היי...

יש לי כמה עצות שעזרו לי מקווה שיעזרו גם לך.....

א. לגשת לדבר עם מישהו שאת אוהבת ומעריכה וגם אם לא יתנו לך עצות זה פריקה טובה שעוזרת!!!!!!!!!!!!!

ב. לחשוב עם עצמך ביחד עם דף ועט למה את מרגישה ככה... ולנסות לפתור....

מוזמנת לקבלל עוד כלים ודרכים ....

אני לא כותבת יותר מידי פה כדי שלא ידעו עלי יותר מידי.....

תמיד אצלי באישי!!!!

מחכה לך!!!!

נשמה יקרה!

את לא יודעת עד כמה אני מבינה אותך,

חוויתי את זה על בשרי,ואולי אילו עדיין.

תעשי טוב לעצמך-באמת!

תראי מה את אוהבת לעשות..(לצייר,לסרוג,מחשב,סרטים..יש עוד מליון ואחת רעיונות)

ולצד זה לנסות לפתור את הבעיות או יותר נכון את הנסיונות(שאגב אומרים שככל שהנסיון גדול יותר כך זה מתנה יותר גדולה,זו מתנה מאת אבא שלנו שנתן לנו את החוט הזה בכדי להתקרב אליו באמת..להאמין בו שהוא נתן לי את זה ואני יכולה להתמודד עם זה וכן ובגדול!!)

לפתור את הבעיות לאט לאט,וממש לא לצפות שהם יפתרו תוך שניה,כי הם לא!!

ייקח זמן,עם המון סבלנות ואהבה!

יקרה שלי!

את יותר ממוזמנת להמשיך לשאול ולברר..

והכי לשמוח!

כי אבל'ה שבשמים אוהב אותך,ורק רוצה שתתקרבי אליו באמת..

קבלי חיבוק ענק!

מוזמנת לאישי!

שולה!

להבהיר לכן:

אלו לא בעיות שאני ייכולה לפתור....הן בעיקר קשורות למשפחה ובגלל זה אין לי זמן לעשות מה שאני הכי אוהבת - לרוץ לבד בלילה. זה מוזר, אני יודעת אבל אני פשוט חייבת את זה וההורים שלי לא ממש אוהביעם את זה בלשון המעטה. אני שונאת לסרוג או לעשות כאלה דברים של סבתות.... אני חייבת לצאת לבחוץ לבד לפעמים, להתאוורר, לשכוח....איך בדיוק מסבירים את זה להורי היקרים????

תודה לכוללללן על העזרה....

בס"ד

וגם: אפשר לדבר עם שכנה /  דודה משו כזה שיוכל לדבר עם ההורים ממבט של מבוגר..

מכתב.....מה אני אגיד להם ??? הם לא יכולים לשנות את המשפחה שלנו.

יש דברים קבועים מלמעלה ולמישהי חסרת ביטחון בה' - כמוני, קשה להתמודד עם התכתיבים האלוקיים האלה...

סליחה על העומק(זהירות !!!!סכנת טביעה!) אני פשוט באמת לא מסוגלת לדבר על זה עם אף אחד ואין לי ממש מיהו לדבר איתו על זה... האחרונה שדיברתי איתה לא ממש הבינה אותי וביקשה ממני לא לדבר איתה על זה יותר. אחת אמרה לי שאני צריכה טיפול פסיכולוגי.....אז, על סמך ניסיון העבר אני כותבת מאנונימי, כאן.

מנסה לקוות שאולי תיקחו אותי ללב ותעזרו.

תם ונשלם הריגשי....

אבל מכתב ממש יכול לעזור.

לי גם היה(ועדיין יש אבל פחות ב"ה) משהו כזה, וחזרה שלי הציעה לכתוב מכתב להורים.

אז כתבתי מכתב ארוך, שעבר יותר מ5 עמודים, ונתתי אותו להורים שלי.

טוב מסתבר שהתיזמון לא היה מעולה, אבל לפחות  עכשיו ההורים שלי יודעים את הצד שלי ומנסים לעזור, משתדלים לא לפגוע ולנסות לגרום ל2 הצדדים ל...(חסרה לי המילה), ולפתור את הבעיות עם שתי הצדדים מקשיבים. או למצוא פתרונות תחלופיים- כי אמרת שאת לא יכולה לשנות כי זה דברים משפחתיים.

בקיצור-את יכולה לכתוב לעצמך ולא לתת להורים לקרוא. תכתבי "כאילו" מכתב להורים. זה יעזור לפריקה.

ואת גם תמיד יכולה לפתוח יומן. ולא זה ממש לא ילדותי. את לא צריכה לעשות כמו היומנים של ילדות בגיל 7, אולי בהתחלה זה ירגיש אבסורדי, אבל בהמשך את כבר תביני...

תפרקי את מה שאת מרגישה. זה ממש עוזר-מניסיון.

עכשיו ממש לעזור מבחינת לפתור בעיות- אני לא יכולה, כי לא אמרת ממש מה הבעיה. את יותר ממוזמנת לאישי, אם לא תתבישי- ואני לא אגיד לך שאת צריכה פסיכולוגית. וזה לא 'ביג דיל' מי שאמרה לך, כי לכל אחד אומרים את זה מתישהו. גם לי אמרו...

מקווה שעזרתי במשהו....

להפסיק לחשוב שאולי אני חולת נפש או משו בסגנון....

נמאס לי כבררר!!!!!!!!למה דווקא אני מכל החבורת שלייי קיבלתי את הנסיונות הקשים האלה..סוריי  שאולי לא עזרתי,אבל איך אומרים" צרת רבים חצי נחמה.."

וגם לי אין מצב שאני אדבר עם ההורים שלי באמת על מה אני מרגישה.וגם לי אמרו ללכת לפסיכולוגית ובהתחלה גם אני ממש מממש לא רציתי.פחדתי.אבל בסוף החלטתי לנסות.אני רק בהתחלה ובנתיים זה כן קשה. אני לא אומרת שלא..

אבל שתדעי- לא כל מי שהולך לפסיכולוג הוא חולה נפש!! ממש לא! יש אנשים שהיו ויש להם קשיים בחיים והם צריכים מישו מיקצועי שיעזור להם, שיתן להם כלים,שהם לא יברחו מהבעיה וינסו להתמודד איתה בצורה בריאה.( לברוח זה לא טוב! בסוף זה יכול לבוא ב"בום" הרבה יותר חזק)זה עדיף מאשר שבעתיד הם יצטרכו להתמודד עם הבעיה הזאת לבד ולא ידעו איך להתמודד, ויש יותר סיכוי שההתמודדות שלהם לא תהיה בריאה.

ושתדעי- את יכולה ללכת פעם- פעמיים ואם את רואה שזה לא הולך( למרות שבתחלה זה תמיד קשה..) את יכולה פשוט להפסיק!

ויכולהיות שאת בכלל לא צריכה פסיכולוגית. אבל אם זה בעיות רציניות( כל אחד והגדרתו..)שמשפיעות לך על כל החיים, לדעתי כדאי לנסות!

אני כן מהפורום.

אז ככה, גם המשפחה שלי הייתה וכנראה גם תהיה לנצח מאוד מסובכת. יש לנו לא מעט בעיות בבית כולל אלימות מילולית, שזה נשמע כלום אבל זה דבר עצוב וכואב מאוד, לא בגוף - בנשמה. מאז שאני ילדה אני חוטפת באופן קבוע צעקות וקללות. פעם היה גם קצת בקטנה סטירות, אבל זה הופסק והיום רק צעקות וקללות מחרידות. 

עכשיו תקשיבי לי טוב. לא יודעת מי אמר לך ללכת לפסיכולוגים. אם את בסיכון פני לרווחה, למשטרה או בתור התחלה פני ליועצת בית הספר והיא תפנה לגורמים הנ"ל. אם את לא בסיכון, אז הכול בידיים שלך, ועד כמה שתהיי אמיצה בדרכך בחיפוש אחר האושר. פסיכולוגים יכולים לתת עצות וכלים מעשיים לחיים למי שיכול לקבל אותם. פסיכולוג זה לא במקום אבא ואימא, לא במקום חברה טובה, לא במקום משפחה. פסיכולוגית לא תיתן לך אהבה, היא מקסימום תלמד אותך כמה תיאוריות (מועילות או לא מועילות זה כבר ויכוח אחר) שהיא למדה באוניברסיטה. אבל אנשים שיש להם משפחה בעייתית לפעמים אין להם אף אחד כאן והם רוצים באמת מישהו שיאהב אותם וידאג להם באמת, לא אחד שידאג ל-300 ש"ח שהוא יקבל לשעה, אלא אחד שידאג להם, שיהיה שם בשבילם גם אחרי שיסתיים הטיפול/הייעוץ/העזרה/מערכת החינוך/האולפנה. נכון, ממש לא קל היום למצוא דבר כזה. היום אנשים דואגים בעיקר ואפילו רק למשפחתם הקרובה, זה נכון לדעתי גם לאנשי החינוך - המורים והמורות שלך יהיו שם בשבילך רק עד שתסיימי את האולפנה, וגם זה במקרה הטוב.

לכן לדעתי השלב הראשון הוא למצוא מישהו שיאמין בך, שיהיה לו אכפת ממך באמת. זה יכול להיות כל אחד, למעשה, אף פעם לא יודעים מאיפה יגיעו המלאכים של הקב"ה. תחפשי בלי סוף, עד שתמצאי. לדעתי זה שלב ראשון, רק אח"כ אפשר לדבר על טיפולים פסיכולוגיים, ואולי אפילו בכלל לא תצטרכי את זה כבר. גם אותי שלחו באולפנה לפסיכולוגית - זו במקרה שלי הייתה שטות וזה מראה את חוסר ההבנה הבסיסי - כן גם של הצוות החינוכי. מי שיש לו אהבה בלי גבולות אף פעם לא יבין את זה שאפילו לא מכיר את המושג הזה.

תקשיבי, גם לי יש משפחה לא פשוטה,עם בעיות.., אני ממש אשמח לדבר איתך, עם מישי שעוברת משהו דומה. את יכולה גם לפתוח כינוי חדש..

רציתי לכתוב שסליחה על בצינית,

אבל לא תמיד עידוד זה לכתוב את הבעיות שיש לך.

אפשר לעודד בלי להגיד שאצלך זה יותר גרוע.

עידוד שבעצם מספר מה קורה אצל האחרים לא מרגיע למיטב ניסיוני.

יאללה, גם לי יש מליאן דברים מורכבים בחיים (כמו כולם <צ>)

אבל בואו וננסה ביחד לראות את הטוב!!!!!

ופשוט רציתי להגיד לכן תודה רבה. ממש תודה ששיתפתם בחיים שלכן והראתן לי שאני לא ממש פריקית....      דבר שני, הדבר הזה שקרה , שיא המשפיע עלי, לפעמים ימים שלמים אני חושבת רק על זה וההורים שלי לא קולטים שממש השתנתי בגלל זה. הם פשוט לא מבינים. ואני רואה גם את האחים שלי מתמודדים עם זה, כל אחד בצורה אחרת וזה מחרפן אותי שההורים שלי פשוט לא שמים לב, ואז אני מתחילה לחשוב שאולי אני זאת ששמה לב יותר מידי, ואולי ההתנהגות שלהם עכשיו היא לא ממש התמודדות אלא משו אחר.... בקיצר אני מתחרפנת.... איזה מזל שחוזרים ללימודים ואין אף אחד שיבין אותי באמת כי הוא לא עבר את מה שאני עברתי עם אותם האנשים ואותה המשפחה, ואני יודעת לצטט בעל פה את המשפטים של רבי נחמן מברסלב על השמחה ואת הרב קוק על גאולה וחיפוש עצמי, אבל נראה שעלי זה פשוט לא ממש עובד. "הכל לטובה" לא גורם לי להרגיש שמחה יותר! פשוט עובדה. ואני לא מסוגלת לספר את זה שוב כי לכל מי שסיפרתי- 3 אנשים , הם פשוט התרחקו ממני ואף אחד לא עזר לי.....עצות?!

והיועצת היא חברה טובה של אמא שלי, כמו רוב הצוות באולפנא שלי. קיצר, לדבר עם הצוות זה טיפה בעיתי וחשבתי אולי על ער"ן....למרות שזה שיא המפחיד, כי זה כמו להודות שאני חולת נפש.....(ער"ן - זה רשי תבות - עזרה נפשית...

שאני מנסה להתמודד איתה.אבל אני חושבת שזה עדיף בהרבה על המצב של לפני שסיפרתי. אם היועצת חברה טובה של אמאשלך נראלי עוד יותר לא תרצי לדבר איתה..

אמממ ..אין אולי מישו אחר שאת מכירה שלא קשור לצוות באולפנה?

מה יותר עוזר או יותר טוב???

בהצלחה ענקית

יש את אולפנת תפארת במגדל העמק

ומעלה לבונה

טוהר ביד בנימין

ויש עוד כל מיני אבל בלי פנימייה

איזה איזור בארץ?

אני בעיקרון בבית אל, אבל כל מקום אפשרי,

מעלה לבונה פחות מתאים לי נראלי, אולפנה מדהימה.. אבל נראלי קצת יותר מידי פתוח בשבילי...

את כבר באולפנה?

הבנתי אז באלך משו יותר דוס

ישלי כמה רעיונות

אני יכתוב לך בפרטי(:

יש את אולפנת ראשית בירושלים

יש אולפנה רגבים בגולן, ויש בעוד מקומות בארץ, היא משפחתית ודוסית לא חנוקה מידיי. ממליץ לבדוק

אולפנה וואו!

יש בה בול את כל הדברים שציינת ברמה הכי גבוהה שיש. והיא ממוקמת במרחק הליכה מצומת גהה ככה שזה לא רחוק מפתח תקווה.

מוזמנת לפרטי אם יש לך שאלות ספציפיות.

אי אפשר להטות לנקבה את המילה ראש, זה שם עצם. זה כמו להגיד שנשים ישנות על "כריתה" במקום כרית, או שותות מ"בקבוקה" במקום מבקבוק.

דבר שני בנות כמה הבנות שאתה רוצה לצאת איתן? רוב הבנות בגיל של דייטים, אחרי השירות לאומי בגיל לפחות 20+, לא נמצאות בקשר רציף עם האולפנא שלהן, ככה שאני בספק אם הם יהיו מודעים לכך שבנות מסוימות רוצות לצאת לדייטים. אולי יש מאגרי דייטים לבוגרות אולפנות מסוימות? אני לא מכירה משהו כזה בתור בוגרת אולפנא בעצמי. אפשר כנראה לפנות לאולפנות מסוימות ולברר. אבל אין סיבה שראש האולפנא תתעסק בזה, תפנה למזכירות. או יותר טוב, תחפש מדרשות בסגנון שלך, לא מסגרות שמיועדות לקטינות.

ולמה שההורים שלך יתעסקו בזה?

שוב, בן כמה אתה? מי שמספיק בוגר להקים בית לבד אמור להסתדר בלי אמא שעושה לו את כל הטלפונים.

שמעי ביררתי עם חברים נשואים ואברכים בישיבה. יש מקומות שמאוד מקובל לשאול על בוגרות של אולפנה מסוימת (ושם רוב הבוגרות לא בהכרח הולכות למדרשה) ויש אולפנות שיש בהן אנשי צוות שמתעסקים עם לשדך בצורה כזו או אחרת אמרו לי שזה משהו שעושים אותו. אמרו לי לברר דרך ראש האולפנה, או מדריכות שהן מכירות את הבנות.

יש דברים שנכון יותר שאדם שהוא מבוגר מגיל 20 יברר. מה לעשות זה עניינים של ניואנסים חברתיים, מי פונה ומברר. בחלק מהמקומות ובעיקר כשמדובר במגזר מסוים.

את האולפנה?

אחרת מה רלוונטי לברר לצורך השידוכים על בת 20+ איך היא הייתה בעבר, בנעוריה, כתלמידה באולפנה?

כאשר היא נמצאת במקום אחר לחלוטין בחייה, עם ניסיון חיים שצברה, הרבה יותר בוגרת, כנראה גם משכילה ובעלת מקצוע או בדרך לרכישת מקצוע?

אז מה השאלה?

תחפש "אולפנת ראשית פרוייקט שידוכים מספר טלפון" בגוגל ותתקדם משם. או תבקש מספר מהחברים שהמליצו לך.

ושוב, אם אדם לא בוגר מספיק לנהל שיחת טלפון, אני בספק אם הוא בוגר מספיק לצאת לדייטים.

אם אתה בחור פחות מבן 20, למה לך בכלל להתחיל לצאת? במיוחד אם אתה מצהיר שיש לך קושי לברר על הבחורה שאתה רוצה לצאת איתה וצריך עזרה של ההורים.

לא כדאי להפיל קשיים חברתיים על המגזר שבו אתה חי. הרוב המוחלט של חרד"לניקים יכולים לנהל שיחה עניינית יפה מאוד עם בעלי תפקידים בלי עזרת ההורים.

"מִי-אַתָּה הַר-הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת-הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה--תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ"

והאם לדעתך ההטיות של העברית התנ"כית תקפות לעברית מודרנית? כללי הדקדוק השתנו מעט במשך 2,000 השנים האחרונות. (לא כמו שפות שהיו בשימוש תדיר ויומיומי במשך כל הזמן הזה, אבל בהחלט יש שינוי.)

האם תקרא לשמש בלשון זכר, או תשתמש בפעלים בצורת ו' ההיפוך?

וחוץ מזה שזה "חידוש" שמקודם ע"י אנשים בעלי אג'נדה פמיניסטית שמרגישים צורך להדגיש שמי שמחזיק בתפקיד זו אישה. אני חושבת שראשי עיר וראשי אולפנא נשים מכובדות מספיק בלי לדחוף את היותן נשים לכל משפט בכוח תוך שבירת כללי השפה המקובלים.

אבל גם היום יש את הביטוי "אבן הראשה"

בסמיכות ראשת

אבל בכנות לא הבנתי

אם את מקבלת את כללי התנך אזי הנה לך ראשה

ואם את כללי העברית המודרנית, אז כמובן שראשה נפוץ בדיבור היום

כך או כך הנה לך ראשה

אחרת כל השגיאות הקיימות יחשבו תקינות.

אני בעיקר חושבת שזה נשמע מוזר ומאולץ. אפשר לדבר למשל על עליזה בלוך ראש העיר לשעבר של בית שמש, וזה נשמע יותר זורם מאשר להגיד "ראשת עיר".

סך הכל ניסיתי לשאול שאלה. איך חזרנו לשיעורי לשון?

אבל לא קשור בשום אופן לסמיכות ראשת-עיר.

זה תיאור של אבן שהיא ראשית, וזה שם עצם.

עיוות פרוגרסיבי שאושר על ידי ה"בית דין הגדול של העברית"

מוסיף לך עוד רעיונות מופרעים (מג'מיני)- היא עמודת התווך של המקום, היא ידת ימינה, היא הלבה הפועמת של העיר, היא המוחה החריפה מאחורי המהלך, וכו'

סליחה @אביעד מילוא קשה לעמוד מנגד

לא ברור לי מה אתה רוצה לשאול את ראש/ת האולפנה.

לרוב אצל בחורות חרד"ליות אתה פונה לשדכנית ואומר לה שנראה לך שמתאימה לך בחורה בסגנון אולפנה מסוים.

או שאתה פונה דרך חברים/ זוג נשוי/ אח של מישהי ואומר להם שנראה לך שמתאים לך סגנון מסוים.

זה מקובל וזה ממקד.

החלום של כל ראש אולפנה זה לראות את כל הבוגרות שלה מתחתנות.

גם אם אין שדכנית רשמית, כמעט בכל אולפנה לפחות מורה אחת עוסקת בשדכנות, וככל שהאולפנה יותר דוסית, בהתאמה הגיל שהבנות יוצאות לשידוכין יורד ואז זה גם יותר רלוונטי (כי המורות עדיין מכירות את הבנות באמת)

נשמע שאתה צעיר יחסית ומחפש בנות 18-20, סגנון כזה של תהילה, עטרת רחל..

לדעתי לגיטימי ממש שאמא שלך תתקשר למזכירות ותשאל האם יש שדכנית לבוגרות האולפנה, 97% שידעו למי להפנות אתכם הלאה.

פעם אחת הציעו לי בחור, לפני פגישה ראשונה (אני חושבת שזה אחרי שאני בררתי ואישרתי וגם הבחור). התקשרה אליי אמא שלו, שהתחילה לתחקר אותי.

אין לי איך להסביר כמה זה מוריד. קיוותי שאני לא מצאתי חן בעיני האמא הזו כדי לא להצטרך לפסול בחור עוד לפני הפגישה הראשונה (ואז עוד להתמודד שוב עם האימ'לה שלו). ברוך ה' זה מה שקרה ונחסך ממני.

גם אחרי החתונה בחור שנותן לאמא שלו לנהל לו את הקשר הזוגי זה מתכון לצרות. רק תראו כמה מתחים ומריבות יש בין כלות וחמיות, ועוד יותר כשהבחור לפלף ולא הפנים שהוא צריך לעזוב את אביו ואת אימו ולדבוק באשתו.

מי שצריך שההורים שלו ינהלו לו את העסק ולא יכול להתמודד אפילו עם שיחה עניינית עם שדכנית בלי עזרה מאמא, עוד לא בשל לחתונה.

וגם למה ראש האולפנא? אולי גם נפנה גם לראשי ישיבות תיכונית בשביל פרוייקט שידוכים? יש להן כמה מאות בוגרות וכמה עשרות או מאות תלמידות פעילות לנהל, נראה לי שגם אם יש פרוייקט שידוכים לבוגרות, אין סיבה שדווקא ראש האולפנא תנהל אותו.

וכמו שאמרת, מי שאולי יכיר את הבנות אלו המורות, זה הולך ויורד ככל שעברו יותר שנים מאז סיום האולפנא.

וגם זה מה שאמרו לי האברכים בישיבה. שראוי שלא אני אתקשר לנהל את השיחה הזו אלא אדם מבוגר זה לא ניהול של הקשר הזוגי. (אגב יש ציבורים שלמים שבהם ההורים מנהלים את כל נושא השידוכים מא' ועד ת' ולבחור עצמו אין הרבה התערבות שם אז זה לא כזה חריג )

והן יפנו אותו לגורם הרלוונטי.

יש הרבה אנשים שאת שיחת הבירור עושה מישהו אחר בשבילם, זה לא אומר כלום על הבגרות או על המשך הקשר

בעולם הזה, בכלל.

אני מכירה אנשים שיש מי שמברר עבורם, והכל בסדר. זה לא אומר כלום על היכולות שלהם.

באמת,חבל שאת ככה דופטת אותו בתורה לא הוגנת ומבין השורות מעבירה עליו ביקורת.

זה בהר נוף נראלי, הבנות סגנון מתנחל קצת 

והצוות ממש חמוד הם בעיקר לומדות נטו לבגרויות- שזה כיף למי שלא אוהבת ללמוד(:

מקווה שעזרתי❤️

זה סגנון תורני חזק? איזה רמה?חסידי? מאיפה בנות באות ?

אז מישהי יודעת לגבי מה ששאלתי על מיים חיים

איזה סגנון את מחפשת?

משהו ממש חזק דוסי עם טלפונים כשרים בנות דוסות וזורמות סגנון קצת גבעוני וחסידי עם צוות חם ופעילויות...

אבל אני ינסה לברר עוד בעה

אבל מה שכתבת ממש מתאים לאולפנת טל תחיה בפסגות, מכירה? הצוות שם מהמםם ממש ממש ויש מלא פעיליות וגם דוס חזק טלפונים כשרים...(:

או את אולפנת טוהר שביד בנימין שהיא גם מהממת

את רוצה בלי פנימייה?

אשמח אם משהי יכולה לברר יותר על אולפנת מיים חיים אין לי מאיפה לברר

אבל כדאי מאודד גם לעבור על החומר באתר לילך

בהצלחהה

מחנך לתורה ועבודת ה' בשמחה, כולל קיום הלכה ברצינות

הרב של האולפנה הוא הרב שלמה אבינר וזה הקו החינוכי בגדול אבל הבנות כן מסגנונות מגוונים, כן תורניות מאוד

אסור סמארטפונים, מבחינת צניעות דורשים ללכת עם גרביים ושיער אסוף

זו אולפנה כן קשוחה יחסית מבחינת כללים ודוסיות, תחליטי אם מתאים לך. מצד שני ממש כיף שם, אווירה של שמחה וחיים, וגם לימודים ברמה גבוהה. יש הרבה קשר אישי עם הצוות.

עוד אולפנות בסגנון הזה בירושלים: עטרת רחל, תאיר ציון והדר

אולפנת טוהר ביד בנימין בסגנון דומה לדעתי. אבל קצת קשה להתקבל. כנ"ל רעיה בבית אל

אולפנת ראשית בהר נוף- יש כאלה שיאמרו שחונק אבל לאחרות ממש טוב אז שתבדוק..

יש עוד אחת ששמעתי עליה דברים טובים בבית שמש, שבות אולי?

ושמעתי שפותחים אולפנה חדשה בעכו שאמורה להיות תורנית ועם פנימיה

יש גם את אולפנת חלוצה בנווה שהיא נהדרת אבל זה באמת סופרר רחוק

בהצלחה