וגם זה תלוי על מי אתה נופל.

יש בנות שיזרמו עם זה ויש שלא.

רק לקחת בקלילות כל תגובה.

אולי היא תשפוך עליך קיתון של חינוך ו"כמה שזה לא ראוי",

אולי היא תשתף פעולה יפה,

ואולי היא תגיד שהיא בכלל מאורסת..

פשוט קח בחשבון את כל האופציות..

אבל- סחתיין על האומץ.

• "היי סליחה אפשר לשאול אותך משהו?"

    "חחח כן"

   "אני מסתכל עלייך כבר כמה דקות וואלה בא לי להכיר אותך יותר, נשמע לך?"

• "סליחה את יודעת איזה אוטובוס מגיע לאיזור גילה, לטרמפיאדה שם?"

   "כן....הסבר בלה בלה בלה"

   "וואי תודה. (חיוך נחמד לא יזיק) את מהאיזור שם?"

   "לא, נסעתי שם לחברה לא מזמן"

   "אז איפה את גרה?"

    וכו' וכו' וכו'..........

לא חסרים ראיונות, חסר האומץ.

"להציע בספונטניות"?....

אתה רואה מישהי: את מסכימה לצאת איתי?...  וודאי שזה לא צנוע - ואם היא נורמלית, היא תזרוק אותך מיד.. (אני לא אומר שאין חריגים של "מעשי ניסים" של טביעת-עין מיידית משני הצדדים. אבל בדרך-כלל..)

אבל אם יש לך סיבה להניח שזו מישהי שיכולה להתאים, אפשר בעדינות להיכנס בשיחה.

אם רואים שזה "הולך", אז אפשר בטאקט לשאול אם אפשר מבחינתה להמשיך אח"כ. אולי לתת קצת פרטים מי מכיר אותך, כדי שלא תחשוש וכד'.

מה?!?!?!?!?!?!?!

ויצא מזה דוד וכל המלכים.

ויפגשו בתחנה המרכזית החדשה,

היא לא הייתה חייבת "להתחיל"

אם אנחנו לא יעקב אבינו ללמוד ממנו בדבר הזה, למה אי אפשר לטעון גם בעניינים אחרים שאנחנו לא יעקב אבינו ללמוד ממנו?

לא כי אולי לא כל הפרטים מתוארים ולא משום שיכול להיות שאותה מציאות לא תקפה עבורינו ועוד..,שאלה הלכתית צריך לברר ע"י תלמידי חכמים וגדולי ישראל.
 

[אגב, הוא ידע שהיא בת-דודו. ומודגש בגלל "אחי אימו". ועי' דברי הרמב"ן שם]

אבל אם כבר כתבת - אפשר להתפשר: אם מישהו בעל רוח הקודש, יראה ברחוב מישהי שהוא יודע שהיא אשתו - ש"יתחיל" (רק שישים לב שגם לה יש רוה"ק, אחרת היא עלולה להעיף אותו..)

שהוא ידע שזה הזיווג שלו משמיים

אתה צריך לשאול רב,ואם זה אפשרי (אינני יודע) אז באיזה אופן וצורה.

בהצלחה !

להציע לצאת זה לא תמיד בעיה של "מה" (כי להציע לצאת זה לא דבר רע) אלא לרוב בעיה של "איך" (הצעה שנעשית באופן לא ראוי היא הבעייתית)...

אז שאלת 'האם זה צנוע'?

אם אתה יודע "איך" זה לא בעיה ואפילו מבורך.. אבל אם אתה לא יודע "איך" זה יכול בהחלט להיות לא לעניין (צניעות באמת קשורה לזה?!)

בלי קשר, אם תחשבו על זה.. הכרות בשידוכים היא מצב אידאלי, היא אילוץ של המציאות.. מי שיכול להכיר בדרך אחרת (ופה שייך לערב את עניין הצניעות) שיבושם לו

תכלס לפעמים זה כ"כ מייאש לסמוך על חסדי האנשים ועל שיקול דעתם, אולי אני מחפש חן מיוחד שיפתח את ליבי, ואם ראיתיהו ברחו לא חבל לנסות לזרום בצניעות?

אחרת ה"חן" הזה עלול לנסות לזרום ממך והלאה...

תנסה, תשאל אותה, וזהו.

תאמין לי אתה תרגיש יותר טוב - אם תשאל אותה והיא תגיד לא.

מאשר לא תשאל, ולא תדע לעולם.

אם הוא ישאל עם קצת "הקדמה", בשכל,

והיא תגיד כן?...

ואז אולי הוא כן ידע בִשביל "לעולם"..

אם אתה מכיר אותה אפילו מעט מאוד,

או שיש לכם מכנה משותף כלשהו,

זה צנוע.

אם זה סתם בשוק אוטובוס וכו'.

זה לא צנוע.

השכל הפשוט שלי אומר: אדם שאתה לא מכיר- מה הדברים שיגרמו לך להתחיל לדבר איתו??? כמעט ורק בגלל המראה החיצוני?

אתם אומרים שזה הכרחי וכל זה, אבל ממתי זה נהפך להיות הבסיס להכל?

"יופי, היא נראת טוב, אפשר להתחיל איתה, ונראה אם היא עם האישיות/תורניות/בהשקפות מה שאני מחפש. מקסימום גרמתי לה לפתח ציפיות שווא ולעוד שחיקה...." (מן הסתם אין לי מושג מה באמת עובר לכם בראש... אבל זה מה שאני חושבת..)

אני אפילו רואה בזה זילזול... כאילו, זה מה שיש לי להציע וזהו!

וכן להיפך.

אחרי הריקוד של הישיבה בחתונות מגיעות הצעות...

כי אני יודע לרקוד - אז יש לי בלה, בלה, בלה ועוד קצת בלה.

כאן: "יש גם איזשהו חן, תחושה פנימית לגבי האדם...תכונות שהוא משדר( עדינות, רוגע,שמחה, הארת פנים, התלהבות..)"

כל זה מאוד חשוב, ברור, אבל כשאתה מחפש מה שאתה רוצה לעצמך כדי לבנות חיי נישואין ומשפחה- אתה מחפש תכונות מסויימות, השקפות מסויימות, לא? זה לא משהו עיקרי וחשוב שאנחנו תמיד מקפידים לשאול ולברר? 

עבורי כן..

ואגב לגבי ההצעות שבאות אחרי חתונות (למען החידוד בלבד)- זה לא רק איך שאתם רוקדים, פשוט שהבנות כמעט תמיד יודעות מאיזה ישיבה אתם... (נדיר שזה לא ברור מהרגע שהחברה שלנו הודיעה שהתארסה..) וישיבה זה הרבה יותר מאיזה טרמפיאדה אני עומדת ובאיזו שעה! לא כן? ושוב- זה לא שעכשיו זה כן מוצדק בעיניי...

שב"ש

כן דברים מהותיים, אבל לא ממלא לדעתי את כל הבסיס. מעבר לחן וכל התכונות שהוא יכול לשדר בחיצוניות, זה ממש לא מספיק כדי להתחיל עם הבחור/ה. כי כמו כשאנחנו מקבלים הצעה ואנחנו שואלים על גיל, שאיפות כלליות לעתיד, השקפות... אז איך עכשיו נסתפק מההתרשמות מהחיצוניות בלבד?

אני מבינה שמה שקורה זה סוגשל תעוזה ו"יאללה, אולי זה זה, יש לי אינטואיציה.." אבל אם חושבים על זה עוד טיפה, זה יכולהיות ממש לא מחמיא לבחורה שבגלל זה התחלת איתה.... (היא מודעת לזה שאתה לא יודע עליה כלום!)

ישמצב שאני עדין לא ברורה... אפשר עוד לדסקס בפרטי

במסכת תענית

<יומרני משהו..>

לבנים - "אסור" זה לא צנוע, לבנות - "יש צד להקל" ואף תחשב לאמיצה וכו'...

וברצינות, לבנות באמת יש יתרון בעניין מצד הבינה היתרה שהקב"ה חנן אותנו בה..

איזשהי אינטואיציה פנימית שקולטת את הפְנים שמעבר לפַנים שבאדם שמולי ומזהה מקצת מאופיו.

ואחרי הכל, זה גם מאוד תלוי בסיטואציה עצמה.. סתם לדוגמא - מסכימים איתי שבנסיעה ארוכה באוטובוס אפשר לזהות קצת איזה בן אדם עומד מולך? מהרגע שעלה לאוטובוס, דרך הטלפון לאמאבא, לאנשים שהוא קם בשבילם, ועד הרגע שירד מהאוטובוס וזרק לנהג משפט שעשה לו את כל היום..

וכן, צריך גם טאקט..

בנים עם חוש, שלא הולכים שולל אחרי החיצוניות בלבד - מבחינים לא פחות (ולעיתים גם לבנות עלולה להיות לא רק "בינה יתרה" אלא גם קצת פנטזיה יתרה..).

ההבדל הוא אולי, שבת בעל-כרחה תעשה את זה בטאקט.. הרי היא לא תאמר: תגיד, יש מצב להיפגש?....  כי היא "תמות מבושה" קודם. ולכן, היא ממילא תגלגל שיחה קודם..  גם חלק מהבנים זה כך. ויש כאלה שכדאי להציע להם כך - שיהיה יותר סיכוי.

[וככלל, זה נכון שלעיתים אפשר לראות על האדם מ"טביעת עין" כיוון ששווה התענינות. רק שצריך להביא בחשבון, שיתכן שאח"כ יתברר אחרת לגמרי, ובמקרה כזה - לא להיתפס להנחה-הראשונית.  כמו כן, צריך גם אם נפגשים, להתענין אח"כ כמו שמתענינים כשמקבלים הצעה, במי מדובר וכו'..  לכתחילה, אם מקבלים הצעה שיודעים עליה פרטים מראש - יש יתרון, וזה יותר "בטוח" ומסודר. אבל קורה שפוגשים בדרך אחרת...  צריך זהירות, טאקט, שכל, ולא להיסחף סתם. זה משהו יותר "חריג" לענ"ד]

גם אם בחור פותח בשיחה, אני מ"המייבשות"..

ועוד, שהאמירה הראשונה היתה חצי בצחוק (ולכן כתבתי אח"כ 'וברצינות'...)

עיקר דבריי היו על העניין של האינטואיציה הפנימית שיש באשה..

בבחינת 'אשה מכרת באורחים יותר מהאיש' http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t386934#4646076

מי מהבנות היתה מיבשת. ומי היתה זורמת? כבובן מדובר באדם שנראה פוטנציאלי?

אם הוא היה מתנהג כמו ערס מצוי/שחקן מהסרטים ומתחיל ישיר בשאלות כמו-אבא שלך גנן? מה את אומרת, את ואני בדייט? או בכוונה מתיישב לידי/מולי. יש מצב שהייתי אומרת לו שלא בא בחשבון וממליצה לו בחום שייכנס לעוד מס' שנים בישיבה, ללמוד הלכות צניעות.. אבל אם הוא לא היה פונה ישירות אלא בעקיפין..(פתק/חברה), הייתי מעריכה את זה וזורמת.

אבל שיהיה בצורה יפה, להתחיל לדבר על משהו לא קשור ולזרום משם

חוץ מזה בשביל מה יש לבייני"שים עט בכיס ;) (לחיילים כנראה צריך להוסיף את זה בפק"ל ולסטודנטים ממילא יש).

ד.א. [ניצלו"ש] תובנה ממוצש"ק, לכל אלה שחושבים שימצאו את אהבתם/ן בתחבורה ציבורית:

שתדעו לכם שזה ממש קשה, לבנות לא דתיות אם מישהו על מדים זה אחלה, היא פשוט צריכה לראות את הדרגה ולפי זה לעשות הערכה לגיל שלו, אבל מה תעשה בת דתייה, איך היא תדע את הגיל של העומד מולה ? לכן>> צה"ל צריך להוסיף דרגות לפי השיעור שבו אנשים התגייסו-

שיעור ב' - 2 ספרי תנ"ך פתוחים, שיעור ג' -3 וכו' וכו'..

(אם כבר עושים שינויים בצבא ומכניסים את פטורי חוק טל אז שיעשו שינויים קלים גם בדרגות).

לא עולה על דעתי דרך קלאסית שבן יתחיל איתי (ויציע לי לצאת איתו- לא בקטע של יתחיל איתי בגסות...), ואני לא אהיה בהלם מהתעוזה- במובן השלילי.

אם זה היה נעשה בצורה מכובדת ונורמלית ממישהו שהיה איתי

כמה זמן (טרמפיאדה, אוטובוס) ולא חלף על פני ברחוב,

והיה נראלי מתאים-

אין לי בעיה. (למרות שאני דוסית מאוד והכל..)

ברור שאם אפשר עדיף דרך שיחה אז הייתי זורמת

וכשהייתי מחליטה שלא פשוט הייתי עונה יותר קונקרטי ולא ממשיכה להתגלגל עם זה ,

וגם הבחור יוצא פחות מובך מאשר כששואלים ישירות..

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.