ברוך יוצר האפידורל.

אצלי אישית זה מורכב מכמה סיבות:

1. בלידה טבעית: בלי אפידורל,בלי זירוז,ובתנוחות לידה יותר טבעיות- יש באופן יחסי פחות סיבוכים (של קרעים, ירידת דופק ומצוקה עוברית, כאבים מהאפידורל וכו').

2.לקחתי אפידורל בלידה הראשונה- היה מעצבן נורא (נימלולים איומים בשני הרגלים) אז בקשתי בצירי לחץ שיפסיקו את האפידורל וסוף סוף היה לי כוח להתרכז בלידה, המסקנה שלי היתה - אני יכולה בלי הדבר המציק הזה!

3. שליטה- לידה זה אחד המקומות עם הכי פחות שליטה, לידה טבעית מאפשרת לי לקבל לפחות חלק מהשליטה חזרה- להרגיש את הרגלים, לדעת מתי מגיע ציר ומתי צריך ללחוץ, לא לסבול מבחילות מיותרות וללדת במודעות רגשית לחוויה ולהתרחשיות.

4. הידיעה שאני יכולה ללדת טבעי היא סוג של נקודת הצלחה ליכולת שלי להתמודד עם כאב. ב"ה בגלל שלא היו לי טרואמות מלידות אז מבחינתי זה אתגר והחלטה באה מתוך שמחה ולא מתוך חשש מהאפידורל.

מקווה שעזרתי.

לעולם . זה מונע טראומות להמון נשים וגברים

מי שלא רוצה ללדת עם אפידוראל זה בעיקר בגלל הפחד מההשפעה העתידית שלו.

ויש גם כמה כאלה שסתאם רוצות להוכיח לעצמן ולכל הסביבה שהן גבורות ויכולות בלי (אבל הן ממש מיעוט).

לי אישית היתה לידה ממש טובה עם אחרי האפידוראל.

הלחיצות היו ממש טובות ובכלל היה עם מי לדבר. והייתי מרוכזת והצלחתי לעשות בדיוק מה שביקשו ממני.

לפני האפידוראל לא הצלחתי להבין מה רוצים ממני ולא הצלחתי לענות לשאלות פשוטות שהגעתי לבי"ח.

לפני הלידה היתה לי שיחה נעימה עם בעלי והגעתי ללידה נינוחה ועם כוחות.

כי חוסר הרצון שלי באפידורל נובע בעיקר מרגש, והסיבות הרציונליות נגררות אי-שם מאחורה - ובענייני רגשות אין מה לשכנע.

חוסר הרצון שלי להשתמש באפידורל נולד בתחילת הלידה הראשונה שלי (אף שבסופו של דבר זו הייתה הלידה היחידה שבה כן קיבלתי אפידורל). כשהתחילו הצירים התחילה יחד איתם מין תחושה מיוחדת שלא חוויתי אף פעם בחיי לפני כן. אופוריה כזאת. הרגשה מאוד חזקה שאני יכולה ורוצה להתמודד בלי עזר מלאכותי. אני מניחה שהרגש הזה היה השפעה של הורמונים שמשתחררים בתחילת לידה. בכל מקרה הוא היה 'גדול ממני'. מרוב שהחוויה הזאת הייתה חזקה, היא מלווה אותי בכל השנים שעברו מאז.

ועכשיו לסיבות הרציונליות:

# באפידורל, כמו בכל תרופה, יש גם סיכונים. כשצריך - צריך, כשלא צריך - אני מעדיפה להימנע. מן הסתם יש השפעה גם לעובדה שיש לי מכרה שסוחבת כבר חודשים סיבוך קשה של אפידורל, ועוד מכרה שסבלה במשך שבוע-שבועיים סיבוך קל אך לא נעים. תמיד מקרים שמכירים במציאות משפיעים יותר ממספרים על הדף. גם זה עניין רגשי.

# באחת התגובות שמעליי נכתב שאפידורל מאפשר קשב "כלפי חוץ" - לשאלות, למילוי הוראות... גם מהניסיון שלי עם אפידורל ובלעדיו זה באמת כך - באופן טבעי בלידה הקשב פונה פנימה, מתי אני מרגישה שנכון לי להתנועע ומתי לנוח (היה לי עם זה קטע קטע... טוב, לא משנה, לא נאריך את המגילה בעוד פסקה...), מתי הרגע המדויק להתחיל ללחוץ וכן הלאה. כשהייתי על אפידורל לא הייתי ברמת קשב פנימי מיוחדת כזאת אלא תפקדתי כמו ביומיום, וכן יכולתי לענות על שאלות ולעשות מה שאומרים לי. לדעתי יותר בריא בלידה הקשב הפנימי היוצא דופן שתיארתי ולא הקשב החיצוני של יום יום.

# קראתי פה ושם (לא יודעת אם מבוסס או לא) שיש אחוזים גבוהים יותר של הנקה ראשונה מוצלחת אם אין אפידורל ברקע. כיוון שהנקה מעולם לא הייתה לי פשוטה, זה שיקול חשוב עבורי.

# אני אוהבת ללדת במגוון תנוחות, בלי להיות מחוברת לחוטים שצריך להתחשב בהם לפני כל תזוזה.

# המחשבה על דקירה בגב עושה לי ממש רע.

# אני רוצה להיות מסוגלת לרוקן שתן לבד ולא להזדקק לקטטר.

אני אישית לא מכירה אף אישה שדוחה היריון בגלל הפחד מהלידה ולא מעוניינת באפידורל.

אחרי 2 לידות עם אפידורל ועוד לידה שלא הספקתי לקבל אפידורל - 

אחרי 2 הלידות עם אפידורל- שפשוט לא הרגשתי שום כאב מרגע האפידורל עד הלידה!! לא היתה לי שום בעיה לרצות הריון נוסף. אחרי הלידה השלישית היה לי קשה לחשוב על עוד אחת נוספת.

אה וילדתי ילד רביעי בלי אפידורל (לידה חפוזה)

ההבדלים בין לידה עם אפידורל או בלי לדעתי-

1. אין כאבים בלידהץ וזה מדהים שה' יתברך נתן כלי כל כך טוב להתמודדות עם צירי לידה.

2.ההתאוששות אחרי הלידה מהירה יותר בלידה בלי אפידורל. את משוחררת מיד אחרי הלידה.

3. לידה אחת היה לי יומיים קטטר

# למיטב ידיעתי הסיכונים של אפידורל די מקבילים לסיכונים של אופטלגין...

מה אני אעשה בלידה הבאה?? אני אבקש אפידורל בטוח. אבל אם הלידה תהיה מהירה בלי אפידורל אני אהיה הרבה יותר מרוצה.

אחת הטראומות שלי מהלידה הראשונה זה הזריקה....

היתה לי לידה מאד מסובכת וארוכה שבסוף ניתוח...ובכל זאת אשמח בלידה הבאה בלי אפידורל...בעזרת ה' יתברך....!

יש לי בעיה לקבל אפידורל, בעיה ידועה מראש.

ואחרי 2 לידות שהיו קצת יותר מסובכות וכואבות מן הקודמות להן אני מוכרחה לציין שזה בהחלט שיקול!!!

אני כנראה לא יודעת להסביר את עצמי טוב... כי אף אחד מהסיפורים שפרשׂתן לא התאים לסיפור ההוא שאמרתי שאני לא מכירה.

אני התכוונתי למצב שבו לאישה הייתה בחירה אם לקבל אפידורל או לא, היא בחרה שלא, בעקבות הבחירה הזאת היא חוותה לידה קשה ביותר - ברמה שהיא לא מעזה להיכנס להריון שוב (כפי שכתבה פותחת השרשור), ובכל זאת ברור לה שכשכן תלד שוב - לא תיקח אפידורל (כלומר אפילו שתהיה לה בחירה, היא תבחר לא לקבל). עד כדי כך אפידורל מפחיד אותה. נשים כאלה אולי קיימות, אבל העדתי על עצמי שבאופן אישי איני מכירה אף אישה כזאת.

אני מכירה נשים רבות שילדו בלי אפידורל ומתכננות לעשות כך גם הלאה.

אני מכירה גם כמה נשים שילדו בלי אפידורל ולא מתכוונות לחזור על זה.

ועכשיו אני מכירה גם אתכן ומאחלת לשלושתכן לידות טובות שייזכרו אצלכן כחוויה חיובית.

ממני, שילדה בלי אפידורל

(משתחלת לשירשור מהצד).

אין לי מושג למה את מתכוונת, נלחמות בשיניים.

אני מכירה את הסף כאב שלי ולא של אחרות.

הלידה הראשונה שלי הייתה עם זירוז ולא היה אפשר בלי.

רק החרדה שיש לי ממחטים והתופעות לוואי שהאפידורל גרם לי גרמו לזה שאני מעדיפה לסבול את הכאב של הצירים מאשר את השתקת הכאב עם האפידורל.

בלידות הבאות ילדתי בלי. אחת הייתה מהירה שגם אם רציתי אפידורל לא היה לי סיכוי להספיק ובלידה שאח"כ כשנכנסתי לחדר לידה עם פתיחה 7 בעלי אמר למיילדת שאני לא רוצה אפידורל,

המיילדת לא רק שלא ניסתה להציע, להיפך היא אמרה- בטח שהיא (אני) לא צריכה אם היא ככה רגועה בכזאת פתיחה.

אני לא מנסה לשכנע אף אחת אם ללדת עם אפידורל או בלי, אני יודעת מנסיוני מה טוב לי יותר ולא כי אני נהנית לסבול את הכאב של הצירים.

אני ממש לא נלחמתי בשיניים, אלא באתי מתוך החלטה שאם יהיה לי באמת קשה אני אקח אפידורל (בלידה הראשונה אפילו ביקשתי עירוי מייד כשהגעתי כדי שאם אני ארצה אפידורל לא יהיו עיכובים).

אבל בגלל ששמעתי מהרבה נשים את החוויה של השליטה שמתלווה ללידה טבעית, ולי זה היה משמעותי,

החלטתי לפתוח לי את כל האופציות.

בשביל זה עשתי קורס פרטי, בו דרשתי גם שיטות להקלת כאבים טבעיות, וגם מידע על הלא-טבעיות.

בסופו של סיפור

בשתי הלידות פשוט הרגשתי שזה כן ביכולתי, ולא נורא מידי,

אז ילדתי טבעי....

ואני ממליצה...

ראשית לידה פעילה זה לא "טרנד" אלא הצורה שהקב"ה בחכמתו הטביע בנו כיצד ללדת בצורה בריאה ובונה.

זהו חלק מברכת עם ישראל בניגוד לנשים המצריות, העבריות "חיות הנה - בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו"

וזה ממש לא רק הענין של להמנע ממשככי כאבים, אלא מכלול של נקודת מבט חיובית וטובה, טבעית ובריאה על תהליך הלידה.

בלידה פעילה איני מצפה ש"יילדו אותי" אלא אני "יולדת"

אני קשובה לגופי ולעוברי, נותנת להורמוני הלידה לזרום ולפעול במיטבם מבלי הפרעות. כך מובטחים מירב הסיכויים ללידה טובה גם פיזית וגם רוחנית לעובר ולי גם יחד.

בלידה פעילה הגוף עצמו מפריש חומרים משככי כאב (אנדורפינים) בכמויות גדולות ואין צורך בחומרים מלאכותיים שלכל אחד מהם יש השפעות שליליות , סכנות ותופעות לואי בפני עצמו. למשל אפידורל, שהוא גורם ראשי להתארכות לידה ול"מפל התערבויות" קלאסי (זירוז - חתך - ואקום / קיסרי), מאריך את זמן ההתאוששות, מפריע ודוחה את יצירת הקשר הראשוני עם התינוק (חיות שיולדות בהשפעת אפידורל דוחות ולא מקבלות את עובריהן. הידעת?) בנוסף על כל תופעות הלואי השכיחות והסיבוכים הנדירים, (שכולם מיותרים)

בלידה פעילה אחוז ההתערבויות הרפואיות קטן במיוחד היות וככל שלא מפריעים לתהליך הטבעי שברא הקב"ה כך קטנים הסיבוכים ליולדת וליילוד.

ההתאוששות מלידה פעילה תמיד קלה ומהירה יותר, וכמעט תמיד היולדת שבעת רצון יותר מאשר בלידה לא פעילה, רפואית/ התערבותית/ מנוהלת עם משככי כאבים. תשאלי את כל הנשים שהתנסו בשתי סוגי הלידות ותראי שההבדלים הם שמים וארץ!

כדאי מאד לקרוא וללמוד על לידה פעילה ממקורות שונים, אני ממליצה על הספרים "לידה פעילה" (כמה מפתיע ) של ג'נט באלאסקס, ו "ללדת בבית" של אילנה שמש.

כמו כן באינטרנט יש מידע רב למשל באתר leida.co.il ובפורום "לידה פעילה וביתית" בתפוז http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?forumid=1345

כשהמיילדות אומרות לפרעה שהנשים העבריות "כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו"

הן משקרות! הן משקרות על מנת התחמק מהציווי של פרעה "אם בן הוא והמתן אתו" (המתן מלשון להמית)

גם במצרים הנשים העבריות בפירוש לא ילדו לבד.

ובאשר לשאלה של האנונימית - אני חושבת שפשוט לא קיימות נשים כאלה כמו שאת מתארת. שיש להן לידה סיוטית, שעושה להן טראומה ועדין מתעקשות על לידה טבעית.

ואם כן קיימות נשים שהלידה שלהן היא סיוט וצריכות ממש להלחם בשיניים על הלידה הטבעית, אני מנחשת שלמרות הכל האפידורל יותר מפחיד אותן מהקושי שבלידה בעצמה.

אבל רוב הנשים שבחרות ללדת בלי אפידורל עושות את זה כי הן מתמודדות יפה עם הלידה גם בלעדיו (כפי שענו לך פה הנשים)

והטביע בנו ללדת איתו

זה בדיוק אותו דבר!!

ולחזור אחורה למה שהיה פעם זה נשמע נחמד . אבל לא נראה לי שזה תמיד הדבר הנכון. לא נלך לכבס בנהר אפילו שד' הטביע בנשים חוכמה איך לשפשף בגדים כי הוא הטביע גם חוכמה במי שיצר את המכונת כביסה.

הטענה הזו מחזיקה אצלי מים.

עם טענות אחרות אני מאד מחזיקה. אמת. ההתאוששות לאחר מכן קלה יותר בלי אפידורל. עם כל זה לא תמיד ההתאוששות אחרי מצדיקה את הסבל בלידה.

מי שמצליחה להתמודד בלי אפידורל- מקסים שתלד בלי. תהיה לה התאוששות קלה יותר.

אבל למי שיש כאבים חזקים שהיא לא מסוגלת לשאת או לידה ארוכה מאד - בשביל זה ה' הביא לעולם את האפידורל.

שנקודת המוצא שלך לא נכונה.

אפידורל לא פותר טראומות לידה.

ולפעמים לפעמים גם יכול להוביל אליהן. יש מספיק סיבוכים שדווקא אפשר היה למנוע לפעמים, אם האפידורל לא היה נלקח.

וזה נכון שיש הרבה שרוצות שזה יהיה טבעי אבל זה לא נכון לקרוא לזה "טרנד". אלא להפך. אולי פשוט ה"טרנד" של להתעלם מהדברים הבסיסיים והטבעיים שה' ברא ולסמוך רק על הטכנולוגיה מתחיל להגמר.

אני בדיוק קוראת עכשיו את הספר של לידה פעילה וזה יפה לראות איך יש תאום כ"כ מורכב בין המערכות בגוף. כלומר הורמונים מסויימים שמשתחררים בזמן ותנאים מסויימים ומקדמים את הלידה בצורה הכי נכונה וכו'. התערבויות מבחוץ רק משבשות את זה.

בכל אופן זה לא שחור לבן כ"כ. לידה זה דבר מורכב. יש הרבה משתנים. ויש כאלו שאולי באמת זה טוב להן לקחת אפידורל.

אני קיבלתי אפידורל וזה לא היה כיף בכלל. ולא נראה לי שזה עשה את הלידה שלי לפחות "טראומתית" או משהו כזה.

אומנם כמו שציינו יש סיבות נכונות וטובות ללדת ללא אפידורל, אך יש מצבים שזה אכן ההחלטה הנכונה וכמו שאחת כתבה: ברוך שיש אפידוראל.

(שום דבר לא שחור לבן יש כאלא שיגידו שפעם גם היו מנתחים ללא הרדמה כי זה לא היה קיים...

אך כמובן שלידה ומחלה לא ניתנים להשוואה, יש פחות מקום לחשוב על סבל אלא יותר על סיבת הכאב כמשו חיובי...)

אחרי 2 לידות, לידה ראשונה בזרוז שהצריכה אפידורל שב"ה הטיס את הלידה

וילדה שניה 45 דקות בחדר לידה בלי אפידורל

כל המכלול של האפידורל לא שווה..

הזריקה וזה שאת לא יכולה לקום מהמיטה בזמן הלידה, ואח"כ הכאבים בגב ואני לא מדברת על זה שלא תמיד זה משפיע.. ולי כאב הגב להרבה זמן בנקודת הזריקה...

לא האמנתי שאחרי הלידה השניה פשוט אפשר לקום ולא כואב כלום בגב.. זה מדהים

בהצלחה יקרה,

מקוה שלא יצאת מבולבלת מכל השירשור הזה

אחרי הלידה האחרונה שהייתה טבעית לגמרי.

כאבי גב לידיעתכן הם תוצאה של ההריון ולא של האפידורל

סתם ניפוץ מיתוס

זוועה להתמודד עם צירים כשאת שוכבת על מיטת בית חולים למויטור ולא עם טוש מים חמים באמבטיה.

אבל אם הולכים לבית חולים וחייבים מוניטור והוא לא נייד אז חייבים על הגב..

בעעע.. איך אפשר ככה בלי אפידורל?!?!

לי היתה ירידת מים ואח"כ תהליך ארוך מאוד ומתיש עד הלידה, וכל מה ניסיתי לא עזר חוץ מגז צחוק ואפידורל שהוריד ממני קצת כאבים ויכולתי לנשום.

לא טוש עזר (לא יכולתי לסבול אותו) לא כדור פיזיו (שחוץ משלא עזר, הייתי כ"כ עייפה שנרדמתי עלייו בישיבה. עפיצות כזאת.)

בקיצור - אפידורל יכול לעזור, ויכול לא לעזור, לדעתי הכל לפי הזמן והמקום.

גם לא כל אחת זה אותו דבר..

אחת יכולה גם לומר שהיתה לה לידה ארוכה 15-20 שעות, ואחת יומיים רק בחדר לידה....

קיבלתי אפידורל אך בשלב הלחיצות הוציאו לי.

הלחיצות ארכו שלוש שעות סיוטיות ואם לא הייתי לוקחת אפידורל בצירים לא יודעת איך הייתי שורדת..

בלידה שניה כשהצירים היו כבר מאד כואבים קיבלתי אפידורל וביקשתי להשאירו עד הסוף

והלידה היתה מדהימה!!! בלי כאבים, ישנתי והעירו אותי בפתיחה מלאה.

אוקי אז כמה שעות לא ירדתי מהמיטה אבל לא היו כאבים..

אפילו כאבי מחזור ביום הראשון (אצלי הם ב"ה קלים) היו הרבה יותר כואבים.

לא קל ולא קשה .

פשוט שכבתי על המיטה בנחת עד שאמרו לי ללחוץ ולחצתי כשהמילדת אמרה לי ללחוץ.

זה נשמע לי כאילו אני לא יולדת... לישון ולהתעורר רק כי אומרים לי ללחוץ...

אתן מרגישות שבאמת ילדתן? לדעתי חסר כאן משהו מאד בסיסי בתהליך...

מבחינתי ,הלידה זה לראות את התינוק החמוד והנפלא יוצא ממך.

הכאבים הם תופעות לוואי (בסופו של דבר זו קללה: "בעצב תלדי בנים")

אני לא הרגשתי שחסר לי משהו בסיסי בתהליך בדיוק כמו שאשה בהריון בחודשים ראשונים שאין להן בחילות (יש דבר כזה ) לא מרגישות שחסר להן משהו בתהליך.

חוץ מזה שהייתי עם צירים עד שקיבלתי אפידורל במשך כשעתיים וחצי- שלוש (לא הצלחתי במצב הזה לקרוא שעון ) וזה הספיק לי בהחלט. מרב כאבים לא הרגשתי שום דבר רק מידי פעם שאני מסתכלת על עצמי מלמעלה. לא הייתי מסוגלת לענות לשאלות ממש פשוטות ובטח לא לסדר כיסוי ראש כך שלשלוט ככה שלהרגיש משהו רוחני (שילדתי- מעבר לפירוש הפיזי)יותר ולא פיזי (הצירים) יכלתי להרגיש רק עם אפידוראל.

אני אישית לא רואה טעם לסבול בעיקר לידה ראשונה שמדובר הרבה פעמים בחצי יום.

ההתאוששות אח"כ כמו שהבנתי יותר קלה בלי אפידוראל.

אני מעדיפה שיכאב לי קצת הרבה זמן ולא כאבים שהרגשתי שאני עוברת ח"ו לעולם הבא במשך פחות זמן.

אי אפשר בכלל להשוות את כאבי ההתאוששות לכאבי הצירים, זה ליגה אחרת לגמרי .....

החזקתי בסוף תינוק חמוד ומהמם ביד- הוכחה חותכת לזה שהבטן התרוקנה ואף אחד לא בועט בי

זו גם חוויה אמיתית ללדת בלי לסבול.

בעצם זה העולם המתוקן שככה ברא אותו הקב"ה - ללא סבל. מה שהתקלקל אחרי חטא אדם הראשון ןחווה.

ןל-44444 מתחתי. אולי גם כדאי שלא תעבדי במזגן כי יש קללה בזעת אפך תאכל לחם??!!?

איו מצוות הידור בקללות

כל אישה יודעת בהתאם ללידות שלה ולכוחות שלה האם היא מסוגלת ללדת בלי אפידורל. כמו שהיא תחליט האם היא מסוגלת להתמודד עם כאב ראש ללא אקמול. הא ותו לא.

ההתאוששות אחרי לידה עם אפידורל היתה אצלי יותר קשה גם כי הלידות היו הרבה יותר ארוכות והספקתי לקבל את האפידורל.

בלידות החפוזות של אחר כך גם הלידה היתה יותר קלה מה שמשפיע על ההתאוששות.

וכמנוסה בשניהם - המלצה שלי : שכל אחת תבוא ללידה פתוחה לקבל אפידורל ברגע שיכאב לה מאד. אם הלידה תהיה קלה או מהירה אז באמת עדיף ללא אפידורל.

ועוד משהו - נראה שלא ניסית ללדת עם אפידורל - ההבדל בהתאוששות הוא לא כזה משמעותי. זה לא איזה כאבי נצח לשבועות ענין של יום אחד וההבדל מיטשטש (יותר חולשה, קושי לקום מהמיטה מהר, קושי לרוקן את שלפוחית השתן - כל זה קורה פחות או יותר רק ביום הראשון) כאבים של לידה כואב הרבה יותר מזה!!

אין הידור בלקיים קללות ולכן בלידה עם אפידוראל הרגשתי לידה. בעולם מתוקן, לני חטא אדם וחוה, באמת לא היתה הקללה "בעצב תלדי בנים". אני לא רואה שום מצווה גדולה לקיים את הקללה ולא לקחת אפידוראל.

הלידה השלישית היתה מהירה ללא אפידורל וללא הכנה מנטלית מתאימה...סיוט!

בלידה השביעית הגעתי להבנה פנימית עם עצמי כי אפשר גם אחרת... תהליך נפשי ואישי הביאו אותי ללידה הכי טבעית, מהירה, ללא כאבים ושמחה עצומה! אותו דבר גם בלידה שמינית...

מדהים עד כמה הבשלות שלנו, ההקשבה לגוף והאמונה בכוחנו ללדת נותנת את הכוחות...תני לי היום ללדת שוב-בשמחה עצומה...אבל בלי הריון...!!!

כמובן שגם התפילות עוזרות...

חבל שהטרנד הזה תפס תאוצה רק בשנים האחרונות. בלידות הראשונות ממש לא היה שיח בין החברות על צורת הלידה. רובן לקחו אפידורל!

בהצלחה רבה, מאחלת לך חווית לידה מדהימה, לפחות כמוני...

נ.ב: ממליצה בחום על הדיסק של מרגלית שרפר: "הכנה רוחנית להריון ולידה".

גיסתי לדוגמא, מתחילה להרגיש צירים כשהיא בפתיחה 6-7, כלומר, מרגע שהיא התחילה להרגיש צירים תוך שעה היא יולדת. אז יותר קל לשאת את הכאב כי את יודעת שזה מאוד ממוקד ובסופו את מקבלת אוצר יקר מפז.

אני מצד שני- כשהכאבים כבר בלתי נסבלים ויש הפרש של 2-3 דקות בין ציר לציר- מגיעה לבי"ח רק עם פתיחה 2-3. הלידה מתקדמת אצלי מאוד לאט (אחרי 3 לידות אותו הדבר כבר לא יודעת אם יש לי סיכוי לחוות לידה אחרת)- לפחות 10 שעות של צירים חזקים וכואבים מאוד עד הלידה עצמה.

הסיכוי שלי להגיע שפויה ללידה בלי אפידורל הוא אפסי.

הלוואי שהייתי יכולה להגיד- שעה של סבל ואני אחרי הכל. אני רועדת מפחד מהזריקה. הייתי מתה לא לעשות אותה. אבל אין לי ברירה. הכאבים שאני חווה הם בלתי נסבלים- כי ככה הגוף שלי.

בקיצור- זה מאוד אינדיוידואלי- כל אישה והגוף שלה בלידות.  

הלידה השניה שלי היתה חוויה מדהימה, שעם אפידוראל כנראה שלא הייתי זוכה לה .

אם מראש הייתי אומרת שאני אקח אפידוראל, לא הייתי מתאמצת ללמוד ולתרגל את ההכנה הראויה לכאבי הלידה, ואז הייתי מפסידה את החוויה הנפלאה הזאת.

אגב, בלידה השניה הייתי הרבה יותר מרוכזת ומאופסת (מאשר בראשונה שהייתה עם אפידוראל) וניהלתי דיונים רבים עם אנשי הצוות על מה אני רוצה או לא רוצה בלידה שלי (היינו צריכים לדון כי ברור שהם לא קיבלו את הבקשות הקצת שונות שלי) ככה שהיא קשב חיצוני מלא, וגם ב"ה קשב פנימי מלא!

אז הגוף שלך ממש מיוחד.

אני לא הצלחתי להסביר לאחות בחדר את התופעות שהיו לי ומרווחים בין ציר לציר (לא הצלחתי לספור) ובטח לא הצלחתי לענות לתשובות כמו מה המס' פלא' שלי או בעלי? (אני אחת שזוכרת את הטלפונים של כל העולם)

בלידה שניה הגעתי לבית חולים והתמודדתי יפה מאוד עם הצירים וכשאמרו לי שאני בפתיחה 8 הייתי בבלק אאוט וצרחתי לקבל אפדורל על אף שיכולתי ללדת טבעי.

אני רועדת מפחד שיכאב לי.

אז האפידורל הוא הפסיכולוג שלי
 

ככה אמא שלי אומרת ש10 לידות היא ילדה בלידה רגילה... שהיא ראתה אותי בצרי לחץ מחייכת ומתקשרת עם כולם היא הייתה בשוק - זאת לידה ראשונה. לידה שלישית - הגעתי עם 4.5 נתנו אפידורל נרדמתי אחרי שעה קמתי ללחוץ 3 לחיצות ושלום על ישראל. לידה שניה הייתי בשוק מעצמי שלא הוצאתי ציוץ אפילו...

את מכירה מישהי כזו? מה בדיוק הסיפור? נשמע לי סתם אמירה חסרת בסיס.

מכירה הרבה נשים עם טראומה מלידה, שדווקא כן היתה בה אפידורל (לא אומרת שהסיבוך באשמתו כל פעם).

יש נשים שחשוב להן ללדת בלידה טבעית (ואני ביניהן). זה יותר בטוח, ויותר כיף.

ללדת טבעי זה לא "טרנד". אם כבר, אפידורל הוא "טרנד" של כמה עשרות שנים אחרונות.

יש פעמים שאפידורל תורם מאוד להתפתחות של הלידה, ואני בתור אשת מקצוע מודה על קיומו. כמו אנטיביוטיקה ב"ה.

באופן אישי חברה טובה ש"נתפסה" על העניין של לידה טבעית וזה ממש לא התאים לה. גם כשהמיילדת ראתה שהיא ממש סובלת היא לא הסכימה לקחת אפידורל ואחרי הלידה לקח לה הרבה זמן לחשוב בכלל על ילד נוסף. ברגע שהיא נכנסה להיריון שני היא אמרה כל הזמן "יש אפידורל".

ובאמת אחרי הלידה השנייה היא לא הייתה בטראומה.

אני באופן אישי לא הייתי צריכה אפידורל כי באמת הצלחתי להתמודד עם הצירים אבל יש נשים שללא אפידורל לא היו יולדות ילד שני.

משהיא שבהחלט בטראומה מהלידה, כי אסור לה אפידורל, היא נכנסה להריון שני די קרוב לראשון וסבלה כל ההריון מהפחד, ושוב גם עברה לידה טראומטית. אבל לה אין ברירה מצבה הבריאותי אוסר אפידורל. בקיצור כל אחת והגוף שלה.

ואני למשל לא מבינה בכלל איזה שליטה יש בלידה, הלידה שלי היתה מהירה (שעה ב"ה - פעמיים כי הייתי אמורה לעשות ניתוח) בעיקר צירי לחץ ואני רק צרחתי כמו משוגעת ולא הייתי בפוקוס בכלל, לא עם עצמי ולא עם העולם, רק הקב"ה עזר לי ואפילו את זה בקושי הרגשתי, לא הייתה לי כל הכנה הייתי בשוק טוטאלי, מקווה שפעם הבאה יהיה רגיל עם אפידוראל.

ותרופות והמדע הם גם ידע וחוכמה שירדו מלמעלה,

את כתבת על מישהי ראתה שלידה בלי אפידורל זה רע לה, ולכן החליטה כן לקבל בפעם הבאה אפידורל. אם הבנתי את מה שהאנונימית כתבה בהודעה הראשונה - היא מדברת על מישהי שמצד אחד הלידה הייתה קשה לה עד כדי דחיית ההריון הבא (כמו שכתבת) ומצד שני עדיין היא לא מוכנה לשמוע על אפידורל - ועל זה האנונימית תהתה מה עד כדי כך רע באפידורל. ועל זה יוקטנה ואני ואחרות הגבנו שלא מכירות אחת כזאת.

זה שפעם היו יולדים ללא אפידורל לא מחייב שככה זה אמור להיות - 

אחרת אפשר לומר שגם מכונת כביסה היא "טרנד" ופעם גם היו מכבסים בנהר - אז יאללה לכביסה בנהר !!

גם מזגנים הם "טרנד" חברה להתחיל להזיע . פעם היה חם וזה היה הכי טוב שיש לא סבלו מיובש בעיניים לא התקררו בקיץ כתוצאה משינויי הטמפרטורה ואפילו לא סבלו מחידק הלגיונרים. - כולנו לכבות מזגנים ולהתחיל להזיע.

ששימוש במכונת כביסה לא גורם לסיבוכים ולא משבש פעילות טבעית של הגוף.

ואילו שימוש באפידורל בהחלט יכול להוביל לפעמים להתערבויות רפואיות לא נחוצות בעליל.

לפי הסטטיסטיקות אחד הדברים הכי מסוכנים זה לעבור כביש במיוחד במזג אויר גשום ובלילה ובעיקר בשעות הערב. אז בגלל זה לא תלכי ברח' שיורד גשם בשש אחה"צ בשעון חורף?

בכל דבר יש סיכון והשאלה של כמה.

מבחינתי התערבויות שלא פוגעות בילד או אימו אין בזה שום בעיה.

איפה עומד הגבול בין התערבות "רעה" ל"טובה", באיזו שנה?

מאז ומעולם היו התערבויות בלידה ברמת הידע באותה תקופה.

למשל, ניתוח קיסרי, זאת התערבות בלידה (היה מקובל כבר בימי הגמרא אם אני לא טועה ואף לפני. לאותם ילדים שנולדו בניתוח קיסרי קראו "יוצאי דופן"- שיצאו מדופן הבטן ולא בדרך הרגילה).

מיילדות זאת גם התערבות.

דרך האדם ללדת עם התערבות.

יוכבד ומרים כינו את בנות ישראל שילדו ללא מילדת: "חיות המה".- זאת היתה ההתעירבות של אותה תקופה.

באותה תקופה הם עזרו והתערבו בלידות בכלים שהיו אז.

אנחנו 2 במשפחה שנולדנו עם התערבות, כל אחד בדרך אחרת , אמא שלי לא לקחה אפידוראל כי  אסור לה.

ב"ה שנינו בריאים ושלמים.

אמא שלי היתה בשוק שראתה את השפעת האפידוראל.

מבחינתי, בשעות שחוויתי לידה בלי אפידוראל מתוך הכרות עם עצמי, ידעתי, שזה יעשה לי טראומה מלידה.

(בעקרון איימתי על בעלי שאם הוא לא דואג לי לאפידוראל עכשיו לילד לא יהיו אחים, אבל נראה לי שכל אחת אומרת את זה בלידה, לא סתאם אחרי לידה צריך להביא קורבן חטאת...)

ברור לי לגמרי שאם לא הייתי לוקחת אפידוראל ההריון הבא, אי"ה, היה לי סיוט.

וכל מקרה לגופו.

בעולם אידיאלי, כל הנשים מוכנות ללידה, כל הלידות מתנהלות היטב (אף תינוק לא במצג "עורף לאחור", למשל, שמאריך מאוד את שלב הצירים ועלול להתיש את האם).

מאחר ובעולמנו לא כל הנשים מגיעות מוכנות ללידה, וממילא לא כל הלידות מתקדמות באופן שהיינו רוצים, האפידורל בהחלט עוזר, ויש בו הרבה טוב.

אם כל הנשים היו מגיעות מוכנות היטב ללידה, היה אפילו יותר טוב, כי אז היה צריך הרבה פחות אפידורל.

מאחר וזה לא המצב....

אבל אני רציתי לידה טבעית כי חשבתי שאפשר ושזה הכי טוב

פחות סיבוכים, ונראה לי יותר נכון.

חוץ מזה, שמעתי על סיבוכים של אפידורל שהלחיצו אותי, כך שבעיני הוא לא הצטייר כחומר המושיע.

אני מאמינה שאפשר לעבור את זה ככה. אבל גם שצריך להיות לא מקובעים מדי על התכנון הראשוני, ושצריך לזרום עם הלידה.

בע"ה אני מקווה שלא אצטרך אפידורל, אבל אם אצטרך, טוב שהוא שם.
 

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

לא יודעת אם מלווה במרכז

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

קוראים לזה ביומכניקה של הלידה

וממה שאת מחפשת נשמע שזה יכול מאד לענות על הצורך

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

מדהימה

למדה ביומכניקה של הלידה.

הכי אלופה שיש

‏‪+972 58-580-2617‬‏

זה הדבר היחיד ה"חמור" שעליו היית רוצה לדבר איתה?

אין לי בגיל הזה עדיין אבל בגלל שהיא ילדה בת עשר אז מה שציינת זה בעיני סופר טבעי לגיל ולא מעיד על ההמשך... אני רק בסוף התיכון חשבתי על מדרשה וגם לי הכל עד אז היה נראה כמו עול. וסופר נהניתי אחר כך במדרשה. והחיים הדתיים שלי מאד מושפעים מהמדרשה, ואפילו קצת מהאולפנא, עד היום.

כך גם לא אהבתי בגיל ההוא את התפילה ויתר הדברים שציינת.

אז לא הייתי מרגישה בגלל זה כשלון בחינוך. את עשית בגילה את מה שציינת לגבי תורה ותפילה?

באמת סקרנית מאיפה הציפיה פשוט.

והיסחפות עם חברה למילים לא יפות אל מול מחשב ריק מנשמה... תראי, יש כאן גם שאלה מה זה חינוך... כשלון בחינוך זה בעיני התנהגות לזולת. הגיוני שרצו "לבחון" את הצ'ט ובטח אם זה כשנמצאים עם חברה. יפה שמילים לא יפות מצאו את דרכן רק שם במחשב... את כילדה לא חיפשת במילון מילים לא יפות? סקרנות טבעית בעיני שלא מעידה על ההמשך ואם כבר, הפוך.

ובאופן כללי גיל ההתבגרות עבר עלינו בלי דרמות מיותרות.

מבחינתי אמונה ודרך ארץ זה דברים כל כך בסייסים ומוטמעים מצד אחד, מצד שני לא מרגישה שזה עובר הלאה לדור הבא.

מדרשה זה שם מפוצץ, בפועל זה ערב נחמד עם בנות ואפילו חברות מהשכבה, לא מצליחה להבין למה לא ללכת לנסות דבר כזה..

לתחושתי ולא רק בצפייה מהצד

זאת אומרת את רוצה שתלך לערב מדרשייה? אם זה בילוי עם אמא זה כבר נראה אחרת

ברכות השחר? אחת עונה לשנייה אמן

לקחת אותה איתך לבית הכנסת מדי פעם

לקנות לה סידור תפילה יפה עבורה עם חריטה מתנה מאמא

ממש לבנות את הקשר ביניכם לילדים דרך המצוות

אבא לומד עם ילד משנה זה לא כמו שמצפים ממנו לשבת לשנן לבד

שיילך עם אבא לשיעורים מדי פעם

שהמצווה תהיה דרך חוויה מול ההורה מצד אחד אבל מצד שני לא תבטל את הילד שבו

לגיטימי שלא תמיד היא תרמה

ומתחברת למה ש @אמאשוני כתבה על הצ'אט. בחיים לא אשאיר ילדים איתו לבד.

לגבי הצאט- טוב שראית, זה מזמן שיחה ויכול לפתוח דברים חשובים.

שימי לב שיכול להיות שזו בכלל החברה ששוחחה עם הצאט.. אבל גם ככה וגם ככה -זו הזדמנות מצוינת לפתוח את נושא הדיבור והכתיבה, ולמה זה לא טוב להדתמש במילים כאלו אפילו מול רובוט שלא נפגע וק"ו מול אנשים.

לגבי המצב התורני- באמת הכי חשוב זה דוגמא אישית ותפילות, ואת זה אתם עושים. וגם לייצר הרבה חוויות משמחות של קדושה. יש הופעה תורנית? הולכים. ערב מיוחד שמתאים גם לילדים? אנחנו שם. בקיץ כשנוסעים לטיוך- מוסיפים עצירה ברשב"י שכוללת פינוקים..

ממש לייצר חוויות של כמה כיף להיות מחוברים לקודש.

ובלי רגשות מצפון!! אתם עושים את המירב, התוצאות לא בידיים שלכם.

חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה'!

משתדלים מאוד לעשות גם חוויות סביב קודש, אבל באמת צריך לשים על זה יותר דגש..

איך היית עושה שיחה כזאת?

קודם כל בהרבה אהבה אליה והרבה אמון בטוב שבה ושהיא רוצה להיות טובה.

לפתוח ולומר-

שירה אהובה, היום רציתי לשאול משהו את הצאט ופתאום ראיתי שיחה שהיתה שם לפני כמה ימים. הבנתי שזה מהזמן שלמדת עם דינה למבחן והיה לי קצת עצוב לראות מה שהיה שם. את יודעת למה?

ומשם לפתוח את מה שחשוב לך, לחזק אותה שהיא טובה ובגור לך שזה חד פעמי ואת סומכת עליה.

לסיים בחיבוק..

זה ריגוש באפשרות לפרוץ גבולות.

בינה מלאכותית זה ממש מסוכן לילדים.

לפעמים אני נותנת לילדים לידי לשאול את הצאט שאלות (מקליטה ומשמיעה את התשובה)

פעם אחת הייתי צריכה לעשות משהו כמה דקות, אני שומעת את הצאט נותן להם הוראות קפיצה למרחק, אומר להם 4 משבצות, ואז לנסות 5.

הייתי בשוק איל בשניה הגיען לזה,

טוב שלא אמר להם לקפוץ מדרגות.

(זה היה בהקשר של הדגמה של קפיצת קנגרו) אבל לא משנה ההקשר, בינה מלאכותית נותנת לכם הוראות מה לעשות בעולם הפיזי, והם היו דקות בודדות ממש בלעדי.

בקיצור ממש לא לתת גישה לצאט, זה לא כמו לתת קנבה נגיד ולהתרחק קצת.. זה ממש חייב להיות צמוד.

זה מאוד מצחיק לדבר עם מישהו שבעצם אין לו מח ואין לו רגשות מצד אחד, ומצד שני הוא עונה לך לעניין..

זה נורא ילדותי ומצחיק לקלל אותו ולדבר שטויות במיוחד שאת עם חברה... זה נראה לי מאוד טבעי ואפילו מבוגרים לפעמים אומרים לצ'אט- יואו , איזה טיפש אתה! אמרתי לך כך וכך ואתה לא קולט! ..

זה קצת משעשע.. אז לא שזה בסדר לקלל! אבל זה לא היה כ"כ מבהיל אותי.

לגבי החינוך, קודם כל שאפו על 3 תפילות ביום, וואו. דבר שני, הרבה ילדים וגם נוער ומבוגרים נרתעים מלחץ, יכול להיות שיש לחץ סמוי סביב המצוות? כשמדברים הרבה על מצוות ולימוד תורה זה יכול להיות מאוד חופר/ מעיק/ מלחיץ , לקיים בנחת בעצמכם.

אבל האמת שבסוף חינוך זה בעיקר תפילות שבסוף זו בחירה של הילד מה לעשות בחייו, אנחנו רק יכולים לנסות להוביל...

וגם הורי חזרו בתשובה לפני שנולדתי.

הילדים חשופים לכל מיני סגנונות במשפחה.

אבל אני מרגישה שהילדים לא מספיק נושאים אלינו עיניים, כאילו אבא ואמא עושים ככה או אומרים ככה, אין לזה הרבה משמעות, ככה זה נראה לפחות כלפי חוץ, ולכן כל הדברים שאנחנו עושים (בשביל עצמנו כן?), לא מחלחלים אליהם..

אין צפייה שהילד יראה אותנו מתפללים ויגיד 'יואו זה נראה מגרה להתפלל. אני ינסה גם'

יש ציפייה שהוא יראה שטוב לנו עם השמירה והתפילה והמצוות. ויחלחל לו להבנה ששווה לו גם בעתיד להידמות לזה.

אני חושבת שמה שהכי חשוב זה הקשר בבית.

שהילדים ירגישו מחוברים לבית ולהורים.

שתהיה אווירה טובה, נעימה ורגועה.

כמה שפחות לחץ או יותר נכון אפס לחץ לגבי קיום מצוות.

אני חושבת שלא כדאי לך להציע להם ללכת למדרשה ולא להגיד לילדים ללכת לתפילות.

פשוט לתת דוגמא אישית ולא מתוך הטפה וכמה שיותר קשר טוב וחזק בינכם לבין הילדים.

להתעניין בהם, בחיים שלהם, בחוויות שלהם.

אני חושבת שכשלילד יש קשר טוב עם אבא ואמא באופן טבעי הוא הולך בדרכיהם.

וכמובן הרבה מאוד תפילות.

אתם עושים השתדלות, הקב"ה עושה את השאר.

הם לא הולכים ולא ילכו מעצמם, אבל למה לא להציע? זה כמו שיגידו לא לצחצח לילד אם הוא לא רוצה, או שיילך לישון מתי שרוצה.

מבחינתי קיום מצוות זה ברמה הזאת..

ברור שאני רוצה שזה יבוא ממנו, כמו שאני רוצה שיצחצח שיניים ויילך לישון בשעה סבירה, אבל אם לא - לא להעלות את זה?

מרגישה שככה הלכנו עד עכשיו וזה בעוכרינו..

ומרגיש לי כאילו הכל נהיה חשוב, אבל רק בנוגע למצוות וקדושה צריך לתת את המרחב, ככה הילד יקלוט מה חשוב?

אבל הצעה, לא דרישה.

שמעתי פעם ממישהו שאמר שבחינוך אנחנו יכולים להתעקש על דברים שלא קשורים דווקא למצוות. את המצוות להשאיר לבחירת הילדים.

בעלי פגש מישהי ממשפחה עם כמה ילדים שכולם דוסים. שאלו אותה איך ההורים שלה הצליחו ככה. היא ענתה שכל המצוות אצלם היו בחוויה ולא בכפייה.

אני ממש מנסה להחזיק את זה בראש אבל באמת קשה ביומיום. והלוואי שאצליח לתת דוגמא אישית כמו שאת מתארת.

(ומשהו נוסף כי הזכרת חזרה בתשובה, גם ההורים של בעלי חזרו בתשובה, אבל כשהוא כבר היה גדול. אחד הדברים המדהימים שהם עשו זה שהם לא הכריחו את הילדים לחזור איתם בתשובה. נגיד לפני שבת הם השאירו לו כסף לבילוי בליל שבת, או אמרו לילדים להיות בפלאפון בחדרים. זה אחד הדברים שאיפשרו לילדים לחזור בתשובה גם בהמשך. אז בכללי נשמע לי שאפשר להיות בנחת לגבי זה ולתת לילדים את הזמן...).

אצלנו גם מחלקים בשבת בבית הכנסת ממתק לכל ילד שהגיע לתפילה, זה גם מדרבן אותם להגיע

דיברת על גיל 10, זה גיל גדול.

בית כנסת בכללי אני חושבת שצריך להיזהר מלהכריח ילדים ללכת לבית כנסת.

בגיל צעיר יותר אפשר להציע וגם להעיר ולעשות מבצעים וכדו'.

גם אני הילדים שלי קטנים ואני בחופש מתפללת איתם.

אבל כשיהיו גדולים, אם אני אזכיר להם להתפלל אז אני לוקחת את האחריות על המצוות שלהם במקום שזה יהיה אחריות שלהם.

אני מורידה בפניך את הכובע על 3 תפילות ביום.

תפלה זה לא דבר פשוט וקל

זה דורש מאמץ מנטלי או לחילופין סתם משעמם.

בפרט בדור כזה שבו אין לנו רגע מנוחה עם עצמנו בלי גירויים מבחוץ, מאד קשה להתכנס פנימה לתפילה.

כשאנחנו רוצים לגרום למישהו לצאת מהעולם שלו ולכוון אותו לעשות משהו מהעולם שלנו, או אפילו משהו בשבילנו, אי אפשר פשוט לקרוא לו ולצפות שהוא יעזוב הכל ויגיע.

קודם כל אוספים, אחר כך מכוונים.

אם הבן שלי קורא ספר על הספה, ואני מהמטבח אומרת לו: "סגור את הספר ולך להתקלח" את כבר יודעת מה יקרה, נכון?

אם אני רוצה שהוא אכן ילך להתקלח, אני צריכה להשקיע דקה מעצמי, להתקרב אליו, להכנס רגע לעולם שלו (ספר טוב? על מה זה?) ואז לכוון אותו לעולם שלי (כבר מאוחר, סיים את העמוד ולך להתקלח).

את רוצה שהילדים שלך יטעמו מהעולם שלך - מדרשה, תפילות.. נסי לטעום מהעולם שלהם קצת יותר - להצטרף אליהם למשחק ולפעילות שהם בוחרים, לשמוע מה מעסיק אותם כרגע, מה המחשבות, חלומות שלהם וכו'.

בהצלחה!!

גם אני הייתי מתעצבנת, אבל אולי אולי אולי, הם רצו לתת לכם להתאושש, אם את יכולה לחשוב בכיוון, אז תנסי..

מאמינה שהם אנשים טובים ושכנראה לא רוצים להפריע..

בזמנו ממש נפגעתי ונהיית מריבה גדולה. לא מומלץ..

השאלה מה לעשות עם העצבים.

אלו דברים שמאוד תלויים בדינמיקה המשפחתית ובציפיות שלך.

יכול להיות שהם בכוונה חיכו, כי לא רצו להכניס עליכם.

אצלם

או שתזמו אתם את הקשר.

אפשר גם לא לשתף אותם בכלל.

אני לא עונה

שיתקשרו לבעלי

אם זה עוזר לך,

לי נפל האסימון אחרי כמה שנות נישואין שהסטנדרטים המשפחתיים שאני מגיעה איתם זה לא הסטנדרטיים שלהם.

ואם לי זה ברור שכשקורה X חייבים להתקשר להתעניין

ושכשקורה Y חייבים לבוא לבקר וכן הלאה וכן הלאה

להם זה לא ברור, ומבחינתם אין ציפיות כאלו.

והקשרים קצת פחות הדוקים מצד אחד, מצד שני פחות תובעניים.

ויש לזה גם יתרונות.

לא יודעת איך זה אצלכם, אבל ככה אני חווה בצד של בעלי.

אני ומשפחה שלי מול המשפחה של בעלי

אלא אם כן הם כאלו שכל הזמן על הטלפון והואטסאפ. ואז היה הגיוני שיכתבו משהו וכו'

אולי לא רצו להפריע לכם?

אולי חשבו שכשיתאים לכם אז אתם תתקשרו או תתנו לילדה לדבר איתם?

פשוט לא בראש מעייניהם

אם זה הסגנון המוכר שלהם עדיף לטובתך להתאים ציפיות ולא לקחת אישית.

במצב כזה אני הייתי שולחת הודעה מעצמי

"עבר בשלום ב"ה, הכל בסדר או משהו כזה.

אני גם כזו

גיסה שיולדת, אפילו אחותי

מתקשרת לברך ולאחל ושולחת מזל טוב רק אחרי יומיים שלושה.

כי מבינה שהן עמוסות ויודעת שכל העולם מתקשר ורק אני חסרה לה עכשיו.

רוצה שהאיחול והברכה יהיו במקום וראויים ויתקבלו. אז רוצה בזמן שאני יודעת שכבר אין את כל הטלפונים וכו...

במקרה שלך, אולי הם חיכו שתתאוששו ולא רצו להפריע? כשהם התקשרו זה היה קצר וקולע ולסמן וי? או אמיתי וכנה עם איחולים והתעניינות מהלב?

אני חושבת שתוכן השיחה חשוב יותר מעת השיחה.

אבל מרגיש לי שאם זה היה מספיק חשוב היו מתקשרים...

נשמע לי הזוי לא להתקשר

אז היום חמותי התקשרה מלא פעמים כי לא עניתי לה

סתם כי יש לה יום חופש זה מביא לי עוד יותר עצבים ואני לא עונה,לא מסוגלת

שתתקשר לבעלי מה היא רוצה ממני

וטוב שאת מעבירה את זה לבעלך.

אבל אם את רוצה שזה יהיה אחרת בפעם הבאה - צריך לחשוב איך להעביר את המסר ככה שהיא תדע מה הציפיות שלך.

כי יכול להיות שהיא תסיק ממה שקורה עכשיו שבעצם את מעדיפה שהיא בכלל לא תתקשר ושהכל יהיה דרך בעלך.

אולי אפילו שווה להיות כנים ולהגיד ישירות (לא את, שבעלך יגיד להורים שלו שהיית שמחה אם הם היו מתקשרים מוקדם יותר..). כמובן לא מכירה את נפשות הפועלות אז לא יודעת אם מתאים.

😄

אני מסוג האנשים שאם מתקשרים אלי באותו יום אני מתחרפנת

צריכה ספייס ולהיות מרוכזת בילדה המאושפזת ולג'נגל עם הילדים שבבית וממש אין לי זמן לשיחות התעניינות ונימוסים.

לא תמיד אפשר לדעת מי מתאים להתקשר, ולפעמים יש עניינים ורוצים לשוחח בנחת.

עכשיו אני קולטת שזה לא 3 ימים מהניתוח, אלא מהשחרור.

בכל אופן, אולי יש פערי מנטליות, אולי חוסר תשומת לב, מבאס בכל מקרה.

העיקר הבריאות.

איך את אחרי האשפוז והחזאה הביתה? 🤗

שולחת איחולי החלמה, הרבה כוחו., וחזרה לשגרה.

חווה את זה עכשיו מהמקום שלי- אני הייתי חולה שבוע שעבר (עדיין, סיפור ארוך), ההורים שלו ידעו על זה מיום שני, רק ביום שישי קיבלתי הודעה מחמותי. מאז כלום.

מאוד מזדהה

כשאני חולה זה לקבל הודעה מחמותי 😬

לגמרי מעדיפה שהיא תפטור אותי מהצורך להיות נחמדה או להתייחס להודעות שלה...

(גם כשהתאשפזתי בהריון היחס שלה רק הביא לי עצבים ...)

אני מכבדת אותה והכל והיא סבתא חביבה וטובה, אבל אני ממש לא אוהבת את הרעיון שהיא תדאג לי

אז אולי גם חמותך כזאת ומעדיפה לתת ספייס...

חמותי היא סוג נורא מפחדת לחפור

ואף פעם אחרי לידות למשל היא לא מתקשרת... (כן כותבת לבעלי מזל טוב אבל לא מעבר)

בהתחלה לא הבנתי מה הסיפור עד שפעם יצא לי לשמוע במקרה את דעתה על חמיות שחופרות ומגיעות לבקר את הכלה בבי"ח וכו' אז קלטתי שמשם זה בא...

מאותו מקום יכולה החמות להגיד- הנכדה שלי עברה פרוצדורה רפואית, האבא והאמא לא מתקשרים לעדכן שהכל בסדר,הם יודעים שאני מחכה לטלפון! אני לא רוצה להפריע אבל בחייאת, למה הם לא מרימים טלפון?! אנחנו במתח דואגים, בסוף נשבר לי אחרי שלושה ימים אני מתקשרת אבל הם אפילו לא טורחים לענות...

סתם מנסה לחשוב על הראש שלה... לא תמיד נעים להתקשר לשאול, אלא מחכים לעדכון.

אבל ממש מתאים לי לעשות דבר כזה. לא כי לא אכפת לי. פשוט כי מה שלא קורה איפה שאני נמצאת לא בראש שלי. ואני יכולה ממש לרחף ולשכוח שזה קרה באותו יום, ואז יום אחר כך להזכר להתקשר בדיוק כשאני באמצע להכניס כביסה ולתכנן להתקשר כשאסיים ואז לשכוח עד 23:00 בלילה ולהתלבט אם מאוחר מדי ולהחליט להתקשר מחר, וכן הלאה..

לי למשל פינוק טוב בגוף אם זה מגבת חדשה, קרמים, טיפוח של העור

ממש עושה לי תחושה של כייף והתרגשות

הייתי שומרת לקראת המקווה כאלה דברים חדשים ואז היה לי ציפייה

אולי להזמין אוכל שווה? לדעת שזה לכבוד האירוע

תחשבי מה משמח אותך בכללי ותשייכי את זה לאותו ערב, אולי יעורר את הציפייה

בהצלחה!

לא יודעת אם לזה התכוונת, אצלנו אחרי כמה לידות כבר ברור לנו שהערב הזה הוא לא ליל מקוה רגיל, ושנינו מוותרים במודע על הצורך בקיום המצוה. האזור עוד רגיש ועלול לכאוב, אני ממש לא שם פיזית ונפשית, גם טכנית זה לא ממש מתאפשר עם לו"ז לא ברור של ניובורן. מה שכן, אנחנו מתרגשים להתקרב אחד לשני פיזית, חיבוק ראשון אחרי הלידה, מתלהבים שנוכל להפסיק להסתבך באיך להעביר את התינוק אחד לשני ופשוט נהנים מהקירבה אחרי הפסקה ארוכה, אבל בלי ציפיות מעבר.

חשבתי שאתרגש ואחכה יותר לחיבוק ולמגע רגיל בלי קשר למצווה ממש ומשום מה גם לזה אני די אדישה.. ממש בא לי לחכות לזה איכשהו

הייתי מידי עסוקה עם התינוק

והוא היה סביב הגדולה

ולא ממש התכוננו לזה נפשית ולא התרגשנו מספיק

תכלס בפועל כשזה בא זה כן היה מרגש

ולא הבנו איך הסתדרנו תקופה כל כך ארוכה לישון בנפרד

יהיה ככה טבעי וכיף בכל זאת

תודה על התגובה!

מרגישה שסוף סוף בעלי ואני נהנים מהלידה והחוויה מושלמת.

(פעם אישה הייתה טובלת לילה לפני הברית, לבל יהיו אביו ואימו עצבים)

מסכימה עם @מבורכת שלא תמיד מגיעים לדבכים אלא פשוט נהנים אחד מהשניה.

אני ספציפית יעדיף לצאת לאנשהו אם לא קר לניובורן.

מה שכיף שאני בחל‘ד ואז יודעת שלא אצטרך לקום בבוקר. ובעלי יעשה את ההוצאות ביום הזה גם אם אני כבר חזרתי לתפקוד וככה אני יכולה בכיף שלי עד שמרגישה בטוח.

זו הסתכלות מהממת שזו שמחה שלמה על הלידה ביחד, באמת מוסיף לזה יופי והתרגשות!

למה פעם טבלו לפני הברית ועכשיו מחכים חודש וחצי?

היה דימום ארוך אבל הוא נחשב דם טוהר.

אישה על פי תורה היתה יכולה לטבול 7 ימים אחרי הולדת בן ו14 ימים אחרי הולדת בת.

למרות שהיתה מדממת בזמן ואחרי המקווה זה היה נחשב דם טוהר שלא מטמא (כל דם שהיה יוצא במשך חודש אחרי טבילת לידה של בן וחודשיים אחרי טבילת לידת בת, לא היה מטמא)

בזמן הגמרא חכמים גזרו חומרות שהדם כן מטמא.

אבל לא הגיע הזמן לשנות את זה

יש משהו לא שפוי בגזרות האלו.

אחרי החוויה כזאת מטלטלת כל הריחוק הזה.. גם ככה קשה עם הטיפול בתינוק הכאבים ההורמונים, ואי אפשר לתת אפילו חיבוק. וואי זה אחד הדברים שהכי קשים לי

צריך סנהדרין בשביל זה..

כתוב מפורש מפסקת בטהרה וטובלת...

אז היה דימום קצר יותר, היה ניתן לעשות הפסק טהרה אחרי שבוע מהלידה. ורק אם אחר כך היה דם הוא היה נחשב טהור.

לאחר מספר ימים קבוע, הוא לא היה נחשב מטמא.

זה לא מצביע בהכרח שהיום מדממים יותר אחרי לידה, אם כך הם לא היו צריכים בעבר את היתר של דמי טהרה.

שיכולה לעשות הפסק טהרה ביום השביעי.

הדם שאחר כך היה מותר רק אם היה הפסק טהרה

היה כמו שהוא היום.

ממש מצוין בפסוקים בתורה שהיו דמי טהרה אחרי לידה, דם שהוא טהור .

ובדיקות הטהרה לא היו כמו היום.

לא היו בדיקות פנימיות.

במקרה הזה גם כשהיו רואים דם חיצוני זה היה דם טהור.

אני גם מרגישה שהגוף שלי עוד לא חזר לעצמו כמובן וזה ממש משפיע עלי

וגם בקבוע התינוק מתעורר בדיוק כש... וזה מבאס אותי עוד מראש ואין לי כח🤦‍♀️

וגם אין מה לעשות הריחוק הפיזי בקבוע מביא אותי לריחוק נפשי כשזה ככ הרבה זמן... והכל נהיה יותר רגיש, נפגעת בקלות, כועסת בקלות... אז זה לגמרי לא מוסיף לחשק...

אשכרה הדבר היחיד שבגללו מתחשק לי זה הקטע של הלהעביר את התינוק אחד לשני והדברים הטכניים האלה (אפילו הרווח במיטה מרגיש לי טכני מעצבן)

וזה ככ מבאס אותי

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מכירה משפחות עם פערים גדולים, וזה יוצר קשרים שונים אבל לא פחות אוהבים ומיוחדים.

לגבי שאר הדברים זה באמת מורכב... בהצלחה!!

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

שיתחיל להבין כמה זה חשוב לך ותהיי טיפה פחות לבד בסיפור הזה. לדעתי עצם ההסתרה יוצרת איזשהי מחיצה❤️‍🩹

כן אני חושבת שבאמת אשתף אותו יותר בתחושותי

היום כן יום לא, זה מיתוס. הזרע מתחדש בגוף של הגבר אחרי יום אחד. אז אפשר לעשות כמה ימים ברצף בלי לחכות עוד יום באמצע.

הזרע של היום נוצר לפני 3 חודשים

כשהלב רוצה זה משהו שאי אפשר להסביר..

בעז"ה תפילות!

שתבדוק יותר לעומק את הדברים

הוא בדק בדיקות ראשוניות, נתן לי מעקב זקיקים ואמר שיכול לתת הפניה להזרעה אחרי שבעלי יעשה כמה בדיקות דם, ואני לא זוכרת אם גם שאני אעשה צילום רחם או לא... לא בטוחה שזה היה תנאי. בזמנו בעלי עוד רצה שנמנע אז לא הצעתי לו... בזמן האחרון כן קצת העליתי את זה בקטנה, אך לא באופן רציני.

אני אנסה לדבר איתו באופן כללי על התחושות מול זה ונראה לאן יתפתח.

בעלך יודע על הרגשות שלך?

אם הוא לא מתנגד לילד אולי שווה לשתף אותו כמה הרצון הזה עמוק אצלך ולשאול אותו אם אולי בכל זאת יהיה מוכן להתחיל טיפולים?

טיפולים זה חוויה לא פשוטה אבל בעיקר לאישה. בסוף המעורבות של הגבר נגמרת בלתת זרע פעם אחת וזהו. (אולי פעמים כי פעם אחת לבדיקה)

אם הכמיהה שלך כל כך גדולה אולי הוא יצליח להיות שם גם

מבינה אותך מאוד מאוד

חיבוק גדול ואמן שתהיה לך ישועה מהירה

ועוד משהו אחד, אם בעלך פחות כתובת לשיתוף הזה, הייתי מוצאת מישהי אחת שתהיה,

אפילו מטפלת טובה שתתמוך בך בתקופה הזאת

התכוונתי כמובן למעורבות טכנית. רגשית ודאי שזה משפיע על שני בני הזוג

לא מתנגד כרגע באופן אקטיבי, אבל מאמין שזה פחות יהיה טוב לזוגיות שלנו, אבל אומר שאם ה' חושב שזה כן טוב הוא ישלח ילד, ואם לא כנראה שגם הוא לא חושב שזה טוב....

Ivf, שבגילי ישר הולכים לשם, לא על הפרק כרגע, גם לא מצידי בינתיים, אבל הזרעה שכן משהו שמוכנה לנסות.

יש לי חברה ששותפה בגדול לתהליכים, לא חושבת שמטפלת תהיה כתובת יותר ממנה....

אבל כן, אנסה יותר לשוחח על כך. צריכה אומץ כי אני פוחדת מהתגובה שלו.

עד שאני בכלל מצליחה למצוא את הזמן להתקשר (בבוקר עובדת, אחה"צ עם הילדים, הבוקר הבת שלי חולה אז אני מנסה לנצל את הזמן...) וזה לוקח כל כך הרבה זמן. עד שעוברים את כל ה'ניתוב שיחות', עד שבסוף מגיעים לנציג ועד שהוא עונה (וכמה פעמים שבכלל אין מענה והטלפון מתנתק בשלב הזה), ואז לפעמים מגלים שצריך התחייבות בשביל שיהיה אפשר לקבוע את התור, או שאין תורים, וכדו'...

וגם כשיש תורים - להסביר את עצמי לנציגה (הפעם ערביה, והייתי צריכה לחזור על עצמי על כל דבר כמה פעמים כדי שהיא תבין מה אני רוצה), ואז למצוא מקום הגיוני שמקבלים בו (והיא לא באמת מבינה מה מהאפשרויות הגיוני בשבילי, ולא מתנדבת להגיד לי את כל האפשרויות הרלוונטיות, אז אני צריכה 'לסחוט' ממנה מידע ולבקש את כל האופציות שעולות בדעתי עד שמגלה מקום נוח שיש בו את התור שאני צריכה).

ורק להחזיק ראש עם כל התורים שאני צריכה לקבוע... אני צריכה להחזיק מזכירה רק בשביל זה...

נשמע מוזר שאין תורים זמינים.

הייתי מנסה להתקשר שוב ומקווה שהפעם תענה מוקדנית אחרת.

ויש הרבה תחומים שאפשר לקבוע תור דרך האפליקציה ואז זה הרבה יותר פשוט.

קרה לי כבר שהתקשרתי שוב אחרי יום, ומוקדנית אחרת הצליחה למצוא תור פנוי בלי בעיה.

זה סה"כ אולטרסאונד פשוט כדי לוודא שההתקן במקום.

הרופאה כתבה הפניה ל'אולטרסאונד דופלקס גניקולוגי'. אין אפשרות לקבוע לזה תור דרך האפליקציה, רק בטלפון.

אולי זה בכלל טעות של הרופאה? למישהי פה יש ניסיון עם זה?

את צריכה הפנייה לאוחטרסונד גינוקולגי רגיל..

ואת יכולה לנסות גם להתקשר למרפאת האם אולי המזכירה תוכל לעזור או לכוון אותך..

)אני מהתחום(

אולטרסאונד דופלר קשה למצוא תורים, לעומת או"ס וגינלי רגיל/אגן קטן יש

זה לפי מה שידוע לי. דופלר זה בדיקה מיוחדת של זרימות ואת לא צריכה את זה בכלל

אצלנו אם יש הפניה לאולטרסאונד לא קובעים תור פשוט מגיעים והמזכירה מכניסה אותך.

ומבינה מאד את סיפור הקביעת תורות...

מרגישה לפעמים שזו עבודה בפני עצמה

ולברר אצלם מתי יש תורים ואיך קובעים.

כשאני קובעת תורים לאולטרסאונד, למעקב גדילה בהריון, בדרך כלל אני צריכה לקבוע 3-4 שבועות מראש.

קשה למצוא תור בטווח יותר קרוב.

אם אני אצטרך תור יותר מיידי, אני מקווה שאני אצליח למצוא ולא אצטרך ללכת למוקד.

זה מוזר שאמרו שאין תורים בכלל.

או שמי שענתה לך לא יודעת, או שצריך לקבוע מול המרפאה ולא דרך המוקד הטלפוני.

תנסי להתקשר שוב למוקד, או להתקשר למרפאה שבה אפשר לעשות אולטרסאונד.

אבל זה שאין תורים בכלל זה נשמע מוזר מידי.

זה באמת נשמע שהיא לא ממש יודעת מה היא אומרת.

אני אנסה שוב, כשיהיה לי שוב זמן...

בהתכתבות במספר ווטצפ הזה 0508862700.

לדעתי ככה פחות חופר

אין אפשרות לקבוע תור לאולטרסאונד דרך האפליקציה.

אפשר באפליקציה לעשות צ'אט עם נציג ולקבוע דרכו, אבל כשאני ניסיתי הוא נתן לי פחות אפשרויות ממה שנתנו לי בטלפון.

פשוט מגיעים ומוציאים מספר אצל המזכירה ומחכים עד שיגיע תורך

רופאת הנשים התקשרה אלי באותו ערב להגיד לי שאני צריכה לקחת זריקות B12.

היו פעמים שאני הייתי צריכה לפנות לרופא

הרופאה התקשרה אלי בקשר לברזל נמוך.

ולילדים, יצא כמה פעמים שרופאת ילדים התקשרה לגבי תוצאות של בדיקות.

לא יודעת אם קופצת להם התראה כשיש תוצאה חריגה, או שהם מקבלים עדכון שהגיעו תוצאות שנכנסים לבדוק אם תקין.

יכול להיות גם מצב שהרופא ראה את התוצאות, אבל לא לחוץ לו להתקשר, או שהוא רואה רק בזמנים שהוא עובד, וזה יכול לקחת כמה ימים.

יש לך אפשרות לשלוח לרופא פנייה באפליקציה?

יצא לי לפחות פעם אחת שעשיתי בדיקות דם ואחה"צ הרופא התקשר אלי ששולח לי הפניה למיון.

גם רופא נשים וגם רופא משפחה/ילדים ולפעמים שתיהם התקשרו.

מי אגסים

בצלים חתוך ליד המיטה

טיפת שמן איקליפטוס על החולצה/ כרית.

לק"י

האף שלו לא סתום ב"ה.

ומי אגסים- זה לבשל אגסים ולתת לו את המים?

ותודה!

נותנת טיפות פנסטיל בשביל לייבש נזלת.

לק"י

בסוף זו תרופה במרשם. ולא סתם.

זה ריכוז גבוה יותר של מלח.

אם את עושה לו אמבטיה חמה, זה בעיני זמן טוב לשים לו ספריי, האדים החמים פותחים את דרכי הנשימה.

כשהילדים היו קטנים רופאת הילדים שלנו טענה שחייבים לטפל בנזלת - לשחרר ולייבש, באמצעות ספריי מי מלח, אולי גם באמצעות אינהלציות אנחנו לרוב לא הגענו לזה - ואז זה מונע ליחה, שיעול, דלקות אוזניים וכל מה שקשור לעודף ליחה ונוזלים.

גם אני הבנתי שטיפות פניסטיל יכולות לעזור, זה נראה לי תלוי ברופא יש כאלה שיותר יתנו למקרים כאלה של צינון ויש כאלה שפחות.

לנו הרופאה הביאה גם איזה תרופה לאינהלציה

זה מאוד עזר לנו

יש לי תרופת סבתא שעובדת מעולה,

חותכים בכלי (אני שמה בחצי ליטר ח.פ.) בצל פרוס ומעל זה שופכים דבש,

שמים במקרר, הבצל מפריש נוזלים ונותנים לילד כף בבוקר ובערב.

הפעם הראשונה אחרי שזה עמד כמה שעות.

(בהתחלה אפשר לתת יותר)

רפואה שלימה.

ספריי מלח מאוד עוזר.

וכדי למנוע פצעים בגלל קינוח- לעבור למגבוני אף. אם יש כבר פצעים אז זה ממש כואב להשתמש בזה, אז להשתמש בטישו של קלינקס, שמתי לב שהוא מאוד רך יחסית לסוגים אחרים