כתבת את הדברים מנקודת מבטך, אך יתכן שמנקודת מבטה הדברים נראים אחרת.

יתכן שהיא מביעה קושי אמיתי בעקבות דברים מסויימים שאתה עושה ואתה תולה את התנהגותה בכך 

שהיא רוצה חיים קלים, כמו שכתבת מן אבא שיסדר לה את החיים. 

יתכן גם, שהיא כבר איבדה את סבלנותה ולכן נמצאת במצב תוקפני שכזה.

אני לא אומרת שאת כל העבודה אתה צריך לעשות, אבל תברר עם עצמך האם באמת את החלק שלך אתה עושה, ושוב - תנסה לברר זאת מנקודת מבטה ולא מנקודת מבטך. אני מאמינה שהשינוי המבורך יבוא בחינת פתח לי פתח....

לסיום - קראתי השבוע סיפור מאוד יפה על הרב אלישיב שפעם בא אליו אדם שיש לו בעיות בחיי הנישואין

הרב אלישיב אמר לו - תלמד ספר מסילת ישרים......

והסביר את דבריו לרב שישב לידו בעזרת סיפור נוסף - פעם באו אליי לברר על הצעה של בחור עילוי בתורה אך לא מוכן בשום פנים ואופן ללמוד מוסר והרב אמר לא לקבל את ההצעה. מכיוון שמי שלא יודע לעשות חשבון נפש  היכן הוא אחראי על המצב, לא יזכה לנחת בחיי הנישואין.

בהצלחה ובשורות טובות.

הרב שמחה כהן שהוא אדם גדול מאוד בשלום בית אומר דבר מדהים,

כל אחד מבני הזוג רוצה להרגיש חיבור לבן זוג שלו ואיך זה נעשה?

האישה ע"י סיפור המצוקות שלה ושיתוף בעלה בכל הקשיים שלה וכל מה שקרה לה רע מרגישה חיבור לבעלה

הבעל לעומת זאת מרגיש חיבור לאשתו כשהיא שמחה וטוב לה,

ממילא כשאישה מתלוננת ובוכה הבעל רואה שלא טוב לה, היא לא שמחה והוא גם לי מבסוט מהענין..

פיתרון ראשוני שמאוד עוזר-

האישה עצבנית שחם לה וקשה עם הילדים

הבעל אומר- באמת חם היום כל הכבוד לך שאת ככה סובלת את החום ואיך את מצליחה לתפקד עם הילדים..

מה עשית פה? עשית עסק מהבעיה שלה או שהיא תגיד, טוב ששמת לב או שהיא תגיד- טוב לא כ"כ חם והילדים לא היו כאלה גרועים..

ברגע אחד הפכת את הבעיה. היא ששמחה שבעלה מבין אותה והבעל שמח שאשתו נרגעה..

מה אני באה לומר? השוני בין גבר לאישה אדיר!! כדאי ללמוד על ההבדלים ורצוי אפילו לדבר עם אדם שמבין בזה 

וב"ה לא חסרים יועצים כאלו..

בהצלחה רבה!!

לדעת שהמצב הזה הוא תוצאה של שניכם, היינו שלשניכם יש אחריות,

למה אני כותבת את זה? כי כתבת שהיא אישיות שאף פעם לא מרוצה.

כדאי שתבדוק איפה החלק שלך ב'תרומה' לזה שהיא מתנהלת ככה, סביר להניח שזה גלגל- אתה מתנהל בדרך מסוימת והיא ממשיכה ככה וכו'

ברור שאין תחליף לשיחה בעניין, לא ממקום שיפוטי (קריטי מאוד) אלא באמת ממקום של דאגה לאושר שלה ולזוגיות שלכם.

כדאי שתברר איתה מה יכול לעזור לה וגם להגיד לה שיש דברים שהם חשובים לך ושתתן לך את המקום (כמו ללמוד בצורה ש'לא מקדמת אתכם'.

אני חושבת ששיחת בירור כזאת ממש יכולה לעזור.

שתזכו לשכינה בניכם בקדושה ושמחה גדולה!

אני בטוח שיש לי חלק בזה בודאי. החשש המנקר הוא שהיא מתחרטת ובעצם אין משהו שאני יכול לעשות מלבד להיות שונה לגמרי, לא אני.

הלכנו לייעוץ זוגי שנקטע באמצע, אולי שווה לנסות שוב.

אני אכן "פיספסתי" כמה הזדמנויות "לשפר" את המצב החומרי אבל לחיות עם אשמה יומיומית זה משתלט על כל הנשמה.

תודה למגיבים ואשמח לשמוע עוד זה מחזק ונותן רעיונות.

בשורות טובות

אתה גם לא צריך לחיות בתחושת אשם יומיומית. 

היא בודאי אוהבת אותך, הרי אמרת שיש לכם תקופות של עדנה. 

לאור הדברים שאתה מתאר אני מצטרפת לאיזה יום שמח בהמלצה על יעוץ אישי.

גם אני זכיתי ללמוד אצל הרב שמחה כהן והדגמת זה יפה מאוד.

האישה מקטרת כי היא רוצה תשומת לב, הערכה למאמציה, חום, הבנה והערכה.

היא לא מצפה שתספק לה פתרונות לבעיות שלה בדר"כ, היא פשוט צריכה אוזן קשבת, שותפות ושייכות לבן הזוג.

ממליצה לך על "גברים ממאדים נשים מנוגה".

ממה אתם חיים?

כאן מה לתת "תגובה ביקורתית" עליך.

צורת הכתיבה והתיאור שלך מעוררים כלפיך רק הערכה.

אם היה משהו ספציפי שאתה לא עושה בסדר, היה מקום לשינוי, כמו כל דבר שאדם מתקן. אבל אינך צריך להיות "אדם אחר" - יש לך כל הלגיטימציה להיות אתה...

זה בסדר גמור שאתה מעביר הרבה זמן בלימודים למיניהם - יפה מאד. יש כאלה שסגנונם יותר "מעמיק" ויש כאלה שמתאים להם סוג אחר, זה לא משנה. הלוואי שהרבה אנשים ימצאו עולם עשיר בלימוד..  לא כל דבר נמדד ב"איך זה מקדם" במובן ה"פרקטי"..  מצד האמת - ה"מקדם" הכי גדול, זה הבנין הפנימי של האדם; וכשמסתכלים בצורה נכונה - זה גם ה"מקדם" הכי גדול של המשפחה, ושל הקשר בין איש לאשתו. 

זה נכון, שלעיתים מצב כלכלי דחוק, מפריע יותר לאשה מאשר לאיש - וזה יכול ליצור אצלה מצב של לחץ. זה נושא ששווה בירור.

ואם יש צעקות חד-צדדיות (לא מצידך) אז נכון שלעיתים בדיעבד, הדרך הנכונה היא לענות משהו בנחת כמו "כדאי להירגע קצת קודם" - ו"להיעלם" עד ההירגעות.

לפי התיאור שאתה מתאר (כמובן, בלי לשמוע אותה) - נראה שאכן יש לה בעיה מסויימת בתפיסת המצב ומה שאמור להיות.

אולי הטוב ביותר, זה לתפוס זמן "רגוע" - ולשוחח ביניכם. 

אתה יכול להסביר לה, בנחת, שדבר ראשון - אתה זה אתה, עם האופי שלך. כמו שהיא זו היא עם האופי שלה. אם רוצים לחיות בנעימות אחד עם השני, צריך ללמוד לאהוב אחד את השני כמו שהוא. לא "בדיעבד" אלא בהבנה שזה לגיטימי לגמרי שלכל אחד יש את האישיות שלו.  כמובן, אפשר תמיד לתקן "פרטים" בהתנהגות - אבל לא לגיטימי לרצות "אדם אחר".

להיפך, אם משתדלים לראות את היפה באופי של השני (לומד, מתענין.. למשל) להתענין זה בזה - זה היסוד של בנין הקשר ההדדי.

אתה צריך לשאול אותה, איזו צורה של בית היא רוצה.. זה נראה לה טוב, תלונות וצעקות? האם זה "מקדם" או שזה הדבר הכי לא מקדם..

צריך לנסות להגיע למסקנה שקודם כל - מקדמים את הקשר ביניכם באופן בלתי מותנה ב"עיסוקים". עובדים ביחד על עין טובה אחד על השני, על התענינות אחד בשני, על החזרת האהבה. להסביר שמהבסיס הזה, יהיה גם קל יותר לשפץ, בשיתוף, עניינים "פרקטיים".

אח"כ לומר לה, שאתה מציע, שאם יש לה רצונות ספציפיים, שתחכה לזמן שהיא מרגישה לא "רותחת", ואז תאמר לך אותם בישוב הדעת, ואתה תהיה פתוח לשיחה. להעביר את המישור לדיבורים ביניכם. ותסביר לה מראש, שאתה מוכן להשתדל ללכת לקראתה בעניינים סבירים של פרנסה וכד', אבל היא צריכה מצידה לקבל ולשמוח בזה שאתה זה אתה.

וגם - להגיע להבנה ש"טובה פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב": בעל לא יכול /אמור לספק כל העשירות הגשמית שבעולם. אבל הוא יכול לתת לאשה הרבה שמחה ועושר פנימי - בתנאי שהיא בכיוון של לתפוס שאכן זה העושר היותר-גדול..

אם זה לא יספיק להסביר לה בשיחה ביניכם - יש מקום לפנות לרב/יועץ. אבל גם אז - אתה צריך לדעת בצורה ברורה שאתה לא אמור להיות "מישהו אחר".. אתה יכול ללכת לקראתה בפרטים; אבל היא צריכה לשמוח שזכתה לבעל כמוך. ובאמת, זו זכיה - האופן שאתה כותב על ה"מצב" איננו אופן שכל אחד במצבך היה כותב. כנראה בזכות אישיותך, ובזכות זה שאתה לומד ו"חי בצניעות".. אלו מעלות מאד יפות.

גם לנו היו תקופות קשות.חלק מהדברים דומים וחלק לא.  מבין אותך חלקית. שולח לך חיבוק חזק

כמה דברים שעזרו לנו - תבחר מה ששייך לך:

1. טיפול טיפול טיפול! אצל מטפל טוב! זה מצב שצריך טיפול מקצועי. זה לא בושה. המון אנשים שאתה לא מדמיין שהם עושים אתזה - עושים את זה

2. חצי שעה שיחה נעימה כל יום - לא על סידורים ומשימות, רק על דברים נעימים וחוויות. זה יוצר ידידות. חצי שעה בלי טלפונים, רדיו וילדים.

3. הרב שך זצ"ל אמר - אם הבעל יעשה את המקסימום הכי טוב, פתאום גם אשתו תתחיל כך.

4. תבקש ממנה לקבוע שיחה רצינית, בזמן שייקבע מראש שנוח לשניכם, ערב פנוי לגמרי. שם תספר לה איך אתה מרגיש. אל תאשים אותה ואל תדבר עליה.דבר רק על עצמך ועל איך שאתה מרגיש ועל איך קשה לך).

5. למרות שזה נשמע מטורף - שים אותה בראש מעייניך. תהפוך אותה למלכה - במשך תקופה של שנתיים שום ביקורת עליה. הרבה הרבה הרבה להקשיב לה באמת. היא במצוקה קשה קשה אם היא הגיעה לזה. במקום התנגשות בין משימות שלך לבקשות שלה - תנסה לוותר כמה שיותר - בגבול הסביר.

6. קרא את הספר בגן האושר של הרב ארוש - אם כי אפשר גם להסתייג ממנו.

7. תפילה תפילה תפילה תפילה 

7. העיקר זה טיפול - כי העצות האלו כלליות ובטיפול יתמקדו במה שמתאים לכם.

י

ידידי. דיברת על חוסר פרקטיות ועל לימוד בלי הערכה.

אני ממש לא מכיר אותך אבל זורק כיוון הסבר אפשרי.

אולי יש לך קשיי התארגנות וחוסר קשב וריכוז וריטלין פלוס CBT יעזור לך?

וגם הספר אי שקט בריא של ד"ר פיינשטיין

צריך לדבר על זה עם איש מקצוע

על אי-הערכה שלה ללימודו. זה לא דבר שקשור לריכוז/התארגנות - אלא ליחס של אשה לעיסוקו של בעלה.

וגם, "אנשים לא כ"כ פרקטיים" זה דבר מצוי..  אדם בלי ריכוז, לא "לומד הרבה", גם באופן "לא מעמיק"...

יהיו יחד, זוג שהתגרש זה זוג שלא הצליח להתמודד עם הקשיים והבין שהכי טוב זה להיפרד"

אז אני מאחלת לך קודם כל שבעז"ה תצליחו להתמודד ולעבור את המשברים.

אתה אומר שהתחתנתם מהר ולא בטוח התפתחה ידידות אמת- אני אומרת צא מזה, אתה בא בגישה שלילית מההתחלה ואשתך מרגישה את זה.

קח לערב אחד בייביסיטר לילדים (אם הייתי יודעת מי אתה הייתי מוכנה לשמור לך בחינם ) וצא אתה ואישתך לבית קפה, דבר איתה פתוח, תגיד לה שאתה רוצה לשנות את המצב ושאתה רוצה שיהיה לה טוב ואיך היא חושבת שאפשר לשנות את זה?

זה נראה שהיא רוצה שתדבר איתה שתהיה פרקטי, אתה אדם נשוי עם ילדים אתה צריך להיות קצת פרקטי, להגיד אני "לא פרקטי ואין מה לעשות" באמת לא יקדם את שניכם.

דברו דברו דברו, על הכל, על כל מה שמפריע אבל לא רק תוציאו את הדברים המעצבנים אלא גם תנסו למצוא פיתרון יחד!!!! 

תנסה גם אתה לשנות גישה והיא כשהיא תראה כמה זה חשוב לך שיהיה לה טוב היא תשתנה גם.

בהצלחה!!!

כנראה לא עבר כלום בנישואים שלו ולכן מרשה לעצמו להגיד את זה.

מאחלת לו, מכל הלב, שתמיד, אבל תמיד ימשיך לחשוב כך וגם שיודה לקב"ה על הטוב שקיבל ויבין שלא כולם קיבלו אותו.

בגלל אמירות כאלה, אם בסוף לא תהיה לנו ברירה, אלא לפרק את הבית שלנו, בכאב עצום אחרי עבודה כמעט בלתי אפשרית, אחרי כאב שאין לו סוף.

אחרי שנכנסנו, לא רק באשמתינו למצב כמעט בלתי אפשרי, נצטרך להיות מסומנים ככאלו של עבדו, שבחרו לוותר.

בטוחה שעבדתי קשה הרבה יותר מרוב המסתובבים פה.

אז- חכמים- היזהרו בדברכם. 

בוודאי שלא כל מי שהגיעו לגירושין ל"ע, זה אומר שהם "בחרו לוותר". אין איתנו יודע חשבונותיו של רבש"ע.

אך זה נכון שצריך להתאמץ מאד שלא יקרה, כפי שמודגש בדברייך הכואבים מאד. וברור שעבדתם קשה..

אני בכל זאת מאחל לך, שיקרה נס - ו"ברגע האחרון" השתדלותכם הגדולה תשא פרי, ותזכו לגלות את עצמכם ואת ביתכם מחדש, בטוב.  בהצלחה רבה.

קודם כל, אתה לא לבד. תמיד אפשר להתייעץ עם כאלו שעברו/עוברים תהליכים דומים.

דבר שני, אל תשכח את הקב"ה. דבר איתו צפוף.

והכי חשוב אל תעסיק את עצמך בהאשמות כלפיך או כלפי אשתך.

זה שהתחתנתם מהר אומר שהתחתנתם מהר. זה לא אומר שום דבר אחר.

בתור אחד שגם היה בקטעים כאלה, אני יכול גם לומר לך שלהיות יותר פרקטי לא ידרוש ממך להיות מישהו אחר אלא להתמודד אחרת עם המציאות המורכבת בעיניך.

כאשר שניכם רגועים דברו ביניכם על מה הציפיות האמיתיות שלכם. נסו להיות כמה שיותר כנים והדדיים, וכמה שיותר פרקטיים - כלומר לא להבטיח הבטחות לא ריאליות, אלא ללכת צעד צעד בסבלנות ובאהבה לקראת ביסוס האישיות שלכם.

סביר גם שבמשך הזמן היא תאבד את סבלנותה מדי פעם, ואם תדע שזה חלק מהעניין יהיה לך קל יותר להתמודד.

אבל בשביל כל זה צריך להחליט שהולכים ביחד ולא מוכנים בשום אופן לפרק את החבילה. כי אם זה לא יהיה ברור לשניכם, לא תוכלו להתמודד עם הקשיים שבדרך. הדבר השני שחייבים להחליט זה ללמוד ביחד איך להתנהל כזוג. בין אם זה ע"י לימוד משותף של ספרים העוסקים בתחום, ובין אם ע"י הליכה לייעוץ. זה קריטי וזה בידיים שלכם.

מאחל לכם בהצלחה מכל הלב

ואם תרצה יותר טיפים אפשר באישי

המצב מורכב, אבל כשאדם מגיע לכעס אגרסיבי על גבול האלים, כפי שאתה מתאר, לפעמים זה ביטוי גופני!!!

אולי מוזר לדבר על כך כאשר יש סיבות המסבירות את התסכול שלה, אבל האם היא מקפידה על תזונה נכונה? על שעות שנה סבירות? עיפות או רעב, מזמינים אצל חלק מהאנשים פאסיביות, ואצל חלק אחר - דוקא תוקפנות!

האם אתה יודע שבזמנים מסוימים בחודש, יש נשים שנהיות רגזניות, קצרות רוח, נוחות לכעוס ועוד?

אם הבעל מודע לכך, הוא מתיחס בסלחנות ומחכה שהגל יעבור, אם לא, הוא אינו מבין מדוע היא מגיבה בעוצמות לא מוסברות, כועס (אולי בצדק), היא שאינה מודעת לכך שהתגובות שלה אינן פרופורציונאליות לאירוע, נפגעת מתגובתו - וכדור השלג יצא לדרכו...

חשוב על כך!

לא אתייחס לפיתרון, כי לדעתי, אף אחד כאן לא יכול לפתור את הבעיה בלי לדעת מה באמת קורה, מה האישה מרגישה, ומדוע האיש לא מתנהג כרצונה - אם בכלל יש פגם בהתנהגותו.

מעבר לזה, כבר הזכירו יעוץ, ובאמת אם אינכם יכולים לנהל שיחות כנות שיבהירו לשניכם מה מרגיש כל אחד, כדי שתדעו על מה ואיך דרוש לעבוד, אין מנוס מיעוץ כמו שאמרו. וזה מאוד לא נעים לפתוח הכל בפני אדם זר ולהיות עירני לתהליך ודרך היעוץ. מניסיון. אך לפעמים אין ברירה.

כן רוצה להעיר, שנשמע שאתה מחפש את האשם בך, כי באמת ההגיון אומר שלא כולם צדיקים, ולריב צריך שנים, וזה סביר. אבל מה שצרם לי זה מה שכתבת: "הילדים נחשפים לסצינות של צעקות כשלעיתים כל מה שאני יכול לעשות זה לקום ולצאת מהבית שיפסיקו הצעקות. 

מי שמסתכל מבחוץ לא יכול לדמיין את זה."

זה כבר נשמע באמת לא טוב! כאן, ולמרות שיהיה מי שיצעק עלי על דברי, זה נשמע באמת כואב, אני לא הייתי מסוגל להתמודד, וכל אדם שהגיון בראשו היה נוהג כמוך. וזה כואב מאוד, ומסוכן לנפש הילדים. חושב שיש קוים אדומים שצריך לשמור עליהם.

כמה שתהיה לא טוב, וממש לא בטוח שאכן כך, לא הייתי אומר שזה מצדיק תגובות כאלה. והתנסחתי בעדינות.

לדעתי, זה בפני עצמו דורש טיפול.

ליבי איתך, חבר, את עומק כאבך לא כ"כ כתבת, אך זה ברור.

מאמין שאם יש רצון משני הצדדים, בטוח שאפשר לתקן. אתה בטוח לא כזה נורא כמו שאתה אומר... הייתי אומר אפילו, נשמע בחור מאוד חיובי.

בהצלחה, והרבה שמחה!

מתוך פנייתך משתמע הרבה כאב. כאב שלך וכאב של אשתך. הייתי מציעה לעשות קצת סדר והפרדה בין הדברים. אתה מציין ש"אתה הולך לאיבוד בתוך זה, נעשה עגמומי ומתייאש" רגשות קשים מאד שנראים כמבטאים הרבה רגשי אשם. וכאן המקום להפריד. גם אם היא לא מרוצה ומתוסכלת, זה עדיין לא אומר שאתה אשם. זה לא תפקידך לרצות אותה. היא אחראית לעצמה ולאושרה! ממקום של אשמה מאד קשה לפעול! תשתדל קודם כל לפדבק את עצמך ולהחמיא לך על מאמצייך, כי נשמע שאתה לא כ"כ מקבל את זה מהסביבה, ושוב, אתה האחראי הבלעדי להרגשתך, עם כל ההבנה לקשייך. בנוגע להרגשתה, מתוך מקום של בחירה ורוצה להיטיב ולא מתוך מחויבות מעיקה, אתה יכול לנסות להבין מה מפריע לה ומה אתה יכול להציע לה ולתת לה. חשוב גם להעמיד גבולות. להודיע: אני זה אני! כך מתאים לי! וכן בנוגע להתפרצויות להגיד איך מתאים לך שיפנו אליך ולא להסכים להפעלת לחצים. לעיתים אשה היא כמו ילד קטן שמחפש גבולות, אז פשוט לקחת אותה קצת פחות ברצינות... ועוד דבר: את נושא הפנייה הגדרת: אישיות שלא מרוצה. זה משפט מאד קיצוני. האם תמיד תמיד היא לא מרוצה? מצאת פעם שכן היתה מרוצה? קדימה לגלגל חיובי יותר תחפש פעמים אפילו מעטות שהיא כן מרוצה, אפילו מדברים קטנים ותכתוב לעצמך זהו כלי מדהים! בנוסף, תתחיל אתה להיות מרוצה מעצמך וממנה. תחפש! תמצא! ותכתוב!

רק להוסיף!

יחד עם הגבולות ועם ההבנה שאתה לא אמור להיות מה שהיא מצפה. נסה להיות אמפטי ולהבין את צרכיה נגיד אם היא רוצה לרכוש משהו שידכם אינה משגת. גם אם זה לא אפשרי לקנות תהיה בצד שלה1 תגיד לה שאתה מבין כמה זה חשוב לה, והלוואי שהייתם יכולים לרכוש את זה וכמה שאתה מצטער שאי אפשר... וכן על מה שהיא מצפה ממך. אפשר להגיב באמפטיה ובהומור:" חבל שאין לך בעל פרקטי וקצת יותר מקורקע. תנסי לדמיין שהכלים רחוצים והבית זהב בשניות... אגב אפשר גם להתאמץ בנושא. אין לי מושג כמה אתה משקיע, אבל אני מקווה שאתה לא חושב שלהגיד"אני לא פרקטי " זה כרטיס בריחה ממחויבות לתפקוד. אפשר להתקדם מאד בתחום העשייה. מניסיון!

הרבה הצלחה!

עדי

כתבת שהמצב הכלכלי מפריע לה,

אני לא מכירה אותך, ומסייגת את דברי, אבל עושה רושם שאתה קצת מעופף.

אולי מתסכל אותה, שגם הלימוד לשיטתה לא לימוד, ושגם אתה לא מפרנס.

אתם נשואים כבר 5 שנים, יש לכם יותר מילד אחד, כדאי לך לדעתי לצאת לעבוד

ולקבוע עיתים בקביעות ולא לוותר על זה בשום אופן, בית בלי תורה זה בית חסר.

אבל יש זמן שצריך גם לצאת לעבוד אם האישה לא בנויה לבעל אברך.

ועבודה שתרוויח בה יותר ממינימום, תקבל תלוש שכר מסודר עם תשלום ביטוח לאומי, פנסיה וזכויות סוציאליות.

לא משהו חאפר ב"שחור". משהו קבוע שיתאים לכישורייך ושתצליח לאהוב אותו ולהתמיד בו.

ולימודי הכשרה לתעודה מקצועית, שייתנו לך אפשרות להתפרנס יותר טוב, במידה ואין לך מקצוע עדיין, במקביל לעבודה. תבדוק באתר של משרד התמ"ת, יש סיכוי טוב שאתה יכול להיות זכאי לקורס הכשרה מקצועית בחינם.

לפי דברייך אני מרגישה שהיא אינה בנויה לבעל אברך, לא כולן בנויות לזה, ולכן כפי שהתחייבת בכתובה עלייך לפרנס.

את העצות שגם אני חושבת עליהן בהקשרים האחרים, כמו שיחות, יעוץ וכדומה כבר כתבו, לא אחזור עליהם.

בדר"כ אם אישה מבקשת או מלוננת שוב ושוב זה אומר שהיא לא מקבלת יחס רגשי ולא משהו חומרי. כלומר, יש כאן חוסר סיפוק או חסך רגשי-נפשי וגם אם הוא היה מאפשר לה לקנות כל מה שבא לה לא בטוח שזו הבעיה.

נראה שהיא לא מעריכה אותו מספיק וכן שהוא "לא מספק את הסחורה", כלומר: לא מספיק מרעיף עליה ביטויי אהבה או נותן תחושה של שייכות ושיתוף. יתכן שהבעל היקר טיפוס קצת מופנם וקשה לו לשתף. כמו כן, מובן שלאישה קשה להעריך לימוד שהיא לא רק שלא מבינה בו אלא גם לא משתפים אותה אפילו בפרטים מסביב, כמו: איך הולך עם החברותא ואם נחמד לי או ללמוד איתו ומה אלמד בזמן הבא וכדו'. כמובן, הכל השערות ואשמח אם אנונימי יאשר או יכחיש..

בדר"כ הצורך הגברי הוא להערכה והצורך הנשי הוא לשותפות. התלונות הן רק דרך להשיג קצת תחושה של שייכות, לעניות דעתי. לאישה אין תחושת שותפות ולבעל אין תחושת הערכה. ולכן שניהם נמצאים בחסך ובעצם במריבה. חוסר ההערכה של הבעל מופיע כאן גם בכך שהוא (ולא רק אישתו) לא מעריך את עצמו, חושב שהוא לא באמת "אבא שני" עבורה, שהוא לא עונה על הציפיות הגשמיות שלה וכדו'. אולי הרגשתו האישית מעצימה את הדרך שבה הוא חווה את התלנות של אישתו..אולי...

צר לי לאכזב אותך, אישיות שלעולם לא מרוצה, תשאר אישיות לא מרוצה עד 120. (ויש אומרים שגם אחרי זה)  

הבעיה איננה כנראה הפרקטיות שלך - אם כי תמיד כדאי להיות קצת פרקטי. כי לקוטר תמיד יש על מה לקטר - אם אתה דוקטור אז למה אתה לא פרופסור, ואם תרויח 100000 דולר לשנה, למה אינך מרויח 200000... 

שמור על עולמך הרוחני, כי זה אתה - גם אם לא תצא מזה רב או פרופסור.

אתה כנראה אינך פסיכולוג, ולכן כנראה נפגשת עם בת הזוג למטרות נישואין, ולא למטרות איבחון פסיכולוגי. לכן סביר להניח כי גם אם הייתם יוצאים חמש שנים עד הנישואין, לא ברור שהיית עולה על זה. מהצד המאוהב זה קיטור כזה או אחר נשמע חביב ולא מזיק.

שינוי גישה, מחייב רצון של שני הצדדים - לא שמעתי את דעתה, ולכן קשה לדעת מה היא חושבת על זה.

אמנם ציינת את זה - אך לא בטוח שהיא חיפשה בך אבא שני. בהרבה מקרים אנשים מתחתנים עם רשימת מכולת, ולא באמת עשו עבודה פנימית מהו בן האדם המתאים להם באמת.

התייחסת לעובדה שניסיתם להתחיל טיפול, וזה לא המשיך. אם היית שם במלא הרצון שלך, והשיקול להפסקת הטיפול לא היה מסיבה אובייקטיבית (כגון כלכלית, הריון וכדומה) כנראה שיעוץ/ טיפול חוזר לא יועיל כי גם הוא לא ימשיך - אל סופו.  קח בחשבון כי גם טיפול שמגיע לסופו לא תמיד מצליח, כי לעיתים ישנה בעיה באופי.

בהזדמנות רגועה, תנסה לשתף אותה בלבטים שלך, ותנסו לבנות "כללי משחק".

צא מנקודת מבט שאשתך לא תשתנה - ותנסה לבנות את חייך לפי התובנה זו.

ממליץ לך להתפלל לקב"ה בקביעות להצלחת הנישואין לבריאות זוגתך, לבריאותך ולבריאות הילדים. ותזכור את דברי רב חיא במסכת יבמות דף ס"ג...

שיהיה בהצלחה.

תנסה לבוא הבייתה ביום שישי עם פרחים/שוקולד/טבעת או כל דבר שמשמח. גם אם היא תקטר על זה תגיד לה סבבה, אני אוהב אותך פעם הבאה אקלע למטרה.. סיכוי סביר שהיא תרגע...

דבר שני. הליכה! חצי שעה ביום ביחד בעיקר בערב,עושה ניסים! בלי פלאפונים ושטויות רק הליכה ברחוב בנחת אחד ליד השני... תנסה אחי! בהצלחה!!!

קודם כל לדעתי רוב הזוגות מגיע למשבר זה בנישואים  יותר מפעם אחת ,ואחד מהם זה אחרי 5 שנים גם לי היה כך

ולרוב האנשים שמעלים פה שאלות לפורום.

מצב כלכלי יכול לגרום לאישה לתסכול גדול ומכך גם כל הצעקות שלה לגבר קשה להבין זאות דוגמה טרייה בעלי עובד ואני בבית מרצון הילדים רןצים שנקנה להם אופניים אך כלכליית לא יכולים גם לבריכה רוצים כי כל החברים הולכים אך שוב אותה בעיה  הילדים בוכים ועל האישה זה קשה משום שזה לא בקשות מהשמים  והיא רוצה לספק לילדים שלה הכל  למשל המצב הגיע שלא יכולתי לקנות לעצמי בגדים (כי הבגדים יקרים) וזה מדכא משום שהרגשתי לבושה בסמרטוטים וזה נותן לאישה הרגשה עצבנית כמו שנאמר גם החום משגע מנסים לחסוך במזגן אך מרוב החום צועקים

יש דוגמאות בלי סוף

אך זה נשמע שאתה אוהב אותה ואם צריך לשלום בית לעבוד זה מעל הכל גםאני מגיע לשלב שצריך לצאת לעבודה 5 ילדים והצרכים רק גדלים

חשוב שתרעיף עלייה מילות אהבה גם שהיא כועסת  והרבה הרבה סבלנות ולנסאת באמת להבין מאיפה כל הכעס בא זה לא תהליך של מילה אחת אלה ימים חודשים ןאפילו שנים תתחיל ותראה שזה יעבוד

וממליצה בחום על הרב שמחה כהן גר בבני ברק

אז רציתי להבהיר.

לא התכוונתי שהבעל אשם או לא אשם במצב של אישתו.

רק רציתי לתת תמונת מצב כמה שיותר ברורה.

שני בני הזוג סובלים:

לאישה-חסרה תחושת שיתוף ושייכות

לאיש- חסרה תחושת הערכה.

אם האישה תעריך את בעלה ואת עיסוקו

וכן הבעל ישתף את אישתו בעולמו ויתעניין בעולמה

אני מאמינה שהאווחה והשלום יגיעו.

אפשר לנסות לעשות זאת לבד,

אך כיוון שהצטברו הרבה מטענים (5 שנים זה לא כמה חודשים),

יתכן ששיחה שבה יוכלו הצרכים האלו, "תתפוצץ" ולא יהיו סבלנות, הקשבה והכלה.

במקרה כזה הייתי מערבת יועץ נישואין.

לגבי דברי אברהם בוזגלו,

אני מסכימה עם חלק גדול מדברי,

אבל, קשה להסכים עם העניין שזה "אופי" ואין מה לשנות.

אם כך נולדנו וכך נשאר - אין לנו מה לעבוד על מידותינו בעולם הזה...

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

אולי עובר עליו משו...מצוברח ממשו...

ניסית לדבר איתו על זה?

התעלמות זו אלימות לכל דבר.

טיפול זוגי אולי יעזור. 

זו התנהגות חריגה ואכזרית כלפייך. לפעמים אין כוחות ואז קצת יורד החשק לדבר, אבל אם זה דפוס אי אפשר לתרץ כנפילה. את אשתו, הוא חייב להתאמץ עלייך. הוא מרגיל אותך בהענשה על התנהגויות שלא כפי רוחו, והעונש הוא נטישה.

אם זה באמת כמו שתיארת זה מאוד מאוד לא תקין. טיפול זוגי דחוף, אין משפיל מההתנהגות הזו.

ממליץ לא לתקוף חזרה אלא לפעול חכם. מן הסתם הוא גם בחור טוב ולכן אתם ביחד. אבל זו התנהגות אולטרה בעייתית, תיזהרי מאוד לא להיות מכילה כלפי דבר כזה

הייתי שולח אותו לתחקור של כמה דברים לנסות להבין איך הנפש שלו פועלת ולמה הוא מתגונן ככה. אבל הוא לא.

איך את מרגישה? מה עובר לך בגוף כשהוא עושה לך את זה ?

חלק מהחברה' כאן לקחו את זה קיצוני קצת, לטעמי. זו לא בהכרח אלימות, זה לא דורש טיפול דחוף, זה גם ממש אבל ממש לא מה שנקרא "טיפול שתיקה".

בסך הכל, מדובר לכאורה באדם טוב שעובר עליו משהו והוא מגיב לזה בצורה מסוימת. חבל באמת שהוא ככה מתנהג, וגם חבל שעובר עליו משהו, אבל זה קורה במשפחות הכי טובות. בשביל להבין כמה זה לא מבהיל, תדמיינו שהשטלה הזו הייתה נשאלת על ידי גבר, ביחס לאשתו. ברור שהתשובות היו שונות לגמרי, וזה משום שלנשים יש יותר לגיטימציה להביע רגשות, להעיר, לעמוד על דעתן וגם להתנהג בצורה כזו. אצלן זה נורמלי שיש תנודות במצב הרוח. מותר להבין שיש גם גברים כאלה. אף אחד לא מת מזה, וכנראה גם אף אחת לא תמות מזה.

לדעתי, תחכי קצת שזה יפשיר ותדברו, ותנסי בכנות להבין מה שורש העניין. דווקא ככל שתאפשרי לו לדבר בפתיחות, יש יותר סיכוי שהוא ילמד לדבר ולהעיר אם גרמת לו עוגמת נפש (אכתוב כאן משהו שיפחיד חלק מהחברות/ים, אבל יש מציאות כזו! יש שיח אלים מאוד כיום כלפי גברים, שגורם להרבה גברים עדינים לחוש שאסור להם להעיר ולדבר על מה שמפריע להם, ואז זה יוצא בצורות כאלה. אז אם באמת רוצים לפתור את הבעיה, צריך לגרום לו כן להעיר ולדבר ואולי זה יעזור).

כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות. יכול להיות שזה מזג האוויר (פתאום נזכרתי בשיר היפה "מת אב ומת אלול" של ר' שמואל הנגיד, שמתאר את החוויה הזו בצורה מליצית ויפה), יכול להיות שזו איזו חוויה נפשית או אישית וגם יכול להיות שמישהי מדליקה אותו בחוץ ואז כשהוא חוזר אלייך הוא נכבה (לא תמיד זה סוף העולם, אבל אדרבה, ככל שתנהגו בחכמה ותפתרו את העניין בקלות, הוא יישאר אצלך ויבין כמה זה טוב).

בזכות אחד מחברי הפורום שהאיר את תשומת ליבי, אני רואה שלא מדובר באירוע חד פעמי שקרה לאחרונה, אלא באירוע שקורה מפעם לפעם.

אם זה אכן כך, זה שונה מהיחס המאוד סלחני שהצגתי. אם זה קורה רק בתקופה האחרונה, תנסי באמת להבין, אולי עכשיו ממש יש לו תקופה קשה (נניח, ואתן דוגמה מאירוע שהיה אצל קרובי משפחה שלי: זוג שגם ככה קצת דבוקים להורי האישה וכולם שם "לא מתים" על בעלה, מחליטים לעבור לגור אצלהם לתקופה ממשוכת, והגבר גם ככה מרגיש לא בנוח ועוד זוכה מדי פעם להערות קטנטנות מכיוונים שונים - את יכולה חהבין שזה מצב לא טוב מבחינתו, ובנוסף הוא מקבל עוד משקולת של 2 ק"ג כל יום-יומיים).

אבל כן, חד משמעית שזה לא מצב בריא וזה לא אמור לחזור על עצמו כל פעם שכועסים.

ממש ממש לא תקין

להישאר ככה זה לא יכול להיות

נשמע שכדאי לשוחח על המצב הזה בזמן נינוח ביניכם.

לשתף כמה זה פוגע בך, וכמה זה מכאיב לך, ולבקש שגם אם הוא פגוע ונסער יתנהל אחרת.

מוסיפה שיש אנשים ש"מענישים" בהתנהגות כזאת, ויש אנשים שהתגובה שלהם כשהם נסערים או כאובים היא התנתקות והסתגרות עד שהם נרגעים וחוזרים.

אם זה נעשה באופן מעניש, כדאי לפנות לעזרה חיצונית. אם זה חלק מדפוס התנהלות מסתגר בזמן קושי, אפשר להתחיל גם בשיח ביניכם.

כך או אחרת חשוב לשוחח על התחושות שלך מול זה. אפשר ורצוי, בכללית לדבר על התגובות והאוטומטים שלכם בזמני פגיעות. הרבה פעמים אצל זוגות אלה תגובות שמפעילות זו את זו.

לדוגמא צד שפגוע וצועק, ומלחיץ את הצד השני שרגיש להרמת קול, שמסתגר ומתרחק בגלל זה ואז הצד הראשון מרגיש נטוש, ויותר נפגע וכועס, וחוזר חלילה.

הרבה פעמים אופן התגובות הללו לפגיעות מוסיפות פגיעה נוספת, גם אם הצד השני צועק כי הוא פגוע, והצד המתרחק מתרחק כי הוא נסער, ושניהם לא מתכוונים לפגוע אחד בשני, אבל תכלס זה מה שקורה.

מודעות לאוטומטים האלה יכולה לסייע לשניכם (ולכל זוג) להתנהל יותר נכון בעיתות משבר.

איש שילמד שהוא כרגע פגוע וזקוק להסתגר שיגיד לפני כן, קשה לי לדבר עכשיו ואני צריך זמן לעצמי לעבד מה שהיה. הצד שהדחף שלו הוא להוציא את מה שמכעיס אותו, שילמד להגיד אני ממש ממש נפגעתי ממך ואני רוצה שנדבר על זה, מתי תהיי פנויה לשמוע אותי? וכן הלאה.

מטבע הפורמט, בני זוג עשויים לדרוך זה על הפצעים אחד של השני. זה לא באג אלא פיצ'ר, שבעבודה נכונה מאפשר לכל אחד להכיר לעומק את הפצעים והדפוסים שלו ושל בן הזוג, ולהתרפא בהתנהלות נכונה.

נשמע פה מהתגובות שאת במצב מזעזע והלך לך על הנישואים.

לא מקלילה, ובאמת זה קשה ברמות. זה השפלה נוראית וכאב מאד גדול לאישה.

רק אומרת שאני גם הייתי חווה את זה מבעלי, וב"ה אנחנו אחרי זה. אין דבר כזה היום.

הינו בטיפול טוב ב"ה. ובאמת שבאנו שתינו כדי לטפל ולא לשמוע ולהמשיך הלאה.

אבל לגמרי לגמרי אנחנו אחרי והסיכוי היום שיקרה דבר כזה הוא אפסי.

הוא פשוט הבין בעלי עד כמה זה לא רלוונטי ולא יכול להיות חלק מהחיים שלנו, ולמד להתמודד.

אש רק מעודדת אותך שאפשר לצאת מיזה. טיפול כמובן יועיל פי מאה מכל שיחה שלכם. אם יש לך סיכוי לשכנע אותו אז הכי טוב.

אם את רוצה המלצה למי שאנחנו הלכנו אפשרי באישי.

ולא אומרת לך טיפול עכשיו 40 שנה. הינו בטיפול ממוקד, כמה חודשים ואנחנו מעל זה.

בעז"ה שיהיה כה גם לכם.

חיבוק על הבדידות... לא קל בכלל.

למקרה שהדברים שאני כתבתי לא היו ברורים.

אני מסכימה מאוד עם הכתוב פה.

אני לפחות, המסר שהתכוונתי להעביר הוא שככה זה לא יכול להימשך וחייב עזרה חיצונית.

ממש לא התכוונתי שיש מקום להפסקת הנישואים.

ובכללי אני בעד הפסקה במקרים קיצוניים בלבד. 

מבינה לגמרי גם את הבהלה.

באמת זה ממש לא נעים.

אבל ב"ה אפשר לצאת מיזה. מטפלים ויוצאים והחיים אחרי הם כל כך אחרים.

החיים בצל החשש של 'אולי עכשיו משהו לא יתאים לו ויגזר עלי שקט של יומיים' זה זוועה.

אחרי שעובר החשש נפתחים עולמות. בעז"ה.

אני חושבת שלמרות שאמרת את זה בנחת, התפיסה שלך את הגברים עצובה.

אני לא חושבת שהם פוזלים לדשא של השכן. אני חושבת שהם יותר מתרשמים בקלות ממראה עיניים, אבל לפזול לדשא של השכן זה עניין של הלב ולא של מבט.

לא רואה לאן שיחה כזאת מקדמת. מילא אם היה תיאורטי, אבל הבאת דוגמא שבפועל משפילה את בעלך, וזה גם קצת מכה מתחת לחגורה, בשיחה אגבית להגיד לו שהוא התרגש מהמלצרית...זה משפיל.

את מתארת הרבה נחת וזרימה בתחילת השיחה, אבל לפי התגובה שלך בסוף את יכולה להבין שזה לא באמת קליל בעינייך - ובצדק.

את אומרת שלא נפגעת אבל זה רק כי בראש שלך נתת הסבר, אבל הנה ההסבר לא היה נכון וכן נפגעת.

וברור לגמרי למה. זה מעליב.

מיותר לגמרי מצד בעלך להגיד את זה

מיותר לגמרי מצידך לדחוק אותו לשם

וזה בדיוק הסיבה שהשיחה הזאת פשוט היה מיותרת מראש...

איך הייתי מגיבה?

כנראה בצורה תינוקית נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.

כלומר, כן, ברור שגם אנשים נשואים יכולים להתרשם מאנשים אחרים בני המין השני.

וגם אני לא חושבת שזו בעיה להעלות את זה כטענה כללית מול האיש.

אני חושבת שזו בעיה להביא את זה לחיים המציאותיים האישיים שלכם.

מילא היית אומרת על אנג'לינה ג'ולי שברור שהיא יפה, או שאפילו היית אומרת על בראד פיט.

אבל זה לא במציאות.

להביא למציאות, בטח כשאת נותנת את הדוגמה השלילית *עליו* (ולא עלייך), זה לבשל לעצמך את הדייסה.

קודם כל העיקרון של להגיד על הצד השני. דמייני שהשיחה הייתה בנושא אחר - קנאה, כעס משהו כזה. את מבינה שזה מאוד שונה אם תתני דוגמה על *עצמך* שהרגשת בה קנאה/כעס, מאשר שתתני עליו?

ולנושא שלכם ספציפית… איך זה יכול לעשות טוב לזוגיות שלכם? או של כל אחד? אם מדברים על זה פרקטית. על ההיא מהמסעדה. ההוא שהסתכל והמלצרית שכך וכך.

זה קצת כמו שתדברו לפרטי פרטים איך הרגשתם כלפי איזה אקס/ית מהעבר. נכון, כנראה היו שם תחושות של אהבה ומשיכה כלשהן, אבל למה לפרט??? איך זה מועיל?

היה, נגמר, מתרכזים בזוגיות שלכם, במחויבות ובייחוד שלכם אחד לשניה. זהו. 

כמה חוכמה תבונה ורגישות יש בך! ❤

ורק לגבי הסיפא -

זו ממש לא צורה תינוקית אלא הכי אנושית שיש,

ואישה ששומעת כך מבעלה ומרגישה פגיעה הכי מוצדקת בבלעדיות, במחמאות, במבט, בכיוונון הלב, שרוצה וצריכה להרגיש היחידה עבורו מגיבה מתוך מנגנון הגנה הכי אנושי שיש בדיוק כמו שהיטבת לתאר - או כעס (FIGHT) או עזיבת השיחה (FLIGHT) או שותקת (FREEZ).

שאלו מנגנוני ההגנה שלנו עד ה120 ולא רק בינקות, וטוב מאוד שהם שם כדי להגן עלינו ולאותת לנו שמשהו כאן באמת פגע בנו והיווה איום עלינו, ע"י איום על מימוש הצרכים שלנו במקרה הזה.

ותיווך נכון ונתינת מקום נכונה לעצמינו לכל המתחולל בנו גם ודווקא אז, ואח"כ תיקשור נכון של זה לבן/בת הזוג יכולים גם להביא לצמיחה גדולה, לריפוי, לבניית קומה נוספת.

לא נפגעתי כי חשבתי שזה מראה עיניים, אבל שהוא דיבר על השפתיים הרגשתי שזה כבר עניין של הלב, ולא האמנתי שהוא ממשיך לחזור על זה...

גם כשהוא התרגש מהמלצרית במסעדה זה פגע בכבודי כי היא הרגישה את זה, אבל הבלגתי עד אותו רגע שהעלתי את זה בשיחה בשבת

ופותח שרשורים הזויים.

ולא תקין בעליל כמובן.

אין סיכוי שהוא דיבר ככה על שפתיים מבלי שהוא חשב לנשק אותן.

ולהגיד שוב ושוב זאת אפילו לא מחשבה חולפת, ממש לקח את זה איתו.

חוסר טאקט מתמשך, אולי הוא חטף שבץ או משהו.

לא מדברת ספציפית על השרשור הזה,

אבל בהחלט באופן כללי:

את צודקת לגמרי שעלולים להיות פעמים (ואף פעמים רבות לצערינו) שיפתחו שירשורים לא אמיתיים.

כלומר שכל הנכתב בהם לא אמיתי, או חלק אמיתי וחלק לא.

או שהפותחת מזדהה כאישה, אך "היא" בעצם גבר.

או שהפותח מזדהה כגבר, אך "הוא" בעצם אישה.

או שמשנים את הפרטים בצורה שקשה לקלוע לסיטואציה האמיתית ולהתאים את המענה,

או שיש באמת מקרים אפילו של מטרידים או אנשים/נשים עם כוונות לא טובות כלל שמנצלים את הבמה ואז פונים באישי להמשך ולעשות עוד רע חלילה,

או "סתם" משועממים,

או נערים/ות,

או טרולים,

או מעוניינים להביא נושאים פרובוקטיבים או עם פן "גופני" / "מיני" / "מוצנע" וכן הלאה

וחשוב ממש להיזהר.

גם לבחור למי להגיב אפילו בבמה פתוחה

ובטח שבאישי

ותמיד אם לא מתאים או מרגיש מוזר אפשר לדווח, ובעיקר לשמור על עצמינו, כל אחד על עצמו או עצמה.

אז כאן ספציפית יכול להיות שהכל אמת לאמיתה? ודאי.

יכול להיות שלא? יכול.

איך נדע? לא יודעת אם אפשר לדעת בוודאות כמעט אף פעם, אבל כל אחד ומה שהוא/היא מרגישים.

וחשוב גם לעקוב ו"להיות עם היד על הדופק" אם משהו נראה חשוד.

וגם כשכתבתי את זה אישית אני באמביוולנטיות,

כי מאוד יכול להיות שהכל אותנטי ואז זה עלול לפגוע בפותחת, ומתנצלת מראש אם כך, לא זו הכוונה.

אך העיקרון באופן כללי חשוב מאוד בפני עצמו ולכן היה חשוב לי בכל זאת לכתוב ולחזק את הנקודה הזו עבור כולנו.

אינך אחראית על ולא תתורו שלו, לא באופן רוחני שתילחצי שיגיע לגיהנום , ולא ב'לחץ' להיות 'מלכת היופי' עבורו

הוא פתוח איתך וזה יפה .

הקטע שהוא המחיש לך ככה - אולי יש לו פער כלשהו נוירולוגי וכו

אינך חייבת לקחת ללב

תחשבי שבעלך יתלונן, שבגלל שקנה לך שמלה חדשה, ולמרות זאת התעכבת על כל חלון ראווה אחרי זה, סימן שאינך אוהבת אותו

ממש קשורה לנושא.

נראה שלא הבנת את כוונתי

שוב - התפעל ממשהו מסויים בחוסר טאקט

אבל משמע ששם נעצר

לגבי שיתוף עם חברותייך זה לכאורה בעייתי

כלומר, פגעו בי - למרות זאת אני יכול לפגוע בחזרה רק לפי התו'ל- הדין . ולא להשתולל יותר מדי. עם כל הכאב והכבוד .

ושוב ממליץ לבדוק אם קיים אצלו פער כלשהו נוירולוגי תקשורתי וכו

וגם אם כן, לא באתי לתת כאן דין וחשבון, נכנסתי כדי לקבל תמונה ותגובות שיפוטיות לא מעליבות אותי אבל פחות משרתות את המטרה שלשמה שיתפתי באנונימיות סיטואציה רגישה.

וזו לא סתם התפעלות בחוסר טאקט, יש פה חוסר כבוד ורגישות ופגיעה באינטימיות. זה לא נעצר שם, זה מלווה אותנו הרבה זמן...

אז כאן יש נקודה שניתן לפתוח

חוסר כבוד וכו שציינת

מתי התחיל , מדוע, האם ואיך ניתן לטפל

עוד משהו -

אנשים כאן כותבים על מנת לנסות לסייע

אז גם אם תגובה אינה מה שהפותח ציפה לקבל - לא צריך לקחת קשה

ולפעמים משהו לא בעניין עלול במבט שני לשפוך אור

נראה לי ש נגמרו לי השמות לא הגיבה כאן

מסתמא יהיה לה מה לאמר

ברור שזה אסור לו הלכתית להסתכל עליה ובטח שלא להתמוגג מיופיה.

והוא נכשל

אבל אפשר בקטע הזוגי להסביר, שהוא מעביר את ההתפעלות אלייך.

וגם לשיתוף איתך.

זה לא כל כך נורא מבחינה זוגית. לדעתי.

אולי סוג של רמז שהוא היה רוצה שתעשי עיצוב שפתיים כלשהו.

באמת אמירה מיותרת יחסית.

מבחינה הלכתית ומוסרית, ברור שההסתכלות והמשך ההתפעלות אסורה.

ולא רוצה עיצוב שפתיים, יש לי שפתיים עבות ויפות וכל מי ששמע שזה מה שאמר, אמר שמוזר שהוא אמר את זה דווקא לי...

אבל הגלגל ממשיך להתגלגל...

למה עוד אנשים בסביתך יודעים עליו שאמר כך? 

שהבעיה היא לא השפתיים שלי אלא האמירה שלו

וכאילו לרמוז לאישה לעשות עיצוב שפתיים זה חכם והגיוני, יש פה תגובות מפתיעות...

כי באמת לא סביר לשתף באמירה כזו של בעלך את הסובבים אותך

לגופו של עניין האמירה לא רלוונטית

לחשוב שגברים פוזלים לדשא של השכן זה לא חשיבה בריאה ונכונה לקשר זוגי ואם בעלך פועל ככה שיעשה עבודה עם עצמו..

גם גבר שהוא לא דוס ולא עם זקן וכיפה גדולה יכול להיות נאמן..המראה זה חארטה אז שיפסיק להתמקד במראה ויתחיל לעשות עבודה פנימית

וזה מקובל עלי שחושבים שאני טרול משועמם, זה לא לוחץ עלי לחשוף פרטים שאני מעוניינת לשמור לעצמי...

אבל אם יש פה נשים וגברים שאמירה כזאת עוברת על ידם בשתיקה, וחושבים שאישה ממשיכה להרגיש נאהבת ונחשקת אחרי דיבור כזה אז כדאי שיזכרו שהחיים והמוות ביד הלשון.

ואם למישהו נראה מוזר ששיתפתי והתייעצתי עם סובבים שלי לגבי אמירה כזאת, כנראה לא מבין כמה זו אמירה שפוגעת בליבה של האינטימיות.

אבל זו הנקןדה זה שיח אינטימי של בני זוג

לא מתאים לשתף אותו עם אף אחד

פרט לבעלי מקצוע במידת הצורך...

אבל אם מציע לך לצאת איתו בהמשך תתחמקי. אל תגידי למה.

אם כבר דיברתם על הנושא שהוא פלרטטן ומסתכל על נשים אחרות והוא יודע שזה כואב לך.

כואב לך זה אומר שזה אמור גם לכאוב לו

אם אשתו עצובה בגלל שהוא מסתכל על נשים אחרות אז הוא פוגע בעצמו

מה הענין שלך לצאת למסעדה איתו ולחזור כאובה

עד שהוא לא יבין שאין פלרטוטים ואין מבטים בצורה כזאת שמכאיבים לך אין סיבה לצאת איתו

אגב אני מסכימה עם הפסקה הראשונה שכתבת, גברים צריכים להעריך ולזכור מה יש להם בבית!

דרך הטבע שיש משיכות כל הזמן. כל עוד לא ממשים אותן חס וחלילה, אין מה לדבר על זה.

זה רק ייצור פגיעה, העלבה ומתח. שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה.

אם פתחת בטיפשות את הנושא, קבלי את משיכותיו בכנות. כשמבשלים חמין מקולקל - אין מה להתפלא אם יוצא מזה קלקול קיבה.

יש ציפייה ליצור משיכה, ולכן היעלבות כששומעים על משיכה לאחרות. וזה גם נוגע בדימוי עצמי.

אי אפשר לעצור את המשיכות לאחרות, זה דרכו של עולם. אפשר להעצים את המשיכה אליך. באופן חיובי, לא באופן שלילי.

כלומר: טוב ורצוי לדבר על - כמה אני יפה בעיניך, נכון שאתה אוהב את השפתיים שלי, מה הכי יפה בי שאתה הכי אוהב ונמשך. כאלה שאלות, שיעשו רק טוב.

עכשיו שכבר נאמרה האמירה שלו - מציע לך לא למסגר אותה ולעשות ממנה עניין. זו תחושה רגעית של משיכה מקומית. זה לא אומר שהוא לא נמשך אליך ולא שאת פגומה.

אבל הוא לא חכם מספיק . אם היה חכם לא היה בוער לו לבהות באישה אחרת כשהוא נמצא ליד אשתו

עד שהם אירגנו יציאה ויצאו הוא יכל להתאמץ בשעתים של היציאה לא להסתכל על אישה אחרת.

מה יצא לו? התאמצו ליציאה ובמקום להתקרב אחד לשני יצא הפוך. וכל זה למה? כי לא יכל להתאפק ביציאה הזאת לא להסתכל על אישה אחרת ולא לכבד את האישה שלו.

לצאת זה טירחה זה ביביסיטר זה ארגון הילדים.

יצא שכרו בהפסדו

המלומדות, הנבונות והלא טיפשות בכלל, מזל שאתה כאן להציל אותי מהבעירות שלי.

אפשר לנעול את השרשור אני רואה שהוא מיצה את עצמו...

או שעבר פס מגנטי בפועל

האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה

האם חיוב מוכר שעבר בעלות

האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך

האם הוצג? כן

זה אומר הכרטיס כאילו עבר בפועל? איך זה הגיוני?

בעלי אמר שאולי זה בית עסק ששינה שם וכתובת אבל איך אני יודעת מה הוא?

תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.

קודם לבדוק טוב מי זה העסק הזה, רק אחר כך להכחיש אם הבירור לא עזר.

לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.

איך אני מבררת מי זה?

כי השם ממש לא מוכר לי, ולא הכתובת

קרה לי פעם גם שהיה לי חיוב מוזר וכשהשוותי תאריכים וסכומים הבנתי שזה סתם שייק שקניתי בריבר ומשום מה בחיוב הופיע "דעבול גלצבי" או איזה משהו הזוי דומה

תנסי להיזכר מה עשית באותו יום או אולי נתת את הכרטיס למישהו אחר?

אפשר גם לבדוק באתר של החברת אשראי עצמה פעמים יש שם יותר פירוט

את גדולה! צודקת חחחח

תודה גם ל @רק נשמה זה באמת שם מוזר מאוד למשהו אחר חחח

כיוונים מעניינים

ממליץ למצוא חצי שעה פנויה ולטפל

לפחות באפליקציה של מקס.

נניח אם אני מעבירה בביט משהו תפעולי, וזה יורד מהאשראי, כתוב באשראי ביט. אז אני מוסיפה הערה קטנה מה זה כדי שיהיה לי אח"כ.

או לפעמים גם על רכישות משמעותיות שלא ברור מה הן (נניח איזה מוצר חשמל. לכי תזכרי מה קנית במחסני חשמל ביוני).

ברוב הדברים כמובן לא צריך. רמי לוי זה רמי לוי, אין יותר מדי מה להתבלבל… 

סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?

נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.

הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.

ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.

ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...

כי זה לא "פוף" קורה או שלא

זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"

זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"

זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"

אלא זה באמת באמת לימוד

ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות

כולנו

ותורה היא ולימוד היא צריכה

וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.

הכל בראש, באמת.

מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...

אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה. 

בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!

ואסביר:

ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.  

בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.  

בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי.  בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.  

שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב.  בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם.  בניו ג'רזי.  סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד  שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.

גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ. 

אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד... 

פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.

אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.

מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.

אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...

כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.

חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.

למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.

לבדוק באתר של עיריית ירושלים.

או להתקשר ל106 לברר.

יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.

שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.

מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!

הגן הבוטני.

יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.

מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.

מכון המקדש.

יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)