האם השתנה משהו בגישה של שניכם לחיים?

זה המצב עכשיו, אם מישהו השתנה אז מה? הוא צריך לוותר על מה שהוא עכשיו בגלל מה שהוא היה פעם?

מה שהיה לפני החתונה היה הבסיס לנישואים! לחיבור בינהם להקים משפחה!

הוא לא צריך לוותר על מה שהוא עכשיו בגלל מה שהיה פעם, אבל אישתו לא חייבת להגיד אמן ולהסכים וללכת אחריו לכל בקשה או שינוי שהוא עובר. ואלעד צודק מאוד, זה משנה כי זה יכול להשפיע על הדרך לפיתרון, יותר נכון זה מועיל להגיע לפיתרון הוגן ומקבל של שניהם.

ולהבדיל הבעל חוזר בשאלה ונהיה כופר גמור? זה בסדר לא? הרי אנשים משתנים, הוא לא צריך לוותר על מה שהוא עכשיו בגלל מה שהיה פעם...  האם אישתו חייבת לשנות גם היא את דרכה?

נניח הדוגמה שהבאת, הבעל חזר בשאלה סבבה? אז מה עכשיו? הוא אמור ללכת לתפילות למרות שהוא לא מאמין? הוא אמור לשמור שבת בגלל שהוא לא מאמין בגלל שהם החליטו לפני 10 שנים שהבית יהיה דתי? זה לא עסק שחתמנו אז זהו, אי אפשר לשבור את ההסכם!

עכשיו הם צריכים לשבת, להגיד אני חילוני, אני דתייה יופי. מה עושים עכשיו? איך מחנכים את הילדים? איך הבית יראה?

בדוגמא שהבאתי הבעל ממש לא חייב ללכת לתפילות וכו' בגלל שלפני כמה שנים החליטו להתחתן שהבית יהיה דתי (סתם משהו לא עקרוני, כן, "בית דתי", זה לא כאילו על זה יקום ויפול דבר...) ובטח שזה עסק שחותמים עליו! (אתה נשוי?) אמנם זה לא כתוב על נייר, אבל ברור שזה הסכם, ואם יש "הפרה" של צד אחד בהסכם במהלך השנים, זה לא אומר שעכשיו עושים דווקא, בנקודה כזאת באמת יושבים ומבררים מה הלאה ואיך כל אחד בא לקראת השני בגבול ההיגיון. (וזה בכלללללל לא פשוט כמו שאתה מתאר, אני חילוני אני דתיה, יופי! לא כל כך יפה לצערי, מה אני אגיד לך...)

לעניין פותח השירשור - אני יכולה להבין לליבו שהוא רוצה לכיוון מסויים ומתוסכל מכך שאישתו לא מעוניינת והיה רוצה שתוכל לכבד אותו, יחד עם זאת הוא לא יכול לבקש/לדרוש ממנה שתלך גם היא באותו כיוון אם היא לא רוצה. לדעתי, אם הוא עובר שינוי כזה הוא צריך לעשות זאת בעצמו ובשמחה, ומתוך כך שאישתו תראה שהוא שמח במקום שבו הוא נמצא עכשיו ומכבד אותה למרות שהיא לא באותו מקום, תהיה שלווה בביתם, ואולי מתוך אהבה אליו ורצון לשמחו, תעשה גם היא התקדמות כלפיו ותשנה דברים שהוא היה רצון, אבל מתוך רצון אישי שלה ולא כי היא חייבת.

אם יש "הפרה" של צד אחד בהסכם במהלך השנים, זה לא אומר שעכשיו עושים דווקא, בנקודה כזאת באמת יושבים ומבררים מה הלאה ואיך כל אחד בא לקראת השני בגבול ההיגיון - בדיוק מה שאני אומר, זה בכלל לא משנה מה היה קודם, עכשיו יושבים ומבררים מה עושים הלאה.

ובטח שזה עסק שחותמים עליו! (אתה נשוי?) אמנם זה לא כתוב על נייר, אבל ברור שזה הסכם - הכוונה שלי היא שזה לא הסכם שאם אחד שינה משהו ממה שהיה בהתחלה אז בעיה שלו, ואם "הבית התחיל דתי אז הוא ישאר בדיוק כמו שהוא היה". ולשאלתך, כן, אני נשוי.

נישואין אינם עיסקה מסחרית שבה נושאים, נותנים, מתפשרים וכל אחד פונה לדרכו.

נשואין הם מערכת מתמשכת של יחסים שמתחילה ביום בו נפגשו בני הזוג ועד 120.

מהלך היחסים הללו והתפתחותם הן עניין מהותי. אי אפשר להגיד שזה "בכלל לא משנה" מה היה, זה כן משנה וזה משנה מאד וקובע לא מעט מהאופן שבו בני זוג פותרים מחלוקות  ומגיעים להסכמות.

אין מצב שבו בכל מחלוקת מתחילים את הסיפור מחדש כאילו שאין להם היסטוריה.

אם פעם מישהו רצה להיות דוס רצח, ועכשיו הוא רוצה להיות דתי סבבה, אבל אשתו עדיין רוצה להיות דוסית רצח. מה זה משנה מה הוא היה פעם? כרגע זה המצב ועם המצב הזה הם צריכים להתמודד, תסביר לי למה מה שהיה פעם משנה משהו במצב שלהם עכשיו?

אני כן חושבת שיש ל"מצב שהיה אצלם פעם"

ולהחלטות שנבנו לפני החתונה-השפעה.

ומדוע?

כי הדרך לפתרון המחלוקת עוברת דרך ההיזכרות במה שהוחלט, שסוכם, או שתוכנן בינהם משכבר.

וכך הם מוצאים את עצמם שואלים:

החלטנו לפני החתונה על בית מסוג מסוים, למה אנחנו מתרחקים מזה?

מדוע אנחנו לא שם?

האם שינינו את דעתנו?

והכי חשוב: מה הלאה? כיצד אנו רוצים שיראה כעת?

פתרון. הלא כן?

ולא נראה לי שאתה באמת מעוניין בהסבר

לדבֵּר...

השאיפה שלך היא מאד חיובית, אבל אם אתה רוצה שאשתך תהיה גם "בכיוון", אתה צריך להרפות קצת מבחינת הדרישה ממנה. "בכח" זה יגרום ההיפך. והרי שלום בית והילדים זה גם חשוב מאד וערך מאד יהודי ועוצמתי.

כדאי שתשוחחו בנחת. תגיד לה שאתה אוהב אותה (כלומר: שהיא לא תחשוב שזה מותנה ב"שיפוצים" שאתה מעונין בהם), ושאתה רוצה שתשוחחו איך אתם מסתדרים עם הנושא הזה של הבדלים בכמה עניינים. תנסו אולי להגדיר במה אתם מסכימים והיכן נקודות המחלוקת. וגם בנקודות המחלוקת, תנסו אולי להגיע לכך שכרגע כל אחד מקבל את השני כמו שהוא (אני מניח שזה בתוך גבולות ההלכה). היא אותך עם הזקן והפאות - כי כך טוב לך ונראה מתאים; ואתה אותה עם ה"אופנה" (הרבה נשים נוטות ל"אופנה".. כל זמן שזה בתוך גבולות ההלכה - זה לאו דווקא היצר הראשון שצריך לעבוד עליו...). תדגישו את זה שהיחס הטוב ביניכם, והעין הטובה אחד על השני - להתמקד דווקא בטוב שבשני - זה חשוב בהרבה גם מה"אופנה", ולהבדיל כנראה גם מאורך הפאות..

כעת, הסדר של בנין הבית בעוצמה והכיוון שאתה רוצה, הוא בא כך לענ"ד:

קודם כל, אתה חי את זה מבפנים. בלי דרישות מאחרים. תמימות, פשטות, אמונה, נעימות - כפי שאתה מבין שנכון. אם זה יהיה אמיתי - אז אתה תהיה כך, וזה גם יקרין על הסביבה, כולל אשתך.

דבר שני, הבנה שחלק ממש חשוב מהצדיקוּת, הוא היחס החם אל אשתך (הרי אנחנו לא "ממציאים" את חשיבות המצוות. צריך ללכת לפי סדר העדיפות של התורה). כולל חיפוש "בכח" של נקודות הטוב שבה, שבוודאי לא מואפלות מזה שיש כמה דברים שהיא עדיין לא בכיוונך בדיוק. הרי יש בה בוודאי מידות טובות וכו' - אל תיתן למחשבה על מה שהיא עדיין לא "בסדר" בו, להשתלט עליך, כאילו זה העיקר של אישיותה, או מראה על כל אישיותה. לא נכון - זו נקודה. עכשיו צריך להתמקד בטוב, ממש עין טובה. וגם, להבין לנטיותיה כל זמן שהן בגדרי ההלכה. היא זה לא אתה - ואשה זה לא איש. אשה לא משנה סגנון לבוש בקלות, וזה גם נושא חשוב אצלה. היא לא יכולה פתאום "לשנות" כי לך יש דמיון אחר. גם לא כל אופנה זה קשר לרחוב החילוני. אם זה לא צנוע - באמת בעיה; אבל אם אין בעיה של צניעות עפ"י גדרי ההלכה הבסיסיים, אז צריך לדעת להחמיא על מה שיפה, גם אם זה לא בדיוק לטעמך. עם הזמן, זה יכול גם לגרום לרצון ללכת יותר באופן שאתה גם אוהב ורואה לנכון יותר.

אח"כ - צריך לדעת שכדי להקרין גם על האשה, צריך שלא יהיה לחץ. היא לא תשנה מתוך מתיחות, כי היא מרגישה שהיא מוותרת על עצמה.  אם היא תראה שאתה אוהב אותה, מחמיא לה, משוחחים, לא "לוחץ" - אז היא מעצמה תרצה יותר ללכת בכיוונך, להקשיב לך.  ואז גם אפשר יהיה בעדינות מידי פעם להציע דברים כאלה, לשאול איך זה נראה לה וכו'. אפשר גם יהיה ללמוד משהו ביחד, כדי שתזדהה יותר עם מה שאתה רוצה. לא  בכח.

ודבר אחרון: תדע לך, שמה שיקרין הכי הרבה עוצמה על הילדים, יהיה הכבוד שאבא ואמא מכבדים אחד את השני. ואתה יכול להקרין עליהם גם את כל מה שתבנה בתוכך: צניעות, שירי קודש, תמימות, פשטות..  ילדים הם חכמים, הם יכולים לתפוס מצוין שלאבא יש כיוון, וזה כיוון יפה וחשוב. הם ראוים את זה ומוקרנים מזה. והם גם רואים שאבא מכבד את אמא גם כשהיא לא בדיוק כמו שהוא רוצה בכל הפרטים; מקבל אותה בחיוך - ומחנך כמו שהוא רואה לנכון.. וזה שיעור חשוב מאד ומתמיד.

יש להניח שבדרך זו, יש סיכוי חזק שלא ירחק היום - ואשתך תלך איתך לגמרי באותו כיוון..

גם ביני ובין בעלי יש הבדלים ברמה הדתית.

בעלי הוא ממש צדיק ואני קצת יותר רופפת (וגם אני לא מרשה לו לגדל זקן כי אני לא סובלת את זה עליו

כמה פעמים הוא ניסה להמשיך את 3 השבועות וממש הטלתי וטו על העניין כי זה פשוט מרתיע אותי.)

אבל אל תלמד ממני למד מבעלי, הוא אף פעם לא בא אלי בטענות, תמיד מנסה ברוח טובה לשנות דברים.

תמיד מראה לי כמה הוא מעריך אותי על מה שאני כן עושה. לעולם לא אומר לי כלום על בגדים. אני יכולה

לראות על הפרצוף שלו אם יש בעיה ואז אני צריכה לסחוט ממנו מהי בדיוק והוא בשיא העדינות כולו מתפתל

עונה. אני מתנדבת בשני אירגוני חסד אז הרבה פעמים שאני בטלפון על אחד מהם הוא אומר: אישתי הצדיקה עסוקה...

בקיצור מעריך אותי מאוד כמו שאני ומוצא איכשהו את נק' הזכות שאותם הוא מאיר.

אני מצידי משתדלת לכבד, למרות שזה ממש קשה לי אני משחררת אותו כמה פעמים בשבוע שהוא יוכל ללכת לשיעורים בערב, כי אני יודעת שזה חשוב לו. אני משתדלת לשמוע את המוזיקה שלי לא לידו וגם לא ליד הילדים. כבר מזמן הבנתי שהוא לא יראה איתי סרט, אבל אני דווקא מאוד מעריכה אותו על זה. אחד הדברים שהיו קשים לי שהוא לא הסכים ללכת איתי יד ביד ברחוב הרבה זמן זה כאב לי אבל אני מכבדת את השקפותיו/ רצונותיו וזהו.

אז מניסיוני כבוד הדדי והתחשבות יכולים לפתור בעיות וגם ללמד את הילדים שיעור חשוב מאוד לחיים.  אין כמו דוגמה אישית.

לדעתי קדושה בבית זה לא רק שירים, פאות או לבוש מסויים קדושה היא גם הרמוניה בין בני הזוג שתהיה השכינה שורה בינהם, היא גם מידות טובות, היא גם אווירה של התקדמות ביחד קדימה. זה באמת קשה, אבל שווה את המאמץ.

המצב ככה, אבל כבר שנים.

בנקודה כלשהי בחיים, אמא שלי החלה לנטות חזרה לימים עברו- לפני שהיא חזרה בתשובה (עוד לפני הנישואים) היא נראית דתיה ושומרת שבת וכשרות וכו', אבל מנטלית היא כמו חילונית. בעוד אבא שלי עצמו הוא דתי "חזק".

אבל ב"ה הם כ"כ אוהבים זה את זו, ומכבדים ומכילים, שאבא שלי מבליג ומוותר. העיקר לא לריב או חלילה "לפרק את החבילה".

יש בכך חסרונות, כמו הווי בבית שהוא לא לרוחו, כמו סרטים, שירים, התנהלות בכללית לא נוטפת "יראת שמים..."

וזה קורה.

לשאלת אלעד- יכול להיות שהם דיברו לפני החתונה והיו להם ציפיות זהות. אבל החיים מביאים על האדם דברים שהוא משתנה בגינם. ולא תמיד עבודת ה' של האדם היא מונוטונית. וזה יותר קשה, כמובן, כשכבר יש בית וילדים ומנסים לתפוס קו.

ראשית תודה על העצות בחינם..היום משלמים על הכל....

כן דיברתנו על כך לפני החתונה אבל באמת אנשים משתנים בחיים ואפילו קצת תזוזה גורמת והרבה מחשבות...

אין ספק שיש כאן עבודה שראויה להעשות מיצידי כי באמת יש סדרי עדפויות בחיים וקדימויות.

תודה בשנית על דברי החיזוק ואני חושב שזהו מטרת הפורום לא??

תקשיב לכל מה שיש לה ומר ותומר שאתה מבין עד כמה שזה חשוב לה וכו' וכו'

אחרי שהיא תרגיש עד כמה אתה מבין אותה הי תתחיל להבין אותך

בתור אחד שגם היה בסרט הזה אני יכול לומר לך שהכל דמיונות ואין סיבה ללחץ, אבל יש דבר נוסף שלא העלו פה והוא לדעתי חשוב מאוד:

הרבה פעמים אנחנו הגברים נמשכים לכל מיני עניינים רוחניים שהם לא אנחנו באמת, אלא כי כך מצופה מאיתנו (או כך אנחנו חושבים). חשוב מאוד שההתקדמות הרוחנית שלנו תיבנה מבפנים (גם אם ע"י מעשים חיצוניים). ככל שהבניה תהיה יותר פנימית היא תקרין ממילא כלפי חוץ בלי שום לחץ, עד כדי שאשתך תציע לך ברבות הימים לגדל זקן, כי היא תרגיש שזה אתה והיא תרצה לשמח אותך ולשמוח איתך.

מנסיון אני יכול להעיד שאשה שיודעת שזה מה שטוב באמת לבעלה תתרצה בסוף, אבל אם אני לא מאה אחוז שם לא בטוח שהיא תתרצה.

זה בנוגע אליך. בנוגע לאשתך - תן לה הרגשה חופשית. הדבר הכי מסוכן בהתלהבות ממשהו זה הנסיון "להראות את האור" לכולם. לא כל מה שתופש אותי תופש את אשתי או את הסביבה שלי. דווקא בספרי החסידות מוסבר שעבודת החסידות חייבת להיות פנימית ולא מלאכותית אחרת זו אינה עבודת ה' אלא עבודת הפוזה. לאשתך יש את הרשות המלאה (גם על פי ההלכה) לנהוג כרצונה בדברים שאינם נוגדים את ההלכה, ואין לך רשות לכפות עליה הידורים, חומרות וחסידות.

כל מה שאמרתי אינו נסיון לביקורת אלא להאיר זווית נוספת שיכולה לעזור.

בהצלחה

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.