כתבת את הדברים מנקודת מבטך, אך יתכן שמנקודת מבטה הדברים נראים אחרת.

יתכן שהיא מביעה קושי אמיתי בעקבות דברים מסויימים שאתה עושה ואתה תולה את התנהגותה בכך 

שהיא רוצה חיים קלים, כמו שכתבת מן אבא שיסדר לה את החיים. 

יתכן גם, שהיא כבר איבדה את סבלנותה ולכן נמצאת במצב תוקפני שכזה.

אני לא אומרת שאת כל העבודה אתה צריך לעשות, אבל תברר עם עצמך האם באמת את החלק שלך אתה עושה, ושוב - תנסה לברר זאת מנקודת מבטה ולא מנקודת מבטך. אני מאמינה שהשינוי המבורך יבוא בחינת פתח לי פתח....

לסיום - קראתי השבוע סיפור מאוד יפה על הרב אלישיב שפעם בא אליו אדם שיש לו בעיות בחיי הנישואין

הרב אלישיב אמר לו - תלמד ספר מסילת ישרים......

והסביר את דבריו לרב שישב לידו בעזרת סיפור נוסף - פעם באו אליי לברר על הצעה של בחור עילוי בתורה אך לא מוכן בשום פנים ואופן ללמוד מוסר והרב אמר לא לקבל את ההצעה. מכיוון שמי שלא יודע לעשות חשבון נפש  היכן הוא אחראי על המצב, לא יזכה לנחת בחיי הנישואין.

בהצלחה ובשורות טובות.

הרב שמחה כהן שהוא אדם גדול מאוד בשלום בית אומר דבר מדהים,

כל אחד מבני הזוג רוצה להרגיש חיבור לבן זוג שלו ואיך זה נעשה?

האישה ע"י סיפור המצוקות שלה ושיתוף בעלה בכל הקשיים שלה וכל מה שקרה לה רע מרגישה חיבור לבעלה

הבעל לעומת זאת מרגיש חיבור לאשתו כשהיא שמחה וטוב לה,

ממילא כשאישה מתלוננת ובוכה הבעל רואה שלא טוב לה, היא לא שמחה והוא גם לי מבסוט מהענין..

פיתרון ראשוני שמאוד עוזר-

האישה עצבנית שחם לה וקשה עם הילדים

הבעל אומר- באמת חם היום כל הכבוד לך שאת ככה סובלת את החום ואיך את מצליחה לתפקד עם הילדים..

מה עשית פה? עשית עסק מהבעיה שלה או שהיא תגיד, טוב ששמת לב או שהיא תגיד- טוב לא כ"כ חם והילדים לא היו כאלה גרועים..

ברגע אחד הפכת את הבעיה. היא ששמחה שבעלה מבין אותה והבעל שמח שאשתו נרגעה..

מה אני באה לומר? השוני בין גבר לאישה אדיר!! כדאי ללמוד על ההבדלים ורצוי אפילו לדבר עם אדם שמבין בזה 

וב"ה לא חסרים יועצים כאלו..

בהצלחה רבה!!

לדעת שהמצב הזה הוא תוצאה של שניכם, היינו שלשניכם יש אחריות,

למה אני כותבת את זה? כי כתבת שהיא אישיות שאף פעם לא מרוצה.

כדאי שתבדוק איפה החלק שלך ב'תרומה' לזה שהיא מתנהלת ככה, סביר להניח שזה גלגל- אתה מתנהל בדרך מסוימת והיא ממשיכה ככה וכו'

ברור שאין תחליף לשיחה בעניין, לא ממקום שיפוטי (קריטי מאוד) אלא באמת ממקום של דאגה לאושר שלה ולזוגיות שלכם.

כדאי שתברר איתה מה יכול לעזור לה וגם להגיד לה שיש דברים שהם חשובים לך ושתתן לך את המקום (כמו ללמוד בצורה ש'לא מקדמת אתכם'.

אני חושבת ששיחת בירור כזאת ממש יכולה לעזור.

שתזכו לשכינה בניכם בקדושה ושמחה גדולה!

אני בטוח שיש לי חלק בזה בודאי. החשש המנקר הוא שהיא מתחרטת ובעצם אין משהו שאני יכול לעשות מלבד להיות שונה לגמרי, לא אני.

הלכנו לייעוץ זוגי שנקטע באמצע, אולי שווה לנסות שוב.

אני אכן "פיספסתי" כמה הזדמנויות "לשפר" את המצב החומרי אבל לחיות עם אשמה יומיומית זה משתלט על כל הנשמה.

תודה למגיבים ואשמח לשמוע עוד זה מחזק ונותן רעיונות.

בשורות טובות

אתה גם לא צריך לחיות בתחושת אשם יומיומית. 

היא בודאי אוהבת אותך, הרי אמרת שיש לכם תקופות של עדנה. 

לאור הדברים שאתה מתאר אני מצטרפת לאיזה יום שמח בהמלצה על יעוץ אישי.

גם אני זכיתי ללמוד אצל הרב שמחה כהן והדגמת זה יפה מאוד.

האישה מקטרת כי היא רוצה תשומת לב, הערכה למאמציה, חום, הבנה והערכה.

היא לא מצפה שתספק לה פתרונות לבעיות שלה בדר"כ, היא פשוט צריכה אוזן קשבת, שותפות ושייכות לבן הזוג.

ממליצה לך על "גברים ממאדים נשים מנוגה".

ממה אתם חיים?

כאן מה לתת "תגובה ביקורתית" עליך.

צורת הכתיבה והתיאור שלך מעוררים כלפיך רק הערכה.

אם היה משהו ספציפי שאתה לא עושה בסדר, היה מקום לשינוי, כמו כל דבר שאדם מתקן. אבל אינך צריך להיות "אדם אחר" - יש לך כל הלגיטימציה להיות אתה...

זה בסדר גמור שאתה מעביר הרבה זמן בלימודים למיניהם - יפה מאד. יש כאלה שסגנונם יותר "מעמיק" ויש כאלה שמתאים להם סוג אחר, זה לא משנה. הלוואי שהרבה אנשים ימצאו עולם עשיר בלימוד..  לא כל דבר נמדד ב"איך זה מקדם" במובן ה"פרקטי"..  מצד האמת - ה"מקדם" הכי גדול, זה הבנין הפנימי של האדם; וכשמסתכלים בצורה נכונה - זה גם ה"מקדם" הכי גדול של המשפחה, ושל הקשר בין איש לאשתו. 

זה נכון, שלעיתים מצב כלכלי דחוק, מפריע יותר לאשה מאשר לאיש - וזה יכול ליצור אצלה מצב של לחץ. זה נושא ששווה בירור.

ואם יש צעקות חד-צדדיות (לא מצידך) אז נכון שלעיתים בדיעבד, הדרך הנכונה היא לענות משהו בנחת כמו "כדאי להירגע קצת קודם" - ו"להיעלם" עד ההירגעות.

לפי התיאור שאתה מתאר (כמובן, בלי לשמוע אותה) - נראה שאכן יש לה בעיה מסויימת בתפיסת המצב ומה שאמור להיות.

אולי הטוב ביותר, זה לתפוס זמן "רגוע" - ולשוחח ביניכם. 

אתה יכול להסביר לה, בנחת, שדבר ראשון - אתה זה אתה, עם האופי שלך. כמו שהיא זו היא עם האופי שלה. אם רוצים לחיות בנעימות אחד עם השני, צריך ללמוד לאהוב אחד את השני כמו שהוא. לא "בדיעבד" אלא בהבנה שזה לגיטימי לגמרי שלכל אחד יש את האישיות שלו.  כמובן, אפשר תמיד לתקן "פרטים" בהתנהגות - אבל לא לגיטימי לרצות "אדם אחר".

להיפך, אם משתדלים לראות את היפה באופי של השני (לומד, מתענין.. למשל) להתענין זה בזה - זה היסוד של בנין הקשר ההדדי.

אתה צריך לשאול אותה, איזו צורה של בית היא רוצה.. זה נראה לה טוב, תלונות וצעקות? האם זה "מקדם" או שזה הדבר הכי לא מקדם..

צריך לנסות להגיע למסקנה שקודם כל - מקדמים את הקשר ביניכם באופן בלתי מותנה ב"עיסוקים". עובדים ביחד על עין טובה אחד על השני, על התענינות אחד בשני, על החזרת האהבה. להסביר שמהבסיס הזה, יהיה גם קל יותר לשפץ, בשיתוף, עניינים "פרקטיים".

אח"כ לומר לה, שאתה מציע, שאם יש לה רצונות ספציפיים, שתחכה לזמן שהיא מרגישה לא "רותחת", ואז תאמר לך אותם בישוב הדעת, ואתה תהיה פתוח לשיחה. להעביר את המישור לדיבורים ביניכם. ותסביר לה מראש, שאתה מוכן להשתדל ללכת לקראתה בעניינים סבירים של פרנסה וכד', אבל היא צריכה מצידה לקבל ולשמוח בזה שאתה זה אתה.

וגם - להגיע להבנה ש"טובה פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב": בעל לא יכול /אמור לספק כל העשירות הגשמית שבעולם. אבל הוא יכול לתת לאשה הרבה שמחה ועושר פנימי - בתנאי שהיא בכיוון של לתפוס שאכן זה העושר היותר-גדול..

אם זה לא יספיק להסביר לה בשיחה ביניכם - יש מקום לפנות לרב/יועץ. אבל גם אז - אתה צריך לדעת בצורה ברורה שאתה לא אמור להיות "מישהו אחר".. אתה יכול ללכת לקראתה בפרטים; אבל היא צריכה לשמוח שזכתה לבעל כמוך. ובאמת, זו זכיה - האופן שאתה כותב על ה"מצב" איננו אופן שכל אחד במצבך היה כותב. כנראה בזכות אישיותך, ובזכות זה שאתה לומד ו"חי בצניעות".. אלו מעלות מאד יפות.

גם לנו היו תקופות קשות.חלק מהדברים דומים וחלק לא.  מבין אותך חלקית. שולח לך חיבוק חזק

כמה דברים שעזרו לנו - תבחר מה ששייך לך:

1. טיפול טיפול טיפול! אצל מטפל טוב! זה מצב שצריך טיפול מקצועי. זה לא בושה. המון אנשים שאתה לא מדמיין שהם עושים אתזה - עושים את זה

2. חצי שעה שיחה נעימה כל יום - לא על סידורים ומשימות, רק על דברים נעימים וחוויות. זה יוצר ידידות. חצי שעה בלי טלפונים, רדיו וילדים.

3. הרב שך זצ"ל אמר - אם הבעל יעשה את המקסימום הכי טוב, פתאום גם אשתו תתחיל כך.

4. תבקש ממנה לקבוע שיחה רצינית, בזמן שייקבע מראש שנוח לשניכם, ערב פנוי לגמרי. שם תספר לה איך אתה מרגיש. אל תאשים אותה ואל תדבר עליה.דבר רק על עצמך ועל איך שאתה מרגיש ועל איך קשה לך).

5. למרות שזה נשמע מטורף - שים אותה בראש מעייניך. תהפוך אותה למלכה - במשך תקופה של שנתיים שום ביקורת עליה. הרבה הרבה הרבה להקשיב לה באמת. היא במצוקה קשה קשה אם היא הגיעה לזה. במקום התנגשות בין משימות שלך לבקשות שלה - תנסה לוותר כמה שיותר - בגבול הסביר.

6. קרא את הספר בגן האושר של הרב ארוש - אם כי אפשר גם להסתייג ממנו.

7. תפילה תפילה תפילה תפילה 

7. העיקר זה טיפול - כי העצות האלו כלליות ובטיפול יתמקדו במה שמתאים לכם.

י

ידידי. דיברת על חוסר פרקטיות ועל לימוד בלי הערכה.

אני ממש לא מכיר אותך אבל זורק כיוון הסבר אפשרי.

אולי יש לך קשיי התארגנות וחוסר קשב וריכוז וריטלין פלוס CBT יעזור לך?

וגם הספר אי שקט בריא של ד"ר פיינשטיין

צריך לדבר על זה עם איש מקצוע

על אי-הערכה שלה ללימודו. זה לא דבר שקשור לריכוז/התארגנות - אלא ליחס של אשה לעיסוקו של בעלה.

וגם, "אנשים לא כ"כ פרקטיים" זה דבר מצוי..  אדם בלי ריכוז, לא "לומד הרבה", גם באופן "לא מעמיק"...

יהיו יחד, זוג שהתגרש זה זוג שלא הצליח להתמודד עם הקשיים והבין שהכי טוב זה להיפרד"

אז אני מאחלת לך קודם כל שבעז"ה תצליחו להתמודד ולעבור את המשברים.

אתה אומר שהתחתנתם מהר ולא בטוח התפתחה ידידות אמת- אני אומרת צא מזה, אתה בא בגישה שלילית מההתחלה ואשתך מרגישה את זה.

קח לערב אחד בייביסיטר לילדים (אם הייתי יודעת מי אתה הייתי מוכנה לשמור לך בחינם ) וצא אתה ואישתך לבית קפה, דבר איתה פתוח, תגיד לה שאתה רוצה לשנות את המצב ושאתה רוצה שיהיה לה טוב ואיך היא חושבת שאפשר לשנות את זה?

זה נראה שהיא רוצה שתדבר איתה שתהיה פרקטי, אתה אדם נשוי עם ילדים אתה צריך להיות קצת פרקטי, להגיד אני "לא פרקטי ואין מה לעשות" באמת לא יקדם את שניכם.

דברו דברו דברו, על הכל, על כל מה שמפריע אבל לא רק תוציאו את הדברים המעצבנים אלא גם תנסו למצוא פיתרון יחד!!!! 

תנסה גם אתה לשנות גישה והיא כשהיא תראה כמה זה חשוב לך שיהיה לה טוב היא תשתנה גם.

בהצלחה!!!

כנראה לא עבר כלום בנישואים שלו ולכן מרשה לעצמו להגיד את זה.

מאחלת לו, מכל הלב, שתמיד, אבל תמיד ימשיך לחשוב כך וגם שיודה לקב"ה על הטוב שקיבל ויבין שלא כולם קיבלו אותו.

בגלל אמירות כאלה, אם בסוף לא תהיה לנו ברירה, אלא לפרק את הבית שלנו, בכאב עצום אחרי עבודה כמעט בלתי אפשרית, אחרי כאב שאין לו סוף.

אחרי שנכנסנו, לא רק באשמתינו למצב כמעט בלתי אפשרי, נצטרך להיות מסומנים ככאלו של עבדו, שבחרו לוותר.

בטוחה שעבדתי קשה הרבה יותר מרוב המסתובבים פה.

אז- חכמים- היזהרו בדברכם. 

בוודאי שלא כל מי שהגיעו לגירושין ל"ע, זה אומר שהם "בחרו לוותר". אין איתנו יודע חשבונותיו של רבש"ע.

אך זה נכון שצריך להתאמץ מאד שלא יקרה, כפי שמודגש בדברייך הכואבים מאד. וברור שעבדתם קשה..

אני בכל זאת מאחל לך, שיקרה נס - ו"ברגע האחרון" השתדלותכם הגדולה תשא פרי, ותזכו לגלות את עצמכם ואת ביתכם מחדש, בטוב.  בהצלחה רבה.

קודם כל, אתה לא לבד. תמיד אפשר להתייעץ עם כאלו שעברו/עוברים תהליכים דומים.

דבר שני, אל תשכח את הקב"ה. דבר איתו צפוף.

והכי חשוב אל תעסיק את עצמך בהאשמות כלפיך או כלפי אשתך.

זה שהתחתנתם מהר אומר שהתחתנתם מהר. זה לא אומר שום דבר אחר.

בתור אחד שגם היה בקטעים כאלה, אני יכול גם לומר לך שלהיות יותר פרקטי לא ידרוש ממך להיות מישהו אחר אלא להתמודד אחרת עם המציאות המורכבת בעיניך.

כאשר שניכם רגועים דברו ביניכם על מה הציפיות האמיתיות שלכם. נסו להיות כמה שיותר כנים והדדיים, וכמה שיותר פרקטיים - כלומר לא להבטיח הבטחות לא ריאליות, אלא ללכת צעד צעד בסבלנות ובאהבה לקראת ביסוס האישיות שלכם.

סביר גם שבמשך הזמן היא תאבד את סבלנותה מדי פעם, ואם תדע שזה חלק מהעניין יהיה לך קל יותר להתמודד.

אבל בשביל כל זה צריך להחליט שהולכים ביחד ולא מוכנים בשום אופן לפרק את החבילה. כי אם זה לא יהיה ברור לשניכם, לא תוכלו להתמודד עם הקשיים שבדרך. הדבר השני שחייבים להחליט זה ללמוד ביחד איך להתנהל כזוג. בין אם זה ע"י לימוד משותף של ספרים העוסקים בתחום, ובין אם ע"י הליכה לייעוץ. זה קריטי וזה בידיים שלכם.

מאחל לכם בהצלחה מכל הלב

ואם תרצה יותר טיפים אפשר באישי

המצב מורכב, אבל כשאדם מגיע לכעס אגרסיבי על גבול האלים, כפי שאתה מתאר, לפעמים זה ביטוי גופני!!!

אולי מוזר לדבר על כך כאשר יש סיבות המסבירות את התסכול שלה, אבל האם היא מקפידה על תזונה נכונה? על שעות שנה סבירות? עיפות או רעב, מזמינים אצל חלק מהאנשים פאסיביות, ואצל חלק אחר - דוקא תוקפנות!

האם אתה יודע שבזמנים מסוימים בחודש, יש נשים שנהיות רגזניות, קצרות רוח, נוחות לכעוס ועוד?

אם הבעל מודע לכך, הוא מתיחס בסלחנות ומחכה שהגל יעבור, אם לא, הוא אינו מבין מדוע היא מגיבה בעוצמות לא מוסברות, כועס (אולי בצדק), היא שאינה מודעת לכך שהתגובות שלה אינן פרופורציונאליות לאירוע, נפגעת מתגובתו - וכדור השלג יצא לדרכו...

חשוב על כך!

לא אתייחס לפיתרון, כי לדעתי, אף אחד כאן לא יכול לפתור את הבעיה בלי לדעת מה באמת קורה, מה האישה מרגישה, ומדוע האיש לא מתנהג כרצונה - אם בכלל יש פגם בהתנהגותו.

מעבר לזה, כבר הזכירו יעוץ, ובאמת אם אינכם יכולים לנהל שיחות כנות שיבהירו לשניכם מה מרגיש כל אחד, כדי שתדעו על מה ואיך דרוש לעבוד, אין מנוס מיעוץ כמו שאמרו. וזה מאוד לא נעים לפתוח הכל בפני אדם זר ולהיות עירני לתהליך ודרך היעוץ. מניסיון. אך לפעמים אין ברירה.

כן רוצה להעיר, שנשמע שאתה מחפש את האשם בך, כי באמת ההגיון אומר שלא כולם צדיקים, ולריב צריך שנים, וזה סביר. אבל מה שצרם לי זה מה שכתבת: "הילדים נחשפים לסצינות של צעקות כשלעיתים כל מה שאני יכול לעשות זה לקום ולצאת מהבית שיפסיקו הצעקות. 

מי שמסתכל מבחוץ לא יכול לדמיין את זה."

זה כבר נשמע באמת לא טוב! כאן, ולמרות שיהיה מי שיצעק עלי על דברי, זה נשמע באמת כואב, אני לא הייתי מסוגל להתמודד, וכל אדם שהגיון בראשו היה נוהג כמוך. וזה כואב מאוד, ומסוכן לנפש הילדים. חושב שיש קוים אדומים שצריך לשמור עליהם.

כמה שתהיה לא טוב, וממש לא בטוח שאכן כך, לא הייתי אומר שזה מצדיק תגובות כאלה. והתנסחתי בעדינות.

לדעתי, זה בפני עצמו דורש טיפול.

ליבי איתך, חבר, את עומק כאבך לא כ"כ כתבת, אך זה ברור.

מאמין שאם יש רצון משני הצדדים, בטוח שאפשר לתקן. אתה בטוח לא כזה נורא כמו שאתה אומר... הייתי אומר אפילו, נשמע בחור מאוד חיובי.

בהצלחה, והרבה שמחה!

מתוך פנייתך משתמע הרבה כאב. כאב שלך וכאב של אשתך. הייתי מציעה לעשות קצת סדר והפרדה בין הדברים. אתה מציין ש"אתה הולך לאיבוד בתוך זה, נעשה עגמומי ומתייאש" רגשות קשים מאד שנראים כמבטאים הרבה רגשי אשם. וכאן המקום להפריד. גם אם היא לא מרוצה ומתוסכלת, זה עדיין לא אומר שאתה אשם. זה לא תפקידך לרצות אותה. היא אחראית לעצמה ולאושרה! ממקום של אשמה מאד קשה לפעול! תשתדל קודם כל לפדבק את עצמך ולהחמיא לך על מאמצייך, כי נשמע שאתה לא כ"כ מקבל את זה מהסביבה, ושוב, אתה האחראי הבלעדי להרגשתך, עם כל ההבנה לקשייך. בנוגע להרגשתה, מתוך מקום של בחירה ורוצה להיטיב ולא מתוך מחויבות מעיקה, אתה יכול לנסות להבין מה מפריע לה ומה אתה יכול להציע לה ולתת לה. חשוב גם להעמיד גבולות. להודיע: אני זה אני! כך מתאים לי! וכן בנוגע להתפרצויות להגיד איך מתאים לך שיפנו אליך ולא להסכים להפעלת לחצים. לעיתים אשה היא כמו ילד קטן שמחפש גבולות, אז פשוט לקחת אותה קצת פחות ברצינות... ועוד דבר: את נושא הפנייה הגדרת: אישיות שלא מרוצה. זה משפט מאד קיצוני. האם תמיד תמיד היא לא מרוצה? מצאת פעם שכן היתה מרוצה? קדימה לגלגל חיובי יותר תחפש פעמים אפילו מעטות שהיא כן מרוצה, אפילו מדברים קטנים ותכתוב לעצמך זהו כלי מדהים! בנוסף, תתחיל אתה להיות מרוצה מעצמך וממנה. תחפש! תמצא! ותכתוב!

רק להוסיף!

יחד עם הגבולות ועם ההבנה שאתה לא אמור להיות מה שהיא מצפה. נסה להיות אמפטי ולהבין את צרכיה נגיד אם היא רוצה לרכוש משהו שידכם אינה משגת. גם אם זה לא אפשרי לקנות תהיה בצד שלה1 תגיד לה שאתה מבין כמה זה חשוב לה, והלוואי שהייתם יכולים לרכוש את זה וכמה שאתה מצטער שאי אפשר... וכן על מה שהיא מצפה ממך. אפשר להגיב באמפטיה ובהומור:" חבל שאין לך בעל פרקטי וקצת יותר מקורקע. תנסי לדמיין שהכלים רחוצים והבית זהב בשניות... אגב אפשר גם להתאמץ בנושא. אין לי מושג כמה אתה משקיע, אבל אני מקווה שאתה לא חושב שלהגיד"אני לא פרקטי " זה כרטיס בריחה ממחויבות לתפקוד. אפשר להתקדם מאד בתחום העשייה. מניסיון!

הרבה הצלחה!

עדי

כתבת שהמצב הכלכלי מפריע לה,

אני לא מכירה אותך, ומסייגת את דברי, אבל עושה רושם שאתה קצת מעופף.

אולי מתסכל אותה, שגם הלימוד לשיטתה לא לימוד, ושגם אתה לא מפרנס.

אתם נשואים כבר 5 שנים, יש לכם יותר מילד אחד, כדאי לך לדעתי לצאת לעבוד

ולקבוע עיתים בקביעות ולא לוותר על זה בשום אופן, בית בלי תורה זה בית חסר.

אבל יש זמן שצריך גם לצאת לעבוד אם האישה לא בנויה לבעל אברך.

ועבודה שתרוויח בה יותר ממינימום, תקבל תלוש שכר מסודר עם תשלום ביטוח לאומי, פנסיה וזכויות סוציאליות.

לא משהו חאפר ב"שחור". משהו קבוע שיתאים לכישורייך ושתצליח לאהוב אותו ולהתמיד בו.

ולימודי הכשרה לתעודה מקצועית, שייתנו לך אפשרות להתפרנס יותר טוב, במידה ואין לך מקצוע עדיין, במקביל לעבודה. תבדוק באתר של משרד התמ"ת, יש סיכוי טוב שאתה יכול להיות זכאי לקורס הכשרה מקצועית בחינם.

לפי דברייך אני מרגישה שהיא אינה בנויה לבעל אברך, לא כולן בנויות לזה, ולכן כפי שהתחייבת בכתובה עלייך לפרנס.

את העצות שגם אני חושבת עליהן בהקשרים האחרים, כמו שיחות, יעוץ וכדומה כבר כתבו, לא אחזור עליהם.

בדר"כ אם אישה מבקשת או מלוננת שוב ושוב זה אומר שהיא לא מקבלת יחס רגשי ולא משהו חומרי. כלומר, יש כאן חוסר סיפוק או חסך רגשי-נפשי וגם אם הוא היה מאפשר לה לקנות כל מה שבא לה לא בטוח שזו הבעיה.

נראה שהיא לא מעריכה אותו מספיק וכן שהוא "לא מספק את הסחורה", כלומר: לא מספיק מרעיף עליה ביטויי אהבה או נותן תחושה של שייכות ושיתוף. יתכן שהבעל היקר טיפוס קצת מופנם וקשה לו לשתף. כמו כן, מובן שלאישה קשה להעריך לימוד שהיא לא רק שלא מבינה בו אלא גם לא משתפים אותה אפילו בפרטים מסביב, כמו: איך הולך עם החברותא ואם נחמד לי או ללמוד איתו ומה אלמד בזמן הבא וכדו'. כמובן, הכל השערות ואשמח אם אנונימי יאשר או יכחיש..

בדר"כ הצורך הגברי הוא להערכה והצורך הנשי הוא לשותפות. התלונות הן רק דרך להשיג קצת תחושה של שייכות, לעניות דעתי. לאישה אין תחושת שותפות ולבעל אין תחושת הערכה. ולכן שניהם נמצאים בחסך ובעצם במריבה. חוסר ההערכה של הבעל מופיע כאן גם בכך שהוא (ולא רק אישתו) לא מעריך את עצמו, חושב שהוא לא באמת "אבא שני" עבורה, שהוא לא עונה על הציפיות הגשמיות שלה וכדו'. אולי הרגשתו האישית מעצימה את הדרך שבה הוא חווה את התלנות של אישתו..אולי...

צר לי לאכזב אותך, אישיות שלעולם לא מרוצה, תשאר אישיות לא מרוצה עד 120. (ויש אומרים שגם אחרי זה)  

הבעיה איננה כנראה הפרקטיות שלך - אם כי תמיד כדאי להיות קצת פרקטי. כי לקוטר תמיד יש על מה לקטר - אם אתה דוקטור אז למה אתה לא פרופסור, ואם תרויח 100000 דולר לשנה, למה אינך מרויח 200000... 

שמור על עולמך הרוחני, כי זה אתה - גם אם לא תצא מזה רב או פרופסור.

אתה כנראה אינך פסיכולוג, ולכן כנראה נפגשת עם בת הזוג למטרות נישואין, ולא למטרות איבחון פסיכולוגי. לכן סביר להניח כי גם אם הייתם יוצאים חמש שנים עד הנישואין, לא ברור שהיית עולה על זה. מהצד המאוהב זה קיטור כזה או אחר נשמע חביב ולא מזיק.

שינוי גישה, מחייב רצון של שני הצדדים - לא שמעתי את דעתה, ולכן קשה לדעת מה היא חושבת על זה.

אמנם ציינת את זה - אך לא בטוח שהיא חיפשה בך אבא שני. בהרבה מקרים אנשים מתחתנים עם רשימת מכולת, ולא באמת עשו עבודה פנימית מהו בן האדם המתאים להם באמת.

התייחסת לעובדה שניסיתם להתחיל טיפול, וזה לא המשיך. אם היית שם במלא הרצון שלך, והשיקול להפסקת הטיפול לא היה מסיבה אובייקטיבית (כגון כלכלית, הריון וכדומה) כנראה שיעוץ/ טיפול חוזר לא יועיל כי גם הוא לא ימשיך - אל סופו.  קח בחשבון כי גם טיפול שמגיע לסופו לא תמיד מצליח, כי לעיתים ישנה בעיה באופי.

בהזדמנות רגועה, תנסה לשתף אותה בלבטים שלך, ותנסו לבנות "כללי משחק".

צא מנקודת מבט שאשתך לא תשתנה - ותנסה לבנות את חייך לפי התובנה זו.

ממליץ לך להתפלל לקב"ה בקביעות להצלחת הנישואין לבריאות זוגתך, לבריאותך ולבריאות הילדים. ותזכור את דברי רב חיא במסכת יבמות דף ס"ג...

שיהיה בהצלחה.

תנסה לבוא הבייתה ביום שישי עם פרחים/שוקולד/טבעת או כל דבר שמשמח. גם אם היא תקטר על זה תגיד לה סבבה, אני אוהב אותך פעם הבאה אקלע למטרה.. סיכוי סביר שהיא תרגע...

דבר שני. הליכה! חצי שעה ביום ביחד בעיקר בערב,עושה ניסים! בלי פלאפונים ושטויות רק הליכה ברחוב בנחת אחד ליד השני... תנסה אחי! בהצלחה!!!

קודם כל לדעתי רוב הזוגות מגיע למשבר זה בנישואים  יותר מפעם אחת ,ואחד מהם זה אחרי 5 שנים גם לי היה כך

ולרוב האנשים שמעלים פה שאלות לפורום.

מצב כלכלי יכול לגרום לאישה לתסכול גדול ומכך גם כל הצעקות שלה לגבר קשה להבין זאות דוגמה טרייה בעלי עובד ואני בבית מרצון הילדים רןצים שנקנה להם אופניים אך כלכליית לא יכולים גם לבריכה רוצים כי כל החברים הולכים אך שוב אותה בעיה  הילדים בוכים ועל האישה זה קשה משום שזה לא בקשות מהשמים  והיא רוצה לספק לילדים שלה הכל  למשל המצב הגיע שלא יכולתי לקנות לעצמי בגדים (כי הבגדים יקרים) וזה מדכא משום שהרגשתי לבושה בסמרטוטים וזה נותן לאישה הרגשה עצבנית כמו שנאמר גם החום משגע מנסים לחסוך במזגן אך מרוב החום צועקים

יש דוגמאות בלי סוף

אך זה נשמע שאתה אוהב אותה ואם צריך לשלום בית לעבוד זה מעל הכל גםאני מגיע לשלב שצריך לצאת לעבודה 5 ילדים והצרכים רק גדלים

חשוב שתרעיף עלייה מילות אהבה גם שהיא כועסת  והרבה הרבה סבלנות ולנסאת באמת להבין מאיפה כל הכעס בא זה לא תהליך של מילה אחת אלה ימים חודשים ןאפילו שנים תתחיל ותראה שזה יעבוד

וממליצה בחום על הרב שמחה כהן גר בבני ברק

אז רציתי להבהיר.

לא התכוונתי שהבעל אשם או לא אשם במצב של אישתו.

רק רציתי לתת תמונת מצב כמה שיותר ברורה.

שני בני הזוג סובלים:

לאישה-חסרה תחושת שיתוף ושייכות

לאיש- חסרה תחושת הערכה.

אם האישה תעריך את בעלה ואת עיסוקו

וכן הבעל ישתף את אישתו בעולמו ויתעניין בעולמה

אני מאמינה שהאווחה והשלום יגיעו.

אפשר לנסות לעשות זאת לבד,

אך כיוון שהצטברו הרבה מטענים (5 שנים זה לא כמה חודשים),

יתכן ששיחה שבה יוכלו הצרכים האלו, "תתפוצץ" ולא יהיו סבלנות, הקשבה והכלה.

במקרה כזה הייתי מערבת יועץ נישואין.

לגבי דברי אברהם בוזגלו,

אני מסכימה עם חלק גדול מדברי,

אבל, קשה להסכים עם העניין שזה "אופי" ואין מה לשנות.

אם כך נולדנו וכך נשאר - אין לנו מה לעבוד על מידותינו בעולם הזה...

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה

לא יודע אם ניתן בפלטפורמה הזו יותר מדי

תחכה להתייחסות של כמה

** נגמרו לי השמות

ושאר החכמים

הצלחה רבה

@נגמרו לי השמות 

נראה כי זה מסוג הפעמים שרק היכרות מעמיקה בעולם האמיתי וראייה של התמונה הרחבה יכולים לתת בהירות במענה, להתאימו ולדייקו.

בצורה כזו בדברים המתוארים לצערי אינני חושבת שאוכל לתרום דרך הודעה בפורום.

כל תגובה תוכל לא לדייק במקרה הטוב, ולא לראות דברים מהותיים ואקוטיים במקרה הפחות טוב, ובכך לפספס את כל ההתאמה במענה.

לכן בהחלט חשוב לפנות בעולם האמיתי לכתובת מותאמת ולברר עד תום את כל מהלך החיים ולהביא לידי בהירות שלמה, החלטות טובות, הגעה לאיכות חיים ושמחה ב"ה.

הרבה ברכה והצלחה ב"ה

להבין מניין נובע לאשתך הפער הלא שגרתי הזה, והאם יש איך להתמודד - מבחינה מקצועית ומבחינת רצון שלה לתהליך. שזה קודם כל להבין שיש כאן אירוע חריג .

כל זה בקיצור ניסיתי לעזור

אתה היית מעוניין בהריונות האלה?

לא נכון להאשים לנצח את השידוך או בחירה גרועה שנעשתה אי שם.

אחריה נעשו ונעשות עוד כמה וכמה החלטות שאת חלקם אתה עדיין בוחר - כמו להביא עוד ילדים, כמו להישאר.

מה היתה העמדה שלך לכל אורך השנים? היו תקופות טובות? הייתם / היית בטיפול?

אני לא יודעת כלום מכמה שורות על היחסים ביניכם אבל אתה כותב עליה בצורה לא יפה.  

מנסה ללמד זכות שכתבת את הדברים במצב של מצוקה. 

קודם כל תברר אם עצמך אם אתה רוצה לשקם.

במקומך הייתי נעזר בטיפול אישי, ואם יש טעם, להמשיך לטיפול זוגי.

שהיא אוהבת לקרוא ולראות סדרות ופחות אוהבת להתערב במריבות ילדים

מזדהה עם זה לגמרי

גם אני מבלה הרבה שעות עם ספרים וסדרות

לא ממש אוהבת להיות הבוררת במריבות ילדים

גם לא מחבבת גדולה של עשייה

ויכולה לרבוץ על הספה שעות

אבל עדיין יש לנו זוגיות טובה

ולא הייתי מגדירה את עצמי כעצלנית

אז כנראה זו לא חייבת להיות סיבה לזוגיות לא טובה

וגם לא בטוח שהיא עצלנית

תמיד אפשר להתגרש

כנראה כדאי קודם לנסות לשנות משהו

נראה לי בתור התחלה כדאי לשנות גישה

לא מה היא עושה או לא עושה

אלא

מה אתה צריך ורוצה

מה היא צריכה ורוצה

והאם הצרכים והרצונות שלכם יכולים למצוא דרך משותפת 

שהוא הגדיר אותה "עצלנית" לא רק בגלל רביצה על הספה וצפיה בסדרות/קריאת ספרים.

כנראה שזה הרבה מעבר לכך.

מכירה כמה שאוהבות לרבוץ/לקרוא/לצפות

והן ממש ממש לא עצלניות! אפילו ההפך הגמור.

תמיד היתה כך?

יכול להיות תסמין של דיכאון או יותר גרוע מכך

הילדים באמת מוזנחים?

משהו מאוד חסר בתיאור שלך.

 התחתנה איתי בגלל זה שהיא פחדה להישאר הרווקה המבוגרת  ,

תאמת הדבר היחיד שמעניין את אשתי זה לקרוא ספרים ולראות סדרות

ושכול הבית ישרף

 היא יכולה לרבוץ על הספה שעות

שהילדים יהרגו אחד תשני

היא אחת הנשים הכי עצלניות  בעולם

מדי פעם עושה איזה משהו מזיזה את עצמה ,

היא נטו הייתה צריכה אותי בשביל הזרע שלי

להיות בוטה …

אבל אם קשה לך הבלאגן תביא עוזרת בית, אם קשה לך הילדים תקח ביביסיטר אם אתה רוצה אוכל תזמין.

לא זה המטרה בנישואים עם אישה.

ותשקיע בנישואים שלכם אם זה חשוב לך, אולי אם היא תרגיש מלאה מהזוגיות והחיים שלכם היא תוכל גם לתרום מעצמה לבית ולא לחפש להתמלא במקומות אחרים.

אתה אומר שהיא רק רצתה תורם זרע, אף פעם לא הרגשת קשר מיוחד אליה, נראה שאתה מרגיש סלידה ובוז כלפיה...

אז למה רצית להתחתן? ממתי התחושות האלה התחילו? לא היה ביניכם טוב גם בהתחלה?

נשמע שכדאי לך ללכת לטיפול אישי או זוגי כדי להבין לעומק מה קורה איתך ואיתכם ולקבל החלטות ולראות מה לעשות. ככה, בגישה הזאת כלפיה,

ובחוסר הרצון הזה ודאי לא כדאי להמשיך.

במקום סתם להתלונן בפורום, אל תהיה במקום קורבני של עשו לי שתו לי, גם אתה החלטת להתחתן איתה כנראה, מסיבותיך, צא למסע להבין מה באמת קורה פה, איפה האחריות שלך על הדינמיקה שנוצרה ביניכם,

ומה הדבר שנכון לך לעשות מכאן.