אני חייבת 90% מההצלחה שלי להורים שלי,
וכבר כתבתי פעם בפורום אחר על זה.
כשהייתי ילדה בתחילת היסודי לקיתי בתסמונת טורט,
וההורים שלי, בנחישותם הרבה, עשו בשבילי הכל, שמו אותי ממש בראש הסולם
ועזרו לי הכי שאפשר שאצליח על אף הקשיים.
אני אוהבת מאוד את אמא שלי, היא נתנה לי כל כך הרבה כל החיים
אבל יש לה סעיף, נקרא לו "מקדם הרגש הפולני", שעובד אצלה מאוד חזק.
היא אוהבת ותמיד אהבה תינוקות, וחיכתה שנים לנכד/ה עם דגש על ה"ה".
כשנולדה הבת שלי, כיום בת שנה, והיא הפכה לסבתא, היא נהייתה האדם הכי מאושר בעולם.
בגלל הטורט אני צריכה לישון הרבה שעות כדי לתפקד נורמלי (תרופות נגד הטיקים שמעייפות ממש).
שבוע הייתי אצלה, עד שהבנו שתינו את הקטע, וחזרתי הבייתה, היא באה אלי יום יום ב2 אוטובוסים +
הליכה ברגל, גם ישנה אצלי וקמה לתינוקת בלילה כמעט כל לילה עד שהיא ישנה לילה שלם רצוף, (גיל חודשיים)
אני סטודנטית, והיא שומרת לי עליה כשאני בלימודים, שוב, 2 אוטובוסים והליכה ארוכה פעם-פעמיים בשבוע.
באמצע השבוע היא באה עוד פעם-פעמיים לפחות, לרוב פעמיים ויותר, לעזור לי בבית, כי קשה לי להשתלט על
הכל לבד שגם לזה יש קשר לטורט. (עייפות...)
כשאני במבחנים היא שומרת עליה, ולפני כן אני באה להורים ללמוד שם.
היא יכולה לקבל את תואר הסבתא הכי טובה בהיסטוריה בקלות.
היא אוהבת את הבת שלי בצורה עצומה. וגם אבא שלי אוהב אותה לא פחות, אבל הוא בן אדם שפוי ב100%.
אנחנו רבות הרבה, היא עושה לי הרבה "רגשי" וגורמת לי להרגיש שאני לא מספיק אסירת תודה לה,
אם אני עושה משהו לא בצורה שהיא רוצה אני הופכת להיות נצלנית וכפויית טובה, חזירה ו"חראית" (ציטוט שלה) לקרוא לי בכינוי המפורש לאישה עובדת, היא הפסיקה לפני כמה חודשים כי הילדה התחילה לדבר . אי אפשר כשמתווכחים לדבר איתה בצורה נורמלית, ישר היא נכנסת לסערת רגשות, מתעצבנת ומתחילה לדבר פולנית. (לא את השפה עצמה, למי שלא הבין) . היא מדברת בצורה פוגעת.
היום בעלי יצא למילואים, היא הגיעה לראות את הבת שלי ולעזור לי לסדר את הבית אחרי שחזרנו משבת במקום רחוק, עם מלא תיקים.
היה המון מה לסדר והיא התחילה לנקות לי את המקרר בנוסח הקבוע, "איזו מלוכלכת, זה כבר שבועיים פה, מסריחה" וכו..
כבר למדתי לא להגיב לזה, נכון, יש לי דברים עם עובש במקרר שאני מפנה מידי פעם, אבל ראיתי בתים הרבה יותר גרועים, בסה"כ הבית נקי, יותר מרוב השכנות שלי, הילדה נקייה ומסודרת תמיד יותר מ95% מהילדות שאני מכירה, משמעותית, תמיד עם בגדים נקיים ואחרי כל ארוחה אני רוחצת לה פנים טוב ומחליפה לה בגדים, אני רוחצת אותה כל יום + שיער. אני לא טייפקאסט של אישה מלוכלכת. ממש לא.
אני לוקחת תרופות שמפחיתות בצורה משמעותית את הטיקים, וההורים שלי קונים לי אותם כדי שירד ממני העול של זה, נגמרו לי ולא ידעתי שאין עוד קופסא, לכן לא אמרתי לאמא שלי להביא לי מהבית שלהם. ( לשיטתם עדיף שלא כל הכמות תהיה פה בבית כדי שלא יקרה מצב שאורחים יתקלו בזה, אני לא מתווכחת איתם).
היא אמרה לי שאבא שלי יקח את שלושתינו אליהם, ואני אמרתי בסדר.
אחר כך היא התחילה להעיר לי הערות, אז לא היה בא לי ללכת אליהם.
אמרתי לה שאבא שלי יביא לי, ושהיא תחזור איתו.
היא התעצבנה, "מה, הוא יבוא בגלל זה? ככה את מפעילה את אבא שלך היית אומרת לי בבוקר, אני יכולה לחזור באוטובוס, ככה הוא יבוא סתם ואת לא תחזרי איתנו?"
אמרתי לה שבבוקר לא ידעתי שחסר לי, אז היא איזה משהו חסר היגיון.
היא התחילה לצעוק עלי שאני הפכפכה, לא יציבה, כל הזמן משנה את דעתי
שאני לא מעריכה אותה, שאני משגעת אותה ... שגם אם אני ארצה לבוא היא לא תרצה שאני אבוא...
כשאבא שלי הגיע לא רציתי שהוא יתאכזב שאנחנו לא חוזרות איתו,
אז אמרתי שאני אגיע איתם,
אמא שלי התחילה להתעצבן , "תחליטי מה את רוצה, את כל הזמן משנה את דעתך, לא צריך בכלל שתבואי, את לא יציבה..." וכו
אז אמרתי לה שאני לא באה.
אחרי שתי דקות היא נכנסת לחדר בוכה ואומרת לבת שלי בקול בוכה "ביי מאמי שלי, סבתא הולכת, להתראות".
אמרתי לה , מה את רוצה? היא אמרה "שתבואו" אמרתי לה בסדר, מתוך רצון שהיא תפסיק לבכות.
הלכתי להביא משהו מהאוטו, השלט לא עבד, לא רציתי לפתוח עם המפתח כי השכנה ילדה לא מזמן וזה היה 11 בלילה, ידעתי שזה יפעיל את האזעקה. חזרתי הביתה, אמרתי השלט לא עבד , היא התעצבנה " אין לך טיפת תושייה, מה את ילדה קטנה? תפתחי עם המפתח" אבא שלי יצא איתי לאוטו ואמרתי לו שאני לא רוצה להעיר את התינוק של השכנים עם האזעקה לכן לא השתמשתי במפתח. הוא פתח עם המפתח והפעיל את האזעקה.
אמרתי לו שאני באה באי- חשק גמור, בגלל הבכי של אמא. גם הוא סובל מכל הקטעים האלה.
אמרתי לו שאני חוזרת מחר, הוא אמר שמחר הוא לא יכול להחזיר אותי כי יש "אירוע" לבעל של חברה של אמא שלי,אירוע של סוחרי מכוניות משומשות שחצי מתרבות הפנאי שלהם זה משחקי קלפים ומסלעות על הציפורניים והחצי השני זה קניות וקזינו בחו"ל. הוא בן 50 הם עושים שם את הפקת המאה באולם בתקציב של חתונה. ואבא שלי חייב להסתפח למאפירה הזאת (הוא ההיפך הגמור מהם) כי הם נעלבים אם לא באים.
לכן הוא אמר שאני אחזור יום שלישי, אני אמרתי לאמא שלי שאני לא יכולה להישאר עד יום שלישי, כי אני רוצה שחברה תבוא אליי, היא אמרה, תדברי איתה, ואם היא לא תוכל תחזרי יום שלישי, אם כן אני אחזיר אתכן יום שני.
אותי זה עיצבן ממש, שמתכננים לי ככה את ההתנהלות. לא הסכמתי, היא אמרה שהיא תחזיר אותי יום שני בארבע, אבא שלי אמר שזה מיותר והוא לא מעוניין בזה. נכנסנו, אני ואבא שלי הבייתה ואמרתי לו שאני לא יכולה כבר, שהיא פולניה, שהיא עושה לי מניפולציות .. היא עמדה מאחורי הדלת ושמעה הכל, כשאבא שלי יצא היא התחילה לקרוא לי "חזירה, נצלנית כפויית טובה, חראית, את החיים שלי אני נותנת לך, כלום את לא תראי ממני, קוראת לי מניפולטיבית, זאת התודה שלך על כל העזרה שלי, את תרצי ואני לא אבוא אלייך" ...
אמרתי לה "לכי מפה" והיא אמרה לי "ככה את מדברת אלי? אני לא אבוא לפה יותר" כל הזמן הבת שלי, בת שנה עם המון שכל, מסתכלת ומקשיבה. שלושתינו בוכות.
היא יצאה, אבא שלי נכנס לקחת משהו, דיברתי איתו, הוא אמר שהוא מבין אותי ושגם אני תורמת את חלקי באיך שאני מדברת אליה.
אחרי דקה היא נכנסה עם פרצוף עצבני ושתקה, לקחה משהו, יצאה וטרקה את הדלת.
אחרי כמה דקות נכנסה שוב, אמרה לי "חזירה, הכל את מקבלת וככה את מתנהגת, אני אמות כלום את לא תקבלי, אני אמרתי שאני אחזיר אותך מחר בארבע" אמרתי לה שאבא לא הסכים, היא אמרה "אני כן הסכמתי" פשוט אי אפשר להסביר לה, שאני מעדיפה לעשות מה שנוח לאבא שלי. אחר כך היא אמרה ש"בגללך אבא צועק עליי, באשמתך אני ואבא רבים" כניראה הוא העיר לה על הסרטים שהיא עושה.
והם הלכו.
היא כועסת עלי מאוד, יש לה סיבה לכעוס, ולי יש סיבה לא לרצות לבוא אליה כי אני יודעת שהיא לא תפסיק לריב איתי שם.
אני מרגישה רע, בעיקר על זה שאני באמת אולי לא מעריכה מספיק את מה שהיא עושה בשבילי,
ומעל לכך, זה שהבת שלי, שכבר מבינה דיי טוב מה הולך ומה מדברים, צריכה להיחשף לזה.
ה"גג" של כל זה, זה הטורט, שגורם לי לצורך רב בעזרה ממנה, וזה מה שמגלגל את הכל וגורם לה לצפות שאני אעשה כל מה שהיא רוצה, כי אחרת אני כפויית טובה שלא מעריכה את כל העזרה שלה.
זה לא משהו שאפשר לפתור אותו, אי אפשר גם לדבר איתה בצורה הגיונית, אי אפשר גם להפחית את מינון העזרה, כי אני אטבע, ואת התואר הזה אני צריכה לגמור. ויש לי לעשות עוד תואר שני...
סליחה על האורך...
לקבל את עצמך ולצמוח מכאן.
כל מילה זהב