סתם, ככה כתוב בסידור..

אבל למשל ב'בואי כלה' הספרדים עושים קודם ימין, ותמיד יוצא לי שאני עושה הפוך מכל הבית כנסת....

והקטע של "לכה דודי" זה כדי לבלבל את האויב..

גם אני תמיד עושה הפוך מכולם..

וכל פעם מחדש יש לי התלבטות. אבל בגדול עושה קודם לימין..

שלוש צעדים אחורה

פונים שמאלה ואח"כ ימינה מהסיבה שהשכינה נמצאת ממול אז קודם כל פונים לימינה ואח"כ לשמאלה

שוהים (מינמום) זמן הילוך ד' לפחות או (מקסימום)עד שהש"ץ מגיעה לקדושה ואז חוזרים חזרה למקום

אותו דבר בלכה דודי שמקבלים את השבת

בעזהי"ת.

על השאלה: "למה בצעדים אחורה פותחים ברגל שמאל?".

אני שואלת למה הכריעה- קודם לשמאל ואז לימין..

ואנחנו עומדים לפני הקב"ה

שמאל ימין אמצע...

בהתלבטות!!

הבנתי מאבא שלי מתישו שזה באמת מוזר קודם שמאלה ואז ימינה, אבל לא זוכרת מה היתה המסקנה מאותו דיון

למישו יש במקרה את הפסק הלכה עם מקור? זה יהיה נחמד להחכים ולדעת עוד הלכה!

ראיתי אנשים שנוהגים

אחרי שלוש פסיעות אחורה בסוף התפילה, לחזור שלוש פסיעות קדימה ולהתרומם על קצות האצבעות שלוש פעמים (כמו בקדושה)

מישהו יודע מה המקור?

לפחות ככה זה אצלי...

[טוב נו, ראיתי את זה גם בסידור הגר"א..]

בעזהי"ת.

"ככלב השב על קיאו"

"אחר שפסע שלוש פסיעות לאחריו, ישאר לעמוד, ולא יחזור מיד למקום תפילתו. ואם חזר, הרי הוא דומה לכלב השב על קיאו (יומא נג, א). מפני שאחר שנפרד מלפני המלך חוזר ובא לעמוד לפניו באפס מעשה, ומראה בעצמו שלא הבין שעמד בתפילה לפני המלך ובשלוש הפסיעות נפרד מלפניו, ולכן מעשהו מגונה. ויש שמוסיפים לטעות ואחר שהם חוזרים למקומם מגביהים עצמם מעט כמו בקדושה, ואין בזה שום טעם."

(פניני הלכה, הלכות תפילה, תפילת העמידה, יז - עד מתי יעמוד בריחוק מקום)

רחלקה, תודה על ההפניה!

בתור בת, שמתפללת ובסוף שמונה-עשרה לא מחכה לש"ץ, מה לעשות? לחזור 3 פסיעות קדימה, או לא (להמשיך ל'אשרי' באותו מקום)?
לא הבנתי את ההלכה עד סופה, בכל מקרה - תודה רבה על החידוש!

כדי להיזכר איך בדיוק אתם נוהגים?

ווואוו, הסתבכתי.

בדיוק כמו הבדיחה על האיש שבדק היכן זקנו מונח כשהוא ישן

שמאל, ימינה, קדימה

בקבלת שבת- לכה דודי

כל מי שנוהגים לפנות לימין ולשמאל

למה? מה המקור?

(אבקש מקור אשכנזי ולא רק ספרדי או קבלי)

גם בקדושה- מה המקור לכל ההשתחוויות והקפיצות שנפוצות בין הבנות הצדיקות בימינו?

קבלת שבת

תוכן השאלה:
בקבלת שבת כשמסתובבים בבואי כלה האם פונים לכיוון הפתח או לכיוון מערב?ואם יש שני פתחים מה הדין?

תוכן התשובה:
שלום
כפי שציינת בשאלתך, יש שני מנהגים בזמן אמירת "בואי כלה" הראשון לפנות כלפי מערב, שבו שוקעת השמש, והשני, לכוון פתח הכניסה. כמו כן, ישנם קהילות הפונות לאחור, אף אם אין שם פתח, ואף אם אין המדובר בצד מערב.
לא ציינת בשאלתך האם זהו מקום שיש בו מנהג קבוע, או שמא מדובר בקהילה בהתהוות. מ"מ, אם יש מנהג קבוע ודאי שיש לפעול עפ"י המנהג הקיים. אם אין מנהג קבוע, אז יש מקום לדון בשאלתך.
המקור לאמירת "בואי שלום" - שנכנס לנוסח הסידורים בזכות ר´ שלמה הלוי אלקבץ שחיבר את מזמור "לכה דודי" – הוא בגמרא שבת דף קיט עמוד א: 
רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר: בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר: בואי כלה בואי כלה. 
ממשמעות הגמרא נראה, כי רבי חנינא היה יוצא ממקומו לקראת שבת, ואף אומר בואו ונצא לקראת שבת המלכה, וכן פירש רש"י בבבא קמא: בואו ונצא - כאדם המקבל פני מלך. אבל להיכן יצא רבי חנינא, היכן הוא מקומה של השבת? המהרש"א בחידושי האגדות שם, פירש, שכיון שישראל הם בן הזוג של השבת, אז יש לצאת לקראת הכלה, הבאה מבית אביה, (הקב"ה) אל בית בעלה (ישראל), ואם כן יש להבין היכן בית אביה? 
השו"ע (סי´ רס"ב) פסק להלכה שיש לצאת לקראת שבת "כיוצא לקראת מלך, וכיוצא לקראת חתן וכלה" (גם כרש"י וגם כמהרש"א) ועל כך כתב המגן אברהם שם: וטוב לצאת לשדה. ובקצת מקומות נוהגין לצאת מבית הכנסת לחצר ואומרים באו ונצא וכו´. משני המנהגים שמביא המגן אברהם, נראה כי אין מקום מסוים בו יש לקבל פני השבת, אלא בעיקר לקום ממקומו החוצה (אל השדה או החצר) ולקבל את השבת. אולם, הפרי מגדים מביא, שמנהגם לפנות כלפי צד מערב. מקור מנהג זה הוא באר"י ז"ל שכתב בשער הכוונות (דרושי קבלת שבת, דרוש א´): "שתצא לשדה ותאמר בואו ונצא וכו´...ותחזיר פניך כנגד רוח מערב, ששם החמה שוקעת". ואם כן, לפי דבריהם, מקומה של השבת, ניכר בצד מערב. וניתן לבאר, שלפי רש"י, שיוצאים לקראת המלכה, אכן במערב נכנסת השבת בשקיעת החמה, ואף לפי המהרש"א שיש לצאת לקראת ביתו של אבי הכלה (הקב"ה) קי"ל ששכינה במערב. (תוס´ קידושין לא.
א"כ, לאור כל האמור לעיל, ישנם שני מנהגים מרכזיים, או לצאת מבהכנ"ס או מהעיר החוצה לקראת השבת, או לפנות כלפיה מערבה. אולם, מהיכן נולד המנהג לפנות כלפי הדלת?
מקור המנהג מתחיל מכך שבתי הכנסת ברוב קהילות ישראל פנו לכוון ארץ ישראל, כלומר מערב, והיה נראה כאילו משתחוים כלפי ארון הקודש או ספרי התורה בכניסת השבת, ולא ניכר שמקבלים בכך פני שבת מלכתא. וכך כתב ב שו"ת בצל החכמה (חלק ג סימן סה): אדרבה כיון שבשעת תפלה פנינו מכוונות לצד מערב ששם ארוה"ק קבוע נראה דיותר נכון להפוך פניו בעת אמירת בואי בשלום וכו´ בואי כלה וכו´ לצד הכניסה ששם פתח ביהכנ"ס קבוע כדי לעורר המחשבה כי זה עתה בשעת אמירה זו נכנסת אלינו שבת קודש ומתוספת עלינו נפש יתירה ותוספת קדושת השבת ומראים בנפשותינו שאנחנו מתכוננים ומתכוונים לצאת דרך הפתח לקראתה וכהא דאמרינן (שבת קי"ט). ר"ח מיעטף וכו´ אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה, והיינו בשביל לקבלה כקבלת פני מלך בשמחה כנלענ"ד נכון בס"ד לקיים המנהג.
לסיכום:
יש שנהגו להדר על פי מרן האריז"ל ולצאת פיזית לשדה לקראת שבת המלכה, או לכל הפחות לחצר בית הכנסת. אולם, מאחר והאריז"ל הזכיר גם שיש לפנות כלפי מערב, נכון המנהג לפנות כלפי מערב. 
וישנו גם מנהג רווח לפנות לעבר אחורי ביהכ"נ, על פי הטעם דלעיל.
ונראה, שאם אין מנהג קבוע במקום, ובודאי אם אין ארון הקודש במערב, שנכון לפנות דוקא לצד מערב.
שנזכה לקבל פני השכינה בכל שבת ושבת בשמחה בקדושה ובטהרה.
אחיקם גץ

הערתי ברצינות אם הציניות פוספסה כדי שלא תצא תקלה

חוץ מזה מי אמר שמותר לנפץ ע"ז שאינה שלך, ואולי לפי דינא דמלכותא כל ממצא שייך למדינה. וגם מי אמר שהוא ע"ז? והאם הולכים בזה לפי חזקה או לפי סימנים או לפי מה שאומר הארכאולוג?

"כי את מזבחותם תתצון, ואת מצבותם תשברון

ואת אשריהם תכרותון."

יהודי כלל לא רשאי להחזיק בפסלים

מבחינה ממונית הפסל לא שווה כלום

ונחשוב כאפר, כי צריך לשרוף אותו.

מותר להחזיק דברים שלא שווים כלום.

ולא בטוח שאיסורי הנאה אכן לא שווים כלום.

ובכל זאת אסור להחזיק פסל

תציץ בפניני הלכה לגבי דין של ביטול עבודה זרה, ובחלוקה שבין בעלות יהודית לבעלות של גוי.

כאן הלכה ה - ביטול עבודה זרה של גוי | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א וכאן הלכה ו - עבודה זרה של ישראל אינה בטלה לעולם | פרק י - איסור הנאה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

על פניו נראה שלא בטל מזה דין עבודה זרה, אם כי זה יהיה גם תלוי בשאלה האם הפסל נמצא באזור שהיה יהודי או לא. עכשיו באמת תהיה השאלה האם בכלל זה משהו שבידך לאבד או שאתה צריך לתת את זה למדינה. זו שאלה מעניינת מאוד.

צריך שאלת רב על כזה דבר. לא לנחש בעצמנו.

אם זו שאלה רק לעיון - יש על זה מאמר בתחומין לו. המסקנה שלו לא לנתץ, כי עבודה זרה שאף אחד לא עובד היום בטלה מאליה. וגם אם יש חשש שהפסל היה של ישראל, זה ספק ספיקא - כי אולי הישראל לא השתמש בו לפולחן. ראה גם כאן:

הלכה ח - תיירות | פרק יב - בתי פולחן וסמלים | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

זו אמירה מאוד מוזרה.

לאיזה עוד שימוש ישראלים החזיקו פסלי עבודה זרה? בזמן שעבודה זרה שולטת בכיפה, קשה לומר שהיו מי שהחזיקו דבר כזה רק לנוי.

אם חזקת רוב פסלים שהם לנוי. אז בשביל להוציא מחזקה יש כללים הלכתיים ביורה דעה

שרוב הפסלונים של הישראלים לא שימשו לפולחן אלא למסחר או דברים אחרים

(יש על זה הרחבה במאמר אחר בתחומין יג. בלי קשר למאמר - אני שמעתי מארכיאולוגית שמתישהו הארכיאולוגים הגיעו למסקנה שהיו פסלונים שפשוט שימשו למשחק ילדים)

אם יש 9 חנויות כשרות ואחת טרפה ונמצא בשר ביניהם, ושרלוק הולמס אומר שיש ממצאים מיקרוסקופים שזה טרפה, מה הדין?

למשל בתכלת, למרות הממצאים המחקריים, רוב הפוסקים לא פסקו שזה התכלת

אבל מעניין, אחפש לקרוא בתחומין

התרפים שמיכל שמה במיטה של דוד.

או האריות בכסא שלמה.

גם בארכאולוגיה יש כזה דבר פסלים שהם בבירור לנוי. אני לא יודע לגבי הארץ, אבל בבבל היו הרבה כאלה בארמונות

(ואם התכוונת למה שהארכיאולוגית סיפרה לי בנוגע לצלמיות משחק - דומני שהיא התכוונה אפילו לא רק אצל יהודים, אלא בכלל)

וכן, המעשה הנכון הוא לפתוח הפניות 👍

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.