קשה למצוא את האיזון המדויק והוא גם שונה מילד לילד.

מצטער שאין לי פתרונות קסם

צריך כללית לפקוח עין על מה שקורה עם הילדים. אבל גם ההורים לא צריכים לפגוע לגמרי ב"תמימות" של עצמם בתוך הנפש. זה שמפרסמים כל שיגעון (והרבה פעמים כי התקשורת מחפשת דווקא "אטרקציות" כאלה), עדיין לא אומר שזו התמונה העיקרית. כמובן. לא פעם הפרסומת המופרזת גם גורמת לדברים כאלה, ר"ל.

צריך לשוחח באופן תדיר, ולשמוע מה קורה במקומות שהם נמצאים - קודם כל בשביל ההתענינות הכללית האמיתית; וממילא, אם מזהים באופן חריג משהו שלא נראה תקין, מדריכים איך לנהוג.

ב. אפשר להסביר לילדים בהזדמנות, בנחת, שאנחנו לא הולכים עם אנשים שלא מכירים, ולא לוקחים מהם דברים, אפילו ממתקים. ולומר, אע"פ שרוב האנשים הם טובים - אבל אנחנו לא יודעים מי בדיוק האדם הזה. ולכן אם יש דבר כזה, אנחנו אומרים בנמוס שאבא ואמא לא מרשים והולכים משם.

ג. והרתיעה המוחלטת מהרעיון שהבת תישן אצל מישהו מהגן היא ברורה לחלוטין. מה פתאום שבת, גם קטנה, תלך לישון לא אצל חברה?..  זה לא שייך ל"כמה את חוששת" - זו סתם תובנה בסיסית נורמלית. כשגבולות לא ברורים לצד כזה - באים לעיתים גם חששות מופרזים לצד שני..  כשיש לבנות באופן טבעי בעיקר חברוֹת, ממילא מתפתח אצלן חוש טבעי של "שמירת-מרחק" נכונה והבחנת השונות.  ואם ילדה אומרת שילד מהגן הזמין אותה - עונים לה באופן הכי טבעי שזה יפה מצידו; אבל אנחנו מתארחים/ישנים הבנים אצל חברים והבנות אצל חברות.

ד. והעיקר, לענ"ד, זו פקיחת-עין, בלי מתיחות יתרה.  לפעמים, כשיש סביבה "בעייתית", אז אין ברירה בשלב מסוים אלא לומר בצורה קצת יותר מפורשת.

להזכירך - בבנין 32 בעירנו הקדושה התגורר אדם בעל חזות של יר"ש ולא אפרט פה למה הוא כבר לא גר שם.....

מדברים כאלו..

אין לדבר סוף. לכן כתבתי עוד דברים.

רק המשפט הזה קצת צרם לי

אבל אני חשבתי שהיה טיפה צורך ב"איזון", מול הדברים שהועלו שיכולים באמת להכניס ל"בהלה כללית" שגם לה יש מחיר (ו"סביבה" זה לא דווקא מקום קבוע מוגדר. לפעמים זו תקופה שיש בה "התראה" כמו שהזכרת, לפעמים, גורמים ספציפיים בעייתיים, לפעמים גיל, מקום בילוי וכו').

ואגב, גם חינוך של בנות ללכת בצניעות, הוא גורם חשוב.

לא ללכת עם אנשים זרים זה נחמד אבל רב הפגיעות בילדים מתרחשות ע"י אנשים שהם מכירים ומוכרים.

חינוך לצניעות זה גם יפה וטוב ונכון ויכול לעזור לנו כחברה להיות פחות פרוצים. לענ"ד זה לא מה שיגן על הבת שלך מסוטים למיניהם. ושלא נדבר על פגיעות בבנים- אמנם בנות נתפסות כמין פגיע אבל יש המון ילדים בנים שנפגעים.

לדעתי בנוסף לחינוך עם מי לא הולכים חשוב מודעות לגוף, אילו איזורים אני חושף ומתי, וגם איפה מותר לי לגעת באחרים. זה יכול להתחיל מגיל מאד קטן באמבטיה, וזה עולה הרבה בין אחים. .

וזה לא צריך להיעשות מתוך חרדה ופחד. אלא זה הגוף שלנו, יש איזורים שהם תמיד חשופים כמו פנים, זרועות , רגלים, ויש איזורים פרטיים שאנחנו לא מראים לאחרים ולא נוגעים בשל אחרים. יש הרבה ספרים בנושא ויש גם ספר לדתיים/חרדיים בשם "מוטב להזהר ולא להצטער" עם הסברים להורים ותמונות צנועות מאד.

בדיוק לפני שבוע אירגנו אצלינו הרצאה בנושא להורים, ע"י אשה יראת שמיים.

היא אומרת שצריך להבהיר לילד שלאף אחד אין זכות לגעת בו שלא כרצונו, ואסור כמובן

לדבר עם זרים, לקבל ממתקים וכו'

אבל העיקר הוא לטעת בילד את הביטחון העצמי שלאף אחד אין זכות לגעת בו או לחשוף בפניו משהו

כשהוא לא רוצה. לברוח מהמקום ולהתנגד. ולספר לאמא מה קרה במיוחד אם אמרו לו לא לספר. בד"כ לא יפגעו בילד עם ביטחון עצמי ותושיה.

יש עוד הרבה דברים שהיא אמרה.

בכל שנה יש באיזורינו גם הצגה בגנים עם דיבור סביב הנושא בגן. מאוד חשוב.

כדאי לדרוש את זה גם מבית הספר יש אנשי מקצוע שיודעים איך להעביר את זה נכון.

בקשר לשינה אצל חברים- נראה שבגיל גן זה מוקדם באופן כללי לישון אצל חברים לא?

בגיל בי"ס אני בודקת אצל אנשים שמכירים מי זאת המשפחה ורק אז מרשה.

נושא חשוב ועצוב לראות לאן הדרדרנו בדורינו.

אכן הדברים שנכתבו נכונים, ןחלקם גם הגיוניים וידועים.

לגבי הרתיעה שלי מלישון אצל חבר- יכול להיות שבאותה מידה גם הייתי נרתעת מהזמנה של חברה. (למעט שתיים שלוש שהן ממשפחות שיש לנו קשר הדוק מאוד איתן). החשש הוא לא מהילד, אלא מאבא שלו...

לא שח"ו אני חושדת באבא של הילד הנ"ל, אבל שוב- איפה הגבול בין האמון לבין הזהירות?    

כנראה שכל מקרה לגופו.

גם הנושא של "זה הגוף שלי ואין לאף אחד זכות לגעת בו". בודאי שזה חשוב, אבל יש משחקי ילדות תמימים שכוללים נגיעות שנראים לנו, כמבוגרים עם נסיון מר לפעמים, לא טובים. להפסיק את המשחק? לתת לזה מקום בכלל? או שלתת לילדים לשחק בתמימותם בלי להתיחס לזה בכלל?

"שלתת לילדים לשחק בתמימותם בלי להתיחס לזה בכלל?-"

בשום פנים ואופן לא!!!!!!!!!!!!!!

חובה להתערב!

מכירה סיפור לא נעים בכלל שנבע באמת באמת מתמימות.

מסכנים שני הילדים..

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....