קשה למצוא את האיזון המדויק והוא גם שונה מילד לילד.

מצטער שאין לי פתרונות קסם

צריך כללית לפקוח עין על מה שקורה עם הילדים. אבל גם ההורים לא צריכים לפגוע לגמרי ב"תמימות" של עצמם בתוך הנפש. זה שמפרסמים כל שיגעון (והרבה פעמים כי התקשורת מחפשת דווקא "אטרקציות" כאלה), עדיין לא אומר שזו התמונה העיקרית. כמובן. לא פעם הפרסומת המופרזת גם גורמת לדברים כאלה, ר"ל.

צריך לשוחח באופן תדיר, ולשמוע מה קורה במקומות שהם נמצאים - קודם כל בשביל ההתענינות הכללית האמיתית; וממילא, אם מזהים באופן חריג משהו שלא נראה תקין, מדריכים איך לנהוג.

ב. אפשר להסביר לילדים בהזדמנות, בנחת, שאנחנו לא הולכים עם אנשים שלא מכירים, ולא לוקחים מהם דברים, אפילו ממתקים. ולומר, אע"פ שרוב האנשים הם טובים - אבל אנחנו לא יודעים מי בדיוק האדם הזה. ולכן אם יש דבר כזה, אנחנו אומרים בנמוס שאבא ואמא לא מרשים והולכים משם.

ג. והרתיעה המוחלטת מהרעיון שהבת תישן אצל מישהו מהגן היא ברורה לחלוטין. מה פתאום שבת, גם קטנה, תלך לישון לא אצל חברה?..  זה לא שייך ל"כמה את חוששת" - זו סתם תובנה בסיסית נורמלית. כשגבולות לא ברורים לצד כזה - באים לעיתים גם חששות מופרזים לצד שני..  כשיש לבנות באופן טבעי בעיקר חברוֹת, ממילא מתפתח אצלן חוש טבעי של "שמירת-מרחק" נכונה והבחנת השונות.  ואם ילדה אומרת שילד מהגן הזמין אותה - עונים לה באופן הכי טבעי שזה יפה מצידו; אבל אנחנו מתארחים/ישנים הבנים אצל חברים והבנות אצל חברות.

ד. והעיקר, לענ"ד, זו פקיחת-עין, בלי מתיחות יתרה.  לפעמים, כשיש סביבה "בעייתית", אז אין ברירה בשלב מסוים אלא לומר בצורה קצת יותר מפורשת.

להזכירך - בבנין 32 בעירנו הקדושה התגורר אדם בעל חזות של יר"ש ולא אפרט פה למה הוא כבר לא גר שם.....

מדברים כאלו..

אין לדבר סוף. לכן כתבתי עוד דברים.

רק המשפט הזה קצת צרם לי

אבל אני חשבתי שהיה טיפה צורך ב"איזון", מול הדברים שהועלו שיכולים באמת להכניס ל"בהלה כללית" שגם לה יש מחיר (ו"סביבה" זה לא דווקא מקום קבוע מוגדר. לפעמים זו תקופה שיש בה "התראה" כמו שהזכרת, לפעמים, גורמים ספציפיים בעייתיים, לפעמים גיל, מקום בילוי וכו').

ואגב, גם חינוך של בנות ללכת בצניעות, הוא גורם חשוב.

לא ללכת עם אנשים זרים זה נחמד אבל רב הפגיעות בילדים מתרחשות ע"י אנשים שהם מכירים ומוכרים.

חינוך לצניעות זה גם יפה וטוב ונכון ויכול לעזור לנו כחברה להיות פחות פרוצים. לענ"ד זה לא מה שיגן על הבת שלך מסוטים למיניהם. ושלא נדבר על פגיעות בבנים- אמנם בנות נתפסות כמין פגיע אבל יש המון ילדים בנים שנפגעים.

לדעתי בנוסף לחינוך עם מי לא הולכים חשוב מודעות לגוף, אילו איזורים אני חושף ומתי, וגם איפה מותר לי לגעת באחרים. זה יכול להתחיל מגיל מאד קטן באמבטיה, וזה עולה הרבה בין אחים. .

וזה לא צריך להיעשות מתוך חרדה ופחד. אלא זה הגוף שלנו, יש איזורים שהם תמיד חשופים כמו פנים, זרועות , רגלים, ויש איזורים פרטיים שאנחנו לא מראים לאחרים ולא נוגעים בשל אחרים. יש הרבה ספרים בנושא ויש גם ספר לדתיים/חרדיים בשם "מוטב להזהר ולא להצטער" עם הסברים להורים ותמונות צנועות מאד.

בדיוק לפני שבוע אירגנו אצלינו הרצאה בנושא להורים, ע"י אשה יראת שמיים.

היא אומרת שצריך להבהיר לילד שלאף אחד אין זכות לגעת בו שלא כרצונו, ואסור כמובן

לדבר עם זרים, לקבל ממתקים וכו'

אבל העיקר הוא לטעת בילד את הביטחון העצמי שלאף אחד אין זכות לגעת בו או לחשוף בפניו משהו

כשהוא לא רוצה. לברוח מהמקום ולהתנגד. ולספר לאמא מה קרה במיוחד אם אמרו לו לא לספר. בד"כ לא יפגעו בילד עם ביטחון עצמי ותושיה.

יש עוד הרבה דברים שהיא אמרה.

בכל שנה יש באיזורינו גם הצגה בגנים עם דיבור סביב הנושא בגן. מאוד חשוב.

כדאי לדרוש את זה גם מבית הספר יש אנשי מקצוע שיודעים איך להעביר את זה נכון.

בקשר לשינה אצל חברים- נראה שבגיל גן זה מוקדם באופן כללי לישון אצל חברים לא?

בגיל בי"ס אני בודקת אצל אנשים שמכירים מי זאת המשפחה ורק אז מרשה.

נושא חשוב ועצוב לראות לאן הדרדרנו בדורינו.

אכן הדברים שנכתבו נכונים, ןחלקם גם הגיוניים וידועים.

לגבי הרתיעה שלי מלישון אצל חבר- יכול להיות שבאותה מידה גם הייתי נרתעת מהזמנה של חברה. (למעט שתיים שלוש שהן ממשפחות שיש לנו קשר הדוק מאוד איתן). החשש הוא לא מהילד, אלא מאבא שלו...

לא שח"ו אני חושדת באבא של הילד הנ"ל, אבל שוב- איפה הגבול בין האמון לבין הזהירות?    

כנראה שכל מקרה לגופו.

גם הנושא של "זה הגוף שלי ואין לאף אחד זכות לגעת בו". בודאי שזה חשוב, אבל יש משחקי ילדות תמימים שכוללים נגיעות שנראים לנו, כמבוגרים עם נסיון מר לפעמים, לא טובים. להפסיק את המשחק? לתת לזה מקום בכלל? או שלתת לילדים לשחק בתמימותם בלי להתיחס לזה בכלל?

"שלתת לילדים לשחק בתמימותם בלי להתיחס לזה בכלל?-"

בשום פנים ואופן לא!!!!!!!!!!!!!!

חובה להתערב!

מכירה סיפור לא נעים בכלל שנבע באמת באמת מתמימות.

מסכנים שני הילדים..

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...