האם השתנה משהו בגישה של שניכם לחיים?

זה המצב עכשיו, אם מישהו השתנה אז מה? הוא צריך לוותר על מה שהוא עכשיו בגלל מה שהוא היה פעם?

מה שהיה לפני החתונה היה הבסיס לנישואים! לחיבור בינהם להקים משפחה!

הוא לא צריך לוותר על מה שהוא עכשיו בגלל מה שהיה פעם, אבל אישתו לא חייבת להגיד אמן ולהסכים וללכת אחריו לכל בקשה או שינוי שהוא עובר. ואלעד צודק מאוד, זה משנה כי זה יכול להשפיע על הדרך לפיתרון, יותר נכון זה מועיל להגיע לפיתרון הוגן ומקבל של שניהם.

ולהבדיל הבעל חוזר בשאלה ונהיה כופר גמור? זה בסדר לא? הרי אנשים משתנים, הוא לא צריך לוותר על מה שהוא עכשיו בגלל מה שהיה פעם...  האם אישתו חייבת לשנות גם היא את דרכה?

נניח הדוגמה שהבאת, הבעל חזר בשאלה סבבה? אז מה עכשיו? הוא אמור ללכת לתפילות למרות שהוא לא מאמין? הוא אמור לשמור שבת בגלל שהוא לא מאמין בגלל שהם החליטו לפני 10 שנים שהבית יהיה דתי? זה לא עסק שחתמנו אז זהו, אי אפשר לשבור את ההסכם!

עכשיו הם צריכים לשבת, להגיד אני חילוני, אני דתייה יופי. מה עושים עכשיו? איך מחנכים את הילדים? איך הבית יראה?

בדוגמא שהבאתי הבעל ממש לא חייב ללכת לתפילות וכו' בגלל שלפני כמה שנים החליטו להתחתן שהבית יהיה דתי (סתם משהו לא עקרוני, כן, "בית דתי", זה לא כאילו על זה יקום ויפול דבר...) ובטח שזה עסק שחותמים עליו! (אתה נשוי?) אמנם זה לא כתוב על נייר, אבל ברור שזה הסכם, ואם יש "הפרה" של צד אחד בהסכם במהלך השנים, זה לא אומר שעכשיו עושים דווקא, בנקודה כזאת באמת יושבים ומבררים מה הלאה ואיך כל אחד בא לקראת השני בגבול ההיגיון. (וזה בכלללללל לא פשוט כמו שאתה מתאר, אני חילוני אני דתיה, יופי! לא כל כך יפה לצערי, מה אני אגיד לך...)

לעניין פותח השירשור - אני יכולה להבין לליבו שהוא רוצה לכיוון מסויים ומתוסכל מכך שאישתו לא מעוניינת והיה רוצה שתוכל לכבד אותו, יחד עם זאת הוא לא יכול לבקש/לדרוש ממנה שתלך גם היא באותו כיוון אם היא לא רוצה. לדעתי, אם הוא עובר שינוי כזה הוא צריך לעשות זאת בעצמו ובשמחה, ומתוך כך שאישתו תראה שהוא שמח במקום שבו הוא נמצא עכשיו ומכבד אותה למרות שהיא לא באותו מקום, תהיה שלווה בביתם, ואולי מתוך אהבה אליו ורצון לשמחו, תעשה גם היא התקדמות כלפיו ותשנה דברים שהוא היה רצון, אבל מתוך רצון אישי שלה ולא כי היא חייבת.

אם יש "הפרה" של צד אחד בהסכם במהלך השנים, זה לא אומר שעכשיו עושים דווקא, בנקודה כזאת באמת יושבים ומבררים מה הלאה ואיך כל אחד בא לקראת השני בגבול ההיגיון - בדיוק מה שאני אומר, זה בכלל לא משנה מה היה קודם, עכשיו יושבים ומבררים מה עושים הלאה.

ובטח שזה עסק שחותמים עליו! (אתה נשוי?) אמנם זה לא כתוב על נייר, אבל ברור שזה הסכם - הכוונה שלי היא שזה לא הסכם שאם אחד שינה משהו ממה שהיה בהתחלה אז בעיה שלו, ואם "הבית התחיל דתי אז הוא ישאר בדיוק כמו שהוא היה". ולשאלתך, כן, אני נשוי.

נישואין אינם עיסקה מסחרית שבה נושאים, נותנים, מתפשרים וכל אחד פונה לדרכו.

נשואין הם מערכת מתמשכת של יחסים שמתחילה ביום בו נפגשו בני הזוג ועד 120.

מהלך היחסים הללו והתפתחותם הן עניין מהותי. אי אפשר להגיד שזה "בכלל לא משנה" מה היה, זה כן משנה וזה משנה מאד וקובע לא מעט מהאופן שבו בני זוג פותרים מחלוקות  ומגיעים להסכמות.

אין מצב שבו בכל מחלוקת מתחילים את הסיפור מחדש כאילו שאין להם היסטוריה.

אם פעם מישהו רצה להיות דוס רצח, ועכשיו הוא רוצה להיות דתי סבבה, אבל אשתו עדיין רוצה להיות דוסית רצח. מה זה משנה מה הוא היה פעם? כרגע זה המצב ועם המצב הזה הם צריכים להתמודד, תסביר לי למה מה שהיה פעם משנה משהו במצב שלהם עכשיו?

אני כן חושבת שיש ל"מצב שהיה אצלם פעם"

ולהחלטות שנבנו לפני החתונה-השפעה.

ומדוע?

כי הדרך לפתרון המחלוקת עוברת דרך ההיזכרות במה שהוחלט, שסוכם, או שתוכנן בינהם משכבר.

וכך הם מוצאים את עצמם שואלים:

החלטנו לפני החתונה על בית מסוג מסוים, למה אנחנו מתרחקים מזה?

מדוע אנחנו לא שם?

האם שינינו את דעתנו?

והכי חשוב: מה הלאה? כיצד אנו רוצים שיראה כעת?

פתרון. הלא כן?

ולא נראה לי שאתה באמת מעוניין בהסבר

לדבֵּר...

השאיפה שלך היא מאד חיובית, אבל אם אתה רוצה שאשתך תהיה גם "בכיוון", אתה צריך להרפות קצת מבחינת הדרישה ממנה. "בכח" זה יגרום ההיפך. והרי שלום בית והילדים זה גם חשוב מאד וערך מאד יהודי ועוצמתי.

כדאי שתשוחחו בנחת. תגיד לה שאתה אוהב אותה (כלומר: שהיא לא תחשוב שזה מותנה ב"שיפוצים" שאתה מעונין בהם), ושאתה רוצה שתשוחחו איך אתם מסתדרים עם הנושא הזה של הבדלים בכמה עניינים. תנסו אולי להגדיר במה אתם מסכימים והיכן נקודות המחלוקת. וגם בנקודות המחלוקת, תנסו אולי להגיע לכך שכרגע כל אחד מקבל את השני כמו שהוא (אני מניח שזה בתוך גבולות ההלכה). היא אותך עם הזקן והפאות - כי כך טוב לך ונראה מתאים; ואתה אותה עם ה"אופנה" (הרבה נשים נוטות ל"אופנה".. כל זמן שזה בתוך גבולות ההלכה - זה לאו דווקא היצר הראשון שצריך לעבוד עליו...). תדגישו את זה שהיחס הטוב ביניכם, והעין הטובה אחד על השני - להתמקד דווקא בטוב שבשני - זה חשוב בהרבה גם מה"אופנה", ולהבדיל כנראה גם מאורך הפאות..

כעת, הסדר של בנין הבית בעוצמה והכיוון שאתה רוצה, הוא בא כך לענ"ד:

קודם כל, אתה חי את זה מבפנים. בלי דרישות מאחרים. תמימות, פשטות, אמונה, נעימות - כפי שאתה מבין שנכון. אם זה יהיה אמיתי - אז אתה תהיה כך, וזה גם יקרין על הסביבה, כולל אשתך.

דבר שני, הבנה שחלק ממש חשוב מהצדיקוּת, הוא היחס החם אל אשתך (הרי אנחנו לא "ממציאים" את חשיבות המצוות. צריך ללכת לפי סדר העדיפות של התורה). כולל חיפוש "בכח" של נקודות הטוב שבה, שבוודאי לא מואפלות מזה שיש כמה דברים שהיא עדיין לא בכיוונך בדיוק. הרי יש בה בוודאי מידות טובות וכו' - אל תיתן למחשבה על מה שהיא עדיין לא "בסדר" בו, להשתלט עליך, כאילו זה העיקר של אישיותה, או מראה על כל אישיותה. לא נכון - זו נקודה. עכשיו צריך להתמקד בטוב, ממש עין טובה. וגם, להבין לנטיותיה כל זמן שהן בגדרי ההלכה. היא זה לא אתה - ואשה זה לא איש. אשה לא משנה סגנון לבוש בקלות, וזה גם נושא חשוב אצלה. היא לא יכולה פתאום "לשנות" כי לך יש דמיון אחר. גם לא כל אופנה זה קשר לרחוב החילוני. אם זה לא צנוע - באמת בעיה; אבל אם אין בעיה של צניעות עפ"י גדרי ההלכה הבסיסיים, אז צריך לדעת להחמיא על מה שיפה, גם אם זה לא בדיוק לטעמך. עם הזמן, זה יכול גם לגרום לרצון ללכת יותר באופן שאתה גם אוהב ורואה לנכון יותר.

אח"כ - צריך לדעת שכדי להקרין גם על האשה, צריך שלא יהיה לחץ. היא לא תשנה מתוך מתיחות, כי היא מרגישה שהיא מוותרת על עצמה.  אם היא תראה שאתה אוהב אותה, מחמיא לה, משוחחים, לא "לוחץ" - אז היא מעצמה תרצה יותר ללכת בכיוונך, להקשיב לך.  ואז גם אפשר יהיה בעדינות מידי פעם להציע דברים כאלה, לשאול איך זה נראה לה וכו'. אפשר גם יהיה ללמוד משהו ביחד, כדי שתזדהה יותר עם מה שאתה רוצה. לא  בכח.

ודבר אחרון: תדע לך, שמה שיקרין הכי הרבה עוצמה על הילדים, יהיה הכבוד שאבא ואמא מכבדים אחד את השני. ואתה יכול להקרין עליהם גם את כל מה שתבנה בתוכך: צניעות, שירי קודש, תמימות, פשטות..  ילדים הם חכמים, הם יכולים לתפוס מצוין שלאבא יש כיוון, וזה כיוון יפה וחשוב. הם ראוים את זה ומוקרנים מזה. והם גם רואים שאבא מכבד את אמא גם כשהיא לא בדיוק כמו שהוא רוצה בכל הפרטים; מקבל אותה בחיוך - ומחנך כמו שהוא רואה לנכון.. וזה שיעור חשוב מאד ומתמיד.

יש להניח שבדרך זו, יש סיכוי חזק שלא ירחק היום - ואשתך תלך איתך לגמרי באותו כיוון..

גם ביני ובין בעלי יש הבדלים ברמה הדתית.

בעלי הוא ממש צדיק ואני קצת יותר רופפת (וגם אני לא מרשה לו לגדל זקן כי אני לא סובלת את זה עליו

כמה פעמים הוא ניסה להמשיך את 3 השבועות וממש הטלתי וטו על העניין כי זה פשוט מרתיע אותי.)

אבל אל תלמד ממני למד מבעלי, הוא אף פעם לא בא אלי בטענות, תמיד מנסה ברוח טובה לשנות דברים.

תמיד מראה לי כמה הוא מעריך אותי על מה שאני כן עושה. לעולם לא אומר לי כלום על בגדים. אני יכולה

לראות על הפרצוף שלו אם יש בעיה ואז אני צריכה לסחוט ממנו מהי בדיוק והוא בשיא העדינות כולו מתפתל

עונה. אני מתנדבת בשני אירגוני חסד אז הרבה פעמים שאני בטלפון על אחד מהם הוא אומר: אישתי הצדיקה עסוקה...

בקיצור מעריך אותי מאוד כמו שאני ומוצא איכשהו את נק' הזכות שאותם הוא מאיר.

אני מצידי משתדלת לכבד, למרות שזה ממש קשה לי אני משחררת אותו כמה פעמים בשבוע שהוא יוכל ללכת לשיעורים בערב, כי אני יודעת שזה חשוב לו. אני משתדלת לשמוע את המוזיקה שלי לא לידו וגם לא ליד הילדים. כבר מזמן הבנתי שהוא לא יראה איתי סרט, אבל אני דווקא מאוד מעריכה אותו על זה. אחד הדברים שהיו קשים לי שהוא לא הסכים ללכת איתי יד ביד ברחוב הרבה זמן זה כאב לי אבל אני מכבדת את השקפותיו/ רצונותיו וזהו.

אז מניסיוני כבוד הדדי והתחשבות יכולים לפתור בעיות וגם ללמד את הילדים שיעור חשוב מאוד לחיים.  אין כמו דוגמה אישית.

לדעתי קדושה בבית זה לא רק שירים, פאות או לבוש מסויים קדושה היא גם הרמוניה בין בני הזוג שתהיה השכינה שורה בינהם, היא גם מידות טובות, היא גם אווירה של התקדמות ביחד קדימה. זה באמת קשה, אבל שווה את המאמץ.

המצב ככה, אבל כבר שנים.

בנקודה כלשהי בחיים, אמא שלי החלה לנטות חזרה לימים עברו- לפני שהיא חזרה בתשובה (עוד לפני הנישואים) היא נראית דתיה ושומרת שבת וכשרות וכו', אבל מנטלית היא כמו חילונית. בעוד אבא שלי עצמו הוא דתי "חזק".

אבל ב"ה הם כ"כ אוהבים זה את זו, ומכבדים ומכילים, שאבא שלי מבליג ומוותר. העיקר לא לריב או חלילה "לפרק את החבילה".

יש בכך חסרונות, כמו הווי בבית שהוא לא לרוחו, כמו סרטים, שירים, התנהלות בכללית לא נוטפת "יראת שמים..."

וזה קורה.

לשאלת אלעד- יכול להיות שהם דיברו לפני החתונה והיו להם ציפיות זהות. אבל החיים מביאים על האדם דברים שהוא משתנה בגינם. ולא תמיד עבודת ה' של האדם היא מונוטונית. וזה יותר קשה, כמובן, כשכבר יש בית וילדים ומנסים לתפוס קו.

ראשית תודה על העצות בחינם..היום משלמים על הכל....

כן דיברתנו על כך לפני החתונה אבל באמת אנשים משתנים בחיים ואפילו קצת תזוזה גורמת והרבה מחשבות...

אין ספק שיש כאן עבודה שראויה להעשות מיצידי כי באמת יש סדרי עדפויות בחיים וקדימויות.

תודה בשנית על דברי החיזוק ואני חושב שזהו מטרת הפורום לא??

תקשיב לכל מה שיש לה ומר ותומר שאתה מבין עד כמה שזה חשוב לה וכו' וכו'

אחרי שהיא תרגיש עד כמה אתה מבין אותה הי תתחיל להבין אותך

בתור אחד שגם היה בסרט הזה אני יכול לומר לך שהכל דמיונות ואין סיבה ללחץ, אבל יש דבר נוסף שלא העלו פה והוא לדעתי חשוב מאוד:

הרבה פעמים אנחנו הגברים נמשכים לכל מיני עניינים רוחניים שהם לא אנחנו באמת, אלא כי כך מצופה מאיתנו (או כך אנחנו חושבים). חשוב מאוד שההתקדמות הרוחנית שלנו תיבנה מבפנים (גם אם ע"י מעשים חיצוניים). ככל שהבניה תהיה יותר פנימית היא תקרין ממילא כלפי חוץ בלי שום לחץ, עד כדי שאשתך תציע לך ברבות הימים לגדל זקן, כי היא תרגיש שזה אתה והיא תרצה לשמח אותך ולשמוח איתך.

מנסיון אני יכול להעיד שאשה שיודעת שזה מה שטוב באמת לבעלה תתרצה בסוף, אבל אם אני לא מאה אחוז שם לא בטוח שהיא תתרצה.

זה בנוגע אליך. בנוגע לאשתך - תן לה הרגשה חופשית. הדבר הכי מסוכן בהתלהבות ממשהו זה הנסיון "להראות את האור" לכולם. לא כל מה שתופש אותי תופש את אשתי או את הסביבה שלי. דווקא בספרי החסידות מוסבר שעבודת החסידות חייבת להיות פנימית ולא מלאכותית אחרת זו אינה עבודת ה' אלא עבודת הפוזה. לאשתך יש את הרשות המלאה (גם על פי ההלכה) לנהוג כרצונה בדברים שאינם נוגדים את ההלכה, ואין לך רשות לכפות עליה הידורים, חומרות וחסידות.

כל מה שאמרתי אינו נסיון לביקורת אלא להאיר זווית נוספת שיכולה לעזור.

בהצלחה

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏