אני מתכוונת מבחינה חיצונית זה כן מפריע שהוא לא מספיק גבוה אם אני ישים נעלי עקב אני יעקוף אותו....

זה קצת, אממ, הרמה להנחתה...

לא כתבתי פה תכונות של בחור אחד,התכוונתי שנגיד בחור אחד היה סבבה אבל היה נמוך..לא אמרתי שהוא ברמה פחות ממני!

ברמה פחות ממני התכוונתי משהוא אחר,באופי,ברמה דתית...

בנות-סתם מעניין אותי לדעת גם לכם זה מפריע שהגבר לא כ"כ גבוה ממכם?

אבל - אם בחור היה סבבה אבל פסלת אותו על גובה, לדעתי זה מעיד על משהו.
קשה לי להבין איך אח"כ את יכולה להגיד על מישהו שהוא פחות ממך באופי.

וכן, אני יכולה להבין למה בנות רוצות מישהו גבוה, בתור בחורה גבוהה יחסית זה אפילו יותר קשה, 
אבל בחיים בחיים בחיים לא הייתי פוסלת מישהו על זה, בטח שלא אם הוא סבבה.
כבר יצאתי עם נמוכים ממני, אחרי שתי פגישות כבר לא שמים לב לזה.

אין כזה דבר "פחות ממך" בשום דבר.
את לא יכולה לדעת אחרי שתי פגישות או אפילו חודשיים מה האופי של הבנאדם מולך, וגם אם כן - זה אף פעם לא פחות אלא פשוט שונה. על סמך מה את מודדת אנשים בכלל? לפי מה את משווה אליך?

לי אישית יש רתיעה מאנשים שיכולים להסתכל על מישהו כעל "פחות מהם", לא משנה באיה תחום.

זה פשוט מראה כמה הם תופסים מעצמם וכמה גאווה יש בהם וזו, לדעתי, התכונה הכי גרועה שיכולה להיות, כי אלה בדיוק האנשים שאפילו לא מנסים לעבוד על המידות שלהם כי הרי הם כל כך "יותר"...

אני לא מסתכלת על אנשים בצורה שהם פחות ממני..אלא פשוט אולי הם לא מתאימים לי...

מי אני שאחשוב כך?!אולי דברי לא הובנו מספיק

אני לא חושב שצריך להגיב כך,אני חושב שאולי צריך לנסח את זה בצורה יותר מסוייגת וכו' אבל לגיטמי שהיא תחשוב שמישהו ברמה פחות דתית ממנה וכיוצא בזה(כמובן בצורה שקולה).. יכול להיות שהשימוש במושג "רמה פחות" בכללות הוא לא נכון אבל אני לא בטוח שאני/אתם מבינים למה שהיא התכוונה..

אני חושב שזה אומר יותר על האופי שלה מאשר על האופי של המדוייטים, אבל זו רק דעתי. 

שלהגיד "פחות ממני ברמה דתית" זה עוד בסדר, 
אבל "פחות ממני באופי"????

שונה ממני- פחות או גם יותר:

רמה דתית

רמת משכל (אינטלגנציה ריגשית או שיכלית...)

אבל אני מסכימה שבאופי וא ב"צדיקות" לא אמורים להגדיר רמה.

אני חושבת שפותחת השרשור פשוט חסכה בפסיקים ובסדר ,

אבל סה"כ אם תקרא בסבלנות- 

העיקרית של השאלה היא לא  חתכתי עד עכשיו כי כולם פחות ממני

אלה יש לי עקרונות שאני לא רוצה להתפשר עליהם

ולא את לא צריכה להתפשר, את רק צריכ הלבדוק שהם אמתיים (גובה..??)

אני מאמינה - וקצת מניסיון,

אם מישהו ימצא חן בעיניך- אז דברים שצריך להתפשר עליהם ,לא כ"כ יפריעו..

בהצלחה.

לא מבחינת מראה ולא משום בחינה אחרת. אולי הוא לא מוצא חן בעינייך ואולי הוא לא מתאים לך - אבל היופי הוא בעיני המתבונן. זו לא סתם קלישאה. 

בחורה יכולה להיות הכי יפה בעולם, ואיך שהיא תפתח את הפה, פתאום היא כבר לא תראה מי יודע מה... זה משפיע גם על איך שתופסים את המראה החיצוני. 

וזה גם עובד להיפך. 

וזה שמישהו לא מספיק גבוה לטעמך - ממש לא הופך אותו ל"ברמה פחות ממך". 

בעיני, מישהי שכותבת דבר כזה, מעט מאוד אנשים יכולים להיות "ברמה פחות מהם".  

זו דעתי. 

ותבין שהתכוונתי על רמה דתית-אופי וכו'...

אני לא שטחית,זה בסדר!!

מה זה אופי ברמה גבוהה לעומת אופי ברמה נמוכה? 

מה שכתבת ממש לא משפר את המצב בעיני. 

שאתה יכול לזהות כמו שאמרת על הבנאדם כבר שהוא מדבר איך הוא מתנהג..איך הוא מכבד את הסובבים אותו מה בעל משמעות בעיניו..זה בדוק תאמין לי!ניתן לראות על הבנאדם פחות או יותר מה קווי האופי שלו אפילו מדייט ראשון!

בחורה שאומרת על אחרים שהאופי שלהם ברמה נמוכה יותר מהאופי שלהם? 

למה נראה לך שזה ככה?!

תסמוך עליי יש לי נסיון חיים ואני באמת יודעת לזהות על אנשים מה האופי שלהם אומנם לא מאה אחוז אבל כן יש אפשרות!!!

ועליהן לא להתפשר.

כי למצוא בנאדם שיעמוד בכל הדרישות שלך-  זה נראה לי לא אפשרי ולא מציאותי.

כמו שסביר להניח, שכל אחד שתפגשי איתו ימצא אצלך לפחות משו אחד שלא בדיוק ימצא בעיניו..

ולגבי הגובה, אני כבת לא חושבת שזה יפריע לי. שיהיה נמוך ממני, צעיר ממני וכו'.. אם התכונות והאופי שלו מוצאים חן בעיני- אז מצויין. לחיצוניות כבר נתרגל..

בוודאי שא"א למצוא מישהו שיעמוד בכל הדרישות הרי גמאנחנו לא מלאכים ולכולנו יש חסרונות...

מתי אני אדע שלפחות עשיתי השתדלות למצוא את מי שהכי מתאים לי?!

אבל אם התכונות הבסיסיות של הבנאדם מוצאות חן בעינייך, והתכונות שבחרת כחשובות בעינייך קיימות בו גם, ונעים לך בחברתו- יש סיכוי לא רע שזה אכן זה..

שיהיה בהצלחה!! בהחלט מדובר בהחלטה לא קלה בלשון המעטה

ידעתי שהגובה כן יפריע לי אז חתכתי כבר על דייט ראשון עם הבחור שהיה לא מספיק גבוה

כי ידעתי שזה יפריע לי בהמשך...

אני סתם שואלת בכללי כי אני יודעת שגובה תמיד יפריע לי..לא נראה לי אצליח להתגבר על זה..

ולא שאני בחורה גבוהה מידי..

רציתי לדעת אם יש בחורות גם כאלו?!

אהה תוודה יעל על העצות

אני מכירה מישהי גבוהה, שרצתה שהחתן שלה יהיה יותר גבוה ממנה, וכשהיא יצאה עם מי שהוא בעלה היום- לקח לה זמן לשים לב שהוא נמוך ממנה בקצת..

מסתבר שלפעמים לקב"ה יש תוכניות אחרות משלנו

מה זה משנה מי גבוה יותר?.. זה סתם הרגל מטופש..

וזה מופנה לכלל האוכלוסיה בעולם, ולא לאף אחד/ אחת באופן אישי..

ואם הוא ינעל גם נעלי עקב זה יתקן את המצב

וזו רק דעתי.

מאוד קשה למצוא בן\בת זוג בגישה הזאת. 

אולי קשה - אבל לא בהכרח כמו ללמוד ולהשתנות, הודות להערות בוטות כלפיך.

אני פשוט לא מסכים איתך. 

הערות בוטות לעיתים מחלחלות יותר מאשר דברים נעימים - ויותר קל לקחת לתשומת לב מאשר למצוא בן זוג בגישה שיש אנשים "פחותים". זו דעתי. 

ממש לא מתחמק. פשוט לא מסכים. 

(שים לב לתגובה האחרונה שלה לכבשה). 

לא הייתי משיג על כבודו, בטח לא בצורה שהשגתי.

אבל - לעיתים הן לא...

כמו מישהו שמבקש עזרה, אז הוא עשוי להיות רגיש במידת מה,

ובמקום לדובב אותו - תופסים אותו על המילה.

(אשמח ללינק ממוקד, לא הבנתי כוונתך.)

תחזור ללמוד!!!!!!!!!

[וגם אני לא הבנתי לאיזו תגובה התכוונת...]

"אני לא מסתכלת על אנשים בצורה שהם פחות ממני..אלא פשוט אולי הם לא מתאימים לי...

מי אני שאחשוב כך?!אולי דברי לא הובנו מספיק"

זה כבר נשמע לי הרבה יותר טוב. 

ואני חוזר ללמוד... 

ואני ממש לא חושב שזה לתפוס על המילה. אני חושב שזה משהו מאוד מהותי. אני לא חושב שצורת התבטאות כזאת היא מקרית והיא מלמדת המון. במיוחד כשהיא חוזרת על עצמה. 

הצחקתני...זה דוגמא איך אפשר לדעת אפילו לפי התכתבות ,אופי של בנאדם, לא?!

סתם דוגמא איך אני והאדם  היושב לא הסתדרנו..הוא רק מתקיף כל הזמן...

אבל זה בסדר אני בעמדת הגנה חחח ואני יודעת על מה אני מדברת -לזהות אופי של בנאדם...

על אופי של בנאדם בזמן כל כך קצר.
 

אבל בגדול כן הבנתי מה הכיוון שלו...

כדאי שתדעי את זה. 

ובסדר, הבנתי שכנראה לא התכוונת להשמע ככה...

כנראה שאם היית מכיר אותי בחיים האמיתיים היית דווקא חושב שאני הבנאדם הכי רחוק מנרגן שיש...

אז כמובן, יכול להיות שאם הייתי מכירה אותה הייתי חושבת שהיא ממש לא מתנשאת, אבל אני חושבת שזה לא כזה מוזר להסיק את זה על סמך ההודעה הראשונה שלה.
 

ואם אתה הולך להגיד עכשיו שעל סמך ההודעות שלי אפשר להסיק שאני נרגנת אז סבבה, אתה צודק.

אני לא אמרתי שלדעתי את נרגנת כאדם, ואני גם לא חושב כך.

אבל כדאי להרגיע עם הגברת, שרצתה עזרה, וממש ניסתה להסביר את עצמה...

בסוף - לדעתך - לא הצליח לה. תני לה עוד צ'אנס...

אני דווקא מאוד בגישה (לדעתי זה ברור) שלמרות שיש הרבה מה ללמוד מכתיבה והודעות -

יש פער משמעותי בין העולמות האלה.

אני מאמינה לה שהיא לא מתנשאת וזה רק עניין של ניסוח, אבל לתהות מאיפה הסקנו את זה זו התממות. אז... אני פשוט רוצה להבהיר מאיפה הסקנו את זה, כי נשמע שהיא באמת לא מבינה...

אבל כבר כתבתי כמה פעמים בפורום שאני לא אוהב גישה מתנשאת. אנשים שרואים עצמם "יותר" מאחרים. 

חוץ מזה, שאני חושב שמאוד קשה למצוא ככה בן\בת זוג. 

את לא צריכה להתגונן ואני לא מתקיף. אני פשוט קצת בהלם בכל פעם שאני שומע אנשים מתנסחים בצורה כזאת. 

נ.ב. 

כשמישהו כותב ש"הוא יודע על מה הוא מדבר" - מהנסיון שלי, זה אומר בדיוק את ההיפך. 

ע"פ קצת זמן מסיק מסקנות על אנשים!אני ממש לא מתנשאת..ולא רואה עצמי יותר מאחרים..

לא יודעת מהיכן הסקת זאת...

"אני בחורה שיודעת מה אני שווה ומחפשת משהו בסגנון שלי...אבל אין!

מכירים את המצב הזה?!

לא שיצאתי עם הרבה אבל אני מתארת לעצמי שזה ככה..כבר על ההתחלה אתה מבין שהוא ברמה פחות ממך..ואתה אומר לעצמך טוב אולי אם הזמן זה יעבור ואין מה לעשות צריך להתפשר על זה ועל זה כי אין דבר כזה מושלם..

אני לא מחפשת את המושלם!אבל לפחות אני יודעת מה מגיע לי!"

מאיפה באמת הוא הסיק את זה..???

"לא כתבתי פה תכונות של בחור אחד,התכוונתי שנגיד בחור אחד היה סבבה אבל היה נמוך..לא אמרתי שהוא ברמה פחות ממני!

ברמה פחות ממני התכוונתי משהוא אחר,באופי,ברמה דתית..."

עכשיו הבנת מאיפה הסקתי את זה? כשברור שלא מדובר בהתבטאות חריגה או "פליטת מקלדת", אלא בצורת חשיבה. 

אני הצעיר גאה להיות "בעייתי" כמוה.

לא נראה שהיא כתבה על מישהו אלים או רוצח המונים ממדינה במזרח התיכון. 

סתם, מישהו שאופי שלו "פחות ברמה משלה". אתה לא רואה הבדל בין הדברים? 

אני היחידה שלא רואה זאת?? היא כתבה שקשה לה כשהאופי הוא משהו אחר ממה שהיא מחפשת, אבל את המשפט הזה לא ראיתי..

לטעמי התבלבלתם קצת מרוח הדברים שלה

שהשתמע בעינכם כלא חיובי במיוחד,

והיה נראה לכם שהיא כתבה משהו שהיא לא.

או שאני פשוט לא רואה?

"ברמה פחות ממני התכוונתי משהוא אחר,באופי,ברמה דתית..."

כלומר שקשה לה כשהאופי הוא משהו אחר(ממה שהיא מחפשת כנראה)

"לא כתבתי פה תכונות של בחור אחד,התכוונתי שנגיד בחור אחד היה סבבה אבל היה נמוך..לא אמרתי שהוא ברמה פחות ממני!

ברמה פחות ממני התכוונתי משהוא אחר,באופי,ברמה דתית..."

יותר ברור? 

משום מה אני קראתי אחרת

הכל תלוי בעיני המתבונן..

אני הבנתי כך: "לא אמרתי שהוא ברמה פחות ממני..

התכוונתי משהוא אחר באופי, ברמה הדתית וכו'.."

כלומר שקשה לה כשהאופי או הרמה הדתית הם אחרים משהיא מחפשת

אני לא מבין מה לא ברור: היא לא התכוונה ש"רמה פחות" זה מישהו נמוך, אלא מישהו שהוא ברמה פחות באופי או ברמה הדתית. 

אני לא מבין מה את מבינה מזה או איך ניתן להבין מזה משהו אחר. אני לא רואה פה שום דקויות. 

כנראה שהכל תלוי בעיני המתבונן 

אני רוצה להאמין שהבחור הזה פחוּת באופיו גם ממני וממך...

אני גם רואה הבדל בין אוף-וייט לפוקסיה.

חבל שלא צילמתי לכם את הדייט האחרון שלי..אם הייתם יוצאים איתו הייתם מבינים כבר על הרבע שעה הראשונה מי זה הבנאדם הזה..

וגם הבנאדם הכי לא מתנשא(כמו שקראתם לי)היה מבין שהוא ברמה אחרת ממנו...

למה את חושבת שזה ככה לרוב? 
רוב האנשים באמת נורמלים. אל תשפטי את כלל אוכלסיית הגברים על פי דייט אחד.
דייט הזוי זה לא נעים, בטח לא בהתחלה, אבל אל תסיקי ממנו על הכלל.

ועוד משהו, באמת בנועם ובלי לתקוף - צורת התנסחות זה דבר חשוב. כשקוראים הודעה של מישהו אחר מבינים את הדברים כפשוטם, אז שימי לב לזה, ואם צריך הבהרות תבהירי כבר בהודעה הראשונה, וככה דברים כאלה יחסכו.

כשאדם מבקש עזרה, מן הראוי להשתדל לעזור לו,

וכן מן הראוי להשתדל שזה יהיה בנועם ובסבר פנים יפות,

גם אם יש צורך בלהוכיחו על טעות לא נעימה.

אם הוא ממש מנוול - אז באמת אולי שייך להתכתש.

אולי אפילו נחמד 

למרות שכמו שהאדם היושב אמר - לפעמים אמירות מסויימות עושות את העבודה יותר טוב, גם אם הן פחות נעימות.

אבל בסדר, הבנתי שאנשים פה רגישים. אני אקח לתשומת לבי...

משום מה, לאנשים פה אשכרה אכפת מה את חשה כלפיהם.

לא חשבתי שזה רובם..סתם הבאתי דוגמא למצב שאני כן יכולה לדעת על הבנאדם כבר מההתחלה מה הסגנון שלו למרות שאני לא מכירה אותו

שכדאי להתחיל ממשהו בסיסי יותר, נגיד כמו מסילת ישרים.
לסגל מידות טובות. לדוגמא, ענווה...
אולי אם אני אלמד ממש טוב אני אהיה בנאדם מושלם ואוכל להגיד על אנשים שהם פחות ממני, אפילו שאני כל כך ענווה...

ולדעת שזה לא בשבילו - יש לו בעיה רצינית.

אם העיוורון הזה בא מענווה - 

אז זה מה שנהגו לכנות "ענווה פסולה".

יש לי הרגשה שהיא לא התכוונה למשהו קיצוני במיוחד כמו לבנאדם שצועק על המלצרית או זורק אבנים על כלבים.

אבל תאמיני גם לה כשהיא מנסה להסביר לך,

שמדובר בדבר שהיה מספיק רציני כדי להפריע לה - לכל הפחות.

אם כי, כמו ששמת לב גם מההודעה בפורום השני, יש לי אפס סבלנות לאנשים מתנשאים, גם אם הם לא שמים לב שככה הם נשמעים.

אבל אני לפחות מודעת לנקודות החלשות באופי שלי... עובדת על זה...

אני חושב  שצריך להעביר ביקורת בצורה אחרת גם אם אתם חושבים שהניסוח לא נכון או שהגישה לא נכונה,אני חושב שהיה צריך להעביר את זה בצורה נעימה ועניינית ולא תוקפנית.

תעשי כמוני-אל תתפשרי!

תצאי לעוד פגישה ותכירי עוד בחור ועוד בחור עד שהמיוחד שלך יבוא...

עם קצת סבלנות, הוא יגיע...

אל תתיאשי, אל תשברי, אל תתפשרי!

בהצלחה!

כתבת כמה דברים שאני מסכימה איתם וכמה דברים שהיה לי קשה לקרוא,

אבל שימי לב, בעצם השאלה שלך היא בין 2 קצוות -

שהאמת , היא איפשהוא באמצע!!

(כמו כל החיים שלנו )

שימי לב, מצד אחד, את כתבת,לא הוספתי משלי!! :

"אולי אם הזמן זה יעבור" - אולי זה רק רושם ראשוני/ רושם חיצוני/פיק ברכיים...

"אין מה לעשות צריך להתפשר על זה ועל זה כי אין דבר כזה מושלם.."

צריך להיזהר כי "בקצב הזה ....נהיים יותר יותר בררנים" 

(אני הבנתי את זה, שעם השנים אנו נבנים יותר בעצמנו, ויותר קשה להתגמש על דברים שעבדנו עליהם)

בקיצור, הגישה של לתת עוד צ'אנס , ולנסות לראות את היתרונות...

ומצד שני-

לא רוצה להתפשר,

"לכל אחד (יש ) עקרונות שחשובים לו שהוא לא רוצה להתפשר ולוותר עליהם.."

אנחנו עובדים כ"כ קשה כדי להגיע למצב מסוים(....) ואנו רוצים משהו דומה לא?!

ואני מוסיפה- זה החיים שלי! זה הבית מקדש שלי,

ה' רוצה ממנו שתמיד ננסה למצות את חיינו , איך אוכל לבחור מישהוא שיקשה עליי?

ובכלל קשר טוב בין איש לאישתו - מקרב בין הקב"ה לעמ"י!!

בקיצור , הגישה של לחפש ולא לקפוץ על כל אחד,  עד שנמצא את האחד והיחיד

אז איפה האמת??

קודם כל, שהחתן שלך נבחר ע"י ה' בשבילך, והוא יראה לך אותו.

כתוב אצל אליעזר שה' פוקח את עיניו לראות את רבקה

(ולפעמים ה' גם סוגר את העיניים מלראות חסרונות )

ה' מוביל אותך, ובעז"ה תמצאי אותו

(זה לא מסיר מעלייך אחריות, להיפך זה אומר שאת צריכה להשתדל המון, אבל מול ה'.

בחיפוש, בעבודה על עצמך, לדייק את הרצון שלך-שיהיה אמיתי  ללמוד, להתפלל...)

ודבר שני כמו שכתבתי בהתחלה האמת איפשהו באמצע!!

(אבל שוב כמו הרבה דברים בחיינו- לא אמצע של מישמש וסלט,

אלה אמצע שעומד בפני עצמו- אבל עזבי חפירות אני גם ככה כותבת מגילה )

מה זה אומר? קשה לי להעביר את זה בכמה שורות בכתב.

וזה רק דעתי , ויש שיחלקו עליי!

אבל אנסה בזהירות,

א. לפני הפגישה, כמו שאמרו- לחשוב על 3-5 דברים קריטים שאותם לחפש (ולומר לאנשים שזה חשוב לך)

למרות שיתכן שתגלי שבסוף תתחתני עם אחד שלא כמו הרשימה- אבל השתדלות עשית!!

ב. בקשר עצמו , לא להתמקד  דוקא על רשימת מכולת, אלה מישהו שטוב ושכיף לך איתו , שיש לכם תקשורת  טובה וזורמת (מבינים אחד את השני לדוגמא) , ושאת יכולה להמשיך לחיות איתו בלי יותר מידי מלחמות עולם...

למה? כי זה מה שחשוב באמת, בנ"א הוא מכלול של תכונות ודברים.

ולפעמים אנחנו משתגעים מאיזה דעתן אחד, אבל שזה בא עם חיוך ואחרי הקשבה, זה דווקא משמח...

ועל זה הדרך

ג. אם יש דברים כמו שכתבת,

שאת מתקשה להעריך אותם, שקשה לך איתם או ששונים מידי , תבדקי כל דבר לגופו

אני חשבתי על-

1. אולי אם הזמן זה יעבור/לא יפריע, אולי זה מפוזות של פגישה ראשונה?

2. זה באמת מה שמפריע לך ?? אולי זה תירוץ כי הוא ____, ואז את בכלל צריכה להתיחס לתכונה אחרת...

3. אולי תתיעצי על זה ספציפית? חברה/הורים (בררר) /רב/ מממ פורום

4.אולי זה משהו שיש לך בראש שהוא רע , אבל אם תבחני את הקשר- אז זה בסדר?

.......

את יכולה לחשוב  על עוד.....

בכל מקרה, בהצלחה ענקית

שתזכי להרגיש שקיבלת את כל מה שאת צריכה ורוצה ויותר מכך!!!

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

"לא התאפרתי כי אני מרגישה בנוח איתך".

כי אני דווקא לאחרונה חשבתי על משפט שמישהו אמר פה פעם, שהלוואי שנרצה תמיד להראות במיטבנו מול הבני זוג.

ויש סיפור על צדיק אחד שלפני שנכנס לבית לאשתו היה מסתכל במראה ומסתדר.

בלי איפור...

האיפור זה תוספת נחמדה להתייפות עוד יותר

גם תכשיטים זה תוספת..

אפשר להראות במיטבנו גם בלי תכשיטים

אני חושבת שהבסיס זה להיות נקיה ורעננה עם בגדים נקיים

וחיוך

יותר מזה זה תוספת

זה אני חושבת מול אנשים זרים אבל בבית כן להשקיע יותר. למה להישאר עם הבסיס?

לא סתם עזרא תיקן שימכרו בכול עיירה תמרוקים ותכשיטים. 

אישה אוהבת להתקשט ולהשקיע בנראות וכל הכוחות האלה נועדו בעיקר לבית וחבל שמשקיעים יותר ביציאה מהבית.

אולי אנחנו לא מדברות על אותו דבר...

ביום יום קשה להשקיע

ולכן חשוב לזכור שהבסיס הוא מהמם

ולא צריך להתאמץ כדי להיות רעננה ויפה לבעלך

מידי פעם אפשר גם להתקשט ולהוסיף

אבל כן לזכור שגם כשאין כוח להשקיע

עדיין יש דרך קלה לקבל את בעלך מהממת

וזה פשוט להתקלח ולהתלבש יפה ולחייך

להיות נקייה זה משהו בסיסי שמצופה מכל אחד גם אם הוא לא אישה\בעלי.

אבל אני כן מבינה שלא תמיד יש כוחות להשקיע וזה בסדר גמור!(:

 ויש נקייה ורעננה ומחייכת 😉

מפסיכולוג קנדי...

הוא ניתח את הרעיון של האיפור במבט תת-מודעי כזה, ואמר שהסיבה בגללה נשים התחילו להתאפר (לפני נצח בימי קדם קדמונים) זה למעשה כדי להראות בריאות. מכיוון שאישה בזמן הווסת היא עייפה יותר, חלשה יותר, וחיוורת יותר לפעמים אז האיפור נועד להחזיר את המראה הבריא ובכך לשדר לגבר (ולעולם) שהכל בסדר ותקין ב"ה.

מכאן זה כמובן התפתח למשהו קצת יותר תרבותי, כמו כל תופעה אנושית אחרת..

זה הסבר ששם דגש על היחסים הגופניים בעיקרו, אבל זה נשמע לי מעניין והגיוני. זהו, סוף שיתוף.

דווקא זה יכול להיות נחמד מהצד האומנותי שבזה (יש לי תפישה קצת אחרת ביחש ליופי אני חושב)

חושבני שיש משהו גם בזה וגם בזה

אני לא מתחברת לאיפור כבד...

וכל אחד ומה שהוא מתחבר

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.