ומה שחברה  שלך אומרת ש"זה סתם משבצת", זה לא נכון.

נכון שיכול להיות בית תורני גם עם מישהו שעוסק במחשבים (קצת קשה בשיעור ב' לדעת את זה), אבל זה לא אותו גוון של מה שאת היגדרת.

אז זו החלטה שלך. איך שתחשבי.

את זושאמורה להתחתן בענין הזה. לא חברתך או מישהו כאן..

בעזהי"ת.

זה נכון שברוב המקרים קשה לייצר בית של תורה מתוך מקום של אקדמיה, הייטק וכו'.

אבל אני מכירה כמה אנשים שעובדים בהייטק (יותר נכון- איש ואישה, לא נשואים אחד לשני), שיש להם אחלה בתים תורניים ומאושרים. זה לא חייב לסתור אחד את השני.

לדעתי אל תהיי ראש בקיר, תנסי פגישה אחת ותראי, הכי הרבה לא הפסדת יותר מדי...

אני מכירה הרבה.

אנשים שקובעים עיתים וחיים תורה - מחוץ לבית המדרש.

ואני גם מכירה המון אנשים, שאומנם מתפרנסים מתורה, אבל היא חיצונית להם.

ממש כמו היי טק.

לא הופכת אותם לעובדי ה' טובים יותר.

ממליצה לך ליסוע לחלוצה (נווה/בני נצרים), זה ממש בולט אצלם. אנשים שחיים תורה בתוך עולם המעשה.

ושאלה אחרונה שתשאלי את עצמך -

עבודת החיבור לתורה היא של שניכם, ואם אישה לא מספיק מחוברת - אז גם בעלה לא ישרוד בכוילל.

האם את מספיק מחוברת כדי שאכן הבית שלך יהיה בית של תורה?

יש ויש,וגם לא כל הזמן חיים בדרגה של "שבת קודש",

ויש סתם ימים של חול.. 

אבל את גם לא יכולה לראות האם היא באמת חיצונית לאדם,

אם אדם בחר להשקיע את עצמו בלימוד תורה,

אני חושב שזה אומר עליו משהו,

גם אם נראה חיצונית שהוא כרגע לא מחובר.

ונכון אפשר והרבה אנשים חיים ככה ב"ה

להיות מחובר לקודש גם בחיי החול הרגילים.

זאת גם מעלה.

כל אחד לפי מה שמתאים לו.

אבל - זו שאיפה לגמרי לגיטימית שהעיסוק יהיה בתורה, ללמוד וללמד. זה גוון אחר. גם אם שניהם צדיקים (כמובן, מדובר על ההנחה הזו, ולא על "עיקומים"..).

וגם - באמת קצת קשה לדעת בשלב זה, אם בחור בשיעור ב', שמתעתד ללמוד בעתודה, אכן יהיה כזה.

כל זאת, בלי לחוות דעה לעצם הענין. אני חושב שזה אישי שלה לגמרי. והיא מכירה את עצמה.

כדאי לבדוק אם הם לא חמים מדי או קרים מדי.. אח"כ אפשר לקפוץ

יש לי 3 טיפים לתת לך לקראת פתיחת 'עונת הדייטים':

א. תבררי לעצמך קווים אדומים שמהם את לא מוכנה לסגת! אם חשוב לך שהוא יהיה בן תורה אמיתי שמחובר כולו לעולמה של תורה- אל תוותרי אם הוא לא עונה על ההגדרה.

ב. אל תתני לאף אחד, בשום שלב [לא משנה אם את רק בת עשרים או שעברת את גיל השלושים ל"ע] להחליש אותך מהשאיפות והחלומות שלך! אלה החיים שלך, וחבל שתצטערי שלא מימשת את השאיפות שלך

ג. אל תתביישי מהמשדכות. לא תמיד הן יודעות מה את צריכה ומה טוב לך (לרוב הן חושבות שהן יודעות.. אבל כמעט תמיד הן טועות). אם ההצעה לא נראית לך- תגידי להן- חבל שתצברי 'אקסים' סתם בלי סיבה.

זה על רגל אחת.

שיהיה לך המון בהצלחה!!

מוודאים שיש מציל מוסמך בסביבה.

אני עברתי עם עצמי בירור בעניין הזה, פעם לא הייתה לי דעה בעניין הזה- אמרתי לעצמי- שיעשה מה שטוב לו... אבל היום ברור לי שאני רוצה משהו שילמד. אז תבררי עם עצמך ואם זה באמת עקרוני לך, אז מותר לך לפסול על זה. ואגב, החיבור והחיות בתורה לא פחות חשובים מעצם הלימוד, לדעתי הם חשובים אפילו יותר, אז גם כשאת יוצאת עם אברך לעתיד תבדקי איפה ההתלהבות שלו- אם היא בתורה או במחוזות אחרים...

בהצלחה ממש!!

שעל תלמיד חכם אמיתי שדבוק בשכינה,

שורה יותר שכינה וקדושה מאשר על ההייטקיסט, הגם שהוא צדיק וישר.

ומי שמחובר לתורה, התורה מטהרת אותו.

ויש לו יותר פוטנציאל להוריד נשמות קדושות לעולם הזה.

סה"כ ה' גנז את אורו בתורה, ודרכה מתחברים אליו יותר מאשר דרך שאר מצוות.

ולא באתי ח"ו להפחית בכהוא זה מערכו של ההיטקיסט,

שמפרנס ביושר את בני משפחתו, "עושה צדקה בכל עת"

ועומד בכל אתגרי הדור, ונשאר בקדושתו.

ואם הוא מצליח לא להשחק, ולהיות מחובר לקודש, ולאור ה',

הרי שהוא באמת בעל כוחות נפש, וצדיק וקדוש יאמר לו.

החלום שאת מתארת כאן הוא יפה ומשותף להרבה בנות. הומצא במקור בעולם החרדי אבל הועתק בהצלחה גם לכאן.

את חושבת שזה מה שמתאים לך בגלל מה? בגלל שאת צדיקה וקדושת עליון? (לא מזלזל! - פשוט לא מכיר) בגלל שיש לך שאיפות מסויימות שאת מצפה שהוא ימלא בחיים שלך?

(או בגלל שלמדת במדרשה ואת חולמת על שכפול צעיר של הרב? - גם כן נפוץ למדיי)

מנסיון של כמה וכמה שנים בעולם הזה, ראיתי הכל. ראיתי פושעים עם ותק תורני (לעיתים של מספר דו ספרתי של שנים בישיבה), ראיתי אנשים-פשוטים-צדיקים שהולכים בלי כיפה אבל שמחזיקים באהבה בית כנסת בבסיס צבאי (ב"כ ימ"ח 933, אח, הגעגועים).

את מודעת לעלות הכלכלית של הסיפור הזה ? (חיים בעוני. התחרות על משרות של ר"מ/מלמד/מנהל היא אדירה מה שמוריד את המשכורות בתחום לרצפה) את בטוחה שמתאים לך הסתפקות בסופר-מועט וחיים פשוטים?

אם אחרי כל ההפחדות האלו את מגיעה למסקנה שזה מה שמתאים לך - אשרייך.  ואז צריך לגזור את המסקנות המתאימות (שהבחור לא מתאים לכיוון שלך).

בגדול - פשוט צריך לדעת שזה לא מתאים לכל אחד ולהשתמש במוח שהקב"ה ברא לך, ולקוות שהצעדים שאת עושה הם נכונים (סה"כ, הכל מהקב"ה - מה שלא פוטר אותך מלקבל החלטות הגיוניות).

בהצלחה!

לא "הומצא בעולם החרדי"...

הנה הוא: "לעולם ישיא אדם את ביתו לתלמיד חכם" (גמרא - לפני שהיה המושג "חרדי".. וגם לפני השטריימל...)

וזה כמובן לא סותר שלצערנו יש חריגים עם "לימוד" (כאמור - שם - "לא זכה - תורתו נעשית לו..."), ולשמחתנו יש מעולים בכל מקום בו נמצאים ישראל-קדושים.

וכמובן גם לא סותר רעיונות חכמים נוספים שנמצאים בתוך דבריך..

היום?

למה אתם מנסים להחליש אותה?

אל תקשיבי להם!

תתעלמי מכל מי שינסה להחליש אותך בדרכך להגשמת שאיפות והחלומות.. תעשי מה שטוב לך ואל תתייחסי למחלישים. אם את רואה אידיאל או נקודה שחייבת להיות בבית שתקימי ואת לא מוכנה להתפשר על הנקודה הזאת בחיים- אז אל תתפשרי עליה ותצאי רק עם בחורים שיעזרו לך להגיע אל אותה נקודה.

בהצלחה רבה!

אני לא אגיב לגבי כל השאר כי אין לי מספיק ידע ובקיאות.

אבל צורם לי הנסיון לאמר שאין גבולות ברורים של מוסר בין לומדי תורה ואלו שלא(יכול להיות שהתכוונת לסייג ולאמר שזה לאו דווקא כך תמיד,אבל זה לא ברור מההודעה ולכן אתייחס כיאלו והתכוונת שאין בכלל גבולות ושוני מעשי מבחינה סטטיסטית,אם אני טועה אנא תקן),ישנם גבולות ברורים ובולטים ביותר שמתייחסים לרוב רובה של האכולוסיה בין לומדי תורה ואילו שלא(זה לא אומר שלאלו שלא אין זכויות),חריגים אינם מורידים מאומה כי הם לא מייצגים את הנורמה.

ששיעור הפשיעה בחברה החרדית נמוך בכמחצית. 

לפחות לפי מה שכתוב כאן http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%A0%D7%AA%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%94-%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%9E%D7%94%D7%97%D7%A8.html

ואם כבר נכנסתם תקראו גם את זה, מעניין וקשור לעניין:

http://www.kikarhashabat.co.il/%D7%9C%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%A9-%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%90-%D7%90%D7%95.html

אני חושב שאתה לא מדייק,להוציא חריגים מהנורמה כדי לדעת מבחינה סטטיסטית מה הלך הרוח של חברה מסויימת זה אקט של מדידה מדעית.

מה שאני טוען שיש הבדל ניכר בהלך הרוח של מי שלומד תורה ולמד בישיבה ומקיים מצוות ומי שלא (לא שללתי שגם להם יש זכויות),ואני מכיר את החברה החילונית היטב כדי לאמר זאת ממש מבפנים לדעתי.

ב.לגבי מה שכתבת לא נראה שזה נכון,אני לא שמעתי על ישובים/ערים/מקומות בעולם הגויים(שוב לפחות באופן כללי) בהם אנשים יכולים להשאיר את הדלת פתוחה בלא חשש שמישהו מעוברי האורח או שכניהם יגנבו,בהרבה ישובים דתיים בארץ האמון באחיך היהודי שומר המצוות הוא אכן כזה,גם אם בישובים מסויימים מבחינה מעשית נסגרת הדלת משום הבעיות הביטחוניות(אגב לצורך העניין במדינות אחרות לא תמצא דלתות פלדלת אלא דלתות עץ פשוטות עם מנגון די פשוט יחסית לשלנו) וכו',אך הלך הרוח הוא אכן שניתן לסמוך, והפתיחות רבה בעניין הזה,ויש ישובים שהדלת ממש פתוחה..

גם בחברה החרדית יש אמון כזה,ואחוזי הפשיעה בחברה הזו הוא מהנמוחים בעולם (או אף הנמוך ביותר ובטח ובטח בהשוואה לעוני האוכלוסיה,יש את מי שאומרים שהם כביכול לא מדווחים,אולם אין בטענה זו כדי להפחית מטענה כ"כ חריפה שאין שם פשיעה,אם הייתה פשיעה (להוציא שוב חריגים) זה היה גם יוצר החוצה בצורה כלשהי,זו חברה ששומרת על כללי מוסר גבוהים מאוד..).

בחברה של הגוים לא תמצא עניינים כאלו,אין אמון ברמה הזו ואנשים ישנים עם אקדחים ורובי ציד ליד המיטה(לא בגלל שיש להם עם עויין שמנסה לשחוט אותם ונמצא בסה"כ כמה קילומטרים מהם).

אבל נראה לי שממש הסתנו את הדיון משאלה חשובה,אז אולי אם תרצה ניתן/כדאי לפתוח את זה במקום אחר

הקב"ה מחלק את הפושעים (AKA אנשים בעלי נטייה חזקה יחסית לרוע) באופן שווה בין כלל סוגי האוכלוסיה. גברים, נשים, חילונים, דתיים, חרדים וכו'.

מה שנכון זה שבדברים שהם קטנים יחסית (גנבות קטנות, פשיעה קטנה, רמאות בהקף מצומצם) - בציבור הדתי והחרדי הדברים האלה קיימים בהיקף נמוך בכ-60-70% לעומת המגזר החילוני המקביל.

ואגב,שלא נשכח את העבריינים ששמים כיפה רק בבית המשפט כדי לקבל זכויות של אסיר דתי (זמן תפילה וכו') והמדד שהבאת כנראה לוקח בחשבון ללא בדיקה(גם ללא יכולת בדיקה) גם את אלו ששמים כיפה פתאום בבית המשפט.

החפץ חיים - כי היתה לו חנות מכולת? 

את ר' יוחנן - כי הוא היה סנדלר?

את הרמב"ם - כי הוא היה רופא? 

יכול להיות שהבית שלהם לא היה תורני מספיק... 

לפי מה שידוע לי הרמב"ם ישב ולמד תורה, ואחים שלו החזיקו אותו

אין כ"כ סיכוי שבן אדם גם יעבוד שעות ביום כמו היום, וגם יהיה "הרמב"ם".

זה לא מסתדר.

אבל הרעיון נכון שמעתי על מהנדס מכון לב, שמשנן את הש"ס משנה בע"פ תוך כדי עבודה.

הלוואי על כולנו..

היה פקיד בבנק.

הלך לכתוב את הפרוש הגדול בעצמו, אחרי העבודה.

ולא עבד בבנק.

הוא החל לכתוב את הפירוש כשעבד כפקיד, אח"כ נמצא מי (אולי "היכל שלמה", איני זוכר), ששילם לו את המשכורת, כדי שיוכל להקדיש את זמנו לכתיבת הפירוש, ולאחר סיום הכתיבה הוא חזר לעבוד כפקיד בבנק.

במשלח היד של אחיו שהיה סוחר - אבל לאחר שאחיו טבע בים, הוא התפרנס מרפואה והיה רופאו האישי של המשנה למלך מצרים. 

את לימודי הרפואה ואת ההשכלה שלו בתחומים השונים הוא רכש עוד הרבה קודם לכן. (לימודים אקדמיים, ר"ל...)

והייתי רוצה לראות את אותו מהנדס שמצליח לעשות את עבודותו תוך כדי שינון הש"ס...

בא נראה את החצי המלא-

החפץ חיים- כתב את 'המשנה ברורה', את שמירת הלשון.. ו.. הא.. נכון, הייתה לו גם חנות מכולת [עבד בה 4 שעות ביום..]

ר' יוחנן- היה סנדלר? להזכירך- הוא היה גם תנא!

הרמב"ם- כמדומני הוא כתב את היד החזקה, פירוש למשנה, וכתב ספרי אמונה רבים..

על זה היא לא הייתה פוסלת אותם!

נכון, צריך פרנסה- אבל אחי, קצת פרופורציה! צריך להבדיל מה העיקר ומה הטפל..

בחור שעוזב ישיבה בשיעור ב' לעתודה (במילים אחרות- החליט להתחתן עם הצבא), כבר החליט מה בשבילו עיקר ומה טפל...

ובחור כזה.. שלמד כולה שנתיים בישיבה צריך להיות משהו מיוחד בשביל שיוכל להיות מחובר לעולמה של תורה במקביל לשירות הצבאי, הלימודים ועולם ההיי- טק... 

"כשהגלים מתחזקים החזקים מתגלים"

יש אנשים שיכולים לשלב ולעשות גם וגם - זה האידיאל. האידיאל הוא לא לשבת כל היום בישיבה. 

ואדם שעושה עתודה לא "מתחתן" עם הצבא - ואתה לא יודע מה עיקרי מבחינתו ומה טפל. 

וגם בחור שלמד שנתיים בישיבה יכול להיות מחובר לתורה בשירות הצבאי, בזמן הלימודים ובעבודה. 

הוא יהיה הרבה יותר מחובר לתורה מאדם שכל החיים שלו יושב ולומד תורה. -כי הוא גם מקיים את מה שכתוב בה.  

מצא את מה שמתאים לו, הכי טוב.

וגם הוא ילמד מקצוע, והוא מסודר לכמה שנים עכשיו.

לא צריך להסתכל על זה "להתחתן עם הצבא"

מאוד יכול להיות שזה חיובי,

ועדיף מאשר שהוא ימצא בישיבה.

גם אם מסלול החיים שהוא בחר הכי טוב בשבילו, יכול להיות שלה מתאים מישהו אחר.

בחנות של החפץ חיים - מכרה אשתו...

רבי יוחנן הסנדלר (אגב, באנציקלופדיה לחכמי התלמוד כתוב שהכינוי כנראה היה ע"ש העיר שבא ממנה אלכסנדיא) היה גם כן שקוד בתורה, ואף הלך לנציבין ללמוד תורה אצל ר"י בן בתרא, אלא שלא יכל לעזוב את הארץ מרוב חיבתה.  ולא עסק בה אחרי רוב היום בהייטק.

הרמבם באמת בשלב לימודו התפרנס מאחיו. יש אגדה עליו שהסתגר שתים עשרה שנים במערה כדי לחבר את "משנה תורה" - החפץ חיים אמר על כך, כשחיבר את המשנה ברורה, שבאמת בלי זה אי אפשר לחבר חיבור כזה...

כללו של דבר, גדולי תורה שהתפרנסו ממלאכה, השקיעו לפני כן כהוגן בתורה.  ובדרך כלל עשו תורתם קבע ומלאכתם עראי.

בוודאי אשרי מי שעמל במלאכתו וגם קובע עיתים לתורה.

היה מקובל דווקא שלומדי תורה שהיו מתחתנים היו כמה שנים "על שולחנו" של חותנם, כדי להתגדל בה.

לא רק גדולי הדור.

אכן, זו דוגמה מזמן הגלות בעיקר. מה נעשה שהדוגמאות עד לא-מזמן הן משם...

עיסוק בתורה בשקידה גדולה וכעיסוק עיקרי אינה "גלותית" או "חרדית" אלא מהמשנה שנתחברה בארץ ישראל: "הווי ממעט בעסק- ועסוק בתורה".

לעצם הענין, בוודאי שלצורך התגדלות בתורה נדרשות כמה שנים טובות של לימוד (קל וחומר מתחומים אחרים - אך פה זה ידוע משכבר). אחר-כך, מי שזוכה ליהנות מיגיע כפיו ולהקדיש זמן רב ללימוד התורה, אשרי חלקו. זו מתנה.

כיום, מצד אחד - רוב העובדים במסגרת הזמן המקובלת לעבודה, קשה להם להשקיע בכך זמן רב. אם כי - הבחירה נתונה, כמובן, לכל אחד. אחד המרבה ואחד הממעיט.

לאידך - התעסוקה בחינוך וכד', מקובלת ונצרכת. וההיתר לקחת כסף עבור זה, "שכר בטלה" (שהיה יכול להרוויח באותו זמן) - מקובל.

על כן, מי שמעונינת בבעל שעוסק זמן רב בתורה, ללמוד וללמד - זו שאיפה יפה ולגיטימית בהחלט.

זה לא סותר שיש עוד שאיפות יפות וטובות ביחס לאנשים צדיקים שעוסקים במלאכה, בצבא וכו' - והעיקר שיכווין ליבו לשמיים. כל אחד עם מה שמתאים לו. כל אחת עם מה שמתאים לה.

וברור עם זה, שמצד הצורך של כלל האומה בבניינה בארץ ישראל - בלי קשר להעדפות וההתאמות האישיות של כל אחד - צריך גם לומדי תורה, וגם בעלי מלאכה, בכל התחומים. ויש בכך משום מצוות ישוב ארץ ישראל, וכן מבואר בתשובות החת"ס.

ולסיום, אני מעתיק מתשובתו של מרן הרצי"ה קוק זצ"ל, איש תורת ארץ ישראל הגדול:  "צורך העולם וטובתו הוא שיהיו לו גם אנשים יהודים העוסקים במלאכה ועמה דרך ארץ וגם כאלה שעוסקים בקביעותם בתורה ומתגדלים בלימודה. הבירורים האישיים בזה הם לפי נטיותיהם הנפשיות ומסבות חייהם בס"ד עם התיעצות בגדולים בדעת תורה ויראה טהורה".

שנים" - כמה שנים, לא כל החיים. זה לא תקין ללמוד תורה ורק תורה כל החיים. 

"לא תקין"?...

הם חיינו ואורך ימינו.

אלא שרוב בני האדם אכן זקוקים לעוד משהו לפרנסתם. יכול להיות גם בללמד כמו שכבר כתבתי.

ומה שהזכרתי לגבי אחרי החתונה - היה חלק מכל ההקשר. כתבתי את זה כשלב הראשוני שהיו לא "רק גדולי הדור". ולגבי השלבים שאח"כ - הסברתי בהמשך.

כלומר: לא כמו שהבנת "בשמי".

ההודעה האחרונה היתה "פרט" שהגיב על מה שלפניה.

לפני כן הסברתי יותר.

אם כי, כמובן, אינני מסכים בשום-אופן עם הגדרתך "תורה שלא מוציאה לפעל שום דבר"...  תורה מוציאה לפעל גם בעצם זה שהיא נלמדת. אין ערוך לכל רגע של לימוד ולמה שזה פועל בעם ישראל ומקדם את עם ישראל. זה לא "מנוון" ולא גלותי. אדרבה, זה שיא הדבר החי, ושיא הארץ-ישראלי...

כמובן, שיש מקום מתוך כך גם ללמד לאחרים.

ויש גם כאלו שצריכים לעסוק בתחומים אחרים של ישובו של עולם וישוב הארץ. וכפי שהבאתי לעיל בשם הרצי"ה זצ"ל.

ואני חושב שבהיות שערך לימוד התורה זה דבר שהוא עצמו נלמד מתוך תורה - אז צריך לראות מה אמרו גדולי עולם על ערך זה ופעולתו.  כמו שאכן גם צריך לראות את דבריהם על חשיבות הגנת הארץ, וכן כל מיני סוגים של יישוב העולם בה, וכפי שהבאתי לעיל בשם הח"ס.

איך אני אוהב את המניפולציות האלה.

נכון, אתה צודק, אין עניין ללמוד תורה ולקיים מצווות, ולעשות רצון ה'.

אפשר להיות רשע כל החיים, ולעבור עבירות בלי סוף,

העיקר שבמקרה האדם ישמור על ארץ-ישראל.

(לא מתוך מודעות מצווה אפילו, רק בגלל שגייסו אותו..)

וכבר אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתו.

וכן, הצורת חיים של חילוני,

(שזה מילה יפה לעובר עבירות לתיאבון \ להכעיס)

היא לא הדרך הרצויה בעיני הבורא, ולא טובה.

כן, אני יודע שחלקכם פה בתימהון למקרא במשפט האחרון.

מה לעשות שזאת האמת.

בנוגע לשאר מה שכתבת,

גם אם אדם לומד תורה, במסכת שלא באה לידי ביטוי בחיי המעשה כיום

כדון סדר קדשים, וטהרות. כיום - זה גם נחשב לו ללימוד תורה. ומועיל לו לעם ישראל ולכל העולם..

שכתב הרב קוק לציבור שאינו שומר מצוות.

20120704091145.pdf

בבקשה תקרא אותו.

זה לא ארוך.

בשם "ביהמ"ד של הרב קוק", אז זה טוב. התקרבנו..

מה שכתבתי לעיל, היה בשם הרצי"ה, גדול המבינים ברב קוק.

בוודאי אתה צודק שמי שמוסר נפשו בעד עם ישראל, יש לו זכות עצומה. עם "כוונות" או בלעדיהן.

ובוודאי שאי מחוייבות לקיום מצוות באופן כללי, הוא חיסרון גדול. כל מצוה מחברת לקב"ה, בעצם קיומה (גם ללא "הרגשות"..) ועוזרת לכל ישראל. וכנוסח שב"לשם יחוד": בשם כל ישראל..

ואין אנו יודעים מעלתו שלכל אחד מישראל. ריקים שבך - מלאים מצוות כרימון.

אך ככלל, אי קבלת עול מצוות בוודאי שהוא חיסרון גדול בהוצאה לפועל של נשמת האדם מישראל.

ללמוד "למען עם ישראל" זו אכן כוונה מעולה. אבל צריך לזכור שני דברים: האחד - שאין הפירוש של זה "איפה אני יכול לתרום הכי הרבה" עם הלימוד הזה אח"כ דווקא. אלא שאני תורם עם הלימוד הזה ברגע שאני לומד אותו, ע"י כך שאני מרבה תורה בישראל, בתוכי ומכח הקישור שלכל אחד עם כל האומה. אכן, אם חושב גם על "ללמד"  - עוד יותר טוב.

הדבר השני, גם מי שלא "מכווין" כך - תורם. כך אמר רב ששת: חדאי נפשי (תשמחי נפשי), לך אני קורא, לך אני שונה..  מקשה הגמרא - והרי התורה מקיימת שמיים וארץ (בעצם לימודה), ומתרצת: בתחילה לעצמו (כוונתו בתחילה בלימוד להתגדלות עצמו), אח"כ לאחרים.  מתוך ששם לב איך הוא יתגדל, אח"כ חושב על הערך של זה לכלל.

לחשוב על העוה"ב - גם לגיטימי (לא פחות מעל כסף וקריירה מתאימה לי... שזה מה שחושבים רבים ממחפשי המקצוע..), בוודאי אתה צודק שמעולה יותר, מי שחושב על תרומתו לכל עם ישראל. אשריו.

ומה ש"אדם מגיע בדרך כלל" - זה ענין של מה קורה במציאות. על זה לא היתה מחלוקת. אך גם בכך - יש היוצאים להשתלם ולעבוד בתחומים אחרים, ויש שנשארים בתוך התחום התורני "ללמוד וללמד". ובוודאי נכון שכולם צריכים לא לנתק את תורתם ממעשיהם, כדבריך.

הקיצור: יש גוונים שונים.  יש שקדני תורה מופלאים, לא ימישו רגע מהאוהל.. יש לומדים ומלמדים, יש לומדים ועובדים מעט לפרנסתם, יש קובעים עיתים לתורה ומקדישים זמן רב לתחום שמתאים להם, ותורמים בו לישובו של עולם ולישובה של ארץ ישראל.

ואם מכוונים ליבם לשמיים ולטובת כלל ישראל וישובו בארצו - אשרי חלקם.

שבני ישראל לא רצו להיכנס לארץ, כי במדבר הם לא היו צריכים לעבוד לפרנסתם - המן ירד מהשמים והם היו יכולים לעסוק בתורה כל היום. 

הם הבינו שכאשר הם יכנסו לארץ, ההנהגה הניסית תיפסק - והם יצטרכו לעבוד לפרנסתם ולחיות גם בעולם החומרי. 

הם כמובן נענשו על כך - כיוון שזו לא דרכה של תורה ולא בשביל זה הקב"ה נתן לנו אותה. 

"לשמוע, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים". בסופו של דבר, אדם גם צריך לקיים. 

הוא לומד על מלחמת מצוה? אז כשהיא מגיעה, הוא צריך לקיים את מה שלמד. 

הוא לומד על מצוות צדקה? אז הוא צריך להתפרנס כדי שיוכל לקיים אותה. 

וכו'... 

אכן, "הם חיינו" - צריכים לחיות בעולם המעשה ולא רק בבית המדרש.  

בני ישראל נענשו ב-40 שנה של נידודים במדבר בגלל אותה גישה גלותית.  

שהם לא רצו את המציאות שיש בה גם "חיים גשמיים" של האומה.

ובוודאי שצריך גם חיים גשמיים של עם ישראל בארץ.

זה לגבי הכלל. לגבי היחידים, שונה מאחד לאחד.

בוודאי שכאשר מגיעה מצוה שלא יכולה להיעשות בידי אחרים, צריך לקיימה.

פרנסה גם צריך וחשוב. וגם ישוב הארץ.

יש מי שהוא בגדר "שבט לוי" כמו שאומר הרמב"ם על מי שמקדיש כולו לתורה.

יש מי שעוסק גם וגם במינון זה או אחר. ויש מי שמלמד - שזה מאד מאד חשוב. כמו שפירטתי בהודעה אחרת.

[אגב, עפ"י הדין אדם לא מתפרנס "כדי לתת צדקה".. אלא לפי מה שיש לו, הוא צריך לתת]

"הם חיינו" נאמר על "ובהם נהגה יומם ולילה". זה לא  סותר שבוודאי צריך לחיות את התורה גם בעולם המעשה, כשנמצאים שם.

ורק עשרה מתוכם הוציאו דיבת הארץ - זה נראה לי כמו יחידים... 

הפרשנות שאני מכיר היא שהם רצו להקדיש את כל זמנם לתורה ובארץ זה לא היה קורה. 

תתרץ את זה איך שאתה רוצה (כללים, יחידים - מה הקשר?) - זה נשמע קלוש. "חיים גשמיים של האומה"? הבנת הנקרא שלי טובה יחסית, את זה, לא הבנתי. 

עד כמה שאני יודע, שבט לוי, מעבר להקדשת כולו לתורה, תפקידו היה לזמר בבית המקדש, להקריב קרבנות, ללמד תורה וכו'... היו כמה וכמה ערי לויים... אנשים שם עבדו.

ושבט לוי הוא לא "שבט לוי". זה שבט שיש לו תפקיד. זה כמו לכתוב שיש "שבט יהודה" שהתפקיד שלו הוא למלוך...  

ללמד - זה הוראה. זה מקצוע. אני מדבר על מי שלומד ורק לומד. 

אדם לא מתפרנס כדי לתת צדקה - אבל מבלי להתפרנס, הוא יבטל מצוה זו. לא יהיה לו מה לתת. 

ו"אדם לעמל יולד". "בזיעת אפך תאכל לחם". 

אין בעיה שאדם ילמד תורה פרק מסוים בחייו - אבל לא כדרך חיים, אלא כשלב. 

תמיד אפשר...

אבל חבל:

חטא המרגלים - זה כי בכו כל העדה ולא בגלל עשרה יחידים (מלבד שזה לא קשור לענין).

ההסבר שאמרתי, הוא מובן, שהפירושים מדברים על "צורת האומה" שהם רצו. לא לפלוני-אלמוני.

אינני יודע מה קשור ל"הבנת הנקרא" שלך - הרי אמרת בעצמך שאינך זוכר את המקור.

זה נמצא במהר"ל, בליקוטי תורה לבעל התניא, ואצל הרב קוק זצ"ל. וברור שהנקודה אינה אדם זה או אחר.

מה שכתבתי על "שבט לוי" לא הבנת נכון. חשבתי שאתה מכיר את הרמבם במשנה תורה, עליו רמזתי, שאומר שכל אדם שהחליט להקדיש כולו לתורה "הרי זה נתקדש" וכו'. והוא זה מביא את הדוגמה של "שבט לוי" כדבר שבנושא זה אינו שייך רק להם.

ולימוד תורה כדרך חיים למי שיכול ויש לו ממה "לחיות" כך - יפה מאד. וללמד זה ממש מעצים את הלימוד של עצמו גם. וכל אחד כפי שמתאים לו - לשם שמיים.

ובכך חתמתי את התייחסותי לנושא זה.

מובן, ידוע, ברור... מילים שאנשים משתמשים בהם כשאין להם באמת איך להצדיק את דבריהם. 

ואל תתנשא ותגיד לי ש"חבל שאני עונה" - כי אני כותב דברי טעם. בניגוד ל'כבודו' אז אין לך סיבה להתנשא.  באמת שלא. 

אותם מרגלים היו נשיאי האומה. אם הם היו אומרים לעם - "יאללה, קלי קלות...", יש סיכוי יותר מסביר שהעם היה עושה את מה שהם אומרים. 

אז נכון שכל העדה בכתה והם חטאו - אבל מי שגרם לכך, היו המרגלים והסיבה היתה מה שכתבתי קודם לכן. (לפחות לי אותה פרשנות).  

בלי קשר, אני לא מבין את החלוקה שאתה עושה בין האומה לפרט. האומה מורכבת מפרטים. אי אפשר להפריד בין ה-2. 

להגיד שה"אומה" צריכה לעבוד, אבל הפרטים צריכים ללמוד תורה כל היום - זה לא ממש הגיוני. 

הקשר להבנת הנקרא שלי, הוא כשכותבים משפטים חסרי משמעות שנשמעים גבוהים וחכמים - אני מתקשה להבין אותם. משפט כמו: "חיים גשמיים של האומה" הוא משפט כזה.

אני לא דיברתי על מה שאני קראתי ועל המקור הזה - אלא ציטטתי אותך. אני לא מבין את מה שאתה כותב, ואני לא חושב שהבעיה היא בי... 

כמו שכתבתי: 'ברור', 'ידוע', 'מובן' וכו' - הם לא הסברים ואפילו לא תירוצים. כשמישהו משתמש באחת מהמילים הנ"ל, אני מבין שפשוט אין לו משהו קונקרטי להגיד. 

הבנתי את מה שהתכוונת לכתוב בנוגע לשבט לוי, אני פשוט לא מסכים איתך. 

אגב, הרמב"ם דווקא היה מאוד נחרץ נגד לימוד תורה כדרך חיים - הוא כתב שאדם שרוצה להתפרנס מלימוד תורה מחלל את ה'. 

"כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה הרי זה חלל את השם".

 לא אני כתבתי את זה, אני מבטיח לך...

ולימוד תורה למי שיש לו ספונסר - זה עדיין לא אידיאל בעיני, אבל זה הרבה פחות נורא מאדם שמחליט ללמוד תורה ולהתפרנס מצדקה (וקיצבאות ממשלתיות זו צדקה, לצורך הענין).

וללמד - כבר כתבתי שזה משהו אחר. הוראה זה מקצוע. יש הבדל בין ללמוד ללמד.

רופאו האישי של המשנה למלך מצרים עשה מלאכתו ארעי? 

מהאחים המוסלמים,

אז מי שרוצה להיות כמו הרמב"ם,

יכול להתחיל ללמוד עכשיו 7 שנים רפואה,

ולהגיש מועמדות!!

אולי יצא לנו עוד רמב"ם.

לעניות דעתי, העיניין הוא להבין מה העיקר, מה המהות. העיקר זה עבודת ה', תיישם אותה בדרכים שונות, אבל תהיה מכוון לעשות רצון ה', ולא רצון עצמך.

ביהדות וודאי יש חשיבות רבה לקדש את החומר ולא להשאיר את הקדושה רק בבית המדרש, 'מלא כל הארץ כבודו'. עבודת ה' צריכה להיות דרך כל דבר במציאות, לא רק דרך לימוד תורה. וזה רצון הבורא- 'וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאת כל העולמות העיליונים והחתונים, להיות לו יתברך דירה בתחתונים'. ה' רוצה שתתגלה מלכותו דווקא מחיים בעולם החומר. ובוודאי שבארץ ישראל למלאכת החומר יש משמעות חשובה מאד!

אבל!!!..... העבודה בעולם החומר צריכה להיעשות מתוך כל העוצמה והקדושה של התורה, מתוך חיבור חזק ואמיץ לה', אנחנו פונים לעולם הזה ופועלים בו!!! התורה היא העיקר, היא מקור הכוח!!

המדבר הוא הדרך שלפני הכניסה לארץ- מתוך עולם רוחני של רוח, לעולם מעשי, אבל בשביל להגיע אליה, צריך לעבור דרך המדבר!!! הוא נותן את כל העוצמה והמשמעות של עולם החומר....

בלי סוף סיפורים הפוכים על גדולי ישראל שרצו ללכת לעבוד והקפידו עליהם מהשמים שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה כמו רבי יוחנן בגמרא בתענית.

או סתם גדולי ישראל שהקפדו עליהם בגלל ביטול תורה הוא רק כי התבטלו לעזור לאשא עיין ערך הבית יוסף למשל וכו'.

"אפס כי לא יהיה בך אביון"- לכן יצאו לעבוד. 

ולא פוסקים הלכה לפי סיפור בגמרא שבו מלאכים אומרים משהו. אפילו אם יוצאת בת קול - "לא בשמיים היא" (ע"ע תנורו של עכנאי). 

חוץ מזה, שהמלאכים דיברו ספציפית על רבי יוחנן ורבי אילפא אפילו לא שמע אותם. זו היתה הוראה פרטית. 

זה כמו ללמוד מזה שאליהו הנביא הקריב קרבנות בהר הכרמל בניגוד למה שכתוב בתורה, כיוון שכך הקב"ה הנחה אותו באופן אישי - שמותר להקריב קרבנות בכל מקום ולא רק בבית המקדש מאז ולתמיד. נשמע לך הגיוני?  

יודע מה? אם מישהו שומע מלאכים שאומרים לו באופן ספציפי כהנהגה פרטית לגביו ללכת ללמוד תורה כל החיים ולא לעבוד - שיעשה את זה... מוסכם?

ואני לא מכיר את שאר הסיפורים שתה מכיר על גדולי ישראל - תביא אותם, ונדון גם בהם... 

אנחנו לא חרדים, נכון?

אנחנו כן מתגייסים, זה מצווה והכל.

אבל איכשהו לפי חלק מהתגובות שכאן, נראה לי שיש פה אנשים שאומרים את זה ועובדים על עצמם.. שזה לא באמת עובד צבא עם תורה, ושמי שהולך לצבא- מבטל תורה.

אז שיעשה קצת צבא, שלא יהיה בקבע.

לשמור על עם ישראל בפועל, ולעמוד בעמדות, ולא לישון בלילות, ולהתאמץ באימונים זה ערך בפני עצמו. (מצווה)

וללמוד תורה זה גם ערך עליון.

יש כל מיני דברים חשובים בעולם הזה,

לא צריך להיות שחור\לבן.

זה כמו להתחיל לחפור מה יותר חשוב ארץ ישראל או עם ישראל.

גרעין תורני או להאבק על ארץ ישראל.

שניהם חשובים מאוד, ולא צריך לעמת אותם כל דקה אחד עם השני

מה יותר חשוב אני יעשה רק את מה שהכי-הכי חשוב, ואת השני לא בכלל..

לא בטוח שתמיד תחשבי כך,

אבל אם זה כרגע מה את רוצה,

זכותך.

כמו שאת רוצה תלכי אל החלום שלך.

זה לא סתם משבצת יש אבדל שמים וארץ בין אדם שקובע איתים לתורה לבין אדם שיושב בהתמדה יומם ולילה ושאיפת חייו זה רק תורה.

גם בחור שתכנן ללמוד קצת וללכת לעבוד זה לא כמו אדם שיושב ורק רוצה ללמוד.

את בטח רוצה גם 10-12 ילדים, ובונה על לפרנס אותם לבד, או ליפול על ההורים שלך או שלו או תורם במקרה הטוב, או על כל שאר עם ישראל במקרה הרע.

בהצלחה שיהיה לך.

מה פירוש יעסוק בתורה כל הזמן?

להיות למשל מנהל של תלמוד תורה, ומאידך- לשבת כל היום בכולל אלו השקעות ברבדים שונים הנוגעים לתורה.

להיות מנהל של תלמוד תורה זו ממש עבודה עם נגיעה בתורה

ולעומת זאת לימוד בכולל זה הרבה יותר תורה מאשר עבודה

אז אם את מחפשת מישהו שתהיה לו נגיעה בתורה- ייתכן שגם המדובר עונה על הקריטריון הזה

ואם זה לא כך- אז הגדרתך צריכה להיות ברורה יותר

האם אנחנו אולי מחפשים רק את ה"תג" שנקרא: תורה

או שאנחנו מחפשים כיוון אחר של תורת קבע של ממש

מקווה שהובנתי

אשמח להסבר ממך

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

פשוט תני לעצמך זמן, כמה שאת צריכה

ואחכ תבואי עם כוחות מחודשים

אל תפחדי מההפסקה.. היא תיתן לך כוחות להמשך הדרך

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.

נשמע די התשה רגילה...

צריך לחרוק שיניים ולהמשיך