ב"ה
חבר שלי היה בטיפול בבבית חולים והיית שם אחות מתלמדת שטיפלה בו ואף עזרה לו להתנהל במהלך איזה שבוע שהוא כמעט לא יכל לזוז (הוא שבר רגל וצלע בתאונה).
היא ממש דוסית לפי מה שהוא מתאר והוא לא הראה לה מה שהוא חושב אבל הוא מספר שהוא ממש התחבר אליה, הוא רק סיפר לי שהוא מתלבט אם זה נכון להתחיל קשר שנבע הרבה מזה שהיא ליוותה אותו (באישור רופא כמובן, כמו חולים אחרים) באופן מאוד אישי וגם נגעה בו וסייע לו ללכת ולהתארגן... לא יודע עד כמה ,הוא לא פירט.
מה אתם אומרים? זה שיקול?
למה מצחיק? כי הפסיכולוגיה כבר עשתה מחקרים על התופעה בה המטופלים 'נדלקים' על המטפלים (ולהיפך), מוכר כ'אפקט פלורנס נייטיגייל'..
השאלה במקרה שלנו היא האם זה בכלל קשור?
לשאלתך- לא הייתי מתייחס לעובדה שהיא נגעה בו, כי זה הרי לא אסור. אבל כן הייתי מברר עם עצמי (אולי בתור חבר תוכל לעזור לו לברר עם עצמו) מאיפה זה נובע... האם הוא הוקסם מהאישיות שלה, טוב הלב שבה ומשאר מידותיה הטובות... או שהוא נפל שולל לדמיונות של אותו תסמין פסיכולוגי...
אולי כדאי שמישהו יברר בשבילו אם זה באמת שייך (שהוא לא יברר בעצמו- הוא מוקסם, הבירור שהוא יעשה לא יעזור...) אם שייך שיגלגל את הלאה, אם לא שייך תוריד אותו מזה בתואנות שהוא יוכל לקבל...
יכול להיות שהוא התחבר אליה מהמצב המורכב שהוא היה בו- מצב חלש, של תלות, והיא עזרה לו מאד. זה לא בטוח, אבל זה מאד יכול להיות. ובמצב עדין כזה קשה לנו לשפוט באמת מה מתאים, וכל מי שעוזר מקבל אצלנו הרבה נקודות, לא משנה אם זה באמת מתאים או שלא כל כך..
הוא גם בטח לא יודע מה המצב אצלה מהבחינה הזו- פנויה, בקשר..
בכל זאת, כדאי שיחשוב על זה יותר לעומק, בצד השכלי וופחות ברגש (עד כמה שניתן) ואם עדיין נראה לו- שיתן לחבר / בן משפחה לברר עליה, ולפי זה ימשיך הלאה.. (תרתי משמע
)
שנזכה לעשות הישר והטוב בעיני ה'. בהצלחה!
של ר' משה ברלינר (הוא פסיכולוג, ומומחה גם בענייני דייטים; השיעורים באתר ישיבת בית אל),
שהוא הזכיר מקרה כזה (שהאחות טיפלה במישהו והם התחתנו בהמשך) בנימה מאוד חיובית.
סתם כי שמעתי אז אני מציין.
לא יודעת אם היא טיפלה בו באופן אישי, אבל היא הכירה אותו בתור מאושפז בבי"ח שבו היא עבדה.
מסתבר שזה קורה..
שראית אצלה מספיק דברים חיוביים בשביל לברר עליה? אז קדימה! סע!
לגבי הנגיעה...
מבחינה הלכתית זה מותר, אז מבחינת הרגשה מה אנחנו יכולים לומר לך?
זה תלוי בהרגשה שלך (אם תציע לה לצאת אז זה יהיה גם תלוי בהרגשתה). אם זה מרגיש לך שזה בקטנה, אז זה בקטנה! ולהיפך..
אני בעד טבעיות... תשמח שזכית להכיר בדרך טבעית ולא "שידוכית"!
בהצלחה!
ב"ה
א' הוא יודע שהיא פנויה.
ב' ברור שהיה מותר לה לגעת, להלביש, לרחוץ אותו וכל זה, ואפילו היה עליה חובה לעשות זאת בצורה טובה נעימה והכל, הוא היה ביומיים הראשונים במצב קשה, כולל חוסר הכרה והתעלפויות, אבל הוא מרגיש שגם אם היה מותר לה זה גורם לזה שההרגשה נובעת מהקירבה והמגע שהוא אף פעם לא התנסה בה עם בחורה אחרת. ולכן יתכן שלא טוב לפתח קשר כזה שנובע מזה.
מה שכן, התמזל מזלו והיא דוסה ממש, חצאית ארוכה והכל, היא היית מידי פעם יושבת ליד מיטתו ואומרת תהילים (בטח זה שהוא הגיע על מדים גם הוסיף, זאת היית תאונה בצבא) ומטפלת בכל דבר שהוא צריך.
האמת, אם בשוב הוא יתחתן בזכות זה, היה שווה
האם הרגשת ה"התקשרןות" שלו נובעת מעצם העזרה והסיוע והרגשת התלות והתמיכה הפיזית והרגשית גורמת להתקשרות והוא רוצה לדעת(כיון שהיא באמת טובה והוא התפעל ממנה) אם זה נכון ,אם זה נובע מקשר אמיתי אולי? והיא יכולה להיות לו לאישה טובה ויהיהו להם חיים מאושרים?1 הוא מתלבט .טבעי שבמצב שלך תלות נוצר קשר רגשי גם
קשר של רגש ואול יהוא חושב שהנישואים יכולי םלהיות מוצלחים, גם בלי תלות כי כבר הכיר אותה ויצא לו להתפעל מאישיותה.. אין בכך פסול אלא שיברור כמובן ע"י גורם אמצעי ולא ישיר כי זו הדרך..
גם רחצה אותו אולי רק תחבוש לרגל וכו', לדעתי הגיוני שהם השאירו את התפקיד ל"כח עזר" (גבר) או לאח.. מה את כבר קובעת? אחות נותנת תרופות אינפוזיה תחבושת לרגל ווכו' אולי את מנחשת בחלק מה?תאורי טיפול"
תשאירי פה טלפון 
איזה טוב ה'!!!!אם זה כל כך מביך את שני הצדדים למה לא דואגים להסדר כל שהוא?
הוא אפילו אמר שכשהיא רחצה אותו והוא היה ממש נבוך והסמיק ותופעות אחרות וכל זה היא אמרה לו שהוא לא צריך להרגיש לא נעים ושהיא ממש מבינה אותו אם הוא נבוך ושכולם מגיבים כמוהו.
לי זה נשמע מצב ממש בעייתי... גם אם מדובר בעבודת קודש
שהדמיון מתחיל לעבוד כאן שעות נוספות...
רק שזה לא יקרה לי! זה יגמור אותי!
וממילא אני לא יכול להביע את דעתי, לא נראה לי שאני קלאסי בזה.
מסיבות שאינן תלויות בו אלא בגורם חיצוני אבל הם מתאימים בכל מקרה יכולי םלהתאים ולהינשא ולהצליח בנישואין כי הם כבר הכירו והוא התפעל מאישיותה
אולי היא מתאימה לו. ויש גם הכת הטוב. אז למה לא?
אבל למה הניסוח "מישהי שנגעה.." .זה לא נשמע כמישהי שטיפלה במישהו שזקוק לעזרה מסיבה רפואית, הניסוחל -יש בו טעם לפגם (או שאלי לא יכולת להתנסח אחרת..)
ליחסים בין מטפל למטופל עד שנה לאחר מועד הטיפול... :O
אני לא מבין איך אף אחד לא העלה את זה קודם?
איך העלינו על דעתנו הרהורי עבירה חמורים כאלו, לעבור על חוקי מדינת ישראל הקדושה?!
אבל אני מלמד זכות על באי הפורום, ובטוחני שהבעיה אכן מטרידה את כולנו, לא פחות מאשר גידול החסה בשדות קזבלנקה.
(<צ> - למי שלא הבין)
ככל שאני קוראת אותה יותר ככה אני נגעלת יותר.
היא לא אמרה שזאת ה- בעיה אלא ציינה דבר נוסף שבאמת צריך לקחת כשיקול.
ובכלל, רובם המוחלט של הרבנים יגיד לך ברובם המוחלט של המקרים ללכת לפי חוקיי המדינה. גם הרבנים יתנו לזה יד אני בטוחה.
מה הקטע שלך?? חושב שזה לא העניין הרציני? תגיד את זה יפה ! כאילו שזה כן קודם לתורה עאלק.
אם כי אני בטוח שהוא לא התכוון, (צחקתי מקודם על הבדיחה עם שדות קזבלנקה.)
ממש לא התכוונתי לפגוע - הכל ברוח טובה! 
אני מניח שזאת לא הפעם הראשונה שאת נתקלת בתגובה צינית... לא ממש הבנתי מה מגעיל במה שכתבתי.
אם מישהו נפגע מכך - אני מבקש סליחה ומחילה.
לגופו של עניין - את כל הנושא של חוקי המדינה בכלל וחוקים הקשורים להגבלות ביחסי זוגיות יש להבין בפרופורציה הנכונה.
אני לא אומר שחוקי המדינה הם חסרי משמעות. אני אומר שחוק שלא ניתן לאכוף אותו הוא לא מחייב, כי ברור שגם המחוקק לא התכוון לכך. כל התוקף של חוקי המדינה הוא בכך שניתן לאכוף אותם, ובזה הם שונים מחוקי הדת.
בנושא הפרטי הזה, של הגבלות ביחסי הזוגיות, ברור שלא ניתן לאכוף אותם ככתבם וכלשונם. אז למה הם קיימים? כדי למנוע מצבים של ניצול מרות וסחיטה. האכיפה של הדברים האלה מתחילה ברגע שמוגשת תלונה על הטרדה מינית או אונס. רק במקרים כאלה, תוכל המתלוננת לטעון כי הסכמתה נבעה מיחסי המטפל-מטופל וכדומה. זה החידוש של החוק הזה, ולכן אמרתי שזה "מאוד מעניין אותנו"...
ועוד דבר:
שימו לב ש"מדינתנו הקדושה, יסוד כיסא ה' בעולם" (<צ>), מתירה בחוקיה כל סוגי הפריצות הקיימים, כך שהחוק הזה מעורר לא מעט גיחוך. אם כבר להגביל - תתחילו עם איסור יחסים של אשת-איש עם איש זר. ברור שהערכים שלהם עקומים, ולכן כדאי לגלות לפחות מעט ביקורתיות כלפי חוקים, ולהבין שהם נכתבו בשביל אנשים עם סולם ערכים מאוד שונה מאתנו, ושחייהם פרוצים לחלוטין. יש חוקים - מה לעשות - שפשוט לא שייכים לאנשים תורניים.
אני לא אומרת כדי להוכיח אותך שוב, כבר התנצלת, אלא כי לא הבנת מה מגעיל במה שכתבת.
אולי לך לא מפריע שמזלזלים במה שאתה כותב, יש אנשים כאלה, אבל הרוב כן. גם אם לא מראים. הלבנת פנים יכולה להיות גם מעל דפיי האינטרנט. תשאל רבנים...
אני מציע שכל מי שלא מבין בדיחות, ידלג מראש על כל הודעה המכילה את הקוד <צ>
לגבי מה שכתבתי: "אני לא אומר שחוקי המדינה הם חסרי משמעות. אני אומר שחוק שלא ניתן לאכוף אותו הוא לא מחייב, כי ברור שגם המחוקק לא התכוון לכך. כל התוקף של חוקי המדינה הוא בכך שניתן לאכוף אותם, ובזה הם שונים מחוקי הדת."
אני חייב לסייג את דבריי: ההבדל בין חוקי המדינה לחוקי התורה הוא הבדל של שמיים וארץ! הרבה מעבר למה שכתבתי. ציינתי רק פן אחד מאוד קטן של ההבדל!
חוקי התורה הם חוקי ה', והמחויבות אליהם היא אבסולוטית, משום שעצם קיומינו מותנה בהם ("אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" - שבת פח ע"א, ועוד מדרשים רבים דומים), משום שהם ציווי ה', משום שהעולם נברא בהתאם לתורה, משום שהתורה היא התרופה הבלעדית ליצר הרע ועוד ועוד ועוד.
כל הנושא של חוקי המדינה, לעומת זאת, בדומה ל"תקנות קהל", נועד כדי לשמור על הסדר הציבורי, וזוהי הסיבה היחידה שהם מחייבים אותנו.
אני לא יודע מה הרבנים של הממלכתים אומרים, אבל ברור לכל שאין שום קדושה ב"חוקים" הללו, אפילו שהם של "מדינת ישראל". אפילו לחוקי מלכות דוד ושלמה אין תוקף מחייב הלכתית מלבד הצורך בסדר ציבורי, בדיוק כמו שהדבר לגבי חוקי הגויים בארצותיהם. כל הסיבה שאנחנו מקפידים על ייחוד עם פנויה, לדוגמא, היא מפני שכך תיקן בית דינו של דוד (היינו הסנהדרין שבזמנו) - ולא דוד עצמו!
אם יש למישהו מקור שסותר מה שכתבתי, אודה לו אם ישרשרו כאן.
אה, ו... סליחה על הניצלו"ש... זה היה בעיקר להבהרה, שבעיניי היא מאוד חשובה.
יש הגיון מאחורי החוקים האלה -
אם חשבו בכלל על חוק כזה, כנראה יש סיבה, לא?
והיא - שזה קשר לא בריא (תרתי משמע...) לא בשביל המטפל ולא בשביל המטופל...
(וכן , חוק זה חוק. וצריך לכבד אותו ולציית לו.)
חוץ ממה שכתבתי שם, שזו תשובה מלאה בפני עצמה לשאלה הרטורית שלך (תקראי שם שוב - אל תתעצלי!), הריני מצהיר בזאת שאין לי שום כבוד והערכה למחוקקי החוקים. מהם יושבים בכלא על פשעים חמורים, מהם מושחתים שעדיין לא נתפסו ומהם סתם רודפי כבוד ושררה. כמה פוליטיקאים ישרים את מכירה?
לומר "כנראה שיש הגיון" - זה נכון לחוקי התורה, ולתקנות חז"ל, לא לקוחי המשפט החילוני.
אדרבא - עצם העובדה שחז"ל וחכמינו לדורותיהם לא ראו לגזור כאלה גזירות, היא ראיה מצוינת שאין מה לחשוש. אין לנו צורך במדינה כאמת מידה למוסר - בשביל זה יש לנו תורת חיים.
אבל שוב - ההגיון ברור ומובן לכל בר דעת, וכמו שכתבתי למעלה - זה לא אמור לעניין אותנו, אנשים דתיים בעלי מוסר שלא מנסים לנצל יחסי מטפל-מטופל באופן כל כך שפל.
לגבי "חוק זה חוק" - אז או שאת תמימה, או שזה סתם תירוץ. אין אף אדם נורמלי בעולם שמציית לכל חוק כי זה חוק (בגישה קיצונית כזו, שיש לציית לכל חוק ויהי מה, האמין סוקרטס, ואף פילוסוף בן ימינו לא נוקט כמוהו). מקובל לציית רק לחוקים שנאכפים, כמו שכתבתי בשרשור למעלה. יתירה מזו, הגישה הליבלית (ואחרות) נוקטת שיש לציית רק לחוק שעומד במבחן מצפוני. אנחנו, כאנשים שההלכה מעניינת אותנו, מחויבים לחוק רק אם הוא נועד לתכלית ראויה, שהוא נאכף ושהוא לא סותר את חוקי התורה.
ולא - חוקי המדינה אינם ערך עליון! הגישה הפשיסטית הזו אינה מקובלת היום באף מדינה מערבית ("נאורה") בעולם.
באופן כללי, בחקיקת חוק כזה המדינה ממלאת את תפקידה, גם אם בנושאים קרובים היא לא ממלאת אותו. על הציבור לתקן תקנות למנוע מעשי עוול וחטאים, לפי מה שהדור זקוק.
אגב, הרב זילברשטיין (בספר שיעורי תורה לרופאים) בהקשר לשאלה האם על רופא לדווח על ליקויי ראייה כדי למנוע מהם, כותב בשם הרב אלישיב שגם במקרה שהסיכון קטן, מכיוון שזכותו של הציבור לאסור על אדם לנהוג גם כדי למנוע את הסיכון הקטן, ולכן יש לדווח. (אם הבנתי נכון, מדובר במקרה שלשיטתו אין בו משום "לא תעמוד על דם רעך").
איני יודע מה בדיוק החוק אומר והאם הוא מוצדק לגמרי, ואני גם מוצא הגיון מסוים בדבריך שהחוק נועד לאפשר ענישה במקרים חריגים. כך שלא לגמרי ברורה לי המסקנה המעשית.
אמרתי שמה שחז"ל גזרו - אסור, ומה שלא גזרו - לנו אסור היום להוסיף גזירות חדשות! (כשאין סנהדרין) חוץ מזה, שכל בר-דעת מבין שאין שום בעית צניעות להפגש לצורך שידוכים עם בחורה שטיפלה בי כאחות לפני חודשיים. (תביא לי רב אחד שיאסור את זה!)
אתה לא יכול לדמות דבר לדבר בעצמך ולהתייחס לזה כאיסור הלכתי, כל עוד אתה לא הוסמכת כפוסק הלכה, ואתה לא דן לפי כללי ההלכה.
לגבי מרידה במלכות - מה שכתבתי הוא לא מרידה. דיברתי על מצבים בהם לא ניתן לאכוף את החוק. זה לא נקרא מרידה, ולא יכול להיכנס בשום מצב לגדר הזה של מרידה. מרידה, מעצם הגדרתה, היא הכרזה בפומבי שאיני מקבל את סמכות המלך. כאן הדבר הזה לא קיים.
לגבי תקנות קהל - לא ברור בכלל שיש למדינה את הגדר הזה, אבל גם אם יש - התוקף של התקנות האלה הוא מוגבל, כמו שכתבתי, ושוב - תקנות קהל לא יכולות לקבל תוקף כשלא ניתן לאכוף אותן, כי ברור שלא לזה התכוונו. כתבתי את זה כבר יותר מדיי פעמים: חוקי המדינה הם לא מחייבים כמו חוקי ההלכה! תמיד מתבלבלים בזה. לך תשאל רב (עדיף לא ממלכתי, כי חלקם (בלי לפגוע בכבודם חלילה) נוטים לעתים לערב ענייני "השקפה" בפסיקת הלכה, באופן שמבלבל את השואל. אנחנו לא נביאים, ויש לנו כללים ברורים לפסיקת הלכה)
לגבי המקרה שהבאת בשם הרב זילברשטיין - זו דוגמא קלאסית לחוק הגיוני, בעל תכלית ראויה, ולכן הוא מחייב לחלוטין. יתירה מכך - במקרה הזה זה כבר נוגע בסכנת נפשות, שחומרתה ידועה, ועוד שזה דבר שבהחלט נאכף, ורופא מתרשל מסתכן בעונשים כבדים ובפסילת רשיונות.
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
היא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
היו לי כמה דייטים בחיי עם אנשים שונים -
רובם היו ב"ה נחמדים וטובים. אבל מידי פעם קרה שמי שנפגשתי איתו - נראה שמשהו התפספס מהפן של המודעות לחיצוניות ולגוף. ולי לא היה נעים להגיד שזה (כמובן תלוי כמה הדבר היה קיצוני) היה סיבה מרכזית בשבילי לא לרצות להמשיך.
ותהיתי לעצמי - מי שלא למד את זה בגיל ההתבגרות (ולא ברור לי מי מלמד שם - משפחה? חברים בפנימייה?), מתי משלים את הפער?
לכן חשוב לי להביא את זה כאן - יש אנשים שמוכנים להקים זוגיות ומשפחה, אבל נראה שהם דילגו על שלב בדרך לשם.
לא כולם, לא הרוב, אבל קיים. בעיני, אם יש לכם חבר כזה - זה חסד גדול להאיר לו ולעזור לו בנדון.
זה הטקסט שהתפרסם היום:
בואו נדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון, על הריח שבחדר:
יש איזה קטע במגזר שלנו, נטייה לחשוב שאם אנחנו בחורים עמוקים, רוחניים ומלאים במידות טובות, אז הצד הפיזי ובפרט ההיגיינה הבסיסית , הוא משהו שולי שאפשר להחליק עליו.
ואל תשאלו אותי אם לומדים את הדברים האלו בכיתה י"ב או כמה לומדים ואם בכלל.
וואלה, לא יודע.
העניין הוא שיש בחורים שבטוחים שאם הם סיימו עכשיו מסכת קידושין, הזיעה שלהם מריחה כמו מי ורדים.
אז זהו, שלא.
אבל ממש ממש לא.
לפני שניגש לפרקטיקה, קחו קצת מדע:
מחקרים כבר מזמן מוכיחים שיש קשר אקוטי וקריטי בין חוש הריח לבין תהליך הבחירה הזוגית בין שני המינים.
מדובר במנגנון ביולוגי טהור:
חוש הריח משדר למוח מסרים שקובעים בתוך שניות אם יש כאן פוטנציאל למשיכה או אינסטינקט של בריחה.
אז עם כל הכבוד ללב הטוב שלך ולכוונות הטהורות, אם המעטפת החיצונית לא משדרת ניקיון, הדרך לחופה מתארכת משמעותית:
כדי לעשות לכם סדר, ריכזתי 10 כללי ברזל פשוטים לגבר, רגע לפני שהוא יוצא לדייט:
1.תסתכל במראה.
צעד ראשון ובסיסי.
רגע לפני שאתה טורק את הדלת ויוצא מהבית, פשוט תעיף מבט.
אז מה אתה אומר?
אתה אוהב את מה שאתה רואה?
פחות?
השיער מסודר?
כי זה בערך הדבר הקרוב ביותר למה שהבחורה שאתה הולך להיפגש איתה הולכת לראות.
כן כן, ברור שהיא תראה קודם את הנשמה שלך.
אבל אתה יודע...בכל זאת יש גם את העניין של ההשתדלות והוא מתחיל ממש כאן.
2. איך הריח שלך?
עזוב אותך עכשיו מהדימוי המצחיק של עולם הכלבים, אבל ברצינות... פשוט תיסגר על הריח שלך.
אל תנחש, תבדוק.
תסתכל אם אין לך כתמי זיעה. אמיתי. זה אחד מהדברים הדוחים ביותר שיש.
כלומר גם אם אתה מתכוון להטביע את הבחורה בכתבי הרב שג"ר ולבזוק עליהם קצת הרב זקס מלמעלה, ברגע שהיא תבחין בכתמי הזיעה האלו, הקשב שלה ישאיר לך פתק:
'הלכתי ותיכף אשוב' וכנראה שבזה הרגע הדייט שלכם נגמר באופן רשמי.
כיף הא? אז פשוט, תדאג להימנע מכתמי זיעה.
ואם כבר אתה מרגיש שמתחילים להיווצר לך כאלו תוך כדי דייט כי אתה נכנס פתאום למתח או ווט אבר, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
בכלל, תמיד טוב שכל עוד אתה לא בטוח בקריאת המפה ובכוונות שלה, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
3. אם יש ספק – אין ספק.
תמיד טוב להשפריץ לתוך הפה משהו שנותן ריח טוב, כולל מסטיק.
בחיים אל תוותרו על מסטיק בדרך לדייט.
זה לא מעניין עכשיו אם זה הולך להיות בטעם מנטה אוכמניות או אפרסק ביישן.
פשוט תהיה במודעות לריח שיוצא לך מהפה. תמיד.
4.שים דיאודורנט.
חובה. קו אדום. אי אפשר לזוז בלי זה.
כיפה יש לך?
גם ציצית?
אחלה.
תכניס גם את הדיאודורנט לסיפור.
5.תחשוב מראש איך אתה הולך להופיע מול הצד השני.
גלינג גילינג.
אנחנו בישראל.
לא שבדיה.
לא קנדה.
ישראל.
ואם חם עכשיו בחוץ אז תביא חולצה נוספת בתיק.
אם אתם הולכים להיפגש בבית קפה, תדאג להגיע קודם:
תיכנס לשירותים.
תחליף חולצה.
תשטוף את מה שאתה צריך לשטוף ותבוא אליה רענן.
6. אל תיצמד ואל תפלוש למרחב הפרטי של הבחורה.
מעבר לסיבות הברורות שבאמת אין צורך להרחיב בהן מטעמים מובנים, יש גם את עניין הריח.
אם אתה לא סגור במאת האחוזים על איך שהבחורה חווה אותך באותו רגע, פשוט תשמור מרחק.
7. עיקרון ההדדיות.
תחשוב שכמו שאתה רוצה שיהיה לך נעים להסתכל עליה, ככה גם תדאג שיהיה לה נעים להסתכל עליך. מאוד פשוט.
אין שום סיבה הגיונית שבעולם שבחורה תשרוף שעה וחצי על הכנה לדייט וברור יגיע אליה היישר מתפילת מנחה בשטיבעלך של איצקוביץ' כי בעצם הדייט הזה מבחינתו הוא על הדרך ובמקום להשקיע קצת בהופעה שלו הוא עסק בבניין עולם.
'בין אדם לחברו' חשוב לא פחות ואם ביאסת וציערת את הבחורה, טוב, אני לא הדובר של אלוהים אבל, כנראה שיסתכלו על הדברים החשובים שעשית בצורה סקפטית יותר במקום בצורה שקיווית שיסתכלו עליהם.
8.מותר לך גם להשקיע בבגדים.
אתה לא חייב להוציא חצי משכורת על מותגים, אבל אם בא לך לעוף, תדע שיש חנויות שמוכרות את המותגים השווים ביותר ('טומי', 'ראלף לורן', 'גאנט', 'אמריקן איגל' ועוד) ממש בזול יחסית.
לא תאמין איך בחירת בגדים נכונה יכולה לשנות את כל הלוק שלך מבחוץ.
9. המסר שמאחורי הלבוש.
תזכור שמעבר להופעה הנעימה, כשבחור מגיע לדייט מושקע, הוא בעצם משדר אמירה ברורה לבחורה:
'השקעתי עבור הדייט הזה! אני יודע שגם את השקעת ואני מעריך את ההשקעה והזמן שלך ולכן גם אני על זה'.
10.זהירות, 'מביכים'.
כשאתה אוכל כל מיני דברים בדייט, תדאג מראש שלא יישארו לך סימנים של 'מביכים' (מביכים למי שחי בלה-לה-לנד ולא ממש יודע, אלו הדברים האלו שנתקעים לכם בין השיניים והם... פשוט מביכים).
קיצר, בחורים!
הגיע הזמן לצאת מהעולמות של האופנים וחיות הקודש ולנחות בעולם הדיאודורנטים והאפטרשייבים.
או אם תרצו לסכם את הכול במשפט אחד:
"ניחוח טוב הוא שפה ללא מילים, העוטפת את הנוכחות בקסם ומדברת ישירות אל הלב."
כן, גם אל הלב של הבחורה שאמורה לשבת הערב, ממש מולך.
(אבינועם הרש, נראה לי שבעקבות הפרסום הזה)
לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?
ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?
למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?
איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏
בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?
הלוואי הייתי שומע את זה אז
אתם צריכים ללמוד איך להיישיר מבט
בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב?
אני אמנם לא מיישיר מבט
אבל אני שם לב שאני חריג בזה..
שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.
לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..
"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"
זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.
בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..
אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר
במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)
על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)
מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?
שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות
למי אתה מכוון את השאלה?
לחרדים?
לחרד"לים?
למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?
למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?
(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)
אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה.
משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.
על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.
משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות).
לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא
זה אחרת וזה מקובל.
גם אחרי החתונה ;)
מממ חיצוניות לקראת אירוסין
פנימיות כשהולך טוב
זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו
חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת
האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?
נשמח אם תשתף
