ועד כמה לא,

ולא יודעת כמה זה רלוונטי לנסות לשנות את השלטון.

האנשים שנמצאים למעלה נמצאים היום תחת מתקפה מטורפת מכל הכיוונים, מבית ומחוץ.

והם לא פנויים להקשיב ולשנות, כי הם בעמדת התגוננות.

לדעתי התפקיד שלנו הוא לא לנסות לשנות אותם, אלא להיות אנחנו כאלה,

ז"א- כל שאר העם, לאהוב אחד את השני, ולפעול יחד באמת,

כי בסופו של דבר לא השלטון הוא המשפיע על רמת האהבה שלנו אחד כלפי השני.

ובקרב הציבור- בהחלט צודק ומתחברת. צריך להפיץ את הקריאה הנ"ל...

למרות שהאמת שכבר יש הרבה התקדמות בנושא הזה.

רוצה רק להוסיף נקודה למחשבה (מהרב יצחק דור)-

כולנו יודעים לגנות את סיפור קמצא ובר קמצא,

אבל אם נחשוב לרגע-

האם יכול להיות שחכמי ישראל שהיו וראו- לא גינו מעשה חסר טעם שכזה???

אלא שכנראה גם הם חשבו שיש צורך לגנות אותו...

בר קמצא הוא דמות שנח לה שלא להיות מוערכת ע"י חכמי ישראל.

בר קמצא היה כנראה יהודי שתמך בדרכי השלטון הרומאי,

עובדה שהשלטון הרומאי כיבד אותו. (סתם אדם הרי לא יכול היה להכנס אל הקיסר כרצונו...)

כמו שהיום...

יש יהודים התומכים בדרכי השלטון האמריקאי... חושבים שאולי עלינו להקשיב לדעתם...

האם אנחנו, שידענו לגנות את הסיפור הנ"ל,

יודעים גם לגנות את עצמנו על יחסנו כלפי אותם אנשים??

האם כבר חזרנו בתשובה על אותו החטא?

האם אנחנו יודעים לראות גם באנשים כאלה את החלק שלנו עצמנו?

או שזו אותה גברת בשינוי אדרת... ואנחנו כולם צדיקים..?

המגזר הדתי המשנן ומשתדל לקיום מצוות ה' אמורים להיות ולנהוג בהתאם לבר חכמה ובכך לראות את הנולד.

   הרי ידוע שחבלי משיח עלולים להיות קשים כמו כל האסונות שחוינו לאורך כל ההיסטוריה מחוברים יחד ועצם החומרה דוקא כי הנסיון כבר רשום וחרוט בנו ולמרות זאת נוהגים בכלליות כאילו אין השבת עומדת בפתח, כאילו אין זו שעת הדחק ויותר גרוע, כאילו אומרים כל יום ומיחלים לביאת המשיח משיניים החוצה ולא מכל הלב רחמנא ליצלאן.

     אלו הם ימים שההנהגה הדתית חייבת לזעוק בקול אחד וללמד אותנו כיצד מקיימים את האהבה האמיתית כלפי יהודים וזה חייב לבוא דוקא מלמעלה, אמנם כל אחד מאיתנו חייב גם לעשות השתדלות אישית לשיפור מתמיד אך הלימוד הלכה למעשה נעשה כשהם יראו במעשים כיצד לעשות זאת.

כל עוד כל אחד מהמנהיגים יושב בחצרו ודורש אם בנעימות או בתקיפות אך רק ב"טיאוריה" אין זה יכול להממש במעשים בדרגות שלנו (היהודים הקטנים)

השיטה של: השתדלות אישית בלבד תוכל לתרום אך זה לטווח ארוך מאד ולצערינו הרב זה בדיוק מה שאין, זמן.  כניסת השבת אינה ניתנת לדחייה חלילה ואנו חיים כיום בתוך הדקות האחרונות ובתוך שעת הדחק וכך חייבים לפעול, זהו הזמן בו צריכים להתארגן לשבת בבהילות הראויה, תארו לעצמיכם שבבית יהודי שומר תורה ומצוות ושום דבר בבית מוכן לשבת, לא מאכלים, לא חלות, לא בגדים נקיים, לא בית נקי וערוך, וחייבים להספיק ככל הניתן לערוך הכל לקראתה... מה עושים? האם יושבים בחיבוק ידיים ועושים השתדלות רגילה כאילו עדיין יש הרבה זמן? או שמא אב הבית יחלק תפקידים לכל בני הבית ויראה אחריות הראויה להכין את כולם במעט הזמן שנותר?

אמנם כיום התרגלנו לצערינו הרב למחשבה שדי בהשתדלות אישית "וה' יעזור"...  אוי לנו, העם בעל הנסיון של אלפי שנים שלא למד שום לקח ומטיל תלות שה' והמשיח יעשו לנו את כל התהליך הזה עבורנו בלי השתדלות אמיתית, בלי להתנער מהמוקצה ובלי להמשיך בתלות הבצע שממילא אין צורך בכסף כי השבת כבר בפתח.

שוב, המשיח אינו יבוא לעשות סדר בתוך עם ישראל, הוא לא יופיע אלא עד אשר העם יהיה מאוחד בין ברצון או חלילה בעל כורחנו, בלחץ אדיר כגודל שאננותנו, במחיר כבד ככל שנבזבז יותר זמן יקר לשינוי.                                     המצווה של הדור הזה דוקא להיות מוכן לקראת המשיח ולהתפלל שנזכה לבואו אך במעשים ולא רק ביחולים ריקים חלילה, מתוך הרגל כבר עושים זאת, ממשיכים שבוע אחר שבוע כאילו הזמן לגאולה עדיין רחוק.     אוי לעם ישראל וביחוד ליודעי דבר, המגזר הדתי בכל החצרות עלול דוקא זה שישלם מחיר הרבה יותר כבד כי זהו החלק של העם שאמור להיות מודע לכך וממשיך בשיטתיות להתעלם מהמציאות, והראיה לכך היא שכל אחד מהמנהיגים ממשיך להתעטף בפאר וכבוד במקום לצעוק וללמד במעשים מוחשים כיצד נוהגים בשעת הדחק, איפה הבהילות שאמורים להפגין? 

רוב היהודים שומרי תורה ומצוות משתדלים לקבל שבתות מבעוד מועד, זהו מנהג יפה וכל כך נעימה הציפיה הזאת עוד מצהרי יום השישי יש הרבה יהודים מוכנים ומתענגים לקראתה...     על אחת כמה וכמה השבת שתיכף נכנסת כבר הינו אמורים להיות כאיש אחד וכגוף אחד ערוכים ומוכנים, לכן הקריאה הזאת, לכן הדחיפות להתעורר מהר ככל האפשר ולהתנער מהחומר החובק את כולנו כולל את הגדולים.  

לצערינו הם עטופים ביהודים המונעים מהלך חשוב זה אך לא מבין כיצד הם מרשים לעצמם להמשיך כך כי הרי הם לעניות דעתי חכמים עצומים, אז אולי כפי שהם בכל זאת בשר ודם הם מפספסים נקודה זאת ורק צריכים מישהו מבחוץ שיעיר אותם לפעול למען כלל ישראל ולא רק לדאוג לחצר הפרטית.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום