חינוך ביתיאנונימי (פותח)

מה אתם חושבים על זה?

אני אמנם עדיין לא אמא, אבל אני עובדת עם ילד שההורים שלו עושים לו חינוך ביתי (אני באה אליו אחת לשבוע בשביל לשחק איתו ולדבר איתו אנגלית) ועלו לי המון תהיות בעניין, לטוב ולרע.

ובדיוק השבת היתה כתבה על הנושא הזה ב"בשבע", אז יהיה מעניין לפתוח על זה דיון כאן..

חינוך ביתייהודית פוגל
הייתי קצת חוששת שהילד יצא "מוזר" וללא כישורים חברתיים בדרך הזו. למה לחרוג מהמוכר והרגיל? למה לא לשלוח אותו למסגרת רגילה ולהעשיר את עולמו בנוסף?
יש צדק בדברייך, אבל אחת מהסיבות שאנשים בוחריםאנונימי (פותח)
בחינוך הביתי היא כי הם לא מעוניינים שילדיהם יחשפו לכל חברה ויאמצו כישורים חברתיים מסויימים. ועם זה אני מסכימה, ברגע שהורה שולח את הילד שלו לחברה, אל לו להתלפא אם פתאום הילד מתנהג בצורה שהוא לא חפץ בה.

ואני חייבת להדגיש שהבוחרים בצורת חינוך כזו מודעים לבעיה, וע"כ הם מקימים קומנות, שנפגשות בתדירות כלשהי, והיא זו שמספקת לילד את הצד החברתי והיכולת לפתח את אותן מיומניות.
מישהו קרא לי (ולארבעת ילדי)? ;)יוקטנה
אנחנו בחינוך ביתי. הגדול שלי לא עולה לכיתה א' בשנה הבאה.
יש לילדים הרבה חברים בשכונה ובחוגים, אחרי הצהריים, ובבוקר יש ימים של מפגשים עם משפחות נוספות בחינוך ביתי. האימהות יושבות על המרבד ומקשקשות ומטפלות בתינוקות, והגדולים ממציאים משחקים ונהנים ביחד!
אני מרגישה שהלימודים במערכת החינוך בנויים בצורה לא חכמה שפשוט "לא עובדת". אני לא רוצה לשלוח את הילדים שלי לבזבז שם את הזמן (וגם לסבול. זה בכלל לא כיף וכל ילד יודע את זה).
אני יודעת שאצל דתיים זה יותר בעייתי בגלל הנושא של ליומדי קודש, אבל נאי דם יודעת שיש הרבה משפחות דתיות בחינוך הביתי, ושלכל דבר יש פתרון. יש קבוצה גדולה בירושלים עם הרבה דתיים, ויש יישוב דתי אחד שיש בו 25 משפחות בחינוך ביתי! להם גם אין את בעית החברים בבוקר ;)
חינוך ביתי, נשמע מענין.ריבק
אבל עד איזה גיל?
בואי נאמר שאת יכולה ללמדו קריאה וכתיבה,וגם מקראה ראשונה ושניה עם עבודות בהבנת הנקרא, אם יש לך בבית עוד שלושה, שכל אחד צריך את חומר הלימודים שמתאים לגילו-את בבעיה.
ובתור מורה אומר לך ,שהדיונים הכיתתים בכל טקסט,מסריו משמעויות,
מפרים מאוד את החשיבה של הילד. אם יש גרעין בכיתה של ילדים סקרניים, ושואלים שאלות מפתיעות, הם סוחבים איתם יחד את כל הכיתה, ואז כל הפסיביים מתעוררים להתווכח ולהביע דעות.
יש גם יותר תחרות להצליח. יש יותר הזדמנויות לחינוך . לומדים גבולות שבין ילד למבוגר, מה מותר ומה לא מתאים לומר בחברה.
קשה לי להאמין שבבית הילד נחשף לכל העיל.
כמובן יש חסרונות.
אם יש הרכב כיתה גרוע, או שניים שלושה מציקניים...או מילים מלוכלכות שילדים מביאים מהבית או מהרחוב.
לכן יש לבדוק לפני שמכניסים את הילד לבית הספר, שהוא אכן מתאים לסגנון הבית, והאוכלוסיה בו טובה. גם אם זה חינוך פרטי ויקר, זה שווה.
עד איזה גיל?יוקטנה
מבחינתי - לפחות עד גיל העשרה, ומקווה שעד הצבא.
אנחנו דוגלים ב"חינוך חופשי": אין תכנית לימודים, אין נושאים ש"צריך" ללמוד, אין שעות מיוחדות שמוקדשות ללימוד. כל עניין שילד מביע - משתדלים להתייחס בו ברגע ולתת מענה. אם אין מענה - מחפשים! באינטרנט, אצל הדודה, יש מורים פרטיים, יש ספרים...

אני לא מסכימה לרעיון שיש ילדים סקרנים ו"ילדים פאסיביים". יש ילדים רגילים, וילדים שהמערכת כבר הצליחה לקלקל. אחת הטענות כלפי מערכת החינוך המסורתית היא שהיא פוגעת בחדוות הלימוד ובסקרנות הטבעית של כל ילד.

לכל ילד יש את הנושאים שמעניינים אותו, ואין טעם לכפות על ילד נושאים שמשעממים אותו. הוא אולי ידע את החומר לבחינה, אבל אחרי שעתיים או יומיים ישכח אותו. היסטוריה, לדוגמא, הינה נושא שמעניין רק מעט אנשים. מי זוכר מה היה ומתי נחתם הסכם סייקס-פיקו? רק מי שמאוד מתעניין בנושא. ומי לא יכולה למצוא את התשובה בתוך רגע באינטרנט, בוויקיפדיה, למשל?
אבא שלי, לעומת זאת, אוטודידקט אמיתי, מאוד מתעניין בהיסטוריה. הוא יכול שעות לקרוא ספרים שונים בנושאים היסטוריים, ומכור לתכנית של פרופ' הר-סגור ברדיו.
אז האם בית ספר תרם לי משהו בנושא ההיסטוריה? ואיך אבא שלי זוכר את כל העובדות והתאריכים אם הוא בקושי גמר תיכון, ולא ביקר מאז בשום מוסד חינוכי?

ומה עם אנתרפולוגיה? אסטרונומיה? אקולוגיה? אוקיינוגרפיה? למה הסטוריה כן ואלו לא? כי פקיד במשרד החינוך ישב עם הקפה והקרואסון והחליט ש"את זה צריך לדעת - ואת זה לא"? מה ההגיון? לכל אדם נטיית לב ואי אפשר לכפות עליו דברים אחרים.
קריאה וחשבון, אגב, כל הילדים רוצים ללמוד קריאה וחשבון, אם כי לא כולם בגיל 6. קריאה וחשבון הן צורות תקשורת, ממש כמו דיבור. כמו שכל ילד לומד לדבר (אם כי לא כולם בגיל שנה וחצי), ככה כל ילד ילמד לקרוא וחשבון (וגם לקרוא שעון).
מאוד הייתי רוצה בע"ה כשאהייה נשואה לחנך כך.אני12345
אבל אני מגישה שזה באמת נועד להורים בלי ידע נרחב...אז אולי אסתפק במערכת החינוך ובמה שאנסה לתת בית. סה"כ יש הרבה אנשים סביבי די סדר ולכן נראה לי שהעיקר זה תנועת הנוער וחברה ולא לימודים, ואם לא אלחץ עליהם בנושא הזה אז הם יגדלו בריאים נפשית וזה הכי חשוב לי. אם זה יהיה בסדר לא תהייה להם בעיה לרכוש ידע כל שהוא אח"כ, מעבר למה שאני יכולתי לתת.
סה"כ ידועים רבים למשפחות פשוטות שיצאו דוקטורים ואנשים טובים שתרמו למדינה.
זה מנחם אותי ונוסך בי תקווה שאפילו אם לא הכל בידי, יהיה בסדר.
תיקון: נועד להורים בעלי ידע נרחב...אני12345
אולי יש לך  טראומה מבית הספר.??ריבק
את טוענת שמערכת החינוך המסורתית פוגעת בחדוות הלימוד ובסקרנות הטבעית של כל ילד.

בית ספרי הוא רגיל לחלוטין.
יש אצלינו מורה למדעים, שמעבירה שיעורים כל כך חוויתיים, שכל כל הילדים מתים עליהם. ולא משנה מה הישגיהם במבחן.
שיעורי אנגלית היום ביסודי ,מבוססים על שירים כיפיים.
שיעורי תורה בצורה סיפורית ומתי שאפשר-גם חוויתית.

מלבד זאת יש פעילות חברתית עניפה, שזה אומר- כל כיתה מופיעה לפני כל בית הספר בראש חודש.
מידי יום שישי יש הפסקה פעילה בחצר במשך שעה, תחנות הפעלה משגעות,
טקס קבלת שבת עד כיתה ג'.

ומה עם מחויבויות?
ילד צריך לדעת לקום בזמן, ולא לאחר, ויש סדר יום, ולומד להכין מערכת וכו..

נכון שהילדים נאנקים תחת שיעורי בית. אבל זהו כמעט החסרון היחיד.
ריבק את בתור ילדה אהבת או שנית את הבית ספר?שירק
נו, את יודעת, שנאתי.אבל בגלל שלמדתי בחינוך נוקשה.ריבק
לא עניין אותי כלום, השיעורים היו יבשים ,לא היו המחשות, המורות היו זקעיינעס,
חוץ משיעור ספורט, מלאכה וציור.
אבל מבחינה חברתית מאוד נהנתי.
מעניין מה התלמידים חושבים לא איך את כמורהאנונימי (פותח)
מעניין להעביר שאלון משוב על איך מרגישים הילדים בקשר למערכת,

אני מניחה שגם המורים שלך לא חשבו שהם באים להתעלל בתלמידים
וזה שביחס לאיך שאת למדת השיעורים מאוד חווויתים לא בהכרח מתאים כמו שצריך לילדים.
אני דוקא מאד אהבתיאנונימי (פותח)
בי"ס זכור לי כחווית ילדות מאד טובה גם האולפנא אמנם בעיקר חוייה חברתית אבל עד היום אני מופתעת שאני זוכרת חומר בגאוגרפיה מכיתה ט' וזה גורם לי להרגשה טובה...צריך למצוא בי"ס טוב ואפילו לעבור דירה בשביל זה אבל זה לא נראה לי הוגן מבחינת הילד שהוא יפספס כזאת חוויה..השלמות אפשר לעשות בית או בחוגים...
טוב, התחלתי לכתוב את זה בתור תגובה עבורך ריבקאנונימי (פותח)
אבל גלשתי, ושפכתי כאן חלק נכבד מהקיטונות שיש בי כלפי מערכת החינוך הפורמלית, אז אם זה מעניין אתכם תקראו, אני חושבת שזה יפתח אפיקים חדשים בנוגע לטיבה של מערכת החינוך....

שכחת להזכיר את העובדה שבד"כ כיתה מכילה יותר מ-30 תלדמידים... אז את באמת נשמעת מורה טובה שמצליחה להחזיק את כולם, ועוד משקיעה ומלמדת אותם בצורה חווייתית, אבל יש את אותם מורים (שבתקופתי לפחות הם היו רבים) שברור לי שלא מתוך רוע, אבל לפעמים היו תוקפים אותם עצבים, ואין להם כוח לכיתה, ואז הם היו גוערים על ימין ועל שמאל (במילים אחרות מצאו קרבן בילדים, ואני מודה שגם אני בתור אחת שעובדת בחינוך נפלתי בפיתוי הזה, וכשהייתי עצבנית הוצאתי את זה על הילדים).
וגם תמיד, אבל תמיד, יש את האלה שמכונים 'הנופלים מבין הכיסאות', האלה האפרוריים, שאין להן כביכול שום ייחודיות, שום משהו שגורם לחברים ולמורים להתייחס אליהם מעבר ליחס הרגיל והרשמי (נגיד קריאת השמות בתחילת השיעור), וככה הם גדלים, ונכנסים לתבנית הזו של ה'אפסים' במקרים הגרועים, ובמקרים היותר טובים הם פשוט 'סתם', סתם עוד תלמיד מבין ה40. ובקטע הזה אני חושבת שחינוך ביתי היה מועיל, כי הרי כל ילד בעיני אמא שלו הוא 'הכי', והוא קולט רק את המסרים האלה וגם אם הוא יקלוט כאלה מסרים מהחברה שהוא מסתובב בה, הוא תמיד ירגיש מוגן אצל אמא שלו...

ועוד עניין- יש מספר תארים כמעט רשמיים, שלא נתקלתי בכיתה שזה לא קיים בה: מלכת הכיתה, החנן של הכיתה, המצחיקן, והמופרע. מצבים כאלה בחברה מונעים מילדים אחרים להביע את הייחודיות שלהם, וגם יוצרים תחרותיות. בחינוך ביתי זה לא קיים...

ועוד משהו- לחינוך הפורמלי יש קטע כזה לאבחן כל ילד שני כבעל הפרעה לימודית כלשהי... בעצם הם לא מתמודדים עם הבעיה עצמה, הם ישר מלבישים עליו תווית... ומתנהגים אליו בהתאם.. אז ילד כזה אוטומאטית ירגיש נחות לעומת חבריו. ועל זה אני יכולה להעיד על עצמי- אני אובחנתי אמנם בכיתה ט' כבעלת הפרעות קשב ריכוז, אבל כל השנים הרגישו שיש לי קושי כלשהו, ואני התכחשתי, כי ראיתי את היחס לאותם ילד מתקשים (הם היו יוצאים לשיעורי עזר וכולם התייחסו אליהם כאל סתומים אומללים) ולכן תמיד שאמרו לי ש'מאפשרים' לי לצאת לקבל עזרה סירבתי בתוקף, כי אני כן החזקתי מעצמי חכמה ומוצלחת, משהו כמו העשירון העליון של הכיתה, והעניין הפעוט הזה הוריד אותי מהעץ בצורה מוחצת. ובסוף אחרי שהסכמתי לערוך איבחון בכיתה ט' והסבירו לי שזה לא אשמתי וזה פגם גנטי והכל, התחלתי להשלים עם העובדה ולא התפדחתי בבגרויות להגיד שיש לי הארכת זמן וכו', והכי מפליא היה שאח"כ התופעה הזו של האיבחונים התחילה להיות פופולארית, ופתאום יותר מחצי כיתה נופף בידיו באבחון....

זהו... יש בי עוד קיטונות, אבל נשמור את זה לפעם הבאה.. מה שבטוח, חינוך ביתי הוא לא הפיתרון בעיניי, אם כי נכון לעכשיו הוא עדיף על פני החינוך הרגיל. אני בעד להמציא פיתרון כולל, משהו בסגנון של תכנון מחודש של המערכת הפורמלית, אבל אני צריכה עוד משוגעים לדבר....
כמובן יש המון חסרונותאנונימי (פותח)
מורה משעמם
המון המון כללים שבהחלט אינם מתחשבים בכל פרט ויחיד כי זה בלתי אפשרי
הילד הופך להיות חלק ממערכת וטאובת השקט בכיתה והסדר והמשמעת קודמים

ורק אח"כ מתפנים לטובת הילד עצמו
תעשי טובה ותודי זו מערכת קובלת חונקת ולפעמים יש בה דיון פורה.

מערכת השעות ותוכן הלימודים קבוע ואינו גמיש לטובת הפרט

הילדים שלי כן נמצאים בתוך המערכת, אבל זה כי לי אין את הכוחות לחינוך ביתי.

הילד שלנו לומד הרבה דברים מהחברה שבהחלט לא היינו רוצים שילמד וזאת למרות חינוך פרטי יקר.

כי לכל אחד יש אני מאמין אחר, ואין מושלם.

אני מאוד מעריכה את אלה שעושים חינוך ביתי, גם ללמוד תורה אב ובנו יכולים מצויין כאשר האב מסוגל.

גם בבית ספר הכי יקר יש מערכת וכללים שמטרתם לשמור על הכלל ככל ממושמע ומסודר ורק אח"כ בא פיתוח הפרט.

בודאי שחשוב לחנך לאיכפתיות והתחשבות
אבל לעמוד כמה דקות בשקט או שעה בשקט כדי שהמורה יוכל ללמד זו לא מטרה של התחשבות זה מטרה של שליטה.
משמעת זה כן סוג של מטרה בעיני. ציות לכללים גםאני ירושלמית
כמובן שהכל יהיה מתוך אהבת הילד. ותתפלאי זה יכול להיות. גם אני בבית דורשת משמעת מסוימת וגם בבית יש כללים, אמנם הרבה פחות אבל עדיין. לדעתי, דווקא אצלנו היהודים חינוך ביתי לילדים בכלל לא היה קיים. בנים הלכו ללמוד אצל הרבי כבר בגיל שלוש מאז ומקדם עוד בתקופת הגמרא. ואח"כ ישיבה וכו'. בנות זה משהו אחר. אבל דווקא היום כשגם הבנות נדרשות לעבוד וכו' לדעתי הדבר תקף גם לגבי בנות. מה יעשה ילד שלא למד לציית לכללים בעבודה? או בצבא? (ואני לא מאלה ששולחות לצבא ב"ה)לדעתי זה סוג של חניכה לחיים. והיום יש מודעות גבוהה לטובת הילד וכו' כך שזה גם לא מה שהיה פעם.. כמו בדור שלי לפחות...
כן למשמעת יש ערך אבל רקאנונימי (פותח)
כאשר המשמעת מותאמת לילד וליכולתו
במערכת החינוך המשמעת הנדרשת היא לא לצורך עמידה במשימות אישיות ופיתוח משמעת עצמית להצלחה
המשמעת היא לטובת שקט תעשייתי ועוד מיני מטרות
העובדה שאנשים מגיעים לגיל שסיימו את מכבש מערכת נחינוך שלא נתנה להם לדעת מה הם חושבים ומה הם בעצמם אוהבים ורוצים לעשות, נתקלתי בהרבה מידי אנשים שרק כשעזבו את מערכת החינוך התחילו לכן זה גלש לגליאים מאוחרים.

מטרת המשמעת היא לעזור לאדם בתחומים רבים המשמעת בבית הספר אינה משיגה תוצאות אלו.
כל התנהלות של מערכת החינוך אינה בנויה ליצור אזרח תורם ונתרם, אלא יוצרת כבשים ההולכים לפי אינטרס המערכת, שמשום מה לא מבינה שהחברה זקוקה לאנשים מוכשרים בהמון תחומים ויכולות וכישורים.

אז משמעת חשובה אבל זו של מערכת החינוך לוקה בחסר.
אני מזמינה אותך לבקר במוסד חינוכי כלשהוריבק
ולבדוק אם דבריך נכונים.
זה נשמע שאחד מילדיך נפגע מאוד מהמערכת. או את בעבר.
אני מכירה בכל שנה 32 תלמידים שבחניכותי. אפשר לומר ש97 אחוז מהילדים אוהבים להיות בבית הספר.
אפילו מתקשרים תלמידים בחופש שמשעמם והם מתגעגעים לבית הספר.
3 אחוזים אחרים הם בדרך כלל ילדים שאין להם תמיכה מהבית, או שיש להם בעיות חברתיות כתוצאה למשל מאופי ביקורתי, או ילדים דחויים בגלל היותם מוזנחים.

דבר אחד רובם שונאים: שיעורי בית. אבל עומס שיעורי הבית נובע בדרך כלל מדרישת ההורים דוקא!
המערכת אינה מושלמת כלל. יש המון פאשלותריבק
אבל הילדים מגיעים להישגים טובים, יש אבחון לילד מתקשה.
ילד שמתגלה אצלו בעיה בזכרון פעיל- מקבל סיוע שמתאים רק לו.
ילד שקשה לו להתרכז מקבל סיוע שרק לו.
היום ילדים לא מתביישים ללכת למורה שמסייעת. הם אפילו מבקשים.

ילד שיש לו בעיית התנהגות, יודע בדיוק את הגבולות, ויודע מה הקו האדום ,
ולומד להתנהג בחברה. זה בית הספר של החיים שלו במקרים רבים.

נכון שמסגרת של כיתה ורשת משמעת. וכללים של שקט, עבודה עצמאית וכו..
לדעתי זה חשוב מאוד. וילדים עומדים בה נפלא.

השיעור היום אינו פרונטלי 45 דקות כמו פעם.
15 דקות המורה מקנה את החומר, והשאר עבודה בחוברות עבודה נהדרות ומענינות, או עבודה בזוגות, זה אפילו מהנה.

אני לא מזלזלת בחינוך ביתי. אך לדעתי הורים שלהם שפה דלה, אינם יכולים לסמוך על עצמם. הידע שיקנו לילדים יהיה רדוד ושטחי.


אפשר לדעת את שם הישוב? ממש מסקרן!בילי
תקועיוקטנה
איך לא חשבתי על זה קודם....בילי
תלוי בילד44444
יש ילדים שבאמת מתאים להם יותר החינוך הביתי ויש ילדים שיותר יתאים להם ביה"ס. בגדול ילד שהכשרונות שלו הם לא כשרונות שכליים בעיקר כשרונות אומנותיים. אין להם מה לחפש בביה"ס, גם לא בחינוך המיוחד. (עבדתי במסגרות חינוכיות שונות וילדים שלומדים במסגרות שונות כולל הממלכתי, הדתי, החרדי, החינוך המיוחד (קל), גן וביה"ס יסודי).
לקויות למידה44444
פגשתי 2 חברות מהאולפנית אחת מהן יש לה לקויות למידה רבות (אני לא יודעת בדיוק מהן אך מה שאני יודעת ש"לא חסר לה" מהן) כאשר דיברתי עם השניה על הלימודים ובין השאר החלפנו חוויות אותה ילדה לא יכלה לשמוע את המילה ביה"ס או כל מילה דומה אחרת בגלל שהיא כ"כ סבלה וחותה חוויות כשלות מרובות. עכשיו, היא למדה סַפרות. והיא קיבלה כבר הצעות עבודה רבות (יש לה ידי זהב בכל מה שקשור לשיער וליופי) והיא מתכוונת גם ללמוד קוסמטיקה. למה היא היתה צריכה את כל הסבל הזה ואת כל חוויות הכשלוון האלה??? הביאו לה עוד מורה להוראה מתקנת ועוד אחת, למה???
הי אני בדיוק התייחסתי לנושא של לקות למידה בתגובתיאנונימי (פותח)
לריבק, את מוזמנת לעיין, כתבתי שם הרבה מניסיוני האישי. ואני מסכימה איתך עם כל מילה שכתבת...
שתי הערות על חינוך ביתיאנונימי (פותח)
צריך לומר בגלוי שזה לא תלוי רק בילד אלא גם בהורים. לדעתי, יש מעט הורים שמסוגלים להישאר עם הילדים בבית כל הזמן ולקבל מכך סיפוק ופידבק. יש הרבה אימהות שנשארות עם הילד בבית - אפילו עד גיל שנה, כי ככה "צריך" - ומגיעות כתוצאה מזה לתסכול, הערכה עצמית נמוכה, עצב. זה קשה מאד, ואני קצת חוששת מכך שזה הופך לנורמה. לא שהאופציה השניה קלה - לשלב עבודה וילדים זה לא פשוט, אבל בעיני, גמישות היא שם המשחק בעניין זה. ואפשר למצוא פיתרון להרבה דברים שנראים בהתחלה בלתי אפשריים. בנוסף, אני חושבת שכשאמא נשארת בבית עם הילדים, וצריך בכל זאת להתפרנס, זה יבוא בהכרח על חשבון האבא, שחייב לעבוד במשרה מלאה ולהיות פחות בבית. האמנם, יוקטנה? אני מדברת על פי היקש הגיוני ולא מידע.
הערה שניה: אני לא מדברת על ילדים עם בעיות וליקויים, שלהם באמת קשה במסגרת רגילה. ילדים רגילים, בעיני, יפיקו טוב גם מהתמודדות עם תיסכול מדי פעם. עם מורה לא אהוב. עם חומר לימוד קשה. אני זוכרת עד היום שכשהייתי בכיתה ה' לא אהבתי את המורה שלי, ואמא שלי אמרה לי שזה יעבור, שלא אשאר כל החיים בכיתה ה'. זה היה נכון אז, וזהו גם שיעור לחיים. אמנם, כל אחד רוצה שלילדים שלו יהיה הכל טוב ושמח, אבל אני רואה גם את ההתמודדות כחלק מהחיים. שהילד לא יחיה באשליה שהעולם תמיד יתאים את עצמו אליו. התגברות על קושי מעצימה את הילד (וגם את המבוגר).
כלכלית - סדרי עדיפויות זה הפיתרוןיוקטנה
יש כמה אימהות בחינוך ביתי שאני יודעת שעובדות מהבית, או חלק מהשבוע (ואז הילדים עם סבתא, נאמר, או אבא). ויש אימהות שלא עובדת. אני כרגע לא עובדת.
לפני שבועיים בערך, מקום העבודה של בעלי נסגר וגם הוא כרגע לא עובד. כמובן, עדיין יש פיצויים ודמי אבטלה בהמשך, ונקווה שיימצא הפיתרון המתאים למשפחה שלנו.
אבל בואי נדבר על קודם לכן - הוא עבד כמהנדס אלקטרוניקה, וכל השנים שם את הבית במקום הראשון. כמובן, זה השתקף בקריירה שלו (ובהתאמה בתלוש המשכורת). הוא תמיד יצא ב-9 בבוקר וחזר עד 6 בערב. בשנה האחרונה החלטנו גם שהוא יחזור לאוניברסיטה כדי ללמוד משהו שהוא מאוד אוהב, ככה שהוא ירד אפילו לחצי משרה. חבריו לספסל הלימודים נושאים כבר במשרות בכירות בהרבה. סדרי עדיפויות!
וגם בכלכלת הבית - חיים בצניעות. בגדים יד שניה ושלישית (ורביעית... יש אצל חמותי מחסן בגדים בשביל כל הנכדים לפי מידות ועונות), או מהשוק, גם בשבילנו. אוכל ביתי, כמובן, כי הרי אני בבית ;) זה לא רק זול יותר אלא גם בריא יותר! אנחנו חיים בקרוואן ומשלמים שכר דירה נמוך. ככה הצלחנו, לפחות עד עכשיו, לא לחיות על החסכונות, למרות משכורת אחת, די ממוצעת, ו-4 ילדים. רוב משפחות החינוך הביתי שהכרתי חיים בצורה דומה. שמעתי על משפחה עשירה אחת, אבל עוד לא פגשתי אותם באופן אישי
מה יהיה עם הילדים בחינוך גבוה?אני ירושלמית
ואיך בכלל הם יסתדרו בעולם "שבחוץ" בלי כל ההגנה?
ניתן לומר, שאני מבינה את התחושה הקשה של לשלוח ילד למקום שאת זוכרת כמקום לא נעים... (כמוני) אבל בעיני, הפיתרון הוא: לדאוג שלילד יהיה טוב במקום הלימודים שלו. ב"ה ילדי עד היום פשוט שמחים ללכת ללמוד. למרות שהם לומדים במקום שאין כמעט חופשים. בימי חופש הם גם נהנים כמובן, אבל בהחלט גם מתגעגעים לחזור לספסל הלימודים. אני מאמינה שילדים אוהבים מסגרות ולימודים בתנאי שאלו נעשים מתוך אהבה אליהם. וזה העיקר.
תעודת בגרות אפשר לעשות בשנתיים שלוש.יוקטנה
לא צריך לשרוף על זה 12 שנה.
מחקרים מצאו שאין הבדל בהתפלגות המקצועות של בוגרי חינוך ביתי ו"רגילים" (נערך בארה"ב).
יש גם אוניברסיטה פתוחה (שאפשר להתחיל גם לפני גיל 16!), ויש גם מסלולים מהאוניברסיטה הפתוחה לכל אוניברסיטה ומקצוע.

אני שמחה לשמוע שיש מסגרות "אחרות" וטובות ונעימות לילדי ישראל בכלל, ולילדיכם בפרט!
צריכה להיות התמודדות והילד צריך להתרגל שלא תמיד44444
יתאימו את העולם בשבילו- זה נכון אבל השאלה היא עד כמה????
ילדים שיש להם כשרונות שכליים נתקלים גם במצבי הצלחה וגם במצבי כשלון. ככה שהם לומדים להתמודד ומצד שני יש להם אמון בעצמם. אבל ילדים שיש להם כשרונות שהם לא שכליים למשל אומנותיים או ספורטביים אז בביה"ס הם חווים אך ורק חווית כשלון. רמת שיעורי האומנות והספורט בביה":ס כ"|כ רדודה שכל אחד מצליח בזה הם לא רואים שלהם יש כשרון מיוחד, שיש משהו שהם טובים בו. חוץ מזה שאלה נחשבים מקצועות נחותים. אני יכולה להגיד על עצמי שיש לי ידיים שמאליות לחלוטין!!! אני אפילו לא מצליחה להכניס חוט למחט. ומעבודתי עם ילדים בגיל יסודי, יש הרבה מאד ילדים שכבר בכיתה ג' מציירים יותר יפה ממני. ולעומת זאת במקצועות האומנות אף פעם לא ירדתי מטוב- מאוד, מצוין כי הדרישות היו כ"כ נמוכות.
שליחות של האדם בעולם44444
אני מאמינה שה' נתן לאדם כשרונות בשביל 2 דברים: 1) כדי לרמוז לו על שליחותו בעולם. 2) כדי לסייע לו בביצוע שליחותו. ברגע שאדם לא מבצע את שליחותו אין טעם לחייו. אם ה' היה רוצה שכולם יהיו פרופסורים למתמטיקה הוא נותן לכולם ראש ריאלי ולא היה בורא את הדיסכלכוליה (לקות למידה בה באדם לא מסוגל להבין כמויות). כך לגבי כל שאר המקצועות ומי ששליחותו לא מחייבת שכל ישר נזרק לחינוך המיוחד במקום לביה"ס לאומנויות וכד'... כאילו יש לו בעיה. לאותו ילד אין בעיה שונה מזו של בעל הידיים השמאליות לשניהם יש חוסר יכולת במשהו מסוים. לאחד זה אומנותי לשני זה מתמטי או שפתי (דיסלקציה- לדוגמא).
כל הילדיםירוק זית
האם כל הילדים שנמצאים בחינוך הביתי נהנים מזה?
האם יש משפחות שחלק מהילדים לומדים בבתי ספר רגילים וחלק בבית?כל אחד לפי רצונו?ובאיזה גילאים?האם הורים שלהוטים על החינוך הביתי בכלל מוכנים לשקול כניסה של אחד הילדים שלהם לבית הספר. אני לדוגמה משאירה את ילדי בבית עד גיל 3 ואז הם נכנסים לגן ובשמחה רבה.נכון שאני גמישה כי אני בבית וילד שלא רוצה ללכת לבית הספר או לגן נשאר בבית (והם לא צריכים לא להרגיש טוב בשביל זה אני גם מציעה להם לפעמים בשביל החופש-כי כל אחד צריך את זה).
בואי נשאל ככה...יוקטנה
האם את היית מוכנה לשקול כניסה של אחד מילדייך לבית ספר חילוני? דמוקרטי? ששייך לש"ס (או אחר, אם אתם דווקא שולחים לשם - אין לי מושג כמובן)?
אני מרגישה שזו אחריות שלי לקבוע בשבילם דברים כאלה, לפחות לעת עתה. אני מרגישה שהם לא מבינים בכלל את מלא המשמעות של "מה זה גן" או בית ספר, ואת מכלול השיקולים שלי, ולעשות בחירה בוגרת ושקולה. אני מרגישה אחראית כרגע לרווחתם הרוחנית והנפשית, ושזו בחירה שלא מתאים להשאיר בידיהם כרגע.
(ייתכן בהחלט שבגילאי 10 ומעלה אני ארגיש אחרת.)
איזו מחשבה יפה!יוקטנה
לי אישית נראה שילדי ירשו את כשרונותי האומנותיים, למרבה הצער ;)
אבל כל אחד מהם הוא עולם ומלואו, עם נטיות לב וכישורים משלו, וכמובן שעוד הכל פתוח להשתנות בכל יום לכאן ולכאן, בחופש מוחלט, לפי בחירתם.
למה כשרונותי האומנותיים למרבה הצער?ריבק
אדרבה אלו הן כשרונות נהדרים, ואפשר לפתחם בחוגי העשרה,
(נכון, לא בבית ספר רגיל)
אם כי אני מכירה בתי ספר שמכנים את עצמם "אומנות",
ובהם יש מגמות של פיסול, ציור, אוריגמי,התעמלות אומנותית, קפוארה,
היפ הופ וכל הדברים הכי עכשוויים.
וילד נהנה מאחד או שנים משיעורים אלו פעמיים בשבוע.
התכוונתי שאני חסרת כישרון יוקטנה
ואני חוששת שגם הם, כמוני D:
האם הסמל הזה - D: הוא מוווווו של פרה?ריבק
לא זה כמו "חה-חה-חה" צוחק בפה גדוליוקטנה
אני בעד חינוך רגילשירק
אם אתם לא רוצים את הילד שלכם מוזר.
אלא אם כן יש הרבה ילדים בסביבה שלו ככה.
מה שכן להשאיר אותו בבית ולאוורר אותו כשיש ימים שהלימודים מגיעים לו לצוואר
לא להשתגע איתו אחרי הציונים
לא להכריח ללכת לקייטנה שיהנה בבית
מסכימה עם תגובתך ב-2 חלקיה!דבי חיה
צריך להודות בפה מלא (סליחה יוקטנה מראש!) רוב האמהות הישראליות לא בנויות לסגנון חיים כזה ולא מסוגלות להישאר עם הילד מעבר ל-3 חודשי חופשת לידה, אז עוד נדרוש מהם "חינוך ביתי"!!!!
ובעצם, ביה"ס הוא בית ספר לחיים לא רק בסלוגן, אז ילד שמתקשה במערכת לימודית, טוב שיאבחנו אותו מוקדם ויסייעו לו (הלוואי) לאמץ לעצמו שיטות התמודדות, מאשר שיצליח "לשחות" בים הביתיות עד גיל ההתבגרות ואז לא יסתדר בחברה, בעבודה ובנישואין. כיוןש בעצם קודם, לא עמד בצורך של מחוייבות וכ'.
משמעת בי''ס צריך רק לבי''סאופה
אין שום תחום אחר בחיים בו צריך לשבת ככה ולהקשיב/לשמוע שיעורים שלא בהכרח מעניינים. זה לא מלמד שום כישורים לחיים. באוניברסיטה לפחות בוחרים את השיעורים ומדובר בגיל גדול יותר.

הכישורים החברתיים מתפתחים רק בהפסקות, אז למה צריך יום שלם בבי''ס רק בשביל ההפסקות?

בתיה''ס לוקים בחסר לא רק בגלל בעיות משמעת, אלא גם מבחינה עקרונית שהם משליטים בינוניות על כולם. כולנו יודעים על הבעיות שיש למתקשים, אבל מה עם ילדים מחוננים? מה עם ילדים שחכמים, או שמוצלחים בתחום אחד? מי שנהנה מתחום אחד ורוצה להתקדם בו, אין לו אפשרות. יש ילדים מבריקים בתחום אחד אך מתקשים בתחום אחר והם יוצאים קרחים מכאן ומכאן.

עם יד על הלב- כמה באמת אנחנו זוכרים מ 12 שנות לימוד? קריאה, הלכות, פעולות חשבון די בסיסיות, טיפונת היסטוריה מאוד כללית, מעט מאוד גיאוגרפיה של איזה רבע עולם (אולי), קצת אנגלית, אני אפילו לא אשאל כמה נ''ך, ו....... מה עוד???
כל העניין של החוגים הוא שאין העשרה בבי''ס והילד לא יכול להתפתח בתחומים שמושכים אותו.
אין שיעורים על מהו ביטוח לאומי, ידע כללי על ניהול כספים, זכויות וחובות בעבודה, השכרת דירות, תיקונים פשוטים בבית, עזרה ראשונה, כללי הגיינה במטבח, תזונה ודיאטה, ועוד דברים שהיו עוזרים הרבה יותר בחיים מעוד שיעור על הגיאוגרפיה של אירופה (הלא מהוללת) וכדומה.

אני לא יודעת אם הייתי משאירה את הילדים שלי בבית, רק בגלל הנורמה, ואני יודעת שזה לא מתאים לכל האימהות, אבל חשוב לי לזכור את הנ''ל. יש עורכי דין מצליחים עם תעודת בגרות לא מוצלחת, ויש עם תעודה מוצלחת שלא הגיעו לעבודות 'נחשבות'.

וחוץ מזה הממשלה מחדירה לראש שכולם צריכים ללכת לבי''ס שלה כדי לשטוף את המוח בתכניות לימודים פוליטיות. מי בכלל אוהב אנשים שמעזים לערער על מוסכמות? ;)
נ.ב. רק בזמן האחרון התחלתי *באמת* לחשוב על זהאופה
לא בגלל תסכולי ילדות.
הפיגועים שהיו בירושלים, כוחות פיזיים ואלימות....44444
להעסיק ערבים. עובדים זרים הם גם לא פתרון נכון כי חלקם מולידים פה ילדים שהם לא יהודים ויש סכנה להתבוללות. כולם מסכימים שהכי טוב ועדיף להעסיק ישראלים. הבעיה שישראלים שיש להם פונטציאל במקצועות של עבודת כפיים לא מפתחים את יכולותיהם הפיזיות ולא רוצים לעבוד בעבודות הנחשבות כבזויות. ילדים יהודים שיש להם יכולות פיזיות במקום להשתמש ביכולות אלה וללמד אותם עבודת כפיים כמו בניין למשל ולפתח את יכולות אלה שעבודתם לא תיפול מזו של הערבים והעובדים זרים משתיקים אותם עם ריטלין. מונעים מאותם כוחות פיזיים לצאת החוצה בצורה חיובית ולכן הם יוצאים בצורה שלילית של אלימות. במקום לנתב כוחות אלה למשהו חיובי כמו למשל בניין א"י שגם יחסוך בהרוגים ובמתבוללים חוסמים ומרדימים את כוחות אלה והם מתפרצים בצורה לא נכונה.
אפשר להגיב לכאן בתור ילדה?אנונימי (פותח)
בע"ה
לענ"ד, בבי"הס יש המון בעיות וטעויות פאשלות והמון דברים, אבל בכל זאת ילדים בד"כ נהנים בו ולומדים ממנו הרבה לחי'ים.
אני בת ;13 (עולה לט',) ולומדת באולפנה ואני חי'יבת להגיד, אני המון כועסת על האולפנא, מתלוננת עליה, ולא תמיד מסכימה עם הדעות והדרך שלה, אבל אני מקבלת ממנה המוון, אני אוהבת אותה, אני קשורה אליה, מכירה את כולם לפחות בפנים אם לא בשם...
באולפנא שלי, כל זמן שלא תכנסי תראי בנות משחנ"שות עם מורות, יכלות לבכות והכל, יש קשר ממש חם בין התלמידות והמורות, גם של צחוקים, אבל יודעים לשים את הגבול! מורה יכולה לשבת עם בת, לחבק אות ה להגיד לה שהיא מתה עליה, ושניה אחרי בכתה להגיד לה שהיא לא מפסיקה לדבר ושתעוף החוצה, אז מה?- ואם כבר אמרתי תעוף החוצה, אני משתדלת לא לדבר ככה, אבל זה שהמורה באולפנא שלי אמרה את זה, לא משנה לי בכלל, אני יודעת לקבל ממנה בתחומים אחרים , אז מה אם הדרך התבטאות שלה בוטה מדי לפעמים לדעתי?
כנ"ל על דיבור של ילדים אחרים, ילד צריך לדעת לקבל מחבר שלו את הדברים הטובים להתחבר אליו ולאהוב אותו ג ם אם השפה שלו אחרת, הוא מתלבש אחרת, אז מה? אז הוא ילמד להשתלב עם אנשים שעושים דברים שלוא מקובלים עליו ולהפריד בין הדבר לבין האיש.
ואני חושבת שבד"כ יותר אוהבים את האולפנא מאשר את הביה"ס היסודי, אבל גם בביה"ס היסודי לא שנאנו אותו, אהבנו להתלונן,ועוד לפני שנכנסתי לביה"ס אחים של כבר למדו אותי שחי'יבים לשנוא את הביה"ס וכו'... אבל בדוגרי, התלוננו התלוננו, אבל הרבה נהננו!
נכון, יש שגרה משעממת ואפורה, אבל צריך ללמוד להסתדר איתה ולמצוא בה דברים נחמדים.
וקראתי את הדברים של יוקטנה על תחום שאוהבים במיוחד ועל החניקה של הסקרנות הטבעית של הילד ואני חושבת שיש בזה צדק, אבל-
א. כן, כל בנאדם צריך לדעת מינימום היסטוריה!! אז מה, גם אני שונאת את המקצוע הזה??
והשנה למדנו די הרבה על האיסלם, ואמרנו למורה שלנו כמה פעמים שמה, ומה אנחנו לומדים על ההיסטוריה של האיסלם באולפנא וכו, והיא אמרה שהיא תסביר לנו בסוף השנה את דעתה, אבל כן, אין מה לעשות, צריך ללמוד לעשות דברים גם שאתה לא אוהב אותם במיוחד ולעשות בשלמות!
ואצלנו, בביולוגיה, היה נושא שענין אותנו במיוחד, אז המורה הסבירה עליו יותר, דברה עליו עוד שיעור, הרחיבה...
אני חושבת שגם אם לכל ילד יש את התחום שלו, הלמידה של עוד תחומים פותחת אופקים.
אולי יש ילדים שזה קצת חונק את הסקרנות הטבעית שלהם (ואני יכולה להסתכל במבט אחורה ולהגיד שעד שלב מסוים, זה באמת חנק אותה, אז מה? עכשיו כן מענינים אותי דברים, ואני יכולה לשבת ולקרוא אינצקלופדיה, וחברות שלי אולי צוחקות עלי, אבל לא מחשיבות אותי בתור ילדה חננה שכזאת....) אבל בשלב מסוים הסקרנות תפתח שוב, וגם, עצם זה שיש ציונים ומבחנים (ואני בהלם שפעם אני כותב משו טוב עליהם, כי אפעם לא חשבתי על זה ככה...) זה דוחף ללמוד ולהצליח.

עוד דבר- דיונים בכתה ממש מראים דעות אחרות, של בנות שבאות ממקום אחר לגמרי...הם מראים דברים מנקודת מבט אחרת ומזוית שונה, ומלמדים לעמוד על הדעה שלך... לא להכנע ללחץ של דעות אחרות גם אם אתה היחיד שחושבת ככה... מלמדים לבטא את עצמך בצורה הנכונה... גם בלי יד מכוונת דווקא, סתם דיונים שנוצרים....

וצריך ללמוד להיות ממושמעים, איך תוצר משמעת עצמית אם לא ילמדו להיות ממושמעים?
והעמידה שמורה נכנסת צריכה להיות ממקום של כבוד, לא של משמעת, מקום של כבוד לבנאדם מבוגר ממך.
וכן, היתה לי בשנתים האחרונות מורה שהיה קשה לי ולעוד הרבה בנות לאהוב. אני אישית הרגשתי שהיא קבעה עלי משו לפני שהיא הכירה אותי וזהו. אז עברתי את זה, הסתדרתי, נהניתי גם בשנתי'ים האלה, יש חברות, מורות זה אל הכל, אבל בסוף השנתים האלה למדתי להעריך אותה, כי היא קדמה וגבשה בהמון את המחזור שלנו, ולמדתי לראות בה את הדברים הטובים...

ישל לי המוון דברים נגד ביה,ס ובעד חינוך ביתי, אבל התמונה פה היתה מאד לא מאוזנת לטובת חינוך ביתי, אז אמרתי את מה שאני חושבת לטובת ביה"ס .
כל מה שכתבתי זה לענ"ד בלבד.
מעודד מאוד לקרוא דברים כ"כ טובים!יוקטנה
ככה אני לא אדאג יותר מדי, במקרה שמישהו מהילדים יתעקש ללכת לבית ספר ;)
עלי והצליחי!
המדהים הוא המישקעים שיש לכל כך הרבה נגד ביה"סדבי חיה
מעניין לשמוע איך זה בדיוק עובד...דבי חיה
האם יש תוכנית "לימודים" לכל גיל? האם יש איזה סדר יום כלשהוא?
בישראל נפוץ יותר "חינוך חופשי" מאשר "חינוך ביתי"יוקטנה
כתוב למעלה בשרשור ;)
נו, אז מה פה "חינוך" בעצם?דבי חיה
איך בכלל יש אישור של "קצין ביקור סדיר" וכל אלה? (או שהילדים בכלל לא רשומים במינהל האוכלוסין?)
מעניין!
את שואלת איך זה עובד מבחינה בירוקרטית?יוקטנהאחרונה
יש נוהל של משרד החינוך, ויש בג"צ לקבוע נוהל קבוע עם קריטריונים ברורים, כי כרגע יוצא שזה די נתון לנטיית לב של האדם שעליו "נפלת".
יש על זה עוד המון מידע באתר "באופן טבעי", אם זה מעניין אותך.
יוגה עם פרשת שבוע לילדי מילואיםאיתי פ

אהלן, הכנתי סרטון של יוגה להורים וילדים לפרשת השבוע.

הוא מעולה לילדי מילואים/קבע כי יש בו המון מגע, עיטוף, הענקת ביטחון. ומתאים כמובן לכל משפחה, לא רק מילואים.

תהנו

יצירתי!תהילה 3>אחרונה
בהצלחה
אולפנה או תיכון בירושליםאילת אלישיב

מחפשת בירושלים אולפנה או תיכון דתי לבת שלי, מקום טוב וחם עם רמה לימודית טובה וחינוך טוב.

כן שמאפשר טלפון חכם ולק ג'ל. 

מציעה לך לשאול גם בפורום אמהות. בהצלחה בחיפוש!יעל מהדרום
אולי אולפנת חורב?הרמוניהאחרונה
אירועי תרבות בקהילה- מה הכי אהבתם?טליולה

קיבלתי תפקיד חדש יו"ר ועדת תרבות בקהילה שלנו

התקציב דיי דל 🤧

אשמח להמלצות למפעילים באירועי קהילה שהייתם בהם!


תודה!

מקסיםזיויק
באיזו קהילה?
אני אוהבת ערבי נשים שיש זמן לפטפט ולהכיריעל מהדרום
לק"י


יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

ומציעה לך לשאול בפורומים פעילים יותריעל מהדרום
סיורים בגינות וחורשות קטנות מקומיות עם מדריכים,ירושלמית טרייהאחרונה

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

סעודות שבת - קטסטרופה אבא פגום
עבר עריכה על ידי אבא פגום בתאריך י"ח בחשוון תשפ"ו 16:30

אני סובל בשבתות, פשוט סובל, כל סעודה היא סיוט. יש לנו ב"ה 6 ילדים מגיל 3 עד 17 וכל סעודה היא בעיקר הקנטות בין הגדול לכולם. אני מכין דברי תורה, חידונים, סיפורים (כן, ניסיתי גם את "עושים עניין" של הרב יוני לביא) ופשוט לא מצליח להחזיק יותר מ 20 שניות. אני רק פותח את הפה הגדולים על הספה במקרה הטוב קוראים עלונים, או בחדר, נחים מחוסר עזרה בשישי.. אני מרגיש מועקה גדולה, תחושת כישלון, אפילו הקטנים לא מקשיבים לסיפורים.

יש למישהו עצה מלבד תפילה?

אני עובד עצות..

לצערי מוכר גם ליליפא העגלון

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''


בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

תתרכז אולי בשירים וחוויה.זיויק

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

שיטה טובה, עובדת אצלנו:חירטטתי
להתחיל לשיר שירי עונג שבת, מניסיון זה מושך את אלה שעוד נשאר בהם קצת ניחוח של שבת ואלה שלא, כבר בעיה אחרת
מטורףזיויק
שחרר אותם…רינת 24

זה נשמע מאד מעיק.


למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מבינה אותךשם פשוט

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

א כלהעני ממעש

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

אולי לא צריך ארוחה כל כך ארוכה?משה
יש דרך!!!אוצרי

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

פרסומת?זיויק
לא מתאים לכל הורה, לא מתאים לכל ילד.טויוטה
מגפה כלל יהודיתטויוטה

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

 

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

 

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

 

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

 

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

 

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

 

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

 

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

 

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

 

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

 

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

 

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

 

כמה מוכר...arlan

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

 

משהאחרונה
לא מבין..יהולב

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

כמה דברים:תהילה 3>

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

מחפשת מטפל רגשי מומלץ מנסיוןבננה צהובה

הבן שלי בן 16. מתוק, אבל  עם חרדה חברתית ודימוי עצמי נמוך.
מחפשת מטפל רגשי ממש טוב באיזור פתח תקווה והסביבה.
אשמח להמלצות!
תודה רבה!!

מציעה לך לשאול גם בפורומים נוספים ופעילים יותריעל מהדרום

לק"י


אמהות

הריון ולידה

ועוד

אפשר דרך השרות הפסיכולוגי של פתח תקווהמתיכון ועד מעון

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

עניתי לך בפרטי, אם עדיין רלוונטיחירטטתי
מה טעות?חירטטתיאחרונה
כמה עובדותאריק מהדרום

1. כלכלת ארהב היא כרבע מכלכלת העולם כולו.

2. כלכלת סין היא הבאה בתור עם כ-17% מכלכלת העולם כולו.

3. אחריה כלכלת גרמניה בפער משמעותי של כ4.3% מכלכלת העולם כולו

4. שלוש הכלכלות האלה יחד לבדן מהוות כמחצית מכלכלת העולם כולו

5. כשמונים אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במדינות G8 שהן היום G7 בתוספת רוסיה שממודרת כרגע מהמועדון.

6. 86 אחוז מכלכלת העולם מתבצעת במועדון G20 שהם 19 המדינות החזקות כלכלית בעולם והאיחוד האירופי שנחשב לחברה בפני עצמה (כלומר יש נציגות גם למדינות אירופאיות נחשלות באיחוד)

7. כל שאר העולם מתחלק ב14 אחוז הנותרים

8. ישראל איננה חברה בG20.

9 סדר גודל של התלג לנפש בישראל הוא סדר גודל של תלג לנפש של גרמניה

10. אנחנו לא כמו גרמניה כי אין מספיק נפש, לא כי אנחנו לא מוכשרים או חכמים מהם אלא כי אין מספיק נפשות.


מסקנה שלי, הביאו ילדים זה טוב לכלכלה, שאו ברכה.


(זה איננו פוסט כלכלי ולכן לא נכתב בפורום חיסכון השקעה וצריכה, אני יודע שאני משקר ביודעין שקרים לבנים למשל לגבי התלג לנפש של סין ולא אכפת לי ואני לא נכנס לדיון על כח קניה כי זה לא פוסט כלכלי, רק שורת המסקנה חשובה לי פה וכל השאר לא מעניין אותי)

תמיד נהיה עם קטן יחסית לאומות העולם, "כי אתם המעטקעלעברימבאר
מכל העמים". אף פעם לא נהיה 70 מיליון כמו גרמניה, ולא בטוח שיש מספיק מקום בארץ ישראל המורחבת להיות כמו הסינים.


אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.


לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

ישראלאריק מהדרום

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.


בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

מסכים איתך שזה ברכה, פשוטקעלעברימבאראחרונה

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

 

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

קראווניםיוני21

עד כמה ילדים זה מתאים


עם 2 ילדים איך זה?



כמה המחירים היום לקראוון בברוכין?


מערב השומרון



תודה רבה

תלוי בגודל של הקראווןעזריאל ברגראחרונה

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....

הבת שלי שאלה אותי. אבא למה יש לך קוויםאדם פרו+

היא מתכוונת קווים בעור.

אני חושב שאלו קמטים.


מה עונים לה?

אולי יעניין אותך