ועד כמה לא,

ולא יודעת כמה זה רלוונטי לנסות לשנות את השלטון.

האנשים שנמצאים למעלה נמצאים היום תחת מתקפה מטורפת מכל הכיוונים, מבית ומחוץ.

והם לא פנויים להקשיב ולשנות, כי הם בעמדת התגוננות.

לדעתי התפקיד שלנו הוא לא לנסות לשנות אותם, אלא להיות אנחנו כאלה,

ז"א- כל שאר העם, לאהוב אחד את השני, ולפעול יחד באמת,

כי בסופו של דבר לא השלטון הוא המשפיע על רמת האהבה שלנו אחד כלפי השני.

ובקרב הציבור- בהחלט צודק ומתחברת. צריך להפיץ את הקריאה הנ"ל...

למרות שהאמת שכבר יש הרבה התקדמות בנושא הזה.

רוצה רק להוסיף נקודה למחשבה (מהרב יצחק דור)-

כולנו יודעים לגנות את סיפור קמצא ובר קמצא,

אבל אם נחשוב לרגע-

האם יכול להיות שחכמי ישראל שהיו וראו- לא גינו מעשה חסר טעם שכזה???

אלא שכנראה גם הם חשבו שיש צורך לגנות אותו...

בר קמצא הוא דמות שנח לה שלא להיות מוערכת ע"י חכמי ישראל.

בר קמצא היה כנראה יהודי שתמך בדרכי השלטון הרומאי,

עובדה שהשלטון הרומאי כיבד אותו. (סתם אדם הרי לא יכול היה להכנס אל הקיסר כרצונו...)

כמו שהיום...

יש יהודים התומכים בדרכי השלטון האמריקאי... חושבים שאולי עלינו להקשיב לדעתם...

האם אנחנו, שידענו לגנות את הסיפור הנ"ל,

יודעים גם לגנות את עצמנו על יחסנו כלפי אותם אנשים??

האם כבר חזרנו בתשובה על אותו החטא?

האם אנחנו יודעים לראות גם באנשים כאלה את החלק שלנו עצמנו?

או שזו אותה גברת בשינוי אדרת... ואנחנו כולם צדיקים..?

המגזר הדתי המשנן ומשתדל לקיום מצוות ה' אמורים להיות ולנהוג בהתאם לבר חכמה ובכך לראות את הנולד.

   הרי ידוע שחבלי משיח עלולים להיות קשים כמו כל האסונות שחוינו לאורך כל ההיסטוריה מחוברים יחד ועצם החומרה דוקא כי הנסיון כבר רשום וחרוט בנו ולמרות זאת נוהגים בכלליות כאילו אין השבת עומדת בפתח, כאילו אין זו שעת הדחק ויותר גרוע, כאילו אומרים כל יום ומיחלים לביאת המשיח משיניים החוצה ולא מכל הלב רחמנא ליצלאן.

     אלו הם ימים שההנהגה הדתית חייבת לזעוק בקול אחד וללמד אותנו כיצד מקיימים את האהבה האמיתית כלפי יהודים וזה חייב לבוא דוקא מלמעלה, אמנם כל אחד מאיתנו חייב גם לעשות השתדלות אישית לשיפור מתמיד אך הלימוד הלכה למעשה נעשה כשהם יראו במעשים כיצד לעשות זאת.

כל עוד כל אחד מהמנהיגים יושב בחצרו ודורש אם בנעימות או בתקיפות אך רק ב"טיאוריה" אין זה יכול להממש במעשים בדרגות שלנו (היהודים הקטנים)

השיטה של: השתדלות אישית בלבד תוכל לתרום אך זה לטווח ארוך מאד ולצערינו הרב זה בדיוק מה שאין, זמן.  כניסת השבת אינה ניתנת לדחייה חלילה ואנו חיים כיום בתוך הדקות האחרונות ובתוך שעת הדחק וכך חייבים לפעול, זהו הזמן בו צריכים להתארגן לשבת בבהילות הראויה, תארו לעצמיכם שבבית יהודי שומר תורה ומצוות ושום דבר בבית מוכן לשבת, לא מאכלים, לא חלות, לא בגדים נקיים, לא בית נקי וערוך, וחייבים להספיק ככל הניתן לערוך הכל לקראתה... מה עושים? האם יושבים בחיבוק ידיים ועושים השתדלות רגילה כאילו עדיין יש הרבה זמן? או שמא אב הבית יחלק תפקידים לכל בני הבית ויראה אחריות הראויה להכין את כולם במעט הזמן שנותר?

אמנם כיום התרגלנו לצערינו הרב למחשבה שדי בהשתדלות אישית "וה' יעזור"...  אוי לנו, העם בעל הנסיון של אלפי שנים שלא למד שום לקח ומטיל תלות שה' והמשיח יעשו לנו את כל התהליך הזה עבורנו בלי השתדלות אמיתית, בלי להתנער מהמוקצה ובלי להמשיך בתלות הבצע שממילא אין צורך בכסף כי השבת כבר בפתח.

שוב, המשיח אינו יבוא לעשות סדר בתוך עם ישראל, הוא לא יופיע אלא עד אשר העם יהיה מאוחד בין ברצון או חלילה בעל כורחנו, בלחץ אדיר כגודל שאננותנו, במחיר כבד ככל שנבזבז יותר זמן יקר לשינוי.                                     המצווה של הדור הזה דוקא להיות מוכן לקראת המשיח ולהתפלל שנזכה לבואו אך במעשים ולא רק ביחולים ריקים חלילה, מתוך הרגל כבר עושים זאת, ממשיכים שבוע אחר שבוע כאילו הזמן לגאולה עדיין רחוק.     אוי לעם ישראל וביחוד ליודעי דבר, המגזר הדתי בכל החצרות עלול דוקא זה שישלם מחיר הרבה יותר כבד כי זהו החלק של העם שאמור להיות מודע לכך וממשיך בשיטתיות להתעלם מהמציאות, והראיה לכך היא שכל אחד מהמנהיגים ממשיך להתעטף בפאר וכבוד במקום לצעוק וללמד במעשים מוחשים כיצד נוהגים בשעת הדחק, איפה הבהילות שאמורים להפגין? 

רוב היהודים שומרי תורה ומצוות משתדלים לקבל שבתות מבעוד מועד, זהו מנהג יפה וכל כך נעימה הציפיה הזאת עוד מצהרי יום השישי יש הרבה יהודים מוכנים ומתענגים לקראתה...     על אחת כמה וכמה השבת שתיכף נכנסת כבר הינו אמורים להיות כאיש אחד וכגוף אחד ערוכים ומוכנים, לכן הקריאה הזאת, לכן הדחיפות להתעורר מהר ככל האפשר ולהתנער מהחומר החובק את כולנו כולל את הגדולים.  

לצערינו הם עטופים ביהודים המונעים מהלך חשוב זה אך לא מבין כיצד הם מרשים לעצמם להמשיך כך כי הרי הם לעניות דעתי חכמים עצומים, אז אולי כפי שהם בכל זאת בשר ודם הם מפספסים נקודה זאת ורק צריכים מישהו מבחוץ שיעיר אותם לפעול למען כלל ישראל ולא רק לדאוג לחצר הפרטית.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו