ברוך יוצר האפידורל.

אצלי אישית זה מורכב מכמה סיבות:

1. בלידה טבעית: בלי אפידורל,בלי זירוז,ובתנוחות לידה יותר טבעיות- יש באופן יחסי פחות סיבוכים (של קרעים, ירידת דופק ומצוקה עוברית, כאבים מהאפידורל וכו').

2.לקחתי אפידורל בלידה הראשונה- היה מעצבן נורא (נימלולים איומים בשני הרגלים) אז בקשתי בצירי לחץ שיפסיקו את האפידורל וסוף סוף היה לי כוח להתרכז בלידה, המסקנה שלי היתה - אני יכולה בלי הדבר המציק הזה!

3. שליטה- לידה זה אחד המקומות עם הכי פחות שליטה, לידה טבעית מאפשרת לי לקבל לפחות חלק מהשליטה חזרה- להרגיש את הרגלים, לדעת מתי מגיע ציר ומתי צריך ללחוץ, לא לסבול מבחילות מיותרות וללדת במודעות רגשית לחוויה ולהתרחשיות.

4. הידיעה שאני יכולה ללדת טבעי היא סוג של נקודת הצלחה ליכולת שלי להתמודד עם כאב. ב"ה בגלל שלא היו לי טרואמות מלידות אז מבחינתי זה אתגר והחלטה באה מתוך שמחה ולא מתוך חשש מהאפידורל.

מקווה שעזרתי.

לעולם . זה מונע טראומות להמון נשים וגברים

מי שלא רוצה ללדת עם אפידוראל זה בעיקר בגלל הפחד מההשפעה העתידית שלו.

ויש גם כמה כאלה שסתאם רוצות להוכיח לעצמן ולכל הסביבה שהן גבורות ויכולות בלי (אבל הן ממש מיעוט).

לי אישית היתה לידה ממש טובה עם אחרי האפידוראל.

הלחיצות היו ממש טובות ובכלל היה עם מי לדבר. והייתי מרוכזת והצלחתי לעשות בדיוק מה שביקשו ממני.

לפני האפידוראל לא הצלחתי להבין מה רוצים ממני ולא הצלחתי לענות לשאלות פשוטות שהגעתי לבי"ח.

לפני הלידה היתה לי שיחה נעימה עם בעלי והגעתי ללידה נינוחה ועם כוחות.

כי חוסר הרצון שלי באפידורל נובע בעיקר מרגש, והסיבות הרציונליות נגררות אי-שם מאחורה - ובענייני רגשות אין מה לשכנע.

חוסר הרצון שלי להשתמש באפידורל נולד בתחילת הלידה הראשונה שלי (אף שבסופו של דבר זו הייתה הלידה היחידה שבה כן קיבלתי אפידורל). כשהתחילו הצירים התחילה יחד איתם מין תחושה מיוחדת שלא חוויתי אף פעם בחיי לפני כן. אופוריה כזאת. הרגשה מאוד חזקה שאני יכולה ורוצה להתמודד בלי עזר מלאכותי. אני מניחה שהרגש הזה היה השפעה של הורמונים שמשתחררים בתחילת לידה. בכל מקרה הוא היה 'גדול ממני'. מרוב שהחוויה הזאת הייתה חזקה, היא מלווה אותי בכל השנים שעברו מאז.

ועכשיו לסיבות הרציונליות:

# באפידורל, כמו בכל תרופה, יש גם סיכונים. כשצריך - צריך, כשלא צריך - אני מעדיפה להימנע. מן הסתם יש השפעה גם לעובדה שיש לי מכרה שסוחבת כבר חודשים סיבוך קשה של אפידורל, ועוד מכרה שסבלה במשך שבוע-שבועיים סיבוך קל אך לא נעים. תמיד מקרים שמכירים במציאות משפיעים יותר ממספרים על הדף. גם זה עניין רגשי.

# באחת התגובות שמעליי נכתב שאפידורל מאפשר קשב "כלפי חוץ" - לשאלות, למילוי הוראות... גם מהניסיון שלי עם אפידורל ובלעדיו זה באמת כך - באופן טבעי בלידה הקשב פונה פנימה, מתי אני מרגישה שנכון לי להתנועע ומתי לנוח (היה לי עם זה קטע קטע... טוב, לא משנה, לא נאריך את המגילה בעוד פסקה...), מתי הרגע המדויק להתחיל ללחוץ וכן הלאה. כשהייתי על אפידורל לא הייתי ברמת קשב פנימי מיוחדת כזאת אלא תפקדתי כמו ביומיום, וכן יכולתי לענות על שאלות ולעשות מה שאומרים לי. לדעתי יותר בריא בלידה הקשב הפנימי היוצא דופן שתיארתי ולא הקשב החיצוני של יום יום.

# קראתי פה ושם (לא יודעת אם מבוסס או לא) שיש אחוזים גבוהים יותר של הנקה ראשונה מוצלחת אם אין אפידורל ברקע. כיוון שהנקה מעולם לא הייתה לי פשוטה, זה שיקול חשוב עבורי.

# אני אוהבת ללדת במגוון תנוחות, בלי להיות מחוברת לחוטים שצריך להתחשב בהם לפני כל תזוזה.

# המחשבה על דקירה בגב עושה לי ממש רע.

# אני רוצה להיות מסוגלת לרוקן שתן לבד ולא להזדקק לקטטר.

אני אישית לא מכירה אף אישה שדוחה היריון בגלל הפחד מהלידה ולא מעוניינת באפידורל.

אחרי 2 לידות עם אפידורל ועוד לידה שלא הספקתי לקבל אפידורל - 

אחרי 2 הלידות עם אפידורל- שפשוט לא הרגשתי שום כאב מרגע האפידורל עד הלידה!! לא היתה לי שום בעיה לרצות הריון נוסף. אחרי הלידה השלישית היה לי קשה לחשוב על עוד אחת נוספת.

אה וילדתי ילד רביעי בלי אפידורל (לידה חפוזה)

ההבדלים בין לידה עם אפידורל או בלי לדעתי-

1. אין כאבים בלידהץ וזה מדהים שה' יתברך נתן כלי כל כך טוב להתמודדות עם צירי לידה.

2.ההתאוששות אחרי הלידה מהירה יותר בלידה בלי אפידורל. את משוחררת מיד אחרי הלידה.

3. לידה אחת היה לי יומיים קטטר

# למיטב ידיעתי הסיכונים של אפידורל די מקבילים לסיכונים של אופטלגין...

מה אני אעשה בלידה הבאה?? אני אבקש אפידורל בטוח. אבל אם הלידה תהיה מהירה בלי אפידורל אני אהיה הרבה יותר מרוצה.

אחת הטראומות שלי מהלידה הראשונה זה הזריקה....

היתה לי לידה מאד מסובכת וארוכה שבסוף ניתוח...ובכל זאת אשמח בלידה הבאה בלי אפידורל...בעזרת ה' יתברך....!

יש לי בעיה לקבל אפידורל, בעיה ידועה מראש.

ואחרי 2 לידות שהיו קצת יותר מסובכות וכואבות מן הקודמות להן אני מוכרחה לציין שזה בהחלט שיקול!!!

אני כנראה לא יודעת להסביר את עצמי טוב... כי אף אחד מהסיפורים שפרשׂתן לא התאים לסיפור ההוא שאמרתי שאני לא מכירה.

אני התכוונתי למצב שבו לאישה הייתה בחירה אם לקבל אפידורל או לא, היא בחרה שלא, בעקבות הבחירה הזאת היא חוותה לידה קשה ביותר - ברמה שהיא לא מעזה להיכנס להריון שוב (כפי שכתבה פותחת השרשור), ובכל זאת ברור לה שכשכן תלד שוב - לא תיקח אפידורל (כלומר אפילו שתהיה לה בחירה, היא תבחר לא לקבל). עד כדי כך אפידורל מפחיד אותה. נשים כאלה אולי קיימות, אבל העדתי על עצמי שבאופן אישי איני מכירה אף אישה כזאת.

אני מכירה נשים רבות שילדו בלי אפידורל ומתכננות לעשות כך גם הלאה.

אני מכירה גם כמה נשים שילדו בלי אפידורל ולא מתכוונות לחזור על זה.

ועכשיו אני מכירה גם אתכן ומאחלת לשלושתכן לידות טובות שייזכרו אצלכן כחוויה חיובית.

ממני, שילדה בלי אפידורל

(משתחלת לשירשור מהצד).

אין לי מושג למה את מתכוונת, נלחמות בשיניים.

אני מכירה את הסף כאב שלי ולא של אחרות.

הלידה הראשונה שלי הייתה עם זירוז ולא היה אפשר בלי.

רק החרדה שיש לי ממחטים והתופעות לוואי שהאפידורל גרם לי גרמו לזה שאני מעדיפה לסבול את הכאב של הצירים מאשר את השתקת הכאב עם האפידורל.

בלידות הבאות ילדתי בלי. אחת הייתה מהירה שגם אם רציתי אפידורל לא היה לי סיכוי להספיק ובלידה שאח"כ כשנכנסתי לחדר לידה עם פתיחה 7 בעלי אמר למיילדת שאני לא רוצה אפידורל,

המיילדת לא רק שלא ניסתה להציע, להיפך היא אמרה- בטח שהיא (אני) לא צריכה אם היא ככה רגועה בכזאת פתיחה.

אני לא מנסה לשכנע אף אחת אם ללדת עם אפידורל או בלי, אני יודעת מנסיוני מה טוב לי יותר ולא כי אני נהנית לסבול את הכאב של הצירים.

אני ממש לא נלחמתי בשיניים, אלא באתי מתוך החלטה שאם יהיה לי באמת קשה אני אקח אפידורל (בלידה הראשונה אפילו ביקשתי עירוי מייד כשהגעתי כדי שאם אני ארצה אפידורל לא יהיו עיכובים).

אבל בגלל ששמעתי מהרבה נשים את החוויה של השליטה שמתלווה ללידה טבעית, ולי זה היה משמעותי,

החלטתי לפתוח לי את כל האופציות.

בשביל זה עשתי קורס פרטי, בו דרשתי גם שיטות להקלת כאבים טבעיות, וגם מידע על הלא-טבעיות.

בסופו של סיפור

בשתי הלידות פשוט הרגשתי שזה כן ביכולתי, ולא נורא מידי,

אז ילדתי טבעי....

ואני ממליצה...

ראשית לידה פעילה זה לא "טרנד" אלא הצורה שהקב"ה בחכמתו הטביע בנו כיצד ללדת בצורה בריאה ובונה.

זהו חלק מברכת עם ישראל בניגוד לנשים המצריות, העבריות "חיות הנה - בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו"

וזה ממש לא רק הענין של להמנע ממשככי כאבים, אלא מכלול של נקודת מבט חיובית וטובה, טבעית ובריאה על תהליך הלידה.

בלידה פעילה איני מצפה ש"יילדו אותי" אלא אני "יולדת"

אני קשובה לגופי ולעוברי, נותנת להורמוני הלידה לזרום ולפעול במיטבם מבלי הפרעות. כך מובטחים מירב הסיכויים ללידה טובה גם פיזית וגם רוחנית לעובר ולי גם יחד.

בלידה פעילה הגוף עצמו מפריש חומרים משככי כאב (אנדורפינים) בכמויות גדולות ואין צורך בחומרים מלאכותיים שלכל אחד מהם יש השפעות שליליות , סכנות ותופעות לואי בפני עצמו. למשל אפידורל, שהוא גורם ראשי להתארכות לידה ול"מפל התערבויות" קלאסי (זירוז - חתך - ואקום / קיסרי), מאריך את זמן ההתאוששות, מפריע ודוחה את יצירת הקשר הראשוני עם התינוק (חיות שיולדות בהשפעת אפידורל דוחות ולא מקבלות את עובריהן. הידעת?) בנוסף על כל תופעות הלואי השכיחות והסיבוכים הנדירים, (שכולם מיותרים)

בלידה פעילה אחוז ההתערבויות הרפואיות קטן במיוחד היות וככל שלא מפריעים לתהליך הטבעי שברא הקב"ה כך קטנים הסיבוכים ליולדת וליילוד.

ההתאוששות מלידה פעילה תמיד קלה ומהירה יותר, וכמעט תמיד היולדת שבעת רצון יותר מאשר בלידה לא פעילה, רפואית/ התערבותית/ מנוהלת עם משככי כאבים. תשאלי את כל הנשים שהתנסו בשתי סוגי הלידות ותראי שההבדלים הם שמים וארץ!

כדאי מאד לקרוא וללמוד על לידה פעילה ממקורות שונים, אני ממליצה על הספרים "לידה פעילה" (כמה מפתיע ) של ג'נט באלאסקס, ו "ללדת בבית" של אילנה שמש.

כמו כן באינטרנט יש מידע רב למשל באתר leida.co.il ובפורום "לידה פעילה וביתית" בתפוז http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?forumid=1345

כשהמיילדות אומרות לפרעה שהנשים העבריות "כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו"

הן משקרות! הן משקרות על מנת התחמק מהציווי של פרעה "אם בן הוא והמתן אתו" (המתן מלשון להמית)

גם במצרים הנשים העבריות בפירוש לא ילדו לבד.

ובאשר לשאלה של האנונימית - אני חושבת שפשוט לא קיימות נשים כאלה כמו שאת מתארת. שיש להן לידה סיוטית, שעושה להן טראומה ועדין מתעקשות על לידה טבעית.

ואם כן קיימות נשים שהלידה שלהן היא סיוט וצריכות ממש להלחם בשיניים על הלידה הטבעית, אני מנחשת שלמרות הכל האפידורל יותר מפחיד אותן מהקושי שבלידה בעצמה.

אבל רוב הנשים שבחרות ללדת בלי אפידורל עושות את זה כי הן מתמודדות יפה עם הלידה גם בלעדיו (כפי שענו לך פה הנשים)

והטביע בנו ללדת איתו

זה בדיוק אותו דבר!!

ולחזור אחורה למה שהיה פעם זה נשמע נחמד . אבל לא נראה לי שזה תמיד הדבר הנכון. לא נלך לכבס בנהר אפילו שד' הטביע בנשים חוכמה איך לשפשף בגדים כי הוא הטביע גם חוכמה במי שיצר את המכונת כביסה.

הטענה הזו מחזיקה אצלי מים.

עם טענות אחרות אני מאד מחזיקה. אמת. ההתאוששות לאחר מכן קלה יותר בלי אפידורל. עם כל זה לא תמיד ההתאוששות אחרי מצדיקה את הסבל בלידה.

מי שמצליחה להתמודד בלי אפידורל- מקסים שתלד בלי. תהיה לה התאוששות קלה יותר.

אבל למי שיש כאבים חזקים שהיא לא מסוגלת לשאת או לידה ארוכה מאד - בשביל זה ה' הביא לעולם את האפידורל.

שנקודת המוצא שלך לא נכונה.

אפידורל לא פותר טראומות לידה.

ולפעמים לפעמים גם יכול להוביל אליהן. יש מספיק סיבוכים שדווקא אפשר היה למנוע לפעמים, אם האפידורל לא היה נלקח.

וזה נכון שיש הרבה שרוצות שזה יהיה טבעי אבל זה לא נכון לקרוא לזה "טרנד". אלא להפך. אולי פשוט ה"טרנד" של להתעלם מהדברים הבסיסיים והטבעיים שה' ברא ולסמוך רק על הטכנולוגיה מתחיל להגמר.

אני בדיוק קוראת עכשיו את הספר של לידה פעילה וזה יפה לראות איך יש תאום כ"כ מורכב בין המערכות בגוף. כלומר הורמונים מסויימים שמשתחררים בזמן ותנאים מסויימים ומקדמים את הלידה בצורה הכי נכונה וכו'. התערבויות מבחוץ רק משבשות את זה.

בכל אופן זה לא שחור לבן כ"כ. לידה זה דבר מורכב. יש הרבה משתנים. ויש כאלו שאולי באמת זה טוב להן לקחת אפידורל.

אני קיבלתי אפידורל וזה לא היה כיף בכלל. ולא נראה לי שזה עשה את הלידה שלי לפחות "טראומתית" או משהו כזה.

אומנם כמו שציינו יש סיבות נכונות וטובות ללדת ללא אפידורל, אך יש מצבים שזה אכן ההחלטה הנכונה וכמו שאחת כתבה: ברוך שיש אפידוראל.

(שום דבר לא שחור לבן יש כאלא שיגידו שפעם גם היו מנתחים ללא הרדמה כי זה לא היה קיים...

אך כמובן שלידה ומחלה לא ניתנים להשוואה, יש פחות מקום לחשוב על סבל אלא יותר על סיבת הכאב כמשו חיובי...)

אחרי 2 לידות, לידה ראשונה בזרוז שהצריכה אפידורל שב"ה הטיס את הלידה

וילדה שניה 45 דקות בחדר לידה בלי אפידורל

כל המכלול של האפידורל לא שווה..

הזריקה וזה שאת לא יכולה לקום מהמיטה בזמן הלידה, ואח"כ הכאבים בגב ואני לא מדברת על זה שלא תמיד זה משפיע.. ולי כאב הגב להרבה זמן בנקודת הזריקה...

לא האמנתי שאחרי הלידה השניה פשוט אפשר לקום ולא כואב כלום בגב.. זה מדהים

בהצלחה יקרה,

מקוה שלא יצאת מבולבלת מכל השירשור הזה

אחרי הלידה האחרונה שהייתה טבעית לגמרי.

כאבי גב לידיעתכן הם תוצאה של ההריון ולא של האפידורל

סתם ניפוץ מיתוס

זוועה להתמודד עם צירים כשאת שוכבת על מיטת בית חולים למויטור ולא עם טוש מים חמים באמבטיה.

אבל אם הולכים לבית חולים וחייבים מוניטור והוא לא נייד אז חייבים על הגב..

בעעע.. איך אפשר ככה בלי אפידורל?!?!

לי היתה ירידת מים ואח"כ תהליך ארוך מאוד ומתיש עד הלידה, וכל מה ניסיתי לא עזר חוץ מגז צחוק ואפידורל שהוריד ממני קצת כאבים ויכולתי לנשום.

לא טוש עזר (לא יכולתי לסבול אותו) לא כדור פיזיו (שחוץ משלא עזר, הייתי כ"כ עייפה שנרדמתי עלייו בישיבה. עפיצות כזאת.)

בקיצור - אפידורל יכול לעזור, ויכול לא לעזור, לדעתי הכל לפי הזמן והמקום.

גם לא כל אחת זה אותו דבר..

אחת יכולה גם לומר שהיתה לה לידה ארוכה 15-20 שעות, ואחת יומיים רק בחדר לידה....

קיבלתי אפידורל אך בשלב הלחיצות הוציאו לי.

הלחיצות ארכו שלוש שעות סיוטיות ואם לא הייתי לוקחת אפידורל בצירים לא יודעת איך הייתי שורדת..

בלידה שניה כשהצירים היו כבר מאד כואבים קיבלתי אפידורל וביקשתי להשאירו עד הסוף

והלידה היתה מדהימה!!! בלי כאבים, ישנתי והעירו אותי בפתיחה מלאה.

אוקי אז כמה שעות לא ירדתי מהמיטה אבל לא היו כאבים..

אפילו כאבי מחזור ביום הראשון (אצלי הם ב"ה קלים) היו הרבה יותר כואבים.

לא קל ולא קשה .

פשוט שכבתי על המיטה בנחת עד שאמרו לי ללחוץ ולחצתי כשהמילדת אמרה לי ללחוץ.

זה נשמע לי כאילו אני לא יולדת... לישון ולהתעורר רק כי אומרים לי ללחוץ...

אתן מרגישות שבאמת ילדתן? לדעתי חסר כאן משהו מאד בסיסי בתהליך...

מבחינתי ,הלידה זה לראות את התינוק החמוד והנפלא יוצא ממך.

הכאבים הם תופעות לוואי (בסופו של דבר זו קללה: "בעצב תלדי בנים")

אני לא הרגשתי שחסר לי משהו בסיסי בתהליך בדיוק כמו שאשה בהריון בחודשים ראשונים שאין להן בחילות (יש דבר כזה ) לא מרגישות שחסר להן משהו בתהליך.

חוץ מזה שהייתי עם צירים עד שקיבלתי אפידורל במשך כשעתיים וחצי- שלוש (לא הצלחתי במצב הזה לקרוא שעון ) וזה הספיק לי בהחלט. מרב כאבים לא הרגשתי שום דבר רק מידי פעם שאני מסתכלת על עצמי מלמעלה. לא הייתי מסוגלת לענות לשאלות ממש פשוטות ובטח לא לסדר כיסוי ראש כך שלשלוט ככה שלהרגיש משהו רוחני (שילדתי- מעבר לפירוש הפיזי)יותר ולא פיזי (הצירים) יכלתי להרגיש רק עם אפידוראל.

אני אישית לא רואה טעם לסבול בעיקר לידה ראשונה שמדובר הרבה פעמים בחצי יום.

ההתאוששות אח"כ כמו שהבנתי יותר קלה בלי אפידוראל.

אני מעדיפה שיכאב לי קצת הרבה זמן ולא כאבים שהרגשתי שאני עוברת ח"ו לעולם הבא במשך פחות זמן.

אי אפשר בכלל להשוות את כאבי ההתאוששות לכאבי הצירים, זה ליגה אחרת לגמרי .....

החזקתי בסוף תינוק חמוד ומהמם ביד- הוכחה חותכת לזה שהבטן התרוקנה ואף אחד לא בועט בי

זו גם חוויה אמיתית ללדת בלי לסבול.

בעצם זה העולם המתוקן שככה ברא אותו הקב"ה - ללא סבל. מה שהתקלקל אחרי חטא אדם הראשון ןחווה.

ןל-44444 מתחתי. אולי גם כדאי שלא תעבדי במזגן כי יש קללה בזעת אפך תאכל לחם??!!?

איו מצוות הידור בקללות

כל אישה יודעת בהתאם ללידות שלה ולכוחות שלה האם היא מסוגלת ללדת בלי אפידורל. כמו שהיא תחליט האם היא מסוגלת להתמודד עם כאב ראש ללא אקמול. הא ותו לא.

ההתאוששות אחרי לידה עם אפידורל היתה אצלי יותר קשה גם כי הלידות היו הרבה יותר ארוכות והספקתי לקבל את האפידורל.

בלידות החפוזות של אחר כך גם הלידה היתה יותר קלה מה שמשפיע על ההתאוששות.

וכמנוסה בשניהם - המלצה שלי : שכל אחת תבוא ללידה פתוחה לקבל אפידורל ברגע שיכאב לה מאד. אם הלידה תהיה קלה או מהירה אז באמת עדיף ללא אפידורל.

ועוד משהו - נראה שלא ניסית ללדת עם אפידורל - ההבדל בהתאוששות הוא לא כזה משמעותי. זה לא איזה כאבי נצח לשבועות ענין של יום אחד וההבדל מיטשטש (יותר חולשה, קושי לקום מהמיטה מהר, קושי לרוקן את שלפוחית השתן - כל זה קורה פחות או יותר רק ביום הראשון) כאבים של לידה כואב הרבה יותר מזה!!

אין הידור בלקיים קללות ולכן בלידה עם אפידוראל הרגשתי לידה. בעולם מתוקן, לני חטא אדם וחוה, באמת לא היתה הקללה "בעצב תלדי בנים". אני לא רואה שום מצווה גדולה לקיים את הקללה ולא לקחת אפידוראל.

הלידה השלישית היתה מהירה ללא אפידורל וללא הכנה מנטלית מתאימה...סיוט!

בלידה השביעית הגעתי להבנה פנימית עם עצמי כי אפשר גם אחרת... תהליך נפשי ואישי הביאו אותי ללידה הכי טבעית, מהירה, ללא כאבים ושמחה עצומה! אותו דבר גם בלידה שמינית...

מדהים עד כמה הבשלות שלנו, ההקשבה לגוף והאמונה בכוחנו ללדת נותנת את הכוחות...תני לי היום ללדת שוב-בשמחה עצומה...אבל בלי הריון...!!!

כמובן שגם התפילות עוזרות...

חבל שהטרנד הזה תפס תאוצה רק בשנים האחרונות. בלידות הראשונות ממש לא היה שיח בין החברות על צורת הלידה. רובן לקחו אפידורל!

בהצלחה רבה, מאחלת לך חווית לידה מדהימה, לפחות כמוני...

נ.ב: ממליצה בחום על הדיסק של מרגלית שרפר: "הכנה רוחנית להריון ולידה".

גיסתי לדוגמא, מתחילה להרגיש צירים כשהיא בפתיחה 6-7, כלומר, מרגע שהיא התחילה להרגיש צירים תוך שעה היא יולדת. אז יותר קל לשאת את הכאב כי את יודעת שזה מאוד ממוקד ובסופו את מקבלת אוצר יקר מפז.

אני מצד שני- כשהכאבים כבר בלתי נסבלים ויש הפרש של 2-3 דקות בין ציר לציר- מגיעה לבי"ח רק עם פתיחה 2-3. הלידה מתקדמת אצלי מאוד לאט (אחרי 3 לידות אותו הדבר כבר לא יודעת אם יש לי סיכוי לחוות לידה אחרת)- לפחות 10 שעות של צירים חזקים וכואבים מאוד עד הלידה עצמה.

הסיכוי שלי להגיע שפויה ללידה בלי אפידורל הוא אפסי.

הלוואי שהייתי יכולה להגיד- שעה של סבל ואני אחרי הכל. אני רועדת מפחד מהזריקה. הייתי מתה לא לעשות אותה. אבל אין לי ברירה. הכאבים שאני חווה הם בלתי נסבלים- כי ככה הגוף שלי.

בקיצור- זה מאוד אינדיוידואלי- כל אישה והגוף שלה בלידות.  

הלידה השניה שלי היתה חוויה מדהימה, שעם אפידוראל כנראה שלא הייתי זוכה לה .

אם מראש הייתי אומרת שאני אקח אפידוראל, לא הייתי מתאמצת ללמוד ולתרגל את ההכנה הראויה לכאבי הלידה, ואז הייתי מפסידה את החוויה הנפלאה הזאת.

אגב, בלידה השניה הייתי הרבה יותר מרוכזת ומאופסת (מאשר בראשונה שהייתה עם אפידוראל) וניהלתי דיונים רבים עם אנשי הצוות על מה אני רוצה או לא רוצה בלידה שלי (היינו צריכים לדון כי ברור שהם לא קיבלו את הבקשות הקצת שונות שלי) ככה שהיא קשב חיצוני מלא, וגם ב"ה קשב פנימי מלא!

אז הגוף שלך ממש מיוחד.

אני לא הצלחתי להסביר לאחות בחדר את התופעות שהיו לי ומרווחים בין ציר לציר (לא הצלחתי לספור) ובטח לא הצלחתי לענות לתשובות כמו מה המס' פלא' שלי או בעלי? (אני אחת שזוכרת את הטלפונים של כל העולם)

בלידה שניה הגעתי לבית חולים והתמודדתי יפה מאוד עם הצירים וכשאמרו לי שאני בפתיחה 8 הייתי בבלק אאוט וצרחתי לקבל אפדורל על אף שיכולתי ללדת טבעי.

אני רועדת מפחד שיכאב לי.

אז האפידורל הוא הפסיכולוג שלי
 

ככה אמא שלי אומרת ש10 לידות היא ילדה בלידה רגילה... שהיא ראתה אותי בצרי לחץ מחייכת ומתקשרת עם כולם היא הייתה בשוק - זאת לידה ראשונה. לידה שלישית - הגעתי עם 4.5 נתנו אפידורל נרדמתי אחרי שעה קמתי ללחוץ 3 לחיצות ושלום על ישראל. לידה שניה הייתי בשוק מעצמי שלא הוצאתי ציוץ אפילו...

את מכירה מישהי כזו? מה בדיוק הסיפור? נשמע לי סתם אמירה חסרת בסיס.

מכירה הרבה נשים עם טראומה מלידה, שדווקא כן היתה בה אפידורל (לא אומרת שהסיבוך באשמתו כל פעם).

יש נשים שחשוב להן ללדת בלידה טבעית (ואני ביניהן). זה יותר בטוח, ויותר כיף.

ללדת טבעי זה לא "טרנד". אם כבר, אפידורל הוא "טרנד" של כמה עשרות שנים אחרונות.

יש פעמים שאפידורל תורם מאוד להתפתחות של הלידה, ואני בתור אשת מקצוע מודה על קיומו. כמו אנטיביוטיקה ב"ה.

באופן אישי חברה טובה ש"נתפסה" על העניין של לידה טבעית וזה ממש לא התאים לה. גם כשהמיילדת ראתה שהיא ממש סובלת היא לא הסכימה לקחת אפידורל ואחרי הלידה לקח לה הרבה זמן לחשוב בכלל על ילד נוסף. ברגע שהיא נכנסה להיריון שני היא אמרה כל הזמן "יש אפידורל".

ובאמת אחרי הלידה השנייה היא לא הייתה בטראומה.

אני באופן אישי לא הייתי צריכה אפידורל כי באמת הצלחתי להתמודד עם הצירים אבל יש נשים שללא אפידורל לא היו יולדות ילד שני.

משהיא שבהחלט בטראומה מהלידה, כי אסור לה אפידורל, היא נכנסה להריון שני די קרוב לראשון וסבלה כל ההריון מהפחד, ושוב גם עברה לידה טראומטית. אבל לה אין ברירה מצבה הבריאותי אוסר אפידורל. בקיצור כל אחת והגוף שלה.

ואני למשל לא מבינה בכלל איזה שליטה יש בלידה, הלידה שלי היתה מהירה (שעה ב"ה - פעמיים כי הייתי אמורה לעשות ניתוח) בעיקר צירי לחץ ואני רק צרחתי כמו משוגעת ולא הייתי בפוקוס בכלל, לא עם עצמי ולא עם העולם, רק הקב"ה עזר לי ואפילו את זה בקושי הרגשתי, לא הייתה לי כל הכנה הייתי בשוק טוטאלי, מקווה שפעם הבאה יהיה רגיל עם אפידוראל.

ותרופות והמדע הם גם ידע וחוכמה שירדו מלמעלה,

את כתבת על מישהי ראתה שלידה בלי אפידורל זה רע לה, ולכן החליטה כן לקבל בפעם הבאה אפידורל. אם הבנתי את מה שהאנונימית כתבה בהודעה הראשונה - היא מדברת על מישהי שמצד אחד הלידה הייתה קשה לה עד כדי דחיית ההריון הבא (כמו שכתבת) ומצד שני עדיין היא לא מוכנה לשמוע על אפידורל - ועל זה האנונימית תהתה מה עד כדי כך רע באפידורל. ועל זה יוקטנה ואני ואחרות הגבנו שלא מכירות אחת כזאת.

זה שפעם היו יולדים ללא אפידורל לא מחייב שככה זה אמור להיות - 

אחרת אפשר לומר שגם מכונת כביסה היא "טרנד" ופעם גם היו מכבסים בנהר - אז יאללה לכביסה בנהר !!

גם מזגנים הם "טרנד" חברה להתחיל להזיע . פעם היה חם וזה היה הכי טוב שיש לא סבלו מיובש בעיניים לא התקררו בקיץ כתוצאה משינויי הטמפרטורה ואפילו לא סבלו מחידק הלגיונרים. - כולנו לכבות מזגנים ולהתחיל להזיע.

ששימוש במכונת כביסה לא גורם לסיבוכים ולא משבש פעילות טבעית של הגוף.

ואילו שימוש באפידורל בהחלט יכול להוביל לפעמים להתערבויות רפואיות לא נחוצות בעליל.

לפי הסטטיסטיקות אחד הדברים הכי מסוכנים זה לעבור כביש במיוחד במזג אויר גשום ובלילה ובעיקר בשעות הערב. אז בגלל זה לא תלכי ברח' שיורד גשם בשש אחה"צ בשעון חורף?

בכל דבר יש סיכון והשאלה של כמה.

מבחינתי התערבויות שלא פוגעות בילד או אימו אין בזה שום בעיה.

איפה עומד הגבול בין התערבות "רעה" ל"טובה", באיזו שנה?

מאז ומעולם היו התערבויות בלידה ברמת הידע באותה תקופה.

למשל, ניתוח קיסרי, זאת התערבות בלידה (היה מקובל כבר בימי הגמרא אם אני לא טועה ואף לפני. לאותם ילדים שנולדו בניתוח קיסרי קראו "יוצאי דופן"- שיצאו מדופן הבטן ולא בדרך הרגילה).

מיילדות זאת גם התערבות.

דרך האדם ללדת עם התערבות.

יוכבד ומרים כינו את בנות ישראל שילדו ללא מילדת: "חיות המה".- זאת היתה ההתעירבות של אותה תקופה.

באותה תקופה הם עזרו והתערבו בלידות בכלים שהיו אז.

אנחנו 2 במשפחה שנולדנו עם התערבות, כל אחד בדרך אחרת , אמא שלי לא לקחה אפידוראל כי  אסור לה.

ב"ה שנינו בריאים ושלמים.

אמא שלי היתה בשוק שראתה את השפעת האפידוראל.

מבחינתי, בשעות שחוויתי לידה בלי אפידוראל מתוך הכרות עם עצמי, ידעתי, שזה יעשה לי טראומה מלידה.

(בעקרון איימתי על בעלי שאם הוא לא דואג לי לאפידוראל עכשיו לילד לא יהיו אחים, אבל נראה לי שכל אחת אומרת את זה בלידה, לא סתאם אחרי לידה צריך להביא קורבן חטאת...)

ברור לי לגמרי שאם לא הייתי לוקחת אפידוראל ההריון הבא, אי"ה, היה לי סיוט.

וכל מקרה לגופו.

בעולם אידיאלי, כל הנשים מוכנות ללידה, כל הלידות מתנהלות היטב (אף תינוק לא במצג "עורף לאחור", למשל, שמאריך מאוד את שלב הצירים ועלול להתיש את האם).

מאחר ובעולמנו לא כל הנשים מגיעות מוכנות ללידה, וממילא לא כל הלידות מתקדמות באופן שהיינו רוצים, האפידורל בהחלט עוזר, ויש בו הרבה טוב.

אם כל הנשים היו מגיעות מוכנות היטב ללידה, היה אפילו יותר טוב, כי אז היה צריך הרבה פחות אפידורל.

מאחר וזה לא המצב....

אבל אני רציתי לידה טבעית כי חשבתי שאפשר ושזה הכי טוב

פחות סיבוכים, ונראה לי יותר נכון.

חוץ מזה, שמעתי על סיבוכים של אפידורל שהלחיצו אותי, כך שבעיני הוא לא הצטייר כחומר המושיע.

אני מאמינה שאפשר לעבור את זה ככה. אבל גם שצריך להיות לא מקובעים מדי על התכנון הראשוני, ושצריך לזרום עם הלידה.

בע"ה אני מקווה שלא אצטרך אפידורל, אבל אם אצטרך, טוב שהוא שם.
 

איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭

יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.

דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.

כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.

אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר

ב"ה לא מעשן או שותה

אבל אני מחורפנת

הוא קם לשירותים הולך לישון

בא לי לצרח עליו, באמת

ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים

יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.

יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.

אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.

אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.

זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו

אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️

כנסי לחדר

תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.

תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.

יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק

אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו

שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]

להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]

שליטה וניסיונות הפסקה

• הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?

• ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?

• החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?

• חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?

• חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]

השפעה על הבריאות ואורח החיים

• הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?

• חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?

• כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?

• שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]

רגשות ומצב נפשי

• זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?

• בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?

• אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?

• שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?

• תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]

מערכות יחסים, חברה ותפקוד

• פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?

• הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?

• התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?

• ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?

• דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?

• משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]

על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)

העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.

הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.

התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.

זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.

כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.

זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.

הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)

זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש

ואין לזה סוף.

רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.

זה מרגיש כאילו כיף לו

אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.

הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה

אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג

אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה

חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך

לא פשוט

חיבוק♥️

אני פשוט לא מסוגלת

זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה

ובכל זאת בחר

וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר

זה לא ניחושים

רק שהמשחק ניצח במקומי

חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה

שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.

לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור

אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה

כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת

הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק

אם יש לו זמן בבוקר זה שם

בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות

אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים

מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית

ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה

ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים

ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב

ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר

ואז אולי זה יצליח ואולי לא

אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.

ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.

זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)

אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.

צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.

כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.

נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.

תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)

כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.

אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.

לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.

אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.

במקום לבזבז על זה אנרגיות,

תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.

מה שלא, להרפות.

מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.

זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.

קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.

זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.

תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!

את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!

❤️❤️

אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול

המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'

מרגישה שזה אותו דבר כאן

ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ

יצאתי מהבית עם הילדים

מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת

וזה עצוב לי

ואני גם כועסת

חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי

ואני לא מושלמת

וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל

יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול

אבל אני עצבנית

ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.

לכו למטפל שמתמחה במכורים!

אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.

קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.

ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)

אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)

תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.

זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.

לאבחן כדי לדייק את הטיפול.

בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,

בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)

זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.

צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.

ובשביל זה צריך טיפול.

אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.

גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.

תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'

יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.

למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.

יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.

מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.

ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.

אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.

בכל אופן הרבה כוחות 🤗

נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.

גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.

אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.

שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️

חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח

נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי

הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )

הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית

אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )

אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך

הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )

הציע ששבוע הבא נקנה משהו

אבל אני עדיין פגועה

והבית מסריח ואני השלמתי עם זה

יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה

לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו

הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי

תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי

לא נגמר העולם היום.

ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.

ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.

ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל

זה נשמע ממש התמכרות

ודבר החשוב בעיני

זה להבין

שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.

יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.

אז בעז''ה ילמד לשלוט.

חג שמח יקרה ♥️

הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.

אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.

משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.

בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.

את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.

יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.

זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.

מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..

לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.

אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.

למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.

טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.

בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.

כמובן אין מה לרתום את הסוסים לפני העגלה יכול להיות שהוא בכלל לא.

אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.

אז זה משנה מאוד.

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

איך היה?

אני מקווה שעכשיו אתם אחרי.

חג שמח!

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.

הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..

הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.

זה מתחבר לחוויית החיים שלך?

אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),

אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.

לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.

מיינדפולנס מאד עוזר!

כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

יתן לך ויטמין סי

אפשר גם סודה, חלב, בירה שחורה

חליטות של תה ללא קפאין (לואיזה, אפרסק, תפוח מה שאת אוהבת) ולשתות קר.

אפשר גם לקנות תפוזים סחוט

או סיידר תפוחים - תרכיז טבעי ללא תוספת סוכר

אפ אין סכרת הריון עדיף לשתות ממותק, זה מסוכן להתייבש!

כדאי למצות עוד אפשרויות -

תה קר

חליטות

מים עם לימון

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈