אם לך חשוב הגרבים, ואת לא תוותרי שבעלך ילך בלי גרביים- אז התשובה ברורה, לא?!

אבל.....

גם אם יש לך עיקרון, עקרון חשוב- באמת! והיית רוצה שכך בעלך ינהג (אם זה כשרות מהודרת, תפיילת ותיקין, כיפה ענקית וכל מה שעולה ברוחך)-

זה בסדרגמור! רק תזכרי שאולי (אולי- זה תלוי בכם..) לא על זה נבנה הבית- לא על בסיס זה העולם שלכם הולך להתבסס ולגדול- אז למה להיות קטנוניים? 

אגב, אני בכלל לא מזלזלת בגרביים או בכל עקרון שיש לכל אחד, ההיפך! זה חשוב מאוד בעיני שאדם מדמיין את בן/בת הזוג שלו בצורה מסויימת.

אבל כן את חייבת להיות עם היד על הדופק שאת רואה את התמונה השלמה.

ואמרת שזו רק הצעה, ה' ישמור!! 

אולי תפגשו קודם ותראי את הבן אדם?! (אמרת שזה נשמע לך מתאים..)

הוא הרבה יותר מעבר ל"אדם שהולך בלי גרבים"....

דבר נוסף, בחייייייים אל תבני על זה שהוא ישנה משהו ממה שהוא עושה. גם אם יבטיח לך עולם ומלואו (באמת, הוא מתכוון לזה). לא כי אני לא מאמינה לגברים. זה כי אפילו הם לא יודעים אם יצליחו או לא. כשהוא מבטיח, או מראה נכונות לשינוי מסוים- זה אולי כן ואולי לא.... קחי את זה בחשבון...

דבר אחרון, נראה לך הגיוני שהוא יבקש ממך להוריד את העגילים? הוא יאמר לך שזה עיקרון בשבילו.... (מזכירה לך שעוד לא נפגשתם!!)

בהצלחה!!!!!!

(סליחה אם הפלגתי בכתיבה... יצא)

למה זה קריטי גרביים???????????????????

באמת שאני לא מבינה למה להתלבט בדברים שוליים...

יש מספיק דברים מהותיים להתווכח/לדון בהם

כאילו, מה את רוצה ממנו?!

זה מצחיק שהגענו עד לרמת הגרביים.. (או שבעצם זה עצוב..)

כי ההלכה אומרת שאסור להתפלל עם רגלים מגולות. (ד"א, מכאן המנהג של השורש וגרביים)

יש מקלים בעניין שאם היה הולך ככה בפני אדם חשוב, מותר גם בלי

ההלכה:

http://www.manof.org.il/index.php?option=com_content&view=article&id=177%3A2010-07-22-13-17-34&catid=67%3A2009-07-02-12-07-54&Itemid=84&lang=en&limitstart=5

לעיון:

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_21714_53.pdf

ודעתי, 

צריך לבדוק מדוע הוא לא הולך עם גרביים

האם זה נובע מזלזול בהלכה, התשובה ברורה!

האם זה נובע בגלל שכך נוהג, יש לבדוק בכלליות, אני לא חושב שעל דבר כזה כדי לפסול.

והאם זה נובע שמשום שהוא לאט לאט מקבל עליו דברים (כולנו נמצאים בתהליך התקדמות), אדרבה, יש להמשיך את הקשר, בשלב מתקדם יותר, ולהגיד לו שזה מאוד ישמח אותך אם הוא ינהג כך וכך. 

תשובתו תהיה האינדקציה לקשר!

אך כמו שנאמר כאן בעבר,

אם הקשר אמיתי

או שהדבר יראה לך כ"כ שולי, שזה לא יפריע לך

או שהדבר יראה לו כ"כ שולי, שזה לא יפריע לו

בהצלחה

אני מניח שהוא גם לא הולך עם חצאית ארוכה..

אז כנראה זה לא בדיוק משוואה..

הוצאת מילים ממקורי(טוב, לא בדיוק. בערך... אבל במקרה הזה זה גם קצת נחשב)

וכן, גרביים זה כן מדד מסויים לרמת הדוסיות,

נכון שזה לא הכל, אבל זה כן משהו,

למרות שיש לי חברים ממ שדוסים שהולכים בלי.

פגושתי הראשונה הלכה ללא גרביים.

בדייט השלישי או הרביעי שאלתי אותה על זה, ואמרתי לה שלי זה חשוב.

היא נדהמה. היא אמרה שבינתיים יש לה הרבה דברים לעבוד עליהם, וקודם היא תתקן אותם ואז תחשוב אם בכלל.

אחרי-כן הלכתי ללמוד את הנושא לעומק, מבחינה הלכתית.

הבנתי שהליכה בגרביים או בלעדיהם קשורה יותר לנורמה ולסביבה מאשר לרמה הדתית.

הסתכלתי גם איך הולכות אחיותי.

לאחר כל זאת, גיבשתי לעצמי משנה סדורה.

אני אשמח אם אשתי תלך עם גרביים, אבל אני לא אעיר לאף אחת בפגישות. אני פשוט אוסיף את זה לשקלול. ואם אני אחליט בסוף להתחתן איתה למרות זאת, אני לא אעיר לה גם אחרי הנישואין.

avid">"במשך הזמן הוא ודאי יתעגל"avid">                

"avid">ואם לא?"avid">     

avid"> "avid">אז אתה תתרגל."

(דתיה בן דור שם,שם)

וגבר שאינו גורב גרביים הוא ככל הנראה אדם שאינו גורב גרביים ועל כן גברת שכן גורבת כמובן לא יכולה להעלות בדעתה להפגש ולהיראות עם בחור בלתי מגורב.

לא משנה מיהו ומהו - על גריבת גרביים אין להתפשר.

(וזה כמובן מבלי לפגוע בעקרון שהחיצוניות לא חשובה כלל והעיקר זה הפנימיות)

מן הראוי גם להוסיף לשקלול

האם זה עם שורש או לא.

אז אין עניין להפגש מלכתחילה.

אבל אני חושבת, שצריך לבדוק מה הם הדברים החשובים באמת, ולא לנסות להחמיר על האחרים (בני זוג לא אמורים לחנך אחד את השני!).

אם מדובר בעניין הלכתי- אז בסדר, אבל אם זאת החמרה או משו- לעניות דעתי, יש דברים יותר חשובים לבדוק אצל הצד השני.

וגרביים זה רק החמרה במצבים מסויימים (לדוגמא: בת שלובשת חצאית ארוכה- לא צריכה ללבוש גרביים. בנים- אין לי מושג, אבל לא ידוע לי שבנים חייבים בגרביים..).

ובנימה אישית- אני שונאת שבני זוג אומרים אחד לשני מה לעשות (אל תלבשי ככה, תגדל/אל תגדל זקן וכו' וכו'..)!

כנראה שהם נשואים, וכבר לא מתפגשים מנומסים!

אחרי החתונה לא אומרים לשני איך להתלבש, אם משהו מפריע צריך לסגור הכל בפגישות..

אם יש משו שלא מתאים לפני החתונה- אז כדאי לסגור אותו לפני כן, ולא לצפות מהבנאדם שישתנה בשבילך אח"כ.

אם הגבר שלך לא מתאים!! את החולצה למכנסיים

אין מה לדבר איתו לפני החתונה על זה

פשוט מילים לא יעזרו

אחרי החתונה- תמצאי שיטה לסדר לו בארון ככה שיצא לו בשלוף- בגד מתאים

וכן על זה הדרך .

יש דברים שהם מספיק שוליים בחיים -שגם אם לא דיברנו עליהם לפני החתונה- נסתדר...

אבל בדברים עקרוניים- לא מומלץ לבות על השתנות אחרי החתונה..

כי מה יקרה- אם הבנאדם לא ישתנה עפ"י רצונך?!

שצריכה להיות הגבלת גיל לפורום...

[כי הגבלת שכל *וקצת* הבנת המציאות קשה לעשות..]

זה לא דבר שאין לו ביסוס הלכתי כלשהו - אז ייתכן שזו חומרה מטורפת שהיא מחפשת מישהו שיקפיד עליה, אבל זו זכותה. 

מה ההבדל, למשל, בין בחורה שלא מוכנה לצאת עם מישהו עם שיער ארוך לבין מישהי שלא מוכנה לצאת עם מישהו שהולך בלי גרביים?

אלא לעניין הגרביים באופן ספציפי, ולעניין הדברים שחשובים לבנאדם באופן כללי..

בס"ד

בסדר, הבנתי.

תהפכו את השם של הפורום למעל גיל 18 או מה שזה לא יהיה.

ככה אולי לא תראו את התגובות המאוד מטומטמות של ילדות בגילי.

אני לא מתכוון לבקר אותך או להגיד לך מה אני חושב לגבי הדרישה שלך - אני רק אגיד לך את הדבר הבא: 

אל תכנסי לקשר במחשבה שאת תשני את הבחור. הוא לא הולך עם גרביים - זה מאוד מאוד חשוב לך? מספיק כדי לסיים קשר? את יודעת שעכשיו הוא הולך בלי גרביים ?אל תפגשי איתו. 

אם תשמחי שהוא יילך עם גרביים אבל זה לא כ"כ קריטי לך ואת תהיי מוכנה להתחתן עם מישהו שהולך בלי גרביים - אז אולי באיזשהו שלב מאוד מתקדם בקשר תוכלי להעלות את זה בצורה עקיפה אם זה מפריע לך. 

אבל אם זה משהו שמבחינתך אי אפשר לעבור עליו לסדר היום - אז אל תצאי איתו. 

אל תכנסי לקשר במחשה שאת תשני את הבחור שיהפוך להיות בדיוק מה שאת רוצה. 

כשמדובר על דבר שכנראה לא עקרוני לו, וגם לא קשה לשינוי, אולי כן מוצדק לנסות להפגש, מתוך תקווה שיסכים להשתנות.

נניח הסיכוי שהוא יסכים לשינוי כזה הוא 80%, למה לא לנסות? 

הרי בסופו של דבר כל הפגישות הם בסך הכל ניסיון.

(אגב במקרה זה, ייתכן שאחרי כמה פגישות בעיניה זה יראה פחות חשוב)

שבו או שהיא מצליחה לשנות בו משהו ספציפי או שזה חסר סיכוי - נראה לי מיותר. 

לא צריכים להיכנס לקשר שבו מצפים מהשני להשתנות עוד לפני שהקשר החל. 

גם אני מקפידה ומאד חשוב לי ללכת עם גרביים בגלל צניעות...אבל בעניין שהבחור ילך עם גרביים זה פחות קריטי (או שאני טועה?אני פשוט לא שמעתי אף פעם שבחורים צריכים ללכת עם גרביים)למרות שזה לא היה דבר שהייתי פוסלת עליו..אבל תמיד אפשר להגיד בצורה יפה אם את רואה שבאת יש כיוון...

נראה לי מאוד לא עקרוני אבל תעשי מה שנראה לך.

שלא מראה על שום דבר בבן אדם ובטח שלא על הרמה הדתיתי שלו.

לק"י

אם תבקשי מהבחור ללכת עם גרביים והוא יסכים, זה אולי מראה עליו- שהוא מתחשב בך, מכבד אותך וכו'.

אבל- זה לא אומר שהוא עושה את זה מתוך הבנת החשיבות של המעשה או כי הוא נהיה יותר "דוס" (אלא אם כן, הסברת לו את דעתך ומה החשיבות של העניין, והוא הבין והשתכנע).

אם זה חשוב לך מאוד ובשבילך זה "יהרג ובל יעבור"- אז אני לא חושבת שיש לכם מה להפגש בכלל..

כדאי יותר שתשנה תתפיסה כי זו תפיסה מעוותת לתת חשיבות הלכתית לדבר שאין לו חשיבות הלכתית

לק"י

גם לעניות דעתי, חשוב להחליט על כמה דברים שהם ממש חשובים לך ועליהם לא לוותר.

אני הולך עם סנדלים בלי גרביים - אבל התגובות שלך, לדעתי, חסרות טעם. 

יש לדבר ביסוס הלכתי - עובדה! אם תרצי ואם לא.

היא מקפידה על זה, את לא. הבנו. מבחינתך זה שטויות. הבנו את זה כבר אחרי הפעם הראשונה שכתבת את זה.  

היא שאלה לגבי עצמה והיא אומרת שזה חשוב לה. זכותה המלאה לחשוב ככה ולא היא זו שצריכה לשנות את התפיסה, אלא את. 

את התפיסה של להגיד לאדם אחר מה צריך להיות חשוב לו ומה לא. 

שאם זה ממש חשוב- שלא תלך על זה.

הבאתי שם מקורות הלכתיים.

כדי להקל לך את החיפוש, אני אצטט לך את זה גם כאן

כי ההלכה אומרת שאסור להתפלל עם רגלים מגולות. (ד"א, מכאן המנהג של השורש וגרביים)

יש מקלים בעניין שאם היה הולך ככה בפני אדם חשוב, מותר גם בלי

ההלכה:

http://www.manof.org.il/index.php?option=com_content&view=article&id=177%3A2010-07-22-13-17-34&catid=67%3A2009-07-02-12-07-54&Itemid=84&lang=en&limitstart=5

לעיון:

http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_21714_53.pdf

התפילה ושאלתה היתה על הליכה באופן כללי בחיים שהוא לא הולך.

והענין לדעתי שכל אחד יכול לפסול על מה שהוא רוצה ולכל אחד יכול להיות דברים שונים שחשובים לו אבל ואני מדברת גם עלי שאולי לפעמים אנחנו פוסלים אפשרויות טובות ,מתנות שה' נותן לנו על דברים לא באמת באמת מהותיים וזו היתה כוונתי.שלא נפספס סתם .

לדעתי אם היתה פונה לרב הוא לא היה אומר לה לפסול אבל שיהיה............

הדבר העגול הזה שאנשים דתיים חובשים לראשם בד"כ. 

חוץ מזה, שלרוב אנשים לא הולכים לתפילה עם גרביים, חוזרים הביתה, מורידים אותם וממשיכים את היום... כנראה שמי שהולך בלי גרביים, גם מתפלל בלי גרביים. 

האם לפסול על חומרה שאדם לא מקפיד עליה או לא, היא לא שאלה לרב. 

כפי שכתבתי וכפי שנפשי הביא, יש לזה ביסוס הלכתי, זכותה המלאה לדרוש את זה מבן הזוג העתידי שלה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניך - ואם זה כ"כ מפריע לך שיש בנות שמקפידות על חומרות מסוימות יותר ממך, אז אני חושב שאת צריכה לשנות את התפיסה שלך. לא היא. 

בס"ד

יש רבנים חשובים שהולכים בלי גרביים, איך הפכתם את זה להלכה. זה מנהג מקום נטו, וזה ממש לא כמו שיער ארוך. בתקופת המקרא המשנה והתלמוד הלכו עם סנדלים!!!

אני באופן אישי הולך בלי גרביים - אבל יש לזה בסיס וזה לא משהו תלוש לחלוטין. 

אם זה חשוב לה - זכותה. 

(אני לא מספיק מבוגר כדי לדעת איך הלכו בתקופת המקרא והמשנה...) 

אף אחד לא הפך את זה להלכה - זו חומרה. יש כאלה שמקפידים עליה ויש כאלה שלא. 

לגיטימי מצד אדם מסוים שירצה שבת זוגו או מצד אישה שתרצה שבן זוגה, יקפידו על חומרה מסוימת. 

אגב, גם שיער ארוך זו ממש ממש לא הלכה. שמשון היה נזיר - ועדיין היה שופט. רוח ה' שרתה עליו...  

שיער ארוך זו אפילו לא חומרה - זה יותר מוסכמה חברתית לדעת רוב הרבנים. 

אין שום הלכה כזו שגבר צריך ללכת עם גרביים!

נטו החמרה!.....גרביים זה עניין צניעות כמו שבת צריכה לכסות מרפקים וברכיים...גבר לא!

אולי תבקשי ממנו גם ללכת רק עם חולצות שרוול ארוך כי את מקפידה?(בתנאי שאת מקפידה...)

בכל אופן לא כדאי לפספס רק בגלל זה....

נ.ב-סנדלים עם גרביים זה כלכך מכוער ומגעיל!אני הייתי חושבת לא להפגש עם הייתי שומעת שהוא הולך עם גרביים וסנדלים (סתם חס ושלום!)

שילך גם עם חצאית שמכסה את הברך,

כי זה מה שהיא עושה...

בס"ד

כל זה נכון לבנות, אבל לבנים זה אפילו לא החמרה, לעניין תפילה זה רק אם זה נחשב לא מכובד במקום בו אתה מתפלל.(כמו שיש בשטיבלכים חרדיים שלא יתנו לנו לעלות להיות ש"ץ כי לשיטתם לא עולים בלי חליפה ומגבעת....) 

אני מכיר מקומות ששם לא מקובל שכהן יעלה לברכת כהנים בלי גרביים - ולאו דווקא שטיבלים חרדיים. 

כמו שכבר כתבתי, לרוב אנשים לא מחליפים בגדים אחרי התפילה, מה שאומר שמי שהולך בלי גרביים, כנראה שגם הלך בלי גרביים לתפילה. 

כתבתי גם שאני הולך בלי גרביים. אפילו את הסנדלים העפתי מהרגליים ברגע שהגעתי לאוניברסיטה... אבל, זה לגיטמי מצד בחורה לרצות דבר כזה. 

אם אני חושב שזה טוב או חכם? אז לא. אני לא חושב ככה. 

אם אני חושב שזה לגיטימי שהיא תדרוש דבר כזה? כן. 

זה הכל. 

שקשה לי להתאפק. לא יאומן לאיזה רמה אנשים הגיעו כיום. אח"כ עוד שואלים למה לא מתחתנים בגיל נורמלי.

גרביים??

זה מה שמפריע לך בחיים?!?!

בבקשה, תני לי את המספר שלך כדי שנוכל לדבר ותסבירי לי בדיוק איך הגעת למדרגה הזאת ואיך התגברת על שאר המכשולים בחיים שלך!

אני ממש מנסה לא לכתוב יותר מזה, ררק בגלל תשעה באב שמתקרב, אבל תתחילו לחשוב גם על האנשים שחיים מחוץ לכוכב שלכם. אתם פוגעים בהם

אבל בחייאת שהעלת טיעונים חלשים.

א. לפגוע באנשים שחיים מחוץ לכוכב? מה? איך? בזה שהיא לובשת גרבים היא פוגעת בך? וכשהיא נושמת?

ב. מעניין לראות שדווקא אנשים שכן מקפידים על גרביים מתחתנים מוקדם יותר... כנראה שזה לא זה..

בס"ד

עשית סטטיסטיקה ?

וגם אם כן, אני מאמין שזה תלוי יותר במאפיינים סוציולוגים. (אוריינטציה דתית,שאיפות מקצועיות וכו') מאשר בגריבת גרביים, לבישת חולצות מכופתרות משובצות, ושאר מרעין בישין...

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !