דברים שהפיץ שנה שעברה:

הרב עזריאל אריאל

עטרת

קדימה, לבני עקיבא!

החופש הגדול בעיצומו, ואנו, ההורים נקרעים בין התוכניות השונות המוצעות לילדינו (ואף בינן לבין האילוצים הכלכליים שלנו).

     בתוך כל זה, נמצאים מפעלי הקיץ של 'בני עקיבא'. לכאורה, מדובר רק במספר קטן של ימים – שבוע לכל היותר, מתוך תקופה ארוכה של חופש. אולם המשמעות של אותם מפעלים ארציים – הן כאשר מדובר במחנות קיץ והן כאשר מדובר בסמינריונים – היא גדולה ביותר, ועולה בהרבה על עצם ההימצאות במסגרת זו.

להיות חלק מן העוצמה

ביציאה למחנה הקיץ (או לסמינריון) רואה החניך (או המדריך) שהוא לא רק חלק מסניף קטן ביישוב קטן, אלא חלק מתנועה גדולה ביותר ומגוונת עד מאוד. הוא מרגיש את העוצמה של התנועה, את הגודל שלה, את הרוח שלה, את המאפיינים המיוחדים שלה, את האווירה המיוחדת שהיא יוצרת. לא תמיד הוא קולט את המסרים הישירים. לפעמים הוא לא רואה. לעתים הוא לא מקשיב. קורה לא פעם שיש גם תקלות – ארגוניות, ואף חינוכיות או התנהגותיות. אבל כל זה משני לעומת העוצמה של תחושת השייכות, לעומת הגודל שיש בהיותך חלק בלתי נפרד מתנועה ענקית – תנועה שיש לה דרך, תנועה שיש לה זהות, תנועה שיש לה עבר עשיר בהיסטוריה, תנועה שיש לה הווה מרשים, תנועה שיש לה שאיפות גדולות ביחס לעתיד.

     תחושת השייכות ל'בני עקיבא' היא גורם מרכזי בעיצוב הזהות האישית של ילדינו – הזהות הדתית, הזהות הציונית, הזהות האידיאולוגית, ואף הזהות התרבותית. בעולם מלא גרויים אמיתיים או וירטואליים, בעולם העובר שינויים מהירים, בעולם שיש בו משיכות חזקות לכיוונים שונים ומנוגדים, מספקת תחושת השייכות ל'בני עקיבא' את אחד העוגנים היציבים של בני הנוער הדתי-לאומי. ההקרנה שלה היא חזקה דווקא משום שהתנועה – כשמה – תנועת נוער היא, שבני הנוער מעצבים אותה ברוחם, בלי התערבות כובלת מצדנו, המבוגרים. העבודה החינוכית לא באה בהכתבה "מלמעלה כלפי מטה" או "מן החוץ פנימה", אלה להפך, בצמיחה משותפת מלמטה למעלה, ומן העולם הפנימי (האישי או הקבוצתי) כלפי חוץ.   

להיות שייך לדרך

מי שמרגיש שייך ל'בני-עקיבא', ובמיוחד אם הוא "שרוף" (כפי שהיו רגילים לומר לפני 30-40 שנה), או "חג'דמאט" (כפי שרגילים לומר היום), מרגיש הזדהות עם הדרך שלה, עם הערכים שלה, עם המסרים שלה, עם המפעלים שהיא יוצרת ומקימה. 'בני עקיבא' אינה "סתם מועדון" להנאה ולבילויים. זהו ארגון שיש לו עקרונות, יש לו ערכים, יש לו אידיאולוגיה. הוא מטיל משימות, דורש דרישות ויוצר מחוייבויות.

     נכון, לא הכול "חלק" במפעלי התנועה. בשולי הדרך ניתן לפגוש לפעמים תופעות והתנהגויות שאינן מתאימות לנו. אולם תקלות אלה אינן אלא כמו ענן המסתיר מעט את אורה של השמש, ואל להן לגרום לנו להפסיד בשל כך את העיקר – את בניין הזהות הדתית של ילדינו. מה גם, שהתנועה פועלת בהצלחה לשיפור מתמיד של האווירה החינוכית והדתית בכל מפעליה.

על כן, חשוב לנו מאוד לרשום את הילדים והנערים למפעלי התנועה. הדבר שווה גם מאמץ כלכלי וגם ויתור על הצעות אלטרנטיביות מפתות. אין לזה תחליף.

קדימה, בני עקיבא! הידד במעלה!

______________________

ועוד כמה מילים שלי:

אם למישהו יש בעייה ברמה ההלכתית,

בפורום זה אין פוסקי הלכה.

שיקום וישאל את רבו.

אם למישהו יש בעייה עקרונית,

הוא מוזמן לשוחח עם המדריכים/ קומונרית/ מחוז.

השאלה לצאת או לא היא לא שאלה שניתן לתת לה תשובה בלא היכרות אישית.

לפיכך, לא נראה לי שזוהי הבמה לדיונים כאלה.

אם רוצים לעשות דיון על המחנה האידיאלי,

אז בבקשה- בלי 'שמעתי'. אם אתם רוצים לומר משהו על מחנה מסוים,

בדקו שאין לשון הרע בדבריכם. 'חכמים היזהרו בדבריכם'.

ולסיום, עוד מאמר שאולי ירחיב לכם קצת את האופקים, ואת נקודת המבט.

יש למישו אולי?

חברה שלי מחפשת וכדאי גם סניף שהוא נורמלי ולא עכשיו ממש חילוני (סניף מעורב זה ממש אחלה)

טוב נושא קשוח אז ככה..

בתחילת ההדרכה היה לי ולמדשית שלי(נקרא לה א )בעיה עם עוד מדשית שלנו(נקרא לה ב) (אנחנו רביעיה). היה קשוח ממש. מלא אנשים התערבו בזה (הקומונרית, מהנוער ובכללי כל הצוות וכו)אומרת דוגרי הרבה מזה זה אני ומדשית א הגזמנו וחיפשנו אותה מלא ממש וכל דבר שעשתה הערנו לה ודווקא מדשית ב היתה בהקשבה וכיבדה ממש וממש השתדלה לשנות(מה שאני משה לב בדיעבד עכישו אז סתם הייתי חמה עליה ברמות לאיודעת להסביר למה). 

אחרי התערבות ודיבור הבעיה נפתרה(לפחות ככה אני ראיתי אתזה.) ביקשתי סליחה ושמנו את הדברים מאחורה.

עכשיו שמתי לב שמדשית א כל הזמן מעירה/ מחפשת את מדשית ב כאילו על סתם דברים היא איחרה טיפה כי אבא שלה במילואים ועזרה קצת בבית והיא עשתה פרצוף ואמרה לי אחכ שזה לא ניראה לה ובכללי על כל דבר היא מעירה מעקמת אף וכו.

עכשיו יש לי התלבטות אם להעיר לה ולהגיד לה כאילו היה מריבה את צודקת אבל שמנו תדברים מאחורינו תני לה קצת להוכיח את עצמה לא כל הזמן להסתכל בזכוכית מגדלת על מה שהיא עושה. או להתעלם ולראות מה יקרה ואולי להגיד לקומונרית

קיצור מקווה שיצא מובן מה אומרים?

מצרף סרט קצר שעשינו, מסוקרן לשמוע תגובות ומחשבות שלכם עליו

במשפט - יוני המדריך, חותך את הקשר עם סיגל מבני עקיבא, בשם התחזקותו הרוחנית, אך מגלה שההתמודדות רק מתחילה. 

מה עושים בחודש ארגון? לגבי צביעת קירות

רעיונות לקטעים/משפטים לקלסר הדרכה?

וכמובן רעיונות למה להכניס לבפנים (חוץ מהכנת פעולה, רעיונות לערבים וכו)

ואשמח גם לקטעים ולמה להכניס לקלסר של נחשון (קטעים על עשיה וכו)

תודה רבה!