אישתי מ-בול-ג-נתזיויק

 

אי אפשר, אני טובע בבלגן ובליכלוך!

יש לה מלא מידות טובות ויתרונות אבל יש לנו 3 ילדים, היא בקושי מסדרת (היא באמת עובדת קשה בבית עם הילדים) ומייצרת הרבה בלאגן. רק מניחה את השקית הזאת פה, את הבגד הזה שם ואני לא רוצה לדבר על המטבח והסירים ושאריות האוכל.. ובמקלחת שערות על הרצפה ועל המיטה שלנו פרורים.. טוב, הבנתם.

אני בא מבית מסודר נעים ונקי. סדר בבית - סדר בראש.

היא 'ירשה' את התכונה הזאת מהבית שלה וזה משגע אותי

 

מדבר איתה, מסביר לה - לא קולטת.

נראה לי שהיא פשוט לא מכירה צורת חיים אחרת..

 

ניסיתי לעשות לפחות אי של שפיות, שתהיה פינה אחת בבית מסודרת, אבל זה רק גורם למלחמות ונזק וכרגע היא 'כבשה' גם את המעוז הזה.. אני מציץ ומסתכל לשניה כרגע ויש שם לפחות 15 חפצים לא קשורים

 

מה עושים?

תסדר בעצמךהביצה שהתחפשה

בס"ד

 

אם אין אני לי- מי לי

 

ואולי תוך כדי היא תלמד

ולך יהיה סדר בראש- כהגדרתך

אל תדון את חברך עד שתגיע למקומואנונימי (פותח)


בלאגן~moriya~

אני מאוד מבולגנת.

עובדת משרה מלאה בבית חולים

בלי עין הרע יש ילדים בבית ואנחנו כבר לא גרים במוזיאון.כך תבעסה בסבבה 

ותסייע לה בלי סוף שהיא כבר תבין מעצמה.

דוגמא אישית 

וואו איזה עצובאורה.
עבר עריכה על ידי אורה. בתאריך י"ב תמוז תשע"ב 17:49
עבר עריכה על ידי אורה. בתאריך י"ב תמוז תשע"ב 17:25

אני כמעט בוכה.. איזה חוסר יחס יפה מצידך.

 

אם היית יודע כמה עמל זה 3 ילדים בבית..

איזה מקסימה היא שהיא יוצרת איתם.. ולכן יש בלאגן ולא שולחת אותם לצהרון עד 4 ואז בייביסיטר ולישון

 

גם לי יש 3 ילדים בלי עין הרע.. ואני יודעת כמה עבודה זה.. עד שאת מסדרת.. הוא בילגן.. והם לא רובוטים .. הם ילדים.

 ברוך ה' יש שעת סדר ולרוב אני מצליחה לסדר לבעלי אבל! הוא עוזר לי המון עם הילדים והסדר

 

  וב.

בעלי מעולם לא ניגש בזלזול כזה.. של מובן מאליו לעמל שלי.. ומה עם הסדר? אם הוא היה ניגש ככה לא יודעת אם הייתי מצליחה לסדר.. הכמות כוחות נפש לעשות משהו שהבעל לא מעריך היא סוחטת..

תקרא ספרים בנושא. העידוד של הבעל הוא טחנת אנרגיה.

תתמקד כמה היא כן נותנת לדוג' תדמיין שהיא תפסיק לתת גם את ההשקעה בילדים.. תתייסר בזה.. ופתאום תפתח עיניים ,וואו היא נותנת את זה.

 

אם היית יודע כמה היא משקיעה.. וואו טיפול בילדים זה קשה.. זה עבודה שאת כל הזמן בעירנות , לא צפויה ועם בני אדם לא עם מחשב. והיא נותנת לך ילדים שמחים , בריאים בנפשם..

 

צדיק אחד ברך את בנו של רשב"י, ששולחנך יהיה הפוך (שיהיה לך ילדים.. סתכל על זה ככה ).

סתם גישה של בעל, בעלי אמר לי בצחוק.. את מצליחה להשתלט על הבית? (אחרי לידה אני לא מצליחה) זה מראה שצריך להיות פה עוד ילד.. כדי שהבית יהיה מבולגן (:  (יעני ברכת הצדיק כזה.) זה היה בצחוק.. אבל זה מרגיע שככה הוא יסתכל על בית מבולגן.. זה נותן לי לעשות את הדברים מהקשבה לכוחות שלי ולא מכפייה.

 

*סתם שאלה מה תחום השייכות שלך לנישואין.. עובד, לומד ,חוזר הביתה ואז..

כאילו נשארת רווק , גם רווק חי ככה..אלא אם כן אתה עושה את זה כלומר לומד/ עובד מחולי אהבה לאשתך

תנסה להיות נשוי במשהו אחד לפחות.. משהו אחד שאתה עושה מחולי אהבה לאשתך, קצת להכיל קצת לזכור שאתה 50 מתוך 100 קצת לזכור שיחד אמיתי.. הוא לא בלשרת אותך אלא בלהתחבר מתחת לפני השטח לאהוב.. ולהכיל את השני

 

 

 

מסכימה עם רוח התגובות כאןאנונימי (פותח)

גם אני אמא לשלושה ילדים ועובדת משרה מלאה,

בוא נאמר שעיקר הפרנסה של הבית תלוי בי...

( בעלי עובד, אבל לא בעבודה קבועה ומרוויח פחות ממני )

 

הרבה פעמים הילדים מבקשים ממני דברים שהם לא מעיזים לבקש מאבא שלהם,

וזה יוצא שאני המענה היחיד שלהם בנושאים אלו,

שלא לדבר על כך שבגלל הלידות הצפופות חסרים לי ויטמנים בגוף וכו' ..

ושלא לדבר על כך שב"ה רוצים עוד ילדים....

 

בקיצור - יוצא שהאישה היום פשוט קורסת:

עובדת קשה בשביל הפרנסה ובנוסף צריכה להיות אמא ,

והאמן לי שילדים מבינים טוב מאוד שאבא זה לא אמא והם ממשיכים

לדרוש מהאמא את מה שהם צריכים מאמא.

ובנוסף - הגברים רוצים שהאישה שלהם תתפקד כאישה.

 

עכשיו תנסה להעמיד את עצמך במקומה ותדמיין....

קשה לי להאמין שתצליח להתחשב באשתך עם גישה כזאת.

 

אם אתה יכול לעשות משהו בבית - תעשה בעצמך.

אם אתה אוהב ילדים ורוצה עוד - עיין שוב בברכה של הצדיק לבנו של רשב"י ( כפי שכתבה אורה )

וואני מניחה שאתה  מבין מה זה אומר.

ולגבי אשתך -  מסכימה מאוד עם מה שאורה כתבה.

בהצלחה.

חשבתם אוליאנונימי (פותח)

להיעזר במנקה.

אם יש אפשרות כלכלית זה יכול להוריד מכם את המתח.

בכל אופן -

גישה שיפוטית כשלך לא מועילה.

הרי חז"ל כבר אמרו אל תדון אף אדם עד שתגיע למקומו.

חה! איזו קואליציה!זיויק

תודה רבה בכל אופן

 

ביצה שהתחפשה - ברור שאני מסדר אבל זה לא כוחות.. 

 

אורה - נראה לי שקצת הפלגת ולקחת את זה למקמות נוגים מדי. הזוגיות ב"ה שלנו נפלאה! אני מאד מרוצה מהבחירה  ,אישתי נפלאה! (איפה ראית שלא?) והיא גם מאד שמחה בבעלה. אל תחששי לאהבה שלנו.

 

בנושא הזה אני לא מצליח להבקיע את חומת ההרגל.

 

תסכימי איתי לנתון היבש שיש משפחות מבולגנות ויש כאלה מסודרות.

לא לגיטימי לרצות שביתי יהיה מסודר?? שתהיה לפחות מודעות לזה? לדעתי זה בסדר גמור.

מה עושות משפחות עם ילדים שהבית שלהם נקי? רבים על זה? משתגעים? לא תמיד.

אם זה באמת היה בא על חשבון הענינים המהותיים  - זאת היתה בעיה

 

אבל דעי לך שלאשתי יש בעל (=אני) עם אפס ביקורת כלפיה, שמרים אותה לעננים בכל מיני תחומים

וגם מקבל הרבה בחזרה.

 

אנונימי - אני עושה המון. וגם היא. אני מדבר על מניעה ולא על הוספת עוד עבודה בבית.

אנונימי 2 - כאמור אני סטודנט כרגע והיא עקרת בית אז אין את האופציה. בעתיד בע"ה זה יהיה הכרחי כנראה. תודה.

ויותר חשוב, איפה ראית גישה שיפוטית? מעניין את/ה מוזמן להציג את הבעיה בגישה שונה, אולי אלמד משהו. ואם לדעתך אין בעיה אז לא השתכנעתי...

 

 

 

לא יודעתאורה.

אולי רק לי צורם.. הצורת דיבור עליה.. ולא משדרת over כבוד והכלה

 

אישתי מ-ב-ולגנת

 

וכל צורת הפירוט של הבית לא היתה נשמעת פצצת כבוד עליה

 

מדבר איתה מסביר לה-לא קולטת סורי לא נשמע בעל מבין ורך

 

אם אשתך תראה מה שכתבת בטוח היא תיפגע.. לא כי ביקשת עיצה.. אלא הצורה שהצגת אותה

 

לגבי הזוגיות שלכם.. אל דאגה אני לא דואגת.. (אתה מבין שזה לא מה שיושב לי בראש)

אלא ביקשת עיצה..

ובנישואין לרוב העיצות הן ..תקן את עצמך לפני שאתה רץ לתקן את השני.

זה המפתח לאושר...

או כמאמר הרב דסלר  ברגע שתתחילו לדרוש.. אושרכם מכם והלאה.

 

 

 

^^^^^אנונימי (פותח)
אני אנונימי 2אנונימי (פותח)

הגישה השיפוטית ניכרת במה שכתבת בייחוד בזה שתארת שזה דומה לבית שבו היא גדלה,

שאתה מדבר איתה וכ' שהיא כובשת....

זיויקהביצה שהתחפשה

בס"ד

 

לא באתי לדון אותך, זה לא ענייני ולא תפקידי.

אמרתי שאם זה מפריע לך, תסדר אתה

 

אולי היא באמת לא מגיעה לזה...

 

לי יש רק ילדה אחת בנתיים, ב"ה, ותוך כדי לימודים אינטנסיביים יש מטלות בבית שאני לא מגיעה אליהן.. ותוך כדי תיאום ציפיות עם בעלי יש דברים שהוא אחראי עליהם. כי אין, אני לא מלאך, מה לעשות...

 

חוצמיזה, מי שבלאגניסט מטבעו, [ואני אחת כזו...] קשה מאד מאד לשנות אופי. יכול להיות הרצון הטוב והכל אבל בתכלס... זה קשה מאוד.

אז באמת, עזור לה. אל תרד עליה [ואתה לא- נראה שאתה מכבד אותה- תמשיך כך], ותזכור שהיא באמת משתדלת אבל זה קשה מאוד. ובטח עם ילדים ועבודה זה פי כמה.

 

 

בהצלחה

עניין של עבודה עצמית.אלזה

גם מי שמאחר כפייתי מתקשה מאוד, אבל שיעבוד על עצמו. בשביל זה באנו לעולם הזה, לתקן. 

תלוי באיזה קצב.הביצה שהתחפשה

בס"ד

 

יש כאלה שהצעדים שלהם מהירים

יש כאלה שהצעדים שלהם איטיים

ויש כאלה שהצעדים שלהם מדודים

 

כולם מתקדמים

השאלה איך
 

ויש כאלו שלא יטרחו בכלל לקחת את העניינים לצומת ליבאלזה

ם.

 

אני באמת לא שופטת. אי נשואה חמש וחצי שנים ורק לאחרונה הנושא נכנס לליבי, אבל אני יודעת איך זה שבשלב מסויים הוא כבר מפסיק לבקש כי הוא רואה שהדברים נופלים על אזניים ערלות, ואיך זה שלפעמים הוא נענה בחוסר סבלנות של "מה אתה רוצה? כל היום הייתי עם הילדים!" הוא כ"כ בא לקראתי, הוא עובד כ"כ קשה, לא מתלונן בכלל על זה שהוא מפרנס יחיד וגם לא מרשה לי להרגיש אשמה, אז למה אני לא יכולה להקדיש חצי שעה עד שעה בערב אחרי שהם הולכים לישון כדי לתקתק קצת? למה שאעדיף להתבטל בערב מאשר לנקות? ומה עם הבקרים הריקים בהם הילדים במסגרות? 

לא יודעת, מניסיוני המר בנושא, אין דבר העומד בפני הרצון. נכון, לפעמים צריך לשבור לא מעט שיניים בדרך, אבל אלו החיים, וזה לא נוגע רק לארגון הבית. לא אמרתי שהיא צריכה להיות עקרת הבית המצטיינת שבבקרי שישי יושבת עד 11 בבית קפה עם החברות אחרי שהבית מוכן ומתוקתק לשבת כבר מיום חמישי בבוקר ולשבת מוזמנים עשרים אורחים, כי אני רחוקה בעצמי כרחוק מזרח ממערב מסיטואציה כזאת וגם לא מבינה מה העניין להגיע לזה, אבל לפחות את הבסיס... 

אל תעלב אבל הגישה נראתה שיפוטיתארלט

כי לא מספיק הדגשת את העשייה והעבודה עם הילדים, שמה לעשות גורמת בלגאן.. והדגשת מאוד את הבלגאן.

לא נראה לי שעיקר הבעיה היא הבית של אשתך וההרגלים בו, אלא חוסר כוחות וסדר עדיפויות בו הילדים חשובים מן הבית.

זה לא נשמע שהוא מזלזל..רעות3000

זה נשמע שבאמת קשה לו, גברים שמתרגלים לסדר משתגעים בבלאגן..

אני נשואה שנתיים לבעל מתוקתק, ואני התחתנתי יותר מבולגנת ממבולגנת,

ועד לפני חודש רק בעלי היה מסדר,

פיתאום הוא נהיה עסוק, וכבר לא יכול לסדר, ולא יאמן שאני התחלתי לסדר, כי כבר התרגלתי לסדר,

וקשה לי לחזור לבלאגן.

ולכן העיצה הפשוטה והרגילה שאני כל כך מסכימה איתה:

אם אתה באמת אוהב אותה ורוצה להנות כל חייך,

פתח לה את האפשרות לחיות בבית מסודר, אני חותמת לך שהיא תשתנה...

ב"הצלחה

אני עפה לסדר, בעלי צריך לחזור..

תודה רבה לרעות3000אנונימי (פותח)

תודה רבה לך כל מלה פנינה...

אני לא אוהבת את השיפטויות של כולכםמאמע צאדיקה

אמנם אין בבית שלי עדיין בלגאן של 3 ילדים... אבל אני בעצמי תורמת-בלגאן לא קטנה ...

 

כל הכבוד לך שאתה מתחיל בחיובי- יש לה מידות טובות, היא מגדלת את הילדים שלהם, אתה רואה ומשקף כמה היא עובדת קשה

אתה רואה גם שזו נק' שקשה לה עוד מהבית שלה- כלומר זה משהוא שקשה לה יותר מתק' של עומס...

 

הניסיון שלך להתחיל לעשות אי של שפיות- זה ניסיון יפה

אבל קצת צריך לדייק אותו- לדעתי

אם זה גורם למלחמות- כנראה מישהוא מרגיש קצת "כיבוש"

זה פינת השפיות המסודרת שלי, כמה עמלתי עליה, למה "אתם" מקלקלים לי?

אתה יכול להכנס למחשבה אחרת-

זה פינת הסדר ושפיות שאני תורם לבית, שגם אשתי תוכל לשבת שם ולתפוס כמה דק' סדר בבית ובחיים (ובראש ובלב...) והכוונה שזה יהיה נק' של אור שתפיץ לכל הבית יותר רוגע, יותר סדר

ואתה מוכן כל הזמן לתחזק את המקום הזה- כל היום לעשות עליו עבודת מידות חדשה, כל יום להכניס בו עוד סדר שפיות ואור- כדי שיהיה כוחות מחודשים להקרין לכל הבית

 

כל הכבוד שאתה מנסה לדבר איתה

אם היא לא קולטת- כנראה שיש פה עוד משהוא... ניסית גם להקשיב?

לשאול אותה- מה את מרגישה על זה? איפה זה יושב בחיים שלך?

 

פיתרון טכני שיקל עליכם- באמת להביא עוזרת פעם בשבוע

וגם לסדר את הבית בצורה שלכל חפץ יש מקום- גם לחפצים קטנים- הרבה מתלים\ סלסילות\ מגירות, מספיק מקום במדפים....  ושהם מסודרים הגיוני לפי השימוש בחפצים

 

אם היא רוצה- היא מוזמנת |בשמחה!| לבוא ונתן לה טיפים לסדר מלוא היד והניסיון

(לא נראה לי שייך לתת לך שתעביר לה.... או שנתן לך ותקראו ביחד?)

גם אני בלאגניסטית רצינית, ואני רואה שזה מבאס אותו.אלזה

הוא גם מנסה להגיד לי יפה, אבל בתכלס? אני מרגישה שאני כל היום רודפת אלרי הבלאגן שלהם. אנחנו חיים בקופסת גפרורים קטנטונת וזה מ-זה קשה לי עם זה. מה גם שהילדים כמובן תורמים, ואולי אני סזתם מרגישה מסכנה, אבל הבלאגן שהם יוצרים הוא מעבר לנורמה, כי הגדולה לדוגמא- כל פעם שמתעצבנת, היא באה ומבלגנת את כל הסלון. בימים האחרונים אנחנו עובדים איתה על העניין הזה באופן מעמיק, אבל זה עדיין ככה, ועכשיו לדוגמא הבית נראה מהפכה. 

דבר כואב נוסף הוא שבעלי קצת התקלקל בגללי, ובחודשים האחרונים אני אוספת אחריו לא מעט בלאגן, ואני אפילו לא יכולה להתלונן כי הוא המפרנס היחיד בבית ועובד מסביב לשעון. 

 

ואגב, באתי מבית של אמא שתמיד ספרת בגאווה איך שכשהיינו קטנים היא היתה שוטפת את הבית כל יום (וגם מוציאה את המים החוצה כדי שהשכנות יראו איזו עקרת בית למופת היא...), ושכשהקטן שלי מפיל המון פירורים על הרצפה אני רואה בעיניים שלה מבט מבואס וזה כמובן גורם לי לרוץ להביא את המטאטא ולהעלים ראיות. 

 

בכל אופן, הגעתי למסקנה שהפתרון הוא קצת לאמץ את הרעיונות של אמא- אז לדוגמא בעניין הכלים אני כבר שנים עוטבדת על עצמי בכוח לא ללכת לישון עם כלים בכיור, וזה בתכלס הכי קל כי זה גם מבאס רצח לקום בבוקר ולראות מטבח מלוכלך. כל השאר- קשה לי מאוד, אבל בימים האחרונים אני מנסה לגרום לעצמי לארגן קצת את הבית כל ערב אחרי שהם הולכים לישון, הדבר שמקשה עלי בהמשך הביצוע הוא שבשמונה בבוקר כבר לא נשאר זכר מהסדר. הילדים לא צריכים להתאמץ כ"כ הרבה... 

השיטה של "פליי לידי" זה דווקא לשטוף כלים בבוקרמענטש לאכט

דבר ראשון על הבוקר- לנקות את הכיור במטבח

ככה יש לך סיפוק-מידי על הבוקר, והתחלה של סדר לכל היום

 

(תגגלי לחפש עליה- יש לה רעיונות טובים!)

כן אבל...אלזה
עבר עריכה על ידי adidi24 בתאריך י"ב תמוז תשע"ב 22:26

זה עוד יותר סיפוק בבוקר לקום בבוקר ולראות מטבח מבהיק.... 

 

ומוסיפה אחרי חיפוש בגוגל- איזו אשה מגניבה, עם אחלה רעיונות, בעיקר למשמעת עצמית. ממליצה לכותב ההודעה הראשית גם לגגל קצת את השם הזה. ובאנגלית: flylady

זה באמת קשה..ד.

טוב שאתה רואה שיש לה "מלא מידות טובות ויתרונות". גם יפה ההבנה שאגב דבריך, ש"היא באמת עובדת קשה בבית עם הילדים".  זה מראה, להבנתי, שאתה מעריך אותה ואוהב אותה, ו..קשה לך עם הבלאגן.

 

באמת, יש אנשים שבטבעם ומתכונתם הם מסודרים. יש כאלה שלא. כשהאנשים מהסוג הראשון רואים בלאגן בכל פינה - זה באמת יכול קצת "לשגע" אותם.

 

ואילו השְנִיים, יכולים להיות באמת מלאי רצון טוב והבטחות, אך למעשה - הם לא כך. בלי משים -בלאגן..

 

אז מה שאתה צריך לעשות, לענ"ד - זה קודם כל "סדר בראש"...

 

לומר לעצמך: זו אשתי, היקרה מאד. הטוב שיש בה - הוא מהותי, מידות טובות, משקיעה בילדים וכו'. ה"רע" הוא לא רע במהות - רק התוצאה שלו מפריעה לי.

 

ולהחליט דבר ראשון שאתה מתרכז בטוב שבה. גם תתיחס לכך כלפיה. תחמיא לה במפורש על המידות הטובות שלה, על ההשקעה בילדים.

 

אני דווקא מעריך, שגם אם היא לא מתוסכלת מהבלאגן עצמו (וזה יכול להיות, שאדם אומר לעצמו, לא נורא - אי אפשר הכל, בזה אני לא חזק) - אבל מההסברות שלך, ומזה שהיא לא מצליחה לעמוד במה שחשוב לך, היא כן מתוסכלת. בלב.

 

לכן, אם תעזוב את זה לגמרי (קשה - אבל תתאמץ..) לכמה זמן, תתמקד רק בטוב, פה ושם תשתדל בעצמך לתרום לסדר (ולא להתרגז אם זה לא יעזור. בלאגן גם "מייצרים". ויתכן שגם אם תסדר, זה לא יחזיק. הרי יש "תנועה" בבית) -

 

אז אח"כ תוכל לדבר איתה על זה בנחת לגמרי. על כוס קפה.

 

תגיד לה שאתה מאד מעריך אותה, ואתה יודע ש"סדר" זה לא ענין של מידה רעה, וזה שום-דבר מול כל הטוב שבה ושגם הילדים זה בוודאי דבר שתורם לענין.

אבל בהיות שלך בכל זאת חשוב, כי זה עוזר לך לשלוה ולסדר הפנימי, אז אולי אפשר לקבוע מקום מיוחד בבית - שאתה תדאג לו - ובו תוכל לשבת כשאתה צריך קצת "סדר" סביבתי, לצורך הסדר הפנימי שלך. ורק שישתדלו לא להכניס לשם דברים שאינם קשורים. כשזה יבוא כך - יתאמצו יותר.

 

אבל תדגיש, שזה באמת לא העיקר. שהיא לא תחשוב כאילו הבית נורא ואיום ואתה בורח ממנו לאיזו פינה..

תגיד לה שאתה צריך את זה מידי פעם, וזה עוזר לך בשאר הזמן לא להתייחס לנושא הזה, אלא לשמחה שיש בבית ולנפשות הטובות ששם. וכך תתייחס.

ובאמת - תחשוב על זה היטב, שיותר חשוב שתהיה שלוה ושמחה ורוח טובה בבית, מאשר "סדר".

 

נכון שלפעמים "סדר בבית - סדר בראש", אבל לפעמים - סדר בבית, קפדנות בראש... ויבשות, וחיצוניות, ל"ע.  לא כל אחד זוכה ל"שני שולחנות" (גם שולחן שמח ועם מידות טובות - וגם מסודר..). תשמח שזכית בצד הטוב של הענין..

 

ולענ"ד, אם תתייחס כך, מבפנים - עם הזמן גם יקרה ה"פלא". אשתך תתאמץ יותר על הסדר..  כי יהיה איכפת לך ממך. הבעל שאוהב, ומעריך, ולא מבקר אותה על הסדר למרות שזה מאד חשוב לו...

 

אז היא תתאמץ לא כי היא "מכירה משהו אחר", אלא כי היא מכירה "מישהו אחר", מאד קרוב, שזה חשוב לו. לא יהיה גם אז מסודר כמו אצל בית הוריך, אבל תהיה אוירה מעולה, וגם סדר נסבל. אולי גם כבר לא כ"כ תראה את זה בעצמך.

 

הכל, באמת, מתחיל מה"סדר בראש"..

 

בהצלחה רבה.

 

תכונה מולדתאנונימי (פותח)

למרות שהנהגות נרכשות - תכונות בסיסיות וכישורים הנם מולדים. הסביבה יכולה להעצים או לדכא - אבל לא לייצר תכונות חדשות.

 

כמו שיש אנשים שלא מתחברים למתמטיקה, ולא יעזור אם ישקיעו, ילמדו כו' - לכל היותר ישרדו, כמו שיש אנשים שמרגישים נח בחברה מצומצמת ואנשים שזקוקים להמוניות, ועוד אין סוף דוגמאות לשונות בסיסית בין אנשים - גם סדר, בבסיס זוהי תכונה מולדת. היכולת להשתלט על בלאגן - זהו סוג של כישרון שיש אנשים שיש להם אותו, ויש אנשים שלא.

נכון שאפשר להשתפר, לרכוש הרגלים ועוד - אבל עליך לדעת שכנראה, למרות המעלות הרבות של אשתך - סדר אינו נמנה ביניהם, ודרישה ממנה לסדר מתסכלת מאד. היא אוהבת אותך, רוצה לראות אותך מרוצה, וחשה שאין לה את היכולת למלא את הציפיה שבעיניך היא פשוטה - לסדר את הבית.

לעתים כשמכירים בעובדה שמציאות לא תשתנה, קל יותר להשלים עמה, ולמצוא דרכים להתמודד על אף ולמרות.

 

ציינת שהיא באה מבית שאינו מסודר, האם זהו הרגל? יתכן, סביר יותר להניח שחוסר הסדר עבר אליה בתורשה!

אפשר לדבר ברוח טובה על הצורך שלך בסדר (שים לב הצורך שלך - ולא חוסר היכולת שלה!) . אולי אפשר להחליט על פינה שלך, כפי שניסית לעשות.

החשוב ביותר: לשדר לאשתך קבלה למרות הקושי הממוקד שלה בסדר, הערכה ליכולות שיש לה. ובכלל - היא מנהלת בית ומגדלת שלושה ילדים . מגיע לה צל"ש גם אם הכביסה אינה מקופלת או הכלים בכיור! עדין נשאר לה עבודה רבה.

השתדל למרות הקושי האמיתי שלך, לקבל, להסתגל, להעריך את מה שיש בה.

אולי הילדים יהיו דומים לך - ויהיו מסודרים, אבל יתכן שיהיו דומים דוקא לאמם.

אז כדאי כבר עכשיו להפנים את המחשבה, שסדר תמצא רק בביקורים אצל הוריך, ואצלך בבית - תמצא הרבה מאד מעלות אחרות.   

 

ועוד נקודה מאד חשובה! אף פעם, אף פעם אל תאמר לה "אבל אצל אמא שלי יותר מסודר"

רק שתדע:- קינמון -

שזה ממש קשה לשנות תכונת אופי. וזה ממש קשה למישהי שהתרגלה כל חייה להיות מבולגנת פתאום לשנות הרגלים ולהפוך להיות מסודרת. זה כמעט בלתי אפשרי!

היא לא יודעת איך וממה להתחיל. ואני בטוחה שהיא רוצה אך סדר היום שלה לא מאפשר לה.

 

השינוי יהיה אפשרי רק עם הרבה עידוד ועזרה מצידך והכי חשוב עם סבלנות ושפיטה לזכות. היא לא עושה זאת בכוונה, כן...

 

אני חושבת שתשבו לשיחה ותחליטו על 3 דברים שבלעדיהם אתם לא מסיימים את היום - זה יכול להיות כלים, חדר שינה שלכם ושולחן פינת האוכל או שירותים רצפה וכלים וכו'.

אחרי שתתרגלו לשלושתם תוכלו להוסיף עוד דבר.

 

כהתחלה אולי תיקח אחריות על תחום אחד בבית מה שיקל עליכם מאוד. זה יכול להיות כביסה (לפהעיל ולתלות מכונה כשאתה חוזר) או כלים. או קיפול ערימת הכביסה בסוף היום אחרי שהיא כיבסה תלתה והורידה במשך היום.

 

 

לדעתי לפעול מתוך שיתוף פעולה ולא מתוך דרישה יועיל בהרבה את ההתנהלות של הבית מבחינת הסדר והניקיון.

 

 

תיאום ציפיות!!!עמית-טליה

צריך לקבוע שמשעה מסוימת בערב אחרי שהילדים ישנים שניכם קמים לסדר
אם אחד לא נמצא בבית אז אחד מסדר לפחות את שמוטל עליו

 

מה מסדר?

תעשו רשימה ממש מפורטת! (כי מי שבלאגניסט פשוט לא רואה דברים)
כלים
שיש מסודר
צעצועים במקום
מכונה 1\2 לקפל

שירותים ניקיון קליל
סלון ריק מהכל

ולטאטא ריצפה (או שטיפה במצבים קשים)

 

תוסיפו מה שקריטי לכם... וליד כל דבר שם של מי עושה...

אני ממש מבינה את הצורך שלך בבית מסודר ונורמלי זה משנה את התפקוד ולשבת ללמוד בבית באלגן זה כמעט בלתי אפשרי...בכלל שב תסביר לה שבית מסודר זה עושה סדר בחיים שלכם, של הילדים...

אבל אל תצפה שכשאתה חוזר מהלימודים בשעה שהבית כולו פעיל בשלושה ילדים שמשחקים ואוכלים ומפילים הבית יהיה מסודר
אבל זה לגיטימי לבקש שאחרי שהמצב נרגע והילדים ישנים שניכם יחד מקדישים חצי שעה לבית.

יש לך אישה מדהימה! זה מה שיש לי להגיד.אוהבת את אבא

בס"ד לק"י.

 

ואני חושבת, שזה מספיק.

 

 

אני מסכימה עם 2 הכיוונים שניתנואמאלה גאה

 

גם אני המבולגנת בבית ובעלי די מסודר

הוא הצליח להחדיר את ההרגל לסדר גם אצל הילדה שלנו (לפעמים אם היא רואה שהכיסא לא בדיוק במקום שלו היא תזיז אותו אם היא יכולה)

אז ממש כדאי להרגיל את הילדים לסדר מסוים בבית (למשל לא פותחים משחק חדש עד שלא מסדרים את המשחק שבו שיחקנו עכשיו) ובכלליות להרגיל גם את הילדים לאחריות בבית (בגיל קטן זה בעיקר עניין הסדר כי אין משהו אחר לבקש מהם)

 

ובאמת תנסו להגיע לעמק השווה בעניין הסדר - אם יש דברים שהם ממש גבול אדום מבחינתך אז סדר בעצמך ובקש בעדינות מאשתך (עד שיחלחל פנימה). אבל אי אפשר הכל, למשל, אני חושבת שהכלים בכיור זה באמת מגעיל אז אני משתדלת את זה לעשות מיד בתום הארוחה שלנו (אין מצב שישארו כלים יותר מזמן סביר בכיור) אבל אם יש בלאגן על השולחן בפינת האוכל אז לדעתי פחות נורא ובעלי הפסיק להציק לי בעניין כי שאר הבית נראה סביר..

 

בהצלחה!

מלים קטנות וטובות על העניין הזה- מאוד מעודדות.ציפי כהן

שים לב לדברים קטנים שהיא עושה בעניין הסדר.

היא הרימה משהו מהרצפה,

היא שטפה כלים

היא טיטאה את הבית

היא שמה כביסה במקום

וכן הלאה- גם אם שאר הבית מבולגן ומלוכלך- שים לב לדברים קטנים שהיא עשתה על מנת לקדם את הבית ליותר סדר- ואמור לה תודה עליהם!!

 

אמור לה שאתה מעריך את זה שהיא עשתה זאת. ופרט בדיוק מה שמת לב שהיא עשתה.

שים לב לדברים הקטנים. הפיצפונים. אלה שאנחנו כאילו חושבים שהם מובנים מאליהם.

"אשתי היקרה. תודה שהחזרת את המצרכים למקום אחרי ארוחת הערב. שמתי לב שעשית זאת, תודה."

"אשתי היקרה אני מעריך את שטיפת הכלים שביצעת! נעים עם כיור נקי. תודה!"

 

מהפן הפסיכולוגי- אספר לך שעליי המלים הטובות שמפרטות משהו קטן שעשיתי- פועלות פלאים!! ונותנות לי אמביציה להמשיך לעשות, לנקות ולסדר כי זה נותן לי הרגשה שכדאי! ששמים לב שעשיתי כמה דברים! וזה דוחף אותי לעשות עוד דברים

אבל אם לא שמים לב למה שעשיתי- למה שארצה לנקות ולסדר? זה ממילא לא מורגש, אלה דברים קטנים, וכנראה שאני צריכה להבריק את הבית כדי שישימו לב ויגידו לי משהו טוב... וזה מייאש רק לחשוב על זה. אז עדיף לא להתחיל בכלל כי לא אצליח לעמוד בזה...

אגב, זה כך גם בחינוך ילדים: שים לב לדברים הקטנים הטובים שהם עושים- והם רק ירצו לעשות עוד דברים טובים...

 

כדאי לאמץ את זה בכלל כגישה לחיים:

לשים לב לדברים הקטנים והטובים ולומר אותם בקול. כך אתה נותן לדברים הטובים קיום וכך אתה מזמין אותם אליך עוד ועוד.

 

בהצלחה!

אשה איננה תינוקת והיא לא זקוקה למחמאותאלעד123

בסגנון של גן ילדים.

בעלה איננו המורה שלה ולא המפקח הכללי על הנקיון שמחלק מחמאות לפועלים השחורים.

בני זוג יכולים לעודד זה את זה בסגנון שיחה של מבוגרים שהם שותפים מלאים ואוהבים בלי סגנון מתנשא של מבוגר לילד

לא תינוקתשירק

ולא בטון מתנשא, עניין של נימוס בסיסי גם בבית. גם הבת שלי יכולה לומר לי תודה על ארוחה או אפילו על טישו שאני מעבירה לה סתם כי זה מה שהיא שומעת וזה יפה.

רק בטון שאומר שאתה יודע שמה שאתה מקבל לא מובן מאליו ולא מגיע לך מעצם היותה האשה של הבית. להיפך - להביע תודה משקף התנהלות יותר שיוויונית והוגנת. 

ש הבדל גדול בין אמירת תודהאלעד123

לבין משפטים מוזרים כגון "אשתי היקרה תודה ששמת את המטאטא במקום".

אבל הדבר העיקרי שרציתי להגיד הוא שאין כאן צד נותן וצד מקבל, אין כאן צד שעובד וצד שני שאומר תודה ומחלק מחמאות מלאכותיות.

יש כאן צמד שותפים ואוהבים וכל דבר שהם עושים תורם לשניהם במידה שווה.

 

מה הקשר?ד"ר שוקו

אם אנחנו שותפים אז אני לא צריך להגיד תודה לאשתי על זה שהיא הכינה ארוחת ערב והיא לא צריכה להגיד לי תודה על זה שתיקנתי את השקע?

אין לי בעיה להרגיש תינוקת אם זה מה שאתה חושבציפי כהן

אבל אני יכולה לומר לך מנסיון אישי: התודות הקטנות של בעלי עושות לי טוב על הלב ומרימות את היכולת והרצון שלי להמשיך לעשות דברים.

זו ההכרה שלו בדברים הקטנים והטובים שאני עושה.

וזה עושה לי חשק לעשות עוד.

 

יכול להיות שהדוגמאות שנתתי נשמעו בעיניך כתינוקיות, וזה בהחלט הגיוני. בכל זאת- כשאני מקבלת מחמאות אני שמחה בהן ולוקחת אותן בשתי ידיי כמקבלת מתנות גדולות.

 

אני איני תינוקת או ילדה קטנה אבל יש בתוכי ילדה קטנה שזקוקה לחמלה, למילה טובה ולהכרה בטוב שאני עושה.

אני מאמינה שבכולנו יש ילד כזה.

גם בך.

 

אגב, גם אני אומרת תודה לבעלי.

אני מורידה מעליי את מעטה הציניות שדבק הרבה פעמים באנשים כשהם אומרים דברים אמיתיים זה לזה- ואני מבקשת לומר את האמת העירומה כפי שהיא:

תודה לך בעלי היקר על הדבר הקטן שעשית עבורי.

תודה על שהשכבת היום את הילדים לישון. זה עזר לי לנוח מעט.

תודה על ששמת את הקניות במקום. אני מעריכה זאת.

תודה שזרקת את הפח.

תודה ששמת לב שאני עייפה ובאת קצת יותר מוקדם כדי לעזור לי.

אני חושבת שגם בעלי שמח במלים טובות אלו.

 

ואם לא מתאים לך- אל תיקח!

מוציא לשון

תמוד מאד.ד.

וכך מתחילים את היום: "מודה אני לפניך..." [אם כי הקב"ה, באמת לא צריך את ה"חיזוק" שלנו" - אבל אותנו זה מחנך..]

מתחדשת, אהבתי.. די לציניותארלט
אז לסיכום חברים יקרים!זיויק

תודה רבה על האכפתיות והעצות גם במסרים וגם פה,

 

קיצר,

יש את החבר'ה ששידרו לי שהטענה שלי לא מוצדקת - אני חושב שעניתי לכם. 

 

בנוסף היו שחשובים (ביצה) שכמעט בלתי אפשרי לשנות תכונות, אני מסכים אך אני חושב שבשביל זה יש לנו פה כמה עשרות שנים עלי אדמות (בטח בתוך מסגרת נישואים. מי שלא משנה בעצמו דברים, שיבדוק את עצמו)

 

adidi - מי יתן לי אבר כיונה והייתי מקשר בינך לבין אשתי... ההכרה שלך היא דוגמא חיה למה שאני מייחל!

את מתכוונת לעשות בביתך משהו עם זה? אולי יהיה פיילוט לשינוי

 

 

נותני העצות התחלקו בגדול לשניים:

1. לחולל בזוגתי שינוי מבפנים תוך דוגמא אישית. האמת התחלתי בכיוון ..

2. עצות של תיאום ציפיות סדרי עדיפויות וסדר חלקי. ממממ.... בעיה כי עקרונית היא רואה בכל דבר שכזה העמסה מיותרת עליה (ניסיתי להציע לה משהו קטנטן שניקח עליו אחריות ביחד. "נראה...") ככה שנותרתי לבד בנושא וזה מחזיר אותי לסעיף 1

 

ובכלל לגבי מילים טובות וחיזוק חיובי ועידוד (כל אחד בסגנון שלו, אלעד) - זה לא כ"כ קשור כי זה קיים בביתנו (תמיד טוב לחזור על הראשונות!) אבל זה לא משהו שהופך את הסדר לעיקרון בניהול הבית (הרי היא מקבלת מילים טובות, בצדק, על הרבה נושאים שהיא כן מזדהה איתם, ככה שהכי הגיוני שהיא תשקיע בהם)

 

 

נו, תראו מה השעה וחמישי בלילה והבית...... הפוך והרגע סיימתי לעבוד על איזה קורס מעפן

 

 

 

שבת שלום!!מנפנף

 

טוב, גם אצלינו בשעה הזאת הבית עדיין היה הפוך.אלזה

ועודנו. אם כי הילדים השתדלו הבוקר להחמיר את המצב., ועשו זאת בהצלחה. מה שכן, עד שבת הבית יספיק לקבל ארגון ושטיפה, וגם להתבלגן שוב... 

כמוני כמוךאנונימי (פותח)

מבין אותך מאוד

גם אני בלגניסטית ללא תקנה ובעלי מסודר מאד מאדאנונימי (פותח)

ארון הבגדים של בעלי מסודר ומקופל טיפ טופ (לא מעיזה לגשת אליו).

הבית מבולגן, כי הוא לא עוזר לי לסדר ולבד, הנטל של הבית, הפיטורין והעול המצטבר גדולים עלי.

חשבתי לחפש בחורה שתעזור לסדר. יש לכם הצעות? אשמח מאד!

כמו אצל חמותי...שושנה29

הבית מבולגן, בית של בנים שלא יודעים מה זה סדר, לא יודעים מה זה להחזיר חפץ למקום.

 

אני לא סובלת את זה כי אני מגיעה מבית מסודר ומצוחצח, ששם היו יותר בנות מבנים, אבל הבנים ידעו לשים דברים למקום.

 

אצלי בבית בעלי הוא כן מסודר לעומת האחים שלו אבל לא עוזר בכלום, אני יכולה להכין את כל השבת לבד בלי שום עזרה, גם את הדברים שהוא צריך לעשות לשבת אני צריכה להתחנן אליו כמה פעמים שכבר יעשה, ובסוף עושה את זה ממש קרוב לשבת.

 

דבר נוסף שמאד מפריע לי זה כשהוא לוקח דבר מסוים הוא פשוט לא מחזיר, כאילו שהמשרתים יבואו והם יחזירו למקום..

 

לפעמים כשאני כבר מתעצבנת ומעירה לו "למה אתה לא מחזיר" הוא עוד עונה לי  "מה את לא יכולה להחזיר"  או "למה את לא מחזירה".

 

מצד אחד הוא צריך בית מסודר ומצד שני הוא לא עוזר לסדר, וכמובן לא מחזיר דברים למקום.

 

 

מעניין שיש פה כ"כ הרבה נשים...אנונימי (פותח)

(קראו עד הסוף... הדבר לא נכתב עבור נשים שעבורן עבודה זה אילוץ וקורח המציאות בגלל סיבה זו או אחרת)

שמודות בעובדה שהן אלו שפחות מסודרות מהגבר שלהן.

ואותנו תמיד לימדו שנשים יותר מסודרות, וגברים יותר מבולגנים.

אז מה קרה בעצם?

מה שקרה זה שזה היה נכון לדור הקודם ולזה שלפניו וכו'...

הדור האחרון מאופיין בכמה מושגים שחזרו עליהן שוב ושוב, עד שהן חילחלו לבנותינו היקרות והרסו להן את המסורת היקרה והטובה מבית אימותיהן.

חלק מהמושגים: שיוויון, פמיניזם, מימוש עצמי ועוד...

יש פה נשים שבלי בושה כותבות: אם זה מפריע לך - סדר בעצמך.

נשים - שכחתן את תפקידכן בחוזה הנישואין (כתובה).

יש חובות לבעל, אבל גם לאישה. חלק מחובות האישה, זה לדאוג לסדר, לנקיון, לחינוך הילדים, להכנת אוכל וכו'.

(לא אפרט כרגע את חובות הגברים כי זה לא הנושא, אבל יש כאלה לא מעט).

אנו רואים איפא, שחובת הנשים לפי המסורת היהודית, ולפי בית אמא הטוב, המסודר, והתמיד נקי, מתנגשת עם ערכים מקולקלים שמגיעים מהתרבות המערבית. אותה תרבות שמפתחת אחוזי גירושין גבוהים ביותר, מכתיבה לבנותינו, כיצד בית צריך להתנהל.

יש לא מעט נשים שפשוט לא מבינות למה הגבר מתלונן על לכלוך ובלאגן. "אם זה מפריע לו - שינקה בעצמו".

האם מה שאני כותב נכון גם לנשים שלא יוצאות לעבוד ורק מגדלות את ילדיהן בבית?

במידה ונשים אלו הושפעו ממושגים כגון "פמיניזם" , אז לצערי, זה נכון גם לגביהן.

 

אבל למה שאני גם אעבוד בחוץ וגם בבית? בעיה שלך! רוב הגברים לא "מכריחים" את האישה לעבוד בחוץ.

יש אומנם תופעה שהחלה לפשוט במחוזותינו, שגם גברים הפכו פמיניסטים, וחושבים שזה פרימיטיבי שהאישה לא תעבוד בחוץ, אבל זה מיעוט.

לצערי, רוב הגברים הציעירים מתביישים לומר במהלך הדייטים, שהיו מעוניינים שהאישה תשאר בבית ותגדל את הילדים. וכשנושא זה עולה - הם מייד מביעים אהדה לנשים עובדות, מפני החשש כי הבחורה תדחה אותם במידה ולא יזרמו בנושא.

היום, נפוץ הדבר, שבמקום שאישה תממש עצמה ע"י זה שתגדל ילדים לתפארת, ותהפוך את הבית למקום הכי טוב והכי נעים בעולם עבור בעלה וילדיה (וגם עצמה) ותהיה הרעיה והאם הכי טובה ומסורה בעולם, היא עושה דברים אחרים בשם מימוש עצמי.

 

 

נשים יקרות - כל עוד אמותיכן / סבותיכן בחיים - רוצו אליהן ולימדו את העבודה האמיתית (זו שבחוץ - אינה אמיתית). 

אכן - זו עבודה. לא פיקניק. אבל הסיפוק ממנה הוא עצום. עצום פי כמה מסיפוק בזה שגרמת לחברה שבה את עובדת להיות רווחית יותר ולמכור יותר, או שגרמת לחיוך לצוץ על פניו של המנהל שלך.

נשים המממשות עצמן בעבודה (המכונה לעיתים: קריירה, עבדות וכו'...): זכרו: כשתצאו לפנסיה - לא ישאר כלום מהמימוש העצמי שלכן.

ומילה עבורכם, גברים: חזרו להיות גברים. שמרו על המסורת מבית אבא וסבא.

אל תתנו לתרבות המערבית לסרס אתכם.

תהיו חזקים, ותראו איך האישה תעשה הכל כדי למצא חן בעיניכם ולא בעיני המנהל בעבודה.

 

 

 

^^^^^ ואתה גבר? מתחבא תחת מעטה האנונימי? בד"כחמסה עלינו

אני כאשה מסכימה עם רוח הדברים. הפמניזם רק עשה יותר גרוע לנו - הנשים.

אבלללללל-

*מה לעשות ואין לי לא אמא ולא סבתא בחיים?  (ואפילו להן הייתה מכונת כביסה והן יצאו לעבוד מחוץ לבית....)

 

*מי שמבולגן ולא רואה את הבלגן לא יעזור לו להיות בבית ולא להתעסק בקריירה.

 

*חוצמזה שעל פרנסה שמעת? מה לעשות שגם אם תחיה בצמצום הכי מצוצמם עדיין המחיה לא הכי זולה במקומותינו...

 

ואין רע באשה שעובדת בחוץ הכל צריך להיות במינון הנכון- כי אין מה לעשות-

אנחנו הנשים הגזע החזק ועל פינו יפול ויקום דבר (גם הלך הרוח התורני/ חינוכי וגם הטכני- סדר, נקיון וכו')

 

 

 

 

הוא כתב מפורשותאיזה טוב ה'!!!!

הדבר לא נכתב עבור נשים שעבורן עבודה זה אילוץ וקורח המציאות בגלל סיבה זו או אחרת

 

אני מסכים גם איתך וגם איתו מה לעשות שעבור רוב ככל הנשים עבודה זה כן אילוץ?

 

 

עקיבא, מבחינתי עבודה היום היא גם סוג של אילוץחמסה עלינו

מבחינת הבריות הנפשית.

אפילו שביתי הוא גדול ב"ה ויש בו הרבה עבודה לתחזוק ונקיון ואני אדם נקי מסודר,מאורגן ועובדת בזריזות ב"ה ואוהבת את זה.  והשנה כ"כ נהנתי מימי מחלה שלי או של ילדי להיות יותר בבית איתם!!!

אם אשאר כל היום בבית -אשתגע! עבודות הבית היום אינן דורשות זמן כמו בעבר -כביסה היא סיפור של רבע שעה (להכניס+תליה) בתנור מסובבים כפתור וכו'.

 

לכן יש צורך במינון נכון. קצת עבודה בחוץ והרבה בית.

ומה לעשות שגם הממשלה מחליטה בשבילנו שהילדים  יהיו יותר בחוץ מאשר בבית?????? (יוח"א ושות')

 

מסכים איתך לחלוטיןאיזה טוב ה'!!!!
יש משהו לא הוגן בתפקיד שאתה מייעד לנשיםבטוב

אני מאד מסכימה שחינוך ואווירת הבית זה תפקיד האישה תמיד! גם אם היא עובדת.

אבל הקטע של הבישול והניקיון- יש נשים שמאד אוהבות את זה ויש כאלה שזה פשוט לא הולך להם.

אז לפי התפקיד שאתה מייעד להם הם נועדו לחיות חיי תסכול והחמצה (הרי הבית הנקי הוא המימוש העצמי שלי- לא?)

יש משהו יפה בזה שנותנים לאישה גם לבחור מה היא רוצה לעשות.

לדוג' גבר יכול לבחור אם הוא רוצה ללמוד תורה, להיות איש חינוך, טכנאי, איש מחשבים.

אבל אתה אומר- הנשים תפקידכן להיות מבשלות ומנקות, למה אין בחירה? יש נשים שלא טובות בזה (ראה הדוגמא של האיש שכתב כאן את מצוקתו) ואם אישה כזו תהיה בבית אני לא בטוחה שהבית שלה יהיה יותר מסודר (אולי להיפך...) (אני לא מתייחסת לטיפול בילדים כי זה באמת ייעוד של כל אישה באשר היא ואין לזה תחליף).

לדעתי אישה שמעסיקה עוזרת, ועשה קיצורי דרך במטבח, היא לא פחות אישה טובה וראויה מאישה שעמלה כל היום לנקות ולבשל.

שכל אחת תמצא את התחום שמתאים לה.

אתה אומר שהנשים ילכו לקבל סיפוק מעבודות הבית.אז תדע שלא כל הנשים מסוגלות להגיע לסיפוק ומימוש עצמי מניקיון ובישול.

האם העובדה שאשה עושה לבעלה ולביתה אומרתחמסה עלינו

שבעצם היא שפחה?

לא קראתי בעיון הכל. ואין לי בעיה עם שובניזם בכלל, אבלללל האם זה שאשה מנקה, מבשלת ומסדרת וכו' זה אומר שיבוא האדון  (או הילדים)יזרוק/ו את תיקו /משחקיו /גרביו בכל פינה שיחפוץ ואשתו /אמא תאסוף אחריו? או שמא יש שמץ של אנושיות בגבר/ילד שיסדר אחריו או יארגן חפציו בעצמו  ואין בכך משום זלזול בגבר ובתפקידו בביתו.

תעשה לי טובה..ארלט

רוב הגברים מבינים שצריך את שתי המשכורות..

מר אנונימי - בתור "שוביניסטית" מושבעת..אלירז

אין לי שום בעיה עם התפקיד המיועד לאישה..

אבל החוצפה לשאול "למה שאני אעבוד גם בחוץ וגם בבית?"

היא חוצפה!!
אתה מסיים את העבודה, חוזר הביתה - יושב כמו מלך..

אישה כל היום בבית (ואם הבית הוא העבודה..אז אנחנו כל היום בעבודה.) לה אין חופש.
אין מצב להתיישב על הכורסא, לקבל פסק זמן מהאחריות עד מחר בבוקר.

אף אחד לא מצפה ממך לחזור הביתה ולעשות הכל.

מצפים ממך להושיט יד בקטנה, כשתגיע, כי קשה לה!
בדיוק כמו שבזמנים מסויימים כשאתה היית בחור ישיבה ולמדת תורה, היא הועילה בנטל הפרנסה.

 

מה קרה??
אל תמות!

מעבר לזה - שפשוט גועל נפש ההתחשבנות הזו..

 

אני מאוד מבינה אותך!!אנונימי (פותח)

אני מציעה לך ללכת להתארח בשבת 

אצל איזו משפחה בלגניסטית...

מרוב שזה דוחה-

אתם חוזרים הבייתה ועפים עליו...

מנקים, מסדרים, מצחצחים ומאבקים

היא עוד תגיד לך: שרק לא נגיע למצב שלהם....

טובעדידפ

צא מנקודת הנחה שהיא לא ניתנת לשינוי.

לא תחנך אותה ולא תשנה אותה.  נקודה

 

עכשיו כשהשלמת

אתם יכולים לדבר ולשנות משהו.

האמירה:

מדבר איתה מסביר לה לא קולטת לא מכירה צורת חיים אחרת

 

מקוממת מאד

אני מגיעה מבית מסודר. מאד

ואני מבולגנת מחץ

אז לקח לי זמן לרצות שינוי בשביל בעלי

כדי שיהיה לו יותר נוח ונעים בבית

 

זה בא רק מחיזוקים, בלי שום ביקורת

כל הערה גרמה לי להעלב

כי על כל בלאגן שנשאר יש 3 שסידרתי

 

עדיין, יש ימים מבולגנים יותר ויש ימים מבולגנים פחות (תקופות)

 

צריך לעבוד יחד לא נגד.

ממליצה על פליי ליידי

על שיחה כנה

מה מפריע לך ספציפית- 3 משימות קטנות, לא יותר, מה היא מוכנה להתאמץ

ומשם להתקדם

מבינה אותךאנונימי (פותח)

גם לא מסוגלת לחיות בבלאגן .זה עושה אותי עצבנית

אני דווקא מקווה שיבוא יום ואצליח לחיות בשלום עם הבלאגן של הילדים ולהשאר איתם שמחה ורגועה בתוך הבלאגן.

ממש מקנאה  בבתים שאתה נכנס ורואה הרים של בלגאן ובכל זאת הכל שליו ורגוע

ואמא יושבת ומשחקת עם הילדים במקום להתרוצץ ולסדר כל היום...

מזמינים עוזרת בית פעם בשבועאנונימי (פותח)

מבינה אותך לגמרי. בעלי מבולגן מאד וזה בא מהמשפחה שלו (אי אפשר לזוז בבית שלהם מרוב אגירות של חפצים) .  יוצא שאני מסדרת והוא בא ומבלגן. זה מ-ח-ר-פ-ן!!! ממליצה לך לדבר איתה בנועם. אולי כדאי שתיקח יוזמה, ואחרי שהיא תראה איזה נעים זה שהבית מסודר, ואתה תעיר לה בצורה יפה- אז היא תבין שכדאי לה להיות מסודרץ

תתאר לך מישהו שנכשל בבחינה בקורס חובהאנונימי (פותח)
המשך- הקודם נשלח חלקי בטעותאנונימי (פותח)

תתאר לך משהו שנכשל בקורס חובה גם במועד א וגם בב, והוא צריך עכשיו לסחוב את זה איתו עוד סמסטר ואולי אפיללו עוד שנה.

לא כיף......

כאשה אני מניחה שלאשתך חשוב מאד לנהל את הבית בצורה טובה ולשמח אותך, אולי אפילו אלו הדברים שהכי חשובים לה בחיים,

וכל פעם שאתה נכנס הביתה ומראה חוסר שביעות מהבלגן,אפילו בהבעת פנים לא רצונית,  אתה מעניק לה את הציון  נכשל בשני "קורסי חובה" בדימוי עצמי של אשה.

והיא מקבלת את הנכשל הזה יום אחרי יום.....................

אז מה עושים?

לדעתי התשובה נמצאת בכותרת של דבריך - היא קודם כל אשתך, אבל היא גם מבולגנת-זאת היא, איתה בחרת להתחתן. האם היית בוחר בה שוב גם אם היא לעולם לא תהיה מסודרת ולעולם זה לא יפסיק להפריע לך?

דבר נוסף הוא שבלגן מעיד על חיים, ולפעמים אפילו מתוך הבלגן אתה יכול ללמוד על דברים שנעשו במהלך היום ושעליך להכיר עליהם תודה.

למשל- הכיור מלא כלים- מישהו בישל ודאג לאוכל בבית וכו'

בהצלחה

וכמו על כל דבר, תפילות תמיד עוזרות

זיויק - אני לא חושבת שהבעיה כאן היא הרגלי הנקיוןאלירז

שלך..

הרבנית ימימה אומרת בשם תלמידי חכמים אחרים - 

שגבר מרגיש מכובד ומוערך כשהוא מגיע לבית מסודר ומריח נקי, ולאישה נקיה ומקושטת.

(נקיה נקיה... לא מריחה נקי מהריח של האקונומיקה)

 

אני לא אמא לשלושה ילדים, אפילו לא לאחד.

וגם לי לפעמים קשה ליצור מצב שבעלי ייכנס לבית מסודר ונקי כל הזמן

בבית הוריי - לאבי היה חשוב מאוד הנקיון, וחשבתי גם אני שהעניין נובע מההרגל לבית "מוזיאון" שהיה לו.

מסתבר כששאלתי את בעלי (שלא מורגל בסדר ונקיון מאוד מוקפדים)
הוא ענה שזה חשוב גם לו.

ברגע שהבנתי שכך הוא מרגיש שאני מכבדת אותו

פתאום נהיה לי חשוב מאוד והרבה יותר קל להתאמץ ולהעמיד את הבית לפני שיגיע.

אולי כדאי שתסביר לה, שאתה מרגיש זלזול וחוסר יכולת ריכוז כשהבית מבולגן.

כדאי לציין גם שזה פוגע ביכולת שלך להתרכז גם בה, בשיחה איתה, ביחס אדיב אליה.

תסביר גם שאתה לא מצפה לשינוי מופתי ברגע, אלא תשמח לראות מאמץ ושינויים קטנים לקראת מציאות טובה יותר.

הרי ברור שגם היא רגועה ושמחה יותר כשהבית נקי.

וגם כדאי לזכור, אם השינוי המיוחל לא ממש מתקדם - 
שבעז"ה כשהילדים יגדלו ויתחתנו, הבית יהיה ויטרינה..

(אמא שלי מציינת שזה קורה בלי לשים לב בכלל)

כל מה שיישאר לעשות יהיה לנקות את האבק עם מברשת נוצות..
ולא בטוח שאלו יהיו זמנים יפים יותר..

מצטער,אנונימי (פותח)

אבל אני, וכנראה עוד הרבה גברים אחרים לא מרגישים שבית מסודר מראה על אישה שמכבדת. (מאיפה הסטטיסטקה???)

אם היו שואלים אותי, אז עדיף השקעה בדברים אחרים פחות קשים ומעייפים, שהם יתנו תחושת הערכה.

אני חושב שפשוט זה תלוי בצורך האישי של כל אדם בסדר בבית. אין משנה גבר או אישה.

 

מעבר לכך - מסכים לכל מה שכתבת.

סטטיסטיקות של הרבנית ימימה בעיקר שייכות למרוקאיםאלירז
אם ככה, לא אמרתי כלום, ובטח לא מתעסק...אנונימי (פותח)

צוחק.

כיף להיתקל כאן גם בחיוכים.

 

ב״ה או שתעזור לה או שתביא לה עוזרת ביתmetorafiאחרונה
חחחחח

אח״כ תעיר או תאיר לה אתה לא יכול להפיל עלייה הכל

גם אני שוטף כלים זורק פח מקפל כביסה וכו״ מה אתה חושב לעצמך התחתנת תתמודד היית צריך לחשוב על הכל לפני!!!! הבאתי לך כמה פתרונות !
מה זה זוגיות תקינה מבחינתכם?מישהי נשואה

ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.

אז לדעתי זוגיות תקינה:

  1. כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)

  2. ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)

  3. מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס

יפה מאודאדם פרו+

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

כזוoo

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

יפה מאודאדם פרו+

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

בעזרת ה'מישהי נשואה

זה בהחלט הבסיסנפשי תערוג

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

איך כל אחד/ת מסביר מה זו זוגיות4ne1

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

קודם כלמישהי נשואה

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

לא קשור ללקיחת אחריות4ne1אחרונה

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

עזרה בחיי נישואיןאורית595

יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?

אם את רוצה לשמוע תשובות מעוד נשיםיעל מהדרום

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

לא בדיוק מובן על מה מדובר ולא בטוח שצריך שיהיה מובהסטוריאחרונה

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

  1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

  2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

רק את זה אני לא יכול לספר להחוזר תמיד לאשתי

אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.

אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.

ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.

אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.

אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.

אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.

מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?

והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?

מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.

אני תוהה איזה תגובות אתה מצפה לקבלאריק מהדרום

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

לקחתי את זה בחשבוןחוזר תמיד לאשתי

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

אולי מישהו מכיר איזה רב שיוכל לייעץ לי מה לעשותחוזר תמיד לאשתי

הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינראריק מהדרום

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

מכיר אותם טוב. לא מתחבר לסגנוןחוזר תמיד לאשתי

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

הרב חגי לונדין?אריק מהדרום

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

זה כבר יותר בכיוון, אבל הוא מאוד פתוח.חוזר תמיד לאשתי

יותר מידי בשבילי

חחחחח הרב לונדין פתוח??כְּקֶדֶם

טוב

לא יודעת כמה המחשבה שלי בעניין רווחתהמקורית

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

סתם מעלה שאלהצופה אנונימי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

תשובההמקורית
  1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

    אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

  2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

  3. בטח שיש עניין של שיתוף.

    גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

    תלוי מה משתפים ואיך.

    אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לדעתי, תלוי מאד בסוג הקשר ובדינמיקה הזוגיתפינג פונג

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

אני חולק על התשובה שלךפשוט אני..

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

ברור לי ששום דבר ממה שכתבתיפינג פונג

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

ממש תשובה יפהאוריןאחרונה

הבגידהסוסה אדומה

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

תודה לכולם על התגובותחוזר תמיד לאשתי

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

לא הרבה זוגות מאותגרים בזההמקורית

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

מה מטרת השיתוף?נעמי28

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

תשובה בפניםחוזר תמיד לאשתי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ח' באב תשפ"ו 18:24

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

הבגידה היא לא בזה שאתה מסתירסוסה אדומה

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

תשים אותה במרכז ולא אותךנעמי28

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

החלטתי לערוךעוד מעט פסח

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

  1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

  2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

  3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

תודה. מלמד מאודחוזר תמיד לאשתי

מסכימה מאוד, בעיקר לגבי 3שלומית.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אם אתה רוצה להיות צדיק...שנונימי

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

יש פה משהו ומתלבט אם אתם רואים?Hakuna.Matata

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

  1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

  2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

  3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתי

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

דווקא לדעתימישהי נשואה

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

תודהאדם פרו+

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אני מסכימה איתךמישהי נשואה

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

כי לא תמיד זלזול והקנטותכל היופי

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

אני מכירה כל כך הרבה גרושים/תמישהי נשואה

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

אם מתבוננים, בדיעבד יש הסברשבורת,לב

לדעתי לרוב זה לא נכוןכל היופי

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בהרבה זוגותנהג ותיק

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

מחקרים מראים אחרתכל היופי

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

גם אני לא כאן כדי להתווכחנהג ותיק

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

כתבת נכוןנהג ותיק

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

לדעתי להגיד גרושין גרושין גרושין זה לא יותר מועילאורין

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

אפשר להחזיר את הגרושה ואז מזכים את כולם בברכותחתול זמניאחרונה

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

קודם כל אתה צריך ביטחון עצמימשה

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

להישבר זו חולשה - תחזיק מעמד זה חוזקה.שנונימי

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

  • אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

דילמה כלכליתאבי130

אני ואשתי נשואים 8 שנים

יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,

לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,

היא כמעט ולא הולכת לעבודה

ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית

כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה

וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה

סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה

ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף

אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי

כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,

לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?

זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה

מה אתם אומרים?

עוד אשה ששכחה שהיא שותפה בבניית הביתאדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך ז' באב תשפ"ו 8:50

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

רק לידיעה...פשוט אני..

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

זה לא מדויקנפשי תערוג

להבנתי זה מדויק למצב שלהםפשוט אני..

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

מחילה אבלשפוי

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

מזועזע מתגובתו שלחוזר תמיד לאשתי

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

תראה אבי היקרחוזר תמיד לאשתי

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

הדילמה אינה כלכלית אלא התנהלותיתהסטורי

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

היא לא דואגת מחובות?נעמי28

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

איזו תגובה רגישהמשהאחרונה

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

דיכאוןחקלאי

האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?

האם אני יכול להתייעץ איתה בפרטי?חקלאי

לא. אני לא מתכתבת בפרטי עם גבריםיעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אוקייחקלאי

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בשנים האחרונות התחלת כדוריםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ז' באב תשפ"ו 9:28

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

לאחקלאי

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

לדעתי זה מה שאתה צריך לענות לה.אריק מהדרום

היא יודעת את זה?חוזר תמיד לאשתי

מה היא אומרת על זה?חוזר תמיד לאשתי

יצאנו פעם ושם אמרתי להחקלאי

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהיא תהיה שלמה עם זה-סוף טוב

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

המשפחה שלה יודעת?יעל מהדרום

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

אני, אפשר לומרעשב לימון

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני אבל זה נודע לשנינו רק בדיעבד אחרי.על הנס

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

..ירושלם.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

יש לה יתרון עצוםפשוט אני..

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

ההיסוס הזה לא נשמע טובHakuna.Matataאחרונה

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

לכבוד הנשואים הטרייםאדם פרו+

נשואים טריים וותיקים אלופים

לפני כמה שנים נחרב הבית

כל בית שאתם בונים

הזוגיות שלכם המשפחה

היא כמו אבן,

כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים

תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם

אתם מביאים את הגאולה

אל תתיאשו

חיזקו ואימצו נשואים.

אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.

עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.

אבל היא העבודה האמיתית.

והבניין האמיתי של עם ישראל.

כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים

אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו

והקרבת אלוהים שהוא ייצג.

כשעם ישראל היה במדרגה טובה

עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם

באותה תקופה.

לכן שימרו על עצמכם יחד.

ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.

על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.

תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.

יפה מאודמתוך סקרנותאחרונה

מחפשים מטפל/ת זוגית טובה באזור המרכזאנונימי פשוט

נשואים חמש שנים

לא יודעים איך מחפשים מטפל/ת זוגית

נשמח להמלצות מנסיון

אולי יעניין אותך