שילדים של גרה וישראלי הם פחותים בקדושה מישראלי וישראלית

די לחפש סיבות לשלול.

אתמהה..

בקדושה ובטהרה,שגדל להיות נואף ורוצח

האם הוא עדיין יותר קדוש מילד של גר שגדל להיות יהודי כשר?

אתמהה..

אפשר להביע תמיהה עד מחר,ועדיין השאלה תעמוד בעינה-

מה זה משנה?! מה?!

אין עניין לחפש סיבות לפסול מתחת לאדמה.

צריך לבוא עם עין טובה,עם חיפוש הטוב.

בהנחה שאנחנו עם דברי אור החיים, זה לא משנה לך אם הילד שלך קדוש יותר או פחות?

ישראל יכול ללכלך את הנשמה אבל תמיד היא תשאר קדושה

ומחילה,אני לא רואה איך זה בא לידי ביטוי במעשה.

מרגיש לי כמו דיון עקר.

חוץ ממקורות בתורת הנסתר.

רבא אמר לבניו "אל תשנו על מיטת ארמית" ואחד הפירושים המובאים בגמרא - לא תינסבו גיורתא (אל תשאו לאשה גיורת)

קהלת שלמה לגאון מסוסנוביץ אות נ': אין נכון ליקח גיורת אע"פ שאין איסור, ש"ס ברכות (ח דאזהיר להו רבא לבניה אל תשבו על מיטת ארמית, ואיכא דאמרי דלא תנסבו גיורתא

ילדים של ישראלי וישראלית לא פחותים בקדושה מילדים של כהן וכהנת?

אז מה נתחתן רק עם כהנים?

כמו שהכוזרי אומר שגרים לא יכולים להיות נביאים (כלומר, שהם פחותים מישראל) אבל יש לא מעטים שחולקים עליו מכל וכל.

אף על פי שלא תהיה נביאה.

חבריקוס! תראו לאן נסחפנו... בוחנים הצעה על פי הסיכוי שאשתך תהיה נביאה???

שאומרים שדרגה של גרים נמוכה מדרגה של ישראל וזה מתבטא, בין השאר, ביכולת להגיע לנבואה.

ויש כאלו [לא אני] שיכול להיות שיפריע להם להתחתן עם מישהו "נמוך" יותר. [ואני יודעת שזה נשמע מאוד אליטיסטי, אבל יש כאלו].

אז זהו? החלטנו לפתוח עוד רעיונות לפסילה? יכולת נבואה לפי שיטת הכוזרי? אנשים כ"כ מחפשים בנרות איפה אפשר לפסול...

אני דור חמישי לאחד מגדולי הדור במאה ה-19 ואני מאוד גאה בכך, למרות ש...

הוא לא היה נביא.

מי שלדעתו יש הבדל.

[בהערת שוליים- דווקא יש ענין בלרצות להיות נביא. מדרגה יותר גבוהה, אנשים שעובדים את ה' יותר בשלמות.. כל הענין של מה שרבי פנחס בן יאיר אומר- אמר ר' פנחס בן יאיר: זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים, תחיית המתים מביאה לידי אליהו ז"ל  (ותודה לויקיפדיה.)]

הבנתי את זה שיש מי שאומר שיש הבדל.

ומה הנושא הזה של נבואה קשור לשידוכים?

(שאלה כנה. לא תקיפה ח"ו)

טוב וצדיק- ואם הוא עדיין לא שם- לפחות שיהיה בדרך, שיהיה לו בפוטנציאל, ונבואה זה סוג של מדרגה.

ברור שנבואה זה ללכת קצת רחוק, אבל זה ביטוי של ההבדל בין מי שנולד כישראל לבין מי שעשה את התהליך הזה בהמשך החיים.

[לא חשבתי שאתה תוקף, פשוט הרגשתי צורך להביע תסכול מזה שאני לא מצליחה להסביר.]

מעשית, כל אחד לפי מה שמתאים לו.

לי אישית היה קשה לצאת עם גרים...

יש לי שכן כהן שהיה גרוש ונשוי לגיורת.

ואני מכירה עוד כהן שהיה גרוש שנישא לגיורת.

ככה פוסק השו"ע בחלק אבה"ע סימן ו' סעיף ח'.

זה דין מפורש בגמרא ואין חולק בכך. (אני מדבר על גיורת שהתגיירה אחרי גיל 3).

אם העניין זה מקורות וכו'.

ח: רבא אאל"ט מורה שם לבניו שלא ישאו גיורות.(ע"פ אחד הפירושים)

יש על זה כמה הסברים: 1. ע"פ ההסבר של רבי אברהם גר בתוספות במסכת קידושין ע: סוף ד"ה קשים גרים (בעמוד אחרי כבר) שגרים מדקדקים יותר במצוות מישראל ולכן עלול להיות עליהם קטרוג.

2. רבא היה כהן אז זה היה אסור לו.

3. כמו האור החיים שהוזכר.

זה מה שאני זוכר כרגע.

בכל מקרה, גם לפי הכוזרי- הילדים של הגר- הם כבר באותה מדריגה של ישראל גמור לכל עניין.

לאל תשבו על מיטת ארמית. והפירוש האחרון מפרש כפשוטו לא לשבת על מיטה של נכרית (וכידוע בד"כ הדעה האחרונה היא הדעה המקובלת בגמרא).

זה לא פירוש של אחד הראשונים או האחרונים אלא של הגמרא עצמה

אני לא אתחיל לפרט כי זה באמת לא ייגמר היום.

רק דבר קטן:

נניח שה' אומר לך מחר שכלל אין צורך לקיים מצוות וזה בסדר גמור. האם היית מתעקש לקבל על עצמך לכל חייך עוד שש מאות ומשו מצוות עד יומך האחרון? ונניח שכן, האם היית מוכן לעבור דרך כה ארוכה ומפרכת בשביל זה?

הגמרא אומרת "קשים גרים לישראל כספחת".

ההסבר הוא פשוט:

כשאנחנו כשעושים איזו מצווה קטנטונת אנחנו מרגישים כאילו עשינו טובה למישו.

גרים לעומת זאת קיבלו על עצמם שש מאות ומשו מצוות וכולן באהבה גמורה, בלי שמישו הכריח אותם, אמר להם או חינך אותם לעשות ככה. כל אחת ואחת מהמצוות (גם הכי קשות והכי לא מובנות) הם קיבלו על עצמם מתוך רצון להתקרב לקב"ה.

הדבר יוצר קיטרוג על עם ישראל שלא תמיד מתחשק לו לקיים חלק מהמצוות וגם אם הוא כן מקיים זה לא מתוך אהבה כמו הגרים אלא כי ככה הם גדלו, חונכו או אמרו להם.

אין כמו גרים בעבודת ה'. מתוך אהבה והתקרבות נטו!

אם תרצי לשוחח על כך עוד - אני באישי.

מזתומרת "מדרגות בקדושה"?

ממתי הפכתם לאנשים שמתעסקים במדרגות של קדושה?

אולי נמציא דתומטר של מדרגות קדושה הכולל בדיקת יחוס עד אברהם אבינו?

עם רבי יהודה הנשיא היית מתחתנת? למרות שנאמר עליו שהוא רק "ארי בן שועל" לעומת רבי אלעזר בן שמעון שהיה "ארי בן ארי"?

ומה עם דמעותייך הנשפחות על קברי אימותינו הקדושות? בגלל שאבא שלהם היה לבן הארמי אז כבר אסור להתחתן איתן? ובסוף לא יצאו מהן שנים עשר שבטי י-ה?

ועם רבקה אסור להתחתן? מפני שאבא שלה היה בתואל הארמי? ובסוף לא יצא ממנה הרגל השלישית במרכבה? האמיני לי שהייתי שמח מאוד אם הבן שלי היה הרגל השלישית במרכבה (אפילו הייתי מתפשר על הרביעית) אף על פי שהוא לא עונה במאה אחוז לקריטריונים של הדתומטר החדש של "מדרגות בקדושה".

מעשה אבות סימן לבנים. האבות הקדושים ידעו היטב עם מי הם מתחתנים. עם בנות של רוצחים, גנבים ונוכלים. הם ידעו טוב מאוד לפי מה בודקים בן זוג, ועוד יותר טוב הם ידעו, לפי מה לא בודקים בן זוג.

אז מה, אנחנו עכשיו אחרי 3500 שנה נשנה את קריטריון הבחירה של בן הזוג בגלל "מדרגות דקדושה"? הלוואי שנגיע לאפס קצהו קרסולו של יעקב אבינו (שלפי הנאמר לעיל אנחנו אמורים להיות עכשיו יותר קדושים ממנו...)

יהי רצון שתזכי לבנות בית נאמן בישראל.

ואני מניח שציינו כבר את יהושע ורחב ובועז ורות (והראיה מבועז יותר חזקה, תמיד אפשר לטעון שיהושע עשה זאת ב"רוח הקודש", לא שיש לזה מקור אבל ניחא, אבל בשום פנים ואופן אי אפשר לטעון זאת במקרה של בועז).

גם ר' עקיבא מעביר התורה כולה היה בן גרים

וכן שמעיה ואבטליון עוד לפניו,

וכן על זה הדרך.

כי הם מביאים ניצוצות לעם ישראל ודוקא בגלל זה הם יכולים לגלות יותר קדושה

זה לא נראה לי שייך בכלל.

לק"י

אם הוא התגייר מתוך רצון אמיתי לקיים את רצון ה', הוא יכול להגיע למדרגה גבוהה יותר ולהיות בנאדם טוב יותר ממישו שסבא שלו רב, אבל הוא..

אני יכולה להבין את השאלה. הרקע הוא מאוד מאוד מאוד שונה לפעמים, יותר מאשר הרקע של בעלי תשובה שבסופו של דבר גדלו פה בארץ. אבל זה לא קשור לעצם ההתגיירות, אלא לאדם עצמו.

לא מכירה המון גרים, אבל אלה שאני כן מכירה הם מאוד מיוחדים, תארי לעצמך אדם שבחר בצורה מודעת לחלוטין ביהדות על כל קשייה!!!

יתכן שיש משהו יותר פתוח אצל גרים, כי הם גדלו, כאמור, בכנסיה (למשל) או במקומות שונים מאוד, ואע"פ שהם התנתקו משם, הם עדיין מכירים את העולם הזה.

חברה טובה שלי מראה לי תמונות של השבטים האינדיאנים שהיא הייתה מבלה איתם בקיץ בתור ילדה... מדליק...

לא נראה לי רלוונטי כ"כ הדיון של מי ילד קדוש יותר או פחות. מה אנחנו מבינים בכלל?

ואם הגר הזה הוא בכלל צאצא של יהודים טובים שאיכשהוא נעלמו במהלך ההסטוריה? אז זה אחרת? תחושה שלי שחישובים כאלה לא עושים טוב ומסבכים את החיים ללא צורך.

לא היו מזוהים עם דת אחרת לפני הגירות.

"תנו רבנן, נעמן גר תושב היה נבוזראדן, גר צדק היה מבני בניו של סיסרא למדו תורה בירושלים, מבני בניו של סנחריב לימדו תורה ברבים, ומאן נינהו שמעיה ואבטליון, מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק"

שדבריו הם "שטות"...

"מבני בניו" - זה אחרי הרבה דורות;

וההרגשה שהוא אמר, היא הרגשה סובייקטיבית שיכולה להיות מובנת.

חלק א'  -  |משתולל|:

ספר דברים פרק י' פסוק יט' : "וַאֲהַבְתֶּם, אֶת-הַגֵּר:  כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם".

והלו! מה נסגר פה עם הציטוטים מ"האור החיים" הקדוש? למה, אתם הולכים בכל פיפס לפי מה שהוא אומר?
יש לכם מושג בכלל מה זה נשמה לפני שאתם נותנים פה ציונים?

זה נכון שאובייקטיבית יש הבדל בנשמה בין גר ליהודי, אבל מי שאמור להתייחס לזה זה רק מי שיודע לזהות את זה.
צר לי, אבל כמה אנשים היום בעולם יודעים להבחין בכלל בין גוי ליהודי רק במבט על הנשמה שלו?
ואם כבר ציטטו פה את הדף היומי אז "בהדי כבשי דרחמנא למה לך?" (תרגום חופשי - מה לך ולחשבונות שמיים?).
איזה בעסה זאת תהיה להגיע למעלה אחרי מאה ועשרים ולגלות שצריך לרדת לסיבוב נוסף בגלל שלא התחנתי עם הזיווג האמיתי שלי רק בגלל שהוא/היא היה/היתה גר/גיורת...

מישהו פה באמת מתנהל בחיי היומיום שלו באופן קבוע לפי כל מיני מנהגי חסידות כאלה ואחרים?
 

ואני מוסיף ומדגיש שזו לחלוטין לא ההלכה. מקסימום מידת חסידות שרבא (אולי), ורבי חיים בן עטר הציעו לאנשים מסויימים.

ואגב, שני פסוקים לפני מה שהבאתי כתוב ככה:

"כִּי, ה' אֱלֹהֵיכֶם ... וְאֹהֵב גֵּר, לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה.

אז גם יש כאן מצווה נוספת של "והלכת בדרכיו"...

וחוץ מזה, תחשבו על זה: איזה מוצלח זה לאהוב את אישתך ולקיים בכך מצווה נוספת על הדרך!
 

חלק ב' - |רגוע| :

מבחינה פרקטית - מעשית, של חיים משותפים יש מה לשקול:

וזה כי ישנם הבדלי מנטליות ואורח חיים, ולכן בד"כ זה חתיכת סיפור, כמו שכתבו אנשים פה לפני ואכמ"ל.
אני רק אומר שלכן הרבה מאד פעמים גרים מתחתנים אחד עם השני או עם יהודים שהם יוצאי אותה התפוצה ואז לפחות יש שפה משותפת...

יה"ר שנזכה כולנו למצוא בקלות את הזיווג שבת קול הכריזה עליו בשבילנו.

כל טוב!

שמעון.

לא, זה לא נכון! אין לזה שום מקור בר סמכא.

חוץ מזה יפה כתבת.

אני מסכים איתך בהרבה דברים.

אבל:

א. המנטליות שלנו ושלהם ממש לא רחוקה (כפי שציינתי באחת התגובות כאן)

ב. בד"כ הם מתחתנים אחד עם השני זה אמת. אבל לא מהסיבה שציינת אלא מפני ש:

א. הם היו נשואים לפני והחליטו להתגייר יחד (גיור משפחות, זה קורה המון. הייתי בכמה חתונות כאלה).

ב. הכירו לפני שהתגיירו.

ג. הכירו במהלך הליכי הגיור (באולפני הגיור יש קבוצות שמחולקות לפי אזורים).

אני חושב שלא ראוי לפתוח שירשור כזה - בלי שאתייחס כלל עניינית לתכנו.

הרי מה שבטוח הוא - שעשרות פעמים נצטווינו הבתורה לא להונות (להעליב) את הגר (מה שלא נצטווינו על נישואין איתו..)

אם גר/ה קורא את השאלה וכו' - מן הסתם הוא נעלב או מרגיש מאד לא בנוח.

לכן, לכאורה ראוי יותר שאם מישהו יש לו שאלה פרטית בסיגנון זה, ישאל ת"ח שהוא סומך עליו.

חשבתי בעצמי על שירשורים נוספים, כשכתבתי את זה.

באמת, גם בשירשורים אחרים צריך להיזהר, בניסוח, בצורת ההבעה. וזה לא פשוט. אכן, אישית, אני נוטה לא לכתוב גם בדברים כאלה כשאין הקצנה לצד אחד, מחשש לפגיעה באנשים יקרים שאולי קוראים כאן.

אבל כאן - חושבני שזה קצת אחרת.  לעיתים אדם שואל על נכות, חולי, ל"ע, כי הוא רוצה בעצמו לדעת מה אומרים. באופן גלוי. יתכן גם שהאנשים הללו מודעים ממילא למה שחלק אומרים, ומחפשים ממילא את אלו שמסתכלים אחרת.

גר - מבחינה מסויימת - הוא בא עם פחות "הגנה". זה מקרוב הצטרף לעם ישראל (הרי מדובר פה בגילאים די מסויימים ובמי שהספיק להתגייר בעצמו), מן הסתם אין לו משפחה מסביב, והנה "שאלה" פומבית: הייתם מתחתנים עם גר?..  לא נעים, הייתי אומר. אולי מחליש את הדעת. והעיקר - ציווי מפורש: וגר לא תונו.  מה גם שה"חיסרון" העיקרי ששואלים עליו, הוא בדבר הכי גדול שהוא עשה בחיים שלו..

אז אתה יכול לומר, ואמרת: הרי יש גם ספרים המתייחסים לענין. אפילו כבר בתלמוד. ההבדל הוא, שבוודאי אין התורה מתעלמת מכל מיני צדדים וגוונים שיש במצבי החיים השונים.  כשמעלים לשאלה פומבית בפורום - זה אחרת.

הנה, תבחן בעצמך: היתה לך בעיה ללכת לרב לשאול האם יש התייחסות מיוחדת לנושא זה בספרותנו? בוודאי שלא היתה בעיה.   אבל אם היה עומד על ידך גר - לא היית שואל את זה אז, נכון?  אז מה שאני חששתי הוא, שמא הפורום זה כמו המצב השני...

ו

אם מדובר בבחורה בלי בעיה מסוימת (לדוגמא בית הרוס. מבוגרת. וכו' ) אין סיבה לדעתי להינשא לגר כיוון שיש בזה הרבה מורכבויות. אולם במידה ויש בעיה  אין שום מניעה בדבר וכבר אמרו חז"ל "בגרה בתך - שחרר עבדך ותן לה".

עוד לא יצא לי להיפגש גם גר או גיורת שבאו מבית הרוס.

ההפך הוא הנכון. הם באים מבתים מאוד מאוד יציבים. כלכלית וחברתית.

היו לי בדירה שנה שעברה שתי גיורות והן פשוט מדהימות!

באופן כללי - גרים, שלקחו על עצמם מתוך בחירה את כל המצוות שבכלל לא היו מחוייבים בהם - 

נשמה של יהודי שנולדה בגוף של גוי, ועשתה כ"כ הרבה מאמצים כדי להגיע לאמת שלה ---

ברור. אפילו אשמח.

(השאלה היא, עד כמה הבדלי המנטליות נוראיים. ועד כמה גרים - דווקא מהשינוי שעברו וקיבלו על עצמם, יסתדרו עם אנשים 'כמונו'... )

הם מאוד קשובים לתורה ולהלכה ולכל מה שהרבנים אומרים.

הם מאוד פתוחים להכיר עולם חדש שעד היום לא נתוודעו אליו.

זו אחת התכונות הבולטות שלהם - אוזן קשבת ותשומת לב.

love  מדאורייתא  של  ואהבת  את  הגר

בס"ד

מבחינה מעשית הכל תלוי באדם, במידות, יראת שמיים וכ', אבל מבחינה עקרונית לחתן עם אדם שעבר כל כך הרבה כדי לקבל את מה שלנו מובן מאליו...?

יש כל כך הרבה גדולים בעמינו שהיו גרים, בכל הדורות.

אם האישיות באמת מתאימה, והגיור לא היה לצורך משכנתא וכד' אלא אמיתי, ללא אנטרסים, 

תחשבו על אופן קיום המצוות בבית כזה. 

אדם שמרגיש זכות בקיום כל מצווה- במובן מסויים הלוואי עליינו תודעה של גרים.

תחשבו על חינוך בבית כזה. עומק כזה של בחירה לבטח משפיע על חינוך הילדים.

אגב לגבי שורשי נשמות גבוהות יותר או פחות- לכל יהודי יש חלק בעצמות ה', גם לגר צדק. כשהנשמה יורדת בסדר ההשתלשלות יש יש רמות ודרגות(ולאו דווקא שקשורות לבני גרים או לא) אבל זה לא משנה כהוא זה לעצם היהדות שלו, לא משנה ליוקר של הנשמה בעני ה'.

ה' אוהב כל יהודי, איך שהוא יצר אותו, עם הנשמה הקדושה שניתנה לו. להימנע מלהתחתן עם גר\ת צדק במידה וזה האדם שהכי מתאים מכל הבחינות האחרות בגלל שיקול כזה, לעניות דעתי זאת שטות גמורה. הקב"ה הוא השולח נשמות לילדים, והוא יחליט לכל ילד איזו נשמה הוא צריך.  מה שאנחנו רואים בעול זה לא שורשי נשמות!! יכול להיות הרשע הכי גדול עם נשמה גבוהה יותר מגדול הדור. מה שאנחנו רואים וחווים זה החינוך של האדם, (בעיקר העצמי) הבחירות שלו, האופן בו הוא מתמודד עם הטבע שלו לטוב ולמוטב.

יכולים להיות קשיים, התמודדויות בגלל סיבות טכניות שקשורות לגרות שלו, אולי מנטליות, אולי קשר עם הורים אחים וכ', ואלו דברים שקשורים לעצם האדם והקשר, מתאים או לא מתאים. אבל מבחינה עקרונית לראות פגם בלצאת עם גר?? מצטערת לא מבינה.

גילוי נאות- הגר היחיד שאני מכירה אישית זה תלמיד חכם די מבוגר בעל שיעור קומה בקהילה שלנו, שנוסף לכל גם איש חסד טוב לב בצורה לא רגילה, אדם משכמו ומעלה.

שו"ת תשובות והנהגות (הראב"ד של העדה החרדית היום) ח"א סימן תשכ"ח:

שאלה: לישא גיורת אם כדאי לכתחילה

הנה איתא בברכות (ח ב) דא"ל רבא לבניה ואל תשבו על מטת ארמית ומפרשינן בגמרא איכא דאמרי דלא תנסובו גיורתא, אמנם מדאמר להו הלשון "שלא לישב על מטה ארמית", נראה שפירש להם הטעם שלא לישא גיורת דהוא משום שעדיין קשורה וחושבת על משפחתה הגויים, אבל במקרה עליו נשאלתי היה מדובר שהתגיירה האם עם בתה כשהיתה קטנה וזאת הקטנה שגדלה ואין ספק שלא חושבת על המשפחה הגויים, ועוד בלאו הכי י"ל דהגמרא נקט אזהרה על דרך כלל, אבל יש לפעמים שניכר בגיורת שניתקה קשריה עם משפחתה לגמרי וקשורה עכשיו לעם היהודי באופן חזק. ואמנם יש שחששו מהא דאמרו בב"ב קט: לעולם ידבק אדם בטובים שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, גם בזה יש לומר שאף דודאי היחוס מעלה חשובה היא, אבל כשהגיורת יש בה מעלות הרבה ביר"ש ובמדות וכו' אין לפוסלה ח"ו רק מחמת זה שהיא גיורת שלא לישאנה, ועיין מה שהארכנו בזה בח"ב סימן תרכ"ג יעוש"ה. ועיין רמב"ם בהקדמה ליד החזקה במסורת התורה דור דור שמביא מגדולי התנאים כר"ע ור"מ שהיו צאצאי גרים שהאב היה גר, וכ"ש לישא גיורת שיהושע נשא גיורת, ודוד המלך מרות הגיורת, ור"ע נשא גיורת, וכו'. ובודאי ראו שדרכם יומשך שרשרת הדורות, והרבה מבני ישראל מיוחסים והם צאצאי גיורות ולא נקרא בזה ח"ו פגם, וידוע שכל נשמות הגרים וגיורות שעד סוף כל הדורות היו במעמד הר סיני יחד עם כל ישראל, ואברהם אבינו אב המון גויים הוא האב לגרים שיתגיירו.

בהמשך התשובה הוא דן איך הגיור מועיל בזמן הזה, אבל זה לא נוגע לדיון הנוכחי.

אג"מ אבה"ע ח"ד סימן ע"א בסוף התשובה:

ולישא גיורת אם היא גיורת לשם שמים ליכא שום איסור ומפורש בגמ' הוריות דף י"ג ע"א שאלו תלמידיו את ראבר"צ מפני מה הכל רצין לישא גיורת ואין הכל רצין לישא משוחררת, עכ"פ נאמר לשון הכל רצין שמשמע שליכא שום איסור ושום חשש אבל ודאי כשהיא ראויה להוליד בנים טוב ליקח יותר בת ישראל שהרי הבנים דומין לאחי האם, אבל ודאי לאחד שרוצה לישא גיורת צריך לבדוק הרבה לידע מאיזה טעם נתגיירה.

מי לא היתה רוצה להתחתן איתו?

שאם זה מתאים, ללכת על זה.

ב"ה

כותב בספר המצוות שאסור להימנע מלהתחתן עם גר בגלל שהוא גר. 

את הפן התורני צריך לשאול רב,חלילה שאנשים ימנעו מעצמם לעשות דבר כזה בגלל טעות.

בס"ד

קבלת עול מצוות אמיתית מתוך אהבה ורצון.

רק בשביל הזכות הזאת, להיות נשואה למישהו שבחר בעצמו להתחבר לעמ"י.

כל דבר צריך לדון לגופו.

הייתה אצלנו בראש השנה חיילת בתהליך גיור [על הבעיה לארח בחג גויים לא נרחיב כאן אלא אומר שהתיעצתי...] היא באה ממשפחה שהסבא מצד האבא יהודי יר"ש חסיד חב"ד שברוסיה לא הצליח להנחיל לבנו חינוך יהודי ,והוא התחתן עם גויה והנכדה שהיא בעצם גויה על פי ההלכה רואה את עצמה כיהודיה שצריכה לעבור הליך פרוצדוראלי . היא מתכוונת לשמור הכל ואפילו דואגת שאביה למרות שנשוי בשנית לגויה [אמה נהרגה בתאונה] ילך לבית הכנסת לפחות בחגים.

אם משהו ישאל אותי עליה למשל זה סיפור שונה לחלוטין מהרבה גיורים אחרים שמונעים רק מטעמים של שייכות לחברה הישראלית.

אם זה ספק שיכול להתברר ולהתיישב במציאות אז לחכות.

גם צריך תמיד לשאול האם בקשר יש את כל מה שמחפשים ונכון כדי להקים בית

איך יודעים מה צריכים כדי להקים בית?

יש לי הרבה רצונות ושאיפות וכו', אבל אף פעם לא באמת הייתי נשואה כדי להבין מה אני צריכה בבעל..

זה תהליך שמתחיל בזהות שלי ובערכים שחשובים לי ואיך יראה הבית שאני רוצה להקים, ואז מתוך זה בפגישה מבררים האם יש מכנים משותפים, האם יש מציאת חן

לא באמת אפשר לדעת בלי ניסיון

וגם כשיש ניסיון אנשים יכולים לטעות בבחירה שוב

באופי ובהרגלים מהבית. כי הרבה מהרצונות והצרכים שלנו טבועים בנו מתוך הרגלים שרכשנו בבית ההורים בשנות ילדותינו ובגיל ההתבגרות, ועיצבו את האופי שלנו.

ברור שיש את הדברים המאוד בסיסיים:

התאמה באורח החיים הדתי וההשקפה הדתית, מציאת חן פיזית ורגשית, הרגשת משיכה ותשוקה מאוד כייף לנו ביחד ויש געגוע וחוסר כשלא נמצאים ולא מתראים כמה ימים…

היכולת לנהל שיחה פתוחה, מקשיבה ומכבדת, בייחוד בזמנים של חוסר הסכמה

ויש נושאים שעלולים להיות יותר מורכבים בדרך להחלטה, ומקור לספקות וחוסר ביטחון מה יקרה בעתיד:

מצבים רפואיים ידועים ומחלות כרוניות, האם יש שקיפות מלאה בקשר הזוגי או שיש הרגשה שיש חורים מהעבר שלא ידועים, כסף - האם יש בטחון כלכלי להקמת בית ומשפחה, כלומר לפחות אחד מבני הזוג כבר יכול לפרנס בצורה סבירה, או שהפרנסה תלויה בניסים ונחיה בהתחלה מהיד לפה?

אם כל צד מבני הזוג מגיע מעדה ותרבות אחרת, אשכנזים מול עדות המזרח, עשויים להיות פערי מנטליות.

גם הייתי מכניס כאן את היחס של כל צד בנושא חלוקת אחריות במטלות היומיום, ניקיון, ואחזקת הבית. יכולים להיות כאן פערי מנטליות… הגבר למשל בא ממשפחה שבה האבא לא לוקח חלק בעול תחזוקת הבית ואצלם הכל האמא עושה, אבל אנחנו בדור אחר וכן רוצים שהגבר ישא בעול ובמטלות המעצבנות…

וחשוב לציין שכמה שלא נהיה סגורים ובטוחים בהחלטה, אחרי הנישואים, כשמגיעים לחיים המשותפים ביחד, בהכרח יצוצו דברים חדשים שלא יכולנו לבדוק אותם לפני הנישואים.

אבל כן נוכל להתמודד ולמצוא פתרונות, להכיל הבדלים ולבוא לקראת הצד השני, וגם פה ושם נושאים שלא נוכל לפתור באופן מושלם ונצטרך להתפשר.

בשלב מסוים, המשך הציפייה אינו מוסיף נתונים חדשים על הפרטנר אלא רק מעכב את הנכונות לקבל החלטה, לחתוך או להחליט שזה זה.

כנראה שאת מכירה אותו מספיק זמן, מכירה את הערכים המרכזיים שלו, ראיתם אחד את השניה ברגעי כעס או לחץ, אתם יודעים מה שואפים לבנות – ואין באמת מידע חדש וקריטי שעומד להתגלות שבוע הבא.

אין ודאות של 100% בשום דבר. בחירה זוגית אינה "גילוי" של משהו שקיים במאה אחוז, אלא החלטה ליצור את הוודאות הזו יחד.

את צריכה להבדיל בין ספק מוצדק לחשש מטבעי: אם יש דברים שהם מהותיים - חוסר התאמה בערכים, תקשורת לקויה, אורח חיים והשקפה שונים, ראייה שונה של מציאות החיים והתכנון לעתיד- זו סיבה מוצדקת לעצור.

לעומת זאת, פחד מהחמצה או פחד מהתחייבות הם תגובה אנושית טבעית למעבר בין שלב ההססנות לשלב ההשקעה.

יכול להביא מעצמי - הכרנו והחלטנו להתחתן עוד לפני שהיה לי תואר. אנחנו לא דוסים ולא מסוג המשפחות שמסתמכות על פרנסת האישה.

תודה לאל שמי שהיום אשתי האמינה בי, נענתה להצעת הנישואין (אחרי 3 חודשי היכרות ביננו), התחתנו, בתחילה הייתי סטודנט והיא פרנסה, חיינו בצמצום רב, ואח"כ סיימתי את הלימודים, השתלבתי בעולם הייטק, נולדו לנו ילדים, גרים בבית מרווח, וב"ה חיים באושר

אבל איך אני יכולה לדעת מה מהספקות באמת מוצדק?

מתמודדת איתן 🤔

ודאות היא לא שהכל מושלם, אלא שאני שמח בעיקר שפגשתי ומוכן לעבוד איתו ולגדול איתו. ברגע שבו פוגשים את זה יש ודאות ואין מקום להכניס ספקות

יראה את הטוב במי שמולו, יבחר בו,

ובעצם יתחרט אח"כ על החבילה שהוא לקח על עצמו?

לא ודאות שאני כרכע בשיא הקשר ואנחנו תמיד בעננים, שברור לי שהוא הכי טוב.

פשוט הבנה שיש בסיס לקשר, בסיס משותף בשיח וערכים, ואמונה שעם הקשר הנוכחי ועם האישיות שלך ושלו אפשר להצמיח ולהפריח את הקשר מעלה-מעלה.

בסיס זה טוב

טוב.. תודה!

1. שנעים איתו וכיף ונחמד

2. שהוא מודע לחסרונות שלו ולא נרקיסיסט

3. שאין דברים שהם ווטו (לא כדאי להתחתן עם חילוני כי זה מורכב, זה בסדר להטיל ווטו על חסרונות אובייקטיביים)

לכולם תמיד יש חסרונות ובתוך הקשר מתגלים עוד חסרונות, ככה זה באופן טבעי. המטרה היא למצוא דבר עיקרי - הלב שלו, המילה שלו, המידות שלו, האמיתיות שלו, הרצון שלו - ועל זה לשים את הכסף

אבל מה הקשר לבדידות

ולמה שזה יפריע

ניסיתי לשכנע מישהי שתפסיק ושהוא סתם מבלבל אותה עם שטויות, לא מקשיבה...

בעיניי הכול עניין של מינון. הבעיה מתחילה כשנוצרת תלות- כשהוא הופך לכתובת הרגשית הקבועה או מחליף קשר אנושי.

הבעיה היא בין היתר שהוא מתחנף ומרצה ולא מאתגר.

להבנתי הוא נותן עצות לא רעות בכלל לנשים, והרבה פעמים לא מתאימות בכלל לגברים.

נתתי פעם תאור של קשר חצי רעיל (לא כזה שמרעילים בכוונה, אבל כזה שלא בריא לצד הגברי שבעניין).

GPT הציע להמשיך

ג'מיני ממש צעק שזה קשר רעיל ושנכון להפסיק אותו. אבל רק לאחר עוד קצת התכתבות.

גרוק לא זוכר מה הייתה התשובה. אבל יהיה מעניין לנסות. אני אחפש אם יש לי את השאלה.

ראיתי פה ושם התייעצויות עם GPT של נשים עם שאלות נשיות (וגם ניסיתי לבדיקה) והיה ניכר ממש שהוא מוטה לכיוון הזה.

מקום אחד שהיה בו מענה לא רע לגבר: מודלים סיניים לא מצונזרים. המצונזרים עושים את מה ש"נכון" ופמיניסטי.

GPT ודומיו מעולים בצורך לקחת משהו שאדם כותב ולעשות לו שיקוף. זה נותן תועלת בערך כמו לכתוב בשביל עצמך (תרגיל ידוע לניקוי הנפש מעומסים שעובד יפה) וגם קצת כמו המנגנון המקובל באחת החסידויות לכתוב ליהודי שכבר לא איתנו.

זה שהוא יכול לשנות את דעתו תוך כדי תנועה מאות פעמים אם זה מתיישר עם דעת השואל.

אז אני לא יודע כמה נכון לשפוט אותו כמישהו עם מערכת מוטה לצד כזה או אחר...

הוא פשוט נותן עצות לא נכונות. גם אם הוא "נוטה לכיוון".

אין לה באמת אינטילגנציה רגשית ויכולת חשיבה מורכבת זה ניתוח שכלתני של מה שאתה כותב לו. מעבר לזה יש סכנה שכשפורקים רגשית לבינה המלאכותית הוא גורם לנו לפתח אליו מעין מערכת יחסים שהיא מסוכנת בקלות היא יכולה לנתק אותנו מהחברים שלנו.

אבל, נראה לי שגרוק פחות מפחדים מהשטויות האלו

נסה גם את ג'מיני.

התלבטתי אם לנסות את deepseek ובסוף וויתרתי.

לא תקין, לא בריא, לא בעד

אבל כן...

לא צריך להיות בת בשביל זה... מסוכן ביותר.

למה זה רע?

וגם מבזבז זמן ותנסי לחשוב כמה זה מנתק אותך מהיום יום וחוסם את היכולת להיפתח רגשית לבני אדם

תלוי איזה שימוש עושים בו

אפשר לתעל אותו ואפשר להתבזבז איתו

ובAI זה בריבוע

כי בשימוש נכון הוא מתאים את עצמו והתועלת עולה

ובשימוש גרוע להיפך

קשרים פרונטליים...

העולם הולך לשם בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים ואיך לוקחים את זה לטוב, אם זה אפשרי...

והוא לא משאיר את הנעליים בסלון

בסוף הבינה המלאכותית חשופה לכל המידע שקיים ברשת, חשופה להרבה מאמרים פסיכולוגיים וידע מקצועי. למה לא לנצל את זה?

בנוסף יש לה מוח גדול, אמנם מלאכותי אך עדיין מתפקד והיא יכולה לעשות סדר במחשבות ולעזור ולהעלות נקודות.

כמובן שצריך להשתמש בה בגבול הטעם הטוב. אני מכירה מישהי שכשבחור מסוים נפרד ממנה אמר לה שזה בעצת הצ'אט. זה מוגזם בהחלט.

אבל אם סתם מתבכיינים לו, בעיני סבבה.

*ולמה הדגשת שהן תורניות? אם זה בעיה זה בעיה לכולן בכל המגזרים.

אבל הוא לא גאון רגשית, חוץ מזה תחשבי גם על ניצול הזמן שלך מולו

לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר

ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.

אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?

אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)

קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.

הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו

בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:

או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.

זה לא קשה

והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?

מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר

פשוט לו אין הרבה

סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק

מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)

ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את

שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.

ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.

אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד

ומאמרים טובים מאוד בנושא.

בהצלחה!

"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.

אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש

ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר

לק"י

זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.

וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

אולי נגיד שכשאתם הולכים

אם זה לא מציק

אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו

כדור כזה של התרמות דם או מפתחות

קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.

צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.

לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.

לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.

לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.

האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?

כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.

ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:

"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"

ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.

המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.

זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.

אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.

מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו

מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..

או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.

הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק

אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות

זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.

אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)

למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות

הרגזתי אותך? מצויין.

חלילה לוותר.

קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.

זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.

להשקיע את זה עמוק בנפש.

זה פשוט לא שייך.

בנוסף, מבחן המרשמלו.

תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.

כ "תקופת אימון לעתיד"

ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.

וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.

כל כך יפה ונכון! תודה!

כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.

האינסופי, המפרק, הלא הגיוני, של הרווקות -

לזכור שה' נוכח שם, ולא רק כמלווה, אלא כמי ששם אותנו בתוך זה ומעביר אותנו תהליך שנבחרנו לעבור.

דבר שני, עם כל ההתרגלות להרגל, בסופו של דבר יגיע השלב שההרגל כנראה יקרוס מעצמו מרוב קושי, אז עדיף להקדים את המאוחר ולהפיל אותו באופן יזום.

לגבי האינטואיציה - זה באמת לא פשוט, אני חושב שיש שתי שאלות משלימות שיכולות לתת תשובה אינטואיטיבית יחסית בהירה - מה היית עושה לפני עשר שנים ובעוד עשר שנים אם היית נפגשת איתו אז?

אם נניח-

בגיל עשרים (בהנחה שבגיל הזה היה פשוט יותר) הייתי רוצה להתחתן איתו. ואז עולה החשש- אבל אולי זה כי לא הייתי מספיק מודעת.

ובגיל ארבעים גם הייתי רוצה להתחתן איתו כי גם אחרי כל המודעות יש התאמה טובה וכמה אפשר לבד.

אז יוצא שאת מכוסה גם מצד המודעות וגם מצד החיבור הטבעי.

על המודעות העצמית.

פחד זה רגש לגיטימי.

לא מצופה שתבטלי אותו.

השאלה היא אם את יודעת לנהל אותו? תהיי מסוגלת?

איזו מודעות, איזו רגישות, איזו תבונה.

את נשמעת אישה פשוט מקסימה!

ובאמת נשמע שבתוכך הכל, שאת יודעת הכל, וכמו הניק שלך – כאשר את פורחת מבפנים ויש לך את השלווה הזו מבפנים אז הכל ממש ממש בסדר 😊

כמו בפעמים שהקשבת פנימה כאן בכתיבה שלך והיו "הבלחות" כאלו של רוגע ושלווה ויציבות וטוב פשוט ושלם.

כמו במילים שכתבת עליו: "ככל שאני כותבת אני מבינה שהשאלה לא ממש קשורה אליו, כפרה עליו. לאיש הזה שעומד מולי". נכון שזה כאילו "קצת" מילים אבל נשמע שהן מבטאות כ"כ הרבה. ונשמע שטוב לך איתו, ואפילו טוב מאוד, כמו שכתבת "אם טוב ברמה כזו עכשיו".

אז טוב מאוד שכתבת את כל ההודעה הזו, זה ממש עושה סדר (או לפחות מתחיל לעשות) לכל מה שמתחולל בפנים, והייתי ממליצה לך פשוט להמשיך – להמשיך ולכתוב כאן או רק לעצמך וממש לפרוט דבר דבר.

לכתוב ולפרט – מה מפחיד?

ומה עוד?

מה מפחיד בלהתחתן דווקא איתו?

מה קשור דווקא בו שמפחיד אותך?

באילו פעמים את לא סומכת עליו (אם יש כאלו) ספציפית?

באילו פעמים את מפחדת לא לסמוך עליו ספציפית?

ממש להסתכל לפחד בלבן של העיניים, לא להתעלם או להדחיק אלא להיפך – לכתוב ולפרוט ולפרט את כל הפחדים. פחד פחד.

ואז גם להתחיל לענות לו. אחד אחד ולעומק.

קודם לכתוב ואז להבין, כי כאשר כותבים יש לדברים התחלה ואמצע וסוף ולא הכל נמצא לנו במוח (ובלב) בבליל בלתי נגמר של מחשבות ולופים שבאמת אי אפשר למצוא ידיים ורגליים שם...

וככל שאת כותבת את מזהה באמת קולות של פחד דווקא מההחלטה להתחתן, מעצם השינוי, מעצם הלא מוכר והלא יודע, שזה הכי הכי טבעי והגיוני שיש בעולם יקרה!

ובטח אחרי שכתבת שיש לך סיבות לפחד מעצם הנישואים ואפילו התחלת לפרט אותן: כאלה שקשורות ברקע שלך, שנוגעות באופי, ולהיכרות שלך את עצמך בלבד עד עכשיו.

ובאמת שהמוכר והחזק זה הלבד במה שסיגלת עד עכשיו כל השנים אז בטח שזה מפחיד, אפילו מפחיד נורא להניע לשינוי!

המוח שלנו מורכב מתבניות ואוהב באמת את המוכר והידוע ואל תזיזו לי את הגבינה שלי, ככה אנו מתוכנתים. וכשבאים לעשות שינוי, גם שהוא שינוי לטובה, זה מפחיד! לעיתים משתק מפחד! לכן כ"כ חשוב להקשיב לפחדים האלה, כמה שצריך, ובעיקר – לענות להם. בכנות ועד הסוף.

ואת מקסימה שכתבת שאת רגילה לפחד ולעשות. זה באמת מדהים איך שלמדת ולימדת את עצמך להתמודד עם דרכי החשיבה של המוח שמייצר לך קטסטרופות ובעצם רוצה רק לשמור עלייך משינוי בכל מחיר. ואת מתמודדת, ואת עושה, ואת לא נמנעת, ואת ממש מצליחה! אלופה שאת!

ואולי תקראי לאינטואיציה הזו שלך שדיברת עליה גם "הקול הפנימי שלי", ובעצם תחזקי את עצמך בכך שיש בתוכך נשמה, חלק אלוק ממעל ממש, אלוקות! והרבה פעמים הקול הפנימי הזה שלנו הוא הוא הביטוי של הנשמה ושל החלק אלוק ממעל שלנו. ודווקא הקשבה לקול הזה זה המפתח.

ודאי שלא אפשרי להעביר כאן על הכתב את העומק של הדברים, וודאי שיש כאן דיוקים רבים שצריך להעביר ולעבור, אבל זה באופן שטחי וכללי – להקשיב לקול הפנימי שבך.

כמובן בליווי של ההקשבה גם לפחדים, הפירוט שלהם והמענה להם דבר דבר ולעומק כאמור. ותמיד תמיד כדאי גם להתפלל על זה לקב"ה שבידו הכל, להתפלל לבהירות, ולשלווה, ולהחלטות הכי טובות ונכונות.

ואפשר גם לכתוב את כל הטוב שאת כן רואה בו, באיש הזה שעומד מולך 😊

ואיפה את כן סומכת עליו, ואיפה את כן רוצה להתחתן דווקא איתו.

וכנ"ל איפה מפחיד לך דווקא בו, איפה מפחיד שאת לא סומכת דווקא עליו?

ואז בטבלה נפרדת את יכולה לכתוב את הפחדים מעצם ההחלטה להתחתן ומעצם הנישואים, בצורה נפרדת ממנו ספציפית, וככה לראות יותר בבהירות איפה זה הפחד מעצם השינוי ואיפה זה הפחד מהבחירה דווקא בו ספציפית. זה יעשה לך עוד יותר סדר. ואת גם ממש ממש טובה בזה אז פשוט להמשיך ולפרוט לעצמך הכל 😊

ולגבי מה שכתבת בסוף של מה אם יש איפשהו שם מישהו אפילו טוב יותר וכו',

אז בדיוק כמו שכתבת, חשוב לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא ה*עבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

ולגבי החששות והספקות:

קודם כל חשוב להפריד האם הספקות הן מ*הבחור עצמו*

או האם הספקות הם מ*ההחלטה עצמה להתחתן* ומהמעבר המפחיד והגדול מרווקות לנישואין.

אם התשובה היא המקרה הראשון - צריך להמשיך בנחת להיפגש עם הבחור ולראות האם באמת זה זה.

ורק את יכולה באמת לענות לעצמך ולהחליט מה הכי נכון עבורך

(כמובן שתמיד טוב להתייעץ כמו שאת עושה פה, אבל חשוב להבין שבסוף רק את יכולה להחליט את ההחלטה ולא אף אחד אחר).

כדי לדעת אם זה זה או בדרך להיות זה,

תוכלי לשאול את עצמך מספר שאלות:

האם את מעריכה את בן זוגך הנוכחי?

האם את רואה בו אבא טוב לילדייך?

האם כיף לך איתו בזמן הפגישות ונעים לך איתו?

איך התקשורת ביניכם?

איך מתנהלים חילוקי הדעות ביניכם?

האם את מרגישה שאת יכולה להיות את כאשר את לידו?

האם בין לבין הפגישות את מתגעגעת אליו או חושבת עליו?

האם הוא מכבד אותך?

האם יש לך חיבה אליו?

האם יש לך משיכה אליו?

אחרי שתעני לעצמך על השאלות הללו,

אפשר לעבור לרגש של הבילבול. בתוך הבילבול הזה נמצא (ואולי בעצם מסתתר) הפחד.

פחד עמוק וגדול מאוד.

פחד לטעות.

פחד לחיות חיים שלמים ללא אהבה, כזו טובה ואיכותית

פחד להיכשל בבחירת בן הזוג

זה חשוב שאחרי שתביני את עצמך תיתני גם לו מקום, לפחד.

תביני מה בדיוק מפחיד אותך?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם כן תתחתני לבסוף עם הבחור?

מה התסריט הכי גרוע שיכול להיות אם לא תתחתנו בסוף?

מה יקרה?

ומה עוד יכול לקרות?

ואיך את תהיי?

ומה יקרה לך?

ואיך את תרגישי?

ומה זה אומר עלייך לדעתך?

ותני לעצמך להרגיש גם בגוף את התחושות שתרגישי כאשר תעבדי על המקום הזה של הפחד.

האם יש כיווץ בגוף?

איפה בדיוק? בבטן? ברגליים? בראש?

האם הגרון נחנק? יש דמעות?

אולי אין בכלל כלום?

תני לעצמך להרגיש.

תהיי שם.

אחרי שתעברי את כל השלבים האלה עם עצמך,

תוכלי להיות יותר חכמה כלפי עצמך.

תוכלי לראות יותר בבהירות דברים.

וזה תהליך, כמובן, לא תוך שניה הכל מסתדר ומתבהר.

אבל זה תהליך חיוני שחשוב לעבור עם עצמך.

חשוב גם לזכור שהפחד הוא באמת רגש טבעי.

זה באמת מפחיד.

זה באמת דבר בעל משמעות עצומה לחיים - עם מי לחלוק אותם, לנצח

ההחלטה הזו בהחלט מפחידה.

ואם נקשרים ואוהבים - גם אז הפחד הוא לעיתים בלתי נמנע

כי מה יקרה אם חלילה נאבד את זה?

גם פחד מאובדן ממשי ח"ו של האדם האהוב

וגם פחד מאובדן של הקשר שמתבטא בדמות גירושין בפועל או גירושין רגשיים וחיים ללא אהבה.

זה באמת מאוד מאוד מפחיד.

עם כל אהבה גדולה בא גם פחד גדול.

עם כל אהבה גדולה בא גם סיכון לאבד אותה

עם כל סיכוי גדול בא גם סיכון גדול

אבל אם לא מסתכנים לעולם - גם לא אוהבים עד הסוף לעולם.

את את מוכנה לוותר על אהבה שלמה ולהיות רגועה שלעולם לא תטעי ולעולם לא תיפגעי?

או שאולי את מוכנה לפחד לפעמים ולהרגיש בלבול ולא כל-יודעת לפעמים ולקחת את הסיכוי שאולי משהו יקרה - אבל מצד שני לקחת בשתי ידיים את הסיכוי לאהבה גדולה ושלמה?

זו בחירה רק שלך. ❤

דבר נוסף שעוזר לבהירות בהחלטה -

קודם כל - בדיוק כמו שכתבת בהודעתך, אנחנו יודעים שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

ז"א, שכל אותן תכונות מאוד טובות שכן יש בבחור הנ"ל, בכלל לא בטוח שיהיה בהבא בתור שלו יהיו או שלא את התכונות שמהותיות לך.

לכן צריך גם את זה לקחת בחשבון.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

אז אם אפשר לבוא לפגישות איתו ולראות רק אותו כפי שהוא,

ורק אותך כפי שאת,

בלי כל המטענים של האחרים ובלי כל ההשוואות - 

זה יכול לעשות הרבה טוב.

אפשרות לבחון רגע את הדברים בנקיות, בלי כל ההפרעות וההסחות שיש ברקע.

ואז לשאול את עצמך אז מה כן יש בו?

במה הוא טוב?

מה את אוהבת בו?

מה את מעריכה בו?

וכן הלאה.

---

ואם הפחד והחשש הוא מ*עצם ההחלטה להינשא* ולא מהבחור עצמו-

ישנם כמה דברים שיוכלו לעזור:

1. נסי לברר בתוכך את החלק ההססן הזה.

ממה הוא מפחד בעצם?

האם הוא נתקל בעבר (אולי בילדות? אולי מודל ההורים? אולי חוויה קשה שבה הוא ראה איך נישואין מתפרקים או לא מתפרקים אבל גורמים לאדם סבל? משהו אחר?) במשהו שיכול לגרום לו לפחד ולהסס?

מה התרחיש הכי מפחיד שממנו הוא הכי מפחד?

מה קורה בתרחיש הזה?

מדוע הוא פיתח את חוסר הודאות הזה?

האם זה תרם/תורם לו באיזשהו אופן במשך השנים?

האם בעבר הוא גם היה שם? מה הוא גרם לך להרוויח/להפסיד?

מה כן עשית או לא עשית בגללו?

מה יקרה אם תקשיבי לו ולא תלכי על זה? מה תרוויחי? ומה תפסידי?

ומה יקרה אם לא תקשיבי לו, תתמלאי בחלק הבטוח שלך ותלכי עלך זה - מה תרוויחי אז? ומה תפסידי אז?

תנסי להיות רגע עם עצמך בשלמות - ממש להרפות את הגוף, לעצום עיניים, לנשום לתוכך פנימה ולהיזכר ברגע אחד בחייך שבו הרגשת ביטחון. ממש רגע שבו הביטחון עטף את כל כולך והלכת איתו בראש ובלב ופעלת לפיו.

מה את רואה שם?

מה היה שם באירוע הזה?

איך הרגשת שם?

איפה בגוף הרגשת את הביטחון הזה?

נסי להיות שם רגע ולקחת את הביטחון הזה, שהוא גם חלק ממך, ולנסות לתת לו יותר ויותר את הבמה - ממש לדמיין אותו גדל וגדל בתוכך עד שהוא ממלא את כל כולך.

מי את שאת מלאה בביטחון עצמי?

מי זאת שואלת ושואלת שהיא בטוחה?

מי את שאת לרגע נפרדת מחוסר הודאות?

2. ישנה טכניקה מוכרת לקבלת החלטות,

שבה אומרים להפוך את ההחלטה ממצב אקטיבי (אני בוחר) למצב פסיבי (בוחרים בשבילי) - ולפי זה לראות מהו באמת הרצון האמיתי יותר של האדם.

במקרה שלך,

אם אני אשאל אותך מה יקרה אם תיפרדו מחר, בן זוגך יהפך לבן זוגה של אישה אחרת - ינשא לה ויהיו להם יחד ילדים משותפים.

ז"א, אם הוא יחליט זאת מחר ויחתוך ממך וילך לאחרת -

מה תרגישי אז?

שהרווחת?

או שהפסדת?

את התשובה הזו תיקחי ותדעי את ההחלטה שלך יותר בשלמות.

3. הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את ובן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים וגם אחרי שהתחתנו, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים ב"ה.

4. הייתי מציעה לך להקשיב יותר לגוף שלך, לרגש שלך,

ולא רק לשכל.

שהוא שם, והוא חריף וחכם וחזק - ואת זה את יודעת ואף אחד לא יקח לך.

אבל אל תתני לו להעיב על השמחה שלך ועל כל מה שיכול להיות לך טוב בחיים האלה רק כי הוא אוהב לנתח ולשאול אלף פעמים ומכל זווית על כל אירוע שקורה לו בחיים.

אני לא אומרת חלילה להתעלם ממנו,

הוא שם ויש לו תפקיד חשוב,

אבל מאז שסיים את תפקידו ובחן רציונאלית האם הבחור טוב לך או לא, מתאים לך או לא,

*שם*, תני יותר מקום לגוף ולרגש שלך.

שאלי את עצמך

מה אני מרגישה כשאני לידו?

איזה רגש עולה בי כשאני חושבת עליו?

ועלינו יחד?

ועלינו מגדלים ילדים?

ואיפה אני מרגישה בגוף שלי את כל זה?

מה החוויה הגופנית/פיזית שלי כשאני נמצאת לידו?

איזו תחושה הוא מעלה בי?

תהיי שם רגע ותשהי בתחושות האלה.

גם הגופניות וגם הרגשיות.

ותני להן רגע למלא את כל כולך.

את יכולה אפילו לתת להם שם או לדמיין אותן בצורה מסוימת עם צבע מסוים - ואז בכל פעם כשיעלו החששות - תביאי את הצורה המוחשית הזו שדמיינת לאותן החששות שיענו להן,

שיהיו שם לעשות סדר בדברים.

תני להם את המקום שלהן ואת הזמן שלהן ותרגישי אותן, ותשהי ברגש ובחוויה הגופנית הזו.

בצורה הזו, תהיי בטוחה גם שכלית, גם רגשית וגם גופנית,

ובצורה הזו תוכלי קצת להרגיע את החלק ההססן והחושש שבך כשתצטרכי.

5. לגבי החשש "מה אם יש יותר טוב?"

אז כמובן שאפשר לדעת רק את מה שיש כרגע.

ואם כרגע יש מישהו שאת אוהבת, מעריכה, טוב לך איתו,

ואת חושבת שיש כיוון ויש דרך לעבור איתו גם מכשולים וקשיים – אז הכיוון מאוד חיובי.

ואחרי כל השאלות והבירורים האלו תאמיני בעצמך שיש לך ותהיה לך את התשובה הנכונה עבורך.

ואז אחרי שמחליטים החלטה - שכמובן חשוב מאוד שתהיה בשלמות ובבהירות -

כל מה שישאר לך לעשות זה להיות שלמה איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, ואם וכאשר הקשר שלכם יגיע לחתונה - גם אז - לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלך - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל.

וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי.

אז החתונה בעצם מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'.

זו החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

ויש בידינו המון המון איך!

כלומר יש בידינו היכולת להגיע לטוב שלם, גדול, עצום ומקיף ב"ה.

6. ואם יש גם חשש ופחד שאומר לך: "מה אם אחרי החתונה "פתאום" פוגשים מישהו אחר"?

אז את עונה לו -

מתחתנים כאשר יש שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירי מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

אז את לא תהיי ביחידות עם אחרים, ולא תשחנשי עם אחרים, ולא תגעי באחרים וכו' - וכך יהיה יותר קל לא "לפול" בפניהם, אם יש גבולות ברורים גם טכניים וגם נפשיים בעמדה הנפשית - זה בכלל לא אמור לקרות.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

7. ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" (שיופיע בגרשיים) ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה":

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

-"גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים":

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

- "שינויים ומעברים בחיים" -

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך להשקיע וללמוד עוד ועוד גם בנושא זה, ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1.  בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח רק לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 ו50 שנות נישואין

המודעות שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה.

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים כלפי אדם לא מושלם

לאהוב זו לא רק הרגשה חזקה,

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*.

וואו יצא ממש ארוך,

המון המון ברכה והצלחה יקרה

ב"ה שתראי בחוש ובמתיקות בשלווה ובבהירות את כל הטוב שיש

מאמנת טובה תעזור לך לארגן את הראש.