וגם זה תלוי על מי אתה נופל.

יש בנות שיזרמו עם זה ויש שלא.

רק לקחת בקלילות כל תגובה.

אולי היא תשפוך עליך קיתון של חינוך ו"כמה שזה לא ראוי",

אולי היא תשתף פעולה יפה,

ואולי היא תגיד שהיא בכלל מאורסת..

פשוט קח בחשבון את כל האופציות..

אבל- סחתיין על האומץ.

• "היי סליחה אפשר לשאול אותך משהו?"

    "חחח כן"

   "אני מסתכל עלייך כבר כמה דקות וואלה בא לי להכיר אותך יותר, נשמע לך?"

• "סליחה את יודעת איזה אוטובוס מגיע לאיזור גילה, לטרמפיאדה שם?"

   "כן....הסבר בלה בלה בלה"

   "וואי תודה. (חיוך נחמד לא יזיק) את מהאיזור שם?"

   "לא, נסעתי שם לחברה לא מזמן"

   "אז איפה את גרה?"

    וכו' וכו' וכו'..........

לא חסרים ראיונות, חסר האומץ.

"להציע בספונטניות"?....

אתה רואה מישהי: את מסכימה לצאת איתי?...  וודאי שזה לא צנוע - ואם היא נורמלית, היא תזרוק אותך מיד.. (אני לא אומר שאין חריגים של "מעשי ניסים" של טביעת-עין מיידית משני הצדדים. אבל בדרך-כלל..)

אבל אם יש לך סיבה להניח שזו מישהי שיכולה להתאים, אפשר בעדינות להיכנס בשיחה.

אם רואים שזה "הולך", אז אפשר בטאקט לשאול אם אפשר מבחינתה להמשיך אח"כ. אולי לתת קצת פרטים מי מכיר אותך, כדי שלא תחשוש וכד'.

מה?!?!?!?!?!?!?!

ויצא מזה דוד וכל המלכים.

ויפגשו בתחנה המרכזית החדשה,

היא לא הייתה חייבת "להתחיל"

אם אנחנו לא יעקב אבינו ללמוד ממנו בדבר הזה, למה אי אפשר לטעון גם בעניינים אחרים שאנחנו לא יעקב אבינו ללמוד ממנו?

לא כי אולי לא כל הפרטים מתוארים ולא משום שיכול להיות שאותה מציאות לא תקפה עבורינו ועוד..,שאלה הלכתית צריך לברר ע"י תלמידי חכמים וגדולי ישראל.
 

[אגב, הוא ידע שהיא בת-דודו. ומודגש בגלל "אחי אימו". ועי' דברי הרמב"ן שם]

אבל אם כבר כתבת - אפשר להתפשר: אם מישהו בעל רוח הקודש, יראה ברחוב מישהי שהוא יודע שהיא אשתו - ש"יתחיל" (רק שישים לב שגם לה יש רוה"ק, אחרת היא עלולה להעיף אותו..)

שהוא ידע שזה הזיווג שלו משמיים

אתה צריך לשאול רב,ואם זה אפשרי (אינני יודע) אז באיזה אופן וצורה.

בהצלחה !

להציע לצאת זה לא תמיד בעיה של "מה" (כי להציע לצאת זה לא דבר רע) אלא לרוב בעיה של "איך" (הצעה שנעשית באופן לא ראוי היא הבעייתית)...

אז שאלת 'האם זה צנוע'?

אם אתה יודע "איך" זה לא בעיה ואפילו מבורך.. אבל אם אתה לא יודע "איך" זה יכול בהחלט להיות לא לעניין (צניעות באמת קשורה לזה?!)

בלי קשר, אם תחשבו על זה.. הכרות בשידוכים היא מצב אידאלי, היא אילוץ של המציאות.. מי שיכול להכיר בדרך אחרת (ופה שייך לערב את עניין הצניעות) שיבושם לו

תכלס לפעמים זה כ"כ מייאש לסמוך על חסדי האנשים ועל שיקול דעתם, אולי אני מחפש חן מיוחד שיפתח את ליבי, ואם ראיתיהו ברחו לא חבל לנסות לזרום בצניעות?

אחרת ה"חן" הזה עלול לנסות לזרום ממך והלאה...

תנסה, תשאל אותה, וזהו.

תאמין לי אתה תרגיש יותר טוב - אם תשאל אותה והיא תגיד לא.

מאשר לא תשאל, ולא תדע לעולם.

אם הוא ישאל עם קצת "הקדמה", בשכל,

והיא תגיד כן?...

ואז אולי הוא כן ידע בִשביל "לעולם"..

אם אתה מכיר אותה אפילו מעט מאוד,

או שיש לכם מכנה משותף כלשהו,

זה צנוע.

אם זה סתם בשוק אוטובוס וכו'.

זה לא צנוע.

השכל הפשוט שלי אומר: אדם שאתה לא מכיר- מה הדברים שיגרמו לך להתחיל לדבר איתו??? כמעט ורק בגלל המראה החיצוני?

אתם אומרים שזה הכרחי וכל זה, אבל ממתי זה נהפך להיות הבסיס להכל?

"יופי, היא נראת טוב, אפשר להתחיל איתה, ונראה אם היא עם האישיות/תורניות/בהשקפות מה שאני מחפש. מקסימום גרמתי לה לפתח ציפיות שווא ולעוד שחיקה...." (מן הסתם אין לי מושג מה באמת עובר לכם בראש... אבל זה מה שאני חושבת..)

אני אפילו רואה בזה זילזול... כאילו, זה מה שיש לי להציע וזהו!

וכן להיפך.

אחרי הריקוד של הישיבה בחתונות מגיעות הצעות...

כי אני יודע לרקוד - אז יש לי בלה, בלה, בלה ועוד קצת בלה.

כאן: "יש גם איזשהו חן, תחושה פנימית לגבי האדם...תכונות שהוא משדר( עדינות, רוגע,שמחה, הארת פנים, התלהבות..)"

כל זה מאוד חשוב, ברור, אבל כשאתה מחפש מה שאתה רוצה לעצמך כדי לבנות חיי נישואין ומשפחה- אתה מחפש תכונות מסויימות, השקפות מסויימות, לא? זה לא משהו עיקרי וחשוב שאנחנו תמיד מקפידים לשאול ולברר? 

עבורי כן..

ואגב לגבי ההצעות שבאות אחרי חתונות (למען החידוד בלבד)- זה לא רק איך שאתם רוקדים, פשוט שהבנות כמעט תמיד יודעות מאיזה ישיבה אתם... (נדיר שזה לא ברור מהרגע שהחברה שלנו הודיעה שהתארסה..) וישיבה זה הרבה יותר מאיזה טרמפיאדה אני עומדת ובאיזו שעה! לא כן? ושוב- זה לא שעכשיו זה כן מוצדק בעיניי...

שב"ש

כן דברים מהותיים, אבל לא ממלא לדעתי את כל הבסיס. מעבר לחן וכל התכונות שהוא יכול לשדר בחיצוניות, זה ממש לא מספיק כדי להתחיל עם הבחור/ה. כי כמו כשאנחנו מקבלים הצעה ואנחנו שואלים על גיל, שאיפות כלליות לעתיד, השקפות... אז איך עכשיו נסתפק מההתרשמות מהחיצוניות בלבד?

אני מבינה שמה שקורה זה סוגשל תעוזה ו"יאללה, אולי זה זה, יש לי אינטואיציה.." אבל אם חושבים על זה עוד טיפה, זה יכולהיות ממש לא מחמיא לבחורה שבגלל זה התחלת איתה.... (היא מודעת לזה שאתה לא יודע עליה כלום!)

ישמצב שאני עדין לא ברורה... אפשר עוד לדסקס בפרטי

במסכת תענית

<יומרני משהו..>

לבנים - "אסור" זה לא צנוע, לבנות - "יש צד להקל" ואף תחשב לאמיצה וכו'...

וברצינות, לבנות באמת יש יתרון בעניין מצד הבינה היתרה שהקב"ה חנן אותנו בה..

איזשהי אינטואיציה פנימית שקולטת את הפְנים שמעבר לפַנים שבאדם שמולי ומזהה מקצת מאופיו.

ואחרי הכל, זה גם מאוד תלוי בסיטואציה עצמה.. סתם לדוגמא - מסכימים איתי שבנסיעה ארוכה באוטובוס אפשר לזהות קצת איזה בן אדם עומד מולך? מהרגע שעלה לאוטובוס, דרך הטלפון לאמאבא, לאנשים שהוא קם בשבילם, ועד הרגע שירד מהאוטובוס וזרק לנהג משפט שעשה לו את כל היום..

וכן, צריך גם טאקט..

בנים עם חוש, שלא הולכים שולל אחרי החיצוניות בלבד - מבחינים לא פחות (ולעיתים גם לבנות עלולה להיות לא רק "בינה יתרה" אלא גם קצת פנטזיה יתרה..).

ההבדל הוא אולי, שבת בעל-כרחה תעשה את זה בטאקט.. הרי היא לא תאמר: תגיד, יש מצב להיפגש?....  כי היא "תמות מבושה" קודם. ולכן, היא ממילא תגלגל שיחה קודם..  גם חלק מהבנים זה כך. ויש כאלה שכדאי להציע להם כך - שיהיה יותר סיכוי.

[וככלל, זה נכון שלעיתים אפשר לראות על האדם מ"טביעת עין" כיוון ששווה התענינות. רק שצריך להביא בחשבון, שיתכן שאח"כ יתברר אחרת לגמרי, ובמקרה כזה - לא להיתפס להנחה-הראשונית.  כמו כן, צריך גם אם נפגשים, להתענין אח"כ כמו שמתענינים כשמקבלים הצעה, במי מדובר וכו'..  לכתחילה, אם מקבלים הצעה שיודעים עליה פרטים מראש - יש יתרון, וזה יותר "בטוח" ומסודר. אבל קורה שפוגשים בדרך אחרת...  צריך זהירות, טאקט, שכל, ולא להיסחף סתם. זה משהו יותר "חריג" לענ"ד]

גם אם בחור פותח בשיחה, אני מ"המייבשות"..

ועוד, שהאמירה הראשונה היתה חצי בצחוק (ולכן כתבתי אח"כ 'וברצינות'...)

עיקר דבריי היו על העניין של האינטואיציה הפנימית שיש באשה..

בבחינת 'אשה מכרת באורחים יותר מהאיש' http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t386934#4646076

מי מהבנות היתה מיבשת. ומי היתה זורמת? כבובן מדובר באדם שנראה פוטנציאלי?

אם הוא היה מתנהג כמו ערס מצוי/שחקן מהסרטים ומתחיל ישיר בשאלות כמו-אבא שלך גנן? מה את אומרת, את ואני בדייט? או בכוונה מתיישב לידי/מולי. יש מצב שהייתי אומרת לו שלא בא בחשבון וממליצה לו בחום שייכנס לעוד מס' שנים בישיבה, ללמוד הלכות צניעות.. אבל אם הוא לא היה פונה ישירות אלא בעקיפין..(פתק/חברה), הייתי מעריכה את זה וזורמת.

אבל שיהיה בצורה יפה, להתחיל לדבר על משהו לא קשור ולזרום משם

חוץ מזה בשביל מה יש לבייני"שים עט בכיס ;) (לחיילים כנראה צריך להוסיף את זה בפק"ל ולסטודנטים ממילא יש).

ד.א. [ניצלו"ש] תובנה ממוצש"ק, לכל אלה שחושבים שימצאו את אהבתם/ן בתחבורה ציבורית:

שתדעו לכם שזה ממש קשה, לבנות לא דתיות אם מישהו על מדים זה אחלה, היא פשוט צריכה לראות את הדרגה ולפי זה לעשות הערכה לגיל שלו, אבל מה תעשה בת דתייה, איך היא תדע את הגיל של העומד מולה ? לכן>> צה"ל צריך להוסיף דרגות לפי השיעור שבו אנשים התגייסו-

שיעור ב' - 2 ספרי תנ"ך פתוחים, שיעור ג' -3 וכו' וכו'..

(אם כבר עושים שינויים בצבא ומכניסים את פטורי חוק טל אז שיעשו שינויים קלים גם בדרגות).

לא עולה על דעתי דרך קלאסית שבן יתחיל איתי (ויציע לי לצאת איתו- לא בקטע של יתחיל איתי בגסות...), ואני לא אהיה בהלם מהתעוזה- במובן השלילי.

אם זה היה נעשה בצורה מכובדת ונורמלית ממישהו שהיה איתי

כמה זמן (טרמפיאדה, אוטובוס) ולא חלף על פני ברחוב,

והיה נראלי מתאים-

אין לי בעיה. (למרות שאני דוסית מאוד והכל..)

ברור שאם אפשר עדיף דרך שיחה אז הייתי זורמת

וכשהייתי מחליטה שלא פשוט הייתי עונה יותר קונקרטי ולא ממשיכה להתגלגל עם זה ,

וגם הבחור יוצא פחות מובך מאשר כששואלים ישירות..

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.