ברוך יוצר האפידורל.

אצלי אישית זה מורכב מכמה סיבות:

1. בלידה טבעית: בלי אפידורל,בלי זירוז,ובתנוחות לידה יותר טבעיות- יש באופן יחסי פחות סיבוכים (של קרעים, ירידת דופק ומצוקה עוברית, כאבים מהאפידורל וכו').

2.לקחתי אפידורל בלידה הראשונה- היה מעצבן נורא (נימלולים איומים בשני הרגלים) אז בקשתי בצירי לחץ שיפסיקו את האפידורל וסוף סוף היה לי כוח להתרכז בלידה, המסקנה שלי היתה - אני יכולה בלי הדבר המציק הזה!

3. שליטה- לידה זה אחד המקומות עם הכי פחות שליטה, לידה טבעית מאפשרת לי לקבל לפחות חלק מהשליטה חזרה- להרגיש את הרגלים, לדעת מתי מגיע ציר ומתי צריך ללחוץ, לא לסבול מבחילות מיותרות וללדת במודעות רגשית לחוויה ולהתרחשיות.

4. הידיעה שאני יכולה ללדת טבעי היא סוג של נקודת הצלחה ליכולת שלי להתמודד עם כאב. ב"ה בגלל שלא היו לי טרואמות מלידות אז מבחינתי זה אתגר והחלטה באה מתוך שמחה ולא מתוך חשש מהאפידורל.

מקווה שעזרתי.

לעולם . זה מונע טראומות להמון נשים וגברים

מי שלא רוצה ללדת עם אפידוראל זה בעיקר בגלל הפחד מההשפעה העתידית שלו.

ויש גם כמה כאלה שסתאם רוצות להוכיח לעצמן ולכל הסביבה שהן גבורות ויכולות בלי (אבל הן ממש מיעוט).

לי אישית היתה לידה ממש טובה עם אחרי האפידוראל.

הלחיצות היו ממש טובות ובכלל היה עם מי לדבר. והייתי מרוכזת והצלחתי לעשות בדיוק מה שביקשו ממני.

לפני האפידוראל לא הצלחתי להבין מה רוצים ממני ולא הצלחתי לענות לשאלות פשוטות שהגעתי לבי"ח.

לפני הלידה היתה לי שיחה נעימה עם בעלי והגעתי ללידה נינוחה ועם כוחות.

כי חוסר הרצון שלי באפידורל נובע בעיקר מרגש, והסיבות הרציונליות נגררות אי-שם מאחורה - ובענייני רגשות אין מה לשכנע.

חוסר הרצון שלי להשתמש באפידורל נולד בתחילת הלידה הראשונה שלי (אף שבסופו של דבר זו הייתה הלידה היחידה שבה כן קיבלתי אפידורל). כשהתחילו הצירים התחילה יחד איתם מין תחושה מיוחדת שלא חוויתי אף פעם בחיי לפני כן. אופוריה כזאת. הרגשה מאוד חזקה שאני יכולה ורוצה להתמודד בלי עזר מלאכותי. אני מניחה שהרגש הזה היה השפעה של הורמונים שמשתחררים בתחילת לידה. בכל מקרה הוא היה 'גדול ממני'. מרוב שהחוויה הזאת הייתה חזקה, היא מלווה אותי בכל השנים שעברו מאז.

ועכשיו לסיבות הרציונליות:

# באפידורל, כמו בכל תרופה, יש גם סיכונים. כשצריך - צריך, כשלא צריך - אני מעדיפה להימנע. מן הסתם יש השפעה גם לעובדה שיש לי מכרה שסוחבת כבר חודשים סיבוך קשה של אפידורל, ועוד מכרה שסבלה במשך שבוע-שבועיים סיבוך קל אך לא נעים. תמיד מקרים שמכירים במציאות משפיעים יותר ממספרים על הדף. גם זה עניין רגשי.

# באחת התגובות שמעליי נכתב שאפידורל מאפשר קשב "כלפי חוץ" - לשאלות, למילוי הוראות... גם מהניסיון שלי עם אפידורל ובלעדיו זה באמת כך - באופן טבעי בלידה הקשב פונה פנימה, מתי אני מרגישה שנכון לי להתנועע ומתי לנוח (היה לי עם זה קטע קטע... טוב, לא משנה, לא נאריך את המגילה בעוד פסקה...), מתי הרגע המדויק להתחיל ללחוץ וכן הלאה. כשהייתי על אפידורל לא הייתי ברמת קשב פנימי מיוחדת כזאת אלא תפקדתי כמו ביומיום, וכן יכולתי לענות על שאלות ולעשות מה שאומרים לי. לדעתי יותר בריא בלידה הקשב הפנימי היוצא דופן שתיארתי ולא הקשב החיצוני של יום יום.

# קראתי פה ושם (לא יודעת אם מבוסס או לא) שיש אחוזים גבוהים יותר של הנקה ראשונה מוצלחת אם אין אפידורל ברקע. כיוון שהנקה מעולם לא הייתה לי פשוטה, זה שיקול חשוב עבורי.

# אני אוהבת ללדת במגוון תנוחות, בלי להיות מחוברת לחוטים שצריך להתחשב בהם לפני כל תזוזה.

# המחשבה על דקירה בגב עושה לי ממש רע.

# אני רוצה להיות מסוגלת לרוקן שתן לבד ולא להזדקק לקטטר.

אני אישית לא מכירה אף אישה שדוחה היריון בגלל הפחד מהלידה ולא מעוניינת באפידורל.

אחרי 2 לידות עם אפידורל ועוד לידה שלא הספקתי לקבל אפידורל - 

אחרי 2 הלידות עם אפידורל- שפשוט לא הרגשתי שום כאב מרגע האפידורל עד הלידה!! לא היתה לי שום בעיה לרצות הריון נוסף. אחרי הלידה השלישית היה לי קשה לחשוב על עוד אחת נוספת.

אה וילדתי ילד רביעי בלי אפידורל (לידה חפוזה)

ההבדלים בין לידה עם אפידורל או בלי לדעתי-

1. אין כאבים בלידהץ וזה מדהים שה' יתברך נתן כלי כל כך טוב להתמודדות עם צירי לידה.

2.ההתאוששות אחרי הלידה מהירה יותר בלידה בלי אפידורל. את משוחררת מיד אחרי הלידה.

3. לידה אחת היה לי יומיים קטטר

# למיטב ידיעתי הסיכונים של אפידורל די מקבילים לסיכונים של אופטלגין...

מה אני אעשה בלידה הבאה?? אני אבקש אפידורל בטוח. אבל אם הלידה תהיה מהירה בלי אפידורל אני אהיה הרבה יותר מרוצה.

אחת הטראומות שלי מהלידה הראשונה זה הזריקה....

היתה לי לידה מאד מסובכת וארוכה שבסוף ניתוח...ובכל זאת אשמח בלידה הבאה בלי אפידורל...בעזרת ה' יתברך....!

יש לי בעיה לקבל אפידורל, בעיה ידועה מראש.

ואחרי 2 לידות שהיו קצת יותר מסובכות וכואבות מן הקודמות להן אני מוכרחה לציין שזה בהחלט שיקול!!!

אני כנראה לא יודעת להסביר את עצמי טוב... כי אף אחד מהסיפורים שפרשׂתן לא התאים לסיפור ההוא שאמרתי שאני לא מכירה.

אני התכוונתי למצב שבו לאישה הייתה בחירה אם לקבל אפידורל או לא, היא בחרה שלא, בעקבות הבחירה הזאת היא חוותה לידה קשה ביותר - ברמה שהיא לא מעזה להיכנס להריון שוב (כפי שכתבה פותחת השרשור), ובכל זאת ברור לה שכשכן תלד שוב - לא תיקח אפידורל (כלומר אפילו שתהיה לה בחירה, היא תבחר לא לקבל). עד כדי כך אפידורל מפחיד אותה. נשים כאלה אולי קיימות, אבל העדתי על עצמי שבאופן אישי איני מכירה אף אישה כזאת.

אני מכירה נשים רבות שילדו בלי אפידורל ומתכננות לעשות כך גם הלאה.

אני מכירה גם כמה נשים שילדו בלי אפידורל ולא מתכוונות לחזור על זה.

ועכשיו אני מכירה גם אתכן ומאחלת לשלושתכן לידות טובות שייזכרו אצלכן כחוויה חיובית.

ממני, שילדה בלי אפידורל

(משתחלת לשירשור מהצד).

אין לי מושג למה את מתכוונת, נלחמות בשיניים.

אני מכירה את הסף כאב שלי ולא של אחרות.

הלידה הראשונה שלי הייתה עם זירוז ולא היה אפשר בלי.

רק החרדה שיש לי ממחטים והתופעות לוואי שהאפידורל גרם לי גרמו לזה שאני מעדיפה לסבול את הכאב של הצירים מאשר את השתקת הכאב עם האפידורל.

בלידות הבאות ילדתי בלי. אחת הייתה מהירה שגם אם רציתי אפידורל לא היה לי סיכוי להספיק ובלידה שאח"כ כשנכנסתי לחדר לידה עם פתיחה 7 בעלי אמר למיילדת שאני לא רוצה אפידורל,

המיילדת לא רק שלא ניסתה להציע, להיפך היא אמרה- בטח שהיא (אני) לא צריכה אם היא ככה רגועה בכזאת פתיחה.

אני לא מנסה לשכנע אף אחת אם ללדת עם אפידורל או בלי, אני יודעת מנסיוני מה טוב לי יותר ולא כי אני נהנית לסבול את הכאב של הצירים.

אני ממש לא נלחמתי בשיניים, אלא באתי מתוך החלטה שאם יהיה לי באמת קשה אני אקח אפידורל (בלידה הראשונה אפילו ביקשתי עירוי מייד כשהגעתי כדי שאם אני ארצה אפידורל לא יהיו עיכובים).

אבל בגלל ששמעתי מהרבה נשים את החוויה של השליטה שמתלווה ללידה טבעית, ולי זה היה משמעותי,

החלטתי לפתוח לי את כל האופציות.

בשביל זה עשתי קורס פרטי, בו דרשתי גם שיטות להקלת כאבים טבעיות, וגם מידע על הלא-טבעיות.

בסופו של סיפור

בשתי הלידות פשוט הרגשתי שזה כן ביכולתי, ולא נורא מידי,

אז ילדתי טבעי....

ואני ממליצה...

ראשית לידה פעילה זה לא "טרנד" אלא הצורה שהקב"ה בחכמתו הטביע בנו כיצד ללדת בצורה בריאה ובונה.

זהו חלק מברכת עם ישראל בניגוד לנשים המצריות, העבריות "חיות הנה - בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו"

וזה ממש לא רק הענין של להמנע ממשככי כאבים, אלא מכלול של נקודת מבט חיובית וטובה, טבעית ובריאה על תהליך הלידה.

בלידה פעילה איני מצפה ש"יילדו אותי" אלא אני "יולדת"

אני קשובה לגופי ולעוברי, נותנת להורמוני הלידה לזרום ולפעול במיטבם מבלי הפרעות. כך מובטחים מירב הסיכויים ללידה טובה גם פיזית וגם רוחנית לעובר ולי גם יחד.

בלידה פעילה הגוף עצמו מפריש חומרים משככי כאב (אנדורפינים) בכמויות גדולות ואין צורך בחומרים מלאכותיים שלכל אחד מהם יש השפעות שליליות , סכנות ותופעות לואי בפני עצמו. למשל אפידורל, שהוא גורם ראשי להתארכות לידה ול"מפל התערבויות" קלאסי (זירוז - חתך - ואקום / קיסרי), מאריך את זמן ההתאוששות, מפריע ודוחה את יצירת הקשר הראשוני עם התינוק (חיות שיולדות בהשפעת אפידורל דוחות ולא מקבלות את עובריהן. הידעת?) בנוסף על כל תופעות הלואי השכיחות והסיבוכים הנדירים, (שכולם מיותרים)

בלידה פעילה אחוז ההתערבויות הרפואיות קטן במיוחד היות וככל שלא מפריעים לתהליך הטבעי שברא הקב"ה כך קטנים הסיבוכים ליולדת וליילוד.

ההתאוששות מלידה פעילה תמיד קלה ומהירה יותר, וכמעט תמיד היולדת שבעת רצון יותר מאשר בלידה לא פעילה, רפואית/ התערבותית/ מנוהלת עם משככי כאבים. תשאלי את כל הנשים שהתנסו בשתי סוגי הלידות ותראי שההבדלים הם שמים וארץ!

כדאי מאד לקרוא וללמוד על לידה פעילה ממקורות שונים, אני ממליצה על הספרים "לידה פעילה" (כמה מפתיע ) של ג'נט באלאסקס, ו "ללדת בבית" של אילנה שמש.

כמו כן באינטרנט יש מידע רב למשל באתר leida.co.il ובפורום "לידה פעילה וביתית" בתפוז http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?forumid=1345

כשהמיילדות אומרות לפרעה שהנשים העבריות "כי חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו"

הן משקרות! הן משקרות על מנת התחמק מהציווי של פרעה "אם בן הוא והמתן אתו" (המתן מלשון להמית)

גם במצרים הנשים העבריות בפירוש לא ילדו לבד.

ובאשר לשאלה של האנונימית - אני חושבת שפשוט לא קיימות נשים כאלה כמו שאת מתארת. שיש להן לידה סיוטית, שעושה להן טראומה ועדין מתעקשות על לידה טבעית.

ואם כן קיימות נשים שהלידה שלהן היא סיוט וצריכות ממש להלחם בשיניים על הלידה הטבעית, אני מנחשת שלמרות הכל האפידורל יותר מפחיד אותן מהקושי שבלידה בעצמה.

אבל רוב הנשים שבחרות ללדת בלי אפידורל עושות את זה כי הן מתמודדות יפה עם הלידה גם בלעדיו (כפי שענו לך פה הנשים)

בדיוק ככה אני מרגישה.

נשים ילדו בצורה טבעית שנים לפני שבכלל חשבו על האפידורל, אם כבר האפידורל הוא טרנד (חולף?) ולא הלידה הטבעית...

וכתבת באופן כ"כ יפה ואמיתי.

תודה!

והטביע בנו ללדת איתו

זה בדיוק אותו דבר!!

ולחזור אחורה למה שהיה פעם זה נשמע נחמד . אבל לא נראה לי שזה תמיד הדבר הנכון. לא נלך לכבס בנהר אפילו שד' הטביע בנשים חוכמה איך לשפשף בגדים כי הוא הטביע גם חוכמה במי שיצר את המכונת כביסה.

הטענה הזו מחזיקה אצלי מים.

עם טענות אחרות אני מאד מחזיקה. אמת. ההתאוששות לאחר מכן קלה יותר בלי אפידורל. עם כל זה לא תמיד ההתאוששות אחרי מצדיקה את הסבל בלידה.

מי שמצליחה להתמודד בלי אפידורל- מקסים שתלד בלי. תהיה לה התאוששות קלה יותר.

אבל למי שיש כאבים חזקים שהיא לא מסוגלת לשאת או לידה ארוכה מאד - בשביל זה ה' הביא לעולם את האפידורל.

שנקודת המוצא שלך לא נכונה.

אפידורל לא פותר טראומות לידה.

ולפעמים לפעמים גם יכול להוביל אליהן. יש מספיק סיבוכים שדווקא אפשר היה למנוע לפעמים, אם האפידורל לא היה נלקח.

וזה נכון שיש הרבה שרוצות שזה יהיה טבעי אבל זה לא נכון לקרוא לזה "טרנד". אלא להפך. אולי פשוט ה"טרנד" של להתעלם מהדברים הבסיסיים והטבעיים שה' ברא ולסמוך רק על הטכנולוגיה מתחיל להגמר.

אני בדיוק קוראת עכשיו את הספר של לידה פעילה וזה יפה לראות איך יש תאום כ"כ מורכב בין המערכות בגוף. כלומר הורמונים מסויימים שמשתחררים בזמן ותנאים מסויימים ומקדמים את הלידה בצורה הכי נכונה וכו'. התערבויות מבחוץ רק משבשות את זה.

בכל אופן זה לא שחור לבן כ"כ. לידה זה דבר מורכב. יש הרבה משתנים. ויש כאלו שאולי באמת זה טוב להן לקחת אפידורל.

אני קיבלתי אפידורל וזה לא היה כיף בכלל. ולא נראה לי שזה עשה את הלידה שלי לפחות "טראומתית" או משהו כזה.

אומנם כמו שציינו יש סיבות נכונות וטובות ללדת ללא אפידורל, אך יש מצבים שזה אכן ההחלטה הנכונה וכמו שאחת כתבה: ברוך שיש אפידוראל.

(שום דבר לא שחור לבן יש כאלא שיגידו שפעם גם היו מנתחים ללא הרדמה כי זה לא היה קיים...

אך כמובן שלידה ומחלה לא ניתנים להשוואה, יש פחות מקום לחשוב על סבל אלא יותר על סיבת הכאב כמשו חיובי...)

אחרי 2 לידות, לידה ראשונה בזרוז שהצריכה אפידורל שב"ה הטיס את הלידה

וילדה שניה 45 דקות בחדר לידה בלי אפידורל

כל המכלול של האפידורל לא שווה..

הזריקה וזה שאת לא יכולה לקום מהמיטה בזמן הלידה, ואח"כ הכאבים בגב ואני לא מדברת על זה שלא תמיד זה משפיע.. ולי כאב הגב להרבה זמן בנקודת הזריקה...

לא האמנתי שאחרי הלידה השניה פשוט אפשר לקום ולא כואב כלום בגב.. זה מדהים

בהצלחה יקרה,

מקוה שלא יצאת מבולבלת מכל השירשור הזה

אחרי הלידה האחרונה שהייתה טבעית לגמרי.

כאבי גב לידיעתכן הם תוצאה של ההריון ולא של האפידורל

סתם ניפוץ מיתוס

זוועה להתמודד עם צירים כשאת שוכבת על מיטת בית חולים למויטור ולא עם טוש מים חמים באמבטיה.

אבל אם הולכים לבית חולים וחייבים מוניטור והוא לא נייד אז חייבים על הגב..

בעעע.. איך אפשר ככה בלי אפידורל?!?!

לי היתה ירידת מים ואח"כ תהליך ארוך מאוד ומתיש עד הלידה, וכל מה ניסיתי לא עזר חוץ מגז צחוק ואפידורל שהוריד ממני קצת כאבים ויכולתי לנשום.

לא טוש עזר (לא יכולתי לסבול אותו) לא כדור פיזיו (שחוץ משלא עזר, הייתי כ"כ עייפה שנרדמתי עלייו בישיבה. עפיצות כזאת.)

בקיצור - אפידורל יכול לעזור, ויכול לא לעזור, לדעתי הכל לפי הזמן והמקום.

גם לא כל אחת זה אותו דבר..

אחת יכולה גם לומר שהיתה לה לידה ארוכה 15-20 שעות, ואחת יומיים רק בחדר לידה....

"בשביל מה את צריכה אפידורל? את הכאב הקשה את בכל אופן תרגישי.."

2 הלידות הראשונות היו ללא אפידורל, כל הגוף כואב בתהליך הלידה אבל בבום זה נגמר.

 ההתאוששות יחסית מהירה מאוד.

היתה לי לידה בניתוח קיסרי עם זריקה- ועד היום אני זוכרת את הכאב של הדקירה!

לא את ההתאוששות הממושכת,

לא את הקטטר,

לא את כאב התפרים

אלא את הדקירה .

אז זה שיקול או לא??????

קיבלתי אפידורל אך בשלב הלחיצות הוציאו לי.

הלחיצות ארכו שלוש שעות סיוטיות ואם לא הייתי לוקחת אפידורל בצירים לא יודעת איך הייתי שורדת..

בלידה שניה כשהצירים היו כבר מאד כואבים קיבלתי אפידורל וביקשתי להשאירו עד הסוף

והלידה היתה מדהימה!!! בלי כאבים, ישנתי והעירו אותי בפתיחה מלאה.

אוקי אז כמה שעות לא ירדתי מהמיטה אבל לא היו כאבים..

אפילו כאבי מחזור ביום הראשון (אצלי הם ב"ה קלים) היו הרבה יותר כואבים.

לא קל ולא קשה .

פשוט שכבתי על המיטה בנחת עד שאמרו לי ללחוץ ולחצתי כשהמילדת אמרה לי ללחוץ.

זה נשמע לי כאילו אני לא יולדת... לישון ולהתעורר רק כי אומרים לי ללחוץ...

אתן מרגישות שבאמת ילדתן? לדעתי חסר כאן משהו מאד בסיסי בתהליך...

מבחינתי ,הלידה זה לראות את התינוק החמוד והנפלא יוצא ממך.

הכאבים הם תופעות לוואי (בסופו של דבר זו קללה: "בעצב תלדי בנים")

אני לא הרגשתי שחסר לי משהו בסיסי בתהליך בדיוק כמו שאשה בהריון בחודשים ראשונים שאין להן בחילות (יש דבר כזה ) לא מרגישות שחסר להן משהו בתהליך.

חוץ מזה שהייתי עם צירים עד שקיבלתי אפידורל במשך כשעתיים וחצי- שלוש (לא הצלחתי במצב הזה לקרוא שעון ) וזה הספיק לי בהחלט. מרב כאבים לא הרגשתי שום דבר רק מידי פעם שאני מסתכלת על עצמי מלמעלה. לא הייתי מסוגלת לענות לשאלות ממש פשוטות ובטח לא לסדר כיסוי ראש כך שלשלוט ככה שלהרגיש משהו רוחני (שילדתי- מעבר לפירוש הפיזי)יותר ולא פיזי (הצירים) יכלתי להרגיש רק עם אפידוראל.

אני אישית לא רואה טעם לסבול בעיקר לידה ראשונה שמדובר הרבה פעמים בחצי יום.

ההתאוששות אח"כ כמו שהבנתי יותר קלה בלי אפידוראל.

אני מעדיפה שיכאב לי קצת הרבה זמן ולא כאבים שהרגשתי שאני עוברת ח"ו לעולם הבא במשך פחות זמן.

אי אפשר בכלל להשוות את כאבי ההתאוששות לכאבי הצירים, זה ליגה אחרת לגמרי .....

החזקתי בסוף תינוק חמוד ומהמם ביד- הוכחה חותכת לזה שהבטן התרוקנה ואף אחד לא בועט בי

זו גם חוויה אמיתית ללדת בלי לסבול.

בעצם זה העולם המתוקן שככה ברא אותו הקב"ה - ללא סבל. מה שהתקלקל אחרי חטא אדם הראשון ןחווה.

ןל-44444 מתחתי. אולי גם כדאי שלא תעבדי במזגן כי יש קללה בזעת אפך תאכל לחם??!!?

איו מצוות הידור בקללות

כל אישה יודעת בהתאם ללידות שלה ולכוחות שלה האם היא מסוגלת ללדת בלי אפידורל. כמו שהיא תחליט האם היא מסוגלת להתמודד עם כאב ראש ללא אקמול. הא ותו לא.

ההתאוששות אחרי לידה עם אפידורל היתה אצלי יותר קשה גם כי הלידות היו הרבה יותר ארוכות והספקתי לקבל את האפידורל.

בלידות החפוזות של אחר כך גם הלידה היתה יותר קלה מה שמשפיע על ההתאוששות.

וכמנוסה בשניהם - המלצה שלי : שכל אחת תבוא ללידה פתוחה לקבל אפידורל ברגע שיכאב לה מאד. אם הלידה תהיה קלה או מהירה אז באמת עדיף ללא אפידורל.

ועוד משהו - נראה שלא ניסית ללדת עם אפידורל - ההבדל בהתאוששות הוא לא כזה משמעותי. זה לא איזה כאבי נצח לשבועות ענין של יום אחד וההבדל מיטשטש (יותר חולשה, קושי לקום מהמיטה מהר, קושי לרוקן את שלפוחית השתן - כל זה קורה פחות או יותר רק ביום הראשון) כאבים של לידה כואב הרבה יותר מזה!!

אין הידור בלקיים קללות ולכן בלידה עם אפידוראל הרגשתי לידה. בעולם מתוקן, לני חטא אדם וחוה, באמת לא היתה הקללה "בעצב תלדי בנים". אני לא רואה שום מצווה גדולה לקיים את הקללה ולא לקחת אפידוראל.

הלידה השלישית היתה מהירה ללא אפידורל וללא הכנה מנטלית מתאימה...סיוט!

בלידה השביעית הגעתי להבנה פנימית עם עצמי כי אפשר גם אחרת... תהליך נפשי ואישי הביאו אותי ללידה הכי טבעית, מהירה, ללא כאבים ושמחה עצומה! אותו דבר גם בלידה שמינית...

מדהים עד כמה הבשלות שלנו, ההקשבה לגוף והאמונה בכוחנו ללדת נותנת את הכוחות...תני לי היום ללדת שוב-בשמחה עצומה...אבל בלי הריון...!!!

כמובן שגם התפילות עוזרות...

חבל שהטרנד הזה תפס תאוצה רק בשנים האחרונות. בלידות הראשונות ממש לא היה שיח בין החברות על צורת הלידה. רובן לקחו אפידורל!

בהצלחה רבה, מאחלת לך חווית לידה מדהימה, לפחות כמוני...

נ.ב: ממליצה בחום על הדיסק של מרגלית שרפר: "הכנה רוחנית להריון ולידה".

גיסתי לדוגמא, מתחילה להרגיש צירים כשהיא בפתיחה 6-7, כלומר, מרגע שהיא התחילה להרגיש צירים תוך שעה היא יולדת. אז יותר קל לשאת את הכאב כי את יודעת שזה מאוד ממוקד ובסופו את מקבלת אוצר יקר מפז.

אני מצד שני- כשהכאבים כבר בלתי נסבלים ויש הפרש של 2-3 דקות בין ציר לציר- מגיעה לבי"ח רק עם פתיחה 2-3. הלידה מתקדמת אצלי מאוד לאט (אחרי 3 לידות אותו הדבר כבר לא יודעת אם יש לי סיכוי לחוות לידה אחרת)- לפחות 10 שעות של צירים חזקים וכואבים מאוד עד הלידה עצמה.

הסיכוי שלי להגיע שפויה ללידה בלי אפידורל הוא אפסי.

הלוואי שהייתי יכולה להגיד- שעה של סבל ואני אחרי הכל. אני רועדת מפחד מהזריקה. הייתי מתה לא לעשות אותה. אבל אין לי ברירה. הכאבים שאני חווה הם בלתי נסבלים- כי ככה הגוף שלי.

בקיצור- זה מאוד אינדיוידואלי- כל אישה והגוף שלה בלידות.  

הלידה השניה שלי היתה חוויה מדהימה, שעם אפידוראל כנראה שלא הייתי זוכה לה .

אם מראש הייתי אומרת שאני אקח אפידוראל, לא הייתי מתאמצת ללמוד ולתרגל את ההכנה הראויה לכאבי הלידה, ואז הייתי מפסידה את החוויה הנפלאה הזאת.

אגב, בלידה השניה הייתי הרבה יותר מרוכזת ומאופסת (מאשר בראשונה שהייתה עם אפידוראל) וניהלתי דיונים רבים עם אנשי הצוות על מה אני רוצה או לא רוצה בלידה שלי (היינו צריכים לדון כי ברור שהם לא קיבלו את הבקשות הקצת שונות שלי) ככה שהיא קשב חיצוני מלא, וגם ב"ה קשב פנימי מלא!

אז הגוף שלך ממש מיוחד.

אני לא הצלחתי להסביר לאחות בחדר את התופעות שהיו לי ומרווחים בין ציר לציר (לא הצלחתי לספור) ובטח לא הצלחתי לענות לתשובות כמו מה המס' פלא' שלי או בעלי? (אני אחת שזוכרת את הטלפונים של כל העולם)

בלידה שניה הגעתי לבית חולים והתמודדתי יפה מאוד עם הצירים וכשאמרו לי שאני בפתיחה 8 הייתי בבלק אאוט וצרחתי לקבל אפדורל על אף שיכולתי ללדת טבעי.

אני רועדת מפחד שיכאב לי.

אז האפידורל הוא הפסיכולוג שלי
 

ככה אמא שלי אומרת ש10 לידות היא ילדה בלידה רגילה... שהיא ראתה אותי בצרי לחץ מחייכת ומתקשרת עם כולם היא הייתה בשוק - זאת לידה ראשונה. לידה שלישית - הגעתי עם 4.5 נתנו אפידורל נרדמתי אחרי שעה קמתי ללחוץ 3 לחיצות ושלום על ישראל. לידה שניה הייתי בשוק מעצמי שלא הוצאתי ציוץ אפילו...

את מכירה מישהי כזו? מה בדיוק הסיפור? נשמע לי סתם אמירה חסרת בסיס.

מכירה הרבה נשים עם טראומה מלידה, שדווקא כן היתה בה אפידורל (לא אומרת שהסיבוך באשמתו כל פעם).

יש נשים שחשוב להן ללדת בלידה טבעית (ואני ביניהן). זה יותר בטוח, ויותר כיף.

ללדת טבעי זה לא "טרנד". אם כבר, אפידורל הוא "טרנד" של כמה עשרות שנים אחרונות.

יש פעמים שאפידורל תורם מאוד להתפתחות של הלידה, ואני בתור אשת מקצוע מודה על קיומו. כמו אנטיביוטיקה ב"ה.

באופן אישי חברה טובה ש"נתפסה" על העניין של לידה טבעית וזה ממש לא התאים לה. גם כשהמיילדת ראתה שהיא ממש סובלת היא לא הסכימה לקחת אפידורל ואחרי הלידה לקח לה הרבה זמן לחשוב בכלל על ילד נוסף. ברגע שהיא נכנסה להיריון שני היא אמרה כל הזמן "יש אפידורל".

ובאמת אחרי הלידה השנייה היא לא הייתה בטראומה.

אני באופן אישי לא הייתי צריכה אפידורל כי באמת הצלחתי להתמודד עם הצירים אבל יש נשים שללא אפידורל לא היו יולדות ילד שני.

משהיא שבהחלט בטראומה מהלידה, כי אסור לה אפידורל, היא נכנסה להריון שני די קרוב לראשון וסבלה כל ההריון מהפחד, ושוב גם עברה לידה טראומטית. אבל לה אין ברירה מצבה הבריאותי אוסר אפידורל. בקיצור כל אחת והגוף שלה.

ואני למשל לא מבינה בכלל איזה שליטה יש בלידה, הלידה שלי היתה מהירה (שעה ב"ה - פעמיים כי הייתי אמורה לעשות ניתוח) בעיקר צירי לחץ ואני רק צרחתי כמו משוגעת ולא הייתי בפוקוס בכלל, לא עם עצמי ולא עם העולם, רק הקב"ה עזר לי ואפילו את זה בקושי הרגשתי, לא הייתה לי כל הכנה הייתי בשוק טוטאלי, מקווה שפעם הבאה יהיה רגיל עם אפידוראל.

ותרופות והמדע הם גם ידע וחוכמה שירדו מלמעלה,

את כתבת על מישהי ראתה שלידה בלי אפידורל זה רע לה, ולכן החליטה כן לקבל בפעם הבאה אפידורל. אם הבנתי את מה שהאנונימית כתבה בהודעה הראשונה - היא מדברת על מישהי שמצד אחד הלידה הייתה קשה לה עד כדי דחיית ההריון הבא (כמו שכתבת) ומצד שני עדיין היא לא מוכנה לשמוע על אפידורל - ועל זה האנונימית תהתה מה עד כדי כך רע באפידורל. ועל זה יוקטנה ואני ואחרות הגבנו שלא מכירות אחת כזאת.

זה שפעם היו יולדים ללא אפידורל לא מחייב שככה זה אמור להיות - 

אחרת אפשר לומר שגם מכונת כביסה היא "טרנד" ופעם גם היו מכבסים בנהר - אז יאללה לכביסה בנהר !!

גם מזגנים הם "טרנד" חברה להתחיל להזיע . פעם היה חם וזה היה הכי טוב שיש לא סבלו מיובש בעיניים לא התקררו בקיץ כתוצאה משינויי הטמפרטורה ואפילו לא סבלו מחידק הלגיונרים. - כולנו לכבות מזגנים ולהתחיל להזיע.

ששימוש במכונת כביסה לא גורם לסיבוכים ולא משבש פעילות טבעית של הגוף.

ואילו שימוש באפידורל בהחלט יכול להוביל לפעמים להתערבויות רפואיות לא נחוצות בעליל.

לפי הסטטיסטיקות אחד הדברים הכי מסוכנים זה לעבור כביש במיוחד במזג אויר גשום ובלילה ובעיקר בשעות הערב. אז בגלל זה לא תלכי ברח' שיורד גשם בשש אחה"צ בשעון חורף?

בכל דבר יש סיכון והשאלה של כמה.

מבחינתי התערבויות שלא פוגעות בילד או אימו אין בזה שום בעיה.

איפה עומד הגבול בין התערבות "רעה" ל"טובה", באיזו שנה?

מאז ומעולם היו התערבויות בלידה ברמת הידע באותה תקופה.

למשל, ניתוח קיסרי, זאת התערבות בלידה (היה מקובל כבר בימי הגמרא אם אני לא טועה ואף לפני. לאותם ילדים שנולדו בניתוח קיסרי קראו "יוצאי דופן"- שיצאו מדופן הבטן ולא בדרך הרגילה).

מיילדות זאת גם התערבות.

דרך האדם ללדת עם התערבות.

יוכבד ומרים כינו את בנות ישראל שילדו ללא מילדת: "חיות המה".- זאת היתה ההתעירבות של אותה תקופה.

באותה תקופה הם עזרו והתערבו בלידות בכלים שהיו אז.

אנחנו 2 במשפחה שנולדנו עם התערבות, כל אחד בדרך אחרת , אמא שלי לא לקחה אפידוראל כי  אסור לה.

ב"ה שנינו בריאים ושלמים.

אמא שלי היתה בשוק שראתה את השפעת האפידוראל.

מבחינתי, בשעות שחוויתי לידה בלי אפידוראל מתוך הכרות עם עצמי, ידעתי, שזה יעשה לי טראומה מלידה.

(בעקרון איימתי על בעלי שאם הוא לא דואג לי לאפידוראל עכשיו לילד לא יהיו אחים, אבל נראה לי שכל אחת אומרת את זה בלידה, לא סתאם אחרי לידה צריך להביא קורבן חטאת...)

ברור לי לגמרי שאם לא הייתי לוקחת אפידוראל ההריון הבא, אי"ה, היה לי סיוט.

וכל מקרה לגופו.

בעולם אידיאלי, כל הנשים מוכנות ללידה, כל הלידות מתנהלות היטב (אף תינוק לא במצג "עורף לאחור", למשל, שמאריך מאוד את שלב הצירים ועלול להתיש את האם).

מאחר ובעולמנו לא כל הנשים מגיעות מוכנות ללידה, וממילא לא כל הלידות מתקדמות באופן שהיינו רוצים, האפידורל בהחלט עוזר, ויש בו הרבה טוב.

אם כל הנשים היו מגיעות מוכנות היטב ללידה, היה אפילו יותר טוב, כי אז היה צריך הרבה פחות אפידורל.

מאחר וזה לא המצב....

אבל אני רציתי לידה טבעית כי חשבתי שאפשר ושזה הכי טוב

פחות סיבוכים, ונראה לי יותר נכון.

חוץ מזה, שמעתי על סיבוכים של אפידורל שהלחיצו אותי, כך שבעיני הוא לא הצטייר כחומר המושיע.

אני מאמינה שאפשר לעבור את זה ככה. אבל גם שצריך להיות לא מקובעים מדי על התכנון הראשוני, ושצריך לזרום עם הלידה.

בע"ה אני מקווה שלא אצטרך אפידורל, אבל אם אצטרך, טוב שהוא שם.
 

בשביל ללמוד שיש מי שמנהל את העניינים

זה לא טראמפ

לא ביבי

ולא שום בן תמותה אחר...

והוא עושה את זה כמו שהוא רואה לנכון

ואנחנו יכולים להוריד את הרגל מהגז,

לעזוב פרשנים וכתבות ואפילו מדרשים

להפסיק לצפות שזה יהיה כמו שאנחנו חושבים שזה אמור להיראות -

ופשוט להיות, בדרך אל הגאולה.

גם לי הייתי את תחושת הגאולה הקרבה ובאה

והתבדיתי

אבל עדיין מקווה ומאמינה 🫶

לפעמים הציפייה לגאולה ברגע גומרת לנו להיות עיוורים לצעדים ממשיים של גאולה.

לכתוב עכשיו שהתבדית - זה לעצום עיניים מול כל הניסים שהקב"ה עושה לנו.

אז נכון כשיש ציפייה גדולה למשהו מפתיע שיקרה וישנה הכל, למשיח שיופיע עם שופר ופתאום כל המציאות תתהפך, אז זה מאכזב שזה עוד לא קרה. וזה בסדר, מותר גם להתאכזב.

אבל רק שזה לא יסמא את העיניים שלנו מלראות את כל מה שכן קורה פה.

(לחזקיהו המלך זה גם קרה. הקב"ה עשה לו נס עצום בתוך מציאות מאוד לא פשוטה, והוא פספס ולא אמר שירה, ולכן לא נהיה משיח. גם שם היו סיבות למה לא להודות - האשורים בדיוק הגלו את ממלכת ישראל, והחריבו את רוב ממלכת יהודה. הנס היה שירושלים ניצלה ולא הוחרבה גם היא. אבל הקב"ה כן ציפה שחיזקיהו ידע להודות על זה. וחז"ל מספרים לנו את זה כדי שלא נחזור על אותה טעות...)

אין עוד מלבדו. ומודה לו

אני דווקא חושבת שהאכזבה הזו היא דבר מתוק ולא חלילה עצימת עיניים על הניסיון והנפלאות שהקבה עושה עם כל אחד ואחד מאיתנו ועם הכלל.

וזה דווקא מדגיש את האמונה במשיח ובגאולה .

שיהיו רק בשורות טובות בע"ה ונחת אמיתית לכולם

לק"י

אבל לי אין כח לזה.

אבל אצלינו מתחילים מחר בתשע, ואין צהרונים (וגם אם היו, יכולתי לאסוף לפני. למזלי אני בבית).

ובעבודה שלי שזה חנ"מ, כן מסיימים מוקדם.

אם היו חוזרים בלי הפסקת אש, כנראה שהייתי משאירה בבית.

בס"ד
 

חושבת שלהרבה (לרוב?) האנשים פשוט ממש אקוטי לעבוד ולכן יש צורך במסגרות. בסוף צריך להביא לחם הביתה בסוף היום.

לגבי האכזבה המטורפת של היום, אכן. אני מראש הייתי עם ציפיות מדודות מאד כי אני לא רוצה לקוות ולהתרסק. אבל עם כל הציפיה הנמוכה שלי, עדיין התאכזבתי מאד. עדיין מודה על כל הניסים שהיו ועדיין מאוכזבת ממה שהיה בסוף. או ההיפך.

ובעיקר מרגישה את הנפש שלי שזקוקה לכל-כך הרבה עיטוף וחיבוק...

חיבוק לך.

בלי קשר למלחמה

כמו יום העצמאות

אפילו שאני אשכנזיה זה נורא הגיוני שאחרי יום שחצי מעם ישראל בחגיגות אז יהיה יום שבתון

ותגידו, איך עושים הסתגלות לקטני שלא היה יותר מחודש אצל המטפלת והתפתח מאוד בזמן הזה?

מלחיץ אותי לשלוח ליום שלם אבל אין לי כ''כ ברירה

בהסכם החדש של ההסתדרות יש חופש בין יום כיפור לסוכות ותמורת זה לומדים באיסרו חג. מסכימה שחסר הגיון....

לק"י

לא רק למסגרות חינוכיות.

(גם אני בהתחלה רציתי להגיב כמוך).

וגם חג הסיגד

וממש במקום בעיניי. 

לק"י

האמת שבגלל שבתור מורה קיבלנו 2 ימי בחירה, אני שומרת 1 לאיסרו חג פסח. שיהיה לי זמן להתאפס ולכבס וכו'. וככה לא בלחץ גם עם הילדים.

(כרגע אני בחל"ד עדיין).

וכרגע נראה שלא מחזירים את הלימודים פה. בטח לא השבוע.

וזה ממש מבאס

גם אני וגם בעלי ג'ינגלנו בטירוף קודם בין עבודה, בית, ילדים וניקיונות לפסח.

כ"כ שמחתי ששמעתי שיש הפסקת אש וחוזרים לשגרה.

ואז הבנתי שאנחנו מוחרגים אוףףף

ומניחה שכבר תהיה הרבה פחות הבנה בעבודה להיעדרויות ועבודה מהבית.

כי שאר הארץ מוגדרת ירוק וכולם חוזרים במוקדם או במאוחר.

אם אתם בצפון אז חיבוק גדול!!!

בטוחה שזה קשוח ממש להיות אלה שסופגים הכי הרבה, שנצליח גם בצפון להביא לשקט ובטחה אמיתיים בע"ה!!

הבנתי כבר די מזמן שאי אפשר פשוט "לגמור את המלאכה" ושיהיו עוד סבבים בהמשך.

אני חושבת שחזרה לשגרה דוקא חשובה לבריאות הנפש של הילדים וההורים והשהיה הבלתי נגמרת בבית דוקא מזיקה.

בתור מורה את כמובן לא חייבת ללמד ממש את החומר, אפשר לדבר על מה שהיה ואיך מרגישים ולעבד את מה שעבר עלינו או סתם לשחק משחקים ולהתאוורר בהתאם לגיל. ההורים שעובדים בכל מקום אחר חוץ ממערכת החינוך חייבים להיות בעבודה כדי להרוויח את לחמנו…

רוגע מוחלט!

צריכה ללדת באלול ובניתי על רוגע נפשי....

יש את הדמיון ואת הרצון שלנו, אבל הקב"ה מנהל פה את הכל באופן הכי מדויק.

הגאולה כבר בפתח, את זה רואים בעיניים. להחזיק חזק, לא להתייאש... בקרוב ממש!!

ובגלל שאני מורה אני לא יכולה לא להגיע מצפונית

חייבת להגיע ליום מלא

איפה ההתחשבות???? איפה הרגישות? איך אפשר להגיע ליום מלא אחרי כל מה שקרה בפתח תקווה?

קודם כל - יש כמה אנשים ששומעים אותם יותר מידי שמנסים להוריד את הרוח מהמפרשים של כולנו.

אבל הם עושים את זה כבר שנתיים וחצי (ולמעשה הרבה יותר) - ותמיד יש להם ביקורת על כל דבר שהממשלה עושה, גם אם הם סותרים את עצמם מפעם לפעם.

כי בסופו של דבר המטרה שלהם זה להוכיח כמה נתניהו והממשלה גרועים, והם יבואו ויצילו את כולם אם נבחר בהם בבחירות הבאות.

אז גם אם כולם מהדהדים את הדברים שהם אומרים בתקשורת ובפייסבוק ובכל מקום אפשרי, זה לא הופך את הדיבורים שלהם לפרשנות הנכונה על המציאות. ושווה לשמוע עוד פרשנויות יותר משמחות ואופטימיות על המציאות.

לגבי ההסכם עם איראן -

למה את כותבת שאיראן לא מקבלת אותו?

ממה שאני קראתי, איראן התחננה להסכם, ולמעשה ירדה מכל הדרישות שהיו לה עד עכשיו.

זה נראה לי הרבה יותר כמו הסכם כניעה של האיראנים מאשר כמו הסכם מהסוג שאנחנו רגילים אליו עד עכשיו. עד כמה שאני מבינה, אנחנו לא ויתרנו על כלום חוץ מזה שכרגע מפסיקים לתקוף אותם (לשבועיים. לא יודעת מה יהיה אחר כך. ובלבנון אנחנו יכולים להמשיך לעשות את העבודה, למרות שהם מראש אמרו שלא יסכימו לשום הסכם שלא כולל הפסקת אש גם בלבנון). הם פותחים את מצרי הורמוז, התחייבו למסור את האורניום המועשר, ונשארו עם פגיעות קשות מאוד מכל מה שתקפנו עד עכשיו.

אז נכון - עוד לא קרס המשטר לגמרי. נתניהו אמר מראש שזה לא בידיים שלנו. אולי זה עוד יקרה. ובינתיים שינינו משמעותית את המציאות שהיתה. אנחנו ללא ספק במקום הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני כן.

ולגבי הזוית האמונית והאכזבה ממה שציפית שיקרה ולא קרה -

אני חושבת שכל ה'מקורות' שמפרסמים בכל מלחמה כזאת, שגורמים לציפיות של קפיצות דרך בגאולה שלנו, הם לרוב מזיקים יותר מאשר מוסיפים.

אנחנו ללא ספק בתהליך משמעותי של גאולה. תהליך שנמשך כבר מעל 100 שנה, וממשיך ומתקדם בקצב מואץ בשנים האחרונות.

אף אחד לא יכול להבטיח כמה זמן זה יקח, ואיך השלב הסופי ייראה. ולפעמים כשמסתכלים רק על הנקודה הנוכחית הרבה יותר קל לראות את הקשיים מאשר להבין שזו גאולה. אבל בפרספקטיבה של זמן - המצב שלנו היום הוא באמת הרבה הרבה יותר טוב ממה שהיה לנו בעבר. גם מבחינה מדינית וגם מבחינה רוחנית. (ככה אני רואה את הדברים. אני יכולה גם להסביר יותר).

לפעמים הציפייה למשיח שמגיע בבת אחת גורמת לזה שלא רואים את כל הצעדים שכבר התקדמנו. אבל גם המלחמה הזו מקדמת אותנו המון. גם אם עוד לא הגענו כבר לסוף.

ועוד מחשבה שהיתה לי -

אולי כל הדיבורים הממורמרים ששומעים על המציאות, זה גם איזושהי הכנה לגאולה.

כמו שבמצרים, השלב הראשון לגאולה היה 'ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה' - עצם זה שהם נאנחו מהעבודה, והבינו שזו לא מציאות שהם רוצים, זה היה השלב הראשון שהוביל אל הגאולה. הרב ראובן ששון מסביר שזה העניין של המרור - שההרגשה של המרירות היא כבר צד של גאולה, כי זה כבר הבנה שהמציאות הנוכחית היא לא מציאות שאנחנו רוצים, ומתוך כך מתפללים למציאות אחרת ופותחים את הפתח שהיא תוכל להגיע.

אז גם היום - יש הרבה התמרמרות על זה ש'אין ניצחון מוחלט'. אנשים מצפים שכל אויב שיש לנו ואנחנו נלחמים נגדו - נגיע מולו למצב של 'ניצחון מוחלט', שהוא לא יוכל יותר לאיים עלינו או לפגוע בנו בכלל. אבל למעשה מציאות כזו שאין לנו שום אויבים שיכולים לאיים עלינו או לפגוע בנו זו מציאות של גאולה שלמה.

עד עכשיו עמ"י אפילו לא יכל לחלום על מציאות כזו. אבל עכשיו אנחנו כן חולמים על זה.

אז זה מתבטא כרגע במרמור, וגם בכעס על הממשלה, שלא באמת מוצדק לדעתי. ואני הייתי רוצה שזה יבוא יחד עם הודיה על כל מה שכן הצלחנו ועל כל הניסים שהקב"ה עשה איתנו עד עכשיו (ומשתדלת להיות במקום כזה בעצמי).

אבל בכל אופן מנסה לראות את הצד החיובי של מה שאנחנו רואים סביבנו...

ולא ככ ישים להביא מאוחר או לאסוף מוקדם כי אז מרגישים שהפסידו התרחשויות..

ואין צהרונים.

מחזירים -למה מחזירים מיד

היו דוחים חזרה- היו מתלוננים למה לא מחזירים

לך מרגיש נכון לא להחזיר

אולי באמת כי את מורה

אבל לי מממש הצלה שמחזירים

וממש ממש היתי מתבאסת אם לא

ואגב היום יש לי חופש אבל עבדתי כל הזמן גם כשכולם היו בבית וזה היה סיןט אז כן ממש היתי כועסת שגם כשאפשר לא פותחים

יש כ"כ הרבה מה לכתוב על ישראל שלפני ה7.10 וישראל של היום.

ואפילו ישראל שלפני 28.2 וישראל של היום.

נקודה קטנה לדוגמה:

איראן במלכוד מול חיזבאללה.

אם תפר את הפסקת האש, היא יודעת שתחטוף חזק

ואם היא לא, היא מפקירה את הזרוע האפקטיבית שלה מול ישראל.

כך או כך היא מפסידה,

כך או כך, אנחנו מרוויחים.

לאיראן של ערב המלחמה היו שאיפות להיות אימפריה במזרח התיכון. היום הם עולב.

כל מדינות המפרץ נגדם כולל סעודיה.

מדינות כמו הודו עדיין מקיימות יחסי מסחר איתם, אבל גם זה ילך ויתערער כי רואים מי בצד המפסיד (ותודה לאופוזיציה המטומטמת שלנו שהחרימה את נאום ראש ממשלת הודו שמסכנת תהליכים בינלאומיים משמעותיים בשביל לקושש כמה קולות)

ישראל וארה"ב יושבים חזק על איראן בשבועיים האלו

גם מודיעינית.

האיראנים בלחץ בדוק יעשו טעויות.

בסוף אנחנו מדינה קטנה ואי אפשר לצפות שנשיא המעצמה החזקה ביותר בעולם לא יקח אינטרסים נוספים בחשבון.

מחירי הנפט יכולים להתהפך עלינו מבחינה עולמית.

ברגע שהתחלנו לתקוף תשתיות זה היה ברור שהשלב הנוכחי של המלחמה די מיצה את עצמו.

מיליון אזרחי איראן הרוגים לא היה מפיל משטר טוטאליטרי. הם בעצמם הרגו עשרות אלפים בלי למצמץ.

בסבב הנוכחי השגנו הישגים משמשעותיים מאוד מאוד.

הפסקה גם נצרכת לחידוש מלאי חץ. תחזוק מטוסים, תחקירים וכד'

וגם קשב מלא על הצפון.

המערכה הנוכחית הסתיימה, ההצגה לא תמה.

בעורף צריך לנצל את הזמן להתאושש, לצבור כוחות מחדש. מי שלא היה ערוך אז להיערך ככל האפשר לפעם הבאה.

לאיראנים לא נשארו הרבה קלפים, הרבה תלוי באיתנות העורף.

לגבי המשק, אי אפשר לפתוח את המשק בהדרגה, זה לא עובד.

זה משק קטן וכל עסק תלוי בעסק אחר.

אף אחד לא מצפה לתפקוד של 100,

אבל כן מחזירים את כולם בבת אחת כי רק ככה המשק יחזור בהמשך לפעילות.

סה"כ יצא סביר. לחזור יום אחד ליום "התארגנות" כל עסק צריך להבין אצלו מי נגד מי ומה המצב,

ואז שוב סופ"ש

ובראשון כבר המשק יפעל כסדרו.

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

במקרה הזה זה יכול לתת לך פיתרון מעולה.

בשימוש נכון אחוזי המניעה ממש גבוהים.

ששימוש נכון- התאמה אצל מתאמת, שימוש בקוטל זרע והקשבה להנחיות

אבדוק עם רב

תודה!

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

זה משתנה בין מנהגים

אם הם נוהגים שכן, אז לא יודעת לגבי סבון הכלים הספציפי.

כשכתוב *לכל* ימות השנה זה מובן שזה באמת לכל הימים, כולל פסח. אולי הם צריכים לשנות את זה... 

שהמוצר עצמו אינו כשר לפסח

כי לפסח יש חומרות אחרות שלא קשורות לכשרות של שאר ימות השנה

אולי אפשר ליצור איתם קשר ולבקש הצעת ייעול

עליו הבפירוש שהוא מאושר לפסח,

ואחד אחר שכתוב עליו 'מאושר מטעם הבדץ' עם הסמל של ירושלים בד"ץ העדה החרדית, ולמטה כתוב מאושר לכל ימות השנה. אין עוד אותיות קטנות.

אם הכוונה היא שזה לא מאושר לפסח זה ניסוח בעייתי בעיני.

כאילו אני לא חולקת עליך, פשוט אומרת שזה לא מובן מהניסוח. 

(בגדול- החומר צריך להיות כזה שפוגם את החמץ אם ישנו= הופך את האוכל/ כל דבר ללא ראוי למאכל כלב

אני לא מכירה כלבים שאוכלים את הנוזל כלים או כל חומר ניקוי שהוא ....

ככה שזה בגדול מתן כשרות לחומר כזה זו פעולה שיווקית ולא הלכתית. 

לגבי טבעת- לר השתמשתי הרבה זמן לדעתי מספר חודשים אם אני זוכרת

מבחינת הכנסה הוצאה היה לי סבבה אבל פעם אחת אחרי שטבלתי וכבר הגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי להוציא לטבילה וחזרתי לטבול שוב באותו ערב🤥

לגבי דיאפרגמה- השתמשתי כשנתיים וחצי ברציפות, אסייג ואגיד ששמתי כל קיום יחסים חוץ ממקרים בודדים ממש, שהייתי בטוחה ב100% שהתרחקתי מהביוץ. 

בדקתי עכשיו בגוגל ואני רואה שבדיעבד הטבעת לא מעכבת (אולי זה לא לכל הדעות אבל כדאי לדעת שזו אופציה).

וקרה לי ששכחתי גם

עשינו שאלת רב והסתבר שזה בכלל לא חוצץ ואין בעיה עם זה כי זה נחשב "מקום סתר".

אז זה יכול לגרום גם לברכה לבטלה לטבול פעמיים עם ברכה, תבדקי את הנושא.  

רק אם עדיין נמצאת במקווה או קרוב

אולי אם כבר חזרה הביתה בדיעבד זה תקין

זה כנראה שאלת רב

אפשר למנוע שנים ארוכות

זה סיליקון שחוסם פיזית + קוטל לשיפור החסימה

האחוזים יורדים כי נשים שוכחות/ לא מיומנות וזה זז/ חושבות שאפשר בלי/ לא שמות קוטל

אולי תנוחה מסויימת שאישה תעשה או משהו כזה

מספיק שכמה זרעים בודדים יעברו ואשה תיקלט להריון

מלחיץ ממש

ומבחינתי אין סיכוי להפלה במקרה כזה ואאלץ להתמודד עם ההריון

אוף אין לי כבר כח למחשבות והתלבטויות של זה

לבדוק אם היא זזה בזמנים בטוחים

היא לא אמורה לזוז

(לקאיה יש מין דפנות שמונעות את התזוזה)

והקוטל מוסיף שכבת הגנה בפני עצמו

אני רואה את זה כמניעה בטוחה

מונעת עם זה לסירוגין כבר כמה שנים

הקפדתי ללכת למתאמת

בלי ג'ל (חוץ מתקופה מסוימת)

אף פעם לא בודקת ביוץ, פשוט שמה כל החודש.

בין הראשון לשני מנע לי מעולה

בין השני לשלישי נכנסתי עם זה להיריון

אחרי הרביעי הייתה תקופה שהייתי חייבת למנוע רפואית אז הייתי עם ג'ל עד שנמאס לי

ובסוף נכנסתי להיריון ביום שלא שמנו כנראה חח

אז מבחינתי זה מונע, והג'ל מעלה אחוזים ובחרתי לא להשתמש בו, וקרה שלא מנע לי, אבל מקרים כאלה קורים גם עם אמצעים שנחשבים יותר בטוחים…

מניחה שאחרי הלידה אחזור לזה כי האמצעים האחרים לא ככ באים בחשבון

בטוח שזה פחות טירחה מדיאפרגמה.

הטבעת הייתה לי אחלה להוציא ולהכניס

התרגלתי די בקלות

לא הכרתי שמוציאים לבדיקות או הפסק, רק למקווה

לגבי דיאפרגמה-

מונעת איתה כבר כמעט ארבע שנים, ברגע שהפסקתי נכנסתי להריון ככה שאני מניחה שהיא מונעת לי מעולה

משתמשת תמיד בג'ל

מנסה לעקוב אחרי ביוץ ולא שמה אותה ב3-4 ימים שלפני המחזור שאז כבר בטוח לא צריך

לגבי דיאפרגמה - כמו שכבר כתבו כאן -

חשוב ללכת למתאמת אחרי לידה / אחרי שינוי משמעותי במשקל (5 ק''ג נראלי) כדי לוודא שהיא עדיין מתאימה + לוודא שאת שמה נכון

להקפיד להוציא לא לפני שש שעות

לשים ג'ל

וכמובן כמו תמיד - להתפלל...

בשבילי זו המניעה האחרונה והיחידה שאני יכולה (מלבד לא לקיים יחסים...) אז לומדת להסתדר עם מה שיש 😅

בהצלחה בהחלטות!!

אולי יותר

בהתחלה הייתי נמנעת בזמן ביוץ באמת, עכשיו כבר לא. אבל זה ממש לא משתווה לטבעת ובטח שלא אומר שלא לשים כלום (את אותה למנוע לא? מה הקשר לא לשים כלום?). עם קוטל זרע זזה עובד אצלי ב"ה (לא מתקמצנת עליו) ואם יש מחזורים קבועים בערך - כחמישה ימים/ שבוע  לפני העונה הבינונית  ואחרי שזיהיתי ביוץ ועברו כמה ימים אני כבר לא משתמשת בה בכלל וזה בעיניי יתרון מטורף

גמני משתמשת בקאיה

יש לי אחות בזכות דיאפרגמה, אז מבחינתי זאת לא אופציה

את הנוברינג לפני שאני שוללת לגמרי גם את זה

אם לא יהיה טוב אז לא נותר אלא דיאפרגמה

אני כותבת פה כי רוצה שזה יהיה כתוב ושאני לא ישנה את דעתי עוד מעט שוב ותיכף כבר אי אפשר להתחיל החודש נוברינג 🙃😶

כן התאמתי אצל מישהי תותחית..

דיאפרגמה שהרגישה לי יותר הרמטית מהסוג הקודם שהשתמשתי..

אצל לי מילר אם אני לא מתבלבלת..

יש לי דיאפרגמה קאיה

ואני לא מרגישה בטוחה איתה.. הייתי אצל מתאמת  אבל תמיד יש לי נערווים שאולי אני לא שמה נכון ושכחתי איך... פשוט מכניסה משתדלת עד הסוף עמוק+ג'ל

זה מה שאמורים לעשות נכון? לא צריך איזהשהו כיוון מסויים

ואני מרגישה עצם כשאני מכניסה

האמת שלא יודעת

הדיאפרגמה זולגת לי החוצה

היא צריכה לשבת מעל העצם ולא לזוז, ולא לזלוג

מציעה לך לתרגל שלא בזמן אמת הכנסה, וגם - בזמן אמת, בנחת עד שנכנס טוב

האמת נלחצתי מהגודל שלה והיא גם ממש קשיחה…

זה לא מפריע ביחסים? אתן מוציאות?

ועוד דבר שחשבתי עליו, שמעתי פעם שדברים מהסוג הזה פוגעים ברצפת האגן/דפנות הנרתיק כי הם מוחזקים עם השרירים. מישהי שמעה על זה?

מרגישה שזה ממש ענק לי כאילו עלול להרחיב…

לא מרגישים את זה.

ולא שמעתי או חוויתי שזה פוגע ברצפת האגן

עם פראמין/ לבקש זופרן