יש שדכנים שלא מתרשמים טוב ממה שאת אומרת על עצמך, כי הם חושדים שאת מנפחת..חברות למשל יכולות להדגיש את מעלותייך, יורידו ככה כמה חבר'ה שלא מתאימים בכלל. הם עוזרים יותר מהמצופה לפעמים.

יש מציעים שאני מקבל מהם אוטומטית, כי ברור לי שהם יודעים מה מתאים.

ויש כאלו שלדעתם זה רעיון טוב, אבל הם לא בטוחים.

לא ככה?

הבירורים נותנים לך רק כיוון כללי על האופי של הבנאדם(דומיננטי יותר/שקט,שקול/יותר זורם ,החלטי/מורכב יותר וכו').אין כאן עיניין של תכונות טובות או לא.את יכולה לבדוק אילו תכונות אופי בולטות אצלו ולפי זה לדעת יותר על האופי שלו.

אם תראי שיש התאמה כללית באופי,כדאי לנסות,אם לא אז חבל על הזמן...

תלוי ברמת ההיכרות.אם מכירים טוב,לדעתי אין צורך לברר.ואם לא-אז כן.

זה בכלל לא ממקום של זלזול וחוסר הערכה.

לי יש רצון לשמוע הסתכלות נוספת על אותה אישיות,

במיוחד שהשדכן לא תמיד יודע לספר בפרטי פרטים.

נכון, בדר"כ חברים אומרים רק דברים טובים וכולם רק מנסים לשווק את "ההצעה".

אבל צריך לדעת לשאול את השאלות הנכונות ולשמוע גם בין השורות..

זה לא קל. אבל אפשרי.

היא לא בהכרח רעה לכולם..

יכול להיות משהו שאני ספציפית לא מתחברת אליו,אבל מישהו אחר כן..

ואני חושבת שזה נכון וטוב לשמוע חוות דעת על האדם מכמה זוויות (חברים,רבנים ועוד..)

**לא קראתי את התגובות של כולם,סליחה עם חזרתי על משהו**

א. לא תמיד צריך לסמוך על המשדך, ואם הוא לא מכיר אותנו מספיק, האם הוא לא יודע באופן מדוייק מה אני מחפש?

הממליצים בעיקר נותנים לנו רקע כללי על האדם, לא בודקים על פי הממליצים את התכונות לעומק, כי זה לא המטרה

המטרה היא לדעת שיש כיוון כללי שיכול להתאים ומצדיק פגישה

ב. כולנו חכמים, כולנו נכונים וכולנו יודעים את התורה

רוב הממליצים ישמעו די דומה על רוב הבחורים

זאת משום שהרוב, בנתונים הכללים די דומים

אם יש לך משהו שהוא מאוד חשוב לך, כדאי לשאול לשמוע

כדאי גם לשאול שאלות דומות אך נשמעות אחרת ולהצליב תשובות

ניתן גם לבקש שיספרו סיפור או יתנו דוגמא

וחשוב לדעת להקשיב, להקשיב באמת לממליץ, לראות מה הוא מספר ולמה הוא פתח בדברים אלו

ג. ממליצים שאומרים חצי אמת, לדעתי הם יוצרים לחבר שלהם (ולך) יותר נזק ממה שהם חושבים

כי אם לדוג' מישהי מחפשת (אני נותן בכוונה דוגמא חיצונית) מישהו שהוא מעל גובה 1.80 מטר, ואותו חבר הוא 1.5 מ' בלבד,

אם ישקרו, הם יגרמו רק נזק,

הרי אותו עניין יתגלה אצלו במוקדם או במאוחר

בנתונים חיצוניים זה יתגלה מהר יותר

בפנימיים זה יתגלה בשלב כואב יותר. 

עוד פגישה מבוזבזת, עוד רגש שנשרף.

חבל שלא כל הממליצים יודעים את זה.

ד. אבל בהחלט צריך לדעת לא לקדש את ההמלצות ובירורים, הן דבר שולי, הן נועדו בעיקר להצעות שאין הכרות טובה למשדך עם המשודכים.

ה. לפסול אדם על פי בירור זה קצת קשה, כי בכל זאת לא תקבלי נתונים כמו "הוא אנוכי וממש לא מתחשב בזולת" אבל על פי הדיבור על העניין הנ"ל תוכלי לדעת שאת הנושא הזה צריך לבדוק

שעליו צריך לשים דגש גדול יותר

בהצלחה

כשאני משדך אני תמיד מציע למיועד/ת לקבל ממני טלפון של "איש קשר", דהיינו חבר או חברה או מורה או רב של השידוך המבוקש.

לפעמים אני לא מכיר את המיועד/ת מספיק טוב, ולפעמים אני חושב שכדאי בכל מקרה לקבל חוות דעת נוספת עוד לפני הפגישה הראשונה, וכמעט תמיד זה עובד לטובה.

כמובן שגם אותו איש קשר יכול לשקר ולנפח, אבל אם את מגיעה עם שאלות מתאימות ונקודתיות (לא "נכון שהוא שקט ורגוע?" אלא "האם הוא שקט ורגוע?"- ככה שהוא לא ידע מה את מעדיפה ויענה בהתאם) ועם חוש ביקורת בסיסי, תוכלי ללהבין טוב יותר האם עם הבנאדם הזה את רוצה להפגש, או לא.

בתקווה שהצלחתי להסביר

וכבר פירטתי את דעתי בנושא ביותר משרשור אחד בפורום הזה. 

אם אדם לא סומך על המשדך - שאותו הוא בד"כ מכיר - למה שיסמוך על זר גמור?

אני משתמשת בכלי הזה כל הזמן

לא מתקשרת לכל העולם אבל כן מחפשת חבר אחד או משהו לדבר איתו? לעיתים גם משתמשת בזה במהלך הקשר.

יש הרבה דברים שקשה לי לדעת אם הם נכונים אובייקטיבית.

עד היום זה ממש עזר לי [לא שהצלחתי להתחתן בזכות זה אבל לפחות הצלחתי לא להתחתן עם האדם הלא נכון...]

לא לכל אחד זה מתאים

ולא לכל סוג קשר

אבל לי אישית זה סבבה, וגם לבנים שעשתי את זה כשיצאתי איתם.

כמובן שהכל במחשבה ובטקט.

ואם תאמרי שיש דברים שאת חושבת שהוא לא מגלה או שחבריו יוכלו לספק "עוד פרטים"-

כאן זה כבר לא שייך לשאול את חבריו.. כי

א. לא תמיד הם יודעים במדויק את כל פרטי המקרה

ב. לפעמים זה גובל בלשון הרע

ג. ישנם דברים שלא ראוי לשאוב מן החברים, בעוד שהצד השני לא מוכן לכך

אני הבחורה הכי ''מדברת'' שיש.

קשה לי להסביר איך ולמה אני בדיוק עושה את זה [וגם הרבה מחברותי.]

אבל כל אחד ומה שמסייע לו.

התכוונתי שכשעולה שאלה,

מדוע את לא משוחחת איתו על זה,

אלא מעדיפה את האופציה של לשוחח עם חבריו?!

בכ"א, שיהיה בהצלחה!

יש פחדים מסויימים בתחילת הקשר

שנובעים מזה שלא מכירים את הבחור-ה 

ואז מתלבטים אם להמשיך או לא,

זה מן מחסום רגשי כזה.

ואז זה עוזר לשמוע עליו מחברים אחרים,

לפעמים זה מרגיע,

ואז אפשר המשיך בקשר בלב בטוח יותר.

אני לא עשיתי אף פעם בירורים במהלך הקשר,

אבל כן עשו עלי,

וזה לא הפריע לי,

להפך זה עזר.

אין שום פסול בלהיתקשר לממליץ אחד או שניים.. לפעמים השדכנית היא דודה רחוקה,  שכנה שלא מכירה כ"כ טוב את הבחור\בחורה, או סתם שדכנית שבוחרת באקראי מתוך תוכנת מחשב..

 ממש עוזר לשמוע חבר טוב מעיד על אופיו של אותו אדם. האם הוא טיפוס ביישן או סגור, רמה דתית, סיגנון.

כמובן שצריך לעשות הכל בטוב טעם! 

אין כאן טובים ורעים,

מלחמת בני האור בבני החושך וכו'.

השאלה היא מה אני רוצה ומה מתאים לי.

יש הרבה מאוד תכונות שהן סובייקטיביות לחלוטין.

ואת זה אפשר ללמוד מהבירורים, ואפשר ללמוד הרבה...

בתנאי שיודעים איך לברר.

ניתן לך דוגמא:

בחורה שאוהבת לטייל במרחבי ארצנו.

זה טוב או רע?

יש בחורים שיתלהבו מזה.

ויש בחורים שלא.

סובייקטיבי לחלוטין.

זה עניין עובדתי שאתה יכול לאהוב או לא. 

סובייקטיבי זה "האם היא חברותית"? יש כאלה שיגידו שכן ויש כאלה שלא.

"האם היא חכמה"? 

דברים בסגנון. תכונות אופי שכל אחד יכול לומר לך עליה משהו אחר. אלה דברים סובייקטיבים - וההתרשמות שלך על הבחורה יכולה להיות שונה ממי שסיפר לך עליה בגלל שזה סובייקטיבי. 

בגלל זה, אי אפשר לברר אותם בבירורים. 

סובייקטיביות נובעת ממה שאתה חושב,

כלומר,

אם אני מקבל רושם מסויים בגלל מעשה מסויים,

אזי הרושם הזה הוא סובקייטיבי,

למרות שזו עובדה ולא תכונה.

בגלל שזה נובע ממה שאני חושב או מרגיש. (אתה מוזמן לעיין בספר של דיוויד יום)

לכן גם מעשה או עובדה,

יוצרים אצלך רושם.

ויכולים לעזור לך להחליט האם להיפגש עם בחורה או לא,

למרות שתקבל רק עובדות.

יש עובדות - הבחורה מטיילת חצי מהזמן ברחבי העולם = הבחורה אוהבת לטייל ומטיילת הרבה. עובדה. 

האם זה טוב או רע? זו התרשמות. 

גובה, גיל, עיסוק וכו' - עובדות. 

תכונות אופי - דעות. 

זה שבחורה רופאה, למשל, עשוי ליצור רושם מסוים. הרושם הזה (שהיא חכמה, אחראית וכו') - דעות. 

היא רופאה - עובדה. 

את כל העובדות ניתן בד"כ לקבל אצל המשדך. 

התרשמויות סובייקטיביות - של אחרים, ודאי כאלה שאתה לא מכיר - לא טובות יותר משלך. 

מקווה שהפעם הובנתי. 

שכמעט כל חברה שתברר אצלה,

תוכל להוסיף לך עוד עובדה.

שתוכל לעזור להתרשמות שלך.

(גם אם השדכן יודע הכל)

לא הגזמת קצת?

הבחורה הזו חיה כבר כמה שנים טובות,

ויש מעט מאוד עובדות לספר עליה?

לספר על המשפחה שלה?

ולא ממש מעניין אותי לשמוע על המשפחה שלה. על זה היא כבר תספר לי לבד. 

אותי מעניינת הבחורה עצמה, ואין הרבה עובדות אובייקטיביות שאפשר להגיד על אדם. 

מה החיסרון/הנקודה החלשה שלו/שלה?

הרי תמיד כולם חכמים, חמודים, יפים וכו'

זו ענ"ד.

אף אחד לא יתחיל לספר עליו דברים רעים. 

במקרה הכי גרוע, הוא ינסה להפוך את התכונות ה"רעות" שלו לטובות. 

על כל בן אדם אפשר לספר כמעט אינסוף עובדות,

וכולן אובייקטייות לחלוטין.

ומשפחה לא מעניין אותך?

משפחה מאוד משפיעה על הבחורה או הבחור.

עיסוק. 

מידת הקפדה על מצוות מסוימות. 

גיל. 

ו... (ואני לא מדבר על זה שבגיל 5 היה לו פצע בברך או שהוא אמר שלום לשכנה שלו לפני שלושה ימים...)

והמשפחה לא מעניינת - מעניין אותי איך היא השפיעה על הבחורה - אבל זה חלק ממה שאני אפגוש. 

אלא את מבררת על התכונות שלו..

לכל אחד חשוב משהו אחר ומפריע דברים אחרים..

ולשמוע על הבחור\ה מעוד אדם קרוב (חוץ מהשדכן\ית) זה חשוב!

ולא רק על תכונות-אלא בכלל על השאיפות, רצונות, אופי..

אני חושבת שעם כל כך הרבה בירורים בסוף באים עם יותר מידי מידע על הבחור שהולכים לפגוש ולהכיר. מה הרעיון בפגישות אם לא להכיר את האדם? גם ככה אף אחד לא ידע לענות לי על השאיפות והרצונות שלו, וגם אם כן - רוב הסיכויים שזה בכלל לא יהיה מדויק. לגבי האופי... ובכן, כל אחד יגיד על האדם דברים טובים, בסופו של דבר רק מהמפגש אפשר להכיר ולעמוד על האופי כולו, עם כל מרכיביו. אני לא אומרת, יש פעמים שכדאי לשמוע על ממליצים (מישהי שמציעה לבחורה "מישהו שנראה מתאים לך" וכיוצ"ב), אבל לעשות מזה עניין ולברר לפני כל פגישה - נראה לי די מיותר. בסה"כ, לא תמיד זה כ"כ נחוץ.

ועוד שאלה שמסקרנת אותי - אם אתם ממבקשי ההמלצות, איך תגיבו אם הצד השני לא יברר עם הממליצים שלכם עליכם? ולהיפך: אם אתם ממתנגדי ההמלצות, איך תגיבו אם השני ינסה לברר אם יש לכם ממליצים?

(הפעם אני מנועה מלהגיב, היות ואינני מתנגדת להמלצות או מחשיבה אותן במיוחד...)

זה תלוי מי משדך, אם זה אנשים שקרובים אלי אז אין לי יותר מדי צורך לעוד בירורים למרות שאני אוהבת לברר, לשמוע קצת יותר, להעלות את החשק שלי לצאת עם הבחור המיועד.

אם השידוך מגיע מאנשים שלא כל כך מכירים אותי או ששמעתי על הבחור משהו שקצת לא נשמע לי אני לא רואה שום סיבה לא לברר עליו. פשוט צריך לדעת אצל מי לברר ומה ואיך לשאול. מספיק מישהו אחד אמיתי.

אבל לדעתי זו חובה לברר. גם אם ההצעה נשמעת טוב והשדכן משבח אותה עד להונולולו, זה לא אומר כלום. ואפילו אם מה שהוא אומר זה נכון, מי אמר שהוא יודע מה מתאים לך?

את יודעת הכי טוב מה מתאים לעצמך, אז תתקשרי ותבדקי. אלא אם כן את רוצה לצאת סתם ולהישחק. לא מומלץ

כולם אומרים דברים טובים, ברור.

אבל מהתכונות הפחות טובות, שיש לכולנו, אפשר ללמוד לא מעט על אדם.

אם למשל יגידו לך , בעדינות כמובן, שהוא מתעצבן בקלות, יכול להיות שזה יותר חשוב מאשר שהוא חרוץ, וחכם ומצחיק וכו'.

לא שצריך לשמוע את כל הדברים הרעים, אבל אם את כבר מבררת ובודקת, אז כדאי לקבל תמונה שלמה של האדם.

צריך ללמוד ממה שלא אומרים לך, כי לא יגידו לך דברים רעים בבירורים. ולשאול את השאלות והאנשים הנכונים..
אם לא מציינים איזשהו תכונה שהיא מאוד חשובה יכול להסתבר מכך , וכמובן לא חייב, שיש איזשהו בעיתיות..

חשוב גם לדבר עם רבנים/יות מורים/רות ולא רק חברים וחברות, 

ובכללי חשוב לברר, לא אומרת חקירות שב"כ. במיוחד אם הצעה הגיע ממשהו שלא כ"כ מכיר אותך
מניסיון פעם יצאתי עם משהו בלי לברר בכלל ואחר כך הסתברו לי דברים לא נעימים...

אני ביררתי.

קיבלתי גם דברים טובים וגם לא. בכיתי המון על הרע,

כי ממש רציתי אותו.

אחרי התייעצויות. דיברנו.

וזהו. התחתנו...

והיום יש

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך