שלום לכולם! אני אחרי לידה חמישית, יש לי ילדים קטנים, עליתי המון בהריון ואני ממש בדיכאון מזה- כל חיי אני במלחמה על הדיאטה, שונאת את עצמי, כלום לא עולה עליי.. בנוסף ממש קשה לי עם הבית-ילדים. אני לוקחת עזרה (קייטנות, מנקה, בייביסיטר) אבל אין לי סבלנות לילדים שלי, אני מרגישה שאני מלאכותית איתם- שאם אני מחייכת-שמחה, או לחלופין מביעה צער על משהו שמספרים לי- אני מציגה, ובתכל'ס אין לי קריזה לשמוע את כל סיפורי הסבתא שלהם במקרה הטוב וכל המריבות-צרחות-יללות- כדי להשיג את תשומת ליבי- במקרה הרע..

אני עצבנית רוב הזמן, ומוציאה את זה על כולם. מה שהכי קשה לי זה שכל האחריות והעול של הבית זה עליי- רק לי איכפת אם הבית נקי ומסודר, כל ליכלוך גורם לי לעצבים, הכביסות הבלתי נגמרות-כל יום 2 מכונות.., קשה לי נורא, אני מרגישה שאני כמו רסרי"ת -משליטה טירור בבית- כל הזמן זה על הכתפיים שלי להיות אחראית שלכולם יהיו סנדוויצ'ים לקייטנה, ובתוך התיקים, שכשהולכים לבריכה- למרוח את כולם, לדאוג שיש מגבת-בגד ים וכו.. לכולם, אני כ"כ רוצה להרפות, אבל הילדים ייצאו בלי אוכל, עם בגדים מהיום הקודם, בלי מקלחות ומלאי כינים..בקיצור- הכל עליי..גם אם בעלי קצת עוזר-זה רק בגדר עזרה- אם לא אגיד לו מה לעשות, הוא לא יעשה, אם לא אגיד לו בבוקר להכין להם ארוחת בוקר- הם ילכו רעבים..אני נחנקת, זועקת מבפנים, ובנוסף מדוכאת מעצמי ומאיך שאני נראית..

ניסיתי לפעמים להכין מהערב אוכל ובגדים, אבל זה משהו עמוק, מה שעובר עליי, פחות פתרונות טכניים.

קשה לי שאני באופן טוטאלי מקפיאה את חיי- וכל כולי לבית-ילדים-בשנים האלה, מצד שני אני מודעת לזה שאני אחרי לידה, מרגישה עדיין חלשה ועייפה מאוד, ויודעת שעוד שנה נגיד- כבר יהיה יותר קל..

כמובן שיש לי יסורי מצפון על איזו אמא נוראית אני, ואיזו אישה אני.. אבל קשה לי, ממש ממש קשה לי..

הי אנחנו מוכנים לעבור לכל מקום בארץ

בשביל הבת שלנו

היא בדיכאון

ולא מסתדרת באולפנית שהיא לומדת בכיתה קטנה

היא לומדת בכיתת לקויות למידה

והיא צריכה כיתה רגשית שמלווה אותה בהתמודדות הנפש שלה.

היא מאוד נמנעת חברתית מכל קשר

ומסגורת בבית. .אשמח לשמוע כל רעיון שיעלה לכם על הדעת....

תודה להקב"ה.

משתפת בפורום זה בגלל שזה בתחום ההורות 💕

שלום לכולם ומועדים לשמחה. כנראה הפעם הראשונה שאני כותב כאן.

רציתי לקבל רעיונות - אנחנו הורים לתינוקת בת כשנה וקצת חוששים מהחג. גם ככה בתקופה האחרונה שעות השינה שלה השתבשו לגמרי בגלל החגים -

איך מתנהלים עם זה נכון? שואל גם בכללי על הבוקר וכו' - מוותרים על חלק מההקפות? ואיך מגיעים לאיזון בחלוקת התפקידים בחג הזה?

השאלה יצאה קצת מבולבלת. הורים טריים, בכל זאת..

תודה מראש!

בטוח נשתמש ברעיונותיכם

שלום לכם.

יש לי ילדה מתוקה ומחוננת הן מבחינה רכישיצ והן מסחינת לימודית שעולה לכיתה ה

והיא ממש מפחדת ממורכבות בספר. מספיק שיש אדם רע או משהו מפחיד היא לא מסוגלת לקרוא.

יש לה נפש מאוד רגישה בכללי.

אשמח להמלצות מה אפשר לעשות. ואם יש לכם ספרים מומלצים בסגנון לילדה שאוהבת לקרוא ומסיימת ספרים בטיל.. אבל לא יכולה לקרוא ספרים עם מורכבות רגשית

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (אוצגםתפחות קטנים) ושימושיים (חשוב

)

לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

שלום לכולם\ן

אני כותב פה כי אני יודע שיש פה הורים לילדים שקוראים ספרים\מגזינים

יש לי חבר שהוא אח בבית חולים שניידר (שזה בית חולים לילדים)

ולפעמים בהרבה שבתות הילדים הדתיים שמאושפזים שם יש להם שיעמום מכיוון שאין טלפונים וההורים לא תמיד מספיקים להביא להם ספרים או מגזינים בגלל הלחץ של האשפוז או של השבת אז הוא החליט לפתוח להם גמ''ח של ספרים לציבור הדתי כדי להקל על ההורים אז אם יש למישהו ספרים או מגזינים שמתאימים לציבור הדתי (למשל מקום בעולם או אותיות וכו') שהוא לא צריך או לא משתמש אז אשמח שתפנו אליי בפרטי

תודה לעונים ושבת שלום

גיל 38, הילדים, העבודות, החיים עשו את שלהם. פה ושם משברים, עלבונות, ריבים הביאו אותנו לכך שאשתי רצתה ללכת לייעוץ זוגי. בישוב שלנו כמובן לא היה כדאי ללכת ליועצים שאחרי זה נפגוש במכולת, בגינה או בבית הכנסת והלכנו לישוב ליד למישהו מומלץ. אשתי יצרה את הקשר הראשוני, ספרה מה שספרה והגענו אליו.

אחרי 3 פגישות איתו הרגשתי משהו לא בנוח בכלל. היועץ המדופלם והמומלץ לא בדיוק יועץ זוגי. הוא יועץ לאשתי איך להיטיב את חייה. ואני בתפקיד חלק מההצגה או מההפקה. בעצם אני צריך לעבוד על דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. הפתעות קטנות, עזרות במה שהיא צריכה, להתחשב בה ולדרוש בשלומה. היא צריכה גם למצוא דברים שיגרמו לה להרגיש טוב. ללכת לחוג, לפגוש חברות, לדעת להגיד לי מה היא צריכה.
בכלל הופתעתי לגלות שלא ניתנה לי בשום שלב עד כה אפשרות לומר מה מפריע לי בחיים, בבית, בזוגיות, אולי בעבודה, אולי במשהו אחר. הכל ביחס למה שהיא מרגישה.
זה כמובן לא תהליך משפטי שבו צריך לשמוע שני צדדים ולהחליט מי אשם, אבל אם נוגעים ופותחים ומטפלים, גם לגבר שאולי לא בא עם משא סבל לייעוץ, יש דברים שהוא היה רוצה לפתוח ולומר.
אולי אני לא מבין מה הייעוץ אמור לכלול. כי אני מוצא פער די גדול בין ההמלצות על הבחור לבין איך שאני מרגיש אצלו.