בס"ד

דבר תורה לפרשת עקב

בדרך כלל כשהקב"ה מנסה את האדם במקרא זה במצב של חיסרון: עקדת יצחק לאברהם אבינו, חוסר מים לעם לשתות במדבר, וכו... לעומת זאת בפרשתנו אנחנו קוראים: “המאכילך מן במדבר אשר לא ידעון אבותיך למען ענותך ולמען נסותך להיטבך באחריתך” (דברים ח, טז), הנסיון כאן מתבטא בנתינת המן. איזה מן ענוי זה? היכן הנסיון בכך שהקב"ה נותן מן לעמו?

הספורנו מסביר: “אם תעשה רצונו בתתו פרנסתך שלא בצער”. במציאות, אנחנו רואים שהאדם נוטה לפנות אל הקב"ה כשהוא נמצא במצב של קשיים, כשיש לו בעיות, מלחמות או אבלות ל"ע, אבל כשיש לאדם שיפע האדם מרגיש כמלך, ולא כ"כ משתף את הקב"ה בטובו. מדוע?

ישנן שתי סיבות מרכזיות לכך: ההרגל והגאווה. הבן אדם מתרגל. קמים בכל יום, אוכלים, פועלים, ומפסיקים להתפעל על דברים שנראים טבעיים כמו גידול העגבניות, ילידת הילדים, פעולות הגוף, ושוכחים שיד ה’ נמצאת בהם, שוכחים שגם בדברים טבעיים הקב"ה משתף פעולה. וזאת כוונת הספורנו, שבנסיון המן, נבחנים על אמונתנו בהקב"ה גם במצב ש“לא תחסר כל בה”.

הגאווה היא הסיבה השנייה של שיכחת ה’: “פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת. ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה. ורם לבבך ושכחת את ה’ אלוקיך”. האדם לומד, עובד, בונה, לוחם ומרגיש כמלך, כבעל השדה. הוא עלול לחשוב שכל הצלחותיו הן רק בזכות מעשה ידיו - “כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה”. ולהתנתק מהקב"ה. ולכן כנגד שתי הסיבות האלה הקב"ה צווה לנו לברך על האוכל, להזכיר לנו שהוא המקור של כל הטוב.

ולכן אפשר לחשוב שמכיוון שהקב"ה הוא המקור של כל הטוב, אפשר להיות פסיבי, להתפלל ולקבל את הכל ממנו! בגמרא במסכת נידה, נשאלת השאלה: מה יעשה האדם ויתעשר? ירבה בבסחורה, וישא ויתן באמונה. הרבה עשו כן ולא הועילו! אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו. אם האדם צריך להתפלל כדי להתעשר, למה הגמרא הזכירה שהאדם גם צריך להרבות בסחורה? אלא שיש שני רכיבים: ההשתדלות האישית – החלק האנושי, והתפילה - החלק האלוקי. הרב קוק זצ"ל על השאלה, מה היחס בין ביטחון בה’ להשתדלות עצמית, עונה ששניהם אינם חילופיים אלא מצטרפים: האדם צריך גם לעשות את כל ההשדלויות וגם לבטוח בכל כוחו בה’.

הר"ן (דרשה עשירית) וגם רבנו אברבנאל (דברים ח) מקשרים את הפסוק: "כחי ועצם ידי עשה לי את החייל הזה” לפסוק שלאחריו: ”וזכרת את ה’ אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חייל”, ואומרים שאין להבין שאסור להגיד "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אלא יש מצווה לאומרו! מה פשט הדברים? להבין שה’ פועל בכל מעשי אדם, להבין שה’ לא רק נמצא במקור, אלא גם באמצעים, ולכן במצב תקין אדם צריך להיות מודע על כל הכוחות שה’ נתן לו, וגם לדעת שדרכם הקב"ה פועל. במצב כזה אדם חיי דבקות ה’ אמיתית כי הוא מצליח לשתף את הקב"ב בכל מעשה ידיו.

שבת שלום!

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?