בס"ד
דבר תורה לפרשת חוקת
מבוסס על "מעט מן האור" של הרב חנן פורת זצ"ל
בפרשתנו אנחנו קוראים את פרשת מי מריבה. הפרשה סתומה עד מאוד ורבים הם הפרשנים החולקים אחד על השני על מהותו של חטאו של משה רבנו ע"ה.
בשמה פרקים, הרמב"ם אומר ששורש חטאו של משה רבנו היה הכעס: “וחטאו, ע"ה, כאשר נטה אל הכעס באומרו: “שמעו נא המורים”. דקדק עליו ה"י שיהיה אדם כמוהו כועס בפני קהל ישראל” (שמונה פרקים, ד'). הרמב"ן דוחה את הסבר זה בחריפות רבה: “הוסיף הבל על הבלים! שהכתוב אמר "מריתם פי", שעברו על דברו, ואמר "לא האמנתם בי", שלא האמינו בו. אין בעונש בעבור שכעס”. איך ייתכן שחטאו של משה רבנו הוא הכעס, הרי הכתוב במפורש תולה את החטא באימון של משה ואהרן להקב"ה.
רש"י מציע טעם אחר: “שלא ציווה אלא "ודברתם אל הסלע". שאילו דברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים: מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דיבורו של מקום – קו"ח אנו” (רש"י במדבר כ, יא-יב). לפי רש"י, הטעם הוא שמשה הכה את הסלע במקום לדבר אליו כפי שציווה הקב"ה. ואף כנגד הסבר זה הולך הרמב"ן: “מאחר שציווה "קח את המטה" יש במשמע שיכה בו, ואילו היה רצונו בדיבור בלבד, מה המטה הזה בידו? ואין הנס גדול בדיבור יותר מההכאה, כי הכל שווה אצל הסלע”. הקב"ה בעצמו אומר לקחת את המטה, אז למה הוא ציווה את זה? ומה כ"כ משנה לסלע שמכים אותו או מדברים אליו?
כנראה שהאמת נמצאת איפשהו בין פירושו של רמב"ם לפירושו של רש"י. אפשר להגיד שעיקרו של החטא הוא שהוא הכה את הסלע כדברי רש"י, אבל חומרתו נובעת מכעסו – כפי שמסביר רמב"ם.
שמשה מכה את הסלע או שהוא מדבר אלין, זה לא משנה את גודלו של הנס, אבל לעיני העם יש הבדל גדול בין מכה לדיבור: כדי להבין את ההבדל הזה, יש לחזור אחורה תכף אחרי יציאת מצרים. בפרשת בשלח, העם מבקש מים, ואז מצווה הקב"ה להכות את הסלע במפורש: “הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם, ויעש כן משה לעיני זקני ישראל”. (שמות יז,ו).
ישנו מדרש (ילקוט שמעוני על פרשתנו) שמביא את המשל הבא: “כשנער קטן, רבו מכהו ומלמדו, כיוון שהגדיל – בדיבור הוא מייסרו. כך אמר הקב"ה למשה: כשהיה סלע זה קטן הכית אותו, אבל עכשיו ודברתם אל הסלע”.
הצור או הסלע הם מעין משל ללב האבן של העם. ביציאת מצרים, העם היה עם של עבדים, ועם כזה יותר מבין מכות מדיבור: “לא בדברים יווסר עבד” (משלה כט, יט). עם שכזה לא בשל כדי להבין שפת הדיבור, אלא שפת הכוח. אבל אחרי שנים רבות במדבר, אחרי שהדור שיצא ממצרים התחלף עם דור חדש שייכנס לארץ, דור שלא ראה את שעיבור מצריים וכל ייסוריו אלא שראה ענני כבוד ועבודת ה' במשכן יש צורך בשפה אחרת. אומנם, עדיין יש מטה, עדיין יש את אפשרות של מכות, אבל היא עדיפות אחרונה. קודם לכך יש לדבר, לעודד... גדול מי שעובד את הקב"ה באהבת ה', ממי שעובד אותו רק מיראה.
שבת שלום!
