בע"ה
לענ"ד, בבי"הס יש המון בעיות וטעויות פאשלות והמון דברים, אבל בכל זאת ילדים בד"כ נהנים בו ולומדים ממנו הרבה לחי'ים.
אני בת ;13 (עולה לט',) ולומדת באולפנה ואני חי'יבת להגיד, אני המון כועסת על האולפנא, מתלוננת עליה, ולא תמיד מסכימה עם הדעות והדרך שלה, אבל אני מקבלת ממנה המוון, אני אוהבת אותה, אני קשורה אליה, מכירה את כולם לפחות בפנים אם לא בשם...
באולפנא שלי, כל זמן שלא תכנסי תראי בנות משחנ"שות עם מורות, יכלות לבכות והכל, יש קשר ממש חם בין התלמידות והמורות, גם של צחוקים, אבל יודעים לשים את הגבול! מורה יכולה לשבת עם בת, לחבק אות ה להגיד לה שהיא מתה עליה, ושניה אחרי בכתה להגיד לה שהיא לא מפסיקה לדבר ושתעוף החוצה, אז מה?- ואם כבר אמרתי תעוף החוצה, אני משתדלת לא לדבר ככה, אבל זה שהמורה באולפנא שלי אמרה את זה, לא משנה לי בכלל, אני יודעת לקבל ממנה בתחומים אחרים , אז מה אם הדרך התבטאות שלה בוטה מדי לפעמים לדעתי?
כנ"ל על דיבור של ילדים אחרים, ילד צריך לדעת לקבל מחבר שלו את הדברים הטובים להתחבר אליו ולאהוב אותו ג ם אם השפה שלו אחרת, הוא מתלבש אחרת, אז מה? אז הוא ילמד להשתלב עם אנשים שעושים דברים שלוא מקובלים עליו ולהפריד בין הדבר לבין האיש.
ואני חושבת שבד"כ יותר אוהבים את האולפנא מאשר את הביה"ס היסודי, אבל גם בביה"ס היסודי לא שנאנו אותו, אהבנו להתלונן,ועוד לפני שנכנסתי לביה"ס אחים של כבר למדו אותי שחי'יבים לשנוא את הביה"ס וכו'... אבל בדוגרי, התלוננו התלוננו, אבל הרבה נהננו!
נכון, יש שגרה משעממת ואפורה, אבל צריך ללמוד להסתדר איתה ולמצוא בה דברים נחמדים.
וקראתי את הדברים של יוקטנה על תחום שאוהבים במיוחד ועל החניקה של הסקרנות הטבעית של הילד ואני חושבת שיש בזה צדק, אבל-
א. כן, כל בנאדם צריך לדעת מינימום היסטוריה!! אז מה, גם אני שונאת את המקצוע הזה??
והשנה למדנו די הרבה על האיסלם, ואמרנו למורה שלנו כמה פעמים שמה, ומה אנחנו לומדים על ההיסטוריה של האיסלם באולפנא וכו, והיא אמרה שהיא תסביר לנו בסוף השנה את דעתה, אבל כן, אין מה לעשות, צריך ללמוד לעשות דברים גם שאתה לא אוהב אותם במיוחד ולעשות בשלמות!
ואצלנו, בביולוגיה, היה נושא שענין אותנו במיוחד, אז המורה הסבירה עליו יותר, דברה עליו עוד שיעור, הרחיבה...
אני חושבת שגם אם לכל ילד יש את התחום שלו, הלמידה של עוד תחומים פותחת אופקים.
אולי יש ילדים שזה קצת חונק את הסקרנות הטבעית שלהם (ואני יכולה להסתכל במבט אחורה ולהגיד שעד שלב מסוים, זה באמת חנק אותה, אז מה? עכשיו כן מענינים אותי דברים, ואני יכולה לשבת ולקרוא אינצקלופדיה, וחברות שלי אולי צוחקות עלי, אבל לא מחשיבות אותי בתור ילדה חננה שכזאת....) אבל בשלב מסוים הסקרנות תפתח שוב, וגם, עצם זה שיש ציונים ומבחנים (ואני בהלם שפעם אני כותב משו טוב עליהם, כי אפעם לא חשבתי על זה ככה...) זה דוחף ללמוד ולהצליח.
עוד דבר- דיונים בכתה ממש מראים דעות אחרות, של בנות שבאות ממקום אחר לגמרי...הם מראים דברים מנקודת מבט אחרת ומזוית שונה, ומלמדים לעמוד על הדעה שלך... לא להכנע ללחץ של דעות אחרות גם אם אתה היחיד שחושבת ככה... מלמדים לבטא את עצמך בצורה הנכונה... גם בלי יד מכוונת דווקא, סתם דיונים שנוצרים....
וצריך ללמוד להיות ממושמעים, איך תוצר משמעת עצמית אם לא ילמדו להיות ממושמעים?
והעמידה שמורה נכנסת צריכה להיות ממקום של כבוד, לא של משמעת, מקום של כבוד לבנאדם מבוגר ממך.
וכן, היתה לי בשנתים האחרונות מורה שהיה קשה לי ולעוד הרבה בנות לאהוב. אני אישית הרגשתי שהיא קבעה עלי משו לפני שהיא הכירה אותי וזהו. אז עברתי את זה, הסתדרתי, נהניתי גם בשנתי'ים האלה, יש חברות, מורות זה אל הכל, אבל בסוף השנתים האלה למדתי להעריך אותה, כי היא קדמה וגבשה בהמון את המחזור שלנו, ולמדתי לראות בה את הדברים הטובים...
ישל לי המוון דברים נגד ביה,ס ובעד חינוך ביתי, אבל התמונה פה היתה מאד לא מאוזנת לטובת חינוך ביתי, אז אמרתי את מה שאני חושבת לטובת ביה"ס .
כל מה שכתבתי זה לענ"ד בלבד.