בס"ד

אם אין אני לי- מי לי

ואולי תוך כדי היא תלמד

ולך יהיה סדר בראש- כהגדרתך

אני מאוד מבולגנת.

עובדת משרה מלאה בבית חולים

בלי עין הרע יש ילדים בבית ואנחנו כבר לא גרים במוזיאון.כך תבעסה בסבבה 

ותסייע לה בלי סוף שהיא כבר תבין מעצמה.

דוגמא אישית 

אני כמעט בוכה.. איזה חוסר יחס יפה מצידך.

אם היית יודע כמה עמל זה 3 ילדים בבית..

איזה מקסימה היא שהיא יוצרת איתם.. ולכן יש בלאגן ולא שולחת אותם לצהרון עד 4 ואז בייביסיטר ולישון

גם לי יש 3 ילדים בלי עין הרע.. ואני יודעת כמה עבודה זה.. עד שאת מסדרת.. הוא בילגן.. והם לא רובוטים .. הם ילדים.

 ברוך ה' יש שעת סדר ולרוב אני מצליחה לסדר לבעלי אבל! הוא עוזר לי המון עם הילדים והסדר

  וב.

בעלי מעולם לא ניגש בזלזול כזה.. של מובן מאליו לעמל שלי.. ומה עם הסדר? אם הוא היה ניגש ככה לא יודעת אם הייתי מצליחה לסדר.. הכמות כוחות נפש לעשות משהו שהבעל לא מעריך היא סוחטת..

תקרא ספרים בנושא. העידוד של הבעל הוא טחנת אנרגיה.

תתמקד כמה היא כן נותנת לדוג' תדמיין שהיא תפסיק לתת גם את ההשקעה בילדים.. תתייסר בזה.. ופתאום תפתח עיניים ,וואו היא נותנת את זה.

אם היית יודע כמה היא משקיעה.. וואו טיפול בילדים זה קשה.. זה עבודה שאת כל הזמן בעירנות , לא צפויה ועם בני אדם לא עם מחשב. והיא נותנת לך ילדים שמחים , בריאים בנפשם..

צדיק אחד ברך את בנו של רשב"י, ששולחנך יהיה הפוך (שיהיה לך ילדים.. סתכל על זה ככה ).

סתם גישה של בעל, בעלי אמר לי בצחוק.. את מצליחה להשתלט על הבית? (אחרי לידה אני לא מצליחה) זה מראה שצריך להיות פה עוד ילד.. כדי שהבית יהיה מבולגן (:  (יעני ברכת הצדיק כזה.) זה היה בצחוק.. אבל זה מרגיע שככה הוא יסתכל על בית מבולגן.. זה נותן לי לעשות את הדברים מהקשבה לכוחות שלי ולא מכפייה.

*סתם שאלה מה תחום השייכות שלך לנישואין.. עובד, לומד ,חוזר הביתה ואז..

כאילו נשארת רווק , גם רווק חי ככה..אלא אם כן אתה עושה את זה כלומר לומד/ עובד מחולי אהבה לאשתך

תנסה להיות נשוי במשהו אחד לפחות.. משהו אחד שאתה עושה מחולי אהבה לאשתך, קצת להכיל קצת לזכור שאתה 50 מתוך 100 קצת לזכור שיחד אמיתי.. הוא לא בלשרת אותך אלא בלהתחבר מתחת לפני השטח לאהוב.. ולהכיל את השני

גם אני אמא לשלושה ילדים ועובדת משרה מלאה,

בוא נאמר שעיקר הפרנסה של הבית תלוי בי...

( בעלי עובד, אבל לא בעבודה קבועה ומרוויח פחות ממני )

הרבה פעמים הילדים מבקשים ממני דברים שהם לא מעיזים לבקש מאבא שלהם,

וזה יוצא שאני המענה היחיד שלהם בנושאים אלו,

שלא לדבר על כך שבגלל הלידות הצפופות חסרים לי ויטמנים בגוף וכו' ..

ושלא לדבר על כך שב"ה רוצים עוד ילדים....

בקיצור - יוצא שהאישה היום פשוט קורסת:

עובדת קשה בשביל הפרנסה ובנוסף צריכה להיות אמא ,

והאמן לי שילדים מבינים טוב מאוד שאבא זה לא אמא והם ממשיכים

לדרוש מהאמא את מה שהם צריכים מאמא.

ובנוסף - הגברים רוצים שהאישה שלהם תתפקד כאישה.

עכשיו תנסה להעמיד את עצמך במקומה ותדמיין....

קשה לי להאמין שתצליח להתחשב באשתך עם גישה כזאת.

אם אתה יכול לעשות משהו בבית - תעשה בעצמך.

אם אתה אוהב ילדים ורוצה עוד - עיין שוב בברכה של הצדיק לבנו של רשב"י ( כפי שכתבה אורה )

וואני מניחה שאתה  מבין מה זה אומר.

ולגבי אשתך -  מסכימה מאוד עם מה שאורה כתבה.

בהצלחה.

להיעזר במנקה.

אם יש אפשרות כלכלית זה יכול להוריד מכם את המתח.

בכל אופן -

גישה שיפוטית כשלך לא מועילה.

הרי חז"ל כבר אמרו אל תדון אף אדם עד שתגיע למקומו.

תודה רבה בכל אופן

ביצה שהתחפשה - ברור שאני מסדר אבל זה לא כוחות.. 

אורה - נראה לי שקצת הפלגת ולקחת את זה למקמות נוגים מדי. הזוגיות ב"ה שלנו נפלאה! אני מאד מרוצה מהבחירה  ,אישתי נפלאה! (איפה ראית שלא?) והיא גם מאד שמחה בבעלה. אל תחששי לאהבה שלנו.

בנושא הזה אני לא מצליח להבקיע את חומת ההרגל.

תסכימי איתי לנתון היבש שיש משפחות מבולגנות ויש כאלה מסודרות.

לא לגיטימי לרצות שביתי יהיה מסודר?? שתהיה לפחות מודעות לזה? לדעתי זה בסדר גמור.

מה עושות משפחות עם ילדים שהבית שלהם נקי? רבים על זה? משתגעים? לא תמיד.

אם זה באמת היה בא על חשבון הענינים המהותיים  - זאת היתה בעיה

אבל דעי לך שלאשתי יש בעל (=אני) עם אפס ביקורת כלפיה, שמרים אותה לעננים בכל מיני תחומים

וגם מקבל הרבה בחזרה.

אנונימי - אני עושה המון. וגם היא. אני מדבר על מניעה ולא על הוספת עוד עבודה בבית.

אנונימי 2 - כאמור אני סטודנט כרגע והיא עקרת בית אז אין את האופציה. בעתיד בע"ה זה יהיה הכרחי כנראה. תודה.

ויותר חשוב, איפה ראית גישה שיפוטית? מעניין את/ה מוזמן להציג את הבעיה בגישה שונה, אולי אלמד משהו. ואם לדעתך אין בעיה אז לא השתכנעתי...

אולי רק לי צורם.. הצורת דיבור עליה.. ולא משדרת over כבוד והכלה

אישתי מ-ב-ולגנת

וכל צורת הפירוט של הבית לא היתה נשמעת פצצת כבוד עליה

מדבר איתה מסביר לה-לא קולטת סורי לא נשמע בעל מבין ורך

אם אשתך תראה מה שכתבת בטוח היא תיפגע.. לא כי ביקשת עיצה.. אלא הצורה שהצגת אותה

לגבי הזוגיות שלכם.. אל דאגה אני לא דואגת.. (אתה מבין שזה לא מה שיושב לי בראש)

אלא ביקשת עיצה..

ובנישואין לרוב העיצות הן ..תקן את עצמך לפני שאתה רץ לתקן את השני.

זה המפתח לאושר...

או כמאמר הרב דסלר  ברגע שתתחילו לדרוש.. אושרכם מכם והלאה.

הגישה השיפוטית ניכרת במה שכתבת בייחוד בזה שתארת שזה דומה לבית שבו היא גדלה,

שאתה מדבר איתה וכ' שהיא כובשת....

בס"ד

לא באתי לדון אותך, זה לא ענייני ולא תפקידי.

אמרתי שאם זה מפריע לך, תסדר אתה

אולי היא באמת לא מגיעה לזה...

לי יש רק ילדה אחת בנתיים, ב"ה, ותוך כדי לימודים אינטנסיביים יש מטלות בבית שאני לא מגיעה אליהן.. ותוך כדי תיאום ציפיות עם בעלי יש דברים שהוא אחראי עליהם. כי אין, אני לא מלאך, מה לעשות...

חוצמיזה, מי שבלאגניסט מטבעו, [ואני אחת כזו...] קשה מאד מאד לשנות אופי. יכול להיות הרצון הטוב והכל אבל בתכלס... זה קשה מאוד.

אז באמת, עזור לה. אל תרד עליה [ואתה לא- נראה שאתה מכבד אותה- תמשיך כך], ותזכור שהיא באמת משתדלת אבל זה קשה מאוד. ובטח עם ילדים ועבודה זה פי כמה.

בהצלחה

גם מי שמאחר כפייתי מתקשה מאוד, אבל שיעבוד על עצמו. בשביל זה באנו לעולם הזה, לתקן. 

בס"ד

יש כאלה שהצעדים שלהם מהירים

יש כאלה שהצעדים שלהם איטיים

ויש כאלה שהצעדים שלהם מדודים

כולם מתקדמים

השאלה איך
 

ם.

אני באמת לא שופטת. אי נשואה חמש וחצי שנים ורק לאחרונה הנושא נכנס לליבי, אבל אני יודעת איך זה שבשלב מסויים הוא כבר מפסיק לבקש כי הוא רואה שהדברים נופלים על אזניים ערלות, ואיך זה שלפעמים הוא נענה בחוסר סבלנות של "מה אתה רוצה? כל היום הייתי עם הילדים!" הוא כ"כ בא לקראתי, הוא עובד כ"כ קשה, לא מתלונן בכלל על זה שהוא מפרנס יחיד וגם לא מרשה לי להרגיש אשמה, אז למה אני לא יכולה להקדיש חצי שעה עד שעה בערב אחרי שהם הולכים לישון כדי לתקתק קצת? למה שאעדיף להתבטל בערב מאשר לנקות? ומה עם הבקרים הריקים בהם הילדים במסגרות? 

לא יודעת, מניסיוני המר בנושא, אין דבר העומד בפני הרצון. נכון, לפעמים צריך לשבור לא מעט שיניים בדרך, אבל אלו החיים, וזה לא נוגע רק לארגון הבית. לא אמרתי שהיא צריכה להיות עקרת הבית המצטיינת שבבקרי שישי יושבת עד 11 בבית קפה עם החברות אחרי שהבית מוכן ומתוקתק לשבת כבר מיום חמישי בבוקר ולשבת מוזמנים עשרים אורחים, כי אני רחוקה בעצמי כרחוק מזרח ממערב מסיטואציה כזאת וגם לא מבינה מה העניין להגיע לזה, אבל לפחות את הבסיס... 

כי לא מספיק הדגשת את העשייה והעבודה עם הילדים, שמה לעשות גורמת בלגאן.. והדגשת מאוד את הבלגאן.

לא נראה לי שעיקר הבעיה היא הבית של אשתך וההרגלים בו, אלא חוסר כוחות וסדר עדיפויות בו הילדים חשובים מן הבית.

זה נשמע שבאמת קשה לו, גברים שמתרגלים לסדר משתגעים בבלאגן..

אני נשואה שנתיים לבעל מתוקתק, ואני התחתנתי יותר מבולגנת ממבולגנת,

ועד לפני חודש רק בעלי היה מסדר,

פיתאום הוא נהיה עסוק, וכבר לא יכול לסדר, ולא יאמן שאני התחלתי לסדר, כי כבר התרגלתי לסדר,

וקשה לי לחזור לבלאגן.

ולכן העיצה הפשוטה והרגילה שאני כל כך מסכימה איתה:

אם אתה באמת אוהב אותה ורוצה להנות כל חייך,

פתח לה את האפשרות לחיות בבית מסודר, אני חותמת לך שהיא תשתנה...

ב"הצלחה

אני עפה לסדר, בעלי צריך לחזור..

תודה רבה לך כל מלה פנינה...

אמנם אין בבית שלי עדיין בלגאן של 3 ילדים... אבל אני בעצמי תורמת-בלגאן לא קטנה ...

כל הכבוד לך שאתה מתחיל בחיובי- יש לה מידות טובות, היא מגדלת את הילדים שלהם, אתה רואה ומשקף כמה היא עובדת קשה

אתה רואה גם שזו נק' שקשה לה עוד מהבית שלה- כלומר זה משהוא שקשה לה יותר מתק' של עומס...

הניסיון שלך להתחיל לעשות אי של שפיות- זה ניסיון יפה

אבל קצת צריך לדייק אותו- לדעתי

אם זה גורם למלחמות- כנראה מישהוא מרגיש קצת "כיבוש"

זה פינת השפיות המסודרת שלי, כמה עמלתי עליה, למה "אתם" מקלקלים לי?

אתה יכול להכנס למחשבה אחרת-

זה פינת הסדר ושפיות שאני תורם לבית, שגם אשתי תוכל לשבת שם ולתפוס כמה דק' סדר בבית ובחיים (ובראש ובלב...) והכוונה שזה יהיה נק' של אור שתפיץ לכל הבית יותר רוגע, יותר סדר

ואתה מוכן כל הזמן לתחזק את המקום הזה- כל היום לעשות עליו עבודת מידות חדשה, כל יום להכניס בו עוד סדר שפיות ואור- כדי שיהיה כוחות מחודשים להקרין לכל הבית

כל הכבוד שאתה מנסה לדבר איתה

אם היא לא קולטת- כנראה שיש פה עוד משהוא... ניסית גם להקשיב?

לשאול אותה- מה את מרגישה על זה? איפה זה יושב בחיים שלך?

פיתרון טכני שיקל עליכם- באמת להביא עוזרת פעם בשבוע

וגם לסדר את הבית בצורה שלכל חפץ יש מקום- גם לחפצים קטנים- הרבה מתלים\ סלסילות\ מגירות, מספיק מקום במדפים....  ושהם מסודרים הגיוני לפי השימוש בחפצים

אם היא רוצה- היא מוזמנת |בשמחה!| לבוא ונתן לה טיפים לסדר מלוא היד והניסיון

(לא נראה לי שייך לתת לך שתעביר לה.... או שנתן לך ותקראו ביחד?)

הוא גם מנסה להגיד לי יפה, אבל בתכלס? אני מרגישה שאני כל היום רודפת אלרי הבלאגן שלהם. אנחנו חיים בקופסת גפרורים קטנטונת וזה מ-זה קשה לי עם זה. מה גם שהילדים כמובן תורמים, ואולי אני סזתם מרגישה מסכנה, אבל הבלאגן שהם יוצרים הוא מעבר לנורמה, כי הגדולה לדוגמא- כל פעם שמתעצבנת, היא באה ומבלגנת את כל הסלון. בימים האחרונים אנחנו עובדים איתה על העניין הזה באופן מעמיק, אבל זה עדיין ככה, ועכשיו לדוגמא הבית נראה מהפכה. 

דבר כואב נוסף הוא שבעלי קצת התקלקל בגללי, ובחודשים האחרונים אני אוספת אחריו לא מעט בלאגן, ואני אפילו לא יכולה להתלונן כי הוא המפרנס היחיד בבית ועובד מסביב לשעון. 

ואגב, באתי מבית של אמא שתמיד ספרת בגאווה איך שכשהיינו קטנים היא היתה שוטפת את הבית כל יום (וגם מוציאה את המים החוצה כדי שהשכנות יראו איזו עקרת בית למופת היא...), ושכשהקטן שלי מפיל המון פירורים על הרצפה אני רואה בעיניים שלה מבט מבואס וזה כמובן גורם לי לרוץ להביא את המטאטא ולהעלים ראיות. 

בכל אופן, הגעתי למסקנה שהפתרון הוא קצת לאמץ את הרעיונות של אמא- אז לדוגמא בעניין הכלים אני כבר שנים עוטבדת על עצמי בכוח לא ללכת לישון עם כלים בכיור, וזה בתכלס הכי קל כי זה גם מבאס רצח לקום בבוקר ולראות מטבח מלוכלך. כל השאר- קשה לי מאוד, אבל בימים האחרונים אני מנסה לגרום לעצמי לארגן קצת את הבית כל ערב אחרי שהם הולכים לישון, הדבר שמקשה עלי בהמשך הביצוע הוא שבשמונה בבוקר כבר לא נשאר זכר מהסדר. הילדים לא צריכים להתאמץ כ"כ הרבה... 

דבר ראשון על הבוקר- לנקות את הכיור במטבח

ככה יש לך סיפוק-מידי על הבוקר, והתחלה של סדר לכל היום

(תגגלי לחפש עליה- יש לה רעיונות טובים!)

זה עוד יותר סיפוק בבוקר לקום בבוקר ולראות מטבח מבהיק.... 

ומוסיפה אחרי חיפוש בגוגל- איזו אשה מגניבה, עם אחלה רעיונות, בעיקר למשמעת עצמית. ממליצה לכותב ההודעה הראשית גם לגגל קצת את השם הזה. ובאנגלית: flylady

טוב שאתה רואה שיש לה "מלא מידות טובות ויתרונות". גם יפה ההבנה שאגב דבריך, ש"היא באמת עובדת קשה בבית עם הילדים".  זה מראה, להבנתי, שאתה מעריך אותה ואוהב אותה, ו..קשה לך עם הבלאגן.

באמת, יש אנשים שבטבעם ומתכונתם הם מסודרים. יש כאלה שלא. כשהאנשים מהסוג הראשון רואים בלאגן בכל פינה - זה באמת יכול קצת "לשגע" אותם.

ואילו השְנִיים, יכולים להיות באמת מלאי רצון טוב והבטחות, אך למעשה - הם לא כך. בלי משים -בלאגן..

אז מה שאתה צריך לעשות, לענ"ד - זה קודם כל "סדר בראש"...

לומר לעצמך: זו אשתי, היקרה מאד. הטוב שיש בה - הוא מהותי, מידות טובות, משקיעה בילדים וכו'. ה"רע" הוא לא רע במהות - רק התוצאה שלו מפריעה לי.

ולהחליט דבר ראשון שאתה מתרכז בטוב שבה. גם תתיחס לכך כלפיה. תחמיא לה במפורש על המידות הטובות שלה, על ההשקעה בילדים.

אני דווקא מעריך, שגם אם היא לא מתוסכלת מהבלאגן עצמו (וזה יכול להיות, שאדם אומר לעצמו, לא נורא - אי אפשר הכל, בזה אני לא חזק) - אבל מההסברות שלך, ומזה שהיא לא מצליחה לעמוד במה שחשוב לך, היא כן מתוסכלת. בלב.

לכן, אם תעזוב את זה לגמרי (קשה - אבל תתאמץ..) לכמה זמן, תתמקד רק בטוב, פה ושם תשתדל בעצמך לתרום לסדר (ולא להתרגז אם זה לא יעזור. בלאגן גם "מייצרים". ויתכן שגם אם תסדר, זה לא יחזיק. הרי יש "תנועה" בבית) -

אז אח"כ תוכל לדבר איתה על זה בנחת לגמרי. על כוס קפה.

תגיד לה שאתה מאד מעריך אותה, ואתה יודע ש"סדר" זה לא ענין של מידה רעה, וזה שום-דבר מול כל הטוב שבה ושגם הילדים זה בוודאי דבר שתורם לענין.

אבל בהיות שלך בכל זאת חשוב, כי זה עוזר לך לשלוה ולסדר הפנימי, אז אולי אפשר לקבוע מקום מיוחד בבית - שאתה תדאג לו - ובו תוכל לשבת כשאתה צריך קצת "סדר" סביבתי, לצורך הסדר הפנימי שלך. ורק שישתדלו לא להכניס לשם דברים שאינם קשורים. כשזה יבוא כך - יתאמצו יותר.

אבל תדגיש, שזה באמת לא העיקר. שהיא לא תחשוב כאילו הבית נורא ואיום ואתה בורח ממנו לאיזו פינה..

תגיד לה שאתה צריך את זה מידי פעם, וזה עוזר לך בשאר הזמן לא להתייחס לנושא הזה, אלא לשמחה שיש בבית ולנפשות הטובות ששם. וכך תתייחס.

ובאמת - תחשוב על זה היטב, שיותר חשוב שתהיה שלוה ושמחה ורוח טובה בבית, מאשר "סדר".

נכון שלפעמים "סדר בבית - סדר בראש", אבל לפעמים - סדר בבית, קפדנות בראש... ויבשות, וחיצוניות, ל"ע.  לא כל אחד זוכה ל"שני שולחנות" (גם שולחן שמח ועם מידות טובות - וגם מסודר..). תשמח שזכית בצד הטוב של הענין..

ולענ"ד, אם תתייחס כך, מבפנים - עם הזמן גם יקרה ה"פלא". אשתך תתאמץ יותר על הסדר..  כי יהיה איכפת לך ממך. הבעל שאוהב, ומעריך, ולא מבקר אותה על הסדר למרות שזה מאד חשוב לו...

אז היא תתאמץ לא כי היא "מכירה משהו אחר", אלא כי היא מכירה "מישהו אחר", מאד קרוב, שזה חשוב לו. לא יהיה גם אז מסודר כמו אצל בית הוריך, אבל תהיה אוירה מעולה, וגם סדר נסבל. אולי גם כבר לא כ"כ תראה את זה בעצמך.

הכל, באמת, מתחיל מה"סדר בראש"..

בהצלחה רבה.

למרות שהנהגות נרכשות - תכונות בסיסיות וכישורים הנם מולדים. הסביבה יכולה להעצים או לדכא - אבל לא לייצר תכונות חדשות.

כמו שיש אנשים שלא מתחברים למתמטיקה, ולא יעזור אם ישקיעו, ילמדו כו' - לכל היותר ישרדו, כמו שיש אנשים שמרגישים נח בחברה מצומצמת ואנשים שזקוקים להמוניות, ועוד אין סוף דוגמאות לשונות בסיסית בין אנשים - גם סדר, בבסיס זוהי תכונה מולדת. היכולת להשתלט על בלאגן - זהו סוג של כישרון שיש אנשים שיש להם אותו, ויש אנשים שלא.

נכון שאפשר להשתפר, לרכוש הרגלים ועוד - אבל עליך לדעת שכנראה, למרות המעלות הרבות של אשתך - סדר אינו נמנה ביניהם, ודרישה ממנה לסדר מתסכלת מאד. היא אוהבת אותך, רוצה לראות אותך מרוצה, וחשה שאין לה את היכולת למלא את הציפיה שבעיניך היא פשוטה - לסדר את הבית.

לעתים כשמכירים בעובדה שמציאות לא תשתנה, קל יותר להשלים עמה, ולמצוא דרכים להתמודד על אף ולמרות.

ציינת שהיא באה מבית שאינו מסודר, האם זהו הרגל? יתכן, סביר יותר להניח שחוסר הסדר עבר אליה בתורשה!

אפשר לדבר ברוח טובה על הצורך שלך בסדר (שים לב הצורך שלך - ולא חוסר היכולת שלה!) . אולי אפשר להחליט על פינה שלך, כפי שניסית לעשות.

החשוב ביותר: לשדר לאשתך קבלה למרות הקושי הממוקד שלה בסדר, הערכה ליכולות שיש לה. ובכלל - היא מנהלת בית ומגדלת שלושה ילדים . מגיע לה צל"ש גם אם הכביסה אינה מקופלת או הכלים בכיור! עדין נשאר לה עבודה רבה.

השתדל למרות הקושי האמיתי שלך, לקבל, להסתגל, להעריך את מה שיש בה.

אולי הילדים יהיו דומים לך - ויהיו מסודרים, אבל יתכן שיהיו דומים דוקא לאמם.

אז כדאי כבר עכשיו להפנים את המחשבה, שסדר תמצא רק בביקורים אצל הוריך, ואצלך בבית - תמצא הרבה מאד מעלות אחרות.   

ועוד נקודה מאד חשובה! אף פעם, אף פעם אל תאמר לה "אבל אצל אמא שלי יותר מסודר"

שזה ממש קשה לשנות תכונת אופי. וזה ממש קשה למישהי שהתרגלה כל חייה להיות מבולגנת פתאום לשנות הרגלים ולהפוך להיות מסודרת. זה כמעט בלתי אפשרי!

היא לא יודעת איך וממה להתחיל. ואני בטוחה שהיא רוצה אך סדר היום שלה לא מאפשר לה.

השינוי יהיה אפשרי רק עם הרבה עידוד ועזרה מצידך והכי חשוב עם סבלנות ושפיטה לזכות. היא לא עושה זאת בכוונה, כן...

אני חושבת שתשבו לשיחה ותחליטו על 3 דברים שבלעדיהם אתם לא מסיימים את היום - זה יכול להיות כלים, חדר שינה שלכם ושולחן פינת האוכל או שירותים רצפה וכלים וכו'.

אחרי שתתרגלו לשלושתם תוכלו להוסיף עוד דבר.

כהתחלה אולי תיקח אחריות על תחום אחד בבית מה שיקל עליכם מאוד. זה יכול להיות כביסה (לפהעיל ולתלות מכונה כשאתה חוזר) או כלים. או קיפול ערימת הכביסה בסוף היום אחרי שהיא כיבסה תלתה והורידה במשך היום.

לדעתי לפעול מתוך שיתוף פעולה ולא מתוך דרישה יועיל בהרבה את ההתנהלות של הבית מבחינת הסדר והניקיון.

צריך לקבוע שמשעה מסוימת בערב אחרי שהילדים ישנים שניכם קמים לסדר
אם אחד לא נמצא בבית אז אחד מסדר לפחות את שמוטל עליו

מה מסדר?

תעשו רשימה ממש מפורטת! (כי מי שבלאגניסט פשוט לא רואה דברים)
כלים
שיש מסודר
צעצועים במקום
מכונה 1\2 לקפל

שירותים ניקיון קליל
סלון ריק מהכל

ולטאטא ריצפה (או שטיפה במצבים קשים)

תוסיפו מה שקריטי לכם... וליד כל דבר שם של מי עושה...

אני ממש מבינה את הצורך שלך בבית מסודר ונורמלי זה משנה את התפקוד ולשבת ללמוד בבית באלגן זה כמעט בלתי אפשרי...בכלל שב תסביר לה שבית מסודר זה עושה סדר בחיים שלכם, של הילדים...

אבל אל תצפה שכשאתה חוזר מהלימודים בשעה שהבית כולו פעיל בשלושה ילדים שמשחקים ואוכלים ומפילים הבית יהיה מסודר
אבל זה לגיטימי לבקש שאחרי שהמצב נרגע והילדים ישנים שניכם יחד מקדישים חצי שעה לבית.

בס"ד לק"י.

ואני חושבת, שזה מספיק.

גם אני המבולגנת בבית ובעלי די מסודר

הוא הצליח להחדיר את ההרגל לסדר גם אצל הילדה שלנו (לפעמים אם היא רואה שהכיסא לא בדיוק במקום שלו היא תזיז אותו אם היא יכולה)

אז ממש כדאי להרגיל את הילדים לסדר מסוים בבית (למשל לא פותחים משחק חדש עד שלא מסדרים את המשחק שבו שיחקנו עכשיו) ובכלליות להרגיל גם את הילדים לאחריות בבית (בגיל קטן זה בעיקר עניין הסדר כי אין משהו אחר לבקש מהם)

ובאמת תנסו להגיע לעמק השווה בעניין הסדר - אם יש דברים שהם ממש גבול אדום מבחינתך אז סדר בעצמך ובקש בעדינות מאשתך (עד שיחלחל פנימה). אבל אי אפשר הכל, למשל, אני חושבת שהכלים בכיור זה באמת מגעיל אז אני משתדלת את זה לעשות מיד בתום הארוחה שלנו (אין מצב שישארו כלים יותר מזמן סביר בכיור) אבל אם יש בלאגן על השולחן בפינת האוכל אז לדעתי פחות נורא ובעלי הפסיק להציק לי בעניין כי שאר הבית נראה סביר..

בהצלחה!

שים לב לדברים קטנים שהיא עושה בעניין הסדר.

היא הרימה משהו מהרצפה,

היא שטפה כלים

היא טיטאה את הבית

היא שמה כביסה במקום

וכן הלאה- גם אם שאר הבית מבולגן ומלוכלך- שים לב לדברים קטנים שהיא עשתה על מנת לקדם את הבית ליותר סדר- ואמור לה תודה עליהם!!

אמור לה שאתה מעריך את זה שהיא עשתה זאת. ופרט בדיוק מה שמת לב שהיא עשתה.

שים לב לדברים הקטנים. הפיצפונים. אלה שאנחנו כאילו חושבים שהם מובנים מאליהם.

"אשתי היקרה. תודה שהחזרת את המצרכים למקום אחרי ארוחת הערב. שמתי לב שעשית זאת, תודה."

"אשתי היקרה אני מעריך את שטיפת הכלים שביצעת! נעים עם כיור נקי. תודה!"

מהפן הפסיכולוגי- אספר לך שעליי המלים הטובות שמפרטות משהו קטן שעשיתי- פועלות פלאים!! ונותנות לי אמביציה להמשיך לעשות, לנקות ולסדר כי זה נותן לי הרגשה שכדאי! ששמים לב שעשיתי כמה דברים! וזה דוחף אותי לעשות עוד דברים

אבל אם לא שמים לב למה שעשיתי- למה שארצה לנקות ולסדר? זה ממילא לא מורגש, אלה דברים קטנים, וכנראה שאני צריכה להבריק את הבית כדי שישימו לב ויגידו לי משהו טוב... וזה מייאש רק לחשוב על זה. אז עדיף לא להתחיל בכלל כי לא אצליח לעמוד בזה...

אגב, זה כך גם בחינוך ילדים: שים לב לדברים הקטנים הטובים שהם עושים- והם רק ירצו לעשות עוד דברים טובים...

כדאי לאמץ את זה בכלל כגישה לחיים:

לשים לב לדברים הקטנים והטובים ולומר אותם בקול. כך אתה נותן לדברים הטובים קיום וכך אתה מזמין אותם אליך עוד ועוד.

בהצלחה!

בסגנון של גן ילדים.

בעלה איננו המורה שלה ולא המפקח הכללי על הנקיון שמחלק מחמאות לפועלים השחורים.

בני זוג יכולים לעודד זה את זה בסגנון שיחה של מבוגרים שהם שותפים מלאים ואוהבים בלי סגנון מתנשא של מבוגר לילד

ולא בטון מתנשא, עניין של נימוס בסיסי גם בבית. גם הבת שלי יכולה לומר לי תודה על ארוחה או אפילו על טישו שאני מעבירה לה סתם כי זה מה שהיא שומעת וזה יפה.

רק בטון שאומר שאתה יודע שמה שאתה מקבל לא מובן מאליו ולא מגיע לך מעצם היותה האשה של הבית. להיפך - להביע תודה משקף התנהלות יותר שיוויונית והוגנת. 

לבין משפטים מוזרים כגון "אשתי היקרה תודה ששמת את המטאטא במקום".

אבל הדבר העיקרי שרציתי להגיד הוא שאין כאן צד נותן וצד מקבל, אין כאן צד שעובד וצד שני שאומר תודה ומחלק מחמאות מלאכותיות.

יש כאן צמד שותפים ואוהבים וכל דבר שהם עושים תורם לשניהם במידה שווה.

אם אנחנו שותפים אז אני לא צריך להגיד תודה לאשתי על זה שהיא הכינה ארוחת ערב והיא לא צריכה להגיד לי תודה על זה שתיקנתי את השקע?

וכך מתחילים את היום: "מודה אני לפניך..." [אם כי הקב"ה, באמת לא צריך את ה"חיזוק" שלנו" - אבל אותנו זה מחנך..]

ועודנו. אם כי הילדים השתדלו הבוקר להחמיר את המצב., ועשו זאת בהצלחה. מה שכן, עד שבת הבית יספיק לקבל ארגון ושטיפה, וגם להתבלגן שוב... 

מבין אותך מאוד

ארון הבגדים של בעלי מסודר ומקופל טיפ טופ (לא מעיזה לגשת אליו).

הבית מבולגן, כי הוא לא עוזר לי לסדר ולבד, הנטל של הבית, הפיטורין והעול המצטבר גדולים עלי.

חשבתי לחפש בחורה שתעזור לסדר. יש לכם הצעות? אשמח מאד!

הבית מבולגן, בית של בנים שלא יודעים מה זה סדר, לא יודעים מה זה להחזיר חפץ למקום.

אני לא סובלת את זה כי אני מגיעה מבית מסודר ומצוחצח, ששם היו יותר בנות מבנים, אבל הבנים ידעו לשים דברים למקום.

אצלי בבית בעלי הוא כן מסודר לעומת האחים שלו אבל לא עוזר בכלום, אני יכולה להכין את כל השבת לבד בלי שום עזרה, גם את הדברים שהוא צריך לעשות לשבת אני צריכה להתחנן אליו כמה פעמים שכבר יעשה, ובסוף עושה את זה ממש קרוב לשבת.

דבר נוסף שמאד מפריע לי זה כשהוא לוקח דבר מסוים הוא פשוט לא מחזיר, כאילו שהמשרתים יבואו והם יחזירו למקום..

לפעמים כשאני כבר מתעצבנת ומעירה לו "למה אתה לא מחזיר" הוא עוד עונה לי  "מה את לא יכולה להחזיר"  או "למה את לא מחזירה".

מצד אחד הוא צריך בית מסודר ומצד שני הוא לא עוזר לסדר, וכמובן לא מחזיר דברים למקום.

(קראו עד הסוף... הדבר לא נכתב עבור נשים שעבורן עבודה זה אילוץ וקורח המציאות בגלל סיבה זו או אחרת)

שמודות בעובדה שהן אלו שפחות מסודרות מהגבר שלהן.

ואותנו תמיד לימדו שנשים יותר מסודרות, וגברים יותר מבולגנים.

אז מה קרה בעצם?

מה שקרה זה שזה היה נכון לדור הקודם ולזה שלפניו וכו'...

הדור האחרון מאופיין בכמה מושגים שחזרו עליהן שוב ושוב, עד שהן חילחלו לבנותינו היקרות והרסו להן את המסורת היקרה והטובה מבית אימותיהן.

חלק מהמושגים: שיוויון, פמיניזם, מימוש עצמי ועוד...

יש פה נשים שבלי בושה כותבות: אם זה מפריע לך - סדר בעצמך.

נשים - שכחתן את תפקידכן בחוזה הנישואין (כתובה).

יש חובות לבעל, אבל גם לאישה. חלק מחובות האישה, זה לדאוג לסדר, לנקיון, לחינוך הילדים, להכנת אוכל וכו'.

(לא אפרט כרגע את חובות הגברים כי זה לא הנושא, אבל יש כאלה לא מעט).

אנו רואים איפא, שחובת הנשים לפי המסורת היהודית, ולפי בית אמא הטוב, המסודר, והתמיד נקי, מתנגשת עם ערכים מקולקלים שמגיעים מהתרבות המערבית. אותה תרבות שמפתחת אחוזי גירושין גבוהים ביותר, מכתיבה לבנותינו, כיצד בית צריך להתנהל.

יש לא מעט נשים שפשוט לא מבינות למה הגבר מתלונן על לכלוך ובלאגן. "אם זה מפריע לו - שינקה בעצמו".

האם מה שאני כותב נכון גם לנשים שלא יוצאות לעבוד ורק מגדלות את ילדיהן בבית?

במידה ונשים אלו הושפעו ממושגים כגון "פמיניזם" , אז לצערי, זה נכון גם לגביהן.

אבל למה שאני גם אעבוד בחוץ וגם בבית? בעיה שלך! רוב הגברים לא "מכריחים" את האישה לעבוד בחוץ.

יש אומנם תופעה שהחלה לפשוט במחוזותינו, שגם גברים הפכו פמיניסטים, וחושבים שזה פרימיטיבי שהאישה לא תעבוד בחוץ, אבל זה מיעוט.

לצערי, רוב הגברים הציעירים מתביישים לומר במהלך הדייטים, שהיו מעוניינים שהאישה תשאר בבית ותגדל את הילדים. וכשנושא זה עולה - הם מייד מביעים אהדה לנשים עובדות, מפני החשש כי הבחורה תדחה אותם במידה ולא יזרמו בנושא.

היום, נפוץ הדבר, שבמקום שאישה תממש עצמה ע"י זה שתגדל ילדים לתפארת, ותהפוך את הבית למקום הכי טוב והכי נעים בעולם עבור בעלה וילדיה (וגם עצמה) ותהיה הרעיה והאם הכי טובה ומסורה בעולם, היא עושה דברים אחרים בשם מימוש עצמי.

נשים יקרות - כל עוד אמותיכן / סבותיכן בחיים - רוצו אליהן ולימדו את העבודה האמיתית (זו שבחוץ - אינה אמיתית). 

אכן - זו עבודה. לא פיקניק. אבל הסיפוק ממנה הוא עצום. עצום פי כמה מסיפוק בזה שגרמת לחברה שבה את עובדת להיות רווחית יותר ולמכור יותר, או שגרמת לחיוך לצוץ על פניו של המנהל שלך.

נשים המממשות עצמן בעבודה (המכונה לעיתים: קריירה, עבדות וכו'...): זכרו: כשתצאו לפנסיה - לא ישאר כלום מהמימוש העצמי שלכן.

ומילה עבורכם, גברים: חזרו להיות גברים. שמרו על המסורת מבית אבא וסבא.

אל תתנו לתרבות המערבית לסרס אתכם.

תהיו חזקים, ותראו איך האישה תעשה הכל כדי למצא חן בעיניכם ולא בעיני המנהל בעבודה.

אני כאשה מסכימה עם רוח הדברים. הפמניזם רק עשה יותר גרוע לנו - הנשים.

אבלללללל-

*מה לעשות ואין לי לא אמא ולא סבתא בחיים?  (ואפילו להן הייתה מכונת כביסה והן יצאו לעבוד מחוץ לבית....)

*מי שמבולגן ולא רואה את הבלגן לא יעזור לו להיות בבית ולא להתעסק בקריירה.

*חוצמזה שעל פרנסה שמעת? מה לעשות שגם אם תחיה בצמצום הכי מצוצמם עדיין המחיה לא הכי זולה במקומותינו...

ואין רע באשה שעובדת בחוץ הכל צריך להיות במינון הנכון- כי אין מה לעשות-

אנחנו הנשים הגזע החזק ועל פינו יפול ויקום דבר (גם הלך הרוח התורני/ חינוכי וגם הטכני- סדר, נקיון וכו')

הדבר לא נכתב עבור נשים שעבורן עבודה זה אילוץ וקורח המציאות בגלל סיבה זו או אחרת

אני מסכים גם איתך וגם איתו מה לעשות שעבור רוב ככל הנשים עבודה זה כן אילוץ?

מבחינת הבריות הנפשית.

אפילו שביתי הוא גדול ב"ה ויש בו הרבה עבודה לתחזוק ונקיון ואני אדם נקי מסודר,מאורגן ועובדת בזריזות ב"ה ואוהבת את זה.  והשנה כ"כ נהנתי מימי מחלה שלי או של ילדי להיות יותר בבית איתם!!!

אם אשאר כל היום בבית -אשתגע! עבודות הבית היום אינן דורשות זמן כמו בעבר -כביסה היא סיפור של רבע שעה (להכניס+תליה) בתנור מסובבים כפתור וכו'.

לכן יש צורך במינון נכון. קצת עבודה בחוץ והרבה בית.

ומה לעשות שגם הממשלה מחליטה בשבילנו שהילדים  יהיו יותר בחוץ מאשר בבית?????? (יוח"א ושות')

אני מאד מסכימה שחינוך ואווירת הבית זה תפקיד האישה תמיד! גם אם היא עובדת.

אבל הקטע של הבישול והניקיון- יש נשים שמאד אוהבות את זה ויש כאלה שזה פשוט לא הולך להם.

אז לפי התפקיד שאתה מייעד להם הם נועדו לחיות חיי תסכול והחמצה (הרי הבית הנקי הוא המימוש העצמי שלי- לא?)

יש משהו יפה בזה שנותנים לאישה גם לבחור מה היא רוצה לעשות.

לדוג' גבר יכול לבחור אם הוא רוצה ללמוד תורה, להיות איש חינוך, טכנאי, איש מחשבים.

אבל אתה אומר- הנשים תפקידכן להיות מבשלות ומנקות, למה אין בחירה? יש נשים שלא טובות בזה (ראה הדוגמא של האיש שכתב כאן את מצוקתו) ואם אישה כזו תהיה בבית אני לא בטוחה שהבית שלה יהיה יותר מסודר (אולי להיפך...) (אני לא מתייחסת לטיפול בילדים כי זה באמת ייעוד של כל אישה באשר היא ואין לזה תחליף).

לדעתי אישה שמעסיקה עוזרת, ועשה קיצורי דרך במטבח, היא לא פחות אישה טובה וראויה מאישה שעמלה כל היום לנקות ולבשל.

שכל אחת תמצא את התחום שמתאים לה.

אתה אומר שהנשים ילכו לקבל סיפוק מעבודות הבית.אז תדע שלא כל הנשים מסוגלות להגיע לסיפוק ומימוש עצמי מניקיון ובישול.

שבעצם היא שפחה?

לא קראתי בעיון הכל. ואין לי בעיה עם שובניזם בכלל, אבלללל האם זה שאשה מנקה, מבשלת ומסדרת וכו' זה אומר שיבוא האדון  (או הילדים)יזרוק/ו את תיקו /משחקיו /גרביו בכל פינה שיחפוץ ואשתו /אמא תאסוף אחריו? או שמא יש שמץ של אנושיות בגבר/ילד שיסדר אחריו או יארגן חפציו בעצמו  ואין בכך משום זלזול בגבר ובתפקידו בביתו.

רוב הגברים מבינים שצריך את שתי המשכורות..

אין לי שום בעיה עם התפקיד המיועד לאישה..

אבל החוצפה לשאול "למה שאני אעבוד גם בחוץ וגם בבית?"

היא חוצפה!!
אתה מסיים את העבודה, חוזר הביתה - יושב כמו מלך..

אישה כל היום בבית (ואם הבית הוא העבודה..אז אנחנו כל היום בעבודה.) לה אין חופש.
אין מצב להתיישב על הכורסא, לקבל פסק זמן מהאחריות עד מחר בבוקר.

אף אחד לא מצפה ממך לחזור הביתה ולעשות הכל.

מצפים ממך להושיט יד בקטנה, כשתגיע, כי קשה לה!
בדיוק כמו שבזמנים מסויימים כשאתה היית בחור ישיבה ולמדת תורה, היא הועילה בנטל הפרנסה.
 

מה קרה??
אל תמות!

מעבר לזה - שפשוט גועל נפש ההתחשבנות הזו..
 

אני מציעה לך ללכת להתארח בשבת 

אצל איזו משפחה בלגניסטית...

מרוב שזה דוחה-

אתם חוזרים הבייתה ועפים עליו...

מנקים, מסדרים, מצחצחים ומאבקים

היא עוד תגיד לך: שרק לא נגיע למצב שלהם....

צא מנקודת הנחה שהיא לא ניתנת לשינוי.

לא תחנך אותה ולא תשנה אותה.  נקודה

עכשיו כשהשלמת

אתם יכולים לדבר ולשנות משהו.

האמירה:

מדבר איתה מסביר לה לא קולטת לא מכירה צורת חיים אחרת

מקוממת מאד

אני מגיעה מבית מסודר. מאד

ואני מבולגנת מחץ

אז לקח לי זמן לרצות שינוי בשביל בעלי

כדי שיהיה לו יותר נוח ונעים בבית

זה בא רק מחיזוקים, בלי שום ביקורת

כל הערה גרמה לי להעלב

כי על כל בלאגן שנשאר יש 3 שסידרתי

עדיין, יש ימים מבולגנים יותר ויש ימים מבולגנים פחות (תקופות)

צריך לעבוד יחד לא נגד.

ממליצה על פליי ליידי

על שיחה כנה

מה מפריע לך ספציפית- 3 משימות קטנות, לא יותר, מה היא מוכנה להתאמץ

ומשם להתקדם

גם לא מסוגלת לחיות בבלאגן .זה עושה אותי עצבנית

אני דווקא מקווה שיבוא יום ואצליח לחיות בשלום עם הבלאגן של הילדים ולהשאר איתם שמחה ורגועה בתוך הבלאגן.

ממש מקנאה  בבתים שאתה נכנס ורואה הרים של בלגאן ובכל זאת הכל שליו ורגוע

ואמא יושבת ומשחקת עם הילדים במקום להתרוצץ ולסדר כל היום...

מבינה אותך לגמרי. בעלי מבולגן מאד וזה בא מהמשפחה שלו (אי אפשר לזוז בבית שלהם מרוב אגירות של חפצים) .  יוצא שאני מסדרת והוא בא ומבלגן. זה מ-ח-ר-פ-ן!!! ממליצה לך לדבר איתה בנועם. אולי כדאי שתיקח יוזמה, ואחרי שהיא תראה איזה נעים זה שהבית מסודר, ואתה תעיר לה בצורה יפה- אז היא תבין שכדאי לה להיות מסודרץ

תתאר לך משהו שנכשל בקורס חובה גם במועד א וגם בב, והוא צריך עכשיו לסחוב את זה איתו עוד סמסטר ואולי אפיללו עוד שנה.

לא כיף......

כאשה אני מניחה שלאשתך חשוב מאד לנהל את הבית בצורה טובה ולשמח אותך, אולי אפילו אלו הדברים שהכי חשובים לה בחיים,

וכל פעם שאתה נכנס הביתה ומראה חוסר שביעות מהבלגן,אפילו בהבעת פנים לא רצונית,  אתה מעניק לה את הציון  נכשל בשני "קורסי חובה" בדימוי עצמי של אשה.

והיא מקבלת את הנכשל הזה יום אחרי יום.....................

אז מה עושים?

לדעתי התשובה נמצאת בכותרת של דבריך - היא קודם כל אשתך, אבל היא גם מבולגנת-זאת היא, איתה בחרת להתחתן. האם היית בוחר בה שוב גם אם היא לעולם לא תהיה מסודרת ולעולם זה לא יפסיק להפריע לך?

דבר נוסף הוא שבלגן מעיד על חיים, ולפעמים אפילו מתוך הבלגן אתה יכול ללמוד על דברים שנעשו במהלך היום ושעליך להכיר עליהם תודה.

למשל- הכיור מלא כלים- מישהו בישל ודאג לאוכל בבית וכו'

בהצלחה

וכמו על כל דבר, תפילות תמיד עוזרות

שלך..

הרבנית ימימה אומרת בשם תלמידי חכמים אחרים - 

שגבר מרגיש מכובד ומוערך כשהוא מגיע לבית מסודר ומריח נקי, ולאישה נקיה ומקושטת.

(נקיה נקיה... לא מריחה נקי מהריח של האקונומיקה)

אני לא אמא לשלושה ילדים, אפילו לא לאחד.

וגם לי לפעמים קשה ליצור מצב שבעלי ייכנס לבית מסודר ונקי כל הזמן

בבית הוריי - לאבי היה חשוב מאוד הנקיון, וחשבתי גם אני שהעניין נובע מההרגל לבית "מוזיאון" שהיה לו.

מסתבר כששאלתי את בעלי (שלא מורגל בסדר ונקיון מאוד מוקפדים)
הוא ענה שזה חשוב גם לו.

ברגע שהבנתי שכך הוא מרגיש שאני מכבדת אותו

פתאום נהיה לי חשוב מאוד והרבה יותר קל להתאמץ ולהעמיד את הבית לפני שיגיע.

אולי כדאי שתסביר לה, שאתה מרגיש זלזול וחוסר יכולת ריכוז כשהבית מבולגן.

כדאי לציין גם שזה פוגע ביכולת שלך להתרכז גם בה, בשיחה איתה, ביחס אדיב אליה.

תסביר גם שאתה לא מצפה לשינוי מופתי ברגע, אלא תשמח לראות מאמץ ושינויים קטנים לקראת מציאות טובה יותר.

הרי ברור שגם היא רגועה ושמחה יותר כשהבית נקי.

וגם כדאי לזכור, אם השינוי המיוחל לא ממש מתקדם - 
שבעז"ה כשהילדים יגדלו ויתחתנו, הבית יהיה ויטרינה..

(אמא שלי מציינת שזה קורה בלי לשים לב בכלל)

כל מה שיישאר לעשות יהיה לנקות את האבק עם מברשת נוצות..
ולא בטוח שאלו יהיו זמנים יפים יותר..

אבל אני, וכנראה עוד הרבה גברים אחרים לא מרגישים שבית מסודר מראה על אישה שמכבדת. (מאיפה הסטטיסטקה???)

אם היו שואלים אותי, אז עדיף השקעה בדברים אחרים פחות קשים ומעייפים, שהם יתנו תחושת הערכה.

אני חושב שפשוט זה תלוי בצורך האישי של כל אדם בסדר בבית. אין משנה גבר או אישה.

מעבר לכך - מסכים לכל מה שכתבת.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.