ומה שחברה  שלך אומרת ש"זה סתם משבצת", זה לא נכון.

נכון שיכול להיות בית תורני גם עם מישהו שעוסק במחשבים (קצת קשה בשיעור ב' לדעת את זה), אבל זה לא אותו גוון של מה שאת היגדרת.

אז זו החלטה שלך. איך שתחשבי.

את זושאמורה להתחתן בענין הזה. לא חברתך או מישהו כאן..

בעזהי"ת.

זה נכון שברוב המקרים קשה לייצר בית של תורה מתוך מקום של אקדמיה, הייטק וכו'.

אבל אני מכירה כמה אנשים שעובדים בהייטק (יותר נכון- איש ואישה, לא נשואים אחד לשני), שיש להם אחלה בתים תורניים ומאושרים. זה לא חייב לסתור אחד את השני.

לדעתי אל תהיי ראש בקיר, תנסי פגישה אחת ותראי, הכי הרבה לא הפסדת יותר מדי...

אני מכירה הרבה.

אנשים שקובעים עיתים וחיים תורה - מחוץ לבית המדרש.

ואני גם מכירה המון אנשים, שאומנם מתפרנסים מתורה, אבל היא חיצונית להם.

ממש כמו היי טק.

לא הופכת אותם לעובדי ה' טובים יותר.

ממליצה לך ליסוע לחלוצה (נווה/בני נצרים), זה ממש בולט אצלם. אנשים שחיים תורה בתוך עולם המעשה.

ושאלה אחרונה שתשאלי את עצמך -

עבודת החיבור לתורה היא של שניכם, ואם אישה לא מספיק מחוברת - אז גם בעלה לא ישרוד בכוילל.

האם את מספיק מחוברת כדי שאכן הבית שלך יהיה בית של תורה?

יש ויש,וגם לא כל הזמן חיים בדרגה של "שבת קודש",

ויש סתם ימים של חול.. 

אבל את גם לא יכולה לראות האם היא באמת חיצונית לאדם,

אם אדם בחר להשקיע את עצמו בלימוד תורה,

אני חושב שזה אומר עליו משהו,

גם אם נראה חיצונית שהוא כרגע לא מחובר.

ונכון אפשר והרבה אנשים חיים ככה ב"ה

להיות מחובר לקודש גם בחיי החול הרגילים.

זאת גם מעלה.

כל אחד לפי מה שמתאים לו.

אבל - זו שאיפה לגמרי לגיטימית שהעיסוק יהיה בתורה, ללמוד וללמד. זה גוון אחר. גם אם שניהם צדיקים (כמובן, מדובר על ההנחה הזו, ולא על "עיקומים"..).

וגם - באמת קצת קשה לדעת בשלב זה, אם בחור בשיעור ב', שמתעתד ללמוד בעתודה, אכן יהיה כזה.

כל זאת, בלי לחוות דעה לעצם הענין. אני חושב שזה אישי שלה לגמרי. והיא מכירה את עצמה.

מוודאים שיש מציל מוסמך בסביבה.

אני עברתי עם עצמי בירור בעניין הזה, פעם לא הייתה לי דעה בעניין הזה- אמרתי לעצמי- שיעשה מה שטוב לו... אבל היום ברור לי שאני רוצה משהו שילמד. אז תבררי עם עצמך ואם זה באמת עקרוני לך, אז מותר לך לפסול על זה. ואגב, החיבור והחיות בתורה לא פחות חשובים מעצם הלימוד, לדעתי הם חשובים אפילו יותר, אז גם כשאת יוצאת עם אברך לעתיד תבדקי איפה ההתלהבות שלו- אם היא בתורה או במחוזות אחרים...

בהצלחה ממש!!

שעל תלמיד חכם אמיתי שדבוק בשכינה,

שורה יותר שכינה וקדושה מאשר על ההייטקיסט, הגם שהוא צדיק וישר.

ומי שמחובר לתורה, התורה מטהרת אותו.

ויש לו יותר פוטנציאל להוריד נשמות קדושות לעולם הזה.

סה"כ ה' גנז את אורו בתורה, ודרכה מתחברים אליו יותר מאשר דרך שאר מצוות.

ולא באתי ח"ו להפחית בכהוא זה מערכו של ההיטקיסט,

שמפרנס ביושר את בני משפחתו, "עושה צדקה בכל עת"

ועומד בכל אתגרי הדור, ונשאר בקדושתו.

ואם הוא מצליח לא להשחק, ולהיות מחובר לקודש, ולאור ה',

הרי שהוא באמת בעל כוחות נפש, וצדיק וקדוש יאמר לו.

החלום שאת מתארת כאן הוא יפה ומשותף להרבה בנות. הומצא במקור בעולם החרדי אבל הועתק בהצלחה גם לכאן.

את חושבת שזה מה שמתאים לך בגלל מה? בגלל שאת צדיקה וקדושת עליון? (לא מזלזל! - פשוט לא מכיר) בגלל שיש לך שאיפות מסויימות שאת מצפה שהוא ימלא בחיים שלך?

(או בגלל שלמדת במדרשה ואת חולמת על שכפול צעיר של הרב? - גם כן נפוץ למדיי)

מנסיון של כמה וכמה שנים בעולם הזה, ראיתי הכל. ראיתי פושעים עם ותק תורני (לעיתים של מספר דו ספרתי של שנים בישיבה), ראיתי אנשים-פשוטים-צדיקים שהולכים בלי כיפה אבל שמחזיקים באהבה בית כנסת בבסיס צבאי (ב"כ ימ"ח 933, אח, הגעגועים).

את מודעת לעלות הכלכלית של הסיפור הזה ? (חיים בעוני. התחרות על משרות של ר"מ/מלמד/מנהל היא אדירה מה שמוריד את המשכורות בתחום לרצפה) את בטוחה שמתאים לך הסתפקות בסופר-מועט וחיים פשוטים?

אם אחרי כל ההפחדות האלו את מגיעה למסקנה שזה מה שמתאים לך - אשרייך.  ואז צריך לגזור את המסקנות המתאימות (שהבחור לא מתאים לכיוון שלך).

בגדול - פשוט צריך לדעת שזה לא מתאים לכל אחד ולהשתמש במוח שהקב"ה ברא לך, ולקוות שהצעדים שאת עושה הם נכונים (סה"כ, הכל מהקב"ה - מה שלא פוטר אותך מלקבל החלטות הגיוניות).

בהצלחה!

לא "הומצא בעולם החרדי"...

הנה הוא: "לעולם ישיא אדם את ביתו לתלמיד חכם" (גמרא - לפני שהיה המושג "חרדי".. וגם לפני השטריימל...)

וזה כמובן לא סותר שלצערנו יש חריגים עם "לימוד" (כאמור - שם - "לא זכה - תורתו נעשית לו..."), ולשמחתנו יש מעולים בכל מקום בו נמצאים ישראל-קדושים.

וכמובן גם לא סותר רעיונות חכמים נוספים שנמצאים בתוך דבריך..

היום?

למה אתם מנסים להחליש אותה?

אל תקשיבי להם!

תתעלמי מכל מי שינסה להחליש אותך בדרכך להגשמת שאיפות והחלומות.. תעשי מה שטוב לך ואל תתייחסי למחלישים. אם את רואה אידיאל או נקודה שחייבת להיות בבית שתקימי ואת לא מוכנה להתפשר על הנקודה הזאת בחיים- אז אל תתפשרי עליה ותצאי רק עם בחורים שיעזרו לך להגיע אל אותה נקודה.

בהצלחה רבה!

אני לא אגיב לגבי כל השאר כי אין לי מספיק ידע ובקיאות.

אבל צורם לי הנסיון לאמר שאין גבולות ברורים של מוסר בין לומדי תורה ואלו שלא(יכול להיות שהתכוונת לסייג ולאמר שזה לאו דווקא כך תמיד,אבל זה לא ברור מההודעה ולכן אתייחס כיאלו והתכוונת שאין בכלל גבולות ושוני מעשי מבחינה סטטיסטית,אם אני טועה אנא תקן),ישנם גבולות ברורים ובולטים ביותר שמתייחסים לרוב רובה של האכולוסיה בין לומדי תורה ואילו שלא(זה לא אומר שלאלו שלא אין זכויות),חריגים אינם מורידים מאומה כי הם לא מייצגים את הנורמה.

ששיעור הפשיעה בחברה החרדית נמוך בכמחצית. 

לפחות לפי מה שכתוב כאן http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%94%D7%97%D7%A8.html

ואם כבר נכנסתם תקראו גם את זה, מעניין וקשור לעניין:

http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%A9-%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%90-%D7%90%D7%95.html

אני חושב שאתה לא מדייק,להוציא חריגים מהנורמה כדי לדעת מבחינה סטטיסטית מה הלך הרוח של חברה מסויימת זה אקט של מדידה מדעית.

מה שאני טוען שיש הבדל ניכר בהלך הרוח של מי שלומד תורה ולמד בישיבה ומקיים מצוות ומי שלא (לא שללתי שגם להם יש זכויות),ואני מכיר את החברה החילונית היטב כדי לאמר זאת ממש מבפנים לדעתי.

ב.לגבי מה שכתבת לא נראה שזה נכון,אני לא שמעתי על ישובים/ערים/מקומות בעולם הגויים(שוב לפחות באופן כללי) בהם אנשים יכולים להשאיר את הדלת פתוחה בלא חשש שמישהו מעוברי האורח או שכניהם יגנבו,בהרבה ישובים דתיים בארץ האמון באחיך היהודי שומר המצוות הוא אכן כזה,גם אם בישובים מסויימים מבחינה מעשית נסגרת הדלת משום הבעיות הביטחוניות(אגב לצורך העניין במדינות אחרות לא תמצא דלתות פלדלת אלא דלתות עץ פשוטות עם מנגון די פשוט יחסית לשלנו) וכו',אך הלך הרוח הוא אכן שניתן לסמוך, והפתיחות רבה בעניין הזה,ויש ישובים שהדלת ממש פתוחה..

גם בחברה החרדית יש אמון כזה,ואחוזי הפשיעה בחברה הזו הוא מהנמוחים בעולם (או אף הנמוך ביותר ובטח ובטח בהשוואה לעוני האוכלוסיה,יש את מי שאומרים שהם כביכול לא מדווחים,אולם אין בטענה זו כדי להפחית מטענה כ"כ חריפה שאין שם פשיעה,אם הייתה פשיעה (להוציא שוב חריגים) זה היה גם יוצר החוצה בצורה כלשהי,זו חברה ששומרת על כללי מוסר גבוהים מאוד..).

בחברה של הגוים לא תמצא עניינים כאלו,אין אמון ברמה הזו ואנשים ישנים עם אקדחים ורובי ציד ליד המיטה(לא בגלל שיש להם עם עויין שמנסה לשחוט אותם ונמצא בסה"כ כמה קילומטרים מהם).

אבל נראה לי שממש הסתנו את הדיון משאלה חשובה,אז אולי אם תרצה ניתן/כדאי לפתוח את זה במקום אחר

הקב"ה מחלק את הפושעים (AKA אנשים בעלי נטייה חזקה יחסית לרוע) באופן שווה בין כלל סוגי האוכלוסיה. גברים, נשים, חילונים, דתיים, חרדים וכו'.

מה שנכון זה שבדברים שהם קטנים יחסית (גנבות קטנות, פשיעה קטנה, רמאות בהקף מצומצם) - בציבור הדתי והחרדי הדברים האלה קיימים בהיקף נמוך בכ-60-70% לעומת המגזר החילוני המקביל.

ואגב,שלא נשכח את העבריינים ששמים כיפה רק בבית המשפט כדי לקבל זכויות של אסיר דתי (זמן תפילה וכו') והמדד שהבאת כנראה לוקח בחשבון ללא בדיקה(גם ללא יכולת בדיקה) גם את אלו ששמים כיפה פתאום בבית המשפט.

החפץ חיים - כי היתה לו חנות מכולת? 

את ר' יוחנן - כי הוא היה סנדלר?

את הרמב"ם - כי הוא היה רופא? 

יכול להיות שהבית שלהם לא היה תורני מספיק... 

לפי מה שידוע לי הרמב"ם ישב ולמד תורה, ואחים שלו החזיקו אותו

אין כ"כ סיכוי שבן אדם גם יעבוד שעות ביום כמו היום, וגם יהיה "הרמב"ם".

זה לא מסתדר.

אבל הרעיון נכון שמעתי על מהנדס מכון לב, שמשנן את הש"ס משנה בע"פ תוך כדי עבודה.

הלוואי על כולנו..

היה פקיד בבנק.

הלך לכתוב את הפרוש הגדול בעצמו, אחרי העבודה.

ולא עבד בבנק.

הוא החל לכתוב את הפירוש כשעבד כפקיד, אח"כ נמצא מי (אולי "היכל שלמה", איני זוכר), ששילם לו את המשכורת, כדי שיוכל להקדיש את זמנו לכתיבת הפירוש, ולאחר סיום הכתיבה הוא חזר לעבוד כפקיד בבנק.

במשלח היד של אחיו שהיה סוחר - אבל לאחר שאחיו טבע בים, הוא התפרנס מרפואה והיה רופאו האישי של המשנה למלך מצרים. 

את לימודי הרפואה ואת ההשכלה שלו בתחומים השונים הוא רכש עוד הרבה קודם לכן. (לימודים אקדמיים, ר"ל...)

והייתי רוצה לראות את אותו מהנדס שמצליח לעשות את עבודותו תוך כדי שינון הש"ס...

בא נראה את החצי המלא-

החפץ חיים- כתב את 'המשנה ברורה', את שמירת הלשון.. ו.. הא.. נכון, הייתה לו גם חנות מכולת [עבד בה 4 שעות ביום..]

ר' יוחנן- היה סנדלר? להזכירך- הוא היה גם תנא!

הרמב"ם- כמדומני הוא כתב את היד החזקה, פירוש למשנה, וכתב ספרי אמונה רבים..

על זה היא לא הייתה פוסלת אותם!

נכון, צריך פרנסה- אבל אחי, קצת פרופורציה! צריך להבדיל מה העיקר ומה הטפל..

בחור שעוזב ישיבה בשיעור ב' לעתודה (במילים אחרות- החליט להתחתן עם הצבא), כבר החליט מה בשבילו עיקר ומה טפל...

ובחור כזה.. שלמד כולה שנתיים בישיבה צריך להיות משהו מיוחד בשביל שיוכל להיות מחובר לעולמה של תורה במקביל לשירות הצבאי, הלימודים ועולם ההיי- טק... 

"כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים"

יש אנשים שיכולים לשלב ולעשות גם וגם - זה האידיאל. האידיאל הוא לא לשבת כל היום בישיבה. 

ואדם שעושה עתודה לא "מתחתן" עם הצבא - ואתה לא יודע מה עיקרי מבחינתו ומה טפל. 

וגם בחור שלמד שנתיים בישיבה יכול להיות מחובר לתורה בשירות הצבאי, בזמן הלימודים ובעבודה. 

הוא יהיה הרבה יותר מחובר לתורה מאדם שכל החיים שלו יושב ולומד תורה. -כי הוא גם מקיים את מה שכתוב בה.  

מצא את מה שמתאים לו, הכי טוב.

וגם הוא ילמד מקצוע, והוא מסודר לכמה שנים עכשיו.

לא צריך להסתכל על זה "להתחתן עם הצבא"

מאוד יכול להיות שזה חיובי,

ועדיף מאשר שהוא ימצא בישיבה.

גם אם מסלול החיים שהוא בחר הכי טוב בשבילו, יכול להיות שלה מתאים מישהו אחר.

בחנות של החפץ חיים - מכרה אשתו...

רבי יוחנן הסנדלר (אגב, באנציקלופדיה לחכמי התלמוד כתוב שהכינוי כנראה היה ע"ש העיר שבא ממנה אלכסנדיא) היה גם כן שקוד בתורה, ואף הלך לנציבין ללמוד תורה אצל ר"י בן בתרא, אלא שלא יכל לעזוב את הארץ מרוב חיבתה.  ולא עסק בה אחרי רוב היום בהייטק.

הרמבם באמת בשלב לימודו התפרנס מאחיו. יש אגדה עליו שהסתגר שתים עשרה שנים במערה כדי לחבר את "משנה תורה" - החפץ חיים אמר על כך, כשחיבר את המשנה ברורה, שבאמת בלי זה אי אפשר לחבר חיבור כזה...

כללו של דבר, גדולי תורה שהתפרנסו ממלאכה, השקיעו לפני כן כהוגן בתורה.  ובדרך כלל עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי.

בוודאי אשרי מי שעמל במלאכתו וגם קובע עיתים לתורה.

היה מקובל דווקא שלומדי תורה שהיו מתחתנים היו כמה שנים "על שולחנו" של חותנם, כדי להתגדל בה.

לא רק גדולי הדור.

אכן, זו דוגמה מזמן הגלות בעיקר. מה נעשה שהדוגמאות עד לא-מזמן הן משם...

עיסוק בתורה בשקידה גדולה וכעיסוק עיקרי אינה "גלותית" או "חרדית" אלא מהמשנה שנתחברה בארץ ישראל: "הווי ממעט בעסק- ועסוק בתורה".

לעצם הענין, בוודאי שלצורך התגדלות בתורה נדרשות כמה שנים טובות של לימוד (קל וחומר מתחומים אחרים - אך פה זה ידוע משכבר). אחר-כך, מי שזוכה ליהנות מיגיע כפיו ולהקדיש זמן רב ללימוד התורה, אשרי חלקו. זו מתנה.

כיום, מצד אחד - רוב העובדים במסגרת הזמן המקובלת לעבודה, קשה להם להשקיע בכך זמן רב. אם כי - הבחירה נתונה, כמובן, לכל אחד. אחד המרבה ואחד הממעיט.

לאידך - התעסוקה בחינוך וכד', מקובלת ונצרכת. וההיתר לקחת כסף עבור זה, "שכר בטלה" (שהיה יכול להרוויח באותו זמן) - מקובל.

על כן, מי שמעונינת בבעל שעוסק זמן רב בתורה, ללמוד וללמד - זו שאיפה יפה ולגיטימית בהחלט.

זה לא סותר שיש עוד שאיפות יפות וטובות ביחס לאנשים צדיקים שעוסקים במלאכה, בצבא וכו' - והעיקר שיכווין ליבו לשמיים. כל אחד עם מה שמתאים לו. כל אחת עם מה שמתאים לה.

וברור עם זה, שמצד הצורך של כלל האומה בבניינה בארץ ישראל - בלי קשר להעדפות וההתאמות האישיות של כל אחד - צריך גם לומדי תורה, וגם בעלי מלאכה, בכל התחומים. ויש בכך משום מצוות ישוב ארץ ישראל, וכן מבואר בתשובות החת"ס.

ולסיום, אני מעתיק מתשובתו של מרן הרצי"ה קוק זצ"ל, איש תורת ארץ ישראל הגדול:  "צורך העולם וטובתו הוא שיהיו לו גם אנשים יהודים העוסקים במלאכה ועמה דרך ארץ וגם כאלה שעוסקים בקביעותם בתורה ומתגדלים בלימודה. הבירורים האישיים בזה הם לפי נטיותיהם הנפשיות ומסבות חייהם בס"ד עם התיעצות בגדולים בדעת תורה ויראה טהורה".

שנים" - כמה שנים, לא כל החיים. זה לא תקין ללמוד תורה ורק תורה כל החיים. 

"לא תקין"?...

הם חיינו ואורך ימינו.

אלא שרוב בני האדם אכן זקוקים לעוד משהו לפרנסתם. יכול להיות גם בללמד כמו שכבר כתבתי.

ומה שהזכרתי לגבי אחרי החתונה - היה חלק מכל ההקשר. כתבתי את זה כשלב הראשוני שהיו לא "רק גדולי הדור". ולגבי השלבים שאח"כ - הסברתי בהמשך.

כלומר: לא כמו שהבנת "בשמי".

ההודעה האחרונה היתה "פרט" שהגיב על מה שלפניה.

לפני כן הסברתי יותר.

אם כי, כמובן, אינני מסכים בשום-אופן עם הגדרתך "תורה שלא מוציאה לפעל שום דבר"...  תורה מוציאה לפעל גם בעצם זה שהיא נלמדת. אין ערוך לכל רגע של לימוד ולמה שזה פועל בעם ישראל ומקדם את עם ישראל. זה לא "מנוון" ולא גלותי. אדרבה, זה שיא הדבר החי, ושיא הארץ-ישראלי...

כמובן, שיש מקום מתוך כך גם ללמד לאחרים.

ויש גם כאלו שצריכים לעסוק בתחומים אחרים של ישובו של עולם וישוב הארץ. וכפי שהבאתי לעיל בשם הרצי"ה זצ"ל.

ואני חושב שבהיות שערך לימוד התורה זה דבר שהוא עצמו נלמד מתוך תורה - אז צריך לראות מה אמרו גדולי עולם על ערך זה ופעולתו.  כמו שאכן גם צריך לראות את דבריהם על חשיבות הגנת הארץ, וכן כל מיני סוגים של יישוב העולם בה, וכפי שהבאתי לעיל בשם הח"ס.

איך אני אוהב את המניפולציות האלה.

נכון, אתה צודק, אין עניין ללמוד תורה ולקיים מצווות, ולעשות רצון ה'.

אפשר להיות רשע כל החיים, ולעבור עבירות בלי סוף,

העיקר שבמקרה האדם ישמור על ארץ-ישראל.

(לא מתוך מודעות מצווה אפילו, רק בגלל שגייסו אותו..)

וכבר אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתו.

וכן, הצורת חיים של חילוני,

(שזה מילה יפה לעובר עבירות לתיאבון \ להכעיס)

היא לא הדרך הרצויה בעיני הבורא, ולא טובה.

כן, אני יודע שחלקכם פה בתימהון למקרא במשפט האחרון.

מה לעשות שזאת האמת.

בנוגע לשאר מה שכתבת,

גם אם אדם לומד תורה, במסכת שלא באה לידי ביטוי בחיי המעשה כיום

כדון סדר קדשים, וטהרות. כיום - זה גם נחשב לו ללימוד תורה. ומועיל לו לעם ישראל ולכל העולם..

שכתב הרב קוק לציבור שאינו שומר מצוות.

20120704091145.pdf

בבקשה תקרא אותו.

זה לא ארוך.

בשם "ביהמ"ד של הרב קוק", אז זה טוב. התקרבנו..

מה שכתבתי לעיל, היה בשם הרצי"ה, גדול המבינים ברב קוק.

בוודאי אתה צודק שמי שמוסר נפשו בעד עם ישראל, יש לו זכות עצומה. עם "כוונות" או בלעדיהן.

ובוודאי שאי מחוייבות לקיום מצוות באופן כללי, הוא חיסרון גדול. כל מצוה מחברת לקב"ה, בעצם קיומה (גם ללא "הרגשות"..) ועוזרת לכל ישראל. וכנוסח שב"לשם יחוד": בשם כל ישראל..

ואין אנו יודעים מעלתו שלכל אחד מישראל. ריקים שבך - מלאים מצוות כרימון.

אך ככלל, אי קבלת עול מצוות בוודאי שהוא חיסרון גדול בהוצאה לפועל של נשמת האדם מישראל.

ללמוד "למען עם ישראל" זו אכן כוונה מעולה. אבל צריך לזכור שני דברים: האחד - שאין הפירוש של זה "איפה אני יכול לתרום הכי הרבה" עם הלימוד הזה אח"כ דווקא. אלא שאני תורם עם הלימוד הזה ברגע שאני לומד אותו, ע"י כך שאני מרבה תורה בישראל, בתוכי ומכח הקישור שלכל אחד עם כל האומה. אכן, אם חושב גם על "ללמד"  - עוד יותר טוב.

הדבר השני, גם מי שלא "מכווין" כך - תורם. כך אמר רב ששת: חדאי נפשי (תשמחי נפשי), לך אני קורא, לך אני שונה..  מקשה הגמרא - והרי התורה מקיימת שמיים וארץ (בעצם לימודה), ומתרצת: בתחילה לעצמו (כוונתו בתחילה בלימוד להתגדלות עצמו), אח"כ לאחרים.  מתוך ששם לב איך הוא יתגדל, אח"כ חושב על הערך של זה לכלל.

לחשוב על העוה"ב - גם לגיטימי (לא פחות מעל כסף וקריירה מתאימה לי... שזה מה שחושבים רבים ממחפשי המקצוע..), בוודאי אתה צודק שמעולה יותר, מי שחושב על תרומתו לכל עם ישראל. אשריו.

ומה ש"אדם מגיע בדרך כלל" - זה ענין של מה קורה במציאות. על זה לא היתה מחלוקת. אך גם בכך - יש היוצאים להשתלם ולעבוד בתחומים אחרים, ויש שנשארים בתוך התחום התורני "ללמוד וללמד". ובוודאי נכון שכולם צריכים לא לנתק את תורתם ממעשיהם, כדבריך.

הקיצור: יש גוונים שונים.  יש שקדני תורה מופלאים, לא ימישו רגע מהאוהל.. יש לומדים ומלמדים, יש לומדים ועובדים מעט לפרנסתם, יש קובעים עיתים לתורה ומקדישים זמן רב לתחום שמתאים להם, ותורמים בו לישובו של עולם ולישובה של ארץ ישראל.

ואם מכוונים ליבם לשמיים ולטובת כלל ישראל וישובו בארצו - אשרי חלקם.

שבני ישראל לא רצו להיכנס לארץ, כי במדבר הם לא היו צריכים לעבוד לפרנסתם - המן ירד מהשמים והם היו יכולים לעסוק בתורה כל היום. 

הם הבינו שכאשר הם יכנסו לארץ, ההנהגה הניסית תיפסק - והם יצטרכו לעבוד לפרנסתם ולחיות גם בעולם החומרי. 

הם כמובן נענשו על כך - כיוון שזו לא דרכה של תורה ולא בשביל זה הקב"ה נתן לנו אותה. 

"לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים". בסופו של דבר, אדם גם צריך לקיים. 

הוא לומד על מלחמת מצוה? אז כשהיא מגיעה, הוא צריך לקיים את מה שלמד. 

הוא לומד על מצוות צדקה? אז הוא צריך להתפרנס כדי שיוכל לקיים אותה. 

וכו'... 

אכן, "הם חיינו" - צריכים לחיות בעולם המעשה ולא רק בבית המדרש.  

בני ישראל נענשו ב-40 שנה של נידודים במדבר בגלל אותה גישה גלותית.  

שהם לא רצו את המציאות שיש בה גם "חיים גשמיים" של האומה.

ובוודאי שצריך גם חיים גשמיים של עם ישראל בארץ.

זה לגבי הכלל. לגבי היחידים, שונה מאחד לאחד.

בוודאי שכאשר מגיעה מצוה שלא יכולה להיעשות בידי אחרים, צריך לקיימה.

פרנסה גם צריך וחשוב. וגם ישוב הארץ.

יש מי שהוא בגדר "שבט לוי" כמו שאומר הרמב"ם על מי שמקדיש כולו לתורה.

יש מי שעוסק גם וגם במינון זה או אחר. ויש מי שמלמד - שזה מאד מאד חשוב. כמו שפירטתי בהודעה אחרת.

[אגב, עפ"י הדין אדם לא מתפרנס "כדי לתת צדקה".. אלא לפי מה שיש לו, הוא צריך לתת]

"הם חיינו" נאמר על "ובהם נהגה יומם ולילה". זה לא  סותר שבוודאי צריך לחיות את התורה גם בעולם המעשה, כשנמצאים שם.

ורק עשרה מתוכם הוציאו דיבת הארץ - זה נראה לי כמו יחידים... 

הפרשנות שאני מכיר היא שהם רצו להקדיש את כל זמנם לתורה ובארץ זה לא היה קורה. 

תתרץ את זה איך שאתה רוצה (כללים, יחידים - מה הקשר?) - זה נשמע קלוש. "חיים גשמיים של האומה"? הבנת הנקרא שלי טובה יחסית, את זה, לא הבנתי. 

עד כמה שאני יודע, שבט לוי, מעבר להקדשת כולו לתורה, תפקידו היה לזמר בבית המקדש, להקריב קרבנות, ללמד תורה וכו'... היו כמה וכמה ערי לויים... אנשים שם עבדו.

ושבט לוי הוא לא "שבט לוי". זה שבט שיש לו תפקיד. זה כמו לכתוב שיש "שבט יהודה" שהתפקיד שלו הוא למלוך...  

ללמד - זה הוראה. זה מקצוע. אני מדבר על מי שלומד ורק לומד. 

אדם לא מתפרנס כדי לתת צדקה - אבל מבלי להתפרנס, הוא יבטל מצוה זו. לא יהיה לו מה לתת. 

ו"אדם לעמל יולד". "בזיעת אפך תאכל לחם". 

אין בעיה שאדם ילמד תורה פרק מסוים בחייו - אבל לא כדרך חיים, אלא כשלב. 

תמיד אפשר...

אבל חבל:

חטא המרגלים - זה כי בכו כל העדה ולא בגלל עשרה יחידים (מלבד שזה לא קשור לענין).

ההסבר שאמרתי, הוא מובן, שהפירושים מדברים על "צורת האומה" שהם רצו. לא לפלוני-אלמוני.

אינני יודע מה קשור ל"הבנת הנקרא" שלך - הרי אמרת בעצמך שאינך זוכר את המקור.

זה נמצא במהר"ל, בליקוטי תורה לבעל התניא, ואצל הרב קוק זצ"ל. וברור שהנקודה אינה אדם זה או אחר.

מה שכתבתי על "שבט לוי" לא הבנת נכון. חשבתי שאתה מכיר את הרמבם במשנה תורה, עליו רמזתי, שאומר שכל אדם שהחליט להקדיש כולו לתורה "הרי זה נתקדש" וכו'. והוא זה מביא את הדוגמה של "שבט לוי" כדבר שבנושא זה אינו שייך רק להם.

ולימוד תורה כדרך חיים למי שיכול ויש לו ממה "לחיות" כך - יפה מאד. וללמד זה ממש מעצים את הלימוד של עצמו גם. וכל אחד כפי שמתאים לו - לשם שמיים.

ובכך חתמתי את התייחסותי לנושא זה.

מובן, ידוע, ברור... מילים שאנשים משתמשים בהם כשאין להם באמת איך להצדיק את דבריהם. 

ואל תתנשא ותגיד לי ש"חבל שאני עונה" - כי אני כותב דברי טעם. בניגוד ל'כבודו' אז אין לך סיבה להתנשא.  באמת שלא. 

אותם מרגלים היו נשיאי האומה. אם הם היו אומרים לעם - "יאללה, קלי קלות...", יש סיכוי יותר מסביר שהעם היה עושה את מה שהם אומרים. 

אז נכון שכל העדה בכתה והם חטאו - אבל מי שגרם לכך, היו המרגלים והסיבה היתה מה שכתבתי קודם לכן. (לפחות לי אותה פרשנות).  

בלי קשר, אני לא מבין את החלוקה שאתה עושה בין האומה לפרט. האומה מורכבת מפרטים. אי אפשר להפריד בין ה-2. 

להגיד שה"אומה" צריכה לעבוד, אבל הפרטים צריכים ללמוד תורה כל היום - זה לא ממש הגיוני. 

הקשר להבנת הנקרא שלי, הוא כשכותבים משפטים חסרי משמעות שנשמעים גבוהים וחכמים - אני מתקשה להבין אותם. משפט כמו: "חיים גשמיים של האומה" הוא משפט כזה.

אני לא דיברתי על מה שאני קראתי ועל המקור הזה - אלא ציטטתי אותך. אני לא מבין את מה שאתה כותב, ואני לא חושב שהבעיה היא בי... 

כמו שכתבתי: 'ברור', 'ידוע', 'מובן' וכו' - הם לא הסברים ואפילו לא תירוצים. כשמישהו משתמש באחת מהמילים הנ"ל, אני מבין שפשוט אין לו משהו קונקרטי להגיד. 

הבנתי את מה שהתכוונת לכתוב בנוגע לשבט לוי, אני פשוט לא מסכים איתך. 

אגב, הרמב"ם דווקא היה מאוד נחרץ נגד לימוד תורה כדרך חיים - הוא כתב שאדם שרוצה להתפרנס מלימוד תורה מחלל את ה'. 

"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם".

 לא אני כתבתי את זה, אני מבטיח לך...

ולימוד תורה למי שיש לו ספונסר - זה עדיין לא אידיאל בעיני, אבל זה הרבה פחות נורא מאדם שמחליט ללמוד תורה ולהתפרנס מצדקה (וקיצבאות ממשלתיות זו צדקה, לצורך הענין).

וללמד - כבר כתבתי שזה משהו אחר. הוראה זה מקצוע. יש הבדל בין ללמוד ללמד.

רופאו האישי של המשנה למלך מצרים עשה מלאכתו ארעי? 

מהאחים המוסלמים,

אז מי שרוצה להיות כמו הרמב"ם,

יכול להתחיל ללמוד עכשיו 7 שנים רפואה,

ולהגיש מועמדות!!

אולי יצא לנו עוד רמב"ם.

לעניות דעתי, העיניין הוא להבין מה העיקר, מה המהות. העיקר זה עבודת ה', תיישם אותה בדרכים שונות, אבל תהיה מכוון לעשות רצון ה', ולא רצון עצמך.

ביהדות וודאי יש חשיבות רבה לקדש את החומר ולא להשאיר את הקדושה רק בבית המדרש, 'מלא כל הארץ כבודו'. עבודת ה' צריכה להיות דרך כל דבר במציאות, לא רק דרך לימוד תורה. וזה רצון הבורא- 'וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאת כל העולמות העיליונים והחתונים, להיות לו יתברך דירה בתחתונים'. ה' רוצה שתתגלה מלכותו דווקא מחיים בעולם החומר. ובוודאי שבארץ ישראל למלאכת החומר יש משמעות חשובה מאד!

אבל!!!..... העבודה בעולם החומר צריכה להיעשות מתוך כל העוצמה והקדושה של התורה, מתוך חיבור חזק ואמיץ לה', אנחנו פונים לעולם הזה ופועלים בו!!! התורה היא העיקר, היא מקור הכוח!!

המדבר הוא הדרך שלפני הכניסה לארץ- מתוך עולם רוחני של רוח, לעולם מעשי, אבל בשביל להגיע אליה, צריך לעבור דרך המדבר!!! הוא נותן את כל העוצמה והמשמעות של עולם החומר....

בלי סוף סיפורים הפוכים על גדולי ישראל שרצו ללכת לעבוד והקפידו עליהם מהשמים שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה כמו רבי יוחנן בגמרא בתענית.

או סתם גדולי ישראל שהקפדו עליהם בגלל ביטול תורה הוא רק כי התבטלו לעזור לאשא עיין ערך הבית יוסף למשל וכו'.

"אפס כי לא יהיה בך אביון"- לכן יצאו לעבוד. 

ולא פוסקים הלכה לפי סיפור בגמרא שבו מלאכים אומרים משהו. אפילו אם יוצאת בת קול - "לא בשמיים היא" (ע"ע תנורו של עכנאי). 

חוץ מזה, שהמלאכים דיברו ספציפית על רבי יוחנן ורבי אילפא אפילו לא שמע אותם. זו היתה הוראה פרטית. 

זה כמו ללמוד מזה שאליהו הנביא הקריב קרבנות בהר הכרמל בניגוד למה שכתוב בתורה, כיוון שכך הקב"ה הנחה אותו באופן אישי - שמותר להקריב קרבנות בכל מקום ולא רק בבית המקדש מאז ולתמיד. נשמע לך הגיוני?  

יודע מה? אם מישהו שומע מלאכים שאומרים לו באופן ספציפי כהנהגה פרטית לגביו ללכת ללמוד תורה כל החיים ולא לעבוד - שיעשה את זה... מוסכם?

ואני לא מכיר את שאר הסיפורים שתה מכיר על גדולי ישראל - תביא אותם, ונדון גם בהם... 

אנחנו לא חרדים, נכון?

אנחנו כן מתגייסים, זה מצווה והכל.

אבל איכשהו לפי חלק מהתגובות שכאן, נראה לי שיש פה אנשים שאומרים את זה ועובדים על עצמם.. שזה לא באמת עובד צבא עם תורה, ושמי שהולך לצבא- מבטל תורה.

אז שיעשה קצת צבא, שלא יהיה בקבע.

לשמור על עם ישראל בפועל, ולעמוד בעמדות, ולא לישון בלילות, ולהתאמץ באימונים זה ערך בפני עצמו. (מצווה)

וללמוד תורה זה גם ערך עליון.

יש כל מיני דברים חשובים בעולם הזה,

לא צריך להיות שחור\לבן.

זה כמו להתחיל לחפור מה יותר חשוב ארץ ישראל או עם ישראל.

גרעין תורני או להאבק על ארץ ישראל.

שניהם חשובים מאוד, ולא צריך לעמת אותם כל דקה אחד עם השני

מה יותר חשוב אני יעשה רק את מה שהכי-הכי חשוב, ואת השני לא בכלל..

לא בטוח שתמיד תחשבי כך,

אבל אם זה כרגע מה את רוצה,

זכותך.

כמו שאת רוצה תלכי אל החלום שלך.

זה לא סתם משבצת יש אבדל שמים וארץ בין אדם שקובע איתים לתורה לבין אדם שיושב בהתמדה יומם ולילה ושאיפת חייו זה רק תורה.

גם בחור שתכנן ללמוד קצת וללכת לעבוד זה לא כמו אדם שיושב ורק רוצה ללמוד.

את בטח רוצה גם 10-12 ילדים, ובונה על לפרנס אותם לבד, או ליפול על ההורים שלך או שלו או תורם במקרה הטוב, או על כל שאר עם ישראל במקרה הרע.

בהצלחה שיהיה לך.

מה פירוש יעסוק בתורה כל הזמן?

להיות למשל מנהל של תלמוד תורה, ומאידך- לשבת כל היום בכולל אלו השקעות ברבדים שונים הנוגעים לתורה.

להיות מנהל של תלמוד תורה זו ממש עבודה עם נגיעה בתורה

ולעומת זאת לימוד בכולל זה הרבה יותר תורה מאשר עבודה

אז אם את מחפשת מישהו שתהיה לו נגיעה בתורה- ייתכן שגם המדובר עונה על הקריטריון הזה

ואם זה לא כך- אז הגדרתך צריכה להיות ברורה יותר

האם אנחנו אולי מחפשים רק את ה"תג" שנקרא: תורה

או שאנחנו מחפשים כיוון אחר של תורת קבע של ממש

מקווה שהובנתי

אשמח להסבר ממך

בשביל זה יש את הפגישה

שואלים מה שלום הצד השני ומתי ואיפה נפגשים

זה מאוד תלוי בצד השני..

פצל"פ כתב שבשביל זה יש את הפגישה.. נכון.

ועדיין יש משהו יותר כיף וזורם בשיחה שהיא יותר מכמה דקות טכניות.

הכלל שלי הוא ברגע שהבן אדם מעניין: השיחה מעניינת.

לשאול מה שלומה, מה היא עשתה היום ועל זה מתפתחים קצת.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצרה, שבו רק מתאמים פגישה.

יש כאלו שמצפים לשיחה קצת יותר מעמיקה.

אי אפשר לדעת מראש מה הצד השני מצפה.

לכן לדעתי, נכון לשאול - ולהשאיר את הדלת פתוחה.

וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -

לשאול על ההעדפות של הצד השני.

על מה לא הייתי מדברת -

שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.

אקטואליה.

דברים שקורים בעולם.

למה?

בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?

מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -

ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?

שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.

אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??

בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.

אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.

אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?

אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?

משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.

בעיקר - לא לבוא עם רשימת שאלות מוכנה.

אם זה נשמע קשה, מורכב, מסובך -

אפשר להתאמן על בני משפחה\חברים.

בהצלחה!

בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.

הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.

ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.

דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.

אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו

בהצלחה בחיפוש

שם גם שדכנים שמשדכים מסורתיים. (התגובה בראש הפורום של "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו" ושם בקישור "רשימת שדכנים מתעדכנת")

אני רואה שם ברשימה נגיד את השדכניות רחל בן דוד וחבצלת מורי ונאווה תמר, תסכלי יש שם מספרי טלפון.

(ונראה לי גם באתר שליש גן עדן יש).

בהצלחה רבה

א. הפלטפורמה פה לא נועדה לזה

ב. רוב האנשים פה כנראה לא מסורתיים

ג. איפה כן? אתרים, אפליקציות, שדכנים, אירועי פו"פ וכו'...

בהצלחה!

אולי @מוקי_2020 יכול לסייע

אם מישהו רואה ומרגיש בנוח והוא נזהר בהתאם, למה לא?

אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.

חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.

קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.

חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.

וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.

לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.

ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.

ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.

בהצלחה לזוג ושיחזור לשלום בעזרת ד'.

אעביר להם.

אשמח לעוד תגובות...

עם מישהו או מישהי שמתעסקים בל'קראת זוגיות',

לא כל כך יודעת איך זה נקרא היום,

אבל זוכרת שיש הדרכה לקראת, לייעוץ והכוונה וכל זה.

תודה 🩷

צאו להליכה

לכו לעשות קניות

לכי איתו לקנות טלפון/מחשב

לך איתה לקנות משהו שהיא אוהבת

לכו ביחד אפילו לתחנת דלק וניפוח צמיגים.

לא יושבים על ספסל ומדברים.

אבל הפוך. זה מה שגורם לקשר להיות לא מספיק נקי ונעים.

כי הם מדברים על דברים מעיקים גם, כמו התלבטויות בקשר וכזה,

וזה לא במקום של דייטים רישמיים ולכל אין את ההכנה למפגש בינהם כמו לדייט ואין את הניסיון לדבר בצורה ספציפית שץעשה אוירה נעימה וכזה.

וזה טבעי, כי באמת השלב הוא שהקשר כבר לא דייטים רישמי, ולכן השאלה היא איך שם שומרים על הקשר מרגש ונעים ולא מייצר מועקה.

בעולם החילוני יש לא מעט רעיונות לאיך לשדרג דייטים. התוכן הזה לא מתאים לפה לפורום אבל אם זה שייך אני יכול לשלוח לינקים לא רעים בכלל לרעיונות.

יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.

בדיוק הזכרת לי מישהו שביקש ממני אתמול ולא הספקתי לשלוח לו בגלל הלחץ של העבודה והבחירות אתמול.

אז הנה זה קרה. וזה בסדר שלאנשים אחרים זה לא מתאים.

קלילות זה אופי.

אני זוכרת מדוייט שכל דייט איתו היה נורא כבד, עמוק וכבד, התחרפנו בכל נושא, חזרתי עם מועקה למרות שעל פניו הכל התאים.

משהו בחיבור של שנינו (גם לי יש צד כבד) יצר תסבוכת מכל דבר קטן.

אם אחרים צדדים אחרים שלי גם יוצאים.

החיים לא כאלה כבדים בטח לא בגיל הזה.

אם כל דייט יוצר מועקה, אולי כדאי להעלות את השאלה האם זה מתאים ברגש ולא על הדף.

ועוד עצה

אולי שלא ידברו על התלבטויות בקשר ופשוט ינכחו בקשר?

לסכם שלא מדברים על זה מספר דייטים ושכל אחד ימצא מישהו אחר לפרוק לו על ההתלבטות בזמן הזה.

הם גם מאד יודעים להנות יחד.

כשהם כן מצליחים לעבור את המוזיקה הם ממש נהנים יחד.

רק שכל הקשר בשיחות למשך שבועיים מייצר שמעלים נושאים כבדים לשיחה, וגם שעיפים מותשים נפשית ופיזית כשהן נפגשים כבר.

והם באמת מבינים שהחיים לא אמורים להיות כבדים,

רק לא מבינים איך לשנות את זה.

לא לשתף אחד את השני בלבטים מחשבות?

לשים לב על מה מדברים? זה לא מייצר קשר פלסטיקי?

גם ההבנה שהתלבטות על הקשר עדיף לספר למורה/מתווכת/ חברה ולא לבן זוג, נותנת תחושה קצת של קשר לא מספיק פתוח וכנה. לא?

וממש תודה על התגובה 🩷

לא נראה לי שנכון להעלות כל התלבטות כל הזמן.

זאת תקופה של רכבת הרים והרבה רגשות וחששות

אם נשתף כל רגש חולף זה יכול ליצור בלבול וחוסר ביטחון אחד אצל השניה.

אולי לסכם זמן של כמה דייטים להנאה בלי חפירה על הנושא.

זה לא אומר להסתיר, זה אומר לשתף מאוחר יותר כשהדעה מגובשת.

בזוגיות אחרי חתונה זה שונה, יש כבר ביטחון בקשר ושיתופים של רגשות לא מערערים את הביטחון.

אעביר להם.

ממש שמחה על כל תגובה פה.

כי אני מרגישה שממש אין לי מושג בנושא כי לא הייתי שם,

ואין להם יותר מידי עם מי להתייעץ מעבר אלי.

לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.

התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.

היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.

לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!

המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.

בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.

לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.

תאמת שאצלם זה דווקא הבחורה שיותר מעלה הכל מאשר הבחור.

הוא מדבר איתי ומעלה הרבה מולי ומשתדל מולה פחות. אבל היא כל התלבטות מעלה בפניו.

אעביר להם את דעתך.

תודה!

זה הגיוני

אישה מטבעה יותר משתפת .. הדעה שלה גמישה יותר .

בסוף, תחושת ביטחון היא דבר בסיסי בקשר.

ולא צריך להרגיש באופן כרוני התשה

אין עניין לייצר שמחה בכוח כשהיא לא קיימת גם אם בהתחלה היה מאוד טוב.

אם כשהם נפגשים אין תחושת הקלה ורוגע, זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

ואם יש אפשרות לקחת קצת הפסקה מהמילואים לטובת הדייטים, אני חושבת שזה יכול לעשות טוב ולאפשר לבחון את הקשר בצורה רגועה יותר.

מסיים עוד חצי שנה.

הם מאד יודעים לשמוח ולבנות יחד,

רק שהרבה פעמים זה לוקח להם זמן כי קודם יש מועקות ורק אחרי זה נרגעים ושמחים.

מרגיש לי קצת שהיא מחפשת אצלו ביטחון מעבר לרגיל, משהו שעובר כבר לתלות קצת אולי.

איפה הגבול?

אני חושבת שחשוב לא למהר לפרש את הצורך שלה בביטחון כתלות. לקבל תחושת ביטחון מהבחור שאיתו היא בונה קשר זה צורך בסיסי וטבעי(:

לפעמים אנשים חושבים שנשים מחפשות בעיקר ביטחון חומרי אבל בעיניי, מה שאישה באמת מחפשת הוא קודם כל יחס יציבות אכפתיות ותחושה שיש לה על מי להישען.

במקום לשאול אם היא זקוקה ליותר מדי ביטחון, הייתי שואלת מה עוד לא ניסינו לעשות כדי שהיא כן תרגיש בטוחה בקשר?

אולי לדבר איתה יותר, ובעיקר להקשיב לה באמת. לא רק הקשבה פסיבית, אלא הקשבה פעילה, מתוך רצון להבין את עולמה הפנימי.

אפשר לשאול מאה שאלות שלא נוגעות בנקודה, ואפשר לשאול שאלה אחת מדויקת שפותחת את הלב.

והשאלה החשובה בעיניי היא: מה פותח לה את הלב? 🩵

זה באמת מאד מורכב.

כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.

מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.

ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.

שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..

אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.

הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..

מקווה שהובנתי

בהצלחה

אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.

אם זה קשר שחשוב ויקר להם,

והם מוכנים לעשות עבודה כדי לממש את הפוטנציאל -

לדעתי נכון לפנות לאיש מקצוע,

אחד (או אחת) עם ניסיון,

בדגש על קשרים וצבא

שידריך אותם וייתן להם כלים.

לדעתי אין לזה תחליף.

כן, להוציא על זה כסף.

וזה לא זול.

אבל אם זה חשוב להם -

זה יכול להביא את הקשר הזה לרמות אחרות.

(אני כותבת את הדברים כמישהי שעברה מסע, כתבתי על זה מעט כאן:

פגשתי מישהו. - לקראת נישואין וזוגיות

וכדאי אולי גם לקרוא את התגובה הזאת בשרשור ההוא: להלן דבריו: - לקראת נישואין וזוגיות

לא כ"כ רוצה לשתף בבמה ציבורית זו את הדרך שלנו, אבל אולי באישי אוכל לפרט יותר.)

אין לי משהו חכם לומר

יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?

אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?

קודם כל, זה כואב, שורף וכו'... כל התארים הקשים שיש.

אחרי שמספיק כאבנו והרגשנו,

אפשר לחשוב מחשבות בונות על גב הקושי הגדול.

(מתי יודעים שמספיק, מחכים קצת זמן)

בסוף בסוף בסוף...

כשאדם אוכל ת'לב, מה שמפריע לו זה לא רק העבר

אלא בעיקר העתיד.

למה?

כי זה שעשיתי טעות, זה לא אומר שלא יהיו לי עוד הזדמנויות.

האמונה בעתיד טוב יותר היא הנקודה שדרושה לחיזוק בעיקר בדברים כאלה.

הציפייה להזדמנויות חדשות היא קשה, אבל היא בידינו.

חיבוק גדולה ובהצלחה רבה!

תזכור שלפעמים התחושות האלה הן אמיתיות, לפעמים הן חכמה בדיעבד.

אחרי שנרגעים כדאי בצורה שכלית להבין מה בשכל ומה ברגש

ואם צריך וזה נכון לכל הגורמים יש הזדמנות שניה.

בחיים שלנו יש הרבה הזדמנויות,

ולא תמיד אנחנו מזהים אותם בזמן אמת,

או פועלים כפי שהיינו רוצים באידיאל.

את העבר אנחנו לא יכולים לשנות.

אנחנו יכולים לשנות את נקודת ההסתכלות שלנו על העבר.

היתה סיבה שלא אמרת לה אז שאתה אוהב אותה, נכון? שקלת, והחלטת שלא.

אבל מעבר לזה, הקטע בזוגיות, זה שיש בה שני אנשים.

וכשאחד הצדדים מעוניין, והשני לא -

זה מבאס, זה כואב, זה עצוב.

היה כאן פוטנציאל, והוא איננו.

איך מתמודדים?

לפי חמשת שלבי האבל.

מההודעה שכתבת נראה שכבר עברת כמה שלבים בתהליך.

אם אתה מרגיש שאתה שוקע בזה כבר זמן,

ולא מצליח להשתחרר מהתחושות הקשות, ממה היה קורה אילו, מחוסר יכולת להיפתח לקשרים אחרים -

זה הזמן בעיני לפנות לאיש מקצוע.

ויש ב"ה הרבה מאוד בחורות טובות ומקסימות, ואני מקווה שתמצא אחת שהבחירה תהיה הדדית, שתוכלו לצמוח ולהתקדם יחד.

לכן אני בספק ביחס למשמעות של אמירה כזאת ביחס לשלב בו פותח השרשור נמצא.

העמידה מול הכאב, היא קודם כל השהיה איתו ורק אח"כ לדעת איפה זה בשלב וכו'

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

תיקח את החברים או המשפחה תחלק אותם כל אחד או 2 ביום אחר.

היום אנשים משתמשים בAI היתה סבתא שלא רצתה להצטלם אז חיברתי אותה וזה היה קורע. והם אהבו ממש

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

ר' שרשור תובנות:

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

וזה פחות או יותר מה שרציתי להגיד כאן.

אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.

פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.

והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.

האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?

מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?

איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?

האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?

האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?

מה שאני מנסה להגיד -

בכל קשר יהיו פערים.

כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.

הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.

בחיים לא הייתי יוצאת עם מישהו שמאלני קיצוני ..

אמרת 180

אבל אם הוא מצביע לבנט בסדר שיהיה מה נעשה

זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית

מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות

אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.

הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.

גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.

לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.

עד פה..

מי שרוצה לחלק שטחים לא נסתדר

אני דווקא כן אסתדר, אבל זה בסדר גמור, כל אחד הגבולות האדומים שלו.

אולי בעיניהם זה דומה להשקפה אחרת,

זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.

יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,

ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.

אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.

מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.

אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,

והוא אמר שלא, אז יצאנו.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

תרופה היא אלמנט תומך בלבד, בהקשר הנפשי. פיגום, או קביים, אם תרצה. טכניקות מנטליות, כאשר מבוצעות נאון ובהתמדה, משיגות אפקטים יציבים יותר. יותר מזה, יש פעולות שאדם יכול לעשות ששוות בערכן, מבחינה מחקרית נכון להיום, לתרופות ברמות מסויימות - כמו כושר ברמת מאמץ בינונית באופן קבוע. אפילו אכילה מודעת, כלומר ללא טלפונים ועם מעט דיבורים ועם ניסיון להרגיש את תהליך האכילה בשרירים וכו', התגלתה כאירוע/טכניקה שמחזק מערכות מוחיות. זה שמעתי מד"ר טרייסי מרקס.

והפיסקה השנייה שלך נהדרת, היא הודאה מפורשת בכך שאתה אנטי-רוחני. אתה שולל מראש ומניח שאין היתכנות לקשר כזה, גם אם קשר מורכב. יש תרופות שעוזרות ב40% ועדיין אתה תקבל אותן, אבל סגולה של 40% אתה תטען שזה רק מתאם מקרי. זה לא היגיון, לא רציונליות, ולא כלום. זה אמונה הפוכה; דוגמטיזם מהצד השני.

לאירוע בעל אופי רוחני בהחלט תיתכן השפעה משמעותית (נניח, לפלוני היה דייט מדהים שבעקבותיו הוא לא הצליח להירדם, קיבל אנרגיות והשלים את העבודה הסמינריונית שהיה צריך להגיש מזמן). מאידך, אם פלמוני יטען שדייטים הם סגולה להגשת עבודות סמינריוניות, זאת הכללה והטעיה.

אזי הייתי מייחס אפילו לסגולות המפוקפקות ביותר סיכוי גדול יותר להביא לריפוי על פני התרופות הנ"ל לאחר ניכוי אפקט הפלצבו...

כמובן שאם מדד היעילות הוא לא יעילות בריפוי, אלא יעילות בתחומים אחרים, למשל בגרימת תופעות לוואי - התרופות לוקחות ללא ספק.

*הבהרה - אני לא טוען שלא תיתכן השפעה חיובית לתרופות הנ"ל, אך לא בתור גורם ישיר לריפוי. (כמובן שמדבור בתחום רחב ויש הבדלים גדולים בין סוגי ההפרעות וסוגי התרופות, ואין לראות בדברים ייעוץ רפואי וכו'...)

"וְרֵאשִׁית עֲרִסוֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַכֹּהֵן לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ" - יחזקאל מד, ל

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

"חייבים אנחנו לקבוע בדעתנו שאם יחטא שמעון ילקה ויעני וימותו בניו וכיוצא בזה. ואם שב ראובן ותקן דרכיו וחפש במעשיו והלך בדרך ישרה, יעשיר ויצליח בכל דרכיו ויראה זרע ויאריך ימים זה הוא עיקר הדת.

ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו? אין זה ראיה כי היה להם עון הגורם או יסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה. כללו של דבר אין דעתנו משגת דיני הבורא ית' בבני אדם היאך הם בזה העולם ובעולם הבא".

תקרא אותה להרחבה.

"צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" ומסביר: "ואל יאמר אדם והרי רבים עשו כן ולא הצליחו – אין זה ראיה, כי היה להם עוון הגורם, או ייסורים לנחול דבר שהוא טוב מזה". כלומר, העובדה שאיננו רואים תמיד צדק גלוי בעין אינה סותרת את העיקרון, שכן "אין דעתנו משגת דיני הבורא".

ולכן, כפי שכולנו יודעים ורואים וחשופים יום יום הן בחדשות ואירועים אקטואליים והן באירועים היסטוריים מהעבר הלא רחוק, מהתקופות של הורינו והסבים והסבתות, לא רואים שום קשר ישיר בין קיום מצוות ושכר ועונש.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

לסיעתא דשמיא למציאת זיווג.

לזה התכוונתי אתם לא מאמינים בתועלת עבודה רוחנית.

אתם בגדול מאמינים שיש שכר על מצוות, אבל שאי אפשר להקדיש אותו.

אחרת לא הייתם מזלזלים בדבריי.

וזה טעות, "הנותן צדקה כדי שיחיה בנו הר''ז צדיק גמור" (גמרא)

לפיו יש להאמין שהקדשת שיר השירים מועילה למציאת זוגיות. בניגוד למה שכתוב בגמרא לגבי צדקה עליה נאמר במשלי: "וּ֝צְדָקָ֗ה תַּצִּ֥יל מִמָּֽוֶת".

עם זאת, אני לא שולל את האפשרות הזו. וגם לא זלזלתי בדבריך.

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

מקור: ילקוט יוסף, הלכות פסח, כרך ג, עמ' תשמז — מובא שם בשם יש אומרים שקריאת שיר השירים ארבעים יום היא סגולה לזיווג. (מביא שברוקח כתוב שעל ים סוף המלאכים אמרו את שיר השירים. וזיווג דומה לקריעת ים סוף)

ו40 יום ע"פ הגמ' שכותבת "יש תפילה שנענית לאחר 40 יום". וכן משה שהתפלל 40 יום לאחר חטא העגל ונענה.

והסברה: כשאתה מעורר את האהבה הזוגית בינך לבין ה' יתברך, שזו מהות שיר השירים, מידה כנגד מידה ה' יתן לך לחוות אהבה זוגית על אשתך אי''ה.

בפרט שאחרי הקריאה מתפללים ישירות על הזווג.

מעתיקה - לקראת נישואין וזוגיות

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

כמו בעבר, פנים מול פנים מבלי שישפטו אותו בקשר למניעים שלו, אז דברים היו אחרת. אבל אפליקציות של היכרויות מנקזות לתוכן את כל אלה שממילא אין להם מה להציע ופונים לכל אחת באשר היא. גם "בחוץ" וגם באפליקציה מסתכלים עליך בחשדנות (בעיקר על המראה שלך כמדד לרצון לקשר) ולרוב לא תקבל תגובה. ככה שזה לא גרם לנזק משמעותי. הרחוב נשאר נקי מכל אלה שלא יודעים מה הם מחפשים ונהנים מהריגוש.