אוקי אז ככה,
אם את בת שממש מקפידה על גריבת גרבים כל יום...ממש במסירות. ומציעים לך בחור שהוא די מתאים...אבל הוא לא לובש גרבים....ואת ממש רוצה שהוא ילך עם גרבים כי מבחינתך זה ממש חשוב אז,היית מבקשת ממנו???
ומה אם הוא לא מסכים, מה הית עושה???
השאלה מופנת גם לבנים בצורה ההפוכה...הוא רוצה שהיא תלך עם גרבים.....והיא לא...
חשוב-זה שהוא\היא לא הולכים עם גרבים זו לא אומר שהם ח"ו פחות טובים.רק לפעמים יש עקרונות , ואין שום כוונה לזלזל....
ממש תודה!!!
אם לך חשוב הגרבים, ואת לא תוותרי שבעלך ילך בלי גרביים- אז התשובה ברורה, לא?!
אבל.....
גם אם יש לך עיקרון, עקרון חשוב- באמת! והיית רוצה שכך בעלך ינהג (אם זה כשרות מהודרת, תפיילת ותיקין, כיפה ענקית וכל מה שעולה ברוחך)-
זה בסדרגמור! רק תזכרי שאולי (אולי- זה תלוי בכם..) לא על זה נבנה הבית- לא על בסיס זה העולם שלכם הולך להתבסס ולגדול- אז למה להיות קטנוניים?
אגב, אני בכלל לא מזלזלת בגרביים או בכל עקרון שיש לכל אחד, ההיפך! זה חשוב מאוד בעיני שאדם מדמיין את בן/בת הזוג שלו בצורה מסויימת.
אבל כן את חייבת להיות עם היד על הדופק שאת רואה את התמונה השלמה.
ואמרת שזו רק הצעה, ה' ישמור!!
אולי תפגשו קודם ותראי את הבן אדם?! (אמרת שזה נשמע לך מתאים..)
הוא הרבה יותר מעבר ל"אדם שהולך בלי גרבים"....
דבר נוסף, בחייייייים אל תבני על זה שהוא ישנה משהו ממה שהוא עושה. גם אם יבטיח לך עולם ומלואו (באמת, הוא מתכוון לזה). לא כי אני לא מאמינה לגברים. זה כי אפילו הם לא יודעים אם יצליחו או לא. כשהוא מבטיח, או מראה נכונות לשינוי מסוים- זה אולי כן ואולי לא.... קחי את זה בחשבון...
דבר אחרון, נראה לך הגיוני שהוא יבקש ממך להוריד את העגילים? הוא יאמר לך שזה עיקרון בשבילו.... (מזכירה לך שעוד לא נפגשתם!!)
בהצלחה!!!!!! 
(סליחה אם הפלגתי בכתיבה... יצא)
למה זה קריטי גרביים???????????????????
באמת שאני לא מבינה למה להתלבט בדברים שוליים...
יש מספיק דברים מהותיים להתווכח/לדון בהם
כאילו, מה את רוצה ממנו?!
זה מצחיק שהגענו עד לרמת הגרביים.. (או שבעצם זה עצוב..)
כי ההלכה אומרת שאסור להתפלל עם רגלים מגולות. (ד"א, מכאן המנהג של השורש וגרביים)
יש מקלים בעניין שאם היה הולך ככה בפני אדם חשוב, מותר גם בלי
ההלכה:
לעיון:
http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_21714_53.pdf
ודעתי,
צריך לבדוק מדוע הוא לא הולך עם גרביים
האם זה נובע מזלזול בהלכה, התשובה ברורה!
האם זה נובע בגלל שכך נוהג, יש לבדוק בכלליות, אני לא חושב שעל דבר כזה כדי לפסול.
והאם זה נובע שמשום שהוא לאט לאט מקבל עליו דברים (כולנו נמצאים בתהליך התקדמות), אדרבה, יש להמשיך את הקשר, בשלב מתקדם יותר, ולהגיד לו שזה מאוד ישמח אותך אם הוא ינהג כך וכך.
תשובתו תהיה האינדקציה לקשר!
אך כמו שנאמר כאן בעבר,
אם הקשר אמיתי
או שהדבר יראה לך כ"כ שולי, שזה לא יפריע לך
או שהדבר יראה לו כ"כ שולי, שזה לא יפריע לו
בהצלחה
אני מניח שהוא גם לא הולך עם חצאית ארוכה..
אז כנראה זה לא בדיוק משוואה..
ניסויהוצאת מילים ממקורי(טוב, לא בדיוק. בערך... אבל במקרה הזה זה גם קצת נחשב)
וכן, גרביים זה כן מדד מסויים לרמת הדוסיות,
נכון שזה לא הכל, אבל זה כן משהו,
למרות שיש לי חברים ממ שדוסים שהולכים בלי.
פגושתי הראשונה הלכה ללא גרביים.
בדייט השלישי או הרביעי שאלתי אותה על זה, ואמרתי לה שלי זה חשוב.
היא נדהמה. היא אמרה שבינתיים יש לה הרבה דברים לעבוד עליהם, וקודם היא תתקן אותם ואז תחשוב אם בכלל.
אחרי-כן הלכתי ללמוד את הנושא לעומק, מבחינה הלכתית.
הבנתי שהליכה בגרביים או בלעדיהם קשורה יותר לנורמה ולסביבה מאשר לרמה הדתית.
הסתכלתי גם איך הולכות אחיותי.
לאחר כל זאת, גיבשתי לעצמי משנה סדורה.
אני אשמח אם אשתי תלך עם גרביים, אבל אני לא אעיר לאף אחת בפגישות. אני פשוט אוסיף את זה לשקלול. ואם אני אחליט בסוף להתחתן איתה למרות זאת, אני לא אעיר לה גם אחרי הנישואין.
avid">"במשך הזמן הוא ודאי יתעגל"avid">
"avid">ואם לא?"avid">
avid"> "avid">אז אתה תתרגל."
(דתיה בן דור שם,שם)
וגבר שאינו גורב גרביים הוא ככל הנראה אדם שאינו גורב גרביים ועל כן גברת שכן גורבת כמובן לא יכולה להעלות בדעתה להפגש ולהיראות עם בחור בלתי מגורב.
לא משנה מיהו ומהו - על גריבת גרביים אין להתפשר.
(וזה כמובן מבלי לפגוע בעקרון שהחיצוניות לא חשובה כלל והעיקר זה הפנימיות)
מן הראוי גם להוסיף לשקלול
האם זה עם שורש או לא.
אז אין עניין להפגש מלכתחילה.
אבל אני חושבת, שצריך לבדוק מה הם הדברים החשובים באמת, ולא לנסות להחמיר על האחרים (בני זוג לא אמורים לחנך אחד את השני!).
אם מדובר בעניין הלכתי- אז בסדר, אבל אם זאת החמרה או משו- לעניות דעתי, יש דברים יותר חשובים לבדוק אצל הצד השני.
וגרביים זה רק החמרה במצבים מסויימים (לדוגמא: בת שלובשת חצאית ארוכה- לא צריכה ללבוש גרביים. בנים- אין לי מושג, אבל לא ידוע לי שבנים חייבים בגרביים..).
ובנימה אישית- אני שונאת שבני זוג אומרים אחד לשני מה לעשות (אל תלבשי ככה, תגדל/אל תגדל זקן וכו' וכו'..)!
כנראה שהם נשואים, וכבר לא מתפגשים מנומסים! 
אחרי החתונה לא אומרים לשני איך להתלבש, אם משהו מפריע צריך לסגור הכל בפגישות..
אם יש משו שלא מתאים לפני החתונה- אז כדאי לסגור אותו לפני כן, ולא לצפות מהבנאדם שישתנה בשבילך אח"כ.
אם הגבר שלך לא מתאים!! את החולצה למכנסיים
אין מה לדבר איתו לפני החתונה על זה
פשוט מילים לא יעזרו
אחרי החתונה- תמצאי שיטה לסדר לו בארון ככה שיצא לו בשלוף- בגד מתאים
וכן על זה הדרך .
יש דברים שהם מספיק שוליים בחיים -שגם אם לא דיברנו עליהם לפני החתונה- נסתדר...
אבל בדברים עקרוניים- לא מומלץ לבות על השתנות אחרי החתונה..
כי מה יקרה- אם הבנאדם לא ישתנה עפ"י רצונך?!
w.w.m.nשצריכה להיות הגבלת גיל לפורום...
[כי הגבלת שכל *וקצת* הבנת המציאות קשה לעשות..]
זה לא דבר שאין לו ביסוס הלכתי כלשהו - אז ייתכן שזו חומרה מטורפת שהיא מחפשת מישהו שיקפיד עליה, אבל זו זכותה.
מה ההבדל, למשל, בין בחורה שלא מוכנה לצאת עם מישהו עם שיער ארוך לבין מישהי שלא מוכנה לצאת עם מישהו שהולך בלי גרביים?
אלא לעניין הגרביים באופן ספציפי, ולעניין הדברים שחשובים לבנאדם באופן כללי..
בס"ד
בסדר, הבנתי.
תהפכו את השם של הפורום למעל גיל 18 או מה שזה לא יהיה.
ככה אולי לא תראו את התגובות המאוד מטומטמות של ילדות בגילי.
אני לא מתכוון לבקר אותך או להגיד לך מה אני חושב לגבי הדרישה שלך - אני רק אגיד לך את הדבר הבא:
אל תכנסי לקשר במחשבה שאת תשני את הבחור. הוא לא הולך עם גרביים - זה מאוד מאוד חשוב לך? מספיק כדי לסיים קשר? את יודעת שעכשיו הוא הולך בלי גרביים ?אל תפגשי איתו.
אם תשמחי שהוא יילך עם גרביים אבל זה לא כ"כ קריטי לך ואת תהיי מוכנה להתחתן עם מישהו שהולך בלי גרביים - אז אולי באיזשהו שלב מאוד מתקדם בקשר תוכלי להעלות את זה בצורה עקיפה אם זה מפריע לך.
אבל אם זה משהו שמבחינתך אי אפשר לעבור עליו לסדר היום - אז אל תצאי איתו.
אל תכנסי לקשר במחשה שאת תשני את הבחור שיהפוך להיות בדיוק מה שאת רוצה.
כשמדובר על דבר שכנראה לא עקרוני לו, וגם לא קשה לשינוי, אולי כן מוצדק לנסות להפגש, מתוך תקווה שיסכים להשתנות.
נניח הסיכוי שהוא יסכים לשינוי כזה הוא 80%, למה לא לנסות?
הרי בסופו של דבר כל הפגישות הם בסך הכל ניסיון.
(אגב במקרה זה, ייתכן שאחרי כמה פגישות בעיניה זה יראה פחות חשוב)
שבו או שהיא מצליחה לשנות בו משהו ספציפי או שזה חסר סיכוי - נראה לי מיותר.
לא צריכים להיכנס לקשר שבו מצפים מהשני להשתנות עוד לפני שהקשר החל.
גם אני מקפידה ומאד חשוב לי ללכת עם גרביים בגלל צניעות...אבל בעניין שהבחור ילך עם גרביים זה פחות קריטי (או שאני טועה?אני פשוט לא שמעתי אף פעם שבחורים צריכים ללכת עם גרביים)למרות שזה לא היה דבר שהייתי פוסלת עליו..אבל תמיד אפשר להגיד בצורה יפה אם את רואה שבאת יש כיוון...
נראה לי מאוד לא עקרוני אבל תעשי מה שנראה לך.
שלא מראה על שום דבר בבן אדם ובטח שלא על הרמה הדתיתי שלו.
לק"י
אם תבקשי מהבחור ללכת עם גרביים והוא יסכים, זה אולי מראה עליו- שהוא מתחשב בך, מכבד אותך וכו'.
אבל- זה לא אומר שהוא עושה את זה מתוך הבנת החשיבות של המעשה או כי הוא נהיה יותר "דוס" (אלא אם כן, הסברת לו את דעתך ומה החשיבות של העניין, והוא הבין והשתכנע).
אם זה חשוב לך מאוד ובשבילך זה "יהרג ובל יעבור"- אז אני לא חושבת שיש לכם מה להפגש בכלל..
כדאי יותר שתשנה תתפיסה כי זו תפיסה מעוותת לתת חשיבות הלכתית לדבר שאין לו חשיבות הלכתית
לק"י
גם לעניות דעתי, חשוב להחליט על כמה דברים שהם ממש חשובים לך ועליהם לא לוותר.
אני הולך עם סנדלים בלי גרביים - אבל התגובות שלך, לדעתי, חסרות טעם.
יש לדבר ביסוס הלכתי - עובדה! אם תרצי ואם לא.
היא מקפידה על זה, את לא. הבנו. מבחינתך זה שטויות. הבנו את זה כבר אחרי הפעם הראשונה שכתבת את זה.
היא שאלה לגבי עצמה והיא אומרת שזה חשוב לה. זכותה המלאה לחשוב ככה ולא היא זו שצריכה לשנות את התפיסה, אלא את.
את התפיסה של להגיד לאדם אחר מה צריך להיות חשוב לו ומה לא.
שאם זה ממש חשוב- שלא תלך על זה.
הבאתי שם מקורות הלכתיים.
כדי להקל לך את החיפוש, אני אצטט לך את זה גם כאן
כי ההלכה אומרת שאסור להתפלל עם רגלים מגולות. (ד"א, מכאן המנהג של השורש וגרביים)
יש מקלים בעניין שאם היה הולך ככה בפני אדם חשוב, מותר גם בלי
ההלכה:
לעיון:
http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_21714_53.pdf
התפילה ושאלתה היתה על הליכה באופן כללי בחיים שהוא לא הולך.
והענין לדעתי שכל אחד יכול לפסול על מה שהוא רוצה ולכל אחד יכול להיות דברים שונים שחשובים לו אבל ואני מדברת גם עלי שאולי לפעמים אנחנו פוסלים אפשרויות טובות ,מתנות שה' נותן לנו על דברים לא באמת באמת מהותיים וזו היתה כוונתי.שלא נפספס סתם .
לדעתי אם היתה פונה לרב הוא לא היה אומר לה לפסול אבל שיהיה............
הדבר העגול הזה שאנשים דתיים חובשים לראשם בד"כ.
חוץ מזה, שלרוב אנשים לא הולכים לתפילה עם גרביים, חוזרים הביתה, מורידים אותם וממשיכים את היום... כנראה שמי שהולך בלי גרביים, גם מתפלל בלי גרביים.
האם לפסול על חומרה שאדם לא מקפיד עליה או לא, היא לא שאלה לרב.
כפי שכתבתי וכפי שנפשי הביא, יש לזה ביסוס הלכתי, זכותה המלאה לדרוש את זה מבן הזוג העתידי שלה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניך - ואם זה כ"כ מפריע לך שיש בנות שמקפידות על חומרות מסוימות יותר ממך, אז אני חושב שאת צריכה לשנות את התפיסה שלך. לא היא.
בס"ד
יש רבנים חשובים שהולכים בלי גרביים, איך הפכתם את זה להלכה. זה מנהג מקום נטו, וזה ממש לא כמו שיער ארוך. בתקופת המקרא המשנה והתלמוד הלכו עם סנדלים!!!
אני באופן אישי הולך בלי גרביים - אבל יש לזה בסיס וזה לא משהו תלוש לחלוטין.
אם זה חשוב לה - זכותה.
(אני לא מספיק מבוגר כדי לדעת איך הלכו בתקופת המקרא והמשנה...)
קיש חציליםאף אחד לא הפך את זה להלכה - זו חומרה. יש כאלה שמקפידים עליה ויש כאלה שלא.
לגיטימי מצד אדם מסוים שירצה שבת זוגו או מצד אישה שתרצה שבן זוגה, יקפידו על חומרה מסוימת.
אגב, גם שיער ארוך זו ממש ממש לא הלכה. שמשון היה נזיר - ועדיין היה שופט. רוח ה' שרתה עליו...
שיער ארוך זו אפילו לא חומרה - זה יותר מוסכמה חברתית לדעת רוב הרבנים.
אין שום הלכה כזו שגבר צריך ללכת עם גרביים!
נטו החמרה!.....גרביים זה עניין צניעות כמו שבת צריכה לכסות מרפקים וברכיים...גבר לא!
אולי תבקשי ממנו גם ללכת רק עם חולצות שרוול ארוך כי את מקפידה?(בתנאי שאת מקפידה...)
בכל אופן לא כדאי לפספס רק בגלל זה....
נ.ב-סנדלים עם גרביים זה כלכך מכוער ומגעיל!אני הייתי חושבת לא להפגש עם הייתי שומעת שהוא הולך עם גרביים וסנדלים (סתם חס ושלום!)
שילך גם עם חצאית שמכסה את הברך,
כי זה מה שהיא עושה...
בס"ד
כל זה נכון לבנות, אבל לבנים זה אפילו לא החמרה, לעניין תפילה זה רק אם זה נחשב לא מכובד במקום בו אתה מתפלל.(כמו שיש בשטיבלכים חרדיים שלא יתנו לנו לעלות להיות ש"ץ כי לשיטתם לא עולים בלי חליפה ומגבעת....)
אני מכיר מקומות ששם לא מקובל שכהן יעלה לברכת כהנים בלי גרביים - ולאו דווקא שטיבלים חרדיים.
כמו שכבר כתבתי, לרוב אנשים לא מחליפים בגדים אחרי התפילה, מה שאומר שמי שהולך בלי גרביים, כנראה שגם הלך בלי גרביים לתפילה.
כתבתי גם שאני הולך בלי גרביים. אפילו את הסנדלים העפתי מהרגליים ברגע שהגעתי לאוניברסיטה... אבל, זה לגיטמי מצד בחורה לרצות דבר כזה.
אם אני חושב שזה טוב או חכם? אז לא. אני לא חושב ככה.
אם אני חושב שזה לגיטימי שהיא תדרוש דבר כזה? כן.
זה הכל.
שקשה לי להתאפק. לא יאומן לאיזה רמה אנשים הגיעו כיום. אח"כ עוד שואלים למה לא מתחתנים בגיל נורמלי.
גרביים??
זה מה שמפריע לך בחיים?!?!
בבקשה, תני לי את המספר שלך כדי שנוכל לדבר ותסבירי לי בדיוק איך הגעת למדרגה הזאת ואיך התגברת על שאר המכשולים בחיים שלך!
אני ממש מנסה לא לכתוב יותר מזה, ררק בגלל תשעה באב שמתקרב, אבל תתחילו לחשוב גם על האנשים שחיים מחוץ לכוכב שלכם. אתם פוגעים בהם
אבל בחייאת שהעלת טיעונים חלשים.
א. לפגוע באנשים שחיים מחוץ לכוכב? מה? איך? בזה שהיא לובשת גרבים היא פוגעת בך? וכשהיא נושמת?
ב. מעניין לראות שדווקא אנשים שכן מקפידים על גרביים מתחתנים מוקדם יותר... כנראה שזה לא זה..
בס"ד
עשית סטטיסטיקה ?
וגם אם כן, אני מאמין שזה תלוי יותר במאפיינים סוציולוגים. (אוריינטציה דתית,שאיפות מקצועיות וכו') מאשר בגריבת גרביים, לבישת חולצות מכופתרות משובצות, ושאר מרעין בישין...
מעורר מחשבות ביחס להפרעה נפשית, זוגיות, משפחה, חלומות. ממליץ לראות למי נשמע לו מעניין.
עצם האחזות הגדולה שלו בזוגיות הקיימת זה פשוט מפליא. קשה לתפוס את זה.
אני כמתמודד עם הפרעת מצבי רוח לא אהבתי את הראיון כי כביכול הוא מציג שנישואיו עם אשתו המתמודדת פירקה אותו ואת משפחתו.
זה לא המצב שלי וחשוב היה אולי לציין את זה בראיון שיש מתמודדים, גם עם הפרעות מצבי רוח שכן מקימים משפחות ומביאים ילדים וחיים לצד המחלה.
לק"י
(לא ראיתי את הכתבה, אבל קראתי כתבה איתו. כואב מאוד, אבל לא ברור לי למה החלטת להביא את זה פה....
אני מקווה שכולם יודעים שלהנשא למישהו עם התמודדות רצינית זה עניין שמצריך בירור. אבל לקחת את זה ישר למחשבות של חיים קשים זה גם לא נכון. בטח כשמדובר על סיפור של לפני הרבה שנים, והיום יש יותר מודעות ויותר דרכים לטפל).
אני חושבת שדווקא הוא הביא את זה להתבוננות על היאחזות בקושי למרות הכל
בקשר יחסית רציני..
בתחילת הקשר (תקופה של חודש+) הרגשתי חיבור חזק, משיכה, עניין.. אבל לאחרונה מרגישה ש'ירד' לי ממנו ולא מצליחה להבין איך זה קרה ומתי.
הוא מצידו מתכונן כבר להציע..
מצד אחד אני מבינה שיש כאן קשר עם הרבה פוטנציאל,
אבל מצד שני מרגישה שלא נכון להמשיך ככה, אבל גם לא רוצה לשקף לו את המצב שלי כי אני בעצמי לא יודעת מה הסיבה שאני נרתעת פתאום
אני אשמח לעצות, או אם למישהו קרה דבר דומה..
תודה מראש..
מצב מאוד מתסכל ומבלבל, אבל חשוב שתדעי שזה קורה להרבה מאוד אנשים. אתם אחרי השלב הראשוני. התחושה הזו ש"ירד לך" יכולה להיות פשוט ירידה במתח הרגשי אחרי שיא ההתאהבות.
ציינת שאת מרגישה באויר שהוא כבר מתכונן להציע נישואין.
בקשר של חודשיים בסהכ, זה קצב מהיר מאוד. כשצד אחד "רץ" קדימה והצד השני עוד בתהליך בחינה, נוצר פער שיוצר לחץ פנימי.
את צריכה לשאול את עצמך - האם ה"רתיעה" היא ממנו, או מהמחויבות הכבדה שפתאום מונחת על הכתפיים שלך?
אולי הגוף מגיב בנסיגה כדי להגן עלייך מהמהירות בה הדברים מתגלגלים.
בחודש הראשון אנחנו מאוהבים ב"דמות" שבנינו לעצמנו. כשהערפל מתפזר, מתחילים לראות את האדם האמיתי.
האם יש משהו ספציפי (התנהגות, ריח, צורת דיבור, משהו באופי, בדמות, אולי במחשבות על העתיד המשותף, על האחריות והתמודדות עם החיים האמיתיים, פרנסה, בית) שמפריע לך?
מה אפשר לעשות עכשיו?
1) קחי מרחק של יומיים-שלושה: אל תיפגשו. תראי אם את מתגעגעת או מרגישה הקלה. הריחוק עוזר להבין מה חסר.
2) בדיקת ערכים: תשאלי את עצמך – מעבר ל"משיכה", האם הוא אדם שאת מעריכה? האם טוב לכם ביחד ביומיום?
3) אל תמהרי להחליט: את בת 22, אין שום סיבה לקבל החלטות גורליות (כמו חתונה) אחרי חודשיים כשאת בספק. מותר לך לקחת את הזמן.
זה מאוד תלוי אישיות ותרבות, אבל יש מקומות שחודשיים זה לגמרי הסטנדרט לפגישות. כמובן אם מרגישים שצריך עוד זמן אז סבבה, אבל בעיניי לא נכון להציג את זה כתקופה קצרצרה.
לפותחת- הייתי ממליצה לשתף אותו שאת לא ממש בקצב שלו. כמובן לא צריך לומר ש"ירד לך" ממנו, אבל כן שיבין שאתם לא באותו קצב.
וכן לעשות פגישה, אפילו ח"פ (יש מקרים שזה לגמרי מספיק) שתעזור לך לזקק את התחושות שלך.
תכתבי אזור בארץ, מאמינה שיהיו כאן המלצות
בהצלחה!
לגבי הצעה אסביר לו שצריכה עוד קצת זמן
השאלה היא מה אני עושה עם עצמי בזמן הזה..
ותודה, אני מאזור הצפון
האם הרתיעה היא ספציפית ממנו, מהקשר הזה,
או משהו כללי יותר.
זה בהחלט משהו שיכול לקרות.
ואגב
אני לא בטוחה שנכון לא לשקף לו את זה. אם זה מה שאת מרגישה, את כנראה מבטאת את זה בצורה לא מודעת. לדעתי, קשר אמור להיות מקום של פתיחות, של כנות - שבו מרגישים בנוח להגיד - אני מרגישה שיש הרבה פוטנציאל בקשר שלנו, אבל פתאום אני מוצאת את עצמי בחששות, שאני לא יודעת בדיוק מה הם ואיך להתמודד איתם, ושזה שלב שאת צריכה לעבור לפני שאת מוכנה לעשות את הצעד הבא.
הוא לא חייב לתת לך פתרון, אבל עצם השיתוף יוצר איזשהו אינטימיות.
לגבי המלצות - את צריכה למצוא מישהי שמתאימה לך.
קודם כל לשקף לו את זה
שאת שמחה בקשר שלכם ואת רוצה להמשיך טוב לך איתו
אבל את מרגישה שאת לא בקצב שלו ושאת לא יודעת למה
ואת צריכה עוד זמן לעבור תהליך/בירור עם עצמך
הרבה פעמים עצם זה שאת לא מפחדת מלומר לו את זה זה כבר פותח משהו בנפש ואת אולי תביני יותר מה קרה
ואם לא אז באמת שווה פגישה עם מישהו חכם בתחום או איש מקצוע
לנסות להבין אותך ומה חסום לך או חסר לך
המון בהצלחה
יש סיכוי שאני מפחדת לפתוח איתו את זה דווקא בגלל שזה יקרב ביננו.
צריכה כאן בירור רציני עם עצמי..
פשוט לומר שצריכה עוד זמן.
בהצלחה!
ובכל מקרה ומקרה זה הוביל למסקנה אחרת.
הרבה פעמים כשמגיעים לשלב ההחלטות אחד מבני הזוג (או שניהם) יוצר משבר בתת-מודע, והתוצאות של המשבר מובילות להכרעה לכאן או לכאן.
בפעם הראשונה, ארוסתי דאז יצרה משבר שלאחריו יצאנו להפסקה בקשר ונפרדנו.
בפעם השניה, התכוונתי להציע נישואין וכשהיא הבינה את זה היא יצרה משבר שהוביל כל אחד מאיתנו לכיוון ההפוך.
שלאחריו היא התחרטה על המשבר ומאד רצתה להתחתן ואני נכנסתי למומנטום שלילי ביחס לקשר שהוביל בסוף לפרידה.
בפעם השלישית (אשתי כיום), חשבתי שהיא יוצרת משבר ובדיעבד התברר שאני זה שיצרתי משבר מדומיין, אבל זה עזר לאשתי להוריד את החסמים האחרונים שהיו לה, ובסוף אותו היום הגענו להכרעה חיובית.
אז ההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב עם עצמך מה גורם לך להרגיש כך, ואפשר גם להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך טוב ושאת סומכת על דעתם.
הוא יכול לעזור לבנות עוד קומה בקשר.
דווקא שיוצאים מהפוצימוצי הכיפי של הקשר ואומרים דברים טיפה פחות נעימים אז זה באמת קשה, אבל לטווח טיפה יותר ארוך - זה בדיוק מה יכול לבנות את הקשר.
את יודעת להצביע על נקודת זמן בה התשוקה ירדה?
ייתכן שזה פחד מהעמקת הקשר כמו שכתבו פה, וייתכן שהיה מאורע ספיציפי שהשפיע. אולי התנהגות מסויימת מצידו? 'וידוי' שלו שהוריד לך וכו'. משהו ששיתפת והרגשת שהוא לא מבין אותך?
או שזה דווקא בגלל דריכה במקום וחוסר העמקה רגשית שאת מצפה לה והיא לא מגיעה, ואת מרגישה קשר תקוע מבחינתך למרות שמצידו זה לא מפריע להתקדם...
אני סתם זורק פה השערות.
תנסי לנתח בעצמך מה ומתי השתנה. כך או כך זה יקדם אותך. אפשר ללמוד מזה המון על עצמינו ועל הדינמיקה עם האחר.
שלום
אני בחורה דתיה תורנית בת 22, נפגשתי עם בחור מקסים דתי בן 24 והתפתחה בינינו אהבה וחברות מדהימה . כולל מחשבות כעל חתונה .
אחרי כחודש הבנתי שהבחור מעשן גראס אחת לשבוע .
מה דעתכם ? כדאי להמשיך את הקשר הזה ?
אני לא בונה על כך שהוא מסוגל להפסיק עם העישון .
תודה לעונים .
בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.
כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.
ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים
אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.
השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.
אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.
אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.
עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.
השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?
אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..
לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.
ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .
ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.
סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.
יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..
יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.
ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.
אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.
אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.
כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -
איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -
יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.
[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]
אחת שהיא מחפשת לך בחורה שתואמת 1 ל1 למה שאתה מחפש או אחת שגם אם זה לא תואם לכל מה שכתבתם אבל בגדול יש את אותה רוח ולפחות כמה מכנים משותפים היא תציע את זה?
אתה כנראה בוגר מספיק כדי להבין שאנשים לא תמיד נכנסים לתבניות, ותוכל להפעיל את שיקול הדעת שלך כדי להחליט האם החריגה מההגדרות שלך זה משהו שאתה מוכן לנסות או לא, לפי הנתונים הספציפיים. אם השדכן נדבק אך ורק להגדרות היבשות, מה אנחנו מרוויחים מזה שיש בן אדם שעומד מאחורי זה?
פשוט אני מרגיש שהשדכנית שפניתי לה מחפשת משהו שאחד לאחד תואם את מה שאמרתי וזו שיטת עבודה שאני לא בהכרח חושב שבאמת היא הכי נכונה והיא גם לא מזמנת הצעות רבות
לא מכיר שיש בלעדיות אצל שדכנים...
אבל בהנחה שצריך לבחור אז
לרוב באמת עדיף השניה, כי שידוכים מוצלחים הם לא תמיד (או אפילו לרוב לא) זוג שמתאימים בול, אלא זוג שפשוט יש התאמה וטוב להם ביחד
אבל יש פעמים שאתה בלי יותר מידי כוח ללצאת לדייטים, ואתה מעדיף רק לקבל הצעות שהם ממש מתאימות ומדוייקות, כי אז יש כביכול יותר סיכוי שהקשר יצליח לחתונה וגם אם לא לפחות הוא יהיה טוב ופחות דורש...
לא יודע אבל אם הייתי אומר התאמה דווקא מבחינת רשימה או פרטים שכתבת, אלא יש פשוט שדכנים כאלה שיש להם חוש חזק והם מצליחים לקלוט טוב אנשים ולקלוע להצעות שממש מתאימות להם
שבוע טוב לכולם.
אני בוחר להתייעץ כאן, בתקווה למצוא תשובה ועזרה.
אני בחור בן 23 (צעיר יחסית אני יודע) ובאמת דיי מתקשה בעולם השידוכים, לא חסר לי משהו, אני נראה טוב יחסית, וגם בשאר הקריטריונים אני בסך הכל עונה על הדרישות.
הבעיה היא למצוא מישהי שמתאימה.
אני בעל תשובה כבר שלוש וחצי שנים, בא ממשפחה דתית, ההשקפה שלי קרובה להשקפה חרדית אבל אני לא ממש מוגדר, אני לומד ימים ולילות, היתה עכשיו תקופה שגם עבדתי במשך ארבע שעות כל יום, אני נותן שיעורי תורה פעם בשבוע לחברה בגילי, וגם כותב חידושי תורה ובדרך להוציא ספר בעזרת ה', עם באמת חידושים מתוקים.
משפחה נפלאה, ובאמת בסך הכל לא חסר כלום, הבעיה היא ההסתכלות של בחורות ואני מבין אותם.
אני מצד אחד לא נמצא בישיבה( זה באמת לא מתאים למי שאני) יש לי רב, ומה שקשור לתורה באמת שאני לא נופל מהמון בחורי ישיבה, אבל ברגע שאני ניגש לשידוכים אך אחת לא רוצה להסתכל עלי, גם בעל תשובה, וגם בלי עבר של ישיבה, לא נראה מזמין...
אני רוצה להקים בית של תורה,בית של קירוב לבבות, ומצד שני הרבה מהבחורות שכן נמצאות בעולם השידוכים לא בראש שלי בכלל.
אני לא רוצה לשנות את מי שאני בשביל למצוא זיווג, זה לא אני, וגם בסופו של דבר הקב"ה מזווג זיווגים אנחנו פשוט צריכים לעשות את השתדלות.
אבל אני באמת שואל מה לעשות? איך לנסות? ניסיתי דרך שדכנים, או שאין הצעות או שהם לא בראש שלי, אני שלוש שנים בעולם השידוכים היו מעט פגישות, ומתוכם היו אולי שתים שזה באמת היה בכיוון של מה שאני מחפש, אבל בסוף לא התאים, או להן, או לי... נסיתי שבע ברכות לא ממש מצליח שם, שליש גן עדן ממה שראיתי לא מתאים גם כן. ואני נשאר באוויר ובאמת שואל מה לעשות? איפה לנסות?
אני לא מחפש שלמות, מחפש בעלת תשובה או מישהי מבית חרדי, שרוצה להקים בית מתוך רצון אמיתי לעשות נחת רוח להקב"ה, מישהי שרואה קודם כל את הקב"ה.
חשבתי לפנות לרבנית ממדרשה עם הפרטים שלי, אבל לא נראה לי מתאים, ובדרך כלל במדרשות יש שדכנית שהקשר עם איזה ישיבה במקביל...
אני לא מחפש הגדרות בדיוק כמו שאני לא הכי מוגדר, פשוט מחפש מישהי עובדת ה' באמת, שמכוונת לבית בסגנון חרדי. מאוד אשמח לעצות בנושא, ותודה רבה לעוזרים.
שאתה שואל שאלה בפורום דתי לאומי?
אמנם יש פה טיפה ניקיות בעיקר נראלי מהמגזר החרדי
אבל הייתי ממליץ לך לנסות להגיע למקומות שיש בהם יותר חרדים, לא שאני מספיק מכיר...
שדכנים מיזמים חברים
לא להתייאש
להתפלל
שאל תוותר מיזמים בגלל שהם לא נראים
גם מיזמים שיש סיכוי קטן - מצטרף למכלול הסיכויים
אתה יכול לפרסם שם גם את עצמך.
https://chat.whatsapp.com/BZv5k2y7qYr3RZMmSKjAmd
טובים השניים- שידוכים למגזר דתי💜
אל תתייאש. אתה נשמע בחור טוב ואיכותית שהרבה בנות ירצו. רק צריך לחפש במקומות הנכונים. אתה לא צריך לרקע שלך להוריד לך. ההפך. זאת המעלה שלך שעל אף שלא למדת בישיבה אתה משקיע עצמך בלימוד והתמדה. תציג את עצמך באור הטוב והחיובי שלך, שהצד השני יוכל להתרשם מזה.
תן לחבר טוב/רב/שדכן שמבין אותך לומר את האמת ולפרגן עליך. אדם לא נמדד רק בנתונים הטכניים. בהצלחה!
שידוכים כהלכה
ושגרירים בלב
בשניהם יש בסיגנון הזה
ואם תשלח כרטיס אני יכולה להעביר לחברה שהיא שדכנית במגזר הדתי חזק
יצאתי עם אנשים שדומים לתיאור שלך -
אבל איתך כנראה לא הייתי יוצאת, בגלל העניין החרדי.
לא הרתיע אותי לצאת עם מישהו שלא למד בישיבה מסודרת (או בעל תשובה). אבל אני גם לא חרדית, ונראה לי ששם זה באמת יותר קשה.
לשאלה שלך איפה אפשר לנסות -
התשובה שלי זה לנסות בכל מקום.
יש רשימת שדכנים ומיזמים בשרשור הנעוץ בראש הפורום. (כולל נגיד מיזם דת"ל שמיועד למי שמחפש\ת אברך).
למה לא להתקשר לרבניות ממדרשות?
אין מה להתבייש.
אולי כדאי לחשוב על מי שאתה מחפש, איפה היא תחפש? האם אתה נמצא שם?
שלום חברים
אשמח להתייעצות
האם אדם צריך לחפש בחורה לפי מה שהוא רוצה, או מה שהוא צריך?
למשל, אם אני בהייטק, האם נכון לי לחפש דווקא מורה או אישה שתעבוד במקצוע פחות תובעני?
הם החשובים.
תחומי העיסוק, מקצוע, הם באמת משהו שלא צריכים להוות משקל בשיקולים במציאת החיבור בין בני הזוג
מכירה המון זוגות סביבי ששניהם בתחומים תובעניים.
אם זה ששניהם בהייטק, או שילוב שהוא הייטק והיא עו"ד וטוחנת שעות, או הפוך. או הייטק ורו"ח בחברה ציבורית וכל רבעון לחץ עצום בדוחות הכספיים.
כולם מסתדרים בטוב.
אם עובדים במשרות טובות ובזכות המשרות יש אמצעים וכסף, יש אפשרות להעסיק מטפלת פרטית ולהצליח גם לעשות קריירה
גם תלוי באופי של בני הזוג. כאשר תפעול הבית, ילדים, אוכל, כביסות, רופאים, טיפת חלב, קניות, להישאר עם ילד חולה (וכאן יש יתרון להימצאות מטפלת פרטית) מתחלק היטב בין בני הזוג, אין בעיה ששניהם גם מפתחים קריירה מקצועית טובה.
דווקא למורות יש הרבה פחות גמישות לקחת חופשות ולהישאר בבית עם ילד חולה.
שהייטקיסטים רוצים בהכרח הייטקיסטיות ומתאימים להן ומורים למורות..
זה לא מדוייק לגזור אופי מבחירת מקצוע. אני לדוג' מכיר הייטקיסטים שהם כמעט כמו מחשב מול מחשב והייטקיסטים שהם ממש חברותיים.
ולגבי מקצוע, כאחד שעובד בהייטק זה נראה לי יחסית מהמקצועות שהן פחות תובעניים מהממוצע (כמובן תלוי בחברה ובגבולות שמציבים לבוס).
ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.
יש עיקר ויש טפל
מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר
מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.
אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)
נתקלתי השבוע בפרסום למיזם שידוכים חדש.
לא מכירה באופן אישי, לא יודעת מי היוזם והמארגן.
ממה שאני קוראת בין השורות באתר שלהם (שנראה שהם עוד עובדים עליו, נניח נראה שהוא מתאים יותר לקריאה במחשב מאשר בטלפון) - זה נראה שהם מנסים לקחת את הרעיון של שגרירים ולקחת אותו למקום בוגר ומקצועי יותר. זה לא חבר מייצג חבר, אלא שדכני קהילות\ישיבות\אולפנות\מדרשות.
מוזמנים להתרשם בעצמכם:
מפה לחופה - מיזם שידוכים למגזר הדתי לאומי
[לפי הפרסום שראיתי, 500 הנרשמים הראשונים יכולים להירשם בחינם, ולכן משתמע שאח"כ יהיה תשלום.]
זה מה שכתבו על עצמם באתר:
מפה לחופה - מחברים עולמות, ברגישות ובמקצועיות
"מפה לחופה" הוא מיזם חברתי-ערכי שנועד ללוות צעירים וצעירות מהציבור הדתי-לאומי במסע האישי והעדין אל הקמת בית נאמן בישראל. אנחנו לא עוד שירות שידוכים קלאסי, אלא מערכת מקצועית שמובילה תהליך היכרות מדויק, אישי – שאתה או את שולטים בו.
המיזם נולד מתוך ההבנה שרווקים ורווקות רבים מחפשים זוגיות, אך מעוניינים להימנע ממסגרות לוחצות או פורמליות מדי. המטרה שלנו היא לאפשר לכל אחד ואחת למצוא את החצי השני בקצב שלו, בלי לחץ ובלי מחויבות, תוך שמירה על דיסקרטיות מלאה וכבוד לעולם הרגשי שלכם.
איך זה עובד? השיטה הייחודית שלנו
במקום להסתמך על תחושות בטן או "הצעות על הדרך", פיתחנו מודל עבודה המשלב כלים מקצועיים עם ליווי אנושי חם:
מקצועיות ועומק: אנו משתמשים בשאלוני עומק ובניתוח נתוני אישיות שפותחו על ידי אנשי מקצוע מובילים כדי להבין אתכם באמת. כל התאמה נבחנת לפי שכבות רבות של נתונים: התאמה ערכית, סגנון תקשורת, צרכים רגשיים ושלבי מוכנות. בלי השאלון זה כמו ללכת בלי מפה - איתו, הדרך ברורה הרבה יותר.
ליווי אישי וצמוד: אתם לא לבד בתהליך. לכל משתתף מוצמד שדכן או שדכנית שעברו אצלנו קורס במשך מספר חודשים שמלווים אותו מהרגע הראשון ומייעצים לאורך הדרך.
בלי לחץ: "מפה לחופה" לא עובד עם דד-ליינים. אתם מנהלים את הקצב, יכולים לקחת הפסקה מתי שצריך, ובוחרים מתי ואיך להתקדם.
האני מאמין שלנו
אנו מאמינים ששידוך טוב לא מתחיל במזל - אלא בהבנה עמוקה. השאלון והתהליך שלנו הם הלב המקצועי שמאפשר לנו לראות מעבר לנתונים היבשים ולחבר בין אנשים על בסיס ערכים, אישיות וחיבור רגשי אמיתי.
עם הלב הנכון, הכלים המקצועיים והכוונה המדויקת - אפשר להגיע הביתה.
המיזם הוקם לעילוי נשמת הלל דחבש ז"ל, בן אהוב ואח יקר, שחייו הקצרים היו מלאים באור, עומק, אמת וצניעות. הלל נשא בליבו חלום גדול - להקים בית של אהבה וקדושה מתוך חיבור של אמת ולב פתוח. "מפה לחופה" ממשיך את דרכו ומורשתו, מתוך תחושת שליחות להעניק ליווי אמפתי שמכבד את הקצב והעומק של כל אדם.
אני בטוח שהם מתכוונים לטוב, אבל עוד מיזם או פחות מיזם כבר לא משנים יותר מדי.
וזה בלי לדבר אם הם יהפכו בעתיד למסחטת כספים כמו חלק מהעסקים האלו.
ב. אם ננקה את המרחב מאינטרסים כלכליים, על מה אנחנו נשענים?
עוד מאותו הדבר לא נותן כלום.
לגבי אינטרסים כלכליים - צריכים להיות משניים. אחרת את הופכת להיות מוצר. במקרים קיצוניים - יהיה עדיף לשדכן שתשארי רווקה ותשלמי כמה שיותר זמן.
כסף הוא מניע. ותחרות בעיני יכולה להיטיב - וכן, אנחנו סוג של מוצר. בין שתרצה ובין אם לא.
אני מאמינה שהם הקימו מיזם כי הם מאמינים שיש להם משהו שונה, שהם לא עוד מאותו הדבר.
אוי ואבוי למי שמתייחס לבן אדם כמוצר. מה שבטוח - לא טובתך היא שעומדת לעיניו.
אביא לך דוגמא - שדכן שדורש שתירשם אצלו בתשלום כדי שיעביר את ההצעה שלך משודכת שלו.
הבן אדם פוגע באופן אקטיבי המשודכת שלו. היא משלמת לו כסף כדי שיביא לה הצעות והוא מונע ממנה כי הוא מנסה לסחוט את הצד השני.
וזה בלי לדבר על תופעה חדשה של שדכנים שלוקחים כרטיסים שמסתובבים, שמים את המספר שלהם ודורשים כסף ממי שפונה.
ובסה"כ,
יש הרבה מיזמים\אתרים\אפליקציות וכו' בשוק.
חלקם עולות כסף.
ואני בוחרת למי מהם אני רוצה לשלם, וממי מהם אני נמנעת.
יש גם משהו נעים במחשבה שאני משלמת על שירות, מאשר מתחננת לחסדיו של מישהו.
אין בעיה לשלם לשדכן על הצלחה, יש בעיה לשלם לשדכן שמנסה לסחוט את הצד השני ובדרך לא מעביר לך הצעות!
הבן אדם פוגע בך אקטיבית ואת עוד משלמת לו!
ואז גם השדכן, האינטרס שלו הוא להביא לידי זיווג מוצלח ולקצר את זמן החיפוש
ובכללי, חושבת שמי שלא עוסק בזה כמקצוע, מעוניין שימצאו את שאהבה נפשם…
חברה פעם העלתה לסטטוס בווצאפ (שיש בו רק חברות שלה) שהיא מעוניינת ומחפשת, ואם למישהי יש רעיון היא תשמח שתציע
היה לי ממש כיף לקרוא את זה וגם זה עורר בי מחשבה אקטיבית על הבנים בסביבתי שעשויים להיות רלוונטיים (כולל חברים של אחי וכו)
ב"ה כבר התארסה. אבל זה אדיר בעיניי לבוא ולהגיד את זה לסביבה הקרובה.
מה הבעיה בעוד מיזם?
אם הרעיון שלו ייחודי וטוב - מדהים.
אפילו אם הוא בנאלי - גם מיזמים בנאלים משדכים זוגות בסוף.
אני לגמרי יכול להבין את היאוש. אבל הוא לא כלי עבודה.
זה שיא הרציונליות. לנסות שוב ושוב אותו הדבר ולצפות לתוצאה שונה זו ההגדרה של אי שפיות. איינשטיין שם שם.
א. המיזם מציע עניין ייחודי, אתה לא חושב כך?
ב. מיזמים בנאלים ומשמעממים -מקימים בתים בישראל - זה לא נכון?אם זה נכון, מעולה שהקימו אותם ולמה שלא יקימו עוד
במחילה, לא הייתי מספיק בעולם הדייטים בשביל לגבש דעה ולהבין בעצמי.
לפעמים אני תוהה כמה הפער הוא בדיוק של תכונות האופי/רצונות של האדם. וכמה זה אולי מחשבות שהאדם בא איתן מראש, במקום בכללי שהוא נמצא בו כרגע, על מה שם דגש בדייט, ואז גם להצליב את כל זה עם הבן/בת זוג בדייט! אוהו זה מסובך…
הרי זה לא שהרווקים שמעוניינים בזוגיות זה אחוז קטן מהאוכלוסיה. וגם, אני לא חושבת שיש פה איזה תכונה שיטתית שאפשר לשים עליה את האצבע ולהסביר את רוב הסיבות לרווקות.
ואני רק תוהה, בכמה מהמקרים חסר הלדייק בהתאמה מראש, ובכמה מהמקרים זה יותר עניין של "מזל" ואולי אם היית פוגשת עכשיו את ההוא שיצאת איתו לפני שנה, אולי זה היה הולך מדהים ויאללה חתונה.
(הבעיה היא כמובן שזה לא מתמטי, אלא בעיקר עניין של הלב, ובשביל שיהיה סיכוי לדייט צריך להתמסר אליו באיזושהי רמה, מצד שני אם זה לא הולך, משהו בהתמסרות יכול להיות שוחק וכואב. וכמובן כמובן שכל אחד אינדיווידואלי
רק תוהה אם *זה* המיזם שחסר. כאילו, אם הוא יתן מענה, או אולי יכול חלילה לגרום למפח נפש מיותר)
^ברור לי שכל אחד ואחת שונים. ברור. שואלת ברמה הכללית.
אם הייתי יודעת מה העניין, הכל היה נראה אחרת, לא?
אין נראה לי תשובה אחת נכונה לשאלה שלך.
אני חושבת שמיזם 252 פנה לכיוון הזה - לא שידוכים, אלא ליווי והדרכה בתהליך. הם טוענים שמאות זוגות התחתנו בזכותם - לא הכירו בזכותם, אלא התחתנו בגלל הליווי.
באופן אישי, רוב האנשים שיצאתי איתם (ויצאתי עם לא מעט) - הקשר נגמר מהר (פחות משלוש פגישות). ואני די מדויקת, ומבררת, ולא יוצאת עם כל אחד.
מצד שני, יש אנשים שיצאתי איתם, ונגיד הפריע לי משהו מסוים. אם כעבור שנה-שנתיים-שלוש הייתי יודעת שזה השתנה - יכול מאוד להיות שניסיון נוסף יוביל לתוצאה שונה. (בעיקר עניינים של בגרות ובשלות). גם אני כמובן עברתי מסע עד לנקודה הזאת, ובהחלט ייתכן שמשהו שפעם לא התאים בכלל היום יהיה יותר מוצלח.
בהסתכלות אחורה, מהחוויה האישית שלי, אין מישהו שאני נפרדתי ממנו (הפוך יש) והיום אני מתבאסת על זה.
כלומר, האם יכול להיות שברמת הכלל, מה שחסר זה פחות העניין של הדיוק ויותר העניין של לצאת יותר.
(אם יצאת יותר יש יותר סיכוי שתמצאי איש שמתאים לך וטוב לך איתו, מצד שני, חבל לצאת עם גברים שזה בכלל לא רלוונטי).
מבינה?
ממש לא התכוונתי שתדעי להגיד מה הבעיה, כי כמו שכתבתי, אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של תכונה בבן אדם. (לכולנו יש תכונות שהן פחות, אבל היופי זה שזה אצל כולנו, אז זו אולי התמודדות אבל לא בהכרח חסם)
את שואלת אם אני מעדיפה לצאת עם כמות או עם איכות?
לדעתי רוב האנשים פה לא נהנים במיוחד לצאת שוב ושוב לדייטים.
אם אסתכל על העולם בצורה כזו, יש אלפי אנשים בטווח הרלוונטי שלי מכל מיני בחינות, ואם אנסה לצאת עם נניח מאה כדי למצוא את ההתאמה הטובה ביותר - דווקא אז הסיכויים נמוכים מאוד בעיני, וזה זמן מבוזבז (צריך זמן כדי לצאת עם כ"כ הרבה). ובכלל, זה יגרום לזה שתמיד בראש יכולה להיות המחשבה - אולי אם הייתי בודקת עוד הייתי מוצאת מישהו יותר מתאים. מבחינתי, יש אדם אחד שקיים בעולם שרלוונטי לי כרגע - זה שאני יוצאת איתו, ואני צריכה להחליט אם כן או לא. כל שאר האנשים בעולם לא מעניינים אותי. לא אכפת לי אם יש מישהו עם סיכויים יותר גבוהים - האם הקשר הזה מתפתח טוב או לא?
ברור שנרצה להיפגש עם מישהו שרלוונטי לצרכים ולרצונות שלנו, לא?
בעיניי גם אין דבר כזה "האחד"
כלומר, בוודאי שבסוף אני רוצה אחד, אבל זה לא שיש את ה-
הרעיון שלי זה לא לצאת עם כמה שיותר ולברור. הרעיון הוא שבסוף רוצים זוגיות שתמשיך לנישואים, לא?
ושהרבה מהרווקים רווקות שאני רואה סביבי זה לא עובד עוד בשלבים יחסית ראשוניים.
ואז צריך הצעה חדשה, נכון? כאילו אם לא עבד
ואז השאלה שלי היא כמה צריך עוד בשלב ההצעות לדייק. כי אני לא חושבת שזה בהכרח עניין של דיוק של התכונות שאני מחפשת, כמו שזה עניין של איזשהו חיבור שלא בהכרח אפשר להגדיר בפרמטרים.
שתהיה כימיה טובה, משיכה, הערכה, הנאה מהמפגשים המשותפים.
והרבה מהזוגות שאני רואה (כולל אותי עצמי), שהכירו בצורה שהיא לא הצעה/שידוך, לא היו יוצאים מראש עם מי שבסוף הם התחתנו איתו.
וזה ממש לא אומר לוותר ולהסתפק בבינוני. בכלל לא. כמו שזה אומר שחיבור וקשר טוב יכול להתקיים גם בלי התאמה של המון פרמטרים. מבינה?
ואז אני אומרת, מדובר פה על מיזם שידוכים, כן? אני מצפה שמי שפונה אליו הוא לא יוצא כרגע עם מישהו. ואז השאלה האם בשביל ההצעה הבאה צריך סופר לדייק? או אולי הדיוק מיותר, ומספיק הכמה דברים בסיסיים (נניח רמה דתית דומה)
כשיוצאים לדייט, זה מתוך משאלה ורצון שהאדם שאני פוגשת עכשיו, איתו זה יעבוד ובע"ה בהמשך נישואים.
אממה, לא קלים שידוכינו (עובדה שיש המון רווקים רווקות שמעוניינים בזוגיות וזה לא בא בקלות בכלל)
באופן אישי אני חושב שרוב החברים הרווקים שלי ואני יחסית בוגרים מאוד ביחס לחברים הנשואים. ההבדל המשמעותי הוא שלהם יש אחריות ובגרות מהסוג החשוב שלא ניתנה לנו עדיין האפשרות להתפתח אילו.
לא התכוונתי לכך שרוב הקשרים שלי נגמרו בגלל חוסר בגרות.
לא אמרתי שום דבר על מידת הבגרות של רווקים לעומת נשואים. לא אמרתי שצריך להגיע לרמת בגרות של 10\10 כדי להתחתן.
אמרתי שהיו לי קשרים - שנמשכו יותר מכמה פגישות בודדות - ומה שהפריע לי בהם זה תכונה שבעיני יכולה לעבור שינוי - בגרות - ולכן אם כעבור זמן הייתי פוגשת את אותו אדם, יש מצב שהקשר היה נגמר בצורה אחרת.
(אם ניקח לדוגמה משהו אחר: אם היה מפריע לי שהוא מאוד גבוה, גם כעבור זמן פער הגובה עדיין קיים).
אגב, יצא לי להכיר ממש בקטנה את הלל דחבש ז"ל, יהי זכרו ברוך
מספר של חברה אומר לי יותר עליך - שכנראה יצאת עם מלא בחורות ואתה כבר מיואש ותשאל שאלות ותשפוט אותי יתר על המידה ע"פ ניסיון קודם.
אולי אולי במקרים נורא ספציפיים זה יעזור , אבל החברה לא תגיד לך משהו שבאמת ישנה או יעזור לך להחליט בדרך כלל.
ובדרך כלל - את/ה משאיר רושם רע על החברה(לא יודעת איך זה אצל גברים, אבל השאלות שלך בדרך כלל יגיעו אלי חחח) .
בתור מי שהייתה החברה שהתקשרו אליה לברר , וגם זו שביררו עליה - אף פעם לא שאלו אותי או עלי שאלה באמת קריטית, שאלו אם אני אוהבת טיולים או לצייר, או איך הקשר שלי עם המשפחה (ב"ה מצויין, אבל מה נראלך שחברה שלי תגיד? גרוע? ) ,שאלו אותי אם חברה שלי פמיניסטית (תגדיר פמיניסטית…, שאלו את זה גם עלי פעם וחברה שלי , כפרה עליה, אמרה שאני כן עושה תואר ריאלי חחחח) , שאלו אם אני מפונקת, אם אני פלפלית, מה נראה לך שחברה תענה לשאלות האלה? אמיתי .
אני עוד איכשהו מבינה אם אתם שואלים על אופי , אם היא שקטה או צעקנית, אבל בדרך כלל אפשר פשוט לשאול את מי שהעביר לך. (גם אני בדרך כלל מעדיפה חברותיות ופתיחות, אבל בכל זאת) למרות שזה גם קצת חבל, ברור שאם חסר פרטים בכרטיס זה מבאס, אבל לא משנה כמה פרטים, בסופו של דבר לא תדעו כלום עד שתיפגשו, אם הפגישה רחוקה לכם - אז מילא, אבל עוד לא שמעתי על שיחת בירורים שהועילה למשהו.
תם טקס העצבים, אני בטוחה שיש דעות שונות, אבל בעיני אתם לא מרוויחים כלום,
השידוך של הבחור נפל כי הוא הבין שהוא והבחורה ממש לא מחפשים אותו דבר
של הבחורה בדיוק ההפך היא הבינה שזה בדיוק מה שהיא חיפשה ושווה לה להשקיע...
תחשבי שהבחור לא היה מברר ויוצא לפגישה מיותרת ...חבל על הזמן
