ואולי זה מחזק -

למה בנים נבראו בנים ובנות בנות?

למה צריך שני מינים שונים?

אני באמת רוצה לדעת למה לבנים מותר ולבנות אסור.

למה הקב"ה ברא שני מינים?

כנראה שיש צורך ב2!

למה? מה הבבדל בניהם?

כשתענה על זה - יפתר הכל.

זה שני מינים שונים בתכלית, אין כמעט קשר בניהם! איש בנוי בצורה אחרת לגמרי מאישה - גופנית ועוד יותר מזה רוחנית-נפשית.

כתוצאה מההבל הזה יש דברים שמיועדים לנשים ויש דברים שמיועדים לגברים.

 "כל כבוד בת מלך פנימה" -בחורה שמתלבשת בצורה צנוע ככה היא מכבדת את עצמה וככה יכבדו אותה .

ישנם מקורות

"הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב; וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". (מיכה ו'- ח')

 "בָּא-זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן; וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה (משלי י"א -ב)

גם חז"ל מזכירים את זה   אנשים שמקיימים מצוות חייבים בהסתר וענווה, שכן שאסור לאדם להכשיל את חבירו בדבר עבירה וליבא לידו מכשול‏ לכן הליבוש צנוע.

כמובן שיש עוד מקורות,

אני מקווה שקצת הסברתי פחות או יותר

לפי זה גם בנים צריך להיות צנועים -ולא ללכת עם קצר.

ברור שהצניעות היא בראש ובראשונה בפני עצמי ובפני אלוקים, אך עדיין בנות חייבות ביותר צניעות

אחד מהראשי הישיבה שלי היה תמיד לובש חולצה ארוכה. וגם  כשהלכנו כל הישיבה לבריכה הוא נכנס למים עם חולצה ארוכה. 

יום אחד כשאלנו אותו בפרום מצומצם של בחורים, מה הסיבה לזה . הוא הסביר לנו שבצעירותו הוא היה לומד בישיבה בחו"ל.  ושם היה לו חדר כושר והוא התאמן במשך 7 שנים. ונהייה לו שרירים ענקיים (אגב עד היום הוא מתאמן כדי לשמור על כושר וכדי לא להתפרק ).  ולדעתו זה לא מן הראוי לא מכובד  שהבחורים יראו את השרירים הגדולים של הראש הישיבה 

אחרי הד' יש ה', ומה שהרבה לא יודעים זה שהב' בשורוק.

בס"ד

כמו שהרש אמר, בנים ובנות שונים זה מזה הן פיזית והן נפשית-רוחנית.

בגדול:

1.גוף האישה מושך יותר מגוף הגבר.

2. לבנים יש יותר את יצר המשיכה הזה מלבנות.

יש שיחה של הרב יחיאל יעקובזון בנושא צניעות, מאלף ומעניין,

ובקשר לתשובה השטחית והבלתי מבריקה שמעלי,

כמו שאומר הרב, אם יש לגברים בעיה של קושי בנסיון שייסגרו הם בעצמם בתוך הבית, למה אשה צריכה להגביל את עצמה בגלל בעיות התנהגותיות של גברים?

השאר מוסבר בשיחה הנ"ל.

http://www.kolhalashon.com/New/Media/ShowJwPlayer.aspx?RavID=0032&RavName=יעקובזון הרב יחיאל&Title=חינוך לצניעות, א סיון, תשסט&Path=Hebrew|HWomen|HinuchYeladimShlomBayit|HinuchYeladim|R0032&Lang=Hebrew&ShiurNum=16&Order=149982&NewOrder=New2Old&Source=0032-20090524-191542-חינוך_לצניעות.wmv

[אולי בהמשך]

אבל בינתיים אני ממליצה לך ללמוד את החוברת "והצנע לכת" (ככה אני חושבת שקוראים לה) שהוציאו מרכז הרב כחלק מהסדרה "בשביל הנשמה".

זה על מהות הצניעות, ונוגע גם בשאלתך.

טובים על צניעות

למה בנים צריכים ללכת בלבוש מכבד ומכובד אבל בנות מרשות לעצמם להסתובב כמו בחוף הים או בחצי עירום?

ברחובותנו, אך זה לא מציק כמו בנות שמסתובבות כך.. מלבד זאת, לבנות יש יצר הרע  להיראות, כמו שאצל בנים יצר הרע החזק יותר הוא הכבוד

ואף אחד מכם עוד לא ענה עליה. צביפ, יוטיוב חסום אצלי, אתה יכול להסביר במקום הסרטון?

שאישה בנויה אחרת מגבר-בכל זאת

יש עוד משו:

היצר-ז''א הנטיה, הרצון של האישה הוא "להיראות"[להתלבש הכי יפה כדי שיסתכלו עליה וזה...]

ולעומת זאת, היצר של הגבר הוא להפך- לראות...

ולכן לכל אחד יש ת'תיקון שלו ליצר הטבוע בו ---הגבר צריך לעבוד על שמירת עיניים והאישה יותר צכה לעבוד על צניעות

מקווה שעזרתי=]

המטרה היא להגיע לשלמות כל אחד.

זה כמו לשאול - מדוע אין שיוויון בהכנת מלפפון וחציל? (לא בכוונה ללעוג לשאלתך, פשוט לא עלה לי דימוי אחר)

לכאורה באמת אין שיוויון-

גם החציל וגם המלפפון שניהם ירקות, אבל מלפפון אסור לבשל/ לטגן (בכולופן לא מומלץ)

וחציל- חייבים...

הבנים והבנות מאד שונים זה מזה, במהותם,

ולכן גם דרכי הגעתם לשלמות שונות.

הבנים צריכים להקפיד פחות על הצנעת גופם, ולקיים יותר מצוות מבנות,

והבנות צריכות להצניע יותר, אבל פטורות ממצוות שהזמן גרמן...

זה ממש על קצה המזלג, ושוב התחלתי להסתבך עם המילים,

אז אשמח להרחיב רק תמקדי אותי על מה...

וכמובן- הכל לענ"ד...

ולבנות מספיק אחת? ולמה בנים חייבים מכנסים ארכים (לפחות בתפילה) ולבנות מספיק עד הברך (למרות שעדיף מאוד ארוכות) ובנים צריכים לקום (כן, גם בחופש...) כל יום לשחרית ולהפסיק הכל באמצע היום וללכת למנחה וגם כשעייפים בסוף היום ללכת לערבית? ולמה בנים חייבים בכל מצוות שהזמן גרמן? לא חסרות שאלות.. לפי דעתי השאלה על שוויון תלויה בהגדרה של של שוויון:
שוויון=אותו דבר לששני המינים, או שוויון= דברים שונים אך שווים בערכם.
לענ"ד התשובה היא הפירוש השני, ועפ"י ההלכה זה כך. (שוב, לענ"ד) (בתור בן)

ולמה בנים צריכים ללבוש לפחות שלוש שכבות? י קטנציקי

רוב הבנות שאני מכירה הולכות עם 3 שכבות ויותר לא רק הבנים

וגם בנות צריכות לקום להתפלל בחופש..

וחלקן קמות  (לפחות אני)...

נ.ב

את רוב הדברים בצניעות אני מבינה רק את העניין של אורך החולצה אני לא מבינה

למה הבנות לא יכולות ללכת עם חולצה קצרה ובנים כן?

למה בקיאקים (לדוגמא..) הבנים בלי חולצה והבנות עם כמה שכבות ....?

ואנחנו פה למטה

(כי זה מה שהחליטו למעלה וכו'..)

אכן, בכל כך הרבה מקרים זה באמת ככה- שאין תשובה להבנתנו,

אבל מצד שני- אנחנו צריכים לפחות לנסות להבין..

אחרת על כל דבר נאמר (ודי בצדק ) שמפני קטנותנו אין לנו לֵמה ללמוד כי ממילא..

וחובה עלינו ללמוד ולנסות להבין ע"מ שנוכל לעבוד את ה'

גם ממקום האדם שלנו כמה שיותר בשלמות.. (ומה לעשות, לאדם חשובה ההבנה, ולו החלקית,

של מעשיו על מנת לעשות אותם בלב שלם..)

אי לכך ובהתאם לזאת=)

אנחנו מנסים לנסות להבין מה ולמה ומדוע ואיך...

צום מועיל..

אבל צניעות בלבוש-זה הלכות שחכמים קבעו לנו, וכל הלכה שנפסקת, שאינה בדאורייתא, או הלכה למשה מסיני, מקורה הוא בהיגיון ובסברא האנושית, טיפשי לומר שאי אפשר להבין את זה בהיגיון שלנו.

לא דייקתי, מצטערת.

ים.. ככה זה בטבע..!

לשני המינים יש משיכה מאוד חזקה

רק שאצל גברים זה יופי

ואצל נשים זה כריזמה וכו'

(שמעתי שכתוב בגמרא שבנות נמשכות יותר אבל מתביישות אבל אני לא בטוח)

מבחינת מראה חיצוני הגבר ממהר יותר להתרשם ולהימשך, אין שוויון בזה ולכן אין שוויון בצורת הלבוש,

כאשר אישה הולכת לאצנוע היא מכשילה את הגברים ויש איסור בהלכה שגברים יראו נשים לא צנועות לעומת זאת אין איסור כזה של נשים לגברים וכאשר אישה הולכת עם שרוול ארוך זה מונע כל מיני יצרים מהגברים וזו זכות מאוד גדולה

יש דיני צניעות גם לגברים.

א. שני כיוונים, שאולי הם מחלוקת ראשונים: 1.הפרי חדש אומר שזה חלק מהכלל הרגיל שכל המצוות שכשרות ביום כשרות מהתורה מעלות השחר, וחזל תיקנו לכתחילה לחכות לנץ החמה כדי לא להתבלבל. ובקרבן הקלו כדי להספיק יותר קרבנות עד התמיד של בין הערביים (טעם שלא שייך בתפילת שחרית שרק מקבילה לתמיד). 2. באמת הזמן לכתחילה מאז שחיטת התמיד, אבל מצווה מן המובחר בנץ בגלל 'ייראוך עם שמש'

ג. לפי הרב נבנצל אין עדיפות בין תפילה לפני הנץ לתפילה אחרי הנץ, רק בנץ יש מעלה

לחלק מהראשונים (בין השאר הרמב"ם) לכתחילה יש לגמור קריאת שמע בנץ ולהתחיל עמידה מיד, וקריאת שמע אחרי/ עמידה לפני זה רק בדיעבד, וגם שם יש דיון האם לשיטתם צריך סמוך לנץ ממש או שכל הזמן שלפני הנץ (מדיוק בין השאר בלשון הרמב"ם), אבל אני לא כל כך מונח בסוגייה, ובכל מקרה להלכה לא חוששים לדעות אלו, מלבד העובדה שעל כולם מוסכם שיש מעלה גדולה בתפילה בנץ.

בנוסף, זכור לי איזה משהו שאולי יש דעות שאם אתה לא קורא ק"ש סמוך לנץ, ועמידה מיד בנץ אז לא סמכת גאולה לתפילה, אבל כאמור זה דעות מיעט קיצוניות ולגבי הדבר הזה אני בכלל לא בטוח שאכן יש דעה כזאת.

ב. שאלת למה בתפילה יש חילוק בין עלות השחר למשהאיר פני המזרח, בניגוד למצוות אחרות

באמת יש שיטות שבכל המצוות גם בדיעבד יוצא רק משאיר פני המזרח (וזה הכוונה "עמוד השחר" במשנה במגילה, או שעמוד השחר שם לאו דווקא)

לדעה שיש חילוק, בתמיד הקלו לכתחילה לפני הנץ בגלל העומס של הקרבנות (פרי חדש), אבל איחרו מעלות השחר למשהאיר פני המזרח בגלל הטעות שהייתה עם הלבנה, שמוזכרת במשנה ביומא (מגן אברהם. ובאמת בדיעבד גם תמיד כשר מעלות השחר)

[על גבי זה, יש לציין שיש שיטות שלתפילה באמת רק הנץ ועלות השחר חשובים, למרות שעלות השחר זה לא משהאיר פני המזרח]

בפשטות מדאורייתא.

מה שכתבת שבדיעבד כשר כשנשחט לפני, זה לפי המג"א.

חשבתי שכתבתי מספיק ברור, אבל אם כתבת כנראה שלא, אז טוב שהדגשת

אך טווח הזמנים לעניין 'זמן תפילה' אינו מוגדר לפי זמן הקטרת האיברים, (שמותר להקטירם אפילו בלילה, אלא שחביבה מצווה בשעתהּ) אלא מוגדר לפי הזמן הכשר (גם אם בדיעבד) - לשחיטת התמידים.

כך שמעלות השחר (לפי המגן אברהם ופרי חדש אף לפני משאיר מזרח, ולאליה רבא וגר"א דווקא משאיר המזרח) עד 4 שעות נחשב זמן תפילה כי עד אז הוא בכלל 'בוקר', וכשר לשחיטה (לפי ר' יהודה שהלכה כמותו).

ולפי דעת השו"ע שלפני הנץ החמה נחשב לזמן דיעבד, אינו משום שאין זה מוגדר 'תוך זמן תפילה', אלא ככל המצוות שביום שמצוותם אחר שתנץ החמה, (או משום שמאבד בכך את האפשרות להתפלל שחרית בזמן המובחר - עם הנץ)

גם טווח 'זמן תפילה' של תפילת המנחה נקבע לפי הזמן הכשר (אף אם בדיעבד) לשחיטת תמיד של בין הערביים, שזמנו מתחיל מחצות היום, עד הערב (לרש"י ולשו"ע- עד צאת הכוכבים, ולתר"י ולגר"א - עד השקיעה). אלא שלגבי מחצית השעה שלאחר חצות - החמירו בין לעניין שחיטת התמיד ובין לעניין תפילה - מחשש טעות. (למג"א וברכי יוסף - אף בדיעבד לא יצא, ולפר"ח וערוה"ש - יצא, וכשיטתם נראה לענ"ד מדברי הראשונים).

א. ביום הכיפורים, מחמת עומס העבודה על הכהן הגדול- שגם נשאר ער בלילה, הצום, ורצון להקדים את עבודת היום כדיי להקדים את הכפרה, הקדימו את הקרבת התמיד. ביום רגיל היה נשחט עם הנץ.

ב. בשעת הדחק ודיעבד אלו שני צדדים של אותה המטבע. פשוט לעשות את זה מראש עושים רק בשעת הדחק, ולאחר מעשה (או בארמית: דיעבד-שעשה) זה תופס. בגלל שזה היתר שקשה לסמוך עליו, סומכים רק במקום הדחק. וידוע הכלל 'שעת הדחק כדיעבד דמי', כלומר דבר שבדיעבד הוא בסדר, בשעת הדחק אפשר לעשות מראש.

ג. זכורני שכן. איני יכול לספק מקורות.

בסדר העבודה היומיומי המתואר במסכת תמיד מתוארת שחיטת התמיד בתחילת פרק ד, וקריאת שמע של אנשי משמר בתחילת פרק ה. ובברייתא למדנו "הקורא את שמע שחרית עם אנשי משמר ואנשי מעמד לא יצא מפני שאנשי משמר משכימין ואנשי מעמד מאחרים", וברור מתוך דברי רש"י בברכות יא: שהברייתא מדברת באופן כללי, ולא רק יום הכיפורים, כך שיוצא ששחיטת התמיד בכל יום היתה עוד לפני זמן 'משיכיר'.

ועד שהזכרת מעשר שני תשאל על כל המצוות התלויות בארץ כולל שמיטה ויובל, תרומות ומעשרות.

בארץ.

השאלה היא אם הם כדגים שקונים דגים בכספי מעשר שני, או כמלח מים פטריות וכמהין שלא.

מה הבעיה הטכנית לסוכך באצות? חוץ מזה שרבי ירמיה שאל על סיכוך ביין קפוא הבא מהחרמון...

ואם הגמרא שואלת על סיכוך בהדסים, מה הבעיה הטכנית לסכך באלמוגים? (אפשר גם לשאול על סיכוך בספוג ימי)

כתוב במשנה בכלים שכלי קיבול של שחקקו מאלמוג לא מקבל טומאה כי הוא גידול הים. וגידול הים אינו מקבל טומאה חוץ מעורות כלב המים מפני שהוא עולה ליבשה.

אם כן אינו גידול הארץ.

ראה כלים פרק יז משנה יג, כלים פרק יג משנה ו ותפארת ישראל שם, שבת דף נב ורשי ותוספות שם. מחלוקת האם טבעת אלמוג טהורה בגלל שהיא פשוטי כלי עץ או בגלל שאלמוג נחשב גידולו מהים

וברמבם הלכות כלים פרק א הלכה ג פסק שגם "צמר הגדל בים" טהור משום שנחשב גידולו מן הים)

השאלה אם יש לחלק בין אלמוג למשל שמפורש שהוא מ7 מיני ארזים אלמוג שבים. וגם ענפיו מתפצלים כמו צמח, לבין ספוג ים למשל

מה אתה שואל בעצם? האם הולכים לפי קביעות חז"ל או לפי המציאות שהתבררה?

לגבי אלמוגים ושושנת ים ודומיהם זו שאלה קצת אחרת כי המדע מגדיר אותם כבעלי חיים ולא כצמחים. מה ההגדרות בחזל לכל אחת מהקטגוריות?

לגבי אצות, לא הבנתי למה זה או דגים או פטריות דווקא? למה אצות זה לא כמו חסה או כרוב? השאלה לא מספיק מוגדרת.

אחרת אסור לנו לאכול רובדים של חיידקים נראים לעין.

השאלה שלי היא נגיד שושנת ים זזה כמו חיה, אז האם מבחינת הליכה אחרי מראה העיניים היא חיה מבחינה הלכתית, או בגלל שמחוברת לאדמה היא צמח או כמו פטריות.

פשיטא שאלמוג לא נחשב חיה הלכתית שהרי היצרוים שבתוכו מיקרוסקופים כמו חיידקים (ומה שאנ רואים כאלמוג זה ההפרשה הגירנית שלהם , ולא ניתן לומר היוצא מהטמא טמא, שהרי הם מיקרוסקופים ולא מתחשבים בדבר מיקוסקופי הלכתיית). השאלה אם הוא צומח או דומם. ואם הוא צומח, השאלה אם נחשב גדבר שגידולו מהארץ או מהים (או לא משניהם כמו פטריות). נפקא מינא לקבלת טומאה אם עשו ממנו כלי, לסיכוך בסכך ולקניית בכספי מעשר שני.

לגבי אצות, מכיוון שהן גדלות במים ואין להן שורשים בקרקע אלא רק נאחזות בתפר דק לסלע הקרקעית, השאלה אם נחשבות צומח או כמו פטריות שאין גידולן מהארץ

בכל מקרה, השאלה שלך אכן יותר מוגדרת כרגע - אבל עדיין חסרות ההגדרות ההלכתיות. בהיעדר כאלה, הזואוחוגיה חוזרת לסייע.

מניין הקביעה שלא ייתכן יצור חי שצריך להיות אחוז חזק באדמה? צמח לא רק אחוז בה אלא ניזון ממנה. אלה אחיזות שונות.

לא הכרתי את המושג דבר שגידולו מן הים. תרחיב על זה.

מה שלא זז?

מה שאחוז באדמה?

מה שיונק מהאדמה?

אני לא חושב שבדיקה גנטית המסווגת את האבלוציה של אטתו יצור בעץ הפילוגנטית תהיה נפקא מינא להלכה, כשם שהאדם אינו קוף לפי ההלכה.

ב. מה שאמרתי הוא שמכיוון שאצה לא באמת יונקת מהאדמה אלא רק דבוקה אליה ביתד ואין לה שורשים, השאלה אם היא כמו צמח הלכתית או כמו פטריה (שאין דינה כצמח כי לא גדלה מהקרקע לפי הגמרא), או כמו דומם שגידולו מן הים (כל דבר שגידולו מן הים (נאמר על חיות) כל מה שמפיקים מהם לא מקבל טומאה לפי המשנה , חוץ מכלב המים מפני שפורש ליבשה לעיתים. משנה כלים).

צמח יונק מהאדמה ואינו מוגדר "חיה" הלכתית אלא צמח, גם צמח טורף.

אם אצות נכללות בעשב והעץ שנבראו ביום שלישי, או בשרץ נפש חיה של המים ביום הרביעי

שאלה מעניינת מאוד! 🧐 מרתק לראות כיצד ההלכה מתמודדת עם יצורים ימיים שמטשטשים את הגבול בין צמח לבעל חיים.

שאצות ושושנות ים (שנראה די פשוט שמותרות הן באכילה ואינן בכלל שרץ המים, אם כי למעשה הייתי מברר זאת בצורה יסודית יותר ולא ממהר לאכלם).

דינן כמו כמהין ופטריות וברכתן שהכל ואינן ניקחות בכסף מעשר ואין מערבין בהן (עירובי תחומין).

וממצוות התלויות בארץ פשוט לי שפטורות.

מחוברת לקרקע.

ויש יצור דמוי שושנת ים שמחובר לקרקע שהוא בעצם מדוזה שזזה וטורפת, והוא מתחלק לכמה מדוזות שמשתחררות ממנו ומשייטות בים בחפשיות. מה דינו כשמחובר לקרקע?

ומה לגבי דין סיכוך בסכך?

אצות כמובן פשיטא שאינן שרץ

התברר לי שחלק ממיני שושנות הים הן בעלות יכולות תנועה שאינן מאפיינות צמחים כלל, ונראה ברור שמינים אלו מסווגים כ"שרץ המים".

יש מינים שיכולים לנטר ממקומן, ויש שבאפשרות לזחול ממקומם על קרקעית הים.

תנועה או חיבור לקרקע?

ואם כן, מה דין צמח טורף? (הוא גם נע קצת כשטורף).

ברור לי שצמח טורף אינו 'שורץ'. דבר שלעולם אינו נעקר כלל ממקום גידולו אינו שרץ. אך אם עוקר את עצמו, באמצעות יכולת התנועה העצמית שלו, נראה לענ"ד שנחשב שורץ, גם אם זה נעשה באיטיות רבה.

לרב ארל'ה הראל שיעורים בעפרה

נראה לי שגם בגבעת אסף

הוא מדבר רהוט, לעניין, מתבל בהרבה אנקדוטות, ועוסק ביסודיות בהרבה נושאים מעניינים ופיקנטיים, בהלכה ובאגדה.