תורה לא אמורה להפריד בין בני זוג, היא לא אמורה ליצור חיץ ומחלוקות.

התורה מהותה שלום

וע"פ תורה- כבודה ואושרה של האישה הם ראשונים  במעלה- כל עוד הם לא מנוגד להלכה.

אתם אמנם לא נשואים אבל בצורה כזו של היעלמות והתחפרות באוהלה של תורה לא מרוויחים שום דבר, הבסיס הראשוני בנישואים  היא תקשורת זורמת ובריאה.

שווה להשקיע  מחשבה נוספת, וכדאי להתייעץ ולבדוק את הנושא  עם אנשים קרובים אלייך המכירים את הפרטים על בוריים.

שיהיה בקלות, במזל ובשמחה אמיתית!!

בוודאי לא במה שהתכוונת (שכאילו יש לך בעיה עם "התורה"...)

אבל יש מה להעיר, גם כדי לפקוח עיניים כאן, וגם כדי להזהיר אחרים, מי שרוצה לשמוע.

"יוצאת כמה שנים" - זה דבר גרוע, זה דיעבד.  ואין דבר כזה "זוגיות" בלי חתונה. אין, מצד האמת הפשוטה המציאותית, מצד המוסר היהודי ומצד ההלכה. וכיוון שבנושא הזה מעורבים גם הרגשות, וגם יצר, ומדובר באנשים שלא חוו עדיין נישואין מתוך טהרה ואינם יודעים במה מדובר - אז יכולים להיווצר בלבולים בהבנת האופן הראוי לבנין.

"זוגיות" צריך להשאיר לאחרי הנישואין. לפני כן - בודקים אם יש אופציה ראויה לכך. לכן גם בודקים קצת את התעוררות ההרגשה, מעבר להתאמה ב"נתונים", ובוודאי את יכולת התקשורת והנעימות שבה.  לא כמטרה בפני עצמה - אלא בשביל בירור האפשרות לאחר-כך.  ומי שמתאפק - מרוויח שהדברים מתחילים באמת מתוך נישואין, הוא חש יותר את מושג הנישואין באמיתתו וגם הפרטים המסתעפים מכך איכותיים.

גם כאן ספציפית, דומני שחלק מהבעיה היא שאת מצפה ל"דגם נישואין" מבחינת הקשר, בטרם נישואין. וזה לא הולך כך - כי זה לא אמיתי.

לכן, לענ"ד, קודם כל תבדקי בתוכך שאת אכן מעונינת להתחתן עם אדם שעוסק בתורה, ועם האדם הזה.

מתוך הנחה שזה אכן מה שאת רוצה - הייתי מציע שתחליטו ביניכם שאתם מבינים שכעת זה לא הזמן שלגביו מחליטים איך צריך להיות אלא אתם דנים איך ראוי להיות אחרי שתינשאו בעז"ה.

ואז "תעשו סדר". ראשית, את צריכה להבין שאחרי החתונה חיים ביחד. גם בעל מתמיד יש לו זמן לאשתו. אם יש ויכוח, אז יש זמן ביממה שאחרי שהוא נרגע בלימוד, אפשר לדבר. אל תעשי מה"דגם" מציאות..

אתם לא נשואים - אל תריבו "מריבות של נישואין". התבלבלתם קצת, אני חושב...

אח"כ, תשוחחו איך התורה "תדביק" אתכם אחרי הנישואין ולא תרחיק. עצם זה שיש אידיאל משותף, הוא דבר מקרב מאד. תשוחחו איך אתם רואים את זה שאחרי הנישואין תקדישו די פעם זמן, בצד הלימוד, לצאת ביחד וכו'.

אולי תקבעו בינתיים זמן של לימוד משותף על ערך לימוד התורה, שיעזור לכם להכין יותר טוב את הדבר הזה גם בתור "דבק" של שניכם. תהיו שותפים במטרה. זה גם יחסוך "שיחות קטנוניות" כעת..

אם תעבירו את מרכז הכובד ל"אחרי", תשכללו את השותפות באידיאל של צורת הבית שאתם רוצים, ותשוחחו על המבנה הרצוי - סביר מאד שאחרי הנישואין תוכלו גם לשמוח גם בלימודיו והתמדתו (וזו גם עבודת-התבוננות פנימית שלך), וגם למצוא מספיק זמן ל"ביניכם" ישירות.

כשאשה ובעלה "באותו ראש" בענין הזה, הרי שבזמן איכות קצר יחסית של שיחה והתיייחסות ישירה, הוא יכול "להשקיע בה" יותר הרבה "שיחות בטלות" של אחרים..

אם את תשמחי אז, בנישואין, ב"השקעת האנרגיה" שלו בתורה (וזה באמת דבר מאד משמח, וגם יכול להיות יסוד הבית לטווח ארוך אם נעשה כהוגן) ולא תראי אותה כ"מתחרה" שלך - גם הוא ישמח מאד בך, שותפתו הנאמנה.

אבל כדאי, כנ"ל, לדבר על ה"סקיצה" הראויה לנישואין, כבר עתה - כדי שתהיו באותו כיוון ותדעו על מה לבתאמץ אז, כל אחד בדגשו המיוחד.

בהצלחה ובמז"ט.

ואולי כדאי גם להוסיף לבחור, שכמו שמצוה ללמוד תורה, כך מצוה ללמוד אישה.
גם התורה וגם האישה אומרות
"תעזבני יום, יומיים אעזבך"..
כשיש הפסקה בלימוד התורה מתוך ניתוק, קשה מאוד לחזור וללמוד באותה הדבקות כמו קודם

כך גם אישה, כשפוגעים בה ויוצרים תחושת ניתוק - קשה מאוד להחזיר לה את תחושת הקרבה הגדולה שהיתה קודם.
התורה היא סוד, מדברת ברמזים קטנים שמהם לומדים חז"ל הלכות.

והאישה היא סוד, מדברת ברמזים כדי שבעלה יבין מה היא רוצה ומרגישה באמת.

גם בעלי הצדיק יושב ולומד תורה רוב שעות היום,
וגם לי לא תמיד פשוט ברמה הרוחנית כמו שהוא חי אותה בישיבה,אז אנחנו יושבים, מדברים ומלבנים..

אבל כמו שאמר הרב דן - זה מתאפשר רק כשאתם זוג נשוי...
ותאמיני לי שגם את תהיי הרבה יותר רגועה כשתדעי שהוא מגיע לשעה הפסקה וארוחת צהריים, ונמצא שם בשבילך.

ואני לא אומרת זאת כדי לגנותו בעינייך חלילה

או לגנותו שלו, 

אלא רק מעלה נקודה.

עליכם לשבת ולהחליט ביחד איך מדברים. ממש ככה..

להסביר:

שאישה מתנהלת אחרת מגבר:

האישה רוצה לשוחח, 

והגבר מאידך מתחפר בשלו עד תעבור הסערה

ולכן כשקורה משהו לא נעים: צריך להבין- כל אחד- את הצד של השני ולבוא לקראתו

אפשר אולי- כדרך אמצע- להחליט שכשקורה משהו, את לא מיד אומרת את שלך, אלא חושבת

על מה שברצונך להעלות ולומר לפניו,

ורק אז- הוא מקשיב ושומע. אך מקשיב באמת..

כך ישנה התחשבות בהתנהלותו של כל אחד מכם

לתורה.

"כשטוב לנו ואנחנו שמחים אחד בשני בכלל לא מרגישים את הפער ביני לבין התורה"

"כשאנו רבים והוא מתעצבן הוא אומר שנמאס לו לדבר,זה ביטול תורה השיחות הקטנוניות האלו והולך ללמוד תורה"

כלומר, אם אני מבין נכון, הוא לא אוהב מריבות, אבל גם לא יודע לנתב את השיחה של המריבה לכיוון בונה, ולכן הוא בורח. האמירה שהשיחות הם ביטול תורה נראית לי די צדדית.

וכפי שהעדת עליו "כל רגע מחייו הוא מנצל ב"ה ללמוד תורה" ולכן גם בזמן שהוא בורח הוא לומד תורה.

כמובן אני לא מכיר אותו, ולכן אני יכול רק לתת כיוון למחשבה.

נ.ב. ביקשת לקבל תגובות של נשואים, איני נשוי אבל אני מקווה שהתגובה שלי תוכל להועיל. 

בס"ד

שלום לך

אני קודם כל מבין לליבך שחייב להיות קשר בין בני זוג למרות ההתקרבות לתורה ולמצוות ,אבל אני הייתי פונה אלייך

ושואל שאלה  ? ,חוץ מהרצון שלך שבין זוגך יחזק יותר את הקשר בניכן ,לך אישית אין תחביבים שאת יכולה להתמקד בהם על מנת שתוכלי להראות לו שלמרות שהוא נורא עסוק בתורה ,גם את עסוקה בדברים שמענינים אותך בחייך ,ומי יתן ובעז"ה יבואו לכם ילדים לעולם , ואז את תראי בעצמך כמה את תהיי עסוקה ולא יהיה לך זמן לראות את בעלך כי תהיי עסוקה נורא עם הילדים.

וחוץ מזה כמה שאת תאפשרי לבעלך ללמוד תורה ולעסוק בה ,כך את תזכי ב -50% מהמצוות שלו עוברים אלייך אוטומטי

כי איפשרת לו לעסוק בתכלית הנכונה שלו בחייו ,לפי המשפט הבא ,והגית בו יומם ולילה  או ישאלו אותו האם קבעת עיתים לתורה ?

אז יוצא מכך לסיכום ,הוא חייב לעסוק בתורה ועל זה אין בכלל עוררין ,יחד עם זאת הוא צריך גם למצוא זמן איכות לקשר בינכן ,ואת כמובן צריכה להיות מאושרת מזה שבעלך לעתיד ממית את עצמו על תורת ישראל שהיא בבת חיינו .

בהצלחה.

ויש תורת א"י

בתורת א"י.. לומדים שה' מופיע.. בקשר בין איש לאשתו.. ובכל ענייני השכינתיה.. וקול ה' יוצא משם כמו מלימוד תורה (ואולי יותר)

קול הנבואה מבין שני הכרובים.. לא מלשכת הגזית.-ששם ( ה' בוחר להשכין שכינתו.. בין הקשר הנכון והמלא עונג אמיתי עליון שבין בני הזוג)

זה חידוש הגאולה.

וזה מקרב לקדוש ברוך הוא.. וגורם לראות אותו בצורה יותר מדוייקת.

(ייחוד קודשה בריך הוא ושכינתה)

שלא ישתמע ממני שלא צריך ללמוד תורה ח"ו. אלא שצריך להשקיע בקשר עם כל עדינותו בצורה נכונה. וזה יותר קידוש ה'.

במחילה, עירוב מושגים בין נגלה לנסתר.

בוודאי שהקב"ה מופיע גם בכל קיום המצוות, וגם בין אדם לחבירו, וגם בקשר בין איש לאשתו.

אבל ב"תורת א"י" לא ירד כהו-זה הערך של לימוד התורה; להיפך, תורת א"י זה בראש וראשונה הלימוד תורה שבא"י. "ותלמוד תורה כנגד כולם".

ומי ששמע את הקול מבין שני הכרובים, היה משה רבינו  שהנחיל תורה לעם ישראל. 

ואי אפשר להגיד ש"זה החידוש של הגאולה", וש"זה מקרב לקב"ה יותר"..

אלא שבוודאי צריך להשקיע הרבה בתורה, וצריך להשקיע גם בקשר הישיר בין איש לאשתו, כמו גם בעוד מצוות ודברים חשובים שמוטלים דווקא על האדם הזה.

וחלק חשוב מהקשר עם אדם שמתמסר ללימוד התורה, זו השותפות באידיאל הזה - שגם מביא ליחס-גומלין.

שמעתי פעם את הרבנית הצדקנית חנה טאו ע"ה, שהדריכה שילמדו (נוסף על דברים פשוטים של התייחסות בין איש לאשתו, בשביל לבנות יחס נורמלי קרוב והגון), ספר "קנין תורה" כדי שהאשה תבין מה זה מישהו שלומד תורה וערך הלימוד..

אז אמנם היו פה נשים שהעיר על החשיבות שהבחור יבין "מה זו אשה" - גם זה נכון. אבל חשוב גם שהבחורה תבין מה זה הדבר הזה שהוא מתמסר אליו. ואת זה היא לא יודעת - כי מי שלא השקיע בכך, פשוט אינו יכול להגיד שהוא מבין ממה ש"מדמיין" בלבד..

ואמרו חז"ל שנשים זוכות בכך שממתינות לבעליהן מהלימוד, ושולחות את בניהן.

כל הרוחניות העליונה - על הבסיס של הקיום היסודי, ומתוכו.

בעלי חוזר בתשובה לפני החתונה דברנו על צבא ולימודים שלה כמובן .. ואז בשלב האירוסין אחרי שנה בערך הוא שינה כיון .. לרבנות ודחה בעוד שנה את הגיוס מאוד נלחצתי ואני מבינה ללביך ..   קבלי חיבוק אוהב .. ורציתי כבר לבטל הכול !!!!!!!!!! פחדתי שהתורה תהיה אצלו במקום הראשון !! היום ברוך ה" אני יכולה להגיד שטעיתי בגדול הוא תמיד כאן בשבילי ולא הגיד שהתקופה לפני המבחני רבנות פשוטה אבל גם אז הוא כאן ותמיד מפרגון התורה ממש עוזרת ובונה .. מאחלת לכם המון הצלחה !! תמיד בתקופת הארוסין יש פרפרים בבטן וריבים מטופשים והמון בכי וכאב לב .. 

שתזכו להקיים בית כשר בישראל על אדני התורה ..

אשמח לעזור לך עוד באישי ..

אם אדם ישאל אותי אם בעלי אוהב יותר אותי או יותר את הקב"ה -

אני אהיה גאה ושמחה להגיד לו שאת הקב"ה!

וגם אתן ב"ה - מקפידות יותר על מה שהקב"ה ביקש מכן (אני מקווה) מאשר מה שהבעל "רוצה" ביצריו.
בזמנים של נידה, גם אם הצד השני צריך מאוד חיבוק ומגע - לא תעשו זאת,
כי אתן אוהבות את ה' ומקיימות את ציוויו.
אם חס ושלום בעלך יבקש קפה בלי לזכור שאכלתם בשר בארוחת צהריים -
תמנעי ממנו את הקפה ותזכירי לו שהוא בשרי עדיין, לא משום שאת לא אוהבת אותו,
אלא משום שיש ציווי של מישהו עליון על שניכם.
ו-כ-ב-י-כ-ו-ל אנחנוו יותר אוהבים את הקב"ה, ומבינים שרק דרך אהבת ה' אפשר ליצור אהבה אמיתית בין בני זוג.

כנ"ל לגבי תורה.. כשבעלך לומד תורה ומשקיע בה, את לא הופכת להיות מקום שני..

בדיוק כמו כשבעלך עובד לפרנסת הבית, את לא מקום שני כי הוא הרי עובד למען שניכם.
כשהוא לומד תורה - הוא דואג לפרנסתכם בעולם הבא!!
לימוד התורה שלכם הוא משותף!!!!
הוא אוחז זה בזו, ולא יוכל להתקיים בלי שניכם..
תבינו שהכוח שאתן תתנו לו ללמוד - הוא בעצם הכוח שאתן משקיעות באיכות הזוגית שלכם..
[וכמו שכבר כתבתי - כשבחור לומד תורה, הוא בעצם לומד גם מהי אישה..הלימוד הזה הוא באופן ברור מאוד לטובתינו הנשים.]

כיום כל אחד לפני חתונה אמור לשמוע מהמדריך שלו מה מקום האישה בבית,

בעל שחי לפי התורה עושה את אשתו מלכה!!

את לא צריכה לדאוג בכלל, להיפך תשמחי שבזה הוא עסוק ותוודאי שלפני החתונה הוא יקבל הדרכה טובה

כי לצערנו יש כל מיני שמתיימרים להיות מדריכים.. שה' ישמור מה קורה לזוגות אחרי החתונה..

כדאי מאוד ששניכם תקבלו יעוץ בהקדם האפשרי, לפני החתונה.

במהלך הנישואין זה עלול להפוך לבעיה רצינית, כי זה יהיה תמיד לימוד תורה מול הבית וצרכיו.

לא מתאים לכל אישה לוותר על בעלה בשביל הלימוד כמו רחל ורבי עקיבא, (גם לא כל אחד יגיע לדרגת

רבי עקיבא.) זה בסדר לא להיות כזאת וצריך למצוא את האיזון העדין בין האשה והבית לבין הלימוד.

לדעתי לימוד של בעל לא שווה הרבה אם האשה יושבת בבית ובוכה על העדרו. כמובן ששני הצדדים צריכים לבא אחד לקראת השני, כמו כל דבר בזוגיות.

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

יותר מידי בשבילי

טוב

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

   אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

3. בטח שיש עניין של שיתוף.

   גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

   תלוי מה משתפים ואיך.

   אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

באמת חצה גבולות

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

@יעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.