הכרנו באמצע י"ב, כששנה לפני זה בכיתי להוריי שקצה נפשי בחייה של נערה מתבגרת רגילה ואני רוצה להתחתן. דוגרי? שמחה שהם לחצו עלי לסיים י"ב כמו כולם. אין מה לעשות, ככה זה בעולם, צריך לתת לתרנגולת לדגור על הביצה ולא לנסות לברוח מייעודינו. סיימי י"ב ובמקביל כבר תתחילי לשמוע הצעות, ממש כמו אצל החרדים. ואם ב"ה זה יגיע עוד לפני סוף י"ב, לא יקרה כלום אם את סיום לימודייך תעשי כשאת נשואה, למרות שקחי בחשבון שזה קשה מאוד. 

ואם זה בא מתוך בריחה מהקושי שבשגרה ובלימודים, או מקשיים שיש בבית עם ההורים, אז תזכרי שנישואין זה לא באמת בריחה, זו בריחה ממציאות קשה אחת למציאות לא קלה אחרת, נישואין זה לא עוגת קצפת, וזו לא סתם קלישאה, זה אמיתי. כולם תמיד אומרים שלהתחתן בגיל מבוגר מאוד זה לא קל, כי במערכת כזאת כבר קיימים שני אנשים בעלי דעות מוצקות על החיים וקיימים פערים גדולים מאוד לפעמים, אז רציתי לומר לך שנישואין בגיל צעיר זה קשה לא פחות, היתרון הוא שבגיל צער הרה פעמים זה כמו אדם וחוה, אין לך לאן לברוח, זה רק את והוא, אין לך את העצמאות הכלכלית שקיימת לזוג בני 30 שכבר מבוססים כלכלית. זה רק את והוא ובורא עולם. אז תעשי לך את החושבים שלך (ובכנות? יגיד לך את זה כמעט כל אחד שהתחתן מוקדם, שאם זה היה היום, זה היה אחרת והוא לא היה ממהר להתחתן, אבל קל לומר, המציאות היא דבר משתנה). 

ורק בשביל הפרוטקול - נששואה באושר 5.5 שנים, אבל זה דרש מאיתנו עבודה קשה מאוד, במיוחד לאור העובדה ששנינו באנו למערכת הזאת מתוך רצון להקים משהו טוב יותר מהמסגרת בה גדלנו אנו, אך לא הכרנו דברים אחרים... 

עדיין..אני רוצה להתחתן!

איך מתחילים לשמוע הצעות? 

אולי נכון יותר לומר כעת לעצמך: אני אעסוק בבנין-עצמי של מידות, תכונות, אישיות - הנדרשות לבנין בית טוב.

כך תרגישי שאת כבר מתכוננת, בדרך. ועם זה - אולי תהיי בשלה יותר לישום הרצון היפה הזה, בעוד כמה זמן.

כמובן - בלי להכירך אישית. כך שזה ל"עיון"..

הכרתי את בעלי קצת לפני 16 והתחתנתי ב17.

אבל אני ממליצה עם תמירP 

שצריך לעבור קודם תהליך של עבודה. 

אני מאוד הרגשתי במקום שלם, ורק אז הרגשתי מוכנה להכיר את בעלי.

חשוב להכיר את המציאות של נישואים בגיל מוקדם, חשוב להיות מוכן מבחינה נפשית לאחריות הכלכלית, לאחריות הזוגית, ולעצמך. 

צריך לראות שזה לא רק געגוע לאחד שנמצא שם דיי מההתחלה אלא משהו עמוק יותר.

בכתובת: www.s-net.co.il.

בימים הרחוקים ההם, כשאני הייתי בל"ח, זה היה מקור בלתי נדלה לבנות איכותיות (באמת). הפניות שהיו לי שם היו הרבה יותר טובות מההצעות שקיבלתי מחברים. כמה שנים טובות שאני לא בענינים, אבל מבדיקה זריזה האתר הזה עדיין חי ובועט.

רק המלצה - תשתמשי ב"חוק הדתיים השלובים" כדי לוודא שהבחור אמיתי, ושאין לו בעיות מיוחדות. אני לא נתקלתי בדברים כאלה, אבל השכל אומר להיות זהיר. רק לא לפחד!.

שיהיה בהצלחה!

ולגבי הגיל - אני חושב שזה גיל נהדר להתחיל (ובעזרת ה' גם לסיים).

נשואים 6 שנים +2 ילדים

להיות נאהבת?

להתחתן זה הרבה מאוד עבודה קשה, במיוחד בהתחלה, במיוחד כשצעירים וצריך להתמודד עם מציאות כלכלית לא פשוטה

מערכת יחסים זה להיות מוכן לתת יותר מאשר לקבל.[כמובן שהנתינה באה ממקום ששמחים ורוצים לתת.. ןבכ"ז..]

הנתינה בנישואין גם היא נותנת תחושה של נאהבת... אחרת למי היה לתת?
מה שכן - זה לא סאטלה...

התגובות כאן יכולות להוציא אותי מדעתי. אני אמנם לא נשואה (בכלל באתי לחפש כאן שרשור אחר...) אבל כשקראתי את מה שנכתב כאן - לא יכולתי שלא להרים גבה. "תעברי תהליך, תחליטי אם את באמת רוצה, אם את באמת בוגרת" וכיוצ"ב. עם כל הכבוד, אדם לא יכול להעיד על עצמו. שאלי אדם מבוגר: אמא/מחנכת מה דעתן.

את עוד צעירה, יש לך עוד דרך לעבור בחיים. גם אני הרגשתי כך בגילך, ואף לפני כן - אבל היום אני יודעת שזה לא הולך ככה. צריך אחריות כדי להחליט כאלו החלטות. לא יעזור כמה שאת בוגרת, הגיל הזה עדיין לא מספיק להתחתן. לפחות כך ע"פ רוב. יש מי שמתחתנות בגילאים צעירים, זה לא אומר שכולן מסוגלות, שלכולן יש מספיק כוחות לחלק עצמן בין לימודים, עבודה, עבודות הבית וכלכלתו וכו'.

דעתי: אל תחליטי החלטות פזיזות על סמך שיקול דעתך בלבד. כמו כן, אני אישית חושבת שלעבור תהליך כזה בחשאי, מבלי להודיע להורים זו כפיות טובה, וכבר הרחבתי על זה כמה פעמים. אני יכולה להגיד לך שהפעם הראשונה שהחלטתי לקבל הצעה ולחשוב עליה, ולא לדחות אותה על הסף, הייתה בגיל 18 ומשהו, בתחילת השירות. בקשתי את רשות הוריי והם התנגדו והסבירו לי בעדינות שכדאי לי לחכות קצת - היום אני מודה להם בפה מלא. לפעמים כדאי להתאפק קצת, עם כל הקושי ולחכות לזמן המתאים. ובינתיים: עבדי על אישיותך, על מידותיך, על הקשרים עם חברותייך, על תעודת הבגרות ושאר דברים עליהם ילדה בגילך נוהגת לעבוד.

ב"הצלחה.

בס"ד

אני גם רציתי להתחתן בגילך וממש שיגעתי את ההורים שלי והם לא הסכימו בשום פנים ואופן..

הרגשתי צורך באחד בדיוק כמוך..

מאסתי ברווקות

אבל הם הסבירו לי שחבל ואני לא באמת יודעת מה זה חיי נישואים זה לא רק כייף..

אני נשואה היום

התחתנתי בגיל 20 ואני חושבת שעשיתי אתזה מהר מידי.

שלא תביני לא נכון,אני מאושרת ושמחה בחיי הנישואין מאוד אבל זאת עבודה לא פשוטה.

המון עבודה על המידות

וצריך להכין את עצמך טוב לפני,ויש דברים שרק הגיל עושה.

יותר מציאותי, ולא רק נחמד ומחייך...

מסכים לכל מילה, ודווקא לאחר הרבה שנות נישואין.

הרבה מאיתנו עברו את מה שפותחת השירשור מתארת, ולא פשוט להכריע.

מה שבטוח, שכל עוד אפשר למשוך, עדיף. 

מה אנחנו גויבולת שאנחנו צריכים להתבשל

ובבקשה - אם את/ה חושב/ת שאני טועה - הביאי/הבא טיעונים מנומקים ומנוסחים. להגיד "סתם קשקשנית" זו לא טענה מספיק חזקה כדי לעמת אותה עם דעותיי. חוץ מזה שזכותי לחשוב כך, בדיוק כמו שזכותם של אחרים לחשוב אחרת. כשבאים לדון עם אדם החושב בשונה ממך לא מקניטים אותו, אלא מביעים עמדה בצורה בוגרת ומכובדת (ולא אנונימית ו"מתחמקת"), כזו שתכבד גם את הצד השני בדיון.

כן, צריך "להתבשל" ולהכין את עצמנו, אישיותנו וכו' כדי להקים בית. לדעתי חתונה בגיל צעיר מדי הינה זילות בחיי הנישואין, שכן חיים שכאלה דורשים לא מעט בגרות נפשית ופיזית, עבודה על המידות, אחריות אישית וכלכלית, שכן חתונה בגיל צעיר ללא אמצעים כלכליים הרבה פעמים מחייבת תלות כספית בהורים. מי שעומד לבנות את ביתו צריך לחשוב האם הוא אדם מספיק בוגר ואחראי, האם הוא יכול לעמוד בדרישות חיי הנישואין, האם הוא מסוגל לחנך ילדים ולספק להם את צרכיהם הבסיסיים? (אם לא לבד - אז עם עזרה קטנה מההורים, אבל לא תלות מוחלטת בהם!).

לא פעם אני מדגישה את ההיבט הכלכלי/חומרי, היות ונוטים לזלזל בערכו. חיים ללא בסיס חומרי עלולים להוות מכשול לא קטן בחיי הנישואין. עננת הפרנסה המרחפת על הזוג אינה דבר של מה בכך, ומשפיעה לא מעט על שלום בית ומצב נפשי. חיי דלות אינם פשוטים ו"פסטורליים" כ"כ. קל מאד לרחף בדמיונות על אהבה וכל מיני רעיונות יפים (באמת יפים!) אבל המציאות לא מאפשרת לחיות מאוויר ואהבה. יש צורך בלא מעט עבודה כדי להתקיים פיזית, שלא נדבר על העבודה הנפשית... נכון, "אדם לעמל יולד" - אך כל עמל לשעתו. לא צריך להעמיס בכח עמל על גבי עמל ולהקדים את המאוחר, בפרט ש"עמל" הנישואין מצריך קצת יותר בגרות, אחריות ושאר דברים שלילדה בת 17 אין.

שיהיה ברור: קשיים בחיי הנישואין הם דבר לגיטימי. חתונה בגיל "בוגר" יותר לא תגרום להם להיעלם (בכלל - כל החיים שלנו בכל שלב מלאים קשיים שונים לצד ההצלחות, העליות ושאר דברים טובים), אבל יש קשיים שניתן לחסוך. אני לא אומרת שעכשיו נתחתן רק אחרי שנעשה תואר, נמצא עבודה, נשתלם במידות כולן וכו', אבל צריך להיות בסיס כלשהו הן ברוחני והן בגשמי. לא צריך להיות רוטשילד וגם לא צריך להגיע לדרגת מלאך - אנחנו בני אדם, וככאלה תמיד יהיה על מה לעבוד, השאלה מתי נכון לצרף "שותף" לעבודה? גיל 17, דומני, אינו הגיל המתאים לכך.

*לכל התוהים: אני אמנם לא נשואה, אך יש לי לא מעט פרטים על מה שעוברים לא מעט זוגות צעירים. כולם (לפחות כך אני מקווה) חיים באושר, ע"פ עדותם- אך נתקלים בלא מעט קשיים ותסכולים בדרך...

וגם התוכן אינו מדוייק..

גוייבות בסה"כ אוכלים חד-פעמית..

נישואין זה לטווח ארוך.

נכון שלא צריך להפריז גם ל"כיוון השני" -

אבל גם לא לזלזל ב"הבשלה"...

זה ממש קשה אבל תעשי את זה אני בן 20 הייתה לי חברה 4\3 שנה ועכשיו אני מרגיש בדיוק כמוך חסר לי מקום בלב לחזור אליו מישהי שתדבר איתי....... לדעתי את לא צריכה להתבייש אל תפחדי לכי בכל הכח ותקימי בית כשר ונאמן בעם ישראל בלי להתבייש לומר שאת רוצה להתחתן

את כותבת "התגובות כאן יכולות להוציא אותי מדעתי. אני אמנם לא נשואה (בכלל באתי לחפש כאן שרשור אחר...) אבל כשקראתי את מה שנכתב כאן - לא יכולתי שלא להרים גבה" מה את מתפארת וכותבת בכזה זלזול יש פה אנשים מספיק חכמים שחושבים ההפך וחוץ מזה כן מי קבע שאדם לא יכול להעיד על עצמו את אומרת דברים שאין להם ביסוס נכון שיש דברים שאדם לא יכול לשפוט על עצמו אך בנושא כזה יש כאלה במיוחד בנות שמתאים להם מאוד להתחתן בגיל 18 19 ..... אומנם יש כאלה שלא אבל אפחד לא יכול לדעת אל מישהו אחר כל אחד ומה שהוא מרגיש

זה משהו פנימי שאת צריכה להתמודד איתו לבד ולא לחפש מישהו שימלא לך את החורים בחיים. 

באמת לא פתחתי את תגובתי בצורה ראויה (על זאת נאמר "טול קורה מבין עיניך" - ולהבא אשתדל, ב"נ, לבדוק עצמי בטרם אעיר לאחרים). עם זאת אני עומדת מאחורי תוכן דברי. זה פשוט קומם אותי שאנשים נותנים עצות כמו "תחשבי עם עצמך ותחליטי אם את מתאימה", כאשר אין הם יודעים מי עומד מאחורי המסך. צריך להיות זהירים מאד בתגובות כאלו. לא כל אחת בגיל 17.5 יכולה להגיע להחלטות כאלו בכחות עצמה (וליתר דיוק - 98% אינן יכולות). זו אחריות כבדה להכנס למערכת זוגית, זה לא משחק ילדים. דבר זה נכון לאו דווקא לנישואין עצמם - אלא לכל התהליך של פגישות עם בחורים וכו'. גם זה לא משחק ילדים, כל פגישה היא מאמץ נפשי של שני הצדדים. כשמתחילים תהליך של פגישות צריך להחליט ממקום בוגר ואחראי לא פחות, שכן אי אפשר לשחק ברגשותיהם של אחרים.

אולי יש כאלו שמתאים להן להתחתן בגיל 18 או 19, ובאמת אי אפשר לדעת כי לכל אחד מתאים משהו אחר וכל אחד ומה שהוא מרגיש, אבל זה אינטרנט. אנחנו לא יכולים לדעת כלום על הבחורה ולכן צריך להיזהר בלשוננו ולהפנות אותה לאנשים שמכירים אותה.

אדם לא יכול להעיד על עצמו, ולא אני קבעתי זאת - כבר במשנה במסכת כתובות כלל זה מופיע. אמנם שם מדובר על "עדות" אחרת, אך ניתן להחיל זאת גם כאן. גם מבחינה הגיונית - כיצד יכול אדם להעיד על עצמו כאשר הוא נוגע בדבר ונתון לשיקולים זרים? חוץ מזה, שבנוגע לנישואין, בפרט בגיל כזה, עדיין אין מספיק מושג על מה זה נישואין, מה זה דורש ועוד. נכון שעד שלא מגיעים לשם גם ככה לא יודעים, אבל ככל שעוברות השנים אנחנו מקבלים יותר מושג על ה"חיים האמיתיים". אם בשמינית חשבתי שאחרי השירות אעבוד ואלמד, בשירות כבר הבנתי שזה פחות פשוט מכפי שזה נראה וכו' (מצטערת, לא הייתה לי דוגמה טובה יותר, אולי בהמשך אחשוב על משהו). לכן אני חושבת שבגיל כ"כ צעיר כדאי להתייעץ עם אדם מבוגר שכבר נשוי/בדרכו להיות נשוי...

על מה את מתבססת הרי בסוף האדם מתחתן רק בגלל שהוא רוצה את אשתו וכן כדי שתמלא לו חורים (גם) ואם היא כל כך רוצה אז מה הסיבה שהיא צריכה לסבול

ומהר.

כשהייתי בשמינית, ידעתי בוודאות שאני מוכנה להתחתן.

בוגרת, מאד חכמה, מאד יודעת מה אני רוצה מעצמי ומהחיים.

כן, גם לי הייתה תשוקה מאד גדולה לא להיות לבד, שמשהו חסר בי.

אבל הכנסתי את השכל, הפעלתי שיקול דעת.

לא, אני לא רוצה להתחייב בגיל 17 לחיים שלמים.

לחיות מתרומות של ההורים וללמוד בדוחק.

ללדת בגיל 19, לא לצאת מהחממה.

אני רוצה גם לחוות חיים אחרים, עצמאיים, ללמוד, לעבוד.

אין בך שום סקרנות לעולם שמחוץ לאולפנא? מחוץ לבית?

אל תעשי שום דבר פזיז. 

 ההרגשה הזו חולפת.

היא תגיע שוב, במקום טוב יותר, נכון יותר, לענ"ד.

אני חושב שבאותן שורות קצרות ביטאת את המתנה הנפלאה שקיבלת מה'.

הרצון להתחתן.

הרצון להשלים את עצמך.

הרגשת חוסר בחיי רווקות.

הרצון להוליד ילדים.

זה נפלא!

זה פשוט נפלא!

איזו מתנה מדהימה קיבלנו!

אפשר לצאת לרקוד ברחובות מאושר ושמחה!

אולם...

האם זה מחייב לבטא דבר זה עכשיו?

ואולי כדאי לחכות עוד טיפה?

ואולי כדאי להשלים את הפרק הזה של החיים ולא לקטוע אותו ולאנוס את עצמך לעבור לפרק הבא?

את צריכה להיות מאושרת על הרצון הבריא שלך, אולם עם זאת לזכור שזה סה"כ עוד תכונה נפלאה שהקב"ה נתן לנו ונצטרך לשמור עליה היטב היטב לבוא העת...

תוכלי לשרשר על כך בנוג"ה ותגלי להפתעתך שישנם עוד המון צדיקים וצדיקות בגילאי 15 ו-16 המכונים "בל"חים" שצצים להם מהחורים.

לעניות דעתי בל"חיות זו לא מילה גסה כלל. זו תכונה ממש כיפית ובריאה. בואו נמשיך לשאת אותה - בתבונה.

ומאד מבולבלת..

(בת 19)

מצד אחד מסכימה עם מה ש-ב.ש. כתב.מאוד!

ואם כל אלא שכתבו שצריך קודם עבודת המידות.

ולהתייעץ עם קרובים ואנשים שמכירים אותך.

אחד כתב "מה שבטוח, שכל עוד אפשר למשוך, עדיף."

עד מתי?? למשוך אפשר עד כל החיים..

וגם עבודת המידות זה עבודה לכל החיים..

אני מאוד רוצה להקים בית נאמן בקרוב,

מתלבטת אם לחכות חצי שנה שנה או להתחיל לגלגל עניינים (לצאת בלעז..)

ברור לי שהזמן מבגר מוסיף ניסיון אישיות מידות וכו..

גם מאוד רוצה להתחתן בגיל צעיר יחסית.. ולא להגיע לגיל ההתפשרות..

אני מאמין שכולם מרגישים זאת מדי פעם. לצערי חלק גם מרגישים זאת אחרי שהתחתנו..

קחי בחשבון שנישואין עם אדם מתאים לך יכולים לעשות אותך מאושרת, יכולים לעשות את בן זוגך מאושר, וכשיגיעו הילדים אי"ה גם אותם. יכולים אך לא בהכרח יעשו. גם לך יש חלק ואחריות בעניין..

לעומת זאת נישואים עם אדם מקסים אך לא מתאים, עשויות לאמלל אותך, לאמלל אותו, ואם יש ילדים לאמלל אותם. אל תבני על זה שאנשים משתנים. לאנשים קשה לשנות הרגלים רעים...

מילת המפתח היא אחריות...

לא להיות לבד, זו לא סיבה לזרוק את הכל, ולקפוץ לבריכה ללא בדיקה אם יש בה מים.

חשבת פעם על ההיבטים הכלכליים של משפחה? כמה עולה לקיים משפחה? יש תחום מקצועי שאת רוצה לעסוק בו? מה המשמעות מבחינת לימודים והכשרה מקצועית? איך את בסבלנות? בדחיית סיפוקים? 

לפני שאת מכניסה אדם לחייך, עלייך להתארגן למסע ארוך - ללמוד להבין את עצמך, את האופי שלך,  מהיכן את באה? לאן את רוצה להגיע? איזה מין אדם מתאים לעמוד לצידך במסע הארוך אותו את מתכננת. לדוגמה, אם אינך מתחברת למעמד של "אשת אברך", רצוי שלא תחפשי בחור ישיבה, רק כי לחברה שלך יש כזה. ואם עשן סיגריות מפריע לך, אל תתחברי לאדם שמעשן בשרשרת, רק כי את מאמינה שהוא ישתנה עבורך... וזה שייך להרבה מאוד תחומים בחיים.

אם מתאימה לך ההתעסקות בצדדים הללו של החיים, פני לאתר שידוכין רציני, או שדכנית.

אם זה נראה לך קצת כבד מידי,  או מסובך - כנראה את צריכה זמן.

תתפללי להשם, שיתן לך סבלנות לעבור את הבירור העצמי, והצלחה בבחירת בן הזוג.

מה שתחליטי, שיהיה בהצלחה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!