תורה לא אמורה להפריד בין בני זוג, היא לא אמורה ליצור חיץ ומחלוקות.

התורה מהותה שלום

וע"פ תורה- כבודה ואושרה של האישה הם ראשונים  במעלה- כל עוד הם לא מנוגד להלכה.

אתם אמנם לא נשואים אבל בצורה כזו של היעלמות והתחפרות באוהלה של תורה לא מרוויחים שום דבר, הבסיס הראשוני בנישואים  היא תקשורת זורמת ובריאה.

שווה להשקיע  מחשבה נוספת, וכדאי להתייעץ ולבדוק את הנושא  עם אנשים קרובים אלייך המכירים את הפרטים על בוריים.

שיהיה בקלות, במזל ובשמחה אמיתית!!

בוודאי לא במה שהתכוונת (שכאילו יש לך בעיה עם "התורה"...)

אבל יש מה להעיר, גם כדי לפקוח עיניים כאן, וגם כדי להזהיר אחרים, מי שרוצה לשמוע.

"יוצאת כמה שנים" - זה דבר גרוע, זה דיעבד.  ואין דבר כזה "זוגיות" בלי חתונה. אין, מצד האמת הפשוטה המציאותית, מצד המוסר היהודי ומצד ההלכה. וכיוון שבנושא הזה מעורבים גם הרגשות, וגם יצר, ומדובר באנשים שלא חוו עדיין נישואין מתוך טהרה ואינם יודעים במה מדובר - אז יכולים להיווצר בלבולים בהבנת האופן הראוי לבנין.

"זוגיות" צריך להשאיר לאחרי הנישואין. לפני כן - בודקים אם יש אופציה ראויה לכך. לכן גם בודקים קצת את התעוררות ההרגשה, מעבר להתאמה ב"נתונים", ובוודאי את יכולת התקשורת והנעימות שבה.  לא כמטרה בפני עצמה - אלא בשביל בירור האפשרות לאחר-כך.  ומי שמתאפק - מרוויח שהדברים מתחילים באמת מתוך נישואין, הוא חש יותר את מושג הנישואין באמיתתו וגם הפרטים המסתעפים מכך איכותיים.

גם כאן ספציפית, דומני שחלק מהבעיה היא שאת מצפה ל"דגם נישואין" מבחינת הקשר, בטרם נישואין. וזה לא הולך כך - כי זה לא אמיתי.

לכן, לענ"ד, קודם כל תבדקי בתוכך שאת אכן מעונינת להתחתן עם אדם שעוסק בתורה, ועם האדם הזה.

מתוך הנחה שזה אכן מה שאת רוצה - הייתי מציע שתחליטו ביניכם שאתם מבינים שכעת זה לא הזמן שלגביו מחליטים איך צריך להיות אלא אתם דנים איך ראוי להיות אחרי שתינשאו בעז"ה.

ואז "תעשו סדר". ראשית, את צריכה להבין שאחרי החתונה חיים ביחד. גם בעל מתמיד יש לו זמן לאשתו. אם יש ויכוח, אז יש זמן ביממה שאחרי שהוא נרגע בלימוד, אפשר לדבר. אל תעשי מה"דגם" מציאות..

אתם לא נשואים - אל תריבו "מריבות של נישואין". התבלבלתם קצת, אני חושב...

אח"כ, תשוחחו איך התורה "תדביק" אתכם אחרי הנישואין ולא תרחיק. עצם זה שיש אידיאל משותף, הוא דבר מקרב מאד. תשוחחו איך אתם רואים את זה שאחרי הנישואין תקדישו די פעם זמן, בצד הלימוד, לצאת ביחד וכו'.

אולי תקבעו בינתיים זמן של לימוד משותף על ערך לימוד התורה, שיעזור לכם להכין יותר טוב את הדבר הזה גם בתור "דבק" של שניכם. תהיו שותפים במטרה. זה גם יחסוך "שיחות קטנוניות" כעת..

אם תעבירו את מרכז הכובד ל"אחרי", תשכללו את השותפות באידיאל של צורת הבית שאתם רוצים, ותשוחחו על המבנה הרצוי - סביר מאד שאחרי הנישואין תוכלו גם לשמוח גם בלימודיו והתמדתו (וזו גם עבודת-התבוננות פנימית שלך), וגם למצוא מספיק זמן ל"ביניכם" ישירות.

כשאשה ובעלה "באותו ראש" בענין הזה, הרי שבזמן איכות קצר יחסית של שיחה והתיייחסות ישירה, הוא יכול "להשקיע בה" יותר הרבה "שיחות בטלות" של אחרים..

אם את תשמחי אז, בנישואין, ב"השקעת האנרגיה" שלו בתורה (וזה באמת דבר מאד משמח, וגם יכול להיות יסוד הבית לטווח ארוך אם נעשה כהוגן) ולא תראי אותה כ"מתחרה" שלך - גם הוא ישמח מאד בך, שותפתו הנאמנה.

אבל כדאי, כנ"ל, לדבר על ה"סקיצה" הראויה לנישואין, כבר עתה - כדי שתהיו באותו כיוון ותדעו על מה לבתאמץ אז, כל אחד בדגשו המיוחד.

בהצלחה ובמז"ט.

ואולי כדאי גם להוסיף לבחור, שכמו שמצוה ללמוד תורה, כך מצוה ללמוד אישה.
גם התורה וגם האישה אומרות
"תעזבני יום, יומיים אעזבך"..
כשיש הפסקה בלימוד התורה מתוך ניתוק, קשה מאוד לחזור וללמוד באותה הדבקות כמו קודם

כך גם אישה, כשפוגעים בה ויוצרים תחושת ניתוק - קשה מאוד להחזיר לה את תחושת הקרבה הגדולה שהיתה קודם.
התורה היא סוד, מדברת ברמזים קטנים שמהם לומדים חז"ל הלכות.

והאישה היא סוד, מדברת ברמזים כדי שבעלה יבין מה היא רוצה ומרגישה באמת.

גם בעלי הצדיק יושב ולומד תורה רוב שעות היום,
וגם לי לא תמיד פשוט ברמה הרוחנית כמו שהוא חי אותה בישיבה,אז אנחנו יושבים, מדברים ומלבנים..

אבל כמו שאמר הרב דן - זה מתאפשר רק כשאתם זוג נשוי...
ותאמיני לי שגם את תהיי הרבה יותר רגועה כשתדעי שהוא מגיע לשעה הפסקה וארוחת צהריים, ונמצא שם בשבילך.

ואני לא אומרת זאת כדי לגנותו בעינייך חלילה

או לגנותו שלו, 

אלא רק מעלה נקודה.

עליכם לשבת ולהחליט ביחד איך מדברים. ממש ככה..

להסביר:

שאישה מתנהלת אחרת מגבר:

האישה רוצה לשוחח, 

והגבר מאידך מתחפר בשלו עד תעבור הסערה

ולכן כשקורה משהו לא נעים: צריך להבין- כל אחד- את הצד של השני ולבוא לקראתו

אפשר אולי- כדרך אמצע- להחליט שכשקורה משהו, את לא מיד אומרת את שלך, אלא חושבת

על מה שברצונך להעלות ולומר לפניו,

ורק אז- הוא מקשיב ושומע. אך מקשיב באמת..

כך ישנה התחשבות בהתנהלותו של כל אחד מכם

לתורה.

"כשטוב לנו ואנחנו שמחים אחד בשני בכלל לא מרגישים את הפער ביני לבין התורה"

"כשאנו רבים והוא מתעצבן הוא אומר שנמאס לו לדבר,זה ביטול תורה השיחות הקטנוניות האלו והולך ללמוד תורה"

כלומר, אם אני מבין נכון, הוא לא אוהב מריבות, אבל גם לא יודע לנתב את השיחה של המריבה לכיוון בונה, ולכן הוא בורח. האמירה שהשיחות הם ביטול תורה נראית לי די צדדית.

וכפי שהעדת עליו "כל רגע מחייו הוא מנצל ב"ה ללמוד תורה" ולכן גם בזמן שהוא בורח הוא לומד תורה.

כמובן אני לא מכיר אותו, ולכן אני יכול רק לתת כיוון למחשבה.

נ.ב. ביקשת לקבל תגובות של נשואים, איני נשוי אבל אני מקווה שהתגובה שלי תוכל להועיל. 

בס"ד

שלום לך

אני קודם כל מבין לליבך שחייב להיות קשר בין בני זוג למרות ההתקרבות לתורה ולמצוות ,אבל אני הייתי פונה אלייך

ושואל שאלה  ? ,חוץ מהרצון שלך שבין זוגך יחזק יותר את הקשר בניכן ,לך אישית אין תחביבים שאת יכולה להתמקד בהם על מנת שתוכלי להראות לו שלמרות שהוא נורא עסוק בתורה ,גם את עסוקה בדברים שמענינים אותך בחייך ,ומי יתן ובעז"ה יבואו לכם ילדים לעולם , ואז את תראי בעצמך כמה את תהיי עסוקה ולא יהיה לך זמן לראות את בעלך כי תהיי עסוקה נורא עם הילדים.

וחוץ מזה כמה שאת תאפשרי לבעלך ללמוד תורה ולעסוק בה ,כך את תזכי ב -50% מהמצוות שלו עוברים אלייך אוטומטי

כי איפשרת לו לעסוק בתכלית הנכונה שלו בחייו ,לפי המשפט הבא ,והגית בו יומם ולילה  או ישאלו אותו האם קבעת עיתים לתורה ?

אז יוצא מכך לסיכום ,הוא חייב לעסוק בתורה ועל זה אין בכלל עוררין ,יחד עם זאת הוא צריך גם למצוא זמן איכות לקשר בינכן ,ואת כמובן צריכה להיות מאושרת מזה שבעלך לעתיד ממית את עצמו על תורת ישראל שהיא בבת חיינו .

בהצלחה.

ויש תורת א"י

בתורת א"י.. לומדים שה' מופיע.. בקשר בין איש לאשתו.. ובכל ענייני השכינתיה.. וקול ה' יוצא משם כמו מלימוד תורה (ואולי יותר)

קול הנבואה מבין שני הכרובים.. לא מלשכת הגזית.-ששם ( ה' בוחר להשכין שכינתו.. בין הקשר הנכון והמלא עונג אמיתי עליון שבין בני הזוג)

זה חידוש הגאולה.

וזה מקרב לקדוש ברוך הוא.. וגורם לראות אותו בצורה יותר מדוייקת.

(ייחוד קודשה בריך הוא ושכינתה)

שלא ישתמע ממני שלא צריך ללמוד תורה ח"ו. אלא שצריך להשקיע בקשר עם כל עדינותו בצורה נכונה. וזה יותר קידוש ה'.

במחילה, עירוב מושגים בין נגלה לנסתר.

בוודאי שהקב"ה מופיע גם בכל קיום המצוות, וגם בין אדם לחבירו, וגם בקשר בין איש לאשתו.

אבל ב"תורת א"י" לא ירד כהו-זה הערך של לימוד התורה; להיפך, תורת א"י זה בראש וראשונה הלימוד תורה שבא"י. "ותלמוד תורה כנגד כולם".

ומי ששמע את הקול מבין שני הכרובים, היה משה רבינו  שהנחיל תורה לעם ישראל. 

ואי אפשר להגיד ש"זה החידוש של הגאולה", וש"זה מקרב לקב"ה יותר"..

אלא שבוודאי צריך להשקיע הרבה בתורה, וצריך להשקיע גם בקשר הישיר בין איש לאשתו, כמו גם בעוד מצוות ודברים חשובים שמוטלים דווקא על האדם הזה.

וחלק חשוב מהקשר עם אדם שמתמסר ללימוד התורה, זו השותפות באידיאל הזה - שגם מביא ליחס-גומלין.

שמעתי פעם את הרבנית הצדקנית חנה טאו ע"ה, שהדריכה שילמדו (נוסף על דברים פשוטים של התייחסות בין איש לאשתו, בשביל לבנות יחס נורמלי קרוב והגון), ספר "קנין תורה" כדי שהאשה תבין מה זה מישהו שלומד תורה וערך הלימוד..

אז אמנם היו פה נשים שהעיר על החשיבות שהבחור יבין "מה זו אשה" - גם זה נכון. אבל חשוב גם שהבחורה תבין מה זה הדבר הזה שהוא מתמסר אליו. ואת זה היא לא יודעת - כי מי שלא השקיע בכך, פשוט אינו יכול להגיד שהוא מבין ממה ש"מדמיין" בלבד..

ואמרו חז"ל שנשים זוכות בכך שממתינות לבעליהן מהלימוד, ושולחות את בניהן.

כל הרוחניות העליונה - על הבסיס של הקיום היסודי, ומתוכו.

אם אדם ישאל אותי אם בעלי אוהב יותר אותי או יותר את הקב"ה -

אני אהיה גאה ושמחה להגיד לו שאת הקב"ה!

וגם אתן ב"ה - מקפידות יותר על מה שהקב"ה ביקש מכן (אני מקווה) מאשר מה שהבעל "רוצה" ביצריו.
בזמנים של נידה, גם אם הצד השני צריך מאוד חיבוק ומגע - לא תעשו זאת,
כי אתן אוהבות את ה' ומקיימות את ציוויו.
אם חס ושלום בעלך יבקש קפה בלי לזכור שאכלתם בשר בארוחת צהריים -
תמנעי ממנו את הקפה ותזכירי לו שהוא בשרי עדיין, לא משום שאת לא אוהבת אותו,
אלא משום שיש ציווי של מישהו עליון על שניכם.
ו-כ-ב-י-כ-ו-ל אנחנוו יותר אוהבים את הקב"ה, ומבינים שרק דרך אהבת ה' אפשר ליצור אהבה אמיתית בין בני זוג.

כנ"ל לגבי תורה.. כשבעלך לומד תורה ומשקיע בה, את לא הופכת להיות מקום שני..

בדיוק כמו כשבעלך עובד לפרנסת הבית, את לא מקום שני כי הוא הרי עובד למען שניכם.
כשהוא לומד תורה - הוא דואג לפרנסתכם בעולם הבא!!
לימוד התורה שלכם הוא משותף!!!!
הוא אוחז זה בזו, ולא יוכל להתקיים בלי שניכם..
תבינו שהכוח שאתן תתנו לו ללמוד - הוא בעצם הכוח שאתן משקיעות באיכות הזוגית שלכם..
[וכמו שכבר כתבתי - כשבחור לומד תורה, הוא בעצם לומד גם מהי אישה..הלימוד הזה הוא באופן ברור מאוד לטובתינו הנשים.]

כיום כל אחד לפני חתונה אמור לשמוע מהמדריך שלו מה מקום האישה בבית,

בעל שחי לפי התורה עושה את אשתו מלכה!!

את לא צריכה לדאוג בכלל, להיפך תשמחי שבזה הוא עסוק ותוודאי שלפני החתונה הוא יקבל הדרכה טובה

כי לצערנו יש כל מיני שמתיימרים להיות מדריכים.. שה' ישמור מה קורה לזוגות אחרי החתונה..

כדאי מאוד ששניכם תקבלו יעוץ בהקדם האפשרי, לפני החתונה.

במהלך הנישואין זה עלול להפוך לבעיה רצינית, כי זה יהיה תמיד לימוד תורה מול הבית וצרכיו.

לא מתאים לכל אישה לוותר על בעלה בשביל הלימוד כמו רחל ורבי עקיבא, (גם לא כל אחד יגיע לדרגת

רבי עקיבא.) זה בסדר לא להיות כזאת וצריך למצוא את האיזון העדין בין האשה והבית לבין הלימוד.

לדעתי לימוד של בעל לא שווה הרבה אם האשה יושבת בבית ובוכה על העדרו. כמובן ששני הצדדים צריכים לבא אחד לקראת השני, כמו כל דבר בזוגיות.

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.