עבר עריכה על ידי אחותי?! בתאריך כ"ב אב תשע"ב 16:43
מתעוררת בשקט ומגלה שהמיטה של אבא ריקה,
המציאות לא מובנת, היא כואבת וקשה.
יום ועוד יום עובר ואבא לא חוזר,
חודש ועוד חודש עובר ואמא לא מפסיקה למרר.
וכך עוברות להן שנתיים של חוסר הבנה, קושי וניתוק מוחלט,
ויום אחד, בא לראותנו האדם שיצא מהמקלט.
מחולצה משובצת, שיער קצר וכיפה על הראש,
ראינו מולנו אדם עם חולצה מעוכה וראסטאפרה על הראש.
לא ידענו איך לאכול את המראה החדש,
אבל אותנו הוא דאג לקנות אותנו במשחקים וממתקים, אל חשש.
וכך זה היה.
7 שנים של שתיקה,
7 שנים של שריטה,
7 שנים של חוסר הבנה,
7 שנים של חוסר שינה,
7 שנים של התעללות,
7 שנים של התעלמות,
7 שנים של בכי בלי הפסקה,
7 שנים של בריחה,
7 שנים של 'סאחטק בלי אבא יציב.
וכל פעם לראות אותו זה כואב, זה צובט, זה כמו חומצה שאוכלת את הלב.
הוא פשוט קם והלך,
השאיר אותנו לבד.
פרש כנפיים, עזב את הדת והתחיל לבנות לו עולם חדש, ואותנו שם בצד,
כאילו היינו סיוט, שבנתיים היה סגור בארון.
וכל פעם, כל פגישה, צביטה חדשה.
וכמו שחכמנו נהגו להגיד, שהוא יהיה בן שמונים, לא אנחנו ננגב לו את התחת.
אז זהו. קטע ראשון על אבא מזה 7 שנים.
פריקה, לא כתוב משהו, אבל עדיין.
חודש ועוד חודש עובר ואמא לא מפסיקה למרר.
וכך עוברות להן שנתיים של חוסר הבנה, קושי וניתוק מוחלט,
ויום אחד, בא לראותנו האדם שיצא מהמקלט.
מחולצה משובצת, שיער קצר וכיפה על הראש,
ראינו מולנו אדם עם חולצה מעוכה וראסטאפרה על הראש.
לא ידענו איך לאכול את המראה החדש,
אבל אותנו הוא דאג לקנות אותנו במשחקים וממתקים, אל חשש.
וכך זה היה.
7 שנים של שתיקה,
7 שנים של שריטה,
7 שנים של חוסר הבנה,
7 שנים של חוסר שינה,
7 שנים של התעללות,
7 שנים של התעלמות,
7 שנים של בכי בלי הפסקה,
7 שנים של בריחה,
7 שנים של 'סאחטק בלי אבא יציב.
וכל פעם לראות אותו זה כואב, זה צובט, זה כמו חומצה שאוכלת את הלב.
הוא פשוט קם והלך,
השאיר אותנו לבד.
פרש כנפיים, עזב את הדת והתחיל לבנות לו עולם חדש, ואותנו שם בצד,
כאילו היינו סיוט, שבנתיים היה סגור בארון.
וכל פעם, כל פגישה, צביטה חדשה.
וכמו שחכמנו נהגו להגיד, שהוא יהיה בן שמונים, לא אנחנו ננגב לו את התחת.
אז זהו. קטע ראשון על אבא מזה 7 שנים.
פריקה, לא כתוב משהו, אבל עדיין.
