אז ככה:
אני זקוקה למשפט כדי לכתוב אותו למישהי בערך בת גילי שעבדתי איתה השנה.
כדאי שהמשפט יהיה קשור לפרידה, כדאי שיהיה יהודי (או שאמר אותו יהודי) אך לא דתי מדי.
אפשר שהמשפט יביע הערכה, אך לא יותר מדי כדי שלא יראה מוגזם.
בטוחה שיש חיה כזאת, אנא עזרו לי למצוא אותה!
תודה רבה!
כמו פר"ח או משהו..
משהו בסגנון שהדרכנו יחד.
מה עם "אילן אילן במה אברכך"?
נמשיך לחכות לחיה הזאת...
אוף, זה נעשה דחוף... 
לחיים
של יצירה,
זאת היא
הנקודה העליונה
שאנחנו חייבים
לשאוף אליה,
אנחנו מוכרחים להרים דגל
של יצירת קודש
של מפעלים טובים
הקרובים לנו
בפינו ובלבבנו
חיים המביאים
ברכה ותועלת
לנו ולעולם כולו.
(מאמרי ראיה, עמוד 49)
ואז להוסיף משהו בסגנון של שתזכי/נזכה ל ______ בלה בלה בלה..
אגב, הקטע הזה לקוח מספרון חביב שנקרא לראי"ה תהילה, יש שם הרבה קטעים גם על חינוך-אם תרצי עוד-בכיף 
אבל אני צריכה משהו יותר ברור, כי היא לא דתיה...
נשמור את זה לפעם אחרת.
ואשמח למשפט קצר.
ושוב תודה! (גם על ההקפצה
)
בכל מקרה אין לי כ"כ רעיונות
אבל אולי למשיהו יהיה רעיון
משפט שמביע הערכה על ההשקעה.
עדיף שיהיה קשור למסירות ולהשקעה.
"שלח לחמך על פני המים".. [וכו']?
את הקטע עם הנר?
לא זוכרת איך זה הולך, משהו עם נר שאפשר להדליק ממנו הרבה נרות והאור שלו לא נחלש...
אם מישהו יימצא - אשמח.
זה משהו של הרב קוק.
המדליק נר מנר
הנר דולק וחברו אינו חסר"
(במדבר רבה, פרשה י"ג,)
וממש ממש תודה רבה לך!!!
ממש השקעת.
אני ממש מעריכה את זה.
תודה!
אומנם לא יהודיים, ואולי גם לא מתאימים, אבל בכדי לפחות לנסות
הכרת תודה היא מהדברים הפשוטים אך רבי העוצמה שבני אדם יכולים להפנות אלה אל אלה (רנדי פאוש)
אין דבר ראוי להערכה יותר מהניסיון לטעת אושר בחיי הזולת. ( רוברט באדן פאוול)
השקעה בידע תמיד משלמת את הריבית הגבוהה ביותר.( בנג'מין פרנקלין)
המצוינות היא מידת הרצון, השאיפה למצוינות היא מידת ההשקעה, והשמים הם הגבול.
החיים לא יוכלו למצוא סיבות לקיים את עצמם, לא יוכלו להיות מקור להוקרה הדדית הגונה, אלא אם כן יגמור אומר כל אחד ואחד מאתנו להעניק להם את הסגולות הללו. (פרנק הרברט)
חלקם אפילו יהודיים
למרות שהוא החליט לשמר את השם הפלצני הזה תרתי משמע 
ממש ממש תודה! מעריכה.
אשמח לדעת איך הגעת אליהם.
עכשיו אני בבעיה אחרת - איזה לבחור?...
על זה נאמר - שאלה יהיו הצרות שלנו
וה-4 לא ברור
בפרשה הם היו בחברון.
לא בקרית ארבע.
קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך
3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?
חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים
יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?
כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.
כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף
@משה אולי תרצה להשתמש בזה
בגיל 20+
הכיוון יותר סמלי, עד 100 ש"ח.
כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם
חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד
עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')
אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב
נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו
תודה💖
העניין שלו
זה הבעיה עם בנים,
לבנות הכי קל לקנות מתנות
בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?
לקנות לו בהקשר הזה
הוא די רגיל, טיפה חנון...
מעבדת AI
ארון תקשורת לAI
שרת אחסון לAI
קפיץאחרונהספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא
תודה על הרעיונות🙏
ספר עם פתק החלפה.
אבל זה באמת לפי האדם...
נראה לי שאני אשים את השיר הזה כחתימה שלי... או בפרטים האישיים...
מה ההורים שלכם עשו בשבילכן כשיצאתן לשירות לאומי?
מחפשת רעיון למתנה, ערב פרידה או משהו אחר לציין את האירוע.
וגם, אני תוהה אם בנות עדיין הולכות לשירות עם תיקי ענק, שפעם בזמני היו המאפיין של בנות שירות. בטח עברו מאז המזוודות, לא?
(פשוט תוהה מה לקנות לבת שלי).
אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).
וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...
איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.
בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.
יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.
מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.
מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.
אם יש שם מזרן נוח? נקי?
כנ"ל שאר הדברים.
ואם הכל טוב שם
מה היא אוהבת?
יש לה תחביבים?
ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה
זה נראה לי פינוק נחמד
* אין להזדהות ברשתות החברתיות כעובד *** אלא באישור וגם אז יש לשמור על שיח מכבד.
* ובשום מקרה אין לכתוב דברים בשם החברה, זה תפקידו של הדובר
נראה לי אני מתפטר
לא הכל חומרי בעולם הזה
סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.
סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.
מה עדיף?
ידע?
טיולים?
חיבור להתיישבות?
חקלאות?
אני בדיוק מתלבט בעניין
ומסעות
זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ
מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)
יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר,
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.
סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.
אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים
אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע
אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה
ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות
אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.
(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)
ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד
על מה אתה מתלבט?
אתה אוהב לשאול שאלות, אה?
יותר מלשתף בעצמך😏
לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.
גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.
איראן: תקפנו בסיסים אמריקאים בחריין
