לדעתי אין בעיה שכולם ידעו.. כולם יודעים שיש לי שני בתים, שואלים איפה אני היום, באים לפה באים לשם

מכירים את כל האחים שלי.. אני מדברת על זה בחופשיות ולכן גם הם

איך שתגרום לזה להיראות- ככה זה יראה

זה לא שאני יתלה על עצמי שלטי חוצות שההורים שלי גרושים אבל אם יצא לי לדבר על זה אני פשוט יגיד

כעיקרון זה תלוי במצבי רוח שלי .

אפשר פתאום לראות אותי מספרת את זה לאיזה חמשושית שאין לי קשר אליה ..

סתם כי יוצא .

פשוט זורמים עם זה

שואלים אותי ? אני יענה . 

זה לא שיש מה להסתיר ... זה לא בושה , לא אתם גרמתם למציאות הזו !

 

שבת שלום

 

אני לא אוהב לדבר על זה.

אני לא רוצה שאחרים ידברו על זה.

אני לא רוצה שיקחו אותי בתור\דוגמא\פרויקט\מושא להתעסקות\וכו

אני לא מתבייש בכלל ואין לי במה להתבייש.

פשוט אני לא רוצה להפוך את זה לאיזה מוקד להתענינות.....

מה אתם חושבים..

 

אני גם סיימתי שמינית. ורוב(!) הבנות לא יודעות שההורים שלי גרושים..

בהתחלה פשוט התביישתי מזה, לא רציתי שידעו,ידברו עלי,ירכלו וכו'..

ואז אחרי זה הבנתי שזה לא עוזר לשמור סודות.. אבל כבר נכנסתי לזה וחבל..

ת'אמת לא יודעת מה להציע או להגיד.. פשוט גם לי זה קשה להגיד את זה.גם כי אני מתביישת-כי אני שונה ואין מה להתחמק מזה.וגם לא רוצה שידברו עלי וזה...

 

זו לא בושה! זו המציאות וצריך לדעת להתמודד!

בד"כ אני פתוחה בנושא,

אבל גיליתי שככל שגדלים הנושא המשפחתי פחות מענין את הסביבה ותופס פחות מקום בתוכי.

 

לענין הרכיליות - תמיד יהיו נשמות טובות שימצאו נושא פיקנטי לרכל עליך, אל תחשוש מזה.

בנוסף, כאשר אתה משדר שלמות עם עצמך, אנשים מעריכים את זה ולא מרכלים.

 

ולסיום - ברוך הבא!

מקווה שתהנה בפורום ותעשיר אותנו ואותך

בס"ד

 

תלוי באורך הקשר- חברות מהכיתה יודעות, אנשים שאני עובדת איתם- לא כולם יודעים... משתנה.

בעיקרון אני לא שומרת על זה כסוד כמוס אלא פשוט לא מספרת אם אין צורך.

נראליי ידועים פכות או יותר.הכיתה בטוחחחח.נראלי ?!

וזה לא בושהה לי.למהה זה אני שהתגרשתי?!?

בכל זאת.. אני מרגישה שמלא פעמים שופטים עפ"י המשפחה,ההורים וכו'..

ובגלל זה מציק לי לספר לבנות, כי אז ישר חושבים עלי דברים רעים.. (וואי,זאתי באה ממשפחה דפוקה וזה..) וזה פשוט לא נכון להסתכל ככה.. כי לפי מה ששמתי לב זה שהילדים שההורים שלהם גרושים לפעמים הרבה יותר מחונכים(!!) מילדים שגדלים במשפחות "הכי טובות".. 

שונאת שאנשים שופטים, או עושים פרצוף כששומעים! וואי , הלוואי ולא היה ככה!! ככה היה יותר קל!!

1. האנשים שיודעים על הגירושים ולא אכפת להם (כמו שצריך להיות ד"א) הם חברים אמיתיים שיודעים לעשות הבחנה בינך לבין מה שנמצא סביבך

2. יש מצב שאת תגרמי לאנשים לשנות סטיגמות.. צודקת שיש סטיגמות על משפחות שעברו גירושים.. מי יודע? אולי את תשני אותם..? אין מה להסתיר, מי שבאמת את חשובה לו ובאמת רוצה להיות איתך כי את פשוט את ,יהיה חבר שלך לא משנה מה.. השאר ילמדו לאט לאט

לא צריך לספר לכולם , אין צורך בטח לא בתקופת התיכון,

בישיבה , ספר לחברים הטובים שלך !

ואל תשקיע יותר מידי אנרגיה בלהסתיר..

 

הרבה בהצלחה

 

 

 

 

אני חשובת שלא צריך לדאוג לספר לכל אחד.אם יוצא אז אורמים והיכיי לא להתבייש בזהה.

|הבהרה- ההורים שלי לא גרושים וסליחה אם זה פוגע שאני מגיבה|

 

יש לי חברה שמדברת איתנו לגמרי בחופשיות על ההורים שלה (אבא שלה חי עם חברה שלו ויש לו שני ילדים ממנה, ואמא שלה התחתנה שוב ויש לה שני ילדים ממנו ושוב התגרשה ועכשיו היא נשואה עם עוד ילד אחד).

היא גרה עם אמא שלה ומספרת לנו חופשי על האחים שלה וממי כל אחד וכו' וככה גם אנחנו מתייחסות- שואלות חופשי ומדברות חופשי....

ויש לי עוד חברה שאני יודעת שההורים שלה גרושים אבל היא לא ממש מדברת על זה (נראה לי שהיא קוראת לבעל של אמא שלה אבא) ואנחנו גם לא שואלות כלום ולא מדברות איתה על זה...

 

אם אתה מציג את זה כנורמלי ולא כמסכנות- ככה יתייחסו אליך!

אני לא מתייחסת לחברות שלי ברחמים, זה החיים שלהם ולי יש את החיים שלי וזה שהם שונים לא גורם לך להיות פחות טוב ממני (ואם כבר אז להפך)

 

לדעתי הכל תלוי באיך שאתה מציג את העניין, אם אתה לא רוצה שידברו על זה אז אתה ממש לא חייב לשתף למרות שאולי אם תשתף זה ימנע מצבים לא נעימים (ושוב- ההורים שלי לא גרושים אז אולי אני לא באמת מבינה איך זה, אני אומרת מהצד של החברה) ולא תצטרך להמציא כל מיני דברים (למשל כשתהיה אצל אבא שלך, בהנחה שאתה גר אצל אמא שלך, וישאלו אותך לאן אתה נוסע ולא יהיה לך מה להגיד- ברור שאפשר להמציא משהו אבל למה להסתבך)...

 

ושוב אני מתנצלת, רציתי להגיד את דעתי בתור הצד השני שאיתו צריך להתמודד

ובהצלחה

ובחיאת, תפסיקו להתבייש! כולם פה אנונימיים...

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')