ומה שחברה  שלך אומרת ש"זה סתם משבצת", זה לא נכון.

נכון שיכול להיות בית תורני גם עם מישהו שעוסק במחשבים (קצת קשה בשיעור ב' לדעת את זה), אבל זה לא אותו גוון של מה שאת היגדרת.

אז זו החלטה שלך. איך שתחשבי.

את זושאמורה להתחתן בענין הזה. לא חברתך או מישהו כאן..

בעזהי"ת.

זה נכון שברוב המקרים קשה לייצר בית של תורה מתוך מקום של אקדמיה, הייטק וכו'.

אבל אני מכירה כמה אנשים שעובדים בהייטק (יותר נכון- איש ואישה, לא נשואים אחד לשני), שיש להם אחלה בתים תורניים ומאושרים. זה לא חייב לסתור אחד את השני.

לדעתי אל תהיי ראש בקיר, תנסי פגישה אחת ותראי, הכי הרבה לא הפסדת יותר מדי...

אני מכירה הרבה.

אנשים שקובעים עיתים וחיים תורה - מחוץ לבית המדרש.

ואני גם מכירה המון אנשים, שאומנם מתפרנסים מתורה, אבל היא חיצונית להם.

ממש כמו היי טק.

לא הופכת אותם לעובדי ה' טובים יותר.

ממליצה לך ליסוע לחלוצה (נווה/בני נצרים), זה ממש בולט אצלם. אנשים שחיים תורה בתוך עולם המעשה.

ושאלה אחרונה שתשאלי את עצמך -

עבודת החיבור לתורה היא של שניכם, ואם אישה לא מספיק מחוברת - אז גם בעלה לא ישרוד בכוילל.

האם את מספיק מחוברת כדי שאכן הבית שלך יהיה בית של תורה?

יש ויש,וגם לא כל הזמן חיים בדרגה של "שבת קודש",

ויש סתם ימים של חול.. 

אבל את גם לא יכולה לראות האם היא באמת חיצונית לאדם,

אם אדם בחר להשקיע את עצמו בלימוד תורה,

אני חושב שזה אומר עליו משהו,

גם אם נראה חיצונית שהוא כרגע לא מחובר.

ונכון אפשר והרבה אנשים חיים ככה ב"ה

להיות מחובר לקודש גם בחיי החול הרגילים.

זאת גם מעלה.

כל אחד לפי מה שמתאים לו.

אבל - זו שאיפה לגמרי לגיטימית שהעיסוק יהיה בתורה, ללמוד וללמד. זה גוון אחר. גם אם שניהם צדיקים (כמובן, מדובר על ההנחה הזו, ולא על "עיקומים"..).

וגם - באמת קצת קשה לדעת בשלב זה, אם בחור בשיעור ב', שמתעתד ללמוד בעתודה, אכן יהיה כזה.

כל זאת, בלי לחוות דעה לעצם הענין. אני חושב שזה אישי שלה לגמרי. והיא מכירה את עצמה.

כדאי לבדוק אם הם לא חמים מדי או קרים מדי.. אח"כ אפשר לקפוץ

יש לי 3 טיפים לתת לך לקראת פתיחת 'עונת הדייטים':

א. תבררי לעצמך קווים אדומים שמהם את לא מוכנה לסגת! אם חשוב לך שהוא יהיה בן תורה אמיתי שמחובר כולו לעולמה של תורה- אל תוותרי אם הוא לא עונה על ההגדרה.

ב. אל תתני לאף אחד, בשום שלב [לא משנה אם את רק בת עשרים או שעברת את גיל השלושים ל"ע] להחליש אותך מהשאיפות והחלומות שלך! אלה החיים שלך, וחבל שתצטערי שלא מימשת את השאיפות שלך

ג. אל תתביישי מהמשדכות. לא תמיד הן יודעות מה את צריכה ומה טוב לך (לרוב הן חושבות שהן יודעות.. אבל כמעט תמיד הן טועות). אם ההצעה לא נראית לך- תגידי להן- חבל שתצברי 'אקסים' סתם בלי סיבה.

זה על רגל אחת.

שיהיה לך המון בהצלחה!!

מוודאים שיש מציל מוסמך בסביבה.

אני עברתי עם עצמי בירור בעניין הזה, פעם לא הייתה לי דעה בעניין הזה- אמרתי לעצמי- שיעשה מה שטוב לו... אבל היום ברור לי שאני רוצה משהו שילמד. אז תבררי עם עצמך ואם זה באמת עקרוני לך, אז מותר לך לפסול על זה. ואגב, החיבור והחיות בתורה לא פחות חשובים מעצם הלימוד, לדעתי הם חשובים אפילו יותר, אז גם כשאת יוצאת עם אברך לעתיד תבדקי איפה ההתלהבות שלו- אם היא בתורה או במחוזות אחרים...

בהצלחה ממש!!

שעל תלמיד חכם אמיתי שדבוק בשכינה,

שורה יותר שכינה וקדושה מאשר על ההייטקיסט, הגם שהוא צדיק וישר.

ומי שמחובר לתורה, התורה מטהרת אותו.

ויש לו יותר פוטנציאל להוריד נשמות קדושות לעולם הזה.

סה"כ ה' גנז את אורו בתורה, ודרכה מתחברים אליו יותר מאשר דרך שאר מצוות.

ולא באתי ח"ו להפחית בכהוא זה מערכו של ההיטקיסט,

שמפרנס ביושר את בני משפחתו, "עושה צדקה בכל עת"

ועומד בכל אתגרי הדור, ונשאר בקדושתו.

ואם הוא מצליח לא להשחק, ולהיות מחובר לקודש, ולאור ה',

הרי שהוא באמת בעל כוחות נפש, וצדיק וקדוש יאמר לו.

החלום שאת מתארת כאן הוא יפה ומשותף להרבה בנות. הומצא במקור בעולם החרדי אבל הועתק בהצלחה גם לכאן.

את חושבת שזה מה שמתאים לך בגלל מה? בגלל שאת צדיקה וקדושת עליון? (לא מזלזל! - פשוט לא מכיר) בגלל שיש לך שאיפות מסויימות שאת מצפה שהוא ימלא בחיים שלך?

(או בגלל שלמדת במדרשה ואת חולמת על שכפול צעיר של הרב? - גם כן נפוץ למדיי)

מנסיון של כמה וכמה שנים בעולם הזה, ראיתי הכל. ראיתי פושעים עם ותק תורני (לעיתים של מספר דו ספרתי של שנים בישיבה), ראיתי אנשים-פשוטים-צדיקים שהולכים בלי כיפה אבל שמחזיקים באהבה בית כנסת בבסיס צבאי (ב"כ ימ"ח 933, אח, הגעגועים).

את מודעת לעלות הכלכלית של הסיפור הזה ? (חיים בעוני. התחרות על משרות של ר"מ/מלמד/מנהל היא אדירה מה שמוריד את המשכורות בתחום לרצפה) את בטוחה שמתאים לך הסתפקות בסופר-מועט וחיים פשוטים?

אם אחרי כל ההפחדות האלו את מגיעה למסקנה שזה מה שמתאים לך - אשרייך.  ואז צריך לגזור את המסקנות המתאימות (שהבחור לא מתאים לכיוון שלך).

בגדול - פשוט צריך לדעת שזה לא מתאים לכל אחד ולהשתמש במוח שהקב"ה ברא לך, ולקוות שהצעדים שאת עושה הם נכונים (סה"כ, הכל מהקב"ה - מה שלא פוטר אותך מלקבל החלטות הגיוניות).

בהצלחה!

לא "הומצא בעולם החרדי"...

הנה הוא: "לעולם ישיא אדם את ביתו לתלמיד חכם" (גמרא - לפני שהיה המושג "חרדי".. וגם לפני השטריימל...)

וזה כמובן לא סותר שלצערנו יש חריגים עם "לימוד" (כאמור - שם - "לא זכה - תורתו נעשית לו..."), ולשמחתנו יש מעולים בכל מקום בו נמצאים ישראל-קדושים.

וכמובן גם לא סותר רעיונות חכמים נוספים שנמצאים בתוך דבריך..

היום?

למה אתם מנסים להחליש אותה?

אל תקשיבי להם!

תתעלמי מכל מי שינסה להחליש אותך בדרכך להגשמת שאיפות והחלומות.. תעשי מה שטוב לך ואל תתייחסי למחלישים. אם את רואה אידיאל או נקודה שחייבת להיות בבית שתקימי ואת לא מוכנה להתפשר על הנקודה הזאת בחיים- אז אל תתפשרי עליה ותצאי רק עם בחורים שיעזרו לך להגיע אל אותה נקודה.

בהצלחה רבה!

אני לא אגיב לגבי כל השאר כי אין לי מספיק ידע ובקיאות.

אבל צורם לי הנסיון לאמר שאין גבולות ברורים של מוסר בין לומדי תורה ואלו שלא(יכול להיות שהתכוונת לסייג ולאמר שזה לאו דווקא כך תמיד,אבל זה לא ברור מההודעה ולכן אתייחס כיאלו והתכוונת שאין בכלל גבולות ושוני מעשי מבחינה סטטיסטית,אם אני טועה אנא תקן),ישנם גבולות ברורים ובולטים ביותר שמתייחסים לרוב רובה של האכולוסיה בין לומדי תורה ואילו שלא(זה לא אומר שלאלו שלא אין זכויות),חריגים אינם מורידים מאומה כי הם לא מייצגים את הנורמה.

ששיעור הפשיעה בחברה החרדית נמוך בכמחצית. 

לפחות לפי מה שכתוב כאן http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%94%D7%97%D7%A8.html

ואם כבר נכנסתם תקראו גם את זה, מעניין וקשור לעניין:

http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%A9-%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%90-%D7%90%D7%95.html

אני חושב שאתה לא מדייק,להוציא חריגים מהנורמה כדי לדעת מבחינה סטטיסטית מה הלך הרוח של חברה מסויימת זה אקט של מדידה מדעית.

מה שאני טוען שיש הבדל ניכר בהלך הרוח של מי שלומד תורה ולמד בישיבה ומקיים מצוות ומי שלא (לא שללתי שגם להם יש זכויות),ואני מכיר את החברה החילונית היטב כדי לאמר זאת ממש מבפנים לדעתי.

ב.לגבי מה שכתבת לא נראה שזה נכון,אני לא שמעתי על ישובים/ערים/מקומות בעולם הגויים(שוב לפחות באופן כללי) בהם אנשים יכולים להשאיר את הדלת פתוחה בלא חשש שמישהו מעוברי האורח או שכניהם יגנבו,בהרבה ישובים דתיים בארץ האמון באחיך היהודי שומר המצוות הוא אכן כזה,גם אם בישובים מסויימים מבחינה מעשית נסגרת הדלת משום הבעיות הביטחוניות(אגב לצורך העניין במדינות אחרות לא תמצא דלתות פלדלת אלא דלתות עץ פשוטות עם מנגון די פשוט יחסית לשלנו) וכו',אך הלך הרוח הוא אכן שניתן לסמוך, והפתיחות רבה בעניין הזה,ויש ישובים שהדלת ממש פתוחה..

גם בחברה החרדית יש אמון כזה,ואחוזי הפשיעה בחברה הזו הוא מהנמוחים בעולם (או אף הנמוך ביותר ובטח ובטח בהשוואה לעוני האוכלוסיה,יש את מי שאומרים שהם כביכול לא מדווחים,אולם אין בטענה זו כדי להפחית מטענה כ"כ חריפה שאין שם פשיעה,אם הייתה פשיעה (להוציא שוב חריגים) זה היה גם יוצר החוצה בצורה כלשהי,זו חברה ששומרת על כללי מוסר גבוהים מאוד..).

בחברה של הגוים לא תמצא עניינים כאלו,אין אמון ברמה הזו ואנשים ישנים עם אקדחים ורובי ציד ליד המיטה(לא בגלל שיש להם עם עויין שמנסה לשחוט אותם ונמצא בסה"כ כמה קילומטרים מהם).

אבל נראה לי שממש הסתנו את הדיון משאלה חשובה,אז אולי אם תרצה ניתן/כדאי לפתוח את זה במקום אחר

הקב"ה מחלק את הפושעים (AKA אנשים בעלי נטייה חזקה יחסית לרוע) באופן שווה בין כלל סוגי האוכלוסיה. גברים, נשים, חילונים, דתיים, חרדים וכו'.

מה שנכון זה שבדברים שהם קטנים יחסית (גנבות קטנות, פשיעה קטנה, רמאות בהקף מצומצם) - בציבור הדתי והחרדי הדברים האלה קיימים בהיקף נמוך בכ-60-70% לעומת המגזר החילוני המקביל.

ואגב,שלא נשכח את העבריינים ששמים כיפה רק בבית המשפט כדי לקבל זכויות של אסיר דתי (זמן תפילה וכו') והמדד שהבאת כנראה לוקח בחשבון ללא בדיקה(גם ללא יכולת בדיקה) גם את אלו ששמים כיפה פתאום בבית המשפט.

החפץ חיים - כי היתה לו חנות מכולת? 

את ר' יוחנן - כי הוא היה סנדלר?

את הרמב"ם - כי הוא היה רופא? 

יכול להיות שהבית שלהם לא היה תורני מספיק... 

לפי מה שידוע לי הרמב"ם ישב ולמד תורה, ואחים שלו החזיקו אותו

אין כ"כ סיכוי שבן אדם גם יעבוד שעות ביום כמו היום, וגם יהיה "הרמב"ם".

זה לא מסתדר.

אבל הרעיון נכון שמעתי על מהנדס מכון לב, שמשנן את הש"ס משנה בע"פ תוך כדי עבודה.

הלוואי על כולנו..

היה פקיד בבנק.

הלך לכתוב את הפרוש הגדול בעצמו, אחרי העבודה.

ולא עבד בבנק.

הוא החל לכתוב את הפירוש כשעבד כפקיד, אח"כ נמצא מי (אולי "היכל שלמה", איני זוכר), ששילם לו את המשכורת, כדי שיוכל להקדיש את זמנו לכתיבת הפירוש, ולאחר סיום הכתיבה הוא חזר לעבוד כפקיד בבנק.

במשלח היד של אחיו שהיה סוחר - אבל לאחר שאחיו טבע בים, הוא התפרנס מרפואה והיה רופאו האישי של המשנה למלך מצרים. 

את לימודי הרפואה ואת ההשכלה שלו בתחומים השונים הוא רכש עוד הרבה קודם לכן. (לימודים אקדמיים, ר"ל...)

והייתי רוצה לראות את אותו מהנדס שמצליח לעשות את עבודותו תוך כדי שינון הש"ס...

בא נראה את החצי המלא-

החפץ חיים- כתב את 'המשנה ברורה', את שמירת הלשון.. ו.. הא.. נכון, הייתה לו גם חנות מכולת [עבד בה 4 שעות ביום..]

ר' יוחנן- היה סנדלר? להזכירך- הוא היה גם תנא!

הרמב"ם- כמדומני הוא כתב את היד החזקה, פירוש למשנה, וכתב ספרי אמונה רבים..

על זה היא לא הייתה פוסלת אותם!

נכון, צריך פרנסה- אבל אחי, קצת פרופורציה! צריך להבדיל מה העיקר ומה הטפל..

בחור שעוזב ישיבה בשיעור ב' לעתודה (במילים אחרות- החליט להתחתן עם הצבא), כבר החליט מה בשבילו עיקר ומה טפל...

ובחור כזה.. שלמד כולה שנתיים בישיבה צריך להיות משהו מיוחד בשביל שיוכל להיות מחובר לעולמה של תורה במקביל לשירות הצבאי, הלימודים ועולם ההיי- טק... 

"כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים"

יש אנשים שיכולים לשלב ולעשות גם וגם - זה האידיאל. האידיאל הוא לא לשבת כל היום בישיבה. 

ואדם שעושה עתודה לא "מתחתן" עם הצבא - ואתה לא יודע מה עיקרי מבחינתו ומה טפל. 

וגם בחור שלמד שנתיים בישיבה יכול להיות מחובר לתורה בשירות הצבאי, בזמן הלימודים ובעבודה. 

הוא יהיה הרבה יותר מחובר לתורה מאדם שכל החיים שלו יושב ולומד תורה. -כי הוא גם מקיים את מה שכתוב בה.  

מצא את מה שמתאים לו, הכי טוב.

וגם הוא ילמד מקצוע, והוא מסודר לכמה שנים עכשיו.

לא צריך להסתכל על זה "להתחתן עם הצבא"

מאוד יכול להיות שזה חיובי,

ועדיף מאשר שהוא ימצא בישיבה.

גם אם מסלול החיים שהוא בחר הכי טוב בשבילו, יכול להיות שלה מתאים מישהו אחר.

בחנות של החפץ חיים - מכרה אשתו...

רבי יוחנן הסנדלר (אגב, באנציקלופדיה לחכמי התלמוד כתוב שהכינוי כנראה היה ע"ש העיר שבא ממנה אלכסנדיא) היה גם כן שקוד בתורה, ואף הלך לנציבין ללמוד תורה אצל ר"י בן בתרא, אלא שלא יכל לעזוב את הארץ מרוב חיבתה.  ולא עסק בה אחרי רוב היום בהייטק.

הרמבם באמת בשלב לימודו התפרנס מאחיו. יש אגדה עליו שהסתגר שתים עשרה שנים במערה כדי לחבר את "משנה תורה" - החפץ חיים אמר על כך, כשחיבר את המשנה ברורה, שבאמת בלי זה אי אפשר לחבר חיבור כזה...

כללו של דבר, גדולי תורה שהתפרנסו ממלאכה, השקיעו לפני כן כהוגן בתורה.  ובדרך כלל עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי.

בוודאי אשרי מי שעמל במלאכתו וגם קובע עיתים לתורה.

היה מקובל דווקא שלומדי תורה שהיו מתחתנים היו כמה שנים "על שולחנו" של חותנם, כדי להתגדל בה.

לא רק גדולי הדור.

אכן, זו דוגמה מזמן הגלות בעיקר. מה נעשה שהדוגמאות עד לא-מזמן הן משם...

עיסוק בתורה בשקידה גדולה וכעיסוק עיקרי אינה "גלותית" או "חרדית" אלא מהמשנה שנתחברה בארץ ישראל: "הווי ממעט בעסק- ועסוק בתורה".

לעצם הענין, בוודאי שלצורך התגדלות בתורה נדרשות כמה שנים טובות של לימוד (קל וחומר מתחומים אחרים - אך פה זה ידוע משכבר). אחר-כך, מי שזוכה ליהנות מיגיע כפיו ולהקדיש זמן רב ללימוד התורה, אשרי חלקו. זו מתנה.

כיום, מצד אחד - רוב העובדים במסגרת הזמן המקובלת לעבודה, קשה להם להשקיע בכך זמן רב. אם כי - הבחירה נתונה, כמובן, לכל אחד. אחד המרבה ואחד הממעיט.

לאידך - התעסוקה בחינוך וכד', מקובלת ונצרכת. וההיתר לקחת כסף עבור זה, "שכר בטלה" (שהיה יכול להרוויח באותו זמן) - מקובל.

על כן, מי שמעונינת בבעל שעוסק זמן רב בתורה, ללמוד וללמד - זו שאיפה יפה ולגיטימית בהחלט.

זה לא סותר שיש עוד שאיפות יפות וטובות ביחס לאנשים צדיקים שעוסקים במלאכה, בצבא וכו' - והעיקר שיכווין ליבו לשמיים. כל אחד עם מה שמתאים לו. כל אחת עם מה שמתאים לה.

וברור עם זה, שמצד הצורך של כלל האומה בבניינה בארץ ישראל - בלי קשר להעדפות וההתאמות האישיות של כל אחד - צריך גם לומדי תורה, וגם בעלי מלאכה, בכל התחומים. ויש בכך משום מצוות ישוב ארץ ישראל, וכן מבואר בתשובות החת"ס.

ולסיום, אני מעתיק מתשובתו של מרן הרצי"ה קוק זצ"ל, איש תורת ארץ ישראל הגדול:  "צורך העולם וטובתו הוא שיהיו לו גם אנשים יהודים העוסקים במלאכה ועמה דרך ארץ וגם כאלה שעוסקים בקביעותם בתורה ומתגדלים בלימודה. הבירורים האישיים בזה הם לפי נטיותיהם הנפשיות ומסבות חייהם בס"ד עם התיעצות בגדולים בדעת תורה ויראה טהורה".

שנים" - כמה שנים, לא כל החיים. זה לא תקין ללמוד תורה ורק תורה כל החיים. 

"לא תקין"?...

הם חיינו ואורך ימינו.

אלא שרוב בני האדם אכן זקוקים לעוד משהו לפרנסתם. יכול להיות גם בללמד כמו שכבר כתבתי.

ומה שהזכרתי לגבי אחרי החתונה - היה חלק מכל ההקשר. כתבתי את זה כשלב הראשוני שהיו לא "רק גדולי הדור". ולגבי השלבים שאח"כ - הסברתי בהמשך.

כלומר: לא כמו שהבנת "בשמי".

ההודעה האחרונה היתה "פרט" שהגיב על מה שלפניה.

לפני כן הסברתי יותר.

אם כי, כמובן, אינני מסכים בשום-אופן עם הגדרתך "תורה שלא מוציאה לפעל שום דבר"...  תורה מוציאה לפעל גם בעצם זה שהיא נלמדת. אין ערוך לכל רגע של לימוד ולמה שזה פועל בעם ישראל ומקדם את עם ישראל. זה לא "מנוון" ולא גלותי. אדרבה, זה שיא הדבר החי, ושיא הארץ-ישראלי...

כמובן, שיש מקום מתוך כך גם ללמד לאחרים.

ויש גם כאלו שצריכים לעסוק בתחומים אחרים של ישובו של עולם וישוב הארץ. וכפי שהבאתי לעיל בשם הרצי"ה זצ"ל.

ואני חושב שבהיות שערך לימוד התורה זה דבר שהוא עצמו נלמד מתוך תורה - אז צריך לראות מה אמרו גדולי עולם על ערך זה ופעולתו.  כמו שאכן גם צריך לראות את דבריהם על חשיבות הגנת הארץ, וכן כל מיני סוגים של יישוב העולם בה, וכפי שהבאתי לעיל בשם הח"ס.

איך אני אוהב את המניפולציות האלה.

נכון, אתה צודק, אין עניין ללמוד תורה ולקיים מצווות, ולעשות רצון ה'.

אפשר להיות רשע כל החיים, ולעבור עבירות בלי סוף,

העיקר שבמקרה האדם ישמור על ארץ-ישראל.

(לא מתוך מודעות מצווה אפילו, רק בגלל שגייסו אותו..)

וכבר אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתו.

וכן, הצורת חיים של חילוני,

(שזה מילה יפה לעובר עבירות לתיאבון \ להכעיס)

היא לא הדרך הרצויה בעיני הבורא, ולא טובה.

כן, אני יודע שחלקכם פה בתימהון למקרא במשפט האחרון.

מה לעשות שזאת האמת.

בנוגע לשאר מה שכתבת,

גם אם אדם לומד תורה, במסכת שלא באה לידי ביטוי בחיי המעשה כיום

כדון סדר קדשים, וטהרות. כיום - זה גם נחשב לו ללימוד תורה. ומועיל לו לעם ישראל ולכל העולם..

שכתב הרב קוק לציבור שאינו שומר מצוות.

20120704091145.pdf

בבקשה תקרא אותו.

זה לא ארוך.

בשם "ביהמ"ד של הרב קוק", אז זה טוב. התקרבנו..

מה שכתבתי לעיל, היה בשם הרצי"ה, גדול המבינים ברב קוק.

בוודאי אתה צודק שמי שמוסר נפשו בעד עם ישראל, יש לו זכות עצומה. עם "כוונות" או בלעדיהן.

ובוודאי שאי מחוייבות לקיום מצוות באופן כללי, הוא חיסרון גדול. כל מצוה מחברת לקב"ה, בעצם קיומה (גם ללא "הרגשות"..) ועוזרת לכל ישראל. וכנוסח שב"לשם יחוד": בשם כל ישראל..

ואין אנו יודעים מעלתו שלכל אחד מישראל. ריקים שבך - מלאים מצוות כרימון.

אך ככלל, אי קבלת עול מצוות בוודאי שהוא חיסרון גדול בהוצאה לפועל של נשמת האדם מישראל.

ללמוד "למען עם ישראל" זו אכן כוונה מעולה. אבל צריך לזכור שני דברים: האחד - שאין הפירוש של זה "איפה אני יכול לתרום הכי הרבה" עם הלימוד הזה אח"כ דווקא. אלא שאני תורם עם הלימוד הזה ברגע שאני לומד אותו, ע"י כך שאני מרבה תורה בישראל, בתוכי ומכח הקישור שלכל אחד עם כל האומה. אכן, אם חושב גם על "ללמד"  - עוד יותר טוב.

הדבר השני, גם מי שלא "מכווין" כך - תורם. כך אמר רב ששת: חדאי נפשי (תשמחי נפשי), לך אני קורא, לך אני שונה..  מקשה הגמרא - והרי התורה מקיימת שמיים וארץ (בעצם לימודה), ומתרצת: בתחילה לעצמו (כוונתו בתחילה בלימוד להתגדלות עצמו), אח"כ לאחרים.  מתוך ששם לב איך הוא יתגדל, אח"כ חושב על הערך של זה לכלל.

לחשוב על העוה"ב - גם לגיטימי (לא פחות מעל כסף וקריירה מתאימה לי... שזה מה שחושבים רבים ממחפשי המקצוע..), בוודאי אתה צודק שמעולה יותר, מי שחושב על תרומתו לכל עם ישראל. אשריו.

ומה ש"אדם מגיע בדרך כלל" - זה ענין של מה קורה במציאות. על זה לא היתה מחלוקת. אך גם בכך - יש היוצאים להשתלם ולעבוד בתחומים אחרים, ויש שנשארים בתוך התחום התורני "ללמוד וללמד". ובוודאי נכון שכולם צריכים לא לנתק את תורתם ממעשיהם, כדבריך.

הקיצור: יש גוונים שונים.  יש שקדני תורה מופלאים, לא ימישו רגע מהאוהל.. יש לומדים ומלמדים, יש לומדים ועובדים מעט לפרנסתם, יש קובעים עיתים לתורה ומקדישים זמן רב לתחום שמתאים להם, ותורמים בו לישובו של עולם ולישובה של ארץ ישראל.

ואם מכוונים ליבם לשמיים ולטובת כלל ישראל וישובו בארצו - אשרי חלקם.

שבני ישראל לא רצו להיכנס לארץ, כי במדבר הם לא היו צריכים לעבוד לפרנסתם - המן ירד מהשמים והם היו יכולים לעסוק בתורה כל היום. 

הם הבינו שכאשר הם יכנסו לארץ, ההנהגה הניסית תיפסק - והם יצטרכו לעבוד לפרנסתם ולחיות גם בעולם החומרי. 

הם כמובן נענשו על כך - כיוון שזו לא דרכה של תורה ולא בשביל זה הקב"ה נתן לנו אותה. 

"לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים". בסופו של דבר, אדם גם צריך לקיים. 

הוא לומד על מלחמת מצוה? אז כשהיא מגיעה, הוא צריך לקיים את מה שלמד. 

הוא לומד על מצוות צדקה? אז הוא צריך להתפרנס כדי שיוכל לקיים אותה. 

וכו'... 

אכן, "הם חיינו" - צריכים לחיות בעולם המעשה ולא רק בבית המדרש.  

בני ישראל נענשו ב-40 שנה של נידודים במדבר בגלל אותה גישה גלותית.  

שהם לא רצו את המציאות שיש בה גם "חיים גשמיים" של האומה.

ובוודאי שצריך גם חיים גשמיים של עם ישראל בארץ.

זה לגבי הכלל. לגבי היחידים, שונה מאחד לאחד.

בוודאי שכאשר מגיעה מצוה שלא יכולה להיעשות בידי אחרים, צריך לקיימה.

פרנסה גם צריך וחשוב. וגם ישוב הארץ.

יש מי שהוא בגדר "שבט לוי" כמו שאומר הרמב"ם על מי שמקדיש כולו לתורה.

יש מי שעוסק גם וגם במינון זה או אחר. ויש מי שמלמד - שזה מאד מאד חשוב. כמו שפירטתי בהודעה אחרת.

[אגב, עפ"י הדין אדם לא מתפרנס "כדי לתת צדקה".. אלא לפי מה שיש לו, הוא צריך לתת]

"הם חיינו" נאמר על "ובהם נהגה יומם ולילה". זה לא  סותר שבוודאי צריך לחיות את התורה גם בעולם המעשה, כשנמצאים שם.

ורק עשרה מתוכם הוציאו דיבת הארץ - זה נראה לי כמו יחידים... 

הפרשנות שאני מכיר היא שהם רצו להקדיש את כל זמנם לתורה ובארץ זה לא היה קורה. 

תתרץ את זה איך שאתה רוצה (כללים, יחידים - מה הקשר?) - זה נשמע קלוש. "חיים גשמיים של האומה"? הבנת הנקרא שלי טובה יחסית, את זה, לא הבנתי. 

עד כמה שאני יודע, שבט לוי, מעבר להקדשת כולו לתורה, תפקידו היה לזמר בבית המקדש, להקריב קרבנות, ללמד תורה וכו'... היו כמה וכמה ערי לויים... אנשים שם עבדו.

ושבט לוי הוא לא "שבט לוי". זה שבט שיש לו תפקיד. זה כמו לכתוב שיש "שבט יהודה" שהתפקיד שלו הוא למלוך...  

ללמד - זה הוראה. זה מקצוע. אני מדבר על מי שלומד ורק לומד. 

אדם לא מתפרנס כדי לתת צדקה - אבל מבלי להתפרנס, הוא יבטל מצוה זו. לא יהיה לו מה לתת. 

ו"אדם לעמל יולד". "בזיעת אפך תאכל לחם". 

אין בעיה שאדם ילמד תורה פרק מסוים בחייו - אבל לא כדרך חיים, אלא כשלב. 

תמיד אפשר...

אבל חבל:

חטא המרגלים - זה כי בכו כל העדה ולא בגלל עשרה יחידים (מלבד שזה לא קשור לענין).

ההסבר שאמרתי, הוא מובן, שהפירושים מדברים על "צורת האומה" שהם רצו. לא לפלוני-אלמוני.

אינני יודע מה קשור ל"הבנת הנקרא" שלך - הרי אמרת בעצמך שאינך זוכר את המקור.

זה נמצא במהר"ל, בליקוטי תורה לבעל התניא, ואצל הרב קוק זצ"ל. וברור שהנקודה אינה אדם זה או אחר.

מה שכתבתי על "שבט לוי" לא הבנת נכון. חשבתי שאתה מכיר את הרמבם במשנה תורה, עליו רמזתי, שאומר שכל אדם שהחליט להקדיש כולו לתורה "הרי זה נתקדש" וכו'. והוא זה מביא את הדוגמה של "שבט לוי" כדבר שבנושא זה אינו שייך רק להם.

ולימוד תורה כדרך חיים למי שיכול ויש לו ממה "לחיות" כך - יפה מאד. וללמד זה ממש מעצים את הלימוד של עצמו גם. וכל אחד כפי שמתאים לו - לשם שמיים.

ובכך חתמתי את התייחסותי לנושא זה.

מובן, ידוע, ברור... מילים שאנשים משתמשים בהם כשאין להם באמת איך להצדיק את דבריהם. 

ואל תתנשא ותגיד לי ש"חבל שאני עונה" - כי אני כותב דברי טעם. בניגוד ל'כבודו' אז אין לך סיבה להתנשא.  באמת שלא. 

אותם מרגלים היו נשיאי האומה. אם הם היו אומרים לעם - "יאללה, קלי קלות...", יש סיכוי יותר מסביר שהעם היה עושה את מה שהם אומרים. 

אז נכון שכל העדה בכתה והם חטאו - אבל מי שגרם לכך, היו המרגלים והסיבה היתה מה שכתבתי קודם לכן. (לפחות לי אותה פרשנות).  

בלי קשר, אני לא מבין את החלוקה שאתה עושה בין האומה לפרט. האומה מורכבת מפרטים. אי אפשר להפריד בין ה-2. 

להגיד שה"אומה" צריכה לעבוד, אבל הפרטים צריכים ללמוד תורה כל היום - זה לא ממש הגיוני. 

הקשר להבנת הנקרא שלי, הוא כשכותבים משפטים חסרי משמעות שנשמעים גבוהים וחכמים - אני מתקשה להבין אותם. משפט כמו: "חיים גשמיים של האומה" הוא משפט כזה.

אני לא דיברתי על מה שאני קראתי ועל המקור הזה - אלא ציטטתי אותך. אני לא מבין את מה שאתה כותב, ואני לא חושב שהבעיה היא בי... 

כמו שכתבתי: 'ברור', 'ידוע', 'מובן' וכו' - הם לא הסברים ואפילו לא תירוצים. כשמישהו משתמש באחת מהמילים הנ"ל, אני מבין שפשוט אין לו משהו קונקרטי להגיד. 

הבנתי את מה שהתכוונת לכתוב בנוגע לשבט לוי, אני פשוט לא מסכים איתך. 

אגב, הרמב"ם דווקא היה מאוד נחרץ נגד לימוד תורה כדרך חיים - הוא כתב שאדם שרוצה להתפרנס מלימוד תורה מחלל את ה'. 

"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם".

 לא אני כתבתי את זה, אני מבטיח לך...

ולימוד תורה למי שיש לו ספונסר - זה עדיין לא אידיאל בעיני, אבל זה הרבה פחות נורא מאדם שמחליט ללמוד תורה ולהתפרנס מצדקה (וקיצבאות ממשלתיות זו צדקה, לצורך הענין).

וללמד - כבר כתבתי שזה משהו אחר. הוראה זה מקצוע. יש הבדל בין ללמוד ללמד.

רופאו האישי של המשנה למלך מצרים עשה מלאכתו ארעי? 

מהאחים המוסלמים,

אז מי שרוצה להיות כמו הרמב"ם,

יכול להתחיל ללמוד עכשיו 7 שנים רפואה,

ולהגיש מועמדות!!

אולי יצא לנו עוד רמב"ם.

לעניות דעתי, העיניין הוא להבין מה העיקר, מה המהות. העיקר זה עבודת ה', תיישם אותה בדרכים שונות, אבל תהיה מכוון לעשות רצון ה', ולא רצון עצמך.

ביהדות וודאי יש חשיבות רבה לקדש את החומר ולא להשאיר את הקדושה רק בבית המדרש, 'מלא כל הארץ כבודו'. עבודת ה' צריכה להיות דרך כל דבר במציאות, לא רק דרך לימוד תורה. וזה רצון הבורא- 'וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאת כל העולמות העיליונים והחתונים, להיות לו יתברך דירה בתחתונים'. ה' רוצה שתתגלה מלכותו דווקא מחיים בעולם החומר. ובוודאי שבארץ ישראל למלאכת החומר יש משמעות חשובה מאד!

אבל!!!..... העבודה בעולם החומר צריכה להיעשות מתוך כל העוצמה והקדושה של התורה, מתוך חיבור חזק ואמיץ לה', אנחנו פונים לעולם הזה ופועלים בו!!! התורה היא העיקר, היא מקור הכוח!!

המדבר הוא הדרך שלפני הכניסה לארץ- מתוך עולם רוחני של רוח, לעולם מעשי, אבל בשביל להגיע אליה, צריך לעבור דרך המדבר!!! הוא נותן את כל העוצמה והמשמעות של עולם החומר....

בלי סוף סיפורים הפוכים על גדולי ישראל שרצו ללכת לעבוד והקפידו עליהם מהשמים שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה כמו רבי יוחנן בגמרא בתענית.

או סתם גדולי ישראל שהקפדו עליהם בגלל ביטול תורה הוא רק כי התבטלו לעזור לאשא עיין ערך הבית יוסף למשל וכו'.

"אפס כי לא יהיה בך אביון"- לכן יצאו לעבוד. 

ולא פוסקים הלכה לפי סיפור בגמרא שבו מלאכים אומרים משהו. אפילו אם יוצאת בת קול - "לא בשמיים היא" (ע"ע תנורו של עכנאי). 

חוץ מזה, שהמלאכים דיברו ספציפית על רבי יוחנן ורבי אילפא אפילו לא שמע אותם. זו היתה הוראה פרטית. 

זה כמו ללמוד מזה שאליהו הנביא הקריב קרבנות בהר הכרמל בניגוד למה שכתוב בתורה, כיוון שכך הקב"ה הנחה אותו באופן אישי - שמותר להקריב קרבנות בכל מקום ולא רק בבית המקדש מאז ולתמיד. נשמע לך הגיוני?  

יודע מה? אם מישהו שומע מלאכים שאומרים לו באופן ספציפי כהנהגה פרטית לגביו ללכת ללמוד תורה כל החיים ולא לעבוד - שיעשה את זה... מוסכם?

ואני לא מכיר את שאר הסיפורים שתה מכיר על גדולי ישראל - תביא אותם, ונדון גם בהם... 

אנחנו לא חרדים, נכון?

אנחנו כן מתגייסים, זה מצווה והכל.

אבל איכשהו לפי חלק מהתגובות שכאן, נראה לי שיש פה אנשים שאומרים את זה ועובדים על עצמם.. שזה לא באמת עובד צבא עם תורה, ושמי שהולך לצבא- מבטל תורה.

אז שיעשה קצת צבא, שלא יהיה בקבע.

לשמור על עם ישראל בפועל, ולעמוד בעמדות, ולא לישון בלילות, ולהתאמץ באימונים זה ערך בפני עצמו. (מצווה)

וללמוד תורה זה גם ערך עליון.

יש כל מיני דברים חשובים בעולם הזה,

לא צריך להיות שחור\לבן.

זה כמו להתחיל לחפור מה יותר חשוב ארץ ישראל או עם ישראל.

גרעין תורני או להאבק על ארץ ישראל.

שניהם חשובים מאוד, ולא צריך לעמת אותם כל דקה אחד עם השני

מה יותר חשוב אני יעשה רק את מה שהכי-הכי חשוב, ואת השני לא בכלל..

לא בטוח שתמיד תחשבי כך,

אבל אם זה כרגע מה את רוצה,

זכותך.

כמו שאת רוצה תלכי אל החלום שלך.

זה לא סתם משבצת יש אבדל שמים וארץ בין אדם שקובע איתים לתורה לבין אדם שיושב בהתמדה יומם ולילה ושאיפת חייו זה רק תורה.

גם בחור שתכנן ללמוד קצת וללכת לעבוד זה לא כמו אדם שיושב ורק רוצה ללמוד.

את בטח רוצה גם 10-12 ילדים, ובונה על לפרנס אותם לבד, או ליפול על ההורים שלך או שלו או תורם במקרה הטוב, או על כל שאר עם ישראל במקרה הרע.

בהצלחה שיהיה לך.

מה פירוש יעסוק בתורה כל הזמן?

להיות למשל מנהל של תלמוד תורה, ומאידך- לשבת כל היום בכולל אלו השקעות ברבדים שונים הנוגעים לתורה.

להיות מנהל של תלמוד תורה זו ממש עבודה עם נגיעה בתורה

ולעומת זאת לימוד בכולל זה הרבה יותר תורה מאשר עבודה

אז אם את מחפשת מישהו שתהיה לו נגיעה בתורה- ייתכן שגם המדובר עונה על הקריטריון הזה

ואם זה לא כך- אז הגדרתך צריכה להיות ברורה יותר

האם אנחנו אולי מחפשים רק את ה"תג" שנקרא: תורה

או שאנחנו מחפשים כיוון אחר של תורת קבע של ממש

מקווה שהובנתי

אשמח להסבר ממך

מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים.  אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.

ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.

בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.

את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?

אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.

בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.

האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?

מה אפשר לעשות עכשיו?

1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.

2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?

3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.

זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.

לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.

וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.

תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות 

בהצלחה!

לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן

השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..

ותודה, אני מאזור הצפון 

האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,

או משהו כללי יותר.

זה בהחלט משהו שיכול לקרות.

ואגב

 אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.

הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.

לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך. 

קודם כל לשקף לו את זה

שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו

אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה

ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך

הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה

ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע

לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך

המון בהצלחה

יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.

צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..

פשוט לומר שצריכה עוד זמן.

בהצלחה!

ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.

הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.

בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.

בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.

שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.

בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.

אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.

הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.

דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.

את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?

ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?

או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...

אני סתם זורק פה השערות.

תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר. 

אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?

פשוט  אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות

לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...

אבל בהנחה שצריך לבחור אז

לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד

אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...

לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם

בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?

אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי

אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...

שדכנים מיזמים חברים

לא להתייאש

להתפלל

שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים

גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים

אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.

https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
 

טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜

אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.

תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!

שידוכים כהלכה

ושגרירים בלב

בשניהם יש בסיגנון הזה

ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק 

יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך - 

אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.

לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.

לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -

התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.

יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).

למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?

אין מה להתבייש. 

אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?

הם החשובים.

תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג

מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.  

אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.  

כולם מסתדרים בטוב.  

אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה  

גם תלוי באופי של בני הזוג.  כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה. 

דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה. 

שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..

זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.

השרשור הזה יוכל לעזור:

https://www.inn.co.il/forum/t1362853#14778819

ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).

ולענ"ד יש מספיק מכשולים בדרך לזוגיות, ולא כדאי להוסיף מכשולים שאינם הכרחיים עבורך.

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.

וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו. 

ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?

עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.

לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן. 

כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.

אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.

אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.

אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.

הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.

וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה. 

ובסה"כ,

יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.

חלקם עולות כסף.

ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.

יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.

אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!

הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו! 

ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש

ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…

חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע

היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)

ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה. 

מה הבעיה בעוד מיזם?

אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.

אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.

אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.

זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.

א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?

ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד

במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.

לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…

הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.

ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.

(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי

רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)

^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית. 

אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?

אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.

אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.

באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד. 

מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.

בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.

כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.

(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).

מבינה?

ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)

את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?

לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.

אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?

ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?

בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"  

כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-

הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?

ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.

ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד

ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.

שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.

והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.

וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?

ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)

כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.

אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)

באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.

ובאופן כללי על המיזם: הרושם שלי הוא שבכל המיזמים האלה מדובר באותם אנשים ובגלל זה הם מיותרים. אפשר להסתכל על המיזמים בתור הקרחון שמעל פני המים, בעוד רוב האנשים הרלוונטיים לא נמצאים באף מיזם. ולכן כל המיזמים האלה נכשלים, כי זה אותו דבר מאותו דבר…

לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.

לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.

אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.

(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).

אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך

אם אני יודעת שבסוף אני אגיע לאותה נקודה של אושר וסיפוק, אני מוכנה לעבוד קשה במשך העשור הזה. בכל מקרה זוגיות זו עבודה קשה. עדיף לי עשור של עבודה קשה ביחד איתו, מאשר עשור של המתנה לבד.

חוץ מזה שככל שהזמן עובר אנשים משתנים ואיתם גם הציפיות הולכות ומשתנות אז כנראה שעוד עשור מה שאקבל ללא פשרות, לא יהיה מה שאני רוצה עכשיו.. 

כל עוד ההתפשרות לא פוגעת במטרת בניית הבית

ועדיין כדי לגלות את זה כמה זהמדויק ושלם (אי מושלם) צריך הרבה עבודה 

אני אומר לו שיציע הצעה וזה יבוא בקרוב