למה מצחיק? כי הפסיכולוגיה כבר עשתה מחקרים על התופעה בה המטופלים 'נדלקים' על המטפלים (ולהיפך), מוכר כ'אפקט פלורנס נייטיגייל'..

השאלה במקרה שלנו היא האם זה בכלל קשור?

לשאלתך- לא הייתי מתייחס לעובדה שהיא נגעה בו, כי זה הרי לא אסור. אבל כן הייתי מברר עם עצמי (אולי בתור חבר תוכל לעזור לו לברר עם עצמו) מאיפה זה נובע... האם הוא הוקסם מהאישיות שלה, טוב הלב שבה ומשאר מידותיה הטובות... או שהוא נפל שולל לדמיונות של אותו תסמין פסיכולוגי...

אולי כדאי שמישהו יברר בשבילו אם זה באמת שייך (שהוא לא יברר בעצמו- הוא מוקסם, הבירור שהוא יעשה לא יעזור...) אם שייך שיגלגל את הלאה, אם לא שייך תוריד אותו מזה בתואנות שהוא יוכל לקבל...

יכול להיות שהוא התחבר אליה מהמצב המורכב שהוא היה בו- מצב חלש, של תלות, והיא עזרה לו מאד. זה לא בטוח, אבל זה מאד יכול להיות. ובמצב עדין כזה קשה לנו לשפוט באמת מה מתאים, וכל מי שעוזר מקבל אצלנו הרבה נקודות, לא משנה אם זה באמת מתאים או שלא כל כך..

הוא גם בטח לא יודע מה המצב אצלה מהבחינה הזו- פנויה, בקשר..

בכל זאת, כדאי שיחשוב על זה יותר לעומק, בצד השכלי וופחות ברגש (עד כמה שניתן) ואם עדיין נראה לו- שיתן לחבר / בן משפחה לברר עליה, ולפי זה ימשיך הלאה.. (תרתי משמע)

שנזכה לעשות הישר והטוב בעיני ה'. בהצלחה!

של ר' משה ברלינר (הוא פסיכולוג, ומומחה גם בענייני דייטים; השיעורים באתר ישיבת בית אל),

שהוא הזכיר מקרה כזה (שהאחות טיפלה במישהו והם התחתנו בהמשך) בנימה מאוד חיובית.

סתם כי שמעתי אז אני מציין.

לא יודעת אם היא טיפלה בו באופן אישי, אבל היא הכירה אותו בתור מאושפז בבי"ח שבו היא עבדה.

מסתבר שזה קורה..

שראית אצלה מספיק דברים חיוביים בשביל לברר עליה? אז קדימה! סע!

לגבי הנגיעה...

מבחינה הלכתית זה מותר, אז מבחינת הרגשה מה אנחנו יכולים לומר לך?

זה תלוי בהרגשה שלך (אם תציע לה לצאת אז זה יהיה גם תלוי בהרגשתה). אם זה מרגיש לך שזה בקטנה, אז זה בקטנה! ולהיפך.. 

אני בעד טבעיות... תשמח שזכית להכיר בדרך טבעית ולא "שידוכית"!

בהצלחה!

ב"ה

א' הוא יודע שהיא פנויה.

ב' ברור שהיה מותר לה לגעת, להלביש, לרחוץ אותו וכל זה, ואפילו היה עליה חובה לעשות זאת בצורה טובה נעימה והכל, הוא היה ביומיים הראשונים במצב קשה, כולל חוסר הכרה והתעלפויות, אבל הוא מרגיש שגם אם היה מותר לה זה גורם לזה שההרגשה נובעת מהקירבה והמגע שהוא אף פעם לא התנסה בה עם בחורה אחרת. ולכן יתכן שלא טוב לפתח קשר כזה שנובע מזה.

מה שכן, התמזל מזלו והיא דוסה ממש, חצאית ארוכה והכל, היא היית מידי פעם יושבת ליד מיטתו ואומרת תהילים (בטח זה שהוא הגיע על מדים גם הוסיף, זאת היית תאונה בצבא) ומטפלת בכל דבר שהוא צריך.

האמת, אם בשוב הוא יתחתן בזכות זה, היה שווה

האם הרגשת ה"התקשרןות" שלו נובעת מעצם העזרה והסיוע והרגשת התלות והתמיכה הפיזית והרגשית גורמת להתקשרות והוא רוצה לדעת(כיון שהיא באמת טובה והוא התפעל ממנה) אם זה נכון ,אם זה נובע מקשר אמיתי אולי? והיא יכולה להיות לו לאישה טובה ויהיהו להם חיים מאושרים?1 הוא מתלבט .טבעי שבמצב שלך תלות נוצר קשר רגשי גם

 קשר של רגש ואול יהוא חושב שהנישואים יכולי םלהיות מוצלחים, גם בלי תלות כי כבר הכיר אותה ויצא לו להתפעל מאישיותה.. אין בכך פסול אלא שיברור כמובן ע"י גורם אמצעי ולא ישיר כי זו הדרך..

גם רחצה אותו אולי רק תחבוש  לרגל וכו', לדעתי הגיוני שהם השאירו את התפקיד ל"כח עזר" (גבר) או לאח.. מה את כבר קובעת? אחות נותנת תרופות אינפוזיה תחבושת לרגל ווכו' אולי את מנחשת בחלק מה?תאורי טיפול"

את הסיפור הזה בכושר דמיונו הפורה

וברצונו לפתח דיון אצל בנים ובנות

על נושאים רגישים מאוד

ואם הוא היה מתכוין בתמימות רצינות מכיר כזה סיפור ניחא

אבל כיון שהוא רק מחפש כל היום לדון בעניני נגיעות ופגישות וכו'

הוא מייצר שטויות במיץ עגבניות

אם זה כל כך מביך את שני הצדדים למה לא דואגים להסדר כל שהוא?

הוא אפילו אמר שכשהיא רחצה אותו והוא היה ממש נבוך והסמיק ותופעות אחרות וכל זה היא אמרה לו שהוא לא צריך להרגיש לא נעים ושהיא ממש מבינה אותו אם הוא נבוך ושכולם מגיבים כמוהו.

לי זה נשמע מצב ממש בעייתי... גם אם מדובר בעבודת קודש

שהדמיון מתחיל לעבוד כאן שעות נוספות...

רק שזה לא יקרה לי! זה יגמור אותי!

וממילא אני לא יכול להביע את דעתי, לא נראה לי שאני קלאסי בזה.

לעניות דעתי  הבחור נמצא בהתרגשות בלי קשר לחיבור אמתי מכל עניין הנגיעה שחיבר אותו והטיפול המסור שקבל .. מה גם שציינתה שזאת החוויה הראשונה שלו ....

מסיבות שאינן תלויות בו אלא בגורם חיצוני אבל הם מתאימים בכל מקרה יכולי םלהתאים ולהינשא ולהצליח בנישואין כי הם כבר הכירו והוא התפעל מאישיותה

אולי היא מתאימה לו. ויש גם הכת הטוב. אז למה לא?

אבל למה הניסוח "מישהי שנגעה.." .זה לא נשמע כמישהי שטיפלה במישהו שזקוק לעזרה מסיבה רפואית, הניסוחל -יש בו טעם לפגם (או שאלי לא יכולת להתנסח אחרת..) 

ליחסים בין מטפל למטופל עד שנה לאחר מועד הטיפול... :O

אני לא מבין איך אף אחד לא העלה את זה קודם?

איך העלינו על דעתנו הרהורי עבירה חמורים כאלו, לעבור על חוקי מדינת ישראל הקדושה?!

אבל אני מלמד זכות על באי הפורום, ובטוחני שהבעיה אכן מטרידה את כולנו, לא פחות מאשר גידול החסה בשדות קזבלנקה.

(<צ> - למי שלא הבין)

ככל שאני קוראת אותה יותר ככה אני נגעלת יותר.

היא לא אמרה שזאת ה- בעיה אלא ציינה דבר נוסף שבאמת צריך לקחת כשיקול.

ובכלל, רובם המוחלט של הרבנים יגיד לך ברובם המוחלט של המקרים ללכת לפי חוקיי המדינה. גם הרבנים יתנו לזה יד אני בטוחה.

מה הקטע שלך?? חושב שזה לא העניין הרציני? תגיד את זה יפה ! כאילו שזה כן קודם לתורה עאלק.

אם כי אני בטוח שהוא לא התכוון, (צחקתי מקודם על הבדיחה עם שדות קזבלנקה.)

ממש לא התכוונתי לפגוע - הכל ברוח טובה!

אני מניח שזאת לא הפעם הראשונה שאת נתקלת בתגובה צינית... לא ממש הבנתי מה מגעיל במה שכתבתי.

אם מישהו נפגע מכך - אני מבקש סליחה ומחילה.

לגופו של עניין - את כל הנושא של חוקי המדינה בכלל וחוקים הקשורים להגבלות ביחסי זוגיות יש להבין בפרופורציה הנכונה.

אני לא אומר שחוקי המדינה הם חסרי משמעות. אני אומר שחוק שלא ניתן לאכוף אותו הוא לא מחייב, כי ברור שגם המחוקק לא התכוון לכך. כל התוקף של חוקי המדינה הוא בכך שניתן לאכוף אותם, ובזה הם שונים מחוקי הדת.

בנושא הפרטי הזה, של הגבלות ביחסי הזוגיות, ברור שלא ניתן לאכוף אותם ככתבם וכלשונם. אז למה הם קיימים? כדי למנוע מצבים של ניצול מרות וסחיטה. האכיפה של הדברים האלה מתחילה ברגע שמוגשת תלונה על הטרדה מינית או אונס. רק במקרים כאלה, תוכל המתלוננת לטעון כי הסכמתה נבעה מיחסי המטפל-מטופל וכדומה. זה החידוש של החוק הזה, ולכן אמרתי שזה "מאוד מעניין אותנו"...

ועוד דבר:

שימו לב ש"מדינתנו הקדושה, יסוד כיסא ה' בעולם" (<צ>), מתירה בחוקיה כל סוגי הפריצות הקיימים, כך שהחוק הזה מעורר לא מעט גיחוך. אם כבר להגביל - תתחילו עם איסור יחסים של אשת-איש עם איש זר. ברור שהערכים שלהם עקומים, ולכן כדאי לגלות לפחות מעט ביקורתיות כלפי חוקים, ולהבין שהם נכתבו בשביל אנשים עם סולם ערכים מאוד שונה מאתנו, ושחייהם פרוצים לחלוטין. יש חוקים - מה לעשות - שפשוט לא שייכים לאנשים תורניים.

אני לא אומרת כדי להוכיח אותך שוב, כבר התנצלת, אלא כי לא הבנת מה מגעיל במה שכתבת.

אולי לך לא מפריע שמזלזלים במה שאתה כותב, יש אנשים כאלה, אבל הרוב כן. גם אם לא מראים. הלבנת פנים יכולה להיות גם מעל דפיי האינטרנט. תשאל רבנים...

אני מציע שכל מי שלא מבין בדיחות, ידלג מראש על כל הודעה המכילה את הקוד <צ>
 

לגבי מה שכתבתי: "אני לא אומר שחוקי המדינה הם חסרי משמעות. אני אומר שחוק שלא ניתן לאכוף אותו הוא לא מחייב, כי ברור שגם המחוקק לא התכוון לכך. כל התוקף של חוקי המדינה הוא בכך שניתן לאכוף אותם, ובזה הם שונים מחוקי הדת."

אני חייב לסייג את דבריי: ההבדל בין חוקי המדינה לחוקי התורה הוא הבדל של שמיים וארץ! הרבה מעבר למה שכתבתי. ציינתי רק פן אחד מאוד קטן של ההבדל!

חוקי התורה הם חוקי ה', והמחויבות אליהם היא אבסולוטית, משום שעצם קיומינו מותנה בהם ("אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" - שבת פח ע"א, ועוד מדרשים רבים דומים), משום שהם ציווי ה', משום שהעולם נברא בהתאם לתורה, משום שהתורה היא התרופה הבלעדית ליצר הרע ועוד ועוד ועוד.

כל הנושא של חוקי המדינה, לעומת זאת, בדומה ל"תקנות קהל", נועד כדי לשמור על הסדר הציבורי, וזוהי הסיבה היחידה שהם מחייבים אותנו.

אני לא יודע מה הרבנים של הממלכתים אומרים, אבל ברור לכל שאין שום קדושה ב"חוקים" הללו, אפילו שהם של "מדינת ישראל". אפילו לחוקי מלכות דוד ושלמה אין תוקף מחייב הלכתית מלבד הצורך בסדר ציבורי, בדיוק כמו שהדבר לגבי חוקי הגויים בארצותיהם. כל הסיבה שאנחנו מקפידים על ייחוד עם פנויה, לדוגמא, היא מפני שכך תיקן בית דינו של דוד (היינו הסנהדרין שבזמנו) - ולא דוד עצמו!

אם יש למישהו מקור שסותר מה שכתבתי, אודה לו אם ישרשרו כאן.

אה, ו... סליחה על הניצלו"ש... זה היה בעיקר להבהרה, שבעיניי היא מאוד חשובה.

יש הגיון מאחורי החוקים האלה - 

אם חשבו בכלל על חוק כזה, כנראה יש סיבה, לא?

והיא - שזה קשר לא בריא (תרתי משמע...) לא בשביל המטפל ולא בשביל המטופל...

(וכן , חוק זה חוק. וצריך לכבד אותו ולציית לו.)

חוץ ממה שכתבתי שם, שזו תשובה מלאה בפני עצמה לשאלה הרטורית שלך (תקראי שם שוב - אל תתעצלי!), הריני מצהיר בזאת שאין לי שום כבוד והערכה למחוקקי החוקים. מהם יושבים בכלא על פשעים חמורים, מהם מושחתים שעדיין לא נתפסו ומהם סתם רודפי כבוד ושררה. כמה פוליטיקאים ישרים את מכירה?

לומר "כנראה שיש הגיון" - זה נכון לחוקי התורה, ולתקנות חז"ל, לא לקוחי המשפט החילוני.

אדרבא - עצם העובדה שחז"ל וחכמינו לדורותיהם לא ראו לגזור כאלה גזירות, היא ראיה מצוינת שאין מה לחשוש. אין לנו צורך במדינה כאמת מידה למוסר - בשביל זה יש לנו תורת חיים.

אבל שוב - ההגיון ברור ומובן לכל בר דעת, וכמו שכתבתי למעלה - זה לא אמור לעניין אותנו, אנשים דתיים בעלי מוסר שלא מנסים לנצל יחסי מטפל-מטופל באופן כל כך שפל.

לגבי "חוק זה חוק" - אז או שאת תמימה, או שזה סתם תירוץ. אין אף אדם נורמלי בעולם שמציית לכל חוק כי זה חוק (בגישה קיצונית כזו, שיש לציית לכל חוק ויהי מה, האמין סוקרטס, ואף פילוסוף בן ימינו לא נוקט כמוהו). מקובל לציית רק לחוקים שנאכפים, כמו שכתבתי בשרשור למעלה. יתירה מזו, הגישה הליבלית (ואחרות) נוקטת שיש לציית רק לחוק שעומד במבחן מצפוני. אנחנו, כאנשים שההלכה מעניינת אותנו, מחויבים לחוק רק אם הוא נועד לתכלית ראויה, שהוא נאכף ושהוא לא סותר את חוקי התורה.

ולא - חוקי המדינה אינם ערך עליון! הגישה הפשיסטית הזו אינה מקובלת היום באף מדינה מערבית ("נאורה") בעולם.

באופן כללי, בחקיקת חוק כזה המדינה ממלאת את תפקידה, גם אם בנושאים קרובים היא לא ממלאת אותו. על הציבור לתקן תקנות למנוע מעשי עוול וחטאים, לפי מה שהדור זקוק.

אגב, הרב זילברשטיין (בספר שיעורי תורה לרופאים) בהקשר לשאלה האם על רופא לדווח על ליקויי ראייה כדי למנוע מהם, כותב בשם הרב אלישיב שגם במקרה שהסיכון קטן, מכיוון שזכותו של הציבור לאסור על אדם לנהוג גם כדי למנוע את הסיכון הקטן, ולכן יש לדווח. (אם הבנתי נכון, מדובר במקרה שלשיטתו אין בו משום "לא תעמוד על דם רעך").

איני יודע מה בדיוק החוק אומר והאם הוא מוצדק לגמרי, ואני גם מוצא הגיון מסוים בדבריך שהחוק נועד לאפשר ענישה במקרים חריגים. כך שלא לגמרי ברורה לי המסקנה המעשית. 

אמרתי שמה שחז"ל גזרו - אסור, ומה שלא גזרו - לנו אסור היום להוסיף גזירות חדשות! (כשאין סנהדרין) חוץ מזה, שכל בר-דעת מבין שאין שום בעית צניעות להפגש לצורך שידוכים עם בחורה שטיפלה בי כאחות לפני חודשיים. (תביא לי רב אחד שיאסור את זה!)

אתה לא יכול לדמות דבר לדבר בעצמך ולהתייחס לזה כאיסור הלכתי, כל עוד אתה לא הוסמכת כפוסק הלכה, ואתה לא דן לפי כללי ההלכה.

לגבי מרידה במלכות - מה שכתבתי הוא לא מרידה. דיברתי על מצבים בהם לא ניתן לאכוף את החוק. זה לא נקרא מרידה, ולא יכול להיכנס בשום מצב לגדר הזה של מרידה. מרידה, מעצם הגדרתה, היא הכרזה בפומבי שאיני מקבל את סמכות המלך. כאן הדבר הזה לא קיים.

לגבי תקנות קהל - לא ברור בכלל שיש למדינה את הגדר הזה, אבל גם אם יש - התוקף של התקנות האלה הוא מוגבל, כמו שכתבתי, ושוב - תקנות קהל לא יכולות לקבל תוקף כשלא ניתן לאכוף אותן, כי ברור שלא לזה התכוונו. כתבתי את זה כבר יותר מדיי פעמים: חוקי המדינה הם לא מחייבים כמו חוקי ההלכה! תמיד מתבלבלים בזה. לך תשאל רב (עדיף לא ממלכתי, כי חלקם (בלי לפגוע בכבודם חלילה) נוטים לעתים לערב ענייני "השקפה" בפסיקת הלכה, באופן שמבלבל את השואל. אנחנו לא נביאים, ויש לנו כללים ברורים לפסיקת הלכה)

לגבי המקרה שהבאת בשם הרב זילברשטיין - זו דוגמא קלאסית לחוק הגיוני, בעל תכלית ראויה, ולכן הוא מחייב לחלוטין. יתירה מכך - במקרה הזה זה כבר נוגע בסכנת נפשות, שחומרתה ידועה, ועוד שזה דבר שבהחלט נאכף, ורופא מתרשל מסתכן בעונשים כבדים ובפסילת רשיונות.

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !

לא, מעכשיו אתה חבר שלה ולכן כבר לא שייך לשאול 'האם את עדין רוצה להיות חברה שלי'. זהו נגמר אחי אתם חברים...

כלומר סיימתם פגישה ב"ה!

 למחרת שיחת טלפון 'מה נשמע? איך היה לך היום? איך היה המבחן?'

תספר מה איתך לאן אתה הולך היום, ואיך היה לחזור אתמול אחרי הפגישה וכו'. 

אם תוכל להשתדל שהשיחה תהיה כמה שיותר ארוכה זה עוד יותר טוב (פשוט תקשקש איתה). 

ממש יש לך חברה בהיתר, תשתף ותספר.

זה שינוי עמוק בתפיסה אבל הוא מאד נכון ומשמעותי.

לדעתי לא נכון לצאת לפגישה בראש "ניגפש נראה איך זה האם יתאים או לא".

אלא יוצאים להיפגש עם החברה שלי.

אם חלילה חלילה לאחד מכם בשלב מסוים לא יתאים, אז אפשר וצריך לסיים את הקשר. 

אני אומר לך מנסיון תנסה כמה שיותר להיכנס לראש הזה.

בהצלחה רבה!! 

נכון, מסכים מאד.

תודה על הדיוק

זה נכון ולא נכון זאת אומרת זאת הגישה בהחלט של חברים ולא עוד זרים, אבל לגבי השאלה האם ממשיכים זה די משתנה יצאתי עם מישהי שגם אחרי רביעי ביקשה שאשאל...

נכון, זה טיפ שמקדם משמעותית. אבל- כשיוצאים בגישה כזאת אז אם מחליטים להיפרד צריך לעשות את זה עוד יותר ברגישות כי זה הרבה פחות צפוי ויותר כואב. זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום. לי עשו את זה ואני חושבת שאם זו ההתנהגות עדיף כבר את הגישה הראשונה. 

אכן מבין את העניין אבל לדעתי אם יוצאים בגישה הראשונה של הולכים לראות איך זה.. 

פשוט הרבה פחות מתקדמים כך וכל הזמן חושבים האם מתאים או לא, 

 וכתוצאה מכך מסיימים את הקשר על דברים קטנים שלא נכון לסיים את הקשר בגללם.

מסכים שזה קצת בום כזה, אבל כך זה סיום קשר, תמיד זה לא נעים ולא כיף לצד השני.

אם אני אחשוב לעצמי שאני בודק וגם זה מה שאשדר לה שאנחנו מנסים כזה, הרבה פחות סיכוי שנתקדם, והקשר יסתיים על דברים לא מהותיים.

אשמח לשמוע עוד דעות בנושא.

כן, קשה. נכון. אבל עדיף להתאמץ מלדפדף אנשים.

אם מה שאתה אומר זה: "אנשים יפגעו בדרך אבל זה המחיר לקשרים טובים", אז לא בהכרח... קשר טוב צריך להיות קשר טוב מהתחלה ועד הסוף. הוא לא צריך להסתיים בלא נעים, הוא צריך להסתיים באיחולי הצלחה כנים אחד לשני. אם עשית הכל ואין ברירה אז אין ברירה, אבל למה לא מלכתחילה לנסות לא לפגוע?

לא סתם אצל גויים כשזוג נפרד שואלים "מי זרק את מי?" כי זאת ההרגשה, כאילו בדקת אם טוב לך ואם לא אתה זורק ומתקדם הלאה. אצל יהודים זה לא עובד ככה. גם אם לא מתאים למישהו הוא משתדל לשמור על הכבוד של הצד השני..

גם בכל ההתנהלות של הקשר- לא למרוח, להיות גלוי. זה ואהבת לרעך כמוך.

ברור שיש לסיים ברגישות ובצורה הכי הכי מכובדת שיש!!

ובאיחולי הצלחה אחד לשני! 

אני אומר שמנסים להיות חבר אחד של השני כמה שאפשר, 

ואם בסוף לאחד זה לא מתאים אז לסיים בצורה יפה ומכובדת. 

אלא שאינני מסכים עם מה שכתבת "זה לא יפה להתנהג כמו חברים וכשאתה מגלה שלא מתאים לך לחתוך בבום."

 אני אומר כן נתנהג כמו חברים ובע"ה אם יתאים נתחתן, ואם חלילה לא אז לסיים בצורה מכובדת ביותר!

מסכים להיות גלוי במידת מה, אבל אם אני מספר ומשדר לעצמי ולה שאני מתלבט וחוזר על זה מידי פעם לדעתי הקשר יורד המון, 

אכן מסכים צריך הרבה חכמה ורגש. 

מסכימה שלא להביא לקשר את כל ההתלבטויות והספקות ולהתמקד בזה... לא לזה היתה הכוונה.

כשאמרתי "בבום" התכוונתי לאיך שהפרידה נעשית. וגם זה משתנה בהתאם לאורך הקשר. 

טוב שמחה שהבהרת

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

אבל גם אני רואה שהייתי צריכה את הנסיונות כדי להגיע לנישואין ממקום בריא...

אז לא יודעת.

אבל אני עדיין מנסה להבין האם היא מתנה או רק המתנה