שלום לכולם! אני אחרי לידה חמישית, יש לי ילדים קטנים, עליתי המון בהריון ואני ממש בדיכאון מזה- כל חיי אני במלחמה על הדיאטה, שונאת את עצמי, כלום לא עולה עליי.. בנוסף ממש קשה לי עם הבית-ילדים. אני לוקחת עזרה (קייטנות, מנקה, בייביסיטר) אבל אין לי סבלנות לילדים שלי, אני מרגישה שאני מלאכותית איתם- שאם אני מחייכת-שמחה, או לחלופין מביעה צער על משהו שמספרים לי- אני מציגה, ובתכל'ס אין לי קריזה לשמוע את כל סיפורי הסבתא שלהם במקרה הטוב וכל המריבות-צרחות-יללות- כדי להשיג את תשומת ליבי- במקרה הרע..
אני עצבנית רוב הזמן, ומוציאה את זה על כולם. מה שהכי קשה לי זה שכל האחריות והעול של הבית זה עליי- רק לי איכפת אם הבית נקי ומסודר, כל ליכלוך גורם לי לעצבים, הכביסות הבלתי נגמרות-כל יום 2 מכונות.., קשה לי נורא, אני מרגישה שאני כמו רסרי"ת -משליטה טירור בבית- כל הזמן זה על הכתפיים שלי להיות אחראית שלכולם יהיו סנדוויצ'ים לקייטנה, ובתוך התיקים, שכשהולכים לבריכה- למרוח את כולם, לדאוג שיש מגבת-בגד ים וכו.. לכולם, אני כ"כ רוצה להרפות, אבל הילדים ייצאו בלי אוכל, עם בגדים מהיום הקודם, בלי מקלחות ומלאי כינים..בקיצור- הכל עליי..גם אם בעלי קצת עוזר-זה רק בגדר עזרה- אם לא אגיד לו מה לעשות, הוא לא יעשה, אם לא אגיד לו בבוקר להכין להם ארוחת בוקר- הם ילכו רעבים..אני נחנקת, זועקת מבפנים, ובנוסף מדוכאת מעצמי ומאיך שאני נראית..
ניסיתי לפעמים להכין מהערב אוכל ובגדים, אבל זה משהו עמוק, מה שעובר עליי, פחות פתרונות טכניים.
קשה לי שאני באופן טוטאלי מקפיאה את חיי- וכל כולי לבית-ילדים-בשנים האלה, מצד שני אני מודעת לזה שאני אחרי לידה, מרגישה עדיין חלשה ועייפה מאוד, ויודעת שעוד שנה נגיד- כבר יהיה יותר קל..
כמובן שיש לי יסורי מצפון על איזו אמא נוראית אני, ואיזו אישה אני.. אבל קשה לי, ממש ממש קשה לי..
.