כתבת את הדברים מנקודת מבטך, אך יתכן שמנקודת מבטה הדברים נראים אחרת.

יתכן שהיא מביעה קושי אמיתי בעקבות דברים מסויימים שאתה עושה ואתה תולה את התנהגותה בכך 

שהיא רוצה חיים קלים, כמו שכתבת מן אבא שיסדר לה את החיים. 

יתכן גם, שהיא כבר איבדה את סבלנותה ולכן נמצאת במצב תוקפני שכזה.

אני לא אומרת שאת כל העבודה אתה צריך לעשות, אבל תברר עם עצמך האם באמת את החלק שלך אתה עושה, ושוב - תנסה לברר זאת מנקודת מבטה ולא מנקודת מבטך. אני מאמינה שהשינוי המבורך יבוא בחינת פתח לי פתח....

לסיום - קראתי השבוע סיפור מאוד יפה על הרב אלישיב שפעם בא אליו אדם שיש לו בעיות בחיי הנישואין

הרב אלישיב אמר לו - תלמד ספר מסילת ישרים......

והסביר את דבריו לרב שישב לידו בעזרת סיפור נוסף - פעם באו אליי לברר על הצעה של בחור עילוי בתורה אך לא מוכן בשום פנים ואופן ללמוד מוסר והרב אמר לא לקבל את ההצעה. מכיוון שמי שלא יודע לעשות חשבון נפש  היכן הוא אחראי על המצב, לא יזכה לנחת בחיי הנישואין.

בהצלחה ובשורות טובות.

הרב שמחה כהן שהוא אדם גדול מאוד בשלום בית אומר דבר מדהים,

כל אחד מבני הזוג רוצה להרגיש חיבור לבן זוג שלו ואיך זה נעשה?

האישה ע"י סיפור המצוקות שלה ושיתוף בעלה בכל הקשיים שלה וכל מה שקרה לה רע מרגישה חיבור לבעלה

הבעל לעומת זאת מרגיש חיבור לאשתו כשהיא שמחה וטוב לה,

ממילא כשאישה מתלוננת ובוכה הבעל רואה שלא טוב לה, היא לא שמחה והוא גם לי מבסוט מהענין..

פיתרון ראשוני שמאוד עוזר-

האישה עצבנית שחם לה וקשה עם הילדים

הבעל אומר- באמת חם היום כל הכבוד לך שאת ככה סובלת את החום ואיך את מצליחה לתפקד עם הילדים..

מה עשית פה? עשית עסק מהבעיה שלה או שהיא תגיד, טוב ששמת לב או שהיא תגיד- טוב לא כ"כ חם והילדים לא היו כאלה גרועים..

ברגע אחד הפכת את הבעיה. היא ששמחה שבעלה מבין אותה והבעל שמח שאשתו נרגעה..

מה אני באה לומר? השוני בין גבר לאישה אדיר!! כדאי ללמוד על ההבדלים ורצוי אפילו לדבר עם אדם שמבין בזה 

וב"ה לא חסרים יועצים כאלו..

בהצלחה רבה!!

לדעת שהמצב הזה הוא תוצאה של שניכם, היינו שלשניכם יש אחריות,

למה אני כותבת את זה? כי כתבת שהיא אישיות שאף פעם לא מרוצה.

כדאי שתבדוק איפה החלק שלך ב'תרומה' לזה שהיא מתנהלת ככה, סביר להניח שזה גלגל- אתה מתנהל בדרך מסוימת והיא ממשיכה ככה וכו'

ברור שאין תחליף לשיחה בעניין, לא ממקום שיפוטי (קריטי מאוד) אלא באמת ממקום של דאגה לאושר שלה ולזוגיות שלכם.

כדאי שתברר איתה מה יכול לעזור לה וגם להגיד לה שיש דברים שהם חשובים לך ושתתן לך את המקום (כמו ללמוד בצורה ש'לא מקדמת אתכם'.

אני חושבת ששיחת בירור כזאת ממש יכולה לעזור.

שתזכו לשכינה בניכם בקדושה ושמחה גדולה!

אני בטוח שיש לי חלק בזה בודאי. החשש המנקר הוא שהיא מתחרטת ובעצם אין משהו שאני יכול לעשות מלבד להיות שונה לגמרי, לא אני.

הלכנו לייעוץ זוגי שנקטע באמצע, אולי שווה לנסות שוב.

אני אכן "פיספסתי" כמה הזדמנויות "לשפר" את המצב החומרי אבל לחיות עם אשמה יומיומית זה משתלט על כל הנשמה.

תודה למגיבים ואשמח לשמוע עוד זה מחזק ונותן רעיונות.

בשורות טובות

אתה גם לא צריך לחיות בתחושת אשם יומיומית. 

היא בודאי אוהבת אותך, הרי אמרת שיש לכם תקופות של עדנה. 

לאור הדברים שאתה מתאר אני מצטרפת לאיזה יום שמח בהמלצה על יעוץ אישי.

גם אני זכיתי ללמוד אצל הרב שמחה כהן והדגמת זה יפה מאוד.

האישה מקטרת כי היא רוצה תשומת לב, הערכה למאמציה, חום, הבנה והערכה.

היא לא מצפה שתספק לה פתרונות לבעיות שלה בדר"כ, היא פשוט צריכה אוזן קשבת, שותפות ושייכות לבן הזוג.

ממליצה לך על "גברים ממאדים נשים מנוגה".

ממה אתם חיים?

כאן מה לתת "תגובה ביקורתית" עליך.

צורת הכתיבה והתיאור שלך מעוררים כלפיך רק הערכה.

אם היה משהו ספציפי שאתה לא עושה בסדר, היה מקום לשינוי, כמו כל דבר שאדם מתקן. אבל אינך צריך להיות "אדם אחר" - יש לך כל הלגיטימציה להיות אתה...

זה בסדר גמור שאתה מעביר הרבה זמן בלימודים למיניהם - יפה מאד. יש כאלה שסגנונם יותר "מעמיק" ויש כאלה שמתאים להם סוג אחר, זה לא משנה. הלוואי שהרבה אנשים ימצאו עולם עשיר בלימוד..  לא כל דבר נמדד ב"איך זה מקדם" במובן ה"פרקטי"..  מצד האמת - ה"מקדם" הכי גדול, זה הבנין הפנימי של האדם; וכשמסתכלים בצורה נכונה - זה גם ה"מקדם" הכי גדול של המשפחה, ושל הקשר בין איש לאשתו. 

זה נכון, שלעיתים מצב כלכלי דחוק, מפריע יותר לאשה מאשר לאיש - וזה יכול ליצור אצלה מצב של לחץ. זה נושא ששווה בירור.

ואם יש צעקות חד-צדדיות (לא מצידך) אז נכון שלעיתים בדיעבד, הדרך הנכונה היא לענות משהו בנחת כמו "כדאי להירגע קצת קודם" - ו"להיעלם" עד ההירגעות.

לפי התיאור שאתה מתאר (כמובן, בלי לשמוע אותה) - נראה שאכן יש לה בעיה מסויימת בתפיסת המצב ומה שאמור להיות.

אולי הטוב ביותר, זה לתפוס זמן "רגוע" - ולשוחח ביניכם. 

אתה יכול להסביר לה, בנחת, שדבר ראשון - אתה זה אתה, עם האופי שלך. כמו שהיא זו היא עם האופי שלה. אם רוצים לחיות בנעימות אחד עם השני, צריך ללמוד לאהוב אחד את השני כמו שהוא. לא "בדיעבד" אלא בהבנה שזה לגיטימי לגמרי שלכל אחד יש את האישיות שלו.  כמובן, אפשר תמיד לתקן "פרטים" בהתנהגות - אבל לא לגיטימי לרצות "אדם אחר".

להיפך, אם משתדלים לראות את היפה באופי של השני (לומד, מתענין.. למשל) להתענין זה בזה - זה היסוד של בנין הקשר ההדדי.

אתה צריך לשאול אותה, איזו צורה של בית היא רוצה.. זה נראה לה טוב, תלונות וצעקות? האם זה "מקדם" או שזה הדבר הכי לא מקדם..

צריך לנסות להגיע למסקנה שקודם כל - מקדמים את הקשר ביניכם באופן בלתי מותנה ב"עיסוקים". עובדים ביחד על עין טובה אחד על השני, על התענינות אחד בשני, על החזרת האהבה. להסביר שמהבסיס הזה, יהיה גם קל יותר לשפץ, בשיתוף, עניינים "פרקטיים".

אח"כ לומר לה, שאתה מציע, שאם יש לה רצונות ספציפיים, שתחכה לזמן שהיא מרגישה לא "רותחת", ואז תאמר לך אותם בישוב הדעת, ואתה תהיה פתוח לשיחה. להעביר את המישור לדיבורים ביניכם. ותסביר לה מראש, שאתה מוכן להשתדל ללכת לקראתה בעניינים סבירים של פרנסה וכד', אבל היא צריכה מצידה לקבל ולשמוח בזה שאתה זה אתה.

וגם - להגיע להבנה ש"טובה פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב": בעל לא יכול /אמור לספק כל העשירות הגשמית שבעולם. אבל הוא יכול לתת לאשה הרבה שמחה ועושר פנימי - בתנאי שהיא בכיוון של לתפוס שאכן זה העושר היותר-גדול..

אם זה לא יספיק להסביר לה בשיחה ביניכם - יש מקום לפנות לרב/יועץ. אבל גם אז - אתה צריך לדעת בצורה ברורה שאתה לא אמור להיות "מישהו אחר".. אתה יכול ללכת לקראתה בפרטים; אבל היא צריכה לשמוח שזכתה לבעל כמוך. ובאמת, זו זכיה - האופן שאתה כותב על ה"מצב" איננו אופן שכל אחד במצבך היה כותב. כנראה בזכות אישיותך, ובזכות זה שאתה לומד ו"חי בצניעות".. אלו מעלות מאד יפות.

גם לנו היו תקופות קשות.חלק מהדברים דומים וחלק לא.  מבין אותך חלקית. שולח לך חיבוק חזק

כמה דברים שעזרו לנו - תבחר מה ששייך לך:

1. טיפול טיפול טיפול! אצל מטפל טוב! זה מצב שצריך טיפול מקצועי. זה לא בושה. המון אנשים שאתה לא מדמיין שהם עושים אתזה - עושים את זה

2. חצי שעה שיחה נעימה כל יום - לא על סידורים ומשימות, רק על דברים נעימים וחוויות. זה יוצר ידידות. חצי שעה בלי טלפונים, רדיו וילדים.

3. הרב שך זצ"ל אמר - אם הבעל יעשה את המקסימום הכי טוב, פתאום גם אשתו תתחיל כך.

4. תבקש ממנה לקבוע שיחה רצינית, בזמן שייקבע מראש שנוח לשניכם, ערב פנוי לגמרי. שם תספר לה איך אתה מרגיש. אל תאשים אותה ואל תדבר עליה.דבר רק על עצמך ועל איך שאתה מרגיש ועל איך קשה לך).

5. למרות שזה נשמע מטורף - שים אותה בראש מעייניך. תהפוך אותה למלכה - במשך תקופה של שנתיים שום ביקורת עליה. הרבה הרבה הרבה להקשיב לה באמת. היא במצוקה קשה קשה אם היא הגיעה לזה. במקום התנגשות בין משימות שלך לבקשות שלה - תנסה לוותר כמה שיותר - בגבול הסביר.

6. קרא את הספר בגן האושר של הרב ארוש - אם כי אפשר גם להסתייג ממנו.

7. תפילה תפילה תפילה תפילה 

7. העיקר זה טיפול - כי העצות האלו כלליות ובטיפול יתמקדו במה שמתאים לכם.

י

ידידי. דיברת על חוסר פרקטיות ועל לימוד בלי הערכה.

אני ממש לא מכיר אותך אבל זורק כיוון הסבר אפשרי.

אולי יש לך קשיי התארגנות וחוסר קשב וריכוז וריטלין פלוס CBT יעזור לך?

וגם הספר אי שקט בריא של ד"ר פיינשטיין

צריך לדבר על זה עם איש מקצוע

על אי-הערכה שלה ללימודו. זה לא דבר שקשור לריכוז/התארגנות - אלא ליחס של אשה לעיסוקו של בעלה.

וגם, "אנשים לא כ"כ פרקטיים" זה דבר מצוי..  אדם בלי ריכוז, לא "לומד הרבה", גם באופן "לא מעמיק"...

יהיו יחד, זוג שהתגרש זה זוג שלא הצליח להתמודד עם הקשיים והבין שהכי טוב זה להיפרד"

אז אני מאחלת לך קודם כל שבעז"ה תצליחו להתמודד ולעבור את המשברים.

אתה אומר שהתחתנתם מהר ולא בטוח התפתחה ידידות אמת- אני אומרת צא מזה, אתה בא בגישה שלילית מההתחלה ואשתך מרגישה את זה.

קח לערב אחד בייביסיטר לילדים (אם הייתי יודעת מי אתה הייתי מוכנה לשמור לך בחינם ) וצא אתה ואישתך לבית קפה, דבר איתה פתוח, תגיד לה שאתה רוצה לשנות את המצב ושאתה רוצה שיהיה לה טוב ואיך היא חושבת שאפשר לשנות את זה?

זה נראה שהיא רוצה שתדבר איתה שתהיה פרקטי, אתה אדם נשוי עם ילדים אתה צריך להיות קצת פרקטי, להגיד אני "לא פרקטי ואין מה לעשות" באמת לא יקדם את שניכם.

דברו דברו דברו, על הכל, על כל מה שמפריע אבל לא רק תוציאו את הדברים המעצבנים אלא גם תנסו למצוא פיתרון יחד!!!! 

תנסה גם אתה לשנות גישה והיא כשהיא תראה כמה זה חשוב לך שיהיה לה טוב היא תשתנה גם.

בהצלחה!!!

כנראה לא עבר כלום בנישואים שלו ולכן מרשה לעצמו להגיד את זה.

מאחלת לו, מכל הלב, שתמיד, אבל תמיד ימשיך לחשוב כך וגם שיודה לקב"ה על הטוב שקיבל ויבין שלא כולם קיבלו אותו.

בגלל אמירות כאלה, אם בסוף לא תהיה לנו ברירה, אלא לפרק את הבית שלנו, בכאב עצום אחרי עבודה כמעט בלתי אפשרית, אחרי כאב שאין לו סוף.

אחרי שנכנסנו, לא רק באשמתינו למצב כמעט בלתי אפשרי, נצטרך להיות מסומנים ככאלו של עבדו, שבחרו לוותר.

בטוחה שעבדתי קשה הרבה יותר מרוב המסתובבים פה.

אז- חכמים- היזהרו בדברכם. 

בוודאי שלא כל מי שהגיעו לגירושין ל"ע, זה אומר שהם "בחרו לוותר". אין איתנו יודע חשבונותיו של רבש"ע.

אך זה נכון שצריך להתאמץ מאד שלא יקרה, כפי שמודגש בדברייך הכואבים מאד. וברור שעבדתם קשה..

אני בכל זאת מאחל לך, שיקרה נס - ו"ברגע האחרון" השתדלותכם הגדולה תשא פרי, ותזכו לגלות את עצמכם ואת ביתכם מחדש, בטוב.  בהצלחה רבה.

קודם כל, אתה לא לבד. תמיד אפשר להתייעץ עם כאלו שעברו/עוברים תהליכים דומים.

דבר שני, אל תשכח את הקב"ה. דבר איתו צפוף.

והכי חשוב אל תעסיק את עצמך בהאשמות כלפיך או כלפי אשתך.

זה שהתחתנתם מהר אומר שהתחתנתם מהר. זה לא אומר שום דבר אחר.

בתור אחד שגם היה בקטעים כאלה, אני יכול גם לומר לך שלהיות יותר פרקטי לא ידרוש ממך להיות מישהו אחר אלא להתמודד אחרת עם המציאות המורכבת בעיניך.

כאשר שניכם רגועים דברו ביניכם על מה הציפיות האמיתיות שלכם. נסו להיות כמה שיותר כנים והדדיים, וכמה שיותר פרקטיים - כלומר לא להבטיח הבטחות לא ריאליות, אלא ללכת צעד צעד בסבלנות ובאהבה לקראת ביסוס האישיות שלכם.

סביר גם שבמשך הזמן היא תאבד את סבלנותה מדי פעם, ואם תדע שזה חלק מהעניין יהיה לך קל יותר להתמודד.

אבל בשביל כל זה צריך להחליט שהולכים ביחד ולא מוכנים בשום אופן לפרק את החבילה. כי אם זה לא יהיה ברור לשניכם, לא תוכלו להתמודד עם הקשיים שבדרך. הדבר השני שחייבים להחליט זה ללמוד ביחד איך להתנהל כזוג. בין אם זה ע"י לימוד משותף של ספרים העוסקים בתחום, ובין אם ע"י הליכה לייעוץ. זה קריטי וזה בידיים שלכם.

מאחל לכם בהצלחה מכל הלב

ואם תרצה יותר טיפים אפשר באישי

המצב מורכב, אבל כשאדם מגיע לכעס אגרסיבי על גבול האלים, כפי שאתה מתאר, לפעמים זה ביטוי גופני!!!

אולי מוזר לדבר על כך כאשר יש סיבות המסבירות את התסכול שלה, אבל האם היא מקפידה על תזונה נכונה? על שעות שנה סבירות? עיפות או רעב, מזמינים אצל חלק מהאנשים פאסיביות, ואצל חלק אחר - דוקא תוקפנות!

האם אתה יודע שבזמנים מסוימים בחודש, יש נשים שנהיות רגזניות, קצרות רוח, נוחות לכעוס ועוד?

אם הבעל מודע לכך, הוא מתיחס בסלחנות ומחכה שהגל יעבור, אם לא, הוא אינו מבין מדוע היא מגיבה בעוצמות לא מוסברות, כועס (אולי בצדק), היא שאינה מודעת לכך שהתגובות שלה אינן פרופורציונאליות לאירוע, נפגעת מתגובתו - וכדור השלג יצא לדרכו...

חשוב על כך!

לא אתייחס לפיתרון, כי לדעתי, אף אחד כאן לא יכול לפתור את הבעיה בלי לדעת מה באמת קורה, מה האישה מרגישה, ומדוע האיש לא מתנהג כרצונה - אם בכלל יש פגם בהתנהגותו.

מעבר לזה, כבר הזכירו יעוץ, ובאמת אם אינכם יכולים לנהל שיחות כנות שיבהירו לשניכם מה מרגיש כל אחד, כדי שתדעו על מה ואיך דרוש לעבוד, אין מנוס מיעוץ כמו שאמרו. וזה מאוד לא נעים לפתוח הכל בפני אדם זר ולהיות עירני לתהליך ודרך היעוץ. מניסיון. אך לפעמים אין ברירה.

כן רוצה להעיר, שנשמע שאתה מחפש את האשם בך, כי באמת ההגיון אומר שלא כולם צדיקים, ולריב צריך שנים, וזה סביר. אבל מה שצרם לי זה מה שכתבת: "הילדים נחשפים לסצינות של צעקות כשלעיתים כל מה שאני יכול לעשות זה לקום ולצאת מהבית שיפסיקו הצעקות. 

מי שמסתכל מבחוץ לא יכול לדמיין את זה."

זה כבר נשמע באמת לא טוב! כאן, ולמרות שיהיה מי שיצעק עלי על דברי, זה נשמע באמת כואב, אני לא הייתי מסוגל להתמודד, וכל אדם שהגיון בראשו היה נוהג כמוך. וזה כואב מאוד, ומסוכן לנפש הילדים. חושב שיש קוים אדומים שצריך לשמור עליהם.

כמה שתהיה לא טוב, וממש לא בטוח שאכן כך, לא הייתי אומר שזה מצדיק תגובות כאלה. והתנסחתי בעדינות.

לדעתי, זה בפני עצמו דורש טיפול.

ליבי איתך, חבר, את עומק כאבך לא כ"כ כתבת, אך זה ברור.

מאמין שאם יש רצון משני הצדדים, בטוח שאפשר לתקן. אתה בטוח לא כזה נורא כמו שאתה אומר... הייתי אומר אפילו, נשמע בחור מאוד חיובי.

בהצלחה, והרבה שמחה!

מתוך פנייתך משתמע הרבה כאב. כאב שלך וכאב של אשתך. הייתי מציעה לעשות קצת סדר והפרדה בין הדברים. אתה מציין ש"אתה הולך לאיבוד בתוך זה, נעשה עגמומי ומתייאש" רגשות קשים מאד שנראים כמבטאים הרבה רגשי אשם. וכאן המקום להפריד. גם אם היא לא מרוצה ומתוסכלת, זה עדיין לא אומר שאתה אשם. זה לא תפקידך לרצות אותה. היא אחראית לעצמה ולאושרה! ממקום של אשמה מאד קשה לפעול! תשתדל קודם כל לפדבק את עצמך ולהחמיא לך על מאמצייך, כי נשמע שאתה לא כ"כ מקבל את זה מהסביבה, ושוב, אתה האחראי הבלעדי להרגשתך, עם כל ההבנה לקשייך. בנוגע להרגשתה, מתוך מקום של בחירה ורוצה להיטיב ולא מתוך מחויבות מעיקה, אתה יכול לנסות להבין מה מפריע לה ומה אתה יכול להציע לה ולתת לה. חשוב גם להעמיד גבולות. להודיע: אני זה אני! כך מתאים לי! וכן בנוגע להתפרצויות להגיד איך מתאים לך שיפנו אליך ולא להסכים להפעלת לחצים. לעיתים אשה היא כמו ילד קטן שמחפש גבולות, אז פשוט לקחת אותה קצת פחות ברצינות... ועוד דבר: את נושא הפנייה הגדרת: אישיות שלא מרוצה. זה משפט מאד קיצוני. האם תמיד תמיד היא לא מרוצה? מצאת פעם שכן היתה מרוצה? קדימה לגלגל חיובי יותר תחפש פעמים אפילו מעטות שהיא כן מרוצה, אפילו מדברים קטנים ותכתוב לעצמך זהו כלי מדהים! בנוסף, תתחיל אתה להיות מרוצה מעצמך וממנה. תחפש! תמצא! ותכתוב!

רק להוסיף!

יחד עם הגבולות ועם ההבנה שאתה לא אמור להיות מה שהיא מצפה. נסה להיות אמפטי ולהבין את צרכיה נגיד אם היא רוצה לרכוש משהו שידכם אינה משגת. גם אם זה לא אפשרי לקנות תהיה בצד שלה1 תגיד לה שאתה מבין כמה זה חשוב לה, והלוואי שהייתם יכולים לרכוש את זה וכמה שאתה מצטער שאי אפשר... וכן על מה שהיא מצפה ממך. אפשר להגיב באמפטיה ובהומור:" חבל שאין לך בעל פרקטי וקצת יותר מקורקע. תנסי לדמיין שהכלים רחוצים והבית זהב בשניות... אגב אפשר גם להתאמץ בנושא. אין לי מושג כמה אתה משקיע, אבל אני מקווה שאתה לא חושב שלהגיד"אני לא פרקטי " זה כרטיס בריחה ממחויבות לתפקוד. אפשר להתקדם מאד בתחום העשייה. מניסיון!

הרבה הצלחה!

עדי

כתבת שהמצב הכלכלי מפריע לה,

אני לא מכירה אותך, ומסייגת את דברי, אבל עושה רושם שאתה קצת מעופף.

אולי מתסכל אותה, שגם הלימוד לשיטתה לא לימוד, ושגם אתה לא מפרנס.

אתם נשואים כבר 5 שנים, יש לכם יותר מילד אחד, כדאי לך לדעתי לצאת לעבוד

ולקבוע עיתים בקביעות ולא לוותר על זה בשום אופן, בית בלי תורה זה בית חסר.

אבל יש זמן שצריך גם לצאת לעבוד אם האישה לא בנויה לבעל אברך.

ועבודה שתרוויח בה יותר ממינימום, תקבל תלוש שכר מסודר עם תשלום ביטוח לאומי, פנסיה וזכויות סוציאליות.

לא משהו חאפר ב"שחור". משהו קבוע שיתאים לכישורייך ושתצליח לאהוב אותו ולהתמיד בו.

ולימודי הכשרה לתעודה מקצועית, שייתנו לך אפשרות להתפרנס יותר טוב, במידה ואין לך מקצוע עדיין, במקביל לעבודה. תבדוק באתר של משרד התמ"ת, יש סיכוי טוב שאתה יכול להיות זכאי לקורס הכשרה מקצועית בחינם.

לפי דברייך אני מרגישה שהיא אינה בנויה לבעל אברך, לא כולן בנויות לזה, ולכן כפי שהתחייבת בכתובה עלייך לפרנס.

את העצות שגם אני חושבת עליהן בהקשרים האחרים, כמו שיחות, יעוץ וכדומה כבר כתבו, לא אחזור עליהם.

בדר"כ אם אישה מבקשת או מלוננת שוב ושוב זה אומר שהיא לא מקבלת יחס רגשי ולא משהו חומרי. כלומר, יש כאן חוסר סיפוק או חסך רגשי-נפשי וגם אם הוא היה מאפשר לה לקנות כל מה שבא לה לא בטוח שזו הבעיה.

נראה שהיא לא מעריכה אותו מספיק וכן שהוא "לא מספק את הסחורה", כלומר: לא מספיק מרעיף עליה ביטויי אהבה או נותן תחושה של שייכות ושיתוף. יתכן שהבעל היקר טיפוס קצת מופנם וקשה לו לשתף. כמו כן, מובן שלאישה קשה להעריך לימוד שהיא לא רק שלא מבינה בו אלא גם לא משתפים אותה אפילו בפרטים מסביב, כמו: איך הולך עם החברותא ואם נחמד לי או ללמוד איתו ומה אלמד בזמן הבא וכדו'. כמובן, הכל השערות ואשמח אם אנונימי יאשר או יכחיש..

בדר"כ הצורך הגברי הוא להערכה והצורך הנשי הוא לשותפות. התלונות הן רק דרך להשיג קצת תחושה של שייכות, לעניות דעתי. לאישה אין תחושת שותפות ולבעל אין תחושת הערכה. ולכן שניהם נמצאים בחסך ובעצם במריבה. חוסר ההערכה של הבעל מופיע כאן גם בכך שהוא (ולא רק אישתו) לא מעריך את עצמו, חושב שהוא לא באמת "אבא שני" עבורה, שהוא לא עונה על הציפיות הגשמיות שלה וכדו'. אולי הרגשתו האישית מעצימה את הדרך שבה הוא חווה את התלנות של אישתו..אולי...

צר לי לאכזב אותך, אישיות שלעולם לא מרוצה, תשאר אישיות לא מרוצה עד 120. (ויש אומרים שגם אחרי זה)  

הבעיה איננה כנראה הפרקטיות שלך - אם כי תמיד כדאי להיות קצת פרקטי. כי לקוטר תמיד יש על מה לקטר - אם אתה דוקטור אז למה אתה לא פרופסור, ואם תרויח 100000 דולר לשנה, למה אינך מרויח 200000... 

שמור על עולמך הרוחני, כי זה אתה - גם אם לא תצא מזה רב או פרופסור.

אתה כנראה אינך פסיכולוג, ולכן כנראה נפגשת עם בת הזוג למטרות נישואין, ולא למטרות איבחון פסיכולוגי. לכן סביר להניח כי גם אם הייתם יוצאים חמש שנים עד הנישואין, לא ברור שהיית עולה על זה. מהצד המאוהב זה קיטור כזה או אחר נשמע חביב ולא מזיק.

שינוי גישה, מחייב רצון של שני הצדדים - לא שמעתי את דעתה, ולכן קשה לדעת מה היא חושבת על זה.

אמנם ציינת את זה - אך לא בטוח שהיא חיפשה בך אבא שני. בהרבה מקרים אנשים מתחתנים עם רשימת מכולת, ולא באמת עשו עבודה פנימית מהו בן האדם המתאים להם באמת.

התייחסת לעובדה שניסיתם להתחיל טיפול, וזה לא המשיך. אם היית שם במלא הרצון שלך, והשיקול להפסקת הטיפול לא היה מסיבה אובייקטיבית (כגון כלכלית, הריון וכדומה) כנראה שיעוץ/ טיפול חוזר לא יועיל כי גם הוא לא ימשיך - אל סופו.  קח בחשבון כי גם טיפול שמגיע לסופו לא תמיד מצליח, כי לעיתים ישנה בעיה באופי.

בהזדמנות רגועה, תנסה לשתף אותה בלבטים שלך, ותנסו לבנות "כללי משחק".

צא מנקודת מבט שאשתך לא תשתנה - ותנסה לבנות את חייך לפי התובנה זו.

ממליץ לך להתפלל לקב"ה בקביעות להצלחת הנישואין לבריאות זוגתך, לבריאותך ולבריאות הילדים. ותזכור את דברי רב חיא במסכת יבמות דף ס"ג...

שיהיה בהצלחה.

תנסה לבוא הבייתה ביום שישי עם פרחים/שוקולד/טבעת או כל דבר שמשמח. גם אם היא תקטר על זה תגיד לה סבבה, אני אוהב אותך פעם הבאה אקלע למטרה.. סיכוי סביר שהיא תרגע...

דבר שני. הליכה! חצי שעה ביום ביחד בעיקר בערב,עושה ניסים! בלי פלאפונים ושטויות רק הליכה ברחוב בנחת אחד ליד השני... תנסה אחי! בהצלחה!!!

קודם כל לדעתי רוב הזוגות מגיע למשבר זה בנישואים  יותר מפעם אחת ,ואחד מהם זה אחרי 5 שנים גם לי היה כך

ולרוב האנשים שמעלים פה שאלות לפורום.

מצב כלכלי יכול לגרום לאישה לתסכול גדול ומכך גם כל הצעקות שלה לגבר קשה להבין זאות דוגמה טרייה בעלי עובד ואני בבית מרצון הילדים רןצים שנקנה להם אופניים אך כלכליית לא יכולים גם לבריכה רוצים כי כל החברים הולכים אך שוב אותה בעיה  הילדים בוכים ועל האישה זה קשה משום שזה לא בקשות מהשמים  והיא רוצה לספק לילדים שלה הכל  למשל המצב הגיע שלא יכולתי לקנות לעצמי בגדים (כי הבגדים יקרים) וזה מדכא משום שהרגשתי לבושה בסמרטוטים וזה נותן לאישה הרגשה עצבנית כמו שנאמר גם החום משגע מנסים לחסוך במזגן אך מרוב החום צועקים

יש דוגמאות בלי סוף

אך זה נשמע שאתה אוהב אותה ואם צריך לשלום בית לעבוד זה מעל הכל גםאני מגיע לשלב שצריך לצאת לעבודה 5 ילדים והצרכים רק גדלים

חשוב שתרעיף עלייה מילות אהבה גם שהיא כועסת  והרבה הרבה סבלנות ולנסאת באמת להבין מאיפה כל הכעס בא זה לא תהליך של מילה אחת אלה ימים חודשים ןאפילו שנים תתחיל ותראה שזה יעבוד

וממליצה בחום על הרב שמחה כהן גר בבני ברק

אז רציתי להבהיר.

לא התכוונתי שהבעל אשם או לא אשם במצב של אישתו.

רק רציתי לתת תמונת מצב כמה שיותר ברורה.

שני בני הזוג סובלים:

לאישה-חסרה תחושת שיתוף ושייכות

לאיש- חסרה תחושת הערכה.

אם האישה תעריך את בעלה ואת עיסוקו

וכן הבעל ישתף את אישתו בעולמו ויתעניין בעולמה

אני מאמינה שהאווחה והשלום יגיעו.

אפשר לנסות לעשות זאת לבד,

אך כיוון שהצטברו הרבה מטענים (5 שנים זה לא כמה חודשים),

יתכן ששיחה שבה יוכלו הצרכים האלו, "תתפוצץ" ולא יהיו סבלנות, הקשבה והכלה.

במקרה כזה הייתי מערבת יועץ נישואין.

לגבי דברי אברהם בוזגלו,

אני מסכימה עם חלק גדול מדברי,

אבל, קשה להסכים עם העניין שזה "אופי" ואין מה לשנות.

אם כך נולדנו וכך נשאר - אין לנו מה לעבוד על מידותינו בעולם הזה...

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏