תורה לא אמורה להפריד בין בני זוג, היא לא אמורה ליצור חיץ ומחלוקות.

התורה מהותה שלום

וע"פ תורה- כבודה ואושרה של האישה הם ראשונים  במעלה- כל עוד הם לא מנוגד להלכה.

אתם אמנם לא נשואים אבל בצורה כזו של היעלמות והתחפרות באוהלה של תורה לא מרוויחים שום דבר, הבסיס הראשוני בנישואים  היא תקשורת זורמת ובריאה.

שווה להשקיע  מחשבה נוספת, וכדאי להתייעץ ולבדוק את הנושא  עם אנשים קרובים אלייך המכירים את הפרטים על בוריים.

שיהיה בקלות, במזל ובשמחה אמיתית!!

בוודאי לא במה שהתכוונת (שכאילו יש לך בעיה עם "התורה"...)

אבל יש מה להעיר, גם כדי לפקוח עיניים כאן, וגם כדי להזהיר אחרים, מי שרוצה לשמוע.

"יוצאת כמה שנים" - זה דבר גרוע, זה דיעבד.  ואין דבר כזה "זוגיות" בלי חתונה. אין, מצד האמת הפשוטה המציאותית, מצד המוסר היהודי ומצד ההלכה. וכיוון שבנושא הזה מעורבים גם הרגשות, וגם יצר, ומדובר באנשים שלא חוו עדיין נישואין מתוך טהרה ואינם יודעים במה מדובר - אז יכולים להיווצר בלבולים בהבנת האופן הראוי לבנין.

"זוגיות" צריך להשאיר לאחרי הנישואין. לפני כן - בודקים אם יש אופציה ראויה לכך. לכן גם בודקים קצת את התעוררות ההרגשה, מעבר להתאמה ב"נתונים", ובוודאי את יכולת התקשורת והנעימות שבה.  לא כמטרה בפני עצמה - אלא בשביל בירור האפשרות לאחר-כך.  ומי שמתאפק - מרוויח שהדברים מתחילים באמת מתוך נישואין, הוא חש יותר את מושג הנישואין באמיתתו וגם הפרטים המסתעפים מכך איכותיים.

גם כאן ספציפית, דומני שחלק מהבעיה היא שאת מצפה ל"דגם נישואין" מבחינת הקשר, בטרם נישואין. וזה לא הולך כך - כי זה לא אמיתי.

לכן, לענ"ד, קודם כל תבדקי בתוכך שאת אכן מעונינת להתחתן עם אדם שעוסק בתורה, ועם האדם הזה.

מתוך הנחה שזה אכן מה שאת רוצה - הייתי מציע שתחליטו ביניכם שאתם מבינים שכעת זה לא הזמן שלגביו מחליטים איך צריך להיות אלא אתם דנים איך ראוי להיות אחרי שתינשאו בעז"ה.

ואז "תעשו סדר". ראשית, את צריכה להבין שאחרי החתונה חיים ביחד. גם בעל מתמיד יש לו זמן לאשתו. אם יש ויכוח, אז יש זמן ביממה שאחרי שהוא נרגע בלימוד, אפשר לדבר. אל תעשי מה"דגם" מציאות..

אתם לא נשואים - אל תריבו "מריבות של נישואין". התבלבלתם קצת, אני חושב...

אח"כ, תשוחחו איך התורה "תדביק" אתכם אחרי הנישואין ולא תרחיק. עצם זה שיש אידיאל משותף, הוא דבר מקרב מאד. תשוחחו איך אתם רואים את זה שאחרי הנישואין תקדישו די פעם זמן, בצד הלימוד, לצאת ביחד וכו'.

אולי תקבעו בינתיים זמן של לימוד משותף על ערך לימוד התורה, שיעזור לכם להכין יותר טוב את הדבר הזה גם בתור "דבק" של שניכם. תהיו שותפים במטרה. זה גם יחסוך "שיחות קטנוניות" כעת..

אם תעבירו את מרכז הכובד ל"אחרי", תשכללו את השותפות באידיאל של צורת הבית שאתם רוצים, ותשוחחו על המבנה הרצוי - סביר מאד שאחרי הנישואין תוכלו גם לשמוח גם בלימודיו והתמדתו (וזו גם עבודת-התבוננות פנימית שלך), וגם למצוא מספיק זמן ל"ביניכם" ישירות.

כשאשה ובעלה "באותו ראש" בענין הזה, הרי שבזמן איכות קצר יחסית של שיחה והתיייחסות ישירה, הוא יכול "להשקיע בה" יותר הרבה "שיחות בטלות" של אחרים..

אם את תשמחי אז, בנישואין, ב"השקעת האנרגיה" שלו בתורה (וזה באמת דבר מאד משמח, וגם יכול להיות יסוד הבית לטווח ארוך אם נעשה כהוגן) ולא תראי אותה כ"מתחרה" שלך - גם הוא ישמח מאד בך, שותפתו הנאמנה.

אבל כדאי, כנ"ל, לדבר על ה"סקיצה" הראויה לנישואין, כבר עתה - כדי שתהיו באותו כיוון ותדעו על מה לבתאמץ אז, כל אחד בדגשו המיוחד.

בהצלחה ובמז"ט.

ואולי כדאי גם להוסיף לבחור, שכמו שמצוה ללמוד תורה, כך מצוה ללמוד אישה.
גם התורה וגם האישה אומרות
"תעזבני יום, יומיים אעזבך"..
כשיש הפסקה בלימוד התורה מתוך ניתוק, קשה מאוד לחזור וללמוד באותה הדבקות כמו קודם

כך גם אישה, כשפוגעים בה ויוצרים תחושת ניתוק - קשה מאוד להחזיר לה את תחושת הקרבה הגדולה שהיתה קודם.
התורה היא סוד, מדברת ברמזים קטנים שמהם לומדים חז"ל הלכות.

והאישה היא סוד, מדברת ברמזים כדי שבעלה יבין מה היא רוצה ומרגישה באמת.

גם בעלי הצדיק יושב ולומד תורה רוב שעות היום,
וגם לי לא תמיד פשוט ברמה הרוחנית כמו שהוא חי אותה בישיבה,אז אנחנו יושבים, מדברים ומלבנים..

אבל כמו שאמר הרב דן - זה מתאפשר רק כשאתם זוג נשוי...
ותאמיני לי שגם את תהיי הרבה יותר רגועה כשתדעי שהוא מגיע לשעה הפסקה וארוחת צהריים, ונמצא שם בשבילך.

ואני לא אומרת זאת כדי לגנותו בעינייך חלילה

או לגנותו שלו, 

אלא רק מעלה נקודה.

עליכם לשבת ולהחליט ביחד איך מדברים. ממש ככה..

להסביר:

שאישה מתנהלת אחרת מגבר:

האישה רוצה לשוחח, 

והגבר מאידך מתחפר בשלו עד תעבור הסערה

ולכן כשקורה משהו לא נעים: צריך להבין- כל אחד- את הצד של השני ולבוא לקראתו

אפשר אולי- כדרך אמצע- להחליט שכשקורה משהו, את לא מיד אומרת את שלך, אלא חושבת

על מה שברצונך להעלות ולומר לפניו,

ורק אז- הוא מקשיב ושומע. אך מקשיב באמת..

כך ישנה התחשבות בהתנהלותו של כל אחד מכם

לתורה.

"כשטוב לנו ואנחנו שמחים אחד בשני בכלל לא מרגישים את הפער ביני לבין התורה"

"כשאנו רבים והוא מתעצבן הוא אומר שנמאס לו לדבר,זה ביטול תורה השיחות הקטנוניות האלו והולך ללמוד תורה"

כלומר, אם אני מבין נכון, הוא לא אוהב מריבות, אבל גם לא יודע לנתב את השיחה של המריבה לכיוון בונה, ולכן הוא בורח. האמירה שהשיחות הם ביטול תורה נראית לי די צדדית.

וכפי שהעדת עליו "כל רגע מחייו הוא מנצל ב"ה ללמוד תורה" ולכן גם בזמן שהוא בורח הוא לומד תורה.

כמובן אני לא מכיר אותו, ולכן אני יכול רק לתת כיוון למחשבה.

נ.ב. ביקשת לקבל תגובות של נשואים, איני נשוי אבל אני מקווה שהתגובה שלי תוכל להועיל. 

בס"ד

שלום לך

אני קודם כל מבין לליבך שחייב להיות קשר בין בני זוג למרות ההתקרבות לתורה ולמצוות ,אבל אני הייתי פונה אלייך

ושואל שאלה  ? ,חוץ מהרצון שלך שבין זוגך יחזק יותר את הקשר בניכן ,לך אישית אין תחביבים שאת יכולה להתמקד בהם על מנת שתוכלי להראות לו שלמרות שהוא נורא עסוק בתורה ,גם את עסוקה בדברים שמענינים אותך בחייך ,ומי יתן ובעז"ה יבואו לכם ילדים לעולם , ואז את תראי בעצמך כמה את תהיי עסוקה ולא יהיה לך זמן לראות את בעלך כי תהיי עסוקה נורא עם הילדים.

וחוץ מזה כמה שאת תאפשרי לבעלך ללמוד תורה ולעסוק בה ,כך את תזכי ב -50% מהמצוות שלו עוברים אלייך אוטומטי

כי איפשרת לו לעסוק בתכלית הנכונה שלו בחייו ,לפי המשפט הבא ,והגית בו יומם ולילה  או ישאלו אותו האם קבעת עיתים לתורה ?

אז יוצא מכך לסיכום ,הוא חייב לעסוק בתורה ועל זה אין בכלל עוררין ,יחד עם זאת הוא צריך גם למצוא זמן איכות לקשר בינכן ,ואת כמובן צריכה להיות מאושרת מזה שבעלך לעתיד ממית את עצמו על תורת ישראל שהיא בבת חיינו .

בהצלחה.

ויש תורת א"י

בתורת א"י.. לומדים שה' מופיע.. בקשר בין איש לאשתו.. ובכל ענייני השכינתיה.. וקול ה' יוצא משם כמו מלימוד תורה (ואולי יותר)

קול הנבואה מבין שני הכרובים.. לא מלשכת הגזית.-ששם ( ה' בוחר להשכין שכינתו.. בין הקשר הנכון והמלא עונג אמיתי עליון שבין בני הזוג)

זה חידוש הגאולה.

וזה מקרב לקדוש ברוך הוא.. וגורם לראות אותו בצורה יותר מדוייקת.

(ייחוד קודשה בריך הוא ושכינתה)

שלא ישתמע ממני שלא צריך ללמוד תורה ח"ו. אלא שצריך להשקיע בקשר עם כל עדינותו בצורה נכונה. וזה יותר קידוש ה'.

במחילה, עירוב מושגים בין נגלה לנסתר.

בוודאי שהקב"ה מופיע גם בכל קיום המצוות, וגם בין אדם לחבירו, וגם בקשר בין איש לאשתו.

אבל ב"תורת א"י" לא ירד כהו-זה הערך של לימוד התורה; להיפך, תורת א"י זה בראש וראשונה הלימוד תורה שבא"י. "ותלמוד תורה כנגד כולם".

ומי ששמע את הקול מבין שני הכרובים, היה משה רבינו  שהנחיל תורה לעם ישראל. 

ואי אפשר להגיד ש"זה החידוש של הגאולה", וש"זה מקרב לקב"ה יותר"..

אלא שבוודאי צריך להשקיע הרבה בתורה, וצריך להשקיע גם בקשר הישיר בין איש לאשתו, כמו גם בעוד מצוות ודברים חשובים שמוטלים דווקא על האדם הזה.

וחלק חשוב מהקשר עם אדם שמתמסר ללימוד התורה, זו השותפות באידיאל הזה - שגם מביא ליחס-גומלין.

שמעתי פעם את הרבנית הצדקנית חנה טאו ע"ה, שהדריכה שילמדו (נוסף על דברים פשוטים של התייחסות בין איש לאשתו, בשביל לבנות יחס נורמלי קרוב והגון), ספר "קנין תורה" כדי שהאשה תבין מה זה מישהו שלומד תורה וערך הלימוד..

אז אמנם היו פה נשים שהעיר על החשיבות שהבחור יבין "מה זו אשה" - גם זה נכון. אבל חשוב גם שהבחורה תבין מה זה הדבר הזה שהוא מתמסר אליו. ואת זה היא לא יודעת - כי מי שלא השקיע בכך, פשוט אינו יכול להגיד שהוא מבין ממה ש"מדמיין" בלבד..

ואמרו חז"ל שנשים זוכות בכך שממתינות לבעליהן מהלימוד, ושולחות את בניהן.

כל הרוחניות העליונה - על הבסיס של הקיום היסודי, ומתוכו.

בעלי חוזר בתשובה לפני החתונה דברנו על צבא ולימודים שלה כמובן .. ואז בשלב האירוסין אחרי שנה בערך הוא שינה כיון .. לרבנות ודחה בעוד שנה את הגיוס מאוד נלחצתי ואני מבינה ללביך ..   קבלי חיבוק אוהב .. ורציתי כבר לבטל הכול !!!!!!!!!! פחדתי שהתורה תהיה אצלו במקום הראשון !! היום ברוך ה" אני יכולה להגיד שטעיתי בגדול הוא תמיד כאן בשבילי ולא הגיד שהתקופה לפני המבחני רבנות פשוטה אבל גם אז הוא כאן ותמיד מפרגון התורה ממש עוזרת ובונה .. מאחלת לכם המון הצלחה !! תמיד בתקופת הארוסין יש פרפרים בבטן וריבים מטופשים והמון בכי וכאב לב .. 

שתזכו להקיים בית כשר בישראל על אדני התורה ..

אשמח לעזור לך עוד באישי ..

אם אדם ישאל אותי אם בעלי אוהב יותר אותי או יותר את הקב"ה -

אני אהיה גאה ושמחה להגיד לו שאת הקב"ה!

וגם אתן ב"ה - מקפידות יותר על מה שהקב"ה ביקש מכן (אני מקווה) מאשר מה שהבעל "רוצה" ביצריו.
בזמנים של נידה, גם אם הצד השני צריך מאוד חיבוק ומגע - לא תעשו זאת,
כי אתן אוהבות את ה' ומקיימות את ציוויו.
אם חס ושלום בעלך יבקש קפה בלי לזכור שאכלתם בשר בארוחת צהריים -
תמנעי ממנו את הקפה ותזכירי לו שהוא בשרי עדיין, לא משום שאת לא אוהבת אותו,
אלא משום שיש ציווי של מישהו עליון על שניכם.
ו-כ-ב-י-כ-ו-ל אנחנוו יותר אוהבים את הקב"ה, ומבינים שרק דרך אהבת ה' אפשר ליצור אהבה אמיתית בין בני זוג.

כנ"ל לגבי תורה.. כשבעלך לומד תורה ומשקיע בה, את לא הופכת להיות מקום שני..

בדיוק כמו כשבעלך עובד לפרנסת הבית, את לא מקום שני כי הוא הרי עובד למען שניכם.
כשהוא לומד תורה - הוא דואג לפרנסתכם בעולם הבא!!
לימוד התורה שלכם הוא משותף!!!!
הוא אוחז זה בזו, ולא יוכל להתקיים בלי שניכם..
תבינו שהכוח שאתן תתנו לו ללמוד - הוא בעצם הכוח שאתן משקיעות באיכות הזוגית שלכם..
[וכמו שכבר כתבתי - כשבחור לומד תורה, הוא בעצם לומד גם מהי אישה..הלימוד הזה הוא באופן ברור מאוד לטובתינו הנשים.]

כיום כל אחד לפני חתונה אמור לשמוע מהמדריך שלו מה מקום האישה בבית,

בעל שחי לפי התורה עושה את אשתו מלכה!!

את לא צריכה לדאוג בכלל, להיפך תשמחי שבזה הוא עסוק ותוודאי שלפני החתונה הוא יקבל הדרכה טובה

כי לצערנו יש כל מיני שמתיימרים להיות מדריכים.. שה' ישמור מה קורה לזוגות אחרי החתונה..

כדאי מאוד ששניכם תקבלו יעוץ בהקדם האפשרי, לפני החתונה.

במהלך הנישואין זה עלול להפוך לבעיה רצינית, כי זה יהיה תמיד לימוד תורה מול הבית וצרכיו.

לא מתאים לכל אישה לוותר על בעלה בשביל הלימוד כמו רחל ורבי עקיבא, (גם לא כל אחד יגיע לדרגת

רבי עקיבא.) זה בסדר לא להיות כזאת וצריך למצוא את האיזון העדין בין האשה והבית לבין הלימוד.

לדעתי לימוד של בעל לא שווה הרבה אם האשה יושבת בבית ובוכה על העדרו. כמובן ששני הצדדים צריכים לבא אחד לקראת השני, כמו כל דבר בזוגיות.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏