קשה למצוא את האיזון המדויק והוא גם שונה מילד לילד.

מצטער שאין לי פתרונות קסם

צריך כללית לפקוח עין על מה שקורה עם הילדים. אבל גם ההורים לא צריכים לפגוע לגמרי ב"תמימות" של עצמם בתוך הנפש. זה שמפרסמים כל שיגעון (והרבה פעמים כי התקשורת מחפשת דווקא "אטרקציות" כאלה), עדיין לא אומר שזו התמונה העיקרית. כמובן. לא פעם הפרסומת המופרזת גם גורמת לדברים כאלה, ר"ל.

צריך לשוחח באופן תדיר, ולשמוע מה קורה במקומות שהם נמצאים - קודם כל בשביל ההתענינות הכללית האמיתית; וממילא, אם מזהים באופן חריג משהו שלא נראה תקין, מדריכים איך לנהוג.

ב. אפשר להסביר לילדים בהזדמנות, בנחת, שאנחנו לא הולכים עם אנשים שלא מכירים, ולא לוקחים מהם דברים, אפילו ממתקים. ולומר, אע"פ שרוב האנשים הם טובים - אבל אנחנו לא יודעים מי בדיוק האדם הזה. ולכן אם יש דבר כזה, אנחנו אומרים בנמוס שאבא ואמא לא מרשים והולכים משם.

ג. והרתיעה המוחלטת מהרעיון שהבת תישן אצל מישהו מהגן היא ברורה לחלוטין. מה פתאום שבת, גם קטנה, תלך לישון לא אצל חברה?..  זה לא שייך ל"כמה את חוששת" - זו סתם תובנה בסיסית נורמלית. כשגבולות לא ברורים לצד כזה - באים לעיתים גם חששות מופרזים לצד שני..  כשיש לבנות באופן טבעי בעיקר חברוֹת, ממילא מתפתח אצלן חוש טבעי של "שמירת-מרחק" נכונה והבחנת השונות.  ואם ילדה אומרת שילד מהגן הזמין אותה - עונים לה באופן הכי טבעי שזה יפה מצידו; אבל אנחנו מתארחים/ישנים הבנים אצל חברים והבנות אצל חברות.

ד. והעיקר, לענ"ד, זו פקיחת-עין, בלי מתיחות יתרה.  לפעמים, כשיש סביבה "בעייתית", אז אין ברירה בשלב מסוים אלא לומר בצורה קצת יותר מפורשת.

להזכירך - בבנין 32 בעירנו הקדושה התגורר אדם בעל חזות של יר"ש ולא אפרט פה למה הוא כבר לא גר שם.....

מדברים כאלו..

אין לדבר סוף. לכן כתבתי עוד דברים.

רק המשפט הזה קצת צרם לי

אבל אני חשבתי שהיה טיפה צורך ב"איזון", מול הדברים שהועלו שיכולים באמת להכניס ל"בהלה כללית" שגם לה יש מחיר (ו"סביבה" זה לא דווקא מקום קבוע מוגדר. לפעמים זו תקופה שיש בה "התראה" כמו שהזכרת, לפעמים, גורמים ספציפיים בעייתיים, לפעמים גיל, מקום בילוי וכו').

ואגב, גם חינוך של בנות ללכת בצניעות, הוא גורם חשוב.

לא ללכת עם אנשים זרים זה נחמד אבל רב הפגיעות בילדים מתרחשות ע"י אנשים שהם מכירים ומוכרים.

חינוך לצניעות זה גם יפה וטוב ונכון ויכול לעזור לנו כחברה להיות פחות פרוצים. לענ"ד זה לא מה שיגן על הבת שלך מסוטים למיניהם. ושלא נדבר על פגיעות בבנים- אמנם בנות נתפסות כמין פגיע אבל יש המון ילדים בנים שנפגעים.

לדעתי בנוסף לחינוך עם מי לא הולכים חשוב מודעות לגוף, אילו איזורים אני חושף ומתי, וגם איפה מותר לי לגעת באחרים. זה יכול להתחיל מגיל מאד קטן באמבטיה, וזה עולה הרבה בין אחים. .

וזה לא צריך להיעשות מתוך חרדה ופחד. אלא זה הגוף שלנו, יש איזורים שהם תמיד חשופים כמו פנים, זרועות , רגלים, ויש איזורים פרטיים שאנחנו לא מראים לאחרים ולא נוגעים בשל אחרים. יש הרבה ספרים בנושא ויש גם ספר לדתיים/חרדיים בשם "מוטב להזהר ולא להצטער" עם הסברים להורים ותמונות צנועות מאד.

בדיוק לפני שבוע אירגנו אצלינו הרצאה בנושא להורים, ע"י אשה יראת שמיים.

היא אומרת שצריך להבהיר לילד שלאף אחד אין זכות לגעת בו שלא כרצונו, ואסור כמובן

לדבר עם זרים, לקבל ממתקים וכו'

אבל העיקר הוא לטעת בילד את הביטחון העצמי שלאף אחד אין זכות לגעת בו או לחשוף בפניו משהו

כשהוא לא רוצה. לברוח מהמקום ולהתנגד. ולספר לאמא מה קרה במיוחד אם אמרו לו לא לספר. בד"כ לא יפגעו בילד עם ביטחון עצמי ותושיה.

יש עוד הרבה דברים שהיא אמרה.

בכל שנה יש באיזורינו גם הצגה בגנים עם דיבור סביב הנושא בגן. מאוד חשוב.

כדאי לדרוש את זה גם מבית הספר יש אנשי מקצוע שיודעים איך להעביר את זה נכון.

בקשר לשינה אצל חברים- נראה שבגיל גן זה מוקדם באופן כללי לישון אצל חברים לא?

בגיל בי"ס אני בודקת אצל אנשים שמכירים מי זאת המשפחה ורק אז מרשה.

נושא חשוב ועצוב לראות לאן הדרדרנו בדורינו.

אכן הדברים שנכתבו נכונים, ןחלקם גם הגיוניים וידועים.

לגבי הרתיעה שלי מלישון אצל חבר- יכול להיות שבאותה מידה גם הייתי נרתעת מהזמנה של חברה. (למעט שתיים שלוש שהן ממשפחות שיש לנו קשר הדוק מאוד איתן). החשש הוא לא מהילד, אלא מאבא שלו...

לא שח"ו אני חושדת באבא של הילד הנ"ל, אבל שוב- איפה הגבול בין האמון לבין הזהירות?    

כנראה שכל מקרה לגופו.

גם הנושא של "זה הגוף שלי ואין לאף אחד זכות לגעת בו". בודאי שזה חשוב, אבל יש משחקי ילדות תמימים שכוללים נגיעות שנראים לנו, כמבוגרים עם נסיון מר לפעמים, לא טובים. להפסיק את המשחק? לתת לזה מקום בכלל? או שלתת לילדים לשחק בתמימותם בלי להתיחס לזה בכלל?

"שלתת לילדים לשחק בתמימותם בלי להתיחס לזה בכלל?-"

בשום פנים ואופן לא!!!!!!!!!!!!!!

חובה להתערב!

מכירה סיפור לא נעים בכלל שנבע באמת באמת מתמימות.

מסכנים שני הילדים..

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות