בס"ד

אם אין אני לי- מי לי

ואולי תוך כדי היא תלמד

ולך יהיה סדר בראש- כהגדרתך

אני מאוד מבולגנת.

עובדת משרה מלאה בבית חולים

בלי עין הרע יש ילדים בבית ואנחנו כבר לא גרים במוזיאון.כך תבעסה בסבבה 

ותסייע לה בלי סוף שהיא כבר תבין מעצמה.

דוגמא אישית 

אני כמעט בוכה.. איזה חוסר יחס יפה מצידך.

אם היית יודע כמה עמל זה 3 ילדים בבית..

איזה מקסימה היא שהיא יוצרת איתם.. ולכן יש בלאגן ולא שולחת אותם לצהרון עד 4 ואז בייביסיטר ולישון

גם לי יש 3 ילדים בלי עין הרע.. ואני יודעת כמה עבודה זה.. עד שאת מסדרת.. הוא בילגן.. והם לא רובוטים .. הם ילדים.

 ברוך ה' יש שעת סדר ולרוב אני מצליחה לסדר לבעלי אבל! הוא עוזר לי המון עם הילדים והסדר

  וב.

בעלי מעולם לא ניגש בזלזול כזה.. של מובן מאליו לעמל שלי.. ומה עם הסדר? אם הוא היה ניגש ככה לא יודעת אם הייתי מצליחה לסדר.. הכמות כוחות נפש לעשות משהו שהבעל לא מעריך היא סוחטת..

תקרא ספרים בנושא. העידוד של הבעל הוא טחנת אנרגיה.

תתמקד כמה היא כן נותנת לדוג' תדמיין שהיא תפסיק לתת גם את ההשקעה בילדים.. תתייסר בזה.. ופתאום תפתח עיניים ,וואו היא נותנת את זה.

אם היית יודע כמה היא משקיעה.. וואו טיפול בילדים זה קשה.. זה עבודה שאת כל הזמן בעירנות , לא צפויה ועם בני אדם לא עם מחשב. והיא נותנת לך ילדים שמחים , בריאים בנפשם..

צדיק אחד ברך את בנו של רשב"י, ששולחנך יהיה הפוך (שיהיה לך ילדים.. סתכל על זה ככה ).

סתם גישה של בעל, בעלי אמר לי בצחוק.. את מצליחה להשתלט על הבית? (אחרי לידה אני לא מצליחה) זה מראה שצריך להיות פה עוד ילד.. כדי שהבית יהיה מבולגן (:  (יעני ברכת הצדיק כזה.) זה היה בצחוק.. אבל זה מרגיע שככה הוא יסתכל על בית מבולגן.. זה נותן לי לעשות את הדברים מהקשבה לכוחות שלי ולא מכפייה.

*סתם שאלה מה תחום השייכות שלך לנישואין.. עובד, לומד ,חוזר הביתה ואז..

כאילו נשארת רווק , גם רווק חי ככה..אלא אם כן אתה עושה את זה כלומר לומד/ עובד מחולי אהבה לאשתך

תנסה להיות נשוי במשהו אחד לפחות.. משהו אחד שאתה עושה מחולי אהבה לאשתך, קצת להכיל קצת לזכור שאתה 50 מתוך 100 קצת לזכור שיחד אמיתי.. הוא לא בלשרת אותך אלא בלהתחבר מתחת לפני השטח לאהוב.. ולהכיל את השני

גם אני אמא לשלושה ילדים ועובדת משרה מלאה,

בוא נאמר שעיקר הפרנסה של הבית תלוי בי...

( בעלי עובד, אבל לא בעבודה קבועה ומרוויח פחות ממני )

הרבה פעמים הילדים מבקשים ממני דברים שהם לא מעיזים לבקש מאבא שלהם,

וזה יוצא שאני המענה היחיד שלהם בנושאים אלו,

שלא לדבר על כך שבגלל הלידות הצפופות חסרים לי ויטמנים בגוף וכו' ..

ושלא לדבר על כך שב"ה רוצים עוד ילדים....

בקיצור - יוצא שהאישה היום פשוט קורסת:

עובדת קשה בשביל הפרנסה ובנוסף צריכה להיות אמא ,

והאמן לי שילדים מבינים טוב מאוד שאבא זה לא אמא והם ממשיכים

לדרוש מהאמא את מה שהם צריכים מאמא.

ובנוסף - הגברים רוצים שהאישה שלהם תתפקד כאישה.

עכשיו תנסה להעמיד את עצמך במקומה ותדמיין....

קשה לי להאמין שתצליח להתחשב באשתך עם גישה כזאת.

אם אתה יכול לעשות משהו בבית - תעשה בעצמך.

אם אתה אוהב ילדים ורוצה עוד - עיין שוב בברכה של הצדיק לבנו של רשב"י ( כפי שכתבה אורה )

וואני מניחה שאתה  מבין מה זה אומר.

ולגבי אשתך -  מסכימה מאוד עם מה שאורה כתבה.

בהצלחה.

להיעזר במנקה.

אם יש אפשרות כלכלית זה יכול להוריד מכם את המתח.

בכל אופן -

גישה שיפוטית כשלך לא מועילה.

הרי חז"ל כבר אמרו אל תדון אף אדם עד שתגיע למקומו.

תודה רבה בכל אופן

ביצה שהתחפשה - ברור שאני מסדר אבל זה לא כוחות.. 

אורה - נראה לי שקצת הפלגת ולקחת את זה למקמות נוגים מדי. הזוגיות ב"ה שלנו נפלאה! אני מאד מרוצה מהבחירה  ,אישתי נפלאה! (איפה ראית שלא?) והיא גם מאד שמחה בבעלה. אל תחששי לאהבה שלנו.

בנושא הזה אני לא מצליח להבקיע את חומת ההרגל.

תסכימי איתי לנתון היבש שיש משפחות מבולגנות ויש כאלה מסודרות.

לא לגיטימי לרצות שביתי יהיה מסודר?? שתהיה לפחות מודעות לזה? לדעתי זה בסדר גמור.

מה עושות משפחות עם ילדים שהבית שלהם נקי? רבים על זה? משתגעים? לא תמיד.

אם זה באמת היה בא על חשבון הענינים המהותיים  - זאת היתה בעיה

אבל דעי לך שלאשתי יש בעל (=אני) עם אפס ביקורת כלפיה, שמרים אותה לעננים בכל מיני תחומים

וגם מקבל הרבה בחזרה.

אנונימי - אני עושה המון. וגם היא. אני מדבר על מניעה ולא על הוספת עוד עבודה בבית.

אנונימי 2 - כאמור אני סטודנט כרגע והיא עקרת בית אז אין את האופציה. בעתיד בע"ה זה יהיה הכרחי כנראה. תודה.

ויותר חשוב, איפה ראית גישה שיפוטית? מעניין את/ה מוזמן להציג את הבעיה בגישה שונה, אולי אלמד משהו. ואם לדעתך אין בעיה אז לא השתכנעתי...

אולי רק לי צורם.. הצורת דיבור עליה.. ולא משדרת over כבוד והכלה

אישתי מ-ב-ולגנת

וכל צורת הפירוט של הבית לא היתה נשמעת פצצת כבוד עליה

מדבר איתה מסביר לה-לא קולטת סורי לא נשמע בעל מבין ורך

אם אשתך תראה מה שכתבת בטוח היא תיפגע.. לא כי ביקשת עיצה.. אלא הצורה שהצגת אותה

לגבי הזוגיות שלכם.. אל דאגה אני לא דואגת.. (אתה מבין שזה לא מה שיושב לי בראש)

אלא ביקשת עיצה..

ובנישואין לרוב העיצות הן ..תקן את עצמך לפני שאתה רץ לתקן את השני.

זה המפתח לאושר...

או כמאמר הרב דסלר  ברגע שתתחילו לדרוש.. אושרכם מכם והלאה.

הגישה השיפוטית ניכרת במה שכתבת בייחוד בזה שתארת שזה דומה לבית שבו היא גדלה,

שאתה מדבר איתה וכ' שהיא כובשת....

בס"ד

לא באתי לדון אותך, זה לא ענייני ולא תפקידי.

אמרתי שאם זה מפריע לך, תסדר אתה

אולי היא באמת לא מגיעה לזה...

לי יש רק ילדה אחת בנתיים, ב"ה, ותוך כדי לימודים אינטנסיביים יש מטלות בבית שאני לא מגיעה אליהן.. ותוך כדי תיאום ציפיות עם בעלי יש דברים שהוא אחראי עליהם. כי אין, אני לא מלאך, מה לעשות...

חוצמיזה, מי שבלאגניסט מטבעו, [ואני אחת כזו...] קשה מאד מאד לשנות אופי. יכול להיות הרצון הטוב והכל אבל בתכלס... זה קשה מאוד.

אז באמת, עזור לה. אל תרד עליה [ואתה לא- נראה שאתה מכבד אותה- תמשיך כך], ותזכור שהיא באמת משתדלת אבל זה קשה מאוד. ובטח עם ילדים ועבודה זה פי כמה.

בהצלחה

גם מי שמאחר כפייתי מתקשה מאוד, אבל שיעבוד על עצמו. בשביל זה באנו לעולם הזה, לתקן. 

בס"ד

יש כאלה שהצעדים שלהם מהירים

יש כאלה שהצעדים שלהם איטיים

ויש כאלה שהצעדים שלהם מדודים

כולם מתקדמים

השאלה איך
 

ם.

אני באמת לא שופטת. אי נשואה חמש וחצי שנים ורק לאחרונה הנושא נכנס לליבי, אבל אני יודעת איך זה שבשלב מסויים הוא כבר מפסיק לבקש כי הוא רואה שהדברים נופלים על אזניים ערלות, ואיך זה שלפעמים הוא נענה בחוסר סבלנות של "מה אתה רוצה? כל היום הייתי עם הילדים!" הוא כ"כ בא לקראתי, הוא עובד כ"כ קשה, לא מתלונן בכלל על זה שהוא מפרנס יחיד וגם לא מרשה לי להרגיש אשמה, אז למה אני לא יכולה להקדיש חצי שעה עד שעה בערב אחרי שהם הולכים לישון כדי לתקתק קצת? למה שאעדיף להתבטל בערב מאשר לנקות? ומה עם הבקרים הריקים בהם הילדים במסגרות? 

לא יודעת, מניסיוני המר בנושא, אין דבר העומד בפני הרצון. נכון, לפעמים צריך לשבור לא מעט שיניים בדרך, אבל אלו החיים, וזה לא נוגע רק לארגון הבית. לא אמרתי שהיא צריכה להיות עקרת הבית המצטיינת שבבקרי שישי יושבת עד 11 בבית קפה עם החברות אחרי שהבית מוכן ומתוקתק לשבת כבר מיום חמישי בבוקר ולשבת מוזמנים עשרים אורחים, כי אני רחוקה בעצמי כרחוק מזרח ממערב מסיטואציה כזאת וגם לא מבינה מה העניין להגיע לזה, אבל לפחות את הבסיס... 

כי לא מספיק הדגשת את העשייה והעבודה עם הילדים, שמה לעשות גורמת בלגאן.. והדגשת מאוד את הבלגאן.

לא נראה לי שעיקר הבעיה היא הבית של אשתך וההרגלים בו, אלא חוסר כוחות וסדר עדיפויות בו הילדים חשובים מן הבית.

זה נשמע שבאמת קשה לו, גברים שמתרגלים לסדר משתגעים בבלאגן..

אני נשואה שנתיים לבעל מתוקתק, ואני התחתנתי יותר מבולגנת ממבולגנת,

ועד לפני חודש רק בעלי היה מסדר,

פיתאום הוא נהיה עסוק, וכבר לא יכול לסדר, ולא יאמן שאני התחלתי לסדר, כי כבר התרגלתי לסדר,

וקשה לי לחזור לבלאגן.

ולכן העיצה הפשוטה והרגילה שאני כל כך מסכימה איתה:

אם אתה באמת אוהב אותה ורוצה להנות כל חייך,

פתח לה את האפשרות לחיות בבית מסודר, אני חותמת לך שהיא תשתנה...

ב"הצלחה

אני עפה לסדר, בעלי צריך לחזור..

תודה רבה לך כל מלה פנינה...

אמנם אין בבית שלי עדיין בלגאן של 3 ילדים... אבל אני בעצמי תורמת-בלגאן לא קטנה ...

כל הכבוד לך שאתה מתחיל בחיובי- יש לה מידות טובות, היא מגדלת את הילדים שלהם, אתה רואה ומשקף כמה היא עובדת קשה

אתה רואה גם שזו נק' שקשה לה עוד מהבית שלה- כלומר זה משהוא שקשה לה יותר מתק' של עומס...

הניסיון שלך להתחיל לעשות אי של שפיות- זה ניסיון יפה

אבל קצת צריך לדייק אותו- לדעתי

אם זה גורם למלחמות- כנראה מישהוא מרגיש קצת "כיבוש"

זה פינת השפיות המסודרת שלי, כמה עמלתי עליה, למה "אתם" מקלקלים לי?

אתה יכול להכנס למחשבה אחרת-

זה פינת הסדר ושפיות שאני תורם לבית, שגם אשתי תוכל לשבת שם ולתפוס כמה דק' סדר בבית ובחיים (ובראש ובלב...) והכוונה שזה יהיה נק' של אור שתפיץ לכל הבית יותר רוגע, יותר סדר

ואתה מוכן כל הזמן לתחזק את המקום הזה- כל היום לעשות עליו עבודת מידות חדשה, כל יום להכניס בו עוד סדר שפיות ואור- כדי שיהיה כוחות מחודשים להקרין לכל הבית

כל הכבוד שאתה מנסה לדבר איתה

אם היא לא קולטת- כנראה שיש פה עוד משהוא... ניסית גם להקשיב?

לשאול אותה- מה את מרגישה על זה? איפה זה יושב בחיים שלך?

פיתרון טכני שיקל עליכם- באמת להביא עוזרת פעם בשבוע

וגם לסדר את הבית בצורה שלכל חפץ יש מקום- גם לחפצים קטנים- הרבה מתלים\ סלסילות\ מגירות, מספיק מקום במדפים....  ושהם מסודרים הגיוני לפי השימוש בחפצים

אם היא רוצה- היא מוזמנת |בשמחה!| לבוא ונתן לה טיפים לסדר מלוא היד והניסיון

(לא נראה לי שייך לתת לך שתעביר לה.... או שנתן לך ותקראו ביחד?)

הוא גם מנסה להגיד לי יפה, אבל בתכלס? אני מרגישה שאני כל היום רודפת אלרי הבלאגן שלהם. אנחנו חיים בקופסת גפרורים קטנטונת וזה מ-זה קשה לי עם זה. מה גם שהילדים כמובן תורמים, ואולי אני סזתם מרגישה מסכנה, אבל הבלאגן שהם יוצרים הוא מעבר לנורמה, כי הגדולה לדוגמא- כל פעם שמתעצבנת, היא באה ומבלגנת את כל הסלון. בימים האחרונים אנחנו עובדים איתה על העניין הזה באופן מעמיק, אבל זה עדיין ככה, ועכשיו לדוגמא הבית נראה מהפכה. 

דבר כואב נוסף הוא שבעלי קצת התקלקל בגללי, ובחודשים האחרונים אני אוספת אחריו לא מעט בלאגן, ואני אפילו לא יכולה להתלונן כי הוא המפרנס היחיד בבית ועובד מסביב לשעון. 

ואגב, באתי מבית של אמא שתמיד ספרת בגאווה איך שכשהיינו קטנים היא היתה שוטפת את הבית כל יום (וגם מוציאה את המים החוצה כדי שהשכנות יראו איזו עקרת בית למופת היא...), ושכשהקטן שלי מפיל המון פירורים על הרצפה אני רואה בעיניים שלה מבט מבואס וזה כמובן גורם לי לרוץ להביא את המטאטא ולהעלים ראיות. 

בכל אופן, הגעתי למסקנה שהפתרון הוא קצת לאמץ את הרעיונות של אמא- אז לדוגמא בעניין הכלים אני כבר שנים עוטבדת על עצמי בכוח לא ללכת לישון עם כלים בכיור, וזה בתכלס הכי קל כי זה גם מבאס רצח לקום בבוקר ולראות מטבח מלוכלך. כל השאר- קשה לי מאוד, אבל בימים האחרונים אני מנסה לגרום לעצמי לארגן קצת את הבית כל ערב אחרי שהם הולכים לישון, הדבר שמקשה עלי בהמשך הביצוע הוא שבשמונה בבוקר כבר לא נשאר זכר מהסדר. הילדים לא צריכים להתאמץ כ"כ הרבה... 

דבר ראשון על הבוקר- לנקות את הכיור במטבח

ככה יש לך סיפוק-מידי על הבוקר, והתחלה של סדר לכל היום

(תגגלי לחפש עליה- יש לה רעיונות טובים!)

זה עוד יותר סיפוק בבוקר לקום בבוקר ולראות מטבח מבהיק.... 

ומוסיפה אחרי חיפוש בגוגל- איזו אשה מגניבה, עם אחלה רעיונות, בעיקר למשמעת עצמית. ממליצה לכותב ההודעה הראשית גם לגגל קצת את השם הזה. ובאנגלית: flylady

טוב שאתה רואה שיש לה "מלא מידות טובות ויתרונות". גם יפה ההבנה שאגב דבריך, ש"היא באמת עובדת קשה בבית עם הילדים".  זה מראה, להבנתי, שאתה מעריך אותה ואוהב אותה, ו..קשה לך עם הבלאגן.

באמת, יש אנשים שבטבעם ומתכונתם הם מסודרים. יש כאלה שלא. כשהאנשים מהסוג הראשון רואים בלאגן בכל פינה - זה באמת יכול קצת "לשגע" אותם.

ואילו השְנִיים, יכולים להיות באמת מלאי רצון טוב והבטחות, אך למעשה - הם לא כך. בלי משים -בלאגן..

אז מה שאתה צריך לעשות, לענ"ד - זה קודם כל "סדר בראש"...

לומר לעצמך: זו אשתי, היקרה מאד. הטוב שיש בה - הוא מהותי, מידות טובות, משקיעה בילדים וכו'. ה"רע" הוא לא רע במהות - רק התוצאה שלו מפריעה לי.

ולהחליט דבר ראשון שאתה מתרכז בטוב שבה. גם תתיחס לכך כלפיה. תחמיא לה במפורש על המידות הטובות שלה, על ההשקעה בילדים.

אני דווקא מעריך, שגם אם היא לא מתוסכלת מהבלאגן עצמו (וזה יכול להיות, שאדם אומר לעצמו, לא נורא - אי אפשר הכל, בזה אני לא חזק) - אבל מההסברות שלך, ומזה שהיא לא מצליחה לעמוד במה שחשוב לך, היא כן מתוסכלת. בלב.

לכן, אם תעזוב את זה לגמרי (קשה - אבל תתאמץ..) לכמה זמן, תתמקד רק בטוב, פה ושם תשתדל בעצמך לתרום לסדר (ולא להתרגז אם זה לא יעזור. בלאגן גם "מייצרים". ויתכן שגם אם תסדר, זה לא יחזיק. הרי יש "תנועה" בבית) -

אז אח"כ תוכל לדבר איתה על זה בנחת לגמרי. על כוס קפה.

תגיד לה שאתה מאד מעריך אותה, ואתה יודע ש"סדר" זה לא ענין של מידה רעה, וזה שום-דבר מול כל הטוב שבה ושגם הילדים זה בוודאי דבר שתורם לענין.

אבל בהיות שלך בכל זאת חשוב, כי זה עוזר לך לשלוה ולסדר הפנימי, אז אולי אפשר לקבוע מקום מיוחד בבית - שאתה תדאג לו - ובו תוכל לשבת כשאתה צריך קצת "סדר" סביבתי, לצורך הסדר הפנימי שלך. ורק שישתדלו לא להכניס לשם דברים שאינם קשורים. כשזה יבוא כך - יתאמצו יותר.

אבל תדגיש, שזה באמת לא העיקר. שהיא לא תחשוב כאילו הבית נורא ואיום ואתה בורח ממנו לאיזו פינה..

תגיד לה שאתה צריך את זה מידי פעם, וזה עוזר לך בשאר הזמן לא להתייחס לנושא הזה, אלא לשמחה שיש בבית ולנפשות הטובות ששם. וכך תתייחס.

ובאמת - תחשוב על זה היטב, שיותר חשוב שתהיה שלוה ושמחה ורוח טובה בבית, מאשר "סדר".

נכון שלפעמים "סדר בבית - סדר בראש", אבל לפעמים - סדר בבית, קפדנות בראש... ויבשות, וחיצוניות, ל"ע.  לא כל אחד זוכה ל"שני שולחנות" (גם שולחן שמח ועם מידות טובות - וגם מסודר..). תשמח שזכית בצד הטוב של הענין..

ולענ"ד, אם תתייחס כך, מבפנים - עם הזמן גם יקרה ה"פלא". אשתך תתאמץ יותר על הסדר..  כי יהיה איכפת לך ממך. הבעל שאוהב, ומעריך, ולא מבקר אותה על הסדר למרות שזה מאד חשוב לו...

אז היא תתאמץ לא כי היא "מכירה משהו אחר", אלא כי היא מכירה "מישהו אחר", מאד קרוב, שזה חשוב לו. לא יהיה גם אז מסודר כמו אצל בית הוריך, אבל תהיה אוירה מעולה, וגם סדר נסבל. אולי גם כבר לא כ"כ תראה את זה בעצמך.

הכל, באמת, מתחיל מה"סדר בראש"..

בהצלחה רבה.

למרות שהנהגות נרכשות - תכונות בסיסיות וכישורים הנם מולדים. הסביבה יכולה להעצים או לדכא - אבל לא לייצר תכונות חדשות.

כמו שיש אנשים שלא מתחברים למתמטיקה, ולא יעזור אם ישקיעו, ילמדו כו' - לכל היותר ישרדו, כמו שיש אנשים שמרגישים נח בחברה מצומצמת ואנשים שזקוקים להמוניות, ועוד אין סוף דוגמאות לשונות בסיסית בין אנשים - גם סדר, בבסיס זוהי תכונה מולדת. היכולת להשתלט על בלאגן - זהו סוג של כישרון שיש אנשים שיש להם אותו, ויש אנשים שלא.

נכון שאפשר להשתפר, לרכוש הרגלים ועוד - אבל עליך לדעת שכנראה, למרות המעלות הרבות של אשתך - סדר אינו נמנה ביניהם, ודרישה ממנה לסדר מתסכלת מאד. היא אוהבת אותך, רוצה לראות אותך מרוצה, וחשה שאין לה את היכולת למלא את הציפיה שבעיניך היא פשוטה - לסדר את הבית.

לעתים כשמכירים בעובדה שמציאות לא תשתנה, קל יותר להשלים עמה, ולמצוא דרכים להתמודד על אף ולמרות.

ציינת שהיא באה מבית שאינו מסודר, האם זהו הרגל? יתכן, סביר יותר להניח שחוסר הסדר עבר אליה בתורשה!

אפשר לדבר ברוח טובה על הצורך שלך בסדר (שים לב הצורך שלך - ולא חוסר היכולת שלה!) . אולי אפשר להחליט על פינה שלך, כפי שניסית לעשות.

החשוב ביותר: לשדר לאשתך קבלה למרות הקושי הממוקד שלה בסדר, הערכה ליכולות שיש לה. ובכלל - היא מנהלת בית ומגדלת שלושה ילדים . מגיע לה צל"ש גם אם הכביסה אינה מקופלת או הכלים בכיור! עדין נשאר לה עבודה רבה.

השתדל למרות הקושי האמיתי שלך, לקבל, להסתגל, להעריך את מה שיש בה.

אולי הילדים יהיו דומים לך - ויהיו מסודרים, אבל יתכן שיהיו דומים דוקא לאמם.

אז כדאי כבר עכשיו להפנים את המחשבה, שסדר תמצא רק בביקורים אצל הוריך, ואצלך בבית - תמצא הרבה מאד מעלות אחרות.   

ועוד נקודה מאד חשובה! אף פעם, אף פעם אל תאמר לה "אבל אצל אמא שלי יותר מסודר"

שזה ממש קשה לשנות תכונת אופי. וזה ממש קשה למישהי שהתרגלה כל חייה להיות מבולגנת פתאום לשנות הרגלים ולהפוך להיות מסודרת. זה כמעט בלתי אפשרי!

היא לא יודעת איך וממה להתחיל. ואני בטוחה שהיא רוצה אך סדר היום שלה לא מאפשר לה.

השינוי יהיה אפשרי רק עם הרבה עידוד ועזרה מצידך והכי חשוב עם סבלנות ושפיטה לזכות. היא לא עושה זאת בכוונה, כן...

אני חושבת שתשבו לשיחה ותחליטו על 3 דברים שבלעדיהם אתם לא מסיימים את היום - זה יכול להיות כלים, חדר שינה שלכם ושולחן פינת האוכל או שירותים רצפה וכלים וכו'.

אחרי שתתרגלו לשלושתם תוכלו להוסיף עוד דבר.

כהתחלה אולי תיקח אחריות על תחום אחד בבית מה שיקל עליכם מאוד. זה יכול להיות כביסה (לפהעיל ולתלות מכונה כשאתה חוזר) או כלים. או קיפול ערימת הכביסה בסוף היום אחרי שהיא כיבסה תלתה והורידה במשך היום.

לדעתי לפעול מתוך שיתוף פעולה ולא מתוך דרישה יועיל בהרבה את ההתנהלות של הבית מבחינת הסדר והניקיון.

צריך לקבוע שמשעה מסוימת בערב אחרי שהילדים ישנים שניכם קמים לסדר
אם אחד לא נמצא בבית אז אחד מסדר לפחות את שמוטל עליו

מה מסדר?

תעשו רשימה ממש מפורטת! (כי מי שבלאגניסט פשוט לא רואה דברים)
כלים
שיש מסודר
צעצועים במקום
מכונה 1\2 לקפל

שירותים ניקיון קליל
סלון ריק מהכל

ולטאטא ריצפה (או שטיפה במצבים קשים)

תוסיפו מה שקריטי לכם... וליד כל דבר שם של מי עושה...

אני ממש מבינה את הצורך שלך בבית מסודר ונורמלי זה משנה את התפקוד ולשבת ללמוד בבית באלגן זה כמעט בלתי אפשרי...בכלל שב תסביר לה שבית מסודר זה עושה סדר בחיים שלכם, של הילדים...

אבל אל תצפה שכשאתה חוזר מהלימודים בשעה שהבית כולו פעיל בשלושה ילדים שמשחקים ואוכלים ומפילים הבית יהיה מסודר
אבל זה לגיטימי לבקש שאחרי שהמצב נרגע והילדים ישנים שניכם יחד מקדישים חצי שעה לבית.

בס"ד לק"י.

ואני חושבת, שזה מספיק.

גם אני המבולגנת בבית ובעלי די מסודר

הוא הצליח להחדיר את ההרגל לסדר גם אצל הילדה שלנו (לפעמים אם היא רואה שהכיסא לא בדיוק במקום שלו היא תזיז אותו אם היא יכולה)

אז ממש כדאי להרגיל את הילדים לסדר מסוים בבית (למשל לא פותחים משחק חדש עד שלא מסדרים את המשחק שבו שיחקנו עכשיו) ובכלליות להרגיל גם את הילדים לאחריות בבית (בגיל קטן זה בעיקר עניין הסדר כי אין משהו אחר לבקש מהם)

ובאמת תנסו להגיע לעמק השווה בעניין הסדר - אם יש דברים שהם ממש גבול אדום מבחינתך אז סדר בעצמך ובקש בעדינות מאשתך (עד שיחלחל פנימה). אבל אי אפשר הכל, למשל, אני חושבת שהכלים בכיור זה באמת מגעיל אז אני משתדלת את זה לעשות מיד בתום הארוחה שלנו (אין מצב שישארו כלים יותר מזמן סביר בכיור) אבל אם יש בלאגן על השולחן בפינת האוכל אז לדעתי פחות נורא ובעלי הפסיק להציק לי בעניין כי שאר הבית נראה סביר..

בהצלחה!

שים לב לדברים קטנים שהיא עושה בעניין הסדר.

היא הרימה משהו מהרצפה,

היא שטפה כלים

היא טיטאה את הבית

היא שמה כביסה במקום

וכן הלאה- גם אם שאר הבית מבולגן ומלוכלך- שים לב לדברים קטנים שהיא עשתה על מנת לקדם את הבית ליותר סדר- ואמור לה תודה עליהם!!

אמור לה שאתה מעריך את זה שהיא עשתה זאת. ופרט בדיוק מה שמת לב שהיא עשתה.

שים לב לדברים הקטנים. הפיצפונים. אלה שאנחנו כאילו חושבים שהם מובנים מאליהם.

"אשתי היקרה. תודה שהחזרת את המצרכים למקום אחרי ארוחת הערב. שמתי לב שעשית זאת, תודה."

"אשתי היקרה אני מעריך את שטיפת הכלים שביצעת! נעים עם כיור נקי. תודה!"

מהפן הפסיכולוגי- אספר לך שעליי המלים הטובות שמפרטות משהו קטן שעשיתי- פועלות פלאים!! ונותנות לי אמביציה להמשיך לעשות, לנקות ולסדר כי זה נותן לי הרגשה שכדאי! ששמים לב שעשיתי כמה דברים! וזה דוחף אותי לעשות עוד דברים

אבל אם לא שמים לב למה שעשיתי- למה שארצה לנקות ולסדר? זה ממילא לא מורגש, אלה דברים קטנים, וכנראה שאני צריכה להבריק את הבית כדי שישימו לב ויגידו לי משהו טוב... וזה מייאש רק לחשוב על זה. אז עדיף לא להתחיל בכלל כי לא אצליח לעמוד בזה...

אגב, זה כך גם בחינוך ילדים: שים לב לדברים הקטנים הטובים שהם עושים- והם רק ירצו לעשות עוד דברים טובים...

כדאי לאמץ את זה בכלל כגישה לחיים:

לשים לב לדברים הקטנים והטובים ולומר אותם בקול. כך אתה נותן לדברים הטובים קיום וכך אתה מזמין אותם אליך עוד ועוד.

בהצלחה!

בסגנון של גן ילדים.

בעלה איננו המורה שלה ולא המפקח הכללי על הנקיון שמחלק מחמאות לפועלים השחורים.

בני זוג יכולים לעודד זה את זה בסגנון שיחה של מבוגרים שהם שותפים מלאים ואוהבים בלי סגנון מתנשא של מבוגר לילד

ולא בטון מתנשא, עניין של נימוס בסיסי גם בבית. גם הבת שלי יכולה לומר לי תודה על ארוחה או אפילו על טישו שאני מעבירה לה סתם כי זה מה שהיא שומעת וזה יפה.

רק בטון שאומר שאתה יודע שמה שאתה מקבל לא מובן מאליו ולא מגיע לך מעצם היותה האשה של הבית. להיפך - להביע תודה משקף התנהלות יותר שיוויונית והוגנת. 

לבין משפטים מוזרים כגון "אשתי היקרה תודה ששמת את המטאטא במקום".

אבל הדבר העיקרי שרציתי להגיד הוא שאין כאן צד נותן וצד מקבל, אין כאן צד שעובד וצד שני שאומר תודה ומחלק מחמאות מלאכותיות.

יש כאן צמד שותפים ואוהבים וכל דבר שהם עושים תורם לשניהם במידה שווה.

אם אנחנו שותפים אז אני לא צריך להגיד תודה לאשתי על זה שהיא הכינה ארוחת ערב והיא לא צריכה להגיד לי תודה על זה שתיקנתי את השקע?

אבל אני יכולה לומר לך מנסיון אישי: התודות הקטנות של בעלי עושות לי טוב על הלב ומרימות את היכולת והרצון שלי להמשיך לעשות דברים.

זו ההכרה שלו בדברים הקטנים והטובים שאני עושה.

וזה עושה לי חשק לעשות עוד.

יכול להיות שהדוגמאות שנתתי נשמעו בעיניך כתינוקיות, וזה בהחלט הגיוני. בכל זאת- כשאני מקבלת מחמאות אני שמחה בהן ולוקחת אותן בשתי ידיי כמקבלת מתנות גדולות.

אני איני תינוקת או ילדה קטנה אבל יש בתוכי ילדה קטנה שזקוקה לחמלה, למילה טובה ולהכרה בטוב שאני עושה.

אני מאמינה שבכולנו יש ילד כזה.

גם בך.

אגב, גם אני אומרת תודה לבעלי.

אני מורידה מעליי את מעטה הציניות שדבק הרבה פעמים באנשים כשהם אומרים דברים אמיתיים זה לזה- ואני מבקשת לומר את האמת העירומה כפי שהיא:

תודה לך בעלי היקר על הדבר הקטן שעשית עבורי.

תודה על שהשכבת היום את הילדים לישון. זה עזר לי לנוח מעט.

תודה על ששמת את הקניות במקום. אני מעריכה זאת.

תודה שזרקת את הפח.

תודה ששמת לב שאני עייפה ובאת קצת יותר מוקדם כדי לעזור לי.

אני חושבת שגם בעלי שמח במלים טובות אלו.

ואם לא מתאים לך- אל תיקח!

וכך מתחילים את היום: "מודה אני לפניך..." [אם כי הקב"ה, באמת לא צריך את ה"חיזוק" שלנו" - אבל אותנו זה מחנך..]

תודה רבה על האכפתיות והעצות גם במסרים וגם פה,

קיצר,

יש את החבר'ה ששידרו לי שהטענה שלי לא מוצדקת - אני חושב שעניתי לכם. 

בנוסף היו שחשובים (ביצה) שכמעט בלתי אפשרי לשנות תכונות, אני מסכים אך אני חושב שבשביל זה יש לנו פה כמה עשרות שנים עלי אדמות (בטח בתוך מסגרת נישואים. מי שלא משנה בעצמו דברים, שיבדוק את עצמו)

adidi - מי יתן לי אבר כיונה והייתי מקשר בינך לבין אשתי... ההכרה שלך היא דוגמא חיה למה שאני מייחל!

את מתכוונת לעשות בביתך משהו עם זה? אולי יהיה פיילוט לשינוי

נותני העצות התחלקו בגדול לשניים:

1. לחולל בזוגתי שינוי מבפנים תוך דוגמא אישית. האמת התחלתי בכיוון ..

2. עצות של תיאום ציפיות סדרי עדיפויות וסדר חלקי. ממממ.... בעיה כי עקרונית היא רואה בכל דבר שכזה העמסה מיותרת עליה (ניסיתי להציע לה משהו קטנטן שניקח עליו אחריות ביחד. "נראה...") ככה שנותרתי לבד בנושא וזה מחזיר אותי לסעיף 1

ובכלל לגבי מילים טובות וחיזוק חיובי ועידוד (כל אחד בסגנון שלו, אלעד) - זה לא כ"כ קשור כי זה קיים בביתנו (תמיד טוב לחזור על הראשונות!) אבל זה לא משהו שהופך את הסדר לעיקרון בניהול הבית (הרי היא מקבלת מילים טובות, בצדק, על הרבה נושאים שהיא כן מזדהה איתם, ככה שהכי הגיוני שהיא תשקיע בהם)

נו, תראו מה השעה וחמישי בלילה והבית...... הפוך והרגע סיימתי לעבוד על איזה קורס מעפן

שבת שלום!!

ועודנו. אם כי הילדים השתדלו הבוקר להחמיר את המצב., ועשו זאת בהצלחה. מה שכן, עד שבת הבית יספיק לקבל ארגון ושטיפה, וגם להתבלגן שוב... 

מבין אותך מאוד

ארון הבגדים של בעלי מסודר ומקופל טיפ טופ (לא מעיזה לגשת אליו).

הבית מבולגן, כי הוא לא עוזר לי לסדר ולבד, הנטל של הבית, הפיטורין והעול המצטבר גדולים עלי.

חשבתי לחפש בחורה שתעזור לסדר. יש לכם הצעות? אשמח מאד!

הבית מבולגן, בית של בנים שלא יודעים מה זה סדר, לא יודעים מה זה להחזיר חפץ למקום.

אני לא סובלת את זה כי אני מגיעה מבית מסודר ומצוחצח, ששם היו יותר בנות מבנים, אבל הבנים ידעו לשים דברים למקום.

אצלי בבית בעלי הוא כן מסודר לעומת האחים שלו אבל לא עוזר בכלום, אני יכולה להכין את כל השבת לבד בלי שום עזרה, גם את הדברים שהוא צריך לעשות לשבת אני צריכה להתחנן אליו כמה פעמים שכבר יעשה, ובסוף עושה את זה ממש קרוב לשבת.

דבר נוסף שמאד מפריע לי זה כשהוא לוקח דבר מסוים הוא פשוט לא מחזיר, כאילו שהמשרתים יבואו והם יחזירו למקום..

לפעמים כשאני כבר מתעצבנת ומעירה לו "למה אתה לא מחזיר" הוא עוד עונה לי  "מה את לא יכולה להחזיר"  או "למה את לא מחזירה".

מצד אחד הוא צריך בית מסודר ומצד שני הוא לא עוזר לסדר, וכמובן לא מחזיר דברים למקום.

(קראו עד הסוף... הדבר לא נכתב עבור נשים שעבורן עבודה זה אילוץ וקורח המציאות בגלל סיבה זו או אחרת)

שמודות בעובדה שהן אלו שפחות מסודרות מהגבר שלהן.

ואותנו תמיד לימדו שנשים יותר מסודרות, וגברים יותר מבולגנים.

אז מה קרה בעצם?

מה שקרה זה שזה היה נכון לדור הקודם ולזה שלפניו וכו'...

הדור האחרון מאופיין בכמה מושגים שחזרו עליהן שוב ושוב, עד שהן חילחלו לבנותינו היקרות והרסו להן את המסורת היקרה והטובה מבית אימותיהן.

חלק מהמושגים: שיוויון, פמיניזם, מימוש עצמי ועוד...

יש פה נשים שבלי בושה כותבות: אם זה מפריע לך - סדר בעצמך.

נשים - שכחתן את תפקידכן בחוזה הנישואין (כתובה).

יש חובות לבעל, אבל גם לאישה. חלק מחובות האישה, זה לדאוג לסדר, לנקיון, לחינוך הילדים, להכנת אוכל וכו'.

(לא אפרט כרגע את חובות הגברים כי זה לא הנושא, אבל יש כאלה לא מעט).

אנו רואים איפא, שחובת הנשים לפי המסורת היהודית, ולפי בית אמא הטוב, המסודר, והתמיד נקי, מתנגשת עם ערכים מקולקלים שמגיעים מהתרבות המערבית. אותה תרבות שמפתחת אחוזי גירושין גבוהים ביותר, מכתיבה לבנותינו, כיצד בית צריך להתנהל.

יש לא מעט נשים שפשוט לא מבינות למה הגבר מתלונן על לכלוך ובלאגן. "אם זה מפריע לו - שינקה בעצמו".

האם מה שאני כותב נכון גם לנשים שלא יוצאות לעבוד ורק מגדלות את ילדיהן בבית?

במידה ונשים אלו הושפעו ממושגים כגון "פמיניזם" , אז לצערי, זה נכון גם לגביהן.

אבל למה שאני גם אעבוד בחוץ וגם בבית? בעיה שלך! רוב הגברים לא "מכריחים" את האישה לעבוד בחוץ.

יש אומנם תופעה שהחלה לפשוט במחוזותינו, שגם גברים הפכו פמיניסטים, וחושבים שזה פרימיטיבי שהאישה לא תעבוד בחוץ, אבל זה מיעוט.

לצערי, רוב הגברים הציעירים מתביישים לומר במהלך הדייטים, שהיו מעוניינים שהאישה תשאר בבית ותגדל את הילדים. וכשנושא זה עולה - הם מייד מביעים אהדה לנשים עובדות, מפני החשש כי הבחורה תדחה אותם במידה ולא יזרמו בנושא.

היום, נפוץ הדבר, שבמקום שאישה תממש עצמה ע"י זה שתגדל ילדים לתפארת, ותהפוך את הבית למקום הכי טוב והכי נעים בעולם עבור בעלה וילדיה (וגם עצמה) ותהיה הרעיה והאם הכי טובה ומסורה בעולם, היא עושה דברים אחרים בשם מימוש עצמי.

נשים יקרות - כל עוד אמותיכן / סבותיכן בחיים - רוצו אליהן ולימדו את העבודה האמיתית (זו שבחוץ - אינה אמיתית). 

אכן - זו עבודה. לא פיקניק. אבל הסיפוק ממנה הוא עצום. עצום פי כמה מסיפוק בזה שגרמת לחברה שבה את עובדת להיות רווחית יותר ולמכור יותר, או שגרמת לחיוך לצוץ על פניו של המנהל שלך.

נשים המממשות עצמן בעבודה (המכונה לעיתים: קריירה, עבדות וכו'...): זכרו: כשתצאו לפנסיה - לא ישאר כלום מהמימוש העצמי שלכן.

ומילה עבורכם, גברים: חזרו להיות גברים. שמרו על המסורת מבית אבא וסבא.

אל תתנו לתרבות המערבית לסרס אתכם.

תהיו חזקים, ותראו איך האישה תעשה הכל כדי למצא חן בעיניכם ולא בעיני המנהל בעבודה.

אני כאשה מסכימה עם רוח הדברים. הפמניזם רק עשה יותר גרוע לנו - הנשים.

אבלללללל-

*מה לעשות ואין לי לא אמא ולא סבתא בחיים?  (ואפילו להן הייתה מכונת כביסה והן יצאו לעבוד מחוץ לבית....)

*מי שמבולגן ולא רואה את הבלגן לא יעזור לו להיות בבית ולא להתעסק בקריירה.

*חוצמזה שעל פרנסה שמעת? מה לעשות שגם אם תחיה בצמצום הכי מצוצמם עדיין המחיה לא הכי זולה במקומותינו...

ואין רע באשה שעובדת בחוץ הכל צריך להיות במינון הנכון- כי אין מה לעשות-

אנחנו הנשים הגזע החזק ועל פינו יפול ויקום דבר (גם הלך הרוח התורני/ חינוכי וגם הטכני- סדר, נקיון וכו')

הדבר לא נכתב עבור נשים שעבורן עבודה זה אילוץ וקורח המציאות בגלל סיבה זו או אחרת

אני מסכים גם איתך וגם איתו מה לעשות שעבור רוב ככל הנשים עבודה זה כן אילוץ?

מבחינת הבריות הנפשית.

אפילו שביתי הוא גדול ב"ה ויש בו הרבה עבודה לתחזוק ונקיון ואני אדם נקי מסודר,מאורגן ועובדת בזריזות ב"ה ואוהבת את זה.  והשנה כ"כ נהנתי מימי מחלה שלי או של ילדי להיות יותר בבית איתם!!!

אם אשאר כל היום בבית -אשתגע! עבודות הבית היום אינן דורשות זמן כמו בעבר -כביסה היא סיפור של רבע שעה (להכניס+תליה) בתנור מסובבים כפתור וכו'.

לכן יש צורך במינון נכון. קצת עבודה בחוץ והרבה בית.

ומה לעשות שגם הממשלה מחליטה בשבילנו שהילדים  יהיו יותר בחוץ מאשר בבית?????? (יוח"א ושות')

אני מאד מסכימה שחינוך ואווירת הבית זה תפקיד האישה תמיד! גם אם היא עובדת.

אבל הקטע של הבישול והניקיון- יש נשים שמאד אוהבות את זה ויש כאלה שזה פשוט לא הולך להם.

אז לפי התפקיד שאתה מייעד להם הם נועדו לחיות חיי תסכול והחמצה (הרי הבית הנקי הוא המימוש העצמי שלי- לא?)

יש משהו יפה בזה שנותנים לאישה גם לבחור מה היא רוצה לעשות.

לדוג' גבר יכול לבחור אם הוא רוצה ללמוד תורה, להיות איש חינוך, טכנאי, איש מחשבים.

אבל אתה אומר- הנשים תפקידכן להיות מבשלות ומנקות, למה אין בחירה? יש נשים שלא טובות בזה (ראה הדוגמא של האיש שכתב כאן את מצוקתו) ואם אישה כזו תהיה בבית אני לא בטוחה שהבית שלה יהיה יותר מסודר (אולי להיפך...) (אני לא מתייחסת לטיפול בילדים כי זה באמת ייעוד של כל אישה באשר היא ואין לזה תחליף).

לדעתי אישה שמעסיקה עוזרת, ועשה קיצורי דרך במטבח, היא לא פחות אישה טובה וראויה מאישה שעמלה כל היום לנקות ולבשל.

שכל אחת תמצא את התחום שמתאים לה.

אתה אומר שהנשים ילכו לקבל סיפוק מעבודות הבית.אז תדע שלא כל הנשים מסוגלות להגיע לסיפוק ומימוש עצמי מניקיון ובישול.

שבעצם היא שפחה?

לא קראתי בעיון הכל. ואין לי בעיה עם שובניזם בכלל, אבלללל האם זה שאשה מנקה, מבשלת ומסדרת וכו' זה אומר שיבוא האדון  (או הילדים)יזרוק/ו את תיקו /משחקיו /גרביו בכל פינה שיחפוץ ואשתו /אמא תאסוף אחריו? או שמא יש שמץ של אנושיות בגבר/ילד שיסדר אחריו או יארגן חפציו בעצמו  ואין בכך משום זלזול בגבר ובתפקידו בביתו.

רוב הגברים מבינים שצריך את שתי המשכורות..

אין לי שום בעיה עם התפקיד המיועד לאישה..

אבל החוצפה לשאול "למה שאני אעבוד גם בחוץ וגם בבית?"

היא חוצפה!!
אתה מסיים את העבודה, חוזר הביתה - יושב כמו מלך..

אישה כל היום בבית (ואם הבית הוא העבודה..אז אנחנו כל היום בעבודה.) לה אין חופש.
אין מצב להתיישב על הכורסא, לקבל פסק זמן מהאחריות עד מחר בבוקר.

אף אחד לא מצפה ממך לחזור הביתה ולעשות הכל.

מצפים ממך להושיט יד בקטנה, כשתגיע, כי קשה לה!
בדיוק כמו שבזמנים מסויימים כשאתה היית בחור ישיבה ולמדת תורה, היא הועילה בנטל הפרנסה.
 

מה קרה??
אל תמות!

מעבר לזה - שפשוט גועל נפש ההתחשבנות הזו..
 

אני מציעה לך ללכת להתארח בשבת 

אצל איזו משפחה בלגניסטית...

מרוב שזה דוחה-

אתם חוזרים הבייתה ועפים עליו...

מנקים, מסדרים, מצחצחים ומאבקים

היא עוד תגיד לך: שרק לא נגיע למצב שלהם....

צא מנקודת הנחה שהיא לא ניתנת לשינוי.

לא תחנך אותה ולא תשנה אותה.  נקודה

עכשיו כשהשלמת

אתם יכולים לדבר ולשנות משהו.

האמירה:

מדבר איתה מסביר לה לא קולטת לא מכירה צורת חיים אחרת

מקוממת מאד

אני מגיעה מבית מסודר. מאד

ואני מבולגנת מחץ

אז לקח לי זמן לרצות שינוי בשביל בעלי

כדי שיהיה לו יותר נוח ונעים בבית

זה בא רק מחיזוקים, בלי שום ביקורת

כל הערה גרמה לי להעלב

כי על כל בלאגן שנשאר יש 3 שסידרתי

עדיין, יש ימים מבולגנים יותר ויש ימים מבולגנים פחות (תקופות)

צריך לעבוד יחד לא נגד.

ממליצה על פליי ליידי

על שיחה כנה

מה מפריע לך ספציפית- 3 משימות קטנות, לא יותר, מה היא מוכנה להתאמץ

ומשם להתקדם

גם לא מסוגלת לחיות בבלאגן .זה עושה אותי עצבנית

אני דווקא מקווה שיבוא יום ואצליח לחיות בשלום עם הבלאגן של הילדים ולהשאר איתם שמחה ורגועה בתוך הבלאגן.

ממש מקנאה  בבתים שאתה נכנס ורואה הרים של בלגאן ובכל זאת הכל שליו ורגוע

ואמא יושבת ומשחקת עם הילדים במקום להתרוצץ ולסדר כל היום...

מבינה אותך לגמרי. בעלי מבולגן מאד וזה בא מהמשפחה שלו (אי אפשר לזוז בבית שלהם מרוב אגירות של חפצים) .  יוצא שאני מסדרת והוא בא ומבלגן. זה מ-ח-ר-פ-ן!!! ממליצה לך לדבר איתה בנועם. אולי כדאי שתיקח יוזמה, ואחרי שהיא תראה איזה נעים זה שהבית מסודר, ואתה תעיר לה בצורה יפה- אז היא תבין שכדאי לה להיות מסודרץ

תתאר לך משהו שנכשל בקורס חובה גם במועד א וגם בב, והוא צריך עכשיו לסחוב את זה איתו עוד סמסטר ואולי אפיללו עוד שנה.

לא כיף......

כאשה אני מניחה שלאשתך חשוב מאד לנהל את הבית בצורה טובה ולשמח אותך, אולי אפילו אלו הדברים שהכי חשובים לה בחיים,

וכל פעם שאתה נכנס הביתה ומראה חוסר שביעות מהבלגן,אפילו בהבעת פנים לא רצונית,  אתה מעניק לה את הציון  נכשל בשני "קורסי חובה" בדימוי עצמי של אשה.

והיא מקבלת את הנכשל הזה יום אחרי יום.....................

אז מה עושים?

לדעתי התשובה נמצאת בכותרת של דבריך - היא קודם כל אשתך, אבל היא גם מבולגנת-זאת היא, איתה בחרת להתחתן. האם היית בוחר בה שוב גם אם היא לעולם לא תהיה מסודרת ולעולם זה לא יפסיק להפריע לך?

דבר נוסף הוא שבלגן מעיד על חיים, ולפעמים אפילו מתוך הבלגן אתה יכול ללמוד על דברים שנעשו במהלך היום ושעליך להכיר עליהם תודה.

למשל- הכיור מלא כלים- מישהו בישל ודאג לאוכל בבית וכו'

בהצלחה

וכמו על כל דבר, תפילות תמיד עוזרות

שלך..

הרבנית ימימה אומרת בשם תלמידי חכמים אחרים - 

שגבר מרגיש מכובד ומוערך כשהוא מגיע לבית מסודר ומריח נקי, ולאישה נקיה ומקושטת.

(נקיה נקיה... לא מריחה נקי מהריח של האקונומיקה)

אני לא אמא לשלושה ילדים, אפילו לא לאחד.

וגם לי לפעמים קשה ליצור מצב שבעלי ייכנס לבית מסודר ונקי כל הזמן

בבית הוריי - לאבי היה חשוב מאוד הנקיון, וחשבתי גם אני שהעניין נובע מההרגל לבית "מוזיאון" שהיה לו.

מסתבר כששאלתי את בעלי (שלא מורגל בסדר ונקיון מאוד מוקפדים)
הוא ענה שזה חשוב גם לו.

ברגע שהבנתי שכך הוא מרגיש שאני מכבדת אותו

פתאום נהיה לי חשוב מאוד והרבה יותר קל להתאמץ ולהעמיד את הבית לפני שיגיע.

אולי כדאי שתסביר לה, שאתה מרגיש זלזול וחוסר יכולת ריכוז כשהבית מבולגן.

כדאי לציין גם שזה פוגע ביכולת שלך להתרכז גם בה, בשיחה איתה, ביחס אדיב אליה.

תסביר גם שאתה לא מצפה לשינוי מופתי ברגע, אלא תשמח לראות מאמץ ושינויים קטנים לקראת מציאות טובה יותר.

הרי ברור שגם היא רגועה ושמחה יותר כשהבית נקי.

וגם כדאי לזכור, אם השינוי המיוחל לא ממש מתקדם - 
שבעז"ה כשהילדים יגדלו ויתחתנו, הבית יהיה ויטרינה..

(אמא שלי מציינת שזה קורה בלי לשים לב בכלל)

כל מה שיישאר לעשות יהיה לנקות את האבק עם מברשת נוצות..
ולא בטוח שאלו יהיו זמנים יפים יותר..

אבל אני, וכנראה עוד הרבה גברים אחרים לא מרגישים שבית מסודר מראה על אישה שמכבדת. (מאיפה הסטטיסטקה???)

אם היו שואלים אותי, אז עדיף השקעה בדברים אחרים פחות קשים ומעייפים, שהם יתנו תחושת הערכה.

אני חושב שפשוט זה תלוי בצורך האישי של כל אדם בסדר בבית. אין משנה גבר או אישה.

מעבר לכך - מסכים לכל מה שכתבת.

.

כיף להיתקל כאן גם בחיוכים.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏