למה מצחיק? כי הפסיכולוגיה כבר עשתה מחקרים על התופעה בה המטופלים 'נדלקים' על המטפלים (ולהיפך), מוכר כ'אפקט פלורנס נייטיגייל'..

השאלה במקרה שלנו היא האם זה בכלל קשור?

לשאלתך- לא הייתי מתייחס לעובדה שהיא נגעה בו, כי זה הרי לא אסור. אבל כן הייתי מברר עם עצמי (אולי בתור חבר תוכל לעזור לו לברר עם עצמו) מאיפה זה נובע... האם הוא הוקסם מהאישיות שלה, טוב הלב שבה ומשאר מידותיה הטובות... או שהוא נפל שולל לדמיונות של אותו תסמין פסיכולוגי...

אולי כדאי שמישהו יברר בשבילו אם זה באמת שייך (שהוא לא יברר בעצמו- הוא מוקסם, הבירור שהוא יעשה לא יעזור...) אם שייך שיגלגל את הלאה, אם לא שייך תוריד אותו מזה בתואנות שהוא יוכל לקבל...

יכול להיות שהוא התחבר אליה מהמצב המורכב שהוא היה בו- מצב חלש, של תלות, והיא עזרה לו מאד. זה לא בטוח, אבל זה מאד יכול להיות. ובמצב עדין כזה קשה לנו לשפוט באמת מה מתאים, וכל מי שעוזר מקבל אצלנו הרבה נקודות, לא משנה אם זה באמת מתאים או שלא כל כך..

הוא גם בטח לא יודע מה המצב אצלה מהבחינה הזו- פנויה, בקשר..

בכל זאת, כדאי שיחשוב על זה יותר לעומק, בצד השכלי וופחות ברגש (עד כמה שניתן) ואם עדיין נראה לו- שיתן לחבר / בן משפחה לברר עליה, ולפי זה ימשיך הלאה.. (תרתי משמע)

שנזכה לעשות הישר והטוב בעיני ה'. בהצלחה!

של ר' משה ברלינר (הוא פסיכולוג, ומומחה גם בענייני דייטים; השיעורים באתר ישיבת בית אל),

שהוא הזכיר מקרה כזה (שהאחות טיפלה במישהו והם התחתנו בהמשך) בנימה מאוד חיובית.

סתם כי שמעתי אז אני מציין.

לא יודעת אם היא טיפלה בו באופן אישי, אבל היא הכירה אותו בתור מאושפז בבי"ח שבו היא עבדה.

מסתבר שזה קורה..

שראית אצלה מספיק דברים חיוביים בשביל לברר עליה? אז קדימה! סע!

לגבי הנגיעה...

מבחינה הלכתית זה מותר, אז מבחינת הרגשה מה אנחנו יכולים לומר לך?

זה תלוי בהרגשה שלך (אם תציע לה לצאת אז זה יהיה גם תלוי בהרגשתה). אם זה מרגיש לך שזה בקטנה, אז זה בקטנה! ולהיפך.. 

אני בעד טבעיות... תשמח שזכית להכיר בדרך טבעית ולא "שידוכית"!

בהצלחה!

ב"ה

א' הוא יודע שהיא פנויה.

ב' ברור שהיה מותר לה לגעת, להלביש, לרחוץ אותו וכל זה, ואפילו היה עליה חובה לעשות זאת בצורה טובה נעימה והכל, הוא היה ביומיים הראשונים במצב קשה, כולל חוסר הכרה והתעלפויות, אבל הוא מרגיש שגם אם היה מותר לה זה גורם לזה שההרגשה נובעת מהקירבה והמגע שהוא אף פעם לא התנסה בה עם בחורה אחרת. ולכן יתכן שלא טוב לפתח קשר כזה שנובע מזה.

מה שכן, התמזל מזלו והיא דוסה ממש, חצאית ארוכה והכל, היא היית מידי פעם יושבת ליד מיטתו ואומרת תהילים (בטח זה שהוא הגיע על מדים גם הוסיף, זאת היית תאונה בצבא) ומטפלת בכל דבר שהוא צריך.

האמת, אם בשוב הוא יתחתן בזכות זה, היה שווה

האם הרגשת ה"התקשרןות" שלו נובעת מעצם העזרה והסיוע והרגשת התלות והתמיכה הפיזית והרגשית גורמת להתקשרות והוא רוצה לדעת(כיון שהיא באמת טובה והוא התפעל ממנה) אם זה נכון ,אם זה נובע מקשר אמיתי אולי? והיא יכולה להיות לו לאישה טובה ויהיהו להם חיים מאושרים?1 הוא מתלבט .טבעי שבמצב שלך תלות נוצר קשר רגשי גם

 קשר של רגש ואול יהוא חושב שהנישואים יכולי םלהיות מוצלחים, גם בלי תלות כי כבר הכיר אותה ויצא לו להתפעל מאישיותה.. אין בכך פסול אלא שיברור כמובן ע"י גורם אמצעי ולא ישיר כי זו הדרך..

גם רחצה אותו אולי רק תחבוש  לרגל וכו', לדעתי הגיוני שהם השאירו את התפקיד ל"כח עזר" (גבר) או לאח.. מה את כבר קובעת? אחות נותנת תרופות אינפוזיה תחבושת לרגל ווכו' אולי את מנחשת בחלק מה?תאורי טיפול"

את הסיפור הזה בכושר דמיונו הפורה

וברצונו לפתח דיון אצל בנים ובנות

על נושאים רגישים מאוד

ואם הוא היה מתכוין בתמימות רצינות מכיר כזה סיפור ניחא

אבל כיון שהוא רק מחפש כל היום לדון בעניני נגיעות ופגישות וכו'

הוא מייצר שטויות במיץ עגבניות

אם זה כל כך מביך את שני הצדדים למה לא דואגים להסדר כל שהוא?

הוא אפילו אמר שכשהיא רחצה אותו והוא היה ממש נבוך והסמיק ותופעות אחרות וכל זה היא אמרה לו שהוא לא צריך להרגיש לא נעים ושהיא ממש מבינה אותו אם הוא נבוך ושכולם מגיבים כמוהו.

לי זה נשמע מצב ממש בעייתי... גם אם מדובר בעבודת קודש

שהדמיון מתחיל לעבוד כאן שעות נוספות...

רק שזה לא יקרה לי! זה יגמור אותי!

וממילא אני לא יכול להביע את דעתי, לא נראה לי שאני קלאסי בזה.

לעניות דעתי  הבחור נמצא בהתרגשות בלי קשר לחיבור אמתי מכל עניין הנגיעה שחיבר אותו והטיפול המסור שקבל .. מה גם שציינתה שזאת החוויה הראשונה שלו ....

מסיבות שאינן תלויות בו אלא בגורם חיצוני אבל הם מתאימים בכל מקרה יכולי םלהתאים ולהינשא ולהצליח בנישואין כי הם כבר הכירו והוא התפעל מאישיותה

אולי היא מתאימה לו. ויש גם הכת הטוב. אז למה לא?

אבל למה הניסוח "מישהי שנגעה.." .זה לא נשמע כמישהי שטיפלה במישהו שזקוק לעזרה מסיבה רפואית, הניסוחל -יש בו טעם לפגם (או שאלי לא יכולת להתנסח אחרת..) 

ליחסים בין מטפל למטופל עד שנה לאחר מועד הטיפול... :O

אני לא מבין איך אף אחד לא העלה את זה קודם?

איך העלינו על דעתנו הרהורי עבירה חמורים כאלו, לעבור על חוקי מדינת ישראל הקדושה?!

אבל אני מלמד זכות על באי הפורום, ובטוחני שהבעיה אכן מטרידה את כולנו, לא פחות מאשר גידול החסה בשדות קזבלנקה.

(<צ> - למי שלא הבין)

ככל שאני קוראת אותה יותר ככה אני נגעלת יותר.

היא לא אמרה שזאת ה- בעיה אלא ציינה דבר נוסף שבאמת צריך לקחת כשיקול.

ובכלל, רובם המוחלט של הרבנים יגיד לך ברובם המוחלט של המקרים ללכת לפי חוקיי המדינה. גם הרבנים יתנו לזה יד אני בטוחה.

מה הקטע שלך?? חושב שזה לא העניין הרציני? תגיד את זה יפה ! כאילו שזה כן קודם לתורה עאלק.

אם כי אני בטוח שהוא לא התכוון, (צחקתי מקודם על הבדיחה עם שדות קזבלנקה.)

ממש לא התכוונתי לפגוע - הכל ברוח טובה!

אני מניח שזאת לא הפעם הראשונה שאת נתקלת בתגובה צינית... לא ממש הבנתי מה מגעיל במה שכתבתי.

אם מישהו נפגע מכך - אני מבקש סליחה ומחילה.

לגופו של עניין - את כל הנושא של חוקי המדינה בכלל וחוקים הקשורים להגבלות ביחסי זוגיות יש להבין בפרופורציה הנכונה.

אני לא אומר שחוקי המדינה הם חסרי משמעות. אני אומר שחוק שלא ניתן לאכוף אותו הוא לא מחייב, כי ברור שגם המחוקק לא התכוון לכך. כל התוקף של חוקי המדינה הוא בכך שניתן לאכוף אותם, ובזה הם שונים מחוקי הדת.

בנושא הפרטי הזה, של הגבלות ביחסי הזוגיות, ברור שלא ניתן לאכוף אותם ככתבם וכלשונם. אז למה הם קיימים? כדי למנוע מצבים של ניצול מרות וסחיטה. האכיפה של הדברים האלה מתחילה ברגע שמוגשת תלונה על הטרדה מינית או אונס. רק במקרים כאלה, תוכל המתלוננת לטעון כי הסכמתה נבעה מיחסי המטפל-מטופל וכדומה. זה החידוש של החוק הזה, ולכן אמרתי שזה "מאוד מעניין אותנו"...

ועוד דבר:

שימו לב ש"מדינתנו הקדושה, יסוד כיסא ה' בעולם" (<צ>), מתירה בחוקיה כל סוגי הפריצות הקיימים, כך שהחוק הזה מעורר לא מעט גיחוך. אם כבר להגביל - תתחילו עם איסור יחסים של אשת-איש עם איש זר. ברור שהערכים שלהם עקומים, ולכן כדאי לגלות לפחות מעט ביקורתיות כלפי חוקים, ולהבין שהם נכתבו בשביל אנשים עם סולם ערכים מאוד שונה מאתנו, ושחייהם פרוצים לחלוטין. יש חוקים - מה לעשות - שפשוט לא שייכים לאנשים תורניים.

אני לא אומרת כדי להוכיח אותך שוב, כבר התנצלת, אלא כי לא הבנת מה מגעיל במה שכתבת.

אולי לך לא מפריע שמזלזלים במה שאתה כותב, יש אנשים כאלה, אבל הרוב כן. גם אם לא מראים. הלבנת פנים יכולה להיות גם מעל דפיי האינטרנט. תשאל רבנים...

אני מציע שכל מי שלא מבין בדיחות, ידלג מראש על כל הודעה המכילה את הקוד <צ>
 

לגבי מה שכתבתי: "אני לא אומר שחוקי המדינה הם חסרי משמעות. אני אומר שחוק שלא ניתן לאכוף אותו הוא לא מחייב, כי ברור שגם המחוקק לא התכוון לכך. כל התוקף של חוקי המדינה הוא בכך שניתן לאכוף אותם, ובזה הם שונים מחוקי הדת."

אני חייב לסייג את דבריי: ההבדל בין חוקי המדינה לחוקי התורה הוא הבדל של שמיים וארץ! הרבה מעבר למה שכתבתי. ציינתי רק פן אחד מאוד קטן של ההבדל!

חוקי התורה הם חוקי ה', והמחויבות אליהם היא אבסולוטית, משום שעצם קיומינו מותנה בהם ("אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם" - שבת פח ע"א, ועוד מדרשים רבים דומים), משום שהם ציווי ה', משום שהעולם נברא בהתאם לתורה, משום שהתורה היא התרופה הבלעדית ליצר הרע ועוד ועוד ועוד.

כל הנושא של חוקי המדינה, לעומת זאת, בדומה ל"תקנות קהל", נועד כדי לשמור על הסדר הציבורי, וזוהי הסיבה היחידה שהם מחייבים אותנו.

אני לא יודע מה הרבנים של הממלכתים אומרים, אבל ברור לכל שאין שום קדושה ב"חוקים" הללו, אפילו שהם של "מדינת ישראל". אפילו לחוקי מלכות דוד ושלמה אין תוקף מחייב הלכתית מלבד הצורך בסדר ציבורי, בדיוק כמו שהדבר לגבי חוקי הגויים בארצותיהם. כל הסיבה שאנחנו מקפידים על ייחוד עם פנויה, לדוגמא, היא מפני שכך תיקן בית דינו של דוד (היינו הסנהדרין שבזמנו) - ולא דוד עצמו!

אם יש למישהו מקור שסותר מה שכתבתי, אודה לו אם ישרשרו כאן.

אה, ו... סליחה על הניצלו"ש... זה היה בעיקר להבהרה, שבעיניי היא מאוד חשובה.

יש הגיון מאחורי החוקים האלה - 

אם חשבו בכלל על חוק כזה, כנראה יש סיבה, לא?

והיא - שזה קשר לא בריא (תרתי משמע...) לא בשביל המטפל ולא בשביל המטופל...

(וכן , חוק זה חוק. וצריך לכבד אותו ולציית לו.)

חוץ ממה שכתבתי שם, שזו תשובה מלאה בפני עצמה לשאלה הרטורית שלך (תקראי שם שוב - אל תתעצלי!), הריני מצהיר בזאת שאין לי שום כבוד והערכה למחוקקי החוקים. מהם יושבים בכלא על פשעים חמורים, מהם מושחתים שעדיין לא נתפסו ומהם סתם רודפי כבוד ושררה. כמה פוליטיקאים ישרים את מכירה?

לומר "כנראה שיש הגיון" - זה נכון לחוקי התורה, ולתקנות חז"ל, לא לקוחי המשפט החילוני.

אדרבא - עצם העובדה שחז"ל וחכמינו לדורותיהם לא ראו לגזור כאלה גזירות, היא ראיה מצוינת שאין מה לחשוש. אין לנו צורך במדינה כאמת מידה למוסר - בשביל זה יש לנו תורת חיים.

אבל שוב - ההגיון ברור ומובן לכל בר דעת, וכמו שכתבתי למעלה - זה לא אמור לעניין אותנו, אנשים דתיים בעלי מוסר שלא מנסים לנצל יחסי מטפל-מטופל באופן כל כך שפל.

לגבי "חוק זה חוק" - אז או שאת תמימה, או שזה סתם תירוץ. אין אף אדם נורמלי בעולם שמציית לכל חוק כי זה חוק (בגישה קיצונית כזו, שיש לציית לכל חוק ויהי מה, האמין סוקרטס, ואף פילוסוף בן ימינו לא נוקט כמוהו). מקובל לציית רק לחוקים שנאכפים, כמו שכתבתי בשרשור למעלה. יתירה מזו, הגישה הליבלית (ואחרות) נוקטת שיש לציית רק לחוק שעומד במבחן מצפוני. אנחנו, כאנשים שההלכה מעניינת אותנו, מחויבים לחוק רק אם הוא נועד לתכלית ראויה, שהוא נאכף ושהוא לא סותר את חוקי התורה.

ולא - חוקי המדינה אינם ערך עליון! הגישה הפשיסטית הזו אינה מקובלת היום באף מדינה מערבית ("נאורה") בעולם.

באופן כללי, בחקיקת חוק כזה המדינה ממלאת את תפקידה, גם אם בנושאים קרובים היא לא ממלאת אותו. על הציבור לתקן תקנות למנוע מעשי עוול וחטאים, לפי מה שהדור זקוק.

אגב, הרב זילברשטיין (בספר שיעורי תורה לרופאים) בהקשר לשאלה האם על רופא לדווח על ליקויי ראייה כדי למנוע מהם, כותב בשם הרב אלישיב שגם במקרה שהסיכון קטן, מכיוון שזכותו של הציבור לאסור על אדם לנהוג גם כדי למנוע את הסיכון הקטן, ולכן יש לדווח. (אם הבנתי נכון, מדובר במקרה שלשיטתו אין בו משום "לא תעמוד על דם רעך").

איני יודע מה בדיוק החוק אומר והאם הוא מוצדק לגמרי, ואני גם מוצא הגיון מסוים בדבריך שהחוק נועד לאפשר ענישה במקרים חריגים. כך שלא לגמרי ברורה לי המסקנה המעשית. 

אמרתי שמה שחז"ל גזרו - אסור, ומה שלא גזרו - לנו אסור היום להוסיף גזירות חדשות! (כשאין סנהדרין) חוץ מזה, שכל בר-דעת מבין שאין שום בעית צניעות להפגש לצורך שידוכים עם בחורה שטיפלה בי כאחות לפני חודשיים. (תביא לי רב אחד שיאסור את זה!)

אתה לא יכול לדמות דבר לדבר בעצמך ולהתייחס לזה כאיסור הלכתי, כל עוד אתה לא הוסמכת כפוסק הלכה, ואתה לא דן לפי כללי ההלכה.

לגבי מרידה במלכות - מה שכתבתי הוא לא מרידה. דיברתי על מצבים בהם לא ניתן לאכוף את החוק. זה לא נקרא מרידה, ולא יכול להיכנס בשום מצב לגדר הזה של מרידה. מרידה, מעצם הגדרתה, היא הכרזה בפומבי שאיני מקבל את סמכות המלך. כאן הדבר הזה לא קיים.

לגבי תקנות קהל - לא ברור בכלל שיש למדינה את הגדר הזה, אבל גם אם יש - התוקף של התקנות האלה הוא מוגבל, כמו שכתבתי, ושוב - תקנות קהל לא יכולות לקבל תוקף כשלא ניתן לאכוף אותן, כי ברור שלא לזה התכוונו. כתבתי את זה כבר יותר מדיי פעמים: חוקי המדינה הם לא מחייבים כמו חוקי ההלכה! תמיד מתבלבלים בזה. לך תשאל רב (עדיף לא ממלכתי, כי חלקם (בלי לפגוע בכבודם חלילה) נוטים לעתים לערב ענייני "השקפה" בפסיקת הלכה, באופן שמבלבל את השואל. אנחנו לא נביאים, ויש לנו כללים ברורים לפסיקת הלכה)

לגבי המקרה שהבאת בשם הרב זילברשטיין - זו דוגמא קלאסית לחוק הגיוני, בעל תכלית ראויה, ולכן הוא מחייב לחלוטין. יתירה מכך - במקרה הזה זה כבר נוגע בסכנת נפשות, שחומרתה ידועה, ועוד שזה דבר שבהחלט נאכף, ורופא מתרשל מסתכן בעונשים כבדים ובפסילת רשיונות.

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות