כתבת את הדברים מנקודת מבטך, אך יתכן שמנקודת מבטה הדברים נראים אחרת.

יתכן שהיא מביעה קושי אמיתי בעקבות דברים מסויימים שאתה עושה ואתה תולה את התנהגותה בכך 

שהיא רוצה חיים קלים, כמו שכתבת מן אבא שיסדר לה את החיים. 

יתכן גם, שהיא כבר איבדה את סבלנותה ולכן נמצאת במצב תוקפני שכזה.

אני לא אומרת שאת כל העבודה אתה צריך לעשות, אבל תברר עם עצמך האם באמת את החלק שלך אתה עושה, ושוב - תנסה לברר זאת מנקודת מבטה ולא מנקודת מבטך. אני מאמינה שהשינוי המבורך יבוא בחינת פתח לי פתח....

לסיום - קראתי השבוע סיפור מאוד יפה על הרב אלישיב שפעם בא אליו אדם שיש לו בעיות בחיי הנישואין

הרב אלישיב אמר לו - תלמד ספר מסילת ישרים......

והסביר את דבריו לרב שישב לידו בעזרת סיפור נוסף - פעם באו אליי לברר על הצעה של בחור עילוי בתורה אך לא מוכן בשום פנים ואופן ללמוד מוסר והרב אמר לא לקבל את ההצעה. מכיוון שמי שלא יודע לעשות חשבון נפש  היכן הוא אחראי על המצב, לא יזכה לנחת בחיי הנישואין.

בהצלחה ובשורות טובות.

הרב שמחה כהן שהוא אדם גדול מאוד בשלום בית אומר דבר מדהים,

כל אחד מבני הזוג רוצה להרגיש חיבור לבן זוג שלו ואיך זה נעשה?

האישה ע"י סיפור המצוקות שלה ושיתוף בעלה בכל הקשיים שלה וכל מה שקרה לה רע מרגישה חיבור לבעלה

הבעל לעומת זאת מרגיש חיבור לאשתו כשהיא שמחה וטוב לה,

ממילא כשאישה מתלוננת ובוכה הבעל רואה שלא טוב לה, היא לא שמחה והוא גם לי מבסוט מהענין..

פיתרון ראשוני שמאוד עוזר-

האישה עצבנית שחם לה וקשה עם הילדים

הבעל אומר- באמת חם היום כל הכבוד לך שאת ככה סובלת את החום ואיך את מצליחה לתפקד עם הילדים..

מה עשית פה? עשית עסק מהבעיה שלה או שהיא תגיד, טוב ששמת לב או שהיא תגיד- טוב לא כ"כ חם והילדים לא היו כאלה גרועים..

ברגע אחד הפכת את הבעיה. היא ששמחה שבעלה מבין אותה והבעל שמח שאשתו נרגעה..

מה אני באה לומר? השוני בין גבר לאישה אדיר!! כדאי ללמוד על ההבדלים ורצוי אפילו לדבר עם אדם שמבין בזה 

וב"ה לא חסרים יועצים כאלו..

בהצלחה רבה!!

לדעת שהמצב הזה הוא תוצאה של שניכם, היינו שלשניכם יש אחריות,

למה אני כותבת את זה? כי כתבת שהיא אישיות שאף פעם לא מרוצה.

כדאי שתבדוק איפה החלק שלך ב'תרומה' לזה שהיא מתנהלת ככה, סביר להניח שזה גלגל- אתה מתנהל בדרך מסוימת והיא ממשיכה ככה וכו'

ברור שאין תחליף לשיחה בעניין, לא ממקום שיפוטי (קריטי מאוד) אלא באמת ממקום של דאגה לאושר שלה ולזוגיות שלכם.

כדאי שתברר איתה מה יכול לעזור לה וגם להגיד לה שיש דברים שהם חשובים לך ושתתן לך את המקום (כמו ללמוד בצורה ש'לא מקדמת אתכם'.

אני חושבת ששיחת בירור כזאת ממש יכולה לעזור.

שתזכו לשכינה בניכם בקדושה ושמחה גדולה!

אני בטוח שיש לי חלק בזה בודאי. החשש המנקר הוא שהיא מתחרטת ובעצם אין משהו שאני יכול לעשות מלבד להיות שונה לגמרי, לא אני.

הלכנו לייעוץ זוגי שנקטע באמצע, אולי שווה לנסות שוב.

אני אכן "פיספסתי" כמה הזדמנויות "לשפר" את המצב החומרי אבל לחיות עם אשמה יומיומית זה משתלט על כל הנשמה.

תודה למגיבים ואשמח לשמוע עוד זה מחזק ונותן רעיונות.

בשורות טובות

אתה גם לא צריך לחיות בתחושת אשם יומיומית. 

היא בודאי אוהבת אותך, הרי אמרת שיש לכם תקופות של עדנה. 

לאור הדברים שאתה מתאר אני מצטרפת לאיזה יום שמח בהמלצה על יעוץ אישי.

גם אני זכיתי ללמוד אצל הרב שמחה כהן והדגמת זה יפה מאוד.

האישה מקטרת כי היא רוצה תשומת לב, הערכה למאמציה, חום, הבנה והערכה.

היא לא מצפה שתספק לה פתרונות לבעיות שלה בדר"כ, היא פשוט צריכה אוזן קשבת, שותפות ושייכות לבן הזוג.

ממליצה לך על "גברים ממאדים נשים מנוגה".

ממה אתם חיים?

כאן מה לתת "תגובה ביקורתית" עליך.

צורת הכתיבה והתיאור שלך מעוררים כלפיך רק הערכה.

אם היה משהו ספציפי שאתה לא עושה בסדר, היה מקום לשינוי, כמו כל דבר שאדם מתקן. אבל אינך צריך להיות "אדם אחר" - יש לך כל הלגיטימציה להיות אתה...

זה בסדר גמור שאתה מעביר הרבה זמן בלימודים למיניהם - יפה מאד. יש כאלה שסגנונם יותר "מעמיק" ויש כאלה שמתאים להם סוג אחר, זה לא משנה. הלוואי שהרבה אנשים ימצאו עולם עשיר בלימוד..  לא כל דבר נמדד ב"איך זה מקדם" במובן ה"פרקטי"..  מצד האמת - ה"מקדם" הכי גדול, זה הבנין הפנימי של האדם; וכשמסתכלים בצורה נכונה - זה גם ה"מקדם" הכי גדול של המשפחה, ושל הקשר בין איש לאשתו. 

זה נכון, שלעיתים מצב כלכלי דחוק, מפריע יותר לאשה מאשר לאיש - וזה יכול ליצור אצלה מצב של לחץ. זה נושא ששווה בירור.

ואם יש צעקות חד-צדדיות (לא מצידך) אז נכון שלעיתים בדיעבד, הדרך הנכונה היא לענות משהו בנחת כמו "כדאי להירגע קצת קודם" - ו"להיעלם" עד ההירגעות.

לפי התיאור שאתה מתאר (כמובן, בלי לשמוע אותה) - נראה שאכן יש לה בעיה מסויימת בתפיסת המצב ומה שאמור להיות.

אולי הטוב ביותר, זה לתפוס זמן "רגוע" - ולשוחח ביניכם. 

אתה יכול להסביר לה, בנחת, שדבר ראשון - אתה זה אתה, עם האופי שלך. כמו שהיא זו היא עם האופי שלה. אם רוצים לחיות בנעימות אחד עם השני, צריך ללמוד לאהוב אחד את השני כמו שהוא. לא "בדיעבד" אלא בהבנה שזה לגיטימי לגמרי שלכל אחד יש את האישיות שלו.  כמובן, אפשר תמיד לתקן "פרטים" בהתנהגות - אבל לא לגיטימי לרצות "אדם אחר".

להיפך, אם משתדלים לראות את היפה באופי של השני (לומד, מתענין.. למשל) להתענין זה בזה - זה היסוד של בנין הקשר ההדדי.

אתה צריך לשאול אותה, איזו צורה של בית היא רוצה.. זה נראה לה טוב, תלונות וצעקות? האם זה "מקדם" או שזה הדבר הכי לא מקדם..

צריך לנסות להגיע למסקנה שקודם כל - מקדמים את הקשר ביניכם באופן בלתי מותנה ב"עיסוקים". עובדים ביחד על עין טובה אחד על השני, על התענינות אחד בשני, על החזרת האהבה. להסביר שמהבסיס הזה, יהיה גם קל יותר לשפץ, בשיתוף, עניינים "פרקטיים".

אח"כ לומר לה, שאתה מציע, שאם יש לה רצונות ספציפיים, שתחכה לזמן שהיא מרגישה לא "רותחת", ואז תאמר לך אותם בישוב הדעת, ואתה תהיה פתוח לשיחה. להעביר את המישור לדיבורים ביניכם. ותסביר לה מראש, שאתה מוכן להשתדל ללכת לקראתה בעניינים סבירים של פרנסה וכד', אבל היא צריכה מצידה לקבל ולשמוח בזה שאתה זה אתה.

וגם - להגיע להבנה ש"טובה פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב": בעל לא יכול /אמור לספק כל העשירות הגשמית שבעולם. אבל הוא יכול לתת לאשה הרבה שמחה ועושר פנימי - בתנאי שהיא בכיוון של לתפוס שאכן זה העושר היותר-גדול..

אם זה לא יספיק להסביר לה בשיחה ביניכם - יש מקום לפנות לרב/יועץ. אבל גם אז - אתה צריך לדעת בצורה ברורה שאתה לא אמור להיות "מישהו אחר".. אתה יכול ללכת לקראתה בפרטים; אבל היא צריכה לשמוח שזכתה לבעל כמוך. ובאמת, זו זכיה - האופן שאתה כותב על ה"מצב" איננו אופן שכל אחד במצבך היה כותב. כנראה בזכות אישיותך, ובזכות זה שאתה לומד ו"חי בצניעות".. אלו מעלות מאד יפות.

גם לנו היו תקופות קשות.חלק מהדברים דומים וחלק לא.  מבין אותך חלקית. שולח לך חיבוק חזק

כמה דברים שעזרו לנו - תבחר מה ששייך לך:

1. טיפול טיפול טיפול! אצל מטפל טוב! זה מצב שצריך טיפול מקצועי. זה לא בושה. המון אנשים שאתה לא מדמיין שהם עושים אתזה - עושים את זה

2. חצי שעה שיחה נעימה כל יום - לא על סידורים ומשימות, רק על דברים נעימים וחוויות. זה יוצר ידידות. חצי שעה בלי טלפונים, רדיו וילדים.

3. הרב שך זצ"ל אמר - אם הבעל יעשה את המקסימום הכי טוב, פתאום גם אשתו תתחיל כך.

4. תבקש ממנה לקבוע שיחה רצינית, בזמן שייקבע מראש שנוח לשניכם, ערב פנוי לגמרי. שם תספר לה איך אתה מרגיש. אל תאשים אותה ואל תדבר עליה.דבר רק על עצמך ועל איך שאתה מרגיש ועל איך קשה לך).

5. למרות שזה נשמע מטורף - שים אותה בראש מעייניך. תהפוך אותה למלכה - במשך תקופה של שנתיים שום ביקורת עליה. הרבה הרבה הרבה להקשיב לה באמת. היא במצוקה קשה קשה אם היא הגיעה לזה. במקום התנגשות בין משימות שלך לבקשות שלה - תנסה לוותר כמה שיותר - בגבול הסביר.

6. קרא את הספר בגן האושר של הרב ארוש - אם כי אפשר גם להסתייג ממנו.

7. תפילה תפילה תפילה תפילה 

7. העיקר זה טיפול - כי העצות האלו כלליות ובטיפול יתמקדו במה שמתאים לכם.

י

ידידי. דיברת על חוסר פרקטיות ועל לימוד בלי הערכה.

אני ממש לא מכיר אותך אבל זורק כיוון הסבר אפשרי.

אולי יש לך קשיי התארגנות וחוסר קשב וריכוז וריטלין פלוס CBT יעזור לך?

וגם הספר אי שקט בריא של ד"ר פיינשטיין

צריך לדבר על זה עם איש מקצוע

על אי-הערכה שלה ללימודו. זה לא דבר שקשור לריכוז/התארגנות - אלא ליחס של אשה לעיסוקו של בעלה.

וגם, "אנשים לא כ"כ פרקטיים" זה דבר מצוי..  אדם בלי ריכוז, לא "לומד הרבה", גם באופן "לא מעמיק"...

יהיו יחד, זוג שהתגרש זה זוג שלא הצליח להתמודד עם הקשיים והבין שהכי טוב זה להיפרד"

אז אני מאחלת לך קודם כל שבעז"ה תצליחו להתמודד ולעבור את המשברים.

אתה אומר שהתחתנתם מהר ולא בטוח התפתחה ידידות אמת- אני אומרת צא מזה, אתה בא בגישה שלילית מההתחלה ואשתך מרגישה את זה.

קח לערב אחד בייביסיטר לילדים (אם הייתי יודעת מי אתה הייתי מוכנה לשמור לך בחינם ) וצא אתה ואישתך לבית קפה, דבר איתה פתוח, תגיד לה שאתה רוצה לשנות את המצב ושאתה רוצה שיהיה לה טוב ואיך היא חושבת שאפשר לשנות את זה?

זה נראה שהיא רוצה שתדבר איתה שתהיה פרקטי, אתה אדם נשוי עם ילדים אתה צריך להיות קצת פרקטי, להגיד אני "לא פרקטי ואין מה לעשות" באמת לא יקדם את שניכם.

דברו דברו דברו, על הכל, על כל מה שמפריע אבל לא רק תוציאו את הדברים המעצבנים אלא גם תנסו למצוא פיתרון יחד!!!! 

תנסה גם אתה לשנות גישה והיא כשהיא תראה כמה זה חשוב לך שיהיה לה טוב היא תשתנה גם.

בהצלחה!!!

כנראה לא עבר כלום בנישואים שלו ולכן מרשה לעצמו להגיד את זה.

מאחלת לו, מכל הלב, שתמיד, אבל תמיד ימשיך לחשוב כך וגם שיודה לקב"ה על הטוב שקיבל ויבין שלא כולם קיבלו אותו.

בגלל אמירות כאלה, אם בסוף לא תהיה לנו ברירה, אלא לפרק את הבית שלנו, בכאב עצום אחרי עבודה כמעט בלתי אפשרית, אחרי כאב שאין לו סוף.

אחרי שנכנסנו, לא רק באשמתינו למצב כמעט בלתי אפשרי, נצטרך להיות מסומנים ככאלו של עבדו, שבחרו לוותר.

בטוחה שעבדתי קשה הרבה יותר מרוב המסתובבים פה.

אז- חכמים- היזהרו בדברכם. 

בוודאי שלא כל מי שהגיעו לגירושין ל"ע, זה אומר שהם "בחרו לוותר". אין איתנו יודע חשבונותיו של רבש"ע.

אך זה נכון שצריך להתאמץ מאד שלא יקרה, כפי שמודגש בדברייך הכואבים מאד. וברור שעבדתם קשה..

אני בכל זאת מאחל לך, שיקרה נס - ו"ברגע האחרון" השתדלותכם הגדולה תשא פרי, ותזכו לגלות את עצמכם ואת ביתכם מחדש, בטוב.  בהצלחה רבה.

קודם כל, אתה לא לבד. תמיד אפשר להתייעץ עם כאלו שעברו/עוברים תהליכים דומים.

דבר שני, אל תשכח את הקב"ה. דבר איתו צפוף.

והכי חשוב אל תעסיק את עצמך בהאשמות כלפיך או כלפי אשתך.

זה שהתחתנתם מהר אומר שהתחתנתם מהר. זה לא אומר שום דבר אחר.

בתור אחד שגם היה בקטעים כאלה, אני יכול גם לומר לך שלהיות יותר פרקטי לא ידרוש ממך להיות מישהו אחר אלא להתמודד אחרת עם המציאות המורכבת בעיניך.

כאשר שניכם רגועים דברו ביניכם על מה הציפיות האמיתיות שלכם. נסו להיות כמה שיותר כנים והדדיים, וכמה שיותר פרקטיים - כלומר לא להבטיח הבטחות לא ריאליות, אלא ללכת צעד צעד בסבלנות ובאהבה לקראת ביסוס האישיות שלכם.

סביר גם שבמשך הזמן היא תאבד את סבלנותה מדי פעם, ואם תדע שזה חלק מהעניין יהיה לך קל יותר להתמודד.

אבל בשביל כל זה צריך להחליט שהולכים ביחד ולא מוכנים בשום אופן לפרק את החבילה. כי אם זה לא יהיה ברור לשניכם, לא תוכלו להתמודד עם הקשיים שבדרך. הדבר השני שחייבים להחליט זה ללמוד ביחד איך להתנהל כזוג. בין אם זה ע"י לימוד משותף של ספרים העוסקים בתחום, ובין אם ע"י הליכה לייעוץ. זה קריטי וזה בידיים שלכם.

מאחל לכם בהצלחה מכל הלב

ואם תרצה יותר טיפים אפשר באישי

המצב מורכב, אבל כשאדם מגיע לכעס אגרסיבי על גבול האלים, כפי שאתה מתאר, לפעמים זה ביטוי גופני!!!

אולי מוזר לדבר על כך כאשר יש סיבות המסבירות את התסכול שלה, אבל האם היא מקפידה על תזונה נכונה? על שעות שנה סבירות? עיפות או רעב, מזמינים אצל חלק מהאנשים פאסיביות, ואצל חלק אחר - דוקא תוקפנות!

האם אתה יודע שבזמנים מסוימים בחודש, יש נשים שנהיות רגזניות, קצרות רוח, נוחות לכעוס ועוד?

אם הבעל מודע לכך, הוא מתיחס בסלחנות ומחכה שהגל יעבור, אם לא, הוא אינו מבין מדוע היא מגיבה בעוצמות לא מוסברות, כועס (אולי בצדק), היא שאינה מודעת לכך שהתגובות שלה אינן פרופורציונאליות לאירוע, נפגעת מתגובתו - וכדור השלג יצא לדרכו...

חשוב על כך!

לא אתייחס לפיתרון, כי לדעתי, אף אחד כאן לא יכול לפתור את הבעיה בלי לדעת מה באמת קורה, מה האישה מרגישה, ומדוע האיש לא מתנהג כרצונה - אם בכלל יש פגם בהתנהגותו.

מעבר לזה, כבר הזכירו יעוץ, ובאמת אם אינכם יכולים לנהל שיחות כנות שיבהירו לשניכם מה מרגיש כל אחד, כדי שתדעו על מה ואיך דרוש לעבוד, אין מנוס מיעוץ כמו שאמרו. וזה מאוד לא נעים לפתוח הכל בפני אדם זר ולהיות עירני לתהליך ודרך היעוץ. מניסיון. אך לפעמים אין ברירה.

כן רוצה להעיר, שנשמע שאתה מחפש את האשם בך, כי באמת ההגיון אומר שלא כולם צדיקים, ולריב צריך שנים, וזה סביר. אבל מה שצרם לי זה מה שכתבת: "הילדים נחשפים לסצינות של צעקות כשלעיתים כל מה שאני יכול לעשות זה לקום ולצאת מהבית שיפסיקו הצעקות. 

מי שמסתכל מבחוץ לא יכול לדמיין את זה."

זה כבר נשמע באמת לא טוב! כאן, ולמרות שיהיה מי שיצעק עלי על דברי, זה נשמע באמת כואב, אני לא הייתי מסוגל להתמודד, וכל אדם שהגיון בראשו היה נוהג כמוך. וזה כואב מאוד, ומסוכן לנפש הילדים. חושב שיש קוים אדומים שצריך לשמור עליהם.

כמה שתהיה לא טוב, וממש לא בטוח שאכן כך, לא הייתי אומר שזה מצדיק תגובות כאלה. והתנסחתי בעדינות.

לדעתי, זה בפני עצמו דורש טיפול.

ליבי איתך, חבר, את עומק כאבך לא כ"כ כתבת, אך זה ברור.

מאמין שאם יש רצון משני הצדדים, בטוח שאפשר לתקן. אתה בטוח לא כזה נורא כמו שאתה אומר... הייתי אומר אפילו, נשמע בחור מאוד חיובי.

בהצלחה, והרבה שמחה!

מתוך פנייתך משתמע הרבה כאב. כאב שלך וכאב של אשתך. הייתי מציעה לעשות קצת סדר והפרדה בין הדברים. אתה מציין ש"אתה הולך לאיבוד בתוך זה, נעשה עגמומי ומתייאש" רגשות קשים מאד שנראים כמבטאים הרבה רגשי אשם. וכאן המקום להפריד. גם אם היא לא מרוצה ומתוסכלת, זה עדיין לא אומר שאתה אשם. זה לא תפקידך לרצות אותה. היא אחראית לעצמה ולאושרה! ממקום של אשמה מאד קשה לפעול! תשתדל קודם כל לפדבק את עצמך ולהחמיא לך על מאמצייך, כי נשמע שאתה לא כ"כ מקבל את זה מהסביבה, ושוב, אתה האחראי הבלעדי להרגשתך, עם כל ההבנה לקשייך. בנוגע להרגשתה, מתוך מקום של בחירה ורוצה להיטיב ולא מתוך מחויבות מעיקה, אתה יכול לנסות להבין מה מפריע לה ומה אתה יכול להציע לה ולתת לה. חשוב גם להעמיד גבולות. להודיע: אני זה אני! כך מתאים לי! וכן בנוגע להתפרצויות להגיד איך מתאים לך שיפנו אליך ולא להסכים להפעלת לחצים. לעיתים אשה היא כמו ילד קטן שמחפש גבולות, אז פשוט לקחת אותה קצת פחות ברצינות... ועוד דבר: את נושא הפנייה הגדרת: אישיות שלא מרוצה. זה משפט מאד קיצוני. האם תמיד תמיד היא לא מרוצה? מצאת פעם שכן היתה מרוצה? קדימה לגלגל חיובי יותר תחפש פעמים אפילו מעטות שהיא כן מרוצה, אפילו מדברים קטנים ותכתוב לעצמך זהו כלי מדהים! בנוסף, תתחיל אתה להיות מרוצה מעצמך וממנה. תחפש! תמצא! ותכתוב!

רק להוסיף!

יחד עם הגבולות ועם ההבנה שאתה לא אמור להיות מה שהיא מצפה. נסה להיות אמפטי ולהבין את צרכיה נגיד אם היא רוצה לרכוש משהו שידכם אינה משגת. גם אם זה לא אפשרי לקנות תהיה בצד שלה1 תגיד לה שאתה מבין כמה זה חשוב לה, והלוואי שהייתם יכולים לרכוש את זה וכמה שאתה מצטער שאי אפשר... וכן על מה שהיא מצפה ממך. אפשר להגיב באמפטיה ובהומור:" חבל שאין לך בעל פרקטי וקצת יותר מקורקע. תנסי לדמיין שהכלים רחוצים והבית זהב בשניות... אגב אפשר גם להתאמץ בנושא. אין לי מושג כמה אתה משקיע, אבל אני מקווה שאתה לא חושב שלהגיד"אני לא פרקטי " זה כרטיס בריחה ממחויבות לתפקוד. אפשר להתקדם מאד בתחום העשייה. מניסיון!

הרבה הצלחה!

עדי

כתבת שהמצב הכלכלי מפריע לה,

אני לא מכירה אותך, ומסייגת את דברי, אבל עושה רושם שאתה קצת מעופף.

אולי מתסכל אותה, שגם הלימוד לשיטתה לא לימוד, ושגם אתה לא מפרנס.

אתם נשואים כבר 5 שנים, יש לכם יותר מילד אחד, כדאי לך לדעתי לצאת לעבוד

ולקבוע עיתים בקביעות ולא לוותר על זה בשום אופן, בית בלי תורה זה בית חסר.

אבל יש זמן שצריך גם לצאת לעבוד אם האישה לא בנויה לבעל אברך.

ועבודה שתרוויח בה יותר ממינימום, תקבל תלוש שכר מסודר עם תשלום ביטוח לאומי, פנסיה וזכויות סוציאליות.

לא משהו חאפר ב"שחור". משהו קבוע שיתאים לכישורייך ושתצליח לאהוב אותו ולהתמיד בו.

ולימודי הכשרה לתעודה מקצועית, שייתנו לך אפשרות להתפרנס יותר טוב, במידה ואין לך מקצוע עדיין, במקביל לעבודה. תבדוק באתר של משרד התמ"ת, יש סיכוי טוב שאתה יכול להיות זכאי לקורס הכשרה מקצועית בחינם.

לפי דברייך אני מרגישה שהיא אינה בנויה לבעל אברך, לא כולן בנויות לזה, ולכן כפי שהתחייבת בכתובה עלייך לפרנס.

את העצות שגם אני חושבת עליהן בהקשרים האחרים, כמו שיחות, יעוץ וכדומה כבר כתבו, לא אחזור עליהם.

בדר"כ אם אישה מבקשת או מלוננת שוב ושוב זה אומר שהיא לא מקבלת יחס רגשי ולא משהו חומרי. כלומר, יש כאן חוסר סיפוק או חסך רגשי-נפשי וגם אם הוא היה מאפשר לה לקנות כל מה שבא לה לא בטוח שזו הבעיה.

נראה שהיא לא מעריכה אותו מספיק וכן שהוא "לא מספק את הסחורה", כלומר: לא מספיק מרעיף עליה ביטויי אהבה או נותן תחושה של שייכות ושיתוף. יתכן שהבעל היקר טיפוס קצת מופנם וקשה לו לשתף. כמו כן, מובן שלאישה קשה להעריך לימוד שהיא לא רק שלא מבינה בו אלא גם לא משתפים אותה אפילו בפרטים מסביב, כמו: איך הולך עם החברותא ואם נחמד לי או ללמוד איתו ומה אלמד בזמן הבא וכדו'. כמובן, הכל השערות ואשמח אם אנונימי יאשר או יכחיש..

בדר"כ הצורך הגברי הוא להערכה והצורך הנשי הוא לשותפות. התלונות הן רק דרך להשיג קצת תחושה של שייכות, לעניות דעתי. לאישה אין תחושת שותפות ולבעל אין תחושת הערכה. ולכן שניהם נמצאים בחסך ובעצם במריבה. חוסר ההערכה של הבעל מופיע כאן גם בכך שהוא (ולא רק אישתו) לא מעריך את עצמו, חושב שהוא לא באמת "אבא שני" עבורה, שהוא לא עונה על הציפיות הגשמיות שלה וכדו'. אולי הרגשתו האישית מעצימה את הדרך שבה הוא חווה את התלנות של אישתו..אולי...

צר לי לאכזב אותך, אישיות שלעולם לא מרוצה, תשאר אישיות לא מרוצה עד 120. (ויש אומרים שגם אחרי זה)  

הבעיה איננה כנראה הפרקטיות שלך - אם כי תמיד כדאי להיות קצת פרקטי. כי לקוטר תמיד יש על מה לקטר - אם אתה דוקטור אז למה אתה לא פרופסור, ואם תרויח 100000 דולר לשנה, למה אינך מרויח 200000... 

שמור על עולמך הרוחני, כי זה אתה - גם אם לא תצא מזה רב או פרופסור.

אתה כנראה אינך פסיכולוג, ולכן כנראה נפגשת עם בת הזוג למטרות נישואין, ולא למטרות איבחון פסיכולוגי. לכן סביר להניח כי גם אם הייתם יוצאים חמש שנים עד הנישואין, לא ברור שהיית עולה על זה. מהצד המאוהב זה קיטור כזה או אחר נשמע חביב ולא מזיק.

שינוי גישה, מחייב רצון של שני הצדדים - לא שמעתי את דעתה, ולכן קשה לדעת מה היא חושבת על זה.

אמנם ציינת את זה - אך לא בטוח שהיא חיפשה בך אבא שני. בהרבה מקרים אנשים מתחתנים עם רשימת מכולת, ולא באמת עשו עבודה פנימית מהו בן האדם המתאים להם באמת.

התייחסת לעובדה שניסיתם להתחיל טיפול, וזה לא המשיך. אם היית שם במלא הרצון שלך, והשיקול להפסקת הטיפול לא היה מסיבה אובייקטיבית (כגון כלכלית, הריון וכדומה) כנראה שיעוץ/ טיפול חוזר לא יועיל כי גם הוא לא ימשיך - אל סופו.  קח בחשבון כי גם טיפול שמגיע לסופו לא תמיד מצליח, כי לעיתים ישנה בעיה באופי.

בהזדמנות רגועה, תנסה לשתף אותה בלבטים שלך, ותנסו לבנות "כללי משחק".

צא מנקודת מבט שאשתך לא תשתנה - ותנסה לבנות את חייך לפי התובנה זו.

ממליץ לך להתפלל לקב"ה בקביעות להצלחת הנישואין לבריאות זוגתך, לבריאותך ולבריאות הילדים. ותזכור את דברי רב חיא במסכת יבמות דף ס"ג...

שיהיה בהצלחה.

תנסה לבוא הבייתה ביום שישי עם פרחים/שוקולד/טבעת או כל דבר שמשמח. גם אם היא תקטר על זה תגיד לה סבבה, אני אוהב אותך פעם הבאה אקלע למטרה.. סיכוי סביר שהיא תרגע...

דבר שני. הליכה! חצי שעה ביום ביחד בעיקר בערב,עושה ניסים! בלי פלאפונים ושטויות רק הליכה ברחוב בנחת אחד ליד השני... תנסה אחי! בהצלחה!!!

קודם כל לדעתי רוב הזוגות מגיע למשבר זה בנישואים  יותר מפעם אחת ,ואחד מהם זה אחרי 5 שנים גם לי היה כך

ולרוב האנשים שמעלים פה שאלות לפורום.

מצב כלכלי יכול לגרום לאישה לתסכול גדול ומכך גם כל הצעקות שלה לגבר קשה להבין זאות דוגמה טרייה בעלי עובד ואני בבית מרצון הילדים רןצים שנקנה להם אופניים אך כלכליית לא יכולים גם לבריכה רוצים כי כל החברים הולכים אך שוב אותה בעיה  הילדים בוכים ועל האישה זה קשה משום שזה לא בקשות מהשמים  והיא רוצה לספק לילדים שלה הכל  למשל המצב הגיע שלא יכולתי לקנות לעצמי בגדים (כי הבגדים יקרים) וזה מדכא משום שהרגשתי לבושה בסמרטוטים וזה נותן לאישה הרגשה עצבנית כמו שנאמר גם החום משגע מנסים לחסוך במזגן אך מרוב החום צועקים

יש דוגמאות בלי סוף

אך זה נשמע שאתה אוהב אותה ואם צריך לשלום בית לעבוד זה מעל הכל גםאני מגיע לשלב שצריך לצאת לעבודה 5 ילדים והצרכים רק גדלים

חשוב שתרעיף עלייה מילות אהבה גם שהיא כועסת  והרבה הרבה סבלנות ולנסאת באמת להבין מאיפה כל הכעס בא זה לא תהליך של מילה אחת אלה ימים חודשים ןאפילו שנים תתחיל ותראה שזה יעבוד

וממליצה בחום על הרב שמחה כהן גר בבני ברק

אז רציתי להבהיר.

לא התכוונתי שהבעל אשם או לא אשם במצב של אישתו.

רק רציתי לתת תמונת מצב כמה שיותר ברורה.

שני בני הזוג סובלים:

לאישה-חסרה תחושת שיתוף ושייכות

לאיש- חסרה תחושת הערכה.

אם האישה תעריך את בעלה ואת עיסוקו

וכן הבעל ישתף את אישתו בעולמו ויתעניין בעולמה

אני מאמינה שהאווחה והשלום יגיעו.

אפשר לנסות לעשות זאת לבד,

אך כיוון שהצטברו הרבה מטענים (5 שנים זה לא כמה חודשים),

יתכן ששיחה שבה יוכלו הצרכים האלו, "תתפוצץ" ולא יהיו סבלנות, הקשבה והכלה.

במקרה כזה הייתי מערבת יועץ נישואין.

לגבי דברי אברהם בוזגלו,

אני מסכימה עם חלק גדול מדברי,

אבל, קשה להסכים עם העניין שזה "אופי" ואין מה לשנות.

אם כך נולדנו וכך נשאר - אין לנו מה לעבוד על מידותינו בעולם הזה...

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג