רשמתי את הגדול, בעיקר כדי להביא לו חוויית הצלחה בחיים.
הוא היה שיעור אחד ואני ממש מתלבטת אם להשאיר.
הילד בחוג נהנה מאוד, צחק קפץ והשתולל.
זה היה נראה שהוא לא הכי קשוב להוראות, אם כי אחרי שקיבל את ההוראה מספר פעמים, הצליח להתיישר (ידוע שיש קשיי קשב).
הוא נהנה, היה מחויך. כן מהצד שמתי לב שיוצא לו החשק ממש מהר ומעדיף לברוח לטרמפולינה במקום להישאר במשחק משותף.
המדריכה הייתה קשוחה, היא הפחידה גםאותי עם ההוראות שלה.
העקביות, הדגש לעשות את התרגיל נכון. לנסות שוב ושוב עד שמצליחים (עד שהוא לא תופס את הכדור מהחבר, הוא מנסה שוב ושוב. גם 10 פעמים).
הרגיש לי ספורט תחרותי.
הילד היה מחויך, אבל כאב לי עליו.
כל פעם שהגיע אליי בצד כדי לספר משהו, להראות לי שמצליח - המדריכה צעקה שאסור ללכת לאמא במהלך השיעור.
אחרי שיצאנו שאלתי אותו איך היה לו, אמר שהיה ממש כיף אבל שהמדריכה קשה.
רק חזרנו הביתה, הדבר הראשון שסיפר לבעלי הוא שהיה קשה, ומייד רץ להביא את הכדור כדי להראות לו מה הם עשו. בעלי כמובן נכשל בכל התרגילים.
מצד אחד משתף שהיה קשה, מצד שני נהנה ורצה לחזור על התרגילים..
מתלבטת אם להשאיר,
מצד אחד - הילד היה מחויך, פרק שם טון אנרגיה וגם קיבל מילה טובה כשהצליח.
מצד שני - המדריכה קשוחה, קשה לי לראות את הילד בסיטואציה שבה מכתיבים לו מה לעשות בצרחות של מאמן כושר.
בערב אחרי מקלחת הוא פרק בכי מתוסכל (קורה לו בימים קשים), למרות שאין לי מושג אם זה בגלל החוג או משהו אחר (גם קיבל מכה קטנה בגן באותו יום, ומכה בשבילו - סוף העולם).
קשה לי שמבקשים ממנו לנסות שוב ושוב אחרי שנכשל, למרות שבסוף כן הצליח.
אני מתלבטת אם חוג כזה יתרום לו, או שזה עלול להרוס.
אולי זה כבר יותר מידי לילד בגיל הזה שגם ככה יש לו אתגרים?
לי יש עבודה עם עצמי, צריכה ללמוד לשחרר.
לא לקחת כלכך קשה את הכישלונות שלו. בסהכ טבעי שילד ייכשל במשחק.
מותר לו גם לדעת לקבל הוראות, להתמודד עם כשלונות ולנסות שוב ושוב.
עדיף לנסות חוג שחייה? העדפתי לחכות עם השחייה לקיץ למרות שהילד ממש אוהב בריכות.
רכיבה טיפולית אין לגילו.
אולי לא לרשום לכלום? אני חייבת משהו אין לו מה לעשות בבית ולגינה שיש בה יותר משני ילדים לא מוכן ללכת.
