מישהי קרובת משפחה של חבר טוב שהציע.

אני דווקא רציתי להמשיך..

אבל האמת, שחבר אחר שלי, בא לנחם אותי, עוד לפני שהיא אמרה לי לא.

לא יודע איך המידע הזה הגיע אליו לפני שהוא הגיע אלי..(לא הכי כיף..)

ואז התקשרתי אליה, או שהיא אלי, ואמרה את הלא..

האמת אני כבר לא כ"כ זוכר את התחושות.

אבל אני זוכר איפה הפגישה הייתה.

מוצאי איסרו חג פסח,

בכלל לא הייתי בלחץ לפני הפגישה(אל תשאלו אותי איך.)

הפגישה זרמה איזה 3 שעות.

זה היה קשר לא קצר שזכור לטוב.

לא להאמין כמה עברתי מאז,

ב"ה מתקדמים בחיים ולומדים.

כל כך פחדתי בקושי דיברתי, רק חיכיתי שכבר יגמר.

ודוקא נראה לי שהיה מהיותר איכותיים שניפגשתי איתם

בנאדם שהחליט להתפלסף ולהוכיח מי הטיפש בינינו...והשאיר אותי בהלם גמור. גם כך-שום דבר לא היה קשור לשנינו, ובנוסף הוא בא עם מצב רוח קרבי. בקיצור-אם אפגוש את הזוג ששידך לי אותו............................

כל הפה שלי התייבש מלחץ...ממש התרגשתי,למרות שהוא לא היה מה שחיפשתי וידעתי את זה כבר בפגישה הראשונה אני נלחצתי ברמות וגם דיברתי קצת שטויות...חחח והכי הזוי שהוא רצה להמשיך ולא הבין למה אני אמרתי לא.

את מה לבשתי, איפה ישבנו, את זה שהוא לא הסתכל עליי..

ואת זה שבאה ילדה קטנה לצפות בנו ואמא שלה גירשה אותה 

אבל הכי הכי חשוב זה, איפה אני היום לעמות פעם!

וזה מדהים לראות את השינוי וההתבגרות בכל הנושא הזה!

באמת שניסיתי להיזכר מה היה בדייטים שקדמו להיכרותי עם יעל ואני ממש לא מצליח לזכור. כנראה שעם השנים מדחיקים את זה ושוכחים.

לעומת זאת את הפגישות עם יעל אני זוכר טוב. אני אפילו זוכר מה היא לבשה בפגישה הראשונה, איפה נפגשנו וכמה ששנינו חשבנו שזה לא זה אחרי הפגישה הראשונה

שזה מדהים וכ"כ יפה לראות את היחס שלך לאשתך (שה' ישלח לה רפואה שלמה במהרה בתוך שאר חולי ישראל!).

אני אישית ממש נהנה ומתחזק כשאני קורא הודעות כאלה שלך, ורק חושב לעצמי: 'וואי, הלוואי שאני אזכה להרגיש ולחשוב

ככה כלפי אשתי'-האמון, האהבה, העין הטובה.. תאמין לי אשריך לגמרי..! כולנו צריכים ללמוד ממך..

שבעז"ה תזכה ותזכו שניכם ביחד שיעל תחזור לאיתנה ותמשיכו להקים ולבנות את ביתכם על אותם אדני אהבה ויראת שמיים.

המון בהצלחה וצום מועיל!

סליחה שזה לא קשור כל כך לשרשור..

מצטרפת לכל מילה

זוכר את התאריך, השעה, המקום, אורך הפגישה, מה לבשתי ומה חשבתי אחרי הפגישה. זוכר איפה היו הפגישות האחרות, אבל זוכר במיוחד איך זה נגמר...

כיום אני מברך על כל הדרך שעברתי...

איפה הייתי אז ואיפה אני היום.

אמנם לא עד כדי מה לבשתי,

אבל איפה, והרבה דברים מהשיחות, ואפילו את התאריך.. אין לי שמץ למה..

וב"ה! אני כל כך במקום אחר, מכ"כ הרבה בחינות,

שמחה על הזמן שעבר, על כל דבר שעברתי וחוויתי מאז,

מקווה שלא יעבור עוד כל כך הרבה עד שבאמת כבר לא יהיה לי צורך לזכור [ע"ע עקיבא..]

בקיצור- בשורות טובות אצל כולם!!!

גיט שאבעס.

זוכרת את היום את המקום ואפילו שזה ממש ממש לא אופייני לי אחרתי לפגישה בחצי שעה (!) פאדיחה אבל ב"ה!

היה דווקא ממש מעניין חוץ מיזה שהסתכלתי אליו כמו לג'ירפה בערך כשהלכנו...

עכשיו אני כ"כ רחוקה מזה וכ"כ התבגרתי והשתפשפתי ישתבח שמו!

ב"הצלחה רבה לכולם!!!!ובשורות טובות בקרוב ממש אמן!

בס"ד

זאת היתה פגישה מדהימה!

אני זוכרת מה לבשתי ,מה היה התאריך איפה וכו'

[וכן.. היום הוא בעלי.]

ב"ה!

בע"ה שבוע טוב  ומבורך .

זה היה נורא.. אני זוכרת מה לבשתי,

איפה בדיו-ק[!!] נפגשנו,

מה היו המשפטים הראשונים,

שזה היה כל כך לא קשור,

הרגשתי בתוך סרט,

וחשבתי שאני בהלם רק כי זה  פעם ראשונה...

ו-כמובן

באמת באמת מאז ועד היום..

אין מה להשוות, והכל לטובה לגמרי

היא הייתה בסדר גמור. בדיעבד הייתי כמובן פועל שונה מכפי שפעלתי.

בעזהי"ת.

זה היה ביום השנה של עמונה, ג' בשבט [יצא יום ראשון בשבוע]

נפגשנו באיזושהי תחנה מרכזית, אני ידעתי איך הוא נראה, הוא לא ידע אז אני ניגשתי אליו (חטא מספר 1)

שנינו היינו טירונים היה מצחיק לאללה

היתה פגישה חורפית וארוכה

בסוף גם חזרנו לאותו היישוב אז כמו פעורים עלינו על אותו אוטובוס, וקצת דיברנו בנסיעה

היה קשר מספר 2 באורכו!

כולם כתבו את זה, אבל כמה שעברו דברים.. יאללה

אני זוכרת את הדייט הראשון,

באותו יום לא הרגשתי טוב מרוב התרגשות אז התקשרתי שנדחה את זה בשעה....

ונחתי קצת...

היה סה"כ די נחמד.

ובעיקרון רציתי לחתוך אחרי פעם אחת אבל כשהוא התקשר לא הצלחתי להגיד זאת...

כי התפדחתי.. אז יצאנו לעוד פגישה.

ויום אח"כ שנינו הגענו למסקנה שזה לא מתאים..

אחח היו ימים.... כמה רחוק...

שנינו זרמנו בכיף, עוד בטלפון הזהרתי אותו שזה פעם ראשונה שלי, שאני לא מכירה את הכללים ולא רוצה להכיר- והוא ממש התלהב על העניין וזרם איתי.

וכן, אני זוכרת די הרבה. (אבל אני זוכרת טוב את כל הפגישות שלי..)

ועשינו שטויות.. 

(ובכ"ז בסוף החלטתי שזה לא מתאים לי, בגלל שהוא ממש לא היה סגור על עצמו, ובאמת אחרי שנה בערך בררתי איפה הוא ומה איתו וגיליתי שנהיה חרדי..)

הייתי צעירה וירוקה והיה דווקא פגישה בסדר, אך לא מצא חן בעיני,

אז בסוף הפגישה אמרתי לו שלא נראה לי. ככה בלי להתבלבל. הוא היה בשוק

ולקח לי קצת זמן להבין למה...

כאשר בדייט הראשון שלך, המדוייט/ת צריכה לערוך שיחה סלולרית של כמה דקות

(בלתי ניתנת לדיחוי) עם ההורים, כך שאתה יכול לשבת שם בשקט ויש לך זמן

להתרגל לסיטואציה

זה באמת דבר אדיר!!!

חסר לי פה כל האלה שהמדוייט הראשון היה גם האחרון שלהם.

אפשר לחשוב שנפגשים איתו, רק כי אין סיכוי שהראשון יהיה זה, אלא כדי שהשני

יהיה השני ואז אולי גם האחרון

בנשואים טריים אם יש בקהל כאלה שהדייט הראשון היה הדייט הראשון-אחרון שלהם...

(מכירה איזה שני זוגות כאלה, ויש לא מעט )

כמו הרוב כאן...

דווקא לא מזמן יצאתי לראשונה-

בטח שאני זוכרת איפה היה, מה לבשתי וכו'...

היה סביר.

זה כ"כ הכניס אותי לפרופורציות מה זה בכלל!

ב"ה גיליתי על עצמי ועל העולם הזה הרבה..

מקווה שלא אעבור עוד הרבה

זה היה בז' באב, יום השרשרת האנושית.

הוא היה גם בתחילת הדרך, והיו לו כל כמה משפטים- הבהרות כאלו של מה לדעתו נכון לעשות בהקשר של דייטים (עוד בטלפון שלפני. הוא הבהיר ש: לא צריך למרוח אם חושבים שלא, לא צריך לחתוך אחרי דייט אחד. כאלה. הסתירות לא הפריעו לו מידי. גם לא משפטי ההקדמה הארוכים נוסח: יש לי משהו להגיד. כולי משתתקת בציפיה....)

ביום הדייט התלבשתי במיטב מחלצותי אלא שבז' אב מיטב מחלצותי היו די עלובות (כבר לא היו לי בגדים, הכל היה בכביסה). היום אני חושבת שהייתי לבושה די יפה, אז הרגשתי שאני נראית על הפנים.

נפגשנו אחרי השרשרת.

איך שראיתי אותו ידעתי שזה לא ממש זה.

אחרי שעתיים שבהן הוא היה עסוק בלספר לי כמה קשה ללמוד בגוש (קטיף) וכמה הם שומרים וכו', ואני הייתי עסוקה בלשרבב משפטים שיבהירו לו כמה אין מצב שהוא רוצה להמשיך לצאת איתי (בדיוק חזרתי מאומן, אני רוצה ללמוד רפואה. הילדים? יסתדרו) מצאתי את הפתרון ששימש לי לאורך שנים אחר כך: האוטובוס האחרון.

אחד היתרונות בלגור רחוק היא האופציה להחליט מתי האוטובוס האחרון. אם כיף, אפשר לקחת את האוטובוס האחרי אחרון לטרמפיאדה ולהסחב בטרמפים עד 3 בבוקר. אבל אם לא? האוטובוס הישיר האחרון יוצא בערב ב8 וחצי בערב, ואני לא אוהבת ליסוע בטרמפים. אז נדבר, טוב?

מאז גדלתי, אני לא גרה רחוק וגם יש לי אוטו אבל יש לי פתרונות אחרים.

(כשתגיעו לגיל אני אשתף גם אתכם )

ותכל'ס, עוד שלושה שבועות אני חוגגת, בואו נראה, 8 שנות דייטים. וואו.

זה היה בבי"ח.[התנדבנו ביחד...]
אין כמו לבוא לפגישה אחרי שעושים קצת טוב לאחרים.

זה היה ממש מזמן (יותר מ7 שנים) ועוד יותר בחורים שהגיעו אחריו,

אבל אני ממש זוכרת אותו ! וכמה הוא היה רגיש וחביב כאשר הוא הבין שזה הפגישה הראשונה שלי.

היו לי כמה מסקנות בעקבות הדייט:1. שאם זה הולך להיות ככה מטלטל נפשית אני לא יעמוד בזה , אז עשיתי פגישת יעוץ עם כל הנשואים שהכרתי ושמעתי איך עוברים את זה בשלום...

2. שאפשר לקבל לא ולהשאר עם הרגשה טובה- הוא באמת היה מקסים בדרך שהוא אמר את ה"לא", ולמדתי ממנו הרבה.

3. שלא הבנתי אז כלום בעולם התורה והישיבות וממש זלזלתי בבחור שהחלום שלו (והוא עשה את זה)היה לסיים את הש"ס עד גיל 30....מטומטמת

4.כאשר מצאתי את האחד שלי, הבנתי- הייתי מנופחת מגאווה בפגישה הזאת (קווי הדמיון באשיות בין הראשון לבעלי ממש מטורפים, גם בחיצוניות, אבל אז לא ראיתי את זה מעודף גאווה) וכאשר אמרתי לבעלי כן הבנתי שכל כך התבגרתי ועברתי תהליכים שאילו הייתי עוברת אז...).

פגישה של שעתיים וחצי. שנינו לא סתמנו ת'פה. היה כיף!! לא קשור בכלל אבל  

נגמר אחרי פעם אחת, שאחריה השדכנית קיבלה הודעה ממנו :"הדרך לתשובה רצופה אנשים מתוקים. נפרדנו".

ועוד אמר לי - "לא צריך להתרגש מהפעם הראשונה"

אצליח לדבר........

תרגיעו אותי!!!!!!

תנשמי ותנשפי איזה 5 פעמים מתי שאת מרגישה שהלחץ ממש בשמיים!

יהיה בסדררררררררר!!! הצלחה ענקית!!!

שהוא עשה לי מיד אחרי שאמרתי לו שהוא הראשון...

(מעניין באמת אם אתה קורא את זה)

לא היה טראומה יותר מדי, רק שהוא החליט שזה זמן טוב לספר לי איך מתנהגים בפגישות.

למותר לציין שאני לא ממש חובבת "כללי דייטים", ולכן די התעלמתי מהם משאר הקשרים שהיו לי (במיוחד באחרון...).

הטראומה העיקרית הייתה פשוט שלא הייתי מוכנה לזה. הקשר התחיל מיד אחרי שכמעט-קשר הסתיים בפיצוץ.

לא מומלץ.

אה, ותאריך?

ביום חופש היחיד בין מבחני סמסטר א' לתחילת סמסטר ב'. הלחץ היה כי אמא שלי הכירה את אבא שלי באותו תזמון...

אולי הפגישה הכי מדהימה שהייתה לי עד היום...

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אמרתי כבר בהודעה הקודמת - "אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך"

אני כמוך, אני גם לא רוצה שאנשים ילכו לידי על ביצים, וכן, אני גם רוצה לשמוע חוויות מנישואים ומאנשים שונים על מה שהם חווים שלהם יש ולי אין - ואין לי עם זה שום בעיה.

אז קצת מוזר לי שהסברת לי את מה שכבר אמרתי, ברור שאני רוצה לשמוע (כמעט) הכל, השאלה מתי ואיך.

ולגבי הגישה שאת מביאה פה - 

נראה לי שאת גם כמוני וכמו פותחת השרשור תבחרי להעלב אם את חושבת שזה מעליב לפי ההערכה הסובייקטיבית שלך.

רק את מציגה שלפעמים אי אפשר לשקף את הבעיותיות לצד השני, זה בהחלט נכון. זה לא אומר שמשהו מסויים לא מעליב.

זה כן אומר (ופה אני מסכים איתך) שאני ישלים עם זה, אבל כן, מי שיהיה יותר חסר טקט כלפי זה ישפיע על הקשר שלי איתו.

ולא נראה לי שפותחת השרשור כתבה משהו ביחס לבחירה שלה על מה שהיא יכולה לשלוט בו, אז לא נראה לי ששייך דיון על זה בהקשר לתגובה שלה.

ולפרוק דבר שמציק מצד הזולת - יכולה להיות התמודדות מצויינת.

ברור שההתמודדות לא נעצרת בכך, נכון, אבל זה לא סותר את האמור לעיל.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים