אכן עברתי את זה ונישאתי בגיל 18

(ב"ה נשואה כמעט 5 שנים באושר רב)

שיהיה בהצלחה ורק טוב!

הכרנו באמצע י"ב, כששנה לפני זה בכיתי להוריי שקצה נפשי בחייה של נערה מתבגרת רגילה ואני רוצה להתחתן. דוגרי? שמחה שהם לחצו עלי לסיים י"ב כמו כולם. אין מה לעשות, ככה זה בעולם, צריך לתת לתרנגולת לדגור על הביצה ולא לנסות לברוח מייעודינו. סיימי י"ב ובמקביל כבר תתחילי לשמוע הצעות, ממש כמו אצל החרדים. ואם ב"ה זה יגיע עוד לפני סוף י"ב, לא יקרה כלום אם את סיום לימודייך תעשי כשאת נשואה, למרות שקחי בחשבון שזה קשה מאוד. 

ואם זה בא מתוך בריחה מהקושי שבשגרה ובלימודים, או מקשיים שיש בבית עם ההורים, אז תזכרי שנישואין זה לא באמת בריחה, זו בריחה ממציאות קשה אחת למציאות לא קלה אחרת, נישואין זה לא עוגת קצפת, וזו לא סתם קלישאה, זה אמיתי. כולם תמיד אומרים שלהתחתן בגיל מבוגר מאוד זה לא קל, כי במערכת כזאת כבר קיימים שני אנשים בעלי דעות מוצקות על החיים וקיימים פערים גדולים מאוד לפעמים, אז רציתי לומר לך שנישואין בגיל צעיר זה קשה לא פחות, היתרון הוא שבגיל צער הרה פעמים זה כמו אדם וחוה, אין לך לאן לברוח, זה רק את והוא, אין לך את העצמאות הכלכלית שקיימת לזוג בני 30 שכבר מבוססים כלכלית. זה רק את והוא ובורא עולם. אז תעשי לך את החושבים שלך (ובכנות? יגיד לך את זה כמעט כל אחד שהתחתן מוקדם, שאם זה היה היום, זה היה אחרת והוא לא היה ממהר להתחתן, אבל קל לומר, המציאות היא דבר משתנה). 

ורק בשביל הפרוטקול - נששואה באושר 5.5 שנים, אבל זה דרש מאיתנו עבודה קשה מאוד, במיוחד לאור העובדה ששנינו באנו למערכת הזאת מתוך רצון להקים משהו טוב יותר מהמסגרת בה גדלנו אנו, אך לא הכרנו דברים אחרים... 

עדיין..אני רוצה להתחתן!

איך מתחילים לשמוע הצעות? 

אולי נכון יותר לומר כעת לעצמך: אני אעסוק בבנין-עצמי של מידות, תכונות, אישיות - הנדרשות לבנין בית טוב.

כך תרגישי שאת כבר מתכוננת, בדרך. ועם זה - אולי תהיי בשלה יותר לישום הרצון היפה הזה, בעוד כמה זמן.

כמובן - בלי להכירך אישית. כך שזה ל"עיון"..

הכרתי את בעלי קצת לפני 16 והתחתנתי ב17.

אבל אני ממליצה עם תמירP 

שצריך לעבור קודם תהליך של עבודה. 

אני מאוד הרגשתי במקום שלם, ורק אז הרגשתי מוכנה להכיר את בעלי.

חשוב להכיר את המציאות של נישואים בגיל מוקדם, חשוב להיות מוכן מבחינה נפשית לאחריות הכלכלית, לאחריות הזוגית, ולעצמך. 

צריך לראות שזה לא רק געגוע לאחד שנמצא שם דיי מההתחלה אלא משהו עמוק יותר.

בכתובת: www.s-net.co.il.

בימים הרחוקים ההם, כשאני הייתי בל"ח, זה היה מקור בלתי נדלה לבנות איכותיות (באמת). הפניות שהיו לי שם היו הרבה יותר טובות מההצעות שקיבלתי מחברים. כמה שנים טובות שאני לא בענינים, אבל מבדיקה זריזה האתר הזה עדיין חי ובועט.

רק המלצה - תשתמשי ב"חוק הדתיים השלובים" כדי לוודא שהבחור אמיתי, ושאין לו בעיות מיוחדות. אני לא נתקלתי בדברים כאלה, אבל השכל אומר להיות זהיר. רק לא לפחד!.

שיהיה בהצלחה!

ולגבי הגיל - אני חושב שזה גיל נהדר להתחיל (ובעזרת ה' גם לסיים).

נשואים 6 שנים +2 ילדים

להיות נאהבת?

להתחתן זה הרבה מאוד עבודה קשה, במיוחד בהתחלה, במיוחד כשצעירים וצריך להתמודד עם מציאות כלכלית לא פשוטה

מערכת יחסים זה להיות מוכן לתת יותר מאשר לקבל.[כמובן שהנתינה באה ממקום ששמחים ורוצים לתת.. ןבכ"ז..]

הנתינה בנישואין גם היא נותנת תחושה של נאהבת... אחרת למי היה לתת?
מה שכן - זה לא סאטלה...

התגובות כאן יכולות להוציא אותי מדעתי. אני אמנם לא נשואה (בכלל באתי לחפש כאן שרשור אחר...) אבל כשקראתי את מה שנכתב כאן - לא יכולתי שלא להרים גבה. "תעברי תהליך, תחליטי אם את באמת רוצה, אם את באמת בוגרת" וכיוצ"ב. עם כל הכבוד, אדם לא יכול להעיד על עצמו. שאלי אדם מבוגר: אמא/מחנכת מה דעתן.

את עוד צעירה, יש לך עוד דרך לעבור בחיים. גם אני הרגשתי כך בגילך, ואף לפני כן - אבל היום אני יודעת שזה לא הולך ככה. צריך אחריות כדי להחליט כאלו החלטות. לא יעזור כמה שאת בוגרת, הגיל הזה עדיין לא מספיק להתחתן. לפחות כך ע"פ רוב. יש מי שמתחתנות בגילאים צעירים, זה לא אומר שכולן מסוגלות, שלכולן יש מספיק כוחות לחלק עצמן בין לימודים, עבודה, עבודות הבית וכלכלתו וכו'.

דעתי: אל תחליטי החלטות פזיזות על סמך שיקול דעתך בלבד. כמו כן, אני אישית חושבת שלעבור תהליך כזה בחשאי, מבלי להודיע להורים זו כפיות טובה, וכבר הרחבתי על זה כמה פעמים. אני יכולה להגיד לך שהפעם הראשונה שהחלטתי לקבל הצעה ולחשוב עליה, ולא לדחות אותה על הסף, הייתה בגיל 18 ומשהו, בתחילת השירות. בקשתי את רשות הוריי והם התנגדו והסבירו לי בעדינות שכדאי לי לחכות קצת - היום אני מודה להם בפה מלא. לפעמים כדאי להתאפק קצת, עם כל הקושי ולחכות לזמן המתאים. ובינתיים: עבדי על אישיותך, על מידותיך, על הקשרים עם חברותייך, על תעודת הבגרות ושאר דברים עליהם ילדה בגילך נוהגת לעבוד.

ב"הצלחה.

בס"ד

אני גם רציתי להתחתן בגילך וממש שיגעתי את ההורים שלי והם לא הסכימו בשום פנים ואופן..

הרגשתי צורך באחד בדיוק כמוך..

מאסתי ברווקות

אבל הם הסבירו לי שחבל ואני לא באמת יודעת מה זה חיי נישואים זה לא רק כייף..

אני נשואה היום

התחתנתי בגיל 20 ואני חושבת שעשיתי אתזה מהר מידי.

שלא תביני לא נכון,אני מאושרת ושמחה בחיי הנישואין מאוד אבל זאת עבודה לא פשוטה.

המון עבודה על המידות

וצריך להכין את עצמך טוב לפני,ויש דברים שרק הגיל עושה.

יותר מציאותי, ולא רק נחמד ומחייך...

מסכים לכל מילה, ודווקא לאחר הרבה שנות נישואין.

הרבה מאיתנו עברו את מה שפותחת השירשור מתארת, ולא פשוט להכריע.

מה שבטוח, שכל עוד אפשר למשוך, עדיף. 

מה אנחנו גויבולת שאנחנו צריכים להתבשל

ובבקשה - אם את/ה חושב/ת שאני טועה - הביאי/הבא טיעונים מנומקים ומנוסחים. להגיד "סתם קשקשנית" זו לא טענה מספיק חזקה כדי לעמת אותה עם דעותיי. חוץ מזה שזכותי לחשוב כך, בדיוק כמו שזכותם של אחרים לחשוב אחרת. כשבאים לדון עם אדם החושב בשונה ממך לא מקניטים אותו, אלא מביעים עמדה בצורה בוגרת ומכובדת (ולא אנונימית ו"מתחמקת"), כזו שתכבד גם את הצד השני בדיון.

כן, צריך "להתבשל" ולהכין את עצמנו, אישיותנו וכו' כדי להקים בית. לדעתי חתונה בגיל צעיר מדי הינה זילות בחיי הנישואין, שכן חיים שכאלה דורשים לא מעט בגרות נפשית ופיזית, עבודה על המידות, אחריות אישית וכלכלית, שכן חתונה בגיל צעיר ללא אמצעים כלכליים הרבה פעמים מחייבת תלות כספית בהורים. מי שעומד לבנות את ביתו צריך לחשוב האם הוא אדם מספיק בוגר ואחראי, האם הוא יכול לעמוד בדרישות חיי הנישואין, האם הוא מסוגל לחנך ילדים ולספק להם את צרכיהם הבסיסיים? (אם לא לבד - אז עם עזרה קטנה מההורים, אבל לא תלות מוחלטת בהם!).

לא פעם אני מדגישה את ההיבט הכלכלי/חומרי, היות ונוטים לזלזל בערכו. חיים ללא בסיס חומרי עלולים להוות מכשול לא קטן בחיי הנישואין. עננת הפרנסה המרחפת על הזוג אינה דבר של מה בכך, ומשפיעה לא מעט על שלום בית ומצב נפשי. חיי דלות אינם פשוטים ו"פסטורליים" כ"כ. קל מאד לרחף בדמיונות על אהבה וכל מיני רעיונות יפים (באמת יפים!) אבל המציאות לא מאפשרת לחיות מאוויר ואהבה. יש צורך בלא מעט עבודה כדי להתקיים פיזית, שלא נדבר על העבודה הנפשית... נכון, "אדם לעמל יולד" - אך כל עמל לשעתו. לא צריך להעמיס בכח עמל על גבי עמל ולהקדים את המאוחר, בפרט ש"עמל" הנישואין מצריך קצת יותר בגרות, אחריות ושאר דברים שלילדה בת 17 אין.

שיהיה ברור: קשיים בחיי הנישואין הם דבר לגיטימי. חתונה בגיל "בוגר" יותר לא תגרום להם להיעלם (בכלל - כל החיים שלנו בכל שלב מלאים קשיים שונים לצד ההצלחות, העליות ושאר דברים טובים), אבל יש קשיים שניתן לחסוך. אני לא אומרת שעכשיו נתחתן רק אחרי שנעשה תואר, נמצא עבודה, נשתלם במידות כולן וכו', אבל צריך להיות בסיס כלשהו הן ברוחני והן בגשמי. לא צריך להיות רוטשילד וגם לא צריך להגיע לדרגת מלאך - אנחנו בני אדם, וככאלה תמיד יהיה על מה לעבוד, השאלה מתי נכון לצרף "שותף" לעבודה? גיל 17, דומני, אינו הגיל המתאים לכך.

*לכל התוהים: אני אמנם לא נשואה, אך יש לי לא מעט פרטים על מה שעוברים לא מעט זוגות צעירים. כולם (לפחות כך אני מקווה) חיים באושר, ע"פ עדותם- אך נתקלים בלא מעט קשיים ותסכולים בדרך...

וגם התוכן אינו מדוייק..

גוייבות בסה"כ אוכלים חד-פעמית..

נישואין זה לטווח ארוך.

נכון שלא צריך להפריז גם ל"כיוון השני" -

אבל גם לא לזלזל ב"הבשלה"...

זה ממש קשה אבל תעשי את זה אני בן 20 הייתה לי חברה 4\3 שנה ועכשיו אני מרגיש בדיוק כמוך חסר לי מקום בלב לחזור אליו מישהי שתדבר איתי....... לדעתי את לא צריכה להתבייש אל תפחדי לכי בכל הכח ותקימי בית כשר ונאמן בעם ישראל בלי להתבייש לומר שאת רוצה להתחתן

את כותבת "התגובות כאן יכולות להוציא אותי מדעתי. אני אמנם לא נשואה (בכלל באתי לחפש כאן שרשור אחר...) אבל כשקראתי את מה שנכתב כאן - לא יכולתי שלא להרים גבה" מה את מתפארת וכותבת בכזה זלזול יש פה אנשים מספיק חכמים שחושבים ההפך וחוץ מזה כן מי קבע שאדם לא יכול להעיד על עצמו את אומרת דברים שאין להם ביסוס נכון שיש דברים שאדם לא יכול לשפוט על עצמו אך בנושא כזה יש כאלה במיוחד בנות שמתאים להם מאוד להתחתן בגיל 18 19 ..... אומנם יש כאלה שלא אבל אפחד לא יכול לדעת אל מישהו אחר כל אחד ומה שהוא מרגיש

זה משהו פנימי שאת צריכה להתמודד איתו לבד ולא לחפש מישהו שימלא לך את החורים בחיים. 

באמת לא פתחתי את תגובתי בצורה ראויה (על זאת נאמר "טול קורה מבין עיניך" - ולהבא אשתדל, ב"נ, לבדוק עצמי בטרם אעיר לאחרים). עם זאת אני עומדת מאחורי תוכן דברי. זה פשוט קומם אותי שאנשים נותנים עצות כמו "תחשבי עם עצמך ותחליטי אם את מתאימה", כאשר אין הם יודעים מי עומד מאחורי המסך. צריך להיות זהירים מאד בתגובות כאלו. לא כל אחת בגיל 17.5 יכולה להגיע להחלטות כאלו בכחות עצמה (וליתר דיוק - 98% אינן יכולות). זו אחריות כבדה להכנס למערכת זוגית, זה לא משחק ילדים. דבר זה נכון לאו דווקא לנישואין עצמם - אלא לכל התהליך של פגישות עם בחורים וכו'. גם זה לא משחק ילדים, כל פגישה היא מאמץ נפשי של שני הצדדים. כשמתחילים תהליך של פגישות צריך להחליט ממקום בוגר ואחראי לא פחות, שכן אי אפשר לשחק ברגשותיהם של אחרים.

אולי יש כאלו שמתאים להן להתחתן בגיל 18 או 19, ובאמת אי אפשר לדעת כי לכל אחד מתאים משהו אחר וכל אחד ומה שהוא מרגיש, אבל זה אינטרנט. אנחנו לא יכולים לדעת כלום על הבחורה ולכן צריך להיזהר בלשוננו ולהפנות אותה לאנשים שמכירים אותה.

אדם לא יכול להעיד על עצמו, ולא אני קבעתי זאת - כבר במשנה במסכת כתובות כלל זה מופיע. אמנם שם מדובר על "עדות" אחרת, אך ניתן להחיל זאת גם כאן. גם מבחינה הגיונית - כיצד יכול אדם להעיד על עצמו כאשר הוא נוגע בדבר ונתון לשיקולים זרים? חוץ מזה, שבנוגע לנישואין, בפרט בגיל כזה, עדיין אין מספיק מושג על מה זה נישואין, מה זה דורש ועוד. נכון שעד שלא מגיעים לשם גם ככה לא יודעים, אבל ככל שעוברות השנים אנחנו מקבלים יותר מושג על ה"חיים האמיתיים". אם בשמינית חשבתי שאחרי השירות אעבוד ואלמד, בשירות כבר הבנתי שזה פחות פשוט מכפי שזה נראה וכו' (מצטערת, לא הייתה לי דוגמה טובה יותר, אולי בהמשך אחשוב על משהו). לכן אני חושבת שבגיל כ"כ צעיר כדאי להתייעץ עם אדם מבוגר שכבר נשוי/בדרכו להיות נשוי...

על מה את מתבססת הרי בסוף האדם מתחתן רק בגלל שהוא רוצה את אשתו וכן כדי שתמלא לו חורים (גם) ואם היא כל כך רוצה אז מה הסיבה שהיא צריכה לסבול

ומהר.

כשהייתי בשמינית, ידעתי בוודאות שאני מוכנה להתחתן.

בוגרת, מאד חכמה, מאד יודעת מה אני רוצה מעצמי ומהחיים.

כן, גם לי הייתה תשוקה מאד גדולה לא להיות לבד, שמשהו חסר בי.

אבל הכנסתי את השכל, הפעלתי שיקול דעת.

לא, אני לא רוצה להתחייב בגיל 17 לחיים שלמים.

לחיות מתרומות של ההורים וללמוד בדוחק.

ללדת בגיל 19, לא לצאת מהחממה.

אני רוצה גם לחוות חיים אחרים, עצמאיים, ללמוד, לעבוד.

אין בך שום סקרנות לעולם שמחוץ לאולפנא? מחוץ לבית?

אל תעשי שום דבר פזיז. 

 ההרגשה הזו חולפת.

היא תגיע שוב, במקום טוב יותר, נכון יותר, לענ"ד.

אני חושב שבאותן שורות קצרות ביטאת את המתנה הנפלאה שקיבלת מה'.

הרצון להתחתן.

הרצון להשלים את עצמך.

הרגשת חוסר בחיי רווקות.

הרצון להוליד ילדים.

זה נפלא!

זה פשוט נפלא!

איזו מתנה מדהימה קיבלנו!

אפשר לצאת לרקוד ברחובות מאושר ושמחה!

אולם...

האם זה מחייב לבטא דבר זה עכשיו?

ואולי כדאי לחכות עוד טיפה?

ואולי כדאי להשלים את הפרק הזה של החיים ולא לקטוע אותו ולאנוס את עצמך לעבור לפרק הבא?

את צריכה להיות מאושרת על הרצון הבריא שלך, אולם עם זאת לזכור שזה סה"כ עוד תכונה נפלאה שהקב"ה נתן לנו ונצטרך לשמור עליה היטב היטב לבוא העת...

תוכלי לשרשר על כך בנוג"ה ותגלי להפתעתך שישנם עוד המון צדיקים וצדיקות בגילאי 15 ו-16 המכונים "בל"חים" שצצים להם מהחורים.

לעניות דעתי בל"חיות זו לא מילה גסה כלל. זו תכונה ממש כיפית ובריאה. בואו נמשיך לשאת אותה - בתבונה.

ומאד מבולבלת..

(בת 19)

מצד אחד מסכימה עם מה ש-ב.ש. כתב.מאוד!

ואם כל אלא שכתבו שצריך קודם עבודת המידות.

ולהתייעץ עם קרובים ואנשים שמכירים אותך.

אחד כתב "מה שבטוח, שכל עוד אפשר למשוך, עדיף."

עד מתי?? למשוך אפשר עד כל החיים..

וגם עבודת המידות זה עבודה לכל החיים..

אני מאוד רוצה להקים בית נאמן בקרוב,

מתלבטת אם לחכות חצי שנה שנה או להתחיל לגלגל עניינים (לצאת בלעז..)

ברור לי שהזמן מבגר מוסיף ניסיון אישיות מידות וכו..

גם מאוד רוצה להתחתן בגיל צעיר יחסית.. ולא להגיע לגיל ההתפשרות..

אני מאמין שכולם מרגישים זאת מדי פעם. לצערי חלק גם מרגישים זאת אחרי שהתחתנו..

קחי בחשבון שנישואין עם אדם מתאים לך יכולים לעשות אותך מאושרת, יכולים לעשות את בן זוגך מאושר, וכשיגיעו הילדים אי"ה גם אותם. יכולים אך לא בהכרח יעשו. גם לך יש חלק ואחריות בעניין..

לעומת זאת נישואים עם אדם מקסים אך לא מתאים, עשויות לאמלל אותך, לאמלל אותו, ואם יש ילדים לאמלל אותם. אל תבני על זה שאנשים משתנים. לאנשים קשה לשנות הרגלים רעים...

מילת המפתח היא אחריות...

לא להיות לבד, זו לא סיבה לזרוק את הכל, ולקפוץ לבריכה ללא בדיקה אם יש בה מים.

חשבת פעם על ההיבטים הכלכליים של משפחה? כמה עולה לקיים משפחה? יש תחום מקצועי שאת רוצה לעסוק בו? מה המשמעות מבחינת לימודים והכשרה מקצועית? איך את בסבלנות? בדחיית סיפוקים? 

לפני שאת מכניסה אדם לחייך, עלייך להתארגן למסע ארוך - ללמוד להבין את עצמך, את האופי שלך,  מהיכן את באה? לאן את רוצה להגיע? איזה מין אדם מתאים לעמוד לצידך במסע הארוך אותו את מתכננת. לדוגמה, אם אינך מתחברת למעמד של "אשת אברך", רצוי שלא תחפשי בחור ישיבה, רק כי לחברה שלך יש כזה. ואם עשן סיגריות מפריע לך, אל תתחברי לאדם שמעשן בשרשרת, רק כי את מאמינה שהוא ישתנה עבורך... וזה שייך להרבה מאוד תחומים בחיים.

אם מתאימה לך ההתעסקות בצדדים הללו של החיים, פני לאתר שידוכין רציני, או שדכנית.

אם זה נראה לך קצת כבד מידי,  או מסובך - כנראה את צריכה זמן.

תתפללי להשם, שיתן לך סבלנות לעבור את הבירור העצמי, והצלחה בבחירת בן הזוג.

מה שתחליטי, שיהיה בהצלחה

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏