בס"ד

אם אין אני לי- מי לי

ואולי תוך כדי היא תלמד

ולך יהיה סדר בראש- כהגדרתך

אני מאוד מבולגנת.

עובדת משרה מלאה בבית חולים

בלי עין הרע יש ילדים בבית ואנחנו כבר לא גרים במוזיאון.כך תבעסה בסבבה 

ותסייע לה בלי סוף שהיא כבר תבין מעצמה.

דוגמא אישית 

אני כמעט בוכה.. איזה חוסר יחס יפה מצידך.

אם היית יודע כמה עמל זה 3 ילדים בבית..

איזה מקסימה היא שהיא יוצרת איתם.. ולכן יש בלאגן ולא שולחת אותם לצהרון עד 4 ואז בייביסיטר ולישון

גם לי יש 3 ילדים בלי עין הרע.. ואני יודעת כמה עבודה זה.. עד שאת מסדרת.. הוא בילגן.. והם לא רובוטים .. הם ילדים.

 ברוך ה' יש שעת סדר ולרוב אני מצליחה לסדר לבעלי אבל! הוא עוזר לי המון עם הילדים והסדר

  וב.

בעלי מעולם לא ניגש בזלזול כזה.. של מובן מאליו לעמל שלי.. ומה עם הסדר? אם הוא היה ניגש ככה לא יודעת אם הייתי מצליחה לסדר.. הכמות כוחות נפש לעשות משהו שהבעל לא מעריך היא סוחטת..

תקרא ספרים בנושא. העידוד של הבעל הוא טחנת אנרגיה.

תתמקד כמה היא כן נותנת לדוג' תדמיין שהיא תפסיק לתת גם את ההשקעה בילדים.. תתייסר בזה.. ופתאום תפתח עיניים ,וואו היא נותנת את זה.

אם היית יודע כמה היא משקיעה.. וואו טיפול בילדים זה קשה.. זה עבודה שאת כל הזמן בעירנות , לא צפויה ועם בני אדם לא עם מחשב. והיא נותנת לך ילדים שמחים , בריאים בנפשם..

צדיק אחד ברך את בנו של רשב"י, ששולחנך יהיה הפוך (שיהיה לך ילדים.. סתכל על זה ככה ).

סתם גישה של בעל, בעלי אמר לי בצחוק.. את מצליחה להשתלט על הבית? (אחרי לידה אני לא מצליחה) זה מראה שצריך להיות פה עוד ילד.. כדי שהבית יהיה מבולגן (:  (יעני ברכת הצדיק כזה.) זה היה בצחוק.. אבל זה מרגיע שככה הוא יסתכל על בית מבולגן.. זה נותן לי לעשות את הדברים מהקשבה לכוחות שלי ולא מכפייה.

*סתם שאלה מה תחום השייכות שלך לנישואין.. עובד, לומד ,חוזר הביתה ואז..

כאילו נשארת רווק , גם רווק חי ככה..אלא אם כן אתה עושה את זה כלומר לומד/ עובד מחולי אהבה לאשתך

תנסה להיות נשוי במשהו אחד לפחות.. משהו אחד שאתה עושה מחולי אהבה לאשתך, קצת להכיל קצת לזכור שאתה 50 מתוך 100 קצת לזכור שיחד אמיתי.. הוא לא בלשרת אותך אלא בלהתחבר מתחת לפני השטח לאהוב.. ולהכיל את השני

גם אני אמא לשלושה ילדים ועובדת משרה מלאה,

בוא נאמר שעיקר הפרנסה של הבית תלוי בי...

( בעלי עובד, אבל לא בעבודה קבועה ומרוויח פחות ממני )

הרבה פעמים הילדים מבקשים ממני דברים שהם לא מעיזים לבקש מאבא שלהם,

וזה יוצא שאני המענה היחיד שלהם בנושאים אלו,

שלא לדבר על כך שבגלל הלידות הצפופות חסרים לי ויטמנים בגוף וכו' ..

ושלא לדבר על כך שב"ה רוצים עוד ילדים....

בקיצור - יוצא שהאישה היום פשוט קורסת:

עובדת קשה בשביל הפרנסה ובנוסף צריכה להיות אמא ,

והאמן לי שילדים מבינים טוב מאוד שאבא זה לא אמא והם ממשיכים

לדרוש מהאמא את מה שהם צריכים מאמא.

ובנוסף - הגברים רוצים שהאישה שלהם תתפקד כאישה.

עכשיו תנסה להעמיד את עצמך במקומה ותדמיין....

קשה לי להאמין שתצליח להתחשב באשתך עם גישה כזאת.

אם אתה יכול לעשות משהו בבית - תעשה בעצמך.

אם אתה אוהב ילדים ורוצה עוד - עיין שוב בברכה של הצדיק לבנו של רשב"י ( כפי שכתבה אורה )

וואני מניחה שאתה  מבין מה זה אומר.

ולגבי אשתך -  מסכימה מאוד עם מה שאורה כתבה.

בהצלחה.

להיעזר במנקה.

אם יש אפשרות כלכלית זה יכול להוריד מכם את המתח.

בכל אופן -

גישה שיפוטית כשלך לא מועילה.

הרי חז"ל כבר אמרו אל תדון אף אדם עד שתגיע למקומו.

תודה רבה בכל אופן

ביצה שהתחפשה - ברור שאני מסדר אבל זה לא כוחות.. 

אורה - נראה לי שקצת הפלגת ולקחת את זה למקמות נוגים מדי. הזוגיות ב"ה שלנו נפלאה! אני מאד מרוצה מהבחירה  ,אישתי נפלאה! (איפה ראית שלא?) והיא גם מאד שמחה בבעלה. אל תחששי לאהבה שלנו.

בנושא הזה אני לא מצליח להבקיע את חומת ההרגל.

תסכימי איתי לנתון היבש שיש משפחות מבולגנות ויש כאלה מסודרות.

לא לגיטימי לרצות שביתי יהיה מסודר?? שתהיה לפחות מודעות לזה? לדעתי זה בסדר גמור.

מה עושות משפחות עם ילדים שהבית שלהם נקי? רבים על זה? משתגעים? לא תמיד.

אם זה באמת היה בא על חשבון הענינים המהותיים  - זאת היתה בעיה

אבל דעי לך שלאשתי יש בעל (=אני) עם אפס ביקורת כלפיה, שמרים אותה לעננים בכל מיני תחומים

וגם מקבל הרבה בחזרה.

אנונימי - אני עושה המון. וגם היא. אני מדבר על מניעה ולא על הוספת עוד עבודה בבית.

אנונימי 2 - כאמור אני סטודנט כרגע והיא עקרת בית אז אין את האופציה. בעתיד בע"ה זה יהיה הכרחי כנראה. תודה.

ויותר חשוב, איפה ראית גישה שיפוטית? מעניין את/ה מוזמן להציג את הבעיה בגישה שונה, אולי אלמד משהו. ואם לדעתך אין בעיה אז לא השתכנעתי...

אולי רק לי צורם.. הצורת דיבור עליה.. ולא משדרת over כבוד והכלה

אישתי מ-ב-ולגנת

וכל צורת הפירוט של הבית לא היתה נשמעת פצצת כבוד עליה

מדבר איתה מסביר לה-לא קולטת סורי לא נשמע בעל מבין ורך

אם אשתך תראה מה שכתבת בטוח היא תיפגע.. לא כי ביקשת עיצה.. אלא הצורה שהצגת אותה

לגבי הזוגיות שלכם.. אל דאגה אני לא דואגת.. (אתה מבין שזה לא מה שיושב לי בראש)

אלא ביקשת עיצה..

ובנישואין לרוב העיצות הן ..תקן את עצמך לפני שאתה רץ לתקן את השני.

זה המפתח לאושר...

או כמאמר הרב דסלר  ברגע שתתחילו לדרוש.. אושרכם מכם והלאה.

הגישה השיפוטית ניכרת במה שכתבת בייחוד בזה שתארת שזה דומה לבית שבו היא גדלה,

שאתה מדבר איתה וכ' שהיא כובשת....

בס"ד

לא באתי לדון אותך, זה לא ענייני ולא תפקידי.

אמרתי שאם זה מפריע לך, תסדר אתה

אולי היא באמת לא מגיעה לזה...

לי יש רק ילדה אחת בנתיים, ב"ה, ותוך כדי לימודים אינטנסיביים יש מטלות בבית שאני לא מגיעה אליהן.. ותוך כדי תיאום ציפיות עם בעלי יש דברים שהוא אחראי עליהם. כי אין, אני לא מלאך, מה לעשות...

חוצמיזה, מי שבלאגניסט מטבעו, [ואני אחת כזו...] קשה מאד מאד לשנות אופי. יכול להיות הרצון הטוב והכל אבל בתכלס... זה קשה מאוד.

אז באמת, עזור לה. אל תרד עליה [ואתה לא- נראה שאתה מכבד אותה- תמשיך כך], ותזכור שהיא באמת משתדלת אבל זה קשה מאוד. ובטח עם ילדים ועבודה זה פי כמה.

בהצלחה

גם מי שמאחר כפייתי מתקשה מאוד, אבל שיעבוד על עצמו. בשביל זה באנו לעולם הזה, לתקן. 

בס"ד

יש כאלה שהצעדים שלהם מהירים

יש כאלה שהצעדים שלהם איטיים

ויש כאלה שהצעדים שלהם מדודים

כולם מתקדמים

השאלה איך
 

ם.

אני באמת לא שופטת. אי נשואה חמש וחצי שנים ורק לאחרונה הנושא נכנס לליבי, אבל אני יודעת איך זה שבשלב מסויים הוא כבר מפסיק לבקש כי הוא רואה שהדברים נופלים על אזניים ערלות, ואיך זה שלפעמים הוא נענה בחוסר סבלנות של "מה אתה רוצה? כל היום הייתי עם הילדים!" הוא כ"כ בא לקראתי, הוא עובד כ"כ קשה, לא מתלונן בכלל על זה שהוא מפרנס יחיד וגם לא מרשה לי להרגיש אשמה, אז למה אני לא יכולה להקדיש חצי שעה עד שעה בערב אחרי שהם הולכים לישון כדי לתקתק קצת? למה שאעדיף להתבטל בערב מאשר לנקות? ומה עם הבקרים הריקים בהם הילדים במסגרות? 

לא יודעת, מניסיוני המר בנושא, אין דבר העומד בפני הרצון. נכון, לפעמים צריך לשבור לא מעט שיניים בדרך, אבל אלו החיים, וזה לא נוגע רק לארגון הבית. לא אמרתי שהיא צריכה להיות עקרת הבית המצטיינת שבבקרי שישי יושבת עד 11 בבית קפה עם החברות אחרי שהבית מוכן ומתוקתק לשבת כבר מיום חמישי בבוקר ולשבת מוזמנים עשרים אורחים, כי אני רחוקה בעצמי כרחוק מזרח ממערב מסיטואציה כזאת וגם לא מבינה מה העניין להגיע לזה, אבל לפחות את הבסיס... 

כי לא מספיק הדגשת את העשייה והעבודה עם הילדים, שמה לעשות גורמת בלגאן.. והדגשת מאוד את הבלגאן.

לא נראה לי שעיקר הבעיה היא הבית של אשתך וההרגלים בו, אלא חוסר כוחות וסדר עדיפויות בו הילדים חשובים מן הבית.

זה נשמע שבאמת קשה לו, גברים שמתרגלים לסדר משתגעים בבלאגן..

אני נשואה שנתיים לבעל מתוקתק, ואני התחתנתי יותר מבולגנת ממבולגנת,

ועד לפני חודש רק בעלי היה מסדר,

פיתאום הוא נהיה עסוק, וכבר לא יכול לסדר, ולא יאמן שאני התחלתי לסדר, כי כבר התרגלתי לסדר,

וקשה לי לחזור לבלאגן.

ולכן העיצה הפשוטה והרגילה שאני כל כך מסכימה איתה:

אם אתה באמת אוהב אותה ורוצה להנות כל חייך,

פתח לה את האפשרות לחיות בבית מסודר, אני חותמת לך שהיא תשתנה...

ב"הצלחה

אני עפה לסדר, בעלי צריך לחזור..

תודה רבה לך כל מלה פנינה...

אמנם אין בבית שלי עדיין בלגאן של 3 ילדים... אבל אני בעצמי תורמת-בלגאן לא קטנה ...

כל הכבוד לך שאתה מתחיל בחיובי- יש לה מידות טובות, היא מגדלת את הילדים שלהם, אתה רואה ומשקף כמה היא עובדת קשה

אתה רואה גם שזו נק' שקשה לה עוד מהבית שלה- כלומר זה משהוא שקשה לה יותר מתק' של עומס...

הניסיון שלך להתחיל לעשות אי של שפיות- זה ניסיון יפה

אבל קצת צריך לדייק אותו- לדעתי

אם זה גורם למלחמות- כנראה מישהוא מרגיש קצת "כיבוש"

זה פינת השפיות המסודרת שלי, כמה עמלתי עליה, למה "אתם" מקלקלים לי?

אתה יכול להכנס למחשבה אחרת-

זה פינת הסדר ושפיות שאני תורם לבית, שגם אשתי תוכל לשבת שם ולתפוס כמה דק' סדר בבית ובחיים (ובראש ובלב...) והכוונה שזה יהיה נק' של אור שתפיץ לכל הבית יותר רוגע, יותר סדר

ואתה מוכן כל הזמן לתחזק את המקום הזה- כל היום לעשות עליו עבודת מידות חדשה, כל יום להכניס בו עוד סדר שפיות ואור- כדי שיהיה כוחות מחודשים להקרין לכל הבית

כל הכבוד שאתה מנסה לדבר איתה

אם היא לא קולטת- כנראה שיש פה עוד משהוא... ניסית גם להקשיב?

לשאול אותה- מה את מרגישה על זה? איפה זה יושב בחיים שלך?

פיתרון טכני שיקל עליכם- באמת להביא עוזרת פעם בשבוע

וגם לסדר את הבית בצורה שלכל חפץ יש מקום- גם לחפצים קטנים- הרבה מתלים\ סלסילות\ מגירות, מספיק מקום במדפים....  ושהם מסודרים הגיוני לפי השימוש בחפצים

אם היא רוצה- היא מוזמנת |בשמחה!| לבוא ונתן לה טיפים לסדר מלוא היד והניסיון

(לא נראה לי שייך לתת לך שתעביר לה.... או שנתן לך ותקראו ביחד?)

הוא גם מנסה להגיד לי יפה, אבל בתכלס? אני מרגישה שאני כל היום רודפת אלרי הבלאגן שלהם. אנחנו חיים בקופסת גפרורים קטנטונת וזה מ-זה קשה לי עם זה. מה גם שהילדים כמובן תורמים, ואולי אני סזתם מרגישה מסכנה, אבל הבלאגן שהם יוצרים הוא מעבר לנורמה, כי הגדולה לדוגמא- כל פעם שמתעצבנת, היא באה ומבלגנת את כל הסלון. בימים האחרונים אנחנו עובדים איתה על העניין הזה באופן מעמיק, אבל זה עדיין ככה, ועכשיו לדוגמא הבית נראה מהפכה. 

דבר כואב נוסף הוא שבעלי קצת התקלקל בגללי, ובחודשים האחרונים אני אוספת אחריו לא מעט בלאגן, ואני אפילו לא יכולה להתלונן כי הוא המפרנס היחיד בבית ועובד מסביב לשעון. 

ואגב, באתי מבית של אמא שתמיד ספרת בגאווה איך שכשהיינו קטנים היא היתה שוטפת את הבית כל יום (וגם מוציאה את המים החוצה כדי שהשכנות יראו איזו עקרת בית למופת היא...), ושכשהקטן שלי מפיל המון פירורים על הרצפה אני רואה בעיניים שלה מבט מבואס וזה כמובן גורם לי לרוץ להביא את המטאטא ולהעלים ראיות. 

בכל אופן, הגעתי למסקנה שהפתרון הוא קצת לאמץ את הרעיונות של אמא- אז לדוגמא בעניין הכלים אני כבר שנים עוטבדת על עצמי בכוח לא ללכת לישון עם כלים בכיור, וזה בתכלס הכי קל כי זה גם מבאס רצח לקום בבוקר ולראות מטבח מלוכלך. כל השאר- קשה לי מאוד, אבל בימים האחרונים אני מנסה לגרום לעצמי לארגן קצת את הבית כל ערב אחרי שהם הולכים לישון, הדבר שמקשה עלי בהמשך הביצוע הוא שבשמונה בבוקר כבר לא נשאר זכר מהסדר. הילדים לא צריכים להתאמץ כ"כ הרבה... 

דבר ראשון על הבוקר- לנקות את הכיור במטבח

ככה יש לך סיפוק-מידי על הבוקר, והתחלה של סדר לכל היום

(תגגלי לחפש עליה- יש לה רעיונות טובים!)

זה עוד יותר סיפוק בבוקר לקום בבוקר ולראות מטבח מבהיק.... 

ומוסיפה אחרי חיפוש בגוגל- איזו אשה מגניבה, עם אחלה רעיונות, בעיקר למשמעת עצמית. ממליצה לכותב ההודעה הראשית גם לגגל קצת את השם הזה. ובאנגלית: flylady

טוב שאתה רואה שיש לה "מלא מידות טובות ויתרונות". גם יפה ההבנה שאגב דבריך, ש"היא באמת עובדת קשה בבית עם הילדים".  זה מראה, להבנתי, שאתה מעריך אותה ואוהב אותה, ו..קשה לך עם הבלאגן.

באמת, יש אנשים שבטבעם ומתכונתם הם מסודרים. יש כאלה שלא. כשהאנשים מהסוג הראשון רואים בלאגן בכל פינה - זה באמת יכול קצת "לשגע" אותם.

ואילו השְנִיים, יכולים להיות באמת מלאי רצון טוב והבטחות, אך למעשה - הם לא כך. בלי משים -בלאגן..

אז מה שאתה צריך לעשות, לענ"ד - זה קודם כל "סדר בראש"...

לומר לעצמך: זו אשתי, היקרה מאד. הטוב שיש בה - הוא מהותי, מידות טובות, משקיעה בילדים וכו'. ה"רע" הוא לא רע במהות - רק התוצאה שלו מפריעה לי.

ולהחליט דבר ראשון שאתה מתרכז בטוב שבה. גם תתיחס לכך כלפיה. תחמיא לה במפורש על המידות הטובות שלה, על ההשקעה בילדים.

אני דווקא מעריך, שגם אם היא לא מתוסכלת מהבלאגן עצמו (וזה יכול להיות, שאדם אומר לעצמו, לא נורא - אי אפשר הכל, בזה אני לא חזק) - אבל מההסברות שלך, ומזה שהיא לא מצליחה לעמוד במה שחשוב לך, היא כן מתוסכלת. בלב.

לכן, אם תעזוב את זה לגמרי (קשה - אבל תתאמץ..) לכמה זמן, תתמקד רק בטוב, פה ושם תשתדל בעצמך לתרום לסדר (ולא להתרגז אם זה לא יעזור. בלאגן גם "מייצרים". ויתכן שגם אם תסדר, זה לא יחזיק. הרי יש "תנועה" בבית) -

אז אח"כ תוכל לדבר איתה על זה בנחת לגמרי. על כוס קפה.

תגיד לה שאתה מאד מעריך אותה, ואתה יודע ש"סדר" זה לא ענין של מידה רעה, וזה שום-דבר מול כל הטוב שבה ושגם הילדים זה בוודאי דבר שתורם לענין.

אבל בהיות שלך בכל זאת חשוב, כי זה עוזר לך לשלוה ולסדר הפנימי, אז אולי אפשר לקבוע מקום מיוחד בבית - שאתה תדאג לו - ובו תוכל לשבת כשאתה צריך קצת "סדר" סביבתי, לצורך הסדר הפנימי שלך. ורק שישתדלו לא להכניס לשם דברים שאינם קשורים. כשזה יבוא כך - יתאמצו יותר.

אבל תדגיש, שזה באמת לא העיקר. שהיא לא תחשוב כאילו הבית נורא ואיום ואתה בורח ממנו לאיזו פינה..

תגיד לה שאתה צריך את זה מידי פעם, וזה עוזר לך בשאר הזמן לא להתייחס לנושא הזה, אלא לשמחה שיש בבית ולנפשות הטובות ששם. וכך תתייחס.

ובאמת - תחשוב על זה היטב, שיותר חשוב שתהיה שלוה ושמחה ורוח טובה בבית, מאשר "סדר".

נכון שלפעמים "סדר בבית - סדר בראש", אבל לפעמים - סדר בבית, קפדנות בראש... ויבשות, וחיצוניות, ל"ע.  לא כל אחד זוכה ל"שני שולחנות" (גם שולחן שמח ועם מידות טובות - וגם מסודר..). תשמח שזכית בצד הטוב של הענין..

ולענ"ד, אם תתייחס כך, מבפנים - עם הזמן גם יקרה ה"פלא". אשתך תתאמץ יותר על הסדר..  כי יהיה איכפת לך ממך. הבעל שאוהב, ומעריך, ולא מבקר אותה על הסדר למרות שזה מאד חשוב לו...

אז היא תתאמץ לא כי היא "מכירה משהו אחר", אלא כי היא מכירה "מישהו אחר", מאד קרוב, שזה חשוב לו. לא יהיה גם אז מסודר כמו אצל בית הוריך, אבל תהיה אוירה מעולה, וגם סדר נסבל. אולי גם כבר לא כ"כ תראה את זה בעצמך.

הכל, באמת, מתחיל מה"סדר בראש"..

בהצלחה רבה.

למרות שהנהגות נרכשות - תכונות בסיסיות וכישורים הנם מולדים. הסביבה יכולה להעצים או לדכא - אבל לא לייצר תכונות חדשות.

כמו שיש אנשים שלא מתחברים למתמטיקה, ולא יעזור אם ישקיעו, ילמדו כו' - לכל היותר ישרדו, כמו שיש אנשים שמרגישים נח בחברה מצומצמת ואנשים שזקוקים להמוניות, ועוד אין סוף דוגמאות לשונות בסיסית בין אנשים - גם סדר, בבסיס זוהי תכונה מולדת. היכולת להשתלט על בלאגן - זהו סוג של כישרון שיש אנשים שיש להם אותו, ויש אנשים שלא.

נכון שאפשר להשתפר, לרכוש הרגלים ועוד - אבל עליך לדעת שכנראה, למרות המעלות הרבות של אשתך - סדר אינו נמנה ביניהם, ודרישה ממנה לסדר מתסכלת מאד. היא אוהבת אותך, רוצה לראות אותך מרוצה, וחשה שאין לה את היכולת למלא את הציפיה שבעיניך היא פשוטה - לסדר את הבית.

לעתים כשמכירים בעובדה שמציאות לא תשתנה, קל יותר להשלים עמה, ולמצוא דרכים להתמודד על אף ולמרות.

ציינת שהיא באה מבית שאינו מסודר, האם זהו הרגל? יתכן, סביר יותר להניח שחוסר הסדר עבר אליה בתורשה!

אפשר לדבר ברוח טובה על הצורך שלך בסדר (שים לב הצורך שלך - ולא חוסר היכולת שלה!) . אולי אפשר להחליט על פינה שלך, כפי שניסית לעשות.

החשוב ביותר: לשדר לאשתך קבלה למרות הקושי הממוקד שלה בסדר, הערכה ליכולות שיש לה. ובכלל - היא מנהלת בית ומגדלת שלושה ילדים . מגיע לה צל"ש גם אם הכביסה אינה מקופלת או הכלים בכיור! עדין נשאר לה עבודה רבה.

השתדל למרות הקושי האמיתי שלך, לקבל, להסתגל, להעריך את מה שיש בה.

אולי הילדים יהיו דומים לך - ויהיו מסודרים, אבל יתכן שיהיו דומים דוקא לאמם.

אז כדאי כבר עכשיו להפנים את המחשבה, שסדר תמצא רק בביקורים אצל הוריך, ואצלך בבית - תמצא הרבה מאד מעלות אחרות.   

ועוד נקודה מאד חשובה! אף פעם, אף פעם אל תאמר לה "אבל אצל אמא שלי יותר מסודר"

שזה ממש קשה לשנות תכונת אופי. וזה ממש קשה למישהי שהתרגלה כל חייה להיות מבולגנת פתאום לשנות הרגלים ולהפוך להיות מסודרת. זה כמעט בלתי אפשרי!

היא לא יודעת איך וממה להתחיל. ואני בטוחה שהיא רוצה אך סדר היום שלה לא מאפשר לה.

השינוי יהיה אפשרי רק עם הרבה עידוד ועזרה מצידך והכי חשוב עם סבלנות ושפיטה לזכות. היא לא עושה זאת בכוונה, כן...

אני חושבת שתשבו לשיחה ותחליטו על 3 דברים שבלעדיהם אתם לא מסיימים את היום - זה יכול להיות כלים, חדר שינה שלכם ושולחן פינת האוכל או שירותים רצפה וכלים וכו'.

אחרי שתתרגלו לשלושתם תוכלו להוסיף עוד דבר.

כהתחלה אולי תיקח אחריות על תחום אחד בבית מה שיקל עליכם מאוד. זה יכול להיות כביסה (לפהעיל ולתלות מכונה כשאתה חוזר) או כלים. או קיפול ערימת הכביסה בסוף היום אחרי שהיא כיבסה תלתה והורידה במשך היום.

לדעתי לפעול מתוך שיתוף פעולה ולא מתוך דרישה יועיל בהרבה את ההתנהלות של הבית מבחינת הסדר והניקיון.

צריך לקבוע שמשעה מסוימת בערב אחרי שהילדים ישנים שניכם קמים לסדר
אם אחד לא נמצא בבית אז אחד מסדר לפחות את שמוטל עליו

מה מסדר?

תעשו רשימה ממש מפורטת! (כי מי שבלאגניסט פשוט לא רואה דברים)
כלים
שיש מסודר
צעצועים במקום
מכונה 1\2 לקפל

שירותים ניקיון קליל
סלון ריק מהכל

ולטאטא ריצפה (או שטיפה במצבים קשים)

תוסיפו מה שקריטי לכם... וליד כל דבר שם של מי עושה...

אני ממש מבינה את הצורך שלך בבית מסודר ונורמלי זה משנה את התפקוד ולשבת ללמוד בבית באלגן זה כמעט בלתי אפשרי...בכלל שב תסביר לה שבית מסודר זה עושה סדר בחיים שלכם, של הילדים...

אבל אל תצפה שכשאתה חוזר מהלימודים בשעה שהבית כולו פעיל בשלושה ילדים שמשחקים ואוכלים ומפילים הבית יהיה מסודר
אבל זה לגיטימי לבקש שאחרי שהמצב נרגע והילדים ישנים שניכם יחד מקדישים חצי שעה לבית.

בס"ד לק"י.

ואני חושבת, שזה מספיק.

גם אני המבולגנת בבית ובעלי די מסודר

הוא הצליח להחדיר את ההרגל לסדר גם אצל הילדה שלנו (לפעמים אם היא רואה שהכיסא לא בדיוק במקום שלו היא תזיז אותו אם היא יכולה)

אז ממש כדאי להרגיל את הילדים לסדר מסוים בבית (למשל לא פותחים משחק חדש עד שלא מסדרים את המשחק שבו שיחקנו עכשיו) ובכלליות להרגיל גם את הילדים לאחריות בבית (בגיל קטן זה בעיקר עניין הסדר כי אין משהו אחר לבקש מהם)

ובאמת תנסו להגיע לעמק השווה בעניין הסדר - אם יש דברים שהם ממש גבול אדום מבחינתך אז סדר בעצמך ובקש בעדינות מאשתך (עד שיחלחל פנימה). אבל אי אפשר הכל, למשל, אני חושבת שהכלים בכיור זה באמת מגעיל אז אני משתדלת את זה לעשות מיד בתום הארוחה שלנו (אין מצב שישארו כלים יותר מזמן סביר בכיור) אבל אם יש בלאגן על השולחן בפינת האוכל אז לדעתי פחות נורא ובעלי הפסיק להציק לי בעניין כי שאר הבית נראה סביר..

בהצלחה!

שים לב לדברים קטנים שהיא עושה בעניין הסדר.

היא הרימה משהו מהרצפה,

היא שטפה כלים

היא טיטאה את הבית

היא שמה כביסה במקום

וכן הלאה- גם אם שאר הבית מבולגן ומלוכלך- שים לב לדברים קטנים שהיא עשתה על מנת לקדם את הבית ליותר סדר- ואמור לה תודה עליהם!!

אמור לה שאתה מעריך את זה שהיא עשתה זאת. ופרט בדיוק מה שמת לב שהיא עשתה.

שים לב לדברים הקטנים. הפיצפונים. אלה שאנחנו כאילו חושבים שהם מובנים מאליהם.

"אשתי היקרה. תודה שהחזרת את המצרכים למקום אחרי ארוחת הערב. שמתי לב שעשית זאת, תודה."

"אשתי היקרה אני מעריך את שטיפת הכלים שביצעת! נעים עם כיור נקי. תודה!"

מהפן הפסיכולוגי- אספר לך שעליי המלים הטובות שמפרטות משהו קטן שעשיתי- פועלות פלאים!! ונותנות לי אמביציה להמשיך לעשות, לנקות ולסדר כי זה נותן לי הרגשה שכדאי! ששמים לב שעשיתי כמה דברים! וזה דוחף אותי לעשות עוד דברים

אבל אם לא שמים לב למה שעשיתי- למה שארצה לנקות ולסדר? זה ממילא לא מורגש, אלה דברים קטנים, וכנראה שאני צריכה להבריק את הבית כדי שישימו לב ויגידו לי משהו טוב... וזה מייאש רק לחשוב על זה. אז עדיף לא להתחיל בכלל כי לא אצליח לעמוד בזה...

אגב, זה כך גם בחינוך ילדים: שים לב לדברים הקטנים הטובים שהם עושים- והם רק ירצו לעשות עוד דברים טובים...

כדאי לאמץ את זה בכלל כגישה לחיים:

לשים לב לדברים הקטנים והטובים ולומר אותם בקול. כך אתה נותן לדברים הטובים קיום וכך אתה מזמין אותם אליך עוד ועוד.

בהצלחה!

בסגנון של גן ילדים.

בעלה איננו המורה שלה ולא המפקח הכללי על הנקיון שמחלק מחמאות לפועלים השחורים.

בני זוג יכולים לעודד זה את זה בסגנון שיחה של מבוגרים שהם שותפים מלאים ואוהבים בלי סגנון מתנשא של מבוגר לילד

ולא בטון מתנשא, עניין של נימוס בסיסי גם בבית. גם הבת שלי יכולה לומר לי תודה על ארוחה או אפילו על טישו שאני מעבירה לה סתם כי זה מה שהיא שומעת וזה יפה.

רק בטון שאומר שאתה יודע שמה שאתה מקבל לא מובן מאליו ולא מגיע לך מעצם היותה האשה של הבית. להיפך - להביע תודה משקף התנהלות יותר שיוויונית והוגנת. 

לבין משפטים מוזרים כגון "אשתי היקרה תודה ששמת את המטאטא במקום".

אבל הדבר העיקרי שרציתי להגיד הוא שאין כאן צד נותן וצד מקבל, אין כאן צד שעובד וצד שני שאומר תודה ומחלק מחמאות מלאכותיות.

יש כאן צמד שותפים ואוהבים וכל דבר שהם עושים תורם לשניהם במידה שווה.

אם אנחנו שותפים אז אני לא צריך להגיד תודה לאשתי על זה שהיא הכינה ארוחת ערב והיא לא צריכה להגיד לי תודה על זה שתיקנתי את השקע?

אבל אני יכולה לומר לך מנסיון אישי: התודות הקטנות של בעלי עושות לי טוב על הלב ומרימות את היכולת והרצון שלי להמשיך לעשות דברים.

זו ההכרה שלו בדברים הקטנים והטובים שאני עושה.

וזה עושה לי חשק לעשות עוד.

יכול להיות שהדוגמאות שנתתי נשמעו בעיניך כתינוקיות, וזה בהחלט הגיוני. בכל זאת- כשאני מקבלת מחמאות אני שמחה בהן ולוקחת אותן בשתי ידיי כמקבלת מתנות גדולות.

אני איני תינוקת או ילדה קטנה אבל יש בתוכי ילדה קטנה שזקוקה לחמלה, למילה טובה ולהכרה בטוב שאני עושה.

אני מאמינה שבכולנו יש ילד כזה.

גם בך.

אגב, גם אני אומרת תודה לבעלי.

אני מורידה מעליי את מעטה הציניות שדבק הרבה פעמים באנשים כשהם אומרים דברים אמיתיים זה לזה- ואני מבקשת לומר את האמת העירומה כפי שהיא:

תודה לך בעלי היקר על הדבר הקטן שעשית עבורי.

תודה על שהשכבת היום את הילדים לישון. זה עזר לי לנוח מעט.

תודה על ששמת את הקניות במקום. אני מעריכה זאת.

תודה שזרקת את הפח.

תודה ששמת לב שאני עייפה ובאת קצת יותר מוקדם כדי לעזור לי.

אני חושבת שגם בעלי שמח במלים טובות אלו.

ואם לא מתאים לך- אל תיקח!

וכך מתחילים את היום: "מודה אני לפניך..." [אם כי הקב"ה, באמת לא צריך את ה"חיזוק" שלנו" - אבל אותנו זה מחנך..]

תודה רבה על האכפתיות והעצות גם במסרים וגם פה,

קיצר,

יש את החבר'ה ששידרו לי שהטענה שלי לא מוצדקת - אני חושב שעניתי לכם. 

בנוסף היו שחשובים (ביצה) שכמעט בלתי אפשרי לשנות תכונות, אני מסכים אך אני חושב שבשביל זה יש לנו פה כמה עשרות שנים עלי אדמות (בטח בתוך מסגרת נישואים. מי שלא משנה בעצמו דברים, שיבדוק את עצמו)

adidi - מי יתן לי אבר כיונה והייתי מקשר בינך לבין אשתי... ההכרה שלך היא דוגמא חיה למה שאני מייחל!

את מתכוונת לעשות בביתך משהו עם זה? אולי יהיה פיילוט לשינוי

נותני העצות התחלקו בגדול לשניים:

1. לחולל בזוגתי שינוי מבפנים תוך דוגמא אישית. האמת התחלתי בכיוון ..

2. עצות של תיאום ציפיות סדרי עדיפויות וסדר חלקי. ממממ.... בעיה כי עקרונית היא רואה בכל דבר שכזה העמסה מיותרת עליה (ניסיתי להציע לה משהו קטנטן שניקח עליו אחריות ביחד. "נראה...") ככה שנותרתי לבד בנושא וזה מחזיר אותי לסעיף 1

ובכלל לגבי מילים טובות וחיזוק חיובי ועידוד (כל אחד בסגנון שלו, אלעד) - זה לא כ"כ קשור כי זה קיים בביתנו (תמיד טוב לחזור על הראשונות!) אבל זה לא משהו שהופך את הסדר לעיקרון בניהול הבית (הרי היא מקבלת מילים טובות, בצדק, על הרבה נושאים שהיא כן מזדהה איתם, ככה שהכי הגיוני שהיא תשקיע בהם)

נו, תראו מה השעה וחמישי בלילה והבית...... הפוך והרגע סיימתי לעבוד על איזה קורס מעפן

שבת שלום!!

ועודנו. אם כי הילדים השתדלו הבוקר להחמיר את המצב., ועשו זאת בהצלחה. מה שכן, עד שבת הבית יספיק לקבל ארגון ושטיפה, וגם להתבלגן שוב... 

מבין אותך מאוד

ארון הבגדים של בעלי מסודר ומקופל טיפ טופ (לא מעיזה לגשת אליו).

הבית מבולגן, כי הוא לא עוזר לי לסדר ולבד, הנטל של הבית, הפיטורין והעול המצטבר גדולים עלי.

חשבתי לחפש בחורה שתעזור לסדר. יש לכם הצעות? אשמח מאד!

הבית מבולגן, בית של בנים שלא יודעים מה זה סדר, לא יודעים מה זה להחזיר חפץ למקום.

אני לא סובלת את זה כי אני מגיעה מבית מסודר ומצוחצח, ששם היו יותר בנות מבנים, אבל הבנים ידעו לשים דברים למקום.

אצלי בבית בעלי הוא כן מסודר לעומת האחים שלו אבל לא עוזר בכלום, אני יכולה להכין את כל השבת לבד בלי שום עזרה, גם את הדברים שהוא צריך לעשות לשבת אני צריכה להתחנן אליו כמה פעמים שכבר יעשה, ובסוף עושה את זה ממש קרוב לשבת.

דבר נוסף שמאד מפריע לי זה כשהוא לוקח דבר מסוים הוא פשוט לא מחזיר, כאילו שהמשרתים יבואו והם יחזירו למקום..

לפעמים כשאני כבר מתעצבנת ומעירה לו "למה אתה לא מחזיר" הוא עוד עונה לי  "מה את לא יכולה להחזיר"  או "למה את לא מחזירה".

מצד אחד הוא צריך בית מסודר ומצד שני הוא לא עוזר לסדר, וכמובן לא מחזיר דברים למקום.

(קראו עד הסוף... הדבר לא נכתב עבור נשים שעבורן עבודה זה אילוץ וקורח המציאות בגלל סיבה זו או אחרת)

שמודות בעובדה שהן אלו שפחות מסודרות מהגבר שלהן.

ואותנו תמיד לימדו שנשים יותר מסודרות, וגברים יותר מבולגנים.

אז מה קרה בעצם?

מה שקרה זה שזה היה נכון לדור הקודם ולזה שלפניו וכו'...

הדור האחרון מאופיין בכמה מושגים שחזרו עליהן שוב ושוב, עד שהן חילחלו לבנותינו היקרות והרסו להן את המסורת היקרה והטובה מבית אימותיהן.

חלק מהמושגים: שיוויון, פמיניזם, מימוש עצמי ועוד...

יש פה נשים שבלי בושה כותבות: אם זה מפריע לך - סדר בעצמך.

נשים - שכחתן את תפקידכן בחוזה הנישואין (כתובה).

יש חובות לבעל, אבל גם לאישה. חלק מחובות האישה, זה לדאוג לסדר, לנקיון, לחינוך הילדים, להכנת אוכל וכו'.

(לא אפרט כרגע את חובות הגברים כי זה לא הנושא, אבל יש כאלה לא מעט).

אנו רואים איפא, שחובת הנשים לפי המסורת היהודית, ולפי בית אמא הטוב, המסודר, והתמיד נקי, מתנגשת עם ערכים מקולקלים שמגיעים מהתרבות המערבית. אותה תרבות שמפתחת אחוזי גירושין גבוהים ביותר, מכתיבה לבנותינו, כיצד בית צריך להתנהל.

יש לא מעט נשים שפשוט לא מבינות למה הגבר מתלונן על לכלוך ובלאגן. "אם זה מפריע לו - שינקה בעצמו".

האם מה שאני כותב נכון גם לנשים שלא יוצאות לעבוד ורק מגדלות את ילדיהן בבית?

במידה ונשים אלו הושפעו ממושגים כגון "פמיניזם" , אז לצערי, זה נכון גם לגביהן.

אבל למה שאני גם אעבוד בחוץ וגם בבית? בעיה שלך! רוב הגברים לא "מכריחים" את האישה לעבוד בחוץ.

יש אומנם תופעה שהחלה לפשוט במחוזותינו, שגם גברים הפכו פמיניסטים, וחושבים שזה פרימיטיבי שהאישה לא תעבוד בחוץ, אבל זה מיעוט.

לצערי, רוב הגברים הציעירים מתביישים לומר במהלך הדייטים, שהיו מעוניינים שהאישה תשאר בבית ותגדל את הילדים. וכשנושא זה עולה - הם מייד מביעים אהדה לנשים עובדות, מפני החשש כי הבחורה תדחה אותם במידה ולא יזרמו בנושא.

היום, נפוץ הדבר, שבמקום שאישה תממש עצמה ע"י זה שתגדל ילדים לתפארת, ותהפוך את הבית למקום הכי טוב והכי נעים בעולם עבור בעלה וילדיה (וגם עצמה) ותהיה הרעיה והאם הכי טובה ומסורה בעולם, היא עושה דברים אחרים בשם מימוש עצמי.

נשים יקרות - כל עוד אמותיכן / סבותיכן בחיים - רוצו אליהן ולימדו את העבודה האמיתית (זו שבחוץ - אינה אמיתית). 

אכן - זו עבודה. לא פיקניק. אבל הסיפוק ממנה הוא עצום. עצום פי כמה מסיפוק בזה שגרמת לחברה שבה את עובדת להיות רווחית יותר ולמכור יותר, או שגרמת לחיוך לצוץ על פניו של המנהל שלך.

נשים המממשות עצמן בעבודה (המכונה לעיתים: קריירה, עבדות וכו'...): זכרו: כשתצאו לפנסיה - לא ישאר כלום מהמימוש העצמי שלכן.

ומילה עבורכם, גברים: חזרו להיות גברים. שמרו על המסורת מבית אבא וסבא.

אל תתנו לתרבות המערבית לסרס אתכם.

תהיו חזקים, ותראו איך האישה תעשה הכל כדי למצא חן בעיניכם ולא בעיני המנהל בעבודה.

אני כאשה מסכימה עם רוח הדברים. הפמניזם רק עשה יותר גרוע לנו - הנשים.

אבלללללל-

*מה לעשות ואין לי לא אמא ולא סבתא בחיים?  (ואפילו להן הייתה מכונת כביסה והן יצאו לעבוד מחוץ לבית....)

*מי שמבולגן ולא רואה את הבלגן לא יעזור לו להיות בבית ולא להתעסק בקריירה.

*חוצמזה שעל פרנסה שמעת? מה לעשות שגם אם תחיה בצמצום הכי מצוצמם עדיין המחיה לא הכי זולה במקומותינו...

ואין רע באשה שעובדת בחוץ הכל צריך להיות במינון הנכון- כי אין מה לעשות-

אנחנו הנשים הגזע החזק ועל פינו יפול ויקום דבר (גם הלך הרוח התורני/ חינוכי וגם הטכני- סדר, נקיון וכו')

הדבר לא נכתב עבור נשים שעבורן עבודה זה אילוץ וקורח המציאות בגלל סיבה זו או אחרת

אני מסכים גם איתך וגם איתו מה לעשות שעבור רוב ככל הנשים עבודה זה כן אילוץ?

מבחינת הבריות הנפשית.

אפילו שביתי הוא גדול ב"ה ויש בו הרבה עבודה לתחזוק ונקיון ואני אדם נקי מסודר,מאורגן ועובדת בזריזות ב"ה ואוהבת את זה.  והשנה כ"כ נהנתי מימי מחלה שלי או של ילדי להיות יותר בבית איתם!!!

אם אשאר כל היום בבית -אשתגע! עבודות הבית היום אינן דורשות זמן כמו בעבר -כביסה היא סיפור של רבע שעה (להכניס+תליה) בתנור מסובבים כפתור וכו'.

לכן יש צורך במינון נכון. קצת עבודה בחוץ והרבה בית.

ומה לעשות שגם הממשלה מחליטה בשבילנו שהילדים  יהיו יותר בחוץ מאשר בבית?????? (יוח"א ושות')

אני מאד מסכימה שחינוך ואווירת הבית זה תפקיד האישה תמיד! גם אם היא עובדת.

אבל הקטע של הבישול והניקיון- יש נשים שמאד אוהבות את זה ויש כאלה שזה פשוט לא הולך להם.

אז לפי התפקיד שאתה מייעד להם הם נועדו לחיות חיי תסכול והחמצה (הרי הבית הנקי הוא המימוש העצמי שלי- לא?)

יש משהו יפה בזה שנותנים לאישה גם לבחור מה היא רוצה לעשות.

לדוג' גבר יכול לבחור אם הוא רוצה ללמוד תורה, להיות איש חינוך, טכנאי, איש מחשבים.

אבל אתה אומר- הנשים תפקידכן להיות מבשלות ומנקות, למה אין בחירה? יש נשים שלא טובות בזה (ראה הדוגמא של האיש שכתב כאן את מצוקתו) ואם אישה כזו תהיה בבית אני לא בטוחה שהבית שלה יהיה יותר מסודר (אולי להיפך...) (אני לא מתייחסת לטיפול בילדים כי זה באמת ייעוד של כל אישה באשר היא ואין לזה תחליף).

לדעתי אישה שמעסיקה עוזרת, ועשה קיצורי דרך במטבח, היא לא פחות אישה טובה וראויה מאישה שעמלה כל היום לנקות ולבשל.

שכל אחת תמצא את התחום שמתאים לה.

אתה אומר שהנשים ילכו לקבל סיפוק מעבודות הבית.אז תדע שלא כל הנשים מסוגלות להגיע לסיפוק ומימוש עצמי מניקיון ובישול.

שבעצם היא שפחה?

לא קראתי בעיון הכל. ואין לי בעיה עם שובניזם בכלל, אבלללל האם זה שאשה מנקה, מבשלת ומסדרת וכו' זה אומר שיבוא האדון  (או הילדים)יזרוק/ו את תיקו /משחקיו /גרביו בכל פינה שיחפוץ ואשתו /אמא תאסוף אחריו? או שמא יש שמץ של אנושיות בגבר/ילד שיסדר אחריו או יארגן חפציו בעצמו  ואין בכך משום זלזול בגבר ובתפקידו בביתו.

רוב הגברים מבינים שצריך את שתי המשכורות..

אין לי שום בעיה עם התפקיד המיועד לאישה..

אבל החוצפה לשאול "למה שאני אעבוד גם בחוץ וגם בבית?"

היא חוצפה!!
אתה מסיים את העבודה, חוזר הביתה - יושב כמו מלך..

אישה כל היום בבית (ואם הבית הוא העבודה..אז אנחנו כל היום בעבודה.) לה אין חופש.
אין מצב להתיישב על הכורסא, לקבל פסק זמן מהאחריות עד מחר בבוקר.

אף אחד לא מצפה ממך לחזור הביתה ולעשות הכל.

מצפים ממך להושיט יד בקטנה, כשתגיע, כי קשה לה!
בדיוק כמו שבזמנים מסויימים כשאתה היית בחור ישיבה ולמדת תורה, היא הועילה בנטל הפרנסה.
 

מה קרה??
אל תמות!

מעבר לזה - שפשוט גועל נפש ההתחשבנות הזו..
 

אני מציעה לך ללכת להתארח בשבת 

אצל איזו משפחה בלגניסטית...

מרוב שזה דוחה-

אתם חוזרים הבייתה ועפים עליו...

מנקים, מסדרים, מצחצחים ומאבקים

היא עוד תגיד לך: שרק לא נגיע למצב שלהם....

צא מנקודת הנחה שהיא לא ניתנת לשינוי.

לא תחנך אותה ולא תשנה אותה.  נקודה

עכשיו כשהשלמת

אתם יכולים לדבר ולשנות משהו.

האמירה:

מדבר איתה מסביר לה לא קולטת לא מכירה צורת חיים אחרת

מקוממת מאד

אני מגיעה מבית מסודר. מאד

ואני מבולגנת מחץ

אז לקח לי זמן לרצות שינוי בשביל בעלי

כדי שיהיה לו יותר נוח ונעים בבית

זה בא רק מחיזוקים, בלי שום ביקורת

כל הערה גרמה לי להעלב

כי על כל בלאגן שנשאר יש 3 שסידרתי

עדיין, יש ימים מבולגנים יותר ויש ימים מבולגנים פחות (תקופות)

צריך לעבוד יחד לא נגד.

ממליצה על פליי ליידי

על שיחה כנה

מה מפריע לך ספציפית- 3 משימות קטנות, לא יותר, מה היא מוכנה להתאמץ

ומשם להתקדם

גם לא מסוגלת לחיות בבלאגן .זה עושה אותי עצבנית

אני דווקא מקווה שיבוא יום ואצליח לחיות בשלום עם הבלאגן של הילדים ולהשאר איתם שמחה ורגועה בתוך הבלאגן.

ממש מקנאה  בבתים שאתה נכנס ורואה הרים של בלגאן ובכל זאת הכל שליו ורגוע

ואמא יושבת ומשחקת עם הילדים במקום להתרוצץ ולסדר כל היום...

מבינה אותך לגמרי. בעלי מבולגן מאד וזה בא מהמשפחה שלו (אי אפשר לזוז בבית שלהם מרוב אגירות של חפצים) .  יוצא שאני מסדרת והוא בא ומבלגן. זה מ-ח-ר-פ-ן!!! ממליצה לך לדבר איתה בנועם. אולי כדאי שתיקח יוזמה, ואחרי שהיא תראה איזה נעים זה שהבית מסודר, ואתה תעיר לה בצורה יפה- אז היא תבין שכדאי לה להיות מסודרץ

תתאר לך משהו שנכשל בקורס חובה גם במועד א וגם בב, והוא צריך עכשיו לסחוב את זה איתו עוד סמסטר ואולי אפיללו עוד שנה.

לא כיף......

כאשה אני מניחה שלאשתך חשוב מאד לנהל את הבית בצורה טובה ולשמח אותך, אולי אפילו אלו הדברים שהכי חשובים לה בחיים,

וכל פעם שאתה נכנס הביתה ומראה חוסר שביעות מהבלגן,אפילו בהבעת פנים לא רצונית,  אתה מעניק לה את הציון  נכשל בשני "קורסי חובה" בדימוי עצמי של אשה.

והיא מקבלת את הנכשל הזה יום אחרי יום.....................

אז מה עושים?

לדעתי התשובה נמצאת בכותרת של דבריך - היא קודם כל אשתך, אבל היא גם מבולגנת-זאת היא, איתה בחרת להתחתן. האם היית בוחר בה שוב גם אם היא לעולם לא תהיה מסודרת ולעולם זה לא יפסיק להפריע לך?

דבר נוסף הוא שבלגן מעיד על חיים, ולפעמים אפילו מתוך הבלגן אתה יכול ללמוד על דברים שנעשו במהלך היום ושעליך להכיר עליהם תודה.

למשל- הכיור מלא כלים- מישהו בישל ודאג לאוכל בבית וכו'

בהצלחה

וכמו על כל דבר, תפילות תמיד עוזרות

שלך..

הרבנית ימימה אומרת בשם תלמידי חכמים אחרים - 

שגבר מרגיש מכובד ומוערך כשהוא מגיע לבית מסודר ומריח נקי, ולאישה נקיה ומקושטת.

(נקיה נקיה... לא מריחה נקי מהריח של האקונומיקה)

אני לא אמא לשלושה ילדים, אפילו לא לאחד.

וגם לי לפעמים קשה ליצור מצב שבעלי ייכנס לבית מסודר ונקי כל הזמן

בבית הוריי - לאבי היה חשוב מאוד הנקיון, וחשבתי גם אני שהעניין נובע מההרגל לבית "מוזיאון" שהיה לו.

מסתבר כששאלתי את בעלי (שלא מורגל בסדר ונקיון מאוד מוקפדים)
הוא ענה שזה חשוב גם לו.

ברגע שהבנתי שכך הוא מרגיש שאני מכבדת אותו

פתאום נהיה לי חשוב מאוד והרבה יותר קל להתאמץ ולהעמיד את הבית לפני שיגיע.

אולי כדאי שתסביר לה, שאתה מרגיש זלזול וחוסר יכולת ריכוז כשהבית מבולגן.

כדאי לציין גם שזה פוגע ביכולת שלך להתרכז גם בה, בשיחה איתה, ביחס אדיב אליה.

תסביר גם שאתה לא מצפה לשינוי מופתי ברגע, אלא תשמח לראות מאמץ ושינויים קטנים לקראת מציאות טובה יותר.

הרי ברור שגם היא רגועה ושמחה יותר כשהבית נקי.

וגם כדאי לזכור, אם השינוי המיוחל לא ממש מתקדם - 
שבעז"ה כשהילדים יגדלו ויתחתנו, הבית יהיה ויטרינה..

(אמא שלי מציינת שזה קורה בלי לשים לב בכלל)

כל מה שיישאר לעשות יהיה לנקות את האבק עם מברשת נוצות..
ולא בטוח שאלו יהיו זמנים יפים יותר..

אבל אני, וכנראה עוד הרבה גברים אחרים לא מרגישים שבית מסודר מראה על אישה שמכבדת. (מאיפה הסטטיסטקה???)

אם היו שואלים אותי, אז עדיף השקעה בדברים אחרים פחות קשים ומעייפים, שהם יתנו תחושת הערכה.

אני חושב שפשוט זה תלוי בצורך האישי של כל אדם בסדר בבית. אין משנה גבר או אישה.

מעבר לכך - מסכים לכל מה שכתבת.

.

כיף להיתקל כאן גם בחיוכים.

אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו

עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.

תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.

תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.

תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.

את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם

ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.

זה פשוט לא יעבוד.

מראש אני אומרת לך-וותרי!

אחרת תהיי מתוסכלת.

כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)

יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו

לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין

בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים

בעייתית 

אבל צריך להיות סדר כללי ושגרה בריאה.

המגבות על הספה זו רק דוגמה קטנה.

זה לא העניין של הבלאגן,

זה החוסר הטוטאלי בגבולות והזריקה הכללית על כל דבר שקשור בשגרה וסדר וחינוך נכון ובריא לילדים. 

הכאוס נוצר בגלל ההסתכלות שלך

אולי היא שגויה

והפתרון הוא לנסות לשנות הסתכלות 

הכאוס הוא כאוס.

ההתנהלות שלו מבולגנת ומאפשרת לילדים משחק עם הגבולות.

עובדתית הילדים חצופים כשהם איתו.

עובדתית הוא מסוגל לתת להם לצפות במסכים עד 21 בלילה, כאשר מדובר בילדים בין 4.5-8 והם זקוקים לשינה. איתי כולם במיטות מתוך שמחה ונחת ב20 כבר.

ההסתכלות שלי היא מה בריא ונכון לילדים שלי ולי.

הם צריכים שינה מספקת.

הם זקוקים לסדר בענייני לימודים.

הם צריכים תזכורות הגיינה.

הם נצרכים לגבולות בריאים בכל תחום, ובוודאי בהתנהגות כלפינו ההורים ואחד כלפי השני.

הוא לא מצליח לספק את אלו, את רוב הרשימה הוא אפילו לא מנסה. כי הוא לא מכיר בחשיבות שלהם, למרות שרוב ההורים יסכימו שזה ברור שכל אלו נצרכים.

יש גבול לכמה דברים הם בתחושה או במחשבה.

הבית מתנהל על ידי הילדים, ולא על פי מה שהוא רוצה.

זו עובדה. 

אבל שוב,כלום לא יעזור לשפצר את האדון.

בטח ובטח כשאתם בהליכים...

ההתנהגות שלו בבית בבית

מושפעת מהיחסים שלכם?

אולי הוא עושה דווקא?

אפילו לא  במודע..

ואת "אולי" מנסה להחזיק את הבית

ולכן זה משדר גם לילדים.

אבל זו הפסיכולוגיה בגרוש שלי..

טיב היחסים ביניכם כמובן...

בין התנהלות הבית בנוכחות כל אחד מההורים

מכמה סיבות אפשריות

אחרי שמבינים את זה

ניתן לקבוע איך לתווך לילדים את הגבולות גזרה 

לא כותבים 
אללה באבאלה?

אוכלת תסביך

את צדקת ואני פשעתי

יבין מרות מהי....
פיתרון לבעיה

האפריקן אמריקן של הבית

שתיים זה טו מאצ 

קיבוץ גלויות

אני שומעת ממך נימה מזלזלת בו, אולי אני טועה.

איך הזוגיות שלכם? איך התקשורת?

אם אתם בדו קיום ולא בזוגיות כל פער מקבל מימדים דרמתיים והילדים תקועים באמצע. 

זה תמיד היה שם.

הוא פשוט עכשיו עובד הרבה יותר שעות משהיה תמיד.

ונוצר לי הרבה יותר מרווח ללמוד את הבית ואת ההתנהלות בו.

וזה מצב שזועק לשמים.

בכל אופן, אנחנו לקראת התחלת הליכי גירושין.

אם אתם גם ככה בהליכי גירושין. לא ברור.

מחפשת שפיות לילדים שלי.

גם אם זה לחמש דקות.

לא ברור לי מה צריך להסביר בכלל 

זה כבר סיפור שונה לחלוטין, ובכלל לא מובן למה את לא משחררת אותו.

תעברי מסטייט אוף מיינד של מי צודק ומי טועה למיינד שמכוון למינימום רעל בין ההורים ולמינימום נזק לילדים.

לייצר נרטיב שהוא הבעייתי ולא אחראי לא מסודר ושלל כינויים (גם אם זה בינך לבין עצמך) זה מסוכן לילדים.

הם צריכים הורים מתפקדים ביחד מעריכים אחד את השני ולא הורים במאבק.

כמה שיותר להפחית חיכוך, להפסיק לנסות לתקן אותו ולחשוב הלאה.

וגם כשעוברים הלאה כדאי שתהיה לך הערכה אליו.

למקרה שלא היה ברור.

הנרטיב הזה הוא רק פה וביני לבין עצמי.

אני רק רוצה שיהיה איזון בריא.

לא משנה מה ומי 

כל עוד זה אצלו או אצלה זה דבר אחד. שיתמודד עם ההשלכות של ההתנהלות שלו.
ברגע שזה בבית ביחד וממש חשים את ההבדל, זה משו אחר לגמרי

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.