אני ובעלי נשואים 11 שנים.ב"ה מאושרים ויש לנו 2 בנות .האחת בת 10 והשניה בת 6.עברנו מעט משברים בנישואים בשל מצב כלכלי וכו' אך בעזרת ה' יתברך עכשיו שנינו עובדים ומסתדרים...
אני כבר מספר שנים ממש רוצה ילדים(בלשון המעטה).שוחחתי על זאת עם בעלי אבל הוא בשום פנים לא מוכן לשמוע על זה.בטענה "שזה לא העיקר להביא ילדים העיקר גם לגדל,,
אני ממש מיואשת מזה וכל הזמן חושבת אם היה לי תינוק הייתי נותנת לו ה-כל ואפילו מוותרת על דברים מעצמי.
אני כותבת כאן ובוכה...
לעיתים עולות בי מחשבות אם הייתי מתחתנת עם אדם יותר דתי .בטוח היו לי היום לפחות 4 ילדים.אני יודעת שמחשבות אלה הן אסורות ולא טובות .בס"הכ אני אוהבת את בעלי אבל מרגישה שאני לא מממשת את עצמי כאישה בעולם הזה.
שלא נדבר על מצווות"פרו ורבו". אני מתפללת כל יום על הנושא הנ"ל ואפילו מקנאה בכל הנשים שבהריון (לא נעים לי להודות).אשמח לשמוע את תגובתכם.
תודה


