בנים לא נושכים

ועכשיו בנימה רצינית יותר,

דבר ראשון, מזל טוב על סיום השירות

את מתחילה כרגע תקופה חדשה, תקופה שהייתה שונה מכל השנים עד עכשיו

עכשיו את קצת יותר חופשיה, את אדון לעצמך, וכ גם בעולם הדייטים

איך מתחילים?

מדברים עם חברות שקצת יותר מנוסות, שואלים אותן אם יש להן משיהי שנראה להם מתאים

אם לא,

ממשיכים לעוד ועוד חברות

אפשר לבקש מעוד גורמים, כמו רבנית קרובה, אולי מחנכת.

הככל הוא, שהצעות אף פעם לא הזיקו

לפעמים גם דודה שולה יכולה למצוא לך את החתן

אם כן, מצויין

בכללי ובגדול,

אחרי שמציעים לכם ואתם מסכימים, ניתן להחליף טלפונים של אנשים ממליצים (בטח שמעת על זה פעם, אז אני לא פירוט, במידה ותרצי פירוט, מוזמנת לשאול)

הוא מתקשר אלייך, אתם קובעים איפה שבא לכם להפגש.

נפגשים, יושבים ומדברים

לא חייבים לדבר על משהו מסיים, זה פתוח לכל נושא שאת חושבת שהוא מתאים.

למחרת הוא צריך להקשר אלייך ומחליפים רשמים מהפגישה ומחליטים האם מעוניינים להמשיך או לא.

שיהיה הרבה הרבה בהצלחה.

בהתחלה הכל קצת מפחיד, אבל שמגיעים לגשר רואים שזה לא נורא

אמונה, ובלי לפתח ציפיות-לקבל הכל באהבה.

לדעת שכולם עמדו במעמד הזה ובלחץ של הדייט הראשון,

ובעז"ה תצליחי למצוא את המיועד מהר, בקלות ובשמחה!

תשקלי טוב טוב אם את באמת מוכנה,

זו לא החלטה כ"כ פשוטה.

אבל אני מפחדת

זה גישה בריאה מאוד,

את מבינה שחתונה זה עניין שמצריך הרבה אחריות.

וזאת הסתכלות נכונה.

הייתי מודאג, אם לא היית חוששת, ונפגשת בכיף בלי לחשוב יותר מידי..

בואי נאמר שבאופן תאורטי קסום בעזי"ת,

הקשר הראשון שלך יוביל לחתונה,

ותוך בערך שנה וחצי יהיה לך ילד,

את מוכנה לזה?

את רוצה את זה?

לא שזה לא נכון, אם היא מתחילה לצאת עכשיו, נכון, בתיאוריה יכול להיות לה ולבן-זוגה ילד בעוד שנה וחצי! (אפילו פחות).

חייבים להחשיב את זה ולדעת שבעיקרון זה מה שהולך לקרות, בע"ה.

אבל לחשוב שעכשיו היא צריכה להיות מוכנה? זה מלחיץ מאוד! כי מי באמת מוכן עכשיו למשהו שאין לו מושג מה זה באמת?!

יש לך מושג כמה תחושת הביחד היא זו שמרוממת ונותנת כוחות??

שוב- לא בונים על זה, לא אומרים: "עכשיו אני לא מוכנה אבל עם בעלי אני אהיה סופר-וומן".

לדעתי צריך לדעת שזו המון אחריות, כן ללמוד על זה (ספרים על זוגיות וכמובן על חינוך-אפילו שזה נשמע רחוק יותר)- בקיצור לרצות את זה ולשאוף לזה.

ב"הצלחה!!!!

אתה מכיר ספרים טובים על זוגיות?

ב. אני לא הכי בקיאה, כרגע אני קוראת/לומדת את הבית היהודי של הרב שמחה כהן והוא ממש מדריך לגבי מליוני מצבים בחיים (שזה גם עוזר, אגב, לקשרים על כל הסביבה לאו דווקא לבן-זוג). זה בנושאים מאוד ברורים וזה קליל.

שמעתי הרבה המלצות על הספר של הרב בלייכר 'שכינה בינהם'!

ב"הצלחה ושב"ש

של הרב יצחק גינזבורג. כתוב בספה פשוטה ומובנת 

אפשר להשיג אותו בדברי שיר

אצלי הכי בשימוש זה 'שכינה ביניהם' של הרב בלייכר, ו'דרך אמונה בחרתי' של הרב מוטי הס..

(יש מי שיגיד לך שהספר השני הוא לביינישים בלבד..אבל את מי זה מעניין? )

איזה סגנון בעצם את מחפשת? יש ספרים שמדברים ברמה ממש פשוטה ופרקטית, ויש כאלה שמלאים באידיאלים וברעיונות עליונים...

אני מחפשת ספר טוב שיכין אותי לכל התקופה הזאת של היציאות וגם אחרי זה לחיים עם בעלי בעז"ה.

חינוך ילדים? אני מעדיפה לשמור את זה ליותר מאוחר.

כבשה כבשה

צריך לדעתי להתחיל עם הפרקטית, ואחרי זה לבנות אידאלים

א. לדעתי כדאי לפנות לשדכנית, כבר בגיל הזה. לא למליון, מספיק לאחת שתיים. למה? כי אצלנו יש תפיסה של "זה יבוא", מהחברים, וכו', אבל לצערינו זה לא תמיד בא... כמובן שה' מביא את הזיווג מהמקום שהוא רואה לנכון, אבל למה להתבחבש, ולחכות ולהתבאס, אם את באמת רוצה?

השדכנית שהכירה בינינו היא מדהימה (ידועה גם), ואני יודעת שאצלה נרשמים גם בחורים ובחורות מגיל 18!!

אני גם יודעת שבארגון "ישפה" יש מאגר גדול מאוד, והם שואפים להגיע למצב שבו כל בחור ובחורה בגיל 18-20 ירשמו אצלם. ככה, כבר מההתחלה.

אולי זה נשמע קצת מאיים -"שדכנית". לי יש חברות שבעוד בגיל 28 אמרו "מה? שאני אלך לשדכנית?" כאילו זה משהו מוזר, מיועד לרווקים מזדקנים, וכד'.

אז לא. בחברה שלנו, שבה אין מערכת מסודרת לשידוכים כמו שיש אצל החרדים ב"ה הרבה מתחתנים בעזרת חברים, וגם הרבה מאוד לא. לדעתי  האישית כדאי, ברגע שאת אכן מחליטה שזה רלוונטי, להירשם.

יש כמעט לכל ישיבה שדכנית, אם את מחפשת ראש מסוים של ישיבה מסוימת, ויש גם שדכניות כלליות. אני לא אומרת להיכנס לאטרף, אבל אם את נרשמת אצל שדכנית או שתיים שאת חושבת שיש מצב שאכן יציעו לך מישהו רלוונטי- מה טוב.

ב. סליחה על האריכות. ספרי הדרכה זה טוב, אבל לפעמים זה יוצר ציפיות לזוגיות שלא עומדות במבחן המציאות, ואז יש אכזבות ותסכולים. "מה, זה לא צריך להיראות ככה, בספר כתוב אחרת"...

אז יש מקום פשוט להיות עצמך, להקשיב לעצמך ולבן הזוג, ולזרום עם מה שמרגיש ונראה נכון.

ואצלנו בציבור, למרבה הצער, חברים וקרובים לא מספיק מתאתצים להכיר לך

אם עד היום נתקלת בבחור שנראה לך, תוכלי לבקש מצד שלישי להפגיש ביניכם...

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.