראה שאם תרצה לצאת וגם לשמור על צניעות ולא "לפול" אז תבקש מהמדריך להצטרף לעדה נפרדת זה פוטר המון בעיות ובת'כלס נראה לי הרבה יותר כיף!

ואם אתה שואל אני חושב בתור אחד שהיה בסיירים כמובן, שעדיף לעשות טיול שבטי 4 ימים בצפון(חוף לחוף יכול להיות ממש כיף) כי גם זה פותר המון בעיות שיש במחנה, גם אתה קובע את הטיול ולא צריך לעמוד בלו"ז של בנ"ע, יכול להכנס למים, הרבה יותר כיף עם החברה ופי אלף יותר מגבש!!
 

הם לא מדע מדויק, אבל בכל זאת.

תראה, מדובר במחנה של בני עקיבא, לא של תנועה חילונית. יש מסגרת, יש אנשי חינוך.

ובכל זאת, הכל תלוי בסופו של דבר בבחירה האישית שלך.

תלוי עם מי אתה מסתובב, מה אתה עושה בשעות הפנאי [שבדרך כלל משתדלים שלא יהיה].

ומה שיכול לקרות לך במחנה יכול לקרות גם בכל מקום אחר...

אתה גם מנסה להמנע מלהגיע למקומות אחרים שיכול לקרות לך דברים כאלו...

זה נראה קצת כמו גישה נוצרית.

קודם כל, מה זה 'דברים כאלה'?!

בני עקיבא היא תנועה. דתית. המפעלים שלה הם בהווי דתי.

האם אנחנו לא נלך ברחוב כי יש דברים?

נשתוק כי אולי נדבר לשון הרע?

לא נכניס אינטרנט הביתה כי יש דברים לא מתאימים?

הרעיון בחינוך הוא לתת לך את הכלים לפיתוח האישיות שלך. מכוח החינוך הזה אתה אמור לדעת לחוות מצב של טבע, מחוץ למקומות הברורים והרגילים, ודווקא מתוך זה להתעצם.

בעיני, החינוך של נטילת ידיים בשטח היא חשובה ולא ברורה מאליה. וכל שכן תפילה, אכפתיות, עזרה הדדית וכו'.

יכול להיות באמת שלא נלך למקומות לא צנועים או למקומות לא כשרים אפילו אם הם תחת חותמת של בני עקיבא ברגע שהמקום הוא לא ברוח בית המדרש התורני אני משתדל שלא להגיע למקום הזה! לפחות לא בתור חניך...(אולי בתור רכז)

האם אנחנו לא נלך ברחוב כי יש דברים? לא אמרתי את זה! אי אפשר למנוע מללכת ברחוב אבל כן צריך להשתדל לא להכשל מכל המכשולים שבאים לדרך אני יכול להגיד על עצמי שלא הייתי בקניון כבר שנתיים לפחות! איך אפשר להסתובב שם?!? ה' ישמור!

כנ"ל לגבי אינטרנט כמובן שעדיף לא להכניס אבל אם מכניסים ראוי שיהיה אינטרנט רימון ברמה גבוהה... האינטרנט בניגוד ליציאה לרחוב הוא לא דבר הכרחי לחיים ואפשר להמנע ממנו אם הוא גורם נזק רוחני.

ודבר אחד אני לא בטוח שהבנתי מדברייך את כביכול אומרת שדרך חינוך זה לעשות לחניך "טבילת אש" או להכניס אותו למקומות שלהם הוא לא רגיל ולכן הוא יכול בברור להכשל, לתת לו להכשל ולחטוא או שינסה להתמודד לבד עם המציאות וכתוצאה מכך התעצם הרי הוא בסך הכל בן 15 עדיין צעיר... (יכול להיות שלא הבנתי אותך נכון אז תקני אותי אם אני טועה).

אגב, לי לפעמים נראה שבנ"ע עושה הרבה הנחות וקולות בהלכה שכבר קשה לראות את ההווי הדתי.

שאולי יש בו בעיות צניעות(אינני מכיר אולם שמעתי..),הן מבחינת ההכרח(ללכת ברחוב וללכת למחנה אינה באותה רמה של הכרח בכלל),והן מבחינה האוירה ,ברחוב אין אוירה משותפת,במחנה כן, ואם יש בעיות אז האוירה אפופה גם בהם.

זה לא קשור לגישה "נוצרית" כלל(ובטח לא מבחינת צניעות,אין אצל העבודה הזרה הזו עניין של צניעות עד כמה שאני יודע (הם לפחות מבחינה מעשית לא מתייחסים לעניינים כאלו,לא ברמה של הצניעות של התורה בכל אופן)או בכלל יותר מדי מחויבויות).

תלוי מי אתה , ועד כמה אתה חזק בדעות שלך 

אם אתה הולך אחרי הזרם בדר''כ , ועושה מה שהם עושים , 

לא כל כך מציעה לך

אבל אם אתה לא כזה , ויש לך חברה טובה להיסתובב איתם , תלך ,

סיירים יכול להרים בצורות מטורפות !

דוגרי,זה תלוי אך ורק בך.

זה תלוי בסניף שלך. 

אני החלטתי לא לצאת 

כי אני יודעת שהסניף אצלנו...בעייתי

הם באמת נשמות אחד אחד אבל בעניין הזה צריך קצת להתחזק =]

אני יודעת שכל 10 דקות הם יעצרו ליד כל סניף ויתחילו עם כולם

אני יודעת שבלילות הם יסתובבו עם הבנים [וזה מניסיון אל תחפרו לי ] 

וזה לא מתאים לי, כי אני לא רוצה את זה ובגלל שאני לא רוצה את זה אני סתם אעמוד בצד בשביל לא להיות איתם

ואז איפה ההנאה והחוויה פה?

מצד שני, יש לי חברות שהסניף אצלם סוג של נפרד, 

בפעולות חברי'ה ב' לדוגמא, הם כולם יושבים ביחד, אבל בין הבנים לבנות יש מרחק [אצלנו המרחק לא קיים גם בחלומות] 

אז אני יודעת שבמידה והם ייצאו הם לא יתלבטו על מה יהיה איתם, ושהם לא יהיו עם בנים, ושהגדרי צניעות שלהם יישארו במקום - כי בזה במיילא אין אצלם בעיה

אם הסניף היה אצלנו כמו שלהם - לא הייתי חושבת פעמיים ויוצאת

אז השאלה היא עליך ועל הסניף

מה אתה, מה ההגדרה שלך לנפילה, מה האופי של הסניף שלך ואיפה הגבולות שלך  

מחנה סיירים זה אחד המחנות.

באמת שמי שלא יוצא, מפסיד ובגדול!

זה תלוי באיך אתה בוחר להיראות, ומה אתה בוחר לראות.

שנה שעברה הייתי במחנה, ואפפעם לא ראיתי את כל השטויות שכולם מדברים עליהם. התמקדתי במה שאני רוצה לראות..

שבת של סיירים זאת חוויה מ-ד-ה-י-מ-ה!! התחזקתי ממנה המון, והיא נתנה לי כח (שוב, איך שאתה בוחר לראות, אם להיכנס ליחידות ולשירי סעודה שלישית..) 

אל תפספס אתזה בעד כלום!! אם אתה חזק, הסיכוי שתיפול במחנה של בנ"ע קטן, מה זה שווה להיות כלכך איתן בדעותיך ולפחד לצאת עם זה החוצה?! להפך, תצא, ובמקומות האלה תיהיה חזק.

באמת שזה אחד המחנות שאני לא ישכח. 

שכל החברות שלך יושבות עם בנים בחוץ ואת בפנים לבד

הם חברות נשמות, אבל אני לא ארד לכזה מצב הבנת?

אז שוב, זה ממש תלוי בכל דבר, וכבר פרטתי למעלה אין לי למה לחפור

בהצלחה!  

תראו ,גם רוב הסניף שלי הוא כזה...אז זה קצת קשה יותר להתבודד כמו מפגרת שכולם מרכלים עלייך מבחוץ אבל מי שם?!אני רוצה ללכת למחנה הזה ואני לא מתכוונת לפרק את כל מה שבניתי בנוגע להחמרות צניעות בגלל טיול אחד!!תקח ספר או איזה מישהו שתוכל לדבר איתו בלי שהוא יסתובב עם הבנות או המדריך שלך!ותבלה איתם את הלילה בדיבורים או קריאה! זה מה שאני בעזהי"ת מתכוונת לעשות 

האוירה מכילה לחץ חברתי גבוה ביותר,ואם אדם מסויים שרוצה לשמוע על גדרי ההלכה יעמוד לבד זה יכול לפתותו להצטרף לאחרים,בעניינים האלו קל ביותר להחליק

שתקראי ספר גם במסלולים, גם בעצירות, גם בהכנות לקראת שבת, גם בשעות הפנאי(שלפעמים יש)
כי כנראה תצטרכי לקחת ארון ספרים שלם! המחנה הוא שבוע! ובהתחלה אמנם מגדרים אבל תאמיניי

לי שלאט לאט מדלגים מעל הגדר ונכשלים לאו דווקא בנגיעה אבל בשחוק וקלות ראש ואם את
לא מדבר עם בנים אז בכלל יהיה לך קשה והרבה אי נעימויות של לחץ חברתי, הבנים יצחקו עליך אפילו...

ש"ש דן וצפון- יח-כא אב

חיפה דרום יהודה וירושלים- כה-כח אב

שהכל תלוי באיזה גישה אתה מגיע למחנה.

אם אתה בא בגישה של "להכיר בנות"-אז אל תצא!!

זה לא טוב לך ולא טוב לאף אחת שתפגוש שם.

לעומת זאת אם תצא בגישה של -אני יוצא כדי להנות,כדי לטייל וכדי להעביר שבוע משמעותי וכיפי.אז ברור שתצא!

מניסיון,זה מחנה מטורף מלא בכיף ואם הייתה לי האפשרות לחזור אליו הייתי עושה אותו עוד 500 פעם לפחות!

ועוד קצת מהניסיון. אם לא תחפש במחנה בנות הקב"ה ישלח לך את הזיווג מהר יותר ומי יודע-אולי תפגוש אותה אפילו בסיירים

גם אם הוא לא בא מגישה לא צנועה מלכתחילה,אפשר ליפול,מלחץ חברתי,מאוירה ועוד (אני לא מכיר את המחנה,רק שמעתי עליו,אבל אני לא חושב שיש בגישה אפשרות לגדור היטב או למנוע התדרדרות חלקה,מעבר לכך שאם הבנות שם לא צנועות אז הוא יכול לעבור על איסורים בקלות).

אתה צריך להתייעץ עם רב שמכיר את מה שמתרחש שם(פותח השרשור,וכל המתלבטים).

הטוב ביותר שתתייעץ עם רב שמכיר את המציאות שם

אני לא אגיד שאין שם את הקטע של בנים ובנות אבל האמת שלא ראיתי בזה הבדל משמעותית בין זה לבין מחנות קודמים (זתומרת גם בהרא"ה ומעפילים היו כלמיני קטעים לא ממש צנועים). בקשר לשמועות אני לא יודעת- אני לא ראיתי. אני לא אומרת שלא היו דברים כי אין לי מושג. אני יודעת שממש ממש מקפידים על זה ולא ראיתי בן אחד מסתובב במאהל של הבנות באף לילה.

ובכלל לדעתי זה מחנה הרבה יותר ברמה (!!!!) מכל המחנות הקודמים. ואני מתכוונת מבחינה ערכית ודתית..

יש שם צוות מדרש מאוד פעיל- כאשר לכל עדה יש מדריך מהצוות בית מדרש שאיתה כל הזמן- בכל הטיולים (עושה הדרכות..) ובערבים - ועושה כל מיני הדרכות, שיחות ולימוד.. 

גם בשבת יש לימוד בקבוצות אחה"צ. 

בנוסף על כך יש מדי פעם בשבוע דברים של צוות בית מדרש שאפשר ללכת אליהם(אם אני זוכרת נכון) וגם סתם ככה אפשר ללכת אליהם וללכת ללמוד.. בקיצור מבחינה דתית-ערכית לדעתי הוא פי אלף יותר טוב משאר המחנות!!!! וכן גם לי היתה את ההתלבטות הזאת ואני כ"כ שמחה שיצאתי הוא באמת מחנה שנותן הרבה ערכים וזה פשוט מדהים!!!

היי!!

תשמועו, אני הייתי שנה שעבר בסיירים וממש ממש התלבטתי! כי ב"ה אנחנו כן סניף ושבט (הבנות )יחסית דוס אבל בכ"ז חברות שלי כן עם בנים ואני ממש לא!!!

ואני יכולה לומר שהקטע הזה שאיך שתסתכל ככה יהיה-ממש ממש נכון!!

אני לא הייתי לשניה עם בנים (כאילו, כן בארוחות וזה אבל לפי מה שאני זוכרת לא דיברתי איתם בכלל!!)

אז כן, זה אפשרי!! וזאת באמת באמת חויה שחבל לפספס אותה!! ואפילו אני שלא דיברתי עם הבנים וחברות שלי כן דיברו, נהניתי! כי יש תמדריכה, ורוב הזמן זה המסלולים וכו'..

ותמיד יש תחבר/ה שלא עם בנים או שסתם באותו רגע לא בא להם...

בקיצור, אם אתה מספיק חזק-מומלץ ממש!!

אם לא- אל תצא ! כי אני משערת שלבנים יותר קשה.. וגם באמת רמות הצניעות שם שואפות לאפס..(של 60 אחוז לפחות... וסליחה אם הגזמתי, זו הייתה הרגשתי)

אז מלא הצלחה בהחלטה!

אני לא יודע בקשר למה שאמרת על בנים במאהל בנות אבל במחנה הרא"ה היו המון בנות במאהל בנים ולדעתי זה לא מתאים לתנועה דתית

הייתי בסיירים לפני שנתיים.

להגיד לך שאין אנשים שנופלים שם?

זה לא נכון, אין מה לעשות.

יש אנשים שנופלים.

אני יודעת על זה רק ממה שסיפר לי מישהו מהשבט, אני אישית לא נתקלתי בכלום.

זה ממש תלוי באיזה גישה אתה בא, יש אנשים שבאים לשם בשביל בנות/בנים, יש אנשים שלא.

אם אתה לא יוצא בשביל זה, אין לך ממה לדאוג, ואתה לא צריך לפחד ליפול.

מחנה אחד המטורפים, אז אם אתה יוצא, תהנה מלא

עדיף לא להתעסק עם היצר הרע!

אני הייתי 3 פעמיים במחנה סיירים.

אני 3פעמיים במחנה הראה.

לצערי הרב מאוד בני עקביא כמה שזו מסגרת דתית וכו לא באמת מצליחה לשלוט על כל מה שקורה שם. ונכון יש עדה נפרדת וכו.. אבל האמירה אם אתה חזק תצא זו אמירה לא מדויקת כי אדם לא צרך להביא את עצמו לידי נסיון ולא לא אמרתי שאסור לצאת לרחוב. אבל כן בנים צריכים שלמור על עצמם.אם אתה יודע שללכת לקניון גורם לך להרהורים אז אל תלך. אוו שתלך לקנות את המש המסיום ותצא.. וגם לא לא יוצאיםבשביל הבנות רק כדי להנות ולהיות עם החבר'ה עדין! אין אפוטרופוס לעריות,לצערי הרב ההלכה היבשה לא מתירה את מה שהולך סיירים!

ותכלס בנינו מחנה הראה הוא פי 100 יותר מושקע ויותר מלא בדברים מסיירים בסיירים יש זמן מת מלא זמן מת..

אתה בן אל תכניס את עצמך לזה.אז מה שכולם יוצאים ויהיה כייף.. וגם עם תצא מחוזק מהסעודה שלישית זה לא שווה עם בת תגרום לך אפילו להירור אחד של עברה..

בהצלחה רבה..

אשמח לעזור...

תמיד יש סטיגמות על דברים כאלו,

אבל אני חושבת שאם יש סטיגמות אז כנראה שכן יש משהו כזה.

כל אחד שיעשה מה שהוא רוצה אבל שיזכור את זה בהצלחה חבר'ה

בפרספקטיבה של מבוגר שהיה שם

ממש לא

כללי דתיות ׃
א. לא למחנה קיץ
ב. לא להיסתכל ימינה שמאלה למעלה למטה
ג. לא אינטרנט חס ושלום
ד. בן לא ידבּר עם בת
ה. בת לא תדבּר עם בן
ו. הפרדה מוחלטת בן המינים
ז. לא לא לא ועוד לא
ח. ללמוד רק תורה
ט. לא לחשוב ולעשות מה שהרב הכי קיצוני אומר
י. לא לא לא....כיף? לא... ח״וש
כ. כשיהייה יותר כוח, להקים משמרות חוק...להעניש, להפעיל לחץ, לישבור כל סממן של קידמה
ל. עד החתונה נשים הן מוקצה  
מ. מה עוד החסרתי.... או כן......לא לא ולא

א. חיים יותר טובים ואיכותים.
ב. בעוה"ז ובעוה"ב.
ג. חיים זוגיים פי אלף יותר איכותים עם האישה למשך כל החיים!! ללא גירושין!
ד.ללמוד את התורה הקדושה(צריך להחזיק את העולם קיים איכשהוא לא?)

ה. הרב מעודד להסתכל ולהתבונן בהלכה, במקורות, ללמוד מחכמים שקדמו

 לך ולא לחשוב שאתה יותר חכם מהקודמים לך ויכול לקבוע דברים חדשים איך שנח לך ומתי שבא לך.

ו. כיף? בטח שיש כיף! אבל אצלנו זה לא המטרה בחיים!

ז. אין קידמה? רואם שאתה לא מבין...

ח. אגב גם מהחתונה נשים זה "מוקצה" האשה שלך היא המיוחדת בעולם ואין עוד

כמוה בכל היקום אז למה להכיר אחרות?

ט. מה עוד החסרתי....או כן......חיים איכותיים, נשמתיים, חיים שהיית מת לקבל!

רואים שהראייה שלך על היהדות מאוד רדודה. אתה מוזמן לשאול בכיף את האנשים

החביבים פה(ואותי כמובן..)...

בכל מקרה זה מה שכל אחד מהישוב שלי אומר, גם הדוסים יותר וגם הדוסים פחות...

באמת שזה תלוי בהחלטה שלך ושל החברים שלך (בתכלס, יוצאים למחנה כדי להתחזק ולהנות ביחד עם שאר השבט שלך).

גם בבי"ס היסודי שלי היו דברים בין בנים לבנות, אני והחברה (ואני כוללת בזה גם בנים) שלי החלטנו לא להיות בזה (למרות שכן דיברנו עם הבנים בהסעות, זה פשוט תלוי בגבול המוסכם, או גם הלא מוסכם, שהחברה המעורבת מקבלת על עצמה, כמו בכל חברה.)

אהבתי מאד את בנ"ע, אולם משבט מעלות הפסקתי לצאת למחנות. בשבתות הסניף היה נפרד, האווירה הייתה אחרת, כזו המאפשרת גם לדוסים ולדוסיות להרגיש בנוח... אולם במחנות האווירה לא הייתה משהו. החופש, המסלולים והנסיעות באוטובוסים (שלא תמיד היו נפרדים) וכו' היו רק חלק מהאווירה הכללית, המשוחררת, המתירנית יותר. גם ה"חבר'ה הטובים" פתאום פחות הקפידו. גם מי שרצה להקפיד, מצא עצמו בסיטואציות לא נעימות. למשל, לא פעם היו בנות שלבשו מכנסיים בתוך מאהל הבנות ופתאום ראו קבוצת נערים נכנסת...

בסך הכל אינני יודעת עד כמה שונה מחנה סיירים ממחנות אחרים (כאמור, לא יצאתי אליו), אבל מי ששומר על עצמו כדאי שלא יכנס לזה. אני יודעת, אני יודעת - אומרים שחבל, שדווקא במקומות כאלו צריך את ה"חבר'ה החזקים" שיבואו, יחזקו וירוממו את המחנה, אבל בפועל זה קשה. לא כולם, או יותר נכון הרוב לא בנויים לזה, ויש שבמקום לחזק נופלים בעצמם. כל אדם צריך לבחון את עצמו האם הוא ברמה מספיק גבוהה כדי ללכת "לחזק" מבלי שימצא עצמו נגרר ונופל למקומות לא לו.

אני אמנם כבר כמה שנים לא מעורבת בפעילויות התנועה (בכ"ז כבר בת 20...), אבל יש לי הרגשה שהמצב לא השתנה כ"כ מאז, ואם אכן כך הוא הדבר - מחובתי להזהיר.

ווואו חבר'ה תודה על כל התגובות

לקחתי את הקטע של אם אני חזק רציני ולא הולך להתחיל אם בנות

אבל אני לא יכול לתכנן שאני לא יתחיל עם בנות זה משו שאי אפשר לתכנן

ובסניף שלנו מדברים עם בנות ואיך אמרתם כולם נשמות אחד חד

אבל אני לא יודע אם אני יוכל להתגבר

חבר'ה אפשר שאלה קטנה

חבר סיפר לי שחברה שלו נכנסה להריון מהמחנה הזה והיא ילדה

ידוע שיש הרינות במחנה הזה זה גם שיקול קטן שכדאי לקחת שקשה לשמור ולא ליפול בו

שבוע טוב

זה מקרים נורא נורא נורא נורא נורא נורא נורא נדירים

אני יודעת על שמועות שמצאו מדריך ומדריכה באותו שק"ש, ועוד כמה, בכ"מ זה שמועות, וגם מי יודע אם ממזמן או לא?

בעיקרון האווירה של המחנה לא הגיעה לכזאת רמה מדורדרת....הסיכוי בע"ה הוא ממש אפסי 

בהצלחה  

זה אמיתי וזה קרה לחבר שלי. חזרנו מפעילות בלילה והוא גילה לראות בתוך השק"ש שלו

בן ובת.. וזה קרה לפני שנתיים בערך בכ"א באמת המקרים נדירים...

אבל אני לא מבין, גן נעול, אתה באמת חושש מזה שתכניס ילדה להריון?! אם זה החששות שלך

אז אל תצא בכלל! רוב מי שכתב פה חשב שהחששות שלך הם לדבר עם בנות, מראות לא צנועים, או אפילו

שמירת נגיעה אבל אם מיזה אתה חושש אז לא כדאי שתצא בכלל... 

יש אנשים שיוצאים בשביל זה אבל לפי השאלות שלך זה נראה שאתה לא מאותם אנשים אז

ממה אתה חושש?!

את הילדים שלהם לבנ"ע מאז שיצא הסרט "מדורת השבט"...  <צ, לגמרי>  (שלא תעזו לראות אותו!)

השאלה היא מי אלו החברה האלה, באיזה רמה דתית הם היו... (ותסלחו לי על סטיגמות שרק מי שפחות דתי נופל... אבל זה בד"כ כך וזה גם הגיוני שזה כך...)

האם החששות האלו באים ממקום שאתה מכיר את עצמך ואת המחשבות שלך, ולפיכך אתה מפחד שבאווירת המחנה אתה תיפול לגמרי? או שהחששות האלו באים רק ממקרים ששמעת על אחרים (כמו אמהות שחוששות לשלוח את הבנים שלהם לצבא כי יש חיילים שנהרגים שם...)?

עם כל הכבוד וההערכה, אין לי אמון בדברים האלה.

זה נשמע כאילו אתם דנים פה אם לצאת למחנה של גויים, ל"ע.

בני עקיבא היא תנועה ד-ת-י-ת.

ייתכן שהיו דברים מעולם, בעשרות השנים שבהם יש מחנה סיירים, אבל מדהים אותי איך יש כל שנה מישהו שכותב על השכן שלו/ חבר שלו/ מישהו מהסניף שלו וכו'.

לא, לא נראה לי שזה אמיתי.

וכן, הייתי במחנה לא פעם ולא פעמיים.

הצוות הבוגר בסיירים הוא צוות שב'אזרחי' הם ר"מים בישיבות. התוכניות הם עמוסות בתכנים שונים ומשונים, ואין הרבה זמן מת.

אם הייתם מסתובבים בלילה במחנה, הייתם אולי רואים קבוצות שיושבות ביחד, וכשהייתם מתקרבים הייתם רואים שהם שרים יחד שירי נשמה.

אז אנחנו לא נוציא דיסקים כי אולי ישמעו אותם בשלושת השבועות?

לא נייצר מוצרי חלב כי אולי מישהו יאכל אותם עם בשר?

בתנועה עדיין מאמינים ש'מחנה זה עניין רב תועלת'.

אני אצטט כאן את ההודעה שפרסמתי למטה.

ב. לא אני דיברתי על הריון (הסתכל שוב על הודעתי - היכן ראית הריון? כתבתי על אווירה שלדעתי לא מתאימה כ"כ). לא הייתי מפיצה הזהרה תחת עניין זה, ראשית- כי לא הייתי עדה לשום מקרה כזה, אלא הכל שמועות; שנית- כי גם אם שמועות אלו נכונות, הרי שהמקרים נדירים ביותר.

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.