בעקבות שרשורי היאוש השונים, משהו יפה ששמעתי באחד השיעורים מפי הרב ערן טמיר, שבע"ה אני מקווה שיחזק:
הגמרא במסכת תענית (כט, ע"א) שואלת מדוע נקבע צום ט' באב לתאריך זה, הרי ידוע שעיקר השריפה הייתה בי' אב? אלא, יש לדון את הדברים לפי הסיבה שלהם, ולא לפי התוצאה. לפיכך הצום נקבע לט' באב, בו בא לידי ביטוי האומץ לשרוף ולהחריב את הקודש, אשר הוא החורבן בעצמו (לא התוצאה – עיקר השריפה).
כידוע, ישנם 5 דברים שאירעו בט' באב (ע"פ תענית כו, ע"ב). נחזור קצת אחורה, ל"אתחלתא דפורענותא" הראשונה, לדבר הראשון שקרה בט' באב: הגזירה על אבותינו שלא יכנסו לארץ. מדוע נגזר עליהם שלא יכנסו? בגלל חוסר הוודאות המוחלטת ביכולתם לכבוש את א"י, הניכרת מדברי המרגלים ותגובת העם - "ויבכו העם בלילה ההוא". ע"פ פירוש הרמב"ן חטא המרגלים היה בכך שאמרו "אפס כי עז העם". המילה "אפס", בלשונו של הרמב"ן "מורה על דבר אפס ונמנע מן האדם" שאין יכולת להשיגו. כאן באה לידי ביטוי אתחלתא דפורענותא. באותה מידה:
"אם אדם יוצא לזוגיות ממקום של אולי אני נפש ערירית שאין לה בת זוג (כי הרי כתוב בספר גלגולי האר"י... שיש נשמות עריריות, אז אולי אני מהנשמות האלה) אדם שיוצא ממקום כזה למפגש הוא מכניס את האפשר שהוא לא יתחתן. אי אפשר שאני לא אתחתן! אי אפשר! יש לי נפש תאומה מעולם הנשמות ואני צריך פשוט לפגוש אותה פה, אז קשה – אבל אפשר! אין אי אפשר! (...) התחלת הפורענות של החיים שלנו היא שאנחנו לא מציבים וודאות ואומרים אפשר ואפשר "עלה נעלה" למרות שקשה מאד מאד מאד, זאת אתחלתא דפורענותא"
שנזכה לראות בבניין בית המקדש, במהרה בימינו – בקרוב ממש.
נ.ב. עוד ד"ת קטנטן שהייתי חייבת להוסיף לגבי "במהרה בימינו" – שמעתי פירוש יפה שהמילה בימינו כוונתה באמצעות ימינו. כלומר, באמצעות מעשינו שאנו עושים בימינו כעת. גם אם בפועל זה לא יקרה בדורנו, חלילה - עדיין יש משמעות למעשינו עתה שהם משפיעים על בוא הגאולה. דבר זה נכון הן לגבי בניין בית המקדש והן לגבי בניית "בניין עדי עד" של כל אחד ואחת מאתנו. 
